Eiruvin 91a – ערובין צא.‏ – Shas HaMeforash

(1)

קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת לְעַצְמָן לְדִבְרֵי חֲכָמִים גַּגִּין וַחֲצֵירוֹת רְשׁוּת אַחַת קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן כּוּלָּן רְשׁוּת אַחַת הֵן.

Similarly, enclosures are a domain in and of themselves, and one is therefore permitted to carry from one enclosure to another. According to the statement of the Rabbis, roofs and courtyards constitute one domain, and therefore, one may carry even from a roof to a courtyard; however, enclosures are one discrete domain. According to the statement of Rabbi Shimon, all of them, roofs, courtyards, and enclosures, are one domain, and therefore it is permitted to carry between any of them.

ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר׳ מאיר גגין וחצרות רשות לעצמן וקרפיפות רשות לעצמן לדברי חכמים גגין רשות לעצמן וחצרות רשות לעצמן וקרפיפות רשו׳ לעצמן. לדברי ר׳ שמעון רשות אחת הן.

{רי״ף עירובין ל׳.}

{בבלי עירובין צא ע״א} אמר רב הלכה כרבי שמעון והוא שלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מני [דבתים]⁠¹ לחצר ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בין עירבו בין לא עירבו וכן אמר רבי יוחנן [בין עירבו בין לא עירבו]⁠² וקיימא לן כשמואל ור׳ יוחנן³

1. דבתים: ג^כה, כ״י נ, דפוסים, בה״ג, רחב״ש, עיתים. כ״י א: ״דבתי״. דפוס קושטא: מבית.

2. וכן... עירבו: ג^כה, כ״י נ, עיתים, דפוסים. חסר בדפוס קושטא. השלמת הלשון ״בין עירוב בין לא עירבו״ חסר בכ״י א, ראה ר״ח.

3. ור׳ יוחנן: חסר בדפוס קושטא.

ערך כמתא

כמתא – ^א(שבת קמז.) אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף א״ל הב לי כומתאי (עירובין פ״ד:) דלמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא. (עירובין צא) הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא. (מועד קטן טו) דבר שהוא חוץ מגופו בראש מאי איהו לאו תפילין א״ר פפא לא כומתא וסודרא פי׳ כומתא מגבעת רכה שהיא כמלא הראש ואין עולה למעלה מן הראש וכגון זה (גיטין לט) שקל ההוא גברא כומתא ושדא לאמתא אמר לה קני הא וקני נפשיך כלומר קני נפשיך בחליפין.

א. [מוטצע.]

וקרפיפות רשות לעצמן – ואפילו הן של ב׳ אנשים מטלטלין מזה לזה דהאמר ר״מ כל גגות העיר רשות אחת שמע מינה דס״ל דאין רשות מתחלקת מחמת שינוי בעלים אלא בתים לחודייהו מפני שהם תדירות לדירה דמה לי גגין ומה לי חצירות ומה לי קרפיפות אבל מגג לחצר ומגג לקרפף לר״מ לא ואפילו של איש אחד כדאמרינן גזירה משום תל ברה״ר וכ״ש כשהן של שנים ומחצר לקרפף נמי לא דשמעינן להו לרבנן לקמן בברייתא דאסור לטלטל מחצר לקרפף ור״מ לא שמעינן ליה דפליג עלייהו להקל אלא בחלוק רשויות דגגין הואיל ושמן שוה אבל ברשויות החלוקות בשמן לא שמעינן ליה דמיקל דדוקא קאמר ר״מ גגות דתשמישתן שוה וכן חצירות וכן קרפיפות ואפילו הן של שנים דבשינוי בעלים לא מיתסרי אלא בתים לר״מ וגגין לרבנן אבל בחלוק תשמיש ושינוי שם הרשות קפיד הלכך מחצר לקרפף אסור ואפילו הוא שלו ואינו יותר מבית סאתים דעל כרחך הנך קרפיפות בשאין יתירים על בית סאתים קאמר דאי ביתירים בהא לימא רבי שמעון מטלטלין הא כרמלית היא וליכא מאן דפליג דמחצר המשכן גמרי ועוד בהדיא אמרינן בשלהי עושין פסין דפלוגתא דר״ש ורבנן בקרפף בית סאתים היא ואפילו חצר וקרפף של איש אחד אסרי רבנן דקאמרי התם קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה כו׳ ואמר רב הונא בריה דרב יהושע כו׳ וכי דייקת בה שמעינן מינה דלא שרי ר״ש אלא בקרפף בית סאתים ורבנן אסרי אע״ג דלחד גברא הוא.

לדברי חכמים – דלא גזרו משום תל גגין וחצירות רשות אחת הן לא שיטלטל מגג לגג אם חלוקין בעליהן משום דגגין לרבנן כבתים משוי להן על ידי חילוק שלמטה אבל מחצר של רבים לחצר של רבים מטלטלין ומגג לחצר דרבים מטלטלין ואע״ג דגג רשותא דידיה וחצר דשותפות כדתניא בברייתא לקמן הואיל וגג תשמיש שאינו תדיר הוא לא הוי ממש כבית ומטלטל ממנו לחצר.

קרפיפות רשות אחת – ואפילו הן של שנים דכל רשות ששמו שוה מותר לו חוץ מן הגגין אבל מחצר לקרפף אפילו דחד גברא אסיר ולא דמי לגג וחצר דתשמישתיה דגג שוה לחצר הוא והכי שמיע ליה לרב יהודה וממתניתין דייק לה מדקאמר ר״ש כולן רשות אחת מכלל דרבנן לאו חדא רשותא משוי להו לכולהו וברייתא מסייעא ליה לקמן דקתני גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן וחצר ומרפסת כב׳ חצירות דמי ומדוקיא דידה דלא תנא בה קרפף ומבוי מוקמינן לה כרבנן דאי ר״ש אפילו קרפף נמי מישתרי בהדי חצר ואי ר״מ גג וחצר לא מישתרו דהא בהדיא אסר במתני׳ מנמוך לגבוה.

[צא, א, רי״ף שם]

לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת וקרפפות רשות אחת – מה שפירש המורה: דלרבנן אפילו חצר וקרפף פחות מבית סאתים שהן של אדם אחד שאין מטלטלין מזה לזה אינו נראה לי כלל. ועיין מה שכתבתי עליו בפרק עושין פסין במהדורה קמא ומהדורה תינינא.

סייעיי׳ לרב יהוד׳ מהא דתני׳ להדי׳ לקמן דלר״ש כלם רשו׳ אחת וכל זה מיסודו של רש״י ז״ל אלא שפירשנו הענין בקוצ׳ תני׳ כוותיה דרב – פי׳ דאמ׳ לעיל בגגי׳ השוי׳ לרבנן שאין מטלטלין בהן אלא בד׳ אמות ותניא כוותיה של רב יהודה פירש דלר״ש כלם רשות אח׳ א״ר וכו׳ פי׳ שאף ר״ש לא התיר אלא בשלא ערבו ושמואל אמר דבין ערבו ובין לא ערבו התיר ר״ש והלכה כמותו והיינו דפרכי׳ לקמן בין לרב בין לשמואל ממתני׳ דר״ש דאלמא אינהו לר״ש קאמרי יש במקצת הספרי׳ וכן א״ר יוחנן הלכ׳ כר״ש בין עירבו בין לא עירבו (והאי מלחשך סימן הלבנה).

לשמואל ור׳ יוחנן יאמרו שני כלים בחצר אחת זה אסור וזה מותר כלומר הא ודאי אי שרינן כלים ששבתו בחצר אתו לאפוקי כלים ששבתו בבתים כיון דשכיחי בחצר ופרקינן ר״ש לטעמיה ולא גזר דתנן פירש דר״ש לא גזר באמצעי׳ אטו חצרות דילמא אתי מביתיה לאחד מן החצונות כלים דחברתה דשכיחי ברשותה הכא נמי לא גזר. וא״ת א״כ תהוי הא מתני׳ תיובתא לרב דקאמר הכא דר״ש גזר דהא ברירנא דרב אליבא דר״ש אמר לה וי״ל דאמר לך רב דשאני התם דאשה בקיאה בכליה וכלים דידה בכלים דחברתה לא מחלפא ומדע ידעה דכלי׳ מותרין עם חברתה לפי שערבה עמה אבל לא בכלי דחיצונה שלא עירבה עם חברתה וא״ת עוד מ״מ קשיא דשמואל אדשמואל דהא התם פסק שמואל הלכה כרבנן דאמרי שאף אמצעית אסורה משום גזרה דחצונות ואלו הכא פסק כר״ש דלא גזר. י״ל דשמואל סבר דהתם שייך למגזר טפי משום דבין כלים דידה ובין כלים דחברתה כלהו כלים דבתים או דחצרות נינהו וליכא היכרא ומחלפי לה אבל הכא כלים דבתים ידיעי ולא מחלפי בכלים דחצר ועוד דהתם משום גזרה לא מבטלי׳ הית׳ שבא לה ע״י עירוב אבל הכא שאין ההית׳ מחמת עירוב מבטלי׳ ליה משום גזרה וא״ת דכיון דטעמיה דפליגן נינהו מאי הוי דאמרינן הכא ר״ש לטעמיה דלא גזר. י״ל דה״ק שמואל דר״ש לטעמיה דלא גזר אפילו התם וכיון דהתם לא גזר כ״ש דהכא לא גזר אבל אליבא דהלכתא בהא דהכא סבי׳ לן כרב ולא כההיא דהתם היכי משכחת לה והוא מפ׳ לה בכומתא וסודרא פי׳ שהוציאן לחצ׳ דרך מלבוש והפשיטם שם ובאו להוציאם משם לחצ׳ (דרך) אחר׳ דהא אסור כיון ששבתו בבתים: ומיהו משום הא לית לר״ש אליבא דרב למיגז׳ בכלים ששבתו בחצר כדגזרינן בשערבו דהא בכומתא וסודר׳ וחבירו שיוציאו׳ לחצר דרך מלבוש ויפשיטום שם מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן כלים אמטולתא. והקשו בתוספות דהכא פסק שמואל הלכה כר״ש ואלו במסכת גטין אמר שלא יעמד אדם בגגו ויקלוט מימי גשמים מגגו של חבירו דאלמא סבר לה כרבנן דגגין אינם רשות אחת ותירצו ה״ק שלא יקלוט אדם מימי גשמים מגגו של חבירו כדי להביא לביתו וקמ״ל דאע״ג דמן האויר קלטם הרי הוא כאלו נתן בקרקע וכאלו הבי׳ מגגו של חבירו לבית וא״ת א״כ אפילו מגגו שלו דלגבי הא פרוץ במלואו למקום האסור לו וי״ל דשמואל לטעמיה דסבר דאפילו מחיצו׳ שאינם נכרות אמרי׳ גוד אסיק מחיצתא ולפי׳ מגגו מותר לקלוט ולהביא לביתו ובמקומה פירשתיה בס״ד.

רש״י בד״ה וקרפיפות רשות כו׳ אבל בחילוק תשמיש ושינוי שם כו׳. נ״ב נ״ל דדוקא תרוייהו צריכי דאי אשינוי השם לבד קפיד א״כ אמאי מסיק לעיל טעמא דר״מ דאוסר מגג לחצר משום גזירה דרב יצחק תיפוק ליה משום שינוי השם ודו״ק:

בד״ה בכומתא. נ״ב הוא כובע לעיל בדף פ״ד:

קרפיפות ואפילו הן של שני אנשים רשות לעצמן ויכולים לטלטל מאחת לשניה. לדברי חכמים: גגין וחצירות של רבים רשות אחת הם, ואילו קרפיפות אפילו של שנים רשות אחת הן. לדברי ר׳ שמעון: כולן רשות אחת הן ומטלטלים מאחד לאחר.

Similarly, enclosures are a domain in and of themselves, and one is therefore permitted to carry from one enclosure to another. According to the statement of the Rabbis, roofs and courtyards constitute one domain, and therefore, one may carry even from a roof to a courtyard; however, enclosures are one discrete domain. According to the statement of Rabbi Shimon, all of them, roofs, courtyards, and enclosures, are one domain, and therefore it is permitted to carry between any of them.

מאמרים באתר אסיף

יסוד שם גג / הרב ישעיהו הילברון (האוצר יז, תשע״ח)

ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב כׇּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת הֵן וְאָסוּר לְהַעֲלוֹת וּלְהוֹרִיד מִן הַגַּגִּין לֶחָצֵר וּמִן הֶחָצֵר לְגַגִּין וְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בֶּחָצֵר מוּתָּר לְטַלְטְלָן בֶּחָצֵר בַּגַּגִּין מוּתָּר לְטַלְטְלָן בַּגַּגִּין וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַּג גָּבוֹהַּ י׳עֲשָׂרָה אוֹ נָמוּךְ י׳עֲשָׂרָה דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת לְעַצְמוֹ וְאֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בד׳בְּאַרְבַּע.

The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, and a baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Yehuda. The Gemara elaborates. A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, that according to the Rabbis one may carry only four cubits on each roof: All the roofs of a city are one domain, and it is prohibited to carry objects up or carry them down, from the roofs to the courtyard or from the courtyard to the roofs. And with regard to vessels that were inside a courtyard when Shabbat began, it is permitted to carry them in the courtyard even if an eiruv was not established, and it is likewise permitted to carry them from that courtyard to other courtyards. With regard to vessels that were on the roofs when Shabbat began, it is permitted to carry them on the roofs, provided that one roof is neither ten handbreadths higher nor ten handbreadths lower than the other. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Each and every one of the roofs is a domain in and of itself, and one may move objects on each roof only within four cubits.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תניא כוותיה דרב כל גגות העיר רשות אחת הן. ואסור להעלות ולהוריד מגג לחצר ומחצר לגג. וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בכל החצר וכלים ששבתו בגגין מותר לטלטלן בכל הגגין ובלבד שלא יהי׳ גג גבוה י׳ טפחים או נמוך י׳ טפחים וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות לעצמו. ואין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות. תניא כרב יהודה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לדברי ר״ש כולן רשות אחת – דלא תימא האי דא״ר שמעון אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כל חדא וחדא רשותא באנפי נפשיה משוי לה גגין לעצמן וחצירות לעצמן וקרפיפות לעצמן דהא סברא לר״מ אית ליה אבל ר״ש כולהו חדא רשותא משוי להו הכי שמיע ליה לרב יהודה וברייתא מסייעא ליה דתניא כוותיה לקמן היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף.

תניא כוותיה דרב – דאמר לעיל (פט.) בגגין השוין לרבנן דאין מטלטלין בו אלא בד׳ דאסרי אהדדי ולא אמרינן גוד אסיק במחיצות שאין ניכרות.

רשות אחת – ומטלטלין מזה לזה.

ואסור להעלות ולהוריד – ר״מ לטעמיה דגזר משום תל.

מותר לטלטלן בחצר – אע״פ שלא עירבה וה״ה לשאר חצירות.

רשות לעצמו – ואין מטלטלין מזה לזה אפילו תוך ד׳.

ואין מטלטלין בו – אפילו בגג עצמו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מי לחשך כו׳ ורבינו שמואל פירש דקאי ארב כלומר כו׳ עכ״ל אבל לפי׳ הראשון קאי אשמואל דמי לחשך והשמיעך האמת דהלכה כר״ש כמו שאמרת בין עירבו ובין כו׳ וק״ל:

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב יהודה. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב שבגגות אף השווים בגובהם אין מטלטלים אלא בארבע אמות בלבד, ושלא כשיטת שמואל: כל גגות העיר רשות אחת הן, ואסור להעלות ולהוריד מן הגגין לחצר ומן החצר לגגין. וכלים ששבתו בחצר — מותר לטלטלן בחצר, אף על פי שלא עירבוה, וכן ממנה לחצירות אחרות. וששבתו בגגין — מותר לטלטלן בגגין, ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים מחבירו, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות לעצמו, ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות בלבד.

The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, and a baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Yehuda. The Gemara elaborates. A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, that according to the Rabbis one may carry only four cubits on each roof: All the roofs of a city are one domain, and it is prohibited to carry objects up or carry them down, from the roofs to the courtyard or from the courtyard to the roofs. And with regard to vessels that were inside a courtyard when Shabbat began, it is permitted to carry them in the courtyard even if an eiruv was not established, and it is likewise permitted to carry them from that courtyard to other courtyards. With regard to vessels that were on the roofs when Shabbat began, it is permitted to carry them on the roofs, provided that one roof is neither ten handbreadths higher nor ten handbreadths lower than the other. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Each and every one of the roofs is a domain in and of itself, and one may move objects on each roof only within four cubits.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְקוֹעַ הָיִינוּ מַעֲלִין שֶׁמֶן וַאֲלוּנְטִית מִגַּג לְגַג וּמִגַּג לְחָצֵר וּמֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵחָצֵר לְקַרְפֵּף וּמִקַּרְפֵּף לְקַרְפֵּף אַחֵר עַד שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִין אֵצֶל הַמַּעְיָין שֶׁהָיִינוּ רוֹחֲצִין בּוֹ.

Likewise, a baraita was taught in accordance with Rav Yehuda’s interpretation of the opinion of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda HaNasi said: When we were studying Torah with Rabbi Shimon in Tekoa, we would carry oil for smearing and a towel for drying from roof to roof, and from roof to courtyard, and from courtyard to courtyard, and from courtyard to enclosure, and from enclosure to enclosure, to refrain from carrying in a prohibited place, until we reached the spring in which we would bathe.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ר כשהיינו למדין תורה אצל ר׳ שמעון בתקוע היינו מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף ודברים פשוטין הן.

פיסקא ר׳ שמעון אומר אחד גגות כו׳ אמר רב יהודה הלכה כר׳ שמעון והוא שלא עירבו בחצרות אבל עירבו בחצרות חיישינן דלמא אתי לאפוקי מני דשבתו בבתים לחצר ואתי לטלטולי מן החצר לגגין ולקרפיפות. ושמואל ור׳ יוחנן תרווייהו שוין בין עירבו ובין לא עירבו הלכתא כר׳ שמעון ואקשינן עלייהו אי בשעירבו ואפיקו מני דבתים לחצר יאמרו ב׳ כלים בחצר אחד והני מני דקנו שביתה בחצר שרו והני מני דקנו שביתה בבתים אסירי. ופרקינן אין ר׳ שמעון לטעמי׳ דלא גזר דתנן א״ר שמעון למה״ד לג׳ חצרות שפתוחות זו לזו כו׳ עד הכא נמי לא גזר דלמא אתי לאפוקי מני דבתים לחצר מתיב רב ששת ר׳ שמעון אמר אחד גגות כו׳ ואי אמר בשלא עירבו אי לא עירבו מני דבתים לחצר היכי משכחת להו ופריק רב ששת אליבא דרב לעולם בשלא עירבו והני מני דקנו שביתה בבתים דמשתכחי בחצר היכי משכחת לה כגון כונתרא וסודרא דאינון כלי מלבוש ולבשם בבית ויצא בחצר ונזדמן לו ופשט אותם מעליו ונשארו בחצר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה דרב יהודה – אליבא דר״ש.

שמן – לסוך בו.

אלונטית – להסתפג בה.

מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף – כולהו גרסינן.

כבר ביארנו במחלקת משנתנו שהלכה כר׳ שמעון אלא שנחלקו רב ושמואל שלדעת רב דוקא בלא עירבו אבל עירבו לא שמא יבא להוציא כלי הבתים לחצר ולשמואל אף בערבו כן ואין גוזרין זה מפני זה ונמצאו שני כלים בחצר אחת זה אסור וזה מותר והרי הוא כענין שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה״ר ועירבו שתים החיצונות עם האמצעית ולא עירבו החיצונות זו עם זו שאמרו היא מותרת עמהם והם מותרות עמה ואע״פ שהחיצונות אוסרות זו עם זו אפי׳ דרך אמצעית אין גוזרין שמא יתחלפו בני אמצעית להוציא כלי החיצונות שבה מזו לזו כמו שביארנו בפרק מי שהוציאוהו ויש מקשים בסוגיא זו דרב אדרב ודשמואל אדשמואל שהרי רב גזר בכאן וכדעת רבנן שאמרו בשלש חצרות שלשתן אסורות והרי הוא עצמו פסק [בפ׳] מי שהוציאוהו (עירובין מ״ט:) כר׳ שמעון ושמואל נראה שם שסובר כרבנן והוא שאמרו שם אמ׳ שמואל זו דברי ר׳ שמעון אבל חכמי׳ אומרי׳ שלשתם אסורות וכטעמיה דאמ׳ שמואל חצר שאין שני מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם ומתרצים בה דרב אדרב לא קשיא שאני התם דמני דידיה אטו מני שאר חצרות לא גזר שאם אתה מתירו בשלו לא יבא להוציא של חצר זו לחצר זו אבל בכאן שכל הכלי׳ שלו אלא שזה שבת בבית וזה שבת בחצר ראוי לאסור זה מפני זה ולשמואל הדבר בהפך שבזו שבכאן הואיל ואתה אוסרו אף בשלו בקצת דברים והם אותה ששבתו בבית אתה רשאי להתירו בשבת בחצר אבל שלש חצרות שאין אתה אוסרו בשלו כלום ואתה מתירו בכלם להוציא את שלו בחצר זו ולחצר זו שמא יטעה ויוציא אף משל חצר זה לחצר זה והקשו בסוגיא זו לרב מפשוטה של משנתנו שאם כדבריו מה הוצרך לומר במשנתנו אבל לא לכלים ששבתו בבית ומאחר שלא עירבו היאך כלי הבתים נמצאים בחצר והעמידוה בכומתא וסודרא שאדם לובשן ופושטן תמיד והוציאם דרך מלבוש בחצר ופשט את בגדיו והניחם שם בחצר שמותר לטלטלם בחצר אבל לא ממנה לגג ושאר הרשויות שהוזכרו:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב יהודה בהבנת דברי ר׳ שמעון, אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל ר׳ שמעון בתקוע, היינו מעלין שמן לסוך ואלונטית [מגבת] להתנגב מגג לגג, ומגג לחצר, ומחצר לחצר, ומחצר לקרפף, ומקרפף לקרפף אחר כדי שלא לטלטל במקום האסור, עד שהיינו מגיעין אצל המעין שהיינו רוחצין בו.

Likewise, a baraita was taught in accordance with Rav Yehuda’s interpretation of the opinion of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda HaNasi said: When we were studying Torah with Rabbi Shimon in Tekoa, we would carry oil for smearing and a towel for drying from roof to roof, and from roof to courtyard, and from courtyard to courtyard, and from courtyard to enclosure, and from enclosure to enclosure, to refrain from carrying in a prohibited place, until we reached the spring in which we would bathe.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה וְהָיִינוּ מַעֲלִין ס״ת מֵחָצֵר לְגַג וּמִגַּג לְחָצֵר וּמֵחָצֵר לְקַרְפֵּף לִקְרוֹת בּוֹ.

And similarly, Rabbi Yehuda said: There was an incident during a time of danger, when decrees were issued that banned religious observance, and we would carry a Torah scroll from courtyard to roof, and from roof to courtyard, and from courtyard to enclosure, to read from it.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובדומה לכך אמר ר׳ יהודה: מעשה בשעת הסכנה שגזרו על קיום המצוות, והיינו מעלין ספר תורה מחצר לגג, ומגג לחצר, ומחצר לקרפף לקרות בו.

And similarly, Rabbi Yehuda said: There was an incident during a time of danger, when decrees were issued that banned religious observance, and we would carry a Torah scroll from courtyard to roof, and from roof to courtyard, and from courtyard to enclosure, to read from it.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אָמְרוּ לוֹ אֵין שְׁעַת הַסַּכָּנָה רְאָיָה.:

The Sages said to him: The halakha cannot be determined from that incident, as an incident occurring during a time of danger is no proof. At a time of danger it is permitted to carry even in places where carrying is ordinarily prohibited by rabbinic law.

רי״ףריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. עי׳ מג״א סי׳ שז ס״ק ח׳:

אמרו לו חכמים: שאין להביא מכאן הוכחה, כי אין שעת הסכנה ראיה, ובשעת סכנה הקלו לטלטל אף במקום האסור מדברי חכמים.

The Sages said to him: The halakha cannot be determined from that incident, as an incident occurring during a time of danger is no proof. At a time of danger it is permitted to carry even in places where carrying is ordinarily prohibited by rabbinic law.

רי״ףריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גַּגִּין וְכוּ׳.:

Rabbi Shimon says: Roofs, courtyards, and enclosures are all one domain with regard to vessels that were inside them when Shabbat began, and one may therefore carry from one of these areas to the other. However, they are not one domain with regard to vessels that were inside the house when Shabbat began.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א במשנה למדנו שר׳ שמעון אומר: אחד גגין ואחד חצירות וקרפיפות רשות אחת הם לכלים ששבתו בתוכם, אבל לא לאלו ששבתו בתוך הבית ויצאו לחצר.

Rabbi Shimon says: Roofs, courtyards, and enclosures are all one domain with regard to vessels that were inside them when Shabbat began, and one may therefore carry from one of these areas to the other. However, they are not one domain with regard to vessels that were inside the house when Shabbat began.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רַב הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ אֲבָל עֵירְבוּ לָא דְּגָזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְבָתִּים לֶחָצֵר.

Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, provided that the residents of each courtyard did not establish a separate eiruv for themselves, as in that case they may not move objects from their houses into the courtyard. However, if they established a separate eiruv for each courtyard, without establishing an eiruv between the various courtyards, no, that is not the halakha, as we issue a decree lest one come to take out vessels from one of the houses to the courtyard, an action that is fundamentally permitted, and subsequently proceed to carry them out to a different courtyard with which an eiruv had not been established, which everyone agrees is prohibited.

רי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוא שלא עירבו – בני החצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי כלי הבית.

אבל עירבו – כל חצר לעצמה ולא עירבו שתי החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפילו כלי החצר דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו ור״ש מודה בהו דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית.

אמר רב הלכה כר״ש והוא שלא עירבו – אין לפרש דר״ש אין מחלק בין עירבו ולא עירבו ורב בלא עירבו סבר ליה כוותיה דא״כ בסמוך דפריך רב חסדא לשמואל ור׳ יוחנן יאמרו ב׳ כלים בחצר אחת זה אסור וזה מותר לרב נמי תיקשי אליבא דר״ש ורב ששת נמי דפריך לרב אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכחת מאני דבתים בחצר הא רב נמי מודה דר״ש אפילו בעירבו קאמר ולכך נראה דרב סבר דר״ש גופיה לא אמר אלא כשלא עירבו והשתא סברת שמואל איפכא מדרב דשמואל לא גזר הכא דאמר בין עירבו בין לא עירבו וגבי שלש חצירות גזר דסבר כרבנן דאמרי שלשתן אסורות לשיטת ר״ת דמי שהוציאוהו (לעיל מח: ד״ה רשות) ורב הכא גזר והתם לא גזר דפסיק התם כר״ש ועוד דמשני הכא שמואל דר״ש לטעמיה דלא גזר משמע דסבר כוותיה בההיא דג׳ חצירות ולשיטת ר״ת סבר כרבנן.

אמ׳ רב הלכה כר׳ שמעון, והוא שלא עירבו¹ בני חצירות כל אחת לעצמה, דהשתא לא [שכיחי² כלי הבתים בחצר, וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו] ³ להכניסן לחברתה אתי לאפוקי ליה נמי כלי הבית. אבל עירבו בני חצר, פיר׳⁴ כל חצר לעצמה, ולא עירבו שתי החצירות יחד⁵, אסור לטלטל מזו לזו אפי׳ כלי החצר⁶, דילמ׳ אתי לאפוקי מנא דבתים לחצר. פיר׳⁷, ור׳ שמעון מודה בו, דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית.

רמז״ל⁸ פיר׳ אמ׳ רב הלכה כר׳ שמעון. והוא שלא עירבו⁹, אבל אם¹⁰ עירבו¹¹, גזרי׳ לטלטולי אפי׳¹² כלים ששבתו בחצר לגג, דילמ׳ אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ומעלין אותו לגג¹³, ובתים וגגים¹⁴ אינם רשות אחת¹⁵. ושמואל אמ׳ הלכ׳ כר׳ שמעון בין עירבו וכו׳. אמ׳ ר׳ יוחנן¹⁶ הלכ׳ כר׳ שמעון (ולא גזרי׳) [בין עירבו] ¹⁷ ובין שלא עירבו, ולא גזרי׳ דילמ׳ אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ומחצר לגג.

[צ, א-ב, רי״ף סי׳ תרסד]

ספינה אמ׳ רב¹⁸ מותר לטלטל¹⁹ בכולה, דהא איכא מחיצות²⁰. וכגג שיש לו מחיצות ניכרות²¹ דמיא, דמטלטלין בכולו. ושמואל אמ׳ אין מטלטלין בה אלא בד׳ אמות, דמחיצות להבריח מים הן²² עשויות. פיר׳²³ וכמאן דליתינון דאמי, ולא דמיא לגג, דאלו התם הא איכא מחיצות למטה²⁴ ואמרי׳ גוד אסיק, והכא כמאן דליתינהו למחיצות כלל²⁵, דהא להבריח מים עשויות. אמ׳ ליה ר׳ חייה בר יוסף לשמואל²⁶ וכו׳.

1. רש״י ד״ה והוא שלא עירבו. וכ״פ ר״ח: ׳והוא שלא עירבו בחצירות׳.

2. עי׳ בפי׳ רחב״ש שכתב בל׳ רש״י: ׳דהואיל ולא עירבו אנשי החצר, לא שכיחי כלי הבתים בחצר.וטעמא ד׳לא שכיחי׳, פי׳ ריב״ח: ׳..דבשלא עירבו כל חצר לעצמה לא מצו לאפוקי מאני דבתים לחצר׳.

3. כן נראה להשלים עפ״י הרש״י שלפנינו (ועי׳ לקמן הע׳ 31).

4. רש״י ד״ה אבל עירבו (בשינוי).

5. משמע לכאורה דאם ׳עירבו שתי החצירות יחד׳ מותר, ועי׳ לקמן הע׳ 39.

6. לפנינו ברש״י נוסף: ׳דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר, גזרינן׳ (ועי׳ לעיל בהע׳ 28, דגם שם החסיר מעי״ז ברש״י, ויל״ע בטעמו).

7. רש״י שם (סד״ה אבל עירבו), ונראה דס״ל דהוא ד״ה בפנ״ע.

8. כעי״ז בפירושי הגאונים (שאילתות, פרשת בשלח, שאילתא מט, הלכות גדולות, הל׳ עירובין, מהד׳ ירושלים עמ׳ קסב, ופי׳ ר״ח). ומש״כ כאן בשם הרמז״ל (שכוונתו בכ״מ לרמב״ם), מובא ע״י רחב״ש בשם ר׳ נסים גאון (עי״ש הע׳ 42). ונראה דהוא הנכון, שהרי הרמב״ם בפי׳ למשנה כתב דלר״ש, אליבה דשמואל ור׳ יוחנן, ובניגוד לדברי רב: ׳..לא נחוש שמא כשיעשו ערוב יוציאו מן הבתים לחצר ויעבירום לחצר אחרת׳, דהיינו כדפי׳ רש״י (ד״ה אבל עירבו), ולא כמפורש להלן (עי״ש הע׳ 38): ׳דילמא אתי לאפוקי.. ומעלין אותו לגג׳ (ועי׳ בפי׳ ר״ח הע׳ 42).

9. ראה לעיל (הע׳ 26) פי׳ רש״י ור״ח.

10. כ״ה גם בפי׳ רחב״ש והר״י מלוניל. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) וכן בפירש״י המובא לעיל, ליתא תי׳ ׳אם׳.

11. בשאילתות (שם) נוסף: אבל עירבו ׳חצר בפנ״ע׳. ובמאירי מבואר: ׳אבל אם עירבו כל אחת לעצמה, שנמצאו כלי הבית מצויים בחצר, ולא עירבו החצרות ביחד׳.

12. כ״ה גם בפי׳ רחב״ש. וק״ק מאי ׳אפילו׳, הא ר״ש איירי במתניתין רק ׳בכלים ששבתו בתוכן׳, דהיינו בחצר. ולכאורה צ״ל: ׳לטלטולי כלים, אעפ״י ששבתו בחצר׳. ובשאילתות הל׳: ׳אי שרית ליה לאפוקי מאני דשביתי בחצר׳.

13. כעי״ז גם בה״ג (:׳אבל עירבו, גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני בתים לגג דרך חצירו׳) ובר״ח (:חיישינן.. דילמא אתי לאפוקי מני דשבתו בבתים לחצר, ואתי לטלטולי מן החצר לגגין׳). אבל בשאילתות הלשון: ׳לגגין דאידך חצר׳. וכתב ע״ז בהעמק שאלה דצריך להגיה, דהעיקר כמוש״כ בה״ג (וראה ההע׳ הבאה).

14. כתב הרמב״ם (עירובין ג, כ): ׳וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר׳, משמע, לכאורה דמן הבית לגג שלו מותר. ואפשר לפי״ז דמה״ט ס״ל לבעל השאילתות שם (ראה הע׳ קודמת): שחששו שמא יטלטל רק ׳לגגין דאידך חצר׳. וא״כ מה שהו״ל (עי״ש הע׳ 36) מהשאילתות: ׳אבל עירבו חצר בפנ״ע׳, דייקא, דאם עירבו שתי החצירות יחד שרי אף לגג של החצר השנייה, וא״א לגזור ׳דלמא אתי לאפוקי׳... (וכעי״ז דייקנו לעיל ברש״י, עי״ש הע׳ 30). אבל לשיטת רבינו, ר״ח וה״ג ד׳בתים וגגים אינם רשות אחת׳, יש מקום לגזור גם בעירבה כל חצר בפנ״ע (וע״ע בפי׳ רחב״ש הע׳ 45).

15. עד כאן בפי׳ רחב״ש.

16. לשון בעל הלכות גדולות (שם).

17. כ״ה בה״ג.

18. לפנינו (בגמ׳ ובריף): ׳רב אמר׳.

19. כגי׳ בגמ׳, רחב״ש וריב״ח. ולפנינו ברי״ף: ׳מטלטלין׳.

20. כגי׳ הרי״ף ורחב״ש. ובגמ׳: ׳מחיצתא׳.

21. כדאמר לעיל (פט, א), ד׳במחיצות הניכרות׳, לכ״ע אמרינן ׳גוד אסיק מחיצתא׳ (ודופני הספינה הרי ׳ניכרות׳).

22. כגי׳ הרי״ף (וריב״ח ורחב״ש). ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳הן׳.

23. כ״ה גם לשון ריב״ח ורחב״ש ודלא כרש״י (שפי׳ בד״ה להבריח מים): ׳ולא לדירה׳, ואפשר ע״כ דהוא מפי׳ רנ״ג (ראה מבוא). וכ״כ בשבה״ל (ענין שבת, סי׳ צז): ׳דהנך מחיצות כיון דלא הוקפו לדירה כמאן דליתנהו דמי׳. ועי׳ בתוס׳ הרא״ש (וכ״כ התוס׳ ד״ה איתמר, או״ז והריטב״א) שכתב: ד׳ביתירה מבית סאתים איירי, כדפרש״י (ד״ה מותר לטלטל), ופליגי אי חשיבי מחיצות דספינה כעשויות לדירה או לא, אבל פשוט דכמאן דליתנהו כלל לא הוו, כדמוכח בכל דוכתא׳, אבל לפי׳ רבינו לכאורה, לא הוי מחיצתא גם בפחות מבי״ס. ופליגי אתוס׳ שכתבו (שם): ׳דבפחות מבי״ס נעשה כולו כד״א׳ [ואפשר דע״כ הוסיף תי׳ ׳כלל׳ (ראה הע׳ 50).

24. משמע דבספינה גם המחיצה או הדופן שלמעלה מן המים ׳כמאן דליתנון דמי׳. אבל מה שבתוך הספינה הוי מחיצה מעלייתא. כמוש״כ בעה״ק (בית נתיבות, שער ד, ח): ׳אם היו המחיצות המגיעות לתקרת הספינה או סמוכות לתקרה פחות משלושה אם המחיצה גבוהה שבעה ומחצה הרי זו מחיצה..׳.

25. בפי׳ ריב״ח ורחב״ש ליתא תי׳ ׳כלל׳.

26. כגי׳ הגמ׳ וכ״ה ברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו ברי״ף ליתא תי׳: ׳לשמואל׳.

הלכה כר׳ שמעון והוא שלא עירבו – אי קשיא: והלא הגגין שכיחי בהו מאני דבתים והיכי שרי ר׳ מאיר לטלטל כלים ששבתו בגגין לגג אחר וחכמים שרו מגג לחצר ניגזור משום כלי בתים דשכיחי בגגין ונהי דבגגין השוין שאין מחיצותיהן ניכרות דאסרי בין רבנן בין ר׳ מאיר להעלות כלים מן הבתים לגגין מפני שהגגין פרוצין ואוסרין זה את זה ומכל מקום בגג יחיד לרבנן או במחיצות הניכרות שרו בין רבנן בין ר׳ מאיר להעלות כלים כל אחד מביתו לגגו וכיון דשכיחי כלים דבתים בגג היכי שרי ר׳ מאיר לטלטל מגג לגג כלים ששבתו בגג ורבנן שרו מגג לחצר ניגזור משום כלים דבתים דשכיחי התם. ואין לחלק בדבריהם דסתם קאמרי ר׳ מאיר ורבנן דכל הגגין רשות אחת לר׳ מאיר ולרבנן גגין וחצרות בין כשאין מחיצות ניכרות ובין כשמחיצות ניכרות. יש לתרץ אנה מחלק רב בין עירבו לשלא עירבו דוקא בחצר דשכיחי תמיד כלים דבתים בחצר שכל תשמיש הבתים בחצר הוא אבל אין דרך הבתים להשתמש בגגין וכל מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ודכוותה אמרינן לקמן בשתי חצרות וחורבה אחת ביניהן.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה אמר רב כו׳ בההיא דג׳ חצירות כו׳. נ״ב ויש חילוק בין הא לג׳ חצירות דלא שייך למיגזר התם כל כך דכיון דלא מישתרי כלי בתי אמצעית בחיצונה אלא ע״י עירוב מידק דייק. בהו וליכא למיגזר שמא יוליכו שם כלי בתי חיצונה אחרת שלא עירבה עמה אבל הכא אי שרית כלים ששבתו בתוכה בלא עירוב יבא להוליך כלים ששבתו בתוך הבית מן התוס׳ העתקתי:

בד״ה אמר רב כו׳ והשתא סברת שמואל איפכא מדרב כו׳ עכ״ל מלת והשתא הוא מגומגם בדבריהם דמשמע דתלה הדבר במה שכתבו לעיל ויש ליישב ושיעור דבריהם כך הוא והשתא לפי׳ זה דרב סבר ר״ש גופיה לא אמר אלא בלא עירבו יש ליישב הא דסברת שמואל איפכא כו׳ דאיכא למימר דשמואל לא פליג עליה דרב להלכה דהוא נמי גזר בעירבו וכמו שגזר בההיא דג׳ חצירות לשיטת ר״ת דסבר כרבנן אלא דהכא פליג עליה דרב אליבא דר״ש דלא גזר ר״ש אפילו בעירבו כמו שלא גזר בהך דג׳ חצירות ודו״ק:

אמר רב: הלכה כר׳ שמעון, והוא שלא עירבו בני החצר כל אחד לעצמו, שאז אסור להם להוציא חפצים מבתיהם אל החצר. אבל עירבו כל אחד לעצמו אבל לא בין החצירות — לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני [שגוזרים אנו שמא יבוא להוציא את החפצים] שבבתים לחצר. שהרי מותר להם להוציאם מלכתחילה מהבתים לחצר, ואחר כך יוציאום לחצר אחרת שלא עירבה עמה, ובאופן זה אין מי שמתיר.

Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, provided that the residents of each courtyard did not establish a separate eiruv for themselves, as in that case they may not move objects from their houses into the courtyard. However, if they established a separate eiruv for each courtyard, without establishing an eiruv between the various courtyards, no, that is not the halakha, as we issue a decree lest one come to take out vessels from one of the houses to the courtyard, an action that is fundamentally permitted, and subsequently proceed to carry them out to a different courtyard with which an eiruv had not been established, which everyone agrees is prohibited.

רי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וּשְׁמוּאֵל אָמַר ^אבֵּין עֵירְבוּ בֵּין שֶׁלֹּא עֵירְבוּ וְכֵן אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִי לְחָשְׁךָ בֵּין עֵירְבוּ וּבֵין שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.

And Shmuel said: The halakha is in accordance with Rabbi Shimon, whether they established an eiruv or whether they did not establish an eiruv. And similarly Rabbi Yoḥanan said: Who whispered to you, who told you that there is a difference whether they established an eiruv or whether they did not establish an eiruv?

א. רמב״ם הלכות עירובין ג׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שע״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שע״ב:א׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות עירובין ג׳:י״ח

סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳

טור אורח חיים שע״ב:א׳

שולחן ערוך אורח חיים שע״ב:א׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי לחשך – לא גרסינן.

ושמואל אומר בין עירבו בין לא עירבו – והא דאמר שמואל בגיטין בהזורק (דף עט:) לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים בגגו של חבירו אומר ר״י דהתם לקלוט ולהוליך לביתו קאמר דכמו שאסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר ולגג שלא עירבו אפילו לר״ש כן אסור מגג וחצר לבית ודווקא מגגו של חבירו אבל מגג של עצמו יכול לקלוט ולהוליך לביתו ואין גג של חבירו אוסר עליו דשמואל לטעמיה דאמר לעיל גוד אסיק מחיצתא וא״ת מאי קמ״ל שמואל דפשיטא דאסור להוליך לביתו וי״ל דאשמעינן דאע״פ שקולט מן האויר ועדיין לא נגעו מי גשמים בגג.

מי לחשך – רש״י לא גרס ליה ואור״י דאיתא בתורת כהנים בכמה מקומות ור״ת נמי גרס ליה ומפרש מי השמיעך הלכה כר״ש בין עירבו ובין לא עירבו ורבינו שמואל פירש דקאי ארב כלומר מי הגיד לך שאתה מחלק ביניהם אינו כן אלא בין עירבו ובין לא עירבו ואית דגרסי מלחשך בתיבה אחת ומפרשי שנולד מלחש: [כדאיתא ביומא פב:].

ושמואל אמר בין עירבו בין לא עירבו. וא״ת א״כ מאי האי (דאמרינן) דקאמר שמואל בגיטין פרק הזורק (גיטין עט:) לא יעמוד אדם בגגו ויקלוט מי גשמים מגגו של חברו שכשם שדיורין חלוקים למטה כך דיורין חלוקים למעלה. י״ל דלקלוט להכניס לביתו קאמר. וא״ת א״כ מאי קמ״ל פשיטא דבהא לכולי עלמא אסור. וי״ל קמ״ל אעפ״י שקולט מן האויר עד שלא נחו מי גשמים בגג. וא״ת [א״כ מ״ש] מגגו של חברו [דנקט] ומשמע מגגו שלו שרי, ואי להכניס [לבית] קאמר אפילו מגגו שלו לתסר, דהא נפרץ במלואו לגגו של חבירו (לאסור) שהוא מקום האסור לו עם ביתו. י״ל דשמואל לטעמיה דאמר לעיל (עירובין פט.) אפילו מחיצות שאינן ניכרות [אמרינן] גוד אסיק מחיצתא, ואנן בההיא לא סבירא לן כוותיה אלא כרב דאסר, והלכתא אפילו מגגו שלו אסור. י״ל דהתם נמי בדאיכא מחיצות הניכרות וקולט מהאויר בלחוד הוא דאיצטריך ליה כמו שאמרנו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מי לחשך כו׳ מי השמיעך הלכה כר״ש כו׳. נ״ב ואין פירושו שר״י חולק על שמואל דא״כ מאי וכן ועוד מאי קאמר לשמואל ולר׳ יוחנן יאמרו ועוד לקמן פריך להדיא ומי אמר ר״י הכי אלא הכי פירושא מי השמיעך חדוש זה ואינו אלא כנבואה כדאיתא לעיל בפ׳ כיצד מעברין (עירובין דף ס:)

בא״ד ומפרשי שנולד מלחש. נ״ב פי׳ ר׳ יוחנן כדאיתא ביומא פרק יום הכפורים ע״ש:

ושמואל אמר: בין עירבו בין שלא עירבו. וכן אמר ר׳ יוחנן: מי לחשך (לחש לך, גילה לך) שיש הבדל בין עירבו ובין שלא עירבו?

And Shmuel said: The halakha is in accordance with Rabbi Shimon, whether they established an eiruv or whether they did not establish an eiruv. And similarly Rabbi Yoḥanan said: Who whispered to you, who told you that there is a difference whether they established an eiruv or whether they did not establish an eiruv?

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא לִשְׁמוּאֵל וּלְרַבִּי יוֹחָנָן יֹאמְרוּ שְׁנֵי כֵלִים בְּחָצֵר אַחַת זֶה מוּתָּר וְזֶה אָסוּר.

Rav Ḥisda strongly objects to this ruling. According to Shmuel and according to Rabbi Yoḥanan, people will say with regard to two vessels located in the same courtyard, one of which was in the courtyard when Shabbat began while the other was in the house, that moving this one, which was in the courtyard at the start of Shabbat, to another courtyard is permitted, while moving that one, which was in the house at the start of Shabbat, to another courtyard, is prohibited.

רי״ףרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה רב חסדא לשמואל ור׳ יוחנן יאמרו ב׳ כלים בחצר [וכו׳] ר׳ שמעון לטעמיה (דאמ׳) [דתנן] אמר ר׳ שמעון למה הדבר דומה לג׳ חצרות וכו׳. ואיכא למידק דהא בההיא דג׳ חצרות שייכא ור׳ שמעון דהכא לטעמיה דההיא, א״כ היכי פסיק שמואל כר׳ שמעון דהכא, והא שמואל בההיא (עירובין מח:) כרבנן סבירא ליה דאמרי אמצעית אסורה עם שניהם בגזרו כלים דידה אטו כלים (דמחיצות) [דחיצונות]. ורב נמי היכי גזיר הכא והא איהו דפסק התם כר׳ שמעון דלא גזר. ומיהו (ד)⁠הא דרב איכא לתרוצא דהתם ליכא למגזר מכלים החיצונות דכלים [לא] מחלפי ליה דאדם בקי בכליו, אבל (אין) [בין] כלים ששבתו בבית לכלים ששבתו בחצר [החיצונה] לא רמי איניש אנפשיה ולא מדכר. אלא לשמואל ודאי קשיא, דכיון דאפילו התם גזר כ״ש הכא דאיכא למגזר. וי״ל דלשמואל הוי אפשר דהתם כיון שאתה מתיר לו להוציא כליו ולהכניס בזו ובזו לא רמיא נפשייהו משתמש מזו לזו אפילו בכלים דידהו. אבל כאן שאפילו בכליו אי אתה מתיר אלא באותן ששבתו בחצר רמי אנפשייהו ומדכרי. ואע״ג דשמואל לא סבירא ליה כוותיה בההיא, בהא סבר כוותיה. והא דאמרינן הכא ר׳ שמעון לטעמיה לאו למימרא דהא דהכא כההיא ממש, אלא כיון דאפי׳ בההיא לא גזר כל שכן בהא דהכא (דהא) לא גזר, למאי דס״ל דשמואל סבירא ליה כוותיה בחדא וכרבנן בחדא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חסדא: לשמואל ולר׳ יוחנן, מעתה יאמרו אנשים: שני כלים מצויים בחצר אחת, זה ששבת בחצר וזה ששבת בבית, זה ששבת בחצר מותר בטלטול לחצר אחרת וזה ששבת בבית אסור, ויבואו להחליף ביניהם!

Rav Ḥisda strongly objects to this ruling. According to Shmuel and according to Rabbi Yoḥanan, people will say with regard to two vessels located in the same courtyard, one of which was in the courtyard when Shabbat began while the other was in the house, that moving this one, which was in the courtyard at the start of Shabbat, to another courtyard is permitted, while moving that one, which was in the house at the start of Shabbat, to another courtyard, is prohibited.

רי״ףרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ דְּלָא גָּזַר דִּתְנַן א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירְבוּ שְׁתֵּי הַחִיצוֹנוֹת עִם הָאֶמְצָעִית הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מוּתָּרוֹת עִמָּהּ וב׳וּשְׁתֵּי הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרִין זוֹ עִם זוֹ.

The Gemara answers: In this regard, Rabbi Shimon conforms to his standard reasoning, as he did not issue a decree due to these concerns. As we learned in a mishna, Rabbi Shimon said: To what is this matter comparable? It is comparable to three courtyards that are open into each other, and that are also open into a public domain. If the two outer courtyards each established an eiruv with the middle one, it is permitted for the residents of the middle one to carry into the two outer ones, and they, the residents of the two outer ones, are permitted to carry into it, but for the residents of the two outer courtyards it is prohibited to carry into each other, as they did not establish an eiruv together.

רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה ר׳ שמעון לטעמיה דלא גזר כול׳ – פירוש: ורב דאמר אבל עירבו גזרי׳ קשיא ליה דהא בשלש חצרות לא גזר ר׳ שמעון והכא אמאי גזר. ויש לומר דהתם בשלש חצרות לא גזר שמא תוציא האמצעית כלים של חיצונה זו המצויין בחצירה לחיצונה אחרת שאין דרך אדם להשתמש אלא בכליו. אבל בשעירבו שאלה ואלה הם כליו התם ודאי גזר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: ר׳ שמעון הולך בענין זה לטעמיה [לשיטתו], שלא גזר ולא חשש לכגון זה. שכן שנינו, אמר ר׳ שמעון: למה הדבר דומה, לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית כל אחד לחוד — היא החצר האמצעית, מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתי החיצונות אסורין זו עם זו.

The Gemara answers: In this regard, Rabbi Shimon conforms to his standard reasoning, as he did not issue a decree due to these concerns. As we learned in a mishna, Rabbi Shimon said: To what is this matter comparable? It is comparable to three courtyards that are open into each other, and that are also open into a public domain. If the two outer courtyards each established an eiruv with the middle one, it is permitted for the residents of the middle one to carry into the two outer ones, and they, the residents of the two outer ones, are permitted to carry into it, but for the residents of the two outer courtyards it is prohibited to carry into each other, as they did not establish an eiruv together.

רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) וְלָא גָּזַר דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְּהָא חָצֵר לְהָא חָצֵר ה״נהָכִי נָמֵי לָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְבָתִּים לְחָצֵר.

And in that case Rabbi Shimon did not issue a decree prohibiting one to carry objects from the middle courtyard to one of the outer ones lest one come to take out vessels from this outer courtyard to that outer courtyard, despite the fact that both sets of vessels are located in the middle courtyard. Here too, we do not issue a decree lest one come to take out utensils from one of the houses to the courtyard, and carry them to a different courtyard.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דהא חצר להא חצר [שמא יבוא להוציא כלים של חצר קיצונית זו לחצר קיצונית זו], אף שהחפצים מצויים שניהם בחצר האמצעית, הכי נמי [כך גם כן] לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני [גוזרים אנו שמא יבוא להוציא כלים] של הבתים לחצר.

And in that case Rabbi Shimon did not issue a decree prohibiting one to carry objects from the middle courtyard to one of the outer ones lest one come to take out vessels from this outer courtyard to that outer courtyard, despite the fact that both sets of vessels are located in the middle courtyard. Here too, we do not issue a decree lest one come to take out utensils from one of the houses to the courtyard, and carry them to a different courtyard.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גַּגּוֹת אֶחָד חֲצֵירוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּעֵירְבוּ הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מָאנֵי דְבָתִּים בְּחָצֵר.

Rav Sheshet raised an objection. We learned in the mishna that Rabbi Shimon says: Roofs, courtyards, and enclosures are all one domain with regard to vessels that were inside them when Shabbat began. But they are not one domain with regard to vessels that were inside the house when Shabbat began. Granted, if you say that it is dealing with a case where the residents of the courtyards established an eiruv, that is how you find vessels that were taken from the house in the courtyard. Because those vessels were in the house at the beginning of Shabbat, they may not be moved to a different courtyard.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היינו דמשכחת לה מאני דבתים בחצר – דאיצטריך למיתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתיב [מקשה] רב ששת, ר׳ שמעון אומר: אחד גגות אחד חצירות ואחד קרפיפות — רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שעירבו הדרים בחצר — היינו דמשכחת לה מאני [זהו האופן שמוצא אתה כלים] של הבתים בחצר, ועל זה אמר שכיון ששבתו בבית, אם הוציאום לחצר, אסור להוציאם ממנה לחצר אחרת,

Rav Sheshet raised an objection. We learned in the mishna that Rabbi Shimon says: Roofs, courtyards, and enclosures are all one domain with regard to vessels that were inside them when Shabbat began. But they are not one domain with regard to vessels that were inside the house when Shabbat began. Granted, if you say that it is dealing with a case where the residents of the courtyards established an eiruv, that is how you find vessels that were taken from the house in the courtyard. Because those vessels were in the house at the beginning of Shabbat, they may not be moved to a different courtyard.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּשֶׁלֹּא עֵירְבוּ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מָאנֵי דְבָתִּים בְּחָצֵר הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בְּכוּמְתָּא וְסוּדָרָא

However, if you say it is referring to a case where they did not establish an eiruv, under what circumstances can the case of vessels from the house in the courtyard be found? This poses a difficulty for Rav. Rav Sheshet raised the objection, and he resolved it: It refers to the case of a hat or a shawl, which one wore in the house and subsequently went out to the courtyard and placed it there. In this manner, it is possible that objects taken from the house can be found in the courtyard, even if an eiruv was not established.

רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכומתא וסודרא – ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר דרך מלבוש.

הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא – פירוש: כיון שהוציאן דרך מלבוש מותר לטלטלן בכל אותה חצר אף על פי שלא עירבה כיון דברשות הוציאן אבל מחצר לחצר אסור. ואם עירבו החצרות כולן הן כאחת ומותר לטלטלן מחצר לחצר ואף על פי שהבית לא עירב כגון שהיה אכסנאי ממבוי אחר שאינו יכול לערב עם אילו שרשות הרבים מפסקת ביניהם ובא לבוש בכליו והפשיטן בחצר זו כיון שברשות ובהיתר הביאן דרך מלבוש מותר לטלטלן מחצר לחצר שעירבו דכיון דעירבו יחד כולהו כחצר אחת דמיאן.

הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא. כלומר: שהוציאו כשהוא לובשן. וא״ת מ״מ כי איכא כומתא וסודרא לגזור. יש לומר דוקא בשעה שהוא לבוש לא גזרינן כלים ששבתו בחצר משום ליתהו, דכולי האי לא חיישינן דדילמא פשיט להו ואפיק להו, אבל אי פשיט להו אסרי כלים ששבתו בחצר משום ליתהו. א״נ י״ל דבכל ענין שרי, דכומתא וסודרא דפשט להו בחצר מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן וכו׳. וגדולה מזו אמרו לקמן (עירובין צב.) גבי חורבה דכיון דלא מנטרא כלים בגוה לא גזרינן בה. כנ״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמדובר בשלא עירבו — היכי משכחת לה מאני [כיצד מוצא אתה כלים] של הבתים בחצר? וקשה לרב! הוא מותיב לה [מקשה אותה את הקושיה הזו] והוא עצמו מפרק לה [מתרץ אותה]: בכומתא וסודרא [בכובע וסודר] שאדם לבשם בבית ויצא לבוש לחצר והניחם שם, כך שיתכן שיהיו חפצי הבית בחצר גם כשלא עירבו.

However, if you say it is referring to a case where they did not establish an eiruv, under what circumstances can the case of vessels from the house in the courtyard be found? This poses a difficulty for Rav. Rav Sheshet raised the objection, and he resolved it: It refers to the case of a hat or a shawl, which one wore in the house and subsequently went out to the courtyard and placed it there. In this manner, it is possible that objects taken from the house can be found in the courtyard, even if an eiruv was not established.

רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון