(1) 
אוְהַמְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל וְכֵן ב מִי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כְּזַיִת שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.
אוְהַמְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל וְכֵן and one clearing a pile of stones that collapsed on top of a person, in which case there is a possibility that the person buried underneath is dead and his corpse will impart ritual impurity to the person clearing the pile; and similarly, one whom the governing body promised to release from prison on the night of Passover; and an ill person and an elderly person who are still capable of eating an olive-bulk of meat, one slaughters the Paschal lamb on their behalf, since they are currently fit to eat the Paschal lamb.
מתני׳ האונן והמפקח בגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין כו׳ אוקמא ר׳ יוחנן בבית האסורין של גוים ואף על גב דאבטחוהו לאפוקיה אין שוחטין עליו דעבידי דמשקרי שנאמר (תהלים קמד ח) אשר פיהם דבר שוא וגו׳ אבל בית אסורין של ישראל כיון שהבטיחוהו להוציאו לא משקרי שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב הלכך שוחטין עליו.
והמפקח את הגל – מעל אדם ואין ידוע אם ימצאנו חי או מת.
שוחטין עליו – דמכ״מ עודנו בחזקת טהרה ואונן נמי לאורתא חזי כדאמרינן בגמרא דאנינות לילה ליתא מדאורייתא אלא אנינות יום כדכתיב (ויקרא י) הן היום הקריבו יום אסור לילה מותר בשחיטת קדשים וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת.
והמפקח את הגל (המפנה גל אבנים מעל אדם שנפלה עליו מפולת), ויתכן שמת כבר אותו אדם והוא מטמא את מפנה הגל. וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים בליל הפסח, והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית — כל אלה שוחטין עליהן בתוך חבורה אחת.
and one clearing a pile of stones that collapsed on top of a person, in which case there is a possibility that the person buried underneath is dead and his corpse will impart ritual impurity to the person clearing the pile; and similarly, one whom the governing body promised to release from prison on the night of Passover; and an ill person and an elderly person who are still capable of eating an olive-bulk of meat, one slaughters the Paschal lamb on their behalf, since they are currently fit to eat the Paschal lamb.
הכל
(2) עַל כּוּלָּם אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁמָּא יָבִיאוּ אֶת הַפֶּסַח לִידֵי פְסוּל.
However, with regard to all of them, this is only true when they are included in a group with other people who will definitely be able to partake of the lamb; but we do not slaughter the Paschal lamb on their behalf if they are by themselves, either as individuals or in a group composed entirely of such people, because perhaps they will cause the Paschal lamb to become disqualified, since there is a possibility that by the night of Passover they will be unable to partake of the Paschal lamb.
שוחטין עליהן – בחבורת אחרים.
שמא יביאוהו לידי פסול – שמא יטמא אונן למתו ומפקח גל ימצאנו מת ונמצא שהאהיל על הטומאה והחבוש שמא לא יצא וחולה וזקן שמא יכבד חוליו ולא יוכל לאכול כזית.
אמר המאירי אין שוחטין את הפסח על היחיד ר״ל מפני שהדבר קרוב לבא לידי נותר ר׳ יוסי מתיר הואיל ומ״מ יכול הוא לאכלו והלכה כר׳ יהודה לכתחילה וכר׳ יוסי בדיעבד והענין שראוי להם לשחטו כפי מה שהם משערים שאפשר להם לאכלו בריוח ואם מיעטו בחבורה הואיל ומ״מ אפשר להם לאכלו כשר וכן אם רבו באוכלוסין כל שיגיע כזית לכל אחד כשר וכל שמיעטו בפחות משיעור אכילתו או רבו בכדי שאין כזית מגיע לכל אחד פסול וכשם שצריך לשער בזה מנין בני החבורה כך צריך לשער בה טכסיס בני אדם שבה באכילתם שיש מועטים שאוכלין הרבה ויש מרובים שאוכלין מעט וזהו שאמר אפילו חבורה של מאה בני אדם שאינן יכולין לאכול כזית כלומר שאין כל אחד ואחד יכול לאכול כזית מרוב חולשתן ועל כל פנים יבא לידי נותר אין שוחטין עליהם:
אולם על כולם אין שוחטין עליהן בפני עצמן שאין עושים חבורה שכולה אנשים בעלי ספקות כאלה, שמא יביאו את הפסח לידי פסול.
However, with regard to all of them, this is only true when they are included in a group with other people who will definitely be able to partake of the lamb; but we do not slaughter the Paschal lamb on their behalf if they are by themselves, either as individuals or in a group composed entirely of such people, because perhaps they will cause the Paschal lamb to become disqualified, since there is a possibility that by the night of Passover they will be unable to partake of the Paschal lamb.
הכל
(3) לְפִיכָךְ אִם אֵירַע בָּהֶן פְּסוּל פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל שֶׁהוּא טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ.:
Therefore, since they were registered for a Paschal lamb and it was slaughtered when they were still fit to partake of it, even if a disqualification occurred to them later, preventing them from partaking of the Paschal lamb, they are nevertheless exempt from observing the second Pesaḥ. The exemption from the second Pesaḥ is dependent not on whether they partook of a Paschal lamb, but on whether it was validly slaughtered on their behalf. This holds true except for one who was clearing a pile of stones where the person buried underneath was eventually found dead, because in such a case the person searching for him certainly stood over the corpse at some point. He had therefore become ritually impure from the outset, even before the Paschal lamb was slaughtered. Consequently, he would not have been fit even during the slaughter and will have to observe the second Pesaḥ.
ערך פקח
פקח – א(פסחים צא.) חוץ מן המפקח בגל (ראש השנה לב:) שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל (אהלות פי״ו) המפקח בגל אינו אוכל בדמעו (שבת קלא) מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת (בתוספתא שבת בפרק אין עוקרין) א״ר יוסי מניין לפיקוח נפש וכו׳ (כתובות ה) אמר ר׳ יוחנן מפקחין פיקוח נפש בשבת (סנהדרין עב) לא נצרכה אלא לפקח עליו את הגל בשבת. עת להשליך אבנים תרגום עידן בחיר לפקחא דגור אבנים.
א. [עפענען.]
לפיכך – הואיל ובשעת שחיטה ראויין היו ונזרק הדם עליהן אם אירע בהן פסול כמו שפירשתי פטורין מלעשות פסח שני.
חוץ מן המפקח את הגל – ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני.
שהוא טמא מתחלתו – קודם שחיטה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ובגמרא מוקי לה בגל עגול שמתחלה האהיל את כולו.
שהיה טמא מתחלתו – תימה לר״י מפקח הגל נמי נימא חי הוה כשהתחיל לפקח וי״ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן.
ועוד מוסיפים בדיניהם: לפיכך כיון שהם נמנים לכתחילה על הפסח גם אם אירע בהן פסול ולא יכלו לאכול מן הפסח — פטורין מלעשות פסח שני, חוץ מן המפקח בגל ונמצא האיש הקבור במפולת מת שהוא טמא מתחלתו שהרי ודאי שהאהיל על המת ונתברר אם כן שהיה טמא משעה שהתחיל לפקח בגל שאף בשעת שחיטה היה טמא, ולא עלה לו קרבנו כלל.
Therefore, since they were registered for a Paschal lamb and it was slaughtered when they were still fit to partake of it, even if a disqualification occurred to them later, preventing them from partaking of the Paschal lamb, they are nevertheless exempt from observing the second Pesaḥ. The exemption from the second Pesaḥ is dependent not on whether they partook of a Paschal lamb, but on whether it was validly slaughtered on their behalf. This holds true except for one who was clearing a pile of stones where the person buried underneath was eventually found dead, because in such a case the person searching for him certainly stood over the corpse at some point. He had therefore become ritually impure from the outset, even before the Paschal lamb was slaughtered. Consequently, he would not have been fit even during the slaughter and will have to observe the second Pesaḥ.
הכל
(4) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּית הָאֲסוּרִין דְּגוֹי 1 אֲבָל בֵּית הָאֲסוּרִין דְּיִשְׂרָאֵל שׁוֹחֲטִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ כֵּיוָן דְּאַבְטְחִינְהוּ מַפֵּיק לֵיהּ דִּכְתִיב {צפניה ג׳:י״ג} שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב.
GEMARA: The mishna teaches that the Paschal lamb may be slaughtered on behalf of a prisoner only if he is included in a group with other people. Rabba bar Huna said that Rabbi Yoḥanan said: They taught this only if he is in a prison belonging to gentiles; but if he is in a prison belonging to Jews, one slaughters on his behalf even if he is by himself and not included in a group with other people. Since they promised him they would release him they will certainly release him, as it is written: “The remnant of Israel will not do iniquity nor speak lies” (Zephaniah 3:13). Therefore, there is no concern that on the night of Passover he will not be able to partake of the Paschal lamb.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "דעכו״ם".
גמ׳ לא שנו – דאין שוחטין על החבוש בפני עצמו.
בית האסורין של ישראל – כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון אי נמי כדתניא (כתובות דף לג:) אם יקום והתהלך בחוץ כו׳ וכי תעלה על דעתך זה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו עד שנראה מה תהא עליו.
לא שנו אלא בבית האסורין של עכו״ם – בירושלמי מוקי לה רבי יוסי בר בון בשם רבי יוחנן כשחבשוהו ישראל אבל חבשוהו עכו״ם אין שוחטין עליו אפי׳ עם אחרים אשר פיהם דבר שוא והיינו איפכא משמעתין.
א גמרא אמר רבה בר הונא אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שאין שוחטים את הפסח על האסור בבית האסורים אלא בתוך חבורה אחרת אלא דווקא בנמצא בבית האסורין של גוים, אבל המצוי בבית האסורין דישראל — שוחטין עליו אפילו בפני עצמו, כיון דאבטחינהו, מפיק ליה [שהבטיחוהו שיצא, ודאי יוציאו אותו] דכתיב [שנאמר]: ״שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב״ (צפניה ג, יג) ואפשר לסמוך עליהם.
GEMARA: The mishna teaches that the Paschal lamb may be slaughtered on behalf of a prisoner only if he is included in a group with other people. Rabba bar Huna said that Rabbi Yoḥanan said: They taught this only if he is in a prison belonging to gentiles; but if he is in a prison belonging to Jews, one slaughters on his behalf even if he is by himself and not included in a group with other people. Since they promised him they would release him they will certainly release him, as it is written: “The remnant of Israel will not do iniquity nor speak lies” (Zephaniah 3:13). Therefore, there is no concern that on the night of Passover he will not be able to partake of the Paschal lamb.
הכל
(5) אָמַר רַב חִסְדָּא הָא דְּאָמְרַתְּ בֵּית הָאֲסוּרִין דְּגוֹיִם 1 לָא אֲמַרַן אֶלָּא חוּץ לְחוֹמַת בֵּית פָּאגֵי אֲבָל לִפְנִים מֵחוֹמַת בֵּית פָּאגֵי שׁוֹחֲטִין עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ מ״ט מַאי טַעְמָא אֶפְשָׁר דְּאַמְטוּ לֵיהּ וְאָכֵיל לֵיהּ.:
Rav Ḥisda said: With regard to that which you said, that the mishna’s ruling permitting a the Paschal lamb to be slaughtered on behalf of a prisoner, but only when he is included in a group with others, refers to a prisoner in a prison belonging to gentiles, they said this only with regard to a prison outside the wall of Beit Pagei, i.e., the prison is located outside the area where the Paschal lamb may be consumed. But if the prison is located within the wall of Beit Pagei, one slaughters on his behalf even if he is by himself and not included in a group with other people. What is the reason? Even if he is not released from prison, it is possible for them to bring him a portion of the Paschal lamb while still in prison, and he will eat it there.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "דעכו״ם".
אמר רב חסדא וזה האסור בבית אסורין של גוים ששנינו אין שוחטין עליו בבית האסורין שהוא חוץ לחומת בית פאגי פי׳ מקום חוץ לחומות ירושלים שאין אוכלין שם קדשים קלים אבל אם הוא זה בבית האסורין לפנים מבית פאגי שוחטין עליו דאפשר דמעיילינן ליה פסחא התם ואכיל ליה ואלו ששנינו במשנתנו כגון האונן ומי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין והחולה והזקן שיכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהם בפני עצמן שלא יביאו הפסח לידי פסול כלומר אפשר שלא יאכלוהו כי אינם יכולין ויפסל בנותר אבל נפטרו בזריקת הדם מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שבודאי האהיל על המת והיה טמא מתחלה והני מילי בגל עגול אבל גל ארוך אימור טהור היה אני אומר נזרק הדם עד שלא הגיע לטומאה.
ערך בית פאגי
בית פאגי – א(פסחים סג:) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה. (פסחים צא.) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו. (מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי׳ חומת בית פאגי היא חומת ירושלים (א״ב: בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים).
א. [אין ארט נעבען ירושלים.]
בית פאגי – מקום חיצון בירושלים.
דמעיילי ליה – מן הפסח בתוך בית האסורין לאכול דהא לפנים מירושלים הוא.
אמר רב חסדא: הא דאמרת [זה שאומר אתה] כי היושב בבית האסורין של גוים אין שוחטים עליו בפני עצמו לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא שהיה בית האסורין חוץ לחומת בית פאגי (מחוץ למקום היתר אכילת פסחים) אבל היה בית האסורים לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו אפילו בפני עצמו. מאי טעמא [מה טעם] — גם אם לא יוציאוהו משם אפשר דאמטו לה ואכיל ליה [אפשר שיביאו לו מן הקרבן לתוך בית האסורים ויאכל ממנו].
Rav Ḥisda said: With regard to that which you said, that the mishna’s ruling permitting a the Paschal lamb to be slaughtered on behalf of a prisoner, but only when he is included in a group with others, refers to a prisoner in a prison belonging to gentiles, they said this only with regard to a prison outside the wall of Beit Pagei, i.e., the prison is located outside the area where the Paschal lamb may be consumed. But if the prison is located within the wall of Beit Pagei, one slaughters on his behalf even if he is by himself and not included in a group with other people. What is the reason? Even if he is not released from prison, it is possible for them to bring him a portion of the Paschal lamb while still in prison, and he will eat it there.
הכל
(6) לְפִיכָךְ אִם אֵירַע וְכוּ׳.: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן דלֹא שָׁנוּ אֶלָּא גַּל עָגוֹל אֲבָל גַּל אָרוֹךְ פָּטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי אֵימָא טָהוֹר הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.
We learned in the mishna: Therefore, even if a disqualification occurred to them, they are exempt from observing the second Pesaḥ. This holds true except for one who was clearing a pile of stones. The Gemara qualifies this ruling: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that one who clears a pile of stones is required to observe the second Pesaḥ only if he was clearing a round pile. While clearing it, he certainly stood over the corpse and became ritually impure. But if it was a long pile of stones, it is possible that the corpse was to one side of the pile and the person clearing the stones had not yet stood over the corpse at the time the Paschal lamb was slaughtered. Therefore, he is exempt from observing the second Pesaḥ, because one can say that perhaps he was ritually pure at the time of the slaughter. Since the matter is in doubt, he is exempt from observing the second Pesaḥ.
ל״ש – דמפקח גל חייב לעשות פסח שני אלא גל עגול דמתחלתו האהיל עליו אבל גל ארוך שמא בשעת שחיטה עדיין לא האהיל כנגד הטומאה וכיון דספק יצא ספק לא יצא פטור משום דלא אפשר כדאמרן לעיל (דף פח:) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן.
ב שנינו במשנה: לפיכך אם אירע פסול במסופקים אלו לאחר שנשחט עליהם הפסח הריהם פטורים מפסח שני, חוץ מהמפקח על הגל. אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שהמפקח את הגל חייב לעשות פסח שני אלא כשמצאו בגל עגול, שתוך כדי פינויו ודאי האהיל על המת ונטמא אבל אם היה זה גל ארוך מתוך שיתכן שהיה המת מצוי בצד אחר של הגל והמפקח בגל לא האהיל עליו — פטור מלעשות פסח שני, אימא [אמור]: שמא טהור היה בשעת שחיטה ואם נטמא היה זה רק לאחר מכן ומאחר שהוא ספק שוב אינו מביא פסח שני.
We learned in the mishna: Therefore, even if a disqualification occurred to them, they are exempt from observing the second Pesaḥ. This holds true except for one who was clearing a pile of stones. The Gemara qualifies this ruling: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that one who clears a pile of stones is required to observe the second Pesaḥ only if he was clearing a round pile. While clearing it, he certainly stood over the corpse and became ritually impure. But if it was a long pile of stones, it is possible that the corpse was to one side of the pile and the person clearing the stones had not yet stood over the corpse at the time the Paschal lamb was slaughtered. Therefore, he is exempt from observing the second Pesaḥ, because one can say that perhaps he was ritually pure at the time of the slaughter. Since the matter is in doubt, he is exempt from observing the second Pesaḥ.
הכל
(7) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר מְפַקֵּחַ בַּגַּל עִתִּים פָּטוּר עִתִּים חַיָּיב כֵּיצַד גַּל עָגוֹל וְנִמְצֵאת טוּמְאָה תַּחְתָּיו חַיָּיב גַּל אָרוֹךְ וְנִמְצֵאת טוּמְאָה תַּחְתָּיו פָּטוּר אֵימָא טָהוֹר הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.:
That was also taught in a baraita: Rabbi Shimon, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: One who clears a pile of stones that collapsed on top of a person is sometimes exempt from observing the second Pesaḥ and sometimes obligated. How so? If it is a round pile of stones and ritual impurity was found underneath it, he is obligated to observe the second Pesaḥ, as he certainly stood over the corpse before his Paschal lamb was slaughtered. However, if it is a long pile of stones and ritual impurity was found underneath it, he is exempt, because one can say that perhaps he was pure at the time of the slaughter.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] ר׳ שמעון בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: מפקח בגל לעתים פטור מלעשות פסח שני לעתים חייב. כיצד? היה זה גל עגול ונמצאת טומאה תחתיו — חייב בפסח שני שודאי האהיל עליו קודם לכן, אבל אם היה זה גל ארוך ונמצאת טומאה תחתיו — פטור, אימא [אמור] שמא טהור היה בשעת שחיטה.
That was also taught in a baraita: Rabbi Shimon, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: One who clears a pile of stones that collapsed on top of a person is sometimes exempt from observing the second Pesaḥ and sometimes obligated. How so? If it is a round pile of stones and ritual impurity was found underneath it, he is obligated to observe the second Pesaḥ, as he certainly stood over the corpse before his Paschal lamb was slaughtered. However, if it is a long pile of stones and ritual impurity was found underneath it, he is exempt, because one can say that perhaps he was pure at the time of the slaughter.
הכל
(8) מתני׳ מַתְנִיתִין : אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי המַתִּיר וַאֲפִילּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כְּזַיִת אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.
MISHNA: We do not slaughter the Paschal lamb on behalf of an individual, only for a group of people; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Yosei permits it. And even if there is a group of one hundred who together are unable to eat an olive-bulk of it, we do not slaughter on their behalf.
אין שוחטין את הפסח על היחיד כו׳ תנו רבנן מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטין עליו עשרה ואין יכולין וכו׳ ורמינן אהא דר׳ יהודה הא דתניא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה בשני עושין אותה טפילה לאחרים דברי ר׳ יהודה ומשני׳ תריץ ואימא הכי נשים בראשון שוחטין עליהן בפני עצמן אקשי׳ וכי עושין חבורה כולה נשים והתנן אין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים ושני׳ לעולם עושין חבורה כולה נשים ומשנתנו נשים ועבדים יחדו משום תפלות והוא דבר עבירה כדגרסינן רוצה אשה בקב ותפלות ולא עבדים וקטנים משום פריצותא.
מתני׳ על היחיד – טעמא יליף בגמרא.
ואפילו חבורה של מאה – רבי יוסי קאמר לה כלומר לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהן.
המשנה החמישית והכוונה בה בענין החלק החמישי ג״כ והוא שאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי מתיר אפי׳ חבורה של מאה ואינם יכולים לאכול כזית אין שוחטים עליהם אין עושין חבורה נשים עבדים וקטנים אמר הר״ם זה מבואר ורוצה באומרו נשים ועבדים וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן והלכה כר׳ יוסי אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים השומע על מתו והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים גר שנתגייר ערב פסחים בית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב בית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר מה שחייב שנתיר לו אכילת הפסח לבדו ולא שאר קדשים לפי שאנינות לילה מדרבנן ולשון התורה ביום המות בלבד הוא והוא מה שאמר אהרן ביום מות נדב ואביהוא ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳ ולפי שאכילת פסח בכרת התרנו אכילתו בעת אנינות דרבנן אבל אכילת קדשים שהוא מצות עשה בלבד לא התירוהו וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת אבילותו וזה הוא ראוי כשמת לו מת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בה קודם שיחול אנינות אבל אם מת לו מת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו והמלקט לו עצמות ענינו כשמלקטין אותם לו אחרים לפי שהוא מין אנינות ולא חלקו בית שמאי ובית הלל אלא בגר בלבד לפי שנאמר שמא לשנה הבאה יהיה טמא נפש ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסחי לערב כמו כן עכשיו אטבול ואוכל פסחי אבל ערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב:
ג משנה אין שוחטין את הפסח על היחיד עבור אדם אחד בלבד. אלא בחבורה. אלו דברי ר׳ יהודה, ור׳ יוסי מתיר, שהדבר תלוי רק ביכולת האכילה, ולכן אפילו חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהן.
MISHNA: We do not slaughter the Paschal lamb on behalf of an individual, only for a group of people; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Yosei permits it. And even if there is a group of one hundred who together are unable to eat an olive-bulk of it, we do not slaughter on their behalf.
הכל
(9) ווְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.:
And we do not make a group for a Paschal lamb that consists of women, slaves, and minors.
ואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים פי׳ בגמ׳ לא נשים עם עבדים מחשש פריצות ולא עבדים וקטנים מחשש משכב זכור אבל נשים לבד ועבדים לבד מותר הואיל ועבדים ונשים חייבים בפסח וכן נשים עם קטנים אבל קטנים לבד לא שהרי אינן בני חיוב וכן התבאר בגמ׳ שאין עושין חבורה כולה גרים שמא מתוך שאינן בני תורה ומראין טלפיהן מדקדקים ביותר מדאי ומביאים אותו לבית הפסול שלא כדין:
האונן והוא שביארנו ענינו למעלה טובל ואוכל פסחו לערב שאע״פ שאנינות לילה אוסרת בקדשים מדברי סופרים דוקא בשאר קדשים אבל בפסח הואיל ומניעת אכילתו בכרת לא העמידו דבריהם עליו וטובל שאמרו היא היא הטבילה שהזכרנו למעלה שתקנו לו טבילה לקדש הואיל ומ״מ נאסרו בקדשים והיא אחת ממדרגות שבקדש על התרומה כמו שביארנו באחרון של חגיגה:
אבל לא בקדשים פי׳ מפני שמאחר שאין במניעת אכילתם כרת אלא עשה כדכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם העמידו בהם את דבריהם להיות אנינות של דבריהם אוסרתו בהם ואף בקרבן הפסח יתבאר במקום אחר שאין הדברים אמורים אלא במת לו מת אחר חצות שכבר חל עליו חיוב קרבן פסח אבל אם מת לו קודם חצות נדחה לפסח שני לכתחלה אלא שאם שחטו עליו וזרקו את הדם טובל ואוכל לערב:
השומע על מתו שמת כלומר שלא היה הוא שם ביום המיתה והרי יום שמועה אצלו כיום קבורה ופירשוה בתלמוד המערב אף בשמועה קרובה שיומה מן התורה שמ״מ הלילה מיהא אין בו אנינות כלל אף מדברי סופרים הואיל ואין שם עיקר אנינות וטובל בערב אף בקדשים:
והמלקט לו עצמות אביו פירשו בגמ׳ שלא לקטם הוא שאם כן כבר נטמא וטעון הזאה שלישי ושביעי אלא שלקטו במצותו ויום הליקוט הוא אונן מדברי סופרים אלא שבלילה אין בו אנינות כלל וטובל מדרבנן אחר שנאסר בקדשים ואוכל לערב אף בשאר קדשים:
גר שנתגייר ערב הפסח כלומר שמל וטבל לשם גרות טובל ואוכל וכו׳ פי׳ טובל פעם אחרת מדברי סופרים לאכילת קדשים ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ופירשוה בגמ׳ בערל עכו״ם שמא מתוך שאינו יודע לא נזהר מטומאת המת וצריך הזאה שלישי ושביעי ואע״פ שהעכו״ם אינו מקבל טומאה מ״מ גוזרין שמא לשנה הבאה יטמא ויאמר אשתקד מי לא טבלי ואכלי לאורתא השתא נמי וכו׳ אבל בערל ישראל כגון שמתו אחיו מחמת מילה ונמנעו מלמולו שהוא מ״מ אסור בקרבן פסח שנאמר בו וכל ערל לא יאכל בו ואם בא עכשיו למול טובל ואוכל הא בלא טבילה לא שטעון הוא לאכילתו טבילה והערב השמש:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
And we do not make a group for a Paschal lamb that consists of women, slaves, and minors.
הכל
(10) גמ׳ גְּמָרָא : ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ט״ז:ה׳} לֹא תוּכַל לִזְבּוֹחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָחִיד וְיָכוֹל לְאׇכְלוֹ שׁוֹחֲטִין עָלָיו עֲשָׂרָה וְאֵין יְכוֹלִין לְאׇכְלוֹ אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: From where is it derived that we do not slaughter a Paschal lamb on behalf on an individual? The verse states: “You may not sacrifice the Paschal lamb in any one of your gates, which the Lord your God has given you” (Deuteronomy 16:5). The phrase “in any one” is expounded to mean: For any one person, which indicates that the Paschal lamb is not slaughtered on behalf of an individual; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Yosei says: If there is an individual and he is able to eat an olive-bulk of the Paschal lamb, one slaughters it on his behalf; whereas if there are ten people and they are unable to eat together an olive-bulk of the Paschal lamb, we do not slaughter it on their behalf.
גמ׳ לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך – ודריש באחד באנפיה נפשיה על היחיד.
ואין יכולים לאוכלו – כזית ממנו.
בד״ה עשרה ואין יכולין לאוכלו כו׳ בהא מודה אפי׳ רבי יהודה כו׳ עכ״ל לעיל אמתניתין דקתני נמי בכה״ג אפילו חבורה של מאה שאינן כו׳ ה״ל למימר הכי דמודה בהא אפילו ר״י כו׳ ואפשר דלמתניתין ודאי משמע דלאו אסוקי מלתא דרבי יוסי היא אלא סתמא היא אתיא ככ״ע וכההיא דקתני נמי בסיפא ואין עושין חבורת נשים כו׳ דאתי ככ״ע כדמוכח לקמן אבל בברייתא הוה משמע דאסוקי מלתא דרבי יוסי היא ולכך הוצרכו למימר דאינו כן אלא דר״י מודה מדקתני לעיל סתמא דמתני׳ שלא יביאוהו לידי פסול וק״ל:
גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד — תלמוד לומר: ״לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך״ (דברים טז, ה) והוא דורש שבאדם יחיד אין לזבוח את הפסח, אלו דברי ר׳ יהודה. ור׳ יוסי אומר: אפילו אדם יחיד ויכול לאכלו כלומר, כזית ממנו — שוחטין עליו ואילו עשרה ואין יכולין לאכלו — אין שוחטין עליהן.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: From where is it derived that we do not slaughter a Paschal lamb on behalf on an individual? The verse states: “You may not sacrifice the Paschal lamb in any one of your gates, which the Lord your God has given you” (Deuteronomy 16:5). The phrase “in any one” is expounded to mean: For any one person, which indicates that the Paschal lamb is not slaughtered on behalf of an individual; this is the statement of Rabbi Yehuda. And Rabbi Yosei says: If there is an individual and he is able to eat an olive-bulk of the Paschal lamb, one slaughters it on his behalf; whereas if there are ten people and they are unable to eat together an olive-bulk of the Paschal lamb, we do not slaughter it on their behalf.
הכל
(11) וְרַבִּי יוֹסֵי הַאי בְּאֶחָד מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לכדר״ש לְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר זמִנַּיִין לַזּוֹבֵחַ אֶת פִּסְחוֹ בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
The Gemara proceeds to analyze the opinions taught in the baraita: And what does Rabbi Yosei do with this phrase, “in any one,” from which Rabbi Yehuda derived the halakha he taught in the mishna? He needs it for that which Rabbi Shimon expounded, as it was taught in a baraita: With regard to improvised altars used by individuals for their private offerings, which are permitted for use only when there is no permanent national altar, Rabbi Shimon says: From where do we know that with regard to one who sacrifices his Paschal lamb on an improvised altar, at a time when the prohibition of sacrificing offerings on improvised altars applies, he is in violation of a negative mitzva?
מנין לזובח פסחו בבמת יחיד – במה קטנה שהיא בלא תעשה להכי נקט במת יחיד ולא במת ציבור דבמת ציבור בשעת איסור הבמות ליכא דשעת איסור הבמות לאחר שנבחר משכן שילה ומשחרב היה להם היתר עד שנבנה בית עולמים ומשנבנה חזרו לאיסורם ושוב לא היה להם היתר.
שהיא בלא תעשה – אבל כרת דשחוטי חוץ ליכא ובשחיטת קדשים בפרק בתרא (זבחים דף קיד:) מוקי לה בקודם חצות דמחוסר זמן הוא להתקבל בפנים דכתיב אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו ושאינו ראוי לאהל מועד אינו חייב עליו ויליף מהכא דמחוסר זמן בחוץ אע״פ שאינו בכרת בלא תעשה מיהא הוי הואיל וראוי לבא לאחר זמן.
האי באחד מאי עביד ליה – הוה מצי למימר דאיצטריך לכדאמרינן בכיצד צולין (לעיל דף עט:) שאין היחיד מכריע.
כבר ביארנו בראשון של מגילה מהו במה קטנה והיא הקרויה במת יחיד ומהו במה גדולה ובאיזה זמן הותרו הבמות או נאסרו וכל הזובח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות חייב כרת אם הוא קרבן הראוי ליקרב בפנים כדין שחוטי חוץ על הדרך שביארנו במקומו אבל קרבן הפסח אף בשעת היתר הבמות אין שוחטין אותו אלא בבמה גדולה ר״ל במת הצבור שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ואם עשה כן בשחיטה הראויה לפסח כגון מחצות ולמעלה חייב כרת ומחצות ולמטה בלאו:
ושואלים: ור׳ יוסי האי ״באחד״ מאי עביד ליה [אותו פסוק שאומר ״באחד״ שעריך מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא אותו] לכמו שדרשו ר׳ שמעון. דתניא [ששנויה ברייתא] ר׳ שמעון אומר: מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד מזבח שהיו מקריבים בו יחידים קרבנות נדבתם בדורות מסוימים בשעת איסור הבמות שהוא עובר בלא תעשה —
The Gemara proceeds to analyze the opinions taught in the baraita: And what does Rabbi Yosei do with this phrase, “in any one,” from which Rabbi Yehuda derived the halakha he taught in the mishna? He needs it for that which Rabbi Shimon expounded, as it was taught in a baraita: With regard to improvised altars used by individuals for their private offerings, which are permitted for use only when there is no permanent national altar, Rabbi Shimon says: From where do we know that with regard to one who sacrifices his Paschal lamb on an improvised altar, at a time when the prohibition of sacrificing offerings on improvised altars applies, he is in violation of a negative mitzva?
הכל
(12) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תוּכַל לִזְבּוֹחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד.
The verse states: “You may not slaughter the Paschal lamb in any one of your gates.” The phrase “any one of your gates” is referring to the use of improvised altars. I might have thought that even at a time when it is permitted to sacrifice offerings on improvised altars this is so; therefore the verse states “in any one of your gates,” which indicates that this prohibition was said only when all of the Jewish people enter into one gate, i.e., when they all come together to sacrifice their offerings on a permanent national altar, such as the Temple. However, where there is no permanent national altar, it is indeed permitted to offer the Paschal lamb on an improvised altar.
יכול אף בשעת היתר הבמות כן – יהא בלא תעשה זה דהא לא הותרה במת יחיד אלא לדבר הנידר ונידב ולהוי האי לגביה כשעת איסור.
ת״ל כו׳ – דהאי לאו דהכא לא משתעי אלא בשעת איסור הבמות והכי שמעינן ליה לקרא לא תוכל לזבוח את הפסח בבמת יחיד בזמן שכל ישראל נכנסין בשער אחד כו׳ כי אם אל המקום אשר יבחר שם תזבחנו.
תלמוד לומר: ״לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך״ משמע שבכל מקום שיש איסור במות דין הפסח כקרבן ציבור ולא כקרבן יחיד ואינו קרב בבמה. יכול אף בשעת היתר הבמות כן יהא דינו כקרבן ציבור שיעבור בו על לא תעשה, תלמוד לומר: ״באחד שעריך״ לא אמרו איסור זה אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד לבית הבחירה להביא קרבנותיהם. אבל בזמן שאין מקום מיוחד שכל ישראל חייבים להיות בו אפשר לשחוט גם את הפסח כקרבן יחיד.
The verse states: “You may not slaughter the Paschal lamb in any one of your gates.” The phrase “any one of your gates” is referring to the use of improvised altars. I might have thought that even at a time when it is permitted to sacrifice offerings on improvised altars this is so; therefore the verse states “in any one of your gates,” which indicates that this prohibition was said only when all of the Jewish people enter into one gate, i.e., when they all come together to sacrifice their offerings on a permanent national altar, such as the Temple. However, where there is no permanent national altar, it is indeed permitted to offer the Paschal lamb on an improvised altar.
הכל
(13) ור״י וְרַבִּי יְהוּדָה הַאי מְנָא לֵיהּ תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ.
And Rabbi Yehuda, who already used the phrase “in any one” to derive the halakha he taught in the mishna, from where does he derive this halakha concerning improvised altars? According to Rabbi Yehuda, you learn two things from the same phrase.
ושואלים: ור׳ יהודה האי מנא ליה [דרשה זו לגבי במת יחיד מנין לו]? ומשיבים: תרתי שמעת מינה [שני דברים אתה שומע מכאן] שמלשון הכתוב אפשר ללמוד את שני הדברים.
And Rabbi Yehuda, who already used the phrase “in any one” to derive the halakha he taught in the mishna, from where does he derive this halakha concerning improvised altars? According to Rabbi Yehuda, you learn two things from the same phrase.
הכל
(14) ולר׳ וּלְרַבִּי יוֹסֵי מִמַּאי דִּלְהָכִי דְּקָאָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן דִּילְמָא כִּדְקָאָמַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה הוּא דַּאֲתָא אָמַר לָךְ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּהָא כְּתִיב {שמות י״ב:ד׳} אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ.
And for Rabbi Yosei, from where does he know that the phrase “in any one” should be expounded as Rabbi Shimon said it should be? Perhaps it comes to teach what Rabbi Yehuda said? Rabbi Yosei could have said to you: This cannot enter your mind, because it is written with regard to the Paschal lamb: “According to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). Since the verse states “man” in the singular, it indicates that the Paschal lamb can be slaughtered even for an individual.
ופרכינן לר׳ יוסי ממאי דקרא לכדר׳ שמעון כו׳ – ולאו פירכא כולי האי דאיכא למימר מר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי אלא טעמא דר׳ יוסי מהדר לפרושי מאיש לפי אכלו.
לא ס״ד – דלאסור פסח על היחיד אתא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו על איש אחד תשחטו ובלבד שיראה לאכילה.
ואלא איש לפי אכלו כו׳ – אי קשיא: ואמאי לא אמר והאיש אשר הוא טהור כו׳ דמיירי בפסח ראשון יש לומר כיון דכתיב בסיפיה דקרא ונכרתה הנפש ההיא דמשמע בין בין איש בין אשה לא נוכל לומר דוהאיש בא למעט אשה.
ושואלים: ולשיטת ר׳ יוסי, ממאי דלהכי דקאמר [מנין לו שהפסוק מתפרש לכמו שאמר] ר׳ שמעון? דילמא כדקאמר [שמא לענין מה שאמר] ר׳ יהודה הוא דאתא [שבא]? ומשיבים: אמר לך [יכול היה ר׳ יוסי לומר לך], לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן דהא כתיב [שהרי נאמר] בדיני הפסח: ״איש לפי אכלו תכוסו על השה״ (שמות יב, ד), משמע שאפילו יחיד יכול לאכול את הפסח.
And for Rabbi Yosei, from where does he know that the phrase “in any one” should be expounded as Rabbi Shimon said it should be? Perhaps it comes to teach what Rabbi Yehuda said? Rabbi Yosei could have said to you: This cannot enter your mind, because it is written with regard to the Paschal lamb: “According to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). Since the verse states “man” in the singular, it indicates that the Paschal lamb can be slaughtered even for an individual.
הכל
(15) רָמֵי לֵיהּ רַב עוּקְבָא בַּר חִינָּנָא מִפָּרִישְׁנָא לְרָבָא מִי א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד וּרְמִינְהוּ אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּבַשֵּׁנִי עוֹשִׂין אוֹתָהּ טְפֵילָה לַאֲחֵרִים דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה א״ל אֲמַר לֵיהּ לָא תֵּימָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא אֵימָא בִּפְנֵי עַצְמָן.
Rav Ukva bar Ḥinana from Perishna raised a contradiction to Rava: Did Rabbi Yehuda actually say: We do not slaughter the Paschal lamb on behalf of an individual? But we may raise a contradiction from a baraita: In the case of a woman, on the first Pesaḥ, one slaughters the Paschal lamb on her behalf, even if she is by herself. And on the second Pesaḥ, we make her ancillary to others, i.e., she may join others in a group registered for a Paschal lamb but we do not slaughter a lamb on her behalf if she is by herself; this is the statement of Rabbi Yehuda. The baraita clearly records Rabbi Yehuda as permitting the offering of a Paschal lamb on behalf of an individual. Rava said to him: Do not say Rabbi Yehuda allows slaughtering the Paschal lamb for a woman by herself; rather, say he allows slaughtering only for a group of women by themselves.
מפרישנא – שם מקום.
אשה בראשון – חובה ובשני רשות ולקמיה יליף טעמייהו.
טפילה – חיבור.
קתני מיהת בפני עצמה – לשון יחיד.
רמי ליה [הקשה לו, הראה סתירה] רב עוקבא בר חיננא מהמקום פרישנא לרבא: מי [האם] אמר ר׳ יהודה באמת אין שוחטין את הפסח על היחיד? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ששנינו: אשה בפסח ראשון — שוחטין עליה בפני עצמה, בפסח שני עושין אותה טפילה לאחרים אבל אין שוחטין עבורה בלבד, אלו דברי ר׳ יהודה. הרי שר׳ יהודה מתיר לעשות פסח עבור יחיד! אמר ליה [לו] רבא: לא תימא [תאמר אל תבין] שכוונתו ששוחט עבור אשה בפני עצמה, אלא אימא [אמור]: לנשים שוחטין בפני עצמן.
Rav Ukva bar Ḥinana from Perishna raised a contradiction to Rava: Did Rabbi Yehuda actually say: We do not slaughter the Paschal lamb on behalf of an individual? But we may raise a contradiction from a baraita: In the case of a woman, on the first Pesaḥ, one slaughters the Paschal lamb on her behalf, even if she is by herself. And on the second Pesaḥ, we make her ancillary to others, i.e., she may join others in a group registered for a Paschal lamb but we do not slaughter a lamb on her behalf if she is by herself; this is the statement of Rabbi Yehuda. The baraita clearly records Rabbi Yehuda as permitting the offering of a Paschal lamb on behalf of an individual. Rava said to him: Do not say Rabbi Yehuda allows slaughtering the Paschal lamb for a woman by herself; rather, say he allows slaughtering only for a group of women by themselves.
הכל
(16) אֲמַר לֵיהּ מִי עָבְדִינַן חֲבוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ נָשִׁים וְהָתְנַן אֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים מַאי לָאו נָשִׁים לְחוֹדַיְיהוּ וַעֲבָדִים לְחוֹדַיְיהוּ וּקְטַנִּים לְחוֹדַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ לָא נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים נָשִׁים וַעֲבָדִים מִשּׁוּם תִּפְלוּת קְטַנִּים וַעֲבָדִים מִשּׁוּם
Rav Ukva questioned this answer and said to him: Do we make a group that is entirely composed of women? But didn’t we learn in the mishna: We do not make a group for a Paschal lamb that consists of women, slaves, and minors. What, is the mishna not referring to forming a group that is composed exclusively of women by themselves and slaves by themselves and minors by themselves? Rava said to him: No, the mishna is referring only to forming a group that is composed of women and slaves and minors together, but a group composed exclusively of women, or slaves, or minors would be permitted. It is prohibited to form a group containing both women and slaves, due to a concern that it may lead to frivolity. It is prohibited to form a group of minors and slaves, due to a concern that it may lead to
ערך תפל
תפל – א(סוטה כא:) המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות (פסחים צא.) נשים ועבדים משום תכלות פירוש עבירה כמו קב ותפלות.
ערך טפל
טפל – ב(חגיגה ח.) עולא בטופל טופלין בהמה לבהמה פי׳ טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעשר שני או של נדרים ונדבות טופלים מעות למעות מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים או ממעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול. (ביצה יב:) איכא בינייהו טפילה. פי׳ רבי יהודה מתיר טפילה להוליך אותם של אמש עם אותם של היום. (פסחים צא) אי הכי אפילו בטפילה נמי. (פסחים עד) רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב פי׳ הדביק הגוזל בין שתי בציקות. (חולין צא) האמר מר (עבודה זרה כה) ישראל שנטפל לו עכו״מז בדרך טופלו לימינו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו לימינו במקל טופלו לשמאלו פירוש אם יש סייף לעכו״מז טופלו לימינו לפי שהסייף חגור בשמאלו של עכו״מז ואם יראם ישראל שהעכו״מז רוצה לשלוף חרבו הרי ימינו של ישראל אצל החרב ואוחז בה ישראל במקל טופלו לשמאלו אם יש עקל ביד עכו״מז טופלו לשמאלו שאם ירצה להכותו במקל שיאחז ביד ימינו שהוא בצידו.
א. [באהלערייא.]
ב. [פערבינדען.]
והתנן אין עושין חבורת נשים – מעיקרא דקתני בפני עצמה לא קשיא ליה אלא השתא דקאמר אימא בפני עצמן משום דמשמע ליה דלא אסרה מתניתין חבורת נשים אלא כשיש נשים הרבה שסומכות זו על זו ואינן זהירין לשמור הפסח ומביאות אותו לידי פסול אבל יחידה שוחטין עליה.
אמר לו והקשה על פירוש זה: מי עבדינן [האם עושים אנו] לדעת הכל חבורה שכולה נשים? והתנן [והרי במשנתנו שנינו]: אין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים, מאי לאו [האם לא] הכוונה נשים לחודייהו [לעצמן], ועבדים לחודייהו [לעצמם], וקטנים לחודייהו [לעצמם] שאין עושים חבורה שלימה מאלה? אמר ליה [לו]: לא, הכוונה היא שאין עושים חבורות מצורפות של נשים ועבדים וקטנים. והטעם הוא: נשים ועבדים יחד לא יעשו משום תפלות כלומר משום חשש זנות, קטנים ועבדים לא יעשו משום
Rav Ukva questioned this answer and said to him: Do we make a group that is entirely composed of women? But didn’t we learn in the mishna: We do not make a group for a Paschal lamb that consists of women, slaves, and minors. What, is the mishna not referring to forming a group that is composed exclusively of women by themselves and slaves by themselves and minors by themselves? Rava said to him: No, the mishna is referring only to forming a group that is composed of women and slaves and minors together, but a group composed exclusively of women, or slaves, or minors would be permitted. It is prohibited to form a group containing both women and slaves, due to a concern that it may lead to frivolity. It is prohibited to form a group of minors and slaves, due to a concern that it may lead to
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.