ערך זף
זף –
א(
נזיר כ סוטה מח:) כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזיפין בו פי׳ לפי שהוא טוב הרבה ויכולים לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומם כדכתיב זיף וטלם וכיוצא בדבר אתה אומר בבוא הזיפים א״ר יוחנן בני אדם המזיפין אמר רבי אלעזר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. פ״א זיפין אלו דומים לדבורים וד׳ הן דבורין וזיפין גזין וצרעין:
ערך בית פאגי
בית פאגי –
ב(פסחים סג:) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה.
(פסחים צא.) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו.
(מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (
סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי׳ חומת בית פאגי היא חומת ירושלים
(א״ב: בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים):
ערך בקר
בקר –
ג(מועד קטן יב.) ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות. (בראשית רבה) הרבה ארב׳ עצבונך והרונך והא בקורת של אנטונינוס היתה רובעת והרביעו ממנה בקורת של רבי. והיה למשלח שור תרגום ויהי לבית ארבע בקרן דתורין. ואל הבקר רץ אברהם תרגום ולבקרותא רהט אברהם. שגר אלפיך תרגום ירושלמי בקרת תוריכין ותרגום שלנו בקרי תורך פי׳ מקום ששם עומדין השוורין.
(בבא מציעא פז) הוה עיילא בקרא דתורי בין חד לחד פירוש צמד בקר.
(בבא מציעא מב:) בקרא שומר שכר דיתמי הוא.
(כתובות פד) ההוא בקרא דיתמי.
(סוטה מח) בגמ׳ עד פטיש אמר רב הונא זמרא דבקרי ודנגדי שרי ודגלדאי אסור פירש נגדי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכן ועיין בהון רב הונא ולא הוה בהן גדופין והתיר דגלדאי שהן עבדנין היה בהן גדופין ואסר:
ערך דד
דד –
ד(
בבא מציעא ז. בבא בתרא קט.) כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליגי ואי לא מקיים ליה לא פליגי ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו פי׳ שטר שיש בו קיום ב״ד חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו ושאינו מקוים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר אע״פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי ואפי׳ אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקוים הוא אבל כשכופר אינו יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום.
(כתובות יט) דא״ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו:
(שבת עח) והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי
(בבא מציעא עב) א״ר יוסי מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים פי׳ לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ואע״פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים דהא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא כטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו. בזמן ששליח צבור אומר מודים וכו׳
(סוטה טז) ברכת כהנים עד על שאנו מודים לך פי׳ רבי משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבור׳ על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן. (בסוף פ״ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח צבור במודים ומלחשים ואומרין ויש שם ענייני׳ הרבה. כל כהן שאינו מודה בעבודה
(חולין קלב) השוחט לכהן פי׳ כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן הא מודה אע״פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשמש כמו שכתוב יש לו חלק בהן. יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר בסוף (
משנה מעשר שני פ״ה. בבא מציעא צ) והא תנן
(סוטה מח) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ׳ תנינא אף הוא בטל את הודאי וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן ביטל וידוי דחברים וגזר על הדמאי דעמי הארץ פי׳ ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביום טוב ואומר בערתי הקדש מן הבית וגו׳ כמו שהוא מפורש במשנ׳ (בסוף מעשר שני) ולמה ביטלו דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן ואם תאמר נוודי אשאר מעשרות כל שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות לפיכך ביטל הוידוי וגזר על הדמאי פי׳ דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה משום דכתיב בה מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ועוד הוא דבר מועט שמק׳ סאין היו נותנין ב׳ ולפי׳ נקרא תרומה תרי ממאה וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן וכמה היא תרומת מעשר א׳ ממאה דמאן דאית ליה ק׳ סאין חייב למיתן מינייהו י׳ סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י׳ א׳ ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר דכתיב (בסוף ויקח קרח) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת ה׳ מעשר מן המעשר אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה דכתיב (שם בפרשת קרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו לכך הפרשוה ותנוה לכהן מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחברו עליו הראיה ואי מייתי ראיה הלוים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא
(א״ב אין זה הערך):
ערך חלף
חלף –
ה(פי״ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה.
(סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר
(סוכה כ.) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי׳ עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל׳ ישמעאל חלפה וי״א שהיא אותה שקורין בלעז קרט״קא וי״א שהיא מין ערבה
(סוכה לד.) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא.
(שבת עז) מ״ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר:
ערך מל
מל –
ו(פסחים עד.) הא מלייתא שרייא פי׳ עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ״א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי״דא
(מקואות פרק ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ׳ סאה חסר ג׳ לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר.
(בבא בתרא קסב.) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר
(סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום
(זבחים נד:) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל
(גיטין ע) א״ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע.
(תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה:
א. [פערפעלשען שטאדט נאהמע איין ארט בינען.]
ב. [אין ארט נעבען ירושלים.]
ג. [רינד העטרדע רינדשטאל.]
ד. [בעקענען. דאנקין.]
ה. [מאטטע שילף.]
ו. [פאלל ווערדען.]