×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהוּא אָמַר אַפִּלַת בְּגוֹ עֲשַׂר וְהִיא אָמְרָה לָא אַפֵּלִית א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי אַף בְּזוֹ הִיא נֶאֱמֶנֶת דְּאִם אִיתָא דהפילה נַפְשַׁהּ בְּעַקְרְתָה לָא מַחְזְקָה.
The Gemara addresses another case in which the court forces a man to divorce his wife who has not had children after ten years. If he said: You miscarried within the ten years of our marriage, and since less than ten years have elapsed since that time he should not have to divorce her, and she said: I did not miscarry, Rabbi Ami said: Even in this case she is believed, because if it is so that she miscarried she would not establish herself as barren through denying his claim.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות סה ע״ב} הוא אומר אפילה1 בגו עשר שנין והיא אמרה2 לא אפילי אמר ר׳ אמי אף בזו נאמנת היא3 דאם איתה דאפילה4 לא מחזקא נפשה בעקרתא. תנו רבנן הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים. הוא אומר אפיל5 תרי והיא אמרה6 תלתה אמר ר׳ יצחק בן אלעזר עובדא הוה7 בי מדרשא ואמרו היא נאמנת דאם איתה דלא אפיל8 אחזוקי נפשה בנפלי לא מחזקא. ובהני כולהו יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה:
{בבלי יבמות סה ע״ב} גמ׳ טעמיהו דרבנן מהכא {בראשית א:כח} ומלאו את9 הארץ וכבשוה איש דרכו לכבוש ואין האשה דרכה10 לכבוש. רב יוסף אמר מהכא11 {בראשית לה:יא} אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר ליה12 פרו ורבו ולית הילכתא כר׳ יוחנן בן ברוקה.
ההיא איתתא דאתאי13 לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת אפריה ורביה אמרה ליה לא בעיא14 הך איתתא חוטרא ליד15 ומרא לקבורה אמר כל כי הא ודאי כיפינן ויוציא ויתן כתובה. וכן הלכתא16 {פי׳ ר״ח17} יש מי שאומר18 שכתובה19 זו דמחייבינן ליה20 לבעל בתביעת האשה21 מנה מאתים אבל תוספת לא ואף22 על גב דתנאי כתובה ככתובה דאמו23 הכא אומדן דעתא הוא24 דכי אקני לה אדעתא למיקם25 קמיה אדעתא למישקל ולמיפק26 לא אקני לה27. ואי קשיא לך הממאנת וחברותיה שאין להן28 [כתובה]⁠29 מנה מאתים ויש להן תוספת30 התם בהדיא קתאני לה מיכדי ידע דקטנה היא דילמא מיחרטא ונפקא אמאי כתב לה אלא רצה לזלזל בנכסיו וכן בחברותיה שעומדות לצאת הוא הדין והוא31 הראיה וכשם שמצינו32 שיש תוספת בלא כתובה כך יש כתובה בלא תוספת כגון זו והמחייב בזו33 כתובה ותוספת צריך34 ראיה ברורה דמכללא לא מפקינן ממונא.
{בבלי יבמות סה ע״ב35} אמר ר׳ אלעא משום ר׳ יהודה בר׳ שמעון מותר לשנות בדברי שלום שנאמר {בראשית נ:יז} כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וגו׳36 ר׳ נתן אומר מצוה שנאמר
{שמואל א טז:ב} ויאמר שמואל37 איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר י׳י עגלת בקר תקח בידך [ואמרת לזבוח ליי׳ באתי]⁠38. ואמר39 ר׳ אלעא משום ר׳ יהודה בר׳ שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם40 שלא לומר41 דבר שאינו נשמע ר׳ אבא אומר חובה שנאמר {משלי ט:ח} אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך42:
סליק פירקא
פרק ז – אלמנה לכהן גדול
{בבלי יבמות סה ע״ב43} גרסינן בפרק הבא על יבמתו אמר ר׳ אלעא משום ר׳ יהודה בר׳ שמעון44 מותר לשנות בדברי שלום שנאמר {בראשית נ:יז} כה תאמרו ליוסף אנא שא נא [וגו׳45] ר׳ נתן אומר מצוה שנאמר {שמואל א טז:ב-ג} ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יי׳ עגלת בקר46 [תקח בידך]⁠47 וג׳ ומיסתברא לן דהאי דלא חשיב הא בהדי הנך תלת מילי משום דהא48 לא איצטריכא ליה דמצוה היא כי איצטריכא ליה הנך דרשות נינהו49:
{בבלי יבמות סה ע״ב50} ובפרק הבא על יבמתו אמרינן אמר ר׳ אלעא משום ר׳ יהודה בר׳ שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע ר׳ אבה אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך51:
1. אפילה: דפוסים: אפילת. גכג: ״אפיל״. כ״י פרמה: ״אפלה״
2. אמרה: גכג: ״אומרת״.
3. היא: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.
4. דאפילה: כ״י פרמה: ״אפילה״. גכג גלב, דפוס קושטא: ״דאפיל״.
5. אפיל: גכג: ״אפילת״. כ״י נ, כ״י פרמה: ״אפילה״. דפוסים: אפילית. וכן בהמשך.
6. אומר, אמרה: גכג: ״אומר, אומרת״. כ״י נ: ״אמ׳, אומ׳⁠ ⁠״.
7. עובדא הוה: וכן בס׳ הגירושין לרשב״ח גאון פ׳ כא. כ״י נ: ״הוה עובדא״, כבה״ג, שאילתות שם.
8. אפיל: כ״י נ: ״אפילה״.
9. את: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.
10. ואין האשה דרכה: גכג: ״אשה אין דרכה״. כ״י נ: ״ואין אשה דרכה״.
11. מהכא: חסר בכ״י פרמה.
12. קאמר ליה: כ״י נ: ״קאמר להו״. כ״י פרמה: ״אמ׳⁠ ⁠״.
13. דאתאי: כ״י נ: ״דאתת״.
14. בעיא: כ״י פרמה: ״מבעיא״.
15. ליד: וכן בכ״י פרמה. גכג, כ״י נ, דפוסים: ״לידא״.
16. הלכתא: וכן גכג, כ״י נ. כ״י פרמה: ״הלכה״.
17. בשמו בתוס׳ כאן ד״ה כי הא, גם אור זרוע (סי׳ תרנ״ג בסוף המאמר): {כ״כ אלפס, הכל כלשון פר״ח}.
18. שאומר: גכג: ״שאומרין״.
19. שכתובה: כ״י נ: ״כתובה״.
20. ליה: חסר בדפוסים.
21. בתביעת האשה: חסר בכ״י פרמה. וכן חסר בלשון ר״ח המובא באור זרוע שם.
22. ואף: גכג גלב, כ״י נ: ״אף״.
23. דאמו: וכן כ״י נ, דפוס קושטא כאן, מוסב על ״תנָאֵי״ בלשון רבים. וכן כ״י בהמ״ל 695 בכתובות ראש פרק ה (דף כא ע״א). גכג, כ״י פרמה, דפוסים: ״דמי״.
24. הוא: חסר בכ״י פרמה.
25. למיקם: גכג: ״דמיקם״. כ״י פרמה: ״למיפק״.
26. למישקל ולמיפק: גכג: ״דתימא ליה אפקן והב לי כל מה דקבלת עילוך״. וכן חלק ממנו שרד ב-גטז: ״...פקן והב לי כל...״ וכן חל שרד ממנו ב-גלב: ״דתימ.. ... קבילת לי עילוך״. כ״י נ: ״דתימא ליה אפקן והב לי כל מה דקבילת לי עילוך״.
27. אקני לה: חסר בכ״י פרמה.
28. להן: כ״י נ: ״לה״.
29. כתובה: גכג גלב, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים, וכן באור זרוע שם בשם הרי״ף. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
30. הממאנת...תוספת: תלמוד כתובות קא ע״א.
31. והוא: גטז: והיא.
32. שמצינו: כ״י נ: ״שמצאנו״.
33. בזו: וכן גכג, כ״י נ, כ״י פרמה. וכן אור זרוע שם בשם הרי״ף: ״בזה״. דפוסים: בהו.
34. צריך: כ״י נ: ״צריך להביא״.
35. מובא גם ברי״ף בבא מציעא פרק ב׳ (דף יג ע״א). ושם הוסיף והאיר.
36. אנא...אחיך וגו׳: כ״י פרמה עד: ״שא נא״. גכג עד: ״שא נא וגו׳⁠ ⁠״. כ״י נ ממשיך: ״וחטאתם וגו׳⁠ ⁠״.
37. ויאמר שמואל: חסר בכ״י פרמה.
38. איך אלך...באתי: גכג, כ״י נ. כ״י פרמה עד: ״והרגני״. דפוסים עד: בידך. כ״י בהמ״ל 695 עד: ״בידך וגו׳⁠ ⁠״.
39. המאמר מובא גם ברי״ף בבא מציעא פרק ב (דף יז ע״א).
40. על האדם: גכג, כ״י פרמה: ״על אדם״, כבכל הנוסחאות ברי״ף בבא מציעא שם. חסר בריטב״א.
41. שלא לומר: כ״י נ, כ״י פרמה: ״לומ׳⁠ ⁠״.
42. אל תוכח... ויאהבך: גכג, כ״י פרמה עד: ״ישנאך״.
43. וברי״ף יבמות סוף פרק ו׳ (דף כא ע״א).
44. שמעון: וכן גט, כ״י נ, ובכל הנוסחאות ברי״ף יבמות שם. דפוסים: שמואל.
45. וגו׳: גט, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
46. ויאמר יי׳ עגלת בקר: חסר בכ״י נ.
47. תקח בידך: גט, דפוסים.
48. דהא: גט: ״דהאי״.
49. נינהו: וכן כ״י נ. חסר ב-גט, דפוסים.
50. וברי״ף יבמות סוף פרק ו (דף כא ע״ב).
51. פן ישנאך: כ״י נ: ״וכו׳⁠ ⁠״.
הוא אמר אפלת בגו עשר – כשאנו באין לכופו להוציא הוא אומר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה.
והיא אמרה לא אפלית – אלא עקרה אני.
ואם הפילה מונה עשר משעה שהפילה. הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים. הוא אמר אפילה תרי זימני ואינה מוחזקת והיא אמרה תלתא זימני אפילי, עובדא הוה בי מדרשא ואמרו איהי מהימנא דאם איתא דלא אפילה בעקרתאא לא מיחזקא.
א. עיין בגמ׳ דזה קאי על הוא אמר אפלת והיא אומרת לא אפלית. ועל הוא אמר תרי ואיהי תלת אמרינן בניפלי לא מחזקה. וכנ׳ דלוג כאן.
שתיקותיך יפה ליך מדבוריך – משום דאמר לה אילו הייתי יודע שכן הוא אפי׳ אם נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשך ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ותימה דבגיטין משמע דלא מצי אמר לה הכי אלא כשאומר לה משום שם רע אני מוציאך. אבל הכא לא פירש לה דמשום עקרות הוא מוציאה וא״כ מציא אמרה ליה לא גרשתני משום עקרות כי לא פירשת כשנתת לי גט דמשום עקרות אתה נותן גט דודאי משום שנאה גרשתני. וי״ל דה״נ מיירי שפי׳ דמשום עקרות הוא מוציאה ועוי״ל דמיירי שפיר שלא פירש ואעפ״כ יש הוכחה בדבר דמשום עקרות הוציאה שהרי יצתה בלא כתובה ויכול לומר אילו הייתי יודע שלא היתה עקרה לא הייתי מוציאה אכן לא הייתי יכול לבודקה. אבל המוציא אשתו משום שם רע צריך לפרש דאם לא לא אמר משום שם רע אני מוציאה לא מצי אמר לה אילו הייתי יודע וכו׳ שהרי היה יכול לבודקה. ומדלא בדקה כאשר אנחנו רואים לבסוף כי שקר היה ודאי אמרינן שמחמת שנאה נתן לה גט ואפילו היה יודע בודאי שהשם רע שקר היה מגרשה. וגם כי לשם גרשה מדעתו. אבל הכא ב״ד צוו אותו לגרשה:
אי איהי שתקה אנן מי שתקינן – וא״ת התם גבי המוציא את אשתו משום שם רע ואיילונית דאמרינן ר״י אומר אומרין לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך כי נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה. אמאי לא פריך תלמודא אי איהו שתיק אנן מי שתקינן וי״ל דודאי הא דקאמר גט בטל ובניה ממזרים לא הוי אלא לעז בעלמא. וגם קשה אמאי לא קאמרי רבנן התם השתא הוא דבריאת כדאמרינן הכא וגם ר׳ יהודה למה לי טעמא דאמרינן שתיקותיך יפה ליך מדבוריך תיפוק לי דשמא השתא הוא דבריאת ומעיקרא הוות איילונית כשיגרשה ואין לה כתובה וצ״ל דבאיילונית לא מצי למימר השתא הוא דבריאת דלא שכיח דאיילונית תתרפא:
א) אכן הכא קשה דלא מיירי בעקר מדקאמר איהי קים לה ביורה כחץ א״כ אין אנו יודעין כלל שהוא עקר וי״ל דהכא קאי אהא דאמרינן לעיל נשאת לשלישי ולא היו לה בנים ושהתה עם שני אנשים עשר שנים עם כל אחד והיא אומרת מיניה ואין לו להוציאני בלא כתובה אע״פ שיש לו לגרשני בדין מ״מ לא הוחזקתי לעקרה כי לא שהיתי כי אם שתי פעמים עשר שנים וזאת הפעם אינה מן המספר כי בשבילך הוא וכתובה אין לי להפסיד בשתי פעמים כדפרישנא דדוקא להנשא אסירה והוא אומר מינה והויא הוחזקה לעקרה ואין לה כתובה. אכן בהלכות גדולות איתא דהכא מיירי בתוך עשר שנים ובבאה מחמת טענה וההיא דנדרים מיירי באינה באה מחמת טענה ואי תקשי א״כ היכי הוה אמרינן מתחלה יוצאת ונוטלת כתובה לימא לה זיל לא מפקדת ומה לנו לדבריה. וי״ל דהתם מיירי דקאמרה שאין זרעו יורה כחץ ולא נהניתי מביאתו:
הוא אומר הפילהא וכו׳ – י״מ כגון שתבעוהו ב״ד לגרש, מפני שראו ששהה עמה עשר שנים. וכן הוא אומר הפילהב תרי וכו׳, כגון שהוחזק קול בב״ד שהפילה שלש, ובאו לכופו להוציא, והיא אינה תובעת גירושין, בזו אמרו נאמנת. אבל תובעת היא הגירושין מעצמה אינה נאמנת, שמא עיניה נתנה באחר. ורש״י ז״לג נמי כתב, היא מהימנא וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה. ולא ידעתי מדבריו ז״ל, אם רצה לומר דבתובעת גירושין אינה נאמנת, או שלא רצה לדחקה בבאה מחמת טענה, שאם באנו לחוש, אפילו כשב״ד באין לכוף אותו לגרש והוא אומר הפילה בגו עשר והיא רואה שמאמינין אותו, יש לחוש שמא עיניה נתנה באחר, ומפני כך אומרת לא אפילי, אלא טעמא דהימנותא כדמפורש בגמ׳, אם איתא דאפילה נפשה בעקרתא לא מחזקאד. וכי האי טעמא איתמר בנדריםה בטעמא דמשנה ראשונה, משום דלא עבידא לבזויי נפשה, ואפילו משנה אחרונה לא פליגא אלא משום דלא פגם גופה הוא, אבל הכא מודוו. והא דאמר ר׳ אמי אף בזו היא נאמנת, ה״ק אף בזו שהיא טוענת להתגרש וליטול כתובה נאמנת, כשם שנאמנת בראשונה דמיניה, כשאינה תובעת גירושיןז.
והא דאמרינן הפילה וחזרה והפילה [וחזרה והפילה]⁠ח הוחזקה [לנפלים]⁠ט. ראינו לרבינוי ולראשונים שכתבוה בפסוקות שלהםכ, ומהם ז״ל נלמוד שאף ר׳ מודה בהל. והטעם לפי שהיא יושבת תחת בעלה, ואין מחזיקין אותה להוציאה בתרי זימני, כיון שנשאת בהתרמ. וא״נ לרבי בשתים הוחזקה, מיהאנ לקולא אזלינן בה כיון שנשאת בהתר, דלאו בכל דוכתא מחזקינן בתרי זימני כדפרישית לעילס, נשואין ומלקיות כר׳ וסתות ושור המועד כרשב״גע. וכן הא דאמר רבאפ והוא דאיתחזק תלתא זימני, משום דלקולא אזלינן, דלא שייך בה איסורא. א״נ דמשפחה כולה אינה מוחזקת אלא בשלשה פעמים, וזהו שכתב רבינו ז״לצ אבל תרי אקראי בעלמא הוא, ושלום.
א. לפנינו: אפלת. בכ״י ובנדפס: אפילה.
ב. לפנינו ובנדפס: אפילה.
ג. ד״ה היא מהימנא.
ד. וכ״כ הרשב״א. אבל הריטב״א והנמוק״י והמאירי כתבו כרש״י.
ה. צא א.
ו. בנדפס נוסף כאן במרובעות: אפילו תובעת להתגרש.
ז. דאי כתובעת גירושין חיישינן שמא עיניה נתנה באחר, וכדעת הרי״ף כאן, ועיין בדברי רבינו במלחמות ולקמן קיב א ובסוף נדרים בהלכות רבינו על הרי״ף.
ח. ע״פ הנדפס.
ט. ע״פ הנדפס.
י. הרי״ף סי׳ צג.
כ. הרמב״ם פט״ו אישות הי״ב, הלכות גדולות דפ׳ ווארשא סח ג עמ׳ 136.
ל. וכ״כ הרשב״א בפירושו השני, וכ״כ הריטב״א והנמוק״י. אבל בתוס׳ ד״ה שבינו, בשם ה״ר שמואל ב״ר חיים כתבו, דהגמרא כאן כותיה דרשב״ג אתיא. ועיין ברא״ש סי׳ יט. ועיין בב״ש סי׳ קנד ס״ק כז.
מ. וכ״כ רבינו לעיל סה א בד״ה ומדקתני.
נ. בנדפס: אנן מיהא לקולא.
ס. סד ב בד״ה הא דאמרינן סתמי נינהו.
ע. וכ״כ הרשב״א בפירושו הראשון.
פ. לעיל סד ב.
צ. הר״יף שם ס״ס צ. וכ״כ הריטב״א והנמוק״י שם, ועיין ברשב״א שכתב שם: התם באחיות דוקא דאחיות לא מחזיקות אלא בתלתא זימני דחידוש הוא.
הא דאמרינן הוא אמר הפילה והיא אמרה לא אפלי והא נמי דאמרינן הוא אמר לא הפילה אלא תרי והיא אמרה אפלי תלתא. איכא מאן דמפרש להו (רמב״ן) בדהוחזק קלא בהכי כדקאמרה היא כלומר דלא אפילה כלל. א״ר דאפילה תלתא ואתו ב״ד לאפוקה מיניה והיא אינה תובעת גרושין הלכך מהימנא. אבל בתובעת להתגרש אינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר. והכי נמי משמע מלשון רש״י ז״ל (בד״ה היא מהימנא) שכך כתב היא מהימנא וכופין אותו ולא שהיא תובעת גרושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה. ואיכא מאן דמפרש דבתובעת להתגרש נמי הוא הדין והוא הטעם שאם אתה חושש לכך אפילו כשב״ד באין לכופו לגרש יש לך לחוש, שהרי בית דין מאמינים אותו אלא שהיא מכחישתו אם כן הכל תלוי בטענתה ויש לך לחוש שמא עיניה נתנה באחר, אלא דלא חיישינן להכי מהאי טעמא דאתמר בגמרא דאם איתא לא מחזקא נפשה בעקרתא ולא מחזקה נפשה במפלת. (עיין או״ז ח״א סי׳ תרנ״ג בשם ספר המקצועות).
כבר ביארנו ששיעור שהזכרנו בעשר שנים אם הפילה בתוך עשר מונין משעה שהפילה אמר הוא שהפילה והיא אומרת שלא הפילה מהימנינן לה וכופין אותו שלא ליבטל ואין אומרין שמא עיניה נתנה באחר שהרי אין היא באה להתגרש מתחלה שאלו הפילה נוח לה לומר כן משמכנסת עצמה בחזקת עקרה ומכל מקום אם היא שותקת מהימנינן ליה ואין כופין אותו להוציא או לישא אחרת:
כשם שבשהא עשר ולא ילדה כופין אותו להוציא כך אם ראינוה מוחזקת להפיל ושאינה יולדת ולד של קיימא כופין אותו להוציא ויראה דוקא כל ששהת עשר בדרך זה ומכל מקום אין מוציאין אותה אף לסוף עשר בהפילה אלא אם כן הוחזקה בהפלה שלשה פעמים ואף בזו כשיוציא יתן כתובה כל שבראשון ושני הא אם לא הוחזקה אלא לאחד או לשנים מונין עשר משעה שהפילה האחרון ואם הוא אומר שנים הפילה והיא אומרת שלש היא נאמנת ויוציא ויתן כתובה שאין רצונה להחזיק עצמה במפלת דרך טענת שקר ואף בזו דוקא כל שאין היא באה מתחלה להתגרש אלא שאנו באין לכופו דרך תוכחת והודעת קיום מצות פריה ורביה אבל כל שהיא באה להתגרש שאע״פ שאינה מצווית על פריה ורביה לקצת סבות מיהא יכולה היא לומר כן כמו שהתבאר חוששין שמא עיניה נתנה באחר וכן כתבוה רוב מפרשים ומכל מקום בשאלתות פירשוה בפרשת תולדות יצחק שכל שהוחזקה לנפלים אין צורך לשהיית עשר אלא מוציא מיד ובכתובה:
מוחזקת לנפלים אף כשנשאת לשלישי יוצאה בכתובה כל שלא הפילה תחתיו שהרי לא הקפיד אלא על הנפלים וכל שלא הפילה תחתיו אע״פ שלא ילדה אינה מפסדת כתובתה וכן כתבוה גדולי הדורות לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם:
אע״פ שאמרו הוכח תוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים דוקא בשיודע שהוא מקבל או בסתם ר״ל שאינו יודע אם יקבל אם לאו אבל כל שיודע בו שאינו מקבל אינו חייב בכך אדרבה מוזהר הוא שלא להשליך פניניו לפניו או לפניהם והוא שאמרו כשם שאדם מצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:
מותר לשנות בדברי שלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא כו׳ ויש אומרים מצוה שהרי נצטוה שמואל עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לה׳ ואע״פ שכך עשה מכל מקום עיקר הליכתו למשוח לדוד היתה והוא אמר שעיקר ביאתו לזבוח לה׳ והרי מצינו שהקב״ה שינה בדברי שלום שנאמר ואני זקנתי ובאמת שכך היה שהרי אמרה אחרי בלותי אלא שאצל השם נקרא שנוי על שלא ספר את הכל:
אע״פ שאין האשה מצווית על פריה ורביה אם באה מחמת טענה כגון שאין לה בנים וטוענת שהיא צריכה בזקנותה לבנים שיכלכלו את שיבתה או שישתדלו בצרכי קבורתה שומעין לה וכל שטוענת שאינו יורה כחץ או שאינו יכול לשמש עמה נאמנת וכופין אותו להוציא ויש מפרשין אף בתוך עשר ובכתובה אלא שאינו נותן לה תוספת ויש מפרשין דוקא לאחר עשר שנים ובכתובה ויש אומרין דוקא לאחר עשר שנים ושלא בכתובה כמו שביארנו למעלה ולדעת ראשון קשה לפרש שהרי יש לחוש לנתינת עין אלא שיש מפרשין אותה דוקא כשנתברר שאינו ראוי להוליד ושהיא לא הכירה בו ומאחר שכן אין חוששין לנתינת עין וגדולי המחברים כתבוה כדעת אמצעית וההיא דנדרים ר״ל יעשו דרך בקשה פירשוה בתוך עשר:
מה שכתבנו שאין לה תוספת הוא משום דאדעתא דלא למיקם קמיה לא כתב לה ואע״פ שבממאנת ושניה ואילונית יש להן תוספת טעם הדברים בממאנת כדקתני בהדיא דאיהו קא ידע דאפשר לה למיהדר והרי הוא כמקבל עליו כן ואילונית הואיל ואנן הוא דמפקינן לה אית לה אבל הכא דאיהי קא בעיא למיפק לא:
עד האידנא איירי׳ שהוא רוצה לגרשה בלא כתובה. השתא איירינן שהוא אינו רוצה לגרשה, והיא רוצה להתגרש ובאה מחמת טענה ואומרת שכלו לה עשר שנים ולא ילדה, ואית לה כתובה דהא איהו לא טעין מידי להפסיד כתובתה, והוא טוען שהפילה תוך עשר ולא כלו העשר עדין. בעקרתה. כלומ׳ בחשש עקרה. שלא היה לה [להחזיק עצמה עקרה]. לנפלים. ויוציא ויתן כתובה דשמא לא זכה להבנות הימנה. [אפי]⁠לה ואמרה תלתא. ולא שהיא תובעת גירושין. היא מהימנא. ועלינו לכופו לקיים פריה ורביה, משמע אבל כשהיא תובעת גרושין יש לחוש שמא עיניה נתנה באחר. ואיכא מאן דאמ׳1 דלא אמרי׳ דלחזוק נפשה בעקרה או בנפלים משום אחר. הילכך אפי׳ תובעת גירושין מהימנא.
עובדא הוי. ששהתה עשר שנים ולא ילדה, והיא באתה להתגרש וליטול כתובה, דאמרה מיניה הוא, והוא טוען אע״ג דמהמנת אם תרצי להתגרש לא תטלי כתובה. ומיירי שהיו לו בנים מאשה אחרת. ואי ס״ד לא מפקדא כתובה מאי עיבידתה. או תעמוד עמו או תצא בלא כתובה מדין מורדת. ולא מצינן לפרושי תוך עשר, דתוך עשר חיישי׳ שמא עיניה נתנה באחר, ואחר עשר הואיל ובדין חכמים יוצאה ליכא למיחש להכי. ולא מצינן לפרושי דלית ליה בני, שהרי הוא חיב להוציאה ולתת לה כתובה, שהרי לא קים פריה ורביה וקא אמרה מיניה ומהימנא כדלעיל, והיכי אמ׳ דאי לא מפקדא כתובה מאי עיבידיתה, אלא לאו כדפרישנא. דלמ׳. לעולם ר׳ יוחנן סבר אין הלכה כר׳ יוחנן ולא מפקדה, ואפי׳ מחיב לגרשה אם אומרת טענה כי הא וכו׳.
לקמיה דר׳ אמי. להתגרש כדפרישנא בעובדא דר׳ יוחנן. ואמ׳ לה אינך חייבת בפריה ורביה, הילכך אין בידך לכופו לגרש וליתן כתובה. מסיבו. בזקנתה מה תהא עליה.
1. רמב״ן, וכ״ה בשאילתות שאי׳ יח ובה״ג הל׳ כתובות ד״ו סט ע״א.
(סה.) אמר רב פפא השת׳ הוא דברית – פי׳ בתוס׳ דלהכי לא מצי לקלקלה משו׳ דיכלה למימר השתא הוא דברית מה שאם כן התם דבאילונית ליכא למימר השתא הוא דברות דאלו הות אילונית מעיקרא לית לה בריאותה. רש״י ז״ל פי׳ אלא אמר רב פפא ודאי דהכא לא מצי לקלקל׳ כלל ואף על פי שגרשה סתם דכיון דעל הספק גרשה אדעת׳ דכל מילי גרשה וטעמ׳ דלא מצי למתבעי׳ היינו משום דיכול למימר השתא הוא דברית פי׳ לפי׳ דהתם גבי אילונית שנולדו בה קצת סימני אילוני׳ כשאמר לה משום אילונית אני מוציאך אומדן דעתי׳ דמוכח דמשום הכי מגרש לה וכשנמצאת שאינה אילונית גרושי׳ בטעות הוה והיה יכול לקלקלה ודאי אלמל׳ שאמרו לו ב״ד שיגרשנה בלא שום תנאי ושיור ודכוות׳ גבי המוציא את אשתו משום ש״ר וכו׳ כיון שבאו עדים בדבר מכוער שהיו רגלים לדבר וכן לענין נדר ודאי שנמצא ש״ר שאינו שם רע או לא נדרה יכול לקלקל אלמלא שיגרש ע״מ שלא יחזור עולמית ודכוות׳ גבי אשה שאין לה וסת שבפ״ק דנדה (דף י״ב ע״ב) שיגרש ולא יחזור עולמית דאי לא כיון דאיכא דם בלא וסת ידים מוכיחו׳ דע״מ כן מגרשה ואלו ידע שיש רפואה לא היה מגרש׳ אבל הכא שלא נמצ׳ בה סימנים אלא חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא לא זכה ליבנות ממנה הילכך כשגרשה סתם אפי׳ על דעת שאולי תלד גרשה ואחי׳ נפשא לספקא ואינו יכול לקלקל כלל וטעמא דתפסיד כתובה שלה אינו אלא מפני שיכול לומר השתא הוא דברית וא״ת התם נמי תיפוק ליה דיכלה למימר השתא הוא דברית ולמה לו טעמא דשתיקותיך יפה לך מדבוריך. י״ל דהתם ליכא למימר הכי דאילונית לית ליה בריאותה כדלעיל. וא״ת אמאי לא תקינו לה הכא שלא יחזור עולמית כדתקינו התם שלא יכול לקלקל כלל י״ל כיון דבגרושי׳ התם אינו יכול לערער מטעמא דפרישנא לא רצו חכמים לקנסו.
(סה:) הוא אומר אפלת תוך עשר – פי׳ ויש לנו למנו׳ י׳ שנים משנה שהפיל׳ להוציא והיא אמרה לא אפילית וכבר עברו י׳ שנים א״ר אמי אף בזו נאמנת פי׳ אף בזו ששניהם טענת בריא. מ״ט אם איתא דאפילה נפש׳ בעקרתא לא הוה מחזקא יש שפי׳ לזו אפי׳ כשהיא תובעת להתגרש ולא חיישי׳ שמא עינה נתנה באח׳ שגדולה חזקה זו ופגם זה דלא הוה משקרא ביה ולא נהירא דכל שהיא מזנה ונותנת עיניה לא תחוש לכלום ומימרא אמר כל גנאי שבעולם על עצמה אלא הכא כשהוא בא להוציאה ע״י ב״ד שכופי׳ אותו והי׳ לא הית׳ רוצה לצאת כלל ומ״מ מודה על האמת לב״ד וכן פרש״י ז״ל וא״ת ויהא נאמן במגו דאי בעי אמר נתקררתי ואיני ראוי להוליד שהוא נאמן כדפי׳ לעיל י״ל דהכ׳ כיון שכב׳ הוליד אלא שהפיל׳ ריעה טענתיה לבטולי חזק׳ גדולה כזו שיש לה.
הוא אמר: אפלת בגו [הפלת בתוך] עשר שנים, ולכן איננו רוצה עדיין לגרשה, שהרי נותר עוד זמן להשלים עשר שנים מעת הפלתה. והיא אמרה: לא אפלית [הפלתי]. אמר ר׳ אמי: אף בזו היא נאמנת. ומדוע? — שאם איתא [יש] אמת בדבר שהפילה — נפשה בעקרתא לא מחזקה [לא היתה מחזיקה את עצמה כעקרה], שהרי יודעת היא, שעל ידי הכחשה זו היא מודיעה שעקרה היא.
The Gemara addresses another case in which the court forces a man to divorce his wife who has not had children after ten years. If he said: You miscarried within the ten years of our marriage, and since less than ten years have elapsed since that time he should not have to divorce her, and she said: I did not miscarry, Rabbi Ami said: Even in this case she is believed, because if it is so that she miscarried she would not establish herself as barren through denying his claim.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הִפִּילָה וְחָזְרָה וְהִפִּילָה וְחָזְרָה וְהִפִּילָה הוּחְזְקָה לִנְפָלִים בהוּא אָמַר אַפִּילָה תְּרֵי וְהִיא אָמְרָה תְּלָת אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר עוֹבָדָא הֲוָה בֵּי מִדְרְשָׁא וַאֲמַרוּ הִיא מְהֵימְנָא דְּאִם אִיתָא דְּלָא אַפִּלָה נַפְשַׁהּ בְּנִיפְלֵי לָא מַחְזְקָה.:

If she miscarried, and then miscarried again, and miscarried again, she has been established to be a woman who is prone to miscarriages, and her husband must divorce her so that he can have children with another woman. If he said she miscarried twice, and she said it occurred three times, Rabbi Yitzḥak ben Elazar said: There was an incident of this kind that was adjudicated in the study hall and they said that she is believed, because if it is so that she had not miscarried a third time she would not establish herself as one who is prone to miscarriages.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוחזקה לנפלים – ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה.
אפילה תרי – ולא אוציא.
היא מהימנא – וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה.
הוא אומר אפילה תוך עשר והאי אומרת לא אפילה א״ר אמי אף בזו היא נאמנת דאם איתא דאפילה נפשה בעיקרתא לא מיחזיק אפילה כששהה עמה י״ש ולא ילדה ואנו באים להוציא לכופו. הוא אמר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונין משעה שהפילה היא נאמנת ויוציא ויתן כתובה:
ת״ר הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפל פי׳ ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה לבנות ממנה. הוא אומר אפילה ב׳ והיא אומרת ג׳ אר״י ב״א עובדא הוי בו מדרשא ואמרו היא נאמנת דאם איתא דלא אפילא נפשה באפילה לא מחזקה:
הא דאמרינן הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים. פסקוה הראשונים ז״ל בחבוריהם (עיין רי״ף סי׳ צג) ואף על פי שנפסקה הלכה כרבי בנשואין, יש לומר דבהא לקולא אזלינן כרשב״ג מפני שנשאת בהיתר והיא יולדת, וכי היכי דאזלינן לקולא בוסתות ושור המועד וכן נמי במשפחות כדאיתא לעיל (יבמות סד.), הכי נמי בהא אזלינן לקולא כרשב״ג. ואי נמי אפשר דרבי גופיה מודה בהא מהאי טעמא דאמרן. סליק פרק הבא על יבמתו בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הפילה וחזרת והפילה הוחזקה וכו׳ – פי׳ רז״ל דבהא אפי׳ ר׳ מודה דמגו שלשה זמני לא הויא חזקה כיון שנשאת בהתר והי׳ יולדת ויש הרבה נשים שמפילות עובריהם. וכבשה כתי׳ פי׳ ואפי׳ למאן דסבר יש אם למסורת בהא מודה כיון דאיכא טעמ׳ רבה שאין האשה דרכ׳ לכבוש.
הפילה, וחזרה והפילה, וחזרה והפילה — הוחזקה לנפלים, שחזקתה שהיא מפילה תמיד. הוא, הבעל, אמר: אפילה תרי [הפילה שתים, פעמיים] והיא אמרה: תלת [שלוש פעמים], אמר ר׳ יצחק בן אלעזר: עובדא הוה בי מדרשא [מעשה כזה היה בבית המדרש] שבאו לשאול, ואמרו: היא מהימנא [נאמנת], שאם איתא [יש] אמת בדבר שלא אפלה [הפילה] שלוש פעמים — נפשה בניפלי לא מחזקה [לא היתה מחזיקה עצמה כמפילה].
If she miscarried, and then miscarried again, and miscarried again, she has been established to be a woman who is prone to miscarriages, and her husband must divorce her so that he can have children with another woman. If he said she miscarried twice, and she said it occurred three times, Rabbi Yitzḥak ben Elazar said: There was an incident of this kind that was adjudicated in the study hall and they said that she is believed, because if it is so that she had not miscarried a third time she would not establish herself as one who is prone to miscarriages.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: גהָאִישׁ מְצֻוֶּוה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה דאֲבָל לֹא הָאִשָּׁה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר {בראשית א׳:כ״ח} וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם [אֱלֹהִים] פְּרוּ וּרְבוּ.:

MISHNA: A man is commanded with regard to the mitzva to be fruitful and multiply, but not a woman. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that a woman is also commanded, as the verse states with regard to both of them: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful and multiply” (Genesis 1:28).
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אבל לא האשה – וטעמא מפרש בגמרא.
האיש מצוה על פו״ר ואתמר ר״י ור״ל ר״א ה״ל כר״י וח״א אין ה״ל כר״י ואסיקנא אין הל׳ כר״י:
מה״מ א״ר אלמאי בשם ר״י ברר״ש א״ק ומלאו את הארץ וכבשה איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש אדרבה וכבשוה תרי משמע ארנב״י וכבשה כתיב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: אינו כן, אלא על שניהם הוא אומר: ״ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו״ (בראשית א, כח).
MISHNA: A man is commanded with regard to the mitzva to be fruitful and multiply, but not a woman. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that a woman is also commanded, as the verse states with regard to both of them: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful and multiply” (Genesis 1:28).
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר ר׳רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר קְרָא {בראשית א׳:כ״ח} וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשׁוּהָ אִישׁ דַּרְכּוֹ לְכַבֵּשׁ וְאֵין אִשָּׁה דַּרְכָּהּ לְכַבֵּשׁ.

GEMARA: From where are these matters derived, that a woman is not obligated in the mitzva to be fruitful and multiply? Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The verse states: “Be fruitful and multiply, and fill the land and conquer it” (Genesis 1:28). It is the manner of a man to conquer and it is not the manner of a woman to conquer. Consequently, it is evident that the entire command, including the mitzva to be fruitful and multiply, was given only to men and not to women.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש דרכו לכבוש ואין אשה כו׳ בפ״ק דקדושין פרש״י איש דרכו לכבוש את הארץ במלחמה ואין כו׳ עכ״ל ע״ש ויהיה כינוי וכבשה שב על הארץ הסמוך לו שאיש דרכו לכבוש ארצות ולא האשה וכ״פ הרא״ם דבריו אבל לא ידעתי מי הכריח רש״י לפרש כן ולמה לא יהיה כינוי של וכבשה שב על הנקבה כדרך שאמר והוא ימשול בך אע״ג דלא נאמר כן עד אחר חטא של חוה מ״מ לענין מצות פ״ו נאמר כן קודם זה ויש ליישב דע״כ אית לן למימר וכבשה היינו שהם יכבשו את הארץ לפי מאי דס״ד וכבשוה תרתי משמע וכצ״ל לפי האמת לר״י ב״ב דלא דריש וכבשה כתיב אלא וכבשוה בלשון רבים דבזכרים רבים משתעי קרא שהם יכבשו את הארץ מיהו בב״ר משמע דר״י ב״ב מודה לדרשה דוכבשה למדרש שלא תהא יצאנית ע״ש וכמ״ש אבל לפי סוגית תלמודינו נראה כמו שביארנו:
ומ״ש ולא קאמר פרו ורבו כתבו התוס׳ אע״ג דלאדם הראשון קאמר פ״ו ההוא לברכה בעלמא ולא למצוה עכ״ל וכצ״ל למ״ד נמי דעל שניהם נאמר פ״ו הא דכתיב גבי יעקב אני אל שדי פרה ורבה ההוא ודאי לברכה בעלמא נאמר כדכתיב גבי גוי וקהל גוים גו׳ ולפי שעם יעקב לבד נתייחד הדבור ע״כ נאמר בלשון יחיד:
ב גמרא מנא הני מילי [מניין דברים אלה] שאין האשה מצווה על פריה ורביה? אמר ר׳ אילעא משום [בשם] ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: אמר קרא [הכתוב]: ״פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה״ (שם), ללמדנו: איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש. ולכן מובן שכל ציווי זה וגם מצות פרו ורבו נאמר לאיש ולא לאשה.
GEMARA: From where are these matters derived, that a woman is not obligated in the mitzva to be fruitful and multiply? Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The verse states: “Be fruitful and multiply, and fill the land and conquer it” (Genesis 1:28). It is the manner of a man to conquer and it is not the manner of a woman to conquer. Consequently, it is evident that the entire command, including the mitzva to be fruitful and multiply, was given only to men and not to women.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַדְּרַבָּה וְכִבְשׁוּהָ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְכׇבְשֶׁהָ כְּתִיב רַב יוֹסֵף אָמַר מֵהָכָא {בראשית ל״ה:י״א} אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה וְלָא קָאָמַר פְּרוּ וּרְבוּ.

The Gemara raises a difficulty. On the contrary, the plural term: “And conquer it [vekhivshuha],” indicates that the two of them are included. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is written in the Torah without the letter vav, so that it can be read: And conquer it [vekhivsha], in the singular. Rav Yosef said: The proof is from here: “And God said to him: I am God Almighty, be fruitful and multiply [perei urvei]” (Genesis 35:11), which is in singular, and it does not state: Be fruitful and multiply [peru urvu] in the plural.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא קאמר פרו ורבו – אע״ג דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקמיה דר׳ נחמן. כדפרישנא בהני עובדי דלעיל. חוטרא לידא. בן שתשען עליו בזקנתה. מרא. שאם תמות יקברנה. כייפינן. ויוציא ויתן כתובה. וכתב הר״ם פרק ט״ו1 דדוקא כתובה אית לה, אבל תוספת לית לה, שלא כתב לה התוספת על מנת שתצא לרצונה ותטול. וכן כתב הרי״ף2 דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה. ע״כ. ומסתברא דהוא הדין לאשה שאינה רוצה לעמוד תחת בעלה ומצערת אותו עד שיגרשנה שאין לה תוספת, שלא כתב לה תוספת אלא...⁠3 ולענין אם שמין מה שעליה אם לאו, ביארנו בסוף המדיר תכלית הביאור.
1. ה״י.
2. כא, א בדפי הרי״ף.
3. חסר כחמש-שש תיבות.
ומקשים: אדרבה (להיפך) ״וכבשה״ תרתי משמע [שניים משמעה] שהרי נאמר הדבר בלשון רבים, לשניים! אמר רב נחמן בר יצחק: ״וכבשה״ כתיב [כתוב] שהכתיב כאן הוא חסר. רב יוסף אמר, מהכא [מכאן] הראיה, שנאמר: ״אני אל שדי פרה ורבה״ (שם לה, יא), ולא קאמר [אמר] ״פרו ורבו״.
The Gemara raises a difficulty. On the contrary, the plural term: “And conquer it [vekhivshuha],” indicates that the two of them are included. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is written in the Torah without the letter vav, so that it can be read: And conquer it [vekhivsha], in the singular. Rav Yosef said: The proof is from here: “And God said to him: I am God Almighty, be fruitful and multiply [perei urvei]” (Genesis 35:11), which is in singular, and it does not state: Be fruitful and multiply [peru urvu] in the plural.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר חוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט׳:ח׳} אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.

The Gemara cites other statements made by Rabbi Ile’a in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. And Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Just as it is a mitzva for a person to say that which will be heeded, so is it a mitzva for a person not to say that which will not be heeded. One should not rebuke those who will be unreceptive to his message. Rabbi Abba says: It is obligatory for him to refrain from speaking, as it is stated: “Do not reprove a scorner lest he hate you; reprove a wise man and he will love you” (Proverbs 9:8).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לומר דבר הנשמע – דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר הנשמע. דכתו׳1 הוכח תוכיח את עמיתך. אביך צוה. והוא לא צוה. עגלת בקר. הקב״ה צוהו לשנות.
1. ויקרא יט, יז.
כך מצוה לומר דבר שאינו נשמע – פי׳ לרבים אבל לחבירו עד הכא׳ כדאמרי׳ בערכי׳ (דף ט״ז ע״ב) והא דאמרי׳ בפ׳ במה בהמה יוצאה (דף נ״ה ע״א) לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא א״ל לא שמעי׳ מנאי א״ל אע״ג דלא מקבלי לוכחינהו התם כשלא הוכיחם כלל אלא שמכיר בהם שלא ישמעו כי אולי ישמעו ועוד כדי שלא יהא להם פתחון פה אבל אחר שהוכיח׳ פעם אחרת ולא שמעו ומכיר בהם שלא ישמעו עוד מצוה שלא לומר להם כלום.
כשם שמצוה לאדם לומר דבר הנשמע כו׳ פרש״י דכתיב הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל ממנו עכ״ל מלשון כפול דריש ליה ובעלמא דרשינן מיניה הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים ועוד יש לפרש הוכח תוכיח לעמיתך כדדרשינן בעלמא עמיתך עמיתך במצות שמקבל תוכחה ובהפך שאינו מקבל תוכחה ומ״ש רבי אבא אמר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן גו׳ נראה דחובה דבר נוסף על המצוה דוגמא דמים ראשונים מצוה ואחרונים חובה משום סכנה דמלח סדומית וה״נ מדכתיב פן ישנאך היינו סכנה למוכיח שינטור עליו שנאה וכן בהיפך יאהבך ויגיע לו טובה ממנו וק״ל:
כיון שהבאנו שמועה שנאמרה בדרך זו, מביאים עוד מאמר כזה, ואמר ר׳ אילעא משום [בשם] ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, דבר שהוא יודע שישמעו ויקבלו ממנו — כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, שלא ידבר דבריו לריק. ר׳ אבא אומר: חובה היא שלא לומר, שנאמר: ״אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך״ (משלי ט, ח).
The Gemara cites other statements made by Rabbi Ile’a in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. And Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Just as it is a mitzva for a person to say that which will be heeded, so is it a mitzva for a person not to say that which will not be heeded. One should not rebuke those who will be unreceptive to his message. Rabbi Abba says: It is obligatory for him to refrain from speaking, as it is stated: “Do not reprove a scorner lest he hate you; reprove a wise man and he will love you” (Proverbs 9:8).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וא״רוְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית נ׳:ט״ז} אָבִיךְ צִוָּה וְגוֹ׳ כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ׳.

And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אביך צוה – יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום.
לשנות בדבר השלום – י״מ דאין זה שנוי גמור שהרי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה בניחותא כלומר איני נבהלת אם אלד כי פרסתי נדה וחזרתי לנעורי אכן ואדוני זקן יוליד בנים. והמפרשים שאין זה שנוי גמור לפי שנוח לומר כן מפני כבוד שכינה. וגם גבי שמואל י״ל דאין זה שנוי גמור שהרי היה הולך למשוח לדוד ולזבוח זבח זבחים כאשר קרא לדוד. והשם אמר לו שלא יגלה לשאול שהולך למשוח ולזבוח רק לזבוח לבד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מותר לאדם לשנות כו׳ שנאמר אביך צוה גו׳. מפורש בירושלמי ובב״ר והיכן צוה לא מצינו שצוה ופרש״י בחומש דהא ודאי לא צוה שלא היה נחשד יוסף בעיניו עכ״ל ואין להקשות דא״כ למה היה נחשד בעיני אחיו די״ל דלאחר מיתת אביו נעשה חשוד ע״י שלא זימנן לסעודה או ע״י שהציץ בבור והוא לש״ש נתכוין והם חשבו לו ישטמנו כמפורש בב״ר והכי מסתבר שלא חשדוהו אלא עד אחר מיתת אביהם דאל״כ אמאי לא בקשו מאביהם שיצווהו לפני מותו ולא הוצרכו אז לשנות ועוד נראה לפי תלמודינו דהמקרא מוכיח כן מדכתיב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו גו׳ ויצוו אל יוסף דמשמע מפני חשש השטימה א״ל כן שצוה ולא שצוה לפי האמת וק״ל:
ועוד אמר ר׳ אילעא משום [בשם] ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: מותר לו לאדם לשנות מן האמת בדבר השלום, שאם יודע שהשינוי, השקר, יכול לעשות שלום — מותר לו לשנות. שנאמר: ״אביך צוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך״ (בראשית נ, טז-יז), ואביהם לא ציווה כן, אלא שינו ואמרו בשמו דברים שלא אמר, מפני השלום.
And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ט״ז:ב׳} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וְגוֹ׳.

Rabbi Natan says: It is a mitzva to depart from the truth in order to preserve peace, as it is stated: “And Samuel said: How can I go, and Saul will hear and kill me” (I Samuel 16:2). God responded in the next verse that Samuel should say he went to sacrifice an offering, indicating that God commands one to lie in order to preserve peace.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איך אלך – וכתיב ויאמר ה׳ עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח וגו׳ הקב״ה צוה לשנות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איך אלך ושמע שאול – פי׳ היה שואל עצה היאך מתנצל משאול ואף על גב דשלוחי מצוה אינם נזוקים היכא דשכיח היזקא שאני כדאמרי׳ עלה בפ״ק דפסחים עגלת בקר תקח בידך כלומר קרבן לכפר על הרהורי החטא שחושד בכשרים ומ״מ אין זה עיקר הליכתו אלא שהוא משנה לומר כי זה לבד הולך מפני שמותר לשנות בדברי שלום כש׳ ונכון הוא.
ומ״ש ר״נ אומר מצוה כו׳. הוסיף לומר מצוה כו׳ שהרי הקב״ה צוה לו לשנות ואע״ג דקושטא קאמר שעשה שם זבח כדכתיב בקרא ויאמר שלום לזבוח לה׳ גו׳ ויקרא להם לזבח מ״מ עיקר הליכתו למשוח את דוד היה צריך לשנות ולא עשה כן אלא מפני יראת שאול:
ר׳ נתן אומר: מצוה היא לשנות, שנאמר: ״ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני״ (שמואל א׳ טז, ב), ועל כך אמר לו ה׳ שיאמר שהוא הולך להקריב קרבן (שם ג). משמע שאף הקדוש ברוך הוא מצווהו לעשות כן.
Rabbi Natan says: It is a mitzva to depart from the truth in order to preserve peace, as it is stated: “And Samuel said: How can I go, and Saul will hear and kill me” (I Samuel 16:2). God responded in the next verse that Samuel should say he went to sacrifice an offering, indicating that God commands one to lie in order to preserve peace.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁינָּה בּוֹ דְּמֵעִיקָּרָא כְּתִיב {בראשית י״ח:י״ב} וַאֲדוֹנִי זָקֵן וּלְבַסּוֹף כְּתִיב וַאֲנִי זָקַנְתִּי.:

It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואדוני זקן – שרה אמרה לשון בזוי וכשגלה הקב״ה הדבר לאברהם כתיב למה זה צחקה שרה וגו׳ ואני זקנתי ושינה הדבר מפני השלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמעיקרא אמר ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי יש מקשים והא מעיקרא כתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה וליתא דההוא קרא ה״ק אני אחרי בלותי היתה לי עדנ׳ עדון בשר ואף על פי שחדל ממנו בתחל׳ אורח כנשים הרי חזר אליה כדאמרן בהשוכר דאותו יום פירסה נידה אבל מה נעשה ואדוני זקן.
ומ״ש גדול השלום שאף הקב״ה כו׳ כתיב ואדוני זקן כו׳. מדברי הרא״ם דלרז״ל שדרשו כן פירוש היתה לי עדנה כמשמעו כמ״ש שיש כו׳ וה״פ אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה אבל אדוני זקן כו׳ עוד האריך ע״ש אבל קשה לפירושו יהיו דברי רש״י בחומש סותרים שהוא הביא דרש רז״ל ששינה מפני השלום והיינו שלא היתה צוחקת כלל על עצמה וא״כ היאך פי׳ רש״י שוב על ותצחק שרה בקרבה שהיתה מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרביים כו׳ עכ״ל דא״כ גם על עצמה היתה צוחקת וע״כ נראה כפי׳ הרמב״ן ששרה ודאי בשניהם צחקה ופי׳ אחרי בלותי וגו׳ עבר במקום עתיד ומה שהביא לרז״ל לומר ששינה מפני השלום ואני זקנתי במקום ואדוני זקן ולא במקום שאמרה אחרי בלותי גו׳ דא״כ ה״ל למכתב בהאי לישנא ולמה זה צחקה גו׳ אחרי בלותי והיינו דקאמר בפ׳ הפועלים לא מותיב הקב״ה כדמתיב איהי ר״ל בהאי לישנא דקאמרה איהי אחרי בלותי אלא ואני זקנתי במקום ואדוני זקן ומשום ששינה מפני השלום:
סליק פרק הבא על יבמתו
דבי [בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנה החכם]: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב [שמתחילה נאמר] שאמרה שרה: ״ואדני זקן״ (בראשית יח, יב), ולבסוף, כאשר אמר ה׳ לאברהם מה אמרה שרה, כתיב [נאמר]: ״ואני זקנתי״ (שם יג), כדי שלא לגרום עלבון לאברהם ולגרום לסיכסוך בינו לבין שרה.
It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר.: אִתְּמַר רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וְחַד אָמַר אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה.

§ It is taught in the mishna that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that women are also included in the mitzva to be fruitful and multiply. It was stated that two amora’im, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, disagreed concerning this matter. One said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and one said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שר׳ יוחנן בן ברוקה אומר שגם האשה מצווה על פריה ורביה. אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר, ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי, חד [אחד מהם] אמר: הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה, וחד [ואחד מהם] אמר: אין הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה.
§ It is taught in the mishna that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that women are also included in the mitzva to be fruitful and multiply. It was stated that two amora’im, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, disagreed concerning this matter. One said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and one said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תִּסְתַּיַּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר אֵין הֲלָכָה דִּיתֵיב ר׳רַבִּי אֲבָהוּ וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה וְאַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ.

The Gemara comments: Conclude that it was Rabbi Yoḥanan who said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as Rabbi Abbahu sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and Rabbi Ami and Rabbi Asi, who were sitting across from him, turned their faces as an indication that they disagreed with this report of Rabbi Yoḥanan’s opinion, but did not want to explicitly contradict Rabbi Abbahu’s statement out of respect for him.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משמיה דרבי יוחנן – הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה.
ואהדרינהו לאפייהו – דלא אמרה רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: תסתיים [תוגדר, תתברר] שר׳ יוחנן הוא שאמר שאין הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה, וראיה לדבר: דיתיב [שישב] ר׳ אבהו וקאמר משמיה [ואמר משמו] של ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה, ואהדרינהו [והחזירו] ר׳ אמי ור׳ אסי שישיבו לפניו לאפייהו [את פניהם] אחורנית, לרמוז שאין הדבר נכון. אף שלא אמרו זאת במפורש, מפני כבודו.
The Gemara comments: Conclude that it was Rabbi Yoḥanan who said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as Rabbi Abbahu sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and Rabbi Ami and Rabbi Asi, who were sitting across from him, turned their faces as an indication that they disagreed with this report of Rabbi Yoḥanan’s opinion, but did not want to explicitly contradict Rabbi Abbahu’s statement out of respect for him.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר וְאַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ אָמַר רַב פָּפָּא בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אַמְרַהּ מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּי קֵיסָר לָא אָמְרוּ לֵיהּ וְלָא מִידֵּי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אַמְרַהּ לֵימְרוּ לֵיהּ לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי.

And some say a different version of the incident, that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said this statement, and Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces. Rav Pappa said: Granted, according to the one who said that Rabbi Abbahu said it, it makes sense that due to the honor of Caesar’s court, where Rabbi Abbahu maintained close ties, Rabbi Ami and Rabbi Asi did not say anything to him and merely hinted at their disagreement. However, according to the one who said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said it, let them say to him explicitly: Rabbi Yoḥanan did not say this. In any event, it is clear that according to Rabbi Ami and Rabbi Asi, Rabbi Yoḥanan disagreed with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי אבהו קרוב למלכות הוה כדאמר בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] אותו ענין בגירסה אחרת: שר׳ חייא בר אבא אמר זאת בשם ר׳ יוחנן, ואהדרינהו [והחזירו] ר׳ אמי ור׳ אסי לאפייהו [את פניהם] אחורנית. אמר רב פפא לגבי בירור גירסות אלה: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שר׳ אבהו אמרה, מובן הדבר כי משום כבוד בי [בית] קיסר שר׳ אבהו היה מקורב אליו לא אמרו ליה [לו] ולא מידי [כלום], אלא שתקו, ורק רמזו שאינם מקבלים את דבריו. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שר׳ חייא בר אבא אמרה — לימרו ליה [שיאמרו לו] במפורש: לא אמר ר׳ יוחנן הכי [כך]. ומכל מקום למדנו שגם תלמידי ר׳ יוחנן נחלקו מה היתה דעתו של רבם.
And some say a different version of the incident, that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said this statement, and Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces. Rav Pappa said: Granted, according to the one who said that Rabbi Abbahu said it, it makes sense that due to the honor of Caesar’s court, where Rabbi Abbahu maintained close ties, Rabbi Ami and Rabbi Asi did not say anything to him and merely hinted at their disagreement. However, according to the one who said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said it, let them say to him explicitly: Rabbi Yoḥanan did not say this. In any event, it is clear that according to Rabbi Ami and Rabbi Asi, Rabbi Yoḥanan disagreed with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי הֲוָה עֲלַהּ ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר ר׳רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר ר׳רַבִּי אַסִּי עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּכְנִישְׁתָּא דְקֵיסָרִי וַאֲמַר יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה וְאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ לָא מְפַקְּדָה כְּתוּבָּה מַאי עֲבִידְתַּהּ.

The Gemara asks: What conclusion was reached about this issue? The Gemara suggests: Come and hear, as Rabbi Aḥa bar Ḥanina said that Rabbi Abbahu said that Rabbi Asi said: There was an incident that came before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of Caesarea involving a woman who wanted a divorce from her husband after ten years of childless marriage, and he said that the husband must divorce her and give her the payment for her marriage contract. If it enters your mind to say that she is not commanded to be fruitful and multiply, what is payment for a marriage contract doing here? Why does she have a right to demand to be divorced and to receive the payment for her marriage contract?
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עובדא הוה – והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים.
ואי סלקא דעתך דלא מיפקדא כתובה מאי עבידתה – משמע דאי מיפקדא ניחא דיש לה כתובה ותימה דאי מפקדא א״כ מיענשא אפריה ורביה ואית לן למימר דאדרבה איהי היא דלא זכתה כדמוכח לעיל ותירץ ר״י בן ר׳ מאיר דהכא בידוע שהוא עקור אבל ק״ק אמאי פריך כתובה מאי עבידתה ולא פריך נמי אמאי יוציא.
ואי ס״ד לא מפקדא כתובה מאי עבידתה – פי׳ הרי אמר לה אם תרצי להיות עמי הרי זה טוב ואם אין את רוצה להיות אצלי ה״ז גיטיך בלא כתובה ומשמע אבל אי מיפקדא ניחא [ותימה] דאדרבה אז תיקשי אמאי יתן לה כתובה דלמא איהי לא [זכתה] דלעיל פרכינן הכי ומשני כיון דלא מפקדא מיענשא ולא יתן כתובה וי״ל להא דפרישית לעיל ניחא דמיירי הכא דידעינן ביה שהוא עקור וא״כ אי מיפקדא יתן לה כתובה דמיניה הוא מסתמא כיון שידוע הוא לעקור אבל פריך שפיר דאי לא מיפקדא כתובה מאי עבידתה הרי לא יבנה לעולם מאחרת ומשום האשה אין קפידא דהא לא מיפקדא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה הפילה ולא אוציא הס״ד:
בד״ה איכו ילדת לי חדא כרסא ומי יתן שלא שתית ותלדי כו׳ כצ״ל. ונ״ב מדפרש״י ומי יתן כו׳ א״כ על להבא קאמר ודוחק לומר שנודע לו שאשתו היתה אבל זה לא נודע לו ששתתה כבר כוס של עיקרין ושמעתי לפרש דה״ק ומי יתן שלא תועיל לך השתיה ויהיה כאילו לא שתית וכן יש בס״א ומי יתן שלא שתית ואי גרסיק בגמרא אזלה ובעיא למישתיה סמיא דעקרתא אתי הכל שפיר ודו״ק:
תוס׳ בד״ה סלקא דעתך כו׳ אמאי יוציא. נ״ב זהו דלא כפירוש רש״י שפירש אפי׳ אינה באה מחמת טענה מ״מ היא יכולה לצאת כשתרצה לצאת בלא כתובה ודו״ק:
ושואלים: מאי הוה עלה [מה היה עליה] על בעיה זו? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה שאמר ר׳ אחא בר חנינא אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אסי: עובדא הוה קמיה [מעשה היה, בא, לפני] ר׳ יוחנן בכנישתא בית הכנסת] של קיסרי, באשה שבקשה להתגרש מבעלה אחרי עשר שנים שלא ילדה, ואמר: יוציא הבעל ויתן כתובה, כשהיה ברור שהאשה אינה יולדת בגללו. ואי סלקא דעתך לא מפקדה [ואם עולה על דעתך לומר שאינה מצווה] — כתובה מאי עבידתה [מה מעשיה], כלומר, מדוע מגיעה לה כתובה?
The Gemara asks: What conclusion was reached about this issue? The Gemara suggests: Come and hear, as Rabbi Aḥa bar Ḥanina said that Rabbi Abbahu said that Rabbi Asi said: There was an incident that came before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of Caesarea involving a woman who wanted a divorce from her husband after ten years of childless marriage, and he said that the husband must divorce her and give her the payment for her marriage contract. If it enters your mind to say that she is not commanded to be fruitful and multiply, what is payment for a marriage contract doing here? Why does she have a right to demand to be divorced and to receive the payment for her marriage contract?
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דִּלְמָא בְּבָאָה מֵחֲמַת טַעֲנָה.

The Gemara responds: Perhaps that was in a case when she came to demand a divorce due to another claim, i.e., she wanted children for a reason other than the fulfillment of the mitzva to be fruitful and multiply. Since this claim has merit, her husband must divorce her and pay her marriage contract.
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(14-15) האשה אינה מצוה על פריה ורביה ואינה יכולה להכריח בעלה בדין להוציאה. ואם באה מחמת טענה טענתה טענה. כי ההיא דאתאי לקמיה דר׳ אמי א״לא לא מיפקדת אמרה ליה מסיבו דילה מה תיהוי עלהב אמר כי האי ודאי כפינן. וכן ההיא דאתאי לקמיה דרבג א״ל לא מיפקדת אמרה ליה לא בעיא ההיא איתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה, כלומר בנים שיפרנסוה ויקברוה, אמר כי האי ודאי כפינן.
א. לפנינו אמרה ליה הב לי כתובה אמר לה וכו׳. וליתא בכתה״י של הגמ׳ ובשא״ר. עדק״ס.
ב. ול״ג ׳דהך איתתא׳ כלפנינו. וכן ליתא בכת״י אחד שבדק״ס.
ג. לפנינו רב נחמן. וכגי׳ ספרנו כ״ה בילקוט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: דלמא [שמא] מדובר שם במקרה שהיא באה מחמת טענה. שלא באה האשה לתבוע גט משום קיום מצות פריה ורביה, אלא שהיא רוצה בנים מחמת טענה אחרת — טענתה זו יש בה ממש, וכופים את הבעל לגרש ולתת כתובה.
The Gemara responds: Perhaps that was in a case when she came to demand a divorce due to another claim, i.e., she wanted children for a reason other than the fulfillment of the mitzva to be fruitful and multiply. Since this claim has merit, her husband must divorce her and pay her marriage contract.
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּי הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַרָה לֵיהּ ההַב לִי כְּתוּבָּה אֲמַר לַהּ זִיל לָא מִיפַּקְּדַתְּ אֲמַרָה לֵיהּ מִסֵּיבוּ דִּילַהּ מַאי תֶּיהְוֵי עֲלַהּ דְּהָךְ אִתְּתָא אָמַר כִּי הָא וַדַּאי כָּפֵינַן.

This is like the case of a certain woman who came before Rabbi Ami and requested a divorce due to her husband’s inability to father children. She said to her husband: Give me the payment for my marriage contract. He said to her: Go away, as you are not commanded to be fruitful and multiply and have no right to demand a divorce. She said to him: In her old age, what will be with this woman, i.e., if I have no children, who will take care of me when I grow old? Rabbi Ami said: In a situation such as this, we certainly force the husband to divorce and her and pay her marriage contract.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאתאי לקמיה דרבי אמי – ותובעתו לגרשה.
לא מפקדת – ואם רוצה את לצאת אין לך כתובה.
מסיבו דילה – בזקנתה מה תהא עליה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 14]

כי הא ודאי כפינן – פר״ח דכל הנך דכופין מחמתה דוקא מנה ומאתים אית לה אבל תוספת לית לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה ודייק מהא דאמר בריש אע״פ (כתובות דף נד:) תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למורדת כו׳ ולא קאמר נפקא מינה לבאה מחמת טענה וכיוצא בה והא דלא קאמר נ״מ לשהה עמה עשר שנים שיש לה נמי תוספת דלא גרעה מאילונית דאמר בסוף אלמנה ניזונת (שם דף קא.) דיש לה תוספת מילתא דפשיטא היא כיון דלא מחמתה כופין דמה היא יכולה אם ב״ד כופין אותו משום פריה ורביה ור״ת מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה ככתובה וממאנת וחברותיה דאין להם כתובה אע״פ שיש להם תוספת התם משום דאיגלאי מילתא דלא נתקדשה מעולם ולא יתכן דלענין פרעתי לא הוי תנאי כתובה ככתובה דאכתובה לא אמר כלום ובתוספת נאמן לומר פרעתי כדמוכח בעובדא דשבתאי בריה דרבי מרינוס (ב״מ יז.) ויש לדחות דהתם לא הוסיף חתן עצמו כ״א שבתאי אביו ולא חשיב כשאר תוספת ואין להאריך כאן כן מצאתי בתשובה אחת שפסק ריצב״א על אשה שהיתה טוענת על בעלה כי אין לאיש גבורתו והאיש היה טוען כי היה לו גבורת אנשים אך היא בועטת וגורמת שאין יכול לבעול דלא מהימנא מדרב המנונא כיון שהיתה תובעת כתובה והיכא שהודה הבעל שאין יכול לבעול פסק דצריך ליתן גט וכתובה אפילו אינה באה מחמת טענה כיון דאין יכול כלל לקיים לה עונה ודוקא מנה ומאתים אבל תוספת לא יתן דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה עמד בתיקו בריש אע״פ (כתובות דף נו. ושם) דשמא לא כתב אלא ע״מ חיבת ביאה ולרב האי גאון דכל תיקו חולקין שייך כאן דין חולקין אבל נדוניתה שהכניסה לו יחזיר הכל מה שידעו שהכניסה לו אבל מה שכותבין נדוניא גדולה לכבוד הכלה נראה לו דהוי כעין תוספת ומיהו אם יכול להתקשות ויש כאן לכל הפחות הכנסת עטרה אבל אין לו כח למרק על זה נראה לו דיש תוספת דיש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה ואם אין יכול לבעול מחמת שרחמה צר כתב דאם המתין ג׳ שנים דימתין עוד שנה ואף על הקשוי כתב שאין לה למהר לסתור בנינה כי רחמי שדי מרובים ומטעם דפסק ר״ח דאין תוספת בבאה מחמת טענה משום דאדעתא למיפק לא כתב לה זה הטעם אין שייך באין יכול ליבעול דמידע ידיע דנישאת לו מתחילה לכך.
ההיא דאתא לקמי׳ דר״א א״ל לא מפקדת. א״ל ומסיבו דילה מה תהא עלה דהך איתתא אמר כה״ג ודאי כייפינן. פי׳ בתוך עשר הוה ואיהו אמרה מיני׳ דאיהי מהימנא ובעבור שבאה מחמע טענה כייפינן לי׳ להוציא וליתן כתובה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר כי הא ודאי כפינן וכן הלכתא והוא שאין לה שום ולד אפי׳ חד וי״א דאפילו ביש לה בת נמי חשיב דאית ליה חוטרא לידה ומרא לקבורה.
כי ההיא דאתאי לקמיה [כמו אשה אחת שבאה לפני] ר׳ אמי וביקשה להתגרש, מפני שבעלה אינו מסוגל להוליד. אמרה ליה [לו]: הב [תן] לי כתובה! אמר לה: זיל, לא מיפקדת [לכי, אינך מצווה] על פריה ורביה! אמרה ליה [לו]: מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך אתתא [בזקנותה שלה מה יהא עליה, על אשה זו]? ועל עצמה אמרה, שאם לא יהיו לה בנים — מי ידאג לה לעת זקנותה. אמר: כי הא [במקרה כמו זה] — ודאי כפינן [אנו כופים] להוציא ולתת לה כתובה.
This is like the case of a certain woman who came before Rabbi Ami and requested a divorce due to her husband’s inability to father children. She said to her husband: Give me the payment for my marriage contract. He said to her: Go away, as you are not commanded to be fruitful and multiply and have no right to demand a divorce. She said to him: In her old age, what will be with this woman, i.e., if I have no children, who will take care of me when I grow old? Rabbi Ami said: In a situation such as this, we certainly force the husband to divorce and her and pay her marriage contract.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) והָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לַהּ לָא מִיפַּקְּדַתְּ אֲמַרָה לֵיהּ לָא בָּעֲיָא הָךְ אִתְּתָא חוּטְרָא לִידָה וּמָרָה לִקְבוּרָה אֲמַר כִּי הָא וַדַּאי כָּפֵינַן.

The Gemara relates a similar incident: A certain woman came before Rav Naḥman and requested a divorce due to her husband’s inability to father children. He said to her: You are not commanded to be fruitful and multiply. She said to him: Does this woman not require a staff for her hand and a hoe for her burial? In other words, the woman said that she wanted children so that they could care for her in her old age and bury her when she would die. Rav Naḥman said: In a case such as this, we certainly force the husband to divorce her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוטרא לידה – עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה.
ההיא איתתא דאתא לקמי׳ דר״נ א״ל לא מפקדת א״ל לא בעי הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה אמר כה״ג ודאי כייפי׳. פי׳ גם זה בתוך עשר שנין והיא אמרה מיני׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כעין זה מסופר: ההיא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] רב נחמן לתבוע גט וכתובה מבעלה, בטענה שאינו מוליד. אמר לה: לא מיפקדת [אינך מצווה] על פריה ורביה. אמרה ליה [לו]: לא בעיא הך אתתא חוטרא [וכי אין צריכה אשה זו מקל] לידה ומרה [ומעדר] לקבורה, כלומר, שיהיו לה ילדים לתמוך בה בזקנותה ולטפל בה אחרי מותה? אמר: כי הא ודאי כפינן [במקרה כמו זה ודאי אנו כופים] להוציא.
The Gemara relates a similar incident: A certain woman came before Rav Naḥman and requested a divorce due to her husband’s inability to father children. He said to her: You are not commanded to be fruitful and multiply. She said to him: Does this woman not require a staff for her hand and a hoe for her burial? In other words, the woman said that she wanted children so that they could care for her in her old age and bury her when she would die. Rav Naḥman said: In a case such as this, we certainly force the husband to divorce her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה תְּאוֹמִים הָיוּ אֶחָד נִגְמְרָה צוּרָתוֹ לְסוֹף תִּשְׁעָה וְאֶחָד נִגְמְרָה צוּרָתוֹ לִתְחִלַּת שִׁבְעָה יְהוּדִית דְּבֵיתְהוּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא הֲוָה לַהּ צַעַר לֵידָה שַׁנַּאי מָנַא ואתיא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא אֲמַרָה אִתְּתָא מְפַקְּדָא אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֲמַר לַהּ לָא אֲזַלָא אִשְׁתְּיָא סַמָּא דַעֲקַרְתָּא.

The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya’s sons, Yehuda and Ḥizkiyya, were twins, but one of them was fully developed after nine months of pregnancy and one was fully developed at the beginning of the seventh month, and they were born two months apart. Yehudit, the wife of Rabbi Ḥiyya, had acute birthing pain from these unusual deliveries. She changed her clothes to prevent Rabbi Ḥiyya from recognizing her and came before Rabbi Ḥiyya to ask him a halakhic question. She said: Is a woman commanded to be fruitful and multiply? He said to her: No. She went and drank an infertility potion.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יהודית דביתהו דר״ח הו״ל צער לידה שאי נפשא במנהא ואתאי׳ לקמי׳ דר״ח א״ל איתתא מופקדת אפו״ר א״ל לא אזלא ואשתתאה סמא דעקרתא לסוף גליא לי׳ מילתא א״ל איכו ילדת לי חדא כריסי אחרת דבמר מר יהודה וחזקי׳ תואמים היו, א׳ נגמרה צורתו לסוף ז׳ וא׳ נגמרה צורתו לסוף ט׳ יהודה וחזקי׳ אתי פזי ועוזי אחוותה. ולא מפקדא והאמר ר״ח ב״ק אר״י מעשה באשה א׳ שחצי׳ את חורין חכפו את רבה ועשאה ב״ח פי׳ לומר כריב״ב ארנב״י מנהג הפקרה נהגו בה פי׳ ובעבור זה שחררה שתנשא ולא בעבור שהיא מצווה על פו״ר:
אמר ר״י [א״ש] פצ״ד בידי שמים כשר פי׳ שנולד במעי אמו פצוע ומעולם לא הי׳ לו שעת הכושר דיקא נמי דאמרינן א״ר היינו דקרינן פצוע דכה ולא קרינן הפצוע, פי׳ אי הוי כתיב הפצוע הוה משמע הפצוע מעיקרו דהיינו במעי אמו השתא דכתיב פצוע דכה משמע ששלם נולד והי״ל שעת הכושר ואח״כ נפצע, במתניתא תנא נאמר לא יבא פצ״ד ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ואי קשיא כיון דפצ״ד בידי שמים הוא ממעי אמו א״כ היינו סריס חמה כהן שנשא ב״י מאכילה בתרומה פי׳ מפני שרשאי הוא לבא בקהל ור״י מאי אתא לאשמיענן מתני׳ היא. תשובה. א׳ פצ״ד מן השמים וא׳ הוא סריס חמה שס״ח כל גופו לקוי ממעי אמו כדאמרי׳ לקמן בפירקין ומחמת זה אינ׳ מוליד ואע״פ שאין לו שום ליקויי בביצו גופו לקוי הוא דומי׳ דאיילנות והוא ניכר בסמניו אבל פצ״ד כל גופו שלם הוא אלא שנולד בביציו פצועים הלכך הא׳ אע״ג דסריס חמה כשר לבוא בקהל פצ״ד לא יבא ואע״פ שנפצעו ממני אמו ואין לחלק בו בין אם הי״ל שעת הכושר בין אם לא הי״ל ש״ה להכי איצטריך ר״י למימר שגם פצ״ד בידי שמים שלא הי׳ לו שע״ה כשר, והמורה פי׳ פצ״ד מן השמים ע״י רעמים וברד או ממעי אמו וכן פי׳ לעיל בפ׳ כיצד סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי או שנסתרס מאיליו. ואינו נ״ל שלא היה מכשיר ר״י כ״א פצ״ד ממעי אמו דומיא דסריס חמה דאמרי׳ לקמן שלא הי״ל שע״ה והוא שאינו בר חליצה ומותר לבא בקהל אבל אם יצא שלם ממעי אמו אע״פ שנעשת לאחר מכאן ע״י רעמים או ע״י חולי סריס אדם נקרא והוא בר חליצה ואסור לבוא בקהל. וגם המורה פי׳ בדיוקו של רבא אי הוה כתיב הפציע משמע מעיקרו וכגון במעי אמו וש״מ דלא מכשיר ר״י אלא אותו שהי׳ פצוע מעיקרו ממעי אמו שלא הי״ל שע״ה דומיא דסריס חמה דסוגיא דשמעתין משמע דפלוגתי׳ דר׳ ישמעאל ות״ק שהכשיר בביצה א׳ בפצ״ד בידי אדם מיירי דבמאי דקא מיירי ת״ק מהדר ר״י ות״ק ה״ק כל שנפצעו ביצים שלו אפילו א׳ מהן ושמענה ר״י ואמר דכל שאין לו אלא ביצה א׳ ה״ה כסריס חמה וכשר ור׳ יהודה אמר דפצוע דכא בידי שמים אפילו בב׳ ביצים וליכא מאן דפליג בידי שמים כ״א בידי אדם דמכשיר ר׳ ישמעאל, ולית הל׳ כוותי׳ אלא כת״ק דאין הל׳ כיחיד, ותו דהו״ל מחלוקת בברייתא וסתם דמתני׳ דנתן איזהו פצ״ד כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו א׳ מהן וקי״ל מחלוקת בברייתא וסתם דמתני׳ ה״ל כסתם. אבל בהל׳ בה״ג כתב בהל׳ מיאון שחבר והיכא דאתיליד חדא ביצא הוא דהו״ל כשר דחניא ר״י אומר משום ריכ״ב כך שמעתי וכו׳ לעיל. ונראין דבריו שהוא ר״ל שלא נפצעה ביצתו לאחר שנולד אלא כך נולדה ממעי אמו וקשה לי דא״כ הו״ל פצ״ד בידי שמים ומאן פליג עלי׳ ותו מאה ארי׳ ביצה א׳ אפילו שתיהן נמי כדר״י. ומצאתי שגם בירושלמי מפרש דר׳ ישמעאל שממעי אמו נולד כן דגרסי׳ התם אית תני בידי אדם פסול ובידי שמים כשר ואית תני בין בידי שמים בין בידי פסול למ״ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף להו מממזר, דכתיב לא יבא ממזר ולא יבוא פצ״ד מה ממזר בידי אדם אף פצ״ד בידי אדם, מ״ד בי בידי אדם בין ב״ש פסול מנ״ל א״ר מנא לא יבוא פצ״ד לעולם. א״ר יוסי ב״ר אבין עוד הוא יליף לי׳ ממזר לא יבא פצ״ד מה ממזר בידי שמים אף פצ״ד בידי שמים ממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים אף פצ״ד בידי שמים ממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים הוו בעיין מימר מ״ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר״י בנו של ר״י בן ברוקה מ״ד בין ב״א בין ב״ש פסול רבנן. אלמא מוכח דר׳ ישמעאל בידי שמים מיירי ובהא פליגי דת״ק פוסל אפילו ב״ש ור״י מכשיר אבל בא. אם נפצעה בבציו לאחר שנולד מודה ר״י דפסול. ובין לפי גמרת ירושלמי ובין לפי גמרת שלנו פצ״ד בידי אדם אפי׳ בביצה א׳ ופצוע ב״ש כשר אפילו בשתי ביצים וכן הל׳:
אמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי הביצים דך בכולן פי׳ בין שנדך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים. כרות בכולן פי׳ שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים, פי׳ פצוע הוא ע״י חבורה כמו פצע תחת פצע. דיכה היא שע״י חולי ומכה נתיכו ונמיקו. כריתה הוא ע״י סכין. נקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מן העטרה. סבר רחב״א לאכשורי א״ל ר״א הכי אמר ריב״ל עטרה כ״ש מכרבת פי׳ נקב הגיד למטה כלפי קרקע למטה מן העטרה ועולה הנקב ויוצא כנגדו למעלה מן העטרה סבר ר״ח לאכשורי כיון שאין כל הנקב למעלה מן העטרה וא״ל ר״א עטרה כ״ש מעכבת כיון שיוצא פי הנקב העליון למעלה מן העטרה אפילו שפיו התחתיון למטה מן העטרה פסול הוא:
אם נשתייר מן העטרה אפי׳ כחוט כשר, יתיב רבינא וקמבעי׳ לי׳ מלא החוט שאמרו על פני כולה או על פני רובא א״ל רבא תוספתאה לרבינא מלא החוט ע״פ כוהל ועל פי ראשה, פי׳ העטרה היא גובה אצל הגוף ולמטה משפלת ויורדת וצריך שישאר החוט הגבוה הסמוך אצל הגוף שהוא הראש של העטרה ומשם ולמטה אין דרך כלום אבל אם נחתך אותו החוט הסמוך לגוף שהוא ראש עטרה ולמטה ממנו נשאר שלם (חסר בכת״י) ופוסל הוא.
אר״ה כקולמוס כשר כמרזב פסול האי שליט בי׳ אוירא והאי לא שליט בי׳ אוירא, ור״ח אמר כמרזב כשר כקולמוס פסול האי גריר והאי לא גריר א״ל רבינא למרימר אמר מ״ז משמי׳ דר״פ הל׳ בין כקולמוס בין כמרזב כשר מיהו מבעי׳ לי׳ למטה מעטרה או למעלה פשיטא למעלה אפילו נכרת נמי. הוי עובדה בפומבדיתא דאיסתתם גובתא דש״ז ואפיק במקום קטנים סבר רבב״א לאכשורי. א״ל ר״פ משום דאתי ממולאי אמרי׳ מילי ממוליאתא במקומה מבשלא שלא במקומה לא מבשלא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צער לידה. שהיתה מקשה לילד. גליא ליה. מה שעשתה. ומדלא אמ׳ לה ר׳ חייא מידי כי שמע, ש״מ דשפיר עבדה. הילכך מאן דמפקיד אפריה ורביה אע״ג דאית ליה תרי אסור לשתות כוס של עקרין כדי לסרסו. ואתתא דלא מפקדא אפריה ורביה, מותר לה לשתות כשתרצה. ואיתא להא מילתא בשמונה שרצים1. ושם ביארנו זאת המצוה בתכלית הביאור, וכתבנו שם בריתא דסיפרא פרשת אמור אל הכהנים2. והביא הכל הר״ם בקדושה פרק י״ו3. כריסה. שהיתה יולדת תאומים. אחי. תאומים היו.
1. שבת קי, ב.
2. פרק ז הי״א.
3. מהל׳ איסו״ב הי״ב.
הויא לה לידה – פי׳ צער בלא סכנה דאי לאו אפי׳ מפקדה אפריה ורביה אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ונפקא מינה לגבי האיש׳ שהוא אסור לעקר את עצמו (ע״י סם) כיון דמפקד אפריה ורביה דמשו׳ צער תשמיש אין לו לעקר את עצמו ע״י סם אבל יש לו סכנה מותר.
( אמר המגיה כתב אדמ״ו מופת הדור הי״ו בספרו הבהיר ברכי יוסף אבן העזר סי׳ ה׳ אות י״ב וז״ל ובמקום סכנה מותר לשתות הריטב״א בחי׳ שלהי הבע״י וכ״כ בחי׳ פ׳ שמנה שרצים הביאו הרב זרע אברהם א״ה סי׳ א׳ וכ״כ בס׳ אדמת קדש סי׳ כ״ג מסברא מנפשיה יע״ש.)
מסופר: יהודה וחזקיה בני ר׳ חייא תאומים היו, אלא שאחד נגמרה צורתו לסוף תשעה חודשים להריון, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה, ונולדו בהפסק זמן. יהודית, דביתהו [אשתו] של ר׳ חייא, הוה [היה] לה צער לידה בגלל הלידות הבלתי⁠־רגילות הללו, שנאי מנא [שינתה את בגדיה] באופן שלא יכיר בה שהיא אשתו, ואתיא לקמיה [ובאה לפני] ר׳ חייא לשאול אותו שאלה בהלכה, ואמרה: האם אתתא מפקדא [אשה מצווה] על פריה ורביה? אמר לה: לא. אזלא אשתיא סמא דעקרתא [הלכה ושתתה סם עקרות] שלא תלד יותר.
The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya’s sons, Yehuda and Ḥizkiyya, were twins, but one of them was fully developed after nine months of pregnancy and one was fully developed at the beginning of the seventh month, and they were born two months apart. Yehudit, the wife of Rabbi Ḥiyya, had acute birthing pain from these unusual deliveries. She changed her clothes to prevent Rabbi Ḥiyya from recognizing her and came before Rabbi Ḥiyya to ask him a halakhic question. She said: Is a woman commanded to be fruitful and multiply? He said to her: No. She went and drank an infertility potion.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא אֲמַר לַהּ אִיכּוֹ יְלַדְתְּ לִי חֲדָא כַּרְסָא אַחְרִיתָא דְּאָמַר מָר יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה אַחֵי פַּזִּי וְטָוִי

Eventually the matter was revealed, and Rabbi Ḥiyya found out about what Yehudit had done. He said to her: If only you had given birth to one more belly for me, i.e., another set of twins. As the Master said: Yehuda and Ḥizkiyya were twin brothers and became prominent Torah scholars, and Pazi and Tavi, Rabbi Ḥiyya’s daughters,
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכו ילדת לי חדא כרסא – ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים.
אחי – תאומים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ר״א בן שמוע מותר כו׳ לסוף איגלאי מלתא כו׳. נ״ב ס״א גליא ליה:
לסוף איגלאי מילתא [נגלה הדבר] שהיא היתה זו ששאלה, ושעשתה כפי שפסק. אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא [ולואי היית יולדת לי עוד בטן אחת, עוד זוג אחד של ילדים] כמו אלה שילדה, שהיו ילדיו מוצלחים ביותר, שאמר מר [החכם] יהודה וחזקיה החכמים בני ר׳ חייא אחי [היו אחים תאומים], וכן פזי וטוי
Eventually the matter was revealed, and Rabbi Ḥiyya found out about what Yehudit had done. He said to her: If only you had given birth to one more belly for me, i.e., another set of twins. As the Master said: Yehuda and Ḥizkiyya were twin brothers and became prominent Torah scholars, and Pazi and Tavi, Rabbi Ḥiyya’s daughters,
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות סה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות סה:, עין משפט נר מצוה יבמות סה:, רי"ף יבמות סה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות סה:, ראב"ן יבמות סה: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות סה:, תוספות ישנים יבמות סה:, פסקי רי"ד יבמות סה:, רמב"ן יבמות סה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות סה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות סה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות סה: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות סה:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות סה:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות סה:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות סה:, אסופת מאמרים יבמות סה:

Yevamot 65b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 65b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 65b, Rif by Bavli Yevamot 65b, Rashi Yevamot 65b, Raavan Yevamot 65b, Tosafot Yevamot 65b, Tosefot Yeshanim Yevamot 65b, Piskei Rid Yevamot 65b, Ramban Yevamot 65b, Rashba Yevamot 65b, Meiri Yevamot 65b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 65b, Ritva Yevamot 65b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 65b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 65b, Steinsaltz Commentary Yevamot 65b, Collected Articles Yevamot 65b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144