×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לֶחֶם שֶׁשָּׁאֲלוּ כַּהוֹגֶן נִיתַּן לָהֶם כַּהוֹגֶן מִכָּאן לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא בַּלַּיְלָה וְהָאָמַר אַבָּיֵי הַאי מַאן דְּאִית לֵיהּ סְעוֹדְתָּא לָא לאכלי׳לֵאכְלַיהּ אֶלָּא בִּימָמָא כְּעֵין יְמָמָא קָא אָמְרִינַן אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בַּתְּחִלָּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין כְּתַרְנְגוֹלִים שֶׁמְּנַקְּרִין בָּאַשְׁפָּה עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וְקָבַע לָהֶם זְמַן סְעוּדָה.
However, bread, which is essential, they asked for appropriately. Therefore, it was given to them appropriately, in the morning, when there was time to prepare it. The Gemara comments: From here, the Torah teaches etiquette, that it is proper to eat meat only at night, as Moses said to the children of Israel: “This shall be, when the Lord will give you in the evening meat to eat” (Exodus 16:8). The Gemara asks: But didn’t Abaye say that someone who has a meal should eat it only in the day? The Gemara answers: We mean to say: Like day. It is not necessary to eat the food in the daytime, as long as one can see what he eats. Rabbi Aḥa bar Ya’akov said: At the beginning, the Jewish people were like chickens pecking at the garbage; any time there was food they grabbed it and ate it, until Moses came and set specific times to eat, as the verse implies. He set mealtimes for them in the morning and in the evening.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימדה תורה ד״א שכל מי שיש לו סעודה לא ניכלה אלא ביממא כעין ליליא לא יאכל אדם בשר בערב שנאמר בתת י״י לכם בשר לאכול כו׳. בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה ותיקן להן זמן סעודה. תניא ר׳ אומר מה ת״ל כאשר צויתיך ואכלת מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ומה ת״ל שטוח שירד להן משטוחין משטוחין [כתיב ביום הכיפורים תענו את נפשותיכם וכתיב התם עניתי בצום נפשי מיכן שהצום נקרא עינוי] כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש הא כיצד לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש.
לחם ששאלו כהוגן – שאי אפשר להיות בלא לחם.
ניתן להם כהוגן – בבוקר שיש שהות להכינו.⁠1
כעין יממא – באור האבוקה.
וקבע להם זמן סעודה – בבקר ובערב.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן ד״ה ״בשר״ ו״שלא כהוגן״ שמופיעים במהדורתנו בסוף דף ע״ד:
שמנקרין כו׳. דהיינו שאוכלין תמיד מעט מעט כההיא דפ״ק דע״ז כפיד של תרנגולים המנקרין באשפה כו׳ ע״ש:
ובא משה וקבע להן סעודה. דהיינו זמן סעודה לכל אדם בשעה רביעית דהמן נלקט להן בבקר עד ג׳ שעות כדאמרי׳ פ׳ ת״ה ונמצא סעודתן בשעה ד׳:
הא כיצד בינונים כו׳. לעיל גבי מן חשיב נמי כת צדיקים שהרי שאלו כהוגן אבל בשליו ששאלו שלא כהוגן לא חשיב כת צדיקים:
אל תקרי שטוח אלא שחוט כו׳. ממלות הפוכות כמו כשב כבש שמלה שלמה והענין שנתחייבו שחיטה לפי ששאלו שלא כהוגן על בשר תאוה דאית ביה איסור שחיטת חוץ כמ״ש בזה במס׳ חולין פ״ק ע״ש:
לנערים לחם לזקנים שמן כו׳. נראה לפי זה מה שאמרו שהיה בו טעם כל המינים לא באכילה א׳ קאמר אלא פי׳ ע״ד שאמרו שהיה בו טעם כל המינים לכל א׳ כפי הצורך לנערים כו׳:
דומה להן כסילוין כו׳. ב׳ פעמים חטאו בשליו כדאמרי׳ בערכין ובההוא דפרשת בשלח אינו מפורש דנענשו על כך אלא דילמד סתום מן המפורש עי״ל דשליו הראשון היה קודם מתן תורה ולא נאסר להם עדיין בשר תאוה ולכך לא נענשו על שאלת בשר משא״כ בשליו שני שהיה אחר מתן תורה שנאסר להם בשר תאוה ולכך נענשו על ששאלו בשר שנאסר להם בשר תאוה וכל זה מפורש באורך פ״ק דחולין ובמס׳ ערכין:
גריעי דכולהו שליו והוי כו׳. נראה דאשמועינן בזה כדאמרי׳ לעיל דבשר שאלו שלא כהוגן ולכך לא ניתן להם בעין יפה אלא גריעי דכולהו שליו:
ודומה כמו שמונח בקופסא כו׳. והוא דרך חיבה כי המן שאלו כהוגן וכפרש״י בחומש:
דבר שנימוח על פיסת יד כו׳. כל זה נאמר למעלת המן ור״ל שהיה כ״כ דק ירך בטבעו עד שנימוח כו׳ ור״י אמר למעלת המן שהיה המן מזון דק כ״כ שנבלע ברמ״ח אברים וכפרש״י שאינו יוצא מן המעים כו׳ ועי״ל לפי הטבע שכל דבר ניזון מדבר הקרוב לו בטבעו ממינו כמ״ש כל אבר מחזיק אבר ולפי שהמן היה בו טעם כל המינים והאוכלו טועם בו מכל מין אשר רצונו בו וע״כ נבלע בכל אברים לפי דעת רצון האוכל ממנו:
מחספס כתיב חסר אבל הקרי בוי״ו. פשוטו לשון מגולה כפי׳ רש״י בחומש:
לחם שמה״ש כו׳. ביאור המאמר הזה בשינוי לשון בפסוק זה שאמר לחם אבירים אכל איש בלשון יחיד ולשון אוכל וסיפא דקרא צדה שלח להם לשובע בלשון רבים ולשון שובע ע״כ אמרו לחם אבירים דהיינו לחם של מה״ש שהוא מאכל רוחני אכל איש שהם הצדיקים והיחידים שבישראל שלא שאלו אלא כדי אכילה בעלמא היה להם המן מאכל רוחני וצדה שלח להם לשובע היינו לשאר העם שאכלו אותו כדי שביעה לא היה מקרי להם לחם אבירים שהוא לחם מה״ש אלא מקרי להם צדה:
וא״ל טעית כו׳. והיינו משום דלא ישנה אדם מן המנהג כו׳ כדאמרי׳ פ׳ הפועלים וממה שכתוב בסוף פרשת כי תשא לחם לא אכל וגו׳ אין ראיה שלא ישנה דהתם אית ביה טעמא שהיה במ׳ האמצעים שהיו בכעס והתענה בשביל ישראל על חטא העגל וכן משמע בפ׳ עקב ואתנפל ונו׳ לחם לא אכלתי וגו׳ על כל חטאתכם אבל הכא מייתי מלחם לא אכלתי דכתיב בלוחות ראשונות שלא היו בכעס דע״כ היינו משום שלא ישנה כו׳ שאין מה״ש אוכלין לחם ואלא מה אני מקיים לחם אבירים וגו׳ שנבלע באברים דהיינו דבר רוחני היה לאיש יחידי הצדיק שהיה לו לאכילה וצדה שלח להם לשאר העם לשובע ולא היה נבלע להן באברים ומשום דיתד תהיה לך וגו׳ כתיב בלשון יחיד דמשמע גם לצדיק הוצרך לאוקמא לדברים שתגרי אומות מוכרין להם גם לצדיקים ור״א בן פרטא אומר דקודם שחטאו הכל המן שהיה רוחני מפיגן והיה נקרא לחם אבירים לכל איש ע״ש החשיבות אבל כשחטאו אכלו אותו לשובע שנעשה להם כשאר צדה:
שתיפח במיעינו להורגו כו׳. כ״ה בילקוט יש לכוין בזה ששני דברים הם שאמרו ועתה נפשנו יבשה היפך שזכרנו את הדגה וגו׳ שהם מתולדות הלחים. ואמרו עוד ואין כל לפי שמשה א״ל במעלת המן שהוא מאכל לצדיקים לעתיד כמ״ש במס׳ חגיגה ויצו שחקים ממעל שבו ריחים טוחנין מן לצדיקים לעוה״ב וא״ל שיהו אוכלון מדבר שהוא מעין עוה״ב הנקרא כל כמ״ש בסוף פ״ק דב״ב ג׳ הטעימן הקב״ה מעין עוה״ב שנאמר בהן בכל מכל כל אבל הרשעים חשבו אדרבה כי הוא חסרון באכילת המן כי עתיד שתיפח מן זה במעיהם כו׳ וקאמר דטעות הוא לומר כן שלא ידעו שהמן זה שנבלע באברים הוא מעין עוה״ב וחשבו זה להם לחסרון והוא מדת רשעים כמ״ש ובטן רשעים תחסר ולמ״ד לאחר שסרחו לא היה נבלע באבריהן יש לפרש שאמרו אין כל כי מה שהבטיח להן משה שיטעמו מעין עוה״ב לא נתקיימה בידן:
לחם ששאלו כהוגן, שהרי הוא חיוני, ניתן להם כהוגן בשעות הבוקר שיש שהות להכינו. ובדרך אגב: מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה, שכן אמר משה לבני ישראל: ״בערב בשר לאכול״ (שמות טז, ח). ושואלים: והאמר [והרי כבר אמר] אביי: האי מאן דאית ליה סעודתא [מי שיש לו סעודה] — לא לאכליה [שלא יאכל אותה] אלא ביממא [ביום]! ומשיבים: כעין יממא קא אמרינן [כעין יום אומרים אנו], שאין להקפיד שיהא האוכל ביום דווקא, ועיקר הוא שיהא לו אור בשעת סעודתו. אמר רב אחא בר יעקב: בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה, שכל זמן שיש אוכל היו חוטפים ואוכלים, עד שבא משה וקבע להן זמן סעודה, וכפי שאמר בכתוב, שקבע להם זמנים בבוקר ובערב לארוחה.
However, bread, which is essential, they asked for appropriately. Therefore, it was given to them appropriately, in the morning, when there was time to prepare it. The Gemara comments: From here, the Torah teaches etiquette, that it is proper to eat meat only at night, as Moses said to the children of Israel: “This shall be, when the Lord will give you in the evening meat to eat” (Exodus 16:8). The Gemara asks: But didn’t Abaye say that someone who has a meal should eat it only in the day? The Gemara answers: We mean to say: Like day. It is not necessary to eat the food in the daytime, as long as one can see what he eats. Rabbi Aḥa bar Ya’akov said: At the beginning, the Jewish people were like chickens pecking at the garbage; any time there was food they grabbed it and ate it, until Moses came and set specific times to eat, as the verse implies. He set mealtimes for them in the morning and in the evening.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {במדבר י״א:ל״ג} הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁינֵּיהֶם וּכְתִיב {במדבר י״א:כ׳} עַד חֹדֶשׁ יָמִים הָא כֵּיצַד בֵּינוֹנִים לְאַלְתַּר מֵתוּ רְשָׁעִים מִצְטַעֲרִין וְהוֹלְכִין עַד חֹדֶשׁ יָמִים.

It was stated with regard to the quail: “While the meat was yet between their teeth, before it was chewed, the anger of the Lord was kindled against the people” (Numbers 11:33), which means that they died immediately. However, it also states: “You shall not eat it for only one day…but for an entire month until it comes out of your nostrils and becomes loathsome to you” (Numbers 11:19–20). How can these texts be reconciled? The average people died immediately, but the wicked continued to suffer in pain for a month and then died.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א נאמר בפרשת השליו: ״הבשר עודנו בין שניהם ויך ה׳ בעם מכה רבה מאד״ (במדבר יא, לג), משמע שמתו מיד, ונאמר ״עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא״ (במדבר יא, כ), הא כיצד מיישבים את הכתובים? בינונים שבהם לאלתר (מיד) מתו. רשעים היו מצטערין והולכין עד חדש ימים ביסורין ומתו אחר כך.
It was stated with regard to the quail: “While the meat was yet between their teeth, before it was chewed, the anger of the Lord was kindled against the people” (Numbers 11:33), which means that they died immediately. However, it also states: “You shall not eat it for only one day…but for an entire month until it comes out of your nostrils and becomes loathsome to you” (Numbers 11:19–20). How can these texts be reconciled? The average people died immediately, but the wicked continued to suffer in pain for a month and then died.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַיִּשְׁטְחוּ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אַל תִּקְרֵי וַיִּשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ מְלַמֵּד שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שְׁחִיטָה שָׁטוֹחַ תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אַל תִּיקְרֵי שָׁטוֹחַ אֶלָּא שָׁחוּט מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן דָּבָר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה אָמַר רַבִּי וְכִי מִכָּאן אַתָּה לָמֵד וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {תהלים ע״ח:כ״ז} וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל (הַיָּם) עוֹף כָּנָף.

The verse states: “And they spread them [vayishteḥu] out for themselves round about the camp” (Numbers 11:32). Reish Lakish said: Do not read it as vayishteḥu. Rather, read it as vayishḥatu. This teaches that the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, were liable to receive the punishment of slaughter due to their demand. The verse states: “Spread out [shato’aḥ]” (Numbers 11:32). A tanna taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Do not read it as shato’aḥ but as shaḥot. This teaches that other food fell for the Jewish people along with the manna. The food was something that requires ritual slaughtering [sheḥita], referring to birds. Rabbi Yehuda HaNasi said: And do you learn this from here? Do we need to alter the word for this purpose? Isn’t it already stated explicitly: “And he rained meat upon them like dust, and winged birds like the sand of the seas” (Psalms 78:27)?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שירד להם דבר שטעון שחיטה – ומלמד שהשליו דבר שטעון שחיטה היה.
ומה שנתגלגל כאן במה שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב א׳ בעוף ועל רוב שנים בבהמה יתבאר במקומו בע״ה:
נאמר: ״וישטחו להם שטוח״ (במדבר יא, לב). על זה אמר ריש לקיש: אל תקרי ״וישטחו״ אלא ״וישחטו״ — מלמד שנתחייבו שונאיהן של ישראל (בלשון נקיה, והכוונה לישראל) שחיטה בגלל דרישה זו. ״שטוח״, תנא [שנה החכם] משמיה [משמו] של ר׳ יהושע בן קרחה: אל תיקרי [תקרא] ״שטוח״ אלא ״שחוט״, מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה, כלומר: מיני עופות. אמר רבי: וכי מכאן אתה למד וצריך לעקם את לשון הכתוב לצורך זה? והלא כבר נאמר בפירוש: ״וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף״ (תהלים עח, כז).
The verse states: “And they spread them [vayishteḥu] out for themselves round about the camp” (Numbers 11:32). Reish Lakish said: Do not read it as vayishteḥu. Rather, read it as vayishḥatu. This teaches that the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, were liable to receive the punishment of slaughter due to their demand. The verse states: “Spread out [shato’aḥ]” (Numbers 11:32). A tanna taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Do not read it as shato’aḥ but as shaḥot. This teaches that other food fell for the Jewish people along with the manna. The food was something that requires ritual slaughtering [sheḥita], referring to birds. Rabbi Yehuda HaNasi said: And do you learn this from here? Do we need to alter the word for this purpose? Isn’t it already stated explicitly: “And he rained meat upon them like dust, and winged birds like the sand of the seas” (Psalms 78:27)?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְתַנְיָא ארַבִּי אוֹמֵר {דברים י״ב:כ״א} וְזָבַחְתָּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךְ מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֶּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה עַל רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר שָׁטוֹחַ מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם מַשְׁטִיחִין מַשְׁטִיחִין.

And it was taught in a related baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states: “Then you shall slaughter of your herd and of your flock which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This teaches that Moses was commanded in the laws of ritual slaughter to cut the gullet and the windpipe in the neck. And with a bird one must cut through the majority of one pipe, and with an animal one must cut through the majority of both pipes. Moses was commanded these laws along with the other details of slaughtering. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the word shatoaḥ does not teach us about ritual slaughter. Rather, what is the meaning when the verse states: Shatoaḥ? It teaches that the manna fell in layers [mashtiḥin] in a straight row.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזבחת כאשר צויתיך – ולא מצינו בתורה ציווי הזביחה היאך מכאן אתה למד שנמסרו לו הלכות שחיטה על פה.
משטיחין – השליו היה עשוי לפניהן על הארץ משטיחין ליטריד״ש בלעז.
מלמד שנצטוה משה על השחיטה על כו׳. הקשה ה״ר אפרים דהכא משמע יש שחיטה לעוף מן התורה אליבא דרבי ואילו בנזיר בסוף פרק הריני נזיר (דף כט.) פליגי התם ר׳ יוחנן וריש לקיש המדיר בנו בנזיר אי הוה מהלכה למשה מסיני או כדי לחנכו במצות וקאמר כתנאי עד מתי האיש מדיר את בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות דברי רבי כו׳ וקאמר דכ״ע כדי לחנכו במצות1 ובמופלא הסמוך לאיש קמיפלגי וכיון דאית ליה לרבי כדי לחנכו במצות אין שחיטה לעוף מן התורה אית ליה מדקאמר אוכל כהן מליקה ותירץ רבי דהכי קאמר התם דכ״ע כדי לחנכו במצות ולעולם לא תיפשוט מידי מזאת הברייתא אבל ודאי מוכח מברייתא אחרת שסובר רבי דיש שחיטה לעוף מן התורה ועוד תירץ דשמא היה סבור דלא קאכיל כהן מליקה כמו חטאת העוף הבא על הספק דמפיק התם מקרא דאינה נאכלת. מ״ר:
1. צ״ל ומופלא הסמוך לאיש דרבנן וכיון כו׳.
מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב וכו׳ – כבר מפורש׳ במקומה בס״ד ומאי דקשיא עלה מההיא דמדיר את בנו בנזיר.
ותניא [ושנויה ברייתא] אחרת קצת בקשר לזה רבי אומר: נאמר: ״וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה׳ לך כאשר צויתך״ (דברים יב, כא) מלמד שנצטוה משה על דיני שחיטה שיש לשחוט את הושט ואת הקנה שבצוואר ועל שחיטת רוב אחד משני אלה בעוף, ועל רוב שנים בבהמה, ושאר דיני שחיטה. וכיון שלשיטת רבי אין אנו למדים מ״שטוח״ לענין שחיטה, אלא מה תלמוד לומר ״שטוח״ — מלמד שירד להם משטיחין משטיחין (משטחים משטחים) בשורה ישרה.
And it was taught in a related baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states: “Then you shall slaughter of your herd and of your flock which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This teaches that Moses was commanded in the laws of ritual slaughter to cut the gullet and the windpipe in the neck. And with a bird one must cut through the majority of one pipe, and with an animal one must cut through the majority of both pipes. Moses was commanded these laws along with the other details of slaughtering. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the word shatoaḥ does not teach us about ritual slaughter. Rather, what is the meaning when the verse states: Shatoaḥ? It teaches that the manna fell in layers [mashtiḥin] in a straight row.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּתִיב לֶחֶם וּכְתִיב שֶׁמֶן וּכְתִיב {שמות ט״ז:ל״א} דְּבַשׁ אֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לִנְעָרִים לֶחֶם לִזְקֵנִים שֶׁמֶן לְתִינוֹקוֹת דְּבַשׁ.

With regard to the manna, it is written “bread” (Exodus 16:4), and it is written “oil” (Numbers 11:8), and it is written “honey” (Exodus 16:31). How can we reconcile these verses? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: For the youth it was like bread, for the elderly it was like oil, and for the children it was like honey. Each received what was appropriate.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחם יפה לבחורים ושמן לזקנים ודבש לתינוקות כתיב שמן כטעם לשד השמן ואין זה לשון שומן אלא לשון שמן לפיכך טעמו נקוד למעלה ומ״ם שלו נקוד פתח קטן ולפי שהוא סוף פסוק נהפך השי״ן לינקד בקמץ גדול.
נאמר במן: ״לחם״ (שמות טז, ד), וכתיב [ונאמר]: ״שמן״ (במדבר יא, ח), וכתיב [ונאמר]: ״דבש״ (שמות טז, לא). אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: לנערים היה כלחם, לזקנים — כשמן, לתינוקות — כדבש, כל אחד כפי שערב לו.
With regard to the manna, it is written “bread” (Exodus 16:4), and it is written “oil” (Numbers 11:8), and it is written “honey” (Exodus 16:31). How can we reconcile these verses? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: For the youth it was like bread, for the elderly it was like oil, and for the children it was like honey. Each received what was appropriate.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כְּתִיב שָׁלֵיו וְקָרֵינַן סְלָיו אָמַר רַבִּי חֲנִינָא צַדִּיקִים אוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּשַׁלְוָה רְשָׁעִים אוֹכְלִין אוֹתוֹ וְדוֹמֶה לָהֶן כְּסִילְוִין.

The Gemara comments further: The word quail is written shlav, with the letter shin, but we read it as slav, with the letter samekh. What does this teach us? Rabbi Ḥanina said: The righteous eat it in peace [shalva], based on the written form of the word; whereas the wicked eat it, and it seems to them like thorns [silvin], based on the way the word is read.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב שליו וקרינן סליו לצדיקים בשלוה ולרשעים כסילוה פי׳ קוצים.
השליו היה יורד.
כסילוים – קוצים בלשון ארמי.
ומעירים עוד: כתיב [נאמר]: ״שליו״ ב״ש״ וקרינן [ואנו קוראים] ב״ש״ כמו סליו, ומה בא הדבר ללמדנו? אמר ר׳ חנינא: צדיקים אוכלין אותו בשלוה והרי הוא להם שליו כפי הכתיב, רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין (כקוצים) והוא להם כפי הקרי סליו.
The Gemara comments further: The word quail is written shlav, with the letter shin, but we read it as slav, with the letter samekh. What does this teach us? Rabbi Ḥanina said: The righteous eat it in peace [shalva], based on the written form of the word; whereas the wicked eat it, and it seems to them like thorns [silvin], based on the way the word is read.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא ד׳אַרְבָּעָה מִינֵי סְלָיו הֵן וְאֵלּוּ הֵן שִׁיכְלִי וְקִיבְלִי וּפַסְיוֹנִי וּשְׂלָיו מְעַלְּיָא דְּכוּלְּהוּ שִׂיכְלִי גְּרִיעָא דְּכוּלְּהוּ שְׂלָיו וְהָוֵי כְּצִיפַּורְתָּא וּמוֹתְבִינַן לֵהּ בְּתַנּוּרָא וְתָפַח וְהָוֵה מְלֵי תַּנּוּרָא וּמַסְּקִינַן לֵיהּ אַתְּלֵיסַר רִיפֵי וְאַחֲרוֹנָה אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא ע״יעַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת.

Furthermore, with regard to the quail: Rav Ḥanan bar Rava said: There are four types of quail and these are they: Sikhli, and kivli, and pasyoni, and slav. The best tasting of all is the sikhli. The worst of all is the slav. The Gemara relates how tasty even the quail was that the Jews ate in the desert: It was as small as a sparrow, and they would place it in the oven to roast, and it expanded until it filled the entire oven. They would place it upon thirteen loaves of bread, and even the last loaf on the bottom could be eaten only when mixed with other food, due to all the fat it had absorbed from the quail.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ככלי
ככליא(יומא עה:) ד׳ מיני שליו הן שיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (א״ב פי׳ בלשון יוני מין עוף טוב למאכל ופי׳ שיכלי מין עוף אחר אוכל תאנים ופי׳ פסיוני מין עוף אחר חשוב עולה על שלחן מלכים ובנוסחאות שלנו כתוב קבלי):
ערך פסיון
פסיוןב(יומא עה:) שיכלי כיכלי פסיוני ושליו (קידושין לא.) יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם. (בבא קמא נה) תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה. פי׳ בלעז פס״נו. שאל ויבא שלו תרגומו שאילו בשרא ואייתי פדיונין (א״ב פי׳ בליו״ר מין עוף טהור חשוב ועולה על שלחן מלכים):
ערך שכל
שכלגשיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (יומא עה:) (א״ב פי׳ בל״י שם עוף טהור אוכל תאנים ובעת התאנים הוא שמן עד מאד ועולה על שלחן מלכים):
א. [איין ארט פויגל.]
ב. [ארט פויגיל.]
ג. [ארט פויגעל.]
ומותבינן לה בתנורא – כך מנהגם לצלות שפודיהם בתנור.
ותפח – מרוב שומנו הוא נתפח ונעשה עב.
אתליסר ריפי – זו על זו ריפי ככרות.
ותחתונה אינה נאכלת – מרוב השומן הנבלע בה וכל שכן העליונות.
ועוד בענין השליו: אמר רב חנין בר רבא: ארבעה מיני סליו הן, ואלו הן: שיכלי, וקיבלי, ופסיוני, ושליו. מעליא דכולהו [המעולה שבכולם] בטעמו: שיכלי, גריעא דכולהו [הגרוע שבכולם] הוא השליו. ומספרים עד כמה יפה טעמו של השלו והוי כציפורתא [והוא גדול כציפור] ומותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלי תנורא [מושיבים, מניחים, אותו בתנור להיצלות והוא תופח עד שהוא ממלא את התנור], ומסקינן ליה אתליסר ריפי [ומניחים אותו על שלושה עשר ככרות לחם] ואף ככר אחרונה שלמטה מכולן אינה נאכלת אלא על ידי תערובת, מרוב השומן שיש בה.
Furthermore, with regard to the quail: Rav Ḥanan bar Rava said: There are four types of quail and these are they: Sikhli, and kivli, and pasyoni, and slav. The best tasting of all is the sikhli. The worst of all is the slav. The Gemara relates how tasty even the quail was that the Jews ate in the desert: It was as small as a sparrow, and they would place it in the oven to roast, and it expanded until it filled the entire oven. They would place it upon thirteen loaves of bread, and even the last loaf on the bottom could be eaten only when mixed with other food, due to all the fat it had absorbed from the quail.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב יְהוּדָה מִשְׁתְּכַח לֵיהּ בֵּי דַנֵּי רַב חִסְדָּא מִשְׁתְּכַח לֵיהּ בֵּי צִיבֵי רָבָא מַיְיתֵי לֵיהּ אֲרִיסֵיהּ כׇּל יוֹמָא יוֹמָא חַד לָא אַיְיתִי אֲמַר מַאי הַאי סְלֵיק לְאִיגָּרָא שַׁמְעֵיהּ לְיָנוֹקָא דְּקָאָמַר {חבקוק ג׳:ט״ז} שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי אֲמַר שְׁמַע מִנֵּיהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב חִסְדָּא וּבְדִיל רַבָּה אָכֵיל תַּלְמִידָא.

It is told that Rav Yehuda found quail among his barrels of wine, and Rav Ḥisda found quail among logs of wood in his storeroom. Every day Rava’s sharecropper brought him a quail that he found in his fields. One day, he did not bring him one because he failed to find any. Rava said to himself: What is this, why is today different? He went up to the roof to think about it. He heard a child say the verse: “When I heard, my innards trembled, my lips quivered at the voice, rottenness enters into my bones, and I tremble where I stand; that I should wait for the day of trouble when he comes up against the people that he invades” (Habakkuk 3:16). Rava said: Learn from this that Rav Ḥisda has died. I am therefore not worthy to receive the quail anymore, since it is on account of the teacher that the student eats. When Rav Ḥisda was alive, Rava received the quail due to Rav Ḥisda’s merit; now that he had died, Rava was not worthy to receive the quail.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרב יהודה אבי דני. לרב חסדא אבי ציבי. (רבה) [רבא] הוה מייתו ליה ההוא ציידא בכל יומא מאגמא יומא חד לא אשכח סליק ההוא ציידא לאיגרא שמע לההוא ינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני וגו׳ אמר שמע מינה נח נפשיה דרב חסדא ובשביל רבה הוה אכיל תלמידא.
משתכח ליה – היו נמצאות לו בין חביותיו שהיו ממציאין לו מן השמים.
רב חסדא – חמוה דרבא הוה ורבו הוה.
ובדיל רבה – בזכות הרב היה אוכל התלמיד.
מסופר: רב יהודה משתכח ליה בי דני [היה נמצא לו שליו בין חביות היין שלו] ורב חסדא משתכח ליה בי ציבי [היה נמצא לו השליו בין העצים במחסנו], רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא [היה מביא לו אריסו כל יום] שליו אחד שהיה מוצא בשדותיו. יומא חד לא אייתי [יום אחד לא הביא], שאותו היום לא מצא. אמר רבא בליבו: מאי האי [מה זה] נשתנה היום מכל הימים? סליק לאיגרא [עלה לגג] להרהר בדבר, שמעיה לינוקא דקאמר [שמע תינוק שאומר] וחוזר על הפסוק: ״שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו״ (חבקוק ג, טז). אמר רבא: שמע מניה נח נפשיה [למד מכאן שנחה נפשו, נפטר], רב חסדא ולכן איני ראוי עוד לשליו, כי בדיל רבה אכיל תלמידא [בשל הרב אכל התלמיד], שכל עוד היה רב חסדא בחיים הרי בזכותו היו מביאים גם לי שליו, ועכשיו שנפטר שוב איני ראוי לכך.
It is told that Rav Yehuda found quail among his barrels of wine, and Rav Ḥisda found quail among logs of wood in his storeroom. Every day Rava’s sharecropper brought him a quail that he found in his fields. One day, he did not bring him one because he failed to find any. Rava said to himself: What is this, why is today different? He went up to the roof to think about it. He heard a child say the verse: “When I heard, my innards trembled, my lips quivered at the voice, rottenness enters into my bones, and I tremble where I stand; that I should wait for the day of trouble when he comes up against the people that he invades” (Habakkuk 3:16). Rava said: Learn from this that Rav Ḥisda has died. I am therefore not worthy to receive the quail anymore, since it is on account of the teacher that the student eats. When Rav Ḥisda was alive, Rava received the quail due to Rav Ḥisda’s merit; now that he had died, Rava was not worthy to receive the quail.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כְּתִיב {שמות ט״ז:י״ד} וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וּכְתִיב {במדבר י״א:ט׳} וּבְרֶדֶת הַטַּל אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא טַל מִלְמַעְלָה וְטַל מִלְּמַטָּה וְדוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁמּוּנָּח בְּקוּפְסָא.

§ Furthermore, with regard to the manna it is written: “And when the layer of dew lifted, behold, upon the face of the wilderness there lay a fine flaky substance, as fine as frost on the ground” (Exodus 16:14), indicating that the dew covered the manna. And it is written:And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it” (Numbers 11:9), meaning that the manna fell on top of the dew. How can these verses be reconciled? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: There was dew above and dew below, with the manna in between, and the manna appeared as if it were placed in a box [kufsa] of dew.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מחספס
מחספסא(יומא עה:) טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה ד״א דבר שנמוח בפיסת היד. ד״א שנבלע ברמ״ח אברים. רמ״ח מנין מחספס:
ערך סל
סלב(כתובות צא) (בבא מציעא קא:) מחינא לך בסילויא דלא מבע דמא (קידושין כא: שבועות ד: בכורות כא:) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה וכו׳ (סנהדרין פד) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילויא (עבודה זרה כט) דחרזייה סילויא (חולין מז) מייתינן סילויא ובזעינן לה (חולין צה) אייתי סילתא שדא אסיק תרין (יומא עה) רשעים דומה להם כסלוים (יבמות סג) דאמרי אנשי מחייה בחברתא ולא בסילתא:
ערך תרגימא
תרגימאג(פסחים קטו) אבל מטבל במיני תרגימא (סוכה כז.) ישלים במיני תרגימא פי׳ מיני כיסנין דתניא בתוספתא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני מזונות (יומא עה) מאי מיני תרגימא באתר׳ דלא שכיחי פירי ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי ננהו (א״ב עיין ערך טרגימא):
א. [בעדעקט.]
ב. [דארן.]
ג. [נאש ווערק.]
כתיב ותעל שכבת הטל – והנה על פני המדבר כשהיה הטל עולה מן הארץ לקראת החמה כדרכו היה נראה על פני המדבר דק מחספש למדנו שהיה הטל מכסה את המן עד שעה שהטל עולה לקראת החמה וכתיב ירד המן עליו אלמא טל מלמטה.
קופסא – אשקרו״ן בלעז.
ב ועוד לענין המן, כתיב [נאמר]: ״ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס דק ככפור על הארץ״ (שמות טז, יד), הרי שהטל היה מכסה את המן, וכתיב [ונאמר]: ״וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו״ (במדבר יא, ט), שהמן היה מעל הטל, וכיצד מיישבים את הכתובים? אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: כך היה: טל מלמעלה, וטל מלמטה והמן באמצע, ודומה כמו שמונח בקופסא של טל.
§ Furthermore, with regard to the manna it is written: “And when the layer of dew lifted, behold, upon the face of the wilderness there lay a fine flaky substance, as fine as frost on the ground” (Exodus 16:14), indicating that the dew covered the manna. And it is written:And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it” (Numbers 11:9), meaning that the manna fell on top of the dew. How can these verses be reconciled? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: There was dew above and dew below, with the manna in between, and the manna appeared as if it were placed in a box [kufsa] of dew.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דַּק מְחוּסְפָּס אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ דָּבָר שֶׁנִּימּוֹחַ עַל פִּיסַּת הַיָּד רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דָּבָר שֶׁנִּבְלָע בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים מְחוּסְפָּס טוּבָא הָוֵי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְחֻסְפָּס כְּתִיב.

The verse describes the manna as “a fine flaky [meḥuspas] substance” (Exodus 16:14). Reish Lakish said: Meḥuspas means it was a substance that dissolved [maḥ] on the palm [pas] of the hand. Since it was so fine, it dissolved upon contact. Rabbi Yoḥanan said: It was a substance that was absorbed in all 248 limbs, the numerical equivalent of the word meḥuspas. The Gemara expresses surprise at this: If one calculates the value of the letters in the word meḥuspas, it is more, totaling 254. Rabbi Naḥman bar Yitzḥak said: Meḥuspas is written in the Torah without the letter vav. Therefore, the total is exactly 248.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחספס אמר ריש לקיש דבר שנימוח על פיסת היד. ר׳ יוחנן אמר מחספס חסר ו׳ כתיב בגימטריא רמ״ח הרי מיכן שהיה המן נבלע ברמ״ח אברים.
נימח על פיסת היד – מחוספס נוטריקון.
נבלע באיברים – אינו יוצא מן המעיים.
נאמר בו ״דק מחספס״ (שמות טז, יד) אמר ריש לקיש: מחוספס הוא דבר שנימוח (״מח״) על פיסת (״פס״) היד שהיה רך מאד והיה נמס מיד בהגיעו לכף היד. ר׳ יוחנן אמר: דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים כמנין ״מחספס״ ותוהים: מחוספס אם חושב אתה את כל האותיות טובא הוי [יותר הוא] ממאתים ארבעים ושמונה! אמר רב נחמן בר יצחק: ״מחספס״ חסר כתיב [נאמר] וכפי הכתיב החסר הרי הוא בדיוק מאתים ארבעים ושמונה.
The verse describes the manna as “a fine flaky [meḥuspas] substance” (Exodus 16:14). Reish Lakish said: Meḥuspas means it was a substance that dissolved [maḥ] on the palm [pas] of the hand. Since it was so fine, it dissolved upon contact. Rabbi Yoḥanan said: It was a substance that was absorbed in all 248 limbs, the numerical equivalent of the word meḥuspas. The Gemara expresses surprise at this: If one calculates the value of the letters in the word meḥuspas, it is more, totaling 254. Rabbi Naḥman bar Yitzḥak said: Meḥuspas is written in the Torah without the letter vav. Therefore, the total is exactly 248.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנוּ רַבָּנַן {תהלים ע״ח:כ״ה} לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִין אוֹתוֹ דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וּכְשֶׁנֶּאְמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָהֶם צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לַעֲקִיבָא עֲקִיבָא טָעִיתָ וְכִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִין לֶחֶם וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {דברים ט׳:ט׳,י״ח} לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים אַבִּירִים לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים.

The Sages taught: The Torah states: “And He caused manna to rain upon them for food, and He gave them of the grain of heaven. Man did eat the bread of the mighty [abirim]” (Psalms 78:24–25). “Bread of the mighty” is bread that the ministering angels eat; this is the statement of Rabbi Akiva. When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them to go and tell Akiva: Akiva you have erred. Do the ministering angels eat bread? It is already stated about Moses, when he ascended on high: “Bread I did not eat and water I did not drink” (Deuteronomy 9:9). If even a man who ascends on high does not need to eat, certainly the ministering angels do not need to eat. Rather, how do I establish the meaning of the word abirim? It can be explained as bread that was absorbed into all 248 limbs [eivarim], so that there was no waste.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן לחם אבירים אכל איש. לחם הנבלע באיברים. אבל המלאכים אינן אוכלין כלל.
תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: ״וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו לחם אבירים אכל איש״ (תהלים עח, כד-כה) ופירשוהו: לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, אלו דברי ר׳ עקיבא. וכשנאמרו דברים אלה לפני ר׳ ישמעאל, אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר במשה שעלה למרום: ״לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי״ (דברים ט, ט) ומה אדם העולה למרום אינו זקוק לאכילה ושתיה, מלאכים על אחת כמה וכמה! אלא, מה אני מקים ״אבירים״ יש לפרשו: לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים, שאין בו כל פסולת.
The Sages taught: The Torah states: “And He caused manna to rain upon them for food, and He gave them of the grain of heaven. Man did eat the bread of the mighty [abirim]” (Psalms 78:24–25). “Bread of the mighty” is bread that the ministering angels eat; this is the statement of Rabbi Akiva. When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them to go and tell Akiva: Akiva you have erred. Do the ministering angels eat bread? It is already stated about Moses, when he ascended on high: “Bread I did not eat and water I did not drink” (Deuteronomy 9:9). If even a man who ascends on high does not need to eat, certainly the ministering angels do not need to eat. Rather, how do I establish the meaning of the word abirim? It can be explained as bread that was absorbed into all 248 limbs [eivarim], so that there was no waste.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים {דברים כ״ג:י״ד} וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶיךָ (וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ) דְּבָרִים שֶׁתַּגָּרֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹכְרִין אוֹתָן לָהֶם.

The Gemara asks: But if so, how do I establish the verses: “And you shall have a spade among your weapons, and it shall be that when you relieve yourself outside, you shall dig with it, and shall turn back and cover your excrement” (Deuteronomy 23:14) and “You shall have a place also outside the camp where you can relieve yourself(Deuteronomy 23:13). From here we learn that there was waste in their bowels, as they had to leave the camp to relieve themselves. The Gemara explains: This waste was not a byproduct of the manna; it was from food items that the gentile merchants sold them.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו דברים שתגרי האומות מוכרין להן ואוכלין אותן היה המן מפיגן ולא היו צריכין לנקביהן ומה אני מקיים ושבת וכסית את צאתך לאחר שסרחו אמר להן הקב״ה אני אמרתי תהיו לפני כמלאכים עכשיו הריני מטריחכם ג׳ פרסאות עד שתצאו חוץ למחנה.
ושואלים: אם כן אלא מה אני מקיים את מאמר הכתוב: ״ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכיסית את צאתך״ (דברים כג, יד), וכן מה שנאמר: ״ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ״ (דברים כג, יג), שמכאן אפשר ללמוד שהיתה פסולת במעיהם שהיו צריכים לצאת לצרכיהם. אלא דבר זה לא היה מן המן, כי אם מאותם דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם לאכילה ומהם היתה פסולת.
The Gemara asks: But if so, how do I establish the verses: “And you shall have a spade among your weapons, and it shall be that when you relieve yourself outside, you shall dig with it, and shall turn back and cover your excrement” (Deuteronomy 23:14) and “You shall have a place also outside the camp where you can relieve yourself(Deuteronomy 23:13). From here we learn that there was waste in their bowels, as they had to leave the camp to relieve themselves. The Gemara explains: This waste was not a byproduct of the manna; it was from food items that the gentile merchants sold them.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא אוֹמֵר אַף דְּבָרִים שֶׁתַּגָּרֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹכְרִין לָהֶן מָן מְפִיגָן אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶיךָ לְאַחַר שֶׁסָּרְחוּ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי יִהְיוּ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַכְשָׁיו אֲנִי מַטְרִיחַ אוֹתָם שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת.

Rabbi Elazar ben Perata disagrees and says: The manna caused even items that the gentile merchants sold them to be completely digested, so that even other food that they ate produced no waste. But then how do I establish the verse: “And you shall have a spade among your weapons”? After they sinned, the manna was not as effective. The Holy One, Blessed be He, said: I initially said that they would be like ministering angels who do not produce waste; now I will trouble them to walk three parasangs to leave the camp in order to relieve themselves.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחר שסרחו – שנתלוננו על כך שאמרו בלחם הקלוקל (במדבר כא).
אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן כו׳. ולית ליה להאי תנא הא דאמרינן לעיל בריש מכילתין (דף ד:) ויכסהו הענן ששת ימים כדי למרק אכילה ושתיה בתוך מעיו לשומו כמלאכי השרת כי לא היה צריך לכך עד שחטאו במן:
ר׳ אלעזר בן פרטא אומר: אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן — מן מפיגן שהיה ממיס אותם, וגורם שיתעכל הכל בשלמות. אלא מה אני מקיים ״ויתד תהיה לך על אזנך״ — לאחר שסרחו (שחטאו) ושוב לא היה המן מועיל עד כדי כך, שאמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי מתחילה שיהיו כמלאכי השרת שאינם צריכים ליציאת בני מעים, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות לצאת אל מחוץ למחנה לצרכיהם.
Rabbi Elazar ben Perata disagrees and says: The manna caused even items that the gentile merchants sold them to be completely digested, so that even other food that they ate produced no waste. But then how do I establish the verse: “And you shall have a spade among your weapons”? After they sinned, the manna was not as effective. The Holy One, Blessed be He, said: I initially said that they would be like ministering angels who do not produce waste; now I will trouble them to walk three parasangs to leave the camp in order to relieve themselves.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דִּכְתִיב {במדבר ל״ג:מ״ט} וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁימוֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְדִידִי חֲזֵי לִי הָהוּא אַתְרָא וְהָוְיָא תְּלָתָא פַּרְסֵי וְתָנָא כְּשֶׁנִּפְנִין אֵין נִפְנִין לֹא לִפְנֵיהֶן וְלֹא לְצִדְדֵיהֶן אֶלָּא לַאֲחוֹרֵיהֶן.

How do we know that the Israelite camp was three parasangs? As it is written: “And they camped by the Jordan from Beth-Jeshimoth to Abel-shittim” (Numbers 33:49), and Rabba bar bar Ḥana said: I saw that site and it was three parasangs in length. And a baraita taught: When the Jews relieved themselves in the desert, they did not relieve themselves ahead of themselves, i.e., in the direction of their travel, nor to the side of the camp, but behind the camp, in a place that they had already traveled. Consequently, those near the front of the camp had to walk a distance of three parasangs from their homes to leave the camp.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוו ג׳ פרסי אורך וג׳ פרסי רוחב.
לא לפניהם ולא לצידיהם – שאין יודעים לאיזה צד עננים הולכים.
אלא לאחוריהם – דיודעים הם שלא יחזרו לאחוריהן ואותן שלפנים צריכין לצאת לסוף המחנה מאחור.
ומניין לנו שמחנה ישראל שלש פרסאות היה — דכתיב [שנאמר]: ״ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים״ (במדבר לג, מט) ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא [אני עצמי ראיתי מקום זה] והויא [והיה] אורכו תלתא פרסי [שלוש פרסאות]. ותנא [ושנינו]: כשנפנין היו ישראל במדבר לצרכיהם, אין נפנין לא לפניהן בכיוון הליכתם, ולא לצדדיהן, אלא לאחוריהן אחרי המחנה במקום שעברו בו כבר. ולכן היו כולם צריכים ללכת מרחק זה מחוץ למחנה.
How do we know that the Israelite camp was three parasangs? As it is written: “And they camped by the Jordan from Beth-Jeshimoth to Abel-shittim” (Numbers 33:49), and Rabba bar bar Ḥana said: I saw that site and it was three parasangs in length. And a baraita taught: When the Jews relieved themselves in the desert, they did not relieve themselves ahead of themselves, i.e., in the direction of their travel, nor to the side of the camp, but behind the camp, in a place that they had already traveled. Consequently, those near the front of the camp had to walk a distance of three parasangs from their homes to leave the camp.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) {במדבר י״א:ו׳} וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל אָמְרוּ עָתִיד מָן זֶה שֶׁתִּיפַּח בְּמֵעֵיהֶם כְּלוּם יֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא.

Furthermore, with regard to the manna, the verse states Israel’s complaint: “But now our soul is dry, there is nothing at all; we have nothing beside this manna to look to” (Numbers 11:6). They said: This manna will eventually swell in our stomachs and kill us; is there anyone born of a woman who ingests food but does not expel waste? This supports the Gemara’s claim that the manna did not create waste.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד בפרשת המן, נאמר בתלונת ישראל: ״ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו״ (במדבר יא, ו). אמרו: עתיד מן זה שתיפח במעיהם וגורם שם מחלה, כלום יש ילוד אשה שמכניס אוכל ואינו מוציא כלום? לחזק מה שאמרנו שלא היתה במן כל פסולת.
Furthermore, with regard to the manna, the verse states Israel’s complaint: “But now our soul is dry, there is nothing at all; we have nothing beside this manna to look to” (Numbers 11:6). They said: This manna will eventually swell in our stomachs and kill us; is there anyone born of a woman who ingests food but does not expel waste? This supports the Gemara’s claim that the manna did not create waste.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּכְשֶׁנֶּאְמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָהֶם אַל תִּקְרֵי אַבִּירִים אֶלָּא אֵיבָרִים דָּבָר שֶׁנִּבְלַע בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶיךָ בִּדְבָרִים שֶׁבָּאִין לָהֶם מִמְּדִינַת הַיָּם.

When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them: Do not read it as abirim. Rather, read it as eivarim, limbs. The manna was something that was absorbed by 248 limbs. But, how do I establish “And you shall have a spade among your weapons”? From the food items that came to them from overseas lands. Rabbi Yishmael disagrees with Rabbi Elazar ben Perata with regard to the effect the manna had on the digestion of other foods.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכשנאמרו דברים של ר׳ אלעזר בן פרטא לפני ר׳ ישמעאל, אמר להם: אל תקרי ״אבירים״ אלא ״איברים״ שהוא דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים ודבר זה היה מתכונתו של המן, אלא מה אני מקיים ״ויתד תהיה לך על אזנך״ — בדברים שבאין להם ממדינת הים.
When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them: Do not read it as abirim. Rather, read it as eivarim, limbs. The manna was something that was absorbed by 248 limbs. But, how do I establish “And you shall have a spade among your weapons”? From the food items that came to them from overseas lands. Rabbi Yishmael disagrees with Rabbi Elazar ben Perata with regard to the effect the manna had on the digestion of other foods.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דָּבָר אַחֵר לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ

Alternatively, “Man [ish] did eat the bread of the mighty” (Psalms 78:25);
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר אחר: ״לחם אבירים אכל איש״
Alternatively, “Man [ish] did eat the bread of the mighty” (Psalms 78:25);
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עה:, ר׳ חננאל יומא עה:, הערוך על סדר הש"ס יומא עה:, רש"י יומא עה:, תוספות ישנים יומא עה:, בית הבחירה למאירי יומא עה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עה:, מהרש"א חידושי אגדות יומא עה:, גליון הש"ס לרע"א יומא עה:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עה:

Yoma 75b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 75b, R. Chananel Yoma 75b, Collected from HeArukh Yoma 75b, Rashi Yoma 75b, Tosefot Yeshanim Yoma 75b, Meiri Yoma 75b, Ritva Yoma 75b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 75b, Gilyon HaShas Yoma 75b, Steinsaltz Commentary Yoma 75b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144