×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ.:
the netherworld has enlarged her desire, and opened her mouth without measure, and down goes their glory and their tumult and their uproar, and he who rejoices among them” (Isaiah 5:14). Their punishment is that they shall descend into the netherworld.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הרחיבה שאול נפשה – לאחר שהביאו חמש פורעניות הללו לעולם סופן נופלין בגיהנם.
גמרא וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה כצ״ל:
הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה״ (ישעיה ה, יד), שלבסוף יורדים לשאול.
the netherworld has enlarged her desire, and opened her mouth without measure, and down goes their glory and their tumult and their uproar, and he who rejoices among them” (Isaiah 5:14). Their punishment is that they shall descend into the netherworld.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים.: מַאן נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים אָמַר רַב הוּנָא זֶה דָּוִד וּשְׁמוּאֵל וּשְׁלֹמֹה רַב נַחְמָן אָמַר בִּימֵי דָּוִד זִימְנִין סְלֵיק וְזִימְנִין לָא סְלֵיק שֶׁהֲרֵי שָׁאַל צָדוֹק וְעָלְתָה לוֹ שָׁאַל אֶבְיָתָר וְלֹא עָלְתָה לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ט״ו:כ״ד} וַיַּעַל אֶבְיָתָר.

§ The mishna taught: From the time when the early prophets died, the Urim VeTummim was nullified. The Gemara poses a question: Who are the early prophets? Rav Huna says: This is referring to David, and Samuel, and Solomon, and after their death the Urim VeTummim was no longer used. Rav Naḥman said: In the days of David there were times an answer rose up for them from the Urim VeTummim and there were times an answer did not rise up, i.e., they did not receive an answer. The proof for this is that Tzadok, the High Priest in David’s time, asked the Urim VeTummim and an answer rose up for him, whereas Abiathar asked and an answer did not rise up for him, as it is stated: “And Abiathar went up” (II Samuel 15:24), and he was removed from serving as the High Priest as a result.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זימנין סליק – פעמים עולים בידם שנענים ופעמים שלא עלה בידם שהרי כשברח דוד מפני אבשלום יצא מירושלים שאל צדוק באורים ותומים ועלתה לו שהשיבוהו ושאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר שנסתלק מן הכהונה מפני שלא נענה באורים ותומים והכי תניא בסדר עולם גבי ארון ובברחו מפני אבשלום יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה נכנס צדוק תחתיו כדכתיב (שמואל ב טו) ויאמר המלך לצדוק השב את הארון וגו׳.
בימי דוד זמנין כו׳ שאל אביתר ולא עלתה לו כו׳. בס״פ בא לו הפירוש משום דאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו ולא ידענא מה שייך הכא דהא ודאי בימי שמואל וקודם לו נמי אם היה כהן שלא מדבר ברוה״ק כו׳ שלא עלתה לו וק״ל:
א שנינו במשנה: משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. ושואלים: מאן [מי הם] ״נביאים הראשונים״? אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה, ואחריהם לא היו עוד האורים והתומים. רב נחמן אמר: כבר בימי דוד, זימנין סליק [פעמים עלה להם], הצליחו לקבל תשובה באורים ותומים, וזימנין [ופעמים] לא סליק [עלה] ולא קיבלו תשובה, שהרי שאל צדוק הכהן הגדול בימי דוד באורים ותומים — ועלתה לו, קיבל תשובה, שאל אביתר — ולא עלתה לו, שנאמר: ״ויעל אביתר״ (שמואל ב טו, כד) ופירשו — שנסתלק (עלה) משום כך מן הכהונה.
§ The mishna taught: From the time when the early prophets died, the Urim VeTummim was nullified. The Gemara poses a question: Who are the early prophets? Rav Huna says: This is referring to David, and Samuel, and Solomon, and after their death the Urim VeTummim was no longer used. Rav Naḥman said: In the days of David there were times an answer rose up for them from the Urim VeTummim and there were times an answer did not rise up, i.e., they did not receive an answer. The proof for this is that Tzadok, the High Priest in David’s time, asked the Urim VeTummim and an answer rose up for him, whereas Abiathar asked and an answer did not rise up for him, as it is stated: “And Abiathar went up” (II Samuel 15:24), and he was removed from serving as the High Priest as a result.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵתִיב רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל {דברי הימים ב כ״ו:ה׳} וַיְהִי לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים כל ימי זכריה הַמֵּבִין בִּרְאוֹת אלהים מַאי לָאו בְּאוּרִים וְתוּמִּים לֹא בִּנְבִיאִים.

Rabba bar Shmuel raises an objection: The verse states concerning Uzziah: “And he set himself to seek God in the days of Zechariah, who had an understanding of the vision of God” (II Chronicles 26:5). What, is the verse not stating that Uzziah would seek God by asking questions of the Urim VeTummim, despite the fact that he lived after the time of Solomon? The Gemara rejects this claim: No, he would seek God by asking questions of the prophets, but not of the Urim VeTummim.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בימי זכריהו – והוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש.
ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין כו׳. פירש״י בימי זכריה והוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש עכ״ל ודבר תמוה פירש דהא זכריה בנו של יהוידע כבר נהרג בימי מלך יואש וזה הכתוב נאמר בימי עזיהו שהיה כמה דורות אח״כ ובספר דה״י פרש״י דזכריה המבין הוא עזיהו וג׳ שמות היו לו כו׳ ע״ש ודו״ק:
מתיב [מקשה] רבה בר שמואל: ״ויהי לדרש אלהים בימי זכריהו המבין בראת האלהים״ (דברי הימים ב כו, ה), מאי לאו [האם אין] הכוונה שהיה מבין באורים ותומים למרות שהיה אחרי שלמה המלך? ודוחים: לא, במראות הנביאים היה מבין אך לא באורים ותומים.
Rabba bar Shmuel raises an objection: The verse states concerning Uzziah: “And he set himself to seek God in the days of Zechariah, who had an understanding of the vision of God” (II Chronicles 26:5). What, is the verse not stating that Uzziah would seek God by asking questions of the Urim VeTummim, despite the fact that he lived after the time of Solomon? The Gemara rejects this claim: No, he would seek God by asking questions of the prophets, but not of the Urim VeTummim.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״שתָּא שְׁמַע מִשֶּׁחָרַב בהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלוּ עָרֵי מִגְרָשׁ וּפָסְקוּ אוּרִים וְתוּמִּים וּפָסַק מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita (Tosefta 13:2) with regard to when the Urim VeTummim ceased: From the time when the First Temple was destroyed, the cities with fields that were allocated to the Levites were nullified, and the Urim VeTummim ceased, and the monarchy ceased from the house of David.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערי מגרש – ערי לוים שהטעינן הכתוב מגרשות.
משחרב ביהמ״ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים כו׳. ויש לדקדק דבספ״ק דיומא קאמר ה׳ דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים ואש ושכינה ורוה״ק ואורים ותומים ולא חשיב הכא ארבע מדהתם ולא חשיב התם תרתי דחשיב הכא ויש לומר דהתם לא חשיב אלא הנך דשייכי למקדש והכא חשיב דלא שייכי למקדש דאורים ותומים שייכי גם בלא מקדש ודו״ק:
תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא: משחרב בית המקדש ראשון בטלו ערי מגרש, ופסקו אורים ותומים, ופסק מלך מבית דוד.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita (Tosefta 13:2) with regard to when the Urim VeTummim ceased: From the time when the First Temple was destroyed, the cities with fields that were allocated to the Levites were nullified, and the Urim VeTummim ceased, and the monarchy ceased from the house of David.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר {עזרא ב׳:ס״ג} {נחמיה ז׳:ס״ה} וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמוֹד כֹּהֵן לְאוּרִים ותומים [אֱמוֹר לוֹ] כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ עַד שֶׁיִּחְיוּ מֵתִים וְיָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

And if a person would whisper to you saying that the Urim VeTummim was still extant, as it states with regard to when the Second Temple first stood: “And the Tirshatha said to them that they should not eat of the most sacred things, until there stood a priest with the Urim VeTummim (Ezra 2:63), which seems to indicate that they merely had to wait until the Second Temple was built for the reappearance of the Urim VeTummim; you should say to him that this is not referring to an expectation of a short-term development, but it is like a person who says to his friend, with regard to something that will occur in the distant future: Until the dead live and the Messiah, the son of David, comes. In any case, the baraita indicates that the Urim VeTummim ceased only from the time when the First Temple was destroyed, and not in the time of Solomon.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד עמוד כהן וגו׳ – אלמא הוו אורים בבית שני.
אמור לו – לא שהיו אורים ותומים אלא כאדם שאומר לחבירו כו׳ אלמא כל ימי המקדש ראשון הוו.
בפרש״י בד״ה עד עמוד כהן כו׳ אלמא הוי כו׳ עכ״ל מפירוש ישן וק״ל:
כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים כו׳. כיון דלהם אומר שיאכלו כשיעמוד כהן לאורים גו׳ וזמן ימות משיח עדיין לא היה אז ע״כ כשיחיו לעתיד אמר להן כן שיאכלו על פי אורים ותומים ודו״ק:
ואם לחשך אדם לומר שאורים ותומים לא פסקו, שהרי נאמר בראשית ימי בית שני ״ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים (עזרא ב, סג), שלכאורה נראה שהיה זה רק ענין של המתנה, עד שיבנה בית המקדש השני, [אמור לו] שאין הדחיה לזמן מועט וקצוב, אלא כאדם שאומר לחבירו על דבר שיתרחש אי פעם בעתיד הרחוק ״עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד״. ומכל מקום מפורש בברייתא כי כל זמן שהיה בית ראשון קיים לא פסקו אורים ותומים!
And if a person would whisper to you saying that the Urim VeTummim was still extant, as it states with regard to when the Second Temple first stood: “And the Tirshatha said to them that they should not eat of the most sacred things, until there stood a priest with the Urim VeTummim (Ezra 2:63), which seems to indicate that they merely had to wait until the Second Temple was built for the reappearance of the Urim VeTummim; you should say to him that this is not referring to an expectation of a short-term development, but it is like a person who says to his friend, with regard to something that will occur in the distant future: Until the dead live and the Messiah, the son of David, comes. In any case, the baraita indicates that the Urim VeTummim ceased only from the time when the First Temple was destroyed, and not in the time of Solomon.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאן נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַפּוֹקֵי מֵחַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי דְּאַחֲרוֹנִים נִינְהוּ דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן מִשֶּׁמֵּתוּ חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל ואע״פוְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּבַת קוֹל.

Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Who are the early prophets, with regard to whom it states that use of the Urim VeTummim ceased immediately after their death? This term early prophets serves to exclude Haggai, Zechariah, and Malachi, who are the latter prophets. The Urim VeTummim was used throughout the First Temple period, up to, but not including, their time. As the Sages taught in a baraita (Tosefta 13:3): From the time when Haggai, Zechariah, and Malachi died the Divine Spirit departed from the Jewish people, as these three were considered to be the last prophets. And even after the Urim VeTummim ceased to exist, they would nevertheless still make use of a Divine Voice to receive instructions from Above, even after this time.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא – חגי זכריה ומלאכי נקראו אחרונים.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מאן [מי הם] ״נביאים הראשונים״ שנאמר שמשמתו בטלו אורים ותומים — לאפוקי [להוציא] מחגי זכריה ומלאכי, שנביאים אחרונים נינהו [הם]. דתנו רבנן [ששנו חכמים]: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש של נבואה גלויה מישראל. הרי שהם היו הנביאים האחרונים. ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול משמים שהיתה נשמעת להם,
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Who are the early prophets, with regard to whom it states that use of the Urim VeTummim ceased immediately after their death? This term early prophets serves to exclude Haggai, Zechariah, and Malachi, who are the latter prophets. The Urim VeTummim was used throughout the First Temple period, up to, but not including, their time. As the Sages taught in a baraita (Tosefta 13:3): From the time when Haggai, Zechariah, and Malachi died the Divine Spirit departed from the Jewish people, as these three were considered to be the last prophets. And even after the Urim VeTummim ceased to exist, they would nevertheless still make use of a Divine Voice to receive instructions from Above, even after this time.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ מְסוּבִּין בַּעֲלִיַּית בֵּית גּוּרְיָא בִּירִיחוֹ נִתְּנָה עֲלֵיהֶן בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה יֵשׁ בָּכֶם אָדָם אֶחָד שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עָלָיו אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ רָאוּי לְכָךְ נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּהִלֵּל הַזָּקֵן וּכְשֶׁמֵּת הִסְפִּידוּהוּ הִי חָסִיד הִי עָנָיו תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא.

For on one occasion the Sages were reclining in the upper story of the house of Gurya in Jericho. A Divine Voice from Heaven was issued to them, and it said: There is one person among you for whom it is fitting that the Divine Presence should rest upon him as a prophet, but his generation is not fit for it; they do not deserve to have a prophet among them. The Sages present directed their gaze to Hillel the Elder. And when he died, they eulogized him in the following manner: Alas pious one, alas humble one, student of Ezra.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגון המסופר שפעם אחת היו מסובין חכמים בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו כנביא, אלא שאין דורו ראוי לכך. נתנו המצויים שם עיניהם בהלל הזקן, וכשמת הספידוהו בנוסח: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא.
For on one occasion the Sages were reclining in the upper story of the house of Gurya in Jericho. A Divine Voice from Heaven was issued to them, and it said: There is one person among you for whom it is fitting that the Divine Presence should rest upon him as a prophet, but his generation is not fit for it; they do not deserve to have a prophet among them. The Sages present directed their gaze to Hillel the Elder. And when he died, they eulogized him in the following manner: Alas pious one, alas humble one, student of Ezra.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְשׁוּב פַּעַם אַחֶרֶת הָיוּ מְסוּבִּין בַּעֲלִיָּיה בְּיַבְנֶה נִתְּנָה לָהֶן בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה לָהֶן יֵשׁ בָּכֶם אָדָם א׳אֶחָד שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עָלָיו אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכָּאִין לְכָךְ נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן וּכְשֶׁמֵּת הִסְפִּידוּהוּ הִי עָנָיו הִי חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל.

And again, on another occasion several generations later, the Sages were reclining in an upper story of a house in Yavne, and a Divine Voice from Heaven was issued to them, and said: There is one person among you for whom it is fitting that the Divine Presence should rest upon him, but his generation is not fit for it. The Sages present directed their gaze to Shmuel HaKatan. And when he died, they eulogized him in the following manner: Alas humble one, alas pious one, student of Hillel.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמתו חגי זכריה כו׳ ראוי שתשרה שכינה כו׳. כל המאמר מבואר פ״ק דסנהדרין:
ושוב פעם אחרת, דורות לאחר מכן, כשהיו חכמים מסובין בעלייה ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו החכמים עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת הספידוהו בנוסח: הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הלל.
And again, on another occasion several generations later, the Sages were reclining in an upper story of a house in Yavne, and a Divine Voice from Heaven was issued to them, and said: There is one person among you for whom it is fitting that the Divine Presence should rest upon him, but his generation is not fit for it. The Sages present directed their gaze to Shmuel HaKatan. And when he died, they eulogized him in the following manner: Alas humble one, alas pious one, student of Hillel.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאַף הוּא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל לְחַרְבָּא וְחַבְרוֹהִי לִקְטָלָא וּשְׁאָר עַמָּא לְבִיזָּא וְעָקָן סַגִּיאִין עֲתִידִין לְמֵיתֵי עַל עַמָּא וְאַף עַל ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא בִּקְּשׁוּ לוֹמַר הִי חָסִיד הִי עָנָיו אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה שָׁעָה שֶׁאֵין מַסְפִּידִין עַל הֲרוּגֵי מַלְכוּת.:

And he too, Shmuel HaKatan, said the following statement of divinely inspired prediction at the time of his death: Shimon, i.e., Rabban Shimon ben Gamliel, and Yishmael, i.e., Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, are slated for the sword, and their colleagues for killing, and the rest of the people for plunder, and great troubles are destined to befall the people. The Gemara relates: And they also sought to say about Rabbi Yehuda ben Bava, when eulogizing him: Alas pious one, alas humble one, but the moment was disturbed and they could not do so. That is because eulogies are not given for those killed by the monarchy, which was Rabbi Yehuda ben Baba’s fate, in order not to arouse the monarchy’s wrath.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעון וישמעאל – רבן שמעון שהיה נשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהרגתם מלכות יון.
לחרבא – שעתידין ליהרג בחרב.
לקטלא – לשאר מיתות כגון רבי עקיבא שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של ברזל כדאמר בברכות (דף סא:) ור׳ חנניה בן תרדיון שנשרף ורבי יהודה בן בבא בלונביאות של ברזל כדאמר בסנהדרין (דף יד.).
שאין מספידין על הרוגי מלכות – מאימת המלך לפיכך מיחו בידם.
רש״י ד״ה לקטלא ור״ח בן תרדיון וכו׳. כדאיתא בע״ז דף ח ע״א:
ואף הוא שמואל הקטן אמר בשעת מיתתו דברי נבואה: שמעון, רבן שמעון בן גמליאל, וישמעאל, ר׳ ישמעאל בן אלישע כהן גדול — לחרבא [לחרב] יהיו, וחברוהי [וחבריהם] — לקטלא [למוות], ושאר עמא [העם] — לביזא [לביזה], ועקן סגיאין עתידין למיתי [וצרות גדולות עתידות לבוא] על עמא [העם]. ומספרים: ואף על ר׳ יהודה בן בבא בקשו לומר בהספדו נוסח ״הי חסיד הי עניו״, אלא שנטרפה שעה ולא יכלו לעשות זאת, מפני שאין מספידין על הרוגי מלכות, ור׳ יהודה בן בבא מהרוגי מלכות היה.
And he too, Shmuel HaKatan, said the following statement of divinely inspired prediction at the time of his death: Shimon, i.e., Rabban Shimon ben Gamliel, and Yishmael, i.e., Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, are slated for the sword, and their colleagues for killing, and the rest of the people for plunder, and great troubles are destined to befall the people. The Gemara relates: And they also sought to say about Rabbi Yehuda ben Bava, when eulogizing him: Alas pious one, alas humble one, but the moment was disturbed and they could not do so. That is because eulogies are not given for those killed by the monarchy, which was Rabbi Yehuda ben Baba’s fate, in order not to arouse the monarchy’s wrath.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִשֶּׁחָרַב בהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁמִיר שֶׁבּוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ו׳:ז׳} וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

§ The mishna taught: From the time when the First Temple was destroyed the shamir ceased to exist. The Sages taught: This shamir is the creature with which Solomon built the Temple, as it is stated: “For the house, when it was built, was built of whole stone from the quarry” (I Kings 6:7). Now these words should be understood exactly as they are written, that King Solomon took whole stones and shaped them by having the shamir do the cutting. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברים ככתבן – כמשמען אבן שלמה מסע כמה שהסיעה מן ההר ולא סיתתוה שוב בכלי ברזל.
בד״ה דברים ככתבן כמשמען אבן שלימה מסע כמו שהוסעה מן ההר כו׳ כצ״ל הד״א:
אבן שלימה מסע נבנה הדברים ככתבן כו׳. פירוש ככתבן שמן ההר הסיען כמו שהן ע״י השמיר כו׳ כפירש״י בס׳ מלכים ולרבי נחמיה שאמר שהיה מתקן מבחוץ ע״כ אין הדברים ככתבן ופירש הרמב״ן סוף פרשת יתרו אבן שלימה מסע נבנה לא שהיה שלימה לגמרי רק שהיא שלימה שאין לה פגם כו׳ ע״ש באורך וכתב עוד שם הרמב״ן דאיתא במכילתא לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים ומה אני מקיים מקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית גו׳ בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע כו׳ עכ״ל והיינו לדעת רבי נחמיה שהוא סובר כן אבל לרבי יהודה דבהיכל ובק״ק נמי אפילו בחוץ לא היו מתקנין צ״ל לר״י הא דנקט קרא גבי מזבח לא תבנה אתהן גזית לאו לדיוקא קאמר לה אלא לרבותא נקט קרא מזבח ומיניה ניליף בקל וחומר ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו גזית ההיכל וק״ק שהן חמורים לא כל שכן והכי בעי למימר במכילתא אי לאו דריש מיעוטא ור״י לית ליה ההוא מיעוטא ודו״ק:
ב שנינו במשנה: משחרב בית המקדש בטל השמיר כו׳. תנו רבנן [שנו חכמים]: שמיר ששנינו הוא זה שבו (בעזרתו) בנה שלמה את בית המקדש, שנאמר: ״והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה״ (מלכים א ו, ז)הדברים הללו ככתבן, כלומר, לקחו אבנים שלימות וחתכון על ידי שמיר ובהן בנו, אלו דברי ר׳ יהודה.
§ The mishna taught: From the time when the First Temple was destroyed the shamir ceased to exist. The Sages taught: This shamir is the creature with which Solomon built the Temple, as it is stated: “For the house, when it was built, was built of whole stone from the quarry” (I Kings 6:7). Now these words should be understood exactly as they are written, that King Solomon took whole stones and shaped them by having the shamir do the cutting. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {מלכים א ז׳:ט׳} כׇּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרוֹת וְגוֹ׳ מְגוֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אשֶׁהָיָה מְתַקֵּין מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס מִבִּפְנִים אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּאַבְנֵי מִקְדָּשׁ וְדִבְרֵי ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה בְּאַבְנֵי בֵיתוֹ.

Rabbi Neḥemya said to him: And is it possible to say so? But isn’t it already stated: “All these were costly stones, according to the measures of hewn stones, sawed with saws” (II Kings 7:9), which indicates that saws, which are iron implements, were used to shape the stones? If so, what is the meaning when the verse states: “And hammer, ax, and any tool of iron were not heard in the house when it was being built” (I Kings 6:7)? It means that he would prepare the stones outside the Temple Mount using tools, and bring them inside already cut, so that no iron tools were used inside the Temple itself. Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda that no iron tools were used appears to be correct with regard to the Temple stones, and the statement of Rabbi Neḥemya that tools were used appears to be correct with regard to the stones of the king’s own house.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והלא כבר נאמר מגוררות במגירה וגו׳.
גמ׳ באבני מקדש. עי׳ במסכת תמיד פ״א ובדברי המפרש שם ד״ה אמר אביי דמתקנן ומייתי מעיקרא:
אמר לו ר׳ נחמיה: וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר ״כל אלה אבנים יקרת כמדות גזית מגררות במגרה״ (מלכים א ז, ט), משמע שהאבנים לא היו כבריאתן, אלא תיקנו אותן במגרה שהיא כלי ברזל! אם כן מה תלמוד לומר ״ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו״ (מלכים א ו, ז) — שהיה מתקין, מסתת את האבנים, מבחוץ (מחוץ להר הבית), ומכניס מבפנים, ובתוך הבית אכן לא השתמשו בברזל. אמר רבי: נראין דברי ר׳ יהודה באבני מקדש שלא היו מתקנים אותן בברזל, ודברי ר׳ נחמיה באבני ביתו של המלך.
Rabbi Neḥemya said to him: And is it possible to say so? But isn’t it already stated: “All these were costly stones, according to the measures of hewn stones, sawed with saws” (II Kings 7:9), which indicates that saws, which are iron implements, were used to shape the stones? If so, what is the meaning when the verse states: “And hammer, ax, and any tool of iron were not heard in the house when it was being built” (I Kings 6:7)? It means that he would prepare the stones outside the Temple Mount using tools, and bring them inside already cut, so that no iron tools were used inside the Temple itself. Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda that no iron tools were used appears to be correct with regard to the Temple stones, and the statement of Rabbi Neḥemya that tools were used appears to be correct with regard to the stones of the king’s own house.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה שָׁמִיר לְמַאי אֲתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא (ב)אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין כּוֹתְבִין אוֹתָן בִּדְיוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ח:י״א,כ״א} פִּתּוּחֵי חוֹתָם וְאֵין מְסָרְטִין עֲלֵיהֶם בְּאִיזְמֵל מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ח:כ׳} בְּמִלּוּאוֹתָם.

The Gemara poses a question: And according to Rabbi Neḥemya, who maintains that they used iron tools even in the cutting of the stones for the Temple, for what purpose did the shamir come? The Gemara answers: It was necessary for that which is taught in a baraita: These stones in the breastplate and ephod, upon which were inscribed the names of the tribes, they may not be written on with ink, because it is stated: “Like the engravings of a signet” (Exodus 28:21), which means the names must be engraved onto the stones. And they may not be scratched on with a scalpel [izemel], because it is stated: “In their full settings” (Exodus 28:20), indicating that the stones must be complete and not missing any of their mass.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמיר למאי אתא – דאמרי׳ במס׳ גיטין (דף סח.) שהביאו שמיר ע״י אשמדאי מלכא דשדאי.
אבנים הללו – שבאפוד וחשן.
פתוחי חותם – חקק משמע.
במלואותם – שיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום.
ואין מסרטין כו׳ שנאמר במלואותם כו׳. מלשון שלימות כפרש״י ומצינו לשון זה בכסף מלא יתננה גו׳ כפירש״י שם:
ושואלים: ור׳ נחמיה, הסבור שהיו משתמשים לבניית המקדש אף בכלי ברזל, שמיר אם כן למאי אתא [למה בא], לשם מה היה דרוש? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [צריך היה אותו, לכפי ששנינו בברייתא]: אבנים הללו שבחושן ובאפוד, שצריכים לכתוב עליהן את שמות השבטים אין כותבין אותן בדיו — משום שנאמר: ״פתוחי חותם״ (שמות כח, כא), לומר שצריך שיהיו השמות חקוקים באבן, ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר: ״במלואתם״ (שמות כח, כ) שצריכות האבנים להישאר במילואן בלי חסרון,
The Gemara poses a question: And according to Rabbi Neḥemya, who maintains that they used iron tools even in the cutting of the stones for the Temple, for what purpose did the shamir come? The Gemara answers: It was necessary for that which is taught in a baraita: These stones in the breastplate and ephod, upon which were inscribed the names of the tribes, they may not be written on with ink, because it is stated: “Like the engravings of a signet” (Exodus 28:21), which means the names must be engraved onto the stones. And they may not be scratched on with a scalpel [izemel], because it is stated: “In their full settings” (Exodus 28:20), indicating that the stones must be complete and not missing any of their mass.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא כּוֹתֵב עֲלֵיהֶם בִּדְיוֹ וּמַרְאֶה לָהֶן שָׁמִיר מִבַּחוּץ וְהֵן נִבְקָעוֹת מֵאֲלֵיהֶן כִּתְאֵינָה זוֹ שֶׁנִּבְקַעַת בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָהּ חֲסֵירָה כְּלוּם וּכְבִקְעָה זוֹ שֶׁנִּבְקַעַת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵינָהּ חֲסֵירָה כְּלוּם.

The baraita continues: Rather, one writes the letters on them in ink, and shows them, i.e., he places the shamir close to the ink markings from outside, without having it touch the stones, and they split open along the lines of the ink of their own accord, like this fig that splits in the summer without losing anything of its mass, and like this field in a valley that cracks in the rainy season without losing anything of its mass. The shamir was used in this way for these engravings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומראה להם שמיר – על פני הדיו כחריץ האות.
אלא כותב עליהם את האותיות בדיו, ומראה להן, כלומר, שם כנגדן בלא לנגוע בהן שמיר מבחוץ, והן נבקעות מאליהן לפי סימני הדיו, כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום, וכבקעה, שדה, זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה כלום. והשמיר היה איפוא בשביל חקיקות אלה.
The baraita continues: Rather, one writes the letters on them in ink, and shows them, i.e., he places the shamir close to the ink markings from outside, without having it touch the stones, and they split open along the lines of the ink of their own accord, like this fig that splits in the summer without losing anything of its mass, and like this field in a valley that cracks in the rainy season without losing anything of its mass. The shamir was used in this way for these engravings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁמִיר זֶה בְּרִיָּיתוֹ כִּשְׂעוֹרָה וּמִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרָא וְאֵין כׇּל דָּבָר קָשֶׁה יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּפָנָיו בַּמֶּה מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כּוֹרְכִין אוֹתוֹ בִּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּאִיטְנִי שֶׁל אֲבָר מְלֵיאָה סוּבֵּי שְׂעוֹרִין.

The Sages taught: This shamir, its size is that of a barleycorn, and it was created in the six days of creation, and nothing hard can withstand it. In what is it kept, so that it will not break everything in the vicinity? They wrap it in tufts [sefogin] of wool and place it in a leaden vessel [itenei], full of barley bran, which is soft and will not be broken by the shamir.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך איטני
איטניא(סוטה מח:) ומניחין אותן באיטני של אבר פירוש רש״י גובתא והוא שפופרת:
א. [ריירל.]
איטני של אבר – גובתא מש״א בלעז.
שמיר זה ברייתו כשעורה ומו׳ ימי בראשית נברא כו׳. ובמסכת אבות חשיב ליה שמיר בהדי י׳ דברים שנבראו בע״ש בין השמשות ופירש הרמב״ם דחשיב נפלאות ומופתים שהושמו בטבע הדברים ההם בין השמשות וזה שאמר הכא שזהו דבר נפלא דבר קטן שברייתו רק כשעורה ואין כל דבר קשה כו׳ ואין משמרין אותו רק בדבר רך בספוגין כו׳ שכן הושם דבר נפלא בטבע מו׳ ימי בראשית ודו״ק:
תנו רבנן [שנו חכמים]: שמיר זה — ברייתו, גודלו, כשעורה, ומששת ימי בראשית נברא, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו. במה משמרין אותו שלא ישבור כל דבר — כורכין אותו בספוגין של צמר, ומניחין אותו באיטני (בכלי) של אבר (עופרת) מליאה סובי (סובין של) שעורין, שכל אלה רכים ואין השמיר שובר אותם.
The Sages taught: This shamir, its size is that of a barleycorn, and it was created in the six days of creation, and nothing hard can withstand it. In what is it kept, so that it will not break everything in the vicinity? They wrap it in tufts [sefogin] of wool and place it in a leaden vessel [itenei], full of barley bran, which is soft and will not be broken by the shamir.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי אַמֵּי מִשֶּׁחָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלָה שִׁירָא פְּרַנְדָּא וּזְכוּכִית לְבָנָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מִשֶּׁחָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלָה שִׁירָא פְּרַנְדָּא וּזְכוּכִית לְבָנָה וְרֶכֶב בַּרְזֶל וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף יַיִן קָרוּשׁ הַבָּא מִשְּׂנִיר הַדּוֹמֶה כְּעִיגּוּלֵי דְבֵילָה.:

§ Rabbi Ami says: From the time when the First Temple was destroyed, shiny [peranda] silk [shira] and white glass ceased to exist. This is also taught in a baraita: From the time when the First Temple was destroyed, shiny silk, white glass, and iron chariots ceased; and some say that even congealed wine that comes from Senir, the Hermon, which is similar to round fig cakes after it congeals, ceased to exist as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שירא פרנדא – מין משי הוא.
משחרב ביהמ״ק בטלה שירא פרנדא כו׳. מה שיש לדקדק בזה עי׳ בתוס׳ ב״מ:
שם משחרב מקדש ראשון וכו׳. עי׳ שבת כ ע״ב תד״ה אנן חולין פד ע״ב ד״ה בזוגיתא:
ג אמר ר׳ אמי: משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא (סוג של משי) וזכוכית לבנה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ורכב ברזל, ויש אומרים: בטל אף יין קרוש (שנעשה מוצק) הבא משניר (החרמון), הדומה לאחר קרישתו כעיגולי דבילה.
§ Rabbi Ami says: From the time when the First Temple was destroyed, shiny [peranda] silk [shira] and white glass ceased to exist. This is also taught in a baraita: From the time when the First Temple was destroyed, shiny silk, white glass, and iron chariots ceased; and some say that even congealed wine that comes from Senir, the Hermon, which is similar to round fig cakes after it congeals, ceased to exist as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְנוֹפֶת צוּפִים.: מַאי נוֹפֶת צוּפִים אָמַר רַב סוֹלֶת שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה וְדוֹמָה לְעִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בִּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וְלֵוִי אָמַר שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת הַנִּדְבָּקוֹת בַּתַּנּוּר וְתוֹפְחוֹת וּבָאוֹת עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת זוֹ לָזוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זֶה דְּבַשׁ הַבָּא מִן הַצִּיפְיָא מַאי מַשְׁמַע כְּדִמְתַרְגֵּם רַב שֵׁשֶׁת כְּמָא דְּנָתְזָן דַּבְרָיָאתָה וְשָׁיְיטָן בְּרוּמֵי עָלְמָא וּמַתְיָין דּוּבְשָׁא מֵעִישְׂבֵי טוּרָא.

The mishna taught: And the sweetness of the honeycomb [nofet tzufim] also ceased when the First Temple was destroyed. The Gemara asks: What is nofet tzufim? Rav says: Fine flour that floats up and remains on the top of the sieve [nafa], which is similar in taste to dough kneaded with honey and oil. And Levi says that nofet tzufim is the term for two loaves stuck together in an oven, which keep swelling until they reach each other. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: This is honey that comes from elevated areas [tzipiyya]. The Gemara explains: From where may it be inferred that this is what nofet tzufim is? As Rav Sheshet would translate the words: “As the bees do” (Deuteronomy 1:44): Like the bees spread out and fly all over the world and bring honey from mountainous plants. Similarly, Rabbi Yehoshua ben Levi states that honey comes from elevated areas.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סלת צפה על גבי נפה – מרוב שומנה מדבקת בדופני נפה ודומים לעיסה חיה שנילושה ביין כו׳ נופת דבק הנפה צופים שצפה.
שתי ככרות הנדבקות כו׳ – שהיתה ברכה מצויה בעיסה וכשמדבקין ככרות בדופני התנור אחת בדופן זה ואחת בדופן זה שכנגדו והן תפוחות אצפליי״ר בלעז עד שמגעת פני זו לזו כצוף זה שגדל ומתפשט והולך ותולה באויר כן אלו צפות ותפוחות באויר.
מן הצופים – ההרים הגבוהים שמשם צופה למרחוק.
מאי משמע – מהיכא ילפת שדבש בא מן ההרים.
כדמתרגם רב יוסף – כאשר תעשינה הדבורים.
משחרב בית ראשון בטלו ערי מגרש ר״ל ערים הניתנות ללוים שהטעינם הכתוב מגרשות ופסקו אורים ותומים ופסקה מלכות בית דוד:
משמתו נביאים האחרונים ר״ל חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל:
הנצוק אינו חבור לטומאה ר״ל שאם היה מערה משקין לכלי טמא אין הקלוח המחובר לשני הכלים מצרפן לטמא את המשקין שבכלי העליון ומ״מ דבש הזיפים ונקרא כן על שם מקומו מתוך שהוא עב כשהקלוח פוסק סולד לאחוריו מלמעלה ומתערבת הטפה שנתחברה עם התחתון בתוך העליון ומתוך כך טמאים וכן בצפיחת והוא יערת הדבש המעורבת עם השעוה וכבר ביארנוה במס׳ נזיר:
אע״פ שראוי לאדם להיותו חרוץ ומשתדל בעסקיו מ״מ תהא תורתו קבע ועסקיו עראי ויתלה עיקר בטחונו בהב״ה דרך הערה אמרו מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה:
גמרא כדמתרגם רב ששת כו׳. נ״ב נ״ל רב יוסף שהוא בעל התרגום וכן בסמ״ג:
בד״ה שתי ככרות כו׳ עד שמגעת פני זו לזו כצוף זה שמתפשט כו׳ ותפוחות באויר עכ״ל הס״ד והד״א ואח״כ מה״ד מן הציפיא ההרים כו׳ מפירוש ישן וק״ל:
מאי ונופת צופים כו׳. קרא הוא בספר תהלים ומפורש ביה שהוא דבש מתוק כדכתיב ומתוקים מדבש ונופת צופים אלא דהכא ה״ק מאי רבותיה וברכתיה דנופת צופים שתלה ביטולה בחורבן המקדש וקאמר סולת שצפה כו׳ עי׳ פירש״י ועי״ל כי הסולת הוא החשוב והגס מן החטים והקמח הוא הדק ממנו כמ״ש מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת והוה הסולת על גב הנפה והקמח למטה ממנו תחתיו וקאמר מתוך שמנונית שבו היה צף שם כאילו הוא דבר לח דומה לעיסה שנילושה בדבש כו׳ שנראה השומן צף על העיסה ומאן דמפרש ב׳ ככרות כו׳ לפירוש רש״י נופת מלשון נוף שבאילן וצופים מלשון צף ומאן דמפרש דבש הבא מן צופיא כו׳ נראה דדריש נמי נופת מלשון נוף שעל הרוב עושין כוורת שלהן ביערים בנופות האילנות:
שנינו במשנה שבטלה נופת צופים. ושואלים: מאי [מה היא] ״נופת צופים״? אמר רב: סולת שצפה על גבי נפה, כלומר, שהיא עבה ונשארת על גבי הנפה, ודומה בטעמה לעיסה שנילושה בדבש ושמן. ולוי אמר שנופת צופים היא שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו. ור׳ יהושע בן לוי אמר: זה דבש הבא מן הציפיא (מקומות גבוהים). ומסבירים: מאי משמע [מה המשמעות], כלומר, מה הקשר בין הדברים — כדמתרגם [כפי שהיה מתרגם] רב ששת את הפסוק ״כאשר תעשינה הדבורים״ (דברים א, מד)כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא ומתיין דובשא מעישבי טורא [כמו שמתפזרות הדבורים ושטות ברום העולם ומביאות דבש מעשבי ההר].
The mishna taught: And the sweetness of the honeycomb [nofet tzufim] also ceased when the First Temple was destroyed. The Gemara asks: What is nofet tzufim? Rav says: Fine flour that floats up and remains on the top of the sieve [nafa], which is similar in taste to dough kneaded with honey and oil. And Levi says that nofet tzufim is the term for two loaves stuck together in an oven, which keep swelling until they reach each other. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: This is honey that comes from elevated areas [tzipiyya]. The Gemara explains: From where may it be inferred that this is what nofet tzufim is? As Rav Sheshet would translate the words: “As the bees do” (Deuteronomy 1:44): Like the bees spread out and fly all over the world and bring honey from mountainous plants. Similarly, Rabbi Yehoshua ben Levi states that honey comes from elevated areas.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תְּנַן הָתָם כׇּל הַנִּצּוֹק טָהוֹר חוּץ מִדְּבַשׁ זִיפִים וְהַצַפִּיחִים מַאי זִיפִים אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּבַשׁ שֶׁמְּזַיְּיפִין בּוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ כְּדִכְתִיב {יהושע ט״ו:כ״ד} זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת.

We learned in a mishna there (Makhshirin 5:9): Anything that is poured remains ritually pure. In other words, even if a liquid is poured into a ritually impure utensil, the stream of the liquid does not defile the contents that remain in the ritually pure utensil from which they were poured, apart from zifim honey and wafer batter. These substances are too viscous to be considered liquids. The Gemara asks: What is the meaning of zifim? Rabbi Yoḥanan says: Honey of such rare quality that they could falsify [mezayyefin] it, by diluting it with other substances, and it would not be noticed. And Reish Lakish says: It is named after its place, as it is written: “Ziph and Telem and Bealoth” (Joshua 15:24).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זף
זףא(נזיר כ סוטה מח:) כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזיפין בו פי׳ לפי שהוא טוב הרבה ויכולים לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומם כדכתיב זיף וטלם וכיוצא בדבר אתה אומר בבוא הזיפים א״ר יוחנן בני אדם המזיפין אמר רבי אלעזר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. פ״א זיפין אלו דומים לדבורים וד׳ הן דבורין וזיפין גזין וצרעין:
ערך בית פאגי
בית פאגיב(פסחים סג:) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה. (פסחים צא.) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו. (מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי׳ חומת בית פאגי היא חומת ירושלים (א״ב: בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים):
ערך בקר
בקרג(מועד קטן יב.) ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות. (בראשית רבה) הרבה ארב׳ עצבונך והרונך והא בקורת של אנטונינוס היתה רובעת והרביעו ממנה בקורת של רבי. והיה למשלח שור תרגום ויהי לבית ארבע בקרן דתורין. ואל הבקר רץ אברהם תרגום ולבקרותא רהט אברהם. שגר אלפיך תרגום ירושלמי בקרת תוריכין ותרגום שלנו בקרי תורך פי׳ מקום ששם עומדין השוורין. (בבא מציעא פז) הוה עיילא בקרא דתורי בין חד לחד פירוש צמד בקר. (בבא מציעא מב:) בקרא שומר שכר דיתמי הוא. (כתובות פד) ההוא בקרא דיתמי. (סוטה מח) בגמ׳ עד פטיש אמר רב הונא זמרא דבקרי ודנגדי שרי ודגלדאי אסור פירש נגדי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכן ועיין בהון רב הונא ולא הוה בהן גדופין והתיר דגלדאי שהן עבדנין היה בהן גדופין ואסר:
ערך דד
דדד(בבא מציעא ז. בבא בתרא קט.) כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליגי ואי לא מקיים ליה לא פליגי ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו פי׳ שטר שיש בו קיום ב״ד חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו ושאינו מקוים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר אע״פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי ואפי׳ אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקוים הוא אבל כשכופר אינו יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום. (כתובות יט) דא״ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו: (שבת עח) והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי (בבא מציעא עב) א״ר יוסי מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים פי׳ לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ואע״פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים דהא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא כטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו. בזמן ששליח צבור אומר מודים וכו׳ (סוטה טז) ברכת כהנים עד על שאנו מודים לך פי׳ רבי משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבור׳ על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן. (בסוף פ״ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח צבור במודים ומלחשים ואומרין ויש שם ענייני׳ הרבה. כל כהן שאינו מודה בעבודה (חולין קלב) השוחט לכהן פי׳ כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן הא מודה אע״פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשמש כמו שכתוב יש לו חלק בהן. יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר בסוף (משנה מעשר שני פ״ה. בבא מציעא צ) והא תנן (סוטה מח) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ׳ תנינא אף הוא בטל את הודאי וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן ביטל וידוי דחברים וגזר על הדמאי דעמי הארץ פי׳ ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביום טוב ואומר בערתי הקדש מן הבית וגו׳ כמו שהוא מפורש במשנ׳ (בסוף מעשר שני) ולמה ביטלו דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן ואם תאמר נוודי אשאר מעשרות כל שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות לפיכך ביטל הוידוי וגזר על הדמאי פי׳ דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה משום דכתיב בה מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ועוד הוא דבר מועט שמק׳ סאין היו נותנין ב׳ ולפי׳ נקרא תרומה תרי ממאה וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן וכמה היא תרומת מעשר א׳ ממאה דמאן דאית ליה ק׳ סאין חייב למיתן מינייהו י׳ סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י׳ א׳ ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר דכתיב (בסוף ויקח קרח) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת ה׳ מעשר מן המעשר אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה דכתיב (שם בפרשת קרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו לכך הפרשוה ותנוה לכהן מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחברו עליו הראיה ואי מייתי ראיה הלוים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא (א״ב אין זה הערך):
ערך חלף
חלףה(פי״ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ.) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי׳ עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל׳ ישמעאל חלפה וי״א שהיא אותה שקורין בלעז קרט״קא וי״א שהיא מין ערבה (סוכה לד.) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ״ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר:
ערך מל
מלו(פסחים עד.) הא מלייתא שרייא פי׳ עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ״א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי״דא (מקואות פרק ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ׳ סאה חסר ג׳ לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר. (בבא בתרא קסב.) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר (סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום (זבחים נד:) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל (גיטין ע) א״ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע. (תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה:
א. [פערפעלשען שטאדט נאהמע איין ארט בינען.]
ב. [אין ארט נעבען ירושלים.]
ג. [רינד העטרדע רינדשטאל.]
ד. [בעקענען. דאנקין.]
ה. [מאטטע שילף.]
ו. [פאלל ווערדען.]
כל הנצוק – המערה מכלי טהור לכלי טמא אין הקילוח מצרפן להיות חיבור לטמא את מה שבתוך הכלי שהוא מערה ממנו.
חוץ מדבש זיפין – שהוא עב מאד והרי הוא כמחובר שכשהקילוח פוסק הוא הולך מלמטה למעלה והכי אמרינן במדות.
הצפחת – ברשק״א בלעז שהן עבות ונכנסת השעוה עם הדבש.
שמזייפין בו – מתוך שהוא טוב ועב מערבין בו מים ויין ואין נכרות בו.
תנן התם [שנינו שם] במשנה: כל דבר הנצוק — טהור, כלומר, גם אם יוצקים אותו לכלי טמא אין הזרם של הנוזל נחשב חיבור לטמא את מה שבתוך הכלי הטהור ממנו נוצק, חוץ מדבש זיפים והצפיחים שמרוב צמיגותם אינם נחשבים לנוזל. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״זיפים״? אמר ר׳ יוחנן: דבש מובחר כל כך שמזייפין בו, שמערבים בתוכו חומרים אחרים, ואין הדבר מורגש. וריש לקיש אמר: על שם מקומו הוא נקרא, כדכתיב [כמו שנאמר] ברשימת ערי יהודה ״זיף וטלם ובעלות״ (יהושע טו, כד).
We learned in a mishna there (Makhshirin 5:9): Anything that is poured remains ritually pure. In other words, even if a liquid is poured into a ritually impure utensil, the stream of the liquid does not defile the contents that remain in the ritually pure utensil from which they were poured, apart from zifim honey and wafer batter. These substances are too viscous to be considered liquids. The Gemara asks: What is the meaning of zifim? Rabbi Yoḥanan says: Honey of such rare quality that they could falsify [mezayyefin] it, by diluting it with other substances, and it would not be noticed. And Reish Lakish says: It is named after its place, as it is written: “Ziph and Telem and Bealoth” (Joshua 15:24).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר {תהלים נ״ד:ב׳} בְּבֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד וְגוֹ׳ מַאי זִיפִים אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּנֵי אָדָם הַמְזַיְּיפִין דִּבְרֵיהֶם וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר עַל שֵׁם מְקוֹמָן כְּדִכְתִיב זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת.:

Similarly, you can say with regard to the verse: “When the zifim came and said to Saul, does not David hide himself with us” (Psalms 54:2). What is the meaning of zifim, mentioned in this verse? Rabbi Yoḥanan says: It means people who would falsify [hamzayyefin] their words. And Rabbi Elazar says: They are called after their place, as it is written: “Ziph and Telem and Bealoth.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמזייפין – שקרנים והולכי רכיל.
בני אדם המזייפין דבריהם כו׳. פרש״י שקרנים והולכי רכיל עכ״ל נראה שקרנים היו במה שאמרו ועתה לכל אות נפשך גו׳ ולכן הסגירו ביד המלך שהיה זה שקר כי לא היה זה בידם וק״ק אמאי לא מייתי ר״ל ראיה לדבריו מקרא דכתיב בההוא ענינא גופיה דכתיב וישב דוד במדבר זיף גו׳ ויקומו וילכו זיפה גו׳ ודו״ק:
כיוצא בדבר אתה אומר על הפסוק ״בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד״ וגו׳ (תהלים נד, ב) שואלים: מאי [מה הם] ״זיפים״ שהוזכרו בפסוק זה? אמר ר׳ יוחנן: כינוי של בני אדם המזייפין (המשקרים) דבריהם. ור׳ אלעזר אומר: על שם מקומן הם נקראים, כדכתיב [כמו שנאמר] ״זיף וטלם ובעלות״.
Similarly, you can say with regard to the verse: “When the zifim came and said to Saul, does not David hide himself with us” (Psalms 54:2). What is the meaning of zifim, mentioned in this verse? Rabbi Yoḥanan says: It means people who would falsify [hamzayyefin] their words. And Rabbi Elazar says: They are called after their place, as it is written: “Ziph and Telem and Bealoth.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה.: אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מַאֲמִינִין בהקב״הבְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר מָה אוֹכַל לְמָחָר אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.

§ The mishna states that from the time when the Second Temple was destroyed men of faith ceased. Rabbi Yitzḥak says: These are people who believe in the Holy One, Blessed be He, and place their trust in Him in all their ways. As it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer the Great says that whoever has bread in his basket to eat today and says: What shall I eat tomorrow, meaning he does not know how he will acquire bread for tomorrow, he is nothing other than from those of little faith. One must trust in God to provide him with his sustenance.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמאמינים בהקדוש ברוך הוא – לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים.
פסקו אנשי אמנה אר״י אלו בני אדם שאין מאמינין כו׳. דעל כרחך לא הוי כההיא דפרק כל כתבי דפסקו ממנה אנשי אמנה דמסיק התם דהיינו במשא ובמתן דזה היה קודם שחרב המקדש כדאמר התם לא חרבה ירושלים אלא על שפסקו כו׳ אבל הכא קאמר שאחר שחרב ביהמ״ק וראו שנתמעטה הברכה פסקו אנשי אמנה דהיינו שאין להם בטחון בהקב״ה ליתן לו גם פרנסתו שיש לאדם להאמין שהקב״ה זן את כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים ואין לו לאדם לדאוג על מזונותיו מהיום ליום מחר כי לא תדע מה יולד מחר כדאמרינן בעירובין שהדואג על כך הוא דואג אעולם שאינו שלו ובמתני׳ מייתי לה מקרא הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים גו׳ כי זה ודאי מדת חסידות שיש לו בטחון אבל בצדיקים שאינן במדרגה זו קאמר מי גרם להם שיתבזבז שולחנן כו׳ כההוא עובדא דרבי חנינא בן דוסא דיהבי ליה חד כרעא דפתורא כו׳ חזא בחלמא דצדיקי אכלי אפתורא דדהבא דג׳ כרעי ואיהו אפתורא דתרתי כרעי כו׳ בעי רחמים ושקלוהו ע״ש ורבא דקאמר אלו קטני כו׳ שמבזבזין כו׳ דין אביהם לעתיד כו׳ נראה לפרש לפי פרש״י דכה״ג נאמר דהבנים מתרעמים על דין שמים בעוה״ז כמ״ש ביחזקאל מה לכם אתם מושלים גו׳ אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ר״ל שהאבות היו חוטאים והבנים לוקים כה״ג אמר כאן שהאבות מתרעמין על דינם לבזבז ולקרוע אותו לעתיד שאם אתה עתיד ליפרע מהם למה הקהית שיניהם בעולם הזה שיהיו לוקים בעון בניהם הקטנים ודו״ק:
ד נאמר במשנה: משחרב בית המקדש... ופסקו אנשי אמנה. אמר ר׳ יצחק: אלו בני אדם שהן מאמינין בהקדוש ברוך הוא ובוטחים בו בכל מעשיהם. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו לאכול היום ואומר ״מה אוכל למחר״, שאין לו דרך למצוא פת למחר — אינו אלא מקטני אמנה, כי צריך אדם להאמין שהקדוש ברוך הוא יספק לו את מזונו.
§ The mishna states that from the time when the Second Temple was destroyed men of faith ceased. Rabbi Yitzḥak says: These are people who believe in the Holy One, Blessed be He, and place their trust in Him in all their ways. As it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer the Great says that whoever has bread in his basket to eat today and says: What shall I eat tomorrow, meaning he does not know how he will acquire bread for tomorrow, he is nothing other than from those of little faith. One must trust in God to provide him with his sustenance.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְהַיְינוּ דְּאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב {זכריה ד׳:י׳} כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שׁוּלְחָנָן לֶעָתִיד לָבֹא קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶן שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בהקב״הבְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָבָא אָמַר אֵלּוּ קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל

And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “For who plunders the day of small things” (Zechariah 4:10)? What caused the table, i.e., the reward, of the righteous to be plundered, meaning wasted, in the future? It was the small-mindedness they possessed. And what is this small-mindedness? That they did not believe in the Holy One, Blessed be He, with a complete faith. Rava said: Who plunders the day of small things? These are the small children of the wicked ones of the Jewish people, who die young,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיתבזו שולחנם לעתיד לבא – שאין מקבלין שכר שלם והכי משמע כי מי בז ליום הבא את הצדיקים.
קטנות – קטנות אמנה.
קטני רשעי בני ישראל – שמתו כשהן קטנים.
והיינו [וזהו] שאמר ר׳ אלעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״כי מי בז ליום קטנות״ (זכריה ד, י)מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן (שכרם שנותנים להם) לעתיד לבא — קטנות שהיה בהן, ומהי? שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא אמונה שלימה, רבא אמר: ״מי בז ליום קטנות״ — אלו קטני בני רשעי ישראל בניהם של אנשים רשעים מישראל, המתים בעודם קטנים,
And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “For who plunders the day of small things” (Zechariah 4:10)? What caused the table, i.e., the reward, of the righteous to be plundered, meaning wasted, in the future? It was the small-mindedness they possessed. And what is this small-mindedness? That they did not believe in the Holy One, Blessed be He, with a complete faith. Rava said: Who plunders the day of small things? These are the small children of the wicked ones of the Jewish people, who die young,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144