גמרא
פירוש
דֶּרֶךְ עָלָיו – חַיָּיב! הָתָם לָא נָח, הָכָא נָח.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות, פתח פתוח כלפנים, פתח נעול כלחוץ, אע״ג דלית ליה לחי, והא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח אע״פ שאין בו ד׳ צריך לחי אחר להתירו. פי׳ קס״ד באסקופת בית עסקינן דמדמשני ליה הכא באסקופת מבוי [עסקינן] ורב אשי אמר לעולם באסקופת בית עסקינן, אלמא דמעיקרא נמי ס״ד דבאסקופת בית מיירי. ובשאינו מקורה, דאי מקורה אפילו פתח נעול (כלחוץ) [כלפנים]. אי נמי קס״ד אפילו במקורה והקירוי שחוץ לדלת אינו מצטרף עם הקירוי שלפנים מן הדלת. ובמאי אילימא באסקופת רשות הרבים, פתח פתוח כלפנים והא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד, דהא באסקופה [רשות הרבים] נמי פרכינן הכי לעיל אילימא אסקופה רשות הרבים נוטל מן העני [ו]נותן לו הא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד. ואי באסקופת רשות היחיד, פתח נעול כלחוץ, והא קא משתמש מרשות היחיד לרשות הרבים. ועוד מדקא תני סיפא אם היתה אסקופה גבוהה עשרה ורחבה ד׳, מכלל דמעיקרא לא באסקופת רשות היחיד עסקינן. ובאסקופת כרמלית נמי אינה רשות לעצמה מדלא אשכח רשות לעצמה אלא (באסקופת) [באסקופה] גבוהה י׳, אע״פ שהיא רחבה ד׳ שהיא כרמלית, אינה רשות לעצמה אלא פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ. והיינו דפריך ואע״ג דלית ליה לחי מותר להשתמש תוך האסקופה כשהפתח פתוח, מהא דאמ׳ רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, ואוקימ׳ בפרק קמא [דעירובין] בשפתוח לכרמלית, לפי שמצא מין את מינו וניעור, אבל פתוח לרשות הרבים מותר. ומילתא דאחרים נמי בשפתוח לכרמלית מיירי, דאי בפתוח לרשות הרבים אמאי פתח נעול כלחוץ. והא אוקימ׳ באסקופת כרמלית, וסוף [סוף] איסורא דרבנן איכא, אלא לאו שמע מינה בפתוח לכרמלית איירו (רבנן) אחרים. ואע״ג דבפרק קמא דעירובין מוכחינן ממילתא דרב חמא דאסור להשתמש בבין הלחיים, אלמא באסקופה מבוי איירי רב חמא ולא באסקופת בית. הא לא קשיא דרב חמא תוך הפתח סתמא קאמר בין תוך פתח מבוי שהוא בין הלחיים ובין באסקופת בית, דכיון שפתוח לכרמלית והיא גופה כרמלית מצא מין את מינו וניעור, בשאינו מקורה, או אפילו במקורה לפי שהכרמלית שלפני האסקופה מושך האסקופה למה שהיא. וכי תימא דלית בה ד׳, כלומר כי אמר רב חמא צריך לחי אחר להתירו הני מילי בשיש בה ד׳ דאית בה הכשר מבוי, אי נמי כיון דאית בה ד׳ (אית בה) ניחא תשמישתיה ואיכא למיגזר דילמא אתי לאשתמושי מכרמלית שחוץ לאסקופה לבית או למבוי, ומילתא דאחרים בדלית בה ד׳, שאין בה הכשר מבוי ולא ניחא תשמישתיה. ומכל מקום בשפתוחה לכרמלית עסקינן, דאי פתוחה לרשות הרבים אמאי פתח נעול כלחוץ ואסור להשתמש מחלון שבתוך ביתו לאסקופה, והא כיון דלית בה ד׳ מקום פטור הוא ומותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, אלא לאו בשפתוח לכרמלית, ומשום הכי פתח נעול כלחוץ מפני שמצטרפת האסקופה לכרמלית שלפניה, ועוד דאיכא למגזר נמי שמא ישתמש לכרמלית שחוץ לאסקופה לבית, כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן, ואם כן אמאי פתח פתוח כלפנים והאמר רב חמא בר גוריא תוך הפתח אע״פ שאין בו ד׳ צריך לחי אחר להתירו. אי נמי יש לומר דאחרים סתמא קא תנו פתוח פתוח כלפנים, בין פתוח לרשות הרבים בין בשפתוח לכרמלית. ושני לה אמר רב יהודה הכא לאו (באסקופה) [באסקופת] בית עסקינן כדקא ס״ד מעיקרא, אלא באסקופת מבוי, ולא בשהכשרו בל[ח]י אלא בשהכשרו בקורה והאסקופה רחבה מן הקורה, שאין הקורה חופה כל האסקופה אלא מקצתה. והקורה כלפי פנים, שאם היתה הקורה כלפי חוץ אפילו פתח נעול כלפנים, דקיימא לן מותר להשתמש תחת הקורה. אבל עכשיו שקירויו כלפי פנים פתח נעול כלחוץ ואסור להשתמש תחת הקורה, לפי שהאסקופה שחוץ לקורה מושכת מה שתחת הקורה אצלה, כשם שאסור להשתמש באסקופה שחוץ לקורה אסור להשתמש נמי באסקופה שתחת הקורה גזירה האי אטו האי. ורב אשי אמר לעולם באסקופת בית עסקינן כדקא ס״ד מעיקרא, וכגון שקירה בשתי קירויות שאין בזו ד׳ ואין בזו ד׳, ואין בין זו לזו ג׳, והדלת באמצע, פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ. פירוש סבירא ליה לרב אשי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא בקורה ד׳, וכדאמרינן בעירובין קורה ד׳ מתיר בחורבה, ואם היה בקורה חיצונה ד׳ אפילו פתח נעול כלפנים, דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אבל עכשיו שאין בה ד׳ כשהפתח פתוח מצטרפת עם הקורה האחרת כיון שאין בין זו לזו ג׳, אבל כשהפתח נעול הדלת מפסיק בינתיים וליכא למימר לבוד. והוא הדין אם היה בפנימית ד׳ ובחיצונה אין׳ בה ד׳ דפתח נעול כלחוץ, ואע״ג דקורת מבוי אין בה אלא טפח דמותר להשתמש תחת הקורה, דאמרינן חודו החיצון יורד וסותם. שאני מבוי מבית (דחצר) [וחצר], דאילו מבוי [ניתר] בלחי (בקורה) [וקורה], ובחצר בעינן פס ארבעה, או משהו מכאן [ומשהו מכאן], כדאיתא בעירובין בפ״ק, בזה הענין פירש אבא מרי ז״ל שמועה זו. ורוב המפרשים והרב רבינו שלמה ז״ל עמהם פירשו דמעיקרא נמי הוה קא ס״ד דבאסקופת מבוי עסקינן. ולא דייקא לישנא כוותייהו, דמדאמר רב אשי לעולם באסקופת בית עסקינן. ויש לומר דרב אשי (אתרצא) [אתירוצא] דרב [יהודה] קאי דאוקמא באסקופת מבוי עסקינן, כלומר במבוי שהכשרו בקורה, ולא במבוי שהכשרו בלחי כדקס״ד מעיקרא.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush