×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר: לְמַעְלָה מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – עֵירוּבוֹ עֵירוּב, לְמַטָּה מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.
One who intended to establish his Shabbat abode in the public domain at a specific site must place food sufficient for two meals for that site to be considered his legal residence. And if he placed the food used for his eiruv in a pit above ten handbreadths, i.e., less than ten handbreadths below ground level, his eiruv is an eiruv. If he placed the eiruv below ten handbreadths from ground level, his eiruv is not an eiruv. Because the pit is a private domain and he may not carry the eiruv from that private domain to a public domain, where he has established his residence, the eiruv is invalid.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבת ח ע״ב} אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפה רמא וזקפה לא מחייב עד דעקר להו. {פי׳ ר״ח} פיר׳ זירזא דקני חבילה של קנים כגון שהיתה מוטלת על הארץ והגביה הקצה האחד והקצה האחר מונח על1 [הקרקע]⁠2 והעמידה והשליכה לפניו וחזר והגביה הקצה האחר שהיה מונח על הארץ והעמידה והשליכה לפניו וחזר והגביה3 אפי׳ כל היום כולו לא מיחייב שהרי לא עקר אותה מעל הארץ:
1. כ״י נ מוסיף: ״גבי״.
2. הקרקע: כך ב-גד, גי, גטו, גיט, גכא, גפא, ר״ח, עיתים. כ״י א: ״הארץ״ (בהתאם להמשך המשפט).
3. לפניו וחזר והגביה: חסר ב-גטו, גפא, כ״י נ, ר״ח, עיתים.
נתכוין לשבות ברה״ר – המערב עירובי תחומין עירובו קונה לו שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא גורם דהתם שייך איניש ואע״פ שהוא בתוך העיר כשקדש היום.
למעלה מי׳ טפחים עירובו עירוב – קס״ד דיכול ליטלו בשבת.
{ספר הנר}
אמ׳ ר׳ יוחנן מקום שאין בו ד׳ על ד׳ וכו׳, פיר׳ מקום פטור הוא כגון האסקופה, שהיא בין רשות הרבים ובין רשות היחיד.
מותר לבני רשות הרבי׳א ול/בני רשו׳ היחיד לכתף עליה ובלבד שלא יחליפו, פיר׳ ובלבד שלא יחליפו זה לזה, וכדתניאב שלא יטול מן העניג ויתן לבעל הבית וכו׳.
א. לפנינו להפך
ב. ו.
ג. לפנינו להפך
כבר ידעת במי שעירב עירובי תחומין שעירובו קונה לו שביתה לילך ממקומו ולהלן אלפים לכל רוח כאלו שבת שם ומ״מ צריך שיהא עירובו במקום שאלו היו הוא שם בין השמשות היה יכול ליטלו ולאכלו מעתה אם נתכוון לשבות ברה״ר צריך שלא יתן עירובו ברה״י ואם נתכוון לשבות ברה״י צריך שלא יתן עירובו ברה״ר שכל שהוא שובת ברשות א׳ ועירובו ברשות אחרת הואיל ולא היה יכול להביאו במקום שביתתו בין השמשות שהיא שעת קניה לא קנה לו ומ״מ כל שנתכוון לשבות ברה״י או ברה״ר ונתנו בכרמלית עירובו עירוב הואיל וטלטול כרמלית עם רה״ר או רה״י אינה אלא שבות במקום מצות עירוב לא גזרו שהרי סתם עירוב פת לדבר מצוה הוא שאין מערבין לדבר הרשות אלא ברגליו כמו שיתבאר במקומו:
מעתה נתכוון לשבות ברה״ר והניח עירובו בבור שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו כלום אפילו נתנו סמוך לשפתו שמ״מ רה״י הוא בכל מקום שבו והוא שתמהו בסוגיא זו אילימא דאית ביה עשרה מאי למעלה וכו׳ כלומר מה אתה צריך בו מעלה ומטה והרי כלו רה״י הוא והרי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר לא היה שם גובה עשרה והוא שקרוי כאן למעלה מעשרה עירובו עירוב ולא מצד שנדונהו כרה״ר כדין עמוד גבוה תשעה שהרי אין גומא בכלל זה כמו שביארנו אלא שאע״פ שהוא כרמלית אין שבות במקום עירוב ואין צ״ל אם היה בור זה בבקעה והוא שובת בה שהכל כרמלית:
ממה שאמרו בסוגיא זו זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית הואיל ואינו עמוק עשרה אתה למד שהכרמלית כשם שאינה תופסת אוירה למעלה מעשרה כך אינה תופסת תחתיה למטה מעשרה וכל שיש בור בבקעה בעומק עשרה ורחב ארבעה רה״י הוא ואם אין רחב ארבעה מקום פטור הוא שהרי כשתירץ הוא ועירובו בכרמלית מודה הוא שהוא צריך לבור שאין בו עשרה הא אם יש בו עשרה רה״י הוא וכן יראה בפרק הדר במה שאמרו שם סלע שבים בזמן שגבוה עשרה ורחב ד׳ אין מטלטלין מתוכו לים שהסלע רה״י אע״פ שהוא בתוך הכרמלית וא״כ מה שאמרו בפרק הזורק שהזורק מן הים לאיסטריא או מאיסטריא לים פטור היא כנגד שמועות אלו ושמועות אלו מכוונות לדעת ר׳ שמעון שאמר שם אם יש במקום שזרק עומק עשרה ורוחב ארבעה חייב:
וגדולי המחברים כתבו בור בכרמלית אפי׳ עמוק מאה אמה ורוחב ארבעה הרי היא ככרמלית אלא שצוו לתקן אם אינו רחב ארבעה ואיני יודע מה הועילו בתקנתם ואם ברחב ארבעה מודים שהוא רה״י אף כשאין רחב ארבעה יודו שהוא מקום פטור וכבר הגיהו עליהם גדולי המגיהים ופירשו בזו שבפרק הזורק שלא אמרוה חכמים אלא בבורות שבים שמי הים צפין על פיהם ועושין הכל רשות אחת אבל בורות שביבשה שכרמלית בשפתו רה״י גמורה היא ומ״מ לגדולי הדור ראיתי שפירשו לדעת רבנן באיסרטיא אף ביבשה והביאוה מן התוספתא שבמסכת שבת סרטיא על גבי בקעה זרק מן האיסרטיא לבקעה פטור ר׳ שמעון אומר אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים חייב אלמא לרבנן אף ביבשה פטור ומעתה כל שאמרו שהוא כרה״י אפשר שבאה לדעת ר׳ שמעון ומ״מ בסלע שבים הם מודים לאסור הואיל ומוחלק וניכר מן הים ואין היקף הים מונעתו שאף כל העולם אוקיינוס מקיפו כמו שאמרוה שם בפרק פסין והרי ספינה בזמן שגבוהה עשרה אסור לטלטל ממנה לים וכן חוככים לומר בכל תל ועמוד שבכרמלית בגובה עשרה ורוחב ארבעה ולא נחלקו אלא בבור שאין חילוק רשות שבו ניכר ולדעת זה חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה שדנוהו כרה״י צריך לפרשו ברה״ר והוא תמה:
כבר ביארנו שאגם מים שברה״ר עמוק עשרה ורחב ארבעה כרמלית הוא ורה״י אינו שכל שהוא מלא מים כקרקע עבה הוא ומ״מ כל שאין בו עשרה נקרא רקק וכל שרה״ר מהלכת בו רה״ר הוא והזורק לתוכו חייב הא אם אין שם הילוך אע״פ שהם משתמשין בו לתשמיש אחר אינו רה״ר שתשמיש ע״י הדחק אינו תשמיש:
אע״פ שביארנו באגם שאינו רה״י בבור שמחיצותיו ניכרות ברה״ר אפי׳ מלא מים רה״י הוא ואין המים מבטלים שם מחיצה ממנו וכמו שיתבאר בפ׳ הזורק שהאגם הוא כימים ונהרות שגופן כרמלית ומי הכרמלית צפין על כל עומק שבה אבל בור ברה״ר שהוא ביבשה אינו כן:
חבילה של קנים המוטלת על הארץ והוליכה הרבה בלא עקירה והנחה אלא שהגביה הקצה הא׳ והקצה השני מונח על הארץ ומשליכו וחזר והגביה קצה שני עד שהשלים מחשבתו פטור הואיל ולא עקר וכן הדין במגררה כל היום ולא אמרו במסכת כתובות במגרר ויוצא שיש בו חיוב שבת אלא בהוצאה מרשות לרשות שכל הוצאה מרשות לרשות עקירה היא ויש חולקין לומר שאף בהוצאה צריך עקירה ומפרש מגרר ויוצא שאי אפשר אלא בקצת עקירה ואין הדברים נראין ויש מכריעים לדעת אחרת לומר שאף המגרר ברה״ר חייב ולא פטרו בזו אלא שלא נעשית מחשבתו בפעם אחת שהרי כשעקר ראשו האחד הונח השני והפסיק בנתים:
אסקופה היא המפתן הנדרס ברגלי הנכנס וכן תרגם יונתן ידיו כרותות על המפתן על סקופתא ומשקוף הוא העליון והדלתות מתחבטות על פני המשקוף ועל פני המפתן הפנימיים ואסקופה שנעשית לפעמים לחבטת הדלת עליה אם שיש משקוף למעלה וכדי שיתחבטו משני צדדים על המשקוף מלמעלה ועל המפתן מלמטה אם שאין שם משקוף למעלה לפעמים כגון דלתות שבחצר שאין מלמעלה משקוף ולא תקרה אלא מזוזת הפתח הימנית מכאן והשמאלית מכאן וציריהן מצד ראשיהן והדלתות מתחבטות על המפתן לבד ופעמים עושין אותו להיות הגשמים נעצרים מליכנס לבית או עפר הדרכים ואיסקופה זו יש מהן שנדונת כרה״י ומהן כרה״ר ומהן ככרמלית ומהן כמקום פטור וכמו שאמרו בסוגיא זו עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מעני ונותן לו והקשו אסקופה מאי אי אסקופה רה״ר היאך נוטל מבעל הבית ואי אסקופא רה״י היאך נוטל מעני ואי אסקופה כרמלית היאך מותר לכתחילה והעמידוה באסקופת מקום פטור וכמו שאמרו מקום שאין שם ד׳ על ד׳ מותר לבני רה״ר ולבני רה״י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ר״ל שלא יטול העומד שם מבני רה״י ויתן לבני רה״ר וכמו שאמרו שלא יטול מעני ונותן לבעל הבית או מבעל הבית ויתן לעני ולא סוף דבר ליטול מזה וליתן לזה קודם שיניחנו במקום פטור אלא אף נטל והניח במקום פטור ואח״כ נטלו משם ונתנו לזה ואפילו ברשות של סופרים לדעתנו כמו שנבאר בעירובין פ׳ חלון בע״ה:
ואף באלו אם נטל ונתן פטור ואע״פ שאמרו המעביר חפץ מתחלת ד׳ לסוף ד׳ אע״פ שהעבירו דרך עליו ר״ל למעלה מראשו שהוא למעלה מעשרה שאוירה מקום פטור חייב בזו שאני שהדבר נח ברשות האסקופה מה שאין כן במעביר ואסקופאות אלו יש מהם בבתים וחצרות ויש מהם במבואות שבני המבוי עושין אותה אם לכונת דלתות שיתחבטו עליה אם לשאר הסיבות:
מעתה צריך אתה לידע איסקופאות אלו על איזה צד שם רשותם משתנה איסקופה רה״י היא כל איסקופה שכנגדה למעלה תקרה ואינך צריך להיות רחב התקרה ארבעה כדי לומר עליה פי תקרה יורד וסותם שאינך צריך לזו אחר שכלה מוקפת במזוזות מצדדיה ותקרה מלמעלה וכן אתה יכול לפרשה בשאין עליה תקרה ובגבוהה עשרה ורחבה ארבעה אלא שאין דרך אסקופה בגובה עשרה שסתם אסקופה נמשכת היא על פני כל חלל הפתח מקרקעית מזוזת ימין לקרקעית מזוזת שמאל ואין דרך כניסה בגובה עשרה ובמבוי כל שהיא לפנים מן הלחיים ואסקופה רה״ר היא איסקופה שאין עליה לא משקוף ולא תקרה ואינה גבוהה שלשה שהיא רה״ר ובמבוי בדרך זה ושהלחי לפנים הימנה אסקופה כרמלית היא שאין עליה תקרה ג״כ ורחבה ארבעה וגבוהה שלשה ושל מקום פטור בדרך זה אלא שאינה רחבה ארבעה ואין בכל אלו חלוק בין פתח פתוח לנעול אלא בין נעול בין פתוח כלם באים כדינם:
אמאי עירובו עירוב הוא במקום אחר ועירובו במקום אחר הוא – פירוש: דסתם בור רחב ארבעה טפחים וכיון דגבוה י׳ הוה ליה רה״י.
גמ׳ אגב דמטניף מקרי ונחית כצ״ל ונ״ב עי׳ לקמן בפ׳ הזורק (שבת דף ק׳:)
בפרש״י בד״ה למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב קס״ד דיכול ליטלו בשבת עכ״ל בשנוייא קמא דמשני לה הוא ועירובו בכרמלית כו׳ קאי הך מילתא דיכול ליטלו בשבת אלא משום דבשנוייא בתרא דמשני לה הוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית ורבי היא כו׳ לא קאי הא דיכול ליטלו בשבת גופיה אלא בבין השמשות יכול ליטלו משום הכי קאמר דקס״ד הכי וק״ל:
נתכוון לשבות ברשות הרבים במקום מסויים, הרי כדי שייחשב לו ששבת באותו מקום צריך הוא להניח בו מזון הראוי לשתי סעודות. ואם הניח אדם זה את עירובו (המזון המשמש לצורך העירוב) בבור למעלה מעשרה טפחים, כלומר, שאינו עמוק עשרה טפחים — עירובו עירוב. ואם הניח את העירוב למטה מעשרה טפחים, שהוא עמוק עשרה טפחים ויותר — אין עירובו עירוב. כי מקום זה נחשב כבר לרשות היחיד, ומאחר שאין הוא יכול להוציא את העירוב מרשות היחיד (הבור) לרשות הרבים, מקום שביתתו — אין זה נחשב לעירוב. ומעתה ניגשים לברר את פרטי הענין בנושא זה.
One who intended to establish his Shabbat abode in the public domain at a specific site must place food sufficient for two meals for that site to be considered his legal residence. And if he placed the food used for his eiruv in a pit above ten handbreadths, i.e., less than ten handbreadths below ground level, his eiruv is an eiruv. If he placed the eiruv below ten handbreadths from ground level, his eiruv is not an eiruv. Because the pit is a private domain and he may not carry the eiruv from that private domain to a public domain, where he has established his residence, the eiruv is invalid.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה וּ״לְמַעְלָה״ – דְּדַלִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, וּ״לְמַטָּה״ – דְּתַתִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, מָה לִי לְמַעְלָה וּמָה לִי לְמַטָּה? הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא!

The Gemara seeks to clarify the details of this case. What are the exact circumstances? If you say that the baraita is referring to a pit that has ten handbreadths in depth and the phrase: And he placed it above ten handbreadths, means that he raised the eiruv and placed it within ten handbreadths of ground level, and the phrase: Below ten handbreadths, means that he lowered the eiruv and placed it ten handbreadths or more below ground level, what difference does it make to me if the eiruv is above ten handbreadths and what difference does it make to me if it is below ten handbreadths? In any case, the pit is a private domain, and the principle states that the private domain extends from its lowest point to the sky. There is no difference whether the eiruv was placed higher or lower. In any case, he is in one place, in the public domain, and his eiruv is in another place, in the private domain. Since he cannot take the eiruv out of the pit, his eiruv is not an eiruv.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי נימא בבור דאית ביה י׳ – עמוק.
ומאי למעלה דדלאי ואותביה – שהגביהו והניחו למעלה מי׳ מקרקעיתו של בור.
ומאי למטה דתתאי ואותביה – שהשפילו והניחו למטה מי׳ התחתונים אמאי עירובו עירוב הרי הבור רה״י הוא משפת אוגנו ולמטה וכל שמונח בו ברה״י הוא מונח וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברה״ר ולא הניח עירובו על שפת הבור נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ואינו יכול להוציאו מרה״י לרה״ר לאוכלו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה ומאי למטה כו׳ תחתונים אמאי כו׳ הד״א:
היכי דמי [כיצד היה הדבר בדיוק]? אילימא [אם תאמר] שמדובר בבור דאית ביה [שיש בו] בעומקו עשרה טפחים, ונפרש ״שהניחו למעלה מעשרה טפחים״ — דדלאי ואותביה [שהרימו והניחו], כלומר, שהניח את העירוב בתוך עשרה טפחים מפני הקרקע, ונאמר כי ״למטה מעשרה טפחים״, משמעו דתתאי ואותביה [שהורידו והניחו], שהניח את העירוב למטה מעשרה טפחים מפני הקרקע, ואולם במקרה זה מה לי למעלה ומה לי למטה, כלומר, מה ההבדל אם היה העירוב למעלה או למטה, והרי הבור הוא רשות היחיד, וכלל בידינו כי רשות היחיד תופסת מקרקעה עד לרקיע. ואין כל הבדל אם היה העירוב מונח גבוה יותר או נמוך יותר — שהרי בכל מקרה הוא במקום אחד, ברשות הרבים, ועירובו במקום אחר הוא, ברשות היחיד, ומאחר שאינו יכול להוציא את העירוב מן הבור — אין עירובו עירוב.
The Gemara seeks to clarify the details of this case. What are the exact circumstances? If you say that the baraita is referring to a pit that has ten handbreadths in depth and the phrase: And he placed it above ten handbreadths, means that he raised the eiruv and placed it within ten handbreadths of ground level, and the phrase: Below ten handbreadths, means that he lowered the eiruv and placed it ten handbreadths or more below ground level, what difference does it make to me if the eiruv is above ten handbreadths and what difference does it make to me if it is below ten handbreadths? In any case, the pit is a private domain, and the principle states that the private domain extends from its lowest point to the sky. There is no difference whether the eiruv was placed higher or lower. In any case, he is in one place, in the public domain, and his eiruv is in another place, in the private domain. Since he cannot take the eiruv out of the pit, his eiruv is not an eiruv.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה – וְקָתָנֵי: עֵירוּבוֹ עֵירוּב; אַלְמָא תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ.

Rather, is the baraita not referring to a pit that does not have in it a depth of ten handbreadths? And the baraita should be understood as follows: If he placed his eiruv below ten handbreadths, refers to a pit whose lowest point is ten handbreadths or more below ground level. If he placed his eiruv above ten handbreadths, refers to a pit that is less than ten handbreadths deep and is not a private domain. And, with regard to that case, it was taught that his eiruv is an eiruv. Consequently, usage under duress in a pit that is less than ten handbreadths deep is considered usage, and a pit of that kind is a full-fledged part of the public domain.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאו – האי למעלה מי׳ דקתני בבור דלית ביה י׳ וה״ק אם קרקעיתו של בור למטה מי׳ דהוי הבור חללו י׳ והוי רה״י אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם ואם קרקעיתו של בור למעלה מי׳ דה״ל חללו פחות מעשרה עירובו עירוב ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית אלמא תשמיש לרבים חשיב ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב. מכאן דקדק מורי הרב ז״ל וכן בתוס׳ דמותר לטלטל לכתחילה פחות מד׳ אמות ברשות הרבים, דהא למאן דאמר וכן בגומא דהויא רשות הרבים מטלטלין מתוכה לרשות הרבים לכתחילה דהא עירובו עירוב. והא דאמרינן לקמן בפרק מי שהחשיך (שבת קנג:) גבי נותן כיסו לנכרי אם אין שם נכרי וכו׳, אמר ר׳ יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מטלטלו פחות פחות מד׳ אמות ואמאי לא רצו לגלותה דילמא אתי לאתויי ד׳ אמות ברשות הרבים, דאלמא מדוחק התירו למי שהחשיך לו בדרך דוקא, הא בעלמא לא. התם במוציאו פחות פחות מד׳ אמות ואפילו מהלך רב, דגזרינן דילמא אתי לאתויי בזמנא חדא ארבע אמות, אבל בתוך ארבע אמות בלבד שרי. וכן דעת הרמב״ם ז״ל (פי״ב מהל׳ שבת, הט״ו).
ולכאורה הכין משמע כדבריהם, מהא דתנן במסכת עירובין בפרק המוצא תפילין (עירובין צח:) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות, דאלמא פחות מד׳ אמות אפילו לכתחילה שרי.
ופחות מד׳ אמות דקאמרינן היינו ארבע ואלכסונן שהן ה׳ אמות ושלשה חומשין, דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, דכל שיעורי דשבת הן ואלכסונן הן, וכדילפינן (עירובין נא.) ממגרשי הערים (במדבר לה, ה) שהן אלפים אמה מרובעות, וכדאמרינן בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין נא.) גמרא ויש לו אלפים אמה לכל רוח אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעבור ד׳ אמות הן ואלכסונן. ויש בזה דעת אחרת למקצת מרבותינו הצרפתים ז״ל, ושם כתבתיה בארוכה בס״ד.
והראב״ד ז״ל כתב (וכ״ה בהשגותיו פי״ב משבת הט״ו) דלכתחילה אסור לטלטל ברשות הרבים פחות מד׳ אמות, דבין ד׳ אמות לפחות מד׳ אמות טעו אינשי וגזרינן דילמא אתי לאתויי ד׳ אמות, כפשטיה דההיא דפרק מי שהחשיך, ולא התירו לעולם אלא במקום הדחק, כגון בא בדרך וכיסו עמו, אי נמי במוצא תפילין, אי נמי מי שיצא חוץ לתחום בין לאונסו בין לרצונו, ואי נמי אם יש לו שם מקום קביעות כגון ששבת שם והיינו הא דעירוב שנתנו בבור.
וההיא דעומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים שבמסכת עירובין פירשה שם הראב״ד ז״ל במטלטל למעלה מעשרה, דאיכא תרתי לפטורא דהוא פחות מד׳ אמות ומטלטלו למעלה מעשרה שהוא מקום פטור, ואפילו הכי חוץ לד׳ אמות חייב כדרבא דאמר המעביר מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך עליו חייב.
ומכל מקום יש לי לומר, דלכולי עלמא לא גזרו בבין השמשות לטלטל ד׳ אמות ברשות אחרת.
אלא לאו בבור דלית ביה עשרה – פי׳ והיינו דקאמר למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב וה״פ שאם קרקעית הבור למעלה מי׳ כלומר שאין בה י׳ טפחים אפי׳ הוא רחב ארבעה טפחים מותר להוציא מתוכו לתוכו דכר״ה דמי וק׳ לרבא.
בד״ה אלא לאו כו׳ דהוי בור חללו כו׳ כצ״ל:
אלא לאו [האם לא] נצטרך לפרש שהמדובר הוא בבור דלית ביה [שאין בו] בעומקו עשרה טפחים, ונבין כך: ״למטה מעשרה טפחים״ הריהו בבור עמוק מעשרה, שתחתיתו למטה מעשרה מפני הקרקע. למעלה מעשרה — בבור פחות מעשרה ואינו רשות היחיד, וזהו ״הניח עירובו למעלה מעשרה טפחים״ לקרקע, וקתני עירובו עירוב. אלמא [מכאן] שתשמיש על ידי הדחק בגומא הפחותה מעשרה טפחים שמיה [שמו, נחשב] תשמיש, ובור כזה הוא רשות הרבים ממש.
Rather, is the baraita not referring to a pit that does not have in it a depth of ten handbreadths? And the baraita should be understood as follows: If he placed his eiruv below ten handbreadths, refers to a pit whose lowest point is ten handbreadths or more below ground level. If he placed his eiruv above ten handbreadths, refers to a pit that is less than ten handbreadths deep and is not a private domain. And, with regard to that case, it was taught that his eiruv is an eiruv. Consequently, usage under duress in a pit that is less than ten handbreadths deep is considered usage, and a pit of that kind is a full-fledged part of the public domain.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ: הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים״ – לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד.

Rava suggested various responses to this objection. At times he would answer him that it is referring to a case where both he and his eiruv are in a karmelit, i.e., that he intended to establish residence in a karmelit and placed his eiruv there. The pit is less than ten handbreadths deep, and consequently, both he and his eiruv are in the same domain. And why does the baraita call his place of residence the public domain? Because it is not the private domain.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא ועירובו בכרמלית – כגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו ובור נמי כיון דלא עמוק י׳ כרמלית הוא.
ואמאי קרי ליה – נתכוון לשבות ברה״ר.
לפי שאינה רה״י – דאילו הואי האי בור בחצר אפילו עמוק י׳ עירובו עירוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך ענה רבא תשובות שונות, זמנין משני ליה [לפעמים היה מתרץ לו] שמדובר כאן באופן שהוא ועירובו בכרמלית, שהתכוון לשבות בכרמלית ומניח את העירוב שם, והבור היה פחות מעשרה טפחים ושניהם ברשות אחת. ואמאי קרי [ומדוע קורא] לה בברייתא למקום שביתתו ״רשות הרבים״לפי שאינה רשות היחיד.
Rava suggested various responses to this objection. At times he would answer him that it is referring to a case where both he and his eiruv are in a karmelit, i.e., that he intended to establish residence in a karmelit and placed his eiruv there. The pit is less than ten handbreadths deep, and consequently, both he and his eiruv are in the same domain. And why does the baraita call his place of residence the public domain? Because it is not the private domain.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ: אהוּא ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְרַבִּי הִיא דְּאָמַר בכׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

And at times he would answer him that it is referring to a case where he was, indeed, in the public domain and his eiruv was in a karmelit, as a pit that is not ten handbreadths deep is not part of the public domain, rather it is a karmelit. With regard to the question, how can this be considered a legitimate eiruv as it is forbidden to carry from a karmelit to a public domain as well, this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: Anything that is prohibited on Shabbat and its prohibition is not by Torah law, rather it is due to a rabbinic decree [shevut], the Sages did not issue the decree to apply during twilight, which is neither definitive day nor definitive night. Consequently, at the time that the eiruv was placed in the karmelit it was permissible for him to carry it to the public domain. Since an eiruv takes effect even if it is fit for use just one moment during twilight on Shabbat eve, his eiruv is effective.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זמנין משני ליה [הוא] ברה״ר ועירובו בכרמלית ור׳ היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ועיקר דבריו של ר׳ בברייתא במס׳ עירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לג) דתניא נתנו באילן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וזמנין משני ליה – רה״ר דוקא קתני ובור שהוא פחות מי׳ כרמלית הואי כדאמרינן דלא שמיה תשמיש ודקשיא לך היכי מצי מפיק ליה על כרחיך קניית עירוב בין השמשות איתא כשקדש היום והוא ספק יום ספק לילה.
ור׳ היא דאמר – בעירובין (דף וד:) דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת לא גזרו עליה אלא בשבת ודאי ולא בין השמשות הלכך מכרמלית לרשות הרבים שבות בעלמא הוא ובין השמשות ראוי ליטלו משם ולאוכלו לפיכך קנה עירוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ היא דאמר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות – וק״ל דהא תנן דספק חשכה ספק אינה חשכה אין מטבילים את הכלים ואין מעשר את הודאי וההיא שבות דרבנן היא ואם איתא דהויא דלא כר׳ היכי לא אמרי׳ הכי בגמרה. י״ל שלא א״ר אלא בכרמלית דרבה בלבד והא נמי לצרך מצוה דקסבר דאין מערבין אלא לדבר מצוה.
וזמנין משני ליה [ולפעמים היה מתרץ לו] תירוץ אחר, שמדובר כאן באופן שהיה הוא אמנם ברשות הרבים ואולם עירובו נחשב כאילו היה בתוך כרמלית, שבור שאין עומקו עשרה טפחים אינו כרשות הרבים כי אם ככרמלית. ועל השאלה כיצד בכל זאת ייחשב זה לעירוב כשר בעוד שאסור לטלטל גם מכרמלית לרשות הרבים, יש להשיב כי ברייתא זו הרי בהתאם לשיטת רבי היא, שאמר רבי: כל דבר שאסור לעשותו בשבת ואין איסורו מדין תורה אלא הוא משום שבות (איסור מלאכה בשבת מדברי חכמים, כגון כרמלית) לא גזרו בו חכמים עליו בין השמשות, שהיא שעת הדמדומים שאינם לא ודאי יום ולא ודאי לילה. וכיון שבכדי שיחול העירוב די שיהיה ראוי לשימוש רגע אחד בין השמשות בערב שבת, הרי עירוב זה המונח בכרמלית מותר היה בשעתו.
And at times he would answer him that it is referring to a case where he was, indeed, in the public domain and his eiruv was in a karmelit, as a pit that is not ten handbreadths deep is not part of the public domain, rather it is a karmelit. With regard to the question, how can this be considered a legitimate eiruv as it is forbidden to carry from a karmelit to a public domain as well, this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: Anything that is prohibited on Shabbat and its prohibition is not by Torah law, rather it is due to a rabbinic decree [shevut], the Sages did not issue the decree to apply during twilight, which is neither definitive day nor definitive night. Consequently, at the time that the eiruv was placed in the karmelit it was permissible for him to carry it to the public domain. Since an eiruv takes effect even if it is fit for use just one moment during twilight on Shabbat eve, his eiruv is effective.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא דַּוְקָא קָאָמֵינָא לָךְ, דִּתְנַן: ג״אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם? פָּחוֹת מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּרְקָק מַיִם שרה״רשֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.״

And Rava said to Rav Adda bar Mattana: Do not say that I am just putting you off with these answers. Rather, what I am saying to you is accurate. The opinion that usage under duress is not considered usage is a bona fide opinion and the suggested answers are appropriate explanations of that baraita. As we learned in a mishna: If there was a swamp and the public domain passes through it, one who throws an object into it at a distance of four cubits is liable just like anyone who carried four cubits in the public domain. And how deep is this swamp? It is less than ten handbreadths. The mishna adds: And with regard to a swamp that the public domain passes through it, one who throws four cubits into the swamp is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך רק
רקא(שבת ח: שם ק) אם היה רקק מים ורה״ר מהלכת בו וכו׳ (חולין כז:) עוף שנברא מן הרקק הכשירי בסי׳ אחד אמר שמואל קפוטקא׳ תדע שהרי עופות יש להן קשקשין ברגליהן כדגים פי׳ רקק מים שהיה קרובה לארץ פ״א של ר״ח רקק מים שאין בהם י׳ טפחים כדתנן (שבת ק) רקק מים פחות מעשרה טפחים ואע״פ שיש שם מים פחות מי׳ טפחים הן חשובין כיבשה:
ערך זרז
זרזב(כלים פרק כ״ג) אלו טמאין משום מרכב הזרז האשקלוני פי׳ דבר שבו חובשין החמור דכתיב ויחבוש את חמורו ומתרגמינן וזריז ית חמריה ובלעז סילא והיא ארוכה של עץ ואינה מצוייה אלא באשקלון. (עירובין יח:) והעלה זרזי תאנים על בשרו: (שבת ח) א״ר יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפ׳ אפי׳ כל היום כולו פטור. (יבמות קא:) א״ר כהנא הוה קאימנא קמיה דר׳ יהודה ואמר לי סק תיב לזירזא דקני למלוי לפרסומי מילתא פי׳ משאוי של קנים או חבילה של קנים:
א. [זומפ.]
ב. [בינדל.]
ולא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא קאמינא לך – דלא שמיה תשמיש לרבים.
רקק – גרוויל״א ומים צפין עליו.
ורשות הרבים מהלכת בו – שעוברין באותו רקק ברגליהם.
פחות מי׳ – שאין המים עמוקים י׳.
חייב – שהוא כרשות הרבים גמורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן התם רקק מים שרשות הרבים מהלכות בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב בין בימות החמה בין בימות הגשמים. אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפה לא מחייב עד דעקר לה. דוקא רמא וזקפה שאין הראש האחד נעקר מן הארץ בשעה שנעקר הראש האחר, אבל מגרר חייב, דאמר מר היה מגרדר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת. אלמא איכא חיוב שבת. אי נמי דוקא ברשות הרבים אבל מרשות לרשות חייב אע״ג דלא עקר לה, והיינו דתניא היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת.
ואמר לו רבא לרב אדא בר מתנא: ולא תימא דחויי קא מדחינא לך [ואל תאמר שאני רק דוחה אותך] בתירוצים, אלא דוקא קאמינא [במדוייק אני אומר] לך. שהשיטה שתשמיש על ידי הדחק אינו נחשב תשמיש הריהי שיטה מבוססת, והתירוצים הנם הסברים נאותים של אותה ברייתא. דתנן כן שנינו במשנה]: אם היה רקק מים (ביצה) ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכה מרחק ארבע אמותחייב ככל מטלטל ארבע אמות ברשות הרבים. וכמה הוא עומקו של רקק מים זה — פחות מעשרה טפחים. ועוד מוסיפה המשנה: רקק מים שרשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמותחייב.
And Rava said to Rav Adda bar Mattana: Do not say that I am just putting you off with these answers. Rather, what I am saying to you is accurate. The opinion that usage under duress is not considered usage is a bona fide opinion and the suggested answers are appropriate explanations of that baraita. As we learned in a mishna: If there was a swamp and the public domain passes through it, one who throws an object into it at a distance of four cubits is liable just like anyone who carried four cubits in the public domain. And how deep is this swamp? It is less than ten handbreadths. The mishna adds: And with regard to a swamp that the public domain passes through it, one who throws four cubits into the swamp is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּשְׁלָמָא ״רְקָק״ ״רְקָק״ תְּרֵי זִימְנֵי – חַד בְּימוֹת הַחַמָּה וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּימוֹת הַחַמָּה, דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי לְקָרוֹרֵי נַפְשַׁיְהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַגַּב דְּמִטְּנִיף מִקְּרֵי וְנָחֵית, אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה לָא. צְרִיכָא.

The difficulty concerning the repetition of the same topic with virtually identical words is clear, and therefore: Granted, it is possible to explain, that swamp swamp was repeated twice; one case is referring to the summer, and one case is referring to the rainy season. And it is necessary to emphasize that this ruling is in effect both in the summer and in the winter. As, had the mishna told us this halakha only in the summer, we would have said that since people commonly pass through the swamp to cool themselves, it is considered part of the public domain. However, in the rainy season I would have said it is not part of the public domain. And conversely, had the mishna told us this halakha only in the rainy season, I would have said that since he is filthy anyway, it happens that he is not cautious and enters into the swamp. However, in the summer, when he is not dirty with mud, I would have said that it is not part of the public domain. Therefore, it was necessary for the mishna to repeat swamp twice, to teach us that this halakha applies at all times.
רי״ףתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי אשמועינן בימות הגשמים כו׳ – בצריכותא חדא סגיא דאי תנא חדא זימנא רקק הוה מוקמינא ליה בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק אלא כיון דמשכחת צריכותא עביד כאילו תנא בברייתא בהדיא רקק בימות החמה ורקק בימות הגשמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התמיהה על החזרה כמעט באותן מלים על אותו נושא ברורה, ועל כן: בשלמא [נניח] למה נשנו המילים ״רקק״ ״רקק״ תרי זימני [שתי פעמים], אפשר להסביר זאת כי חד [במקרה אחד] מדובר בימות החמה, וחד במקרה אחד] מדובר בימות הגשמים. וצריכא [וצריך] להודיע לנו כי דין זה קיים גם בקיץ וגם בחורף. וטעמו של דבר — דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק בימות החמה, היינו אומרים שהטעם הוא משום דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו [שעשויים אנשים לקרר את עצמם] ולכן עוברים דרך רקק המים. אבל בימות הגשמים אימא [הייתי אומר] שלא. ולהיפך, אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] בימות הגשמים בלבד הייתי אומר כי אגב דמטניף, מקרי ונחית הוא ממילא מטונף, מלוכלך, קורה שאינו מקפיד ונכנס] לתוך הרקק, אבל בימות החמה שאינו מלוכלך בבוץ, לא. ועל כן צריכא [הוצרכה] המשנה לחזור על ענין הרקק פעמיים, להודיענו כי הלכה זו שייכת בכל עת.
The difficulty concerning the repetition of the same topic with virtually identical words is clear, and therefore: Granted, it is possible to explain, that swamp swamp was repeated twice; one case is referring to the summer, and one case is referring to the rainy season. And it is necessary to emphasize that this ruling is in effect both in the summer and in the winter. As, had the mishna told us this halakha only in the summer, we would have said that since people commonly pass through the swamp to cool themselves, it is considered part of the public domain. However, in the rainy season I would have said it is not part of the public domain. And conversely, had the mishna told us this halakha only in the rainy season, I would have said that since he is filthy anyway, it happens that he is not cautious and enters into the swamp. However, in the summer, when he is not dirty with mud, I would have said that it is not part of the public domain. Therefore, it was necessary for the mishna to repeat swamp twice, to teach us that this halakha applies at all times.
רי״ףתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ: הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק – שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ, תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק – לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

However, why do I need the mishna to state twice that the public domain passes through that swamp? Rather, shouldn’t one conclude from this that passage, even when it is under duress, and not free and easy, is considered passage, but usage under duress is not considered usage? It was necessary to emphasize that the public domain actually passes through it. If the multitudes do not pass through it and it was only used under duress, it would not have been considered a public domain. The Gemara concludes: Indeed conclude from this.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה: הילוך על ידי הדחק – שמיה הילוך. תשמיש על ידי הדחק – לאו שמיה תשמיש, כרבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הילוך תרי זימני למה לי – ליתני בסיפא ורקק מים שברה״ר הזורק לתוכו חייב רה״ר מהלכת בו לאשמועינן דבעינן שיהא צורך לרבים למה לי הא מרישא שמעינן ליה אלא להכי הדר תנייה דוקא שיהא הילוך לרבים דאף על גב דע״י הדחק הוא שמיה הילוך אבל אם היה צורך רבים לתשמיש לא חשיב רשות לרבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הדגשת המשנה בענין הילוך רשות הרבים בתוך אותו רקק תרי זימני [שתי פעמים] למה לי? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד ממנה] כי הילוך אף על ידי הדחק ולא בדרך קלה — שמיה [שמו, נקרא] הילוך, אבל תשמיש [שימוש] כאשר הוא רק על ידי הדחק, בדוחק בלבד — לא שמיה תשמיש [אין שמו, אינו נקרא שימוש], ולכן היה צריך להדגיש שרקק זה רשות הרבים מהלכת בו בפועל, שאם לא כן לא היה נחשב לרשות הרבים. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד ממנה].
However, why do I need the mishna to state twice that the public domain passes through that swamp? Rather, shouldn’t one conclude from this that passage, even when it is under duress, and not free and easy, is considered passage, but usage under duress is not considered usage? It was necessary to emphasize that the public domain actually passes through it. If the multitudes do not pass through it and it was only used under duress, it would not have been considered a public domain. The Gemara concludes: Indeed conclude from this.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יְהוּדָה: דהַאי זִירְזָא דְּקָנֵי, רְמָא וְזַקְפֵיהּ רְמָא וְזַקְפֵיהּ – לָא מִיחַיַּיב עַד דְּעָקַר לֵיהּ.

Somewhat related to the case of the barrel discussed earlier which was a case of moving an object without liability, the Gemara cites that Rav Yehuda said: That bundle of reeds that he stood upright and threw down, stood upright and threw down repeatedly, he is not liable for carrying it four cubits in the public domain until he lifts it off the ground. As long as he did not lift it from the ground, even though he moved it a long way, he did not perform the acts of lifting and placing which are prohibited by Torah law, as at least one part of the bundle always remained on the ground.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דאמר רב יהודה: זרזא דקניי – פיר׳: חבילת קנים. רמא וזקפה – כגון שהיתה מוטלת {על גבי הקרקע},⁠1 הגביה הקצה האחת והאחרת מונחת על גבי קרקע, והעמידה והשליכה אפילו כל היום – לא נתחייב, שהרי לא הגביהה כלל. ואינו חייב עד דעקר ומנח – הלכה היא.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. המלים חסרות בכ״י וטיקן 128.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זירזא דקני – חבילה של קנים ארוכים.
רמא וזקפיה רמא וזקפיה – הוליכו אמות הרבה ברשות הרבים כענין הזה שלא נטלו כולו מן הקרקע אלא זקפו והשליכו וחזר וזקפו והשליכו אין זו עקירה.
לא מיחייב עד דעקר לי׳ ממקומו – תימה מאי קמ״ל פשיטא דלא מיחייב כיון דלא עקר ועוד מה שייך הכא הך מילתא וי״ל דקמ״ל דאע״ג דדרך להוליכם בענין זה שאינן קלין לנושאן והוי כמו עומד לכתף דאמרי׳ לעיל (דף ה:) דחייב אפ״ה פטור ומשום דלעיל איירי בכיתוף עמוד ט׳ ברה״ר ורבים מכתפים עליו נקט ליה הכא ודוקא רמא וזקפיה דכשהניח ראשו האחד חוץ לד׳ אמות עדיין ראשו השני מונח בתוך ד׳ וכשחזר ומשליך ראשו [הב׳] חוץ לד׳ אמות עדיין אינו מתחייב דהוי כמגרר החפץ עד שהוציא ראש החפץ חוץ לד׳ אמות והניחו דאע״פ שחוזר ומושכו לחוץ פטור שלא נעשית המלאכה בבת אחת אבל אם מגרר זירזא דקני בבת אחת עד חוץ לד׳ אמות או מרה״י לרה״ר חייב כדאמרינן (לקמן המצניע דף צא:) בגונב כיס בשבת היה מגרר ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואומר ר״י דאם מגלגל חבית ד׳ אמות ברה״ר או מרה״י לרה״ר חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור דהוי כמו רמא וזקפיה דא״א שלא תהא נחה קצת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי זירזא דקני רמא וזקפה לא מחייב עד דעקר ליה – איכא למידק,⁠א והתניאב הגונב כיס בשבת כו׳ היה מגרר ויוצא מגררג ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד, אלמא אע״ג דלא עקר ליה מחייב. וראיתי מתרצין בשם הראב״ד ז״ל דשאני מוציא מרשות לרשות, דעקירת הרשויות עקירה הוא לחייב עליה. ולפי דעתי שאינו כן, שא״כ אף המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן כשהוא ברשות היחיד והוציאן למה הוא פטור,⁠ד נימא עקירת גופו מרה״י לר״ה עקירה היא, ואע״פ שהגבהה הראשונה לא היתה לכך,⁠ה ואע״פ שלא עמד, דעקירת הרשות עקירה הוא ועקירת גופו עקירה הוא, דיהא המגרר עצמו כמגרר חפץ.⁠ו אלא הך מימרא דזירזא דקני איכא למימר דשאני רמה וזקפה ממגרר, שהמגרר משעה שגירר הוציאה ממקומה הראשון, ואפי׳ לא משכה במילואה, אבל רמא וזקפה עדיין ראש אחד במקומה הראשון ומונחת היא שם, וכי חזר והפך פעם אחרת לא עשה מלאכתו כאחת, ועקירות הרבה הן והנחות הרבה הן, לא עקר בבת א׳ כל הכלי. אבל מגרר, עקירה אחת היא עקירה בתחלת ד׳ והנחה בסוף ד׳, ולא הוי מונח בנתיים [והיינו] דלא אשמעינן רב יהודא מגרר ויוצא, ולא בדברים המתגלגלים, אלא דוקא בדברים המרובעים שעוקר ומניח, כגון זרזא דקני ורמא וזקפיה.⁠ז ועוד יש לומר דההוא כגון שהיתה רשות היחיד גבוהה מרשות הרבים וכשהוא מוציאה משפת אסקופת הבית נעקרה ונפלה לר״ה או לצדי ר״ה, והרי יש כאן עקירה, וכ״ש למאן דאוקמא בפרק אלו נערותח בכגון ששלשל יד למטה משלשה וקבלה, והא ודאי עקירה וזה מחוור לכל. אבל מצאתי בחבור הרב ר׳ משה ב״ר מיימון ז״לט כתי׳ שכתבתי והוא העיקר. והכי נמי מוכח בפרק כיצד צוליןי בנגררין דעקירה והנחה הוא.
א. קושית התוס׳ והראשונים.
ב. לקמן צא, ב כתובות לא, א.
ג. בנד׳: מגררו ויוצא מגררו ויוצא וכו׳.
ד. כדאיתא כתובות שם, לעיל ה, ב.
ה. הנה בביאור דברי רבנו נר׳ דפשיטא דל״ל דסבר דלהראב״ד בעקירת הרשות ליתא כלל ענין דעקירה דא״כ הוי ליה להקשות ממתני׳ ומכולי׳ גמרא דאקשינן דבעי עקירה וכו׳. וע״כ דודאי גם להראב״ד יש דין עקירה והנחה אלא דלהראב״ד בעי מכח הדין דבעי שיהיה מונח, וכל דלית עליה דין מונח לא הוי בזה עקירת רשות שהרי לא נח ולא הניח מרשות לרשות, אלא דסבר הראב״ד דאין העקירה חלק מן המלאכה של ההוצאה ועיקר המלאכה הוא עקירת הרשויות ומש״ה במגרר דהוי מונח ע״ג קרקע כיון שעקר מרשות לרשות שהוציאו ממקום שהיה מונח ברשות זה והביאו לרשות אחר ושם נמי מונח טובא, שפיר הוי מלאכה. וע״ז הקשה רבנו דאם אינו עושה עקירה מ״מ חייב מצד עקירת הרשות ה״נ אי העקירה היתה ע״מ להוציא מזוית לזוית וזה חסרון מצד מלאכת מחשבת, וכמש״כ רש״י לעיל ה, ב. א״כ להראב״ד שעצם המלאכה היא עקירת הרשות אין בהא ריעותא של מלאכת מחשבת בעקירה דאינו חלק מן המלאכה, דהא אפילו לא עקר אלא גרר גרידא נמי חייב, ולכאורה הוה מצי רבנו להקשות מלעיל ג, א מבעי רבי עקירת גופו וכו׳, דמאי איכפת לן אי לא הוי עקירה סוכ״ס עקירת רשויות איכא. מיהו לרבנו לא ניחא לאקשויי הכי, דאפשר דהראב״ד יפרש דלצד דעקירת גופו ל״ה עקירה היינו משום דמקום החפץ לא נשתנה, ולפי״ז גם לענין עקירת הרשות לא הוי עקירה. ועי׳ תוצאות חיים סי׳ ט שהאריך בדברי הראב״ד ורבנו, וע״ש שהקשה משבת צט, ב גבי עקר חוליא והשלימה לעשרה שהקשה לראב״ד דמ״מ איכא עקירת רשות, ומאידך תמה מהא דאקשינן בכתובות שם לימא עקירה צורך הנחה, והא לראב״ד לא בעי כלל עקירה. ולפי שכ׳ וגם לראב״ד בעי עקירה מצד הנחת הרשות אע״פ דלא הוי חלק מהמלאכה דבעי ביה מחשבת מ״מ לענין עקירה צורך הנחה שפיר הוי אתחלתא, וכן בחוליא ל״מ עקירת רשות גרידא רק מהרשות ובעי שפיר אי אתי בב״א ועי׳ תוצ״ח שם בדבריו הנעימים.
ו. בכתובות שם כתב רבנו לתרץ דכי מגביהו ליה על מנת להצניע ונמלך עליה להוציאה פטור שהרי לא היה מונח ברה״י כדי שתאמר עקירת הרשות עקירה היא אלא בידו ורשות אחרת היא ועל עקירה ראשונה א״א לחייבו. והביאור דבעקירת הרשות בעינן שיהיה מונח בהרשות באופן שימצא ברשות ואז מתחייב אם יעקרו לרשות אחרת, אבל אם אינו מונח אינו נחשב עקירת הרשות ומשו״ה במגרר שכל הזמן הוי כמונח נמצא בשעת עקירת הרשות נעקר מרשות לרשות, אבל בהמפנה חפצים דבעת עקירת הרשות אינו מונח ע״ג קרקע רק בידו ושוב אינו בטל אל הרשות שהוא בו ואין שם הרשות על החפץ וממילא א״א לחייבו מטעם עקירת הרשות דלא היה כלל בשם רשות שהוציא ממנו בעת ששינהו לרשות אחר [ואע״ג דידו וגופו ברשות אחת חשוב כמונח, עי׳ ״ברכת שמעון״ סי׳ ו שהסביר ע״פ הר״ן לעיל ז, א שהאדם אינו בטל לגבי הרשות. וב״אשר לשלמה״ סימן ג כתב דיתכן דכונתו דדין עקירת גופו כעקירת חפץ שייך רק על שעת עקירה והנחה משום שמקום החפץ בשעת עקירה והנחה הוי מקום הקרקע שעומד עליה האדם, אבל בזמן ההעברה לא נחשב שהחפץ נמצא במקום ורשות הזה לענין שיחשב כעקירת גופו, ועי׳ בתוצ״ח שם]. ורבנו כאן בהילכתא גבירתא לא הביא תירוץ זה, ונראה דכאן הכרעת סברתו שאם עיקר החיוב בחליפת הרשויות, אע״ג דבעי עקירה מן הרשות מ״מ כיון דאין על העקירה דין המלאכה א״כ גם עקירת פטור חשיבא דלהוי עקירת רשות והאריך רבנו כאן שכתב ואע״פ שהגבהה הראשונה לא היתה לכך, ואע״פ שלא עמד, והיינו דעקירה ראשונה שבסופה באה להוצאה חשובה להיות דין עקירת הרשות.
ז. וכ״ה בתוס׳.
ח. כתובות שם, וע״ש ברבנו שמפרש כן.
ט. רמב״ם פי״ג מהל׳ שבת הי״א שכתב ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ד׳ עד סוף ד׳ חייב שהמגלגל עוקר הוא. והרמב״ם שינה הדין שאמרו במשנה לגבי מוציא מרה״י לרה״ר ופסק כן במעביר ד״א, וע״כ שבא להוציא מדעת הראב״ד דדין המגרר אינו מצד עקירת החפץ אלא מצד עקירת הרשות דזה אינו שייך בד״א. ואע״פ שגם דין ד״א הוי כמוציא מרשות לרשות עי׳ בעה״מ שבת צו, א ורמב״ם פי״ב מהל׳ שבת ה״ח מ״מ אין שייך בזה עקירת רשות.
י. פסחים פה, ב המוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שינוח הוצאה כתוב בה כשבת מה שבת עד דעביד עקירה והנחה וכו׳ והא לא נח ומשני בנגררין. ועי׳ בביאור הדברים בתוצ״ח שם סעי׳ ט. ועי׳ מ״מ שהביא דברי רבנו. [ובכי״מ ליכא קטע האחרון].
האי זירזא דקני רמא וזקפה פטור. ולא דמיא למגרר דאמרינן במסכת כתובות (כתובות לא.) הגונב כיס בשבת וכו׳ היה מגרר ויוצא פטור דאיסור שבת ואיסור גניבה באין לו כאחד, דמגרר שאני דכל שהוא מגרר הרי עקר את כולו ממקומו בבת אחת, מה שאין כן בזירזא דקני דבעידנא דזקיף רישא אכתי סופיה מונח בדוכתיה וכי הדר זקיף רישא אחרינא רישא קדמאה מינח נייח על גבי קרקע, ויש כאן עקירות הרבה בלא הנחות והנחות הרבה בלא עקירות. ועוד דבלאו הכי ההיא דמגרר לא קשיא, דהא אוקמוה התם בפרק אלו נערות (בעמוד ב) בשצירף ידו למטה מג׳ וקבלה דאיכא עקירה גמורה והנחה.
האי זירזא דקני וכו׳ – ולא דמי לסוגר ויוצא מרה״י לר״ה שהוא חייב כדאי׳ בכתוב׳ דהיתר עבד עקירה מעליא ממקומו הראשון אבל הכא לא עקר מעולם כל הכלי ביחד.
א בהקשר מסויים אל הכוורת שדובר באופן טלטול שאין בו חיוב, מביאים את מה שאמר רב יהודה: האי זירזא דקני [אותה חבילת קנים] רמא וזקפיה, רמא וזקפיה [שהשליכה והרימה, השליכה והרימה]לא מיחייב [אינו מתחייב] משום טילטולה ברשות הרבים עד דעקר ליה [שיעקור אותה] מעל גבי הקרקע, וכל עוד לא עקרה מעל גבי הקרקע — אף על פי שהוא מטלטלה דרך ארוכה — אין זה נחשב לעקירה והנחה האסורות על פי התורה, שכן תמיד נשאר חלק מן הקנים מונח.
Somewhat related to the case of the barrel discussed earlier which was a case of moving an object without liability, the Gemara cites that Rav Yehuda said: That bundle of reeds that he stood upright and threw down, stood upright and threw down repeatedly, he is not liable for carrying it four cubits in the public domain until he lifts it off the ground. As long as he did not lift it from the ground, even though he moved it a long way, he did not perform the acts of lifting and placing which are prohibited by Torah law, as at least one part of the bundle always remained on the ground.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר מָר: אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה: נוֹטֵל מבעה״במִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ. הַאי ״אִסְקוּפָּה״ מַאי?

The Master said: A person standing on the threshold may take an object from the homeowner standing in the private domain and may give an object to him. Similarly, while standing there, he may take an object from a poor person standing in the public domain and may give an object to him because there is no element of prohibition or liability in carrying in and carrying out in an exempt domain on Shabbat. The Gemara asks: This threshold, what is it; to what type of threshold is it referring? Different thresholds have different halakhic status.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועל זה הדרך העמדנו זו הברייתא, דתניא: אדם עומד על האיסקופה – נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מן העני ונותן לו. ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני, ולא מן העני ויתן לבעל הבית. כגון זה הוא שאמר ר׳ יוחנן שלא יחליפו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מן העני ונותן לו. (האסקופה) [האי] אסקופה היכי דמיא, אילימא רשות הרבים ונוטל מבעל [הבית] ונותן לו הא קא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא אסקופת רשות היחיד ונוטל מן העני ונותן לו הא קא [מעייל] מרשות הרבים לרשות (הרבים) [היחיד], אלא אסקופת כרמלית נוטל ונותן לכתחילה סוף סוף איסורא דרבנן איכא, אלא אסקופת מקום פטור כגון דלית בה ד׳ על ד׳.
ב עוד אמר מר [החכם]: יכול שיהא אדם עומד על האסקופה [מפתן הדלת] ויהא נוטל מבעל הבית העומד ברשות היחיד וכן נותן לו. וכמו כן במקום זה נוטל מעני העומד ברשות הרבים ונותן לו, כי מקום פטור אין בו כל צד איסור וחיוב בטלטול והוצאה בשבת, ושואלים: האי זאת האסקופה
The Master said: A person standing on the threshold may take an object from the homeowner standing in the private domain and may give an object to him. Similarly, while standing there, he may take an object from a poor person standing in the public domain and may give an object to him because there is no element of prohibition or liability in carrying in and carrying out in an exempt domain on Shabbat. The Gemara asks: This threshold, what is it; to what type of threshold is it referring? Different thresholds have different halakhic status.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִילֵּימָא אִסְקוּפַּת רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים, ״נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת״? הָא מַפֵּיק מרה״ימֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים!

If you say that it is referring to a threshold that is the public domain, i.e., the threshold of an alleyway that is fewer than three handbreadths off the ground and is not covered, and the post that demarcates the parameters of the alleyway is situated between the public domain and the alleyway, how can the Tosefta say that he may take an object from the homeowner? Isn’t he carrying out from the private domain to the public domain?
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אסקופת רשות הרבים – כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה ואין גבוה ג׳ מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים הימנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אסקופת כו׳ רחבה ד׳ היכא כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה לימא כו׳ שהעבירו לפניו מימינו לשמאלו נגד גופו דסד״א כיון שהגיע כו׳ דאין זו הנחה דרך עצמו כצ״ל והס״ד:
בגמרא אילימא אסקופת רה״ר כו׳ ופירש״י כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה ואין גבוה ג׳ מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים ממנו. ויש לדקדק מי הכריחו לפרש כן דהא בכה״ג גופא הו״מ לפרש דאסקופה דר״ה היינו שהרה״י גמור׳ כגון בית או חצר פתוח לרה״ר כפשטא דלישנא דבריית׳ דקאמר נוטל מן העני ונותן לבע״ה האי לישנא משמע דאורחא דמלתא הכי הוא שהעני עומד ברה״ר ובעה״ב עומד בביתו בחצירו ונותן לעני כדאיתא להדיא במכילתא שהעני עומד בחוץ וב״ה בפנים והיינו רה״י ורה״ר גמורות ואם כן האי דהכא נמי יש לפרש כן כגון שאין גבוה ג׳ מן הקרקע והו״ל רה״ר גמור ואי משום שכן היה דרכם שהבתים פתוחים לחצר והחצירות למבוי א״כ השתא נמי דמפרש לה באסקופת מבוי מפרש ולחי שלפנים הימנו אף על גב דסתם אסקופות הם מקורות כדמשמע לקמן אם לא שהאסקופות הם לגמרי חוץ למבוי דאפ״ה קרי לה שפיר אסקופה דהכי אורחא דמלתא לעשות אסקופה לפני הבתים מרה״ר לפני המבוי. דאם כן לפי זה לא היה צריך לפרש דהלחי לפנים הימנו דע״כ בהכי איירי לכך נראה דמה שפירש״י הכא לענין אסקופת מבוי היינו משום דלקושטא דמלתא בהכי איירי כנראה מפירושו בהא דמקשינן בסמוך אמלתא דאחרים ואע״ג דלית לה לחי וכמו שיבואר בסמוך:
מאי [מהי], באיזו איסקופה מדובר? שכן לאיסקופות שונות משמעות אחרת מבחינה הלכתית. אילימא [אם תאמר] שהמדובר באסקופת רשות הרבים, וכגון באיסקופת מבוי שאינה גבוהה שלושה טפחים מעל פני הקרקע, ואינה מקורה, והלחי המציין את תחום המבוי לפנים ממנה — כיצד אפשר לומר שהוא נוטל מבעל הבית? הא מפיק [הרי הוא מוציא] מרשות היחיד לרשות הרבים!
If you say that it is referring to a threshold that is the public domain, i.e., the threshold of an alleyway that is fewer than three handbreadths off the ground and is not covered, and the post that demarcates the parameters of the alleyway is situated between the public domain and the alleyway, how can the Tosefta say that he may take an object from the homeowner? Isn’t he carrying out from the private domain to the public domain?
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רה״ירְשׁוּת הַיָּחִיד, ״נוֹטֵל מִן הֶעָנִי״? הָא קָא מְעַיֵּיל מרה״רמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לרה״ילִרְשׁוּת הַיָּחִיד!

Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is the private domain, in a case where it is covered, or it is situated between the post that demarcates the parameters of the alleyway and the private domain, or it is ten handbreadths high and its area is at least four by four handbreadths. How then can the Tosefta say that he may take an object from a poor person? Isn’t he carrying in from the public domain to the private domain?
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רשות היחיד – כגון עומדת תחת התקרה או לפנים מן הלחי או גבוהה י׳ ורחבה ד׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלא תאמר שמדובר באסקופת רשות היחיד, וכגון שהיא מקורה, או שהיא נמצאת לפנים מן הלחי המציין את תחום המבוי, או שהיא גבוהה עשרה טפחים ושטחה לכל הפחות ארבעה על ארבעה טפחים — כיצד אפשר לומר שהוא נוטל מן העני? הא קא מעייל [הרי הוא מכניס] מרשות הרבים לרשות היחיד!
Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is the private domain, in a case where it is covered, or it is situated between the post that demarcates the parameters of the alleyway and the private domain, or it is ten handbreadths high and its area is at least four by four handbreadths. How then can the Tosefta say that he may take an object from a poor person? Isn’t he carrying in from the public domain to the private domain?
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית, ״נוֹטֵל וְנוֹתֵן״ לְכַתְּחִלָּה? סוֹף סוֹף אִיסּוּרָא מִיהָא אִיתָא!

Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is a karmelit, i.e., it is not ten handbreadths high and it is four by four handbreadths; how can the Tosefta say that he may take and give even ab initio? Ultimately, in this case, there is nevertheless a prohibition. Even though a karmelit does not engender liability by Torah law, carrying from it is prohibited by rabbinic law and is certainly not permitted ab initio.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אסקופת כרמלית – אינה גבוהה י׳ אלא רחבה ד׳ היכי קתני נוטל לכתחילה סוף סוף איסור דרבנן איכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלא תאמר שהמדובר באסקופת כרמלית, וכגון שאינה גבוהה עשרה טפחים ואולם יש בשטחה ארבעה על ארבעה טפחים — איך אפשר לומר כי הוא נוטל ונותן, שמשמעו שמותר הדבר אפילו לכתחילה, והרי סוף סוף איסורא מיהא איתא [איסור בכל זאת יש בכך], שאף שאין בכרמלית חיוב מן התורה, מכל מקום אסור הטלטול ממנה מדברי חכמים, וודאי אינו מותר לכתחילה!
Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is a karmelit, i.e., it is not ten handbreadths high and it is four by four handbreadths; how can the Tosefta say that he may take and give even ab initio? Ultimately, in this case, there is nevertheless a prohibition. Even though a karmelit does not engender liability by Torah law, carrying from it is prohibited by rabbinic law and is certainly not permitted ab initio.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) האֶלָּא ״אִסְקוּפָּה״ מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא, כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה. וְכִי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה טְפָחִים – מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ.

Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is merely an exempt domain, and therefore there is no prohibition at all. In what circumstances is it an exempt domain? In a case where it does not have an area of four by four handbreadths, and it is therefore not considered a domain with regard to liability on Shabbat. And that halakha is similar to that statement made when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia and he said that Rabbi Yoḥanan said: A place that does not have an area of four by four handbreadths and is set apart, it is permissible for both the people of the private domain and for the people of the public domain to adjust the burden on their shoulders upon it on Shabbat, as long as they do not exchange objects between them from one domain to the other domain.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמר ר׳ יוחנן: מקום שאין בו ד׳ על ד׳ טפחים – מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו משאם זה לזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקום פטור – מקום שאין בו ארבע על ארבע הוא מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת וגבוה ג׳ ועומד סמוך לרשות היחיד ולרה״ר והכי מוקים לה בעירובין בגבוה ג׳.
ובלבד שלא יחליפו – והכי נמי קתני לעיל ובלבד שלא יטול מן העני ויתן לבעל הבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לומר כי המדובר הוא באסקופה שמקום פטור בעלמא [בלבד] הוא, ולכן אין בה איסור כלל. וכיצד יכול להיות דבר כזה — כגון דלית ביה [שאין בה] ארבעה על ארבעה טפחים, שאז איננה נחשבת כמקום לענין חיוב שבת. וכי הא דכי אתא [וכמו הלכה זו שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים והוא מוגדר לעצמו — מותר גם לבני רשות היחיד וגם לבני רשות הרבים לכתף עליו בשבת, ובלבד שלא יחליפו חפצים מרשות זו לרשות זו.
Rather, say that the Tosefta is referring to a threshold that is merely an exempt domain, and therefore there is no prohibition at all. In what circumstances is it an exempt domain? In a case where it does not have an area of four by four handbreadths, and it is therefore not considered a domain with regard to liability on Shabbat. And that halakha is similar to that statement made when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia and he said that Rabbi Yoḥanan said: A place that does not have an area of four by four handbreadths and is set apart, it is permissible for both the people of the private domain and for the people of the public domain to adjust the burden on their shoulders upon it on Shabbat, as long as they do not exchange objects between them from one domain to the other domain.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר מָר: וּבִלְבַד, שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי, מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת, ווְאִם נָטַל וְנָתַן – שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: זהַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת ד׳אַרְבַּע לְסוֹף ד׳אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹ

The Master also said in the Tosefta: A person standing on the threshold may take an object from the homeowner and give an object to him, and he may take an object from the poor person or give an object to him, as long as he does not take the object from the homeowner and give it to a poor person or from a poor person and give it to the homeowner. And, however, if he took an object from one and gave it to the other, certainly no labor prohibited by Torah law was performed in that case, and all three of them are exempt. The Gemara asks: Say that this will be a conclusive refutation of Rava’s opinion, as Rava said: One who transfers an object from the beginning of four cubits to the end of four cubits in the public domain, even though he transferred it above the upper boundary of the public domain
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא יטול מבעל הבית ויתן לעני כו׳. ואם נטל מבעל הבית ונתן לעני, או מן העני ונתן לבעל הבית – פטור.
ואמרי׳: נימא תהוי תיובתיה דרבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא תהוי תיובתא דרבא כו׳ – פרש״י אע״פ שהעבירו למעלה מי׳ דהוי מקום פטור ולא נהירא דא״כ ה״ל למיפרך מרבנן דאמרי (לעיל דף ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ומאי פריך נמי לימא תהוי תיובתא דרבא לימא הא רבנן קיימי כוותיה ועוד דבהמוצא תפילין (עירובין דף צח:) תנן עומד אדם ברה״י ומטלטל ברה״ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות ודייק בגמרא הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר כו׳ ולפי׳ הקו׳ מה ענין זה לזה לכך נראה כפי׳ ר״ח דמפ׳ שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה״א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד׳ אמות יחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה [דרך עצמו].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא דתהוי תיובתא דרבא דאמר רבא המעביר חפץ ............. דרך עליו פטור – פרש״י ז״ל שהעבירו ............. ורבא מקמ״ל בהא......... שהוא חייב ויש........ מ״מ ועי״ל........ אפי׳ ל.............
תוס׳ בד״ה לימא תיהוי כו׳ שהעבירו לפניו נגד גופו דה״א כיון שהגיע כו׳ עכ״ל כצ״ל דהשתא א״ש דהך דהכא ודרבא וההיא דעומד אדם ברשות היחיד כולהו בגוונא חדא קמיירי שהאדם עומד במקום א׳ ואינו זז ממקומו ומעביר החפץ מכאן לכאן דרך גופו וכמ״ש התוס׳ פרק המוצא תפילין ומיהו הך דהכא הוי טפי נח מההיא דרבא דכיון שהאדם נח על האסקופה שהוא מקום פטור והחפץ כשבא כנגדו במקום פטור מקרי שפיר נח מה שאין כן בההיא דרבא ובהך דעומד אדם ברשות היחיד כו׳ וק״ל:
בתוס׳ בד״ה לימא תיהוי תיובתא דרבא פירש״י כו׳ ולא נהירא דא״כ הו״ל למיפרך מרבנן דאמרי כו׳ עכ״ל. ולענ״ד יש ליישב שיטת רש״י בפשיטות דהא לעיל שם מקשינן בגמרא באמת אמילתא דרבנן נהי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכי אשכחן כה״ג דמחייב ושקיל וטרי טובא בהא דמשמע דתליא במידי דאשכחן במשכן. ואם כן לפ״ז לא שייך לומר דרבא דאמר כרבנן דהא כה״ג דמעביר דרך רה״ר למעלה מעשרה לא אשכחן כה״ג במשכן אלא במוציא משא על כתפו דוקא וכמשא בני קהת ודרך הוצאות משאות בכך. וא״כ מקשה שפיר מברייתא דהכא דמשמע נמי דכיון שאין דרך המוציאין בכך פטור וכ״ש במעביר ובהכי א״ש נמי הא דמקשה ארבא טפי מדר״א דאמר לקמן בפרק המצניע המוציא משא למעלה מעשרה חייב והוא הלכה פסוקה ולמאי דפרישית א״ש. ומה שהקשו עוד מסוגיא דהמוצא תפילין כבר נזהר בזה רש״י בעצמו שם ופירש שם דמסתמא העומד ברה״י ומוציא לרה״ר עומד בגובה למעלה מעשרה ואדרבא על פירוש ר״ח יש לדקדק מסוגיא דהתם דאטו לא מצינו למימר דהא דקאמר ובלבד שלא יוציא חוץ לד״א היינו שלא כנגד גופו כנ״ל ודו״ק:
ג עוד אמר מר [החכם] בתוספתא, שאף אדם העומד על האיסקופה יכול הוא ליטול חפץ מבעל הבית וכן ליתן לו, וכן ליטול מן העני וליתן לו, ובלבד שלא יחליפו ביניהם, שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, או נוטל מעני ונותן לבעל הבית. ואולם אם נטל ונתןשלשתן פטורין. ושואלים: לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על רבא, שכן אמר רבא: המעביר חפץ מתחילת ארבע אמות לסוף ארבע אמות ברשות הרביםאף על פי שהעבירו למעלה מתחומה של רשות הרבים
The Master also said in the Tosefta: A person standing on the threshold may take an object from the homeowner and give an object to him, and he may take an object from the poor person or give an object to him, as long as he does not take the object from the homeowner and give it to a poor person or from a poor person and give it to the homeowner. And, however, if he took an object from one and gave it to the other, certainly no labor prohibited by Torah law was performed in that case, and all three of them are exempt. The Gemara asks: Say that this will be a conclusive refutation of Rava’s opinion, as Rava said: One who transfers an object from the beginning of four cubits to the end of four cubits in the public domain, even though he transferred it above the upper boundary of the public domain
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת ח:, ר׳ חננאל שבת ח:, ר׳ נסים גאון שבת ח:, רי"ף שבת ח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת ח:, רש"י שבת ח:, תוספות שבת ח:, ספר הנר שבת ח: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ההשלמה שבת ח: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת ח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת ח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת ח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת ח:, מהרש"ל חכמת שלמה שבת ח:, מהרש"א חידושי הלכות שבת ח:, פני יהושע שבת ח:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת ח:, אסופת מאמרים שבת ח:

Shabbat 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 8b, R. Chananel Shabbat 8b, R. Nissim Gaon Shabbat 8b, Rif by Bavli Shabbat 8b, Collected from HeArukh Shabbat 8b, Rashi Shabbat 8b, Tosafot Shabbat 8b, Sefer HaNer Shabbat 8b, HaHashlamah Shabbat 8b, Ramban Shabbat 8b, Rashba Shabbat 8b, Meiri Shabbat 8b, Ritva Shabbat 8b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 8b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 8b, Penei Yehoshua Shabbat 8b, Steinsaltz Commentary Shabbat 8b, Collected Articles Shabbat 8b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144