×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּשָׂר תָּפוּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְחַיָּה מַיִם מְגוּלִּין מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְחָתוּל רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל עַצְמָן אָסוּר לְשַׁהוֹתָן מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.:
With regard to swollen meat that began to putrefy, it is permitted to move it because it is food for non-domesticated animals. With regard to exposed water, from which a snake might have drunk and into which it injected its venom, it is permitted to move it because it is suitable for a cat, which is somewhat immune to snake venom. Rabban Shimon ben Gamliel says: Exposed water itself may not be kept due to the danger that one may inadvertently drink it.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דג תפל אסור לטלטלו בשר בין חי ובין מליח מותר לטלטלו. תנו רבנן מטלטלין את העצמות מפני שהן מאכל לכלבים בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה וזו היא דתניא כוותיה דרב הונא מים מגולין מפני שהן ראוין לחתול. ומתניתא אלין הלכתא אינון דליכא דפליג. ואליבא דבית הלל נשנו דתנן בית הלל אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין.
ת״ר מטלטלין את החצב זה חצב הוא צמח משלח שרשיו למטה בקרקע בצדק בלא הטייה והוא מה שאמרו בפרק חזקת הבתים (ב״ב דף נה) אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר וכו׳ ואמרו מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע את הארץ לישראל כדי שיתפרשו תחומין אחד מחבירו ויאמינו בכך לענין עירובן של תחומין ושיתופם כי השרשים שהוא משלח בקרקע מוכיחים על הגבולים ועל פי זה אמרו שם במסכת יום טוב (פרק אין צדין דף כה) חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא שהוא דבר שאין בו רוח חיים ובצמיחתו משלח שרשיו בארץ במשפט והרשעים מעקמין דרכיהם ואין הולכין בדרכיו של הקב״ה כמו שראוי להם לכן דרכם באפילה:
צער בעלי חיים דאורייתא מה שאמר הקב״ה (שמות כ״ג:ה׳) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ואמרו בבא מציעא בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב) מצוה מן התורה לפרוק דקסבר תנא דידן צער בעלי חיים דאורייתא ורבי יוסי הגלילי סבר צער בעלי חיים דרבנן וסבר (אביי) [רב יהודה] בכאן כתנא קמא דצער בעלי חיים דאורייתא וביטול כלי מהיכנו דרבנן משכחת לה בפרק כירה (לעיל שבת דף מב) דתנן אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואמר רב חסדא אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כו׳ ופירש רב יוסף טעמא בכך ואמר היינו טעמא דרב חסדא דקא מבטל כלי מהיכנו והא מרבנן הוא:
סליק פרק מפנין.
{משנה שבת יח:ב} מתני׳ חבילי קש וחבילי עצים וחבלי זרדין אם התקִינן למאכל בהמה מטלטלין אֹתם ואם לאו אין מטלטלין אותן. כופין סל לאפרוחין כדי1 שיעלו ושירדו: תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס. מדדין עגלין וסייחין והאשה2 מדדה את בנה אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן
שהוא נוטל3 אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:
{בבלי שבת קכח ע״ב} כופין את הסל לפני האפרוחין: אמר רב יהודה בהמה שנפלה לאמת המים בשבת מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה ואע״ג דקא מבטל כלי מהיכנו מאי טעמ׳ ביטול כלי מהיכנו מדרבנן הוא דאסיר4 וצער בעלי חיים דאוריתא5 ואתי דאוריתא ודחי דרבנן והני מילי בדלא6 איפשר7 למיעבד לה פרנסה התם במקומה אבל איפשר ליה למיעבד לה פרנסה במקומה עושה לה פרנסה במקומה ודיו:
תרנגולת שברחה דוחין אותה: דוחין אין מדדין לא תנינא להא דתנו רבנן מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת:
תנו רבנן אין עוקרין בהמה חייה ועוף ברשות הרבים8 אבל דוחין אותן עד שיכנסו
פיס׳9 מדדין
עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה אמר ר׳ יהודה אימתי10 [בזמן שהוא נוטל אחת] וכול׳: [וכן הילכתא11] דקימא לן כל היכא דאמר ר׳ יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים:
{משנה שבת יח:ג} מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין להחכמה12 ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטיבור ר׳ יוסי אומר אף חותכין וכל צורכי מילה עושין בשבת:
{בבלי שבת קכח ע״ב} גמ׳ כיצד מסעדין רב יהודה אומר אוחז את הַוַלֵד שלא יפול לארץ תניא כותיה דרב יהודה כיצד מסעדין אוחז את הוַלֵד שלא יפול לארץ13 ונופח לו14 בחוטמו15 ונותן16 דד לתוך פיו כדי שינק: אמר רבן שמעון בן גמליאל17 מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב. היכי עביד לה18 אמר אביי מביא בול של-מלח ונותן לה בתוך19 הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין מי שליה על גבי ולד כדי שתריח בו20 ותרחם עליו וְדַוקא טהורה אבל טמאה לא מאי טעמ׳ לא21 מרחקא ואי מרחקא לא מקרבה:
פיס׳22 ומילדין את האשה בשבת23: תנו רבנן אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר24 ואם היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה שמן ביד25 אם אינו מספיק לה ביד מביאה לה בשערה אינו מספיק לה26 בשערה מביאה לה בכלי דרך רשות הרבים אמר מר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר פשיטא אמר רב אשי לא נצרכה אלא לסומא27 מהו דתימא כיון דלא חזיא אסיר קא משמע לן דיתובי מיתבא דעתה סברא28 אי איכא מידי חזיאן חברתאי ועבדן לי. אם היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה שמן ביד אינו מספיק לה29 ביד מביאה לה בשערה ותפוק לי משום סחיטה רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו אין סחיטה בשער30 ורב אשי אמר אפילו תימא יש סחיטה בשער מביאה31 לה בכלי דרך שערה כמה32 דאיפשר לשנויי משנינן.
{בבלי שבת קכח ע״ב-קכט ע״א} אמר רב יהודה אמר שמואל חָיה כל זמן שהקבר פתוח בין שאמרה צריכה אני בין שלא אמרה צריכה אני33 מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת לא אמרה צריכה אני34 אין מחללין עליה את השבת רב אשי מתני הכי מר35 זוטרא מתני36 אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין אמרה אין צריכה אני37 מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אין צריכה אני אין מחללין עליה את השבת38 אמר ליה רבינא [למרימר]⁠39 מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הילכתא כמאן אמר ליה הילכתא כמר זוטרא דספק נפשות להקל. מימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה40 באגפיה {פי׳ ר״ח} ודיקי רבואתא ואמרי מדלא אמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת41 שמע מינה קודם שתשב על המשבר קאמ׳ וכאביי עבדינן ולא מחללינן42 עליה שבתא עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר: עד מתי פתיחת הקבר אסיקנה נהרדעי אמרי חיה שלשה שבעה ושלשים שלשה בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה אין צריכה אני43 מחללין עליה את השבת שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה אין צריכה אני44 אין מחללין עליה את השבת {הלכות גדולות} הא סתאמא מחללין עליה את השבת45. שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אלא עושין לה על ידי ארמית46 כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צורכי חולה עושין לו על ידי ארמי47 בשבת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא48 דבר שאין בו סכנה אומרין לגוי ועושה. אמר רב יהודה אמר שמואל החיה שלשים יום למאי הילכתא אמרי נהרדעי49 לטבילה: אמר
רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה בעלה מחממה ברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואמטיוה לערסה בתריה דרבא לפום בדיתא. אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת סבור מינה הני מילי לחיה אבל50 לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא51. {פירוש ר״ח} ואסיקנה לא שנא חיה לא שנא חולה לא שנא בימות הגשמים לא שנא בימות החמה52 מדאמר רב חייה בר אבין דאמר רב חייה בר אבין53 אמר רב ששת הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה54 ואפילו בתקופת תמוז שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונם55 רבא56 (קלי)⁠57 שרשיפא אמר ליה אביי לרבא58 והא59 קא עבר מר משום בל תשחִית אמר ליה בל תשחִית דגופאי עדיף לי: אמר רבי חייה בר אשי לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקנה מנעלים [לרגליו]⁠60 הקיז דם ואין לו מה [יאכל]⁠61 ימכור מנעלים [שברגליו]⁠62 ויסתפק63 מהן צורכי סעודה מאי צורכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין רב אמר בשר נפשא חלף נפשא ושמואל אמר יין סומאקא חולף סומאקא:
{בבלי שבת קכח ע״ב} גרסינן בפרק מפנין אמר אביי64 האי מאן דשחיט [תרנגלא]⁠65 לכבשינהו66 לכראעיה בארעא67 אי נמי נידלֵי להו68 דילמא מקהי להו69 לטופריה בארעא ועקר להו לסימנין:
1. סל לאפרוחין כדי: ריבב״ן, גפא (בהגהה), דפוסים: את הסל לפני האפרוחים. ברמב״ם פיהמ״ש, ריב״ח: ״סל לפני האפרוחין״.
2. והאשה: דפוסים: ואשה.
3. שהוא נוטל: דפוסים: שנוטל.
4. מדרבנן הוא דאסיר: ריבב״ן, דפוסים: דרבנן. ריב״ח: ״דרבנן הוא״. ר״ח: ״מדרבנן היא״.
5. כ״י מוסקבה מוסיף: ״דכת׳ למען ינוח״.
6. בדלא: דפוסים: דלא.
7. כ״י מוסקבה מוסיף: ״ליה״.
8. ברשות הרבים: חסר ב-גפא, כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים. ברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כה:כו) וברא״ש: בחצר.
9. פיס׳: לא צוין בדפוסים.
10. כ״י א מסיים כאן העתקת לשון המשנה. ההמשך ע״פ גפא, כ״י מוסקבה.
11. וכן הילכתא: גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים. חסר בכ״י א, רא״ש.
12. להחכמה: גפא, כ״י מוסקבה, רא״ש: ״לחכמה״. ריבב״ן, ה״ג, ר״ח, רמב״ם בפיהמ״ש ובמשנ״ת הל׳ שבת (ב:יא): ״לה חכמה״. דפוסים: המילדת.
13. תניא כותיה...לארץ: חסר בכ״י מוסקבה.
14. לו: חסר בדפוסים.
15. דפוסים ורא״ש מוסיפים: כדי שיכנס בו הרוח.
16. כ״י מוסקבה, ריב״ח מוסיפים: ״לו״.
17. רבן שמעון בן גמליאל: דפוסים: רבי יהודה.
18. היכי עביד לה: וכן בה״ג. דפוסים: כיצד עושה.
19. בתוך: דפוסים: לתוך.
20. בו: כ״י מוסקבה, דפוסים: ״ריחו״.
21. מאי טעמ׳ לא: דפוסים: דלא.
22. פיס׳: לא צוין בכ״י מוסקבה, דפוסים.
23. בשבת: חסר בדפוסים.
24. את הנר: חסר בכ״י מוסקבה.
25. ביד: חסר בדפוסים.
26. אינו מספיק לה, אינו מספיק לה: וכן ריב״ח. בשניהם כ״י מוסקבה: ״ואם אינו ספק״. דפוסים: ואם אין ספק. כבה״ג: ״לא ספק לה״. וכן בהמשך.
27. לסומא: וכן ריב״ח, כבה״ג. כ״י מוסקבה ״בסומא״. ריבב״ן, דפוסים: אפילו בסומא. דומה ללשון פי׳ ר״ח.
28. סברא: וכן בה״ג, ר״ח. דפוסים: מימר אמרה.
29. אינו מספיק לה: כ״י מוסקבה: ״ואם אינו ספק״. דפוסים: ואם אין ספק.
30. דפוס קושטא מוסיף: ואפי׳ הכי.
31. מביאה: ריבב״ן: ״והכי דא׳ מביאה״. כ״י מוסקבה: ״מביאין״.
32. כמה: וכן בר״ח. דפוסים: דכל מה.
33. שלא אמרה צריכה אני: (כלומר מחללין אפילו בשותקת). ריב״ח, ריבב״ן, דפוסים: ״שאמרה אין צריכה).
34. לא אמרה צריכה אני: וכן, בסיפא, גם ריב״ח, ריבב״ן (כלומר לא מחללין בשותקת). דפוסים: אמרה איני צריכה (שכן לפי גירסתם דין שותקת מפורש להלן בדברי רב אשי).
35. מר: כ״י מוסקבה: ״רב״.
36. כ״י מוסקבה מוסיף: ״הכי״.
37. אין צריכה אני: דפוסים: איני צריכה.
38. אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אין צריכה אני אין מחללין עליה את השבת: וכן ריבב״ן (ואין כאן דין שותקת, שכן הוא מפורש כבר לעיל בלישנא קמא). גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: ״אמרה אין צריכה אני אין מחללין עליה את השבת לא אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת״ (כלומר לרב אשי מחללין בשותקת).
39. למרימר: ריבב״ן, רא״ש, גפא, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״למרי״. כ״י מוסקבה: ״לרב יימר״.
40. אותה: ריב״ח, ריבב״ן, דפוסים, הגהה בגליון גפא.
41. שיתחיל הדם להיות שותת: דפוסים: שיהא הדם שותת ויורד.
42. מחללינן: דפוסים: מחללין.
43. אין צריכה אני: דפוסים: איני צריכה. וכן בהמשך.
44. אין צריכה אני: דפוסים: איני צריכה.
45. עליה את השבת: וכן בה״ג. חסר בדפוסים, כברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (ב:יג).
46. ארמית: ריבב״ן, ה״ג, ר״ח: ״ארמאי״. וכן להלן.
47. ארמי: גדפוסים: ארמאית.
48. רב המנונא: דפוסים: כל.
49. אמרי נהרדעי: חסר בכ״י מוסקבה.
50. הני מלי לחיה אבל: ריבב״ן: ״לחיה אין״, וכן בה״ג, ר״ח.
51. בימות הגשמים אין בימות החמה לא: דפוס קושטא: בימות החמה ולא בימות הגשמים (כבמסקנה).
52. הגשמים...החמה: דפוסים: החמה... הגשמים.
53. דאמר רב חייה בר אבין: וכן בריבב״ן. חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים.
54. דפוסים: נוסף אפילו בשבת.
55. דיונם: וכן בפי׳ ר׳ יונתן: ״דיונים״ כבכל כתבי היד של התלמוד. ריב״ח: ״דאנים״. חסר ב-גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים.
56. רבא: ריבב״ן, דפוסים: רבה.
57. קלי: חסר ב-גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש.
58. לרבא: כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: לרבה.
59. והא: חסר ב-גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש.
60. לרגליו: כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים, רא״ש. כ״י א: ״לרגלו״. וכן בהמשך.
61. יאכל: גפא, כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים, רא״ש. כ״י א: ״שיאכל״.
62. שברגליו: גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש. כ״י א: ״שברגלו״.
63. ויסתפק: דפוסים: ויספיק.
64. אמר אביי: חסר בכ״י פריס.
65. תרנגלא: גא, גה, גלא, גסו. גפט: ״תרנגולא״. גב, גלה, גפח, כ״י פריס: ״תרנגולת״. כ״י א לפני הגהה: ״תרנוגלא״ ואחרי הגהה: ״בהמה״.
66. לכבשינהו: גא, גסו: ״ליכבשינהי״. גב: ״ניכבשינהי״.
67. בארעא: כ״י פריס: ״לארעא״.
68. נידלֵי להו: וכן גפח, כ״י פריס. גא, גב, גה, גלה, גלא, גפט: ״נידל להו״. דפוס קושטא: נירלינהו. דפוסים: נידלינהו.
69. להו: חסר ב-גה, גלא, גסו.
בשר תפוח – מסריח.
לחתול – לא מזיק ליה ארס דנחש שאף הנחשים היא אוכלת.
מפני הסכנה – שמא ישתה אדם מהם.
בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה – תימה לימא מפני שהוא מאכל לכלבים וי״ל דכרבי יהודה אתיא ואינו מסריח כפירוש הקונטרס אלא חזי ליה וכל מידי דחזי ליה לאינש לא מקצה לכלבים אבל מפני שהוא מאכל לחיה מותר לטלטלו דכל ישראל בני מלכים הם ורב חסדא דלא שרי בשר תפל מהאי טעמא לית ליה כל ישראל בני מלכים.
תפוח, פיר׳ מסריח.
ראויא לחתול, פיר׳ דחתול לא מזיק ליה (ארם) [ארס] דנחש שאף הנחש הוא אוכל.
מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, פיר׳ כגון שהמים עמוקים. ואם אין המים עמוקים ואיפשר למיעבד לה פרנסה במקומה לא.
צער בעלי חיים דאוריתא,ב פיר׳ [דאמר] קראג עזוב תעזוב עמו.
אבל לא את התרנגולת מאי טעמ׳ד אמ׳ אביי משום דמקפיא נפשה, רשצז״ל: משום דמגבהת ומצפהה עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטלה. מקפיא, כמו קפאוו (יריכו) [ידיכו]⁠ז דחגיגה.⁠ח
<ויש מפרשין: דמקפיא נפשה, אנהא תמסך נפסהא פי אל ארץ אדא מסכהא אנסאן (לי משיהא) [לימשיהא] [=שהיא אוחזת עצמה בארץ אם תופסה אדם כדי להוליכה].>
מדדין עגלים, פיר׳ אוחזו בצוארו ובצדדיו וגוררו ומסייעו לילך.⁠ט
והאשהי מדדה את בנה, פיר׳ אוחזתו בזרועותיו או בידיוכ ומסיעתו (דהוא ממנע) [והוא מניע]⁠ל רגליו והולך.
שנוטל אחת ומניח אחת, [שהתינוק מניע את רגליו כשמניח אחת מגביה אחת.]⁠מ
מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב
{רש״י}
חכמה, פיר׳ מילדת.
וקושרין את הטיבור, רשצז״ל: פיר׳ של ולד שהוא ארוך, ואםנ (יתקשה) [יתקשר]⁠ס ויכרך בשום דבר ויגביהו התינוק יצאו מעיו.
ונופח לו בחוטמו, שנחיריו מלאיןע בריר⁠[י]⁠ן.⁠פ
א. לפנינו, ראויין.
ב. לפנינו, דאוריתא.
ג. שמות כ״ג ה׳.
ד. לפנינו מוסיף, לא.
ה. בד׳ ליתא. ובד״ס רש״י, ומצפת.
ו. בד׳, אקפו.
ז. כד׳.
ח. טז:.
ט. בד׳, ומנענע לו ברגליו. ובנ״י מקדים, לילך.
י. כ״ה במשניות הרמב״ם. ובד׳, אשה.
כ. בד׳ במקום ב׳ המילים, מאחוריו.
ל. ד׳.
מ. ד׳.
נ. כ״ה בנ״י. ובד׳, שאם לא.
ס. ד׳.
ע. בד׳, סתומין לו.
פ. ד׳.
בד״ה אין עוקרין כו׳ ותו סיפא דמוקמת לתרנגולת דאין מדדין ברה״ר ולעיל קתני דאפי׳ בחצר לא כו׳ עכ״ל ק״ק דאימא דקושטא הוא דאפילו בחצר לא וכדקתני לעיל והכא לאו לדיוקא אתא דאין מדדין ברה״ר אבל מדדין בחצר אלא לגופה אתא דאפי׳ ברה״ר דוחין אותה עד שתכנס י״ל דאי משום דוחין קתני ברה״ר תקשי ליה ממתני׳ דקתני דוחין סתם אלא ע״כ לענין דוחין ודאי אין חילוק בין בחצר בין ברה״ר ולא קתני ברה״ר אלא משום דיוקא דאין מדדין ברה״ר ואם כן תקשי דלעיל קתני דאפי׳ בחצר לא וק״ל:
בשר תפוח (שמתחיל להסריח) — מותר לטלטלו, מפני שהוא מאכל לחיה, מים מגולין שיש לחשוש ששתה מהן נחש והטיל בהן ארס — מותר לטלטלם, מפני שהן ראויין לחתול, שאינו ניזוק כל כך מארס נחשים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל עצמן של מים מגולים אלה אסור לשהותן מפני הסכנה, שמא ישכח אדם וישתה מהן ויסתכן.
With regard to swollen meat that began to putrefy, it is permitted to move it because it is food for non-domesticated animals. With regard to exposed water, from which a snake might have drunk and into which it injected its venom, it is permitted to move it because it is suitable for a cat, which is somewhat immune to snake venom. Rabban Shimon ben Gamliel says: Exposed water itself may not be kept due to the danger that one may inadvertently drink it.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אכּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס.

MISHNA: One may overturn a basket in front of the chicks so that they can climb on and climb off of it. Likewise, with regard to a hen that fled that one seeks to retrieve, one may push it even with his hands until it reenters the house.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כופין את הסל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כופין סל בפני האפרוחים – אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת ורבי יצחק משני לה בפ״ג בצריך למקומו.
שברחה – מן הבית.
דוחין – בידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ד. כופין את הסל לפני האפרוחים. אין בהם [כח] לפרוח למקום גבוה לתור מזונותם, ולפיכך נותנין לפניהם הסל [לעלות עליו]. וקמ״ל משנה זו דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת, ומשום שמבטל כלי מהיכנו ליכא, דהא אין עומדין האפרוחים עליו כל היום אלא לפי שעה, ולא שייך למימר מבטל כלי מהיכנו, אלא שאינו יכול לישב לו (משום) [שם] כל אותו יום שבת. וטעם מבטל [כלי] מהיכנו אסור, משום דמיחזי (כמוסיך) [כמוסיף] אבנים שכיון שאינו יכול ליטלו משם, נמצא כמחברו (מן) [עם] הקרקע.
ה. תרנגולת שברחה. מן הבית.
דוחין אותה. בידים.
עד שתכנס. ודוקא דוחין אין מדדין לא, שאין לו לאוחזה בגפיה ורגליה נוגעות בארץ ומוליכה, משום דמכפיא נפשה, מגבהת עצמה מן הארץ, ונמצא מטלטלה. מה שאין [כן] באווזין ושאר עופות, שכשאוחזין אותה בכנפיה מהלכת ברגליה, ושרינן בהו אפי׳ לידוד, ובלבד בחצר שאין בו אלא משום טלטול דרבנן, אבל לרשות הרבים לא, גזרינן משום שמא יגביהם מן הארץ ונמצא זה נושאן. ואפי׳ למאן דאמר חי נושא את עצמו גזרינן, דאכתי לא מיחייבא, אבל איסורא (גדולה) איכא.
המשנה השניה כופין את הסל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה שתכנס מדדין עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם גורר אסור אמר הר״ם פי׳ זה שהתירו לתת סל לפני האפרוחים ואינו מבטל כלי מהיכנו לפי שהיא אינה עומדת עליו וסייח הוא עיר בן אתונות ופירוש מדדין כמו מסייעין או מנהיגין ביד והיא מלה עברית אדדה כל שנותי ויותר מבואר אדדה עד בית אלהים ובכל מקום שאומר ר׳ יהודה אימתי הוא מפרש דברי חכמים ולפיכך הלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כופין את הסל לפני האפרוחים כלומר אע״פ שהאפרוחים אסורים לטלטל כופין את הסל לפניהם לעלות עליו וממנו למקום גבוה שמזונות לשם שהכלי ניטל אף לצרך דבר שאינו ניטל ומשום ביטול כלי מהיכנו אין כאן שהרי חוזר ונראה לכשירדו אחר שלא היו שם בין השמשות שיאסר במיגו תרנגולת שברחה והרי היא אסורה לטלטל דוחה אותה עד שתכנס ופי׳ בגמ׳ דוקא דוחין אבל לא מדדין ר״ל שאין לו לאחזה בגפיה ושיהו רגליה נוגעות בארץ ומוליכה בקרקע בגפיה ופי׳ הטעם משום דמקפיא נפשה ר״ל שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטלה ואף בחצר אסור מטעם זה וי״מ בזו שנשמטת מן היד ואגפיה נתלשים וכן כתבוה גדולי המחברים ומ״מ באווזים ושאר עופות מותר לדדות ודוקא בחצר אבל לרה״ר אסור שמא יבא להביאם ולמדת שהגבהת כל בהמה חיה ועוף אסורה אף בחצר משום טלטול ומדדין עגלים וסייחים ר״ל שאוחזן באזניהם או בצדי צואריהן ומוליכן אף ברה״ר שאין באלו חשש הגבהה והבאה הא קטנים שבבהמה דקה וחיה דקה אסור מחשש הגבהה והבאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה כופין (הופכים) בשבת את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו. וכן תרנגולת שברחה מהבית ורוצים להחזירה — דוחין (דוחפים) אותה אפילו בידים עד שתכנס חזרה לתוכו.
MISHNA: One may overturn a basket in front of the chicks so that they can climb on and climb off of it. Likewise, with regard to a hen that fled that one seeks to retrieve, one may push it even with his hands until it reenters the house.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָיחִין אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה באֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת אֲבָל אִם הָיָה גּוֹרֵר אָסוּר.:

One may help calves and foals to walk, and likewise a woman may help her son to walk. Rabbi Yehuda said: When is it permitted? When her son picks one foot up and puts one foot down by himself. However, if her son were dragging both his feet, it would be prohibited because it would be like carrying him in the public domain.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדדין עגלים – אוחז בצוארו ובצדדין וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו.
אשה מדדה את בנה – אוחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך.
שנוטל אחת ומניח אחת – שהתינוק מניע את רגליו כשמניח אחת מגביה אחת.
אבל גורר אסור – מפני שנושאתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומדדין עגלים. אוחזין בצואריהם ובצדדין, כדי שלא יקרא משתמש בבעלי חיים, וגוררן ומסייען להלך ומנענעו ברגלו.
האשה מדדה את בנה. אוחזתו בזרועותיו מאחריו ומסייעתו, והוא מניע רגליו והולך.
ור׳ יהודה. בא לפרש דברי חכמים דלא שרינן אלא בזמן שנוטל אחד ומניח אחד, כלומר שהתינוק מניע רגליו שמגביה אחד ומניח אחד.
אבל גורר אסור. מפני שנושא אותו ברשות הרבים ד׳ אמות, או מכניסתו מרשות הרבים לרשות היחיד (מוציאתו).
ממה שכתבנו למדת שהמוציא בהמה חיה ועוף אפי׳ חיים חייב ואין אומרין בהם חי נושא את עצמו הא באדם פטור אא״כ היה כפות או חולה כמו שיתבאר וכן בקטן חייב כל שאין יכול לילך ברגליו ואין אומרין בו חי נושא את עצמו אלא שהותר דדויו בזמן שנוטל אחת ומניח אחת וגורר מיהא חייב ומ״מ יש חולקים בקצת דברים אלו לפסוק חי נושא את עצמו אף בבהמה חיה ועוף ואם הוציאן פטור אלא שאיסור גדול בדבר וכן פסקו שאף גורר בתינוק מותר ואין הדברים נראין:
בהמה שנפלה לאמת המים בשבת מביאים כרים וכסתות ומניחים תחתיה ואם עלתה עלתה ואע״פ שמבטל כלי מהיכנו שהרי משליכו לתוך המים הואיל ואיסור ביטול כלי אינו אלא מדברי סופרים מפני שהוא דומה לבונה שכל שאינו יכול ליטלו הוא נראה כמוסיף בנין על הקרקע וצער בעלי חיים מן התורה כדכתי׳ עזוב תעזוב עמו מותר ומ״מ דוקא כשאין יכול לפרנסה שם אבל אם יכול לפרנסה שם עושה לה פרנסה במקומה עד מוצאי שבת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומדדין (מסייעים ללכת) עגלין וסייחין. וכן אשה מדדה את בנה. אמר ר׳ יהודה: אימתי מותר — בזמן שהוא, התינוק בעצמו נוטל רגל אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר את שתי רגליו — אסור, מפני שהיא כנושאת אותו ברשות הרבים.
One may help calves and foals to walk, and likewise a woman may help her son to walk. Rabbi Yehuda said: When is it permitted? When her son picks one foot up and puts one foot down by himself. However, if her son were dragging both his feet, it would be prohibited because it would be like carrying him in the public domain.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וְאִם עָלְתָה עָלְתָה.

GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: With regard to an animal that fell into an aqueduct, one brings cushions and blankets, and throws them into the water ditch, and places them beneath the animal in the aqueduct. And if the animal thereby emerges, it emerges.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהמה שנפלה לאמת המים אם אפשר לה בפרנסה עושין לה פרנסה במקומה. ואם אי אפשר לה בפרנסה מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה ואף על גב דמבטל כלי מהיכנו. מדרבנן היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1בהמה שנפלה לאמת המים איא איפשר לה פרנסה במקומה יעשה לה ואי לא מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה. דאמר רב יהודה אמר רב בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה, מתיבי בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה פרנסה במקומה פרנסה אין כרים וכסתות לא ומשני הא דאיפשר בפרנסה והא דלא איפשר, ומקשי והא קא מבטל כלי מהיכנו קסבר ביטול כלי מהיכנו דרבנן צער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנןב.
א. =אם.
ב. ועי׳ שיטת רבינו בענין מבטל כלי מהיכנו לעיל סי׳ שדמ בהערה צב (ראב״ן שבת מ״ג.).
1. ביאור זה מופיע בכ״י כחלק השני של סימן שס״ח, בעוד שהחלק הראשון של הסימן דן בסוגיה בשבת קנ״ז ומופיע שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא אמר רב יהודה שכך אמר רב: בהמה שנפלה לאמת (תעלת) המיםמביא כרים וכסתות וזורקם לאמת המים ומניח תחתיה, ואם עלתה באמצעותם — עלתה.
GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: With regard to an animal that fell into an aqueduct, one brings cushions and blankets, and throws them into the water ditch, and places them beneath the animal in the aqueduct. And if the animal thereby emerges, it emerges.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵיתִיבִי בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם עוֹשֶׂה לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תָּמוּת פַּרְנָסָה אִין כָּרִים וּכְסָתוֹת לָא.

The Gemara raises an objection from a Tosefta: With regard to an animal that fell into an aqueduct on Shabbat, one provides it with sustenance in its place so that it will not die. This implies that providing it with sustenance, yes, that is permitted, providing it with cushions and blankets, no, that it is prohibited.
רי״ףספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בתוספתא: בהמה שנפלה בשבת לאמת המיםעושה לה פרנסה (מזון) במקומה בשביל שלא תמות. נמצא אם כן שפרנסהאין [כן, מותר], ואולם כרים וכסתותלא!
The Gemara raises an objection from a Tosefta: With regard to an animal that fell into an aqueduct on Shabbat, one provides it with sustenance in its place so that it will not die. This implies that providing it with sustenance, yes, that is permitted, providing it with cushions and blankets, no, that it is prohibited.
רי״ףספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לָא קַשְׁיָא גהָא דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה הָא דְּאִי אֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה אֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה אִין וְאִי לָא מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ.

The Gemara answers: This is not difficult, as there is room to distinguish between the cases. This, the Tosefta in which it was taught that one provides the animal with sustenance, is referring to a case where it is possible to provide it with sustenance. That, the mishna in which Rav said that one brings cushions and blankets, is referring to a case where it is impossible to provide it with sustenance. Where it is possible to provide it with sustenance, yes, he does so. And if it is not possible to provide it with sustenance, he brings cushions and blankets and places them beneath the animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואי לא – כגון שהמים עמוקין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. בדלא אפשר למיעבד לה פרנסה במקומה. שאפי׳ ישליך לה שם כל מזונות שבעולם, לא תוכל לחיות מפני צער המים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שיש לחלק ולומר כי הא [זו] ששנינו שעושה לה פרנסה — הרי זה במקרה שאפשר בפרנסה, ואילו הא [זו] ששנינו שיכול אפילו להניח לה כרים וכסתות — הרי זה כשאי אפשר בפרנסה, אם אפשר בפרנסהאין [כן], יפרנסנה, ואי לא [ואם אי אפשר] בפרנסה — מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה.
The Gemara answers: This is not difficult, as there is room to distinguish between the cases. This, the Tosefta in which it was taught that one provides the animal with sustenance, is referring to a case where it is possible to provide it with sustenance. That, the mishna in which Rav said that one brings cushions and blankets, is referring to a case where it is impossible to provide it with sustenance. Where it is possible to provide it with sustenance, yes, he does so. And if it is not possible to provide it with sustenance, he brings cushions and blankets and places them beneath the animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ סָבַר מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ דְּרַבָּנַן דצַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְיתָא וְאָתֵי דְּאוֹרָיְיתָא וְדָחֵי דְּרַבָּנַן.:

The Gemara asks: Does he not, by placing the cushions and blankets, negate a vessel’s preparedness? The cushions and blankets are no longer fit for their designated use on Shabbat, and this negation of their designated use is similar to the prohibited labor of dismantling. The Gemara answers: Rav holds that negating a vessel’s preparedness is prohibited by rabbinic law. Causing a living creature to suffer is a Torah prohibition. And a matter prohibited by Torah law comes and overrides a matter prohibited by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וצער ב״ח דאורייתא ואתא דאורייתא ודחה דרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא קמבטל כלי מהיכנו – דמשהניחם תחתיה אין יכול לטלטלן דדומה לסותר בנין מדרבנן.
צער בעלי חיים דאורייתא – שנאמר עזוב תעזוב עמו ואיכא מאן דדריש טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות (ב״מ דף לב:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואע״ג דקא מבטל כלי מהיכנו. דלא דמי לכופין את הסל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו, דהתם לא קיימי האפרוחים על הכלי אלא לפי שעה, אבל הכא כל היום תעמיד הבהמה עליהם שהיא בורחת ועולה מן המים.
צער בעלי חיים דאורייתא. כתיב עזוב תעזוב עמו, כדדרשינן חמור שונאך אפי׳ שונא [מ]⁠אומות העולם, נמצא שלא נצטוינו על מצוה זו בעבור צער בעל הבהמה, אלא בעבור צער הבהמה.
והא קא מבטל כלי מהיכנו. ולא דמי לכופין את הסל לפני האפרוחין דשרי במתניתין, ואוקימנא בפרק כירה (שבת מג.) אפילו כמ״ד אסור לבטל כלי מהיכנו, והיינו טעמא דהתם לא קיימי אפרוחין אלא לפי שעה ויכול הוא להפריחן, אבל הכא דלמא לא תעלה, ודלמא מבטל כלי מהיכנו קאמר. כך נראה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא קא [והרי הוא] מבטל בהנחת הכרים והכסתות כלי הראוי לשימוש מהיכנו (מן השימוש לו הוא מיועד ומוכן) בשבת, ודומה הדבר למלאכת סתירה! ומשיבים: סבר [סבור] חכם זה כי האיסור במבטל כלי מהיכנו הוא רק דרבנן [מדברי סופרים], ואילו איסור צער בעלי חיים הוא דאורייתא [מן התורה], ואתי דאורייתא ודחי דרבנן [ובאה מצוה מן התורה ודוחה מצוה מדברי סופרים].
The Gemara asks: Does he not, by placing the cushions and blankets, negate a vessel’s preparedness? The cushions and blankets are no longer fit for their designated use on Shabbat, and this negation of their designated use is similar to the prohibited labor of dismantling. The Gemara answers: Rav holds that negating a vessel’s preparedness is prohibited by rabbinic law. Causing a living creature to suffer is a Torah prohibition. And a matter prohibited by Torah law comes and overrides a matter prohibited by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) התַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה וְכוּ׳.: דּוֹחִין אִין מְדַדִּין לָא תְּנֵינָא לְהָא דת״רדְתָנוּ רַבָּנַן ומְדַדִּין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר אֲבָל לֹא אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת.

We learned in the mishna: With regard to a hen that fled that one seeks to retrieve, he may push it back to its place. By inference: Push the hen, yes, it is permitted, help it to walk, no, it is prohibited. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught: One may help domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl walk in the courtyard on Shabbat, but not hens.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס אבל אין מדדין אותה אפילו בחצר משום דמקפיא נפשה ואף על פי ששאר בהמה חיה ועוף מדדין בחצר אבל לא ברשות הרבים תרנגולת אפילו בחצר לא אלא אסור לדדותם אפילו בחצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדדין לא – שלא יהא אוחזה בגפיה ורגליה נוגעין לארץ ומוליכה.
סימן שסט
תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס אבל מדדין לא אפילו בחצר. דתנו רבנן מדדין חיה ועוף ובהמה בחצר אבל לא את התרנגולת וטעמא מאי אמר אביי משום דמקפיא נפשה מן הארץ והרי הוא נושא את המוקצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא ברשות הרבים והאשה מדדה את בנה ברשות הרבים. פירש רבינו שלמה ז״ל בהמה חיה ועוף גזרינן מדדי אטו עקירה כיון דבעקירה איכא איסורא דאורייתא אליבא (דרבא דפליג) [דרבנן דפליגי] עליה דרבי נתן, אבל האשה מדדה את בנה דבעקירה ליכא איסורא דאורייתא דמודו רבנן באדם (ואע״ג פיר׳) [ואעפ״י] שהוא תינוק כיון שנוטל אחת [ומניח אחת] מודו רבנן דחי נושא את עצמו, אבל (אב) בגורר כבהמה חיה ועופות דמו. ובגורר אמרינן בריש פרק נוטל רבא כר׳ נתן סבירא ליה. ומאי דאמר רבא בפרק המצניע דבאדם מודו רבנן דחי נושא את עצמו, בגדול או בתינוק שנוטל אחת ומניח אחת. נמצאת אתה אומר שלש מדות בקטן: כל זמן שאינו יכול לגרור מודה ר׳ נתן דככפות דמי. גורר מחלוקת ר׳ נתן ורבנן. בנוטל אחת ומניח אחת מודו רבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שתרנגולת שברחה דוחים אותה למקומה. ומכאן נדייק: דוחיןאין [כן], ואולם מדדין, לסייע לה בהליכתה — לא. ומעירים: תנינא להא, דתנו רבנן [שנינו לזו, שכן שנו חכמים]: מדדין בשבת בהמה חיה ועוף בחצר, אבל לא את התרנגולת.
We learned in the mishna: With regard to a hen that fled that one seeks to retrieve, he may push it back to its place. By inference: Push the hen, yes, it is permitted, help it to walk, no, it is prohibited. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught: One may help domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl walk in the courtyard on Shabbat, but not hens.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּרְנְגוֹלֶת מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּמַקְפְּיָא נַפְשָׁהּ.

The Gemara asks: With regard to a hen, what is the reason that one may not help it walk? Abaye says: It is prohibited because the hen lifts itself off the ground. As a result, one actually carries it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קף
קףא(שבת קכח:) משום דמקפיא נפשה פי׳ מכבדת עצמה:
א. [שוועהר מאכען.]
דמקפיא נפשה – מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל אווזים כשאוחזין בגפיהן הן מהלכין ברגליהן ומיהו ברה״ר לא משום שמא יגביה מן הארץ ונמצא נושאן דסתמא כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן בהמצניע (לעיל דף צד.) גבי המוציא חיה ועוף בין חיין בין שחוטין חייב והאשה מדדה את בנה אפילו ברה״ר דאי נמי מגביה ליה חי נושא את עצמו דהכי מוקמינן התם דבאדם מודו רבנן לרבי נתן.
מקפיא – כגון אקפו ידיכו דחגיגה (דף טז:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: תרנגולת מאי טעמא [מה טעם] לא ידדה אותה? אמר אביי: משום דמקפיא נפשה [שמגביהה את עצמה] ונמצא שבכך הוא נושא אותה ממש ולא רק מסייע לה בהילוכה.
The Gemara asks: With regard to a hen, what is the reason that one may not help it walk? Abaye says: It is prohibited because the hen lifts itself off the ground. As a result, one actually carries it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנֵי חֲדָא מְדַדִּין בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר אֲבָל לֹא ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ זברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים ואצ״לוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֶּחָצֵר וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵין עוֹקְרִין בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר אֲבָל דּוֹחִין בָּהֶן שֶׁיִּכָּנְסוּ.

It was taught in one baraita: One may help domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl walk in the courtyard, but not in the public domain. And a woman may help her son walk in the public domain, and, needless to say, it is permitted in the courtyard. And it was taught in another baraita: One may not lift domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl off the ground in the courtyard, but one may push them so that they will enter.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האשה מדדה את בנה ברשות הרבים וכל שכן בחצר והא דאמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור [היינו] ברשות הרבים בלבד שאם נוטל התינוק רגלו אחת ונשען על רגלו האחרת נמצא כמהלך אבל אם אינו נשען על רגליו אלא כשמדדתו גורר רגליו נמצאת נושאתו ברשות הרבים ואסור אבל בחצר מותר לטלטלו ולשאת אותו והא דאמר אביי מאן דשחיט תרנגולת ליכבשינה לכרעתא בארעא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דד
דדא(שבת קכח:) ומדדין עגלים וסייחים האשה מדדה את בנה (פסחים נה:) ותרנגולת שברחה מדדין ומחזירין אותם למקומה. (בבא מציעא כה) מצא אחר הגפה אמר רב עוקבא בר חמא במדדין אי במדדין ניחוש דלמא מעלמא אתו פי׳ מהלכין מעט מעט כדכתיב אדדם עד בית אלקים:
א. [לאמגזאם פיהרען.]
אוהא דתנן (שבת קכח ע״ב) האשה מדדה את בנה, אפילו ברשות הרבים וכל שכן בחצר. האמר׳ב רבי יהודה אימתי בזמן שנוטל (ידו) אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור, ברשות הרבים קאמר אבל בחצר אפילו גורר שרי.
א. כל הדיבור בעקבות ר״ח.
ב. צ״ל והא דאמר כבפר״ח.
אין עוקרין בהמה חיה ועוף – לספרים דגרסי רה״ר הך ברייתא פליגא אקמייתא בתרתי דדייקינן הא דדויי מדדינן אפילו ברה״ר ולעיל קתני דווקא בחצר ותו סיפא דמוקמת לתרנגולת דאין מדדין ברה״ר ולעיל קתני דאפי׳ בחצר לא ולספרים דגרסי אין עוקרין בהמה חיה ועוף בחצר אתי שפיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין עוקרין. לגמרי רגליו מן הארץ, שאינם ראויים לטלטל.
אבל דוחין וכו׳. ובגמ׳ פריך הא גופא קשיא אמרת (או) אין עוקרין אותה [אבל] דדויי מדדינן, והדר תני׳ דוחין אין מדדין לא. אמר אביי סיפא אתאן לתרנגולת, אבל בשאר עופות ובהמות דדויי נמי מדדינן, אוחזם בשני צדדיהם בידם ומדדם, והוי טלטול (אפי׳ מדיחיה) שדוחפין מאחריה. סיפא דקתני אבל לא מדדין אתאן לתרנגולת, ורישא בשאר עופות כדפרישית.
האשה מדדה את בנה ר״ל שאוחזתו בזרועותיו ומוליכתו אף ברה״ר ואע״פ שיש בו חשש הגבהה והבאה לא גזרו מפני צער התינוק ופירש ר׳ יהודה דוקא בזמן שנוטל אחת ומניח אחת ר״ל שהתינוק מניע רגלו אחת ומניח אחת אבל לגררו אסור שהרי זה כנושאתו ארבע אמות או מכניסתו מרשות לרשות וגדולי הרבנים מפרשים בהיתר דדוי התינוק מפני שאף אם יבא להגביהו נושא את עצמו ואע״פ שנחלקו בה חכמים עם ר׳ נתן באדם מיהא מודים אף בתינוק והדברים מתמיהים שהרי בפרק נוטל אמרו בענין תינוק רבא כר׳ נתן סבירא ליה אלמא כל תינוק שאינו יכול לילך ברגליו הרי הוא כבהמה חיה ועוף והוא במחלקת והלכה כחכמים אלא שהטעם נראה כמו שכתבנו ומ״מ י״מ אותה של פרק נוטל בתינוק שאינו נוטל רגלו אחת כלל:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא ברשות הרבים, והאשה מדדה את בנה ברשות הרבים, ואין צריך לומר שמותר בחצר. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אין עוקרין רגלי בהמה וחיה ועוף להרימם לגמרי בחצר, אבל דוחין בהן שיכנסו.
It was taught in one baraita: One may help domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl walk in the courtyard, but not in the public domain. And a woman may help her son walk in the public domain, and, needless to say, it is permitted in the courtyard. And it was taught in another baraita: One may not lift domesticated animals, non-domesticated animals, and fowl off the ground in the courtyard, but one may push them so that they will enter.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ אֵין עוֹקְרִין אֲבָל דַּדּוֹיֵי מְדַדִּינַן הֲדַר אָמְרַתְּ דּוֹחִין אִין מְדַדִּין לָא אָמַר אַבָּיֵי סֵיפָא אֲתָאן לְתַרְנְגוֹלֶת.

The Gemara first seeks to clarify the second baraita. This baraita itself is difficult. On the one hand, you said that one may not lift, from which it may be inferred, however, that one may help it walk. Then you said: Push, yes, it is permitted, help walk, no, it is prohibited. Abaye said: The latter clause, which states that one may not help it walk, we came to the halakha of a hen, which, as mentioned above, one may not help it walk.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין עוקרין – רגליה לגמרי מן הארץ דמוקצה. היא לטלטלה.
דדויי מדדינן – אוחזה בשני צדדיה בידו ומדדה והוה טלטול טפי מדחייה שדחפה מאחריה.
סיפא – דקתני דוחין אבל לא מדדין.
אתאן לתרנגולת – ורישא בשאר עופות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתאן לתרנגולת. מפורש בפי׳ המשנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחילה מבררים ברייתא אחרונה זו: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה]: שהרי אמרת שאין עוקרין, ומשמע: אבל דדויי [לדדות]מדדינן [מדדים], ואחר כך הדר [חזרת] ואמרת שדוחין, ומשמעו: דוחיןאין [כן], ואולם מדדיןלא! אמר אביי: סיפא [בסוף] שמשתמע ממנו שאין מדדים אתאן [באנו, מדובר בו], בדין תרנגולת, שאותה, כאמור, אין לדדות.
The Gemara first seeks to clarify the second baraita. This baraita itself is difficult. On the one hand, you said that one may not lift, from which it may be inferred, however, that one may help it walk. Then you said: Push, yes, it is permitted, help walk, no, it is prohibited. Abaye said: The latter clause, which states that one may not help it walk, we came to the halakha of a hen, which, as mentioned above, one may not help it walk.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר אַבָּיֵי חהַאי מַאן דְּשָׁחֵיט תרנגולת לִכְבְּשִׁינְהוּ לְכַרְעֵיהּ בְּאַרְעָא אִי נָמֵי נֵידֵל לְהוּ מֵידֵל דְּדִילְמָא מַנַּח לְהוּ לְטוּפְרֵיהּ בְּאַרְעָא וְעָקַר לְהוּ לְסִימָנִים.:

Having mentioned moving the hen, the Gemara cites that which Abaye said: One who slaughters a hen should force its legs into the ground, or alternatively lift it entirely into the air. Failure to do so leads to the concern lest the hen place its claws into the ground and convulse during the slaughter and dislocate the signs, the trachea and gullet. This would invalidate the slaughter and render the hen an unslaughtered animal carcass.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי תידלינהו דילמא מנח להן לטופראה בארעא ועקרה להו לסימנים הלכתא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכבשינהו לכרעיה בארעא – כדי שיתכפלו ולא יוכל להתחזק עליהן.
אי נמי לידלינהו – יגביהנו שלא. יהו רגליו נוגעות לארץ.
סימן שע
והא דאמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולתא ליכבשינהו לכרעא בארעא או מדלי להו דילמא מהדקא להו לטופראה בארעא ועקרא להו לסימנין, והכי הילכתאא וליכא דפליג.
א. וכ״כ ר״ח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השוחט את התרנגול יהא כובש את רגליו בארץ או יגביהם שמא יזדמן וינעוץ צפורניו בארץ ויתאמץ עליהם ויבא לידי עיקור סימנים ומכאן נוהגים רבים ברוב עופות לאחוז אחד מרגליהם בידיהם בשעת שחיטה ומ״מ אין צורך בכך כל שהוא מגביהו מן הקרקע בכדי שלא יוכל לנעוץ צפרניו בארץ:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שדובר בצד המיוחד שיש בנשיאת תרנגולת, מביאים את מה שאמר אביי: האי מאן דשחיט [מי ששוחט] תרנגולתלכבשינהו לכרעיה בארעא, אי נמי נידל להו מידל [שיכבוש היטב רגליה בקרקע, או גם כן ירים אותן לגמרי באויר], שאם לא יעשה כן, יש לחשוש דדילמא מנח להו לטופריה בארעא, ועקר להו [שמא יניח התרנגול את צפרניו בקרקע ויוכל לפרכס ובתוך שחיטה יעקור אותם] את הסימנים, הקנה והוושט, ממקומם, ואז תהא השחיטה פסולה והתרנגולת נבילה.
Having mentioned moving the hen, the Gemara cites that which Abaye said: One who slaughters a hen should force its legs into the ground, or alternatively lift it entirely into the air. Failure to do so leads to the concern lest the hen place its claws into the ground and convulse during the slaughter and dislocate the signs, the trachea and gullet. This would invalidate the slaughter and render the hen an unslaughtered animal carcass.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: טאֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מְסַעֲדִין וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטִּיבּוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין וְכׇל צׇרְכֵי מִילָּה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת.:

MISHNA: One may not birth an animal on a Festival, and all the more one may not birth it on Shabbat. However, one may assist it to give birth. And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place, even when the midwife’s travel involves the desecration of Shabbat. And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth. And one may tie the umbilical cord of a child born on Shabbat. Rabbi Yosei says: One may even cut the umbilical cord. And all the requirements of circumcision may be performed for a baby whose eighth day of life occurs on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין כיצד מסעדין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מסעדין – מפרש בגמרא.
חכמה – מילדת.
אין מילדין את הבהמה ביום טוב – דאיכא טרחא יתירה.
אבל מסעדין – אותה בי״ט.
ומיילדין אשה בשבת – ואין צריך לומר שמסעדין וכל שכן ביום טוב.
וקושרין הטיבור – של ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויכרך בשום דבר יצאו מעיו אם יגביהו התינוק.
תנן (שבת קכח ע״ב) אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין כיצד מסעדין אמר רב יהודה אוחז בוולד שלא יפול לארץ. ותניא כוותיה כיצד מסעדין אוחז בוולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו וכו׳. אבל בשבת לאא.
ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת. בואסיקי׳ שאם היא סומא חבירתה מדלקת לה את הנר דיתובי מיתבא דעתה דסברא אי איכא מידי חזיא חבירתי ועבדי לי.
א. וכ״ה בפי׳ ר״ח. ועי׳ טוב״י רס״י שלב.
ב. עד סוף הדיבור בעקבות ר״ח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ו. אין מילדין את הבהמה ביום טוב. אפי׳ ביום טוב וכל שכן בשבת, משום דאיכא טירחא יתירא.
אבל מסעדין אותה. מפרש בגמ׳ דוחק בבשר של הבהמה, כדי שיהא הולד יוצא לחוץ. אי נמי אוחז את הולד שלא יפול לארץ.
ומילדין את האשה בשבת. וכל שכן מסעדין, וכל שכן ביום טוב.
וקורין לאשה חכמה מילדת, לפי שסכנה יש בדבר.
ומחללין עליה את השבת. שאם היתה צריכה לנר, אעפ״י שהיא סומא חברתה מדלקת את הנר, שמא תאמר כיון היא סומא מה הנאה יש לה בנר, קמ״ל דיש עליה הנאה גדולה שסוברת אל תפחדו שכיון שיש נר בבית, אי איכא מידי בה דחזיא חברתה ועבדא לה. סוף דבר כל החילולין האלו [אין] מתירין אם יכולין להעשות בשינוי, שאם היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה בכלי דרך שערה, כלומר קושר⁠(ה)[ת] הכלי בשערה, דכמה דאפשר לשנויי משנינן. ואם אינן נעשין בזריזות בשנוי כמו בלא שינוי, מצוה לעשות בלא שינוי ולמהר הדבר בכל כחו.
קושרין את הטיבור. של הולד שהוא ארוך, ואם לא יתקשר ויכרך ויגביהו את התינוק יצאו מעיו. אבל אחר שנקשר ליכא כל כך סכנה, ואין חותכין אותו [את הנשארה].
ור׳ יוסי. סבירא ליה דסכנה יש אם ישאר שם, שמא יכרוך אותו המותר ביד האשה וימשכנו בו ויסתכן. אבל בטיבור של שני תינוקות שהם תאומים, מודים חכמים שחותכין דילמא מינתחי אהדדי וימותו.
וכל צרכי מילה עושין בשבת. כדמפרש ואזיל באידך פירקין הסמוך, שמוהלין ופורעין ועושין לו אספלנית לרפואת המכה.
מתני׳: אין מילדין את הבהמה. פירש רש״י ז״ל: משום טירחא. ולי נראה משום חלול דאורייתא. ותדע לך מדאקשינן בגמרא גבי מילדין את האשה ומחללין עליה את השבת, מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה, מחללין עליה את השבת לאתויי מאי, ואם איתא דמילדין אין בו אלא טירחא בעלמא, מאי קא מקשה מחללין לאתויי מאי, לאתויי אפילו חלול דאורייתא, ואי משום דתנא וקורין לה חכמה, אף היא דרבנן דתחומין לאו דאורייתא.
המשנה השלישית אין מילדין את הבהמה בשבת אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה אשה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור ר׳ יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת אמר הר״ם פי׳ מילדין הוא משיכת הולד מהרחם מסעדין הוא שעוזרין האשה בהתרה רגליה ונדנודה ונענועה וכיוצא בה וחכמה היא האשה המקבלת הולד וקורין אותה בלשון עברי מילדת ורוצים באמרם ממקום למקום כי אין משגיחין ואין חוששין לאיסור תחומין ואמ׳ מחללין עליה את השבת ר״ל שעושין לה כל צרכיה מהדלקת הנר ושחיטה ובשול ושחיקת סמנין לשתות וקשירת החבלים במה שתתלה עצמה בעת הלידה וזולתם מכל צרכיה הכל שוה בין אמרה צריכה אני או לא תאמר אבל אין מתחילין בחלול שבת עד שתשב על המשבר ויתחיל הדם להיות שותת ומאותה שעה לתשלום שלשה ימים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה ולתשלום שבעה ימים מחללין עליה את השבת גם כן אבל עושין כל צרכיה על ידי גוי לפי שהיא כמו חולה שאין בו סכנה והעקר אצלנו כי חולה שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת ואין עושין חלול שבת קטנים ולא גוים ולא עמי הארץ כדי שלא ינהגו עצמם בחלול שבת ויקל עליהם כי לא ידעו שזה החלול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך הגדול וההכרח אבל עושין אותו גדולי ישראל ואם חולה שאין בו סכנה עושין צרכיו על ידי גוי וכן אמרו דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה ואומר תנא קמא שקושרין טבור הולד ומניחין אותו הכסוי נתלה ממנו עד מוצאי שבת וכורתין אותו ואינה הלכה אבל כורתין אותו ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו וכורכין אותו בבגדים כל זה בשבת ועוד יתבארו צרכי מילה בפרק שאחר זה והלכה כר׳ יוסי כאשר זכרנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד משנה אין מילדין את הבהמה אפילו ביום טוב, וכל שכן בשבת, אבל מסעדין (עוזרים) לה ללדת. ומילדין את האשה אפילו בשבת, וקורין לה (בשבילה) חכמה (מיילדת) ממקום למקום אפילו כשיש בכך חילול שבת, ומחללין עליה, על האשה היולדת, את השבת, וקושרין את הטיבור של הולד הנולד בשבת. ר׳ יוסי אומר: אף חותכין את הטבור. וכל צרכי מילה לתינוק שצריך למולו בו ביום, עושין בשבת.
MISHNA: One may not birth an animal on a Festival, and all the more one may not birth it on Shabbat. However, one may assist it to give birth. And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place, even when the midwife’s travel involves the desecration of Shabbat. And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth. And one may tie the umbilical cord of a child born on Shabbat. Rabbi Yosei says: One may even cut the umbilical cord. And all the requirements of circumcision may be performed for a baby whose eighth day of life occurs on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: כֵּיצַד מְסַעֲדִין רַב יְהוּדָה אָמַר אוֹחֵז אֶת הַוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ רַב נַחְמָן אָמַר דּוֹחֵק בַּבָּשָׂר כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד.

GEMARA: The Gemara asks: How may one assist in the birth of an animal? Rav Yehuda said: One holds the newborn so that it will not fall to the ground. Rav Naḥman says: One presses the flesh around the womb so that the newborn will emerge.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב יהודה אומר אוחז בולד שלא יפול לארץ והלכתא כמותו. דתניא כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סעד
סעדא(שבת קכח:) אבל בשבת מסעדין גמ׳ כיצד מסעדין אוחז בוולד שלא יפול לארץ (א״ב לשון מקרא זה וימינך תסעדני):
א. [אנטערשטישצען.]
גמ׳ דוחק – בבשר של בהמה לפנים שיהא הולד בולט לחוץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה גמרא שואלים: כיצד מסעדין בלידת בהמה? רב יהודה אמר: אוחז את הולד כדי שלא יפול לארץ, רב נחמן אמר: דוחק בבשר מסביב לבית הרחם כדי שיצא הולד.
GEMARA: The Gemara asks: How may one assist in the birth of an animal? Rav Yehuda said: One holds the newborn so that it will not fall to the ground. Rav Naḥman says: One presses the flesh around the womb so that the newborn will emerge.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה יכֵּיצַד מְסַעֲדִין אוֹחֲזִין אֶת הַוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחוֹטְמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי שֶׁיִּנַק.

It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda: How may one assist in the birth of an animal? One holds the newborn so that it will not fall to the ground, and he blows into its nostrils to remove mucus obstructing the air passages, enabling the offspring to breathe, and he places the mother’s teat into its mouth so that it will suckle.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד מסעדין אוחז בולד שלא יפול לארץ ונופחו לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו כדי שיינק כו׳ – וקיימא לן דמסעדין ומרחמין דתנינן ביום טוב אבל לא בשבת ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונופח לו בחוטמו – שנחיריו סתומין לו ברירין.
ונותן דד – של אמו בתוך פיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב יהודה: כיצד מסעדין בלידת בהמה? אוחזין את הולד שלא יפול לארץ, ונופח לו בחוטמו שייצא הריר החוסם את דרכי הנשימה ויתחיל לנשום, ונותן לו דד אמו לתוך פיו כדי שינק.
It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda: How may one assist in the birth of an animal? One holds the newborn so that it will not fall to the ground, and he blows into its nostrils to remove mucus obstructing the air passages, enabling the offspring to breathe, and he places the mother’s teat into its mouth so that it will suckle.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כמְרַחֲמִין הָיִינוּ עַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה ביו״טבְּיוֹם טוֹב הֵיכִי עָבֵיד אָמַר אַבָּיֵי מֵבִיא בּוּל שֶׁל מֶלַח וּמַנִּיחַ לָהּ בְּתוֹךְ הָרֶחֶם כְּדֵי שֶׁתִּזְכּוֹר צַעֲרָהּ וּתְרַחֵם עָלָיו וּמְזַלְּפִין מֵי שִׁלְיָא עַל גַּבֵּי וָלָד כְּדֵי שֶׁתָּרִיחַ רֵיחוֹ וּתְרַחֵם עָלָיו וְדַוְקָא טְהוֹרָה אֲבָל טְמֵאָה לָא.

Rabban Shimon ben Gamliel says: We would have mercy on kosher animals on a Festival, to help the offspring. The Gemara asks: How does one have mercy? Abaye said: If the mother does not draw her offspring near and tend to it, one may bring a lump of salt and place it in the animal’s womb, so that it will suffer, remember its suffering while giving birth, and have mercy on the offspring. And one may pour fluids of the afterbirth on the offspring so that the mother will smell it and have mercy on it, her offspring. And this may be done specifically for a kosher animal, but for a non-kosher animal, no, it may not be done.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בול
בולא(שבת סז:) תנו רבנן נותנין בול מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק פירוש נותנין חתיכה של מלח בתוך נר של שמן העכור מערב שבת בשביל שיצלל ויאיר בשבת וליכא איסו׳. (שבת קכח:) אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו. (סוכה מח) אותו היום נפגמה מקרן המזבח והביאו בול של מלת וסתמוה. (זבחים סב) בהלכה קמא (א״ב: פירוש בלשון יוני ורומי גוש עפר וחתיכת דבר מה ויש מין מלח גדל במחצב כמו אבן ושלשה בול אלו ענין אחד להם):
ערך ספג
ספגב(שבת קמג.) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (משנה אבות פרק ה) שהוא סופג את הכל (כלים פרק ט) ספוג שבלע משקין (פרה פרק ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פרק ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד:) מוך יבש וספוג יבש (בבא קמא קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח״ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (עבודה זרה יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי׳ מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג.) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה.) לסופגם במלח לא הוכשר:
א. [שטיין זאלץ.]
ב. [שוואמע.]
מרחמין – מאהבין את ולדה עליה.
בול של מלח – מלא אגרוף דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו.
מי שליא – שורין את השליא במים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. ודוקא טהורה. דצריכה רפואה ומועיל לה רפואה.
אבל טמאה. אינה צריכה רפואה, דלא שכיחא דמנשיאה ולד, ואי מרחקא לא מקרבא תוב בשום רפואה.
לא נצרכה אלא בסומא וכו׳. מפורש בפי׳ המשנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבן שמעון בן גמליאל: מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב לסייע לולד. ושואלים: היכי עביד [איך הוא עושה]? כלומר, מה פירוש ״מרחמים״? אמר אביי: אם אין האם מקרבת את ילדה ומטפלת בו מביא בול (גוש) של מלח, ומניח לה אותו לבהמה בתוך הרחם, כדי שתצטער ובתוך כך תזכור צערה בלידה ותרחם עליו. וכן מזלפין מי שליא על גבי הולד, כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. ודוקא בהמה טהורה, אבל טמאהלא.
Rabban Shimon ben Gamliel says: We would have mercy on kosher animals on a Festival, to help the offspring. The Gemara asks: How does one have mercy? Abaye said: If the mother does not draw her offspring near and tend to it, one may bring a lump of salt and place it in the animal’s womb, so that it will suffer, remember its suffering while giving birth, and have mercy on the offspring. And one may pour fluids of the afterbirth on the offspring so that the mother will smell it and have mercy on it, her offspring. And this may be done specifically for a kosher animal, but for a non-kosher animal, no, it may not be done.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מ״טמַאי טַעְמָא טְמֵאָה לָא מְרַחֲקָא וְלָדָא וְאִי מְרַחֲקָא וְלָדָא לָא מְקָרְבָא.:

The Gemara asks: What is the reason one may not do so for a non-kosher animal? The Gemara answers: A non-kosher animal does not distance its offspring, and if it does distance its offspring, it will not draw it near again. No purpose is served by taking these steps with a non-kosher animal.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא מרחקה – אין דרכה לרחק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] בהמה טמאה לא התירו לעשות כן? ומשיבים: בהמה טמאה לא מרחקא ולדא [מרחקת את הולד], ואי מרחקא ולדאלא מקרבא [ואם מרחקת את ולדה — שוב אינה מקרבת אותו] ואין תועלת באמצעים אלה.
The Gemara asks: What is the reason one may not do so for a non-kosher animal? The Gemara answers: A non-kosher animal does not distance its offspring, and if it does distance its offspring, it will not draw it near again. No purpose is served by taking these steps with a non-kosher animal.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) למְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה וְכוּ׳.: מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ מְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת לְאֵתוֹיֵי מַאי.

We learned in the mishna: And one may birth a woman even when that involves the desecration of Shabbat The Gemara asks: After all, it was taught explicitly in the mishna: And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place. The phrase: And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth, what does it come to include? All the possible acts of desecrating Shabbat for the birthing woman were already listed.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ו שנינו במשנה שמילדין את האשה, ומחללים עליה אפילו את השבת. ושואלים: מכדי תנא ליה [הרי שנה לו במשנה] במפורש: מילדין את האשה וקורין לה חכמה (קוראים בשבילה מיילדת) ממקום למקום, והמילים ״מחללין עליה את השבת״ לאתויי מאי [להביא, להוסיף, את מה] הן מובאות כאן? והלא לכאורה כל מעשה של חילול השבת הבא בחשבון לצורך הלידה כבר שנינו!
We learned in the mishna: And one may birth a woman even when that involves the desecration of Shabbat The Gemara asks: After all, it was taught explicitly in the mishna: And one may birth a woman even on Shabbat, and call a midwife for her to travel from place to place. The phrase: And one may desecrate Shabbat for a woman giving birth, what does it come to include? All the possible acts of desecrating Shabbat for the birthing woman were already listed.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן מאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר חֲבֶירְתָּהּ מַדְלֶקֶת לָהּ אֶת הַנֵּר וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן חֲבֶירְתָּהּ מְבִיאָה לָהּ שֶׁמֶן בַּיָּד וְאִם אֵינוֹ סֹפֵק בַּיָּד מְבִיאָה בִּשְׂעָרָהּ וְאִם אֵינוֹ סֹפֵק בִּשְׂעָרָהּ מְבִיאָה לָהּ בִּכְלִי.

The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught with regard to this issue: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend lights the lamp for her on Shabbat. And if she were to need oil, her friend brings her oil via the public domain in an atypical manner, carrying it in the palm of her hand but not in a vessel. And if the oil that her friend brings in her hand is not enough, she brings oil in her hair. And if oil that she brings in her hair is not enough, she brings oil for her in the typical manner, in a vessel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא שמדלקת לה חברתה את הנר ואפילו אם היא סומא מותר להדליק לה נר בשבת דקיימא לן ייתובי מייתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזייא חברתאי ועבדא לי. ואם היתה צריכה לשמן מביאה לה שמן כרב אשי דאמר מביאה לה בכלי דרך שערה נועצת כלי של שמן בשערה כדי שלא [יהא] הוצאה ביד כדרך המוציאין ומסקנא כמה דאית לשנויי משנינן ואם צריכה למאכל מביאין לה. מר זוטרא מתני אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח. פירוש הקבר בית הרחם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מביאה לה שמן – דרך רה״ר.
ביד – בכפה ולא בכלי דכמה דאפשר משנינן.
בשערה – סכה שערה שמן וכשבאה אצלה מקנחתו ואין כאן חילול שבת כיון שאין דרך הוצאה בכך.
ואם צריכה לשמן מביאה לה שמן כדרב אשי דאמר מביאה לו בכלי דרך שערה, כגון שנועצת כלי של שמן בשערה ולא תוציא ביד, דכמה דאיפשר לשנויי משנינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
מרחמין על בהמה טהורה ביום טוב ר״ל שמאהבין את ולדה עליה וכיצד הוא עושה מביא בול של מלח ר״ל אגרוף של מלח ומניח לה בתוך הרחם ומכאיבתה ומתוך כאבה זוכרת כאב הלידה ומרחמת על התינוק וכן מזלפין מי שליא על הולד ר״ל ששורין את השליא במים ומזלפין על הולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו ומ״מ דוקא בטהורה אבל בטמאה לא שאין דרכה לרחק את הולד וכשמרחקתו שוב אינה מקרבתו ומ״מ בשבת אף בטהורה אסור:
יולדת שאמרנו שמחללין עליה את השבת לא סוף דבר למה שהוא נעשה לה לרפואה אלא אף במה שאינו נעשה אלא לישב את דעתה כיצד היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר ואפי׳ היתה סומא שאע״פ שאינה רואה מ״מ דעתה מתישבת בו שאם תהא צריכה כלום יהו חברותיה רואות ועושות לה ואע״פ שבאחרון של יומא החמירו שלא להאכיל אלא על פי מומחה מ״מ בכאן מתוך פחדה יכולה להסתכן וצריך לישב את דעתה מ״מ כל שאפשר לשנות עושין ע״י שנוי כיצד היתה צריכה שמן מביאין לה אף דרך רה״ר אלא שאין מביאין לה בכלי אלא ביד ואם אין לה ספק בשל יד מביאה לה בשערה שסכה שערה שמן וכשבאה אצלה מקנחתו ומשום סחיטה אין כאן שאין סחיטה בשער שמתוך שהוא קשה אינו בולע וכן אין בו משום לבון כדין קצת מיני הסחיטה ואם אין ספק בשל שערה מביאה בכלי דרך שערה ר״ל שכורכת הכלי בראשה ושערה או בחגורתה וכיוצא בזה ואע״פ שבשאר חולים אין צריך שנוי יולדת שאני שרובן אין בהן כל כך סכנה:
חיה ר״ל יולדת כל זמן שהקבר פתוח אע״פ שכבר ילדה בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני או שלא אמרה כלום מחללין עליה מן הסתם אמרה איני צריכה אין מחללין ומאימתי פתיחת הקבר גדולי המחברים פסקו משעה שהדם מתחיל להיות שותת ויורד אע״פ שאינה יושבת עדיין על המשבר וגדולי הפוסקים כתבו משעה שהדם שותת ויורד ותשב על המשבר ונראה כדעת ראשון מטעם ספק נפשות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לאתויי הא דתנו רבנן [להביא את מה ששנו חכמים] עוד בענין זה: אם היתה צריכה היולדת לנרחבירתה מדלקת לה את הנר בשבת. ואם היתה צריכה לשמןחבירתה מביאה לה שמן דרך רשות הרבים ביד בתוך כף ידה, ולא בכלי, כרגיל, כדי לעשות בשינוי, ואם אינו ספק (מספיק) בידמביאה בשערה, ואם אינו ספק בשערהמביאה לה בכלי כרגיל.
The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught with regard to this issue: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend lights the lamp for her on Shabbat. And if she were to need oil, her friend brings her oil via the public domain in an atypical manner, carrying it in the palm of her hand but not in a vessel. And if the oil that her friend brings in her hand is not enough, she brings oil in her hair. And if oil that she brings in her hair is not enough, she brings oil for her in the typical manner, in a vessel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר מָר אִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר חֲבֶירְתָּהּ מַדְלֶקֶת לָהּ אֶת הַנֵּר פְּשִׁיטָא נלָא צְרִיכָא בְּסוּמָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא אסור קָא מַשְׁמַע לַן אִיַּתּוֹבֵי מִיַּתְּבָא דַּעְתַּהּ סָבְרָא אִי אִיכָּא מִידֵּי חַזְיָא חבירתא וְעָבְדָה לִי.:

The Master said in the baraita: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend would light the lamp for her on Shabbat. The Gemara asks: This is obvious. The Gemara answers: It is necessary to teach this halakha only in the case of a blind woman giving birth. Lest you say: Since she cannot see even with the light it is prohibited to bring a lamp for her, it teaches us that lighting the lamp is permitted to settle her mind. The blind woman thinks: If there is something that needs to be done in the course of childbirth, the lamp will enable my friend to see and she will do it for me.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא – דהא פקוח נפש דוחה שבת.
קמ״ל איתובי מיתבא דעתה – אע״ג דבפרק בתרא דיומא (יומא פג.) אמר חולה אין מאכילין אותו ביוה״כ אלא ע״פ מומחה והכא שריא משום יתובי דעתא היינו שיותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה ברעב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו קודם שאמר מר [החכם]: אם היתה צריכה היולדת בשבת לנרחבירתה היתה מדלקת לה את הנר. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו להיאמר אלא ביולדת סומא (עיוורת), מהו דתימא [שתאמר]: כיון דלא חזיא [שאינה רואה] אפילו באור — אסור להביא לה נר כלל, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כי מאחר ואיתובי מיתבא [ומתיישבת] דעתה בכך והדבר מרגיע אותה, מותר. שכן היא סברא [סבורה]: אי איכא מידי [אם יש דבר] שיש לעשותו במהלך הלידה — חזיא [רואה] חבירתה באמצעות הנר ועבדה [ועושה] לי.
The Master said in the baraita: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend would light the lamp for her on Shabbat. The Gemara asks: This is obvious. The Gemara answers: It is necessary to teach this halakha only in the case of a blind woman giving birth. Lest you say: Since she cannot see even with the light it is prohibited to bring a lamp for her, it teaches us that lighting the lamp is permitted to settle her mind. The blind woman thinks: If there is something that needs to be done in the course of childbirth, the lamp will enable my friend to see and she will do it for me.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן וְכוּ׳.: תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם סְחִיטָה.

We learned in the mishna: And if she needed oil, her friend brings her oil in her hair. The Gemara asks: What good is this advice? Derive that it is prohibited due to the prohibited labor of wringing. The friend will need to wring her hair in order to extract the oil for the birthing woman.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תיפוק ליה משום סחיטה – למה לא הביאה לה בכלי שלא תחלל שבת בהוצאה הכא נמי הא קמחללה בסחיטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותיפוק לי משום סחיטה. קס״ד בפירוש מביאה בשערה, לאו בכלי קשור בשערה רוצה לומר, אלא שתטבול שערה בשמן, ומשום הכי מקשי והא אכתי איכא איסור דאורייתא דהיינו סחיטה שהיא אב מלאכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא תיפוק ליה משום סחיטה. עיין לקמן דף קמה ע״א תוספות ד״ה כבשים:
עוד שנינו שאם היתה צריכה היולדת בשבת לשמן — מביאה לה חבירתה שמן בשערותיה. ומקשים: מה הועילו בכך? תיפוק ליה [תצא לו] שאסור להביא בשיער משום איסור סחיטה! שהרי תצטרך לסחוט את השיער כדי להוציא ממנו את השמן, ואסור לסחוט בשבת!
We learned in the mishna: And if she needed oil, her friend brings her oil in her hair. The Gemara asks: What good is this advice? Derive that it is prohibited due to the prohibited labor of wringing. The friend will need to wring her hair in order to extract the oil for the birthing woman.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ אֵין סְחִיטָה בְּשֵׂיעָר רַב אָשֵׁי אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא יֵשׁ סְחִיטָה בְּשֵׂיעָר מְבִיאָה לָהּ בִּכְלִי דֶּרֶךְ שְׂעָרָהּ דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן.

It was Rabba and Rav Yosef who both said: There is no prohibition of wringing with regard to hair, since hair does not absorb liquids like other materials. Rav Ashi said: Even if you say that there is a prohibition of wringing with regard to hair, here the friend does not actually bring the oil in her hair. Rather, she brings it in a vessel tied through her hair. She does this because as much as it is possible to change the manner in which one performs a labor that is being done to save a life, we change it.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין סחיטה בשיער – שהוא קשה ואין בולע.
דרך שערה – כורכת הכלי בראשה בשערה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין סחיטה בשער. לפי שהוא קשה ואינו בולע, וליכא איסורא דרבנן.
הרב אלפסי לא פסק אם יש סחיטה בשער אם לאו. ומסתברא דאין סחיטה בשער, דלא עדיף שער משלקות וכבשים דקיימא לן דבר תורה אינו חייב [אלא] על סחיטת זיתים וענבים, (ומשני לכון) [ומשום לבון] נמי ליכא בשער.
גמרא: אין סחיטה בשיער. לא ידעתי לזה התירוץ, אם כן מה הפרש יש בין מביאה לה ביד למביאה לה בשיער דכולן משום שבות, ויותר שינוי יש במביאה בשערה ממביאה ביד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אין דין סחיטה בשיער, כי אין השיער סופג כשאר דברים הסופגים. רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] שיש דין סחיטה בשיער, אלא כאן אין הכוונה שמביאה לה ממש בשערה, אלא שמביאה לה בכלי דרך הקשור לה בשערה, שכל כמה שאפשר לשנויי [לשנות] בדבר שאינו הכרחי לפיקוח נפש — משנינן [משנים אנו].
It was Rabba and Rav Yosef who both said: There is no prohibition of wringing with regard to hair, since hair does not absorb liquids like other materials. Rav Ashi said: Even if you say that there is a prohibition of wringing with regard to hair, here the friend does not actually bring the oil in her hair. Rather, she brings it in a vessel tied through her hair. She does this because as much as it is possible to change the manner in which one performs a labor that is being done to save a life, we change it.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל חַיָּה כׇּל זְמַן שֶׁהַקֶּבֶר פָּתוּחַ בֵּין אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי בֵּין לֹא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a woman in childbirth, as long as the womb is open, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Generally, a woman in childbirth is in danger, and prohibited labors may be performed in life-threatening circumstances.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין אמרה צריכה אני ובין אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיה – יולדת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שלא אמרה צריכה אני. ששתקה, אפי׳ הכי מחללינן עליה.
אמר רב יודא אמר שמואל חיה כ״ז שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין שלא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת – נ״לא בשאין שם חכמה ורופא עסקי׳, אבל הדברים שעושין לחיה בחול ידועין לכל, לפיכך אע״פ שאמרה אין אני צריכה שיחללו עלי שבת שיכולה אני להמתין לערב, כיון שידוע הוא שדבר זה עושין אותו לחיה וכל החיות צריכות לכך אע״פ שאין אנו יודעין אם יכולה זו להמתין עד הערב ולא תבוא לידי סכנה מחללין עליה מספק, ואין שומעין לה דילמא תונבא הוא דנקט לה, אבל משנסתם הקבר שומעין לה שאינה בחזקת מסוכנת לאותן הדברים שרגילות חברותי׳ לעשות לה. ועוד שיכולה להמתין.⁠ב שלשיםג אפי׳ אמרה צריכה אני כיון שאנו יודעין שאין לה חולי אחר, ואף היא אינה אומרת כן, הכל בקיאין, דמשום לידה אין לה סכנה לחמין. ואי לאו דמסתפינא מרבוותא הייתי מפרש צריכה אני לרחוץ אבל אמרה לחלל עלי אפי׳ שלשים נמי מחללין.
א. עי׳ רשב״א ריטב״א ומיוחס לר״ן.
ב. עי׳ ברשב״א ר״ן ריטב״א מ״מ פ״ב הי״ג וטור סי׳ של.
ג. עי׳ רשב״א.
אמר המאירי המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר אין מילדין את הבהמה ביום טוב וכל שכן בשבת ומשום טורח יתר אבל מסעדין ופי׳ בגמ׳ אוחז את הולד שלא יפול או דוחק את בשרה כדי שיהא הולד יוצא ונופחין בחוטמו אם הוא סתום ברירין ונותן דד לתוך פיו כדי שיינק ואף בשבת כן אבל מילדין את האשה בשבת ואין צריך לומר ביום טוב וקורין לה חכמה ר״ל מילדת ממקום למקום ומחללין עליה את השבת מפני שדבר של סכנה הוא וקושרין את הטבור של ולד שהוא ארוך ואם לא יקשרוהו יצאו מעיו דרך בו ר׳ יוסי אומר אף חותכין אותו שמא יכרך הנשאר אחר הקשר ביד האשה ותמשכהו יותר מדאי ויסתכן וכל צרכי מילה נעשין בשבת על הדרך שיתבאר בפרק הבא ויש גורסין וכל צרכי חיה נעשין בשבת:
גמ׳ בין לא אמרה צריכה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה מדדין כו׳ ומסייעו לילך ומנענע לו ברגליו כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ז אמר רב יהודה שכך אמר שמואל: חיה (יולדת) כל זמן שהקבר (בית הרחם) פתוח, בין אם אמרה ״צריכה אני שיחללו עלי את השבת״, בין לא אמרה ״צריכה אני שיחללו עלי את השבת ״מחללין עליה את השבת, שבדרך כלל יולדת היא במצב מסוכן ולצורך פיקוח נפש הותרה בשבת מלאכת איסור.
Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a woman in childbirth, as long as the womb is open, whether she said: I need Shabbat to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbat to be desecrated, one desecrates Shabbat for her. Generally, a woman in childbirth is in danger, and prohibited labors may be performed in life-threatening circumstances.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) נִסְתַּם הַקֶּבֶר בֵּין אָמְרָה

Once the womb closed after birth, whether the woman who gave birth said:
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קבר – בית הרחם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נסתם הקבר (נסגר בית הרחם לאחר הלידה), בין אם אמרה היולדת
Once the womb closed after birth, whether the woman who gave birth said:
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קכח:, עין משפט נר מצוה שבת קכח:, ר׳ חננאל שבת קכח:, ר׳ נסים גאון שבת קכח:, רי"ף שבת קכח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכח:, רש"י שבת קכח:, ראב"ן שבת קכח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קכח:, ספר הנר שבת קכח: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קכח: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת קכח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכח:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קכח:, גליון הש"ס לרע"א שבת קכח:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכח:, אסופת מאמרים שבת קכח:

Shabbat 128b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 128b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 128b, R. Chananel Shabbat 128b, R. Nissim Gaon Shabbat 128b, Rif by Bavli Shabbat 128b, Collected from HeArukh Shabbat 128b, Rashi Shabbat 128b, Raavan Shabbat 128b, Tosafot Shabbat 128b, Sefer HaNer Shabbat 128b, Ri MiLunel Shabbat 128b, HaHashlamah Shabbat 128b, Ramban Shabbat 128b, Rashba Shabbat 128b, Meiri Shabbat 128b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 128b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 128b, Gilyon HaShas Shabbat 128b, Steinsaltz Commentary Shabbat 128b, Collected Articles Shabbat 128b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144