פתח (תפתח) [פתוח]א כלפנים, פיר׳ מותר להכניס ממנה לפנים.
פתח נעול כלחוץ, פיר׳ ומותר להוציא ממנה לחוץ.
אמ׳ (ר׳ כהנא) [רב יהודה אמר רב הכא]ב באסקופת מבוי עסיקינן וכו׳ג
{רש״י}
[פתח פתוח כו׳,]ד קא סלקא דעתא במבוי שהכשירו בלחי ולחיו לפנים מן האסקופה. והיינו דקא מתמה, ואע״ג דלית ליה לחי מבחוץ והא אמ׳ ר׳ חמא וכו׳.
תוך הפתח, של מבוי היינו רוחבה האסקופה.
צריך לחי אחר להתירו, שלחיו המתיר את המבוי סתמיה כנגד האסקופה וזקוף עליה. וקא סבר אסור להשתמש כנגדז הלחי אלא (מחורו) [מחודו]ח הפנימי ולפנים דהויט הכר המחיצה.
וכי תימ׳ דלית בה [רחב ד׳],י במשך עובי החומה לפי׳ אינה רשות (לעצמו) [לעצמה],כ ומותר להשתמש כנגד הלחי (מחורו) [מחודו]ל החיצון שהוא שווה לאסקופה אצל רשות הרבים, ואין לך לחי [גדול]מ מעובי החומה שמיכן ומיכן ובהןנ המבוי מותר.ס
הכא באסקופות מבוי (עם הי׳, בדק אמות) [עסקינן, כדקאמרת]ע אבל לא במבוי שהכשירו [בלחי אלא במבוי שהכשרו]פ בקורה. וקורת (ממבוי) [המבוי]צ שיעור רחבה טפח בפרק קמא דעירובין,ק והאסקופה ועובי הפתחר רחבין הן, נמצא חציו של עובי הפתח מקורה, וחציו אינו מקורה וכגון שהניח הקורה כלפי פנים לצד המבוי. הולכך פתח פתוח [כלפנים]ש (מחורה) [מחודה]ת החיצון של קורה ולפנים. וסבר לה כמאן דאמ׳ מותר להשתמש תחת הקורה, או משום טעמ׳ דהכירא (מלבד) [מלבר]א כדמפרש פלוגתיהו בעירובין,ב אי(ן)ג משום דקורה משום מחצה (כ)דאמרי׳ד (קורה) [חודה]ה החיצון יורד וסותם.
פתח נעול, והדלת שוקף בפני האסקופה [הפנימית וכל האסקופה]ו חוץ לדלת.
כלחוץ, אפי׳ז תחת הקורה. דכיון שנסתם המבוי בטלה לה [קורה]ח וליכא למימ׳ יורד וסותם, דכל מחיצה שאין (בה) [בין]ט חלל המחיצות ד׳ אינהי מחיצה ולא שיכא בהכ תורת (גור) [גוד]ל אחית. ולהכי לא אוקומהמ באסקופת בית, דסתם בית פתח שלו יש [לו]נ משקוף מלמעלה, ונמצא עובי הפתח (כולן) [כולו]ס מקורה [ו]אפי׳ע פתח נעול אמרי[נן]פ יורד וסותם שהרי יש בחלל עביו ד׳ ביןצ הדלת לסתימת פי תקרה.ק והוא הדין [דמצי]ר לאוקמה בכולו [מקורה]ש אלא שאין ברחב עביו ד׳, אלא משום דסתם עובי חומהת לא הוי פחות מד׳.
באסקופת בית, שכולןא פתח מקורה. והיינו טעמ׳ דפתח נעול כלחוץ, כגון שקירה את עובי הפתח בשתי קורות. דאלו (תיקרא) [תקרה]ב [ש]ישג בה ד׳ והואד אמרי׳ה יורד וסותם ותו לא אתיא נעילת דלת מבטלהו למחיצה ואפי׳ הוא שוקף באמצעיתו, דלא דאמי למבוי דקורת מבוי קצרה היא ולא הוכשרה אלא למבוי, הולכך פתח נעול בטלה להז תורתח קורה דהא אזל ליה מבוי. אבל תקרת ד׳ לא בטלה ירידת סתימהט בנעילת הדלת [ד]הילכ׳י למשה מסיני הוא (גור) [גוד]כ ולבוד ודופן עקומה במקום ד׳. והכא טעמ׳ משום דשתי קורות הוו שאין בזול ולא בזו ד׳ ואין ביניהם ג׳ והדלת מתוקן להיות נועל באמצע. הולכך פתח פתוח כלפנים, דכיון דאין ביניהם ג׳ אמרי[נן]מ לבוד והויא כחדא ופיה החיצון יורד וסותם דה(י)אנ השתא אית בה ד׳.
פתח נעול [כלחוץ],ס כיון דבאמצע הוא נמצא מפסיק ביניהן ומחלקן זו מזו שאינן (נראית) [נראות]ע יחד [לומר בהן לבוד].פ וליכא למימ׳ בחיצונה פיה יורד וסותם דהא לית (בהדי) [בה ד׳].צ
ואם היתה אסקופה [גבוהה]ק י׳ ורחבה ד׳ הרי זו רשות לעצמה,ר
רבסז״ל: אחרים אומ׳ אסקופה משמשת שתי רשויות וכו׳, פיר׳ש אסקופה פחותה מי׳, דהא כליל לה בהדי רשות הרבים,ת ולית לה רחב ד׳, קסבר תנא קמ׳ דהאי אסקופה מקום פטור [ו]משתמשת עם שתי רשויות כאחת, דקא תאני אדם עומד על האסקופה וכו׳. ופליגי אחרים עליה בה דסברי לעולם אינה מקום פטור אלא זימנין היא רשות היחיד וזמנין רשות הרבים. (כשהפחת) [כשהפתח]א פתוח היא רשות אחד בהדי הבית והותרה להשתמש בו ונאסרה אותה להשתמש ברשות הרבים. וכשהוא נעול הויא רשות אחד בהדי רשות רבים והותרה לרשות הרבים ונאסרה לרשות היחיד.
(ואשקינן) [ואקשינן] ליה, ואע״ג דלית ליה לחי, פיר׳ וכי הוי הפתח [פתוח] (מימיחשבא) [מי מיחשבא] בכלל הבית ואע״ג דלית ליה לחי, (פיר׳ וכי הוי הפתח) והא אמ׳ ר׳ חמא בר גוריא אמ׳ רב בגמ׳ בפירקא קמא דעירוביןב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, פיר׳ בשני המזוזות, פיר׳ היכא דליכא קורה (דכותה) [דנמצא]ג האי אסקופה פרועה דאי מיכסיא אמאי [הוי] רשות הרבים.
אמ׳ רבד הכא באסקופהה מבוי עסיקינן חציה מקורה וחציה אינה מקורה,ו פיר׳ של אסקופה. וחציה אינה מקורה.ז
וקירויה כלפי פנים פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ, פיר׳ כיון (דבפלגה) [דבפלגא] מקורה כשהפתח פתוח הוי הקירוי כקורה לחייבו, רב לטעמיה דאמ׳ח מותר לטלטל תחת הקורה. אוט יתר פלגא כלבוד דאמי.
כשהפתח נעול, (ואו בריר) [ואז ברור]י דלא הויא קורה ומיחשבא בהדי רשות הרבים. ומשום כך אוקמה באסקופת מבוי, (דבר) [דבו] שרי רב (לטלטליה) [לטילטולי] תחת הקורה,כ ותו (דאסקופה) [דאסקופת] בית ליתה פרועה.
רשות היחיד מי׳ גובה רוחב ד׳ עד הרקיע. וכל היכא דליכא רחב ד׳ בין פחות מי׳ בין יותר ואפי׳ עד (הקרקע) [הרקיע] הוי מקום פטור. כרמלית מג׳ טפחי׳ גובה עד עשרה ולא י׳ בכלל והוא דאיכא רחב ארבעה.
א. כ״ה לפנינו
ב. לפנינו
ג. נשמט פירושו
ד. ד׳
ה. בד׳, דהיינו רחב
ו. בד׳, שהלחי
ז. בד׳, נגד
ח. ד׳
ט. בד׳, הוי
י. ד׳
כ. ד׳
ל. ד׳
מ. ד׳
נ. בד׳, שבהם
ס. בד׳, ניתר
ע. ד׳
פ. ד׳
צ. ד׳
ק. יג:
ר. בד׳ מוסיף, מסתמא
ש. ד׳
ת. בד׳, מחוד
א. ד׳
ב. ח:
ג. בד׳, או
ד. כד׳
ה. ד׳
ו. ד׳
ז. בד׳, ואפילו
ח. ד׳
ט. ד׳
י. בד׳, אינן מחיצות
כ. בד׳, בהו
ל. ד׳
מ. בד׳, אוקמא
נ. ד׳
ס. ד׳
ע. כד׳
פ. כד׳
צ. בד׳, מן
ק. בד׳, התקרה
ר. ד׳
ש. בד׳, כולו.
ת. בד׳, החומה
א. בד׳, שכולו
ב. ד׳
ג. ד׳
ד. נראה מיותר, ובד׳ ליתא
ה. בד׳ מוסיף, בה
ו. בד׳, ומבטל
ז. בד׳ ליתא
ח. בד׳, מתורת
ט. בד׳, סתימתה
י. ד׳
כ. ד׳
ל. בד׳ מוסיף, ארבעה
מ. ד׳
נ. ד׳
ס. ד׳
ע. ד׳
פ. ד׳
צ. ד׳
ק. לפנינו
ר. נשמט הפירוש
ש. כיוצ״ב פירש בתוס׳ רי״ד דס״ד דאיירי באסקופת מקום פטור ופליג את״ק כו׳
ת. ר״ל שנותן להעומד ברה״ר
א. כלפנינו
ב. ט.
ג. כ״נ
ד. לפנינו, אמר רב יהודה אמר רב
ה. נדצ״ל, באסקופת. וכלפנינו
ו. לפנינו, עסקינן חציו מקורה וחציו שאינו מקורה
ז. נראה שנכפל מקודם. ויתכן דאינו כפול ושצ״ל, פיר׳ חציה של אסקופה מקורה וחציה, כו׳
ט. חסר מהפירוש, וצ״ע איך להשלימו
י. כ״נ
כ. עי׳ תוד״ה אמר