×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {זכריה י״ב:י״ב} וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד אָמְרוּ וַהֲלֹא דְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁעוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּד וְאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם אָמְרָה תּוֹרָה אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד עַכְשָׁיו שֶׁעֲסוּקִין בְּשִׂמְחָה ויצה״רוְיֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
It is stated: “The land will eulogize, each family separately; the family of the house of David separately, and their women separately, the family of the house of Nathan separately, and their women separately” (Zechariah 12:12). This indicates that at the end of days a great eulogy will be organized during which men and women will be separate. They said: And are these matters not inferred a fortiori? If in the future, at the end of days referred to in this prophecy, when people are involved in a great eulogy and consequently the evil inclination does not dominate them, as typically during mourning inappropriate thoughts and conduct are less likely, and nevertheless the Torah says: Men separately and women separately; then now that they are involved in the Celebration of the Drawing of the Water, and as such the evil inclination dominates them, since celebration lends itself to levity, all the more so should men and women be separate.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וספדה הארץ – בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד שאפי׳ בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים.
שעסוקין בהספד – באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר שהקב״ה שוחטו כו׳ אמרה תורה כו׳.
כאן שעסוקין בשמחה – וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה״ר שולט עכשיו לא כל שכן.
רש״י בד״ה שעסוקין כו׳ תורה כו׳ כאן כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה וכיון שהגיע כו׳ ורב כהן צדק אמר כו׳ עכ״ל עיין בזה בב״י בטור א״ח סימן קכ״ד:
בגמ׳ - עכשיו שעסוקין בשמחה כו׳ עאכ״ו. צ״ע דסוכ״ס היאך הותר הדין של הכל בכתב. וי״ל שהק״ו מוכיח דיש בבנית הגזוזטרא קיום במקדש ובשמחת בית השואבה ולפיכך הריהו כדין הכל בכתב, דהא בניית הגזוזטרא היא מדיני המקדש ומצורתו בשעת שמחה.
״וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ושניהם לבד״ (זכריה יב, יב), שיהיו מפרידים בין הנשים והגברים. אמרו: והלא דברים קל וחומר: ומה לעתיד לבא בזמן שעליו נאמרה נבואה זו, שעוסקין בהספד, ודרך השרויים בצער שאין יצר הרע שולט בהם, שאינם מקילים ראש בכל זאת אמרה תורה שיהיו אנשים לבד ונשים לבד. עכשיו, שעסוקין בשמחה של בית השואבה וכדרך השמחים הריהם מקילים ראשם ויצר הרע שולט בהםעל אחת כמה וכמה שראוי שיהיו לחוד.
It is stated: “The land will eulogize, each family separately; the family of the house of David separately, and their women separately, the family of the house of Nathan separately, and their women separately” (Zechariah 12:12). This indicates that at the end of days a great eulogy will be organized during which men and women will be separate. They said: And are these matters not inferred a fortiori? If in the future, at the end of days referred to in this prophecy, when people are involved in a great eulogy and consequently the evil inclination does not dominate them, as typically during mourning inappropriate thoughts and conduct are less likely, and nevertheless the Torah says: Men separately and women separately; then now that they are involved in the Celebration of the Drawing of the Water, and as such the evil inclination dominates them, since celebration lends itself to levity, all the more so should men and women be separate.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָא הֶסְפֵּידָא מַאי עֲבִידְתֵּיהּ פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי דּוֹסָא וְרַבָּנַן חַד אָמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג וְחַד אָמַר עַל יצה״ריֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג.

Apropos the eulogy at the end of days, the Gemara asks: For what is the nature of this eulogy? The Gemara answers: Rabbi Dosa and the Rabbis disagree concerning this matter. One said that this eulogy is for Messiah ben Yosef who was killed in the war of Gog from the land of Magog prior to the ultimate redemption with the coming of Messiah ben David. And one said that this eulogy is for the evil inclination that was killed.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על משיח בן יוסף כו׳. דבגאולה העתידה ב״ב בתחלה יבא משיח בן יוסף להושיע ישראל כמ״ש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו׳ שאין זרעו של עשו כלה אלא ע״י משיח בן יוסף אבל ע״י עובדי כוכבים רבים שיבואו שוב לירושלים יהרג ולא יהיה גאולה שלימה עד בא משיח בן דוד כמפורש בכמה מקראות:
על יצה״ר שנהרג כו׳. פירשו בזה המפרשים דלא שייך ביה הריגה ושחיטה אלא דביטול כחו הוא שחיטתו והריגתו כמ״ש לעתיד והסירותי לב האבן וגו׳:
כיון שהבאנו כתוב זה על ההספד באחרית הימים, שואלים: הא הספידא מאי עבידתיה [הספד זה מה מעשהו], על איזה מאורע נעשה אותו הספד? ומשיבים: פליגי [נחלקו] בה בשאלה זו ר׳ דוסא ורבנן [וחכמים]. חד [אחד מהם] אמר: הספד זה הוא על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג לפני שתבוא הגאולה השלימה על ידי משיח בן דוד, וחד [ואחד מהם] אמר: הספד זה הוא על יצר הרע שנהרג.
Apropos the eulogy at the end of days, the Gemara asks: For what is the nature of this eulogy? The Gemara answers: Rabbi Dosa and the Rabbis disagree concerning this matter. One said that this eulogy is for Messiah ben Yosef who was killed in the war of Gog from the land of Magog prior to the ultimate redemption with the coming of Messiah ben David. And one said that this eulogy is for the evil inclination that was killed.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג הַיְינוּ דִּכְתִיב {זכריה י״ב:י׳} וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג הַאי הֶסְפֵּידָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד שִׂמְחָה בָּעֵי לְמֶעְבַּד אַמַּאי בָּכוּ.

The Gemara asks: Granted, according to the one who said that the lament is for Messiah ben Yosef who was killed, this would be the meaning of that which is written in that context: “And they shall look unto Me because they have thrust him through; and they shall mourn for him, as one mourns for his only son” (Zechariah 12:10). However, according to the one who said that the eulogy is for the evil inclination that was killed, does one need to conduct a eulogy for this? On the contrary, one should conduct a celebration. Why, then, did they cry?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והביטו אלי את אשר דקרו – יסתכלו בהרוג שלפניהם.
וספדו עליו כמספד על היחיד – כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת מאן [מי] שאמר כי הספד זה הוא על משיח בן יוסף שנהרג — היינו דכתיב [הוא שנאמר]: ״והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד״ (זכריה יב, י). אלא לשיטת מאן [מי] שאמר כי על יצר הרע שנהרג נערך מספד זה — האי הספידא בעי למעבד [לזה הספד צריך לעשות]? הרי לכך שמחה בעי למעבד [צריך היה לעשות]! ואם כן אמאי [מדוע] בכו?
The Gemara asks: Granted, according to the one who said that the lament is for Messiah ben Yosef who was killed, this would be the meaning of that which is written in that context: “And they shall look unto Me because they have thrust him through; and they shall mourn for him, as one mourns for his only son” (Zechariah 12:10). However, according to the one who said that the eulogy is for the evil inclination that was killed, does one need to conduct a eulogy for this? On the contrary, one should conduct a celebration. Why, then, did they cry?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה לֶעָתִיד לָבֹא מְבִיאוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרָע וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים הֵיאַךְ יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים הֵיאַךְ לֹא יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה וְאַף הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה ח׳:ו׳} כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא.

The Gemara answers: This can be understood as Rabbi Yehuda taught: In the future, at the end of days, God will bring the evil inclination and slaughter it in the presence of the righteous and in the presence of the wicked. For the righteous the evil inclination appears to them as a high mountain, and for the wicked it appears to them as a mere strand of hair. These weep and those weep. The righteous weep and say: How were we able to overcome so high a mountain? And the wicked weep and say: How were we unable to overcome this strand of hair? And even the Holy One, Blessed be He, will wonder with them, as it is stated with regard to the eulogy: “So says the Lord of hosts: If it be wondrous in the eyes of the remnant of this people in those days, it should also be wondrous in My eyes” (Zechariah 8:6).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צדיקים בוכים – שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם.
כי יפלא בעיני וגו׳ – סיפיה דקרא גם בעיני יפלא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה כחוט השערה כו׳. ונתנו סימן בזה כי יצר הרע הוא כחו של עשו שנקרא הר שעיר ע״ש לצדיקים כהר ולרשעים כשער:
היאך יכולנו לסבול כו׳. פרש״י בוכים כו׳ והוא דחוק שיהיו בוכין על צערן שכבר עבר בעוה״ז והיה אפשר לפרש דבוכים מתוך שמחה שהיו יכולין לסבול הר כזה אבל מלשון הספדא לא משמע כן גם יש לדקדק מאי הספדא שייך ביצר הרע לפי מה דאמרינן פרק נ״ה הספדא אי יקרא דחיי ואי יקרא דמיתא מה שייך ביה על יצה״ר שנהרג וי״ל ע״פ מ״ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו׳ זה היצה״ר כו׳ דהיינו שהוא טוב לצדיקים שע״י שינצחו אותו יזכו לעוה״ב על כן מצטערין בהריגתו ובביטולו שלא יוכלו עוד לזכות ע״י והשתא ניחא האי הספדא משום יקרא דחיי הוא ושפיר בוכין עליו לזכות ע״י שניטל מהן בביטולו וק״ל:
גם בעיני ופלא כו׳. משמע ליה דאיירי קרא בביטול יצה״ר לעתיד דכתיב לעיל מיניה ילדים וילדות משחקים וגו׳ היינו משחקים ביחד דאין יצה״ר שולט בהן אז ופרש״י גם בעיני יפלא היאך יוכלו צדיקים לעמוד כנגדו בחייהם עכ״ל הכי משמע ליה קרא דאיירי בצדיקים כי יפלא בעינו שארית העם וגו׳ דהיינו צדיקים דלהקב״ה לא שייך בו שיתמה גם ברשעים שהרי בראו הקב״ה כהר שהרי מצינו בקרא גם בעיני יפלא שבראו כהר אלא דהרשעים נדמה להם כשער כדי לצערן שלא היו יכולין לסובלו וק״ל:
ומשיבים: כדדרש [כפי שדרש] ר׳ יהודה בענין זה, ובדרשתו מסביר גם את ההספד. שאמר: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני צדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם יצר הרע כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה בלבד. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר: ״כה אמר ה׳ צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא״ (זכריה ח, ו) וזהו המספד הנזכר שם.
The Gemara answers: This can be understood as Rabbi Yehuda taught: In the future, at the end of days, God will bring the evil inclination and slaughter it in the presence of the righteous and in the presence of the wicked. For the righteous the evil inclination appears to them as a high mountain, and for the wicked it appears to them as a mere strand of hair. These weep and those weep. The righteous weep and say: How were we able to overcome so high a mountain? And the wicked weep and say: How were we unable to overcome this strand of hair? And even the Holy One, Blessed be He, will wonder with them, as it is stated with regard to the eulogy: “So says the Lord of hosts: If it be wondrous in the eyes of the remnant of this people in those days, it should also be wondrous in My eyes” (Zechariah 8:6).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַב אַסִּי יצה״ריֵצֶר הָרָע בַּתְּחִילָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל בּוּכְיָא וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ה׳:י״ח} הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה.

Apropos the evil inclination and the battle against it, the Gemara cites that which Rav Asi said: Initially, when it begins to entice someone, the evil inclination is like a strand of a spider’s web [bukhya]; and ultimately it is like the thick ropes of a wagon, as it is stated: “Woe unto them that draw iniquity with cords of vanity, and sin as if it were with a wagon rope” (Isaiah 5:18). Initially, the enticement is almost imperceptible, like a thin strand; however, after one sins, it is like wagon ropes tied tightly around him.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כביא
כביאא(סוכה נב. סנהדרין צט:) אמר ר׳ אמי יצר הרע דומה לחוט של כוכיא פי׳ הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך נקרא כוכיא בלעז דרוג״ולא:
א. [וועבער שיפכיין.]
של בוכיא – עכביש שקורין איריני״א.
ולבסוף – משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו.
מושכי העון בחבלי השוא – בתחלה היו מביאין אותו עליהם ע״י חבלים שאינן של כלום.
וכעבות העגלה – חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה.
בד״ה של בוכיא עכביש שקורין אירני׳ נ״ב [שפי״ן בל״א]:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דומה לחוט כו׳. מפורש בפ׳ חלק ולפי ענינו דמייתי ליה הכא נראה לפרש משום דאמרו לעיל דלצדיקים נדמה להר ולרשעים לשער קאמר דלא הוו ב׳ הפכים בנושא א׳ אלא דמתחלה דומה לשער דמיון החוט של בוכיא והיינו לרשעים שאינן רואין מה יהיה בסוף והיינו ולבסוף דומה להר דמיון לעבות העגלה והיינו לצדיקים שרואין מה יהיה בסופן ומרחיקין מתחלת העבירה:
גמרא יצה״ר בתחילה דומה. עי׳ מדרש רבה בראשית פכ״ב:
שם שנאמר והסרתי. וכן בסמוך (ע״ב) ואידך והסרתי וכו׳ וכן ברכות דף לב ע״א בכולהו מייתי הך קרא ולא ידעתי אמאי לא מייתי ממוקדם יחזקאל יא יט והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר:
וכיון שדיברו ביצר הרע, בציור דמותו ובמלחמה בו, מביאים מה שאמר רב אסי: יצר הרע בתחילה שמפתה את האדם דומה לחוט של בוכיא [של עכביש] ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר: ״הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה״ (ישעיה ה, יח), שבתחילה הפיתוי הוא כקורים דקים שאינם נראים (״שוא״) ולבסוף לכשמתפתה האדם, הריהו קושרו אליו בחוזק כעבותות של עגלה.
Apropos the evil inclination and the battle against it, the Gemara cites that which Rav Asi said: Initially, when it begins to entice someone, the evil inclination is like a strand of a spider’s web [bukhya]; and ultimately it is like the thick ropes of a wagon, as it is stated: “Woe unto them that draw iniquity with cords of vanity, and sin as if it were with a wagon rope” (Isaiah 5:18). Initially, the enticement is almost imperceptible, like a thin strand; however, after one sins, it is like wagon ropes tied tightly around him.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנוּ רַבָּנַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁעָתִיד לְהִגָּלוֹת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אוֹמֵר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁאַל מִמֶּנִּי דָּבָר וְאֶתֵּן לָךְ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ב׳:ז׳} אֲסַפְּרָה אֶל חוֹק וְגוֹ׳ אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ {תהלים ב׳:ח׳} שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וְכֵיוָן שֶׁרָאָה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג אוֹמֵר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא חַיִּים אוֹמֵר לוֹ חַיִּים עַד שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ כְּבָר הִתְנַבֵּא עָלֶיךָ דָּוִד אָבִיךָ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים כ״א:ה׳} חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לוֹ וְגוֹ׳.

The Sages taught: To Messiah ben David, who is destined to be revealed swiftly in our time, the Holy One, Blessed be He, says: Ask of Me anything and I will give you whatever you wish, as it is stated: “I will tell of the decree; the Lord said unto me: You are My son, this day have I begotten you, ask of Me, and I will give the nations for your inheritance, and the ends of the earth for your possession” (Psalms 2:7–8). Once the Messiah ben David saw Messiah ben Yosef, who was killed, he says to the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I ask of you only life; that I will not suffer the same fate. The Holy One, Blessed be He, says to him: Life? Even before you stated this request, your father, David, already prophesied about you with regard to this matter precisely, as it is stated: “He asked life of You, You gave it to him; even length of days for ever and ever” (Psalms 21:5).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אספרה על חוק – אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון.
היום ילדתיך – היום אגלה לבריות שבני אתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואתנה גוים וגו׳. זה המזמור למה רגשו גוים וגו׳ מדבר במלחמות גוג ומגוג כמפורש פ״ק דברכות ופ״ק דע״ז ולפי שבזה המזמור א״ל הקב״ה שאל ממני ואתנה גוים ואינו מפורש בו ששאל על כך אבל מצינו במזמור אחר ששאל על החיים דרשו מיניה דהקב״ה חשב שיהיה שואל ליתן גוים נחלתו אבל הוא כשראה שנהרג משיח בן יוסף במלחמת גוג ומגוג אמר אינני מבקש אלא על החיים שלא אהרג כמותו וא״ל הקב״ה כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים וגו׳ דההוא מזמורא מתחיל למנצח מזמור לדוד משא״כ האי מזמור דלמה רגשו גוים וגו׳ דלא אמרו דוד:
תנו רבנן [שנו חכמים]: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל (בקש) ממני דבר ואתן לך מה שאתה מבקש, שנאמר: ״אספרה אל חק ה׳ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ״ (תהלים ב, ז-ח). וכיון שראה משיח בן יוסף אשר בא לפניו, שהוא נהרג, אומר לפניו, לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! איני מבקש ממך אלא חיים שלא אהרג כמוהו. אומר לו הקדוש ברוך הוא: חיים, עד שלא אמרת בקשה זו כבר התנבא עליך דוד אביך בדיוק בענין זה, שנאמר: ״חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד״ (תהלים כא, ה).
The Sages taught: To Messiah ben David, who is destined to be revealed swiftly in our time, the Holy One, Blessed be He, says: Ask of Me anything and I will give you whatever you wish, as it is stated: “I will tell of the decree; the Lord said unto me: You are My son, this day have I begotten you, ask of Me, and I will give the nations for your inheritance, and the ends of the earth for your possession” (Psalms 2:7–8). Once the Messiah ben David saw Messiah ben Yosef, who was killed, he says to the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I ask of you only life; that I will not suffer the same fate. The Holy One, Blessed be He, says to him: Life? Even before you stated this request, your father, David, already prophesied about you with regard to this matter precisely, as it is stated: “He asked life of You, You gave it to him; even length of days for ever and ever” (Psalms 21:5).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דָּרֵשׁ ר׳רַבִּי עַוִּירָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ ליצה״רלְיֵצֶר הָרָע הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ רַע שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ח׳:כ״א} כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו מֹשֶׁה קְרָאוֹ עָרֵל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י׳:ט״ז} וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם דָּוִד קְרָאוֹ טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים נ״א:י״ב} לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא.

§ Rabbi Avira, and some say Rabbi Yehoshua ben Levi, taught: The evil inclination has seven names. The Holy One, Blessed be He, called it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Moses called it uncircumcised, as it is stated: “And circumcise the foreskin of your hearts” (Deuteronomy 10:16). David called it impure, as it is stated: “Create for me a pure heart, O God” (Psalms 51:12); by inference, there is an impure heart that is the evil inclination.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבע שמות יש לו ליצה״ר כו׳. מבואר כי המעשים של האדם הן לטוב הן לרע מסוגלים לפי הבריאה של ז׳ ימי בראשית גם ע״פ המזלות מז׳ כוכבו לכת כמפורש סוף מסכת שבת מאן דבמאדים הוא ש״ד כו׳ ולפי מעשה הרע יבא העונש כאמור ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם ואמרו על ז׳ גופי עבירות ז׳ פורעניות באין כו׳ וע״ש ז׳ מיני מעשים נקרא היצה״ר בז׳ שמות הללו כפי המעשה ושם רע דקאמר (ז׳ שמות שיש לו ליצה״ר) הוא בכלל ז׳ שמות הללו דהיינו שם שקראו לו הקב״ה יצר לב האדם רע וגו׳ ולפי שיש לאדם ב׳ לבבות דהיינו יצר טוב ויצה״ר כמ״ש בכל לבבך בשני ביתי״ן בב׳ יצרך קראו הקב״ה יצר לב האדם רע מנעוריו בב׳ אחד דהיינו היצה״ר שהוא רע מנעוריו כמ״ש משננער ממעי אמו ולא כן יצ״ט דלא בא לידם אלא לי״ג שנים וכן דוד דקראו טמא שנא׳ לב טהור ברא לי אלהים וגו׳ דהיינו לב אחד שהוא יצר טוב מכלל דאיכא לב אחר שהוא טמא דהיינו לב יצר הרע ולפי שלא בא לאדם ההוא לב טוב עד אחר י״ג שנים קרא ליה בריאה לגבי לב יצה״ר שכבר בא לאדם ממעי אמו:
ומשה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם וגו׳. בב׳ ביתי״ן לפי שבתיקון לב יצה״ר נתקן גם לב יצ״ט כמ״ש פ׳ כ״כ אם מצאו שלחן ערוך מלאך רע בע״כ אומר אמן ואם לאו מלאך טוב בע״כ אומר אמן כמפורש שם. ואמר
א דרש ר׳ עוירא ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע: הקדוש ברוך הוא קראו ״רע״, שנאמר: ״כי יצר לב האדם רע מנעריו״ (בראשית ח, כא). משה קראו בכינוי ״ערל״, שנאמר: ״ומלתם את ערלת לבבכם״ (דברים י, טז). דוד קראו ״טמא״, שנאמר: ״לב טהור ברא לי אלהים״ (תהלים נא, יב), ומדייקים: מכלל דאיכא [מכאן שיש] לב טמא והוא היצר הרע.
§ Rabbi Avira, and some say Rabbi Yehoshua ben Levi, taught: The evil inclination has seven names. The Holy One, Blessed be He, called it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Moses called it uncircumcised, as it is stated: “And circumcise the foreskin of your hearts” (Deuteronomy 10:16). David called it impure, as it is stated: “Create for me a pure heart, O God” (Psalms 51:12); by inference, there is an impure heart that is the evil inclination.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ שׂוֹנֵא שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ה:כ״א} אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה׳ יְשַׁלֶּם לָךְ אַל תִּקְרֵי יְשַׁלֶּם לָךְ אֶלָּא יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ.

Solomon called it enemy, as it is stated: “If your enemy is hungry, give him bread to eat, and if he is thirsty, give him water to drink; for you will heap coals of fire upon his head, and the Lord will reward you” (Proverbs 25:21–22). Do not read it as: And the Lord will reward you [yeshalem lakh]; rather read it as: And the Lord will reconcile it to you [yashlimenu lakh]. God will cause the evil inclination to love you and no longer seek to entice you to sin.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם רעב שנאך – יצרך הרע רעב ותאב לעבירה.
האכילהו לחם – הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט).
השקהו מים – תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נה).
ישלימנו לך – שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וגו׳. עיין פרש״י ויהיה לפי פירושו מלת לחם יוצא לשנים ללשון לחם כמשמעו וללשון מלחמה ועוד נראה לפרש ע״ד שאמרו לקמן אבר אחד יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע ואמרו יצה״ר שמאל דוחה וימין מקרבת וז״ש אם רעב שונאך תן לו קצת תאותו היינו בדברים הכרחיים דהיינו האכילהו לחם ותשקהו מים ובזה ישלים עמך כשתתן לו קצת תאוותו. ואמר
שלמה קראו ״שונא״, שנאמר: ״אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו וה׳ ישלם לך״ (משלי כה, כא-כב). אל תקרי (תקרא) ״ישלם לך״ אלא ״ישלימנו לך״, כלומר: שה׳ יעשה שיהיה יצר האדם שלם עימו ויאהבנו ולא יסיתנו לחטוא ובדרך זו להביאו לאבדון.
Solomon called it enemy, as it is stated: “If your enemy is hungry, give him bread to eat, and if he is thirsty, give him water to drink; for you will heap coals of fire upon his head, and the Lord will reward you” (Proverbs 25:21–22). Do not read it as: And the Lord will reward you [yeshalem lakh]; rather read it as: And the Lord will reconcile it to you [yashlimenu lakh]. God will cause the evil inclination to love you and no longer seek to entice you to sin.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ מִכְשׁוֹל שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ז:י״ד} סוֹלּוּ סוֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ אֶבֶן שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ל״ו:כ״ו} וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר יוֹאֵל קְרָאוֹ צְפוֹנִי שֶׁנֶּאֱמַר {יואל ב׳:כ׳} וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם זֶה יצה״ריֵצֶר הָרָע שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם.

Isaiah called it a stumbling block, as it is stated: “And He will say: Cast you up, cast you up, clear the way, take up the stumbling block out of the way of My people” (Isaiah 57:14). Ezekiel called it stone, as it is stated: “And I will take away the stony heart out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26). Joel called it hidden one, as it says: “But I will remove the northern one [hatzefoni] far off from you” (Joel 2:20). The Sages taught concerning the verse: “But I will remove the northern one [hatzefoni] far off from you,” that this is referring to the evil inclination. And why is the evil inclination referred to as tzefoni? It is due to the fact that it is always hidden [tzafun] in the heart of man.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הצפוני – כדמפרש צפון בלבו של אדם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך וגו׳. מלת מכשול מורה על חטא שאינו גדול כמו השוגג כמ״ש כי כשלת בעוניך שזדונות נעשו לו כשגגות ועל דרך משל אם מונח על הדרך דבר שאינו גדול כל כך אפשר שלא ירגיש בו האדם ויכשל בו אבל אם מונח על אם הדרך דבר גדול וגבוה ירגיש בו ההולך ולא יכשל בו וז״ש הרימו מכשול וגו׳ שירים ויגבה אותו המכשול בעיני הצדיקים ולא יכשלו בו וכדאמרינן לעיל לצדיקים נדמה להם כהר ומרחיקים מתחלה מהעבירה. ואמר
יחזקאל קראו אבן כו׳. היינו כמ״ש לעיל דב׳ לבבות הן ב׳ יצרך דהיינו לב אבן יצה״ר שהוא קשה כדלקמן אם אבן הוא נימוח כו׳ ולב בשר הוא יצ״ט שהוא רך כמו הבשר כמ״ש בסוטה בשר ונרפא וגו׳ אם משים לבו כבשר כו׳:
ויואל קראו צפוני כו׳ שצפון ועומד בלבו כו׳. דהיינו שעומד תמיד ואינו זז ממנו כדי שיוכל להחטיאו כדלקמן יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו׳:
ישעיה הנביא קראו ״מכשול״, שנאמר: ״סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי״ (ישעיה נז, יד). יחזקאל קראו ״אבן״, שנאמר: ״והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״ (יחזקאל לו, כו). יואל קראו ״צפוני״, שנאמר: ״ואת הצפוני ארחיק מעליכם״ (יואל ב, כ). על כתוב זה תנו רבנן [שנו חכמים]: בכוונת הכתוב ״ואת הצפוני ארחיק מעליכם״ — זה יצר הרע, ומדוע נקרא ״צפוני״ — שצפון ועומד בלבו של אדם.
Isaiah called it a stumbling block, as it is stated: “And He will say: Cast you up, cast you up, clear the way, take up the stumbling block out of the way of My people” (Isaiah 57:14). Ezekiel called it stone, as it is stated: “And I will take away the stony heart out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26). Joel called it hidden one, as it says: “But I will remove the northern one [hatzefoni] far off from you” (Joel 2:20). The Sages taught concerning the verse: “But I will remove the northern one [hatzefoni] far off from you,” that this is referring to the evil inclination. And why is the evil inclination referred to as tzefoni? It is due to the fact that it is always hidden [tzafun] in the heart of man.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה לִמְקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחְרִיבוֹ וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ וְסוֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְהֶחְרִיבוֹ וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ וְעָלָה בׇאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ שֶׁמַּנִּיחַ אוּמּוֹת הָעוֹלָם וּמִתְגָּרֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת אָמַר אַבָּיֵי וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכּוּלָּם.

The baraita continues interpreting the verse in the book of Joel. “And will drive it to a land barren and desolate” (Joel 2:20), where there are no people for the evil inclination to incite. And what damage does the evil inclination cause? “With its face toward the eastern [hakadmoni] sea” (Joel 2:20), as it set its eyes on the First [mukdam] Temple and destroyed it, and killed the Torah scholars that were in it; “and its end toward the western [ha’aḥaron] sea” (Joel 2:20), as it set its eyes on the Second [aḥaron] Temple and destroyed it, and killed the Torah scholars that were in it; “its foulness may come up, and its ill odor may come up” (Joel 2:20), as it forsakes the nations of the world and incites the enemies of the Jewish people: In this context, the term the nations is a euphemism for the Jewish people. The evil inclination seeks to corrupt the Jews more than it does the members of any other nation. “Because it has done greatly” (Joel 2:20): Abaye said: And it provokes Torah scholars more than it provokes everyone else.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פניו אל הים הקדמוני – המקדש הראשון שהוא כים שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו.
ועלה באשו וצחנתו – ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ציה ושממה למקום כו׳. היינו הריגתו וביטולו לעתיד דבעה״ז מצינו בו שבא משוט בארץ מתהלך בה להתגרות בבני אדם אבל [לעתיד] יהיה נדחה למקום שאין בני אדם מצוין להתגרות בהם: ואמר
את פניו וגו׳. זכר מה שעשה כבר רעות בעולם הזה שנתן פניו אל הים וגו׳ דימה המקדש לים שהיו ישראל אז בישובן פרים כדגים שבים ורבים כחול הים כמפורש ובני ישראל רבים כחול הים וגו׳ ואמר שזה גרם לו שעלה באשו וצחנתו:
שמניח אומות העולם כו׳. וע״כ נדחה מפניו יתעלה ב״ה ומסיים על כי הגדיל לעשות דהיינו שמתגרה יותר בגדולים כדמסיק. או פי׳ שהגדיל לעשות לגבי צדיקים כהר כמ״ש בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף כעבותות העגלה כמ״ש לעיל ודקאמר ובת״ח יותר כו׳ הוא מלתא באנפי נפשי כי הא דאביי כו׳:
״והדחתיו אל ארץ ציה ושממה״ (יואל ב, כ)למקום שאין בני אדם מצויין שלא יוכל להתגרות בהן. ומה מעשיו ונזקיו של יצר זה? ״את פניו אל הים הקדמוני״ (יואל ב, כ)שנתן עיניו במקדש ראשון (״קדמוני״ — מלשון מוקדם) והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו. ״וספו אל הים האחרון״ — שנתן עיניו במקדש שני (״אחרון״) והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו. ״ועלה באשו ותעל צחנתו״ (יואל ב, כ) — מפני שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל (כלומר, בלשון נקיה — ישראל), שיצר הרע מפתה את ישראל יותר מבני כל אומה אחרת. ״כי הגדיל לעשות״ (יואל ב, כ)אמר אביי: ובתלמידי חכמים מתגרה יותר מכולם.
The baraita continues interpreting the verse in the book of Joel. “And will drive it to a land barren and desolate” (Joel 2:20), where there are no people for the evil inclination to incite. And what damage does the evil inclination cause? “With its face toward the eastern [hakadmoni] sea” (Joel 2:20), as it set its eyes on the First [mukdam] Temple and destroyed it, and killed the Torah scholars that were in it; “and its end toward the western [ha’aḥaron] sea” (Joel 2:20), as it set its eyes on the Second [aḥaron] Temple and destroyed it, and killed the Torah scholars that were in it; “its foulness may come up, and its ill odor may come up” (Joel 2:20), as it forsakes the nations of the world and incites the enemies of the Jewish people: In this context, the term the nations is a euphemism for the Jewish people. The evil inclination seeks to corrupt the Jews more than it does the members of any other nation. “Because it has done greatly” (Joel 2:20): Abaye said: And it provokes Torah scholars more than it provokes everyone else.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּי הָא דְּאַבָּיֵי שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָאָמַר לְהַהִיא אִתְּתָא נַקְדֵּים וְנֵיזִיל בְּאוֹרְחָא אֲמַר אֵיזִיל אַפְרְשִׁינְהוּ מֵאִיסּוּרָא אֲזַל בָּתְרַיְיהוּ תְּלָתָא פַּרְסֵי בְּאַגְמָא כִּי הֲווֹ פָּרְשִׁי מֵהֲדָדֵי שַׁמְעִינְהוּ דְּקָא אָמְרִי אוֹרְחִין רַחִיקָא וְצַוְותִּין בְּסִימָא.

The Gemara illustrates that point. It is like this incident, as Abaye once heard a certain man say to a certain woman: Let us rise early and go on the road. Upon hearing this, Abaye said to himself: I will go and accompany them and prevent them from violating the prohibition that they certainly intend to violate. He went after them for a distance of three parasangs in a marsh among the reeds, while they walked on the road, and they did not engage in any wrongful activity. When they were taking leave of each other, he heard that they were saying: We traveled a long distance together, and the company was pleasant company.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקדים וניזיל באורחא – נשכים בהשכמה קודם היום השכמה קרי קדמותא בש״ס.
כי הוו פרשי מהדדי – שהיו משתי עיירות והגיעו לפרשת דרכים פירש זה לכאן וזו לכאן.
אורחא רחיקא – דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד.
וצוותין בסימא – אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו.
בד״ה כי הוו כו׳ וכן והגיעו כו׳ וזו לכאן כצ״ל:
תוס׳ בד״ה וכיון שהגיע כו׳ ורב כהן צדק כו׳ כצ״ל:
בד״ה אם ברזל הוא כו׳ קשה בפ׳ אחד כו׳ שבת בפ׳ אר״ע כו׳ מה סלע מתחלק כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אורחין רחיקא. עיין פרש״י גם יש לפרשו אשעבר שהלכנו דרך רחוקה וצוותין בסימא שלא היה הדרך רחוק כ״כ בעינינו ע״י הצותא:
וכעין ראיה לדבר כי הא [כפי מעשה זה] שאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא [שמע אדם אחד שאמר לאשה אחת]: נקדים וניזיל באורחא [ונלך בדרך]. כיון ששמע, אמר אביי בלבו: איזיל אפרשינהו מאיסורא [אלך ללוותם ועל ידי כך אפריש אותם מן האיסור] שהם מתכוננים ודאי לעשות יחד. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא [הלך אחריהם שלוש פרסאות בתוך האגם] במקום הקנים, והם היו מהלכים בדרך ולא עשו כל רע. כי [כאשר] הגיעו לפרשת דרכים אשר ממנה היה יכול כל אחד מהם לפנות למקומו, הוו פרשי מהדדי [היו נפרדים זה מזו], ובתוך כדי כך שמעינהו דקא אמרי [שמע אותם שהם אומרים]: אורחין רחיקא [דרכנו רחוקה], כלומר: רב המרחק בין מקומות מגורינו ושוב איננו יכולים להמשיך ללכת באותה דרך, ואולם אילו היינו יכולים להמשיך ללכת באותה דרך, הרי שהיתה צוותין בסימא [חברתנו נעימה].
The Gemara illustrates that point. It is like this incident, as Abaye once heard a certain man say to a certain woman: Let us rise early and go on the road. Upon hearing this, Abaye said to himself: I will go and accompany them and prevent them from violating the prohibition that they certainly intend to violate. He went after them for a distance of three parasangs in a marsh among the reeds, while they walked on the road, and they did not engage in any wrongful activity. When they were taking leave of each other, he heard that they were saying: We traveled a long distance together, and the company was pleasant company.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר אַבָּיֵי אִי מַאן דְּסָנֵי לִי הֲוָה לָא הֲוָה מָצֵי לאוקומיה נַפְשֵׁיהּ אֲזַל תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּעִיבּוּרָא דְּדָשָׁא וּמִצְטַעֵר אֲתָא הָהוּא סָבָא תְּנָא לֵיהּ כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ.

Abaye said: In that situation, if instead of that man it had been one whom I hate, a euphemism for himself, he would not have been able to restrain himself from sinning. After becoming aware of so great a shortcoming he went and leaned against the doorpost, thinking and feeling regret. A certain Elder came and taught him: Anyone who is greater than another, his evil inclination is greater than his. Therefore, Abaye should not feel regret, as his realization is a consequence of his greatness.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מאן דסני לי – אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו היה אומר.
תלא נפשיה – נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה [אם מי ששונא לי היה זה], כלומר: אלו הייתי אני בעצמי במצב זה, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה [הייתי יכול להעמיד עצמי] ולהתאפק מלחטוא. כיון שכך ראה בעצמו חסרון גדול זה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא [הלך נשען על בריח הדלת] והיה מהרהר ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה [בא זקן אחד, שנה לו]: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ולכן אין על אביי להצטער כל כך, שלפי גדולתו כך גם יצרו גדול.
Abaye said: In that situation, if instead of that man it had been one whom I hate, a euphemism for himself, he would not have been able to restrain himself from sinning. After becoming aware of so great a shortcoming he went and leaned against the doorpost, thinking and feeling regret. A certain Elder came and taught him: Anyone who is greater than another, his evil inclination is greater than his. Therefore, Abaye should not feel regret, as his realization is a consequence of his greatness.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבִּי יִצְחָק יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ו׳:ה׳} רַק

Rabbi Yitzḥak said: A person’s inclination overcomes him each day, as it is stated: “Only
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש וספדה הארץ משפחות וגו׳ אמר רב יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא. פי׳ הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת ועליו הערב כרוך נקרא בוכיא ובסוף דומה לחוט העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וגו׳. ז׳ שמות נקרא יצה״ר. הקב״ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנאמר ונמלתם את בשר ערלתכם. דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וגו׳. ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול וגו׳. יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן. יואל קראו צפוני שנאמר את הצפוני ארחיק מעליכם וגו׳. וגם זה יצה״ר הצפון בלבו של אדם ארחיק מעליכם שהוא החריב המקדש ראשון והשני ומניח האומות ומתגרה בישראל ובתלמידי חכמים יותר מכולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצרו של אדם מתגבר כו׳. ובפ״ק דקדושין גרסינן מתחדש ושם מפורש:
אמר ר׳ יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: ״רק
Rabbi Yitzḥak said: A person’s inclination overcomes him each day, as it is stated: “Only
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144