×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָתְיָא בק״ובְּקַל וָחוֹמֶר מִנּוֹצָה שֶׁל עִזִּים שֶׁאֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים – מִטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁמִּטַּמְּאָה בִּנְגָעִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּטַּמְּאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת.
It is derived through an a fortiori inference from goats’ hair. Although goats’ hair does not become ritually impure from leprosy, it does become ritually impure as a tent over a corpse; with regard to the hide of a non-kosher animal that becomes ritually impure from leprosy, is it not the case that it becomes ritually impure as a tent over a corpse?
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא אתיא בקל וחומר מנוצה של עזים: ומה נוצה של עזים שאינה מטמאה בנגעים בשלש על שלש מטמא באהלים, דילפינן אהל אהל ממשכן – עור בהמה טמאה שמטמא בנגעים, אינו דין שיטמא באהלים?
אתיא בק״ו מנוצה של עזים שאין מטמא טומאת נגעים. תמצא עיקר דילי׳ בתורת כהנים והבגד יכול השיראין והסיריקון והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבאין ונוצה של עזים ת״ל בבגד צמר או בבגד פשתים אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדין:
כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא קרן אחד. במס׳ שחיטת חולין בפרק אלו טריפות (חולין דף ס) אמרו וקרש אע״פ שאין לו אלא קרן אחד מותר. אמר רב יהודה קורש טבייא דבי אילעי.
שאינה מטמאה בנגעים – דהא צמר ופשתים כתיב.
מטמא באהל המת – אם עשאו אהל דהא ממשכן גמר ליה ועיקר אהל דכתיב במשכן ביריעות עזים כתיב הא דכתיב בספרים כל מעשה עזים ל״ג ליה דמהכא לא נפקא לן אהל דבכלים הוא דכתיב וכדאמר בעלמא להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים.
אתיא בק״ו מנוצה של עזים – וא״ת נימא שתי וערב יוכיח שמטמא בנגעים ואינו מטמא במת אף אני אביא עור בהמה טמאה כו׳ ועוד קשה אמאי איצטריך קרא בשרצים לעור בהמה טמאה ליתי בק״ו מנוצה של עזים שאין מיטמא בנגעים מיטמא בשרצים וי״ל דאי לא הוה כתיב קרא בשרצים ליכא למילף עור בהמה טמאה בק״ו מנגעים לא בשרצים ולא באהל המת דאיכא למימר שתי וערב יוכיח אבל השתא דכתיב טומאה בשרצים ילפינן שפיר בק״ו מנגעים שיטמא באהל המת וליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אינו מטמא בשרצי׳ תאמר בעור בהמה טמאה שמטמא בשרצים הכי נמי יטמא באהל המת.
ור״י אומר דליכא למימר שתי וערב יוכיח דהכי עביד ק״ו ומה נוצה של עזים שאין מטמא בנגעים מטמא באהל המת ככלי העשוי מנוצה של עזים עור בהמה טמאה שטמא בנגעים אינו דין שיטמא באהל המת ככליו דהשתא לא שייך למימר שתי וערב יוכיח שמטמא בנגעים ולא באהל המת דשתי וערב אין שייך בו כלי ואין לומר דכל היוצא מן העץ ועצם יוכיח שמטמא בנגעים ואינו מטמא במת דמה שמטמא בנגעים אינו מחמת עצמו אלא מחמת הבית דהא בית שסיככו בזרעים אמר בהעור והרוטב דמטמא בנגעים אבל נוצה והעור מטמא מחמת עצמו. ומהר״ם כתב דליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אין מטמאין לא במת ולא בש״ז תאמר בעור בהמה טמאה דמטמא דהא כתיב במת ובש״ז כל בגד וכל כלי עור. ולעיל כי פריך מה לשרצים ליכא למימר נגיעת מת וש״ז יוכיח דמה לכולהו שכן פחות מכזית דנגיעת מת בכשעורה וש״ז במשהו או בחתימת פי האמה (והוא תי׳ דאיצטריך קרא בשרצים לאפוקי מהיקש דשק) וזה אין נראה דע״כ דגם לענין אהל הוי שיעורו בכזית להביא טומאה על כל הכלים ועל עצמן אפי׳ יוצא מן העץ דזהו תלוש קיי״ל דמביא ונ״ל דלא שייך כלל למימר אהל תלוש יוכיח כיון דלא אתינא למילף אלא לענין אהל המחובר דלא מטמא אלא מאי דילפי׳ ממשכן וכי האי גוונא איכא בפ״ק דמנחות גבי טריפה שהיתה לה שעת הכושר דלא ילפינן מטריפה שלא היתה לה שעת הכושר אפ׳ במה הצד [ת״י].
והקשה השר מקוצי מאי בעי בסמוך מאי הוי עלה דתחש תיפוק ליה דטהור היה מדאיצטריך קרא בשרצי׳ לטמא עור בהמה טמאה דאי טמא היה לשתוק קרא בשרצים ותיתי בק״ו מנגעים דהשתא ליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אין מטמאין באהל המת תאמר בעור בהמה טמאה דמיטמא באהל המת כיון דתחש טמא היה וי״ל דמהכא ליכא למיפשט דטהור היה דאפילו טמא היה כתיב בשרצים דמילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ועוד אומר רש״י דשרצים לא אתו מק״ו מנגעים דאיכא למיפרך פשוטי כלי עור יוכיח דמטמא בנגעים ולא בשרצים.
רחז״ל: פתיל⁠[ת]א הבגד שקפלה וכו׳.
אמ׳ ר׳ אלעזרב מתני׳ בג׳ על ג׳ מצומצמות היא, וביום טוב שחל להיות בערב שבת עסיקינן,⁠ג וכולי עלמ׳ אית להו (לר׳) [דר׳]⁠ד יהודה דאמ׳ מסיקין (בכל יום) [בכלים]⁠ה ואין מסיקין בשברי כלים, וכולי עלמ׳ אית להו דעולא דאמ׳ צריך להדליק ברוב היוצא. ר׳ אליעזר סבר קיפול אינו מועיל וכיון דאדליק ביה פורתא הוה ליה שבר⁠(י)⁠ו כלי וכי מדליק בשבר כלי מדליק ולפי׳ אסור. ור׳ עקיבה סבר קיפול מועיל וכיון דקפליה (בטלוה) [בטליה]⁠ז וכי קא מדליק בעץ בעלמ׳ מדליק.
א. ד׳
ב. כ״ה בד׳, אך לפנינו מוסיף, א״ר אושעיא וכן א״ר אדא בר אהבה. וכנראה קיצר
ג. בד׳ ליתא
ד. ד׳
ה. ד׳
ו. ד׳
ז. ד׳
קבלה ביד רבותינו ז״ל שלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה ותחש שבימי משה אע״פ שלא ידעו אם מין חיה היה אם מין בהמה היה קבלה היתה בידם מ״מ שטהור היה ולפי שעה נזדמן לו ולא נראה ממינו אחריו מעתה אין כותבים ספרים תפלין ומזוזות בעורות של בהמה וחיה הטמאות אלא בשל טהורות וכן עור שמחפין בו את הקציצה ועור של רצועות הכל בשל טהורה וכן כשתופרין אותם בגידים של אותו המין אין תופרין אלא בגידים של בהמה טהורה וכן כשמכניסין אותם בתוך הבתים שכורכין אותם במטלית ונותנין שער של מין הקלף על המטלית צריך שיהא אותו שער מבהמה או חיה טהורה:
בד״ה אתיא ק״ו כו׳ לשתוק קרא משרצים ותיתי בק״ו מנגעים דהשתא ליכא כו׳ עכ״ל ואין להקשות איפכא ל״ל קרא בנגעים תיתי בק״ו משרצים ומה שתי וערב שאינו מטמא בשרצים מטמא בנגעים עור בהמה טמאה שמטמא בשרצים אינו דין שיטמא בנגעים דליכא למימר כלים יוכיח כמ״ש התוס׳ דלעיל דמה לכלים שכן אין נעשין אהל המת במחובר די״ל דנוצה של עזים יוכיח שמטמא בשרצים ולא בנגעים אף אני אביא עור בהמה טמאה כו׳ ודו״ק:
בד״ה תפילין בהדיא כו׳ מלתא אחריתא אתא לאשמעינן ודרשה דמן המותר בפיך כו׳ עכ״ל משום דאיכא למימר דניחא ליה למימר בהדיא האי דינא לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה דהיינו לתפילין מלומר מן המותר בפיך דאפשר דלא הוה ידעינן מיניה הך מילתא דעור בהמה טהורה לתפילין וע״ז קאמרי דהך דרשה דמן המותר בפיך היתה פשוטה דהיינו ר״ל עור בהמה טהורה ולא אצטריך לאשמעינן לא הוכשרו כו׳ אלא עור בהמה טהורה ומהרש״ל כתב בזה דרך רחוק ודחוק ואין להאריך ודו״ק:
בגמרא אלא אמר רבא מברניש אתיא בק״ו מנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים כו׳ וכתב הרשב״א ז״ל בחידושיו דמכאן הכריע רבינו האי גאון ז״ל דהלכה כהך תנא דבי ר״י דלעיל דדריש בכלל ופרט דכל בגדים האמורים בתורה היינו צמר ופשתן דוקא ולאפוקי מאידך תנא דר״י ומש״ה פסק דציצית אינו נוהג מדאורייתא אלא בצמר ופשתן כיון דרבא מברניש הוי בתראה טפי מסתם רבא כדמשמע בשמעתין אלא שהרשב״א ז״ל תמה על רבינו האי גאון בזה דהא רבא מברניש גופא לא קאמר אלא מה נוצה של עזים שאין מטמא בנגעים ובנגעים ודאי כ״ע מודו דאינו נוהג אלא בצמר ופשתן דהא בהדיא כתיב ביה כמה פעמים צמר ופשתן והניח הדבר בתימה וצ״ע. ולענ״ד דברי רבי האי גאון ז״ל נכונין בטעמם ונימוקו עמו דע״כ דהא דקאמר רבא מברניש מה נוצה של עזים שאין מטמא בנגעים לאו בנוצה של עזים לחוד איירי דא״כ מה ק״ו שייך הכא הא איכא למיפרך מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהן כמו שהקשו בתוספת ומה שתירצו התוספות בזה לא ניחא ליה לרבינו האי גאון מהטעם שאבאר בסמוך משום הכי משמע ליה לרבינו האי גאון דנגעים לאו דוקא קאמר אלא דבאמת נוצה של עזים אין מטמא אפילו בשרצים ובשאר טומאות והיינו מהך ילפותא גופא דהאיך תנא דבי רבי ישמעאל אלא כיון דתנא דבי רבי ישמעאל גופא לא יליף להו בשאר טומאות אלא מדפרט הכתוב בנגעים בכלל ופרט יתירא ללמוד על כל הבגדים שנאמרו בתורה מש״ה נקיט רבא מברניש לישנא דבנגעים. ולפ״ז תו לא שייך לומר שתי וערב יוכיח ובלא״ה נמי צריך לומר כן במילתא דרבא מברניש דאמר מה נוצה של עזים ומ״ש דנקיט נוצה של עזים טפי משאר בגדים אע״כ משום דשאר בגדים לא אשכחן בהדיא דטמאין באהל המת ובשאר טומאות מש״ה נקיט נוצה של עזים דכתיב בהדיא או שק בין בשרצים ובין בשאר טומאות אם כן בכה״ג גופא מצינן לפרש בהא דקאמר בנגעים כדפרישית כנ״ל לקיים שיטת הגאון:
אלא דאכתי קשיא לי במאי דמשמע בשיטת הגאון דשאר בגדים שאינן של צמר ופשתן קי״ל כהך דתנא דר״י דאין בהן טומאה כלל לא בנגעים ולא בשאר טומאות אפי׳ בשלשה על שלשה דאי לענין שלש על שלש לא שייך האי ק״ו דהא בכה״ג אין מיטמאין באהל המת כיון שאין בהן פותח טפח כמ״ש התוס׳ לעיל בד״ה שכן מטמא בכעדשה ע״ש. אע״כ דלענין שלשה על שלשה איירי וא״כ היאך אפשר לומר כן שיהא הלכה כתנא דר״י דשאר בגדים אין מטמאין בשום טומאה אפילו בשלשה על שלשה והא תנן להדיא כל המטמא מדרס מטמא טומאת מת ומשמע בספ״ק דסוכה ובכמה דוכתי בסתמא דתלמודא דהלכה מרווחת היא וליכא מאן דפליג עלה. וא״כ לפ״ז בשלשה על שלשה אפילו בשאר בגדים תנא דר״י גופא מודה דטמאין מדרס דהא במדרס לא כתיב לשון בגד וא״כ ממילא דטמאין בהאי שיעורא גופא דשלשה על שלשה בטומאת מת דהא שיעור מדרס הוי שלשה על שלשה כדאיתא בכמה משניות ובפ״ק דר״ה דף י״ג א״כ ממילא דשאר בגדים נמי טמאין טומאת מת:
והנלענ״ד בזה דמאן דס״ל כהך תנא דר״י דשאר בגדים טהורין לגמרי מכל הטומאות מדאורייתא ע״כ סובר דהא דק״ל בנדה ס״פ יוצא דופן כל המטמא מדרס מטמא טומאת מת אינו אלא מדרבנן דאע״ג שכתבו התוספות שם דילפינן לה בק״ו מפכין קטנים כדמשמע בשבת בפרק ר״ע וכמ״ש התוספות ג״כ בפרק כיצד הרגל וא״כ משמע דהוי דאורייתא מ״מ להך תנא דר״י לא שייך לומר כן דכיון דמשמע ליה דהאי כלל ופרט דכתיב בנגעים שהוא מיותר ולא בא אלא ללמד על שאר טומאות שאין מטמא אלא צמר ופשתן ולא שאר בגדים אם כן ע״כ אתי האי כלל ופרט ואפקיה מהאי ק״ו דפכין קטנים כנ״ל ועדיין צ״ע ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה אתיא בק״ו מנוצה של עזים כו׳ וליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אין מיטמאין בשרצים. ויש לדקדק דלמאי דמשמע מפשטא דלישנא דגמרא ולפרש״י והתוספת דהך ילפותא דרבא מברניש היינו לאידך תנא דר״י כמו שפסקו התוספת לעיל ודלא כרבינו האי גאון א״כ שתי וערב גופא מנ״ל דלא מטמאין בשרצים הא איכא למילף בק״ו משאר בגדים שאין מטמאין בנגעים אפ״ה מטמאין בשרצים מכ״ש שתי וערב דטמא בנגעים אינו דין שמטמא בשרצים ואי משום ג״ש דבגד ועור דמייתי הש״ס לקמן בפרק במה אשה הא איצטריך התם נמי למילתא אחריתי אע״כ דאפ״ה אין ג״ש למחצה א״כ לענין טומאת אהלים נמי למה ליה לרבא מברניש לאתויי מק״ו ואמאי לא יליף לה מהך ג״ש גופא דבגד ועור כקושיית ר״י בדיבור הקודם וע״כ צריך לומר כתירוצו של ר״י משום דג״ש אהל אהל ממשכן סתרי לה והיינו ע״כ כדפרישית דהך ג״ש הוי אלים טובא דאפשר דלא בא אלא למעט עור בהמה טמאה וא״כ מה״ט גופא אית לן למימר דהך ג״ש אהל אהל אלים נמי לסתור הק״ו מנוצה של עזים. מיהו יש לקיים דברי התוספת כאן לפי תירוצו השני של ר״י בדיבור הקודם. מכל מקום השתא לפ״ז א״ש מה שכתבתי בסמוך בישוב שיטת רבינו האי גאון דמשום דלא ניחא ליה הך תירוצו של ר״י א״כ ע״כ דהאי ק״ו דרבא מברניש לא אתיא אלא כהך דתנא דר״י דנוצה של עזים אינן טמאין לא בנגעים ולא בשרצים דאלת״ה תיקשי קושיית התוס׳ דנימא שתי וערב יוכיח כנ״ל ודו״ק:
אתיא [בא, נלמד] הדבר בקל וחומר מנוצה (שיער) של עזים, שאף שאין הוא מטמא בנגעים, מכל מקום הוא מטמא באהל המת, הרי עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים אינו דין (קל וחומר) שמטמאה באהל המת.
It is derived through an a fortiori inference from goats’ hair. Although goats’ hair does not become ritually impure from leprosy, it does become ritually impure as a tent over a corpse; with regard to the hide of a non-kosher animal that becomes ritually impure from leprosy, is it not the case that it becomes ritually impure as a tent over a corpse?
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: לֹא הוּכְשְׁרוּ בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד – לְמַאי הִלְכְתָא? אלִתְפִילִּין. תְּפִילִּין בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: {שמות י״ג:ט׳} ״לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״ – מִן הַמּוּתָּר בְּפִיךְ!?

Since the conclusion was that the hide of even a non-kosher animal can become ritually impure as a tent over a corpse, it is not necessary to assume that the covering of the Tabernacle was made specifically from the hide of a kosher animal. And, if so, that which Rav Yosef taught: Only the hide of a kosher animal was suitable for heavenly service, for what halakhais that relevant, as it is clearly not relevant to the Tabernacle? The Gemara replies: This halakha was stated with regard to phylacteries, which may be prepared only from the hide of a kosher animal. The Gemara asks: Phylacteries? Why did Rav Yosef need to state that halakha? It is written explicitly with regard to them: “And it shall be for a sign unto you upon your hand, and for a memorial between your eyes, that the law of the Lord may be in your mouth” (Exodus 13:9). The Sages derived from there that the phylacteries must be prepared from that which is permitted to be eaten in your mouth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא הא דתני רב יוסף: לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה. למאי הילכתא? ואסיקנא: לרצועות של תפילין שיהו מבהמה טהורה. אבל תפילין עצמן בהדיא כתיב בהו: למען תהיה תורת י״י בפיך. ודרשינן: מן המותר בפיך.
אלא הא דתני רב יוסף כו׳ – כיון דרבינן עור בהמה טמאה לאהל המת הא דתני רב יוסף למאי הלכתא מאי דהוה הוה אי לאו למילף מיניה לטומאה.
לתפילין – איתמר דהיא נמי מלאכת שמים.
למאי הלכתא – לא בעי למימר לאשמעינן דתחש טהור היה דמשמע דאתא לאשמעינן שום צורך הוראה.
תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה וגו׳ – תימה לר״י וכי אין לברייתא לשנות מה שדורש מן הפסוק וכל הנך דמייתי בסמוך וכי לית ליה לרב יוסף לשנות הברייתא לפי שזה אמרו אמורא אחד או ברייתא ואומר רבינו יצחק דהכי פריך תפילין בהדיא כתיב בהו ואי הא הוה אתי לאשמעי׳ הוה ליה לאתויי קרא אע״כ מילתא אחריתי אתא לאשמעי׳ ודרשה דמן המותר בפיך היתה פשוטה ולא איצטריך לאשמעי׳ וקאמר אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין כו׳ ובזה הלשון הוה ליה לרב יוסף למימר והוה ידעינן שפיר דבעי עור בהמה טהורה דדרשה דמן המותר בפיך היא פשוטה אלא לכורכן בשערן צריך בהמה טהורה הא נמי הל״מ דתניא כו׳ מדלא קתני רב יוסף בהאי לישנא ונכרכות בשערן ש״מ דמילתא אחריתא אתא לאשמעינן אלא לרצועותיהן והא״ר יצחק רצועות שחורות הל״מ וכיון דמצריך שיהו הרצועות שחורות כמו הקציצה כל שכן דבעינן שיהו טהורות כמו הקציצה דסברא הוא להקפיד על הטהרה מעל השחרות ואי הא אתא רב יוסף לאשמעי׳ לישמעינן שיהיו שחורות דהוה שמעינן מינה תרתי שחורות וטהורות ומשני נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי דמשחורות ליכא למיגמר טהורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים וכו׳ למאי הלכתא – פירש״י ז״ל דמאי דהוה הוה. ולא מחוור לי, דהא אמרי׳ מאי הוה עלה דתחש, ורב יוסף נפק מיניה למילף דתחש בהמה בהמה טהורה היא. ואפשר דאי לאו להלכותיו איתמר לא הול״ל לא הוכשרו, אלא הול״ל בהדיא תחש שהי׳ בימי משה ברי׳ טהורה הוא.⁠א
והא דאקשינן: תפילין בהדיא כתיב בהו – ק״ל דלמא היא גופא אתי רב יוסף לאשמועינן1 דבתפילין וספר תורה מיתנא תנא בהדיא אין כותבים על עור בהמה טמאה וכו׳, וטעמא משום תורת ה׳ בפיך.⁠ב ונ״ל דרב יוסף מן תחש גמר, ומיניה קאמר לא מצינו שהוכשרו למלאכת שמים דהוא מלאכת המשכן אלא עור בהמה טהורה בלבד. ומ״ה אקשינן הני בהדיא כתיבי ולאו מתחש אתו.
א. עי׳ תוס׳ וראשונים ועי׳ מהר״ם.
ב. וכ״ה בתוס׳ ועי׳ ראשונים.
1. הגהת הגרא״ז: טעמא.
אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא. פירש רש״י ז״ל: דאי למילף דתחש טהור הוה מאי דהוה הוה. ואם תאמר והא מבעיא לן בסמוך מאי הוי עלה. יש לפרש דמדלא קאמר הכין בהדיא, וקאמר בהאי לישנא לא הוכשרו למלאכת שמים, משמע דאתא לאשמועינן שום דבר הוראה.
ובתשובת רבנו האי גאון ז״ל מצאתי שפירש וז״ל: השתא קא מבעיא לן, הואיל וקם לו קל וחומר דרב הונא מברניש דלית ליה פירכא ולמדנו ממנו דעור מטמא טומאת אהלים, הלכך כמה דגמרינן אהל המת ממשכן בגזירה שוה דאהל אהל מה להלן באהל דמשכן צמר ופשתים אף באהל המת צמר ופשתים הם, הכי גמרינן אהל דמשכן מאהל המת מה להלן באהל [המת] עור בהמה טמאה אף באהל דמשכן עור בהמה טמאה, הרי מן הדין הזה הוכשר לאהל משכן עור בהמה טמאה. ואם כן הוא, אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא, הואיל ולאהל משכן הוכשר עור בהמה טמאה, ומפרקינן לתפילין, עד כאן.
תוס׳ בד״ה תפילין בהדיא כו׳ ודרשה דמן המותר בפיך היתה פשוטה כו׳. נ״ב פי׳ מאחר שמילתא אחריתא בא להשמיענו שהוא פחות מתפילין א״כ יוקשה למה אינו משמיע לנו תפילין גופא והיה לו להביא הקרא אלא צ״ל שהדרשה היתה פשוטה כמו שמסיק ג״כ לקמן ולעיל שאמר הו״ל לאתויי קרא היינו באם תמצא לומר שאינה פשוטה והוא בא להשמיענו א״כ ה״ל לאתויי קרא כו׳ ודו״ק (ועיין במהרש״א):
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה תפילין בהדיא כתיב בהו כו׳ תימה לר״י וכי אין לברייתא לשנות כו׳ ובד״ה לא צריכא אלא לכורכן בשערן קשה לרשב״א כו׳ אמאי נקיט עור במילתיה עכ״ל. כבר קדמני מורי זקיני ז״ל בס׳ מג״ש ליישב שני קושיו׳ התוספות אלא שדבריו נראין דחוקים לכך באתי להוסיף נופך משלי דודאי עיקר קושיית הגמרא אלישנא דברייתא דרב יוסף דאי לתפילין אתא לא הו״ל למיתני בהאי לישנא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא הו״ל למיתני בהדיא לענין תפילין או עורן או שערן אע״כ דמעיקרא נמי הוי אסיק אדעתיה דעיקר מילתא דברייתא דרב יוסף דנקיט לשון למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד אתחש קאי כדס״ד מעיקרא אלא דאכתי קשיא ליה לתלמודא למאי הלכתא דמאי דהוי הוי כפרש״י כיון דלענין טומאת אהלים בלא״ה אתיא מק״ו ואהא משני הש״ס שפיר איצטריך לתפילין או לעורן או לשערן והיינו משום דילפינן לה ממלאכת המשכן שכל המכסאות היו מבהמה טהורה בין אלים מאדמים ובין תחש וע״ז מקשה שפיר תפילין בהדיא כתיב ביה ועורן הל״מ מסיני היא והשתא א״ש נמי הא דקאמר לכורכן בשערן דאפ״ה נקיט לה הברייתא בל׳ עור כיון דמעורות המשכן ילפינן לה כל מלאכת שמים ומסיק הש״ס דאיצטריך לרצועות שיהיו טהורות והיינו משום דילפינן לה מתחש. והא דמקשה הש״ס בתר הכי מאי הוה עלה דתחש שהיה בימי משה היינו אברייתא גופא דבעי למילף מתחש לרצועות של תפילין ואכתי בתחש גופא מהיכא פסיקא ליה דטהור הוי דבשלמא למאי דס״ד מעיקרא דעור בהמה טמאה טהור באהל המת מסברא דבעינן דבר הנאכל כמ״ש התוספות מברייתא דת״כ א״כ ע״כ דתחש טהור היה דהא ילפינן אהל אהל ממשכן משא״כ לבתר דמסקינן דעור בהמה טמאה מטמא באהל המת א״כ אכתי בתחש גופא מנ״ל דטהור הוי וע״ז מסיק הש״ס שפיר משמיה דר״מ דאף על גב דתחש לא הוי אלא לפי שעה אפ״ה כיון דסוף סוף קבלה היתה בידם דקרן אחת היתה במצחה ש״מ דטהור הוי ולפ״ז שפיר ילפינן רצועות תפילין מתחש כנ״ל ודו״ק:
א מאחר שהיתה המסקנה כי אף עור בעל חי טמא מיטמא באהל המת, הרי אין חובה להניח כי מכסה המשכן היה מעור בהמה טהורה דווקא. ואם כן, הא דתני [זה ששנה] רב יוסף שלא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבדלמאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] הוא מוסב? שהרי כאמור אינו שייך לדיני המשכן. ומשיבים: הלכה זו לענין תפילין נאמרה שאין לעשותם אלא מעור בהמה טהורה. ושואלים: לשם מה דברי רב יוסף, והלא תפילין בהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם] ״והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שמות יג, ט), ומכאן למדו חכמים כי התפילין צריכות להיות עשויות מן המותר בפיך גם באכילה!
Since the conclusion was that the hide of even a non-kosher animal can become ritually impure as a tent over a corpse, it is not necessary to assume that the covering of the Tabernacle was made specifically from the hide of a kosher animal. And, if so, that which Rav Yosef taught: Only the hide of a kosher animal was suitable for heavenly service, for what halakhais that relevant, as it is clearly not relevant to the Tabernacle? The Gemara replies: This halakha was stated with regard to phylacteries, which may be prepared only from the hide of a kosher animal. The Gemara asks: Phylacteries? Why did Rav Yosef need to state that halakha? It is written explicitly with regard to them: “And it shall be for a sign unto you upon your hand, and for a memorial between your eyes, that the law of the Lord may be in your mouth” (Exodus 13:9). The Sages derived from there that the phylacteries must be prepared from that which is permitted to be eaten in your mouth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא, בלְעוֹרָן. וְהָאָמַר אַבָּיֵי: גשִׁי״ן שֶׁל תְּפִילִּין הל״מהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי?

Rather, the Gemara explains that this halakha of Rav Yosef was said only with regard to the leather of the boxes that house the phylacteries, which must be crafted from the hide of a kosher animal. It was not referring to the parchment on which the portions of the Torah inserted into the phylacteries are written. The Gemara asks: Didn’t Abaye say: The obligation to make a letter shin protruding on the phylacteries of one’s head is a halakha transmitted to Moses from Sinai? Since Torah law addresses the boxes of the phylacteries, presumably their legal status is parallel to that of the parchment and the prohibition against preparing them from the hide of a non-kosher animal is by Torah law as well.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגם שי״ן של תפילין. וכי נכרכות בשערן ונתפרות בגידן ורצועותיהן שחורות – הלכה למשה מסיני הן.
לעורן – עור דפוס שלהן שהכתבים של פרשיות מונחים בו דהאי לא מלמען תהיה נפקא דהא לאו תורה כתיבא ביה.
שי״ן של תפילין – שיהא העור נקמט מבחוץ ג׳ קמטין ודומה לשי״ן והרצועה נקשרת כמין דלית ויש רצועה כפופה כמין י׳ דהיינו שדי וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו מותר בפיך בעינן ומקרא נפיק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה למשה מסיני שיהו תפלין מרובעות ושתהא תפירתו ואלכסונן ברבוע עד שיהו להם ד׳ זויות שוות ושיהא עור הקציצה נקמט משני צדדיו בצורת אות השין בכל צד וקשרי הרצועות בצורת ד׳ ובצורת יו״ד ושיהו הפרשיות נכרכות בשערן ונתפרות בגידן ר״ל בשער וגידין שמאותו המין ושיהו הרצועות שחורות ויש בהלכותיהם שאר דברים צריכים לידיעת ענינם כמו שיתבאר במקומו בע״ה:
כבר ביארנו במשנה שפתילת הבגד שקפלה ולא הובהבה שמדליקין בה שמדליקין בפתילה שאינה מחורכת ובסמרטוטין שאין מחורכים שאין בחירוכן אלא הבהקה בעלמא וכן ביארנו לענין טומאה שאינה מקבלת טומאה שהקפול בטלה מתורת בגד:
צריך שתדע שכמו שהקפול בטלה מתורת בגד כך בטלה מתורת כלי לגמרי עד שאינה נקראת בהדלקתה שבר כלי ואחר שכן אם היה י״ט בערב שבת שאין מסיקין בדבר המוקצה כמו שידעת שהלכה כר׳ יהודה בי״ט והוא שאמרו מסיקים בכלים ואין מסיקים בשברי כלים והיה בחתיכת בגד זה שנתקפלה שלש אצבעות על שלש מצומצמות שהן חשובות ככלי וכבר ידעת שהמדליק צריך להדליק ברוב היוצא מן הפתילה קודם שיסלק את ידו ואחר שאין כאן אלא שלש מצומצמות ושהוא צריך להדליק ברוב היוצא כבר נשרף משהו ממנה בועה שמשלימה לרוב ונמצאת השלמתו שהיא עיקר ההדלקה בשבר כלי ואלו לא היה הקפול מבטלה לגמרי מתורת כלי היית אוסר ועכשיו שאמרנו שהקפול מבטלו מתורת כלי הרי אף בהתחלת הדלקתה אין כאן כלי ומותר לגמרי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ והאמר אביי שי״ן של תפילין. ק״ל הא י״ל לעור של תפלה של יד וצ״ע:
אלא אומרים כי הלכה זו של רב יוסף לענין עורן של בתי התפילין בלבד נאמרה, שהוא הצריך לדעתו להיות של בהמה טהורה, ואולם לא לענין הקלף עליו כתובות פרשיות התפילין. ושואלים: והאמר [והרי אמר] אביי: חובת עשיית השי״ן של תפילין המצויה ובולטת בתפילין של ראש הריהי הלכה למשה מסיני, ומאחר שכתוב דבר גם על בית התפילין הרי דינו לכאורה כדין הקלף ואיסור עשייתו מעור בהמה טמאה הוא מהתורה!
Rather, the Gemara explains that this halakha of Rav Yosef was said only with regard to the leather of the boxes that house the phylacteries, which must be crafted from the hide of a kosher animal. It was not referring to the parchment on which the portions of the Torah inserted into the phylacteries are written. The Gemara asks: Didn’t Abaye say: The obligation to make a letter shin protruding on the phylacteries of one’s head is a halakha transmitted to Moses from Sinai? Since Torah law addresses the boxes of the phylacteries, presumably their legal status is parallel to that of the parchment and the prohibition against preparing them from the hide of a non-kosher animal is by Torah law as well.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא, לְכוֹרְכָן בְּשַׂעֲרָן וּלְתוֹפְרָן בְּגִידָן. הָא נָמֵי הל״מהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, דְּתַנְיָא: ד״תְּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת – הל״מהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, הנכרכו׳נִכְרָכוֹת בְּשַׂעֲרָן ווְנִתְפָּרוֹת בְּגִידָן״!?

Rather, the Gemara explains that Rav Yosef’s halakha comes to teach that one must tie the parchments upon which the portions of the Torah are written in the phylacteries with a kosher animal’s hair, as well as sew the phylacteries with a kosher animal’s sinews. The Gemara asks: The source of these halakhot is also a halakha transmitted to Moses from Sinai, as it was taught in a baraita: The requirement that phylacteries must be square is a halakha transmitted to Moses from Sinai, as is the requirement that they must be tied with their hair and sewn with their sinews.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לנכרכות בשערן – תניא לההיא דרב יוסף שצריך לקשור איגרות הפרשיות בשער עור בהמה טהורה ולתופרן בגיד בהמה טהורה.
בשערן – בשער מן הקלף כלומר בשל טהורה.
לא צריכא אלא לכורכן בשערן – קשה לרשב״א אי הא אתא לאשמעי׳ אמאי נקט עור במילתיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: לכרכן בשערן ולתפרן בגידין. איכא למידק והא איהו עור בהמה טהורה קאמר דמשמע עור ממש. וצ״ע.
רש״י בד״ה אלא לנכרכות כו׳ בהמה טהורה הס״ד ואח״כ מה״ד בשערן בשער של מין הקלף ונתפרות בגידין של מין הקלף כלומר בשל טהורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מסבירים כי הלכה זו של רב יוסף מלמדת שיש לכורכן את פרשיות התפילין בשערן (בשיער של בהמה טהורה), וכן לתופרן את התפילין בגידן (בחוטים העשויים מגידי בהמה טהורה). ושואלים: הא נמי [הלכות אלו גם כן] מקורן בהלכה למשה מסיני הוא, דתניא כן שנינו בברייתא]: תפילין שיהיו מרובעותהלכה היא למשה מסיני, וכן שהן נכרכות בשערן ונתפרות בגידן!
Rather, the Gemara explains that Rav Yosef’s halakha comes to teach that one must tie the parchments upon which the portions of the Torah are written in the phylacteries with a kosher animal’s hair, as well as sew the phylacteries with a kosher animal’s sinews. The Gemara asks: The source of these halakhot is also a halakha transmitted to Moses from Sinai, as it was taught in a baraita: The requirement that phylacteries must be square is a halakha transmitted to Moses from Sinai, as is the requirement that they must be tied with their hair and sewn with their sinews.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא, זלרצועו׳לִרְצוּעוֹת. והא״רוְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: חרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת הל״מהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי? נְהִי דִּגְמִירִי שְׁחוֹרוֹת, טְהוֹרוֹת מִי גְּמִירִי?

Rather, the Gemara says that Rav Yosef came to teach with regard to the halakha of the straps of the phylacteries. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yitzḥak say: The straps of the phylacteries must be black is a halakha transmitted to Moses from Sinai? The Gemara responds: Although we learned this halakha, which states that the straps must be black, did we also learn that they must be from kosher animals? Rav Yosef was certainly referring to straps when he said that all heavenly service must be performed with the hides of kosher animals.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנררשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרצועותיהן – שיהיו מעור בהמה טהורה.
הל״מ – וכיון דהלכתא רצועות מסיני טהורות נמי הל״מ ומתניתא דרב יוסף לאו הל״מ קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נהי דגמירי שחורות, טהורות מי גמירי. איכא למידק וליליף נמי רצועות מתורת ה׳ בפיך (שמות יג, ט), דהא ברצועות נמי איכא דל״ת ויו״ד. ויש לומר דהנהו לאו כתיבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב. ובתוס׳ אמרו לקמן בפרק במה אשה (שבת ס״ב. ד״ה שי״ן) דדל״ת ויו״ד לאו הלכה גמירי להו מסיני, ולא גרסינן (בגמרא להלן שם) אלא שי״ן שבתפילין הלכה למשה מסיני, ודייקי לה מהא. ואין צורך. וכבר הארכתי בה במגילה בריש פרק בני העיר (מגילה כו, ב, ד״ה תשמישי) בסייעתא דשמיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אומרים שדברי רב יוסף באו ללמד לדין רצועות התפילין. ושואלים: והאמר [והרי אמר] ר׳ יצחק: שרצועות התפילין חייבות שתהיינה שחורות הרי זו הלכה למשה מסיני? ומשיבים: נהי דגמירי [אם אמנם שלמדנו] בהלכה מקובלת זו שהרצועות צריכות להיות שחורות, ואולם שתהיינה מבהמות טהורות מי גמירי [האם למדנו]? אלא ודאי לכך נתכווין רב יוסף במה שאמר שכל מלאכת שמים דינה שתהא מעור בהמה טהורה.
Rather, the Gemara says that Rav Yosef came to teach with regard to the halakha of the straps of the phylacteries. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yitzḥak say: The straps of the phylacteries must be black is a halakha transmitted to Moses from Sinai? The Gemara responds: Although we learned this halakha, which states that the straps must be black, did we also learn that they must be from kosher animals? Rav Yosef was certainly referring to straps when he said that all heavenly service must be performed with the hides of kosher animals.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנררשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי הָוֵי עֲלֵהּ דְּתַחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה? א״ראָמַר רַבִּי אִלָּעָא אָמַר רשב״לרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אוֹמֵר הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה, וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ1 חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה הוּא אִם מִין בְּהֵמָה הוּא, וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז.

The Gemara asks: What is the halakhic conclusion reached about this matter of the taḥash that existed in the days of Moses? Rabbi Ela said that Rabbi Shimon ben Lakish said that Rabbi Meir used to say: The taḥash that existed in the days of Moses was a creature unto itself, and the Sages did not determine whether it was a type of undomesticated animal or a type of domesticated animal. And it had a single horn on its forehead, and this taḥash happened to come to Moses for the moment while the Tabernacle was being built, and he made the covering for the Tabernacle from it. And from then on the taḥash was suppressed and is no longer found.
1. כן בכ״י מינכן 95, אוקספורד 23, וטיקן 127. בדפוס וילנא: ״בה״.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיק׳ נמי: תחש – בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו חכמים אי מין חייה הוא וקרן היה לו וטהור היה.
ערך תחש
תחשא(שבת כח:) תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה וכו׳:
א. [פאנטער קאטצע.]
מאי הוי עלה דתחש – הואיל ולרב יוסף לאו לענין מלאכה דמשכן איתמר לא איפשיט בעיין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דקאמרינן בתר הכי: מאי הוה עלה דתחש – בעיא בתר פשטא היא, וכיוצא בה לקמן בפרק במה בהמה יוצאהא ואחרות בתלמוד. ומסקנא לרצועות דתשמישין נינהו ואינן גוף קדושה, ולא אתו מתורת ה׳ בפיך, אע״פ שהןב הלכה דהא גמירי שחורות1. אלא מתחש דהוא משמש לקדש גמרי׳ כן. ומיהו בהא דאמרן אלא לרצועותיהן קשיא לן והא יו״ד ודל״ת של תפילין הלמ״מ כדאמרי׳ לקמן בפרק במה אשה יוצאהג ואי׳ התם במנחותד קשר של תפילין הלמ״מ, וכיון שהשם כתוב ברצועות מותר בפיך בעינן. וכדבעינן משום שי״ן של תפילין.⁠ה ואפשר דמרצועות דיד קאמר, ועיקר קשר של תפילין קשר של ראש שיש בו רובו של שם, כדאמרי׳ו וראית את אחורי מלמד שהראהו הקב״ה למשה קשר של תפילין, ואמרי׳ נמיז וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך אלו תפילין שבראש, לפי שרובו של שם כתוב ברצועותיהן מבחוץ,⁠ח וצ״ע. ואיכא למימר שי״ן דהיא כתיבה קיימת הוי כתורת ה׳ בפיך, דלי״ת ויו״ד דקשרים הן לא.⁠ט
א. נג, א ע״ש.
ב. בנד׳ היה כתוב: ואין, ולכן הגיה הגראז״מ.
ג. לקמן סב, א.
ד. לה, ב.
ה. ותוס׳ לקמן כתבו משום קושיא זו דל״ג לקמן דלית ויוד ע״ש, ועי׳ בגליון הגמרא כאן ורשב״א.
ו. ברכות ו, א.
ז. ברכות שם ועי׳ תוס׳ שם.
ח. עי׳ תוס׳ מגילה כו, ב ד״ה תשמישי. ולפי תי׳ זה לחלק בין של ראש ויד, יש להקשות א״כ לעיל דאמרי׳ והאמר אביי שין של תפילין הלל״מ נימא דוקא בשל ראש, עור תפילין של יד מנ״ל, ואמנם הגרע״א תמה בגלה״ש בזה מעצמו. ואפשר שמטעם זה נשאר רבנו בצ״ע.
ט. ולא חשיבי כתב דלהוי בתורה, ועי׳ רשב״א.
1. הגהת הגרא״ז: ולא טהורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תחש שהיה בימי משה כו׳. האי בריה בפני עצמה לא הוי ממש כמו במקומות אחרים אלא דהיינו ספק כדקאמר ולא הכריעו בו כו׳ וכה״ג כתבו התוס׳ פרק הערל גבי אנדרוגינוס בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו אם זכר כו׳ ע״ש:
לפי שעה כו׳. ומ״ש ואנעלך תחש היינו נמי בדור המדבר לפי אותה שעה:
ב ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה], על השאלה בדבר התחש שהיה בימי משה? אמר ר׳ אלעא אמר ר׳ שמעון בן לקיש, אומר היה ר׳ מאיר: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו (החליטו) בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ותחש זה לפי שעה (רק אז) נזדמן לו למשה בשעת עשיית המשכן, ועשה ממנו כיסוי למשכן ומאז נגנז התחש, ואין מוצאים עוד מין חיה זה. ומעירים:
The Gemara asks: What is the halakhic conclusion reached about this matter of the taḥash that existed in the days of Moses? Rabbi Ela said that Rabbi Shimon ben Lakish said that Rabbi Meir used to say: The taḥash that existed in the days of Moses was a creature unto itself, and the Sages did not determine whether it was a type of undomesticated animal or a type of domesticated animal. And it had a single horn on its forehead, and this taḥash happened to come to Moses for the moment while the Tabernacle was being built, and he made the covering for the Tabernacle from it. And from then on the taḥash was suppressed and is no longer found.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִדְּקָאָמַר: קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ – ש״משְׁמַע מִינַּהּ טָהוֹר הָיָה, דא״רדְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ס״ט:ל״ב} ״וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס״. ״מַקְרִין״ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע!? אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״מַקְרָן״ כְּתִיב. וְלִיפְשׁוֹט מִינֵּיהּ דְּמִין בְּהֵמָה הוּא!? כֵּיוָן טדְּאִיכָּא קֶרֶשׁ דְּמִין חַיָּה הוּא וְלֵית לֵיהּ אֶלָּא חֲדָא קֶרֶן, אִיכָּא לְמֵימַר מִין חַיָּה הוּא.:

The Gemara comments: From the fact that it is said that the taḥash had a single horn on its forehead, conclude from this that it was kosher, as Rav Yehuda said in a similar vein: The ox that Adam, the first man, sacrificed as a thanks-offering for his life being spared, had a single horn on its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a horned [makrin] and hooved ox” (Psalms 69:32). The word makrin means one with a horn. The Gemara asks: On the contrary, makrin indicates that it has two horns. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Despite the fact that it is vocalized in the plural, it is written mikeren without the letter yod to indicate that it had only a single horn. The Gemara asks: If so, let us resolve from the same baraita that just as it was derived from the ox of Adam, the first man, that an animal with one horn is kosher, derive that an animal with one horn is a type of domesticated animal. The Gemara answers: Since there is the keresh which is a type of undomesticated animal, and it has only a single horn, it is also possible to say that the taḥash is a type of undomesticated animal. This dilemma was not resolved.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקרין תרתי משמע – דסתם מקרין כל קרניו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כיון דאיכא קרש דמין כו׳ כצ״ל. ונ״ב וקרש אע״פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר וא״ת בפ׳ במה מדליקין אמרי׳ תחש קרן אחת היה לו במצחו וטהור היה מדאמרי׳ ורב יהודה דאמר שור שהקריב אדה״ר קרן אחת היה לו במצחו והיכי דייק מדרב יהודה שהיה תחש טהור והלא כל אותן שיש להן קרן אחת אינן שוין דהא איכא קרש שהוא חיה ושור שהוא בהמה וי״ל דסמך אמתני׳ דבא סימן דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים מסתמא אפי׳ בקרן אחת איירי מדאשכחן שור שהקריב אדה״ר קרן אחת היה במצחו וטהורים ומיהו כמו כן היה לו לדקדק מקרש דהא חזינן שאין לו אלא קרן אחת והוא מעלה גרה ומפרים פרסה עכ״ל רש״י בחולין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שור שהקריב כו׳. מפורש פ׳ אלו טריפות ע״ש:
מדקאמר [ממה שנאמר] שקרן אחת היתה לו במצחו שמע מינה [למד ממנה] שהתחש טהור היה, שבדומה לזה אמר רב יהודה: השור שהקריב אדם הראשון כקרבן תודה על חייו קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: ״ותיטב לה׳ משור פר מקרן מפריס״ (תהלים סט, לב). ו״מקרין״ פירושו — בעל קרן. ושואלים: והלא ״מקרין״ תרתי [שתים] משמע, שהוא בעל קרניים, והרי שתים! ומשיבים: אמר רב נחמן בר יצחק ״מקרן״ חסר י׳ כתיב [נאמר], להדגיש שהיתה לו רק קרן אחת. ושואלים: אם כן וליפשוט מיניה [ושיפתור ממנה] מאותה ברייתא שכשם שלמדנו משור של אדם הראשון שבעל חיים שיש לו קרן אחת במצחו טהור הוא, מדוע לא נלמד שגם מין בהמה הוא? ומשיבים: כיון דאיכא [שיש] ״קרש״ שמין חיה הוא ולית ליה [ואין לו] אלא חדא קרן [קרן אחת] איכא למימר [יש אפשרות לומר] שמין חיה הוא גם התחש. ושאלה זו לא נפתרה איפוא.
The Gemara comments: From the fact that it is said that the taḥash had a single horn on its forehead, conclude from this that it was kosher, as Rav Yehuda said in a similar vein: The ox that Adam, the first man, sacrificed as a thanks-offering for his life being spared, had a single horn on its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a horned [makrin] and hooved ox” (Psalms 69:32). The word makrin means one with a horn. The Gemara asks: On the contrary, makrin indicates that it has two horns. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Despite the fact that it is vocalized in the plural, it is written mikeren without the letter yod to indicate that it had only a single horn. The Gemara asks: If so, let us resolve from the same baraita that just as it was derived from the ox of Adam, the first man, that an animal with one horn is kosher, derive that an animal with one horn is a type of domesticated animal. The Gemara answers: Since there is the keresh which is a type of undomesticated animal, and it has only a single horn, it is also possible to say that the taḥash is a type of undomesticated animal. This dilemma was not resolved.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּיפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ – ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה הִיא וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ; רע״ארַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא יוּמַדְלִיקִין בָּהּ.:

MISHNA: The wick of a garment, i.e., cloth made into a wick for a lamp, that one folded it into a size and shape suitable for a wick, but did not yet singe it slightly in order to facilitate its lighting, Rabbi Eliezer says: This wick is ritually impure. With regard to the laws of ritual impurity, it can, like other garments, still become ritually impure and one may not light with it on Shabbat. Rabbi Akiva says: It is ritually pure and one may even light with it on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיסקא: פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה כו׳.
ערך הבהב
הבהבא(שבת כח:) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה. (בבא מציעא פט.) מהו שיהבהב בחור פי׳ שיהבהב שבלים באש כדי שיטיבו לו לאכילה. אל תאכלו ממנו נא ת״י מהבהב. (ובסוף פיסקא דהחדש אל תאכלו ממנו נא) לא תיכלון יתיה מהבהב ענין חירוך:
ערך קפל
קפלב(שבת כח:) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה לשון כפילה הוא. וכן (שבת קיג.) מקפלים את הכלים (שבת קמז) היוצא בטלית מקופלת פי׳ כגון מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפיהן חייב חטאת וכו׳ וכן הלכה (אהלות פי״א) קפילין זו על גב זו. ס״א כופלין. ואחד הן וכן בפרק ט״ו ויש ששונין כפויות ומפרש סגוס ויש לו מוכין הנקראים בל׳ ישמעאל איתקא ושמו ביטית ברנוס וכופת דומה לברנוס ואין לו איתקא ושמו בל״י קפיל ומי שמונה כפויות מלשון כופת (שבת קב) כאן בבא לקפל כאן בבא להציל פי׳ בבא לקפל כגון שמקבץ ונוטל מתוך הבית ממקומות הרבה בכמה כלים אין לו להציל אלא שלשה סעודות בכלי אחד שנוטל כולו אפילו יש שם מאה סעודות שרי (נדרים סב) עד שיעבר הקיץ עד שיקפלו המקצועות פירוש עד שיקפלו הסכינין שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן. ס״א שחורזין הקצועות בקיסמון שקורין סי״רטי:
ערך חסד
חסדג(שבת כח) יד לחסידה תיקצץ פי׳ מקום שהקיז דם:
א. [זענגען ברעננען.]
ב. [צוזאממען לעגען.]
ג. [אדער לאס.]
מתני׳ שקיפלה – כמו שגודלין פתילות.
הבהבה – על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדליק יפה.
טמאה היא – דבגד כלי הוא ומקבל טומאה אם היה שלש על שלש דקפול אין מבטלה מתורת בגד הואיל ולא הבהבה.
ואין מדליקין בה – כדמפרש טעמא בגמ׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ו. פתילת הבגד שקיפלה וכו׳. כדרך שגודלין פתילות.
ולא הבהבה. על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדלוק יפה.
ר׳ אליעזר אומר טמאה היא. דאכתי בגד היא, אע״פ שעשה קצת מעשה דהיינו קיפול, דסבירא ליה דקיפול אינו מועיל לבטולי מתורת בגד. ור׳ עקיבא סבירא ליה דקיפול מועיל לבטלו מתורת בגד, ולא חיישינן דילמא מימלך עלה (ופשט) [ופשיט] לה מקיפולה ואע״פ שלא הבהבה, וכל שכן אם הבהבה, שאי אפשר שלא נשרף אחד מחוטי הבגד.
ואין מדליקין בה. בשבת לפי שאין מדליקין בשבת בפתילה שאינה מחורכת, שאינה מדלקת [יפה] (ו)⁠גזירה שמא יטה. [ו]⁠ר׳ עקיבא לא גזר, דנהי שאינה דולקת כל כך יפה, כמו שאם היתה מחורכת מתחלה, אבל לעולם לא תכבה משום שאינה מחורכת [ליכא למיחש שמא יטה].
הא דתנן פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה וכו׳, מפרשינן בה תרי פירושי בגמרא, רב אדא בר אהבה אוקמה בג׳ על ג׳ מצומצמות, וביום טוב שחל להיות בערב שבת, וכולי עלמא אית להו דרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, ודכולי עלמא אית להו דעולא דאמר צריך שידליק ברוב היוצא, ר׳ אליעזר סבר קפול אינו מועיל וכיון דאדליק בה פורתא הוה ליה שברי כלים וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק, ורבי עקיבא סבר קפול מועיל וכי קא מדליק בעץ בעלמא קא מדליק. רבא אמר היינו טעמא דר׳ אליעזר לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מוחרכת ולא בסמרטוטין שאינן מוחרכין. והלכה כר׳ עקיבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה פתילת הבגד, שהיא מטלית בד שעשה ממנה פתילה לנר, וקיפלה בגודל ובצורה המתאימים לפתילה, ואולם עדיין לא הבהבה (חרך אותה קצת באש, כדי לסייע בהדלקתה), ר׳ אליעזר אומר: פתילה זו טמאה היא, שלענין דיני טומאה עדיין מקבלת היא טומאה כשאר בגדים, ואין מדליקין בה בשבת. ר׳ עקיבא אומר: טהורה היא ואף מדליקין בה בשבת.
MISHNA: The wick of a garment, i.e., cloth made into a wick for a lamp, that one folded it into a size and shape suitable for a wick, but did not yet singe it slightly in order to facilitate its lighting, Rabbi Eliezer says: This wick is ritually impure. With regard to the laws of ritual impurity, it can, like other garments, still become ritually impure and one may not light with it on Shabbat. Rabbi Akiva says: It is ritually pure and one may even light with it on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא לְעִנְיַן טוּמְאָה, בְּהָא פְּלִיגִי: דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר קִיפּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל וּבְמִילְּתַיהּ קַמָּיְיתָא קָיְימָא, ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר קִיפּוּל מוֹעִיל וּבַטּוֹלֵי בטיל

GEMARA: The Gemara asks: Granted, with regard to ritual impurity, the reasons for their disagreement are clear and this is their dispute: Rabbi Eliezer holds that folding alone is ineffective in altering the identity of the garment and it retains its original status. It can become ritually impure like any other garment. Rabbi Akiva holds that folding is effective, and it negates its garment status, and therefore, it can no longer become ritually impure.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ קפול מועיל – לבטולה מתורת בגד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא שואלים: בשלמא [נניח] לענין טומאה בהא פליגי [בזה הם חלוקים], וברורים טעמי המחלוקת, שר׳ אליעזר סבר [סבור] שקיפול בלבד אינו מועיל להוציא את הבגד ממהותו הקודמת, ובמילתיה קמייתא קיימא [ובדברו, בתכונתו הראשונה נשאר], ולכך הוא עדיין מקבל טומאה כבגד. ואילו ר׳ עקיבא סבר [סבור] שקיפול מועיל, ובטולי בטיל [ובטל] מכדי להיות בגד ולכן אינו מקבל עוד טומאה כבגד.
GEMARA: The Gemara asks: Granted, with regard to ritual impurity, the reasons for their disagreement are clear and this is their dispute: Rabbi Eliezer holds that folding alone is ineffective in altering the identity of the garment and it retains its original status. It can become ritually impure like any other garment. Rabbi Akiva holds that folding is effective, and it negates its garment status, and therefore, it can no longer become ritually impure.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא לְעִנְיַן הדלק׳הַדְלָקָה, בְּמַאי פְּלִיגִי? א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר א״ראָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא, וְכֵן א״ראָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בג׳בְּשָׁלֹשׁ עַל ג׳שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת עָסְקִינַן, ובי״טוּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת ע״שעֶרֶב שַׁבָּת עָסְקִינַן, דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. ודכ״עוּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּעוּלָּא, דְּאָמַר עוּלָּא: כהַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק בָּרוֹב הַיּוֹצֵא. ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: קִיפּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל, וְכֵיוָן דְּאַדְלֵיק בֵּיהּ פּוּרְתָּא הָוְיָא לֵיהּ שֶׁבֶר כְּלִי, וְכִי קָא מַדְלֵיק – בְּשֶׁבֶר כְּלִי קָמַדְלֵיק. ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: קִיפּוּל מוֹעִיל, וְאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וְכִי קָמַדְלֵיק – בְּעֵץ בְּעָלְמָא קָמַדְלֵיק.

However, with regard to lighting on Shabbat what is at the crux of their dispute? Rabbi Elazar said that Rav Oshaya said, and Rav Adda bar Ahava said likewise: Here we are dealing with a cloth that is precisely three by three fingerbreadths and we are dealing with a Festival that occurred on Shabbat eve. And everyone is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that on a Festival one may only kindle a fire with whole vessels, as it is permitted to carry them and they do not have set-aside [muktze] status; however, one may not kindle a fire using broken vessels, i.e., vessels that broke on the Festival. Since they broke on the Festival itself, they are classified as an entity that came into being [nolad] on the Festival, and the halakha prohibits moving them. And, similarly, everyone is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Ulla, as Ulla said: One who lights a lamp must light most of the wick that protrudes from the lamp. Based on these assumptions, the dispute in the mishna can be understood as follows: Rabbi Eliezer holds that folding alone is ineffective in negating the wick’s vessel status, and once one lights only a small part of it, it thereby becomes a broken vessel, as part of it burns and the remainder is less than three by three fingerbreadths. A smaller cloth is no longer considered significant. Since he is required to light most of the protruding wick and, as mentioned above, it is prohibited to light broken vessels, he may not light the folded garment. And Rabbi Akiva held that folding is effective and, immediately when he folded it, the garment no longer has the status of a vessel. It was not considered a vessel even before he lit it, and when he lights it, it is as if he were lighting plain wood, not a vessel that broke on the Festival.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יספר הנררשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ אלעזר: מתניתין בשלש על שלש מצומצמות הוא, וביום טוב שחל להיות בערב שבת. וכולי עלמא אית להו דר׳ יהודה,1 דאמר: מסיקין בכלים, ואין מסיקין בשיברי כלים. וכולי עלמא אית להו דעולא, דאמר: צריך להדליק ברוב היוצא.
ר׳ אלעזר סבר: קיפול אינו מועיל, וכיון דאדליק2 בה פורתא – הוה ליה שבר כלי. וכי מדליק – בשבר כלי קא מדליק, ולפיכך אסור.
ור׳ עקיבא סבר: קיפול מועיל. וכיון דקפליה – בטליה, וכי קא מדליק – בעץ בעלמא מדליק.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״יוהודה״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאמליק״.
מצומצמות – דאי הוה טפי פורתא לכולי עלמא מדליקין.
ובי״ט שחל להיות בע״ש – דשייך ביה איסור מוקצה עסקינן.
ואין מסיקין בשברי כלים – שנשברו בו ביום דהוו להו נולד אבל בכלים מסיקין דהא חזו לטלטלן.
ודכולי עלמא אית להו – צריך המדליק להדליק בידים קודם סילוק ידיו רוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר הלכך על כרחך צריך לעסוק בו לאחר שנפחת משלש הלכך טעמא דר״א דאסר קסבר קיפול אינו מועיל והוה ליה כלי שנשבר ביו״ט וכי קמדליק ביה פורתא כיון דמצומצמות היו הוו שברי כלי דפחות משלש לאו כלי הוא והוה ליה כלי שנשבר בי״ט וכי קמדליק בידים להשלים רוב היוצא בשבר כלי קמדליק והא דאמרינן מסיקין בכלים דוקא שלא יגע בו אחר שנפחת אלא אם כן ריבה עליו עצים מוכנים כדלקמן (דף כט.).
קיפול מועיל – ועל כרחך מעי״ט קיפלה דאין גודלין פתילה בי״ט כדתניא בהמביא (ביצה לב:) וכבר נתבטל הכלי מבע״י ואין כאן שבר כלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן הכא: דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה וכולי עלמא אית להו דעולא. הוא הדין דהוה מצי למימר דפליגי בדרבי יהודה, ואי נמי בדעולא, דר׳ אליעזר אית ליה ורבי עקיבא לית ליה, אלא משום דקיימא לן כרבי יהודה ביום טוב וכן כדעולא דאמר צריך להדליק ברוב היוצא וקיימא לן נמי כרבי עקיבא בהא דפתילת הבגד, לא אוקימנא פלוגתייהו בהכין כי היכי דלא תקשי לן הלכתא אהלכתא. ואי נמי משמע ליה דבין רבי אליעזר בין רבי עקיבא בשקפלה דוקא קאמרי, ואי בשקפלה דוקא על כרחין רבי עקיבא נמי ס״ל כרבי יהודה. כך נראה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לענין הדלקה בשבת במאי פליגי [במה הם חלוקים]? אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא, וכן אמר רב אדא בר אהבה: הכא [כאן] במטלית שיש בה שלש על שלש אצבעות מצומצמות (בדיוק) עסקינן [עוסקים אנו], וביום טוב שחל להיות בערב שבת עסקינן [עוסקים אנו]. ועלינו עוד להניח כי דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את שיטת ר׳ יהודה שאמר כי ביום טוב מסיקין בכלים שלמים שהם מותרים לטלטול ואין בהם דין מוקצה, ואולם אין מסיקין בשברי כלים, כלומר, בכלים שנשברו ביום טוב, שמאחר והיו קודם שלמים ונשברו ביום טוב עצמו, הרי הם אסורים באיסור ״נולד״, ואסורים בטלטול. וכן יש לומר דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את שיטת עולא, שאמר עולא: המדליק את הנר צריך שידליק ברוב חלק הפתילה היוצא מן הנר. ועל סמך הנחות אלה נבין את המחלוקת במשנה כך: ר׳ אליעזר סבר [סבור] כי קיפול בלבד אינו מועיל לבטל את הפתילה מלהיות כלי, וכיון דאדליק ביה פורתא [כשהוא מדליק בה מעט] הויא ליה [הרי היא] נעשית בכך שבר כלי, כי משנדלקה הפתילה חלקה נשרף ונעשית פחות משלוש על שלוש אצבעות, ובפחות משלוש על שלוש אין הבגד חשוב עוד למאומה, וכי קא מדליק בשבר כלי קמדליק, [ונמצא שהוא מדליק בשבר כלי] וכאמור אסור להדליק בשברי כלים. ואילו ר׳ עקיבא סבר [סבור] כי קיפול מועיל, ומיד עם קיפול הבגד שוב אין תורת כלי עליו, אינו נחשב ככלי, וכי קמדליק [וכאשר הוא מדליק]בעץ בעלמא קמדליק [בלבד הוא מדליק].
However, with regard to lighting on Shabbat what is at the crux of their dispute? Rabbi Elazar said that Rav Oshaya said, and Rav Adda bar Ahava said likewise: Here we are dealing with a cloth that is precisely three by three fingerbreadths and we are dealing with a Festival that occurred on Shabbat eve. And everyone is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that on a Festival one may only kindle a fire with whole vessels, as it is permitted to carry them and they do not have set-aside [muktze] status; however, one may not kindle a fire using broken vessels, i.e., vessels that broke on the Festival. Since they broke on the Festival itself, they are classified as an entity that came into being [nolad] on the Festival, and the halakha prohibits moving them. And, similarly, everyone is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Ulla, as Ulla said: One who lights a lamp must light most of the wick that protrudes from the lamp. Based on these assumptions, the dispute in the mishna can be understood as follows: Rabbi Eliezer holds that folding alone is ineffective in negating the wick’s vessel status, and once one lights only a small part of it, it thereby becomes a broken vessel, as part of it burns and the remainder is less than three by three fingerbreadths. A smaller cloth is no longer considered significant. Since he is required to light most of the protruding wick and, as mentioned above, it is prohibited to light broken vessels, he may not light the folded garment. And Rabbi Akiva held that folding is effective and, immediately when he folded it, the garment no longer has the status of a vessel. It was not considered a vessel even before he lit it, and when he lights it, it is as if he were lighting plain wood, not a vessel that broke on the Festival.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יספר הנררשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב יוֹסֵף: הַיְינוּ דְּתָנֵינָא: ״ג׳שָׁלֹשׁ עַל ג׳שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת״ וְלָא יָדַעְנָא לְמַאי הִלְכְתָא.

Rav Yosef said, that is what I learned: Three by three exactly. And I did not know to what halakha this was relevant. Rav Yosef received from his teachers that the baraita is referring to a case of three by three exactly, and he did not know why it was significant to establish the baraita in a case of exactly three by three and no more.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו דתנינא – שהייתי שונה מרבותי משנה ג׳ על ג׳ מצומצמות ולא הוה ידענא למאי הלכתא איתמר דאי לענין טמויי כל שכן דאי איכא טפי דמטמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אמר רב יוסף היינו דתנינא שלש על שלש. כעין זה יבמות דף עז ע״ב ודף פ ע״א:
אמר רב יוסף, היינו דתנינא [זהו ששניתי]: ״שלש על שלש מצומצמות״ ולא ידענא למאי הלכתא [ידעתי לאיזו הלכה]. שקיבל רב יוסף מרבותיו שמדובר בשלוש על שלוש בדיוק, ולא ידע לאיזה ענין חשוב שיהיה שלוש על שלוש מצומצמות, ולא יותר.
Rav Yosef said, that is what I learned: Three by three exactly. And I did not know to what halakha this was relevant. Rav Yosef received from his teachers that the baraita is referring to a case of three by three exactly, and he did not know why it was significant to establish the baraita in a case of exactly three by three and no more.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמִדְּקָא מְתָרֵץ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה, ש״משְׁמַע מִינַּהּ: כר״יכְּרַבִּי יְהוּדָה ס״לסְבִירָא לֵיהּ. וּמִי א״ראָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָכִי? והא״רוְהָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה:

The Gemara adds incidentally: And from the fact that Rav Adda bar Ahava interpreted this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, conclude from this that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Did Rav Adda bar Ahava actually say this? Didn’t Rav Adda bar Ahava himself say:
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומדקא מתרץ כו׳ – מילתא באפי נפשיה היא בתמיה למירמי דרב אדא אדרב אדא מדקא מתרץ למתניתין ואוקי דכולי עלמא אית להו אין מסיקין בשברים דהיינו אליבא דר״י דאית ליה נולד ש״מ כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובדרך אגב אומרים: ומדקא [וממה] שמתרץ רב אדא בר אהבה משנה זו אליבא [לשיטת], ר׳ יהודה, שמע מינה [למד ממנה] כי כר׳ יהודה סבירא ליה [סבור הוא], ואולם, ומי [והאם] אמר רב אדא בר אהבה הכי [כך]? והאמר רב אדא בר אהבה עצמו:
The Gemara adds incidentally: And from the fact that Rav Adda bar Ahava interpreted this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, conclude from this that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Did Rav Adda bar Ahava actually say this? Didn’t Rav Adda bar Ahava himself say:
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת כח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת כח:, עין משפט נר מצוה שבת כח:, ר׳ חננאל שבת כח:, ר׳ נסים גאון שבת כח:, הערוך על סדר הש"ס שבת כח:, רש"י שבת כח:, תוספות שבת כח:, ספר הנר שבת כח: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת כח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת כח: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת כח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת כח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת כח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת כח:, מהרש"א חידושי הלכות שבת כח:, מהרש"א חידושי אגדות שבת כח:, פני יהושע שבת כח:, גליון הש"ס לרע"א שבת כח:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת כח:, אסופת מאמרים שבת כח:

Shabbat 28b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 28b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 28b, R. Chananel Shabbat 28b, R. Nissim Gaon Shabbat 28b, Collected from HeArukh Shabbat 28b, Rashi Shabbat 28b, Tosafot Shabbat 28b, Sefer HaNer Shabbat 28b, Ri MiLunel Shabbat 28b, HaHashlamah Shabbat 28b, Ramban Shabbat 28b, Rashba Shabbat 28b, Meiri Shabbat 28b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 28b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 28b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 28b, Penei Yehoshua Shabbat 28b, Gilyon HaShas Shabbat 28b, Steinsaltz Commentary Shabbat 28b, Collected Articles Shabbat 28b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144