×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דֶּרֶךְ עָלָיו – חַיָּיב! הָתָם לָא נָח, הָכָא נָח.:
via the airspace above it, i.e., he raised the object more than ten handbreadths above the ground of the public domain, which is an exempt domain, still he is liable for carrying in the public domain. On the other hand, in the Tosefta it says that if the object passed through an exempt domain, he is exempt by Torah law from punishment for passing it from domain to domain. The Gemara rejects that refutation as there is room to distinguish between the cases: There, in the halakha stated by Rava, the object did not come to rest in an exempt domain; it merely passed through its airspace. However, here, when transferred via the threshold, the object came to rest in an exempt domain, and as a result, the act of carrying out was divided into two separate actions, neither of which involves a Torah prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ושנינן: הא דרבא – בדנח, לפיכך חייב. והא – בדלא נח1 – פי׳: דרך עליו שהעבירו על עצמו מימינו ומשמאלו.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״הא דרבא בלא נח לפיכך חייב והא בדנח״.
{בבלי שבת ט ע״א} אדם עומד על האסקופה נוטל1 מבעל הבית ונותן לו [מעני ונותן לו]⁠2: האי אסקופה מאי3 ואסקנא [אסקופה]⁠4 מקום פטור כגון דלית ביה5 ארבעה על ארבעה וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות [הרבים] ולבני רשות [היחיד]⁠6 לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי7 רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים
פתח נעול כלחוץ. אמר רב יהודה אמר8 רב הכא באסקופת מבוי עסקינן וחציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ:
1. נוטל: כ״י נ: ״ונטל״.
2. מעני ונותן לו: המשך הפיסקה מלשון המשנה, ע״פ: גד, גי, גמח, גפא. כ״י נ: ״אל העני ונותן לו״. דפוסים: מן העני ונותן לו. גטו העתיק רק עד: ״על האסקופה״.
3. מאי: גד, דפוסים: ״מאי היא״. גטו: ״היכי דמי״.
4. אסקופה: כך ב-גד, גי, גטו, גכב, גמח, גפא, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
5. דלית ביה: כ״י נ: ״דליתיה מקום״.
6. הרבים...היחיד: כך ב-גי, גטו, גכב, גכג, גפא, כ״י נ, דפוסים, עיתים. בכ״י א: הפוך: ״היחיד...הרבים״.
7. שתי: דפוסים: לשתי.
8. גד, גכב מוסיפים: ״אמ׳ רב הונא״.
דרך עליו – שהגביהו למעלה מי׳ דלא שליט ביה אויר רה״ר והוי מקום פטור.
חייב – כי הדר אנחיה ואע״ג דדרך מקום פטור אזל.
לא נח – במקום פטור והויא ליה עקירה מרה״ר והנחה ברה״ר.
הכא נח – במקום פטור ביד העומד על האסקופה.
פתח (תפתח) [פתוח]א כלפנים, פיר׳ מותר להכניס ממנה לפנים.
פתח נעול כלחוץ, פיר׳ ומותר להוציא ממנה לחוץ.
אמ׳ (ר׳ כהנא) [רב יהודה אמר רב הכא]ב באסקופת מבוי עסיקינן וכו׳ג
{רש״י}
[פתח פתוח כו׳,]ד קא סלקא דעתא במבוי שהכשירו בלחי ולחיו לפנים מן האסקופה. והיינו דקא מתמה, ואע״ג דלית ליה לחי מבחוץ והא אמ׳ ר׳ חמא וכו׳.
תוך הפתח, של מבוי היינו רוחבה האסקופה.
צריך לחי אחר להתירו, שלחיו המתיר את המבוי סתמיה כנגד האסקופה וזקוף עליה. וקא סבר אסור להשתמש כנגדז הלחי אלא (מחורו) [מחודו]⁠ח הפנימי ולפנים דהויט הכר המחיצה.
וכי תימ׳ דלית בה [רחב ד׳],י במשך עובי החומה לפי׳ אינה רשות (לעצמו) [לעצמה],⁠כ ומותר להשתמש כנגד הלחי (מחורו) [מחודו]⁠ל החיצון שהוא שווה לאסקופה אצל רשות הרבים, ואין לך לחי [גדול]⁠מ מעובי החומה שמיכן ומיכן ובהןנ המבוי מותר.⁠ס
הכא באסקופות מבוי (עם הי׳, בדק אמות) [עסקינן, כדקאמרת]⁠ע אבל לא במבוי שהכשירו [בלחי אלא במבוי שהכשרו]⁠פ בקורה. וקורת (ממבוי) [המבוי]⁠צ שיעור רחבה טפח בפרק קמא דעירובין,⁠ק והאסקופה ועובי הפתחר רחבין הן, נמצא חציו של עובי הפתח מקורה, וחציו אינו מקורה וכגון שהניח הקורה כלפי פנים לצד המבוי. הולכך פתח פתוח [כלפנים]⁠ש (מחורה) [מחודה]⁠ת החיצון של קורה ולפנים. וסבר לה כמאן דאמ׳ מותר להשתמש תחת הקורה, או משום טעמ׳ דהכירא (מלבד) [מלבר]⁠א כדמפרש פלוגתיהו בעירובין,⁠ב אי⁠(ן)⁠ג משום דקורה משום מחצה (כ)⁠דאמרי׳ד (קורה) [חודה]⁠ה החיצון יורד וסותם.
פתח נעול, והדלת שוקף בפני האסקופה [הפנימית וכל האסקופה]⁠ו חוץ לדלת.
כלחוץ, אפי׳ז תחת הקורה. דכיון שנסתם המבוי בטלה לה [קורה]⁠ח וליכא למימ׳ יורד וסותם, דכל מחיצה שאין (בה) [בין]⁠ט חלל המחיצות ד׳ אינהי מחיצה ולא שיכא בהכ תורת (גור) [גוד]⁠ל אחית. ולהכי לא אוקומהמ באסקופת בית, דסתם בית פתח שלו יש [לו]⁠נ משקוף מלמעלה, ונמצא עובי הפתח (כולן) [כולו]⁠ס מקורה [ו]⁠אפי׳ע פתח נעול אמרי⁠[נן]⁠פ יורד וסותם שהרי יש בחלל עביו ד׳ ביןצ הדלת לסתימת פי תקרה.⁠ק והוא הדין [דמצי]⁠ר לאוקמה בכולו [מקורה]⁠ש אלא שאין ברחב עביו ד׳, אלא משום דסתם עובי חומהת לא הוי פחות מד׳.
באסקופת בית, שכולןא פתח מקורה. והיינו טעמ׳ דפתח נעול כלחוץ, כגון שקירה את עובי הפתח בשתי קורות. דאלו (תיקרא) [תקרה]⁠ב [ש]⁠ישג בה ד׳ והואד אמרי׳ה יורד וסותם ותו לא אתיא נעילת דלת מבטלהו למחיצה ואפי׳ הוא שוקף באמצעיתו, דלא דאמי למבוי דקורת מבוי קצרה היא ולא הוכשרה אלא למבוי, הולכך פתח נעול בטלה להז תורתח קורה דהא אזל ליה מבוי. אבל תקרת ד׳ לא בטלה ירידת סתימהט בנעילת הדלת [ד]⁠הילכ׳י למשה מסיני הוא (גור) [גוד]⁠כ ולבוד ודופן עקומה במקום ד׳. והכא טעמ׳ משום דשתי קורות הוו שאין בזול ולא בזו ד׳ ואין ביניהם ג׳ והדלת מתוקן להיות נועל באמצע. הולכך פתח פתוח כלפנים, דכיון דאין ביניהם ג׳ אמרי⁠[נן]⁠מ לבוד והויא כחדא ופיה החיצון יורד וסותם דה⁠(י)⁠אנ השתא אית בה ד׳.
פתח נעול [כלחוץ],ס כיון דבאמצע הוא נמצא מפסיק ביניהן ומחלקן זו מזו שאינן (נראית) [נראות]⁠ע יחד [לומר בהן לבוד].⁠פ וליכא למימ׳ בחיצונה פיה יורד וסותם דהא לית (בהדי) [בה ד׳].⁠צ
ואם היתה אסקופה [גבוהה]ק י׳ ורחבה ד׳ הרי זו רשות לעצמה,ר
רבסז״ל: אחרים אומ׳ אסקופה משמשת שתי רשויות וכו׳, פיר׳ש אסקופה פחותה מי׳, דהא כליל לה בהדי רשות הרבים,⁠ת ולית לה רחב ד׳, קסבר תנא קמ׳ דהאי אסקופה מקום פטור [ו]⁠משתמשת עם שתי רשויות כאחת, דקא תאני אדם עומד על האסקופה וכו׳. ופליגי אחרים עליה בה דסברי לעולם אינה מקום פטור אלא זימנין היא רשות היחיד וזמנין רשות הרבים. (כשהפחת) [כשהפתח]⁠א פתוח היא רשות אחד בהדי הבית והותרה להשתמש בו ונאסרה אותה להשתמש ברשות הרבים. וכשהוא נעול הויא רשות אחד בהדי רשות רבים והותרה לרשות הרבים ונאסרה לרשות היחיד.
(ואשקינן) [ואקשינן] ליה, ואע״ג דלית ליה לחי, פיר׳ וכי הוי הפתח [פתוח] (מימיחשבא) [מי מיחשבא] בכלל הבית ואע״ג דלית ליה לחי, (פיר׳ וכי הוי הפתח) והא אמ׳ ר׳ חמא בר גוריא אמ׳ רב בגמ׳ בפירקא קמא דעירוביןב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, פיר׳ בשני המזוזות, פיר׳ היכא דליכא קורה (דכותה) [דנמצא]⁠ג האי אסקופה פרועה דאי מיכסיא אמאי [הוי] רשות הרבים.
אמ׳ רבד הכא באסקופהה מבוי עסיקינן חציה מקורה וחציה אינה מקורה,ו פיר׳ של אסקופה. וחציה אינה מקורה.⁠ז
וקירויה כלפי פנים פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ, פיר׳ כיון (דבפלגה) [דבפלגא] מקורה כשהפתח פתוח הוי הקירוי כקורה לחייבו, רב לטעמיה דאמ׳ח מותר לטלטל תחת הקורה. אוט יתר פלגא כלבוד דאמי.
כשהפתח נעול, (ואו בריר) [ואז ברור]⁠י דלא הויא קורה ומיחשבא בהדי רשות הרבים. ומשום כך אוקמה באסקופת מבוי, (דבר) [דבו] שרי רב (לטלטליה) [לטילטולי] תחת הקורה,⁠כ ותו (דאסקופה) [דאסקופת] בית ליתה פרועה.
רשות היחיד מי׳ גובה רוחב ד׳ עד הרקיע. וכל היכא דליכא רחב ד׳ בין פחות מי׳ בין יותר ואפי׳ עד (הקרקע) [הרקיע] הוי מקום פטור. כרמלית מג׳ טפחי׳ גובה עד עשרה ולא י׳ בכלל והוא דאיכא רחב ארבעה.
א. כ״ה לפנינו
ב. לפנינו
ג. נשמט פירושו
ד. ד׳
ה. בד׳, דהיינו רחב
ו. בד׳, שהלחי
ז. בד׳, נגד
ח. ד׳
ט. בד׳, הוי
י. ד׳
כ. ד׳
ל. ד׳
מ. ד׳
נ. בד׳, שבהם
ס. בד׳, ניתר
ע. ד׳
פ. ד׳
צ. ד׳
ק. יג:
ר. בד׳ מוסיף, מסתמא
ש. ד׳
ת. בד׳, מחוד
א. ד׳
ב. ח:
ג. בד׳, או
ד. כד׳
ה. ד׳
ו. ד׳
ז. בד׳, ואפילו
ח. ד׳
ט. ד׳
י. בד׳, אינן מחיצות
כ. בד׳, בהו
ל. ד׳
מ. בד׳, אוקמא
נ. ד׳
ס. ד׳
ע. כד׳
פ. כד׳
צ. בד׳, מן
ק. בד׳, התקרה
ר. ד׳
ש. בד׳, כולו.
ת. בד׳, החומה
א. בד׳, שכולו
ב. ד׳
ג. ד׳
ד. נראה מיותר, ובד׳ ליתא
ה. בד׳ מוסיף, בה
ו. בד׳, ומבטל
ז. בד׳ ליתא
ח. בד׳, מתורת
ט. בד׳, סתימתה
י. ד׳
כ. ד׳
ל. בד׳ מוסיף, ארבעה
מ. ד׳
נ. ד׳
ס. ד׳
ע. ד׳
פ. ד׳
צ. ד׳
ק. לפנינו
ר. נשמט הפירוש
ש. כיוצ״ב פירש בתוס׳ רי״ד דס״ד דאיירי באסקופת מקום פטור ופליג את״ק כו׳
ת. ר״ל שנותן להעומד ברה״ר
א. כלפנינו
ב. ט.
ג. כ״נ
ד. לפנינו, אמר רב יהודה אמר רב
ה. נדצ״ל, באסקופת. וכלפנינו
ו. לפנינו, עסקינן חציו מקורה וחציו שאינו מקורה
ז. נראה שנכפל מקודם. ויתכן דאינו כפול ושצ״ל, פיר׳ חציה של אסקופה מקורה וחציה, כו׳
ט. חסר מהפירוש, וצ״ע איך להשלימו
י. כ״נ
כ. עי׳ תוד״ה אמר
ולא לוכל אפילו בסעודה קטנה ולכתחלה לא דילמא מימשיך – פירוש: אף על גב דלא קימא לן כר׳ יהושע בן לוי דאמרינן בפרק תפלת השחר בה ושל מוספין כל היום ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כר׳ יהושע לא כרב הונא דאמר אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין ולא כר׳ יהושע בן לוי דאמר אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה דוקא טעימה בעלמא מותרת אפילו סמוך למנחה קטנה אבל לוכל סעודת קבע אסור אפילו סמוך למנחה גדולה דילמא מימשיך.
אמרי, התם לא נח הכא נח. פי׳ המעביר מתחילת ד׳ אמות לסוף ד׳ אמות, אע״פ שהעבירו דרך עליו, שהוא למעלה מעשרה טפחים, שהוא מקום פטור לא נח שם, והילכך אזלינן בתר עקירה והנחה, שאילו היה נח בנתים היה פטור. אבל הכא נח, שהרי הוא עומד על האסקופה שהיא מקום פטור, ובודאי אם לא נח בנתי׳, כגון שלק בת אחת מבעל הבית ונתן לעני ולא הפסיק כלל ביניהם היה חייב. אלא האי דתני שלשתן פטורין, כגון שהפסיק ביניהן ונח, ולכתחלה אסור לעשו׳ כן שמא יטול ויתן בבת אחת בלי הפסקה. ולא היא, אלא אע״ג דלא הפסיק בנתים פטור כיון שהוא עומד על האסקופה וגופו נח שם, דדווקא המהלך על האסקופה לאו כעומד דמי, אבל זה שעומד הנחה הוי, וכי ממטי ידיה גביה כאילו הניחו על האסקופה דמי, והילכ׳ כשנטל מזה ונתן לזה אע״פ שלא הפסיק כלל פטור, דגופו עביד הפסקה וקאי על האסקופה.
דרך עליו, שהגביה את החפץ בגובה שלמעלה מעשרה טפחים מפני קרקע רשות הרבים, שהוא מקום פטור, אף על פי כן חייב משום טלטול ברשות הרבים. ואילו בתוספתא נאמר שאם עבר החפץ דרך מקום פטור, אינו חייב מן התורה בהעברתו מרשות לרשות! ודוחים, כי יש לחלק בין המקרים: התם [שם] בהלכה שקבע רבא לא נח החפץ במקום פטור, אלא אך עבר באויר, ואולם הכא [כאן], דרך האיסקופה, הלא נח החפץ במקום פטור, ועל ידי ההנחה נחלקה פעולת ההעברה לשתי פעולות נפרדות שאין בהן איסור מן התורה.
via the airspace above it, i.e., he raised the object more than ten handbreadths above the ground of the public domain, which is an exempt domain, still he is liable for carrying in the public domain. On the other hand, in the Tosefta it says that if the object passed through an exempt domain, he is exempt by Torah law from punishment for passing it from domain to domain. The Gemara rejects that refutation as there is room to distinguish between the cases: There, in the halakha stated by Rava, the object did not come to rest in an exempt domain; it merely passed through its airspace. However, here, when transferred via the threshold, the object came to rest in an exempt domain, and as a result, the act of carrying out was divided into two separate actions, neither of which involves a Torah prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אאִסְקוּפָּה מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת: בִּזְמַן שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ – כְּלִפְנִים, פֶּתַח נָעוּל – כְּלַחוּץ.

Later in the Tosefta, Aḥerim say: Depending on the circumstances, a threshold serves two domains: When the entrance is open, the threshold is subsumed within the house and it is considered to be a private domain like the inside of the house. And when the entrance is locked, the threshold is not subsumed within the house, and it is considered to be a public domain like the outside.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאחרים, דאמרי אסקופה משמשת שתי רשויות – פשוטה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתח פתוח כו׳ – קס״ד במבוי שהכשירו בלחי ולחיו לפנים מן האסקופה והיינו דקא מתמה ואע״ג דלית ליה לחי מבחוץ והא אמר רב חמא כו׳.
{שמעתא דאסקופה משמשת שתי רשויות}
אחרים אומרים: אסקופה משמשת שתי רשויות וכו׳ – פירוש: סוגיין בהא שמעתא כמאן דאמר מותר להשתמש תחת הקורה ובין לחיין אסור. והכי סלקא בדוכתא (עירובין ח׳:) וכדכתבינן התם.
והיינו דמתמהינן עלה הכא לפרושי במאי עסקינן. אי אסקופת מבוי שהכשירו בלחי היא, ודרך אסקופה להיות מקצתה יוצאה מבחוץ למבוי, היאך תהא מותרת האסקופה בלא לחי. שהלחיים בראש המבוי הן ואסור להשתמש ביניהם, משום דהוו להו בתוך הפתח ותוך הפתח צריך לחי אחר להתירו. כל שכן מה שיוצא מן האסקופה חוץ למבוי שהוא אסור, ואין פתח פתוח מועיל לזה כלום. וכי תימא באסקופה דלית בה ארבעה וכיון דלא הוי מקום חשוב לא צריכה לחי להתירה, והא אמר רב נחמן בר רבא1 אמר רב וכו׳.
ואוקמא רב הונא2 באסקופת מבוי שאין הכשרו בלחי אלא בקורה. והקורה מותר להשתמש תחתיה וכיון שהקורה היא על מקצת האסקופה היא מושכת מה שבחוץ לפנים, כל זמן שהפתח פתוח. והיינו דאמרינן חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים. ולאו דוקא חציו, אלא לומר שאין הקורה מגעת לשפת3 החיצונה של האסקופה. ואעפ״כ, כיון שהכשיר המבוי בקורה ומקצת האסקופה תחת הקורה, יש כח בקורה המתרת למשוך אף מה שבחוץ לפנים, כל זמן שהפתח פתוח. אבל בזמן שהפתח נעול נחלקה האסקופה ונעשה מה שבפנים כלפנים ומה שבחוץ כלחוץ.
ואין הטעם הזה עולה באסקופת בית,⁠4 לפי שהבית המחיצות הן שמתירות אותו ולא הקירוי. לפיכך, אין כח בקירוי הבית למשוך מה שבחוצה לו להיות כלפנים ממנו, שאין הקירוי בבית מועיל כלום להתיר.
ובירושלמי (ירושלמי שבת א׳:א׳) גרסי׳: מה אנן קיימים. אם במקורה, אפי׳ נעול כולה כלפנים. אלא הכא אנן קיימים בשחציה מקורה וחציה אינה מקורה.
ורב אשי אוקמא בגמרא דילן באסקופת בית. ולא בקורה רחבה טפח, כמבוי, ולא במקורה חציה. שאין הקירוי מתיר בבית, לפיכך אין כח בו להתיר בקורה רחבה טפח ולא לעשות מה שאינו מקורה כמקורה. ולפום הכין אוקמא כגון שקרוה בשתי קירויות, כדי שיהא בין שתי הקירויות ארבעה טפחים. וכה״ג חשיב אפי׳ באסקופת בית. ואף על פי שאין בכל אחת ואחת ארבעה, כיון שאין בין זו לזו ג׳ כלבוד דמי ונמצא הכל כמקורה. והוא הדין בשקרה את כולן. כ״ז שהפתח פתוח דין האסקופה כדין הבית וכל זמן שהפתח נעול נמצאו שתי הקירויות חלוקות זו מזו ולא נשאר מן הקירוי ולחוץ מקום חשוב, והרי מה שיש מן האסקופה חוץ לפתח הבית דינו כלחוץ, כלומר, כרה״ר. ורבותא קמ״ל בשקרה בשתי קירויות, שאע״פ שהדלת באמצע אמרינן לבוד כל זמן שהפתח פתוח.
וממה שכ׳ הרי״ף ז״ל נראה שהלכה כאחרים, מדפרשי5 אמוראי טעמא ולא אשכחן בהדי׳ דפליגי עליה רבנן. אלא אנו תמהים מה ראה הרב ז״ל לכתוב טעמו של רב יהודה והניח טעמו של רב אשי, דהוא בתרה.
ולדידן עבדי׳ כמר וכמר. באסקופת מבוי, כר״י, ובאסקופת בית, כר״א, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
1. בכת״י ובר״י מלוניל: רב חנן בר רבא, דומה לגירסתנו בעירובין (בבלי עירובין ט׳.). אבל כאן גירסתנו: רב חמא בר גוריא
2. בכתי״ו: רב פפא. בכתי״ס ובר״י מלוניל: רב יהודה, כגירסתנו. ומוכח מדבריו בסוף שכך אכן גרס בעה״מ
3. בכת״י: לשפה
4. הגהת הב״ח: הבית. כצ״ל. וכן הוא בר״ן
5. בכתי״ו: מדמפרשי
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[אסקופה משמשת שתי רשויות. הא שמעתא כמאן דאמר דמותר להשתמש תחת הקורה, דסבירא לן דקורה משום היכר, כלומר היכר לבני רשות הרבים, ובני רשות הרבים אינן רואין אלא פני הקורה החיצונים, ואמרינן פי תקרה יורד וסותם. אבל בין הלחיים אסור להשתמש, דסבירא לן דלחי משום מחיצה וכסתום דמי לגמרי. והיינו דמתמהינן עלה בגמרא הכא לפרושי במאי עסקינן, אי אסקופת מבוי שהכשירו בלחי הוא, ודרך האסקופה להיות מקצתה יוצאה מחוץ למבוי, היאך תהא מותרת האסקופה בלא לחי, שהלחיים בראש המבוי הם, ואסור להשתמש ביניהם, משום דהוו להו בתוך הפתח, ותוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, כל שכן מה שיוצא מן האסקופה חוץ למבוי שהוא אסור, ואין פתח פתוח מועיל לזה כלום. וכי תימא האי איסקופא באסקופה דלית בה ארבעה וכיון דלא הוי מקום חשוב לא צריך לחי להתיר, והא קימ״ל תוך הפתח אע״פ שאין בו ארבעה צריך לחי אחר להתירו.
אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות, פתח פתוח כלפנים, פתח נעול כלחוץ, אע״ג דלית ליה לחי, והא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח אע״פ שאין בו ד׳ צריך לחי אחר להתירו. פי׳ קס״ד באסקופת בית עסקינן דמדמשני ליה הכא באסקופת מבוי [עסקינן] ורב אשי אמר לעולם באסקופת בית עסקינן, אלמא דמעיקרא נמי ס״ד דבאסקופת בית מיירי. ובשאינו מקורה, דאי מקורה אפילו פתח נעול (כלחוץ) [כלפנים]. אי נמי קס״ד אפילו במקורה והקירוי שחוץ לדלת אינו מצטרף עם הקירוי שלפנים מן הדלת. ובמאי אילימא באסקופת רשות הרבים, פתח פתוח כלפנים והא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד, דהא באסקופה [רשות הרבים] נמי פרכינן הכי לעיל אילימא אסקופה רשות הרבים נוטל מן העני [ו]⁠נותן לו הא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד. ואי באסקופת רשות היחיד, פתח נעול כלחוץ, והא קא משתמש מרשות היחיד לרשות הרבים. ועוד מדקא תני סיפא אם היתה אסקופה גבוהה עשרה ורחבה ד׳, מכלל דמעיקרא לא באסקופת רשות היחיד עסקינן. ובאסקופת כרמלית נמי אינה רשות לעצמה מדלא אשכח רשות לעצמה אלא (באסקופת) [באסקופה] גבוהה י׳, אע״פ שהיא רחבה ד׳ שהיא כרמלית, אינה רשות לעצמה אלא פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ. והיינו דפריך ואע״ג דלית ליה לחי מותר להשתמש תוך האסקופה כשהפתח פתוח, מהא דאמ׳ רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, ואוקימ׳ בפרק קמא [דעירובין] בשפתוח לכרמלית, לפי שמצא מין את מינו וניעור, אבל פתוח לרשות הרבים מותר. ומילתא דאחרים נמי בשפתוח לכרמלית מיירי, דאי בפתוח לרשות הרבים אמאי פתח נעול כלחוץ. והא אוקימ׳ באסקופת כרמלית, וסוף [סוף] איסורא דרבנן איכא, אלא לאו שמע מינה בפתוח לכרמלית איירו (רבנן) אחרים. ואע״ג דבפרק קמא דעירובין מוכחינן ממילתא דרב חמא דאסור להשתמש בבין הלחיים, אלמא באסקופה מבוי איירי רב חמא ולא באסקופת בית. הא לא קשיא דרב חמא תוך הפתח סתמא קאמר בין תוך פתח מבוי שהוא בין הלחיים ובין באסקופת בית, דכיון שפתוח לכרמלית והיא גופה כרמלית מצא מין את מינו וניעור, בשאינו מקורה, או אפילו במקורה לפי שהכרמלית שלפני האסקופה מושך האסקופה למה שהיא. וכי תימא דלית בה ד׳, כלומר כי אמר רב חמא צריך לחי אחר להתירו הני מילי בשיש בה ד׳ דאית בה הכשר מבוי, אי נמי כיון דאית בה ד׳ (אית בה) ניחא תשמישתיה ואיכא למיגזר דילמא אתי לאשתמושי מכרמלית שחוץ לאסקופה לבית או למבוי, ומילתא דאחרים בדלית בה ד׳, שאין בה הכשר מבוי ולא ניחא תשמישתיה. ומכל מקום בשפתוחה לכרמלית עסקינן, דאי פתוחה לרשות הרבים אמאי פתח נעול כלחוץ ואסור להשתמש מחלון שבתוך ביתו לאסקופה, והא כיון דלית בה ד׳ מקום פטור הוא ומותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, אלא לאו בשפתוח לכרמלית, ומשום הכי פתח נעול כלחוץ מפני שמצטרפת האסקופה לכרמלית שלפניה, ועוד דאיכא למגזר נמי שמא ישתמש לכרמלית שחוץ לאסקופה לבית, כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן, ואם כן אמאי פתח פתוח כלפנים והאמר רב חמא בר גוריא תוך הפתח אע״פ שאין בו ד׳ צריך לחי אחר להתירו. אי נמי יש לומר דאחרים סתמא קא תנו פתוח פתוח כלפנים, בין פתוח לרשות הרבים בין בשפתוח לכרמלית.
אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ואף על גב דלית ליה לחי – פירוש: השתא קס״ד דבהא פליגי אחרים ותנא קמא באסקופת בית היוצאת חוץ מן הפתח וקימא ברשות הרבים ולית בה ד׳ על ד׳ וגבוה ג׳ דהויא מקום פטור דקאמר תנא קמא דמותר לטלטל מרשות היחיד לתוכה. ואף על פי שהיא פרוצה לרשות הרבים אין אויר רשות הרבים אוסרה כמו שאוסר אויר רשות הרבים את1 חלל המבוי שאסור לטלטל מן הבתים לחלל המבוי בלא לחי או קורה שאויר רשות הרבים שהוא פרוץ לתוכו עושה אותו כרמלית דהתם קרקעית המבוי עם קרקע רשות הרבים הן שוין ומשום הכי אויר רשות הרבים שולט בו ואוסרו אבל הך אסקופה כיון דלא מידרסא עם רשות הרבים חשיבא לעצמה וכי היכי דאילו הוות גבוה י׳ ורחבה ד׳ הות רשות היחיד והוה שרי לטלטולי מן הבית לתוכה הם הכי נמי השתא חשיבא באנפי נפשה ואין אויר רשות הרבים אוסרתה. ואחרים פליגי עליה ואמרי אף על גב דהויא מקום פטור מכל מקום כיון שאינה רחבה ד׳ ואין מחיצות לפחות מד׳ אתי אויר רשות הרבים ואסר לה ואסור לטלטל מרשות היחיד לתוכה בלי תיקון והיא משמשת שתי רשויות פעמים שאויר רשות הרבים שולט עליה ואסור לטלטל מרשות היחיד לתוכה בלי תיקון ופעמים שאין אויר רשות הרבים שולט עליה והויא כרשות היחיד גמורה שמותר לטלטל מרשות היחיד לתוכה אם הפתח פתוח כלפנים שנמשך אותו הבולט חוץ מן הפתח מן האסקופה עם אותו שבפנים וכי היכי דמטלטלין על האסקופה שבפנים מפני שהלחי העומד בפתחו של מבוי מתירה או אם היה בית ד׳ מחיצות הבית מתירות אותה הם הכי נמי מטלטלין באסקופה היוצאת לחוץ שהכל היא נחשבת כאחת אבל בזמן שהפתח נעול והיא מובדלת החיצונה מן הפנימית היא כלחוץ מפני שאויר רשות הרבים שולט עליה ואסור לטלטל מן הבית לתוכה בלי תיקון שיעשו לה להבדיל בינה לבין רשות הרבים שיעשו לחי מבחוץ ויתירוה. ומקשה תלמודא לאחרים דאמרי דאף על גב דהויא מקום פטור לעצמה אויר רשות הרבים שולט עליה אי הכי בזמן שהפתח פתוח אמאי מישתריא בלא שיעשו לה לחי מבחוץ והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך2 הפתח צריך לחי אחר להתירו אלמא אין תוך הפתח נמשך אחר כל המבוי להיות ניתר בלחי המבוי עד שיעשו לו לחי אחר והכא היאך נמשכת החיצונה עם הפנימית וניתרת בלא לחי. וכי תימא הני מילי היכא דאית ביה בתוך הפתח ד׳ טפחים אבל הא אסקופה דלית בה ד׳ טפחים דהא מקום פטור היא לא צריכא לחי והאמר רב חנן כו׳ ואוקמא רב יהודה אמר רב הכא באסקופת מבוי עסיקינן וחציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים כו׳ פירוש: לאו אאסקופה דנפקא לרשות הרבים קיימי ולא פליגי עלה על תנא קמא דכיון דהיא מקום חשוב לעצמה ואינה נדרסת עם רשות הרבים אין אויר רשות הרבים אוסרה אלא מילתא באנפי נפשיהו קאמרי ובאסקופה דקימא כולה בתוך חלל הפתח מיירו אבל מיהו באסקופת בית דאסקופת בית הויא מקורה ואף על גב דפתח נעול משתריא בכותלי הפתח ובקירוי שעל גבה אלא באסקופת מבוי שאין עליה תקרה ומשתרי האי מבוי בקורה וזאת הקורה לא היתה רחבה שתכסה כל האסקופה שבתוך חלל הפתח אלא היתה מכסה מקצתה שדיה לקורה המתרת את המבוי שתהא רחבה טפח אבל מיהו היה קירויה כלפי פנים שהיתה עומדת הקורה על שפת אסקופה החיצונה שאם פי הקורה החיצון יורד וסותם שיכניס את כל האסקופה בפנים הילכך אם הפתח פתוח כלפנים שפי הקורה החיצון סותם הכל ואם פתח נעול כלחוץ כיון שהדלת משליך את כל האסקופה לחוץ אין כח בקורה שאינה מקורה3 אלא מקצתה מתירה. ורב אשי אוקמה באסקופת בית המקורה אבל מיהו לא היתה מקורה בקורה אחת אלא בשתי קורות כו׳.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י ששון 557: ״אם״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557 חוברו שתי המלים למלה אחת: ״דבתוך״.
3. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״מקרה״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{שמעתא דאסקופה משמשת שתי רשויות}
ועוד, אחרים אומרים, אסקופה משמשת שתי רשויות וכו׳, עד, הכי סלקא בדוכתא.
אמר הכותב: לעצמו הוא דורש ואין שומעין לו. אלא הלכתא כרבא, וכדפסק רבינו הגדול ז״ל. והכא היינו טעמא דלא מתרץ לה גמרא אליבא דרבא בדפתוח לרשות הרבים, דאי הכי, אפי׳ פתח נעול כלפנים, דבין הלחיים לעולם מותר. ולא משכח ביה רבא איסור לעולם אלא בדפתוח לכרמלית, וכפשטא דשמעתא דבפרק קמא דעירובין. ולפום הכי אקשי׳ לה הכא סתם. דאי לרבא, בדפתוח לכרמלית היא, ואי לאביי, אפילו לרשות הרבים, וקשיא להו. תדע, מדלא מוקמי לה לאביי בגבוה שלשה ואין בה ארבעה, דמודה אביי בהא דבין הלחיים מותר, כדאיתא בדוכתא. אלא דהתם אפילו פתח נעול כלפנים, כדפרישית.
ומוקמי לה במקורה, ותחת הקורה מותר להשתמש לעולם. דלא פליג רבא אלא בין הלחיים, אבל תחת הקורה אביי ורבא שוים ולא מיפלגי בה בין כרמלית לרשות הרבים.
אסקופה משמשת שתי רשויות. האי אסקופה דאיירי בה אחרים, אסקופת בית וחצר או אסקופת מבוי, אם של בית וחצר נתונה היא בין שתי מזוזות הבית והמשקוף מקורה עליו, ואם של מבוי הוא מקום גבוה מעט והוה כפתח למבוי ומניחים שם בעובי האסקופה לחי מכאן ולחי מכאן. ופירש רש״י ז״ל דהשתא קא סלקא דעתך דבאסקופת מבוי עסקינן דהכשירו בלחי, והא דאמר רב יהודה הכא באסקופת מבוי עסקינן, דמשמע לכאורה דעד השתא לאו באסקופת מבוי איירי, הכי קאמר: הכא באסקופת מבוי כדקאמרת אבל לא בניתר בלחי אלא שהכשירו בקורה, וכאילו אמר הכא באסקופת מבוי שהכשירו בקורה עסקינן. וקא מתמה ואף על גב דלית ליה לחי, כלומר: שאין לחי אחר חוץ ללחי העומד כנגד רוחב האסקופה, שכן דרך הלחיים להעמידן זקופין כנגד עובי האסקופה דהיינו פתח המבוי, ואם כן אפילו פתח פתוח אמאי כלפנים, והא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, וסתמא קאמר אפילו פתח פתוח, דקא סבר אסור להשתמש בין הלחיים שאין הלחי מתיר אלא מחודו הפנימי ולפנים. ואוקמה רב יהודה במקורה, וכמאן דאמר מותר להשתמש תחת הקורה דחודה החיצון יורד וסותם, וקרויו כלפי פנים, ולפיכך פתח פתוח כלפנים, כלומר: כל מה שתחת הקורה וממנה ולפנים, אבל פתח נעול אפילו מה שתחת הקורה כלחוץ דכל שהפתח נעול בטלה לה תורת קורה, ובשאין ברחבה ארבעה לא שייך בה תורת גוד אחית.
והא דלא אוקמה באסקופת בית, משום דסתם בית פתח שלו יש משקוף מלמעלה וסתמו רחב ארבעה ונמצא כולו מקורה, הלכך אפילו פתח נעול כלפנים דחודו החיצון יורד וסותם. ואם תאמר לוקמה בקירויו כלפי חוץ ובשאין ברוחב האסקופה ארבעה, והלכך פתח נעול כלחוץ דבטלה לה תורת קורה, שאין קורה מתרת אלא מקום חשוב שיש ברחבו ארבעה. יש לומר משום דסתם אסקופת מבוי נמי רחבה ארבעה. וכרב אשי נמי לא אוקמא דלא ניחא ליה לאוקמה בשתי קירויות. זהו פירוש שמועה זו לפי שיטתו של רש״י ז״ל.
ויש מרבוותא ז״ל שהקשו לפירושו דהא אוקימנא (שבת ח:) אסקופה דרישא באסקופת מקום פטור שאין ברחבה ארבעה, והלכך טפי הוה ניחא לאוקומה נמי האי אסקופה דאחרים בשאין בה ארבעה. ועוד דכי אמרינן וכי תימא בדלית ליה ארבעה על ארבעה והאמר רב חנן כו׳, לימא ליה לעולם בדלית בה ארבעה ובמקורה וקרויה כלפי חוץ. ומסתברא לי דהא לא קשה ולא מידי דהא ודאי סתם אסקופה בדאית בה ארבעה, ובפרק בתרא דעירובין (עירובין קא:) בשמעתא דשערי גינה קרי לה לאסקופה כרמלית, אלמא סתמא רחבה ארבעה היא, ולעיל נמי הכי משמע מדאקשינן האי אסקופה היכי דמיא אי אסקופת רשות היחיד כו׳ אי אסקופת רשות הרבים אי אסקופת כרמלית דאלמא סתמן ארבעה הן, ודאקשינן נמי וכי תימא בדלית ביה ארבעה הכי מוכח. והלכך רב יהודה נמי ניחא ליה לאוקומה הכי וכדמשמע להו מעיקרא, דאי הוה מוקי לה בדלית בה ארבעה הוה משמע דבדאית ליה לא הוה משכח להו פתרי.
ומיהו מה שפירש הוא ז״ל דפתח פתוח כלפנים דקתני דוקא מחודה החיצון של קורה ולפנים קאמר לא מחוור, דבהדיא גרסינן בירושלמי (פ״א, ה״א) כל זמן שהפתח פתוח כולה כלפנים. ולישנא ודאי הכין משמע, וטעמא דהואיל והותרה מקצתה הותרה כולה, דהא איכא היכרא טובא דמופרשת היא כולה מרשות הרבים או מן הכרמלית העוברת לפניה ולא אתי לאפוקי לחוץ.
ומורי הרב ז״ל פירש: דמעיקרא הוה משמע לן דאיירי בין באסקופת בית בין באסקופת מבוי ובשאין ברחבה ד׳, ואקשינן אי אסקופת מבוי הניתר בלחי אפילו פתח פתוח אמאי כלפנים, ולפיכך קאמר רב יהודה הכא באסקופת מבוי עסקינן ובשהכשירו בקורה וקירויו כלפי פנים. והא דלא אוקמה במקורה כולה ואפילו הכי פתח נעול כלחוץ הואיל ואין ברחבה ארבעה, משום דפתח נעול כלחוץ משמע שמותר לטלטל מן האסקופה שתחת הקירוי לחוצה לה שאינו מקורה לפי ששניהם כרמלית מדרבנן ורשות היחיד מן התורה, ואי במקורה כולה אי נמי כשהקירוי כלפי חוץ לא מתוקמא ליה לרב, דמאי אמרת בזמן שהפתח נעול כלחוץ ומותר להשתמש עם הרשות העוברת לפניה, הא לא אפשר, דאי רשות הרבים עוברת לפניה, הא קא מפיק מן האסקופה שהיא רשות היחיד דאורייתא דהא אית לה שתי מחיצות והדלת שהיא נעולה שהיא לה כמחיצה שלישית וקא מפיק לרשות הרבים, ואי כרמלית עוברת לפניה קסבר רב דאף הוא אסור להשתמש מן האסקופה שהיא כרמלית דרבנן לכרמלית גמורה, דהכי סבירא להו לאמוראי בפרק הדר עם הנכרי (עירובין סז:) גבי סלע שבים גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא יותר מבית סאתים, דאמרינן התם דאסור לטלטל ממנו לים ומן הים לתוכה. ורב אשי דאוקמה באסקופת בית שהיא מקורה כולה בשתי קירויות ופתח פתוח כלחוץ, בזמן שכרמלית גמורה עוברת לפניה דקסבר דמותר לטלטל מכרמלית דרבנן לכרמלית גמורה, כדאיתא התם בפרק הדר (עירובין סז:) בההיא דסלע שבים שכתבנו.
ואם תאמר לענין שמעתין אמאי לא אוקמוה במבוי הניתר בלחי ובפתוח לרשות הרבים דהשתא מותר להשתמש בין הלחיים, ודרב חמא בר גוריא בפתוח לכרמלית דמצא מין את מינו וניעור, דהכי אוקמה רבא בפרק קמא דעירובין (עירובין ט.). יש לומר משום דסבירא ליה דאי בפתוח לרשות הרבים אפילו פתח נעול כלפנים דסתמא קאמר. וכבר כתבתיה שם במקומה בפרק קמא דעירובין בסייעתא דשמיא.
מעתה צריך להעירך על ביאור סוגיא זו והוא מה שאמרו אסקופה משמשת שתי רשויות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ שהיא אמורה באסקופת מבוי ועל דעת האומר שמותר להשתמש תחת הקורה ובין הלחיים אסור שהקורה משום היכר ובני רה״ר אינם רואים אלא פני הקורה החיצוניים והם הם המכשירים כאלו יורדים וסותמין ואע״פ שגדולי הפוסקים פסקו שאף בין הלחיים מותר סוגיא זו מוכחת לאיסור וכמו שפסקנוה במקומה לדעת רוב פוסקים והיה בעל התלמוד סבור שהוא אומר כן במבוי שהכשרו בלחי ומפני כן תמה היאך איסקופה זו ניתרת להיותה רה״י והרי סתם לחי לפנים הימנה ואין עליה תקרה והרי היא רה״ר בשאין גבוהה שלשה או כרמלית בגבוהה שלשה ואם באסקופת מקום פטור הא מ״מ סתם אמרה ועוד שבמקום פטור אין מקום לפתח פתוח ונעול והרי אסקופה זו בבין הפתח של פתחי המבוי שהלחי לפנים מהן שאינו רשאי להשתמש שם שהרי אף בין הלחיים אסור וצריך לחי אחר בחודו של פתח החיצון לכללו בפנים ולהתירו ולא סוף דבר בשבין הפתחים רחב ארבעה שהוא מקום חשוב שלא לבטלו אצל רשות הפנימי אלא אף בשאין רחב ארבעה וכן הלכה ואחר שכן מה ענין להיותה כלפנים אף בפתח פתוח עד שהעמידו דברים אלו בשני דרכים אחת באסקופת מבוי שהכשרו בקורה שמותר להשתמש תחתיה וחודה של קורה הפנימי כנגד חודה של אסקופה הפנימי ג״כ אלא שהקורה אין רחבה אלא טפח והאסקופה רחבה ארבעה ונמצא מקצת האסקופה חוץ מן הקורה והוא שאמרו חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים ולאו דוקא חציו וכל שאין במבוי זה פתח או שיש שם ואינו נעול הואיל ומקצת האסקופה נכשרת מצד תשמיש שתחת הקורה הוכשרה כולה וכשהפתח נעול אע״פ שניקב חור בדלתו להשתמש באסקופה דרך בו מ״מ נחלקה האסקופה ונעשית כל שחוץ לקורה ממנה כלחוץ ולא דקדק לומר פתח נעול מקצתה כלפנים ומקצתה כלחוץ שמה שהותר בה לא הותר מצד עצמה אלא מצד היתר תשמיש שתחת הקורה הא כל שמצד עצמה כלחוץ וכן הלכה:
פירש״י בד״ה פתח פתוח כו׳ ולחיו לפנים מן האסקופה כו׳ עכ״ל לפום מאי דקיימינן השתא דאית באסקופה רוחב ד׳ במשך עובי החומה שהוא שיעור מבוי אין לעובי חומה זו שהוא רוחב ד׳ דין לחי ומש״ה הוצרך לפרש שיש לו לחי לפנים מן האסקופה בזולת עובי החומה אבל למאי דבעי למימר דלית ביה רוחב ד׳ קאמר דאין לך לחי גדול מעובי החומה כיון דאין לעובי חומה הזה רוחב ד׳ שהוא שיעור מבוי יש לו שפיר דין לחי ואין צריך לחי אחר מיהו מה שכתב כאן ולחיו לפנים מן החומה כו׳ לאו דווקא אלא דה״ה בלחי הזקוף על האסקופה כמו שפירש״י לקמן אלא לאפוקי בלחי העומד מבחוץ כמו שפירש״י ואע״ג דלית ליה לחי העומד מבחוץ כו׳ אבל התוס׳ מיאנו בכל זה דמשמע להו דבבית וחצר נמי קמיירי ולא איירי בהכשר מבוי כלל דהיינו לחי ומש״ה הוצרכו לפרש דקס״ד דלית ליה לחי כלל ואפ״ה היכא שהפתח פתוח בטל אותו עובי למה שבפנים כו׳ ודו״ק:
א בהמשכה של התוספתא הובאה דעת אחרים האומרים כי אסקופה משמשת שתי רשויות: בזמן שהפתח פתוח — בטלה האיסקופה לגבי הבית והריהי נחשבת כלפנים הבית, כרשות היחיד. ובזמן שהפתח נעול — אינה בטלה לגבי הבית, והריהי נחשבת כלחוץ, כרשות הרבים.
Later in the Tosefta, Aḥerim say: Depending on the circumstances, a threshold serves two domains: When the entrance is open, the threshold is subsumed within the house and it is considered to be a private domain like the inside of the house. And when the entrance is locked, the threshold is not subsumed within the house, and it is considered to be a public domain like the outside.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ לֶחִי? וְהָאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: תּוֹךְ הַפֶּתַח – צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ!

The Gemara wonders: When the entrance is open the threshold is considered to be like a private domain, and is this so even though it does not have a post on its side? Didn’t Rav Ḥama bar Gurya say that Rav said: The opening in the wall, i.e., the doorway, requires another post in order to permit carrying there? A symbolic partition must be established at the side of the opening for that doorway to be considered closed and render carrying within it permissible like a full-fledged private domain. In the Tosefta, no mention was made of the need for a post of that kind.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפסקי רי״דרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוך הפתח – של מבוי דהיינו רחב האסקופה.
צריך לחי אחר להתירו – שהלחי המתיר את המבוי סתמיה נגד האסקופה וזקוף עליה וקסבר אסור להשתמש נגד הלחי אלא מחודו הפנימי ולפנים הוי היכר המחיצה.
אע״ג דלית ליה לחי כו׳ – פרש״י דס״ד דמיירי באסקופת מבוי שהכשירו בלחי ולא נהירא מדקאמר בסמוך לעולם באסקופת בית אלא נראה דמיירי בכל אסקופה בין דמבוי בין דבית בין דחצר ונקט אע״ג דלית ליה לחי משום מבוי דבית וחצר אינו ניתר בלחי וקורה אלא בפסים א״נ נקט לחי משום דבית וחצר נמי ניתרין בלחי מכאן ולחי מכאן ומיירי דקיימא אסקופה כנגד עובי החומה דהיינו בין לחיים שהוא תוך הפתח והדלת עומדת אצל עובי החומה של צד פנים ולהכי פתח פתוח כלפנים שאותו עובי רה״י גמורה היא שיש לה ג׳ מחיצות ב׳ מחיצות מעובי החומה ושלישית לצד פנים אע״פ שמצד רביעית הוא פרוץ במלואו אפ״ה כיון שהפתח פתוח בטל אותו עובי למה שבפנים שיש לו ד׳ מחיצות פתח נעול כלחוץ דכיון שהוא נעול אינו בטל למה שבפנים והוי כנפרץ במלואו למקום האסור ולאו דוקא כלחוץ דהא רה״י גמורה היא מדאורייתא כיון שיש לה ג׳ מחיצות ואסור לטלטל משם ולחוץ אלא קרי כלחוץ לפי שאינה כלפנים ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח דרך נקב אם יש בדלת א״נ יש ליישב כלחוץ כגון שפתוח לכרמלית אבל באסקופה כולה ברה״ר חוץ לעובי החומה ליכא לאוקמא דאי לאו גבוה ג׳ אפילו פתח פתוח הויא כלחוץ דהוי רה״ר ואי גבוה ג׳ ורחבה ד׳ כרמלית היא ולא הויא לא כלחוץ ולא כלפנים ואם אינה רחבה ד׳ מקום פטור הוא ולעולם הוא כלפנים וכלחוץ ואי קיימא כולה לפנים א״כ לעולם הוא כלפנים וא״ת כיון דמיירי באסקופת בית א״כ מאי פריך אע״ג דלית ליה לחי והא אסקופת בית מסתמא מקורה הוא ואית לן למימר פי תקרה יורד וסותם ואור״י דע״כ באינו מקורה איירי דבמקורה אפילו פתח נעול נמי כלפנים.
תוך הפתח אע״פ שאין בו ד׳ צריך לחי אחר להתירו – וא״ת לרבא דמוקי לה בפ׳ קמא דעירובין (דף ט. ושם) דהיינו דוקא בפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו ונעור לוקי הכא בפתוח לרה״ר ולאביי נמי דלא מפליג התם בין פתוח לכרמלית בין פתוח לרה״ר נוקי באסקופה גבוה ג׳ דבפ״ק דעירובין (נ״ז שם) מוקי אביי הא דצריך לחי אחר להתירו בדליכא אסקופה ג׳ או בדליכא אסקופה כלל ואמאי דחיק רב לשנויי בע״א וי״ל דלא מצי לאוקמי הכי דא״כ אפילו נעול נמי כלפנים וכי קאמר וכי תימא דלית ביה ד׳ הוה מצי למיפרך א״ה אפילו נעול נמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמר רב חנן בר רבא אמר רב וכו׳. ואוקמה רב יהודה באסקופת מבוי שאין הכשירו בלחי אלא בקורה, והקורה מותר להשתמש תחתיה, וכיון שהקורה היא על מקצת האסקופה, היא מושכת מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח. והיינו דאמרינן חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים ולא דוקא חציו, אלא לומר לך שאין הקורה מגעת לשפה החיצונה של האיסקופה, ואעפ״כ כיון שהכש⁠(י)⁠ר המבוי בקורה ומקצת האיסקופה תחת הקורה, יש כח בקורה המותרת למשוך אף מה שבחוץ לפנים, כל זמן שהפתח פתוח. אבל בזמן שהפתח נעול, נחלקה האסקופה ונעשה מה שבפנים כלפנים ומה שבחוץ כלחוץ, ואמרינן [נ״א: דאמרינן] פי תקרה החיצון יורד וסותם, ומה שבחוץ כלחוץ. אבל אם היתה קרויה כלפי חוץ, כלומר לחוץ האסקופה מצד רשות הרבים, דהיינו שפת חיצונה, אפי׳ היה פתח נעול כלפנים [הוא], דאמרינן חודו החיצון יורד וסותם, דהא סבירא לן דקורה משום היכר, וכל האסקופה נחשבת כדין המבוי, דהא גלי דעתיה שרוצה להאריך המבוי, דהא כל מה שיכול לדחוק הקורה לצד רשות הרבים עשה, (ודאי) [והאי] נעילת דלת לא מעלה ולא מוריד, לפי שאינו דלת קבוע, אלא שמשימו שם בכל לילה ולילה בשביל שיהיו שמורים במבוי כלים שבתוך המבוי. אבל כשהניח הקורה מצד המבוי, (משמיע) [באמצע] שאינו חפץ בכל האיסקופה כולה אלא במה שקירה, דהיינו חציה הפנימי, שהרי לא רצה לדחוק הקורה לרשות הרבים, לפיכך פתח נעול כלחוץ, [כלומר אות (דבר) [חלק] שמן האסקופה שאינו מקורה דינו כלחוץ] דאמרינן חודו החיצון יורד וסותם, אבל פתח פתוח אפי׳ מה שאינו מקורה, נמשך [נ״א: נגרר] אחרי אותו המקורה, שהרי האיסקופה גבוהה שלשה (נחלקה) [וחלוקה] מקרקע רשות הרבים. וחציה מותר לדברי הכל, דרשות היחיד הוא, [והחצי הנשאר] שוה קרקעיתו לקרקע רשות היחיד וחלוק הוא [מרשות הרבים] דין הוא שימשוך מה שבחוץ למה שבפנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאקשינן והא״ר חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו – איכא למידק עליה, לימא ליה הכא בדפתוח לר״ה הוא, והתם בדפתוח לכרמלית, דהכי אוקמא רבא בפ״ק דערוביןא ואיכא למימר דלא בעי לתרוצי הכי, משום דהתינח לרבא אבל לאביי דאמר בין הלחיים אסור לעולם, מאי איכא למימר.⁠ב ואל תתמה אי לא בעי לשנויי אליבא דרבא ומקשי׳ סתם אליבא דאביי, דאשכחן כוותי׳ טובא כי ההוא דאקשינן בר״פ האשה שנתארמלהג ליזול בתר רובא דרוב נשים בתולות נשאות. וההיא קושי׳ מעיקרא אליבא דרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב, אבל אנן קיי״ל כשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב, ולדידיה ל״ק כלל כדמפורש בפרק המוכר פירות,⁠ד ואפ״ה מקשי׳ לי׳ סתם, וכ״ש בזו. וכיוצא בה אקשינן במסכת תמורהה ונברור חד לגבי כלב אליבא דמ״ד יש ברירה, וקי״ל אין ברירה בדאורייתא. ותירוצה דרב יהודא אמר רב הלכה הוא ולפתוח לכרמלית, אבל פתוח לרה״ר ל״צ למיהוי מקורה, מדק״ל כרבא. ואעפ״כ אין זה מחוור לי, משום דרב אמאי איצטריך לפרוקה באסקופת מבוי אי כרבא ס״ל, ואי כאביי, קשיא לרבא מדרב, דרב קשיש מינייהו טובא, ולא לפרוקא אליבא דאביי אתא. אלא אם כן אתה אומר דחד מתרי פירוקי נקט. ואחריםו פירשו דלא מתוקמא בפתוח לרה״ר כי התם, דא״כ אפילו פתח נעול כלפנים ומותר להשתמש בו, דרבא ל״פ התם אלא סתם אמר בין הלחיים בין פתוח בין נעול. וזה התירוץ נכון ועולה כהוגן, כי היכי דנוקים שמעתתה בשמועה [דערובין] דבפתוח לרשות הרבים בין פתוח בין נעול בין מקורה בין ניתר בלחיים הכל מותר, דכלפנים הוא כפשטא דשמעתא דהתם, ובפתוח לכרמלית בין הלחיים אסור, דמודה ליה רבא לאביי, ותחת הקורה לעולם מותר דחודו החיצון יורד וסותם, והא דפירש״י ז״לז בהא דקאמרינן וקרויו כלפי פנים פתח פתוח כלפנים מחודה החיצון של קורה, לא מחוור כלל, דאכולה אסקופא משמע.⁠ח ובירושלמיט כל זמן שהפתח פתוח כולה כלפנים, והטעם והואיל והותרה מקצתה של אסקופה הותרה כולה, דהא איכא היכרא טובא דמופרשת מרה״ר הוא כולה אסקופה, ולא אתי לאפוקי לחוץ, והיינו נמי דלא מוקים לה באסקופת בית, משום דלעולם בבית אין מה שחוצה לקרויו נמשך אחר הקרוי, משום דבית אין היכרו והיתרו בקירוי אלא במחיצות.
א. ט, א. וזו קושית התוס׳ כאן ד״ה אמר, וערובין שם ד״ה ורבא.
ב. ובתוס׳ כתבו דגם לאביי קשה דנוקמי בגבוה ג׳.
ג. כתובות טז, א. וע״ש בתוס׳ ד״ה כיון ותו״י.
ד. ב״ב צב, ב.
ה. ל, א.
ו. כ״כ בתוס׳ כאן ובעירובין וכ״כ רבנו במלחמות. ועי׳ ר״ן.
ז. ד״ה צריך.
ח. עי׳ ריטב״א החדשים.
ט. בפרקין סה״א. ועי׳ בעל המאור.
רש״י בד״ה צריך לחי אחר להתירו כו׳ נ״ב עיקר הפשט שהפצימין שהן עובי החומה הן מתירין המבוי והן לחי שלו רק שצריך עוד לחי להתיר בין הפצימין שהוא רוחב האסקופה וכן פירש רש״י בפ״ק דעירובין דף ט׳:
ע״ב תוס׳ בד״ה ואם התחילו כו׳ הא דקשה בגמ׳ כו׳ כצ״ל:
בד״ה לימא כו׳ הכי אמר רב להבדלה כו׳ כצ״ל ונ״ב בערבי פסחים דף ק״ה:
תוס׳ בד״ה אע״ג דלית כו׳ ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח דרך נקב אם יש בדלת כו׳ עכ״ל לא הוי צריכי לדחוק בזה אלא בפשיטות טפי ה״מ לפרש דהוי כלחוץ לענין איסור טלטול ד׳ אמות בתוך הפתח וק״ל:
בד״ה תוך הפתח כו׳ לוקי הכא בפתוח לרשות הרבים ולאביי כו׳ עכ״ל אין להקשות בזה ומאי קושיא לפי מה שכתבו התוספות לעיל דיש ליישב כלחוץ כגון שפתוח לכרמלית אם כן מהאי טעמא לא מצי מוקי להך דהכא בפתוח לרשות הרבים די״ל דלישנא דכלחוץ לא קשיא להו בפתוח לרשות הרבים אלא לעיל למאי דקיימינן דאית בה ארבע על ארבע דהשתא בשלש מחיצות הוי רשות היחיד גמורה אבל למאי דקיימינן השתא דלית באסקופה ארבע על ארבע לא הוי רשות היחיד גמורה בג׳ מחיצות כיון שאין בין חלל המחיצות ד׳ אינן מחיצות כפירש״י ושפיר מצי מוקי לה בפתוח לרשות הרבים דהוי כלחוץ בנעול ודו״ק:
בא״ד וכי קאמר וכי תימא דלית ביה ד׳ ה״מ למפרך אפילו נעול כו׳ עכ״ל לא ידענא מאי קושיא דהא ודאי לרבא בפתוח לרה״ר ולאביי בגבוה ג׳ בלית ביה ד׳ לא בעי תיקון כלל ובנעול נמי הוי כלפנים כמ״ש התוספות גם שם לתרץ קושייתם אבל הכא בפתוח לכרמלית לרבא ואינו גבוה ג׳ לאביי מהיכא פסיקא להו דלא בעי תיקון דהא לפי האמת צריך לחי אחר להתירו אפילו בלית ביה ד׳ ואימא לפי דעת המקשה נמי וודאי דבעי תיקון אלא דקס״ד דבפתח פתוח בטל אותו עובי למה שבפנים כו׳ וכמ״ש התוס׳ לעיל ודו״ק:
בד״ה אמר רב יהודה כו׳ דוקא באסקופת מבוי כו׳ כיון שהקורה ראויה להתיר כו׳ עכ״ל דלא ניחא להו לפרש כפירש״י דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף כו׳ ונמצא עובי הפתח כולו מקורה כו׳ דהא המקשה הוה ניחא ליה לאוקמא גם בבית ואינו מקורה כמו שכתבו התוס׳ לעיל ואם כן לא הוה אצטרך לשנויי דאיירי במבוי אי לא מטעמא שכתבו דדוקא מבוי שהקורה ראוי להתיר כו׳ אבל באסקופת חצר כיון שהקורה אינו ראוי להתיר כו׳ ודע דלפי טעם ופירוש זה שכתבו התוס׳ כתב בעל המאור שהקורה שעל מקצת האסקופה מושכת גם מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח כו׳ אבל בבית שאין הקירוי מתיר אין כח בקירוי למשוך מה שבחוצה לה להיות כלפנים כו׳ עכ״ל. ע״ש ובר״ן ונראה שכן דעת התוס׳ בלשונם שכתבו מ״מ כיון שראויה להתיר את המבוי מצטרף יחד והוי כאלו מקורה ד״ט כו׳ גם מה שהוצרכו לומר גבי נעול וקירויו בחוץ דחודו יורד וסותם כדמסיק בפ״ק משמע דלעיל גבי פתח פתוח וקירויו בפנים הכל שרי מטעמא אחרינא דהיינו דהוי כאלו מקורה ד׳ טפחים ודו״ק היטב:
בגמרא ואף על גב דלית ליה לחי ופרש״י קס״ד במבוי שהכשירו בלחי כו׳ ונראה דהא דקס״ד הכי היינו משום דאע״ג דסתמא דלישנא דברייתא איירי בבית ממש כדפרישית בסמוך וכ״ש במילתיה דאחרים דנקטו כלפנים וכלחוץ דמשמע דאיירי ברה״י ורה״ר גמורות כמ״ש תוספת אפ״ה קס״ד דבמלתיה דאחרים א״א לפרש כן כיון שסתם אסקופות בית מקורות ברוחב ד׳ ואם כן אפילו פתח נעול אמאי הוי כלחוץ אע״כ דבמבוי שיש לו לחי איירי ובמאי דפרישית נתיישב׳ גם כן קושיית התוספת על פירש״י מהא דקאמר רב אשי לעולם באסקופת בית דוודאי שייך שפיר לשון לעולם כיון דהכי הוא פשטא לישנא דברייתא ורב אשי אתא לאפוקי נמי מסברת המקשה שרצה להכריח דלא מצי איירי באסקופת בית משום דמסתמא שהן מקורות משום הכי קאמר רב אשי לעולם באסקופת בית עסקינן וכגון שקירה בשתי קורות כו׳ ומכ״ש דאתי שפיר טפי למאי דפרישית בסמוך דהא שקלינן וטרינן לעיל במלתיה דאסקופה דת״ק דאיירי נמי בבית ממש אם כן א״ש טובא הא דקאמר רב אשי לעולם באסקופת בית דלפ״ז הוי אסקופת בית דומיא דאסקופה דת״ק כנ״ל נכון בעזה״י ודו״ק:
ועל כך תוהים: כאשר הפתח פתוח הריהי נחשבת כרשות היחיד, ואף על גב דלית ליה [ואף על פי שאין לה], לאיסקופה זו לחי בצידה?! והאמר [והרי אמר] רב חמא בר גוריא אמר רב: תוך הפתח, כלומר, החלל שבכותל שבו נמצאת הדלת צריך לחי אחר כדי להתירו בטלטול, כלומר, יש להעמיד מעין מחיצה סמלית בצד הפתח כדי שייחשב גם חלל זה כסגור, ויהא מותר בטלטול כרשות היחיד גמורה. ואילו בתוספתא לא הוזכר כלל הצורך בלחי כזה!
The Gemara wonders: When the entrance is open the threshold is considered to be like a private domain, and is this so even though it does not have a post on its side? Didn’t Rav Ḥama bar Gurya say that Rav said: The opening in the wall, i.e., the doorway, requires another post in order to permit carrying there? A symbolic partition must be established at the side of the opening for that doorway to be considered closed and render carrying within it permissible like a full-fledged private domain. In the Tosefta, no mention was made of the need for a post of that kind.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפסקי רי״דרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכִי תֵימָא דְּלֵית בֵּיהּ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה, וְהָאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: תּוֹךְ הַפֶּתַח אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה – צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ!

And if you say that the Tosefta is referring to a threshold that does not have an area of four by four handbreadths, which is not considered an independent area and therefore does not require a post, didn’t Rav Ḥama bar Gurya say that Rav said explicitly: The opening, even though it does not have an area of four by four handbreadths, requires another post in order to permit carrying there?
רי״ףרש״יספר הנרפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכ״ת דלית ביה רחב ד׳ – במשך עובי החומה לפיכך אינה רשות לעצמה ומותר להשתמש כנגד הלחי מחודו החיצון שהוא שוה לאסקופה אצל רה״ר ואין לך לחי גדול מעובי החומה שמכאן ומכאן שבהם המבוי ניתר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא דלית ביה [ואם תאמר שמדובר באיסקופה שאין בה] ארבעה על ארבעה טפחים ואינה חשובה מקום לעצמה, ולכך אינה צריכה לחי — והאמר [והרי אמר] רב חמא בר גוריא אמר רב במפורש: תוך הפתח, אף על פי שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים צריך לחי אחר כדי להתירו בטלטול!
And if you say that the Tosefta is referring to a threshold that does not have an area of four by four handbreadths, which is not considered an independent area and therefore does not require a post, didn’t Rav Ḥama bar Gurya say that Rav said explicitly: The opening, even though it does not have an area of four by four handbreadths, requires another post in order to permit carrying there?
רי״ףרש״יספר הנרפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָכָא בְּאִיסְקוּפַּת מָבוֹי עָסְקִינַן, חֶצְיוֹ מְקוֹרֶה וְחֶצְיוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה, וְקֵירוּיוֹ כְּלַפֵּי פְנִים; פֶּתַח פָּתוּחַ – כְּלִפְנִים, פֶּתַח נָעוּל – כְּלַחוּץ.

Rav Yehuda said that Rav said: Here we are dealing with the threshold of an alleyway open to the public domain on only one side. Although, by Torah law, it is considered a private domain, the Sages required him to establish a fourth symbolic partition on the side open to the public domain. This alleyway was covered, and this covering extended to part of the threshold in a manner that half of it is covered and half of it is not covered, and the covering is over the part of the threshold toward the inside. In that case, if the entrance is open, its legal status is like that of the inside, as it is considered as if there were a partition extending from the edge of the roofing above to below, based on the halakhic principle: Lower the partition. The opening of the alleyway is thereby sealed, rendering it a private domain. However, when the entrance is locked, it is no longer possible to consider the covering as a partition, and therefore the part of the threshold that is beyond the locked door of the alleyway is considered like the outside, i.e., like a public domain.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהפסקי רי״דריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכא באסקופת מבוי עסקינן – כדקאמרת אבל לא במבוי שהכשרו בלחי אלא במבוי שהכשרו בקורה וקורת המבוי שיעור רחבה טפח בפ״ק דעירובין (דף יג:) והאסקופה ועובי הפתח מסתמא רחבים הם נמצא חציו של עובי הפתח מקורה וחציו אינו מקורה וכגון שהניח הקורה כלפי פנים לצד המבוי הלכך פתח פתוח כלפנים מחוד החיצון של קורה ולפנים וסבר לה כמ״ד מותר להשתמש תחת הקורה או משום טעם ההיכרא מלבר כדמפרש פלוגתייהו בעירובין (דף ח:) אי משום דקורה משום מחיצה דאמרינן חודה החיצון יורד וסותם.
פתח נעול – והדלת שוקף בפני האסקופה הפנימית וכל האסקופה חוץ לדלת כלחוץ ואפילו תחת הקורה דכיון דנסתם המבוי בטלה לה קורה וליכא למימר יורד וסותם דכל מחיצה שאין בין חלל המחיצות ד׳ אינן מחיצות ולא שייכא בהו תורת גוד אחית ולהכי לא אוקמא באסקופת בית דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף מלמעלה ונמצא עובי הפתח כולו מקורה ואפילו פתח נעול אמרינן יורד וסותם שהרי יש בחלל עביו ד׳ מן הדלת לסתימת פי התקרה וה״ה דמצי לאוקמא כולו מקורה אלא שאין ברחב עביו ד׳ אלא משום דסתם עובי החומה אינו פחות מד׳.
אמר רב יהודה אמר רב הכא באסקופת מבוי עסקינן – דוקא באסקופת מבוי פתח פתוח כלפנים כיון שהקורה ראויה להתיר את המבוי אע״פ שמבוי זה א״צ לקורה שהרי יש לו ד׳ מחיצות שהפתח והדלת ברביעית מ״מ כיון שראויה להתיר את המבוי מצטרף יחד והוי כאילו מקורה ד׳ טפחים אבל באסקופת חצר ובית כיון שהקורה אינה ראויה להתיר שם אפילו פתח פתוח הוי כלחוץ הואיל ואינו מקורה אלא חציה ודוקא נקט הכא חציו מקורה דבכולה מקורה אפילו נעול כלפנים דסתם אסקופה שהיא תוך הפתח רחבה ד׳ אף על גב דאוקי אסקופה דאיירי בה ת״ק באינה רחבה ד׳ התם מיירי בעומדת חוץ לעובי הפתח ודוקא קירויו כלפי פנים אבל כלפי חוץ אפילו נעול הוי כלפנים דקסבר רב חודו החיצון יורד וסותם כדמסיק בפ״ק דעירובין (דף ה:) וה״ה דהוי מצי למנקט טפח א׳ מקורה וקירויו באמצעו בלבד שיהא פחות מארבע מחודו החיצון של אותו טפח עד הדלת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושני לה אמר רב יהודה הכא לאו (באסקופה) [באסקופת] בית עסקינן כדקא ס״ד מעיקרא, אלא באסקופת מבוי, ולא בשהכשרו בל⁠[ח]⁠י אלא בשהכשרו בקורה והאסקופה רחבה מן הקורה, שאין הקורה חופה כל האסקופה אלא מקצתה. והקורה כלפי פנים, שאם היתה הקורה כלפי חוץ אפילו פתח נעול כלפנים, דקיימא לן מותר להשתמש תחת הקורה. אבל עכשיו שקירויו כלפי פנים פתח נעול כלחוץ ואסור להשתמש תחת הקורה, לפי שהאסקופה שחוץ לקורה מושכת מה שתחת הקורה אצלה, כשם שאסור להשתמש באסקופה שחוץ לקורה אסור להשתמש נמי באסקופה שתחת הקורה גזירה האי אטו האי. ורב אשי אמר לעולם באסקופת בית עסקינן כדקא ס״ד מעיקרא, וכגון שקירה בשתי קירויות שאין בזו ד׳ ואין בזו ד׳, ואין בין זו לזו ג׳, והדלת באמצע, פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ. פירוש סבירא ליה לרב אשי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא בקורה ד׳, וכדאמרינן בעירובין קורה ד׳ מתיר בחורבה, ואם היה בקורה חיצונה ד׳ אפילו פתח נעול כלפנים, דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אבל עכשיו שאין בה ד׳ כשהפתח פתוח מצטרפת עם הקורה האחרת כיון שאין בין זו לזו ג׳, אבל כשהפתח נעול הדלת מפסיק בינתיים וליכא למימר לבוד. והוא הדין אם היה בפנימית ד׳ ובחיצונה אין׳ בה ד׳ דפתח נעול כלחוץ, ואע״ג דקורת מבוי אין בה אלא טפח דמותר להשתמש תחת הקורה, דאמרינן חודו החיצון יורד וסותם. שאני מבוי מבית (דחצר) [וחצר], דאילו מבוי [ניתר] בלחי (בקורה) [וקורה], ובחצר בעינן פס ארבעה, או משהו מכאן [ומשהו מכאן], כדאיתא בעירובין בפ״ק, בזה הענין פירש אבא מרי ז״ל שמועה זו. ורוב המפרשים והרב רבינו שלמה ז״ל עמהם פירשו דמעיקרא נמי הוה קא ס״ד דבאסקופת מבוי עסקינן. ולא דייקא לישנא כוותייהו, דמדאמר רב אשי לעולם באסקופת בית עסקינן. ויש לומר דרב אשי (אתרצא) [אתירוצא] דרב [יהודה] קאי דאוקמא באסקופת מבוי עסקינן, כלומר במבוי שהכשרו בקורה, ולא במבוי שהכשרו בלחי כדקס״ד מעיקרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקריו כלפי פנים פתח פתוח כלפנים וכו׳ – פרש״י ז״ל פתח פתוח כלפנים מה שהוא תחת הקורה דקא סבר מות׳ .............
מחיצות ארבעה אינה מחיצה ולא שייך בה תורת גוד אחית מחיצות ע״כ – והא דפריש מר״ן ז״ל פתח פתוח כלפנים מה שתחת הקורה בלבד אינו מחוור חדא לישנא לא משמע הכי ועוד שהירושלמי מפרש שכל האסקופה כלפנים. לפי׳ הנכון בדמפרש הר״ז הלוי ז״ל שאפילו מה שעומד חוץ לקורה בלפנים דכיון דקורה זו להכשיר המבוי הי׳ באה וגם להכשיר תחתיה וכל האסקופה היא מקום אחד נגרר מה לחוץ כלפנים. דכיון שהקורה מתרת מקצת מתרת הכל הואיל וגבוהה. אבל מה שפי׳ ר״ז ז״ל פתח נעול כחוץ מה שהוא חוץ לקורה שהוא מגולה אינו נכון דכיון שאין בקורה ארבעה טפחים אין ראוי לומר בה פי תקרה יורד וסותם כדכתב רש״י ז״ל וכיון שכן והמבוי נעול הכי יש כח לקורה זו להתיר כנגדה. והא דלא אוקמה באסקופת בית פרש״י ז״ל הטעם משום דתחת הקורה שעל אסקופת בית רחבה ארבעה טפחים ואפי׳ פתח נעול ראוי לומר בו פי תקרה יורד וסותם וכן עיקר. ונראה דהוא הדין שבאסקופת בית אם אין בה ארבעה טפחים אפי׳ פתח הכל כלחוץ ואפי׳ תחת הקורה דקורה זו דבית אינה באה להכשיר פנים ולא לעשות מחיצה בדלתות הבית עבדי מחיצה דהנהו חשיבי טובא ועבידי לצניעותא טפי ועומדות לינעל מה שאין כן בדלתות מבוי דלא חשיבי כולי האי וקורה עיקר טפי להכשיר המבוי וכן פירש ר״ז ז״ל. והא דפרכינן לעיל מדרב דאמר תוך הפתח אע״פ שאין בו ארבעה טפחים צריך לחי אחר להתירו ק״ל אמאי לא פרקינן הכא כדפרקינן בפ״ק דעירובין דפרכינן מינה לרבא דאמר מותר להשתמש בין הלחיים של מבוי ופריק דהא דרב דפתח לכרמלית ומצא מין את מינו ונעור ודרבא דפתח לר״ה וכיון דלא חשיב תוך הפתח באנפי נפשה בטיל הכא ובטיל הכא נמי נוקמה לבריתא דפתוח לר״ה. י״ל דאכתי תקשי לן סופא פתח נעול אמאי חוי כלפי חוץ. והא דאמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו פי׳ להתיר תוך הפתח והכין משמע לישנא. וק״ל דהא אמרינן בפ״ק דעירובין איזהו מבוי שניתר לחי או קורה כל שארכו יותר על רחבו ובתים החצרות פתוחי׳ לתוכו. וי״ל דהכא לחי החיצון הזה מתוך שמתיר תוך הפתח מתיר ג״כ החיצוני והפנימי חשיב כמאן דליתיה.
בתוס׳ בד״ה אף ע״ג כו׳ ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח דרך נקב אם יש בדלת עכ״ל. וכדבריהם מבואר להדיא בירושלמי דשמעתין ע״ש דמסייע טובא לפי׳ התוספת לשיטתם. ומההיא ירושלמי גופא יש לדקדק ג״כ על שיטת הפוסקים שפסקו כאחרים והתם משמע דרב נתן פליג אדאחרים ואפשר משום דלא מייתי הך דרב נתן בשמעתין דכל הנך אמוראי דשקלי וטרי במילתא דאחרים היינו משום דס״ל דהלכה כאחרים וק״ל:
בד״ה תוך הפתח כו׳ וא״ת לרבא דמוקי לה כו׳ דהיינו דוקא בפתוח לכרמלית. ולכאורה יש לתמוה דטפי הו״ל לאתויי ממימרא דרב גופא דאמר בפרק חלון ובפרק כיצד משתתפין דוקא בכרמלית חמירי משום שהחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל בפתוח לר״ה שהוא מן התורה לית ליה דרב דימי כיון דרב חמא בר גוריא דמייתי בשמעתין משמיה דרב אמר לה ה״ל לאקשויי מדרב אדרב. ויותר יש לתמוה דלמאי דמסקי דאיירי הכא בכרמלית אם כן מאי מקשה הכא ממימרא דרב אמילתא דאחרים דהא מסקינן להדיא בפרק כיצד משתתפין (דף פ״ז ע״ב) דהא דרב דימי תנאי היא ומש״ה רב לית ליה דר״ד ואם כן בפשיטות מצינו למימר דאחרים סברי כהאי תנא דלית ליה דרב דימי וצ״ע ליישב ודו״ק:
בפירש״י בד״ה פתח נעול כו׳ דכל מחיצה שאין בין חלל המחיצות ד׳ אינה מחיצה ולא שייך בהו תורת גוד אחית ולבוד כו׳ ובד״ה באסקופת בית מפרש יותר וז״ל הלכך פתח נעול בטלה מתורת קורה וכו׳ דהל״מ גוד ולבוד ודופן עקומה במקום ד׳ כו׳ עכ״ל. והרמב״ן ז״ל בספר מלחמות מביאו הרשב״א ז״ל בחדושיו מפרש גם כן בענין זה ע״ש באריכות דמשמע מלשונם בהדיא דבכלים לא שייך הל״מ בגוד אחית ולבוד ולענ״ד יש לתמוה טובא דהא לעיל ד׳ ה׳ מבואר להדיא דשייך גוד אחית אפילו בכלים דהא טרסקל כלי גמור הוא וכמ״ש התוס׳ שם להדיא ולקמן בפרק הזורק אמרינן להדיא דטעמא דר״י בר׳ יהודא היינו משום גוד אחית ורבנן נמי לא פליגי עליה אלא משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו אבל בעלמא מודו לר״י בר״י אלמא דשייך גוד אחית אפילו בכלים אם כן ה״ה ללבוד וכה״ג גופא יש להקשות על מימרא דרב אשי דלעיל גבי כוורת אפילו גבוה ז׳ ומשהו חייב משום דמחיצות לתוכן עשויות ומש״ה לא אמרינן ביה לבוד וגוד אחית וא״כ היאך פליג רב אשי אהך ברייתא דטרסקל דמשמע דשייך גוד אחית אף ע״ג דמחיצות דטרסקל אינם עשויין אלא לתוכן. מיהו דלרב אשי אפשר ליישב ולומר דמפרש להך ברייתא דנעץ קנה ברה״ר ובראשו טרסקל איירי שהטרסקל קבוע בקנה דרך בנין וא״כ בטל מתורת כלי אלא דעל לשון התוס׳ לעיל דף ה׳ וודאי קשה שהרי כתבו בהדיא דטרסקל דהתם יש עליו דין כלי מדכתבו אין כרמלית בכלים וצע״ג ליישב ודי״ק:
על כך אמר רב יהודה אמר רב: הכא [כאן] באיסקופת מבוי עסקינן [עוסקים אנו] הפתוח לרשות הרבים רק מצד אחד, ומבוי זה נחשב מדין תורה כרשות היחיד, אלא שחכמים הצריכו לעשות לו כעין מחיצה רביעית סמלית. ומבוי זה היה מקורה, וקירוי זה מגיע גם לחלק מן האיסקופה, כך שחציו מקורה וחציו שאינו מקורה, וקירויו כלפי פנים. ובכגון זה אם היה הפתח פתוח, הרי דינו כלפנים, שנחשב הקירוי שעל גביו כאילו היה יוצר מחיצה מלמעלה עד למטה (״גוד אחית מחיצה״) וסותם את הפתח, ועושהו רשות היחיד. אך כאשר הפתח נעול, שוב אי אפשר לחשוב את הקירוי כמחיצה, ולכן אותו חלק מן האיסקופה הנמצא בחוץ נחשב כלחוץ, כרשות הרבים.
Rav Yehuda said that Rav said: Here we are dealing with the threshold of an alleyway open to the public domain on only one side. Although, by Torah law, it is considered a private domain, the Sages required him to establish a fourth symbolic partition on the side open to the public domain. This alleyway was covered, and this covering extended to part of the threshold in a manner that half of it is covered and half of it is not covered, and the covering is over the part of the threshold toward the inside. In that case, if the entrance is open, its legal status is like that of the inside, as it is considered as if there were a partition extending from the edge of the roofing above to below, based on the halakhic principle: Lower the partition. The opening of the alleyway is thereby sealed, rendering it a private domain. However, when the entrance is locked, it is no longer possible to consider the covering as a partition, and therefore the part of the threshold that is beyond the locked door of the alleyway is considered like the outside, i.e., like a public domain.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהפסקי רי״דריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם בְּאִיסְקוּפַּת בַּיִת עָסְקִינַן, וּכְגוֹן שֶׁקֵּירָהּ בִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת, שֶׁאֵין בָּזוֹ אַרְבָּעָה וְאֵין בָּזוֹ אַרְבָּעָה, וְאֵין בֵּין זוֹ לָזוֹ שְׁלֹשָׁה, וְדֶלֶת בָּאֶמְצַע; פֶּתַח פָּתוּחַ – כְּלִפְנִים, פֶּתַח נָעוּל – כְּלַחוּץ.:

Rav Ashi said: Actually, we can say that we are dealing with the threshold of a house, and in a special circumstance, a case where he covered the threshold with two beams. Furthermore, neither this beam is four handbreadths wide, nor is that beam four handbreadths wide, and there is not a gap of three handbreadths between this one and that one, and there is a door between the two beams. In this case, when the entrance is open, since there is a space of less than three handbreadths between the beams and, based on the principle of lavud, any space less than three handbreadths is considered non-existent, the two beams are considered to be one wide beam. It is considered as if there were a partition extending from the edge of the roofing above to below, based on the halakhic principle: Lower the partition. The threshold is thereby sealed and considered a full-fledged private domain like the inside. However, when the entrance is locked, the two beams do not join together to become one anymore. Since the door creates a separation between them and the outer beam is less than four handbreadths wide, it is not considered a roof from which a partition extends to the ground, and the area under this beam is considered to be a public domain like the outside.
רי״ףרש״יספר הנרפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באסקופת בית – שכולו פתח מקורה והיינו טעמא דפתח נעול כלחוץ כגון שקירה עובי הפתח בשתי קורות דאילו תקרה שיש בה ד׳ אמרינן בה יורד וסותם ותו לא אתי נעילת דלת ומבטל למחיצה ואפילו הוא שוקף באמצעיתו דלא דמי למבוי דקורת מבוי קצרה היא ולא הוכשרה אלא למבוי הלכך פתח נעול בטלה מתורת קורה דהא אזל ליה מבוי אבל תקרת ד׳ לא בטלה ירידת סתימתה בנעילת דלת דהלמ״מ מסיני הוא גוד ולבוד ודופן עקומה במקום ד׳ והכא טעמא משום דשתי קורות הוו שאין בזו ארבע ולא בזו ארבע ולא ביניהן ג׳ והדלת מתוקן להיות נועל באמצע הלכך פתח פתוח כלפנים דכיון דאין ביניהם ג׳ אמרינן לבוד והוי כחדא ופיה החיצון יורד וסותם דהא השתא אית בה ד׳.
פתח נעול כלחוץ – כיון דבאמצע הוא נמצא הוא מפסיק ביניהן ומחלקן זו מזו שאינן נראות יחד לומר בהן לבוד וליכא למימר בחיצונה פיה יורד וסותם דהא לית בה ד׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש מפרשים פתח נעול כלחוץ אף מה שתחת הקורה שמכיון שנסתם בטלה תורת קורה וכן פירשו פתח פתוח כלפנים על מה שתחת הקורה ומ״מ בירושלמי אמרוה בהדיא כשיטתנו פתח פתוח כלה כלפנים ואח״כ רצו לפרשה באיסקופת בית שאין עליה תקרה אלא שקירה עליו להכשיר ואלו קירה במשקוף רחב ארבעה היה רה״י אף בפתח נעול מצד שכל רוחב ארבעה פי תקרה יורד וסותם ואין ירידת סתימתה מתבטלת לנעילת דלת כקורת מבוי וקורה של טפח מיהא אינו מועיל כלום בבית אלא שקירה בשני קירויים קצרים שאין באחד מהם ארבעה ולא סוף דבר אף בין שניהם וסמכם בפחות מג׳ שכשנצטרפו מתורת לבוד יש בה רחב ארבעה ונמצא הכל מקורה וכשהפתח נעול הוא חוצץ בין שני הקרויין ואין בחיצון מקום חשוב ומעתה פתח פתוח הכל כלפנים אע״פ שצירי הדלתות באמצע פתח נעול כל שבחוץ כלחוץ וכן הלכה ונמצא שאסקופה שחודה החיצון כנגד חודה של קורה החיצון אפילו פתח נעול כלה כלפנים ואל תטעה בדלתות אלו שהזכרנו במבוי שנאמר שיהא הכשרו בדלתות שאלו כן אף בפתח פתוח כל שחוץ לפתח כלחוץ אלא דלתות אלו הם שנמלכו אחר הכשרו לעילוי שמירה:
ממה שכתבנו למדת בבתים שלנו הפתוחות לרה״ר אחר שאסקופתם בצד זה תקרה מותר לנעול במנעול ובמפתח וליטול משם את המפתח ולהכניסו דרך חור שבפתח לפנים ולהוציאו כשירצה לפתוח בלא שום פקפוק והוא רבו תחת המשקוף ומכאן מצריכים רבים להעמיד רגליו על האסקופה בשעת נעילתו ופתיחתו ואין צורך שהרי עומד אדם ברה״ר ומטלטל ברה״י ובלבד שלא יוציא כמו שיתבאר הא מ״מ כל שאין עליו תקרה אסור שכל שבין הפתח צריך לחי לכללו לדין פנים ומ״מ יש מי שאומר שלא אמרו בין הפתח צריך לחי אלא בפתוח לכרמלית שהאסקופה מינה שאינה רה״י גמורה ומצא מין את מינו ונעור ועוד שיבאו לזלזל בו אבל פתוח לרה״ר דינה כרה״י והם צריכים לפרש סוגיא זו בפתוח לכרמלית ואע״פ שהיו יכולים לתרץ שזו של אחרים בפתוח לרה״ר וזו של רמי בר חמא בפתוח לכרמלית אפשר מפני שאחרים סתם אמרוה ר״ל אף בפתוח לכרמלית ועוד ממה שאמרו פתח נעול כלחוץ ובפתוח לרה״ר אף בנעול כלפנים ויש פוסקים שאף בפתוח לרה״ר כן ואע״פ שבעירובין אמרוה כדעת ראשון רבא הוא שתרצה כן וכלל אמרו אשינויא לא סמכינן אלא שגדולי הפוסקים כתבוה שם ויש מפרשים לדעת רמי בר חמא שאמר בין הפתח צריך לחי אחר בפתוחה לכרמלית אלא שבפתוחה לרה״ר דנין אותה ככרמלית ויש אוסרין בפתוחה לכרמלית במקורית ואין הדברים נראין כלל וכן נאמרו בסוגיא זו הרבה פירושים ואנו כתבנו מה שנראה לנו להכריע מתוכם לענין פירוש ולענין פסק:
למדת מ״מ שאסקופה מקום פטור כל שגבוהה שלשה ואין רחבה ארבעה על כל פנים מותרת ובטלה היא אצל כל הרשויות אלא שלגדולי הדור ראיתי שלא לבטלה אצל רה״ר הואיל ויש לה שלש מחיצות והם כוללים בדין זה שכל שאינה גבוהה שלשה ולא רחבה ארבעה ובמבוי שהכשרו בלחי או קורה אם פתוחה לרה״ר כלפנים ואם לכרמלית צריכה לחי כמו שתרצה רבא בעירובין ואם רחבה ארבעה אף בפתוחה לרה״ר צריכה לחי ולדעת גדולי הפוסקים אף ברחבה ארבעה כל שפתוחה לרה״ר אינו צריך כלום כמו שיתבאר שם:
זה שאמרו בסוגיא זו אסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה לא אסקופה דוקא שאין דרך אסקופה בכך אלא מעין אסקופה והוא שסמוכה לרה״י או שהיא בתוך רה״י והוא שאמרו כל שאתה מוצא שתי רשויות חלוקים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והן ברשות אחת כגון עמוד ברה״י גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא רשות בפני עצמו אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה״ר ומ״מ מטלטלין כגון תיבה וכיוצא בה אינן בדין זה הואיל ואין רגילים ברה״ר וכמו שהתבאר בעירובין פרק גגות ושמא תאמר והיאך פשט המנהג לטלטל בכל עמוד שבבית תדע שתמיהא זו היתה תלויה ועומדת עד שמגדולי נרבונאה תרצוה שלא נאמרה אלא בעמוד שבחצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו ולא עירבו וכבר ידעת בזו שכלים ששבתו בבית אסור להוציאן לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בכל החצר אע״פ שלא עירבו ואמר עכשיו בכלים ששבתו בחצר אסור לטלטלם בעמוד שבחצר החולק רשות לעצמו גזירה משום תל ברה״ר שטועים ומדמים רה״ר לחצר אחר שאין מטלטלין מן הבית לתוכו ופירשו שתי רשויות שהם אחת כלומר שתי רשויות כשלא עירבו שהם אחת כשיערבו ויפה פירשוה הא ברה״י עצמו לא ובמסכת עירובין פרק גגות יתרחבו בה הדברים בע״ה:
מה שנתגלגל בידינו שמותר להשתמש תחת הקורה גדולי המפרשים כתבוה אף בפתוח לכרמלית וכל שכן בפתוח לרה״ר וגדולי המחברים כתבו בה דוקא בפתוח לרה״ר הא פתוחות לכרמלית אסור שמצא מין את מינו וניעור וכן מה שכתבנו שבין הלחיים אסור לדעת קצת ושלדעת גדולי הפוסקים אף בין הלחיים מותר יש אומרים דוקא בשאין בו ארבעה אבל יש בו ארבעה לא ויש אומרים אף בשיש בו ארבעה ובמסכת עירובין יתרחבו הדברים בעניינים אלו בע״ה:
המשנה השניה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר הר״ם פי׳ ספר ידוע ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות וזאת המנחה הנזכרת בכאן ר״ל אפי׳ מנחה גדולה כל שכן מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שביארנו במסכת ברכות והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזרה שמא יארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזרה שמא יתעלף והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפי׳ לראות העורות בלבד גזרה שמא יראה בהם שום פסדא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה והטעם במניעת האכילה ואפי׳ דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזרה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה וכמו כן אין דנין סמוך לשעת התפלה ואפי׳ נגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזרה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמר ומה שאמר מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקי׳ לתפלה אינו רוצה בזה שהדיין מפסיק לקרית שמע ואינו מפסיק לתפלה אבל פי׳ הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן קרית שמע מפסיקין וקורין קרית שמע ואם הגיעה שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או הכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להגיע בעורות וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכו בדין משיתחילו בעלי הדין לטעון טענותיהם וזאת דברה בחסידים גדולים לומדי התורה תמיד כר׳ שמעון בן יחאי וחבריו וכל חכמי התלמוד אמרו מפסיקין בין לקרית שמע בין לתפלה כל שכן זולתם ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בה מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהיא מכלל שמנה עשר דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים והשני שהיא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צריך לומר לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט במחטו הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום:
אמר המאירי המשנה השניה ואינה מכלל כונת הפרק שהרי לא בערב שבת לבד היא שנויה אלא אף בחול אלא שנתגלגלה כאן על ידי מה שרצה לבאר הדברים שנאסרה עשייתן בערב שבת שמא ימשך בעשייתן לשבת והתחיל לומר שאף בחול לא ישב לפני הספר להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל תפלת המנחה ופירשו בגמ׳ אף סמוך למנחה גדולה שתחלת זמנה מחצי שבע ולמעלה וכן פירשו שלא סוף דבר בתספורת בן אלעשה וכיוצא בו שהיה מסתפר בדרך שכל השערות ראשו של זה כנגד עיקרו של זה וכיוצא בזה שיש כאן המשך גדול אלא אף בתספורת שלנו שמא ישבר הזוג והוא צריך לחזר אחר זוג אחר ולא ירגיש לזוז משם עד ששעת מנחה עוברת וכן לא יכנס למרחץ ולא סוף דבר לכל עניני מרחץ אלא אף להזיע בעלמא שמא יתעלף ותמצא לו שעתו לכך ולא לבורסקי ולא סוף דבר לתקן העורות אלא אף לעיין במקום חפירה שמתעבדין שם אם נשתהו כצורך אם לאו שמא נשתהו יותר מדאי ויהא נחפז בסלוקן ותעבור שעתו וכן לא לאכול אפי׳ סעודה קטנה שמא ימשך לגדולה הימנה ולא לדין אפילו לגמר דין שנכתב ונחתם הכל ואינו צריך אלא איש פלוני אתה חייב וכו׳ שמא תראה לדיין טענה מחודשת מעכשו ויסתור את דינו וכן בשאר הדברים כיוצא באלו שמכיון שהתחילה שעת מנחה אפי׳ גדולה אין ראוי לו להכניס עצמו בשום מלאכה עד שיתפלל ומ״מ אם התחילו אין מפסיקין אפילו הגיע זמן הקטנה ואפילו התחילו בפשיעה כגון לתספורת בן אלעשה ולסעודה גדולה ולתחלת דין וכיוצא באלו וכשהתחיל משהגיע זמן החיוב אפי׳ זמן הקטנה פירשוה בגמ׳ דוקא הואיל ויש שהות ביום הא מ״מ אם אין שהות ביום יפסיק כמו שאמרו כיון שהגיע זמן תפלה אסור לטעום כלום עד שיתפלל ושמא תאמר בזו שעל התחלת אכילה אמרה ולא שאם התחיל יפסיק א״כ היה לו לומר סמוך למנחה וכן לא היה לו להרביץ עליה שם איסור ועוד שאסר אף טעימה מועטת כגון פירות וכיוצא בהן ואלמלא שאם התחיל מפסיק לא היה אוסר הטעימה ואע״פ שנדחית שמועה זו במסכת ברכות מ״מ לא נדחית אלא במה שנראה ממנה שמפסיק אע״פ שיש שהות ביום או שלא נדחית אלא לענין איסור טעימה הא לענין קביעות סעודה אפילו קטנה לא כמו שביארנוה במקומה וכן לענין אם השעה עוברת ודאי יפסיק ויפסיק וזה שאמרו אח״כ מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפלה הוא מין הפסקה אחרת שהפסקה ראשונה פירושה שלא יפסיק ממלאכתו אלא יתפלל אחר מלאכתו וכגון שיש שהות ביום והפסקה זו פירושה שיעקור תפלה לגמרי מפני עסקו בתורה ופירוש הדברים במי שעוסק בדברי תורה שמפסיק לק״ש שהוא מן התורה ר״ל פסוק ראשון ואין מפסיק לתפלה שאינה אלא מדברי סופרים ולדעת האומר תפלה מן התורה ק״ש מיהא חמורה ממנה שהיא קבלת עול מלכות שמים ומ״מ יתבאר בגמ׳ שלא אמרו שלא להפסיק מדברי תורה לתפלה אלא למי שתורתו אומנותו אבל מי שאין תורתו אומנותו לא כל הימנו להפסיק דברי תורה לעסקיו ושלא להפסיק לתפלה וכן הדין ובפסוק ראשון של ק״ש אף מי שתורתו אומנותו מפסיק אבל לשאר ק״ש אינו מפסיק כמו שביארנו בשני של ברכות וכן הדין וחדשו בגמ׳ שבאלו שתורתם אומנותם אם היו עסוקים בהלכות שעניני הדת ותקוני ענינים שבה תלויים בה ושהם צריכים בה למעשה אין מפסיקין אף לק״ש אף לפסוק ראשון והוא שאמרו כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק״ש והעמידוה בעבור שנה וכמו שאמר ר׳ אלעזר בר צדוק כשהיינו עסוקים בעיבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לתפלה ולא לק״ש:
ושמא תאמר והיאך הקלו בתלמוד תורה משאר מצות שהעוסק במצוה פטור מן המצוה כמו שאמרו במסכת סוכה בכותבי ספרים תפלין ומזוזות וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת י״ל שהתלמוד אינו אלא להביא לידי מעשה והיאך יפקיע את המעשה והוא שאמרו בירוש׳ על זה הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא ומ״מ במצוה שאפשר לעשותה ע״י אחרים אינו מפסיק וכן למצוה שאין שעתה עוברת וכבר כתבנוה במסכת מועד קטן ומ״מ לאחר שהתפלל מתחיל במלאכתו בחול ומ״מ בערבי שבתות וימים טובים אסור מן המנחה ולמעלה אלא שאין שם נידוי או מכת מרדות ובערבי פסחים הואיל ויש בו חגיגה וקרבן מחצות ולמעלה אסור ויש שם נידוי או מכת מרדות על הדרך שיתבאר במקומו הא בחול לא נאסר אלא מטעם תפלה כמו שביארנו וקצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה על הדרך שהתבאר אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש להפסד עורות היאך יפסיק וכריסו בין שיניו ועוד שדרכם היה ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילבש בגדים הרגילים לו והיאך יפסיק על מנת לחזור לאלתר לסורו רע וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו וכן כל כיוצא באלו אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהם לחצי שיעור מתחיל ולכשיגיע זמן תפלה מפסיק וכן יש מפרשים שחולקין לפסוק אף במלאכות אלו שלא נאמרה לדעתם משנה זו אלא בסמוך למנחה קטנה אבל בסמוך למנחה גדולה מתחילין ואע״פ שנדחית בגמ׳ לא נדחית אלא מפני שהוא כנגד דבריו של ר׳ יהושע בן לוי שאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם לטעום וכבר נדחו דברי ר׳ יהושע במסכת ברכות פרק השחר ומעתה תחזור משנתנו לביאור מנחה קטנה או למנחה גדולה ולענין מלאכה ארוכה כגון תספורת בן אלעשא ובורסקי גדולה וסעודה גדולה ותחלת דין וכיוצא באלו ומ״מ אנו כבר ביארנו שלא נדחו דברי ר׳ יהושע לענין זה ולא עוד אלא שרב אחא בר יעקב תרצה כמו שכתבנוה ואין לדחות דבריו בלא ראיה וקצת מפרשים כוללים בדין זה מצד שמועות שבסוגיא זו עם מה שנצטרף להם משמועות שבפרק לולב הגזול לפי מה שהם מיישבים בפירוש אותן השמועות שכל בדרבנן כגון תפלה שהזכרנו וכגון נטילת לולב ביום טוב שני שאם יש שהות ביום אינו מפסיק חוץ מתפלת ערבית לדעת האומר חובה שמפסיק אע״פ שהתחיל במכשירי המלאכה הואיל ולא התחיל בגופה מחשש שכרות כמו שיתבאר למטה וכל בדאוריתא מפסיק אע״פ שיש שהות ביום כל שהתחיל אחר זמן החייוב אבל אם התחיל קודם זמן החייוב אינו מפסיק עד שיעבור הזמן מכל וכל והעוסק בדברי תורה אינו מפסיק לכלום עד שעה שיעבור הזמן מכל וכל שמפסיק לכל המצות על הדרך שביארנו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:
רב אשי אמר: לעולם אפשר לומר שבאיסקופת בית עסקינן [עוסקים אנו], ובמקרה מיוחד, וכגון שקירה בשתי קורות, שאותו קירוי שעל גבי האיסקופה היה עשוי משתי קורות נפרדות שאין בזו ארבעה טפחים ואין בזו ארבעה טפחים, ואין בין זו לזו רווח של שלשה טפחים, והדלת נמצאת באמצע, בין שתי הקורות. ובמקרה כזה כאשר הפתח פתוח, נשאר חלל הפחות משלושה טפחים בין הקורות, ועל פי הכלל של לבוד, כל חלל פחות משלושה טפחים נחשב כסתום, ושתי הקורות נדונות כאילו היו קורה אחת בלבד, אשר מקצה החיצוני נחשבת היא כיוצרת מחיצה העושה את הפתח ולכן איסקופה זו נחשבת כלפנים, כרשות היחיד גמורה. ואולם כאשר הפתח נעול, אין שתי הקורות מצטרפות עוד זו עם זו, שהרי הדלת ביניהן, וכיון שהקורה החיצונה פחותה מרוחב ארבעה טפחים, אינה נחשבת לתקרה היוצרת מחיצה עד למטה, ונמצא שהשטח שמתחת לקורה זו דינו כלחוץ, כרשות הרבים.
Rav Ashi said: Actually, we can say that we are dealing with the threshold of a house, and in a special circumstance, a case where he covered the threshold with two beams. Furthermore, neither this beam is four handbreadths wide, nor is that beam four handbreadths wide, and there is not a gap of three handbreadths between this one and that one, and there is a door between the two beams. In this case, when the entrance is open, since there is a space of less than three handbreadths between the beams and, based on the principle of lavud, any space less than three handbreadths is considered non-existent, the two beams are considered to be one wide beam. It is considered as if there were a partition extending from the edge of the roofing above to below, based on the halakhic principle: Lower the partition. The threshold is thereby sealed and considered a full-fledged private domain like the inside. However, when the entrance is locked, the two beams do not join together to become one anymore. Since the door creates a separation between them and the outer beam is less than four handbreadths wide, it is not considered a roof from which a partition extends to the ground, and the area under this beam is considered to be a public domain like the outside.
רי״ףרש״יספר הנרפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִם הָיְתָה אִיסְקוּפָּה גְּבוֹהָה י׳עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד׳אַרְבָּעָה, הֲרֵי זוֹ רְשׁוּת לְעַצְמָהּ. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא ב׳שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת וְהֵן רְשׁוּת אַחַת, כְּגוֹן עַמּוּד ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד גָּבוֹהַּ י׳עֲשָׂרָה וְרָחָב ד׳אַרְבָּעָה – אָסוּר לְכַתֵּף עָלָיו, גְּזֵירָה מִשּׁוּם תֵּל ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים.:

The Sage also said in the Tosefta that if the threshold was ten handbreadths high and four by four handbreadths wide, it is an independent domain, even if it was inside a private domain. The Gemara comments: This supports the opinion of Rav Yitzḥak bar Avdimi, as Rav Yitzḥak bar Avdimi said that Rabbi Meir used to say: Any place that you find two domains, i.e., two places, each of which is sufficiently distinct to be an independent domain, and even though they are halakhically one domain, i.e., in a case where a pillar that is ten handbreadths high and four by four wide is standing in the private domain, even though the pillar is a private domain based on its measurements, it is prohibited by rabbinic law to adjust a burden on one’s shoulders upon it and to lift an object from the ground of the private domain and place it atop the pillar, as the pillar is deemed by its measurements to be an independent domain. It is prohibited by a decree issued by the Sages due to a similar situation, the case of a mound of that size in the public domain. In the public domain, lifting an object from the ground and placing it on the mound constitutes a violation of the Torah prohibition of carrying out from the public domain to the private domain. Therefore, the Sages prohibited placing an object on a pillar even in the private domain.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרפסקי רי״דרמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם היתה אסקופה גבוהה י׳ כו׳ – סיפא דמילתא דאחרים דברייתא דלעיל והדר נקיט לה לפרושה כמו אמר מר.
רשות לעצמה – ואין מטלטלין בה אפילו מן הבית ואף על גב דשניהם רה״י.
אומר היה ר״מ – דהוא אחרים כדאמרינן בהוריות.
והן רשות אחת – דשניהן רה״י אלא שזה נמוך וזה גבוה.
כגון עמוד ברה״י כו׳ – אסור לכתף עליו מן החצר.
משום תל ברה״ר – גבוה י׳ ורחב ד׳ דהוי רשות היחיד דאיכא חיובא דאורייתא מרשות הרבים לכתף עליו.
גזירה משום תל ברה״ר – אומר ר״י דמבית לעלייה לא אסר ר״מ לטלטל דלא יבא לטלטל בכך מרה״ר לעלייה דמינכר מחיצתא ולא טעו אינשי בהכי אלא דוקא תל ברה״י גזר אטו תל ברה״ר דליכא מחיצות ובריש כל גגות (עירובין דף פט: ושם) מפרש דלא אמר ר״מ אלא כגון עמוד ואמת הריחים דקביעי אבל לא מכתשת ודברים המטלטלים ואומר ר״י דאע״ג דקי״ל כר״מ בגזירותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח בריש אע״פ (כתובות דף נז.) גבי הא דאמר ר״מ אסור להשהות אשתו אפי׳ שעה אחת בלא כתובה הכא אין הלכה כר״מ דבפ׳ כל גגות (עירובין דף צא. ושם) פסקינן בהדיא הלכה כר״ש דפליג עליה וקאמר א׳ גגות וא׳ חצרות וא׳ קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ושרי לטלטל מגג לחצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דאמרי׳ מסייע לי׳ לר״י בר אבדימי – נ״ל דרב אשי הוא שאמר כן לפי פירוקו, אבל לפי פירוקא של רב יהודה אמר רב אינו צריך דהכי קאמרי ואם היתה גבוהה י׳ ורחבה ד׳ אינה בכלל מבוי, ואין דינה כדין אסקופת המבוי שתהא ניתרת בקירויה, ושיהא הפתח פתוח אלא רה״י גמורה הוא ומותר לטלטל בכולה בלא קורת מבוי, ואפילו במבוי מפולש שהוא אסור היא מותרת, אבל לדברי רב אשי דאמר באסקופת בית, מאי ה״ז רשות לעצמה, דא״נ הויא כולה אסקופה ארבעה בזמן שהפתח נעול אסור, דהא לא הוי בחוץ אלא פחות מד׳, ולא מצטרף בהדי מה שבפנים, ובזמן שהפתח פתוח בלחוד הוא דמשתרייא, וא״כ היינו רישא. ועוד, דאפי׳ הויא אסקופה חוץ לפתח ד׳ דמותרת, הוה ליה למימר הרי זו רה״י, או לומר שאע״פ שהפתח נעול כלפנים, דהא בית לעולם רה״י הוה, וכ״ש דאם היתה אסקופה רחבה ד׳ דלא משמע אלא כולה בין דתוך הפתח בין דחוץ הפתח, ומ״ה דייקי לרב אשי מדקתני ה״ז רשות לעצמה ש״מ דאסור לטלטל מזו לזו, ומסייע ליה לר׳ יצחק בר אבדימי. ובודאי לרב יצחק בר אבדימי לית הלכתא כאחרים, דר״ש פליג עליה דאמר בפרק כל גגותא א׳ גגות וא׳ חצרות רשות אחת, והתם פסקינן כר״ש, לפיכך סמך לו רבינו אלפסי ז״ל אפירוקא דר״י אמר רב, דלדידהו לא אשכחן דפליגי רבנן אדאחרים, ורב אשי נמי לא פליג אההוא דינא, אלא מר פרק לה בכי האי גוונא ומר בכי האי גוונא ולא פליגי. ולפיכך לא כתב רבינו ז״ל הא דאמרי׳ מסייע לי׳ לרב יצחק בר אבדימי, אע״פ שכתבה לההוא דאחרים, וכן לא כתב סיפא דאם היתה אסקופה, דכולה פשוטה היא כדפרישית. דמלתא גופא דאר״מ אסור לכתף עליו, מפורש התם בעירוביןב דלא אר״מ אלא בעמוד ואמת המיםג אבל מכתשת וכ״ש קופה וכלים גדולים לא.
א. ערובין צא, א, ועי׳ תוס׳ כאן ד״ה גזירה.
ב. פט, א.
ג. בכי״נ: הריחיים, וכ״ה בעירובין שם.
כגון עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברשות הרבים. מסתברא לי, דדוקא בחצר השותפין והוא שלא עירבו, ומשום דדמיא קצת לרשות הרבים שאסור להכניס ולהוציא ממנה לבתים ומן הבתים לתוכה, אבל ברשות היחיד של אדם אחד אי נמי בחצר השותפין ועירבו לא. ואינו נראה כן מדברי רש״י זכרונו לברכה במסכת עירובין (עירובין פט.). וכבר כתבתיה בארוכה במקומה בעירובין בפרק כל גגות (עירובין פט.) בסייעתא דשמיא.
אומר היה ר׳ מאיר כל מקום שאתה מוצא שני רשיות וכו׳ – יש מקשים מאי קמ״ל רב יצחק מתני׳ היא בפ׳ כל גגות ר׳ מאיר אומר כל גגות העיר רשות אחת הן ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה וכדמסקי׳ התם דהיינו משום הא דר׳ יצחק י״ל דר׳ יצחק טעמ׳ דר׳ מאיר קמ״ל דהוה משום גזירת תל ברשות הרבים דדילמא הוה ס״ד דטעמ׳ דידיה משום דדברי׳ חלוקים למט׳ ולפי׳ כשהם חלוקי׳ גם למעל׳ כשהם בגובה עשרה. וא״ת ולר״מ היאך מוציאים מבית לעליה. י״ל דבדידיה ליכא משום גזרת תל ברשו׳ הרבי׳ בכתל או עמוד בר״ה אתי למעטי שהוא בעל לגבי ר״ה כיון שעומד בתוכו אבל בעליה וכיוצא בה שהוא דאר חשוב לא טעו. וא״ת והאיך אנו מניחים על התיבה שבבית הכנסת שום דבר. וי״ל דהא אמרי׳ בפ׳ כל גגות שלא א״ר מאיר אלא במידי דקביע בקרקע כגון תל ועמוד ואמת הרחיים ותיבה זו לא קביע כולי האי אי נמי דהא לא קי״ל כר״מ דהא איפסיק׳ הילכת׳ בהדי׳ כר״ש דמתיר1 ואע״ג דקי״ל הלכה כר״מ בגזרותיו אפי׳ היכא דפליג בהדי רבים כדמוכח בפ׳ אע״פ גבי אסור לאדם לשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה אין למדין מן הכללות אע״פ שנאמר בהם חוץ. ויש שפי׳ שאף ר״מ לא אמר בשתי רשיות דח׳ גברא אלא בעמוד העומד בחצר השותפים או במבוי שלא עירבו דהשתא איכא למיגזר גבי תל בר״ה דהא חזו דבית וחצר או בית ומבוי שתי רשיות ואסורים זה עם זה ואפ״ה משמשים מן המבוי או מן החצר לעמוד דאלמא עמוד אינו חולק לעצמו כשהוא בתוך רשות אחרת ודברים של טעם הם וגם רש״י ז״ל פי׳ כאן איסור לכתף עליו מן החצרות. אבל לא משמע הכי מסוגיין דהכא אוקימנא רישא באסקופת בית או אסקופת מבוי שעירבו ובדידיה מיירי סופא2 מסתמ׳ ע״פ כל הגגות פרש״י ז״ל בהדיא דהא דר׳ מאיר איתא אפי׳ בשתי רשיות דחד גברא וכן דעת רבותינו בעלי התוספו׳.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״דתרים״.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״סופוו״.
ב עוד אמר [החכם] בתוספתא שאם היתה האיסקופה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים על ארבעה, הרי זו רשות לעצמה, אף אם היתה ברשות היחיד. ומעירים: דבר זה מסייע ליה [לו] לרב יצחק בר אבדימי. שאמר ר׳ יצחק בר אבדימי שאומר היה ר׳ מאיר: כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות, כלומר, שני מקומות שכל אחד מהם מוגדר למדי כדי להוות רשות לעצמה, אף על פי שהן מבחינה הלכתית רשות אחת, וכגון עמוד העומד ברשות היחיד והוא גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה על ארבעה, שלפי מידותיו הריהו נחשב רשות היחיד — אסור מדברי סופרים לכתף עליו ולקחת חפץ מקרקע רשות היחיד ולהניחו על גב העמוד, שהרי העמוד נידון לפי מידותיו כרשות בפני עצמה. וטעם הדבר — גזירה היא שגזרו חכמים משום מצב דומה של תל בגובה זה ברשות הרבים. וכיון שברשות הרבים יש בכך איסור מן התורה, משום הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד, אסרו חכמים שימוש בעמוד כזה אף ברשות היחיד.
The Sage also said in the Tosefta that if the threshold was ten handbreadths high and four by four handbreadths wide, it is an independent domain, even if it was inside a private domain. The Gemara comments: This supports the opinion of Rav Yitzḥak bar Avdimi, as Rav Yitzḥak bar Avdimi said that Rabbi Meir used to say: Any place that you find two domains, i.e., two places, each of which is sufficiently distinct to be an independent domain, and even though they are halakhically one domain, i.e., in a case where a pillar that is ten handbreadths high and four by four wide is standing in the private domain, even though the pillar is a private domain based on its measurements, it is prohibited by rabbinic law to adjust a burden on one’s shoulders upon it and to lift an object from the ground of the private domain and place it atop the pillar, as the pillar is deemed by its measurements to be an independent domain. It is prohibited by a decree issued by the Sages due to a similar situation, the case of a mound of that size in the public domain. In the public domain, lifting an object from the ground and placing it on the mound constitutes a violation of the Torah prohibition of carrying out from the public domain to the private domain. Therefore, the Sages prohibited placing an object on a pillar even in the private domain.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרפסקי רי״דרמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת ט., ר׳ חננאל שבת ט. – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, רי"ף שבת ט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י שבת ט., תוספות שבת ט., בעל המאור שבת ט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת ט. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת ט. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת ט. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת ט., פסקי רי"ד שבת ט. – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אברהם יוסף וורטהיימר והרב אברהם ליס. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן שבת ט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת ט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת ט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת ט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת ט., מהרש"ל חכמת שלמה שבת ט., מהרש"א חידושי הלכות שבת ט., פני יהושע שבת ט., פירוש הרב שטיינזלץ שבת ט., אסופת מאמרים שבת ט.

Shabbat 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 9a, R. Chananel Shabbat 9a, Rif by Bavli Shabbat 9a, Rashi Shabbat 9a, Tosafot Shabbat 9a, Baal HaMaor Shabbat 9a, Sefer HaNer Shabbat 9a, Ri MiLunel Shabbat 9a, HaHashlamah Shabbat 9a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 9a, Piskei Rid Shabbat 9a, Ramban Shabbat 9a, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 9a, Rashba Shabbat 9a, Meiri Shabbat 9a, Ritva Shabbat 9a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 9a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 9a, Penei Yehoshua Shabbat 9a, Steinsaltz Commentary Shabbat 9a, Collected Articles Shabbat 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144