גמרא
פירוש
דֶּרֶךְ עָלָיו – חַיָּיב! הָתָם לָא נָח, הָכָא נָח.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מעתה צריך להעירך על ביאור סוגיא זו והוא מה שאמרו אסקופה משמשת שתי רשויות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ שהיא אמורה באסקופת מבוי ועל דעת האומר שמותר להשתמש תחת הקורה ובין הלחיים אסור שהקורה משום היכר ובני רה״ר אינם רואים אלא פני הקורה החיצוניים והם הם המכשירים כאלו יורדים וסותמין ואע״פ שגדולי הפוסקים פסקו שאף בין הלחיים מותר סוגיא זו מוכחת לאיסור וכמו שפסקנוה במקומה לדעת רוב פוסקים והיה בעל התלמוד סבור שהוא אומר כן במבוי שהכשרו בלחי ומפני כן תמה היאך איסקופה זו ניתרת להיותה רה״י והרי סתם לחי לפנים הימנה ואין עליה תקרה והרי היא רה״ר בשאין גבוהה שלשה או כרמלית בגבוהה שלשה ואם באסקופת מקום פטור הא מ״מ סתם אמרה ועוד שבמקום פטור אין מקום לפתח פתוח ונעול והרי אסקופה זו בבין הפתח של פתחי המבוי שהלחי לפנים מהן שאינו רשאי להשתמש שם שהרי אף בין הלחיים אסור וצריך לחי אחר בחודו של פתח החיצון לכללו בפנים ולהתירו ולא סוף דבר בשבין הפתחים רחב ארבעה שהוא מקום חשוב שלא לבטלו אצל רשות הפנימי אלא אף בשאין רחב ארבעה וכן הלכה ואחר שכן מה ענין להיותה כלפנים אף בפתח פתוח עד שהעמידו דברים אלו בשני דרכים אחת באסקופת מבוי שהכשרו בקורה שמותר להשתמש תחתיה וחודה של קורה הפנימי כנגד חודה של אסקופה הפנימי ג״כ אלא שהקורה אין רחבה אלא טפח והאסקופה רחבה ארבעה ונמצא מקצת האסקופה חוץ מן הקורה והוא שאמרו חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים ולאו דוקא חציו וכל שאין במבוי זה פתח או שיש שם ואינו נעול הואיל ומקצת האסקופה נכשרת מצד תשמיש שתחת הקורה הוכשרה כולה וכשהפתח נעול אע״פ שניקב חור בדלתו להשתמש באסקופה דרך בו מ״מ נחלקה האסקופה ונעשית כל שחוץ לקורה ממנה כלחוץ ולא דקדק לומר פתח נעול מקצתה כלפנים ומקצתה כלחוץ שמה שהותר בה לא הותר מצד עצמה אלא מצד היתר תשמיש שתחת הקורה הא כל שמצד עצמה כלחוץ וכן הלכה:
ויש מפרשים פתח נעול כלחוץ אף מה שתחת הקורה שמכיון שנסתם בטלה תורת קורה וכן פירשו פתח פתוח כלפנים על מה שתחת הקורה ומ״מ בירושלמי אמרוה בהדיא כשיטתנו פתח פתוח כלה כלפנים ואח״כ רצו לפרשה באיסקופת בית שאין עליה תקרה אלא שקירה עליו להכשיר ואלו קירה במשקוף רחב ארבעה היה רה״י אף בפתח נעול מצד שכל רוחב ארבעה פי תקרה יורד וסותם ואין ירידת סתימתה מתבטלת לנעילת דלת כקורת מבוי וקורה של טפח מיהא אינו מועיל כלום בבית אלא שקירה בשני קירויים קצרים שאין באחד מהם ארבעה ולא סוף דבר אף בין שניהם וסמכם בפחות מג׳ שכשנצטרפו מתורת לבוד יש בה רחב ארבעה ונמצא הכל מקורה וכשהפתח נעול הוא חוצץ בין שני הקרויין ואין בחיצון מקום חשוב ומעתה פתח פתוח הכל כלפנים אע״פ שצירי הדלתות באמצע פתח נעול כל שבחוץ כלחוץ וכן הלכה ונמצא שאסקופה שחודה החיצון כנגד חודה של קורה החיצון אפילו פתח נעול כלה כלפנים ואל תטעה בדלתות אלו שהזכרנו במבוי שנאמר שיהא הכשרו בדלתות שאלו כן אף בפתח פתוח כל שחוץ לפתח כלחוץ אלא דלתות אלו הם שנמלכו אחר הכשרו לעילוי שמירה:
ממה שכתבנו למדת בבתים שלנו הפתוחות לרה״ר אחר שאסקופתם בצד זה תקרה מותר לנעול במנעול ובמפתח וליטול משם את המפתח ולהכניסו דרך חור שבפתח לפנים ולהוציאו כשירצה לפתוח בלא שום פקפוק והוא רבו תחת המשקוף ומכאן מצריכים רבים להעמיד רגליו על האסקופה בשעת נעילתו ופתיחתו ואין צורך שהרי עומד אדם ברה״ר ומטלטל ברה״י ובלבד שלא יוציא כמו שיתבאר הא מ״מ כל שאין עליו תקרה אסור שכל שבין הפתח צריך לחי לכללו לדין פנים ומ״מ יש מי שאומר שלא אמרו בין הפתח צריך לחי אלא בפתוח לכרמלית שהאסקופה מינה שאינה רה״י גמורה ומצא מין את מינו ונעור ועוד שיבאו לזלזל בו אבל פתוח לרה״ר דינה כרה״י והם צריכים לפרש סוגיא זו בפתוח לכרמלית ואע״פ שהיו יכולים לתרץ שזו של אחרים בפתוח לרה״ר וזו של רמי בר חמא בפתוח לכרמלית אפשר מפני שאחרים סתם אמרוה ר״ל אף בפתוח לכרמלית ועוד ממה שאמרו פתח נעול כלחוץ ובפתוח לרה״ר אף בנעול כלפנים ויש פוסקים שאף בפתוח לרה״ר כן ואע״פ שבעירובין אמרוה כדעת ראשון רבא הוא שתרצה כן וכלל אמרו אשינויא לא סמכינן אלא שגדולי הפוסקים כתבוה שם ויש מפרשים לדעת רמי בר חמא שאמר בין הפתח צריך לחי אחר בפתוחה לכרמלית אלא שבפתוחה לרה״ר דנין אותה ככרמלית ויש אוסרין בפתוחה לכרמלית במקורית ואין הדברים נראין כלל וכן נאמרו בסוגיא זו הרבה פירושים ואנו כתבנו מה שנראה לנו להכריע מתוכם לענין פירוש ולענין פסק:
למדת מ״מ שאסקופה מקום פטור כל שגבוהה שלשה ואין רחבה ארבעה על כל פנים מותרת ובטלה היא אצל כל הרשויות אלא שלגדולי הדור ראיתי שלא לבטלה אצל רה״ר הואיל ויש לה שלש מחיצות והם כוללים בדין זה שכל שאינה גבוהה שלשה ולא רחבה ארבעה ובמבוי שהכשרו בלחי או קורה אם פתוחה לרה״ר כלפנים ואם לכרמלית צריכה לחי כמו שתרצה רבא בעירובין ואם רחבה ארבעה אף בפתוחה לרה״ר צריכה לחי ולדעת גדולי הפוסקים אף ברחבה ארבעה כל שפתוחה לרה״ר אינו צריך כלום כמו שיתבאר שם:
זה שאמרו בסוגיא זו אסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה לא אסקופה דוקא שאין דרך אסקופה בכך אלא מעין אסקופה והוא שסמוכה לרה״י או שהיא בתוך רה״י והוא שאמרו כל שאתה מוצא שתי רשויות חלוקים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והן ברשות אחת כגון עמוד ברה״י גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא רשות בפני עצמו אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה״ר ומ״מ מטלטלין כגון תיבה וכיוצא בה אינן בדין זה הואיל ואין רגילים ברה״ר וכמו שהתבאר בעירובין פרק גגות ושמא תאמר והיאך פשט המנהג לטלטל בכל עמוד שבבית תדע שתמיהא זו היתה תלויה ועומדת עד שמגדולי נרבונאה תרצוה שלא נאמרה אלא בעמוד שבחצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו ולא עירבו וכבר ידעת בזו שכלים ששבתו בבית אסור להוציאן לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בכל החצר אע״פ שלא עירבו ואמר עכשיו בכלים ששבתו בחצר אסור לטלטלם בעמוד שבחצר החולק רשות לעצמו גזירה משום תל ברה״ר שטועים ומדמים רה״ר לחצר אחר שאין מטלטלין מן הבית לתוכו ופירשו שתי רשויות שהם אחת כלומר שתי רשויות כשלא עירבו שהם אחת כשיערבו ויפה פירשוה הא ברה״י עצמו לא ובמסכת עירובין פרק גגות יתרחבו בה הדברים בע״ה:
מה שנתגלגל בידינו שמותר להשתמש תחת הקורה גדולי המפרשים כתבוה אף בפתוח לכרמלית וכל שכן בפתוח לרה״ר וגדולי המחברים כתבו בה דוקא בפתוח לרה״ר הא פתוחות לכרמלית אסור שמצא מין את מינו וניעור וכן מה שכתבנו שבין הלחיים אסור לדעת קצת ושלדעת גדולי הפוסקים אף בין הלחיים מותר יש אומרים דוקא בשאין בו ארבעה אבל יש בו ארבעה לא ויש אומרים אף בשיש בו ארבעה ובמסכת עירובין יתרחבו הדברים בעניינים אלו בע״ה:
המשנה השניה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר הר״ם פי׳ ספר ידוע ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות וזאת המנחה הנזכרת בכאן ר״ל אפי׳ מנחה גדולה כל שכן מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שביארנו במסכת ברכות והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזרה שמא יארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזרה שמא יתעלף והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפי׳ לראות העורות בלבד גזרה שמא יראה בהם שום פסדא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה והטעם במניעת האכילה ואפי׳ דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזרה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה וכמו כן אין דנין סמוך לשעת התפלה ואפי׳ נגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזרה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמר ומה שאמר מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקי׳ לתפלה אינו רוצה בזה שהדיין מפסיק לקרית שמע ואינו מפסיק לתפלה אבל פי׳ הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן קרית שמע מפסיקין וקורין קרית שמע ואם הגיעה שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או הכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להגיע בעורות וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכו בדין משיתחילו בעלי הדין לטעון טענותיהם וזאת דברה בחסידים גדולים לומדי התורה תמיד כר׳ שמעון בן יחאי וחבריו וכל חכמי התלמוד אמרו מפסיקין בין לקרית שמע בין לתפלה כל שכן זולתם ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בה מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהיא מכלל שמנה עשר דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים והשני שהיא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צריך לומר לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט במחטו הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום:
אמר המאירי המשנה השניה ואינה מכלל כונת הפרק שהרי לא בערב שבת לבד היא שנויה אלא אף בחול אלא שנתגלגלה כאן על ידי מה שרצה לבאר הדברים שנאסרה עשייתן בערב שבת שמא ימשך בעשייתן לשבת והתחיל לומר שאף בחול לא ישב לפני הספר להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל תפלת המנחה ופירשו בגמ׳ אף סמוך למנחה גדולה שתחלת זמנה מחצי שבע ולמעלה וכן פירשו שלא סוף דבר בתספורת בן אלעשה וכיוצא בו שהיה מסתפר בדרך שכל השערות ראשו של זה כנגד עיקרו של זה וכיוצא בזה שיש כאן המשך גדול אלא אף בתספורת שלנו שמא ישבר הזוג והוא צריך לחזר אחר זוג אחר ולא ירגיש לזוז משם עד ששעת מנחה עוברת וכן לא יכנס למרחץ ולא סוף דבר לכל עניני מרחץ אלא אף להזיע בעלמא שמא יתעלף ותמצא לו שעתו לכך ולא לבורסקי ולא סוף דבר לתקן העורות אלא אף לעיין במקום חפירה שמתעבדין שם אם נשתהו כצורך אם לאו שמא נשתהו יותר מדאי ויהא נחפז בסלוקן ותעבור שעתו וכן לא לאכול אפי׳ סעודה קטנה שמא ימשך לגדולה הימנה ולא לדין אפילו לגמר דין שנכתב ונחתם הכל ואינו צריך אלא איש פלוני אתה חייב וכו׳ שמא תראה לדיין טענה מחודשת מעכשו ויסתור את דינו וכן בשאר הדברים כיוצא באלו שמכיון שהתחילה שעת מנחה אפי׳ גדולה אין ראוי לו להכניס עצמו בשום מלאכה עד שיתפלל ומ״מ אם התחילו אין מפסיקין אפילו הגיע זמן הקטנה ואפילו התחילו בפשיעה כגון לתספורת בן אלעשה ולסעודה גדולה ולתחלת דין וכיוצא באלו וכשהתחיל משהגיע זמן החיוב אפי׳ זמן הקטנה פירשוה בגמ׳ דוקא הואיל ויש שהות ביום הא מ״מ אם אין שהות ביום יפסיק כמו שאמרו כיון שהגיע זמן תפלה אסור לטעום כלום עד שיתפלל ושמא תאמר בזו שעל התחלת אכילה אמרה ולא שאם התחיל יפסיק א״כ היה לו לומר סמוך למנחה וכן לא היה לו להרביץ עליה שם איסור ועוד שאסר אף טעימה מועטת כגון פירות וכיוצא בהן ואלמלא שאם התחיל מפסיק לא היה אוסר הטעימה ואע״פ שנדחית שמועה זו במסכת ברכות מ״מ לא נדחית אלא במה שנראה ממנה שמפסיק אע״פ שיש שהות ביום או שלא נדחית אלא לענין איסור טעימה הא לענין קביעות סעודה אפילו קטנה לא כמו שביארנוה במקומה וכן לענין אם השעה עוברת ודאי יפסיק ויפסיק וזה שאמרו אח״כ מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפלה הוא מין הפסקה אחרת שהפסקה ראשונה פירושה שלא יפסיק ממלאכתו אלא יתפלל אחר מלאכתו וכגון שיש שהות ביום והפסקה זו פירושה שיעקור תפלה לגמרי מפני עסקו בתורה ופירוש הדברים במי שעוסק בדברי תורה שמפסיק לק״ש שהוא מן התורה ר״ל פסוק ראשון ואין מפסיק לתפלה שאינה אלא מדברי סופרים ולדעת האומר תפלה מן התורה ק״ש מיהא חמורה ממנה שהיא קבלת עול מלכות שמים ומ״מ יתבאר בגמ׳ שלא אמרו שלא להפסיק מדברי תורה לתפלה אלא למי שתורתו אומנותו אבל מי שאין תורתו אומנותו לא כל הימנו להפסיק דברי תורה לעסקיו ושלא להפסיק לתפלה וכן הדין ובפסוק ראשון של ק״ש אף מי שתורתו אומנותו מפסיק אבל לשאר ק״ש אינו מפסיק כמו שביארנו בשני של ברכות וכן הדין וחדשו בגמ׳ שבאלו שתורתם אומנותם אם היו עסוקים בהלכות שעניני הדת ותקוני ענינים שבה תלויים בה ושהם צריכים בה למעשה אין מפסיקין אף לק״ש אף לפסוק ראשון והוא שאמרו כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק״ש והעמידוה בעבור שנה וכמו שאמר ר׳ אלעזר בר צדוק כשהיינו עסוקים בעיבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לתפלה ולא לק״ש:
ושמא תאמר והיאך הקלו בתלמוד תורה משאר מצות שהעוסק במצוה פטור מן המצוה כמו שאמרו במסכת סוכה בכותבי ספרים תפלין ומזוזות וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת י״ל שהתלמוד אינו אלא להביא לידי מעשה והיאך יפקיע את המעשה והוא שאמרו בירוש׳ על זה הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא ומ״מ במצוה שאפשר לעשותה ע״י אחרים אינו מפסיק וכן למצוה שאין שעתה עוברת וכבר כתבנוה במסכת מועד קטן ומ״מ לאחר שהתפלל מתחיל במלאכתו בחול ומ״מ בערבי שבתות וימים טובים אסור מן המנחה ולמעלה אלא שאין שם נידוי או מכת מרדות ובערבי פסחים הואיל ויש בו חגיגה וקרבן מחצות ולמעלה אסור ויש שם נידוי או מכת מרדות על הדרך שיתבאר במקומו הא בחול לא נאסר אלא מטעם תפלה כמו שביארנו וקצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה על הדרך שהתבאר אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש להפסד עורות היאך יפסיק וכריסו בין שיניו ועוד שדרכם היה ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילבש בגדים הרגילים לו והיאך יפסיק על מנת לחזור לאלתר לסורו רע וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו וכן כל כיוצא באלו אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהם לחצי שיעור מתחיל ולכשיגיע זמן תפלה מפסיק וכן יש מפרשים שחולקין לפסוק אף במלאכות אלו שלא נאמרה לדעתם משנה זו אלא בסמוך למנחה קטנה אבל בסמוך למנחה גדולה מתחילין ואע״פ שנדחית בגמ׳ לא נדחית אלא מפני שהוא כנגד דבריו של ר׳ יהושע בן לוי שאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם לטעום וכבר נדחו דברי ר׳ יהושע במסכת ברכות פרק השחר ומעתה תחזור משנתנו לביאור מנחה קטנה או למנחה גדולה ולענין מלאכה ארוכה כגון תספורת בן אלעשא ובורסקי גדולה וסעודה גדולה ותחלת דין וכיוצא באלו ומ״מ אנו כבר ביארנו שלא נדחו דברי ר׳ יהושע לענין זה ולא עוד אלא שרב אחא בר יעקב תרצה כמו שכתבנוה ואין לדחות דבריו בלא ראיה וקצת מפרשים כוללים בדין זה מצד שמועות שבסוגיא זו עם מה שנצטרף להם משמועות שבפרק לולב הגזול לפי מה שהם מיישבים בפירוש אותן השמועות שכל בדרבנן כגון תפלה שהזכרנו וכגון נטילת לולב ביום טוב שני שאם יש שהות ביום אינו מפסיק חוץ מתפלת ערבית לדעת האומר חובה שמפסיק אע״פ שהתחיל במכשירי המלאכה הואיל ולא התחיל בגופה מחשש שכרות כמו שיתבאר למטה וכל בדאוריתא מפסיק אע״פ שיש שהות ביום כל שהתחיל אחר זמן החייוב אבל אם התחיל קודם זמן החייוב אינו מפסיק עד שיעבור הזמן מכל וכל והעוסק בדברי תורה אינו מפסיק לכלום עד שעה שיעבור הזמן מכל וכל שמפסיק לכל המצות על הדרך שביארנו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
ממה שכתבנו למדת בבתים שלנו הפתוחות לרה״ר אחר שאסקופתם בצד זה תקרה מותר לנעול במנעול ובמפתח וליטול משם את המפתח ולהכניסו דרך חור שבפתח לפנים ולהוציאו כשירצה לפתוח בלא שום פקפוק והוא רבו תחת המשקוף ומכאן מצריכים רבים להעמיד רגליו על האסקופה בשעת נעילתו ופתיחתו ואין צורך שהרי עומד אדם ברה״ר ומטלטל ברה״י ובלבד שלא יוציא כמו שיתבאר הא מ״מ כל שאין עליו תקרה אסור שכל שבין הפתח צריך לחי לכללו לדין פנים ומ״מ יש מי שאומר שלא אמרו בין הפתח צריך לחי אלא בפתוח לכרמלית שהאסקופה מינה שאינה רה״י גמורה ומצא מין את מינו ונעור ועוד שיבאו לזלזל בו אבל פתוח לרה״ר דינה כרה״י והם צריכים לפרש סוגיא זו בפתוח לכרמלית ואע״פ שהיו יכולים לתרץ שזו של אחרים בפתוח לרה״ר וזו של רמי בר חמא בפתוח לכרמלית אפשר מפני שאחרים סתם אמרוה ר״ל אף בפתוח לכרמלית ועוד ממה שאמרו פתח נעול כלחוץ ובפתוח לרה״ר אף בנעול כלפנים ויש פוסקים שאף בפתוח לרה״ר כן ואע״פ שבעירובין אמרוה כדעת ראשון רבא הוא שתרצה כן וכלל אמרו אשינויא לא סמכינן אלא שגדולי הפוסקים כתבוה שם ויש מפרשים לדעת רמי בר חמא שאמר בין הפתח צריך לחי אחר בפתוחה לכרמלית אלא שבפתוחה לרה״ר דנין אותה ככרמלית ויש אוסרין בפתוחה לכרמלית במקורית ואין הדברים נראין כלל וכן נאמרו בסוגיא זו הרבה פירושים ואנו כתבנו מה שנראה לנו להכריע מתוכם לענין פירוש ולענין פסק:
למדת מ״מ שאסקופה מקום פטור כל שגבוהה שלשה ואין רחבה ארבעה על כל פנים מותרת ובטלה היא אצל כל הרשויות אלא שלגדולי הדור ראיתי שלא לבטלה אצל רה״ר הואיל ויש לה שלש מחיצות והם כוללים בדין זה שכל שאינה גבוהה שלשה ולא רחבה ארבעה ובמבוי שהכשרו בלחי או קורה אם פתוחה לרה״ר כלפנים ואם לכרמלית צריכה לחי כמו שתרצה רבא בעירובין ואם רחבה ארבעה אף בפתוחה לרה״ר צריכה לחי ולדעת גדולי הפוסקים אף ברחבה ארבעה כל שפתוחה לרה״ר אינו צריך כלום כמו שיתבאר שם:
זה שאמרו בסוגיא זו אסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה לא אסקופה דוקא שאין דרך אסקופה בכך אלא מעין אסקופה והוא שסמוכה לרה״י או שהיא בתוך רה״י והוא שאמרו כל שאתה מוצא שתי רשויות חלוקים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והן ברשות אחת כגון עמוד ברה״י גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא רשות בפני עצמו אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה״ר ומ״מ מטלטלין כגון תיבה וכיוצא בה אינן בדין זה הואיל ואין רגילים ברה״ר וכמו שהתבאר בעירובין פרק גגות ושמא תאמר והיאך פשט המנהג לטלטל בכל עמוד שבבית תדע שתמיהא זו היתה תלויה ועומדת עד שמגדולי נרבונאה תרצוה שלא נאמרה אלא בעמוד שבחצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו ולא עירבו וכבר ידעת בזו שכלים ששבתו בבית אסור להוציאן לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בכל החצר אע״פ שלא עירבו ואמר עכשיו בכלים ששבתו בחצר אסור לטלטלם בעמוד שבחצר החולק רשות לעצמו גזירה משום תל ברה״ר שטועים ומדמים רה״ר לחצר אחר שאין מטלטלין מן הבית לתוכו ופירשו שתי רשויות שהם אחת כלומר שתי רשויות כשלא עירבו שהם אחת כשיערבו ויפה פירשוה הא ברה״י עצמו לא ובמסכת עירובין פרק גגות יתרחבו בה הדברים בע״ה:
מה שנתגלגל בידינו שמותר להשתמש תחת הקורה גדולי המפרשים כתבוה אף בפתוח לכרמלית וכל שכן בפתוח לרה״ר וגדולי המחברים כתבו בה דוקא בפתוח לרה״ר הא פתוחות לכרמלית אסור שמצא מין את מינו וניעור וכן מה שכתבנו שבין הלחיים אסור לדעת קצת ושלדעת גדולי הפוסקים אף בין הלחיים מותר יש אומרים דוקא בשאין בו ארבעה אבל יש בו ארבעה לא ויש אומרים אף בשיש בו ארבעה ובמסכת עירובין יתרחבו הדברים בעניינים אלו בע״ה:
המשנה השניה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר הר״ם פי׳ ספר ידוע ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות וזאת המנחה הנזכרת בכאן ר״ל אפי׳ מנחה גדולה כל שכן מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שביארנו במסכת ברכות והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזרה שמא יארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזרה שמא יתעלף והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפי׳ לראות העורות בלבד גזרה שמא יראה בהם שום פסדא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה והטעם במניעת האכילה ואפי׳ דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזרה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה וכמו כן אין דנין סמוך לשעת התפלה ואפי׳ נגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזרה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמר ומה שאמר מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקי׳ לתפלה אינו רוצה בזה שהדיין מפסיק לקרית שמע ואינו מפסיק לתפלה אבל פי׳ הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן קרית שמע מפסיקין וקורין קרית שמע ואם הגיעה שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או הכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להגיע בעורות וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכו בדין משיתחילו בעלי הדין לטעון טענותיהם וזאת דברה בחסידים גדולים לומדי התורה תמיד כר׳ שמעון בן יחאי וחבריו וכל חכמי התלמוד אמרו מפסיקין בין לקרית שמע בין לתפלה כל שכן זולתם ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בה מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהיא מכלל שמנה עשר דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים והשני שהיא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צריך לומר לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט במחטו הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום:
אמר המאירי המשנה השניה ואינה מכלל כונת הפרק שהרי לא בערב שבת לבד היא שנויה אלא אף בחול אלא שנתגלגלה כאן על ידי מה שרצה לבאר הדברים שנאסרה עשייתן בערב שבת שמא ימשך בעשייתן לשבת והתחיל לומר שאף בחול לא ישב לפני הספר להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל תפלת המנחה ופירשו בגמ׳ אף סמוך למנחה גדולה שתחלת זמנה מחצי שבע ולמעלה וכן פירשו שלא סוף דבר בתספורת בן אלעשה וכיוצא בו שהיה מסתפר בדרך שכל השערות ראשו של זה כנגד עיקרו של זה וכיוצא בזה שיש כאן המשך גדול אלא אף בתספורת שלנו שמא ישבר הזוג והוא צריך לחזר אחר זוג אחר ולא ירגיש לזוז משם עד ששעת מנחה עוברת וכן לא יכנס למרחץ ולא סוף דבר לכל עניני מרחץ אלא אף להזיע בעלמא שמא יתעלף ותמצא לו שעתו לכך ולא לבורסקי ולא סוף דבר לתקן העורות אלא אף לעיין במקום חפירה שמתעבדין שם אם נשתהו כצורך אם לאו שמא נשתהו יותר מדאי ויהא נחפז בסלוקן ותעבור שעתו וכן לא לאכול אפי׳ סעודה קטנה שמא ימשך לגדולה הימנה ולא לדין אפילו לגמר דין שנכתב ונחתם הכל ואינו צריך אלא איש פלוני אתה חייב וכו׳ שמא תראה לדיין טענה מחודשת מעכשו ויסתור את דינו וכן בשאר הדברים כיוצא באלו שמכיון שהתחילה שעת מנחה אפי׳ גדולה אין ראוי לו להכניס עצמו בשום מלאכה עד שיתפלל ומ״מ אם התחילו אין מפסיקין אפילו הגיע זמן הקטנה ואפילו התחילו בפשיעה כגון לתספורת בן אלעשה ולסעודה גדולה ולתחלת דין וכיוצא באלו וכשהתחיל משהגיע זמן החיוב אפי׳ זמן הקטנה פירשוה בגמ׳ דוקא הואיל ויש שהות ביום הא מ״מ אם אין שהות ביום יפסיק כמו שאמרו כיון שהגיע זמן תפלה אסור לטעום כלום עד שיתפלל ושמא תאמר בזו שעל התחלת אכילה אמרה ולא שאם התחיל יפסיק א״כ היה לו לומר סמוך למנחה וכן לא היה לו להרביץ עליה שם איסור ועוד שאסר אף טעימה מועטת כגון פירות וכיוצא בהן ואלמלא שאם התחיל מפסיק לא היה אוסר הטעימה ואע״פ שנדחית שמועה זו במסכת ברכות מ״מ לא נדחית אלא במה שנראה ממנה שמפסיק אע״פ שיש שהות ביום או שלא נדחית אלא לענין איסור טעימה הא לענין קביעות סעודה אפילו קטנה לא כמו שביארנוה במקומה וכן לענין אם השעה עוברת ודאי יפסיק ויפסיק וזה שאמרו אח״כ מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפלה הוא מין הפסקה אחרת שהפסקה ראשונה פירושה שלא יפסיק ממלאכתו אלא יתפלל אחר מלאכתו וכגון שיש שהות ביום והפסקה זו פירושה שיעקור תפלה לגמרי מפני עסקו בתורה ופירוש הדברים במי שעוסק בדברי תורה שמפסיק לק״ש שהוא מן התורה ר״ל פסוק ראשון ואין מפסיק לתפלה שאינה אלא מדברי סופרים ולדעת האומר תפלה מן התורה ק״ש מיהא חמורה ממנה שהיא קבלת עול מלכות שמים ומ״מ יתבאר בגמ׳ שלא אמרו שלא להפסיק מדברי תורה לתפלה אלא למי שתורתו אומנותו אבל מי שאין תורתו אומנותו לא כל הימנו להפסיק דברי תורה לעסקיו ושלא להפסיק לתפלה וכן הדין ובפסוק ראשון של ק״ש אף מי שתורתו אומנותו מפסיק אבל לשאר ק״ש אינו מפסיק כמו שביארנו בשני של ברכות וכן הדין וחדשו בגמ׳ שבאלו שתורתם אומנותם אם היו עסוקים בהלכות שעניני הדת ותקוני ענינים שבה תלויים בה ושהם צריכים בה למעשה אין מפסיקין אף לק״ש אף לפסוק ראשון והוא שאמרו כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק״ש והעמידוה בעבור שנה וכמו שאמר ר׳ אלעזר בר צדוק כשהיינו עסוקים בעיבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לתפלה ולא לק״ש:
ושמא תאמר והיאך הקלו בתלמוד תורה משאר מצות שהעוסק במצוה פטור מן המצוה כמו שאמרו במסכת סוכה בכותבי ספרים תפלין ומזוזות וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת י״ל שהתלמוד אינו אלא להביא לידי מעשה והיאך יפקיע את המעשה והוא שאמרו בירוש׳ על זה הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא ומ״מ במצוה שאפשר לעשותה ע״י אחרים אינו מפסיק וכן למצוה שאין שעתה עוברת וכבר כתבנוה במסכת מועד קטן ומ״מ לאחר שהתפלל מתחיל במלאכתו בחול ומ״מ בערבי שבתות וימים טובים אסור מן המנחה ולמעלה אלא שאין שם נידוי או מכת מרדות ובערבי פסחים הואיל ויש בו חגיגה וקרבן מחצות ולמעלה אסור ויש שם נידוי או מכת מרדות על הדרך שיתבאר במקומו הא בחול לא נאסר אלא מטעם תפלה כמו שביארנו וקצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה על הדרך שהתבאר אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש להפסד עורות היאך יפסיק וכריסו בין שיניו ועוד שדרכם היה ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילבש בגדים הרגילים לו והיאך יפסיק על מנת לחזור לאלתר לסורו רע וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו וכן כל כיוצא באלו אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהם לחצי שיעור מתחיל ולכשיגיע זמן תפלה מפסיק וכן יש מפרשים שחולקין לפסוק אף במלאכות אלו שלא נאמרה לדעתם משנה זו אלא בסמוך למנחה קטנה אבל בסמוך למנחה גדולה מתחילין ואע״פ שנדחית בגמ׳ לא נדחית אלא מפני שהוא כנגד דבריו של ר׳ יהושע בן לוי שאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם לטעום וכבר נדחו דברי ר׳ יהושע במסכת ברכות פרק השחר ומעתה תחזור משנתנו לביאור מנחה קטנה או למנחה גדולה ולענין מלאכה ארוכה כגון תספורת בן אלעשא ובורסקי גדולה וסעודה גדולה ותחלת דין וכיוצא באלו ומ״מ אנו כבר ביארנו שלא נדחו דברי ר׳ יהושע לענין זה ולא עוד אלא שרב אחא בר יעקב תרצה כמו שכתבנוה ואין לדחות דבריו בלא ראיה וקצת מפרשים כוללים בדין זה מצד שמועות שבסוגיא זו עם מה שנצטרף להם משמועות שבפרק לולב הגזול לפי מה שהם מיישבים בפירוש אותן השמועות שכל בדרבנן כגון תפלה שהזכרנו וכגון נטילת לולב ביום טוב שני שאם יש שהות ביום אינו מפסיק חוץ מתפלת ערבית לדעת האומר חובה שמפסיק אע״פ שהתחיל במכשירי המלאכה הואיל ולא התחיל בגופה מחשש שכרות כמו שיתבאר למטה וכל בדאוריתא מפסיק אע״פ שיש שהות ביום כל שהתחיל אחר זמן החייוב אבל אם התחיל קודם זמן החייוב אינו מפסיק עד שיעבור הזמן מכל וכל והעוסק בדברי תורה אינו מפסיק לכלום עד שעה שיעבור הזמן מכל וכל שמפסיק לכל המצות על הדרך שביארנו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush