והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר – כל מה שפירשתי במהדורה קמא אינו כלום. אלא הכין פירושא אמת ודאי דאשכחן בכמה דוכתי דרב כר׳ יהודה סבירא ליה דאסר במוקצה. אבל מיהו איזהו חשוב מוקצה כל שהיה מוקצה כל בין השמשות כגון תרנגלת לבצתה¹ ורחל לגיזתה ועז לחלבה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא שהיו אסורין ועומדין מבין השמשות. אי נמי הנולד שלא הותר אלא עכשיו כגון עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב או בהמה שנתנבלת בשבת דבין השמשות הוו מוקצין מחמת איסור ועכשיו נמי אסר להו ר׳ יהודה אבל דבר שכל היום היו מותרין,⁠² כלים ותמרים ואגוזים, ועכשיו כשנשברו הכלים ונאכלו הפירות אתה עושה השברים והגרעינין והקליפין נולד לר׳ יהודה, לא נמצא זה בכל התלמוד שר׳ יהודה יאסור אותם ולהכי איצטריך רב הכא למימר דגם באילו פליג ר׳ יהודה עם ר׳ שמעון ואסר. ואתא תלמודא השתא למימר דהא דרב דחשיב לכל הני נולד לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דמדאסרינהו ניהליה ר׳ חייה שמע מינה דר׳ יהודה אסר להו דאי לא אסר להו ר׳ יהודה ר׳ חייה כמאן סבירא ליה.

פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק בהן את המרחץ כו׳ – פירוש: משום הכי נקראין קולי מטלניות שהתקינו למלאכה זו ואפילו הכי ר׳ אליעזר מטמא כל זמן שלא זרקן לאשפה בין הצניען בקופסא לתשמיש זה בין תלאן במגוד או הניחן אחורי הדלת עדין לא בטלו מתורת בגד דילמא מימליך וטלי לה על בגדו אך אם השליכן לאשפה ביטלן כיון שאין בהן שלשה על שלשה. ור׳ יהושע סבר כיון שהתקינן למלאכה זו בטלו מתורת כלי בין אם זרקן באשפה בין אם תלאן במגוד אך אם יצניעם בקופסא אז לא בטלי אף על פי שהתקינן למלאכה זו דיש לומר מימליך וטלי לה על בגדו. ודוקא בקולי מטלניות מטהר ר׳ יהושע שהתקינן למלאכה זו אבל אם לא התקינן למלאכה זו אף על פי שתלאן במגוד או הניחן אחורי הדלת לא בטלו שאדם תולה חפציו במגוד ואחורי הדלת ור׳ עקיבה הכריע ביניהן ואמר מגוד דמי כקופסא ואחורי הדלת כאשפה ומתניתין בפתילה שעשה מקולי מטלניות פליג ור׳ אליעזר לטעמיה דאמר לא בטלה ור׳ עקיבה לטעמיה דאמר בטלה ולא שהקיפול מבטלה אלא קיפול דנקט משום פלוגתא דהדלקה כדפריש המורה שאם קיפלה ועשה ממנה פתילה ולא היבהבה אין מדליקין בה ור׳ עקיבה סבר מדליקין בפתילה שאינה מחורכת. ולר׳ אליעזר אף על פי שקיפלה לפתילה לא בטלה מתורת כלי שאין הקיפול מבטל מתורת כלי ור׳ עקיבה סבר אף על פי שלא קיפלה היא טהורה מפני שהיא מקולי מטלניות אבל אם היתה מטלת שלא התקינה לפקוק את המרחץ אף על פי שקיפלה טמאה לר׳ עקיבה דקיפול אינו מועיל ודלא כר׳ אלעזר ורב אדה דאמרי דלר׳ עקיבה קיפול מועיל לטהרה.

הכל מודים כשזרקו לאשפה – פירוש: בביטול החתיכה פליגי כי שוייה במגוד ואחר הדלת אם נתבטלה ואם לאו אבל אם שם אותה בקופסא כולי עלמא לא פליגי דטמאה ובהשליכה לאשפה כולי עלמא לא פליגי דנתבטלה ודוקא פחות משלשה אבל שלשה הוה ליה בגד חשוב ואין בגד חשוב בטל מפני השלכתו לאשפה. והכי תנן בסוף פרק כ״ז דכלים שלש על שלש שהשליכה באשפה טהורה. דוקא שלש על שלש אבל שלשה על שלשה לא וכיון דבביטול החתיכה פליגי מאי איריא דנקט דהתקינו לפקוק בו את המרחץ וכו׳. נראה לי דלא נקט ליה אלא להודיע כוחו דר׳ אליעזר דכיון דלא בטלא החתיכה מתורתה במגוד ואחרי הדלת אף על גב דהתקינה לפקוק את המרחץ אין פקיקת המרחץ מבטלה מתורת בגד דלכי מימליך שקיל לה מהתם וטלי לה בבגדו ומשום הכי נקט במתניתין קיפלה להודיעך כוחו דר׳ אליעזר דאף על גב דקיפלה הקיפול לא ביטלה כמו שלא ביטלה פקיקת המרחץ. ור׳ יהשוע ור׳ עקיבה נמי הכי סבירא ליה דקיפול אינו מבטלה דטעמא משום דביטלה בהשלכתה למגוד ואחר הדלת הא אם היניחה בקופסא אף על פי דהתקינה לפקוק בה את המרחץ לא בטלא. וזה חידש רב המנונא עכשיו ממה שהיינו סבורים מעיקרא דמעיקרא הוי סברינן דטעמא דר׳ עקיבה משום דקיפול מבטלה ואף על גב דהניחה בקופסא ואתא רב המנונא למימר דאי בהניחה בקופסא גם ר׳ עקיבה מודה דקיפול אינו מבטל אלא הכא בקולי מטלניות וטעמא דר׳ עקיבה משום דביטלה מעיקרא כי שוייה במגוד ואחר הדלת ולא משום קיפול ולא נקט קיפול אלא משום ר׳ אליעזר. והמורה פירש דקיפול דתנא משום הדלקה. ואינו נראה לי אלא משום טומאה כדפרישית ולהודיעך כוחו דר׳ אליעזר דומיא דפקיקת המרחץ.