×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אהָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת סוּכָּה עַל גַּבֵּי סוּכָּה הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵין דָּיוֹרִין בָּעֶלְיוֹנָה הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה.:
MISHNA: With regard to one who establishes his sukka beneath a tree, it is as though he established it inside the house and it is unfit. If one established a sukka atop another sukka, the upper sukka is fit and the lower sukka is unfit. Rabbi Yehuda says: If there are no residents in the upper sukka, the lower sukka is fit.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתני׳ העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית ופסולה.
{משנה סוכה א:ב-ג} מתני׳ העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית.
סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר׳ יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה:⁠1
פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה2 מפני הנשר או שפרש על גב הקנוף פסולה אבל פורס הוא על3 נקליטי המטה4: {כפי׳ ר״ח} פיר׳ קנופות5 הן ארבעה וכשהוא פורס על גביהן סדין נעשו כסוכה בתוך סוכה ולפיכך פסולה ונקליטין שנים וכשהוא פורס עליהן סדין אינה נעשית
כאהל לפי שאין לה גג ולפיכך כשרה.
{ירושלמי סוכה א:ד6} וגרסינן בירושלמי שכן הוא עושה חלל באצילי7 ידיו פירוש כשם שאם הגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא שוכב תחת הסדין ונעשית8 הסדין עליו כאוהל אין בכך כלום כך אלו שני הנקליטין שבאמצע המטה כמו זרועותיו הן חשובין ואין בכך כלום:
{בבלי סוכה ט ע״ב} גמ׳ אם היה הסכוך הרבה מהן כשרה9: אוקימנא בשחבטן10 דאי לא תימא11 הכי הא קא מצטרף12 סכך פסול בהדי סכך כשר ופסולה:
1. בדפוסים ויניציאה רפ״א (דף שכז ע״א) ואילך, נוסף כאן מאמר, ע״פ הגמרא (י ע״ב): וכמה יהיה בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה אמר רב הונא טפח ושמואל אמר עשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עד ד׳ והלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא דדייקא ממתניתין כוותייהו דקתני רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה ופרשינן אם אין ראויין לדירה מכלל דת״ק אע״פ שאינה ראויה לדירה ומאי היא דלית בה י׳ התחתונה פסולה הלכך ליתא לדשמואל ודרב הונא, כמובא בר״ח. ובמאור העיר על כך שרבינו השמיט.
2. או תחתיה: כ״י נ: ״ותחתיה״.
3. על: כ״י נ: ״על גבי״.
4. המטה: דפוסים: מטה.
5. קנופות: כ״י נ: ״קנוף״. דפוסים: קינופות.
6. גם זה בר״ח, וכן המאמר הפרשני עליו דומה לפירוש ר״ח כאן.
7. באצילי: וכן בר״ח, ריצ״ג. כ״י נ: ״תחת אצילי״. כברי״ף מגילה פרק ד (דף טו ע״א). פירוש פוחח, גם שם מלשון ר״ח.
8. ונעשית: כ״י נ: ״ונעשית עליו״.
9. אם היה...כשרה: כ״י נ, דפוסים עד ״מהן״, כבמשנה.
10. בשחבטן: דפוסים: כשחבטן.
11. דאי לא תימא: כ״י נ, דפוסים: דאי לאו.
12. הא קא מצטרף: כ״י נ: ״הוה קא מצרף״.
ערך דר
דראדיורין בעליונה (סוכה ט:) תשבו כעין תדורו:
א. [וואהענן.]
מתני׳ כאילו עשאה בתוך הבית – ופסולה כדתניא בברייתא בגמ׳.
התחתונה פסולה – דשני סככין יש לה וקרא פסיל סוכה תחת סוכה כדלקמן.
אם אין דיורין – בגמרא מפרש לה.
העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. כתוב בהשלמה אמרינן עלה לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל באילן שחמתו מרובה מצלתו כשרה. ואקשינן עלה וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ומשני בשחבטן. מתוך פירוש ר״ש נראה שאע״פ שהסוכה אין צלתה מרובה מחמתה אלא עם האילן, אפילו הכי כיון שהאילן חמתו מרובה מצלתה כשרה, דבכל ענין קאמרינן כשרה. ואמטו להכי אקשינן והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ואע״פ שסכך כשר רבה עליו, כיון שלא חבטן ולא עירבן אין הסכך פסול בטל ברוב. ומשני בשחבטן. ופירש חבטן השפילן ועירבן זה עם זה, וביטל הסכך פסול ברוב הסכך כשר, כיון שהוא מעורב עם הסכך כשר. ואע״ג דקא מצטרף סכך פסול בהדי כשר, שאין הסוכה צלתה מרובה מחמתה [אלא] עם האילן. ואע״ג דתנן במסכת ערלה, ומייתי לה בפרק הניזקין, נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקט ואם ליקט יעלה באחד ומאתים. אלמא טעמא דליקט, שהוא תלוש. אבל במחובר אינו עולה באחד ומאתים. התם נמי היינו טעמא מפני שנטיעה של ערלה אינה מעורבת עם הזקנות אלא שאינה ניכרת, ודבר חשוב הוא ואינו בטל. אבל הכא שהענפים מעורבים עם הסבך כשר בטלים ברוב כשחבטן. ופירש חבטן השפילן, כעין חביט רמי. והא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקסום וסכך על גבן כשרה ואוקימנא בשחבטן, והתם מאי השפילם איכא. הרי סכך על גבן והגפן למטה מן הסכך כשר היה. התם נמי הכי קאמר בשהשפיל סכך כשר עם הסכך פסול ועירבו יחד, שלא יעמוד זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ואשמעינן הכא דלא גזרינן חבטן אטו לא חבטן, ואפילו לכתחלה. ופירש רש״י דלכתחלה מותר לסכך בו. וקשיא לן הא אין מבטלין איסור לכתחלה ואפילו עצים, כדאמרינן בפ״ק דיו״ט גבי עצים שנשרו מן הדקל. אי אמרת בשלמא שהסוכה צלתה מרובה מחמתה בסכך כשר לבד הסכך פסול ליכא ביטול איסור, שהאיסור אינו מעלה ואינו מוריד וכמאן דליתיה כלל דמי, מה שאין כן באיסור דעלמא שאע״פ שההיתר רבה עליו איסורא מיהא איתיה, אבל הכא האיסור אינו מעלה ואינו מוריד כיון שהסכך כשר צלתו מרובה מחמתו. אלא אי אמרת שאין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא עם הסכך פסול, היכי שרינן לכתחלה לבטולי.
לכך נראה לפרש שלעולם אין הסוכה כשרה אלא כשצלתה מרובה מחמתה בסכך כשר לבדו לבד הסכך פסול, והיינו דקא מקשינן לעיל והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. [ד]⁠כיון שעשה סוכה תחת האילן לא יהיב דעתיה באילן אלא בסוכה. וכשרואה הסוכה צלתה מרובה מחמתה מכשירה אע״פ שאין צלתה מרובה מחמתה אלא עם האילן. ומשני בשחבטן, פירוש שהשפיל העלין שלא יעשו צל בסוכה. הילכך יהיב דעתיה על הסוכה שתהיה צלתה מרובה מחמתה לבד האילן. אי נמי מצינן לפרושי בשחבטן, שהשפילן ועירבן, כפירוש רש״י. וכיון שטרח כל כך, ודאי יהיב דעתיה על הסוכה שתהיה צלתה מרובה מחמתה לבד האילן. וכך אנו מפרשים הדלה עליה את הגפן. ולהאי פירושא לא קשיא מילתא דאין מבטלין איסור לכתחלה, שהרי האיסור לא מעלה ולא מוריד כדפרישית. יש מפרשין לכתחלה, שיכול לישן או לאכול שם לכתחלה. אבל לעולם לכתחלה אינו מסכך, משום דאין מבטלין איסור לכתחלה. וה״ר בעל המאור פירש והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר כיון שנתן שם מעט סכך כשר מצטרף עם האילן שרבה עליו והרי כולו סכך פסול. וכשנותן עוד מעט סכך כשר מצטרף עם הסכך פסול שרבה עליו. ואע״פ שלבסוף נתרבה סכך כשר על הסכך פסול הרי זה נצטרף. ומשני בשחבטן, פירוש שהשפיל עליו. דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצל האילן.
והראב״ד ז״ל פירש והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר שמה שיש תחת האילן מן הסכך כשר כנגד צל האילן הוי כמאן דליתיה, שהרי יש מגין אחר עליו שהוא פסול ונמצא שכל מה שיש תחת צל האילן פסול, ובין החמה והסכך פסול הוי רובה פסול. אבל בשפודין ובנסר ופסל אין תחת הפסול כלום, ואינו פוסל אלא מקומו בלבד, ומקום כל הכשר כשר דהוי פרוץ כעומד. ואפשר דגבי אילן נמי אם היה מכוון האילן כנגד אויר התחתון אינו פוסל אלא מקומו והסוכה כשירה מפני שרובה או חציה כשר כמו בשפודין. אלא משום דמילתא דלא שכיחא הוא שלא יהא כל כך מכוון שלא יפול צל האילן על צל הסכך כלל. ומשום הכי אקשי ליה והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ושנינן בשחבטן שעירב את הכל והניח על הסוכה, שכל אחד תופס את מקומו ואין אחד עומד על גבי חבירו. וכיון שהסכך כשר מרובה בטל את הפסול, והוה ליה עומד מרובה על הפרוץ. ואע״ג דקיימא לן פרוץ כעומד מותר, הני מילי גבי שפודין ונסרים שהוא מכוון להיות ריוח ביניהן כמותן. אבל הכא שהכל מעורב, ואינו מכוון שיעמוד זה בצד זה בכיוון, פסול ככשר משום הכי בעינן הכא סכוך הרבה מהם. ועוד האריך הראב״ד להקשות על פירוש הרב בעל המאור שכתבנו בהגהותיו וזה לשונו: אמר אברהם, זה הפירוש אינו. וכי נאמר בכאן ראשון ראשון בטל. ובשחבטן עד שנשרו עליו (אמר) [אימא] דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצלו וכו׳, וכי בגלויי דעתא תליא מילתא. והמקרה סוכתו בשפודין ויש ריוח ביניהן כמותן ונתן פסלים ביניהם, שהיא כשירה, נאמר כיון שנתן הפסל הראשון בטל במיעוטו. וכן כל פסל ופסל שיבא אחריו. ועוד כי כשהיה (ההוא) [הריוח] ביניהן כמותן בנכנס ויוצא [היתה] הסוכה חמתה מרובה מצלתה, וכשנתן פסל או שנים באוירים כבר נעשית הסוכה צלתה מרובה מחמתה עם סכך פסול ולא יוכל עוד להכשירה ברוב פסלים. אלא ודאי זה הפירוש אינו. עד כאן.
וכתוב בהשלמה כללא דמילתא אילן שצלתו מרובה מחמתו. המסכך תחתיו או עליו סוכתו פסולה, ואפילו היה הסכך כשר רבה עליו. ואפילו בשחבטן ואפילו כשצל הסוכה מרובה מחמתה לבד האילן וליכא שום צד לאכשורי. ולא משכחת לה דכשר אלא באילן שחמתו מרובה מצלתו וסכך כשר רבה עליו וחבטן. ובכי האי גונא כשר אפילו לכתחלה בין שהסוכה תחת האילן או על האילן. לפירושא דידן בשצלתה מרובה מחמתה לבד האילן, אבל אם אין הסוכה צילתה מרובה מחמתה אלא עם האילן ליכא שום צד לאכשורה. ולפירוש רבינו שלמה ז״ל אפילו בשאין צילתה מרובה מחמתה אלא עם האילן כשירה בשחבטן, ובסכך כשר (דבק) [רבה] עליו. בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית, עד כאן.
סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ואם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה. פעמים ששתיהן כשירות, כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה מחמתה וקיימן תרוייהו בתוך עשרים. פעמים ששתיהן פסולות, כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מעשרים, פירוש למעלה מעשרים של סכך התחתונה. אבל אם היתה למטה מעשרים של תחתונה כשרה ואע״פ שהיא למעלה מעשרים של קרקעית התחתונה, דאג גרע סכך התחתונה מבנה בה איצטבא שהיא כשירה. פעמים שתחתונה כשירה והעליונה פסולה, כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימא תחתונה בתוך עשרים. פירש בהשלמה וקמ״ל דלא גזרינן דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר דילמא לא יהיב דעתיה כשאוכל וישן בתחתונה אם העליונה למעלה מעשרים, דדילמא למעלה מעשרים היא העליונה וקא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דלא חיישינן להאי. אבל לעולם בכי האי גונא פסולה היא. ויש מפרשים דאי נמי קיימא עליונה למעלה מעשרים ליכא למיפסלה לתחתונה משום צירוף סכך פסול, כיון שאין פסול הסכך אלא מחמת גבהותו, עליונה כשירה ותחתונה פסולה, כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן. וקיימא עליונה בתוך עשרים.
מתניתין. העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית – דאין סכך לסוכה זו דאילן דמיצל עילוה מבטל לה.
העושה סוכתו תחת אילן כאילו עשאה וכו׳ – כלומר שאין לה שום צד הכשר לא בחבטי ולא במידי אחרינא. דאוקימנא לן באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל באילן שחמתו מרובה כשרה, אפילו אין צל הסוכה מרובה אלא ע״י צירוף צלו של אילן, כך דעת רש״י ז״ל. והיינו דפריך והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר כיון דאמרינן דכשרה בשצלתה מרובה עם צירוף צל האילן, והאילן סכך פסול הוא, ואינו בטל אפילו סכך כשר רבה עליו, כיון דאינו מעורב עמו. ומשני בשחבטן פירוש לשון חבוט ומי, כלומר שהשפיל ענפי האילן ועירבן עם הסכן הכשר. וכיון דמעורב עמו בטל ברוב, ככל איסור המעורב עם ההתר. כך פירש רש״י ז״ל. וקשיא דבעלמא אמרינן דאיסור מחובר לא בטיל, דתנן במסכת ערלה נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקוט, ואם לקט יעלה באחד [ו]⁠מאתים. אלמא טעמא דלקט, אבל במחובר לא בטלה. ואיכא למימר דשאני התם שאותה נטיעה של ערלה עומדת בפני עצמה, ואינה מעורבת עם הזקנות אלא שאינה ניכרת, ודבר חשוב הוא ולא בטל, אבל הכא הרי השפיל ענפי האילן ועירבן עם הסכך הכשר. ועוד קשיא להאי פירושא דאתי עלה משום ביטול, דהא קיימא לן דאין מבטלין איסור לכתחילה אפילו (בעצם) {בעצים], כדאמרינן בפרק (כתה) [ביצה] עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן. ופריך והא אין מבטלין איסור לכתחילה וכו׳ כדאיתא התם. והכא קאמרינן דמבטלין לכתחילה. דאע״ג דתני לשון חבטן, דמשמע דיעבד, הא אסיקנא הכא בהדיא דלאו דווקא חבטן בדיעבד אלא אפילו לכתחילה נמי שרי, ומשום האי קושיא יש מפרשים לשון הגמרא כך: אי מהתם הוה אמינא דיעבד אבל לכתחילה לא קמ״ל, פירשו המפרשים דיעבד, היכא דאכל או ישן באותה סוכה דחבטן הוא דיצא בדיעבד, אבל לכתחילה לא נישרי ליה למיכל בה או לישן קמ״ל. אבל לא קאמר קמ״ל דלכתחילה יהא חובטן, משום דאין מבטלין איסור לכתחילה. וכל זה לדעת הרב רבינו שלמה יצחקי ז״ל.
אבל לדעת הרב בעל ההשלמה ז״ל לא קשיא מידי, דקסבר דלעולם אין הסוכה כשרה תחת האילן אפילו כשחמתה מרובה מצלתה, אלא אם כן היתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה בסכך כשר שלה בלא צירוף צל האילן כלל, ומאי דקא פריך בגמרא והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, הכי קאמר ניחוש שמא זה האיש לא ישגיח אלא על הסוכה שתהא לה צל מרובה על חמתה ולא יתן דעתו להרבות בה סכך כשר עד שתהא צלתה מרובה בסכך כשר לבדו, אלא יספיק לו אם יראה צלתה מרובה עם צירוף האילן שהוא סכך פסול. ומשני כשחבטן, מלשון תחבוט זיתיך, כלומר שחבט ענפי האילן והשיר עליו. וכיון שטורח לעשות זה גלה דעתו שאין נוח לו בצל האילן ומרבה בסכך הכשר עד שתהא צלתה מרובה בסכך כשר לבדו. ולזה הפירוש לא קשיא מאי דאקשינן לפירוש רש״י ז״ל. ואפילו תפרש חבטן כפירוש רש״י ז״ל לשון עירוב וביטול לא קשיא ההיא דאין מבטלין איסור לכתחילה, דכיון שהסכך כשר רבה עליו עד שבו לבדו תהא צלתה מרובה אין האיסור מעלה ולא מוריד, וכמי שאינו כלל הוא, והרב בעל המאור ז״ל פירש והא קא מצטרף סכך פסול וכו׳, כלומר כיון שנתן שם מעט סכך כשר מצטרף עם האילן שרבה עליו, והרי הוא בשעת שנתרבה צלתה יותר מחמתה נתרבה בפסול, והרי הוא כאילו כולו פסול. ואע״פ שבסוף נתרבה הסכך [הכשר], מכל מקום הרי נצטרף באיסור בתחילה. ומשני בשחבטן, פי׳ שהשיר ענפי האילן וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצל האילן. והקשה זה הרב על פירוש רבינו שלמה בחבטן שאי אפשר לפרשו לשון השפלה כענין חבוט רמי, דהא חזינן בגמרא נמי גבי ההיא דהדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסכך על גבן, דפריך והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, ומוקים לה בשחבטן. והתם מאי השפלה איכא, אדרבה אם הוא רוצה (לעכב) [לערב] סכך הפסול עם הסכך הכשר יצטרך להגביה הגפן והדלעת למעלה, שהרי סכך על גבן. משום הכי מפרש איהו חבטן כדכתיבנא. כללא דמילתא, לדעת הרב בעל השלמה ז״ל דאילן שצלתו מרובה מחמתו המסכך תחתיו או עליו סוכתו פסולה אפילו היה הסכך הכשר רבה עליו, ואפילו חבטן ואפילו היתה צל הסוכה מרובה מחמתה בלא צל האילן כלל, וליכא שום צד התר לאכשורה. אבל באילן שחמתו מרובה, וסכך כשר רבה עליו, וחבטו, בכי האי גונא כשרה אפילו לכתחילה בין שהסיכוך תחת האילן בין על האילן, ובלבד שתהא צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף צל האילן. כלל זה לדעת הרב, אבל לדעת רש״י ז״ל אפי׳ אין צלתה מרובה אלא עם צרוף האילן כיון דחבטן כדכתיבנא. ועוד הוסיף בזה הר״ז ז״ל ואמר דכל זה הוא כשהאילן קדם לסוכה, אבל מי שנעשה לכתחילה כשרה ואחר כך הדלה עליה גפן או דלעת או אילן או שאר סכך פסול, בין שהדלהו למעלה מן הסכוך או למטה, אם היה אותו הגפן או הדלעת או הסכך פסול חמתו מרובה מצלתו כשרה, ואפילו בלא חבטה, דהא לא שייך בהא דליצטריף בהא סכך פסול בהדי סכך כשר, דהא נעשית בתחילה בכשרות בלא שום צירוף סכך פסול. אבל אם היה הגפן או הדלעת או הסכך פסול צלתו מרובה מחמתו פסולה, ואין קדימת הסכך כשר מועיל לה. ובזה חלק על הרב רבינו תם [שכתב] שאם נעשית מתחילה כהלכתה שוב לא תפסל בסכך פסול שהדלה עליה או תחתיה, ועל זה הקשה עליו הרב רבינו זרחיה ז״ל מהא דתניא בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת האילן, קתני תחת האילן דומיא דסוכה תחת הסוכה, מה סוכה תחת הסוכה תחתונה קדמה לעליונה שכך דרך בנין, אף סוכה תחת האילן, וקתני פסולה. ועוד ראייה אחרת דאם איתא דתחתונה לא מיפסלא היכא דקדמה עשייתה בהכשר לא הוה מישתמיט ר׳ ירמיה מלאשמועינן פעמים שהתחתונה כשרה ועליונה כשרה כגון דקדמה תחתונה לעליונה. ובהא הוה אשמעינן טפי. ומדלא אייתי (שמא) [ש״מ) דודאי מיפסלא. ומיהו ההוא דמנימין עבדיה דרב אשי הויא קצת ראייה לדעת ר״ת דאמר שקלה דלא לימרו וכו׳, מכלל דלא מיפסלא, ומשום דלא לימרו לחוד הוא דאמר ליה דלישקלה. ועוד דהא נמי לא אמר ליה אלא לכי יבשה, מכלל דלא מיפסלא כלל. ואפשר לומר דכיון דההיא שעתא לא בעו למיכל בסוכה ולא לישן בה לא הוו חיישינן אלא משום מראית העין. והשתא יש לומר באלו שמסככין תחת הגגין אחר שמסירין את הרעפים, שצריך להזהיר שיגלו עד שיהא שם החמה מרובה מן הצל. שאם לא יעשו כן אי אפשר לעשות תחתיו סוכה כשרה, כמו שכתבנו בתחת אילן שצלתו מרובה מחמתו שאין לו צד הכשר, ואם הסכך שעושין שם תחת קורות הגג (ו)⁠מופלג מהן צריכין להזהר שיהא צל אותו הסכך הכשר מרובה מחמתו בלא שום צרוף (של) [צל] קורות הגג שהן סכך פסול, מפני שהם קבועים שם לבית לא לשם סוכה. וזה מבואר לדעת הרב בעל השלמה ז״ל שכתבנו שמצריך שתהא צל הסכך הכשר מרובה מלבד צל האילן. ואפילו לדעת רש״י ז״ל שמכשיר אפילו עם צרוף צל האילן, הני מילי בשחבטן לפי פירושו שיתערב הסכך הפסול בין הכשר ויבטל ברוב, אבל הכא הרי אינו מעורב בו. ויותר יש לחוש לפי דעת הרב רבינו זרחיה ז״ל שאם נשאר שם צל רב מקורות הגג אע״פ שהחמה מרובה הרי כיון שהניח בו מעט סכך כשר מצטרף עם צל הקורה שהוא פסול, ונמצא שנתרבה צלתה בפסול, כמו שפי׳ גבי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. לפיכך לדעת זה צריך להזהר לגלות הרבה ולהסיר כל מה שיוכל מן הלט״ש וממה שנותן שם צל פסול, כדי שידמה לחבטן שהוא השרת ענפי [האילן וגלוי הדעת דלא ניחא ליה בצל האילן. וכל זה הוא כשהסכך תחת קורות הגג והסכוך מופלג מהם. אך אם הוא מסכך בין קורות הגג או בין הלט״ש, הוא כמו המקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה, ומניח ריוח ביניהם יותר מכמותם, כדי שיהא מעדיף הסכך הכשר על הפסול, או שיתן את הסכך הכשר מושלך על האויר ועל רוחב הקורות, כדאמרינן לקמן אם היו נתונים שתי נותנן ערב. ואפילו לדעת הרב רבינו זרחיה ז״ל דכתב גבה דההיא, דלא צריכי הנהו תירוצי אליבא דהילכתא דקיימא פרוץ כעומד מותר, אפילו הכי שפיר למיעבד הכי לכתחילה לאפוקי נפשיה מפלוגתא. עוד מצאתי בשם הראב״ד ז״ל שפירש והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דזימנין דהוי ארבעה טפחים צל האילן בבת אחת, שהן שיעור סכך פסול שפוסל בסוכה קטנה, דאפילו הוי בה ששה טפחים סכך כשר לא כלום הוא עד דהויא שבעה טפחים סכך כשר.
המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה ההוא שאמר העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר׳ יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה אמר הר״ם רוצה באמרו דיורין שלא תהיה ראויה לדירה והוא כי כשתהיה התחתונה חלושה כל כך שאינה יכולה לסבול בשום פנים מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה כשרה לפי שאנחנו על גג העליונה נסמוך ואם היא חזקה כל כך שתוכל לקבל מה שפורשים ממנו מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה פסולה ואם יכולה לקבל כרים וכסתות על ידי הדחק והגג מתנועע בהן בזה חולקים ר׳ יהודה וחכמים וכל זה בתנאי שיהיה החלל שבין שתי הגגות עשרה טפחים או יותר אבל פחות מעשרה תהיה התחתונה כשרה ואין הלכה כר׳ יהודה פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפרש על גבי הקנוף פסולה אבל פורש הוא על גבי נקליטי המטה נשר הוא הדבר הנושר מן העלין והלולבין מן הצמחים שמסככין בהם והקינוף הוא ארבעה עמודים וכשפרש עליהם יהיה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה ובתנאי שיהיה בגובה העמודים עשרה טפחים או יתר ונקליטי המטה הם שני עמודים בלבד וכשפרש עליהם אינו סכך ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה מפני שפרט ואמר מפני הנשר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבו פסולה אם היה הסכוך הרבה מהם או שקצצן כשרה זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם אין גדולו מן הארץ אין מסככים בו ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ובתנאי שיקצץ אותם כי אם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברים לקרקע מן הטעם שנבאר עוד ואמרו או שקצצן כשרה בתנאי שינענע אותם ואז תהיה כשרה ואע״פ שרוב הסוכה מזה הגפן או הדלעת כדי שיהיה נעשה לשם סוכה כי העקר אצלנו חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי וזה העקר הנזכר כי כל שגדולו מן הארץ אינו מקבל טומאה והוא שלא יהיה כגון מחצלאות ובגדי פשתן וכלי העץ שמקבלים טומאה הוא עקר אמתי וראוי לסמוך עליו והרמז לזה אמרו ית׳ חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך וגו׳ ובאה הקבלה בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר ענינו שתהיה הסוכה מהם וכיוצא בהם:
זהו מה שנראה לי בביאור הסוגיא ולמדנו שכל שהאילן צלו מרובה שם סכך עליו ואין הכשר לסוכה בשום פנים אם חמתו מרובה אין שם סכך עליו וכל שהוא צריך לסכך להשלימו לרוב צל וסתם הדברים זהו בשלא חבטן פסול ואם צל הסכך מרובה בזולתו וסתם הדברים זהו בחבטן כשר ואף בשלא חבטן אם צל הסכך מרובה כשר מן הדין וכן אם אף אחר שחבטן צריך צל קורות הענפים להשלים לרוב צל הסוכה אלא שסתם הדברים כך הוא כמו שביארנו וכן אפשר שכל שלא חבטן גוזרין בו שאינו צריך לצירוף אטו צריך לצירוף ונמצאת למד שאין הדבר תלוי ברוב סכך כשר אלא שסתם רוב סכך כשר צלו מרובה בלא צירוף עד שכמעט רוב צל תלוי בלא סכך אא״כ על דרך זרות ומילתא דלא שכיחא וזהו שאמרו במקרה סוכתו בשפודים שצריך ריוח ביניהם כמותם ופירשוה במעדיף כלומר שנמצא הסכך מרובה מהם ר״ל שאם לא כן לא יהיה הצל מרובה בלא צירוף השפודין ושמא תאמר והלא לא הוצרכו לתרצה במעדיף אלא לדעת הפוסל בפרוץ כעומד אבל לדעת המכשיר אין צריך בהעדפה אע״פ שמ״מ לצלתה מרובה בלא צירוף אנו צריכים וא״כ על כל פנים אתה צריך לומר שצלתה מרובה אף בצירוף כשרה יראה שלרווחא דמילתא הקשה שם כן ר״ל לימא הא דמכשרינן בריוח כמותן תהוי תיובתא הרב הונא דפסיל בפרוץ כעומד והרי בכאן הכשרנוה אף בשאין הצל מרובה אלא על ידי צירוף ותירץ במעדיף כלומר כל שאינו מעדיף אף לדעת המכשיר בפרוץ כעומד פוסל בה מצד שאין צלתה מרובה אלא על ידי צירוף אלא שלשניהם דוקא במעדיף ונמצא הצל מרובה בלא צירוף ויש שפירשה כשהיא בדרך שצל הסוכה מרובה בלא צירוף השפודים ואעפ״כ הוצרך לרוב וכשהקשו ממנה לזו הם פירשו שאינה דומה שזו שבכאן כל הסוכה מסוככת בסכך כשר אלא שהוא קלוש ואין כאן פרוץ כעומד ואף הפסול ממין הכשר הוא ואינו ניכר כל כך לחשבו כפרוץ ומעתה כל שאינו צריך לצירוף הפסול כשר בלא רוב אבל שפודין שאין כל הסוכה מסוככת לא בסכך כשר ולא אף בפסול שממין הכשר אלא במין שניכר פיסולו הרי הן כמי שאינן ואלמלא רוב סכך כשר הוה ליה פרוץ כעומד ולענין סכך צריך להיות עומד מרובה כמו שכתבנו בראשון של עירובין מ״מ בזו נראה שכל שאין שם רוב אין כאן צלתה מרובה מחמתה ומ״מ יש פוסקין במקרה בשפודין שבריוח ביניהם כמותם כשרים הואיל והריוח שביניהם נתמלא בסכך כשר וכדעת רב פפא שאמר פרוץ כעומד מותר אבל ניטל הסכך פסול ונשתייר אויר אפילו הוא פחות משלשה פרוץ כעומד פסול ולדעת זה אתה צריך לומר שרוב צל אף על ידי צירוף הפסול כשר אלא שהמפרשים אותה בדרך שצלתה מרובה בלא צירוף השפודים הם מצטרפים במקצת לדעתנו שהרי לא הוצרכנו לרוב הואיל וצל הכשר מרובה אא״כ נאמר שבזו כל שאין שם רוב סכך אין שם רוב צל כמו שכתבנו:
זהו דעתי בביאור שמועה זו ומ״מ הריני כותב שיטת שאר המפרשים על היותר קצר שאפשר מפני שהפסקים משתנים לפי שיטת קצת הפירושים ודרך כלל אני אומר שכל שאר מפרשים מצריכים רוב סכך אפילו היה צל הסוכה מרובה בלא רוב סכך אלא שפירושיהם משתנים לכמה דרכים הדרך האחד הוא שגדולי הרבנים פירשו וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי הואיל ומ״מ צריך הוא לצירוף הכשר להשלים צלו לרוב שהרי סתם נאמרה כמו שפירשנו הא קא מצטרף וכו׳ וכל שאתה רואה את האילן כמסולק משם נשאר מה שתחתיו בחמה ונעשית בה הסוכה חמתה מרובה מצילתה שהרי סתם הדברים בסוכה שצלתה מרובה מחמתה בצמצום אנו עסוקים ואע״פ שהסכך כשר רבה בה מ״מ אין סכך הפסול בטל בו הואיל ואילן בפני עצמו הוא עומד ותירצה בשחבטן ופירשו הם שהשפילן ועירבן זה עם זה ונמצא שהאילן מתבטל מעצמו הואיל ויש כאן רוב סכך כשר אע״פ שאין צלתה מרובה בלא צירוף אילן שאפשר לפעמים רוב סכך בלא רוב צל כמו שביארנו ואע״פ שלדעת המכשיר בשפודין בריוח כמותן כשר בלא רוב סכך כשר בזו בשהצל הכשר מרובה ומקצת גדולי הדור פירשוה אף כשאין צל הכשר מרובה ומפני שלדעתם בזה אי אפשר לרוב צל בלא רוב סכך ומקשים ממנה לזו ומתרצים שהשפודין כל אחד בפני עצמו אבל כשהם על ידי עירוב צריכים אנו לרוב סכך כשר והדברים נראין יותר בהיפוך ומ״מ הם כללו בזה שלשה דינין אחד שכל שהאילן בפני עצמו ולא חבטן רואין הסכך שתחת ענפי האילן כאילו אינו ואם נשארה צילתה מרובה כשרה כמו שכתבנו אלא שפסלנוה מחמת גזרה ואם אין צלתה מרובה אלא בצירוף האילן פסולה וגם זו כמו שכתבנו והשני הוא שכל שחבטן צריך לרוב סכך כשר וכשרה אע״פ שצל האילן צריך להשלמה וזו כנגד שיטתנו והשלישי שכל שהסכך פסול בפני עצמו והכשר בפני עצמו דיו בכשר כפסול אלא שאם יש בו יותר משלשה טפחים לא יאכל ולא יישן תחתיו וזו מתנגדת לשיטתנו שפסקנו בה במעדיף כמו שיתבאר ומ״מ למדת לפירוש גדולי הרבנים שכל שחמת האילן מרובה מצילתו ועירבן ויש בה רוב סכך כשר כשרה הסוכה אע״פ שהאילן צריך להשלמת רוב צל לסוכה ומ״מ לעיקר השיטה ולענין לשון חבטה יש שואלין האיך תפרש בחבטן לשון השפלה והרי אף בהדלה את הגפן אתה מזכיר לשון חבטן ובזו האיך לשון חבטה נופל בה והרי סיכך על גבן אלא שאפשר שהשפיל בדי הסכך וערבם זה בזה אלא שאף לענין הביטול הם שואלים והא מחובר אין בו ביטול וכמו שאמרו ערלה פ״א מ״ו נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות כולן ידלקו ואע״פ שבזו הרי איסור במקומו עומד ואין ראוי ליבטל אבל זו שנתערבה תיבטל הרי בסופה אמרו אם ליקט יעלה באחד ומאתים טעמא דליקט הא מחובר לעולם אינו בטל אף בעירוב ועוד שהרי האיסור ניכר הוא וידוע ומהיכן איסור הניכר מתבטל ועוד האיך התירוה לכתחילה והא אין מבטלין איסור לכתחילה וא״ת דוקא באיסור אכילה הרי אף באיסור הנאה אמרוה בעצים שנשרו מן הדקל שאלמלא טעם מיקלא קלי איסורא לא היינו מתירים להרבות עליהם עצים מוכנים כמו שביארנו בראשון של ביצה וכן שלפירושם מאי האי דקאמר חבטן מאי למימרא והרי לימדנו בה שבהשפלה גרידא אע״פ שאין הצל מתמעט מכשירין אותה מחמת ביטול וטובא אתא לאשמעינן ומ״מ לדעתי אין בכל אלו קושיא שאין מדמין מביטול שאר איסורין שאדם נהנה מהם הנאת הגוף לדבר שאין נהנין בו אלא לקיום מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו וראוי להחזירם לדין תורה ליבטל כל מיעוט ברוב ומ״מ גדולי הדורות שלפנינו חששו לקושיות אלו ופירשו מתוך כך שכל שהאילן צריך לצירוף השלמת רוב צל לסוכה פסולה אף בחבטן ולא הוכשר לדעתם אלא בחמת האילן מרובה וחבטן ורוב סכך כשר ושהסוכה צלתה מרובה מחמת עצמה לבד האילן שנמצא האיסור אינו מעלה ומוריד ופירשו בסוגיא זו הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואף כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף אילן ולמדת שבלא חבטן פסולה על כל פנים וכבר כתבנוה לשיטתנו גם כן מתורת גזרה אלא שהם חוזרים ומפרשים חבטן כפירוש גדולי הרבנים בהשפלה ועירוב ומתורת ביטול וכשהקשו לעצמם ממה שאין מבטלין איסור לכתחילה הם מפרשים לכתחילה להכשיר לו את הסוכה לאכול בה לכתחילה ודיעבד שאם אכל בה יוצא בה ידי חובתו אבל לעשות לכתחילה לא ואף הם חוזרים ומפרשים חבטה זו בענין זה ר״ל השפלה ועירוב ולא מתורת ביטול אלא שמתוך שהסכך רבה עד שצלה של סוכה מרובה מחמתה בלא צירוף אילן הרי הפסול כמי שאינו:
ומגדולי הראשונים פירשו והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר כיון שנתן מעט סכך כשר נצטרף עם האילן ונעשה צלתה מרובה בפסול ואין רבוי סכך כשר הבא אחריו מועיל הואיל ונעשה הסכך בפסול ופירשו בשחבטן ר״ל השרת העלין והרי גלה בדעתו שאין צל האילן נוח לו והדברים זרים שהרי אף באיסורין כל שניתוסף ההיתר מתיר את האסור כל שלא כיון הוא לבטלו כמו שיתבאר במקומו ובזו אין בה דין ביטול כמו שכתבנו ומ״מ למדת לדבריהם באלו שנוטלין הרעפים מכסוי הבית ועושים למטה מהם סוכה כהלכתה ונשארו הקורות למעלה מהסכך שצריך לסככה ביחד עד שבשעה שיחול שם סוכה עליה והוא בשעה שצלתה מרובה מחמתה לא יצטרף עמה צל הקורות וכן שיגלו מן הרעפים בכדי שתהא החמה נכנסת הרבה במקום הסוכה שתהא חמתה מרובה עד שיכסנה בסכך הכשר והדברים מתמיהים מטעם שכתבנו ועוד שלדבריהם אם הדבר ראוי לאסור גלוי הדעת למה מפקיע:
וגדולי המפרשים כתבו בשם גאוני ספרד והא קא מצטרף וכו׳ כלומר ושמא יש ממנו ארבעה טפחים במקום שפוסל ופירשה בשחבטן ר״ל השרת העלין שאין עוד צל ארבעה טפחים בבת אחת ונמצאת למד שלדעתנו די לנו בחמת מרובה ושתהא צל הסוכה מרובה בלא צירופו ולדעת גדולי הרבנים אתה צריך חמת אילן מרובה וסכך כשר מרובה וחבטן לבטלו ברוב ובאלו כשר אף כשאין צל הסוכה מרובה אלא בצירוף צל האילן ולגדולי הדורות צריך ארבעה דברים חמת אילן מרובה וסכך כשר מרובה וחבטן כדי ליתן לב להיות צל הסוכה מרובה ולמדת ממילא הרביעית והוא שצריך שתהא צל הסוכה מרובה בלא צירוף ולגדולי הראשונים צריך לחמת אילן מרובה ולסכך כשר מרובה ולצל סוכה מרובה כאחד עד שלא יצטרך שום שעה לצירוף או לחבטן מתורת גלוי הדעת שאינו רוצה בצל האילן ואם האילן תחת הסוכה אין צורך בזו לדעתם וכן לדעתם אם לאחר שהשלים את הסיכוך כהלכתו הדלה עליה את הגפן או את הדלעת בין על גבי הסיכוך בין על גבי הדפנות תחת הסיכוך אף בלא חבטן הואיל וחמת האילן מרובה מצילתו ואנו פסלנוה מגזרה כמו שכתבנו ואחרוני הרבנים הכשירוה אף בצל האילן מרובה מחמתו שכל שנעשית הסוכה כשרה אינה נפסלת עוד בסכך שני ונשתקע הדבר שהרי סוכה תחת סוכה ודאי תחתונה קודמת ואעפ״כ נפסלה כשנעשית העליונה עליה אלא שהם מפרשים שעשה הסוכה גבוהה ואחר כך סיכך באמצעיתה והדברים מתמיהים ואע״פ שהם מביאים ראיה מעובדא דמנימין דאישתמיטוה ליה כתנתא במיא אינה ראיה כמו שיתבאר למטה:
ולגדולי המחברים ראיתי שלא הזכירו ענין חבטה כלל אלא זו שתחת האילן כתבו במוחלט שפסולה ולא הפרישו בין צלו מרובה לצלו מועט ובהדלה עליה את הגפן כתבו שאם קצצן אם היה הסכך האחד מרובה כשר בלא נענוע ואם לאו צריך נענוע אבל כל שלא נקצצה פסול אף בסכך כשר מרובה מחמת צירוף פסול בכשר וכן כתבו בפירוש המשנה וראיתי מי שמפרש בדבריהם שהם מפרשים חבטן כמו קצצן וכל שצל האילן היה מרובה מחמתו צריך נענוע אחר קציצתו הא אם היתה חמתה מרובה אין צריך נענוע ואין נראה כן שהרי בסוגיא העמידו זו שבהדלה עליה שאם היה הסכך מרובה מהם כשרה וכן בחבטן ונאמר בהם אח״כ או שקצצן כלומר או שלא היה הסכך מרובה אלא שקצצן אלמא חבטן לחוד וקצצן לחוד אלא שנראה לדעתם שאין פוסקין ענין חבטן כלל ולא נאמרה לדעתם אלא דרך סוגיא ומשא ומתן אלא שאני תמה האיך יפרשו או שקצצן דמשמע דקמייתא בלא קציצה כשרה והא קא מצטרף וכו׳ ונראה לי שהם מפרשים אם היה הכשר מרובה מהם עד שנעשה צלתו מרובה בלא צירוף הפסול ושאף הפסול היה חמתו מרובה או שאם היה צריך לצירופו שקצצן ונענען כשרה:
סוכה על גבי סוכה ושני הסככים עשויים כהלכתם עליונה כשרה ותחתונה פסולה שמאחר שצל העליונה מרובה מחמתו שם סוכה עליה ונמצאת תחתונה סוכה בתוך סוכה וכתיב בסכות תשבו והוא חסר וא״ו ומתוך כך דרשו בו בסכת ולא סוכה על גבי סוכה ולא סוכה שתחת האילן ולא סוכה שבתוך הבית והעליונה כשרה מ״מ כל זמן שיהא תחתיה קרקע של משך שבעה בשלש דפנות או שיש על סכך התחתונה אם היא תוך ד׳ אמות לדפנות של חיצונה ושיהא סכך העליונה גבוה ממנה עשרה טפחים וכן שיהא סכך העליונה תוך כ׳ הא אם היתה חמת העליונה מרובה מצילתה התחתונה כשרה שאין לעליונה שם סכך כדי לפסול את התחתונה מדין סוכה תחת סוכה ר׳ יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה ופירשוה בגמ׳ שאין סכך התחתונה חזק כל כך שיהא יכול לקבל כרים וכסתות לישב עליהן כשיבא לצאת ידי חובת סוכה בעליונה הרי נמצא שאין אדם יכול לאכול בעליונה ומאחר שכן אין שם סוכה עליה לפסול את התחתונה ואע״פ שאפשר שיהא שם קרקע במשך שבעה ובשלש דפנות אין אדם מצוי לעשות סוכה תחת סוכה רחוקה מדפנות החיצונה כל כך שאין כונתו אלא לאכול בתחתונה ועושה סוכה אחרת להרחקת טיפי גשמים שלא יבואו לשעתן על השולחן ורוצה הוא להשתמש בה בכותל החיצונה ועושהו כשיעור סכך שעליו ופי׳ בגמ׳ שאף חכמים מודים בזו ולא נחלקו אלא ביכולה לקבל על ידי הדחק שלדעת חכמים הרי העליונה ראויה מיהא לדירת עראי והלכך שם סוכה עליה ופוסלת את התחתונה ור׳ יהודה מצריך לדירת קבע וכל שעל ידי הדחק אינו דירת קבע ונמצא שאינה סוכה לפסול את התחתונה והלכה כחכמים וכן חלקו בגמ׳ כמה יהי׳ הסככים מרוחקים זה מזה שיהי׳ קרויים שני סככים עד שתהא דן את התחתון בסכך שתחת סכך ושבפחות מכן יהא נדון בסכך אחד כעין עיבוי ופירשה רב טפח שכן אהל טומאה בטפח להביא טומאה אם טומאה תחת ראשו האחד וכלי תחת ראשו השני או לחוץ בפני הטומאה אם יש כלי על גביו כנגד הטומאה הא פחות מכן סכך אחד הוא ורב חסדא ורבה בר רב הונא פירשוה בארבעה טפחים שאין מקום פחות מארבעה לידון רשות בפני עצמו וא״כ כל פחות מארבעה רוחק ביניהם סכך אחד הוא ושמואל פירשה בעשרה שכהכשרה כך פיסולה מה הכשרה בעשרה אף פיסולה בעשרה:
ולענין פסק יש פוסקים כרב ומשום דהלכתא כרב באיסורי ואין כאן הכרח שהרי לא עם שמואל לבד [הוא מחולק] אלא עם רב חסדא ורבה [ג״כ] ונראה לפסוק כדבריהם אם מפני שהם רבים אם מפני שמיצעו את הדרך בין רב ושמואל וכן כתבוה גדולי הראשונים והביאו ראיה לדבריהם מנויי סוכה המופלגין ששיערום בארבעה כמו שיתבאר ומ״מ נראה לי לפסוק כטעם שמואל ומשום ההיא דאם אין דיורין בעליונה תחתונה כשרה וכל שאין שם גובה עשרה אין כאן דיורין ומ״מ מההיא דיכולה לקבל על ידי הדחק כשרה לרבנן יש לדון שלא לפסוק כדבריו מכל וכל אלא כל שאין ראוי לישב בסכך התחתונה כשיבא לצאת בעליונה אין העליונה פוסלת את התחתונה ואף ביתר מארבעה אינה ראויה לכך ומ״מ בעשרה יכול הוא לישב ואף בפחות מעשרה כל שיכול לישב שם אדם בינוני על ידי הדחק ראויה היא ופוסלת ובפחות מכן כשרה ויראה לי בשיעורה שכל פחות מששה טפחים כשרה וכן פי׳ בגמ׳ בסוכות אלו שפעמים ששתיהן כשרות ופעמים ששתיהן פסולות ופעמים שעליונה כשרה התחתונה פסולה ופעמים שתחתונה כשרה ועליונה פסולה:
שתיהן כשרות כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה אילו לא היה סכך בעליונה מגין עליה שנמצא סככה כמי שאינו ועליונה צלתה מרובה והוכשרו שתיהן בסכך העליונה וכגון שהעליונה בתוך כ׳ לארץ:
שתיהן פסולות כגון ששתיהן צלתן מרובה מחמתן שנמצא שם סכך על שתיהן ושהעליונה למעלה מעשרים שהתחתונה פסולה מדין סוכה תחת סוכה ועליונה מפני שהיא למעלה מכ׳ ופירשוה גדולי הרבנים למעלה מכ׳ לסכך התחתונה שאם היתה בתוך עשרים לסכך התחתונה אע״פ שהיא למעלה מעשרים לארץ ישב בסכך התחתונה ולא עוד אלא שסכך התחתונה כבונה אצטבא באמצעיתה על הדרך שכתבנו:
תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה ועליונה חמתה מרובה ואין שם סכך עליה ואין גורסין כאן וקיימא בתוך כ׳ ויש גורסין כן ומפרשין אותו על התחתונה ואין נראה כן שזו לא הוצרכה לאמרה הא עליונה מ״מ אין צורך להיות בתוך כ׳ אלא כשהיא למעלה מכ׳ תחתונה כשרה שהעליונה כמי שאינה היא:
עליונה כשרה ותחתונה פסולה כגון ששתיהן צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ׳ ובגמ׳ שאלו בחלוקות אלו פשיטא והשיבו תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה ואנו גורסין בה מהו דתימא נגזור דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ״ל כלומר הואיל ואתה מכשירה אף בשעליונה למעלה מכ׳ ומצד שאתה חושבה כמי שאינה אחר שחמתה מרובה שמא יטעה להכשיר אף כשאותו סכך עליון צריך להשלים רוב צלה של תחתונה קמ״ל דלא גזרינן הא כל שהוא כן ודאי פסולה וי״מ קמ״ל כלומר שאפילו היה כן אינה פסולה שאין צירוף פוסל אלא בסכך הפסול מחמת עצמו אבל בשאינו פסול אלא מחמת גבהו לא והם גורסים מהו דתימא הא קא מצטרף וכו׳ כלומר שסתם הדברים עליונה שהיא למעלה מעשרים צריכה לצרוף צלה של תחתונה ותפסל בצרופה קמ״ל שאינה פוסלת בצירופה ועיקר הדברים כדעת ראשון מ״מ למדת לדבריהם שאם עליונה חמתה מרובה והיא בתוך כ׳ אע״פ שצלה של עליונה משלמת צלה של סוכה התחתונה לרוב תחתונה כשרה ויש גורסין מהו דתימא ניגזור למטה מעשרים אטו למעלה מכ׳ והם מפרשים שכל שהעליונה למעלה מכ׳ פסולה אע״פ שחמתה מרובה ומ״מ דוקא כשהיא צריכה להשלים להיות צלה של תחתונה מרובה קמ״ל ולמטה מכ׳ מיהא אף בצירוף כשרה והרי נוסח זה לענין פסק עולה לאחד עם שלנו וכן עיקר:
מתני׳ העושה סוכתו תחת האילן ומייתי לה לקמן מדכתיב בסוכות תשבו ולא בסוכ׳ שתחת האילן ושמעי׳ מינ׳ דמתני׳ במסוככ׳ כהלכת׳ שצלתה מרוב׳ מחמת׳ בלא סייע האילן ולישנא דמתני׳ דייק הכי דקתני הנעושה סוכתו דמשמע סוכה כשרה כראוי.
מתני׳ סוכה ע״ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה – פי׳ וה״ה דמשכחת שתיהן כשרות או פסולות או עליונה פסולה ותחתונה כשרה כדאיתא בגמרא אלא לאשמועי׳ פסולה דתחתונה משום סוכה שתחת סוכה לא משכחת לה לעולם פיסולא דידה אלא כשהיא סוכה מעצמה שצלתה מרובה מחמתה והעליונה ג״כ צלתה מרובה מחמתה דהשתא איכא שם סוכה עליהם ומיקרי סוכה תחת סוכה וה״ה שצריכה חלל כדי שתקרא סוכה כדאי׳ בגמרא והשתא דהויא הכי אף על פי דפסולה מצד אחר סוכה שתחת סוכה היא כדאיתא בגמרא.
במשנה העושה סוכתו תחת אילן כאילו עשאה בתוך הבית ופירש״י ופסולה כדתני בברייתא בגמרא עכ״ל. ונראה מלשונו דטעם פסול סוכה שתחת האילן היינו מקרא דבסוכות תשבו כדדריש בברייתא וכן מבואר ג״כ להדיא מלשון רש״י ז״ל בסמוך בד״ה ל״ל למתני כו׳ כמו שאבאר וכן מבואר ג״כ להדיא בלשון הטור בסימן תרכ״ו ודלא כמ״ש מהרש״א ז״ל לקמן במשנה הסמוכה בלשון התוספות דהך דרשא דבסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת האילן לאו דרשא גמורה היא לשיטת ריב״א וראב״ן שהביא הרא״ש ז״ל אלא מסברא ידעינן לה ואגב גררא דסוכה שתחת סוכה מייתי ליה להך דרשא. ולענ״ד אי אפשר לומר כן שהרי הטור פוסק כשיטת ריב״א וראב״ן ואפ״ה כתב דילפינן מקרא דבסוכות תשבו ומכ״ש לפי מה שאבאר לקמן דרש״י נמי קאי בהך שיטתיה דריב״א דכתב ג״כ דיליף לה מקרא אלא דבאמת יש לדקדק האיך אפשר לומר דפסול סוכה שתחת אילן או בית ילפינן מקרא דבסוכות תשבו כמו סוכה שתחת סוכה א״כ מ״ש בסוכה שתחת סוכה פליגי אמוראי לקמן כמה יהא בין סוכה לסוכה ואילו בסוכה שתחת אילן או בית משמע דבכל ענין פסולה וכמ״ש מהרש״א ז״ל. אלא לענ״ד לא קשה מידי דדוקא בסוכה שתחת סוכה כשירה שייך לאפלוגי ולמימר דבעינן שיעורא בין סכך לסכך דבציר מהכי לא מיקרי סוכה שתחת סוכה אלא חדא סככה היא כמו שפירש״י להדיא לקמן בד״ה וכמה יהא משא״כ בסוכה שתחת אילן או בית אם נאמר דחד סככא היא כ״ש דפסולה שהרי סיכך בדבר הפסול אלא אי לאו דרשא דבסוכות תשבו הו״א דסוכה שתחת אילן או בית לאו חד סככה היא כיון שהן קבועין ועומדין וסד״א דכשרה להכי איצטריך קרא דבסוכות תשבו דפשטא דקרא משמע דקפיד קרא שישב בצל סוכה כשירה אחת בלבד ומה שהקשה מהרש״א ז״ל דלשיטת ריב״א וראב״ן למה לי קרא מסברא ידעינן ליה מבואר בסמוך ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן בלשון הברייתא:
משנה העושה סוכתו תחת האילןכאילו עשאה בתוך הבית ופסולה. עשה סוכה על גבי סוכההעליונה כשרה והתחתונה פסולה. ר׳ יהודה אומר: אם אין דיורין (דיירים) הדרים בסוכה העליונה — אף התחתונה כשרה.
MISHNA: With regard to one who establishes his sukka beneath a tree, it is as though he established it inside the house and it is unfit. If one established a sukka atop another sukka, the upper sukka is fit and the lower sukka is unfit. Rabbi Yehuda says: If there are no residents in the upper sukka, the lower sukka is fit.
מאמרים באתר אסיף
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רָבָא בלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁצִּלָּתוֹ מְרוּבָּה מֵחֲמָתוֹ אֲבָל חֲמָתוֹ מְרוּבָּה מִצִּלָּתוֹ כְּשֵׁרָה.

GEMARA: Rava said: They taught this halakha that a sukka beneath a tree is unfit only with regard to a tree whose shade is greater than its sunlight, as the source of the shade in the sukka is the tree and not the roofing. However, if its sunlight is greater than its shade, the sukka is fit, as in that case the roofing provides the shade.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוקימנא באילן שצלתו מרובה מחמתו. מפני שהיא כסוכה תחת הסוכה. אבל אם היה שחמתו מרובה מצלתו שאינו חשוב כסוכה וחתך הנוף הנתון ע״ג הסכך כשרה. כיוצא בו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבו פסולה דמצטרף סכך פסול זה הגפן והדלעת והקיסום בהדי סכך כשר לפיכך פסולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו – דמבטל כוליה סכך. אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה מדקתני כאלו עשאה בתוך הבית מה בית צלתו מרובה מחמתו אף אילן שצלתו מרובה מחמתו פסול.
גמרא אמר רבא ל״ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו לאו חשוב אילן ולא הויא סוכה שתחת האילן וכשרה כיון שמסוככת כהלכתא דבהכי קיימא מתני׳ כדאמרן. ורבא אמתני׳ קאי ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר פי׳ נהי דודאי ליכא משום סוכה שתחת האילן כדקאמר׳ מ״מ הא איכא פיסולא אחריתי שהאילן שהוא מחובר ופסול לסכך קא מסכך על הסוכה ומסייע בצלת׳ וקמצטרף סכך פסול בהדי כשר וקשיא לרבנן ז״ל הכא מאי צירוף סכך פסול וכשר איכא דהא ליכא למימר הכי אלא בשצל הסוכה בא ע״י צירוף סכך כשר וסכך פסול דהא כל כמה דצלתה מרוב׳ מחמת׳ אתכשר׳ לה ותו לא איכפת לן באידך צל דמעיקר׳ וכמאן דליכא חמה כלל דמי כל היכא דליכא אויר שהוא פוסל ובעל המאור כתב דכל שקדמה הסוכה לאילן תו לא אמרינן בה דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ולא מיפסלא עד שיהא האילן צלתו מרובה מחמתו דהשתא ודאי מפסלא משום סוכה שתחת האילן אף ע״פ שקדמה הסוכה לאילן דגזרת הכתוב היא אבל מתני׳ בשקדם האילן לסוכה ובתחל׳ עשייתה אין מסככין אות׳ ביחד אלא שנותנין מקצ׳ הסכך וחמתו מרוב׳ מצלת׳ וע״י האילן נעשי׳ צלת׳ מרוב׳ מחמתה ועל אותה שעה אמרו דקמצטרף מתחלת עשייתה סכך פסול בהדי סכך כשר ואף ע״פ שריב׳ בה אחר כך סכך כשר אינו מועיל לה שהפסול הקודם הוא המסכך ועושה צל ואידך כמאן דליתיה דמי ופירוש נכון הוא אלא דכיון דאקשו ליה סתמא משמע בכל אנפא ואפילו בשצל הסכך הוא קודם להיות צלתה מרובה מחמתה קודם לאילן והנכון דאפילו בשקדמה הסוכה מקשינן לפי שכיון שצל האילן שהוא פסול עומד למעל׳ הרי מבטל צל הסכך כשר שלמטה ממנו שהצל מן העליון הוא חשוב אף ע״פ שהוא מאוחר ורואין התחתון שתחתיו כאלו אינו כלל ונמצא שמצטרף סכך כשר שעל הסוכה עם סכך הפסול שהוא תחת האילן ובשניהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה שרואין כל מה שתחת האילן כאלו ניטל לגמרי ונתנו תחתיו סכך פסול והיא פסולה עד שיהא צל האילן מועט כ״כ דבלאו סכך שתחתיו איכא הכשר סוכה שצלתו מרובה מחמתו וכן פי׳ הראב״ד ורבינו הגדול ופרקי׳ אמר ר״פ בשחבטן פירשו הגאונים ז״ל מלשון כי תחבוט זיתך שחבטן לגמרי עד שנשרו רוב העלין ואין צלו חשוב כלום והיינו דפרכי׳ אי בשחבטן מאי למימרא דהא ליכא סכך פסול כלל ומאי אשמועי׳ רבא. ופרישנ׳ דאשמועי׳ דלא גזרי׳ חבטן אטו לא חבטן ואפילו לכתחלה כדמפרש ואזיל ועיקר הדין אמת אבל אין הפ׳ מחוור דאכתי מאי קמ״ל פשיטא דלא גזרינן חבטן שאין כאן אילן כלל אלא חתיכ׳ עץ אטו לא חבטן דאיכא צל אילן והנכון כפירש״י ז״ל שהוא מלשון חבוט כלומר שהשפיל לענפי אילן וערבן עם סכך הכשר שאין הסכך הפסול מבטל כלום מן הכשר ולפי׳ כשרה ובלבד שירבה סכך הכשר על הפסול וכדתנן ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ואוקימנא בשחבטן דרובא דכשרות וחבטה דפסולו׳ בעיא ותירץ כיון דהכשר׳ משו׳ חבט׳ היא היכי סתי׳ לן תנא דקתני ואם היה הסכוך הרבה ולא קתני וחבטן בשלמא דרבא לא קשיא דאיהו אמתני׳ קאי ולא אתא אלא למימר דאפי׳ לכתחלה שרי אבל תנא דמתני׳ קשיא היכא נקוט לה סתמא וי״ל דתנא מתני׳ סמיך למסתמה משום דפשיטה מלתא דלא אפשר לאכשורי בלאו הכי משום צד כדפריך לפי דידן ויהב רמיזא למלתא מדלא קתני ואם היה הסכך הרבה משמע שהכל מעורב והרוב רבה על המיעוט ומבטל׳ כנ״ל וק״ל מ״ש הכא דבעינן רובא ולא סגי לן בפלגא ופלגא. ואלו לקמן תנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן מסכך כשר כשרה ומה התם דכל חד וחד קאי באנפי נפשיה כשרה כשהסכך הכשר כשיעור הפסול הכא שהן מעורבין ביחד לא כ״ש וא״ל דבשלמ׳ התם דקאי כל חד וחד באפי נפשי׳ מכיון שהסוכה בכללה צלתה מרובה מחמת׳ ואין בשום מקום מן הסוכה שלא יהא צל הסכך הכשר מצל על האדם כשיעור הסכך הפסול ולעולם עומד תחת סכך כשר על חציו בהכי סגי דלא אמר ר״ח דליעבד צלתה מרובה מחמתה מסכך כשר אלא שתהא צלתה מרובה מחמתה כשר ולא יהא בה אויר בסכך ולא יסכך ברוב סכך פסול אלא שבכל מקום יהא מקצת הצל מסכך כשר אבל כשסכך הכשר והפסול מעורבין ונתונין בגג הסוכה בערבוביא אם הם שוין בשיעורין אפשר שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל צל שעל האדם או רובו מסכך הפסול ולפיכך צריך רוב כדי שיהא סכך כשר רבה על הפסול ומבטלה כאיסור המתבטל ברוב ואף ע״ג דבאיסור שאפשר להתברר אינו מתבטל מכיון דמדינא כי מצמצמינן ליה לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד מכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל ברוב לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו דהא באילן שתמתו מרובה מצלתו איירינן נמצא ג׳ דינים בדין סכך כשר ופסול האחד כשהאילן עומד על הסוכה שאפילו קדמה הסוכה ואין האילן צלתו מרובה מחמתו והסוכה צלתה מרובה מחמתה רואין כל מה שתחת האילן כאלו הוא מסכך פסול ואינה נכשרת אלא כשצל האילן מועט כל כך שאף על פי שניטל מה שתחתיו תהיה הסוכה כהלכתה צלתה מרובה מחמת׳ ואין במקום אחד כשיעור פסול וזה שאמרו הא קא מצטרף סכך כשר בהדי סכך פסול. והב׳ כשחבטן ועירבן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה. הג׳ כשנתן סכך כשר בפני עצמו וסכך פסול בפני עצמו זה כנגד זה שאם הם שוין ואין במקום אחד שיעור סכך הפסול כשרה וזו היא ששנינו המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה ולפי׳ העושה סוכתו בחצר שיש בה אילנו׳ צריך ליזהר מאד שלא יהא האילן מסכך על הסוכה כלל שמא יארע פסול בדברים אלו ואין לו תקנה עד שיחבוט וישיר העלין לגמרי בענין שלא יהא צלו חשוב כלל והרי זה מבואר ונכון בשם רבינו הגדול מפי תלמודו מורי הרב נר״ו.
בגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה וכו׳ ממאי מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית ליתני פסולה וכו׳ ופירש״י מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן ולמה ליה למתלי האי בהך ולכאורה שפת יתר הוא דהא בלא״ה דייק שפיר מדלא נקט סתם פסולה כדמשמע בלשון הגמרא. ונראה לענ״ד דקשיא ליה לרש״י דלכאורה האי לישנא דכאילו בתוך הבית משמע טפי לאידך גיסא דעיקר דינא דמתניתין דעושה סוכתו תחת האילן אע״ג דזימנין שחמתה מרובה מצילתה אפ״ה פסולה כאילו עשאה בתוך הבית שצלתה מרובה מחמתה והטעם משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדמקשה בגמ׳ אלא דבאמת א״א לומר כן כיון דמחד קרא ילפינן אילן ובית א״כ ע״כ דבאילן איירי שצלתה מרובה מחמתה דומיא דבית וסוכה שתחת סוכה אע״כ דהאי כאילו עשאה בתוך הבית להתירא איצטריך דדוקא דומיא דבית פסולה אבל בחמתו מרובה לא שייך למיתני פסולה דהא אית ליה תקנתא בחבטן להכשירו לכתחלה וכל היכא דאית ליה תקנתא לא שייך למיתני פסולה כדאיתא בריש מכילתין כנ״ל נכון ודו״ק:
ב גמרא אמר רבא: לא שנו הלכה זו שסוכה העשויה תחת האילן פסולה, אלא בזו שנעשתה תחת אילן שצלתו (צילו) מרובה מחמתו, שהרי כל הצל בסוכה הוא מחמת האילן. אבל אם היתה חמתו של אותו אילן מרובה מצלתוכשרה, שהרי הצל בא מחמת הסוכה.
GEMARA: Rava said: They taught this halakha that a sukka beneath a tree is unfit only with regard to a tree whose shade is greater than its sunlight, as the source of the shade in the sukka is the tree and not the roofing. However, if its sunlight is greater than its shade, the sukka is fit, as in that case the roofing provides the shade.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְמָה לִי לְמִיתְנֵי כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת לִיתְנֵי פְּסוּלָה אֶלָּא הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאִילָן דֻּומְיָא דְּבַיִת מָה בַּיִת צִלָּתוֹ מְרוּבָּה מֵחֲמָתוֹ אַף אִילָן צִלָּתוֹ מְרוּבָּה מֵחֲמָתוֹ.

The Gemara asks: From where does Rava reach this conclusion? The Gemara answers: He learns this from the fact that the mishna teaches: It is as though he established it inside the house. Why do I need the mishna to teach: It is as though he established it inside the house? Let the mishna teach simply: It is unfit. Rather, this is teaching us that in the context of this halakha, a tree is similar to a house; just as with regard to a house, its shade is greater than its sunlight, so too, with regard to a tree, it invalidates the sukka only if its shade is greater than its sunlight.
רי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ למה לי למתני כאילו עשאה בתוך הבית – מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן ולמה לי למיתלי האי בהאיך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממאי [ממה] לומד הוא דבר זה — מדקתני [ממה ששנינו] בדברי המשנה: ״כאילו עשאה בתוך הבית״, ויש לשאול: למה לי למיתני [לשנות] ״כאילו עשאה בתוך הבית״? ליתני [שישנה] במישרין ״פסולה״! אלא, הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] שאילן פסול דומיא [בדומה] לבית, מה בית צלתו מרובה מחמתו, אף אילן צלתו מרובה מחמתו.
The Gemara asks: From where does Rava reach this conclusion? The Gemara answers: He learns this from the fact that the mishna teaches: It is as though he established it inside the house. Why do I need the mishna to teach: It is as though he established it inside the house? Let the mishna teach simply: It is unfit. Rather, this is teaching us that in the context of this halakha, a tree is similar to a house; just as with regard to a house, its shade is greater than its sunlight, so too, with regard to a tree, it invalidates the sukka only if its shade is greater than its sunlight.
רי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכִי חֲמָתוֹ מְרוּבָּה מִצִּלָּתוֹ מַאי הָוֵי הָא קָא מִצְטָרֵף סְכָךְ פָּסוּל בַּהֲדֵי סְכָךְ כָּשֵׁר אָמַר רַב פָּפָּא גבְּשֶׁחֲבָטָן.

The Gemara asks: And even if the sunlight is greater than the shade of the tree, what of it? Why does Rava deem the sukka beneath the tree fit in that case? Isn’t there unfit roofing, the uncut branches of the tree, joining together with the fit roofing on the sukka, rendering even the fit roofing on the sukka unfit? Rav Pappa said: This is referring to a case where one lowered the uncut branches and combined them with the fit roofing so that the branches still attached to the tree are inconspicuous. Given that the majority of the roofing is fit, the roofing in its entirety is fit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםהמאורותרמב״ןרא״ההמכתםמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא קא מצטרף סכך פסול – מחובר סכך פסול הוא דכתיב (דברים טז) באספך מגרנך ומיקבך ממה שאתה מאסף מגרנך עשה סוכתך בפסולת גורן כגון קשין ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות וזמורות אלמא תלוש בעינן ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה.
בשחבטן – השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתני׳ (לקמן דף יא.) אם היה סיכוך מרובה מהן כשרה.
הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר – לפי שהאילן מחובר ובעינן דבר תלוש דומיא דפסולת גורן ויקב ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לאו מיסתבר שתיפסל משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול איירי והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה משום דא״כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני בשחבטן קא פריך מאי למימרא ותדע דגבי מקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה מכשירין לקמן (דף טו.) בשיש ריוח ביניהן כמותן ואע״ג דלא מהני בהו חבטה לבטל ברוב כיון דמינכרין ולא מיערבן דהאי לחודיה קאי ולא אמרי׳ דתפסול משום מצטרף סכך פסול דכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ועוד אמרינן לעיל (דף ד:) היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתם מרובה מחמתם כשרה והא דאמרינן בסמוך תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך עשרים דמשמע הא קיימא עליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר התם מיירי כשאין התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה וכי האי גוונא הוה מצי לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא עליונה למעלה מעשרים אלא דמשכח לה שפיר וא״ת כיון דאין תחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן (דף כב.) אמרינן סוכה המדובללת כשרה ומפרש שמואל בגמרא קנה עולה קנה יורד וקאמר אביי לא שנו אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש בין זה לזה ג׳ פסולה וי״ל דהא אמר רבא התם דאפילו יש בין זה לזה שלשה אם יש בגגו טפח אמרינן חבוט רמי ורבינו תם מפרש דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה שקשה לו הא דקאמרינן תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שדחק בקונטרס לפרש דאע״ג דקיימא עליונה בתוך כ׳ מהו דתימא ניגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר ומדחזי לעליון כי חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל לתחתונה קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא ודוחק הוא זה ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה וגריס ר״ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא תחתונה בתוך כ׳ כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפילו למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהכי והיינו דקאמר הש״ס מהו דתימא ליצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר שיחשב סכך פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים קמ״ל דכי האי גוונא לא חשיב סכך פסול ובריש עירובין (דף ג. ושם) משמע קצת כפירוש ר״ת גבי מקצת סכך בתוך כ׳ ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצלתה משמע התם דכשרה משום דעכשיו הויא לה צלתה מרובה מחמתה ומיהו גבי הוצין יורדין פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצלתה מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים והא דקאמרינן (שם) אי קלשת לה ויהא חמתה מרובה מצלתה היינו לפי שלא יכול להתקיים הסכך שבתוך עשרים דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול.
{שמעתא דסוכה תחת האילן}
וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי, הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר – פירוש: שמשעה שהוסיף משהו סכך כשר על סוכי האילן, נצטרפו זה לזה ונעשית בהן הסוכה צלתה מרובה מחמתה בצירוף סוכי האילן, שהם סכך פסול, ואף על פי שהוסיף אחר מיכן סכך כשר אינו מועיל, שהרי נעשית הסוכה כבר צלתה מרובה מחמתה.
ואוקמה רב פפא בשחבטן. כלומר, שחבט ענפי האילן עד שנשרו כל העלין ממנו, דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בצלו של אילן כלל כלל, ונעשה האילן כעומד בפני עצמו ולא מצטרף לצל סוכה. ואפילו לכסות בהן לכתחלה1 מותר.
ולא אמרן אלא באילן שחמתו מרובה מצלתו, אבל אם צלתו מרובה מחמתו, אף על פי שחבטן, אם סכך תחתיו פסולה, דהויא ליה סוכה שתחת האילן, וכל שכן אם סכך על גביו. דרחמנא פסלה, כדכתיב (ויקרא כ״ג:מ״ב), בסוכות תשבו, ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן, וכ״ש אילן שתחת הסוכה.
ואם סכך על גביו ועמד האילן למטה מן הסוכה והוא חמתו מרובה מצלתו, אם חבטו עד שנשרו עליו, דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בצל דידיה, אם ריבה עליו סכך כשר סוכתו כשרה. והיינו דתנן (בבלי סוכה י״א.): הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום − כלומר, שהדלה אותן על דפנות הסוכה − וסכך על גבן, פסולה. ואם היה סכוך מרובה מהן, כשרה. ואוקימנא בשחבטן, שאין רוב הסיכוך מבטל את האילן עד שיחבוט אותו וישיר את עליו.
ונ״ל אם לאחר שהשלים את הסכוך כהלכתו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת, בין שהדלה אותה ע״ג הסיכוך בין שהדלה אותה על הדפנות תחת הסיכוך, אם היתה חמתו של האילן בעצמו מרובה מצלתו אינו פוסל את הסוכה, ואף על פי שלא חבטו. ואין בזה משום צירוף סכך פסול בסכך כשר, שכבר קדם הכשר את הפסול.
אבל אם היתה צלתו של האילן מרובה מחמתו, אין קדימת הסכך הכשר ולא החיבוט מועיל כלום, בין שסיכך ע״ג האילן בין שסיכך תחתיו, דהויא ליה סוכה שתחת האילן ורחמנא פסלה. וכ״ש אילן שתחת הסוכה. ושמעתי משם חכמי הדור שהכשירו אף בזו. ולא נ״ל דבריהם מדתניא בברייתא: בסוכת תשבו, ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן. קתני תחת האילן דומיא דתחת הסוכה. כשם שסוכה תחת הסוכה התחתונה קודמת לעליונה, שכן הוא דרך בנין, כך סוכה שתחת האילן אף על פי שקדמה סוכה לאילן פסולה. ואם איתנהו לדברי החכמים הללו שאין הסוכה נפסלת אחר כשרותה במה שיבנה על גבה או שידלה עליה, לא לישתמיט ר׳ ירמיה לאשמועינן: פעמים שהתחתונה כשרה ועליונה פסולה, כגון שקדמה התחתונה לעליונה. והא ודאי הוא דאיצטריכא ליה טובא לאשמועינן. אלא לאו ש״מ סוכה תחת האילן וסוכה תחת הסוכה ותחת הסדין אין קדימתן מועיל כלום.
והא דתנן (בבלי סוכה י׳.), פירס עליה סדין מפני החמה פסולה, סתם שנינו, בכל סוכה שבעולם, אף בשצלתה מרובה מחמתה, ולאפוקי ממי שהעמידה בפירושו בסוכה שחמתה מרובה מצלתה.
וזה הפירוש שפירשנו בהא דרב פפא, דאוקמא למתני׳ בשחבטן, למדנו אותו מדברי הגאונים ז״ל. שמצינו בחבוריהם כך: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן, פסולה, ואפי׳ היה הסכך הכשר הרבה מהם. ואם חבטן עד שנשרו עליהם, כשרה.
ויש לרב רבינו שלמה ז״ל בה פירוש אחר. שהוא מפרש אותו בענין חבוט רמי, כלומר, שהשפילן ועירבן עם הסכך כשר. וקשיא לן על הדין פירושא הא דתנן (בבלי סוכה י״א.), הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וכו׳, דאוקימנא בשחבטן. והרי הסכוך למעלה מהן הוא, דקתני, סכך על גבן, ואין זו השפלה אלא העלאה.
1. נלדצ״ל: תחילה
[במאור דף ה. ד״ה וכי חמתו. לרי״ף סי׳ תתקצג (סוכה דף ט:)]
כתוב שם: וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי, הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. [פירוש] שמשעה שהוסיף משהוא סכך כשר על סוכי אילן נצטרפו זה לזה ונעשית כו׳.
אמר אברהם: בחיי ראשי זה המאור מביא חשך ואפלה לעולם. וכי נאמר בכאן ראשון ראשון בטל. וכשחבטן עד שנשרו עליו אמר דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצלו וכו׳. וכי בגלוי דעתא תליא מלתא, והמקרה סכתו בשיפודין ויש ריוח ביניהם כמותם ונתן פסלים ביניהם שהיא כשרה [דף יד:] נאמר כיון שנתן הפסל הראשון בטל במיעוטו, וכן כל פסל ופסל שיבא אחריו. ועוד כי כשהיה הריוח ביניהם כמותם בנכנס ויוצא היתה הסוכה חמתה מרובה מצלתה, וכיון שנתן [פסל אחד]⁠1 או שנים באוירים כבר נעשית הסוכה צלתה מרובה מחמתה עם סכך פסול, ולא יוכל עוד להכשירה ברוב פסלים2. אבל זה כלל גדול כי מעולם לא הצליח בחדושיו, ואנו כבר פירשנו כל זה למעלה כהוגן וכשורה3. ומ״ש בסוף שאם סכך כהלכתו ואחר כך הדלה עליה גפן או תחת הסכך, אם האילן חמתו מרובה מצלתו אע״פ שלא חבט עליו כשר דלא אתי סכך פסול ומבטל סכך כשר שקדם, וכבר בטלנו דבריו ממה שכתבנו למעלה במלתיה דר׳ ירמיה תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה, מהו דתימא נגזר דילמא מצטרף סכך פסול וכו׳, כלומר זימנין דהוי עליונה למעלה מעשרים וקא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דמאי דקא מסכך העליון על התחתון פסיל ליה ונמצא שיש בשיעור הכשר התחתונה סכך פסול, ולפי הסוגיא ופירושה בטלו דבריו, שהרי התחתונה קדמה לעליונה, ועוד מכתונא דמנימין עבדיה דרב אשי [דף י:] דאמר ליה דלייה דלא לימרו וכו׳, ג״כ אפילו לדבריו יש לנו לגזור שלא יאמרו [קא] מסכך במחובר, דמאן ידע אם קדם הסכך לאילן אם לא קדם, וסוף דבר דבריו בטילין, וכ״ש דברי האחד שכתב. ועוד מדברי עצמו הוא נושך4 שפירש בדברי ר׳ ירמיה בתחתונה כשרה ועליונה פסולה אצטריכ׳ ליה כו׳ ואמר כיון שאין פסלותו אלא מחמת גבהותו לא מקרי סכך פסול, מכלל דאי הוי פסלותו מחמת עצמו [פסלה]⁠5 עליונה לתחתונה אפילו העליונה חמתה מרובה מצלתה, משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, ואע״ג דקדמה הכשר תחתונה לפסולה של עליונה.
[במאור שם: והא דאמר רבי ירמיה פעמים ששתיהן כשרות וכו׳ לא הזכירה הרי״ף ואעפ״י שהיא צריכה, ואם אין התחתונה וכו׳.]
אמר אברהם: טועה בזה שאין אותן הדברים אמורים אלא לפרש דברי ר׳ יהודה ולתרץ קושיא דאקשי׳ לשמואל [דף י.], ואין הלכה כר׳ יהודה, שאע״פ שאינה יכולה לקבל התחתונה פסולה. ואני תמה לדבריו שפסק כרב חסדא ורבה בר רב הונא [דף י.] בסוכה על גבי סוכה שהיא נפסלת ובהרחק ד׳ טפחים, ומאחר שאינה ראויה לדירה מה לנו בקבלת כרים וכסתות. ואיפשר שהיה דעתו של זה כך ולפיכך כתב שאע״פ שאין התחתונה יכולה לקבל כשרה, אבל יש לנו דרך אחרת נכונה בדברי הרב ז״ל, שלא כדברי זה, כי מעולם לא הסכים הרב ז״ל על דעתו של זה לפסוק הלכה כרב חסדא ורבה, שאלמלא כן לא היה שותק ולא היה סומך על פסקת נויי סוכה המופלגין וכו׳ [דף י:] כי הם שני עניינים ושתי מחלוקות ואין דרך הרב בזה. ועוד כי יש פנים הרבה מטין שהלכה כשמואל בהרחקת עשרה. הא׳, כי האמוראים אחרים הם מפרשים טעם עצמן, אבל כשבא לדברי שמואל התלמוד פירש את טעמו, צא ובדוק, אלמא דברי שמואל עיקר. והב׳, כי בני מערבא השתדלו לפרש ולתרץ הקושיא שהקשינו על שמואל, והיינו סוגיין כשמואל. וחוץ מזה ומזה, שכבר קבע הרב ז״ל כשמואל כל שאינו גבוה עשרה ואין לו גג לאו אהל הוא, ואע״ג דקנופות הוו אהל בפחות מעשרה, התם הא אמרינן משום דקביעי טובא ולשווי אהלא בלחוד הוא, אבל למפסל סוכה אחריתי פסול גמור פחות מי׳ לא הוי אוהלא ועל זה ודאי סמך הרב ז״ל שלא הזכיר זה המחלוקת, מפני שכבר פסק כשמואל בענין אהל, והענין אחד. אלה הם הדברים הנכונים והישרים. מעתה צריכה התחתונה שתהיה יכולה לקבל על ידי הדחק כרים וכסתות של עליונה, כדעת ת״ק וכסוגיא דשמואל6. וטעם נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה לדעת הרב ז״ל אע״פ שפסק בהם כרב חסדא ורבה טעמייהו דידהו משום דכיון דמיפלגי כולי האי לאו נויי סוכה נינהו והוו ליה סכך המקבל טומאה, אבל לענין סוכה על גבי סוכה משום שם סוכה דעליונה פסלינן לתחתונה כדאמרינן [דף ט:] בסוכת כתיב וכל היכא דלא חזיא לדירה ליכא עלה שם סוכה. ולולי שפסק הרב בנויי סוכה כרב חסדא ורבה, אני הייתי מסכים לפסוק כרב נחמן. חדא, משום דאינהו תלמידים נינהו לגביה, ועוד דאיהו עביד כשמעתיה, ואי לאו דקים ליה הכי לא הוה עביד, ועוד דהוה מטעה להו לאפוקינהו משמעתייהו, ואשכחן בגמרא דתרי אמוראי דפליגי חד שרי וחד אסר, מאן דשרי לא ספי למאן דאסר מידי דלא סבירא ליה, כדאיתא במסכת חולין [דף קיא:] ורב נחמן דעבד הכי ודאי משום דקים ליה כשמעתיה ולא חש לשמעתייהו.
1. בכ״י: הפסל או שנים.
2. ע״כ הובא כלשונו בספר המאורות סוכה דף ט: סוף ד״ה והראב״ד.
3. לעיל בהשגה על המאור דף ב. ד״ה ואנו תמהים, ועיין ובספר המאורות סוכה דף ט: ד״ה והראב״ד.
4. כנדצ״ל, ובכ״י: נושב, ובנדפס: חשב.
5. בכ״י: פסולה.
6. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ סוכה פ״ה הכ״ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרי׳ במסכת סוכה מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. כך פירושו שכל סכך כשר שתחת סכך פסול אעפ״י שחמתו של עליון מרובה מצלתו ותחתון צלתו מרובה מחמתו כיון שהעליון מאהיל על התחתון נמצא מקצת התחתון עצמו פסול שאינו עשוי לצל שאותו עליון הפסול מסכך עליו ומבטלו ולפיכך הצילוהו מזה כשחבטן כלומר שערבן יחד מלשון חבוט רמי. ושיטה זו מדברי הראב״ד ז״ל למדתיה והוא דבר נבון וברור ורבים טועין בו.
וכשתמצא לומר שלשה דינין הם בסכך פסול עם סכך כשר.
כיצד היה סכך אחד פסול וסכך אחד כשר זה למעלה וזה למטה זו היא שאמרנו והא קא מצטרף ופסול לעולם. אבל נ״ל דכל שאלו ינטל מן הכשר מה שתחת הפסול ועדיין צלתו מרובה מחמתו כשר ובלבד שלא יהא ד׳ טפחים במקום אחד כדי שלא יפסל משום סכך פסול וזהו הדין הראשון.
חבטן ועשאן סכך אחד כשר ופסול מעורבין אם היה הפסול בעצמו חמתו מרובה מצלתו והכשר צלתו מרובה מחמתו הרי הכשר רבה על הפסול ומבטלו נמצא זה אינו פוסל ואינו מצטרף וזו ששנינו אם היה הסכך הרבה מהן ואמר רבה אבל אילן שחמתו מרובה מצלתו כשרה כשחבטן וזהו דין שני.
עשה סכך אחד בכשר ופסול ולא היו מעורבין יחד אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אם תלה כשר בפסול כשרה. וזהו משנתנו המקרה סוכתו בשפודין ומאי דאיתמר בה בגמרא. ואין לי להאריך בפשיטות וממה שכתבתי אין דרך לנטות:
וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר – דהיינו צל אילן שמיצל על הסכך הכשר וכל מה שתחתיו רואין אותו כאלו אינו אם כן אין סכך לסוכה זו.
אמר רב פפא בשחבטן – פירוש: שהשפילן ועירבן וכיון דאיכא רוב מסכך כשר כשרה הואיל וערבן. ואף על גב דאמרינן לקמן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהם כמותן כשרה התם הוא בשכל אחד בפני עצמו אבל כשהן על ידי עירוב בעינן שיהא סכך כשר. שמעת מינה תלתא דינין חד אילן שעומד על גבי סוכה שרואין כל מה שעומד תחת אילן זה כאלו אינו ואינה כשרה אלא אם כן כמה שנשאר מן הסוכה שאינן תחת האילן כדי שיהא צל כל הסוכה מרובה מחמתן. שני היכא שערבן דבעינן שיהא סכך כשר מרובה על הפסול ואף על גב דלית ביה צל כל הסוכה מרובה מחמתה בלי סכך פסול זה. שלישי היכא דהוי סכך פסול בפני עצמו וכשר בפני עצמו דסגי בכמותו כההיא דשפודין דקאמרן.
אמר רב פפא בשחבטן – פירוש שחבטן לעלין ונשארו הבדים ריקניות. שאין עוד באילן צל ארבעה טפחים בבת אחת, ונכנס הסכך כשר בין הבדים, וכי הוי הסכך כשר מרובה על הבדים כשרה.
תוס׳ בד״ה הא קא מצטרף כו׳ מכשרינן לקמן בשיש ריוח ביניהן כו׳ נ״ב מתני׳ היא לקמן ואינו קשה לפירוש רש״י כי לקמן משני תלמודא דאיירי שיש אויר יותר מסכך פסול ע״ש:
תוס׳ בד״ה הא קא מצטרף כו׳ וכה״ג הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות כו׳ אלא דמשכח לה שפיר כו׳ עכ״ל הא ודאי אם נפרש דמצטרף סכך פסיל אפילו בתחתונה צלתה מרובה טפי מצינן לאשכוחי שתיהן פסולות אפילו בתחתונה צלתה מרובה אלא דבעי לומר אף לפי שיטתם לפי גירסא זו ה״מ לאשכוחי שתיהן פסולות בכה״ג ולאפוקי לגירסת ר״ת דאפילו בכה״ג לא מצינן לאשכוחי שתיהן פסולות:
בא״ד ור״ת מפרש כו׳ סבר כמאן דליתיה כו׳ ועוד דמהאי טעמא המ״ל שתיהן כשירות איצטריך ליה כו׳ עכ״ל לפי לשון רש״י דסבר כמאן דליתיה כו׳ לכאורה אין זה דומה דבחמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דלאו סכך הוא אבל בההיא דשתיהן כשירות דעליונה צלתה מרובה וסכך מקרי אמאי לא תפסל למעלה מכ׳ גם התחתונה ועוד דע״כ הוא צריך לההוא סככה דלמעלה מכ׳ כיון דהתחתונה חמתה מרובה וסכך דידה כמאן דליתיה ומהיכא תיתי לן למגזר בדקיימו תרוייהו בתוך כ׳ משום הך דקיימא עליונה למעלה מכ׳ דאטו נפסול כל סוכה אפילו בתוך כ׳ מהאי טעמא דשמא יכשר נמי למעלה מכ׳ ונראה לפרש דבריהם לפי שיטתם דלעיל דההיא דתחתונה כשרה ועליונה פסולה מיירי בשאין התחתונה צלתה מרובה אלא בצירוף סכך עליונה וא״כ ע״כ לית לן לפרושי הך גזירה כפרש״י דמדחזי לעליון דחמתה מרובה סבר כמאן דליתיה דמי דהא ע״כ צריך לההוא סככה כיון דהתחתונה נמי צלתה אינו מרובה אלא בצירוף סכך עליונה אלא דע״כ אית לן לפרושי הך גזירה הכי דנגזור למפסל תחתונה בשאין צלתה מרובה אלא ע״י צירוף סכך עליונה משום דזמנין דקיימא עליונה למעלה מכ׳ ולא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר דיסבור כיון דמקצתן בתוך כ׳ יצטרף לו אף מה שלמעלה מכ׳ להכשירו וא״כ מהאי טעמא גבי שתיהן כשירות נמי איכא למימר הכי דאם נכשיר בדקיימו תרוייהו בתוך כ׳ גם התחתונה ע״י צירוף סכך העליונה זמנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים ולא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר דיסבור כיון דמקצתו תוך כ׳ יצטרף לו אף למעלה מכ׳ והדברים ברורים למבין:
בא״ד וגריס ר״ת תחתונה כו׳ מ״ד ליצטרף סכך פסול כו׳ קמ״ל דכה״ג לא חשיב סכך פסול כו׳ עכ״ל ומשמע ליה אפילו בשאין צל תחתונה מרובה אלא מחמת הפסול דאי דבלאו סכך הפסול צלתה מרובה א״כ מאי למימרא וכמ״ש התוס׳ לעיל אמתני׳ דהכא וק״ל:
בד״ה בסכת ואפילו למ״ד יש אם למקרא מודה כו׳ עכ״ל מה שיש לדקדק אדבריהם עיין לעיל:
שם בתוס׳ בד״ה הא קמצטרף סכך פסול כו׳ ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת גרועה כראוי שצילתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסל משום צירוף כו׳ עכ״ל. נראה מבואר מלשונם דדוקא לענין אם האילן חמתו מרובה מצילתו שאין טעם ליפסול הסוכה אלא משום צירוף ע״ז כתבו דמסוכה צילתה מרובה בלא אילן לא מסתבר שתפסל. משא״כ כשהאילן צילתו מרובה מחמתו מודו התוס׳ דאפילו מסוכה לחוד צילתה מרובה בלא אילן אפילו הכי פסולה מגזרת הכתוב דכתיב בסוכות תשבו ודרשינן ולא בסוכה תחת אילן והיינו משום דסתם אילן צילתו מרובה והסוכה שתחתיו כמאן דליתא דמי דבלא״ה איכא צל מחמת אילן. ואף לפמ״ש התוס׳ לקמן בד״ה פירס עליה סדין דכל היכא שהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא הסדין אין הסדין פוסלתה משמע דאף ע״ג דהסדין לחוד צילתה מרובה מחמתה אפ״ה אינה פוסלת הסוכה מ״מ נראה דלא דמי כלל דפסול הסדין לאו ממיעוטא דבסוכות תשבו ממעטינן לה אלא משום דהוי ליה מסוכך בדבר המקבל טומאה דממעטינן ליה מדרשא דמגרנך ומיקבך משו״ה סברי התוס׳ דכל היכא שהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא הסדין שוב אין הסדין פוסלתה משום דלא מיקרי מסוכך בדבר המקבל טומאה דאין שם סכך עליה כלל אדרבא סדין בטל לגבי סוכה משא״כ באילן שהוא דבר קבוע ולא בטיל אגב סוכה והאילן גופיה עומד לצל דהא מה״ט ממעטינן ליה מקרא דבסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת אילן ואילן גופיה סוכה מיקרי כמו שפירש״י ז״ל בריש מכילתין שעל שם הצל מיקרי סוכה וכדמשמע בריש מכילתין א״כ לפ״ז כשהאילן צילתו מרובה פוסל הסוכה שתחתיו אפילו בסוכה שצילתה מרובה בלא אילן דאכתי סוכה תחת אילן מקרי וכדפרישית כנ״ל ברור דבה״ט גופא כתב הטור דלא שנא סוכה קודמת לאילן או אילן קודמת לסוכה:
ומעתה לפ״ז אין מקום למה שהקשה מהרש״א ז״ל לקמן בלשון התוספות בד״ה פירס עליה סדין על מה שכתבו התוספות כאן והא דלא משני כגון דבלאו פסול צילתה מרובה והקשה ותיפוק ליה דלא מצי לאוקמי בהכי דא״כ אפילו באילן שצילתו מרובה מחמתו לא פסול ולמאי דפרישית א״ש דכל דיבור התוס׳ לקמן אינו אלא בסדין וכיוצא בו משא״כ באילן וכדפרישית כן נ״ל נכון ודוק היטב:
בא״ד והא דלא משני כגון דבלאו פסול כו׳ עכ״ל. ועיין בל׳ הרא״ש ז״ל שכתב בשם הריב״א וראבי״ה דאפילו כשהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא האילן והאילן חמתו מרובה אפ״ה פסולה משום דמצטרף סכך פסול וכ״כ המרדכי בשם הר״ש מקוצי וכן הטור וש״ע. ולכאורה יש לתמוה על סברא הפוכה דמאי דפשיטא לכל הנך רבוותא לאיסורא האיך כתבו התוס׳ על זה דמאי למימרא להיתרא ולמאי דפרישית בסמוך א״ש שהתוספות מדקדקין כן מדברי רבא עצמו דע״כ פשיטא ליה שאין שום סברא לאסור בכה״ג דאלת״ה אלא שיש שום סברא לאסור א״כ אכתי מאי דייק רבא מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית דהא אדרבא מהאי דיוקא מצינו למימר איפכא דבכל ענין בא לפסול באילן כמו בבית אלא ע״כ שאין שום סברא לומר כן והיינו כמו שכתבתי בשיטת רש״י דכיון דאילן ובית מחד קרא נפקא ממילא שאין לנו לאסור באילן אלא דומיא דבית דוקא מה שאין כן כשהסוכה צילתה מרובה כדינה ואילן חמתו מרובה פשיטא דכשר דמוקמינן דרשא דקרא בדדמי כנ״ל נכון בכוונת התוספות:
ומיהו בלא״ה נ״ל ברור דהתוס׳ דהכא לא נחתו כלל לסברת הרא״ש והר״ן ז״ל שכתבו בטעם שיטת האוסרים דכיון שהצל אילן מכוון כנגד צל הסוכה הוי ליה צל הסוכה כמו שאינה ואם התוס׳ באו לדחות סברא זו א״כ מאי ראיה מייתי מהך דהמקרה סוכתו בשפודין וכו׳ דהא התם אין צל הפסול מכוון כנגד צל הכשר ומש״ה מכשרינן אם יש ריוח ביניהן כמותן משא״כ כשהצל הפסול מכוון דלמא לעולם אימא לך דפסול אלא ע״כ דהתוס׳ לא משמע להו סברא זה כלל אלא מה שהוצרכו להביא ראיה לדחות סברת האוסרים היינו כי היכי דלא נימא דטעם האוסרין היינו מהאי דרשא דקרא גופיה דכתיב בסוכות תשבו דקפיד קרא שכל הצל צריך שיהא מסוכה אחת כשירה בלבד ולא תחת צל סוכה ודבר אחר ונהי דבסוכה תחת סוכה ממין הכשר בעינן שיעורא בין סוכה לסוכה ובעינן נמי שכל אחת מהם יהא צלתה מרובה מחמתה היינו משום דבלא״ה לא מקרי סוכה ודבר אחר אלא לעולם אותה שאין השם סוכה גמורה עליה בטילה היא לגבי אידך שהיא סוכה גמורה משא״כ בסוכה שתחת אילן ובית בכל ענין יש לפסול משום סוכה ודבר אחר דאילן ובית לא בטילין לגבי סוכה כדפי׳. ולפ״ז לאפוקי מסברא זו ולדחותה שפיר מביאין תוס׳ ראיה מהך דהמקרה סוכתו כו׳ ומהך דהוצין יורדין וכו׳ דמוכח דלא קפדינן אצל סוכה ודבר אחר אפילו בסכך פסול לגמרי ואילו כל שהצל הכשר לחוד מרובה על חמתו כשר כנ״ל ברור ומוכרח בכוונת התוס׳ ובזה נתיישב מה שהקשה מהרש״א ז״ל על ל׳ התוס׳ דהכא בלשון התוס׳ בד״ה פירס עליה סדין והתמיה על מהרש״א ז״ל שלא הרגיש בזה שאם סברת התוס׳ כאן לדחות סברת ריב״א לא הוי מייתי ראיה לסתור מהך דמקרה סוכתו בשפודין כדפרישית ודו״ק. ועוד היה נראה לי לפרש כוונת התוס׳ בדרך אחר דודאי פשיטא להו טובא שאין שום סברא כלל לפסול מדאורייתא בסוכה שתחת אילן כשאילן חמתו מרובה מצילתו וסוכה שתחתיה צילתה מרובה בלא האילן דמה״ת לפסול אלא מה שהוצרכו להביא ראיה היינו כי היכי דלא נימא דנהי דכשר מדאורייתא אפ״ה יש לפסול מדרבנן דזימנין שלא יהא תחתונה צילתה מרובה אלא על ידי הצטרפות האילן וכיון דלא מינכר מלתא סד״א דגזרינן מש״ה מייתי ראיה מהך דהמקרה סוכתו כו׳ ומהך דהוצין יורדין דלא גזרינן ובזה מיושב היטב לשון התוס׳ שכתבו משום דא״כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני כשחבטן פריך מאי למימרא. ולכאורה מה ענין זה לזה דהתם שפיר מקשה מאי למימרא דהא שמעינן ליה ממתניתין דהדלה עליה את הגפן כדמקשה הגמרא להדיא בסמוך משא״כ בסברא זו ולפי מה דפירשתי א״ש דהך סברא גופא שאין לגזור בסוכה שצילתה מרובה בלא אילן אטו צלתה מרובה ע״י אילן נמי שייך להקשות מאי למימרא דשמעינן לה מהך מתניתין גופא דהדלה עליה את הגפן ומהך דקורה וכו׳ כנ״ל ודו״ק:
בא״ד וכה״ג הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות כו׳ עכ״ל. כתב מהרש״א ז״ל שדברי התוס׳ בזה אינן נמשכים לדבריהם הקודמים שהרי אם נפרש דמצטרף סכך פסול אפילו בתחתונה צילתה מרובה כ״ש דמצי לאשכוחי שתיהן פסולות בכה״ג כו׳ ע״ש בדבריו שנדחק בפי׳ התוס׳:
אמנם לענ״ד נראה שאין דברי מהרש״א ז״ל מוכרחים ואין צורך לדחוק בדברי התוספות אלא דכוונת התוספות בזה היינו משום דודאי לפי פשט לשון הגמרא משמע עיקר מימרא דרבי ירמיה אסוכה תחת סוכה קאי ובהא קאמר דזימנין שתחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה והיינו היכא שהעליונה סוכה גמורה וזימנין שהתחתונה כשירה ולא מיפסיל משום סוכה תחת סוכה כגון היכא דהעליונה לאו סוכה גמורה היא. וא״כ לפי זה לפי שיטת הסוברים שמפרשים מילתא דרבי ירמיה דאיירי שהתחתונה צילתה מרובה מחמת עצמה ולא בצירוף העליונה אלא דאפ״ה סברי הנך פוסקים דאפ״ה מיפסלה התחתונה משום צירוף סכך פסול וא״כ ודאי לא מצי לאשכוחי בכה״ג שתיהן פסולות כיון דבענין זה לא מיפסלא התחתונה משום סוכה שתחת סוכה אלא משום צירוף סכך פסול וא״כ לא הוי כלל מענין מימרא דרבי ירמיה דקאי אברייתא דאיירי בפסול סוכה תחת סוכה. משא״כ לפי דברי התוספות הקודמים שכתבו לקושטא דמילתא איירי ר׳ ירמיה כשתחתונה אין צילתה מרובה אלא ע״י צירוף עליונה ואם כן לפ״ז כתבו שפיר דבכה״ג מצי לאשכוחי שתיהן פסולות. כנ״ל ברור בכוונת התוספות ודו״ק:
בא״ד ר״ת מפרש כו׳ שקשה לו הא דאמרינן כו׳ שדחק בקונטרס לפרש כו׳ עד סוף הדיבור. עיין מ״ש מהרש״א ז״ל בזה ליישב פי׳ רש״י ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בשמעתין בכוונת פי׳ רש״י. מיהו בלא״ה פירש״י מוכרח לפי גירסתו כגירסת הספרים שלנו דגרסינן מהו דתימא ליגזור דילמא מיצטרף סכך פסול ולפי׳ ר״ת לא שייך האי גירסא כנ״ל:
גמרא: וכי חמתו מרובה מצלתו כו׳ הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כו׳ אמר רב פפא כשחבטן. בביאור קושית הגמרא ותירוצה ישנן כמה שיטות ראשונים:
א) שיטת רש״י: רש״י מפרש שמדובר כאן שבסכך הכשר בפני עצמו ליכא שעור של צלתו מרובה מחמתו. הגמרא מקשה דא״כ איך ישלים הסכך הפסול - כגון ענפי האילן - את שעור הצל של הסוכה. ותירץ רב פפא שמוריד את ענפי האילן הפסולים לערבבם בתוך הסכך הכשר. בכך הם מתבטלים ע״פ דין בטול ברוב, ולפיכך מצטרפים הענפים לשעור צל הסוכה. ביאורו של רש״י משולל הבנה. הרי כלל גדול בהלכות בטול התערובת בכהת״כ שכל זמן שניכר האיסור ויכולים לבררו אינו בטל ברוב. ובכן מה מועילה השפלת ענפי האילן בתוך הסכך הכשר, הלא עדיין אפשר לברר ולהוציא את הסכך הפסול מן התערובת וא״כ אינו בדין שיתבטל, וצ״ע.⁠א
ונ״ל, כי הדין של ניכר האיסור שאינו בטל בתערובת ניתן לפרש בתרי אנפי:
א) כשהדבר ניכר אין הוא בתערובת כלל: ב) ועוד י״ל שדבר ניכר נחשב לחלק מן התערובת אלא שאין התערובת מתירתו. ויתכן שרש״י סובר כצד השני, דהיינו שדבר ניכר נכלל בתערובת, אלא שאין להתירו. ברם הבטול של סכך פסול הוא הכשרו של פסול, ולא מתירם של איסורין, ובכן גם דבר ניכר בתערובת הוכשר (עיין בשעורים לקמן (טו:) תוס׳ ד״ה והא), והדבר צ״ע.
ועוד יש להעיר. בתערובת איסור יבש בהיתר יבש - חתיכה אחת בשתי חתיכות שחד בתרי בטל - נחלקו הרא״ש והרשב״א (עיין ביו״ד סי׳ ק״ט ס״א ובגר״א אות ו׳ שם) אם מותר לאכל את כל התערובת של יבש ביבש בבת אחת או דלמא רק בזה אחר זה. הרא״ש מיקל מטעם בטול ברוב כי לדעתו האיסור מתהפך להיות היתר. ברם הרשב״א סובר שאסור לאכל את התערובת בב״א; מותר לאכול את החתיכות דוקא בזו אחר זו כשלא ידוע איזו חתיכה היא האיסור. שיטת הרשב״א היא שההיתר של יבש ביבש נעוץ בדין רוב המברר ספקות ושהוא חל דוקא באוכל את החתיכות בזו אחר זו. ביבש ביבש אין האיסור מתהפך להיות היתר מדין בטול ברוב כמו בתערובת לח בלח, אלא שמדין כל דפריש מרובא פריש חל דין רוב לברר שמותר לאכל את החתיכות בזו אחר זו. (ועיין בגר״א שם.)
יוצא איפוא שהרש״י שלפנינו מתפרש דוקא ע״פ שיטת הרא״ש ולא ע״פ שיטת הרשב״א. הרי לדעת רש״י הסכך הפסול שמתבטל יבש ביבש מועיל להשלים את שעור הצל. אין זה מדין רוב המברר אלא מדין רוב המבטל את הפסול והמהפך את הסכך הפסול לכשר.
ב) שיטת ר״ת: ר״ת, הרמב״ן, והר״ן מפרשים שסכך פסול הנמצא ע״ג סכך כשר פוסל את הסכך הכשר כנגדו למטה, אע״פ שהפסול חמתו מרובה מצלתו. אך ר״ת (בתוס׳ ד״ה הא) מחלק בין הסכך הפסול שפסולו בעצם מינו לסכך הפסול משום שנמצא למעלה מכ׳ אמה. אליביה סכך הנמצא למעלה מכ׳ אמה אינו פוסל את הסכך הכשר כנגדו למטה, משום שסכך הכשר במינו הנמצא למעלה מכ׳ אין בו דין פסול בגופו של הסכך; פסולו בשעוריו של הסכך בלבד. רק הסכך הפסול בפסול הגוף פוסל ומפקיע את הסכך הכשר כנגדו למטה.
בסוף דבריהם מביאים התוס׳ ראי׳ לר״ת מעירובין (ג.) גבי מקצת סכך למטה מכ׳ ומקצתו למעלה מכ׳ שהסוכה כשרה אע״ג שהסכך שהוא למטה מכ׳ חמתו מרובה מצלתו. הראיה זקוקה לביאור. ונראה שהוכחת התוס׳ תלויה בפירוש הגמ׳ שם כי הגמ׳ מתפרשת בשתי דרכים:
י״ל שהסוכה כשרה משום שגובה הסכך נמדד משפתו התחתונה, ולפי״ז ליכא ראיה כלל, שהרי ע״פ דין כל הסכך מונח מלמטה מעשרים. מאידך ניתן לפרש שכל חלק של הסכך נמדד לעצמו אלא שהחלק התחתון מכשיר את החלק העליון הקיים למעלה מכ׳ בהכשר מיוחד של חלות דין גרירה שהסכך התחתון מכשיר את סכך העליון המונח למעלה מעשרים. ומוכח שהסכך העומד למעלה מעשרים אינו דומה לסכך הפסול בפסול הגוף, כי הסכך הפסול בפסול הגוף אינו בר גרירה והכשר כלל. ובכן הסיק ר״ת שהסכך העומד למעלה מעשרים שונה בעיקר דינו מהסכך הפסול בגופו ושאם חמתו של הסכך הקיים למעלה מעשרים מרובה מצלתו, אינו פוסל את הסכך הכשר הקיים למטה ממנו - שלא כדינו של סכך הפסול בפסול הגוף.
וראוי לדון אליבא דר״ת בענף אילן הקיים למעלה מעשרים, וחמתו מרובה מצלתו, אם יפסול סכך כשר הקיים כנגדו למטה מעשרים. לכאורה דינו שיפסל שהרי נוסף לפסול של עשרים אמה יש גם חלות פסול הגוף של מחובר לקרקע. אך אליבא דר״ת יתכן להיפך. והוא שסכך פסול פוסל את הסכך הכשר המונח כנגדו דוקא כשהפסול הוא בתוך עשרים אמה. ולשם הסברת צד זה י״ל שסכך שחמתו מרובה מצלתו אין לו חלות סכוך ע״פ דין (כנ״ל מפי הגר״מ זצ״ל בשעורים (ב.). דוקא בצרוף עם הסכך מלמטה ממנו יש לסכך הפסול שחמתו מרובה מצלתו חלות סכוך ע״פ דין, וכשיוצר רוב צל בקרקע הסוכה ע״י הצטרפותו לסכך הכשר יש בו הכח לפסול. לעומת זה כשהפסול שחמתו מרובה מצלתו עומד בעצמו למעלה מעשרים אמה, העובדה שהוא גבוה מעשרים מונעת את הצרוף עם הסכך שלמטה ממנו. יוצא שהסכך הפסול ע״פ דין אינו חפצא של סכך כלל, ואינו יכול לסבב פסול בסוכה, וצ״ע בזה.
ג) שיטת בעה״מ: בעה״מ סובר שסכך פסול העומד למעלה וחמתו מרובה מצלתו פוסל את כל הסוכה כולה מלמטה. אמנם בניגוד להרמב״ן דעתו של בעה״מ שהפסול אינו מוגבל לאותו סכך הקיים כנגדו מלמטה, אלא שכל הסוכה נפסלת. אולם בעה״מ תולה את דינו בשני תנאים:
א) הסכך הפסול צריך להיות קיים במקומו למעלה קודם שיש שיעור צל בסכך הכשר מלמטה. אם הועמד תחילה השעור של הסכך הכשר במקומו מלמטה, הסוכה כשרה.
ב) הוא מפרש הגמרא בשחבטן (ה. ברי״ף), וז״ל: כלומר שחבט ענפי האילן עד שנשרו כל העלין ממנו דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בצלו של אילן כלל ונעשה האילן כעומד בפני עצמו ולא מצטרף לצל הסוכה, עכ״ל. כשעושה הסכך מגלה דעתו שאינו מרוצה בצל האילן הוכשרה הסוכה.
שיטתו ובמיוחד שני תנאיו לכאורה משוללי הבנה. וכדי לבאר שיטתו נראה להקדים פסקו של הרמב״ם בדין נקובת הושט בשחיטה. הרמב״ם פוסק (פ״ג משחיטה הלי״ט) וז״ל: בהמה כו׳ שניקב הושט בכל שהוא במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה מחיים ואין השחיטה מועלת בה עכ״ל. ויפלא, למה נחשבת הבהמה נבלה כשהיא חיה והרי שם נבלה חל לכאורה רק בבהמה מתה. ותירץ הבית הלוי זצ״ל (עיין בספרו) שהרמב״ם סובר שבניקב הושט אין הבהמה בת מעשה שחיטה. מעשה שחיטה הוא רק בשחיטת רוב הושט, וכאן כשיגיע השוחט בחותכו את הושט למחצית הסימן יהיה רוב הושט שחוט ממילא מפני הנקב כי הנקב ישלים את שעור הרוב של חתיכת הסימן. ולפי שהבהמה אינה ראויה למעשה שחיטה נבלה היא מחיים.
ונראה, שבדומה לכך מתבארת שיטת בעה״מ. בעה״מ סובר שהסכך הפסול הקיים מלמעלה משלים ממילא את רוב הצל בקרקע הסוכה והוספת עוד סכך כשר אחרי כן אינה מועילה שהרי רוב הצל בסוכה כבר נגמר בפסול - ובכן הסוכה לעולם תהיה פסולה. אלא עדיין צריכים לבאר מדוע לבעה״מ תלוי הפסול בכוונת הגברא ובאיזה סכך היה קודם.
ונראה להציע ג׳ פירושים:
א) ניתן לפרש בעה״מ ע״פ הסברו של הגר״מ זצ״ל הנ״ל שבחמתו מרובה מצלתו ליכא חלות שם סכך כלל (ועיין לעיל בשעורים ב.). ומובן שגם לסכך פסול שחמתו מרובה מצלתו אין חלות שם סכך לכשעצמו דאינו סכך כלל. ברם כשהפסול הזה מצטרף לסכך הכשר למטה ממנו ליצור את השעור של רוב צל בקרקע הסוכה מתהפך הוא להחשב ע״פ דין לחפצא של סכך. וע״י כך הוא פוסל נמי את הכשר שלמטה ממנו, כנ״ל ע״י השלמת רוב, בדומה לשחיטה בנקובת הושט לרמב״ם. על כן, אומר בעה״מ שדוקא כשהגברא מכוון להצל בסכך הפסול מצטרף הסכך הפסול ליתר הסכך להחשב כסכך ופוסל. לעומת זה אם הגברא אינו מכוון להצל בסכך הפסול ואין הפסול מצטרף ליתר הסכך, אינו פוסל את הסוכה משום שאינו סכך כלל מאחר שחמתו מרובה מצלתו. הצרוף תלוי גם בקדימת הפסול לכשר. אם כבר יש רוב צל על הקרקע מהסכך הכשר לבדו בלי הסיוע מהפסול אין לפסול שהועמד באחרונה צרוף לכשר ואינו סכך כלל ולכן אינו פוסל.
ב) עוד יש לפרש שלבעה״מ, אם הגברא מכוון לסכך בסכך פסול, והסכך הפסול נמצא בסוכה קודם, אז כוונתו אח״כ לסכך לשם צל בסכך הכשר אינה יעילה, ולפיכך הסוכה פסולה. יסוד דינו של בעה״מ הוא הפקעה ופסול בכוונת הגברא לשם צל. משום כך, אם הגברא לא נתכוון להצל בסכך הפסול לא נפסלה כוונתו לשם צל בסכך הכשר, והסוכה כשרה. ועוד, אילו יצר הגברא מראש את רוב הצל על ידי הסכך הכשר אז העשייה הראשונה חלה בכוונה נכונה לשם צל ע״י סכך כשר, והעמדת הסכך הפסול באחרונה לשם צל אינה פוסלת את הסוכה, שהרי הכוונה הראשונה חלה בהכשר והסוכה אינה חוזרת להפסל.
ג) שיטת בעה״מ מתפרשת גם ע״פ דעת הריטב״א (לקמן יא) שסכך תלוש פסול מפני שהוא מקבל טומאה או מפני שאין גדולו מן הארץ מ״מ חל עליו שם סכך פסול, אבל מחובר לקרקע אינו חפצא של סכך כלל, עיין שם. בהתאם לכך, יתכן שבעה״מ עוסק בפסול מחובר והוא סובר שמחובר אינו חפצא של סכך לבדו. עכ״ז אם הגברא יחשוב להשתמש במחובר להצל יהפוך להיות סכך פסול. ויוצא שדוקא בכוונת הגברא לצל פוסל המחובר את הסכך הכשר למטה ממנו. בלי כוונת הגברא לשם צל אין למחובר חלות השם של סכך פסול ואינו פוסל, כי אינו חפצא של סכך כלל. ולכן רק אם המחובר מלמעלה לפני הסכך הכשר פסולה הסוכה. כוונת הגברא לסכך במחובר אינה מחילה על המחובר שם סכך אא״כ הדבר המחובר יצר את הצל על הקרקע בראשונה ולא כשכבר קדם לו צל מסכך כשר.
שיטת הרמב״ם:
א) בנוגע לתערובת של סכך כשר ופסול שיטת הרמב״ם מחלקת בין סכך הפסול משום מינו בתערובת עם סכך כשר לבין סכך פסול מחמת תעשה ולא מן העשוי הנמצא בתערובת עם סכך כשר. לפי הרמב״ם בתערובת של סכך הפסול משום מינו עם סכך כשר אפילו יש רוב סכך כשר כל הסכוך נפסל. כן מבואר בדבריו (פ״ה מסוכה הלי״ב - י״ד) וז״ל: עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע״פ שהכשר יתר על הפסול פסולה עכ״ל. ודומה שהוא מפרש את קושית הגמרא: הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כלומר, סכך פסול פוסל את הכשר בתערובת אפי׳ כשהכשר הוא הרוב. והגמרא משיבה: בשחבטן, כלומר בשקצץ את ענפי האילן, וכמו שכתב שם וז״ל: הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסכך על גבן ואח״כ קצצן אם היה הסכוך הרבה מהן כשרה עכ״ל. הפסול של תעשה ולא מן העשוי מופקע ע״י הכשרו של רוב סכך הנעשה כדין. אך דין זה מיוחד לפסולו של תעשה ולא מן העשוי בלבד.
ובביאור מה שהבחין הרמב״ם בין פסול תעשה ולא מן העשוי שהוא כשר בתערובת לשאר הפסולים שפוסלים בתערובת, נראה לומר שאם רוב הסכך עשוי כדין אין הדין של מן העשוי חל במעוט הסכך. לא שההכשר מדין בטול ברוב אלא משום שאין דין עשייה חל כלל ביתר הסכך המעוט. מאחר שהיתה חלות הכשר עשייה ברוב הסכך, ממילא ליכא פסול כלל, כי עשיית רוב הסכך לשם צל קובעת את כל הגג לשם צל והסוכה כשרה.⁠ב
ב) לרמב״ם סכך פסול משום מינו המונח בצד סכך כשר בגג הסוכה אבל אינו מעורב בו אינו פוסל את הסוכה הקטנה אלא בכדי שלשה טפחים, כמבואר שם וז״ל: סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול שלשה טפחים במקום אחד כו׳ הרי זו פסולה בד״א בסוכה קטנה וכו׳. ולכאורה תמוה מדוע פוסל בתערובת ומכשיר זה בצד זה. ויתכן שהרמב״ם סובר שהדין צלתה מרובה מחמתה כשרה הוא מטעם רובא ככולו, ואיתא במס׳ חולין (כט.) שכדי לומר רובו ככולו דרוש רובא דמינכרא, ותערובת סכך פסול בכשר מפקיעה הרובא דמינכרא והסוכה פסולה. ברם כשזה בפ״ע וזה בפ״ע יש רובא דמינכרא, ולכן מכשירה הרמב״ם.
ג) בסכך למעלה מעשרים אין ראיה מוכחת מהרמב״ם אם אכן קבל את שיטת ר״ת או לא. בנוגע להוצין היורדים לתוך עשרים, פסק (פ״ד מסוכה הלי״ג) וז״ל: היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם היתה צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה עכ״ל. יוצא שלרמב״ם הסוכה כשרה מפני שע״פ דין גובהה של הסוכה נקבעה כלמטה מעשרים, אבל אין כאן הכשר מיוחד לסכך למעלה מעשרים כנ״ל אליבא דר״ת. לדעת הרמב״ם גובהה של הסוכה כולה נמדד מן ההוצין היורדין לתוך עשרים. עיין לעיל בשיטת ר״ת.
א. עי׳ בערוך השלחן סי׳ תרכ״ו סעיף ד׳ וסעיף כ״ג.
ב. עיין בספר אבני שוהם להגאון ר׳ משה בנימין טאמאשאו זצ״ל ח״א בהגדרת הפסול של תעשה ולא מן העשוי.
על שיטת רבא מקשים: הרי וכי אף אם האילן חמתו מרובה מצלתו, מאי הוי [מה היה נעשה] בכך להכשיר את הסוכה שתחתיו? הא קא [הרי] מצטרף סכך פסול, שהוא ענפי האילן שלא קצצם בהדי [יחד עם] הסכך הכשר והוא פוסל את סכך הסוכה הכשר! אמר רב פפא: מדובר באופן שחבטן, שהוריד את ענפי האילן למטה ועירב בתוכם את הסכך הכשר, שאין ענפי האילן ניכרים בפני עצמם כלל, וכיון שהרוב הוא סכך כשר — הרי זה כשר.
The Gemara asks: And even if the sunlight is greater than the shade of the tree, what of it? Why does Rava deem the sukka beneath the tree fit in that case? Isn’t there unfit roofing, the uncut branches of the tree, joining together with the fit roofing on the sukka, rendering even the fit roofing on the sukka unfit? Rav Pappa said: This is referring to a case where one lowered the uncut branches and combined them with the fit roofing so that the branches still attached to the tree are inconspicuous. Given that the majority of the roofing is fit, the roofing in its entirety is fit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםהמאורותרמב״ןרא״ההמכתםמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי בְּשֶׁחֲבָטָן מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא נִיגְזוֹר הֵיכָא דַּחֲבָטָן אַטּוּ הֵיכָא דְּלֹא חֲבָטָן קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן.

The Gemara asks: If it is a case where he lowered them, what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it self-evident? The Gemara answers that it is necessary lest you say: Let us issue a decree and deem the roofing unfit in a case where one lowered them due to a case where one did not lower them. Therefore, it teaches us that we do not issue such a decree.
רי״ףרש״יהמאורותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי למימרא – למה ליה לרבא למימר כשרה ולמתניתין למה ליה למימר כאילו עשאה בתוך הבית לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא דבית האי לאו תחת שני סככים הוא דכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למיפסל לאו משום שני סככים איכא דהא חד סככה הוא ולאו משום מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט״ש אע״פ שסמוכות זו לזו בפחות מג׳ כיון שחמתן מרובה מצלתן ואומר רבי דזהו השיעור כשהקנים והאויר שביניהן בשוה כדאמרינן (לקמן דף כב:) כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת ובעוד שהן הכסוי והקנים בשוה אין צריך לנענע אבל אם הקנים רבה נוטל אחת מבינתים וכל לשון חבטה שבהש״ס לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הוא הא קתני או קצצן מכלל דרישא מחוברים ועוד אי תלוש הוא צלתה מרובה מחמתה אמאי לא הלא נפלו על הסכך וגבי הדלה עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן.
אטו היכא דלא חבטן – דאיכא משום מחובר דמצטרף סכך פסול לכשר דאינו מעורב ביניהם ולחודיה קאי ולא בטיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מאי למימרא כו׳ כזוזא מלעיל ואיסתרא מלרע נ״ב פירוש דאיסתרא הוא סלע וגדול מזוזא כך פירש רש״י והתוס׳ פירשו להפך לקמן בדף כ״ב. (עיין במהרש״א):
בפרש״י בד״ה מאי למימרא למה כו׳ ש״מ מהכא כו׳ ואומר רבי דזהו השיעור כשהקנים ואויר שביניהן בשוה כדאמרינן כזוזא מלעיל כו׳ עכ״ל מהאי טעמא דכזוזא מלעיל כו׳ אדרבה פסלינן סוכה דשוה סככה ואוירה מלמעלה לפ״ה בפרק הישן והיינו משום כיון דסככה ואוירה שוה מלמעלה הרי לפנינו למטה אוירה נראה יותר אבל סכך פסול וסכך כשר שלא נראה לפנינו למטה איזה מהם יותר אדרבה אית לן למימר בסכך פסול שסיכך בתחלה לא סיכך אלא המועט שהרי אוירה נראה יותר למטה וא״כ כי סיכך בתר הכי בסכך כשר כל אותו האויר שהיה נראה למטה סיכך והרי סכך הרוב והיינו מתני׳ דמקרה סוכתו בשפודין כו׳ דמכשרינן בשיש ריוח כמותן לפ״ה לקמן דלא מוקמינן ליה במעדיף אלא לרב הונא בריה דרב יהושע אבל לרב פפא ניחא בלאו הכי ומיהו מלתא דרב פפא גופה דמכשיר בפרוץ כעומד קשה לפ״ה לקמן בפ׳ הישן כמ״ש התוס׳ שם וע״ש ברא״ש שכתב יישוב לזה ודברי מהרש״ל בזה אינם מובנים ואין להאריך ושוב בא לידי פרש״י ישן כתוב על קלף וראיתי שכל זה מן וש״מ מהכא כו׳ עד כל לשון חבטה שבתלמוד כו׳ אינו מפרש״י אלא שהוא גליון וק״ל:
ושואלים אי בשחבטן [אם] מאי למימרא [מה יש לומר], מה החידוש בכך, הלא הוא מובן מאליו! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי ניגזור היכא (במקום) שחבטן אטו היכא [משום מקום] שלא חבטן, קא משמע לן דלא גזרינן [השמיע לנו שאין אנו גוזרים] במקרה זה.
The Gemara asks: If it is a case where he lowered them, what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it self-evident? The Gemara answers that it is necessary lest you say: Let us issue a decree and deem the roofing unfit in a case where one lowered them due to a case where one did not lower them. Therefore, it teaches us that we do not issue such a decree.
רי״ףרש״יהמאורותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָא נָמֵי תְּנֵינָא הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּיסוֹס וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן פְּסוּלָה וְאִם הָיָה סִיכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן אוֹ שֶׁקְּצָצָן כְּשֵׁרָה.

The Gemara asks: That halakha, too, we already learned in a mishna: If one trellised the grapevine, the gourd, or the ivy, climbing plants, over a sukka while they are still attached to the ground, and he then added roofing atop them, the sukka is unfit, as roofing attached to the ground is unfit. If the amount of fit roofing was greater than the plants attached to the ground, or if he cut the climbing plants so that they were no longer attached to the ground, it is fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם קצצן כשרה ואפילו לכתחלה ולא גזרינן היכא דקצצן אטו דלא קצצן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדלה – הרים ופשט עליה כעין דלית שקורין טרייל״א.
קיסוס – עשב המתפשט מאד ושרשיו כאילן ועיקרו כאילן וקורין לו אידר״א ומתפשט ועולה על החומות.
פסולה – משום מחובר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דתנן הדלה עליה את הגפן כו׳ בדוכתה נפרש לה בס״ד.
ומקשים: הא נמי תנינא [דבר זה גם כן שנינו במשנה] מפורשת: הדלה (העלה ענפי צמחים מטפסים) עליה על הסוכה, כגון: את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבן — פסולה שהרי סכך המחובר לאדמה פסול, ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן לאותם ענפים מודלים — כשרה.
The Gemara asks: That halakha, too, we already learned in a mishna: If one trellised the grapevine, the gourd, or the ivy, climbing plants, over a sukka while they are still attached to the ground, and he then added roofing atop them, the sukka is unfit, as roofing attached to the ground is unfit. If the amount of fit roofing was greater than the plants attached to the ground, or if he cut the climbing plants so that they were no longer attached to the ground, it is fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּשֶׁלֹּא חֲבָטָן הָא קָא מִצְטָרֵף סְכָךְ פָּסוּל עִם סְכָךְ כָּשֵׁר אֶלָּא לָאו כְּשֶׁחֲבָטָן וּשְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא גָּזְרִינַן מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי בְּדִיעֲבַד אֲבָל לְכַתְּחִילָּה לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara clarifies the details of the mishna: What are the circumstances? If we say that it is referring to a case where he did not lower the climbing plants and combine them with the fit roofing, doesn’t the unfit roofing join together with the fit roofing on the sukka, rendering even the fit roofing on the sukka unfit? Rather, isn’t the mishna referring to a case where he lowered them, and conclude from this mishna that we do not issue a decree in a case where he lowered the branches due to a case where he did not lower the branches. Rava’s statement is therefore unnecessary. The Gemara answers: Lest you say that this applies only after the fact, i.e., that if one already lowered the uncut branches or plants it is not unfit, but one may not do so ab initio; therefore, Rava teaches us that one may place roofing in this manner even ab initio.
רי״ףרש״יהמאורותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכי דמי – סיכוך הרבה מהן דמכשיר ליה בביטול אי דלא חבטן דלא בטיל אמאי כשירה.
הא קמצטרף – ונמצא מסכך במחובר ואף על פי שהוא רחוק ומובדל מרבה הוא את הצל וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה.
אלא דחבטן – דבטיל אגב כשר והוה ליה כוליה כשר.
דיעבד – דקתני הדלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית שהתורה אמרה בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ופי׳ בגמ׳ דוקא באילן שצילתו מרובה מחמתו שמאחר שצילתו מרובה שם סכך עליו ונמצא סכך שתחתיו סוכה בתוך סוכה אבל כשחמתו מרובה מצילתו כשרה ותמהו בה וכי חמתה מרובה מצלתה מאי הוי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופירשוה כשחבטן והקשה אי חבטן מאי למימרא מהו דתימא נגזר חבטן אטו לא חבטן קמ״ל והקשה תנינא הדלה עליה את הגפן וכו׳ וסיכך על גבן פסולה ואם היה סכוך מרובה מהן או שקצצן כשרה היכי דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אלא לאו כשחבטן ושמע מינה דלא גזרינן ותירץ מהו דתימא הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא קמל״ן זהו לשון הסוגיא וביאורו מבולבל הרבה ביד מפרשים ומה שנראה לי בפירושה דרך קצרה הוא שכל שהאילן מרובה מחמתו הן שסכך תחתיו הן שפרש האילן על הסיכוך הן שמתדבק עם הכשר כעין דלעת וקיסום הן שאינו מתדבק בו הן שקדם פסול לכשר הן שקדם כשר לפסול פסולה שמאחר שצל האילן מרובה מחמתו אע״פ שצל סכך גם כן מרובה מחמתו ואינו צריך לצרופו מ״מ שם סוכה עליו והרי זה סוכה תחת סוכה כסוכה שבתוך הבית שפסולה על כל פנים אבל כשחמת האילן מרובה אין שם סכך עליו וכשר אלא אם יש מן הצל של אילן ארבעה טפחים במקום אחד וקס״ד אף בשהסכך הכשר צריך לו כלומר שאף הסכך הכשר אין צל שלו מרובה מחמתו אלא בצירוף צל האילן עם צלו והוא שהקשה ואחר שכן האיך אתה מכשירו והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ותירצה בשחבטן ואנו מפרשים שהשיר את העלים לגמרי שאין צל האילן כלום וכל שצלתה של סוכה מרובה מסתמא לא בצירוף אילן הוא אלא מחמת עצמה והוא הדין אם לא חבטן כל שאין צירוף האילן צריך לכשר וחמת האילן מרובה כשר מן הדין אלא שיש לפסלה מצד גזרה שהדבר קרוב לטעות בה להכשיר אף בשצל סכך צריך לו הואיל ולא חבטן וכן אפילו חבטן אם עדיין צריך צל קורות הענפים לצירוף הסכך הכשר להשלים צלו לרוב פסול אלא שסתם הדברים כל שלא חבטן צל הסכך צריך לצירוף עלי האילן שמן הסתם אין אדם מסכך בכדי צורך צלו וכל שהוא רואה צלתה מרובה אינו מדקדק אם מחמת הסכך לבד אם בצירוף עלי האילן וכן סתם הדברים כל שחבטן אין הסכך צריך לצל קורת הענפים שכל שנחבטו עלי האילן אין אדם סומך על צל קורתו של ענף האילן ומתוך כך שאל חבטן מאי למימרא והרי הואיל ואין צל זה צריך לצל הסכך ואף הוא מעצמו חמתו מרובה מצלתו אין כאן לא סכך ולא צירוף סכך מחמת האילן והשיבו שבא ללמד שאין גוזרין בו אטו לא חבטן וחזר והקשה תנינא הדלה עליה ר״ל על דפנותיה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום שכל אלו הם זמורות ארוכות שאדם יכול להדלותם על כל משך הסוכה וסכך בסכך כשר על גבן פסולה שמן הסתם לא סכך אלא בכדי הצריך והרי דלעת זה מצטרף לעשות צל הסוכה מרובה ואם היה הסכך מרובה מהם או שקצצם כשרה והענין בקצצם שהרי הקציצה עושה את הכל סכך כשר ואע״פ שיש כאן תעשה ולא מן העשוי שהרי אין אומרין שקציצתן זו היא עשייתן פי׳ בו בגמ׳ בשנענען אחר קציצה ומ״מ בשהיה סכוך מרובה מהם שכשרה ודאי הענין בו כדי להיות צלו מרובה בלא צירוף שסתם הדברים רוב צל הסוכה תלוי ברוב סכך וכל שרוב סכך כשר רוב צל הסוכה מחמת סכך כשר הוא ואע״פ שאפשר לפעמים רוב צל בלא רוב סכך כגון שנתפשט סכך הכשר בקלישות על הסכך כלו עד שהיא מדובללת ודלה עד שהרבה סככה בפסול ומ״מ צלתה מרובה מחמתה מצד הכשר מ״מ רוב סוכות וסתמן רוב צלן תלוי ברוב סככן ואם בשלא חבטן ודאי אינו כן ר״ל שלא היה רוב צל בא מחמת סכך הכשר שכבר הקדמנו שסתם הדברים אין אדם מסכך ביתר ממה שצריך לו ודלות הסכך ודבלולו אינו דבר המצוי והרי נמצאת דלעת צריכה להשלים את הצל לרוב אלא ודאי בשחבטן וסתם הדברים שאין אדם נסמך על צל סכך של דלעת שהרי אינו כדאי לימנות ולמדת שאין גוזרין חבטן אטו לא חבטן ופירשה שהוצרך לשתיהן כדי ללמד בשניה שלא סוף דבר שאם עשה כן מכשירין לו את הסוכה אלא שאף לכתחילה מתירין לו לעשות כן:
ומעתה נברר באותה משנה היכי דמי [כיצד בדיוק היה] אילימא [אם תאמר] שמדובר באופן שלא חבטן, הא קא [הרי] מצטרף על ידי כך סכך פסול עם סכך כשר, ובאופן כזה ודאי שהסוכה פסולה! אלא לאו [האם לא] מדובר שם כשחבטן, ושמע מינה דלא גזרינן [ולמד מכאן שאין אנו גוזרים]? ואם כן מפורש הדבר כבר לפני רבא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי הני מילי [דברים אלה אמורים] בדיעבד, כלומר: אם כבר עשה כך — אינה פסולה, אבל לכתחילה לא יעשה כן, קא משמע לן [השמיע לנו] רבא שסוכה כזו כשירה אפילו לכתחילה.
The Gemara clarifies the details of the mishna: What are the circumstances? If we say that it is referring to a case where he did not lower the climbing plants and combine them with the fit roofing, doesn’t the unfit roofing join together with the fit roofing on the sukka, rendering even the fit roofing on the sukka unfit? Rather, isn’t the mishna referring to a case where he lowered them, and conclude from this mishna that we do not issue a decree in a case where he lowered the branches due to a case where he did not lower the branches. Rava’s statement is therefore unnecessary. The Gemara answers: Lest you say that this applies only after the fact, i.e., that if one already lowered the uncut branches or plants it is not unfit, but one may not do so ab initio; therefore, Rava teaches us that one may place roofing in this manner even ab initio.
רי״ףרש״יהמאורותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) סוּכָּה ע״געַל גַּבֵּי סוּכָּה וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ג:מ״ב} (בַּסּוּכּוֹת) תֵּשְׁבוּ דוְלֹא בְּסוּכָּה שֶׁתַּחַת הַסּוּכָּה וְלֹא בְּסוּכָּה שֶׁתַּחַת הָאִילָן וְלֹא בְּסוּכָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת.

§ The mishna continues: If one established a sukka atop another sukka, the upper sukka is fit and the lower sukka is unfit. The Sages taught in a baraita that the verse states: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), and not in a sukka that is beneath another sukka, and not in sukka that is beneath a tree, and not in a sukka that is inside a house.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוכה ע״ג סוכה כו׳ תנו רבנן בסכות תשבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתניתין. סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר׳ יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה – לקמן מפרש מאי דיורין.
גמרא תנו רבנן בסוכות תשבו שבעת ימים. בסוכות ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית ולא בסוכה שתחת הסוכה. אדרבה בסוכות תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק בסְכָת כתיב – דמשמע חד.
זהו מה שנראה לי בשמועה זו בביאורה ופסק שלה אלא שיש מקום עיון למה שפירשנו בחבטן לשון השרת העלין וכדי שלא להשאר שם צל האילן היה לו להקשות אי הכי אף בצלתו של אילן מרובה נאמר כן שהרי עבר צלו ונשאר חמתו מרובה ואין שם סכך עליו ומתוך כך אני מפרש חבטן לא השרת העלין לגמרי אלא להתחיל בהשרתן מעט לגלוי הדעת שאינו סומך על אותו הצל כלל ושדעתו לסכך עד שתהא צלתה מרובה בלא צירוף צל האילן כלל אע״פ שנשאר צלו של אילן במקומו אחר שמ״מ חמתו מרובה הא כל שהאילן צלתו מרובה מחמתו שנמצא שם סכך עליו אע״פ שהתחיל בחבטה וגלה דעתו שאינו סומך עליו שמסכך בכדי כל צרכו שתהא צלתה מרובה מחמתה מחמת עצמה בלא צירוף צל האילן הואיל ומ״מ נשאר צל האילן במקומו כצלתו מרובה מחמתו שם סכך עליו והסוכה פסולה משום סוכה תחת סוכה:
בגמרא ת״ר בסוכות תשבו כו׳ אמר רב נחמן ב״י בסוכת כתיב וכתבו התוס׳ אפילו למ״ד יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת עכ״ל. ולכאורה יש לדקדק כיון דבאמת אפילו לפי המסורת לא כתיב אלא תרי זימני בסוכת ובשלישי כתיב בסוכות וא״כ אין כאן אלא תרי מיעוטי ומנ״ל לתנא דברייתא למעט תלת והיינו סוכה תחת סוכה וסוכה תחת אילן וסוכה תחת בית. והנראה בזה דסוכה תחת אילן וסוכה תחת בית אע״ג דקתני להו תנא דברייתא בתרתי אפ״ה מחד קרא נפקא כדמשמע לעיל בל׳ משנתינו וכפי׳ רש״י במשנה ובל׳ הגמרא בד״ה ל״ל למיתני וכדפרישית לעיל בטוב טעם. וא״כ לפ״ז לא אצטריך אלא תרי מיעוטי חדא לאתויי סוכה שתחת סוכה ממש דמיסתבר טפי למעט מלישנא דקרא דכתיב בסוכת דמשמע חדא סוכה ולא תרתי כדאמרי׳ בעלמא דמילתא דכוותיה קא ממעט והיינו דפליגי בהו אמוראי בסמוך דבעינן שיעור חשוב בין סוכה לסוכה ומאידך קרא דכתיב נמי בסוכת ממעטינן סוכה שתחת אילן ותחת בית בחדא דלא בעינן שיעור הפסק כלל בין א׳ לחבירו דבכל ענין פסול כנ״ל נכון:
ג שנינו במשנה כי אם עשה סוכה על גבי סוכה — הסוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא; נאמר: ״בסכת תשבו״ (ויקרא כג, מב), ללמד: ולא בסוכה שתחת הסוכה, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שבתוך הבית.
§ The mishna continues: If one established a sukka atop another sukka, the upper sukka is fit and the lower sukka is unfit. The Sages taught in a baraita that the verse states: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), and not in a sukka that is beneath another sukka, and not in sukka that is beneath a tree, and not in a sukka that is inside a house.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַדְּרַבָּה בַּסּוּכּוֹת תַּרְתֵּי מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּסֻכַּת כְּתִיב.

The Gemara questions that derivation. On the contrary, the term “in sukkot,” which is written in the plural, indicates two. The conclusion should be that one sitting inside a sukka beneath a sukka fulfills the mitzva. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the term is vocalized in the plural, basukkot is written without the vav, indicating a single sukka.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בסכת חסר כתיב דמשמע סוכה אחת. ולא שתים מיכן אמרו ולא בסוכה (שע״ג) [שתחת] סוכה. ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה (שבתוך האילן) שבתוך הבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בסכת – ואפילו למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת כדפרישית לעיל (דף ו:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: מה לימוד הוא זה, אדרבה, ״בסכת״ תרתי [שתים] משמע, והיינו צריכים לומר להיפך; שאדרבא, בסוכה על גבי סוכה מתקיים הפסוק כצורתו! אמר רב נחמן בר יצחק: ״בסכת״ חסר כתיב [נאמר], ולפי משמעות הכתיב מדובר בסוכה אחת דווקא.
The Gemara questions that derivation. On the contrary, the term “in sukkot,” which is written in the plural, indicates two. The conclusion should be that one sitting inside a sukka beneath a sukka fulfills the mitzva. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the term is vocalized in the plural, basukkot is written without the vav, indicating a single sukka.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה הפְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כְּשֵׁירוֹת פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן פְּסוּלוֹת פְּעָמִים שֶׁתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהָעֶלְיוֹנָה פְּסוּלָה פְּעָמִים שֶׁתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה וְהָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה.

Rabbi Yirmeya said: There are times when both of the sukkot one atop the other are fit; there are times when both of the sukkot are unfit; there are times when the lower sukka is fit and the upper sukka is unfit; and there are times when the lower sukka is unfit and the upper sukka is fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותבעל המאורתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרמב״ן מלחמות ה'רא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר ירמיה פעמים ששתיהן כשרות פעמים ששתיהן פסולות פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה (כשרה) [פסולה] פעמים שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה וכולן פשוטות הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תחתונה כשרה – כבר פירשתי לעיל.
{שמעתא דסוכה הפוסל משום סוכה על גבי סוכה – בבלי סוכה ט׳:-י׳.}
והא דא״ר ירמיה, פעמים ששתיהם כשרות – לא הזכירה הרי״ף ז״ל, ואף על פי שהיא צריכה.
ואם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של העליונה, כשרה.
וכמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התחתונה פסולה – ג׳ מחלוקות נאמרו בה. ומסתברא כרב חסדא ורבה בר רב הונא, דאמרי, בארבעה, משום דקא אמרי מלתא מציעתא. ועוד, דשייך מימרא דידהו דהכא במימרא דידהו בנויי סוכה המופלגין ממנה ד׳ (בבלי סוכה י׳:), והתם פסק הרי״ף ז״ל כוותייהו. הלכך, מסתברא נמי בהא כוותייהו, דלטעמייהו אזלי.
וכל זה צריך תלמוד, אף על פי שלא הזכירו הרי״ף ז״ל.
פעמים ששתיהן פסולות כגון דתרויהו צלתן מרובה מחמתן וקימא עליונה למעלה מעשרים – איכא לדיוקי מהכא דאף על גב דקימא עליונה למעלה מעשרים טעמא דצילתה מרובה מחמתה הא חמתה מרובת מצילתה תחתונה כשירה ומיכן יש להקשות לפתרון המורה שפירש דאי קימא עליונה למעלה מעשרים אמה אף על גב דחמתה מרובה מצילתה תחתונה1 פסולה דקא מצטרף סכך פסול להדי סכך כשר שהרי בכאן למעלה מעשרים היא ודוקא אם צילתה מרובה מחמתה תחתונה פסולה אבל אם חמתה מרובה היא כשרה דכי פסלינן היכא דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דוקא במחובר דחשיב ולא בטיל אבל בכל מילי בטל ברוב.
1. בכ״י ששון 557 מופיע כאן עם סימנים למחיקה: ״כשרה ומיכן יש להקשות״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{שמעתא דסוכה הפוסל משום סוכה על גבי סוכה}
ועוד, ואם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, כשרה, וכמה יהא בין סכך לסכך ותהא התחתונה פסולה, שלש מחלוקות נאמרו בה, ומסתברא כרב חסדא ורבה בר רב הונא, עד וכל זה צריך תלמוד, אף על פי שלא הזכירו הרי״ף ז״ל.
אמר הכותב: היכי תפיס חוטרא בתרי רישי. דהא לרב חסדא ורבה בר רב הונא ודאי לא בעינן שתהא העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות של תחתונה. דאינהו לאו בתר דירה אזלי כלל אלא בתר אהל, כדפרשי טעמא, שלא מצינו מקום פחות מארבעה. וכל שאינה אלא ד׳ טפחים כרים וכסתות מנא לה. אטו דיורין אית בה דליקבלינהו.
ולא עוד, אלא לדידהו אפי׳ ר׳ יהודה נמי לא בעי ראויה לקבל כרים וכסתות. אלא בהא פליגי: ת״ק סבר, גבוה ד׳ נמי פסולה. ור׳ יהודה סבר, אם אין ראויה לדירה התחתונה כשרה. והיכי דמי, כגון דלא גביהא י׳. ולית להו הא דאמרי׳ במערבא, דההיא כדשמואל שייכא, דקפיד בשיעורא, ולתירוצא לדשמואל איצטריך. כדאמרי׳ בגמ׳ בהדיא: תנן, ר׳ יהודה אומר וכו׳. מכלל דת״ק סבר, אף על פי שאינה ראויה לדירה פסולה. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא וכו׳. אלמא לתירוצא לדשמואל איתמר. ויש גירסת הגאונים שהם גורסין אותה, אינה ראויה לדירה מרווחת אבל לדירה ע״י הדחק, די׳ טפחים דירה ע״י הדחק היא.
ומ״מ, הא דמערבאי כדשמואל אתיא. ועוד, דבמערבא נמי אליבא דר׳ יהודה איתמר, אבל רבנן, לדידהו, לא קפדי אלא בהכשר סוכה כשיעורה, ור׳ יהודה דקפיד בדיורין.⁠1 אלא שמואל הוא דבעי קבול כרים וכסתות ע״י הדחק לרבנן, דאיהו קפיד בראויה לדיורין, דאמר, כהכשרה כך פסולה, ומשמע לגמרי. והכי גרסי׳ עלה דבני מערבא: מכלל דת״ק סבר אף על גב דאינה ראויה לקבל. והאמר שמואל, כהכשרה כך פסולה.
ובפירושי רבינו חננאל ז״ל מצינו כלשון הזה: ודייקינן מדברי ר׳ יהודה, דקתני, אם אין דיורין וכו׳. וקשיא לשמואל. ושנינן: אין ראויה לדירה מרווחת אבל ראויה לדירה ע״י הדחק, די׳ טפחים דירה ע״י הדחק היא. וכן אהא דאמר במערבא, כל שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה וכו׳, שנויה הכא והכא חדא. התם לדירה והכא לקבל ע״י הדחק. ע״כ.
וכיון שנתפרש לך זה, משמע לפי הצעתה של שמועה דרב הונא ורבה ורב חסדא אפי׳ לר׳ יהודה נמי לא בעי ראויה לקבל כרים וכסתות, כדקס״ד מעיקרא אליבא דידהו. ובמערבא כשמואל סבירא להו וכטעמיה שייכן. והלכך, כשמואל עדיפא למיפסק כוותיה.
ומה שאמרו2 דשייכא מימרא דידהו דהכא במימרא דידהו בנויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה, לא שייכא ולא פתיכא בה כלל. דהתם סכך פסול הוא, ואם לאו משום דנויין אפי׳ אין מופלגין טפח פסולה, ואפי׳ לשמואל מפני שהן נוייהן הוכשרה. וכשהן מופלגין ד׳, זה עומד לעצמו וזה עומד לעצמו ופסולה. אבל הכא משום דירה קאמרי׳. אטו שמואל דבעי הכא י׳, גבי פורס סדין תחתיה מפני הנשר מי בעי שיהא שם הפרש. אדרבה, כשאין ביניהן הפרש עיקר סכך פסול ופסול. אלא ודאי, אין זו דומה לזו כלל.
הלכך, הלכתא כשמואל, וכדאמרי׳ במערבא. וכך פסקו הגאונים ז״ל. אולי לכך השמיטה רבינו ז״ל, שסתם סוכה בתוך סוכה בשיש בה עשרה משמע, וכדאמרי במערבא.
1. בדפ״ר: בשיורין
2. נדצ״ל: שאמר
אמר רב ירמיה פעמים ששתיהן כשרות פעמים ששתיהן פסולות. פעמים שתחתונה כשרה ועליונה פסולה. פעמים שעליונה כשרה ותחתונה פסולה. פעמים ששתיהן כשרות כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה מחמתה – ומטללה אסכך תחתון, וקיימי תרוייהו בתוך עשרים.
פעמים ששתיהן פסולות כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה – ועליונה נמי כן ובטיל ליה מהשתא סכך דתחתונה וקיימא עליונה למעלה מעשרים מן הסכך השני.
גמרא א״ר ירמיה פעמים ששתיהם כשרו׳ וכו׳ גרש״י תחתונה כשרה כו׳ ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימו תרווייהו בתוך כו׳ – פי׳ דהשתא לא פסלה עליונה לתחתונה דכיון דעליונה חמת׳ מרובה מצלתה לא מיקריא סוכה ולא חשיבא סוכה שתחת סוכה ולא בטיל נמי סכך עליון לסכך תחתון דכיון דקיימא עליונה בתוך עשרים דתחתונה וסכך כשרה לה ולא עוד אלא דאפי׳ היכא דתחתונה חמתה מרובה מצלתה באנפי נפשה ובצירוף סכך עליון היא צלתה מרובה מחמתה כשרה מיהו אוקים עליונה למעלה מכ׳ דתחתונה דלא חזי׳ לה לסכך לא מבעיא דלא מצטרף לה להשלים אלא מיפסל נמי פסלה עליונה כל סכך התחתונה שהתחתונה דומיא דסוכה שתחת האילן דאף ע״ג שהאילן חמתו מרובה מצלתו והסוכה צלתה מרובה מחמת׳ אמרי׳ מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואמרי׳ לקמן פשיטא ופרקי׳ דתחתונה כשרה ועליונה פסול׳ אצטריכא ליה מהו דתימא נגזו׳ דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלו׳ דאף על גב דתרווייהו סכך כשר נינהו כיון דתרווייהו בתוך עשרים נגזור וניפסלינהו דלמא הויא עליונה למעלה מעשרים דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ״ל דלא גזרי׳ ול״נ דאכתי פשיטא דלא גזרי׳ כשהיא למטה מעשרים אטו למעלה מכ׳ דאי גזרי׳ הכי אין לך סוכה כשרה בעולם. והנכון כגירסת הספרים שלנו וכן היא בספרי הגאונים ז״ל כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימא עליונה למעלה מעשרים פי׳ דאף ע״ג דקיימא עליונה למעלה מעשרים דתחתונה לא מיבטיל תחתונה משום סכך עליונה והיינו דאמרי׳ דהא אצטריכא ליה למיתני מהו דתימא הא קא מצטרף סכך פסול וסכך כשר דומיא דסוכה שתחת האילן שמתבטל כל מה שתחת האילן קמ״ל דלא אמרי׳ הכי אלא גבי אילן שהיא סכך פסול מעצמו לפי שהוא מחובר אבל פסול סוכה עליונה שהיא למעלה מכ׳ שאין פסול עצמו אלא מחמת גובה אינו כדאי לבטל סכך כשר שתחתיו וכיון שחמתה מרובה מצלתה הרי התחתונה כשרה כשהיא צלתה מרובה מחמתה דלא הויא סוכה שתחת סוכה דעליונה לאו סוכה היא ולא מבטל לסכך דתחתונה מטעמא דאמרן. והשתא להאי שיטתא כי אמרי׳ תחתונה צלתה מרובה מחמתה היינו בלא סיוע סכך עליון ומסתמא לא פסול מצטרף לה כיון שהיא למעלה מכ׳ וכן בתוס׳ בשם ר״ת וי״א דאפילו היכא דקיימו תרווייהו בתוך כ׳ בעינן שתהא תחתונה צלתה מרובה מחמתה מנפשה בלא סיוע עליונה שלא יהא הצל מב׳ סוכות שאין אני קורא בה בסכת שמשמעה אחת ומ״ש נראה נכון.
אמר ר׳ ירמיה: פעמים ששתיהן, שתי הסוכות שנעשו האחת מעל השניה כשירות, פעמים ששתיהן פסולות, פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה, פעמים שהתחתונה פסולה, והעליונה כשרה.
Rabbi Yirmeya said: There are times when both of the sukkot one atop the other are fit; there are times when both of the sukkot are unfit; there are times when the lower sukka is fit and the upper sukka is unfit; and there are times when the lower sukka is unfit and the upper sukka is fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותבעל המאורתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרמב״ן מלחמות ה'רא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כְּשֵׁירוֹת הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁתַּחְתּוֹנָה חֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּלָּתָהּ וְהָעֶלְיוֹנָה צִלָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ וְקָיְימָא עֶלְיוֹנָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים.

The Gemara elaborates: There are times when both of the sukkot one atop the other are fit. What are the circumstances? It is in a case where in the lower sukka its sunlight is greater than its shade, rendering the sukka unfit, and in the upper sukka its shade is greater than its sunlight, rendering the sukka fit. And the roofing of the upper sukka is within twenty cubits of the ground. In that case, the roofing of the upper sukka is effective for both the upper sukka and the lower one.
רי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: שתיהן כשירות היכי דמי כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא עליונה בתוך עשרים שתיהן פסולות ה״ד כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מכ׳ תחתונה כשרה ועליונה פסולה היכי דמי כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך כ׳ עליונה כשרה ותחתונה פסולה היכי דמי כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ׳ פשיטא תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה מ״ד ניגזר דילמא מצטרף סכך פסול כו׳ ול״ג בהא סיומא וכגון דקיימא עליונה כו׳ – ופירושו שתיהן כשרות ה״ד כגון שהתחתונה חמתה מרובה דסכך דידה כמאן דליתיה הוא דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון והוא דקיימא עליונה בתוך כ׳ לארץ דהוי סכך כשר אף להכשיר תחתונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים: פעמים ששתיהן כשירות היכי דמי [כיצד הוא]? כגון שהסוכה התחתונה חמתה מרובה מצלתה ואם כן אינה כשרה לסוכה, והעליונה צלתה מרובה מחמתה ויש לה הכשר סוכה, וקיימא [ועומדת] הסוכה העליונה בתוך עשרים אמה מעל הקרקע, ונמצא שסכך הסוכה העליונה מועיל גם לעצמה וגם לסוכה התחתונה.
The Gemara elaborates: There are times when both of the sukkot one atop the other are fit. What are the circumstances? It is in a case where in the lower sukka its sunlight is greater than its shade, rendering the sukka unfit, and in the upper sukka its shade is greater than its sunlight, rendering the sukka fit. And the roofing of the upper sukka is within twenty cubits of the ground. In that case, the roofing of the upper sukka is effective for both the upper sukka and the lower one.
רי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן פְּסוּלוֹת הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן דְּתַרְוַיְיהוּ צִלָּתָן מְרוּבָּה מֵחֲמָתָן וְקָיְימָא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה.

There are times when both of the sukkot are unfit. What are the circumstances? It is in a case where in both sukkot, their shade is greater than their sunlight, but the upper one is more than twenty cubits above the roofing of the lower sukka, rendering it unfit. Since the roofing of the upper sukka is unfit, and it casts shade over the lower sukka, the lower sukka is also unfit.
רי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1שתיהן פסולות כו׳ וקיימא עליונה למעלה מכ׳ – לגגה של תחתונה שהיא קרקעיתה של עליונה.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בדף י׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פעמים ששתיהן פסולות היכי דמי [כיצד הוא]? כגון דתרוייהו [ששתיהן] צלתן מרובה מחמתן וקיימא [ועומדת] העליונה למעלה מעשרים אמה ובשל כך הריהי פסולה, ומתוך שהסכך שלה שהוא סכך פסול, מאפיל על הסוכה התחתונה, לכך אף היא נפסלת.
There are times when both of the sukkot are unfit. What are the circumstances? It is in a case where in both sukkot, their shade is greater than their sunlight, but the upper one is more than twenty cubits above the roofing of the lower sukka, rendering it unfit. Since the roofing of the upper sukka is unfit, and it casts shade over the lower sukka, the lower sukka is also unfit.
רי״ףרש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) פְּעָמִים שֶׁתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהָעֶלְיוֹנָה פְּסוּלָה

There are times when the lower sukka is fit and the upper sukka is unfit.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה
There are times when the lower sukka is fit and the upper sukka is unfit.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה ט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה ט:, עין משפט נר מצוה סוכה ט:, ר׳ חננאל סוכה ט:, רי"ף סוכה ט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה ט:, רש"י סוכה ט:, תוספות סוכה ט:, בעל המאור סוכה ט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם סוכה ט: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה ט:, המאורות סוכה ט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן סוכה ט:, רמב"ן מלחמות ה' סוכה ט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רא"ה סוכה ט:, המכתם סוכה ט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה ט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א סוכה ט:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה ט:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה ט:, פני יהושע סוכה ט:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה ט: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה ט:, אסופת מאמרים סוכה ט:

Sukkah 9b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 9b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 9b, R. Chananel Sukkah 9b, Rif by Bavli Sukkah 9b, Collected from HeArukh Sukkah 9b, Rashi Sukkah 9b, Tosafot Sukkah 9b, Baal HaMaor Sukkah 9b, Raavad Katuv Sham Sukkah 9b, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 9b, HaMeorot Sukkah 9b, Ramban Sukkah 9b, Ramban Milchamot HaShem Sukkah 9b, Raah Sukkah 9b, HaMikhtam Sukkah 9b, Meiri Sukkah 9b, Ritva Sukkah 9b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 9b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 9b, Penei Yehoshua Sukkah 9b, Reshimot Shiurim Sukkah 9b, Steinsaltz Commentary Sukkah 9b, Collected Articles Sukkah 9b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144