×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאָמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה.
and they each said: Take them up to the sukka.
רי״ףתוספותהמאורותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה סוכה ב:ו} מתני׳ רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת [ביום] ואחת [בלילה]⁠1 וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. ועוד אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון ישלים בלילי2 יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר {קהלת א:טו} מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות3:
{בבלי סוכה כז ע״א} גמ׳ וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון4: מאי טעמא5 דגמרי6 חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה חג המצות לילה הראשון חובה [מכאן ואילך] רשות אף כאן לילה הראשון חובה [מכאן ואילך]⁠7 רשות וחג המצות מנא לן דלילה הראשון חובה דכת׳ {שמות יב:יח} בערב תאכלו מצות8.
1. ביום, בלילה: גט, גי, כ״י נ, דפוסים. וכן בה״ג, ר״ח, ריצ״ג, וברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״בלילה, ביום״.
2. ישלים בלילי: גט: ״יאכל לילי״.
3. מעות...להמנות: כ״י נ עד: ״לתקון״.
4. וחכמים אומרים...הראשון: גט עד: ״קצבה וכ׳⁠ ⁠״.
5. מאי טעמא: חסר ב-גט, כ״י נ.
6. דגמרי: דפוסים: דגמרינן.
7. מכאן ואילך, מכאן ואילך: גט, גי, כ״י נ, דפוסים, כבגמרא כאן ובפסחים צא ע״ב. וכן בה״ג, ר״ח, ריצ״ג, רמב״ם משנ״ת הל׳ סוכה (ו:ז). כ״י א: ״ושאר, ושאר הימים״ כלשון שבמכילתא (פסחא ח, שם יז), ובתוספתא (פסחים ב) לגבי חובת מצה.
8. וחג המצות מנא לן דלילה הראשון חובה דכת׳ בערב תאכלו מצות: פסוק הראיה בסוף המאמר, כפי שהוא בה״ג. בהלכות ריצ״ג חסר. ב-גט, כ״י נ, ובדפוסים מקומו לעיל באמצע המאמר: מה חג המצות לילה ראשונה חובה דכתיב בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות אף כאן...רשות וכן בר״ח.
ואמרו העלום לסוכה – בפ׳ בתרא דיומא (יומא עט:) מייתי מתני׳ דהכא בהאי לישנא לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לר׳ צדוק כו׳ היינו משום דמתרצינן מתניתין הכי מייתי לה הש״ס כאילו משנתנו שנויה כך.
ארבע עשרה סעודות ראויות לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. ואעפ״כ אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד דגמרינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה חג המצות לילה הראשון חובה דכתיב בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. וכתוב בהשלמה ואפילו הכי מברכינן לישב בסוכה כל שבעה, מה שאין כן באכילת מצה דלא מברכינן עלה אלא בלילי יום טוב ראשון. משום דלא דמו אהדדי, דאילו מצה ליכא משום מצוה בעולם באכילת מצה, אלא שיזהר מאכילת חמץ, ויכול לאכול בחולו של מועד פירות, וביום טוב ראשון שמצוה לאכול פת יכול לאכול פת אורז ופת דוחן שאין באין לידי חמוץ. לפיכך אינו מברך עליה אלא לילה הראשון שחייב לאכול מצה. אבל סוכה אע״פ שאכילתה אינה אלא לילה ראשון בלבד אפילו הכי חייב לישן בסוכה ולטייל בסוכה ולשנן בסוכה כל שבעה, ע״כ. ומי שלא אכל בלילי יום טוב ראשון אין לדבר תשלומין. ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון.
מתני׳ חוץ מלילי יו״ט ראשון של חג כו׳. נ״ב לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וק״ל וכן לילי האחרון של חג בפ׳ לולב וערבה:
בד״ה חזר בו ר״א אצל חכמים כו׳ ובהא מיהא פליג כו׳ כמו שיש תשלומין לקרבנות יום א׳ אף ביו״ט אחרון עכ״ל יראה שהוכרח הכא להאי טעמא דכמו שיש לו תשלומים לקרבנות כו׳ דמש״ה השתא למאי דחזר בו ר״א ולא תקשי לן מאי השלמה דסוכה איכא בליל יום טוב אחרון לתשלומין דליל יו״ט ראשון דבעו סוכה לכ״ע כיון דמצינו בו השלמה אחרת מיום אחרון ליום ראשון לגבי קרבנות אית לן למימר הך השלמה דאכילת יום אחרון לתשלומין ליל הראשון אע״ג דסוכה ליכא ביום אחרון אבל למאי דס״ד דהאי ישלים קאי לי״ד סעודות הא ודאי ליכא השלמה כיון דליכא סוכה ביום אחרון וליכא נמי השלמה אחרת מיום אחרון לשאר ימים ומהרש״ל דחק בזה לפרש דחיובא דליל יו״ט ראשון לאו בסוכה תליא אלא ילפי׳ מליל פסח דצריך אכילה כו׳ והאריך ע״ש ואין זה דומה דהא לגבי מצות סוכה ילפינן מליל פסח דכמו דמצות אכילה בליל פסח הוא מצה כך מצות אכילה בליל ראשון דחג הוא בסוכה כדאיתא בירושלמי שכתבו התוס׳ ודו״ק:
ואמרו: העלום לסוכה.
and they each said: Take them up to the sukka.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףתוספותהמאורותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטָלוֹ בְּמַפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו. הָא כְּבֵיצָה בָּעֵי סוּכָּה לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף וְאַבָּיֵי דִּילְמָא פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטִילָה וּבְרָכָה לָא בָּעֵי הָא כְּבֵיצָה בָּעֵי נְטִילָה וּבְרָכָה.:

And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth and he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. The Gemara infers: Had they given him an egg-bulk of food, he would have been required to eat it in a sukka. Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Yosef and Abaye, who said that one is permitted to eat that measure in the context of a casual meal outside the sukka. The Gemara answers: No proof can be cited from here, because perhaps the reason the mishna emphasizes that Rabbi Tzadok ate less than an egg-bulk of food is that eating less than an egg-bulk does not require washing hands and reciting a blessing after eating it; however, eating an egg-bulk requires washing and reciting a blessing.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשי׳ מדר׳ (יצחק) [צדוק] (דרש) נתנו לו אוכל פחות מכביצה ואכלו חוץ לסוכה במפה בלא נטילת ידים ובלא ברכה דייקינן מינה הא כביצה בעיא סוכה וקשיא לרב יוסף דאמר ב׳ וג׳ לגימות היא אכילת עראי שאוכלין חוץ לסוכה ולאביי דאמר כדאכיל בר בי רב ועייל לכלה ושנינן לעולם אפילו כביצה לא בעיא סוכה אלא דייקינן ממתני׳ דקתני פחות כביצה הא כביצה בעי נטילת ידים ובעי ברכה. וקי״ל הכי.
מתני׳ ר׳ אליעזר אומר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: נימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף – דאמר לעיל תרתי תלת.
ואביי – דאמר כדטעים בר בי רב דהיינו כביצה דכביצה אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא כדאמרי׳ בפ׳ בתרא דיומא (דף פ.) מכל האוכל אשר יאכל.
הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה – אבל סוכה אפי׳ כביצה נמי לא.
הא כביצה בעי נט״י לאכילה – ולא מישתרי במפה דחיישינן דלמא נגע כדמסיק פ׳ כל הבשר (חולין דף קז:) ומיהו תימה דהא ר׳ צדוק כהן היה כדפרישי׳ וא״כ אפי׳ כביצה שרי במפה בלא נט״י כדאמר שמואל התם התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות.
הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה – פירוש: בעי נטילת ידים ואף על פי שאוכלו במפה כדאמרינן בפרק כל הבשר דאוכל מחמת מאכל אף על פי שאינו נוגע בעי נטילת ידים והכא נמי אף על פי שאוכלו במפה בעי נטילת ידים ובעי ברכה לאחריו אבל פחות מכביצה לא בעי ברכה לאחריו משום דסבירא ליה כר׳ יהודה דתנן בפרק שלשה שאכלו כאחת עד כמה מזמנין עד כזית ר׳ יהודה אומר עד כביצה אבל מיהו אף על גב דר׳ צדוק סבירא ליה כר׳ יהודה הלכה כר׳ מאיר משום דתני ליה בסתמא דמשמע שכל החכמים היו סוברים כך ור׳ יהודה בלחודיה הוא דפליג ובעי כביצה וכך פסק שם רבינו יצחק זצוק״ל הלכה כתנא קמא ורבינו חננאל זצוק״ל כתב נמי התם וקימא לן כר׳ מאיר בהא מדפסיק ר׳ יוחנן כי הא דאמר ר׳ חייה בר אבא אמר ר׳ יוחנן ולהוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן והכי נמי אמר רב הונא בר יהודה משמיה דר׳ נתן שאינו מוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן דקימא לן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן וכך כתב גם בעל הלכות גדולות אף על גב דר׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה הכא הלכה כר׳ מאיר דקאי ר׳ יוחנן בשיטתיה דאמר ר׳ חייה בר אבה אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל זית מלוח ובירך עליו תחלה וסוף וכתב עוד בעל הלכות גדולות וכד אכיל כזית דגן מפיק ידי חובה מאן דאכלו שיעורא דרבנן כותיה או כזית או כביצה אבל אינהו אכלו עד שובעא ואיהו אכל כזית לא מפיק כזית שיעורא דאורייתא אלא מברך מאן דאכל ושבע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה {וכו׳}. הא כביצה בעי סוכה לימא תהוי תיובתא דאביי – דאמר כביצה כדפרישנא ורב יוסף דקאמר פשיטא תרתי תלת ביעי.
לא דילמא כביצה בעי נטילת ידים ובעי ברכה – ודאי דבעי ברכה אלא דילמא בעי נטילת ידים קאמר והא נקיט בספיקא דילמא, דדילמא סבירא ליה הכי לר׳ צדוק. אבל לית הלכתא הכי דקיימא לן התירו לתרומה דנאכלת במפה והכי איתה בחולין פרק כל הבשר ור׳ צדוק כהן אוכל תרומה הוה וחוליו בטהרת תרומה ולהכי נטלו במפה דאי לאו הכי לא הוה צריך למפה כלל לפחות מכביצה. והלכתא כאביי דאמר כביצה לא בעי סוכה דהוא אוכל הנאכל בבליעה אחת כדאיתה ביומא ופירות אפילו כמה אכילת עראי חשבינן להו ולעולם לא בעו סוכה. ושתי כותבות יותר מכביצה הן ולא בעו סוכה אי לאו משום חומרא והכי אמרינן ביומא וכן הלכתא.
אמר המאירי ר׳ אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה שהרי אמרו תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף בסוכה כן ונמצאו ארבעה עשר סעודות לשבעה ימים ושמא תאמר חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת אפשר שהסעודות הבאות מצד רגילות דירה הוא מונה וזו משום שבת היא וי״מ שאותה סעודה עומדת במקום אותה של לילה שמאחר שהוא שבע אינו חוזר ואוכל וכמה פעמים אדם אוכל באותו זמן סעודה של לילה מבעוד יום וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד שאף הם סוברים תשבו כעין תדורו אלא שדורשים אותו בפנים אחרים לומר מה דירה אי בעי אכיל ר״ל דברים שחייבים בסוכה כגון פת אי בעי לא אכיל אלא שמעביר את שעתו בדברים אחרים שאין חייבים עכשיו בסוכה כדי שיצא לו מתורת עראי אף בזו אין מטריחין אותו לאכול פת כדי לאכול בסוכה הא כל שהוא בא לאכול פת ודאי חייב בסוכה ובאכילת קבע וכן במיני תרגימא כמו שכתבנו ומ״מ יש חולקים לומר שאף מיני תרגימא פטורים והוא שאמרו חכמים שאין בה תשלומין שאם בפת אין כאן היכר ואם במיני תרגימא אין כאן השלמה והדברים נראים כשיטתנו כמו שכתבנו למעלה ושאלו בה בגמ׳ א״כ אף בלילי יום טוב נאמר כן והשיבוה מגזרה שוה של חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה וכדכתיב בערב תאכלו מצות אף סוכה כן ולענין אכילה הא לענין ישיבה ושינה ודאי כל שבעה חייב בה שהרי אף בביתו אי אפשר לו בלא הן והלכה כחכמים ושמא תאמר ובלילי יום טוב מיהא מה הוצרכנו לגזרה שוה והא ביום טוב אי אפשר בלא פת וכמו שביארנו במסכת ברכות שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון מחזירין אותו מפני שאי אפשר לו בלא פת וא״כ מה הוצרכנו בפסח לקביעות חובה לילה הראשון מן המקרא ובחג לגזרה שוה שבו ואף למחרתו הואיל ויום טוב הוא על כל פנים צריך הוא לאכול פת שהתענית ביום טוב איסורו איסור תורה ומדין שמחה ושמא תאמר לילה ראשונה תורה שהכתוב קבעו חובה למצה ואף לסוכה מגזרה שוה אבל מחרתו כל שאינו מתענה אין חובת אכילתו בפת אלא מדברי סופרים ועל זו אמרו שחוזר בברכה אם שכח ולא אמרו דיו בפירות אלא בראש חודש וחול המועד שאסור בתענית של אבל וצער אא״כ אוכל פירות לצאת מכלל תענית א״כ מדברי סופרים מיהא יתחייב אף למחרתו שהוא יום טוב בין בפסח בין בסוכות נראה לי שמ״מ למחרתו אפשר לפת בלא סוכה ובלא מצה בחג באכילת עראי ובפסח בבצקות של גוים וגדולי הראשונים תירצו בה שיום טוב של סוכה יצא מכלל זה ומטעם תשבו כעין תדורו ומ״מ לענין מצה לא תירצו בה כלל ויש לתרץ בה שאלמלא גזרה שוה לא היו חייבים בו בפת מתורת סוכה אלא מתורת יום טוב ועכשיו חייבים בו מתורת יום טוב ומתורת סוכה ולעבור עליו בשתים או שמא לא נתחייב מתורת יום טוב אלא כדי שלא יעבור יו״ט בתענית ואם נזדמן שאכל ערב יו״ט בכדי שהוא שבע אין עליו חובה לאכל בליל כניסת יום טוב עד למחרתו ומתורת סוכה ומצה חייב בלילה וכבר כתבנו בה דרכים אחרים במסכת ברכות פרק זימון:
והא כביצה בעי סוכה לימא תיהוי תיובית דרב יוסף ודאביי – דהא שיעורא דאביי הוא כביצה דאוכל הנאכל בבת אחת ובבליעה אחת הוא כביצה, כדאמרינן פרק [בת]⁠רא דיומא. זוהי גירסת הספרים, ואית דגרסי ״לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף״, ולא גרסי ״ודאביי״, ומפרשי דשיעורא דאביי הוא פחות מכביצה. והעיקר כגירסא קמא. ומשני דכביצה [לא בעיא] סוכה ומשום נטילת ידים וברכה הוא דנקט פחות מכביצה, דאי איכא כביצה בעיא נטילת ידים וברכה לאחריה אפילו לרבי יהודה, דדריש ואכלת ושבעת וברכת ואכילה שיש בה שביעה [ואיזו היא זו כביצה]. ומיהו לרבי מאיר דהלכתא כותיה דאמר ואכלת ושבעת בכזית, כזית [בעיא] נטילת ידים וברכת המזון. ואי קשיא למאי דפרישנא למילתיה דאביי הא דפרק יום הכפורים אמר רב יהודה כותבת שאמרו יתירה מכביצה ומיתיבי מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהביאו לו לטעום את התבשיל ולר״ג שתי כותבות ודלי של מים ואמר העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו ואי ס״ד כותבת שאמרו, פי׳ במשנה, כמוה וכגרעינתה, יתירה מכביצה, השתא שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה כותבת אחת בגרעינתה מי הוא יתירה מכביצה. והאי פירכא ודאי אליבא דאביי היא, דאילו לרב יוסף אפשר דשתי כותבות הוו שתי ביצים ואפילו הכי פטור מן הסוכה, דשיעורא דרב יוסף הוא תרתי תלת כדפרישנא לעיל, אלא ודאי אליבא דאביי פריך, ומדקאמר שתי כותבות לא הוו כביצה, משמע דאי הוו כביצה מיחייב בסוכה, וקשיא לפירושא קמא דפרישנא דשיעורא דאביי הוא כביצה. תריץ דלרווחא דמילתא הוא דקאמר הכי, דאפילו הוו שתי כותבות [כביצה] או יותר מעט מצי לאקשויי השתא שתי כותבות בלא גרעינתה לא הויין אלא כביצה או יותר מעט, וכותבת אחת בגרעינתה הוי יותר מכביצה. אלא מילתא דפשיטא ליה נקט דפחות מכביצה הוא אכילת ארעי, ולעולם שיעורא דאביי הוא כמו שאדם מכניס בפיו לבלוע, והוא או כביצה או פחות מעט או יותר מעט, כמו שיש ביצה גדולה זו מזו. וכן תבין דעת הר״ם שכתב פרק ששי ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה אא״כ אכל אכילת ארעי ביצה או פחות מעט או יותר מעט ע״כ. ופסק כאביי וכן פסק הרי״ף, והטעם דבתרא הוא. ועוד דההיא שיטתא דיומא כותיה שייכא כמו שביארנו.
הא כביצה בעו סוכה כו׳ – פירשתיה למעלה.
וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו. ומדייקים מכאן: הא [הרי] אם היה זה אוכל בשיעור כביצה, בעי [היה צריך] לאכלו בסוכה. לימא תיהוי תיובתיה [שמא תאמר שתהא זו קושיה] על שיטת רב יוסף ואביי שאמרו (לעיל כו, א) שכשיעור זה מותר לו לאדם לאכול עראי חוץ לסוכה! ומשיבים: מכאן אין להוכיח, כי דילמא [שמא] פחות מכביצה נטילה לידים וברכה (ברכת המזון) לא בעי [צריך], הא [הרי] שיעור כביצה בעי [צריך] נטילה וברכה, ומשום כך סיפר את המעשה כך, אבל לענין סוכה אין ללמוד מכאן, ושמא אף בשיעור כביצה אינו חייב בסוכה.
And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth and he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. The Gemara infers: Had they given him an egg-bulk of food, he would have been required to eat it in a sukka. Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Yosef and Abaye, who said that one is permitted to eat that measure in the context of a casual meal outside the sukka. The Gemara answers: No proof can be cited from here, because perhaps the reason the mishna emphasizes that Rabbi Tzadok ate less than an egg-bulk of food is that eating less than an egg-bulk does not require washing hands and reciting a blessing after eating it; however, eating an egg-bulk requires washing and reciting a blessing.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אוחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר קִצְבָה חוּץ מִלֵּילֵי יו״טיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד.

MISHNA: Rabbi Eliezer says: A person is obligated to eat fourteen meals in the sukka over the course of the seven days of the festival of Sukkot, one during the day each day and one at night each night. And the Rabbis say: There is no quota for the number of meals, and one may choose whether or not to eat any of the meals except for the meal on the evening of the first Festival day of Sukkot, which one is required to eat in the sukka.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה אינו חייב אלא [ליל] יום טוב הראשון בלבד כרבי שמעון בן יהוצדק דאמר נאמר חמשה עשר בחג המצות אכילת מצה ונאמר בחמשה עשר בחג הסוכות ישיבה כעין דירה מה חג המצות אכילת [מצה] בלילה הראשון חובה שנאמר בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. אף בחג הסוכות ישיבה כעין דירה באכילה בסוכה. מכאן ואילך רשות דמצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ י״ד סעודות – ובגמרא מפרש טעמא.
אין לדבר קצבה – אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה.
חוץ מלילי י״ט הראשון – שאינו רשאי להתענות כדיליף בגמרא.
וכל אכילות קבע שאדם אוכל לא יאכל אלא בסוכה. ואי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, חוץ מלילי י״ט הראשון שהיא חובה דתנן ר׳ אליעזר אומר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. וחכמים אומרים אין לדבר קיצבה, אלא אי אכיל אכיל בסוכה ואי בעי לא אכיל, חוץ מלילי י״ט הראשון דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה אף כאן לילה הראשון חובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתניתין. ר׳ אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א׳ ביום וא׳ בלילה. וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. ועוד אמר ר׳ אליעזר1 מי שלא אכל ליל יום טוב הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וגו׳.
1. כן ברוב עדי הנוסח של הבבלי, וכן בכ״י מוסקבה 185 לעיל ולהלן. בכ״י בהמ״ל 1608 של הבבלי, ובכ״י מוסקבה 185 כאן: ״אלעזר״.
ר׳ אליעזר אומר ארבעה עשר סעודות חייב אדם לאכול בסוכה – וכי תימא חמש עשרה סעודות הן עם שלש סעודות של שבת, דאי איפשר דשבעת יומי בלא שבת. יש לומר דכיון דאכל סעודה שלישית במנחה תו לא אכיל בליל מוצאי שבת, ואשתכח דאינן כי אם ארבע עשרה.
ואסיקנא דלית הלכתא כר׳ אליעזר אלא כרבנן, ולילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, דגמירנא חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות. ועל כן צריך לתת טעם למה שמברכין על הסוכה כל שבעה יותר ממצה שאין מברכין עליה אלא לילה הראשון בלבד. וכתב הר״ז ז״ל דכיון דאיכא חיוב שינה כל שבעה, ואי איפשר לאדם להיות שבעה ימים בלא שינה, נמצא חיוב הסוכה נמשך כל שבעה, יותר ממצה דאיפשר בפירות כל שבעה בלא מצה כלל. והחכם הגדול מורינו ורבינו ר׳ שמואל ב״ו שלמה זצ״ל תירץ דשאני מצה שאכילתה בשאר הימים אינה לשום - מצות מצה אלא לצורך גופו להשביע רעבו, לפי שאינו יכול להשביע עצמו בחמץ. ודומה למי שאוכל בשר בהמה טהורה לפי שאינו יכול לאכול בשר בהמה טמאה שאינו מברך אקב״ו לאכול בשר טהורה, אבל הישיבה בסוכה ודאי לא צורך גופו הוא ולא להשביע רעבו אלא לקיום המצוה, ולפיכך צריך לברך: עוד צריך לדקדק בזה דהכא אמרינן מכאן ואילך רשות ובפ׳ ג׳ שאכלו אמרינן שבתות וימים טובים דלא סגיא דלא אכיל אם טעה ולא הזכיר מעין המאורע בברכת המזון חוזר. ולא מצינו למימר משום דמכאן ואילך רשות דאמר רבא מסעודה חשובה של פת קאמר שהיא רשות. אבל אכילה של פירות ומיני תרגימא הרי הם חובה כדי שלא יתענה. והיינו נמי דקאמר התם לא סגיא דלא אכיל פירות או שאר מיני תרגימא כדי שלא יתענה, אם כן היה מחייב הטועה לחזור ולברך מפני שהסעודה חובה היא. והלא ההזכרה של מעין המאורע אינה אלא בברכת המזון, (דלאו) [אבל] בברכת הפירות לא נתקנה. ועל זה דחק הרב בעל התוספות [לפרש] לההיא דקאמרינן התם דחוזר בימים טובים לא מיתוקמא אלא בליל ראשון של פסח או של חג (או עצרת וראש השנה), שהסעודה היא חובה. וזה דוחק גדול, ואין מי שישגיח על זה, ואיפשר לומר דאע״ג דבחג ובפסח מכאן ואילך רשות, מכל מקום בחג אי בעי למיכל פת דגן לא סגיא דלא אכיל ליה בסוכה, הילכך חובה עליו להזכיר מעין המאורע בברכת המזון.
המשנה הששית והיא מענין החלק הזה ג״כ והוא שאמר ר׳ אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון [של חג בלבד. ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון] ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות אמר הר״ם ר׳ אליעזר אומר כי מה שאמר השם בסוכות תשבו שבעת ימים חייב האדם להשתמש בסוכה כמו שמשתמש בביתו תמיד אכילתו ביום ואכילתו בלילה וחכמים למדין חמשה עשר בתשרי מחמשה עשר בניסן כמו שאכילת מצה ליל ראשון בלבד ואחר כך אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו כמו כן בסוכות ומה שאמר ר׳ אליעזר וישלים ר״ל שיאכל מהפירות פי שנים מה שהוא רגיל לאכול מהם כל לילה ולילה אבל הלחם והבשר אין עולין לו לשתי סעודות ואין הלכה כר׳ אליעזר:
י״ד סעודות – בגמרא מפרש טעמא.
אין לדבר קצבה – אם רצה שלא לאכול דבר ושיעור שיחול עליו חיוב סוכה אין אנו זקוקין לו. אבל אם יאכל שיעור לא יאכל אלא בסוכה. ומיהו ודאי אסור להתענות בי״ט.
חוץ מלילי י״ט הראשון – בגמרא מפרש טעמא שחובה עליו שיאכל בליל ראשון.
במשנה ר״א אומר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. ויש לדקדק דאטו ר״א מנינא אתא לאשמעינן ולא היה צריך לומר אלא אחת ביום ואחת בלילה וממילא ידעינן שהן י״ד ואין מנין י״ד רמז כלל בדרשא דתשבו כעין תדורו כדי שנאמר דלעולם מצריך ר״א שישלים המנין של י״ד סעודות. ועוד קשה כיון דאי אפשר לז׳ ימים בלא שבת ובשבת בעינן ג׳ סעודות א״כ ט״ו בעינן כדמשמע נמי בפרק כל כתבי (שבת דף קי״ח) וקושיא זו שייך יותר על לשון הטוא״ח שהביא משנה זו וכ״כ הב״י בשם הרא״ש והר״ן שרוצין לדמות סעודה שלישית לדידן לאותן י״ד סעודות דקאמר ר״א לענין דיוצאין במיני תרגימא ולא הרגיש בזה דאדרבה מסוגיא זו משמע להיפוך דא״כ ט״ו נינהו. ועוד דעכ״פ תעלה סעודה שלישית לתשלום י״ד סעודות ובכה״ג לאידך דר״א אם לא אכל ליל י״ט ראשון שצריך להשלים בליל י״ט אחרון וכתבו כל המפרשים דכ״ש שאם השלים בא׳ מז׳ דימי החג יצא והיכי משכחת לה דתיפוק ליה דבלא״ה סעודה שלישית עולה לו למנין השלמה וכ״ש דקשה טפי לשיטת הסוברים דסעודה ג׳ נמי בעינן פת דוקא ויש ליישב ע״פ שיטת רש״י ויבואר בסמוך:
בפרש״י בד״ה אין לדבר קצבה אם רצו להתענות כו׳ נראה דלשון להתענות לאו דוקא דאסור להתענות בי״ט מיהו מדרבנן אלא דעיקר כוונתו דאין אנו נזקקין לו מצד חיוב סוכה. ועוד יש לומר דלשון להתענות אתי כפשטיה לענין אכילת לילה דבליל ח״ה לא אשכחן שום איסור להתענות בו דלילה לא שמיה תענית כלל. מיהו מה שהוצרך רש״י לפרש בלשון תענית ולא מפרש בפשיטות שאם רצו שלא לאכול פת רשאי היינו משום דניחא ליה לפרש אפילו למ״ד ביומא דף ע״ט פירי בעי סוכה וכדמשמע נמי מלשון רש״י בסמוך גבי מיני תרגימא וע״ש בתוספת:
א משנה ר׳ אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, ויכול לאכול כמה שרוצה או שלא לאכול כלל, חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג בלבד שמצוה היא לאכול אז בסוכה.
MISHNA: Rabbi Eliezer says: A person is obligated to eat fourteen meals in the sukka over the course of the seven days of the festival of Sukkot, one during the day each day and one at night each night. And the Rabbis say: There is no quota for the number of meals, and one may choose whether or not to eat any of the meals except for the meal on the evening of the first Festival day of Sukkot, which one is required to eat in the sukka.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְעוֹד אָמַר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִי שֶׁלֹּא אָכַל [לֵילֵי] יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן יַשְׁלִים לֵילֵי יו״טיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין וְעַל זֶה נֶאֱמַר {קהלת א׳:ט״ו} מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.:

And furthermore, Rabbi Eliezer said: One who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate with a meal on the evening of the last day of the Festival, on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that he will not eat it in the sukka. And the Rabbis say: There is no compensation for this matter, and with regard to similar cases where it is impossible to rectify failure to fulfill a positive mitzva, it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד א״ר אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון. והא חיובי מחייב ליה לאכול בכל יום ב׳ סעודות והנה חייב בשאר הימים וכל שכן בליל יום טוב הראשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ישלים – סעודתו זאת בי״ט האחרון בשמיני עצרת ואע״פ שאינו בסוכה ובגמרא פריך עלה.
ועוד אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון משלים בלילי יום טוב האחרון – פירוש: משלים ואוכל בסוכה ואין כאן משום בל תוסיף שכיון שהוא מתכוין להשלים חסרון שבעת ימי הסוכה אין זה מתכוין להוסיף ובודאי אילו אכל כל ארבע עשרה סעודות בסוכה ועוד היה אוכל בליל שמיני בסוכה זה היה בל תוסיף. והמורה אמר שאם ימלא החסרון בסוכה איכא בל תוסיף. ואינו נראה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון משלים אף בלילי יום טוב האחרון ושאלו בגמרא והא אמר ר״א ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וא״כ היה לומר מי שחיסר אחת מסעודותיו ומאי לילה הראשון דנקיט וגדולי הרבנים פירשו והא אמר וכו׳ דכולהו בסוכה ולילי יום טוב האחרון ליכא סוכה דהא עבר על בל תוסיף וא״כ מאי תשלומין איכא אחר שאין שם סוכה ותירצו שחזר בו ר׳ אליעזר בראשונה ושלא לחייב אלא בלילה הראשון וחדש בה לומר שאם לא אכל ישלים ולפירוש גדולי הרבנים קשה לפרש שאף כשחזר בו אם השאלה היא האיך היא תשלומין אחר שאין שם סוכה מה הועלנו בתירוצו ואף בלילה הראשון האיך היא תשלומין בלא סוכה עד שרבים פירשוה כפירושנו וסוברים שהשלמתה בסוכה ובל תוסיף אין כאן דבל תוסיף שלא בזמנו בעי כונה וזו אין בה כוונת מצוה (ולא) [אלא] כוונת תשלומין ומ״מ מלשון הגמרא נראה לי שאינו סובר תשלומין אלו באכילה בסוכה שהרי שאלו במאי אי בריפתא סעודה דיומיה היא כלומר ואין כאן היכר שתהא לתשלומין ואם בסוכה הרי יש כאן היכר אלא שאינה בסוכה אלא שלכתחלה לפי פירושנו היה סובר שהסעודה הנתקנת לליל אחרון תהא עולה לתשלומין והקשה בה סעודה דיומיה היא ומאי היכרא איכא ותירץ בגמרא שלא בפת וסעודה שאין לדבר היכר ויאמרו שסעודת היום היא אלא במיני תרגימא כלומר פרפראות ומעדנים ולא בפירות לבד שהרי אין השלמה במה שאין בו חיוב סוכה ומה שהזכירו גדולי הרבנים בזו פירות פירושן בצירוף כסנין ופרפראות שמביא לאחר סלוק סעודה על צד הרגיל אלא שקשה לפרש מה הן התשלומין אחר שאינה בסוכה אלא שאפשר לפרשה בסוכה וכגון שאף הוא אוכל בלילי יום טוב אם אחר שפסק קידוש שעל פי הראיה דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן אם אף בזמן אחר וכגון שאין לו מקום להוריד את כליו או שמא הוא סובר שעכ״פ צריך לאכלה בסוכה מדין תשלומין אלא שזו שהקשו שאין זה היכר הוא מפני שיחשבו עליו שאין לו מקום להוריד בו את כליו ואע״ג שהוא צריך לפסלה אין הבריות מרגישות בכך ומ״מ לענין פסק אין לנו בטרח זה כלום אלא שכתבנוה דרך ביאור ומ״מ הלכה כחכמים שאמרו אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואע״פ שפסקנו שאין חובה באכילה אלא בלילה הראשון מברכין בה לישב בסוכה כל שבעה ואינו דומה למצה שהמצה אין בה אלא אכילה ואין חיוב אכילתה אלא לילה הראשון והרי אפשר לו בדברים אחרים אבל סוכה מצותה אף בישיבה ושינה והרי לענין אלו חייב בהם כל שבעה שהרי אי אפשר לו שבעה ימים בלא ישיבה ושינה כמו שביארנו וי״מ בטעם זה שהמצה כשאוכלה כל שבעה אינו אוכל ממנה לשם חובה אלא להשביע רעבונו ואינו אוכל ממנה אלא מפני שאי אפשר לו בחמץ והרי זה כאוכל בהמה טהורה מפני שאי אפשר לו בטמאה אבל ישיבת סוכה אינו אלא לקיים המצוה שהרי אי אפשר לו בלא ישיבה ושינה וחיובם בסוכה והלכך מברך עליה כל שבעה וכשתדקדק בדבר יפה הכל ענין אחד:
ישלים – בשמיני עצרת. ואע״פ שאינה בסוכה, ובגמרא פריך האמר שחייב לאכול י״ד סעודות בסוכה, ובציר להו חדא.
הא דתנן ועוד א״ר אליעזר מי שלא אכל בלילי י״ט הראשון ישלים ללילי י״ט האחרון – פי׳ אף ללילי י״ט האחרון וכ״ש בתוך החג עצמו דהא משלמי חגיגה גמר לה שאם לא חגג בי״ט הראשון שחוגג את כל הראשון וי״ט האחרון של חג והכי מוכח בגמרא.
ועוד אמר ר׳ אליעזר: מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון של חג — ישלים סעודה בלילי יום טוב האחרון של חג בשמיני עצרת, אף שאינו אוכל בסוכה. וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה וכיוצא בזה שביטל מצות עשה שאין לה תיקון נאמר: ״מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות״ (קהלת א, טו).
And furthermore, Rabbi Eliezer said: One who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate with a meal on the evening of the last day of the Festival, on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that he will not eat it in the sukka. And the Rabbis say: There is no compensation for this matter, and with regard to similar cases where it is impossible to rectify failure to fulfill a positive mitzva, it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעְמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ מָה דִּירָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אַף סוּכָּה אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.

GEMARA: The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer, who mandates eating fourteen meals in the sukka? The Gemara answers that he derives his opinion from the verse: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), which the Sages interpreted to mean: Reside as you dwell in your permanent home. Therefore, just as in one’s dwelling one typically eats one meal during the day and one meal at night, so too, in a sukka one eats one meal during the day and one meal at night.
רי״ףתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תשבו כעין תדורו – בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה את הלילות כבימים אף ישיבה האמורה כאן עשה בה לילות כבימים וטעמא דרבנן מפרש ר׳ יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט״ו בחג מה ט״ו הנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט״ו הנאמר בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה ר׳ זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא מאי טעמא דר׳ אליעזר דכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה – כן דרך אכילה בסוכה.
מה דירה אחת ביום – כלומר שאוכל פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. שזהו דרך רוב העולם.
אף סוכה – שחייבה תורה לישב שם ז׳ ימים, צריך שיאכל שם כעין שהוא אוכל בביתו שהוא דר שם כל השנה והיינו י״ד סעודות בז׳ הימים. ורבנן סברי דלפטרו מאכילה אמרה תורה שישב שם כל שבעה. ואמרה תורה תשבו כעין תדורו דמה דירתו אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אף סוכה שחייבה תורה לישב שם כל שבעה כעין דירה קאמר, שאם ירצה יאכל ואם ירצה לא יאכל. ומיהו דברי הכל הוא שחייב לישב בה מן התורה כל שבעה. ומשום הכי מברך כל שבעה כל זמן שנכנס לישב בסוכה אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה.
תוס׳ בד״ה תשבו כעין תדורו כו׳ למצה כשהוא תאוה. נ״ב נ״ל שזה הביאו התוס׳ לפסק הלכה שיחמיר האדם על עצמו לאכול בליל הראשון לתאוה כמו בליל פסח וכן מאי שאמר אחריו שצריך כזית דגן צריכא נמי להחמיר כמו שמשמע אח״כ מדברי התוס׳ שאינו יוצא במיני תרגימא וק״ל:
בתוספות בד״ה תשבו כעין תדורו בירושלמי יליף בג״ש כו׳ עס״ה. נראה דהא דמייתי הך ילפותא דירושלמי אליבא דר״א היינו משום דמשמע להו דלא פליג הירושלמי אגמרא דידן דמשמע דטעמא דר״א משום תשבו כעין תדורו. ובאמת שאין זה טעם עיקר דודאי שפיר קאמרי רבנן מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל מש״ה מייתי נמי הך ג״ש דירושלמי דהאי תשבו דסוכה הוי כאילו כתיב ביה בהדיא יומם ולילה כמו בתשבו דמילואים והך ג״ש בא ללמד דלילות כימים לגמרי לענין סוכה ולאפוקי דלא ניליף סוכה מלולב מה להלן ימים ולא לילות כדאיתא נמי בגמרא דידן בר״פ לולב וערבה דמייתי הך ג״ש גופא לענין זה דלילות כימים וא״כ מאחר שזכינו לדין דלילות כימים לענין סוכה וכיון דביום ודאי עיקר מצות סוכה לענין אכילה ושתייה כדיליף לה הכא ולקמן בברייתא מתשבו כעין תדורו א״כ בלילה נמי צריך לקיים מצות סוכה באכילה ושתייה כמו ביום כן נראה לי נכון ומה שהביאו התוספות הירושלמי אליבא דרבנן היינו משום דאשמעינן מינה דבלילה ראשונה חייב לאכול כזית דגן בסוכה ולאכול לתאבון כמו במצה ודו״ק:
ב גמרא שואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר׳ אליעזר המחייב לאכול בסוכה? ומשיבים: לדעתו מה שנאמר ״בסוכות תשבו״ (ויקרא כג מב), ואמרו חכמים שתהא ישיבה זו הוא כעין תדורו, כדרך שנוהג אדם בדירתו הקבועה. מה דירה אדם אוכל כרגיל סעודה אחת ביום וסעודה אחת בלילה, אף סוכה — סעודה אחת ביום ואחת בלילה.
GEMARA: The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer, who mandates eating fourteen meals in the sukka? The Gemara answers that he derives his opinion from the verse: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), which the Sages interpreted to mean: Reside as you dwell in your permanent home. Therefore, just as in one’s dwelling one typically eats one meal during the day and one meal at night, so too, in a sukka one eats one meal during the day and one meal at night.
רי״ףתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּנַן בכְּדִירָה מָה דִּירָה אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל אַף סוּכָּה נָמֵי אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל.

The Gemara asks: And how do the Rabbis interpret that verse? The Gemara answers: They explain that a sukka is like a permanent dwelling. Just as in one’s dwelling, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat, so too, in the sukka, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל – כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל ומשמע הכא דבי״ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מליל י״ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י״ט בברכת המזון אינו צריך לחזור והא דאמרי׳ פ׳ שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי״ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא בלילי י״ט הראשון של פסח ובלילי י״ט הראשון של חג והא דאשכחן בפ׳ ב׳ דביצה (ביצה טו:) ובפ׳ אלו דברים בפסחים (פסחים סח:) גבי י״ט חלקהו חציו לה׳ וחציו לכם חציו לאכילה וחציו לבית המדרש דברי ר׳ יהושע אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י״ט אבל לילי י״ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות אע״ג דלר׳ אליעזר אמרינן בשאר ימים אם השלים במיני תרגימא יצא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן כדירה מה דירה רשות אף סוכה רשות אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל – הא לאו דוקא דודאי ביום טוב לא סגיא דלא אכיל כדאמרינן התם בברכות אי טעה ולא הזכיר של ראש חודש בברכת המזון אין מחזירין אותו מאי טעמא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל – פירוש: פת, אבל אפילו בראש חודש לא סגיא דלא אכיל מידי אחריני, דאסור להתענות בראש חודש. אלא אי בעי לא אכיל – פת קאמר. טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון מחזירין מאי טעמא דלא סגיא דלא אכיל פת אלא ודאי כדקאמר הכא אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל מדין סוכה קאמר.
הא דאמרי׳ אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל לאו למימרא דלא אכיל פת דהא חיי׳ לאכול פת בשבתות וי״ט דאמרינן בפ׳ שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של ר״ח בבהמ״ז אין מחזירין אותו בשבתות וי״ט מחזירין אותו פרישנא משום דר״ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ושבתות וי״ט ע״כ אכיל. והא ודאי כי אמרי׳ דבר״ח אי בעי לא אכיל לאו דלא אכיל כלל דהא אסור להתענות בה אלא דלא אכיל פת קאמר ומינה דבשבתות וי״ט על כרחיה אכיל פת וליכא למימר דהיינו דוקא בליל הראשונה של פסח שקבעו הכתוב חובה מדכתיב בערב תאכלו מצות ובלילה י״ט הראשון של חג דגמרי ט״ו ט״ו מחג המצות כדאיתא בסמוך אבל שאר ימים טובים לא מחייב לאכול פת דהא ליתא מדאמרינן התם סתמא בשבתות וי״ט מחזירין אותו ולא קא׳ אין מחזירין אלא בשל ר״ח אלמא כלהו י״ט בני חזר׳ משום דלא סגי דלא אכיל פת וחייב בהם בסעודה ולחם משנה כשבת וחציו לה׳ וחציו לכם כדאיתא בי״ט ואפילו רבי אליעזר לא פטר אלא בשכולו ליי׳ ובעצרת הכל מודים שכלו לכם ומה שחדש הכתוב בלילי י״ט ראשון של פסח מדכתיב בערב תאכלו מצות היינו לחייבו בדין מצה ראויה דאלו מדין י״ט יוצא בכל שהוא פת ובמצה עשירה וכן בלילה הראשונה של סוכה ושאר ימים אמרי׳ הכי דאי בעי לא אכיל מדין סוכה אלא אוכל עד כביצה פת חוץ לסוכה ויצא מדין י״ט ולפיכך בא הכתוב וחייבו לאכול בסוכה משום מצות סוכה בלילה הראשונה דילפינן ט״ו ט״ו ממצה אבל בשאר ימי החג כל שלא אכל קבע חוץ לסוכה אם אכל כזית פת חוץ לסוכה ועשה שאר ענין בסוכה יצא מחובת י״ט וחובת סוכה. ומצינו למדין ששבתות וי״ט שוין להתחייב באכילת כזית פת בג׳ סעודות ובליל י״ט של פסח חייב במצה ראויה ובליל י״ט ראשון של סוכות חייב לאכול פת בסוכה ושיעור אכילה זו של לילי סוכות י״א שהוא יותר מכביצה שהוא אכילת קבע וחייב בסוכה ולא ילפינן מחג המצות אלא לחייבו באכילת פת כמוהו אבל אין שיעוריהם שוים דבמצה דחיוב אכילת מצה היא סתם אכילה הוא כזית אבל הכא דחיוב אכילה בסוכה הוא מדין סוכה שיעור הראוי לחובה דהיינו יותר מכביצה בעינן וכן היה אומר מורי נר״ו אבל אחר כך חזר בו ואמר לי דכיון דגמרינן ג״ש מחג המצות לגמרי דרשינן מה התם בכזית אף כאן בכזית מדלא פירשו לה בשמעתין ואע״ג דבשאר החג כזית לית ליה קבע ורשאי לאכלו חוץ לסוכה בליל הראשון שקבעו הכתוב חובה בסוכה עשאו אכילת קבע וזה נכון ולא מצינן חילוק בימי החג בין ליל הא׳ לשאר ימים אלא בחיוב אכילה זו דאלו בעניני חיוב הסוכה שלא לאכול ולשתות קבע חוץ לסוכה ושלא לישן קבע חוץ לסוכה דינ׳ שוה והכתוב השוה אותם בסוכות תשבו שבעת ימים וזה פשוטו אבל שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה בלילה הראשונה של סוכות ואפי׳ ירדו גשמים שינת עראי מיהת ולא התירו לו לירד מן הסוכה אלא בשאר ימים שהם רשות אבל בלילה הראשונה הכתוב קבעו חובה מג״ש דט״ו ט״ו מחג המצות והא ליתא כלל לפום האי דכתיבנא שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל ח׳ של פסח דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה. ותו דא״כ היה סתים לן תנא לקמן שאם ירדו גשמים יצאו מן הסוכה ולא חלק בין ליל הראשון לשאר ימים אלא ודאי דהא ליתא כלל ומה שכתבנו נכון ועיקר לכל מודה על האמת מפי מורי נר״ו.
בד״ה אי בעי אכיל כו׳ אפשר בבישרא ופירי דאין בהן בהמ״ז כו׳. נ״ב אבל בתוס׳ פ׳ שלשה שאכלו פסקו התוס׳ בשם ר״י דצריך פת ביו״ט כמו בשבת וחוזר ביו״ט כמו בשבת והא דקאמר הכא אי בעי לא אכיל היינו כשירדו גשמים לאפוקי בליל הראשון צריך כזית דגן אפי׳ ירדו גשמים וכן דעת הרא״ש לשם וכן מסקנת הטור:
בד״ה במיני תרגימא כו׳ ואין ללמוד מכאן כו׳. נ״ב וכן פסק הרא״ש:
תוס׳ בד״ה אי בעי אכיל כו׳ אע״ג דלר״א אמרינן בשאר ימים אם משלים במיני תרגימא יצא עכ״ל לשיטתם כתבו כך דבשאר ימים מהי״ד סעודות אם משלים אותן במיני תרגימא יצא משא״כ בסעודת ליל ראשון דחג דלא מהני בה השלמה במיני תרגימא כיון דסעודת ליל ראשון בעי כזית דגן כמו שהקשו לקמן לפרש״י ולדבריהם גרסינן במתני׳ מי שלא אכל ביו״ט ראשון ישלים כו׳ וכ״ה בכל נוסחאות המשנה הישנים אבל חדשים מקרוב באו שהגיהו מי שלא אכל בליל יו״ט ראשון ישלים כו׳ ואין זה נכון לדברי התוס׳ דלא מהני השלמה לסעודת ליל יו״ט ראשון:
ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה טעמם? לדעתם סוכה היא כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל אם רוצה אינו אוכל], אף סוכה נמי [גם כן] אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל אם רוצה אינו אוכל].
The Gemara asks: And how do the Rabbis interpret that verse? The Gemara answers: They explain that a sukka is like a permanent dwelling. Just as in one’s dwelling, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat, so too, in the sukka, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי הָכִי אפי׳אֲפִילּוּ לֵילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן נָמֵי.

The Gemara asks: If so, then according to the Rabbis, even on the first Festival evening as well one should not be required to eat in the sukka.
רי״ףהמאורותרא״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי לילי יום טוב הראשון נמי – לא לחייב מדין הסוכה.
ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו לילי יום טוב הראשון נמי [גם כן] אם לא ירצה לא יאכל!
The Gemara asks: If so, then according to the Rabbis, even on the first Festival evening as well one should not be required to eat in the sukka.
רי״ףהמאורותרא״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק נֶאֱמַר כָּאן חֲמִשָּׁה עָשָׂר ונאמ׳וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחַג הַמַּצּוֹת מָה לְהַלָּן לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת אַף כָּאן לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת.

Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There is a verbal analogy between the festivals of Passover and Sukkot. It is stated here, with regard to Sukkot: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot for seven days unto the Lord” (Leviticus 23:34). And it is stated: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot unto the Lord” (Leviticus 23:6) with regard to the festival of Passover. Just as there, with regard to Passover, on the first night there is an obligation to eat matza and from that point onward it is optional, as from that point onward the only obligation is to refrain from eating leaven, so too here, with regard to Sukkot, on the first night there is an obligation to eat in the sukka and from that point onward it is optional.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מכאן ואילך רשות – דהכי ילפינן לה בפ׳ בתרא דפסחים (דף קכ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששה רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה אלא אם באת לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
והתם גופיה מנלן – דלילה הראשון מיהא חובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק נאמר כאן בחג הסוכות חמשה עשר ונאמר בחג המצות חמשה עשר מה להלן לילה הראשונה חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות. והתם גופיה מנא לן – דלילה ראשונה גופה חובה דכתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה.
בגמ׳ - לילה הראשון חובה. בין בסוכה ובין במצה יש חובה בלילה הראשון של החג. ברם חלוקים הם בכך שבאכילת מצה אין קיום מצוה בשאר ימי החג ואילו בסוכה כל זמן שיושב ואוכל בסוכה תוך ז׳ מקיים מצוה. אך לדעת הגר״א (מעשה רב הל׳ פסח אות קפ״א) גם במצה יש קיום מצוה באכילתה כל ז׳ ימי החג.⁠א
והנה בנוגע למצה אליבא דמ״ד במס׳ פסחים (קכ.) שמצה בזמן הזה דרבנן, צ״ב במצות הסוכה הנלמדת בלילה הראשון ממצה - האם גם חובת אכילה זו בסוכה בזה״ז מדרבנן בלבד, וצ״ע.
א. ראה ר״א אבן עזרא ופי׳ החזקוני פרשת בא.
אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן בסכות: ״חמשה עשר״ (״בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה׳⁠ ⁠״. ויקרא כג, לד), ונאמר: ״חמשה עשר״ בחג המצות (״ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה׳⁠ ⁠״. ויקרא כג, ו), מה להלן בחג המצות לילה ראשון חובה היא לאכול מצות, מכאן ואילך רשות ואם אינו רוצה אינו אוכל מצה (ובלבד שלא יאכל חמץ). אף כאן בסוכה — לילה הראשון חובה לאכול, מכאן ואילך רשות.
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There is a verbal analogy between the festivals of Passover and Sukkot. It is stated here, with regard to Sukkot: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot for seven days unto the Lord” (Leviticus 23:34). And it is stated: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot unto the Lord” (Leviticus 23:6) with regard to the festival of Passover. Just as there, with regard to Passover, on the first night there is an obligation to eat matza and from that point onward it is optional, as from that point onward the only obligation is to refrain from eating leaven, so too here, with regard to Sukkot, on the first night there is an obligation to eat in the sukka and from that point onward it is optional.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָתָם מְנָלַן אָמַר קְרָא {שמות י״ב:י״ח} בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה.:

The Gemara asks: And there, with regard to Passover, from where do we derive that there is an obligation to eat matza on the first night? The Gemara answers that the verse says: “In the evening you shall eat matzot (Exodus 12:18). The verse established it as an obligation.
רי״ףהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכתוב קבעו חובה – ומינה מה התם ליל ראשון של פסח בכזית סגי, אף הכא בליל ראשון של חג אם אכל כזית יצא. וכן כתב הר״ם פרק ו׳.
ושואלים: והתם מנא לן [ושם מניין לנו] שאכן יש בפסח חובה לאכול מצה בלילה הראשון? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״בערב תאכלו מצת״ (שמות יב, יח), לומר: הכתוב קבעו חובה, שבערב זה על כל פנים חייבים לאכול מצות.
The Gemara asks: And there, with regard to Passover, from where do we derive that there is an obligation to eat matza on the first night? The Gemara answers that the verse says: “In the evening you shall eat matzot (Exodus 12:18). The verse established it as an obligation.
רי״ףהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְעוֹד א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.: וְהָא א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אָמַר בֵּירָא א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי חָזַר בּוֹ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

§ The mishna continues: And furthermore, Rabbi Eliezer said that one who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate with a meal on the evening of the last day of the Festival. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Eliezer say that a person is obligated to eat fourteen meals in the sukka, one during the day and one at night? However, the compensatory meal on the evening of the Eighth Day of Assembly is not eaten in the sukka. Beira said that Rabbi Ami said: Rabbi Eliezer retracted his previous statement and agrees with the Rabbis that there is no quota for the meals that one must eat in the sukka, and it is only the meal on the first evening of the Festival that one must eat in the sukka. Their dispute is with regard to compensation if one failed to eat the meal on the first evening.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אסי חזר בו ר׳ אליעזר ואסיקנא כי זו השלמה במיני תרגימא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמר ר׳ אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה – וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא.
אמר בירא – שם חכם.
חזר בו ר׳ אליעזר – אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יום טוב הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף בי״ט האחרון.
והא א״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה – אהא דמשלים בי״ט האחרון פריך דליכא סוכה.
חזר בו ר׳ אליעזר – אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י״ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י״ט ראשון אף בי״ט אחרון כך פי׳ בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י״ד סעודות ועוד כיון דממצה ילפינן לא מצינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י״ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי׳ דישלים במיני תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר׳ אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר׳ אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י״ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר׳ אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל ליל יום טוב הראשון ישלים. גירסא דייקא והכי איתה בספר ספרד: מאי איריא ליל יום טוב הראשון והא אמר ר׳ אליעזר י״ד סעודות – פירוש: מאי איריא דקתני ליל יום טוב דהא לר׳ אליעזר כל הימים חובה גם כן. וזה הפירוש מוכיח זו הגירסא דמאי איריא.
אמר ביראה אמר ר׳ אמי חזר בו ר׳ אליעזר – מהההיא די״ד סעודות והודה לחכמים, ולא פליגי אלא בהשלמה דר׳ אליעזר סבר דהויא כחגיגה מה לחגיגה שכן אם לא חג ביום ראשון חוגג כל הרגל1 כולו, אף אכילה משלים גם כן בדבר שהוא כמוהו לילי כנגד לילי יום טוב כנגד יום טוב. ורבנן סברי דליכא השלמה ומעוות לא יוכל לתקון. והני תשלומין דקאמר ר׳ אליעזר דוקא בסוכות אבל בפסח אם לא אכל מצה בליל הראשון שוב אין לה תשלומין דאיתקש לפסח מה פסח אין לו תשלומין בראוי לעשותו אף מצה נמי אין לה תשלומין.
ישלים כל דקא אכיל דיומיה קא אכיל – פירוש: ולא מנכרא מילתא.
1. כן צ״ל. בכ״י מוסקבה 185: ״הרגלים״.
והאמר ר׳ אליעזר וכו׳ – אית דמפרשי דהכי מותיב, הואיל ואמר די״ד סעודות חייב לאכול בסוכה, היאך יהיה לו תשלומין בליל שמיני עצרת שאוכל בביתו, שאם אוכל בסוכה לתשלומין דליל ראשון הרי עובר משום בל תוסיף, אלא ודאי בביתו אוכל, ובצרא לה סעודה אחת, שלא אכל בסוכה אלא י״ג סעודות. ואית דמפרשי דלישנא דלא אכל ליל יום טוב הראשון קא דייק. דמדקאמר הכי ולא אמר מי שלא אכל אלא י״ג סעודות משמע שאין החיוב אלא בליל הראשון. וכן עיקר, שאע״פ שאמר חייב מצי למימר אם עבר יש לו תקנה.
אמר בריינא – שם חכם.
חזר בו – והודה לדברי חכמים שאין לדבר קצבה ואינו מחויב אלא בסעודת ליל ראשון. ומיהו ר׳ אליעזר סבר דיש לה תשלומין ורבנן סברי אין לה תשלומין כלל.
רש״י בד״ה חזר בו כו׳ חוץ מלילי יו״ט הראשון כו׳. נ״ב נ״ל דה״פ חזר בו ר״א מי״ד סעודות בסוכה ולא קאי אלא על לילי יו״ט הראשון ואע״פ שאותה סעודה בע״כ צריכה סוכה מ״מ חיובא די״ד לאו בסוכה תליא אלא ילפינן מלילי פסח דצריך אכילה ומאחר דצריך אכילה אי אפשר לקיימה בלא סוכה ומ״מ עיקר מצותה תלוי באכילה ומש״ה יכול להשלימה באכילת סעודה אחריני באיך שהיא אבל אי הוה מצריך ר״א י״ד סעודות בסוכה א״כ ע״כ מתשבו כעין תדורו נפיק דצריך י״ד בסוכה ועיקר חיובייהו בסוכה תליא וא״כ איך מועיל השלמה כו׳ ודו״ק (עיין במהרש״א):
בפירש״י בד״ה חזר בו ר׳ אליעזר אצל חכמים כו׳ לומר שאין לדבר קצבה כו׳ חוץ מלילי י״ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו שיש לה תשלומין כמו בקרבנות עכ״ל. ויש לדקדק כיון דע״כ למאי דהדר ביה ר״א מי״ד סעודות אפ״ה מודה בליל י״ט ראשון היינו משום דאית ליה הך ג״ש דט״ו ט״ו מחג המצות א״כ כיון דמצה ליל ראשון גופא אין לה תשלומין כקרבנות א״כ מאי סברא יש לומר דסוכה בעי תשלומין יותר ממצה ודי לבא מן הדין להיות כנדון וקי״ל נמי דאין ג״ש למחצה. ועוד אפילו את״ל דמשמע לר״א שום טעם לדמות סוכה לקרבנות טפי ממצה אכתי קשה איפכא ניליף מצה מסוכה בהך ג״ש גופא דליבעי תשלומין:
וראיתי בחידושי הריטב״א ז״ל שכתב דמצה ודאי אין לה תשלומין דאיתקש לפסח. וקשיא לי בגווה דא״כ בזמן דליכא פסח לא לחייב במצה בלילה ראשונה וכיון דלקושטא דמילתא קי״ל דמצה בזמן הזה דאורייתא כדאיתא בשילהי פסחים ובכמה דוכתי אלמא דליתא להך היקישא דמצה מפסח ויש ליישב בדוחק. ולע״ד נראה דטעמא דר״א דסוכה יש לה תשלומין כמו חגיגה לאו מסברא בעלמא אית ליה הכי אלא משום דאשכחן דסוכה איתקש לחגיגה לענין דאסור בהנאה כל ז׳ וכדאיתא נמי בפ״ק דף י״א ע״ב א״כ הא קי״ל דאין היקש למחצה ויליף נמי לענין תשלומין והא דלא ילפינן מצה מסוכה בהך ג״ש גופא ט״ו ט״ו היינו דכיון דעיקר ג״ש היינו חמשה עשר תו לא מצינן לאוקמי הך ג״ש אלא בדברים שהן בחמשה עשר עצמו ולא לשאר ימים וכה״ג כתבו התוספות בכמה דוכתי אלא דכל זה אינו אלא לפי פרש״י משא״כ לפי פי׳ התוספות בד״ה חזר בו שכתבו דמי״ד סעודות לא הדר ביה ר״א. וא״כ לפ״ז לא שני ליה לר״א בעיקר חיוב ישיבת סוכה בין לילה ראשונה לשאר ימים דכולהו מתשבו כעין תדורו נפקא וא״כ לית ליה הך ג״ש דט״ו ט״ו לענין חיוב ישיבת סוכה. ולפ״ז הדרא קושיא לדוכתא מאי שנא לילה ראשונה דבעי ר״א תשלומין ומ״ש שאר ימים דלא בעי תשלומין ומ״ש מצה דאפילו לילה ראשונה לא בעי תשלומין וצ״ע ליישב ולפמ״ש נתיישב פירש״י ממה שהקשו בתוספות על פירושו ודו״ק:
בתוספות בד״ה במיני תרגימא פי׳ בקונטרס כו׳ ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק כו׳ עס״ה. כבר כתבתי במשנתינו דפירש״י בשמעתין היינו אליבא דמ״ד ביומא דפירי בעי סוכה וממילא דא״ש נמי אפילו אליבא דרבא כי האי שינויא דיומא דמיני תרגימא נמי פירי נינהו ואף ע״ג דפירי לא בעי סוכה אפ״ה מהני לענין השלמה וכעין זה כתבו התוספות בשם הירושלמי:
שם. תוס׳ ד״ה תשבו. וז״ל חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה עכ״ל. יתכן שיסוד האיבעיא הוא במהות מצותו של ליל ראשון - האם היא מהוה מצוה של ישיבה בסוכה או מצות אכילת יו״ט הנעשית בסוכה. י״ל שרק במצות אכילה גזרו כדי שיאכל בתאוה אבל לא במצות ישיבת סוכה. אם המצוה בליל ראשון היא מצות אכילה גזרו בה, ואם היא מצות ישיבת סוכה לא גזרו בה.
ופעם הקשה הגר״מ זצ״ל לגר״ח זצ״ל מהי בעיית הירושלמי אי יוצא ידי חובתו בליל הראשון דחג במיני תרגימא, הא מיני תרגימא מעורבים ממינים אחרים עם חמשת המינים, וא״כ ליתי אכילת רשות ולבטל אכילת מצוה. וכדאיתא במסכת פסחים (קטו.) שאם אוכל כזית מצה דאורייתא ודבר אחר (כגון מרור דרבנן) דאתי אכילת הרשות ומבטל את אכילת המצוה.
והשיב לו הגר״ח זצ״ל שהמצוה בלילה הראשון אינה חלות שם מצות אכילה כבמצה, אלא חלות שם מצות ישיבה ע״י אכילה. דוקא כשיש חלות מצות אכילה דהיינו אכילת חפצא של מצוה - כמצה - יש הדין של בטול ולא במצות ישיבה. (זוהי ג״כ דעת הגר״ח זצ״ל לגבי דין שכן נהנה שאינו חל במצות סוכה מכיון שאינה חלות מצוה דאכילה.)
ונראה דכ״ז נכון אם המצוה כוללת אכילת מיני תרגימא. לעומת זאת אם המצוה היא דוקא לאכול פת, י״ל שאכן יש מצות אכילה ממש ושייך הדין דאתי רשות ומבטל של חובה, וצ״ע בזה. (עיין לעיל בענין מצות הישיבה בסוכה.)
ואמנם הרמב״ם כתב (פ״ו מסוכה הל״ז) וז״ל: אכילה בלילי יו״ט הראשון בסוכה חובה אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו עכ״ל. הרי שיוצא ידי המצוה בכזית פת. אך זה גופא עלינו להבין למה הצריך הרמב״ם שיאכל פת, כלומר דבר שמברכים עליו המוציא ולא פסק שיכול לאכול אפילו לחם - אע״פ שאין מברכים עליו המוציא כשאין לו צורת פת. הלא לגבי מצה יוצאים ידי המצוה במצה המהווה לחם עוני אע״פ שאינה פת לברך עליה המוציא, עיין ברמב״ם בפ״ו מהל׳ מצה (הל״ה), וצ״ע מ״ש סוכה בליל ראשון של החג ממצה בליל הסדר.
שם. בגמ׳ - אילימא בריפתא סעודה דיומיה קא אכיל. קשה שהרי לשמחת יו״ט דאורייתא סגי לכאורה בבשר ויין, וכבוד ועונג המחייבים סעודה בפת אינם אלא מד״ס. למה, איפוא, תהא אכילת הפת קשורה לדין התשלומין דר״א דהוא דין דאורייתא.
ונ״ל, שמכאן מוכח שאף אם חיוב הסעודה בפת הוא משום כבוד ועונג מד״ס עכ״ז יש חלות קיום מצוה מדאורייתא, וכן יוצא מדברי הרמב״ן, עיין ברמב״ן עה״ת בפרשת המועדים בסדרת אמור (ויקרא כג, ב), ומשו״ה יש הפקעה מן התורה בתשלומין דר״א.
שם. תוס׳ ד״ה אי וכו׳ ומשמע הכא דביו״ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל כו׳ והא דאשכחן כו׳ וחציו לכם חציו לאכילה כו׳ אפשר בבישרא ופירי וכו׳.
אליבא דהתוס׳ שלפנינו דוקא בשבת יש חובת אכילת פת אבל לא ביו״ט. ויוצא שלפי התוס׳ אין המצוה של עונג נוהגת ביו״ט, שהרי חובת הסעודות בשבת היא הלכה במצות עונג השבת. וזה שלא כרמב״ם (פ״ו מיו״ט הלט״ז) המשווה יו״ט לשבת במצוות כבוד ועונג.
שם. תוס׳ ד״ה חזר וכו׳ לכך נראה לפרש חזר בו ר״א ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י״ד סעודות בעי עכ״ל. זאת אומרת שהמצוה לר״א אינה מצות ישיבת סוכה אלא מצות סעודות הרגל - והן נאכלות מחוץ לסוכה. גם לפי רש״י המצוה לר״א בלילה הראשון אינה במיוחד מצות סוכה אלא היא בעיקר מצות הרגל - ולפיכך יש לה תשלומין בליל השמיני. מ״מ כל זמן ששייך לאכול בסוכה חייבים לאכול את הסעודה של מצוה בסוכה.
ובמסכת יומא (עט:) מוכיחה הגמרא שפרי לא בעי סוכה ממה שלר״א משלימים המצוה במיני תרגימא ולא בפירות. ותמוה לכאורה שכן בין לרש״י ובין לתוס׳ מצות ר״א אינה דוקא מצות סוכה אלא מהווה מצות סעודות החג, וא״כ מה הראייה לדין פרות בסוכה. וצ״ל, שאף שמצות הסעודות לר״א מהווה מצות הרגל בכל זאת היא תלויה בחלות שם הסעודה המתייחס לסוכה. אין יוצאים לר״א אלא בסעודת הרגל הראויה לקיום מצות סעודה שבסוכה, ודו״ק.
שם. תוס׳ ד״ה במיני. אליבא דרש״י שיש תשלומין בפירות מוכח דהא דילפינן ט״ו ט״ו מפסח הוא חיוב אכילת יו״ט, ואינה חובת סוכה כלל, כי פרי לא בעי סוכה. גם לפי תוס׳ אין דינו דר״א חובת סוכה אלא חובת יו״ט, ותוס׳ לשיטתם לעיל (בד״ה אי) שחובת יו״ט היא לאכול מיני תרגימא דהיינו בשר ודגים שמלפתין בהן את הפת, וכן הוא דין התשלומין לר״א.
שם. רש״י ד״ה כל האזרח וכו׳ וא״א שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד וכו׳, וקשה מהו הנ״מ אם יש שוה פרוטה לכל א׳ וא׳ או לא. ונראה שלדעת רש״י סוכת השותפים כשרה אליבא דר״א רק כשיש שוה פרוטה לכל א׳ וא׳ משום דאי לית ליה ש״פ לכל א׳ וא׳ ליכא בעלות שלמה מדין שותפות וכדי ששותפות תחשב לכם בעינן פרוטה לכל א׳ וא׳.
ג שנינו במשנה כי עוד אמר ר׳ אליעזר, שמשלים אדם את הסעודה שלא אכל ביום טוב ראשון ביום טוב אחרון. ושואלים: והא [והרי] אמר ר׳ אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וכשאוכל סעודה נוספת בליל שמיני עצרת כהשלמה, הרי אינו אוכלה בסוכה שהרי אין חיוב סוכה אז! אמר החכם בירא אמר ר׳ אמי: חזר בו ר׳ אליעזר מדבריו וסבור הוא כשיטת חכמים שאין לדבר קיצבה ואוכל כפי רצונו, וכן אם רוצה בכך יכול אף שלא לאכול כלל, פרט לסעודת ליל יום טוב הראשון של החג, מחמת שמחת החג, ואם לא קיים סעודה זו, יכול לדעתו (בניגוד לדעת חכמים) להשלימה ביום טוב האחרון.
§ The mishna continues: And furthermore, Rabbi Eliezer said that one who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate with a meal on the evening of the last day of the Festival. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Eliezer say that a person is obligated to eat fourteen meals in the sukka, one during the day and one at night? However, the compensatory meal on the evening of the Eighth Day of Assembly is not eaten in the sukka. Beira said that Rabbi Ami said: Rabbi Eliezer retracted his previous statement and agrees with the Rabbis that there is no quota for the meals that one must eat in the sukka, and it is only the meal on the first evening of the Festival that one must eat in the sukka. Their dispute is with regard to compensation if one failed to eat the meal on the first evening.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַשְׁלִים בְּמַאי אִילֵימָא בְּרִיפְתָּא סְעוּדָה דְיוֹמֵיהּ קָא אָכֵיל אֶלָּא מַאי יַשְׁלִים יַשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אִם הִשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא יָצָא.

The Gemara asks: With what will he compensate for his failure to eat the Festival meal? If we say that he compensates with bread, he is thereby eating the festive meal of that Eighth Day of Assembly; how is it obvious that it is compensation for a different meal? Rather, what is the meaning of: He should compensate? It means that he should compensate by adding types of delicacies [targima]. That is taught in a baraita as well: If he compensated by adding types of delicacies, he fulfilled his obligation.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תרגימא
תרגימאא(פסחים קטו) אבל מטבל במיני תרגימא (סוכה כז.) ישלים במיני תרגימא פי׳ מיני כיסנין דתניא בתוספתא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני מזונות (יומא עה) מאי מיני תרגימא באתר׳ דלא שכיחי פירי ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי ננהו (א״ב עיין ערך טרגימא):
ערך סוור
סוורב(אהלות פ״ג סוכה כז) וכן נדבך של אבנים וכן סוור של קורות (ביצה לא:) אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות פי׳ מוכרי העצים והקורות מתקנין אותן א׳ על א׳ סדורים שלא יתעקמו. ס״א צבר של קורות פי׳ קורות צבורות זו על זו. (א״ב בנוסחא כתוב סואר):
א. [נאש ווערק.]
ב. [צוזאממען שטעללען.]
אילימא בריפתא – כלומר תאמר שסעודת י״ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון.
סעודתא דיומיה קאכיל – ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום.
במיני תרגימא – לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות.
תרגימא – פרונגו״ש.
תניא נמי הכי – דבהכי הויא סעודה לאשלומי ואע״פ שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר.
אם השלים כו׳ – וכ״ש אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר.
במיני תרגימא – פי׳ בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ׳ ח׳ דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס״ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואיבעי׳ אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ״מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני התם דילפי׳ (שבת דף קיז:) מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי׳ באנו להשוותם לא נפיק בפירות כדפריש׳ דלא מהני גבי סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במאי ישלים במיני תרגימא – שיקבע סעודתו עליהם אחר אכילתו. ומיני תרגימא חוץ מפירות דלא מינכרא מילתא דמשום תשלומין אכלי להו אלא בבשר או בדגים ובענינים אחרים. ודוקא במיני תרגימא אבל לא בפת שיעשה סעודה אחר אכילתו דכיון דדעתו לאכול הוה ליה מרבה בברכות לחנם ואסור לעשות כן אלא דוקא במיני תרגימא ואחר ברכת מזון שנראה שהשלים. וליכא משום מרבה בברכות דאפילו אכיל להו אחר מזונו קודם ברכת המזון הוו להו דברים הראויין שלא מחמת הסעודה ומברכין עליהם.
תניא נמי הכי לפיכך אם השלים במיני תרגימא יצא – יצא אהשלים קאי ואם השלים יצא ובמה במיני תרגימא.
במאי – משלים לה לרבי אליעזר בי״ט האחרון.
אילימא [בריפתא] – בלחם וליפתן וצרכי סעודה שסועד בי״ט הוי תשלומין לראשון.
סעודתא דיומיה קאכיל – פירש רבינו שלמה מה היכר יש כאן שתהא לשום תשלומי סעודה ראשונה, הלא דרכו לסעוד היום ע״כ. ואית דמפרשי סעודת י״ט של ליל שמיני עצרת היא שחייב בה משום כבוד י״ט.
במיני תרגימה – פירש רבינו שלמה, לאחר שסלק סעודתו יביאו לפניו פרפראות ומעדנים, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלים ע״כ. והעיקר דמיני תרגימה הוא ליפתן.
תניא נמי הכי – דמיני תרגימה הויא סעודה לאשלומי.
דתניא אם השלים במיני תרגימה יצא – מהא אתינן לסיועיה לרבא בפרק יום הכפורים, דאמר פירי לא בעו סוכה. והכי גרסינן התם, נימא מסייע לפיכך אם השלים במיני תרגימה יצא ואי ס״ד פירי בעו סוכה ניתני אם השלים בפירות, ומשני מאי מיני תרגימה נמי פירות ואיבעית אימא באתרא דלא שכיחי פירות.
איכא מאן דאמר מדקאמר התם ואי ס״ד פירי בעו סוכה, ש״מ דהאי לפיכך אם השלים וכו׳ מי״ד סעודות דקאמר ר׳ אליעזר קודם חזרה שחייב לאכול בסוכה קאמר, דאי מהשלמת סעודה דליל ראשון ואחר חזרה אמרה, מאי קא מסייע ליה לרבא, אלא ודאי קודם חזרה אמרה, ולאשלומי י״ד סעודות של סוכה הוא דקאמר, ואפילו הכי קא מייתי הכא ראיה מינה לאחר חזרה דמודה ר׳ אליעזר שאינו חייב אלא בסעודת ליל ראשון הויא השלמה מיני תרגימה. דאי לסעודת י״ד של סוכה הויא סעודה, הכי נמי מיני תרגימה הוי סעודה לתשלום סעודת ליל ראשון. וקסבר מריה דהך סברא שיש הפרש בין סעודת ליל ראשון דמודה ר׳ אליעזר אחר חזרה, ובין י״ד סעודות דקאמר ר׳ אליעזר קודם חזרה דאותן י״ד סעודות יוצא בהן אם יאכל י״ד סעודות מכל מה שחייב סוכה. ומשום הכי קאמר דהאי דמותיב ״ואי אמרת פירי בעו סוכה ליתני אם השלים בפירות״ הוא לדעת ר׳ אליעזר קודם שחזר בו, אבל לאחר חזרה דסבירא ליה שאינו חייב לאכול אלא ליל ראשון כדגמר מחג המצות, אינו יוצא ידי אותה סעודה אלא בדבר שאדם קובע סעודתו עליו כגון פת, וקסבר דהוא הדין למיני תרגימה. ומשום הכי קאמר דההיא קושיא דאי אמרת פירי בעו סוכה וכו׳ לא מצי לאקשויי אחר חזרה, דלעולם אימא לך פירי בעו סוכה, ואפילו הכי לא מצי לשלומי לההיא סעודתא בפירות שהרי אין אדם קובע סעודתו בפירות. וזה אינו דאי ר׳ אליעזר גמיר לכולא מילתא דומיא דחג המצות, ליבעי פת ולא ליפוק בתרגימה דומיא דהתם, ואי לאכילת דבר שהוא חייב בסוכה גמיר שפיר מותיב ואי סלקא דעתך פירי וכו׳. ועוד מאין לנו דמיני תרגימה אדם קובע סעודתו.
והעיקר הוא דההיא ברייתא דאם השלים במיני תרגימה יצא דקאמר רבי אליעזר, איירי בין קודם חזרה להשלמת י״ד סעודות בין לאחר חזרה ולהשלמת ליל ראשון, ואפילו לאחר חזרה פליגי רבנן ור׳ אליעזר בתרתי, בעיקר הסעודה ובתשלומין. רבנן סברי שחייב בסעודת ליל ראשון דומיא דחג המצות מה להלן לחם אף כאן לחם, ואין תשלומין לאותה סעודה. ור׳ אליעזר סבר מה חג המצות חייב לאכול מצה בליל ראשון אף בחג הסוכות חייב לאכול בליל ראשון דבר שחייב סוכה. ומשום הכי מותיב ואי אמרת פירי בעו סוכה וכו׳ ומיירי אפילו לאחר חזרה. והלכה כרבנן. וכן תבין דעת הר״ם שכתב פרק ו׳ אכילה בלילי י״ט הראשון חובה אפילו אכל כזית פת יצא. ושמעינן מההיא שיטה דהתם, דלרבא פירי לא בעו סוכה מיני תרגימה בעו סוכה, והוא שיצאו מכלל אכילת ארעי דהיינו יותר משיעור כביצה בריוח. דלרבא הא מילתא הוא סייעתיה. ותרגימה הוא דבעיא סוכה, הא פירי לא בעו סוכה. והנהו שינויי דשנינן דמשמע דאפי׳ פירי בעו סוכה דחייתא אינון ולא סמכינן עלייהו והלכתא כרבא. וכן תבין דעת הר״ם שכתב פרק ו׳ ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה. הרי פסק שמותר לאכול פירות חוץ לסוכה. ובהלכות חמץ ומצה גבי אבל מתבל הוא במיני תרגימה כתב סוף פרק ו׳, אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות ולא ימלא כריסו מהם. הרי כלל ירקות במיני תרגימה. וכאן לא זכר אלא פירות נראה דעתו בודאי דפירות הוא דפטירי מסוכה, הא שאר מיני תרגימה כגון ירקות וליפתן אחר חייבין בסוכה אם יצאו מתורת אכילת ארעי.
שם. בא״ד - ר׳ זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה עכ״ל. ניתן לפרש האיבעיא בהתאם לחקירה הנ״ל. אם מצות הסוכה בלילה הראשון היא חובת אכילת יו״ט הנעשית בסוכה אז הגברא חייב לאכול פת כדין סעודת יו״ט. מאידך אם החיוב הוא ישיבת סוכה, י״ל שפת אינה מעכבת, דהא לגבי ישיבה בסוכה יש חובה במיני תרגימא (יומא עט:).
ושואלים: משלים במאי [במה] את מה שהחסיר מסעודות החג? אילימא בריפתא [אם תאמר שמשלים בפת], הלא סעודה דיומיה קא אכיל [סעודת היום הוא אוכל] ואם כן, במה ניכר שמשלים את הסעודה שהחסיר? אלא, מאי [מה] פירוש ישלים שאמרו — ישלים במיני תרגימא, שיוסיף מיני מעדנים מיוחדים שיהיו כהשלמה לסעודה שהחסיר. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אם השלים במיני תרגימא — יצא.
The Gemara asks: With what will he compensate for his failure to eat the Festival meal? If we say that he compensates with bread, he is thereby eating the festive meal of that Eighth Day of Assembly; how is it obvious that it is compensation for a different meal? Rather, what is the meaning of: He should compensate? It means that he should compensate by adding types of delicacies [targima]. That is taught in a baraita as well: If he compensated by adding types of delicacies, he fulfilled his obligation.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שָׁאַל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּגוֹן אֲנִי שֶׁאֵינִי רָגִיל לֶאֱכוֹל אֶלָּא סְעוּדָה אַחַת בַּיּוֹם מַהוּ שֶׁאוֹכַל סְעוּדָה אַחַת וְאֶפָּטֵר אָמַר לוֹ בְּכׇל יוֹם וְיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ כַּמָּה פַּרְפְּרָאוֹת לִכְבוֹד עַצְמְךָ וְעַכְשָׁיו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנֶךָ.

The steward [apotropos] of King Agrippas asked Rabbi Eliezer: For someone like me, who is accustomed to eat only one meal a day, what is the halakha? Is it sufficient that I eat one meal and exempt myself from the obligation to eat any more that day? Rabbi Eliezer said to him: Each day you continue eating and taste various kinds of appetizers in deference to your own desires, and now you do not continue eating even one appetizer in deference to your Maker?
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפוטרופוס של אגריפס – ממונה על שלו ורב ביתו שקורין שקל״ק.
מהו שאוכל סעודה אחת ביום – בסוכה ואפטר.
פרפראות – מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת ויאכל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את ר׳ אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום מהו שאפטר בסעודה אחת. אמר לו בכל יום אתה ממשיך כמה פרפראות לכבוד עצמך. עכשו אין אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך – וזה היה קודם שחזר בו ר׳ אליעזר.
אפוטרופוס – ממונה על שלו ורב ביתו שנשק״ל בלע״ז, וישראל היה וקודם חזרה הוה.
פרפראות – וש״מ נמי דפרפרת בעי סוכה ורבנו שלמה פירש מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אצל הפת ויאכל ע״כ.
והא דתנן ועוד א״ר אליעזר כו׳ – אקשינן עלה מרישא דקתני א״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה פירוש וא״כ אמאי לא יהיב רבי אליעזר תשלומין אלא למי שלא אכל ליל ראשון דהא בכלהו שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו ליל א׳ ויש נוסחאות דגרסי בהדיא מאי איריא ליל י״ט ראשון והא״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול כו׳ והא מוכיח כדפרישנא הלכך הא דפריק תלמודא חזר בו ר׳ אליעזר ליכא לפרושי שחזר בו מן האחרונה דהיינו מי שלא אכל בליל י״ט כדפירש רש״י ז״ל דהיאך חזר בו והא ברייתא היא ובטעות נאמרה מתחלתה דאם איתא לקמייתא ליתא לבתריי׳ והול״ל שלא אמרה מעולם אלא הכי פירושו שחזר בו מן הראשונה שאמר י״ד סעודות חייב וכו׳ והודה לחכמים שאינן חייב אלא ליל ראשון ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה כדאמרי׳ בעלמא וכ״ת דמודה ר״א לרבנן שאינו חייב אלא באכילת ליל ראשונה הא ודאי גמר לה בג״ש דחג המצות כרבנן דליכא דוכת׳ אחרינא למגמר מיניה וא״כ מנ״ל שיש לה תשלומין ובמאי פליגי. וי״ל דרבנן סברי דגמרינן מחג המצות לגמרי דסברי דון מינה ומינה דמה התם חייב ואין לו תשלומין אף כאן חייב ואין לו תשלומין ר״א סבר דון מינה דחייב באכילה ואוקים באתרה דהתם דאתקש לפסח אין לו תשלומין כפסח אבל הכא דמיא לחגיגה שיש לה תשלומין כל הרגל ולילי י״ט האחרון.
והא דפרכי׳ מאי ישלים אלימא בריפתא כל מאי דאכיל דיומיה קא אכיל תי׳ דהא במתניתין משמע דהני תשלומין בלילי י״ט האחרון דליכא עליה מצות סוכה ולא עוד אלא שאין לו לאכול שם וכשאוכל שם עכשיו הא מינכרא מלתא שפיר דהשלמה עביד ואינה סעודת י״ט עצמו ולפי מה שפירשנו דלילי י״ט האחרון לאו דוקא אתיא פירכא שפיר היכי עביד תשלומין בתוך החג מיהת דאי בריפתא לא מנכרא מלתא אפי׳ אכל כמה סעודות זו אחר זו דאמרי אינשי דמאי דאכיל דיומיה אכיל למלאות בטנו ולשמוח ברגל וליכא למימר שיקבענה מיד אחר מזונו כשיגמור ברכתו דהשתא מנכרא דהא כיון דדעתיה לאכילה מעיקרא ואי אכיל ליה אף לאחר מזונו נפטר בברכת הפת ולא בעי ברוכי כי שביק לה לאחר מזונו הוה ליה מרבה בברכות בחנם ואסור לעשות כן ולהכי פרישנא דבימי החג מיהת משלים לה במיני תרגימא לאחר ברכת המזון לאלתר דמנכר׳ מלתא והשתא אינו מרבה ברכות בחנם ואפי׳ אכיל להו לאחר כל מזונו כדרך בני אדם קודם ברכת המזון הוו להו דברים הבאים שלא מחמת סעודה שמברכין עליהם ומיני תרגימא אלו אינם פירות דלא בעי סוכה שאינו בדין שיעשה השלמה אלא בדברים שחייבי׳ בסוכה ולמאן דאמר דפירי לא בעו סוכה ישלים בבשר ודגים וכיוצא בה ולמ״ד דפירי בעי סוכה ישלים בפירות וכן מפורש בפ״ק דיומא. רבי נר״ו. מכאן דקדקו מקצת רבותינו הצרפתים ז״ל שסעודה שלישית של שבת אפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא כשם שמשלים כאן והא בורכא דהכא שהיא תשלומין ולא אפשר בריפתא דלא מינכרא מלתא עביד במיני תרגימא אבל התם סעודה שלישית חובה היא כשתי׳ הראשונות וחייבת בפת נפקא לן מדכתיב תלתא היום בקרא ומי חלק ביניהם אלא ודאי שאינו יוצא י״ח אלא בפת וכבר ברירנא לה במסכת כתובות. ולענין קדוש כיון דקדוש חובת היום ולא חובת סעודה ומפני קדושת היום תקנוהו חכמים במקום סעודה ואין קדוש מן התורה אלא בלילה וקדוש היום דרבנן וברכת הנהנין בלחוד משמע דלא מחייב ביה בסעודה שלישית שלא חייבוהו אלא בתחלת קדושת היום דהיינו בסעודת שחרית וכן דעת ה״ר יונה ז״ל ויש מחייבין לקדש בו וכיון דליתי׳ אלא בורא פרי הגפן וליכא ברכה לבטלה אם רצה לקדש על היין וחביבא ליה חמרא הרשות בידו.
שאל אפטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר כגון אני כו׳ אף על גב דהא פרישנא שחזר בו רבי אליעזר מזו ושאלה זו לדברי אליעזר היא לא קשיא דשאלה זו קודם חזרה היתה.
מסופר: שאל אפוטרופוס (ממונה על נכסיו) של אגריפס המלך את ר׳ אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום ולא יותר, מהו שאוכל סעודה אחת בלבד בסוכה ואפטר? אמר לו ר׳ אליעזר: בכל יום ויום אתה ממשיך וטועם כמה מיני פרפראות לכבוד עצמך, כלומר: מתוך תיאבונך ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?
The steward [apotropos] of King Agrippas asked Rabbi Eliezer: For someone like me, who is accustomed to eat only one meal a day, what is the halakha? Is it sufficient that I eat one meal and exempt myself from the obligation to eat any more that day? Rabbi Eliezer said to him: Each day you continue eating and taste various kinds of appetizers in deference to your own desires, and now you do not continue eating even one appetizer in deference to your Maker?
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְעוֹד שְׁאָלוֹ כְּגוֹן אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁתֵּי נָשִׁים אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי וְיֵשׁ לִי שְׁתֵּי סוּכּוֹת אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי מַהוּ שֶׁאֵצֵא מִסּוּכָּה לְסוּכָּה וְאֶפָּטֵר אָמַר לוֹ לֹא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כׇּל הַיּוֹצֵא מִסּוּכָּה לְסוּכָּה בִּטֵּל מִצְוָתָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה.

And the steward further asked Rabbi Eliezer: For someone like me, who has two wives, one in Tiberias and one in Tzippori, and has two sukkot, one in Tiberias and one in Tzippori, what is the halakha? Can I depart from one sukka to another sukka and exempt myself from the obligation? In other words, is it permitted to fulfill the mitzva in one sukka for part of Sukkot and in another for the rest of the Festival? Rabbi Eliezer said to him: No, as I say that anyone who departs from one sukka to another sukka has negated the mitzva of the first. The obligation is to reside in the same sukka for all seven days.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו שאצא מסוכה לסוכה – לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו.
ביטל מצותה של ראשונה – אפי׳ ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל ז׳ בסוכה אחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שאלו כגון אני שיש לי שתי נשים א׳ בטבריא וא׳ בצפורי ויש לי שתי סוכות א׳ בטבריא וא׳ בצפורי מהו שאצא מסוכה לסוכה. אמר לו1 שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה – ואפילו אחת אין בידו דבעינן סוכה לשבעה.
1. כן בכ״י מוסקבה 185, וכן בכמה עדי הנוסח של הבבלי. בעדי נוסח אחרים של הבבלי נוסף כאן: ״לא״.
מסוכה לסוכה – לאכול היום בזו ולמחר בזו.
ביטל וכו׳ – אפילו מימים שעברו עליו למפרע.
ועוד שאלו אותו אפוטרופוס לר׳ אליעזר: כגון אני שיש לי שתי נשים, אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות בחג אחת בטבריא ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר, כלומר: המותר לי להיות מקצת החג בסוכה זו ומקצתה בסוכה זו? אמר לו ר׳ אליעזר: לא! שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה. שלדעתו חייב אדם לשבת בסוכה אחת כל שבעת הימים.
And the steward further asked Rabbi Eliezer: For someone like me, who has two wives, one in Tiberias and one in Tzippori, and has two sukkot, one in Tiberias and one in Tzippori, what is the halakha? Can I depart from one sukka to another sukka and exempt myself from the obligation? In other words, is it permitted to fulfill the mitzva in one sukka for part of Sukkot and in another for the rest of the Festival? Rabbi Eliezer said to him: No, as I say that anyone who departs from one sukka to another sukka has negated the mitzva of the first. The obligation is to reside in the same sukka for all seven days.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר

It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says:
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא]; ר׳ אליעזר אומר:
It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says:
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה כז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה כז., עין משפט נר מצוה סוכה כז., ר׳ חננאל סוכה כז., רי"ף סוכה כז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה כז., רש"י סוכה כז., ראב"ן סוכה כז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה כז., תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה כז., המאורות סוכה כז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה כז., המכתם סוכה כז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה כז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה כז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה כז., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה כז., מהרש"א חידושי הלכות סוכה כז., פני יהושע סוכה כז., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה כז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה כז., אסופת מאמרים סוכה כז.

Sukkah 27a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 27a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 27a, R. Chananel Sukkah 27a, Rif by Bavli Sukkah 27a, Collected from HeArukh Sukkah 27a, Rashi Sukkah 27a, Raavan Sukkah 27a, Tosafot Sukkah 27a, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 27a, HaMeorot Sukkah 27a, Raah Sukkah 27a, HaMikhtam Sukkah 27a, Meiri Sukkah 27a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 27a, Ritva Sukkah 27a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 27a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 27a, Penei Yehoshua Sukkah 27a, Reshimot Shiurim Sukkah 27a, Steinsaltz Commentary Sukkah 27a, Collected Articles Sukkah 27a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144