×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּדְחִטֵּי אוֹ בְּדִשְׂעָרֵי בְּרַכִּיכָא אוֹ בַּאֲקוֹשָׁא תֵּיקוּ.
Is this speaking of a case where the loaf is made of wheat, which is slippery and takes longer to remove, or is this speaking of a case where the loaf is made of barley, which is easily removed? Is this speaking of a case where the loaf is soft, so that it may catch upon the side of the basket, or a case where the loaf is hard, where this is not a concern? The Gemara states: These questions shall stand unresolved.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוטה ד ע״ב} גרסינן בשוטה בפרקא קמא1 אמר ר׳ זריקא אמר ר׳ אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר ר׳ חייא בר אשי2 אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה אחרונים צריך שישפיל (את3) ידיו למטה [תניא נמי הכי הנוטל ידיו תחלה4 צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה]⁠5 כדי6 שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים7. אמר רבי אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל8 לחם טמא שנאמר {יחזקאל ד:יג} ויאמר י״י9 ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים10.
1. בשוטה בפרקא קמא: כ״י נ: ״בפרק קמא דמסכת שוטה״.
2. אשי: כ״י נ: ״אבא״.
3. את: רק כ״י א.
4. תחילה: חסר ב-גנב, גקא, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה, דפוסים. בהתאמה להמשך שם.
5. תניא נמי...למטה: חסר בכ״י א לפני הגהה, וכן באשכול, ובסידור רש״י סי׳ עז. ב-גנב, גקא, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה, דפוסים רק עד למעלה, וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (ו:טז), ובה״ג (שבדפוסים), וברש״י סוטה שם, ובאו״ז סי׳ עג. בכ״י קרפנטרץ, לאחר העתקת הברייתא בשלמותה (״ראשונים, אחרונים״), חוזר אל הרישא: ״ראשונים צריך שיגביה למעלה שלא יצאו...״. בהמשך שם, וב-גקא, כ״י פריס 312 נתנו טעם אחר למים אחרונים להשפיל. לפי נוסח זה קשה קושיית הבית יוסף (או״ח קסב:א).
6. כדי: חסר ב-גקא, כ״י קרפנטרץ, כ״י פריס 312, רא״ה.
7. כ״י קרפנטרץ, כ״י פריס 312 מוסיפים כאן: ״אחרונים צריך שישפיל ידיו שמא יצאו מים אחרונים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו ומיתוסי מאניה״, ודומה להם גקא: ״מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה שמא יצאו מים חוץ לפרק ומתיסי מאניה״.
8. כאוכל: כ״י קרפנטרץ, כ״י פריס 312: ״כאילו אוכל״.
9. ויאמר י״י: כ״י נ. גקא דפוסים: ויאמר י׳י אלי״, רא״ה: ״ויאמר י׳י אליו״. חסר בכ״י א, כ״י פריס 312.
10. ככה... בגוים: כ״י קרפנטרץ עד: ״טמא״. גקא, עד כ״י נ: ״טמא וגו׳⁠ ⁠״. כ״י פריס 312: ״בגוים וגו׳⁠ ⁠״.
ערך קש
קש(סוטה ד:) ברכיכא או באקושא כבר פירשנו בערך. אקש:
בדחטי או בדשערי – של חטין חלק ונשמט יותר משל שעורים.
רכיכא – נשמט יותר מאקושא.
רכיכא – שנילושה העיסה רכה.
והא איכא ב״ע דלא נסיב כדאמר ביבמות מה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם להתקיים על ידי אחרים. כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. פי׳ דריש ליה מסיפיה לרישיה בשביל ככר לחם מתחייב בעונש של אשה זונה ולהכי מדמי ליה לאשה זונה משום דכשאוכל בלא נטילה הוי אכילה הפקר וזונה זו מפקרת היא. ה״ג במלתיה דרבה בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעיא ליה דמשמע בשביל ככר לחם רב העונש עד כדי אשה זונה. וה״ה נמי אי הוה כתיב עד אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה קשה ליה לרבא דודאי מסיפא לרישיה מידרש קרא אלא עד ובעד קא קשיא ליה דגבי ככר לחם הוה ליה למכתב בעד ל״ה. המזלזל בנטילת ידים שאוכל תמיד בלא נטילת ידים נעקר דהעובר על דברי חכמים חייב מיתה שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש. מים ראשונים שלפני אכילה צריך שיגביה ידיו ראשי אצבעותיו שיהו המים משופעין לצד זרועותיו שמא יצא מים חוץ לפרק וכו׳ כדתנן במס׳ ידים שצריך לשפוך מים על ידיו ב׳ פעמים הראשונים מטהרין את הידים מן הטומאה והשניים מטהרין את המים הטופחין על ידיו שנטמאו תחלה מפני הידים ותנן התם הידים מטמאות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהם להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות בנטילה עד הפרק שעד הפרק צריך נטילה. נטל את הראשונים ואת השניים וחזרו ליד טהורות שהרי טהרו שניים את הראשונים. נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד לפרק וחזרו ליד טמאות כלומר על השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו אלא עד הפרק כמשפט. וא״כ המים שניים לא טיהרו את הראשונים שיצאו חוץ לפרק הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שלא יצאו המים הראשונים ויטמאו את הידים כן פירש הקונטרס. אחרונים של אחר הסעודה שתקנו חכמים מפני מלח סדומית שמסמא את העינים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידו שהרי להעביר את הזוהמא הן באין:
בפרש״י בד״ה שמא כו׳ נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק כו׳ עד נטל את הראשונים חוץ לפרק כו׳ עכ״ל כל זה אינו בפי׳ ישן ועיין בזה בפי׳ הר״ש במסכת ידים וק״ל:
גמרא האי יד ליד לא ינקה יד מבעי ליה ובפירש״י ה״ג האי יד ליד ידי מבעי ליה כו׳ עכ״ל וכצ״ל מפי׳ ישן וק״ל:
בדחטי [בשל חיטים] או בדשערי [בשל שעורים], שזו של חיטים מחליקה מן הידים, ושיעור הוצאתה מהסל ארוך יותר. ברכיכא ככר רכה] או באקושא [בקשה]? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד, יעמדו] במקומן.
Is this speaking of a case where the loaf is made of wheat, which is slippery and takes longer to remove, or is this speaking of a case where the loaf is made of barley, which is easily removed? Is this speaking of a case where the loaf is soft, so that it may catch upon the side of the basket, or a case where the loaf is hard, where this is not a concern? The Gemara states: These questions shall stand unresolved.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַב יִצְחָק בַּר (רַב) יוֹסֵף א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ שִׁיעֵר וְהָאִיכָּא בֶּן עַזַּאי דְּלָא נְסֵיב.

The Gemara notes: Rav Yitzḥak bar Rav Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: Each and every one of these Sages who presented an opinion with regard to the time needed for the initial stage of intercourse estimated based on himself, i.e., based on his own experience. The Gemara asks: But there is ben Azzai, who did not marry, so how could he estimate based on his own experience?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ יוחנן כל אחד מהני תנאי בעצמו שיער – סברא לא פליגי אלא דמר אמ׳ כדי הקפת דקל, והיא הקפה ברגל, ומר אמ׳ כדי [חזרת דקל]⁠1 הוא [חזר]⁠ה2 ברוח, כגון דאתה רוחא ונטייה לדקל ואזלה הרוח וחזר 3 [... ... ...בדו]⁠כתיה.
1. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו והושלמו על פי בבלי סוטה ד׳.
2. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלה זו והושלמה על פי בבלי סוטה ד׳.
3. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל אחד ואחד – מן התנאים הללו.
בעצמו שיער – כמה שהיה שוהה בביאתו.
והאיכא בן עזאי דלא נסיב – כדאמר ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע״י אחרים בפרק הבא על יבמתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יצחק בר רב יוסף אמר ר׳ יוחנן: כל אחד ואחד מן החכמים הללו שחלקו מהו שיעור זמן העראה — בעצמו מתוך נסיונו שלו שיער (העריך) את הזמן. ושואלים: והאיכא [והרי יש] בין חכמים אלה בן עזאי שלא נסיב [נשא אשה] וכיצד שיער בעצמו?
The Gemara notes: Rav Yitzḥak bar Rav Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: Each and every one of these Sages who presented an opinion with regard to the time needed for the initial stage of intercourse estimated based on himself, i.e., based on his own experience. The Gemara asks: But there is ben Azzai, who did not marry, so how could he estimate based on his own experience?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיבָּעֵית אֵימָא נְסֵיב וּפֵירַשׁ הֲוָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵרַבֵּיהּ שְׁמִיעַ לֵיהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא {תהלים כ״ה:י״ד} סוֹד ה׳ לִירֵאָיו.

The Gemara answers: If you wish, say that he was married and separated from his wife. And if you wish, say that he heard from his teacher. And if you wish, say his knowledge can be understood based on the verse: “The counsel of the Lord is with them that fear Him” (Psalms 25:14), teaching that those who fear God are privy to knowledge beyond their personal experience.
רי״ףתוספות איווראבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו בסדר מועד הדברים שנטילת ידים צריכה בהם ושאחת מהם נטילה לסעודה והוא שאמרו כאן כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה כלומר שהוא ממלא תאותו במה שאינו ראוי לו ואע״פ שפשוטו של מקרא שהלהוט אחר בולמוס של עריות נכסיו יורדין לתמיון עד שבסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא יש ממנה רמז לענין זה גם כן ומה שפרט בה אכילת לחם ולא תפשה באכילה סתם אינו אלא למעט אכילת פירות וכן אמרו כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם כלומר שהוא עובר על דברי חכמים וכתוב ופורץ גדר ישכנו נחש וכשם שצריך ליטול את ידיו כך צריך לנגבם קודם אכילה ושלא לאכל בטומאת זוהמת לחות המים שבידיו דרך רמז אמרו ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא כלומר לח מים:
כשם שאדם חייב ליטול ידיו קודם סעודה כך הענין לאחר סעודה והם הנקראות מים אחרונים וכל שאכל דבר המזוהם הן מצוה מצד הברכה וצריך בהן שתהא נטילתו קודם ברכה למברך ועליה רמזו במסכת חולין והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים אבל כל שלא אכל דבר המזוהם אינן חובה מצד הברכה אלא מצד שמירת הנזק ומפני שסתם אכילה יש בה מלח והרבה פעמים מתערבים בה קורטי מלח סדומית שמסמאה את העינים וכל שהוא כן דיה לטבילה שבאה אף לאחר הברכה אלא שצריך שיהו נוטלין כל בני הבית כמברך עצמו:
ואי בעית אימא סוד ה׳ ליראיו. זה לשון גיליון. פירוש אם היה נשוי כך היה מתעכב וזהו הסוד שנתגלה לו. דאין לפרש כמה שיעור סתירה נתגלה לו דאם כן נמצאת מכחיש שיעור התנאים האחרים. הרא״ש ו״ל בפירושיו. (ודרך רמז יש לומר כי עזאי עולה בגימטריא סוד בינה. צעיר אי״ן): א״ה אין החשבון מכוון:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואיבעית אימא מרבי׳ שמיע ליה. לקמן דף י ע״א:
ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: נסיב ופירש הוה [שנשא אשה ופרש ממנה היה] ולכן ידע מעצמו. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: מרביה שמיע ליה [מרבו נשמע לו הדבר], ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: ״סוד ה׳ ליראיו״ (תהלים כה, יד) ויודעים הם אפילו דברים שלא התנסו בהם בעצמם.
The Gemara answers: If you wish, say that he was married and separated from his wife. And if you wish, say that he heard from his teacher. And if you wish, say his knowledge can be understood based on the verse: “The counsel of the Lord is with them that fear Him” (Psalms 25:14), teaching that those who fear God are privy to knowledge beyond their personal experience.
רי״ףתוספות איווראבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דָּרֵשׁ רַב עַוִּירָא זִמְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְזִמְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי כׇּל הָאוֹכֵל לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם כְּאִילּוּ בָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ו׳:כ״ו} כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם.

§ Having quoted an allusion from the verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26), the Gemara offers another interpretation of that verse. Rav Avira interpreted a verse homiletically; there were times he said this interpretation in the name of Rabbi Ami and there were times he said it in the name of Rabbi Asi: Concerning anyone who eats bread without washing his hands, it is as if he engaged in sexual intercourse with a prostitute, as it is stated: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread.”
רי״ףרש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי בעד אשה זונה וגו׳ – השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה בשביל ככר לחם אדם מתחייב בעונש של אשה זונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי בעד אשה זונה וגו׳. זה לשון גיליון. ויש אומרים דמשום הכי קמדמה לאשה זונה משום דכשהוא אוכל בלא נטילה כמו נאכלין באפיקורן בחולין דף ק״ז ע״ב עיין שם בפירוש רש״י. צעיר אי״ן דהוה אוכל בהפקרות וזונה זו מופקרת היא. הרא״ש ז״ל בתוספותיו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כל האוכל בלא נ״י כאילו בא על אשה זונה כו׳. יראה הדמיון דלר׳ אסי נמי אין מקרא יוצא מידי פשוטו והזנות מביא לידי עניות כדכתיב רועה זונות יאבד הון ומדמה ליה האוכל בלא נ״י דעונשו נמי עניות כדאיתא פ׳ במה אשה והסימן ענ״י וק״ל:
א כיון שהוזכרה דרשת החכם פלימו על הכתוב ״כי בעד אשה זונה וכו׳⁠ ⁠״ (משלי ו, כו), מביאים דרשה אחרת על אותו פסוק. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה [פעמים אמר אותה, את השמועה הזו] משמיה [משמו] של ר׳ אמי, וזמנין אמר לה משמיה [ופעמים אמר אותה משמו] של ר׳ אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים — הרי זה עוון חמור ונחשב לו כאילו בא על אשה זונה. שנאמר ״כי בעד אשה זונה עד ככר לחם״.
§ Having quoted an allusion from the verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26), the Gemara offers another interpretation of that verse. Rav Avira interpreted a verse homiletically; there were times he said this interpretation in the name of Rabbi Ami and there were times he said it in the name of Rabbi Asi: Concerning anyone who eats bread without washing his hands, it is as if he engaged in sexual intercourse with a prostitute, as it is stated: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread.”
רי״ףרש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא הַאי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם בְּעַד כִּכַּר לֶחֶם עַד אִשָּׁה זוֹנָה מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רָבָא כׇּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם.

Rava said: This phrase: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: “On account of a loaf a man is brought to a harlot.” Rather, Rava says the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with a harlot will eventually be reduced to poverty and beg people for a loaf of bread.
רי״ףרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במילתיה דרבא גרסי׳ בעד ככר לחם עד אשה זונה מבעי ליה – דמשמע בשביל ככר לחם רב העונש עד כדי עונש אשה זונה וה״ה נמי אי הוה כתיב עד אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה קשיא לרבא מידי דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא אלא עד ובעד קא קשיא ליה דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב בעד וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב עד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכבר ביררנו בסדר מועד הרבה חלוקים שבין מים ראשונים למים אחרונים ואחד מהם הוא שנזכר כאן מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה והענין הוא שנטילה ראשונה צריכה שפיכת מים שתי פעמים וביארו הטעם במסכת ידים ראשונים לטהר את הידים שניים לטהר את המים שעל הידים כלומר שטעם נטילה שקודם סעודה הוא לטהר את הידים מאותו לכלוך שבידיו מפני שהידים עסקניות ונוגעות בדבר טמא וצריך שיטבילם לטהרם מאותו לכלוך ובשפיכה ראשונה נעתק הזיהום מן היד אלא שמקצתו מעורב עדין בטפיחת המים שעל ידיו וצריך שפיכה שנייה להסיר הזיהום מאותם המים והוא מזקיק בכאן שתהא נטילה שקודם סעודה בהגבהת הידים ר״ל שיגביה אצבעותיו למעלה שמא בשפיכה ראשונה יצאו המים חוץ לפרק במקרה ובשפיכה שניה לא ירגיש לשפוך המים אלא עד הפרק שהוא מקום שיעור הנטילה ואם ישפילם יחזרו המים שכבר יצאו חוץ לפרק בשפיכה ראשונה על הידים שכבר טהרו ויטמאום ואע״פ שאמרו במסכת ידים הידים מיטמאות ומטהרות עד לפרק אבל חוץ לפרק אין מטמאות וא״כ מה לנו בכך וכן בבריתא אמרו נטל את הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק ההיא בשלא יצאו מתוך הפרק לאחר הפרק אלא שבשפיכתו נשפכו לאחר הפרק אבל חששא זו היא שמא בשפיכה ראשונה הגביה את ידיו שכך הוא הדרך להגביה את ידיו בשפיכה ראשונה כדי למרק יפה ולשפשף את ידיו ולהשפילן בשניה דרך שטיפה והדחה ודרך השפלתו המים חוזרים ליד הטהורה ומתוך כך הוא מצריך להגביהן אף בשפיכה שניה שמא יצאו מים מתוך הפרק לחוץ לפרק ויחזרו אחר כן מלאחר הפרק לתוך הפרק ויטמאו את הידים ומ״מ כל שהוא מדקדק להיות שפיכה שניה עוברת על הראשונה או בלמעלה הימנה אין צריך לדקדק בכך ומה שאמרו בבריתא נטל את הראשונה ואת השניה חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה כשלא הגיעה שפיכה שניה עד הראשונה וכן אם דקדק בעצמו להשפילן אף בשפיכה ראשונה עד שלא יעברו חוץ לפרק דיו אלא שדברו חכמים בהווה שכך דרכן של בני אדם להגביה בראשונה לצורך שפשוף ולהשפילן בשניה דרך שטיפה והדחה בעלמא ומ״מ מים אחרונים שאינן באות מחמת טומאה אלא מחמת העברת זיהום המאכל או דבקות לחות המלח אינן דרך שפשוף אלא דרך הדחה וצריך שישפיל את ידיו בענין כל שהוא דרך הדחה:
יש שואלין מאחר שמים הראשונים טמאים עד שיטהרום השניים היאך נטילת ידים עולה בשפשוף הידים שבתוך הכלי בלא שפיכת מים על הידים וא״ת שאינה עולה הרי בהלכות גדולות כתבוה כן בהדיא והביאוה ממה שאמרו בזבחים (כ״א.) כהן מהו שיקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו או דילמא אפילו בתוכו ועד כאן לא איבעיא להו אלא משום דכתיב ממנו הא לאו הכי רחיצה מיהא מיקרי יש אומרין שכך הוא הענין ממנו אמר רחמנא משום דבתוכו לאו רחיצה היא וכו׳ וקצת גאונים כתבו שכל שהן בכלי ויש שם רביעית שלם הרי הם כמעיין וכמקוה ואין מקבלין טומאה ומטהרין אבל כששופך על הידים ראשונים שנופלים מטמאין מן הידים וכן הסכימו בה גדולי קדמונינו שבנרבונה:
הגאוה מדה שנואה ומשקצת וצריך להרחיק ממנה הרבה וענינה חלוק להרבה מדרגות וכבר ביארנו ענינם בארכה בילדותינו בחבור התשובה והראשונה מהם נקראת גאוה והיא מדה שבעליה מתגאים על שאר בני אדם שלא לשם שמים אלא דרך גאוה וקנאה ונצוח וכפירת כל מעלה שבזולתם ועל זו נאמר כאן שהוא כאלו עובד ע״ז שהרי קנאתו ורוע טבעו מביאו לחלוק על האמת בכל דבר כדי להשפיל שכנגדו וכן מה שאמרו עליו שהוא כאלו כופר בעיקר וכאלו בא על העריות ועל זו הזהירה תורה השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך וכתיב ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך כלומר שהגאוה היא הגורמת לכך ועליה אמרו גם כן כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו להקב״ה שמים וארץ כאברהם ר״ל שפרסם אחדותו וייחס לו ית׳ בריאת העולם והשיב לדעת זו הרבה מהכופרים כמו שעשה אברהם אעפ״כ לא ינקה מדינה של גהינם וכן אפילו עשה כמה מצות וכן אמרו עליו שאין עפרו ננער ר״ל שאינו בכלל תחיית המתים ואף בעולם הזה עונשו בצדו שהבריות מרננות עליו ומשתדלות בהכנעתו והוא שאמרו לסוף מתמעט ולא סוף דבר שמתמעט אלא שמכלין אותו מכל וכל עד שהוא כאלו אינו ועל זו אמרו גם כן רוח קימעא שוברתו כלומר שמעלין לו באחת מה שלא יעלו לאחר בשתים:
ומתוך כך ראוי להזהר שלא להתערב בבעל מדה זו פן יספה אתו וימק בעונו אלא תהא כל חבורתו עם השפלים וילמד מדת קונו שנאמר עליו ית׳ את דכא ושפל רוח אשכן כלומר אני שוכן עם השפלים ר״ל שאני משרה שכינתי עליהם ודרך הערה אמרו הניח הקב״ה כל הרים וגבעות שבעולם והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות שבעולם והשרה שכינתו בסנה וכן אמרו מי שדעתו שפלה כאלו הקריב כל קרבנות שבעולם שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה:
ומ״מ יש מין אחר בענין זה שנקרא שררה והוא ראוי למלכים ולמנהיגים להטיל אימתן על אותן המסורין להנהגתם לשום שמים ולהעמדת האמת בדעות ובמדות ובעניני הישוב וכבר ביארנו ענינם יפה בילדותנו בחבור התשובה אלא שבסוגיא זו לא דברו על מדה זו כלל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: האי [כתוב זה] ״בעד אשה זונה עד ככר לחם״ הרי אינו מבטא כלל רעיון זה, שאם כן בסדר הפוך: ״בעד ככר לחם עד אשה זונה״ מיבעי ליה [צריך היה לו] שיאמר! אלא אמר רבא, כך צריך לדרוש את הכתוב: כל הבא על אשה זונה — לסוף מגיע לידי עניות והוא מבקש מן הבריות ככר לחם.
Rava said: This phrase: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: “On account of a loaf a man is brought to a harlot.” Rather, Rava says the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with a harlot will eventually be reduced to poverty and beg people for a loaf of bread.
רי״ףרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר אכׇּל הַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב במַיִם רִאשׁוֹנִים צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה גמַיִם אַחֲרוֹנִים צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל יָדָיו לְמַטָּה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה דשֶׁמָּא יֵצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לַפֶּרֶק וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם.

The Gemara continues its discussion of washing hands. Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Anyone who treats the ritual of washing hands with contempt is uprooted from the world. Rav Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: With regard to the first water, i.e., the water used when washing one’s hands before a meal, one must raise his hands upward after washing. With regard to the last water, i.e., the water used when washing one’s hands at the conclusion of the meal before reciting Grace after Meals, one must lower his hands downward. This distinction is also taught in a baraita (Tosefta, Yadayim 2:2): One who washes his hands before a meal must raise his hands upward after washing, lest the water advance past the joint onto the part of the hands that he was not required to wash, becoming impure, and then return to the area he had washed, rendering his hands ritually impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ אלעזר, כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. [תניא נמי הכי הנוטל ידיו] 1 צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויט⁠[מאו את הידים. מים]2 אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה.
1. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו והושלמו על פי הבבלי.
2. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו והושלמו על פי הבבלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מי
מיא(סוטה ד:) מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה שמא יצאו מים מידים מזוהמות וילכלכו את זרועיו. (עירובין כו:) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח (ירושלמי) א״ר יוסי שאין הגוף ניזון מהן א״ר לוי שהן מין קללה פי׳ המים שהן על דור המבול והמלח בסדום. (ערלה פרק א) העלים והלולבים ומי גפנים פי׳ היוצא מן הגפנים כשזומרין אותן (פסחים קז) א״ר אשי אישתי מי זריון ולא אישתי שכרא:
ערך נטל
נטלב(סוטה ד:) כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם פי׳ רחיצה תרגום ירוש׳ ורחצו אהרן ובניו ממנו ויסבון מניה בנטילא דכיא פי׳ כלי מיוחד לנטילה ועל שמו נאמרת רחיצת ידים נטילה:
ערך אקושא
אקושאג(חולין קה.) לא אמרן אלא ברכיכא אבל באקושא לית לן בה והלכתא בכל מילי הוה קינוח הפה לבד מקימחא תמכי וירקא (כתובות לט:) בגמרא דסמך האונס נותן מיד רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקושא בחינכי (סוטה ד) בריש גמרא ברכיכא או באקושא פירוש כמו קשה:
ערך גס הרוח
גס הרוחד(סוטה ד) אזהרה לגסי הרוח מניין וכו׳. כמה גדולים נמוכי רוח וכו׳ כל אלו קרובי ענין גס הן:
ערך יד
ידה(נדה יג.) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תיקצץ פי׳ לבדוק בכל שעה מפני הנידות ובאנשים תיקצץ שאם בדק האיש בכל עת באבר מביא שכבת זרע וזה הדבר אסור. (בריש עוקצים חולין קיח.) כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא ומצטרף פי׳ ידות כגון קנה של שבולת ועוקץ פסיגת האשכול שהוא היוצא מן הגרגרים וכיוצא בהן שדרך בני אדם לתפשם בידם ולאכול מהן או לתלותן בהן או להפכן ממקום למקום וכיוצא בדברים הללו נקראו ידות כדרך שנקרא בית תפישת יד בכלים ידות הכלים ומה שהוא עשוי להגן כגון העור בבשר וקליפי אגוזים וקליפי רימונים וכיוצא בהן נקרא שומר (מנחות לו) רב אשי אמר ידכה יד כהה יד שמאל מדכתיב כהה בלשון נקבה כלומר באותה יד שהיא חלשת כנקבה היינו שמאל (בילמדנו) ידכה ה׳ יתירה הרי חמשה ד׳ טטפות בראש וטוטפות אחד ביד. (שבת יג: פסחים יט: ובסוף זבין) אלו פוסלין את התרומה וכו׳ עד והספר והידים (ובפ״ג בילמדנו יפקוד ה׳) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה וסמכת את ידך עליו יד אחת מה עשה משה סמך שתי ידיו עליו וכולי (ובריש והיה עקב תשמעון) מהו יד ליד לא ינקה רע אמר הקב״ה לישראל לא תלמדו את התורה על מנת ליטול שכרה מיד לא תעשה את המצות ותבקש שכרה מיד ליד ואם עשה כן נקרא רע שלא הניח לניניו כלום וכו׳ (סוטה ד) אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו הקב״ה שמים וארץ כאברהם אבינו וכו׳ אמר רבי חייא בר אשי אמר רב מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה:
א. [וואסר, זאפט.]
ב. [וואשען דיא הענד.]
ג. [הארט.]
ד. [שטאלצר, אוף געבלאזענער.]
ה. [האנד.]
המזלזל – שאוכל תמיד בלא נטילת ידים.
נעקר – דעובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י).
מים ראשונים – שלפני המזון.
שיגביה ידיו – ראשי אצבעותיו שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא.
שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים – כדתנן במסכת ידים (פ״ב מ״ג) שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים ותנן התם הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות בנטילה עד הפרק שעד הפרק צריך נטילה נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים שהרי טיהרו השניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טיהרו את היוצאים הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים.
אחרונים – של אחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים.
צריך להשפיל ידיו למטה – כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן.
נעקר מן העולם – תימה לר״י לפי׳ רש״י דפי׳ דעובר על דברי חכמים חייב מיתה מאי אריא נטילת ידים אפי׳ כל דברי חכמים נמי ועוד קשיא דאמר הכא דעונשו מיתה ובפ׳ במה אשה יוצאה (שבת דף סב:) אמרינן דעונשו עניות כדאמר שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המזלזל בנטילת ידים ובפ׳ עושין פסין (עירובין דף כא:) מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים וכו׳ עד מה אעשה שחבירי חייבו עליה מיתה ונראה דזלזול שמזלזל בה תמיד עונשו עקירה ע״י עניות דקשה ממיתה ע״י נחש ונעקר מן העולם דאמר [בסוכה] (דף מה:) וסנהדרין (דף סג.) כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם ובפרק קונם יין (נדרים דף סב.) כל המשמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם לאו בחדא מחיתא נינהו דעניות אלא מיתה חטופה או משונה. מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מים ראשונים כו׳ מפרש טעמא הס״ד:
בד״ה שמא יצאו כו׳ השניים חון לפרק כו׳ כצ״ל:
אמר רב מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. פירש בקונטריס שמא יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטלם אלא עד הפרק וכשחזרו הראשונים טמאו את הידים שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים. והשניים לא טהרו את היוצאים כי לא נטל שניים כי אם עד הפרק. ולא הוה ליה לפרש כן דאפילו נטל גם את השניים חוץ לפרק כמו הראשונים נמי לא טהרו את הראשונים שיצאו חוץ לפרק וכדתנן פרק שני דידים הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק. כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה. פירוש הידים גזרו עליהם טומאה עד הפרק אבל חוץ לפרק הם כמו שאר הגוף. ולכך אם נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה כי המים הראשונים יטמאו את השניים משנגעו ביד. אבל אם נטל הראשונים והשניים חוץ לפרק וחורו ליד טמאה כי המים הראשונים כשנגעו ביד עד הפרק נטמאו כי השניים לא טיהרו את הראשונים אלא עד הפרק אבל שחוץ לפרק נשארו בטומאתן כדתנן הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק: וכשחזר טמאה. מה שכתב אבל אם נטל וכו׳ נראה בכפול. ויותר נראה להגיה כן אבל אם נטל הראשונים עד הפרק וכו׳ ליד טהרה כי המים הראשונים וכו׳ נטמאו ואז השניים טהרו את הראשונים עד הפרק. אבל וכו׳. וכוונתו לפרש רישא דמתניתין. ועיין מה שכתב הר״ש שם והרא״ש פרק כל הבשר. צעיר אי״ן:
שנאמר ככה יאכלו בני ישראל וגו׳. פירש הקונטרס אלמא לדבר מאוס קרי טמאה מפני שצווהו ליחזקאל לעשותו במאוס ולאפותו בצפעי הבקר ובגללי האדם (של) שנאמר (יחוקאל ד יב) בגללי צואת הארם תעגינה לעיניהם וכתיב שם יג ככה יאכלו וגו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין נטילת ידיים, אמר ר׳ זריקא אמר ר׳ אלעזר: כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים כשנוטל את ידיו לפני האכילה — צריך שיגביה ידיו למעלה לאחר מכן שלא יחזרו המים לידיו, וכשנוטל מים אחרונים בסוף הסעודה — צריך שישפיל ידיו למטה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הנוטל ידיו לסעודה — צריך שיגביה ידיו למעלה לאחר הנטילה, שמא יצאו המים בשעת נטילה חוץ לפרק על חלק היד שלא תקנו חכמים נטילה עליו, ואם אינו מגביה ידיו יש לחשוש שמא יחזרו המים האלו, ויטמאו את הידים.
The Gemara continues its discussion of washing hands. Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Anyone who treats the ritual of washing hands with contempt is uprooted from the world. Rav Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: With regard to the first water, i.e., the water used when washing one’s hands before a meal, one must raise his hands upward after washing. With regard to the last water, i.e., the water used when washing one’s hands at the conclusion of the meal before reciting Grace after Meals, one must lower his hands downward. This distinction is also taught in a baraita (Tosefta, Yadayim 2:2): One who washes his hands before a meal must raise his hands upward after washing, lest the water advance past the joint onto the part of the hands that he was not required to wash, becoming impure, and then return to the area he had washed, rendering his hands ritually impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ הכׇּל הָאוֹכֵל פַּת בְּלֹא נִיגּוּב יָדַיִם כְּאִילּוּ אוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ד׳:י״ג} וַיֹּאמֶר ה׳ כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא וְגוֹ׳.

Rabbi Abbahu says: Anyone who eats bread without wiping his hands dry after washing them causes the bread to become repulsive and is considered as if he were eating impure bread, since the verse refers to repulsive bread as impure bread, as it is stated: “And the Lord said: Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean among the nations where I will drive them” (Ezekiel 4:13). Eating bread with wet hands causes the bread to become repulsive. The verse deems eating in an uncouth manner, as did the gentiles among whom the Jewish people were exiled, as akin to eating ritually impure bread.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ אבהו, האוכל בלא ני⁠[גוב ידים כאילו אוכל לחם טמ]⁠א1 שנ׳, ויאמר אלי ככה יאכלו בני ישר׳ את לחמם טמא בגוים א⁠[שר אדיחם שם]⁠2 בגוים.
1. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו והושלמו על פי הבבלי.
2. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו והושלמו על פי הפסוק וכתבי יד של הבבלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל האוכל בלי ניגוב ידים – דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר כו׳. עיין פירש״י שהוא דחוק וצ״ל דמסיפיה דהאי קרא קדריש ליה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם דריש אדיחם מלשון הדחת מים שלחמם טמא הוא על אשר הדחת מי ידיהם שם הוא שעדיין לא נגבו מימיהן:
אמר ר׳ אבהו: כל האוכל פת בלא ניגוב ידים לאחר נטילה, וממאיס הוא בכך את הפת — כאילו אוכל לחם טמא, שנאמר על אכילת לחם מאוס: ״ויאמר ה׳ ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים״ (יחזקאל ד, יג), שאכילה בידים לא נגובות מאוסה היא, כדרך אכילת הגויים, וכאילו אוכלים לחם טמא.
Rabbi Abbahu says: Anyone who eats bread without wiping his hands dry after washing them causes the bread to become repulsive and is considered as if he were eating impure bread, since the verse refers to repulsive bread as impure bread, as it is stated: “And the Lord said: Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean among the nations where I will drive them” (Ezekiel 4:13). Eating bread with wet hands causes the bread to become repulsive. The verse deems eating in an uncouth manner, as did the gentiles among whom the Jewish people were exiled, as akin to eating ritually impure bread.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמַאי {משלי ו׳:כ״ו} וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ לְבַסּוֹף נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד.

§ The Gemara now continues the interpretation of the above quoted verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26). The Gemara asks: And what is the meaning of the continuation of the verse: “But the adulteress hunts for the precious life”? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Any person who has arrogance within him will eventually stumble by sinning with an adulteress, as it is stated: “But the adulteress hunts for the precious life,” i.e., she sins with one who considers himself precious.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי ואשת איש וגו׳ – סיפיה דקרא דלעיל הוא כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.
לסוף נכשל באשת איש – והכי קאמר בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש זונה נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה רודף אחריה וצד אותה ומגיעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לסוף נכשל כו׳ זונה נפש היקרה כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי וא״א נפש גו׳ כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף כו׳. ופירש״י נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה רודף אחריה כו׳ אבל השתא משמע כו׳ ע״ש ופירושו אין מובן לי דהל״ל הוא יצוד אותה מבעי ליה גם קשה דמה טעם מי שהוא נפש גבוהה הוא יצוד א״א ולולי פירושו נראה לפרש דנפש גבוהה היינו מי שמסלסל בשערו ומתנהג עצמו בגבוה להיות איש יפה תואר ומראה הרי היא הזונה תצודנו כענין יוסף לגבי אשת פוטיפר וכענין שאמרו בבן ר״א ב״ש כל זונה שוכרתו בארבע והשתא שפיר קאמר דה״ל למכתב היא תצוד דהיינו שהיא תצוד אותו ולהכי קאמר רבא דמיירי אפילו למד תורה כו׳ ולא שהיא תצוד אותו אלא שאם נכשל בה היא תצודנו לגיהנם ר״ל דאותה עבירה תצודנו ולא אצטריך למכתב היא דמשמע ממש היא וק״ל:
ב כיון שדרשו את הכתוב ״כי בעד אשה זונה עד ככר לחם״ שואלים: ומאי [ומה פירוש] המשך הפסוק ״ואשת איש נפש יקרה תצוד״? אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח (גאוה) — לבסוף נכשל באשת איש, שנאמר ״ואשת איש נפש יקרה תצוד״.
§ The Gemara now continues the interpretation of the above quoted verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26). The Gemara asks: And what is the meaning of the continuation of the verse: “But the adulteress hunts for the precious life”? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Any person who has arrogance within him will eventually stumble by sinning with an adulteress, as it is stated: “But the adulteress hunts for the precious life,” i.e., she sins with one who considers himself precious.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רָבָא הַאי נֶפֶשׁ יְקָרָה נֶפֶשׁ גְּבוֹהָה מִיבְּעֵי לֵיהּ וְעוֹד הִיא תָּצוּד מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רָבָא כׇּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אֲפִילּוּ לָמַד תּוֹרָה דִּכְתִיב בַּהּ {משלי ג׳:ט״ו} יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים הִיא תְּצוּדֶנּוּ לְדִינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

Rava said: This phrase: “The precious life,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: An arrogant life. And further, it should have stated: A precious life, she hunts for the adulteress, indicating that the precious soul will entrap the adulteress, and not vice versa, as the verse indicates as written. Rather, Rava says that the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if that man studied Torah, about which it is written: “She is more precious than rubies [peninim]” (Proverbs 3:15), which, based on its etymological connection with the Hebrew term for the Holy of Holies, lifnai velifnim, is interpreted by the Sages to mean that one who studies Torah is more precious than a High Priest, who enters the innermost sanctum, still, this transgression of adultery will entrap him into the judgment of Gehenna, and the Torah he studied will not be able to save him.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל הבא על אשת איש צדתו לגיהנם שנ׳ ואשת [איש נפש יקרה]1 תצוד.
1. בכ״י בהמ״ל קשה לפענח מלים אלו והושלמו על פי הפסוק והבבלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היא תצוד מבעי לה – כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה הכי איבעי ליה למכתב ואשת איש נפש יקרה היא תצוד אותה אבל השתא משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה.
מכהן גדול – דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות (דף יג.).
היא תצודנו לדינה של גיהנם – ואמר נמי בפ״ק דחגיגה (דף ט:) כל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם וק״ק מפ׳ הזהב (ב״מ דף נט.) דאמר הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה״ב וי״ל דהתם מיירי כשעשה תשובה והכי משמע בפ׳ ג׳ דיבמות (יבמות כב:) היכא דלא הוליד ממזר דבר תשובה הוא ותשובה עם יסורין דוקא דאמר בפרק חלק (סנהדרין דף קז.) אמר דוד כל הכי נטרוד ההוא גברא א״ל קבל עליך יסורים וחנק נמי כיסורין דכל המומתים מתוודין והאי דאמר נטרד מן העולם פי׳ מן העולם עם אותו עון דכך הוא חמור אשת איש האוסרה על בעלה כמו על אחותו פנויה והוליד ממנה ממזר ריב״א. א״נ היכא דלא באו עליו יסורים נטרד מן העולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה היא תצודנו כו׳ כמו על אחותו פנויה כו׳ נ״ב כך אמרינן בגמרא אחותו פנויה שבא עליה האת אינו נטרד מן העולם עד שיוליד ממנה בן ממזר אבל הבא על אשת איש אפילו בלא בן נטרד כו׳ מאחר שאוסרה על בעלה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: האי [ביטוי זה] ״נפש יקרה״ אינו מתאים לפירוש זה, אלא ״נפש גבוהה״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר, שזה הוא הביטוי הראוי עבור גאוה. ועוד: ״היא תצוד״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר ״נפש יקרה היא תצוד אשת איש״! אלא אמר רבא, כך יש לדרוש את הכתוב: כל הבא על אשת איש, אפילו למד תורה, דכתיב [שנאמר] בה ״יקרה היא מפנינים״ (יחזקאל ג, טו), ופירשו חכמים כי יקרה וחשובה התורה עד שהלומדה נחשב יותר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים (״פנינים״) — היא עבירה זו באשת איש תצודנו לדינה של גיהנם ולא תועיל לו התורה שלמד.
Rava said: This phrase: “The precious life,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: An arrogant life. And further, it should have stated: A precious life, she hunts for the adulteress, indicating that the precious soul will entrap the adulteress, and not vice versa, as the verse indicates as written. Rather, Rava says that the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if that man studied Torah, about which it is written: “She is more precious than rubies [peninim]” (Proverbs 3:15), which, based on its etymological connection with the Hebrew term for the Holy of Holies, lifnai velifnim, is interpreted by the Sages to mean that one who studies Torah is more precious than a High Priest, who enters the innermost sanctum, still, this transgression of adultery will entrap him into the judgment of Gehenna, and the Torah he studied will not be able to save him.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה1 כתי׳כְּתִיב הָכָא {משלי ט״ז:ה׳} תּוֹעֲבַת ה׳ כׇּל גְּבַהּ לֵב וּכְתִיב הָתָם {דברים ז׳:כ״ו} וְלָא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ.

Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Any person who has arrogance within him is considered as if he were an idol worshipper, as it is written here: “Everyone that is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there concerning the destruction of idols: “And you shall not bring an abomination into your house” (Deuteronomy 7:26).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ יוחנן מש׳ ר׳ שמעון בן יוחי, כל מי שיש בו גסות הרוח הרי הוא כעוב׳ עבודה זרה, כתיב הכא תועבת ייי כל גבה לב, וכת׳ ולא תביא תועבה אל ביתך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עע״ז כו׳. הוא מבואר שיש לאדם ב׳ רוחות רוח טהרה ורוח טומאה כדאמר לעיל ונאמר ברוח טהרה כי אני ה׳ את דכא ושפל רוח גו׳ ובהיפך רוח הטומאה שהוא כח של ע״ז כמ״ש והייתי רוח שקר גו׳ והוא הגס הרוח:
אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח — כאילו עובד עבודה זרה. והראיה לכך: כתיב הכא [נאמר כאן] ״תועבת ה׳ כל גבה לב״ (יחזקאל טז, ה) וכתיב התם [ונאמר שם] בכתובים המדברים על השמדת עבודה זרה: ״ולא תביא תועבה אל ביתך״ (דברים ז, כו).
Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Any person who has arrogance within him is considered as if he were an idol worshipper, as it is written here: “Everyone that is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there concerning the destruction of idols: “And you shall not bring an abomination into your house” (Deuteronomy 7:26).
ר׳ חננאלרי״ףתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר וכְּאִילּוּ כָּפַר בָּעִיקָּר שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ח׳:י״ד} וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳.

And Rabbi Yoḥanan said his own statement: Any person who has arrogance within him is considered as if he has denied the core belief in God’s existence, as it is stated: “Then your heart be lifted up, and you forget the Lord your God” (Deuteronomy 8:14).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יוחנן דידיה אמ׳ הרי הוא כופר בעיקר, שנ׳ ורם לבבך ושכחת את י״י א-להיך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורם לבבך – מעלה אני עליך כאילו שכחתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור״י אמר כאלו כופר כו׳. גם הוא עד״ז כי רוח הגסה שהוא טמא מביאו לידי שכחת ה׳ שהוא מקור הטהרה ועד״ז אמר ג״כ כאלו בא על עריות כי רוחו הגסה שהוא רוח הטומאה מביאו לידי רוח טומאה של עריות כדאמר לעיל:
ור׳ יוחנן דידיה [משל עצמו] אמר: מי שיש בו גסות הרוח כאילו כפר בעיקר, שנאמר: ״ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך״ (דברים ח, יד).
And Rabbi Yoḥanan said his own statement: Any person who has arrogance within him is considered as if he has denied the core belief in God’s existence, as it is stated: “Then your heart be lifted up, and you forget the Lord your God” (Deuteronomy 8:14).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּאִילּוּ בָּא עַל כׇּל הָעֲרָיוֹת כתי׳כְּתִיב הָכָא תּוֹעֲבַת ה׳ כׇּל גְּבַהּ לֵב וכתי׳וּכְתִיב הָתָם {ויקרא י״ח:כ״ז} כִּי אֶת כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל וְגוֹ׳.

Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: Any person who has arrogance within him is considered as if he engaged in sexual intercourse with all of those with whom relations are forbidden, as it is written here: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there, at the end of the passage concerning forbidden sexual relationships: “For all these abominations have the men of the land done” (Leviticus 18:27).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ חמא בר׳ חנינא אמ׳ כאילו בא על העריות כולן כול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי את כל התועבות – גבי עריות כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ חמא בר חנינא אמר: מי שמתגאה כאילו בא על כל העריות, והראיה לכך: כתיב הכא [נאמר כאן] ״תועבת ה׳ כל גבה לב״, וכתיב התם [ונאמר שם] בסיום פרשת העריות ״כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ״ (ויקרא יח, כז).
Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: Any person who has arrogance within him is considered as if he engaged in sexual intercourse with all of those with whom relations are forbidden, as it is written here: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there, at the end of the passage concerning forbidden sexual relationships: “For all these abominations have the men of the land done” (Leviticus 18:27).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) עוּלָּא אָמַר כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ב׳:כ״ב} חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא אַל תִּיקְרֵי בַּמֶּה אֶלָּא בָּמָה.

Ulla says: Any person who has arrogance within him is considered as if he built a personal altar for idol worship, as it is stated: “Cease you from man, in whose nostrils there is breath, for how little [bammeh] is he to be accounted” (Isaiah 2:22), referring to an arrogant person. Do not read the verse as it is written, bammeh, how little. Rather, read it as bama, altar.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולא אמ׳ כאילו בנה במה כול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במה – עבודת כוכבים.
אשר נשמה באפו – שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאילו בנה במה כו׳. מלת במה הוא מורה במקרא על מקום גבוה ולענין גאוה ורוח גבוה חשבוהו ודמוהו לבמה כמ״ש בנדרים ומנחליאל במות גו׳ ואם הגביה עצמו הקב״ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא וז״ש הכא כי במה נחשב הוא שהרוח הגאוה נחשב ונדמה לבמה בגובהו והיינו לבמה של ע״ז שהוא רוח הטומאה הגסה ופי׳ הכתוב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו לפי יצירתו שהוא רוח טהרה כמ״ש וייצר ה׳ אלהים גו׳ ויפח באפיו נשמת גו׳ ות״א לרוח ממללא והוא לא הלך אחרי רוח זה כי במה דע״ז נחשב הוא ברוחו הגבוה והגסה ופירוש רש״י דחוק בזה ואין להאריך ודו״ק:
כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו הקב״ה כו׳ כצ״ל דגבי גסות הרוח כתיב תועבת ה׳ כל גבה לב יד ליד לא ינקה ונוסחת ע״י וספרים החדשים כל הבא על א״א כו׳ וטעות הוא דלא כתיב האי קרא דהכא לגבי הבא על א״א כלל ובעירובין פ״ב שדרשו המרצה מעות מידו לידי אשה לא ינקה גו׳ שנאמר יד ליד לא ינקה לאו היינו קרא דמייתי הכא אלא קרא אחרינא הוא בספר משלי יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט וכמ״ש התוספות שם ושם יפורש ודברי המאמר דהכא מבואר ע״פ מ״ש בפ״ה דאבות ג׳ מדות טובות באברהם עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה וההיפך בבלעם וז״ש כל שיש בו גסות הרוח שהיא מדת בלעם הרעה שנייה שבמדות גם שיש בו מדה הראשונה שבמדות טובות של אברהם דהיינו עין טובה שהקנהו הקב״ה כו׳ כי לא רצה ליהנות רק מה שהקנהו הקב״ה כו׳ שאמר הרימותי ידי לקבל מאל עליון קונה גו׳ ולא אקח משלך אפילו מחוט ועד שרוך גו׳ מ״מ כיון שיש בו מדה השנייה הרעה שהיא גסות הרוח לא ינקה מדינה של גיהנם כמ״ש בבלעם. ודבי רבי שילא שאמרו אפילו קבל תורה כמשה כו׳ נתכוון גם לזה אע״פ שיש בו מדה זו הראשונה שלא ליהנות מאחרים כמשה שלא היה נהנה מביזת הים רק ממה שהקנהו הקב״ה בקבלת תורה ע״י הלוחות כמ״ש פסל לך הפסולת שלך אע״פ כן כיון שיש בו מדה הרעה גסות הרוח כבלעם לא כו׳ ור״י הוסיף דאע״ג שיש בו מדה העליונה על צד השלמות ביותר לא די שאינו נהנה מהם אלא שהוא מהנה אותם במתן סתר אע״פ כן כיון שיש בו מדה הרעה זו של גסות הרוח כבלעם לא כו׳ וק״ל:
עולא אמר: המתגאה כאילו בנה במה לעבודה זרה, שנאמר: ״חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא״ (ישעיה ב, כב) בזה שמרגיש ומדגיש את מציאותו (״אשר נשמה באפו״) — אל תיקרי [תקרא] ״במה״ אלא ״במה של עבודה זרה נחשב הוא״.
Ulla says: Any person who has arrogance within him is considered as if he built a personal altar for idol worship, as it is stated: “Cease you from man, in whose nostrils there is breath, for how little [bammeh] is he to be accounted” (Isaiah 2:22), referring to an arrogant person. Do not read the verse as it is written, bammeh, how little. Rather, read it as bama, altar.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה {משלי י״א:כ״א} אָמַר רַב כׇּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אפי׳אֲפִילּוּ הִקְנָהוּ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ דִּכְתִיב בֵּיהּ {בראשית י״ד:כ״ב} הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה׳ אֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

Having interpreted the phrase: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), the Gemara interprets the continuation of the verse. What is the meaning of: “Hand to hand, he shall not be unpunished” (Proverbs 16:5)? Rav says: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if he were to have attributed possession of heaven and earth to the Holy One, Blessed be He, just as Abraham our forefather did, that it is written with regard to him: “I have lifted up my hand to the Lord, God Most High, Maker of heaven and earth” (Genesis 14:22), he will not be unpunished from the judgment of Gehenna. Abraham is described as one whose hands were lifted to declare the glory of God, yet this verse declares that even if one who engaged in forbidden sexual intercourse were to use his hands in the same way, still, due to his sin, the verse says: “He shall not be unpunished.”
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי יד ליד לא ינקה – סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא תועבת ה׳ כל גבה לב יד ליד לא ינקה.
ה״ג: כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו׳ ול״ג כל הבא על אשת איש דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח.
הקנהו להקב״ה כו׳ – השליטו בשבחו על הכל כאברהם שקראהו קונה שמים וארץ והיינו יד ליד אפילו דומה לאברהם שאמר הרימותי ידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שדרשו את הכתוב ״תועבת ה׳ כל גבה לב״ שואלים לגבי המשכו של פסוק זה: מאי [מה] פירוש ״יד ליד לא ינקה״? אמר רב: כל הבא על אשת איש, אפילו הקנהו להקדוש ברוך הוא שמים וארץ כאברהם אבינו, דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״הרימתי ידי אל ה׳ אל עליון קנה שמים וארץ״ (בראשית יד, כב) שידו דומה מבחינה זו לידו של אברהם אבינו (״יד ליד״) — לא ינקה מדינה של גיהנם.
Having interpreted the phrase: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), the Gemara interprets the continuation of the verse. What is the meaning of: “Hand to hand, he shall not be unpunished” (Proverbs 16:5)? Rav says: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if he were to have attributed possession of heaven and earth to the Holy One, Blessed be He, just as Abraham our forefather did, that it is written with regard to him: “I have lifted up my hand to the Lord, God Most High, Maker of heaven and earth” (Genesis 14:22), he will not be unpunished from the judgment of Gehenna. Abraham is described as one whose hands were lifted to declare the glory of God, yet this verse declares that even if one who engaged in forbidden sexual intercourse were to use his hands in the same way, still, due to his sin, the verse says: “He shall not be unpunished.”
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) קַשְׁיָא לְהוּ לִדְבֵי רַבִּי שֵׁילָא הַאי יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה יָדִי מִיבְּעֵי לֵיהּ.

This interpretation poses a difficulty to the Sages of the school of Rabbi Sheila: This phrase: “Hand to hand, he shall not be unpunished,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: My hand, as that is the term employed in the verse with regard to Abraham.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשיא להו לדבי רבי שילא – אהך דרשה דרב.
הכי גרסינן: האי יד ליד ידי לא ינקה מיבעי ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשיא להו [היה קשה להם] לדבי [לחכמים בבית מדרשו] של ר׳ שילא: האי [זה] הביטוי ״יד ליד לא ינקה״ אינו מתאים לדרשה זו, אלא ״ידי״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר] אם הוא מרמז לדברי אברהם אבינו!
This interpretation poses a difficulty to the Sages of the school of Rabbi Sheila: This phrase: “Hand to hand, he shall not be unpunished,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: My hand, as that is the term employed in the verse with regard to Abraham.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אֲפִילּוּ קִיבֵּל תּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ דִּכְתִיב בֵּיהּ {דברים ל״ג:ב׳} מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

Rather, the Sages of the school of Rabbi Sheila say: This teaches that even if one who engages in sexual intercourse with an adulteress had received the Torah from the hand of God like Moses our teacher did, that it is written with regard to him: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2), i.e., God gave the Torah from His right hand into the hand of Moses in order to give to the Jewish people, the sinner will not be unpunished from the judgment of Gehenna.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו הוא כמשה – שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמרי דבי [אומרים החכמים מבית מדרשו] של ר׳ שילא: אפילו קיבל תורה מידיו של הקדוש ברוך הוא כמשה רבינו, דכתיב ביה [שנאמר בו] ״מימינו אש דת למו״ (דברים לג, ב), שכביכול נתן ה׳ את התורה מימינו שלו לידו של משה — לא ינקה מדינה של גיהנם.
Rather, the Sages of the school of Rabbi Sheila say: This teaches that even if one who engages in sexual intercourse with an adulteress had received the Torah from the hand of God like Moses our teacher did, that it is written with regard to him: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2), i.e., God gave the Torah from His right hand into the hand of Moses in order to give to the Jewish people, the sinner will not be unpunished from the judgment of Gehenna.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) קַשְׁיָא לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן הַאי יָד לְיָד יָד מִיָּד מִיבַּעְיָא לֵיהּ.

This interpretation also poses a difficulty to Rabbi Yoḥanan: This phrase “hand to hand” is not how the verse would present this idea. It should have stated: Hand from hand, as that is the term employed in the verse with regard to Moses.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יד מיד מיבעי ליה – דהא קרא במקבל מוקמינן ליה ולא בנותן והוה ליה למיכתב יד מיד לא ינקה יד שקבלה מיד אף הוא לא ינקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשיא ליה [קשה לו] לר׳ יוחנן על פירוש זה: האי [ביטוי זה] ״יד ליד״ אינו מתאים, אלא ״יד מיד״ מיבעיא ליה [נצרכה לו] לומר!
This interpretation also poses a difficulty to Rabbi Yoḥanan: This phrase “hand to hand” is not how the verse would present this idea. It should have stated: Hand from hand, as that is the term employed in the verse with regard to Moses.
רי״ףרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן

Rather Rabbi Yoḥanan says:
רי״ףתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר ר׳ יוחנן:
Rather Rabbi Yoḥanan says:
רי״ףתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה ד:, ר׳ חננאל סוטה ד:, רי"ף סוטה ד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוטה ד:, רש"י סוטה ד:, תוספות סוטה ד:, תוספות איוורא סוטה ד:, בית הבחירה למאירי סוטה ד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה ד:, שיטה מקובצת סוטה ד:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה ד:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה ד:, גליון הש"ס לרע"א סוטה ד:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ד:, אסופת מאמרים סוטה ד:

Sotah 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 4b, R. Chananel Sotah 4b, Rif by Bavli Sotah 4b, Collected from HeArukh Sotah 4b, Rashi Sotah 4b, Tosafot Sotah 4b, Tosefot Evreux Sotah 4b, Meiri Sotah 4b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 4b, Shitah Mekubetzet Sotah 4b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 4b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 4b, Gilyon HaShas Sotah 4b, Steinsaltz Commentary Sotah 4b, Collected Articles Sotah 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144