×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד אֲבָל לֹא בִּכְלִי ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ד:כ״ה} וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים.
MISHNA: One may wash the baby on Shabbat, both before the circumcision and after the circumcision. And one may sprinkle hot water on him by hand but not with a vessel, in order to depart from the usual manner in which this is done. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day following his circumcision, even if that third day occurs on Shabbat. On the third day following circumcision, the baby is considered to be in danger, as it is stated with regard to the men of Shekhem, who were circumcised: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25). This teaches us that on the third day the pain of circumcision poses a danger.
קישוריםר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פי׳ סילתא שיליא מקוטמא לאולמא ממקום הדק לעבה.
תנו רבנן דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב שוחקין כמון וטורפין לה יין ושמן יין בפ״ע ושמן בפ״ע אבל ע״י ליכא [אסור]. פי׳ ליכא עירוב יין ושמן להוליך השמן בתוך היין על [ידי] עירבוב. (אבל) א״ל אביי לרבה מהו לגבן. פי׳ לגבן ביום טוב לקפות גבינה לקבץ פיתותי החלב הקפוי ולעשותם חריץ של גבינה. א״ל אסור לגבן. א״ל והלא גיבון כמו לישת העיסה שנותן מים בקמח ומולל בידיו ועושה פתיתין ומוסיף מים ומקבץ הפתיתין ועושה אותם עיסה. כך מקפה החלב בטוכמסו ואחר שיקפה בכלי ויעמוד מכניס ידו ופיתתו. ואח״כ מכניס ידו ומגבן מתוך הכיס. הנה גיבון ולישה מלאכתן שוה מפני מה זה מותר וזה אסור ופירק לו קמח אי אפשר לאוכלו אלא ע״י לישה ביומו. והחלב אפשר לאכלו חלב או לעשותו גבינה בערב. אקשינן עלה והא אמרו נהרדעי גבינה בת יומא מעליא והנה היא כמו הלישה וכשם שהפת חמה מעליא כך הגבינה בת יומא מעליא ופריק ליה הכי קאמר אפילו בת יומא מעליא מכלל שבת שנים ושלשה ימים מעליא טפי ואפילו בת יומא מעליא.
אין עושין למילה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט.
מתניתין מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין עליו אבל לא בכלי. ואקשי היאך קתני מזלפין מכלל שרחיצה אסורה והא רישא דמתניתין קתני מרחיצין ופרקי׳ רב יהודה ורבה בר אבוה אמר כך סידור המשנה מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה. והרחצה זו כיצד היא ע״י זילוף היא ביד אבל לא בכלי. ואקשי עליהו רבה והא מרחיצין קתני וזילוף אינה רחיצה ופריק רבא משנתנו הא דקתני מרחיצין ביום ראשון של מילה אם היא שבת רחיצה כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין ביד אבל לא בכלי ותניא כוותיה דרבא ואף על גב דתניא כוותיה לפום דקדוקא דמתניתין לא מיתוקמה כתירוציה דהא רבה כנפשיה אורי כשמעתיה ואיחלש ועיין במתניתין שפיר וחזא דלכאורה כתירוציה רהטא.
תינח גדול דכתיב ביה בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני מנלן פי׳ כבר ידענו כי הקטנים פטורים ממצות והשכר והעונש הם תלויין בחיוב המצות ומאחר שנדע כי לא חייב הכתוב במצות אלא לפי שיש בו עניני החיוב כגון שהביא ב׳ שערות ושהגיע למספר שני האנשים ושיצא מגבול הנערות אז הוא בן עונשין וכיון שראינו שענש הכתוב מי שלא נימול שנאמר (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וגו׳ ידענו כי דבר זה מיוחד הוא באנשים גדולים ולא בנערים ומצאנו כתב בו בשר ערלתו להודיענו שהמילה דוחה את הצרעת על דרך העיקר שהקדמנו דאתי עשה ודחי לא תעשה וכי בעת שתהיה בערלה בהרת ימול ויחתוך אותה וידחה מה שכתוב (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת והוצרכנו שיבאר לנו דבר זה להסיר מדעתנו מה שהיה עולה עליו שמה היינו סוברים כי זה שכתב (שם) לשמור מאד ולעשות הוא דבר מוסף על הלאו והוה ליה לא תעשה ועשה ואין המילה דוחה אותן שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והסיר ממנו סברא זו והודיענו שהוא לא תעשה בלבד והמילה דוחה אותה וזהו שאמרו תינח גדול דכתב ביה בשר והקטן נמי שהוא בן ח׳ ימים נאמר בו וביום השמיני ימול בשר ערלתו ידענו כי המילה ביום ח׳ תדחה (עוד) את הצרעת נשאר לנו לשאול על הבינוני והוא שעברו עליו ח׳ ימים ולא נימול מפני מאורע שאירע לו כגון שהיה חולה או שהיה בו ספק התהיה המילה ראויה בו בעת שיש בהרת בערלתו או לא ולפיכך אמרו בינוני מנלן ובאה התשובה משם אביי דאתיא מבינייא ומשם רבא מילה בזמנה [לא] צריכא קרא כו׳ ופירוש על דעת אביי שהמילה מותרת בבינוני במקום שיש בהרת נלמוד מגדול וקטן כמו ששנינו (ריש ספרא) בבנין אב משני כתובים הצד השוה שבהן כו׳ וכן הוא הילוך הדבר בכאן כי הבינוני לא יתכן שנלמוד מן הגדול לפי שהגדול ענוש כרת לכך התירו בו הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין בו חיוב כרת אין דבר זה מותר בו וכמו כן לא נלמוד דבר זה מן הקטן כי הקטן מילתו בזמנה ביום ח׳ והיא דוחה את השבת ולפיכך התיר הכתוב חתיכת הבהרת אבל הבינוני שאין מילתו בזמנה לא ומאחר שלא יכולנו ללמוד דבר זה מאחד מהן חיברנו אותם ביחד וקיימנו דבר עיקר מהם שהבינוני מותר לחתוך בהרת מערלתו וכן הילוכו של דבר בענין זה בינוני מנלן אמר אביי אתיא מבניינא מה לגדול שכן ענוש כרת קטן יוכיח שאינו ענוש כרת מה לקטן שכן מילה בזמנה גדול יוכיח שאין מילה בזמנה וחזר הדין הצד השוה שבהן שמילתו דוחה את הצרעת אף אני אביא בינוני שתהא מילתו דוחה את הצרעת ורבא לא הוצרך לדבר זה כי הוא סובר כי בשר ערלתו שנאמר בבן שמנת ימים לא בא להתיר מילת בן שמונת ימים במקום שיש בהרת כי זה נלמדנו מקל וחומר השתא שבת חמורה דוחה צרעת קלה לא כל שכן והואיל ואינו צריך לבן ח׳ ימים הועיל להתיר המילה בבינוני במקום שיש בהרת:
לא צריכא אפי׳ ר׳ יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור כבר פירשנו זה בפ׳ כירה.
{משנה שבת יט:ג} מתני׳ מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר1 המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר׳ אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן בשלישי למילה2 שחל להיות בשבת שנאמר {בראשית לד:כה} ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וג׳3 ספק בן שבעה ספק בן שמונה ואנדרגינס אין מחללין עליהן4 את השבת ר׳ יהודה מתיר באנדרגינס:
{בבלי שבת קלד ע״ב} גמ׳ כי אתא ראבין אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר ואמרי לה אמ׳ ר׳ אבהו5 אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו [מערב] שבת6 בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה7 מפני שסכנה היא לו.
ואמרי רבואתא {כפי׳ ר״ח} שהלכה כר׳ אלעזר בן עזריה ביום השלישי וכל שכן ביום ראשון8 שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה
בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו [מערב]⁠9 שבת:
אמר רב אין מונעין חמין ושמן ליתן10 על גבי מכה בשבת ושמואל אמר נותנין חוץ למכה ושותת ויורד לפי11 המכה והלכה כשמואל דתניא כוותיה אין נותנין חמין ושמן12 בשבת ליתן על גבי מכה אבל נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה [אין]⁠13 נותנין חמין ושמן14 על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת ולא על15 גבי מוך שעל גבי מכה בשבת: תנו רבנן נותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש16 אבל לא גמי יבש ולא17 כתיתין יבשין והתניא רישא כורכין18 כתיתין יבשין19 קשיא כתיתין אכתיתין לא קשיא הא דקתני [נותנין]⁠20 מוך יבש בחדתי ודקתני21 אבל לא כתיתין יבישין בעתיקי.
1. בין לפני, בין לאחר: גכא: ״בין לפני, ולאחר״. גמח: ״לפני, ולאחרי״. כ״י מוסקבה, אשכול, רא״ש, רמב״ם בפיהמ״ש: ״לפני, ולאחר״. דפוסים: בין לפני, ובין לאחר.
2. בשלישי למילה: כלשון שברמב״ם משנ״ת היל׳ מילה (ב:ח) ״בשלישי שלמילה״. אבל גכא, כ״י מוסקבה, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש, רא״ש: ״ביום השלישי״. וכן גם בכ״י א בגמרא כאן. דפוסים: בשלישי.
3. וג׳: חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש.
4. עליהן: כ״י מוסקבה: ״עליו״, וכן רמב״ם פיהמ״ש.
5. אמ׳ ר׳ אבהו: חסר בדפוסים.
6. בשבת, מערב שבת: גמח, אשכול, כ״י מוסקבה: ״מערב שבת, בשבת״. כ״י א: ״בשבת, ערב שבת״. דפוסים: בשבת... מבעוד יום.
7. כל גופו...מילה: דפוסים: מילה...כל גופו, וכך שגור בפי הגאונים: בה״ג ובשאילתות וירא, ובשו״ת גאונים.
8. ביום ראשון: דפוסים: בראשון. אשכול: ״ביום הראשון״.
9. מערב: גכא, גמח, כ״י מוסקבה, דפוסים, אשכול, ר״ח, ה״ג. כ״י א: ״בערב״, ובגמ׳ הסמוכה לפניו שם: ״ערב״.
10. ליתן: כ״י מוסקבה, דפוסים, אשכול.
11. לפי המכה: גמח, כ״י מוסקבה, דפוסים: ״לתוך המכה״. ריבב״ן, עיטור, אשכול, ר״ח, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כא:כו): ״למכה״.
12. ושמן: חסר בדפוסים.
13. אין: גכאגמח, דפוסים. כ״י א: ״ואין״.
14. בשבת...ושמן: חסר בכ״י מוסקבה.
15. ולא על: דפוס קושטא: ועל.
16. על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש: וכן בר״ח. דפוסים: מוך יבש וספוג על גבי מכה בשבת, וכן רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כא:כו).
17. גמי יבש ולא: ר״ח, דפוסים, כ״י מוסקבה בהגהה. חסר בריבב״ן, אשכול.
18. כורכין: דפוסים: נותנין.
19. והתניא...יבשין: דפוסים, כ״י מוסקבה בהגהה.
20. נותנין: געח, כ״י מוסקבה, דפוסים, אשכול. חסר בכ״י א וברא״ש.
21. ודקתני: דפוסים: והא דקתני.
ערך זלף
זלףאמזלפין מלוג בשתים (פסחים כמועד קטן יא:) זולף וכו׳ וגף כדרכו פי׳ נותנו על גבי בית הבד וסוחטו לגמרי כל מידי דשפיך קרי זילוף. (שבת קלד:) מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. (פרה פ״י) זלף את המים כיצד יעשה זולף עד שהוא מגיע לספוג (א״ב תרגום יזוקו מטר יזלפון מטרא):
א. [שפריצין טריפין.]
מתני׳ ומזלפין עליו – את החמין.
ביד – אבל לא בכלי ובגמ׳ פריך הא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו והדר תני אפילו לזלף עליו בכלי אסור.
ומרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה בשבת.
{שמעתא דרחיצת קטן הנימול בשבת}
כתב הרי״ף ז״ל בהלכות: מרחיצין את הקטן כדרכו, בין לפני מילה בין לאחר מילה, בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע״ש.
ולא היה לו לומר כך, אלא כך: מרחיצין את הקטן כדרכו לפני מילה בחמין שהוחמו מע״ש. ולאחר מילה, אם נשפכו חמין שלו מחמין לו חמין אף בשבת, מפני שסכנה היא לו. והוא שנשפכו לאחר מילה, אבל אם נשפכו קודם מילה, המילה נדחית ואין השבת נדחית.
וראיה לדבר מההוא ינוקא דאשיתפוך חמימיה, כדאיתא במסכת עירובין (בבלי עירובין ס״ז:). וכ״כ הרי״ף ז״ל בסוף זה הפרק: והיכא דאשתפוך חמימיה דינוקא או דאיבדור סמניה בתר דאימהיל, עבדינן ליה בשבתא משום סכנה. דשמעת מינה דאי אישתפוך חמימיה מקמיה דאימהיל, תדחה מילה ולא תדחה שבת.
ואע״פ שמכשירין שלאחר שחיטת הפסח דוחין את השבת, התם במכשירין שא״א לעשותם מע״ש, אבל מכשירין שלאחר מילה, כגון חמין לרחוץ בו שאפשר להחם לו מע״ש, אינן דוחין את השבת אלא אם כן נשפכו חמין שלו לאחר מילה.
וגרסינן נמי התם בפרק אלו דברים (בבלי פסחים ס״ט.): אמר רבא, לדברי ר״א הכל אצל מילה חולין הן ולא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין בשבת להברותו ולמולו. ואע״ג דהדר ביה רבא מההיא לטעמיה דר״א, משום דאיתותב, והדר ליה לטעמא אחרינא ואמר, קסבר ר״א, שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכו׳, מ״מ אליבא דרבנן ליכא ספיקא, דלא דחינן שבת להחם חמין לתינוק אלא בשנשפכו חמין שלו לאחר מילה.
וביום ראשון, אם אפשר לרחצו במים צונן או בחמי חמה או בחמין שהוחמו מערב שבת, רוחצין אותו, כדכתיב בפרשת תוכחה (יחזקאל ט״ז:ד׳), ובמים לא רחצת למשעי. ואם אי אפשר לעשות כן מפני הצינה, מחמין לו חמין אף בשבת. שכל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה ולתינוק בשבת (בבלי שבת קכ״ט:).
מתני׳ מרחיצין את הקטןא לפני המילה וכו׳
רחז״ל: אקשי׳ היאך קתני מזלפין מכלל שהרחיצה אסורה והא רישה דמתני׳ קתני מרחיצין.
ופרקינן ר׳ יהודה ורבה בר אבוה אמרי כך סידור המשנה, מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה, והרחיצהב זו כיצד היא, על ידי זילוף היא ביד אבל לא בכלי.
{ספר הנר}
פיר׳ מזלפיןג בלשון ישמעאל (ידשון) [ירשון].
כתיתין יבישין,ד פיר׳ קטן עתיק [=צמר גפן ישן].
[דף קלד:] {ביאורים אלו מופיעים בספר הנר לאחר הביאורים לשבת קל״ה:}
רחז״ל: תנו רבנן נותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין.
קשיא כתיתין אכתיתין, (וקשיא) [רישא] (ד)⁠קתניה נותנין על גבי המכה מוך יבש והוא כתיתין, והדר תאני לאו כתיתין יבשין.
ופרקינן לא קשיא הא בחדתי, והוא מוך יבש מותר שאין חשובין (ברטיה) [כרטיה],⁠ז אבל כתיתין ישינין אסורין.
ועלה אמ׳ אביי שמ׳ מינ׳ [האי]⁠ח נקרא מסי, פיר׳ נקרא היא כתיתין והם סמרטוטין יבישין שיש עליהם טינוף צואה, (הני) כדגרסי׳ בע״זט ליתיי נקרא מקיקילתהכ וכו׳.
{רי״ף נג: מעירובין קב:}
{ספר הנר}
רטייהל דפירשה,מ פיר׳ רטייה, לצקה עליהא אחד אל אדויה [=תחבושת שיש בה אחת מן התרופות].
ממרח, מלשוןנ וימרחו על השחין ויחי, ותפסירה תלטיך ודלך [=ופירושו מירוח והחלקה].
א. כ״ה במשניות הרמב״ם. ולפנינו ובד׳ מוסיף, בין.
ב. נדצ״ל כד׳, והרחצה.
ג. לפנינו, ומזלפין.
ד. לפנינו, יבשין.
ה. ד׳.
ו. בד׳, ולא.
ז. כד׳.
ח. ד׳.
ט. כח..
י. בד׳, ליתו.
כ. בד׳, מקיקלתא. ובע״ז, מקילקלתא.
ל. ברי״ף, רטיה.
מ. נדצ״ל כרי״ף, שפירשה.
נ. ישעיה ל״ח כ״א.
מתני׳ ג. מרחיצין את הקטן בין לפני המילה. כלומר בחמין שהוחמו מערב שבת, וכל תינוק שאינו נרחץ בחמין מלפני המילה, אינו ראוי למול. והכי קא אמרינן בפסח שני אמר רבא הכל אצל מילה חולין הן, לא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין בשבת להברותו ולמולו דהא לא חזי, כלומר אין ראוי למול דחולה הוא. ואפי׳ לר׳ אליעזר דמתיר לעשות מילה ומכשיריה, הני מילי היכא שיש לו חמין מערב שבת שנוכל לרחצו בהן, אבל היכא שאין לו מים חמין מערב שבת שאין ראוי התינוק לקבל צער המילה, לא שרי ר׳ אליעזר להביא איזמל או להחם לו חמין בשבת כדי שנמול אותו בשבת, דכיון שאין ראוי לקבל התינוק צער המילה, אין חובת מילה מוטלת עליו, [ו]⁠לא נחלל את השבת.
לאחר המילה. אפי׳ להחם לו חמין בשבת, מפני שמסוכן הוא ומרחיצין כדרכו בהם. ומפרש בגמ׳ דחסורי מיחסרא והכי קתני, ביום הראשון [כדרכו] וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין ביד, אבל לא כדרכו אפי׳ בחמין שהוחמו מערב שבת, וכל שכן דלא מחמין ליה חמין בשבת, דסבירא להו לרבנן דבשני ימים הראשונים סגי ליה לרפואה.
ור׳ אלעזר בן עזריה. פליג ואמר שאף ביום השלישי הוא מסוכן ומרחיצין אותו, ואפי׳ בחמין שהוחמו בשבת, דקתני בהדיא מפני שסכנה הוא לו. משמע דר׳ אל⁠(י)⁠עזר בן עזריה ורבנן בחמין שהוחמו מערב שבת פליגי, אבל בראשון ושני ליכא מאן דפליג דודאי מסוכן הוא ומחמין לו חמין בשבת. ויש מי שחולק (ה)[ו]⁠אומר דדוקא ביום השלישי אבל לא ביום השני למילתו, שיותר חולה ביום השלישי מביום השני. ואין [א]⁠לו דברי נביאות.
מה שכתב הרב אלפסי ז״ל אמרי רבוותא הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה ביום השלישי וכל שכן ביום הראשון שמרחיצין אותו (כדרכן) [כדרכו] בין לפני מילה בין לאחר מילה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת, לצדדין קאמר לפני מילה בחמין שהוחמו מערב שבת לאחר מילה בחמין שהוחמו בשבת מפני שסכנה היא לו. אבל לפני מילה ודאי אין מחממין לו חמין, ולגוי נמי לא אמרינן למיחם מההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה. וגם הרב ז״ל כתב בהלכותיו והיכא דאשתפיך חמימיה לתינוק ואיבדור סמניה בתר דאתמהיל וכו׳ כמו שכתב הרב ז״ל. אלמא טעמא דאישתפיך בתר דאמהיל אבל מקמי דאמהיל לא. גם הראב״ד ז״ל מביא ראייה מההיא דפסח שני בפרק אלו דברים אמר רבא הכל אצל מילה חולין הן וכו׳. ואין ספק בזה שאסור להחם חמין לפני מילה מפני שאין שם סכנה, ותדחה מילה ולא תדחה שבת. אבל לאחר מילה שיש בו סכנה מחמין לו חמין ביום שלישי וכל שכן ביום ראשון וביום שני.
המשנה השלישית והכונה בה לבאר בענין החלק השלישי והוא שאמר ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ופי׳ ספק כגון שנולד בין השמשות ערב שבת ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת או בערב שבת וכן שנולד במוצאי שבת בין השמשות ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת אם ביום ראשון ומספק אין מוהלין אותו בשבת ואי אתה מפרש ספק זה ספק בן שבעה ספק בן שמנה ומטעם שמא בן שמנה הוא ואין מלין אותו שכל כיוצא בזה כבר התבאר בגמ׳ שמילתו דוחה שבת שאם בן שבעה הוא חי ומן הדין ראוי למולו ואם בן שמנה הוא אינו אלא כמחתך בבשר בעלמא ומ״מ יש דוחים סוגיא זו ופוסקים שאף זה אין מחללין עליו את השבת וראשון עקר וכן ראיתיו מוסכם לרוב גאונים וכן כתבו גדולי המחברים:
א משנה מרחיצין את הקטן, בין לפני המילה ובין לאחר המילה בשבת, ומזלפין (מתיזים) עליו מים חמים ביד, אבל לא בכלי, בכדי לעשות שינוי. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן, אפילו ביום השלישי למילתו שחל להיות בשבת, שהרי ביום השלישי למילה התינוק נחשב כיש בו סכנה, וכפי שנאמר באנשי שכם שמלו: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים״ (בראשית לד, כה), והרי שאף ביום השלישי כאב המילה קרוב לסכנה.
MISHNA: One may wash the baby on Shabbat, both before the circumcision and after the circumcision. And one may sprinkle hot water on him by hand but not with a vessel, in order to depart from the usual manner in which this is done. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day following his circumcision, even if that third day occurs on Shabbat. On the third day following circumcision, the baby is considered to be in danger, as it is stated with regard to the men of Shekhem, who were circumcised: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25). This teaches us that on the third day the pain of circumcision poses a danger.
קישוריםר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס.:

If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite [androginos] baby, who possesses both male and female genitals, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision, since it is not certain that the circumcision is required. And Rabbi Yehuda permits doing so for a hermaphrodite baby.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ספק – כגון ספק בן ח׳ חדשים [וספק בן ט׳] דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת (וספק בן ט׳).
ר׳ יהודה מתיר באנדרוגינוס – דאיתרבי מקראי כדמפרש בגמ׳ לקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד. ספק ואנדרוגינוס. אי מיירי בספק [בן] שבעה ספק בן שמונה דקאמר דאין מחללין עליו את השבת, איצטריך אליבא [ד]⁠ר׳ אליעזר דסבירא ליה דמכשירי מילה דוחין את השבת, הני מילי בבן קיימא ודאי (הוה) [הוא] דדחינן שבת בעבור מכשיריו, אבל בהאי ספק לא ידעינן אי בר קיימא הוא או לא, [לא] מחללין שבת משום מכשיריו, דהא שמא פטור הוא מן המצוה, (בר) [אבל] מימהל הכי נמי דמהל⁠(ל)⁠ינן ליה אפי׳ בשבת ממה נפשך, דאי חי הוא, שפיר קא מהיל, ואי מת הוא דההוא בן ח׳, מחתך בבשר הוא. ואי מיירי הני ספק כגון שנולד הוא בין השמשות, אתיא אליבא דדברי הכל. ואע״ג דספק בין השמשות (הוא) [הא] תני ליה לקמן במשנה קטן נימול לח׳ לט׳ לי׳ כו׳, יש לומר תני והדר מפרש. (בגמ׳).
ואנדרוגינוס אין מלין אותו בשבת, דאימעיט מדכתיב ערלתו, מי שהוא כולו זכר, יצא זה שחציו נקבה.
ור׳ יהודה מתיר באנדרוגינוס. דסבירא ליה דכזכר הוא חשוב, והבא עליו חייב סקילה, וטעמו מפורש מדכתיב ימול לכם כל זכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן אנדרוגינוס אין מילתו דוחה שבת שנאמר ערלתו ערלתו גמורה ולא מי שחציו נקבה ור׳ יהודה מתיר באנדרוגינוס מפני שהוא לענין זה זכר גמור וכן שהבא עליו חייב סקילה מטעם משכב זכור ואין הלכה כר׳ יהודה לא לענין מילה ולא לענין משכב זכור אלא כחכמים אלא שבמשכב זכור מכין אותו מכת מרדות אפי׳ בדרך נקבותו ומכל מקום התבאר במקום אחר שהאנדרוגינוס מותר לישא אשה ויש חולקין לפסוק כר׳ יהודה כמו שכתבו גדולי הפוסקים בהלכותיהם ואין נראה כן ומ״מ הטומטום אם נקרע מערב שבת ונמצא זכר הואיל ונימול לשמיני כמו שהתבאר בב״ב דוחה שבת ויש חולקין ומ״מ אם לא נקרע מערב שבת אין קורעין אותו מספק:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אנדרוגינוס לא נדחית מילתו בשבת מתורת ספק אלא שאינה ערלה גמורה ולמדו מפי השמועה ערלתו ולא אנדרוגינוס אבל מ״מ חייב הוא במילה על כל פנים ומעתה אם גדל ולא מלוהו אחרים הרי הוא בתליית כרת עד שימול:
תינוק שיש ספק אם למולו אם לאו, וכן אנדרוגינוס (מי שיש לו איברי זכר ונקבה) — אין מחללין עליו את השבת כדי למולו, כיון שאין מילתו מחוייבת ודאי, וחילול שבת יש בכך. ור׳ יהודה מתיר באנדרוגינוס.
If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite [androginos] baby, who possesses both male and female genitals, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision, since it is not certain that the circumcision is required. And Rabbi Yehuda permits doing so for a hermaphrodite baby.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא מַרְחִיצִין.

GEMARA: The Gemara questions the mishna’s statement that one may sprinkle hot water on the baby only by hand: Didn’t you say in the first clause of the mishna that one may wash him? If it is permissible to wash the baby, it is certainly permitted to sprinkle water on him with a vessel.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ והא אמרת רישא מרחיצין – ואפילו כדרכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מתחילה מקשים על סגנון המשנה נאמר בה שמזלפים על הקטן ביד, ומקשים: והא [והרי] אמרת ברישא [מתחילה] שמרחיצין אותו, ואם להרחיץ מותר — לזלף לא כל שכן!
GEMARA: The Gemara questions the mishna’s statement that one may sprinkle hot water on the baby only by hand: Didn’t you say in the first clause of the mishna that one may wash him? If it is permissible to wash the baby, it is certainly permitted to sprinkle water on him with a vessel.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב יְהוּדָה וְרַבָּה בַּר אֲבוּהּ דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ כֵּיצַד תָּנֵי מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בֵּין לִפְנֵי מִילָה בֵּין לְאַחַר מִילָה כֵּיצַד מְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד אֲבָל לֹא בִּכְלִי.

It was Rav Yehuda and Rabba bar Avuh who both said that this mishna is taught employing the style known as: How. In this style, the latter clause clarifies the former. It should be understood as follows: One may wash the baby both before circumcision and after circumcision. How may one wash him? One sprinkles water on him by hand, but not with a vessel.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד קתני – מרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד ואפילו ביום ראשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרויהו כיצד קתני כו׳ – פירוש: תנא קמא סבר כיצד מרחיצין אותו על ידי זילוף והזילוף נמי ביד אבל לא בכלי אבל לרחוץ כל גופו אסור שכמו שאסרו רחיצת כל גופו לגדול כדאמרן בפרק כירה הם הכי אסרו אותה לקטן. ור׳ אלעזר בן עזריה סבר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת וכל שכן יום שיני ויום ראשון וכל שכן לפני המילה דלא גזור רבנן רחיצת כל גופו לא בגדול ולא בקטן מפני שהוא צריך לרחיצה בחמין. ורבא פירש דגם תנא קמא מתיר היה רחיצת כל גופו בין לפני המילה בין לאחר המילה ודוקא יום ראשון למילתו היה מתיר לרחוץ אבל יום שלישי לא היה מתיר אלא בזילוף ולא ברחיצה ור׳ אלעזר בן עזריה היה מתיר גם יום השלישי ברחיצה ואין בין תנא קמא לר׳ אלעזר אלא יום שלישי אבל יום ראשון ויום שיני ולפני המילה גם תנא קמא שרי. ואיפסיקא הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה דשרי אפילו יום שלישי בין בחמין שהוחמו בערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו מפני שסכנה היא לו וכל סוגיא דשמעתא אזלא דלא מחללינן עליה שבתא להחם לו חמין בשבת דעד כאן לא שרינן ליה אלא רחיצת גופו אבל להחם לו חמין בשבת אסור דהא מרחיצין קתני ולא מחמין ועוד דתנן בין לפני המילה בין לאחר המילה דמשמע דין אחד להם. והיאך נוכל לחלק ביניהן ולומר דרחיצה דקמי מילה לא דחיא שבת. ודבתר מילה דחיא שבת כדכתבית במהדורא תינינא. אלא ודאי מוכחא מתניתין דלא שרינן ליה אלא רחיצה בלחוד או שיעשו לו חמין בשבת ומרחיצין דר׳ אלעזר דומיא דמרחיצין דתנא קמא הוא ולא שיחממו לו חמין בשבת והאי דאמר שהוחמו בשבת על ידי גוי הוי כדפריש ריב״ם זצוק״ל ומפני ש⁠{אין} ב⁠{ו}⁠1 מעשה. והאי דקאמר מפני שסכנה היא לו לאו סכנה ממש שנחלל עליו את השבת שאין המילה מכה של חלל אלא לדחות מפניו2 הרחיצה שהיא איסור דרבנן. ורב אחא משבחא ורבינו יצחק מפאס ובעל הלכות גדולות זצוק״ל שמתירים היכא דאשתפיך חמימיה ואיבדור סממניה בתר דאימהיל שמחללין עליו את השבת מפני שסכנה היא לו צריכין ראיה גדולה לדבריהם. ואינו נראה לי ההיתר שלהם לחלל עליו את השבת דכי היכי דמיקמי מילה לא מחללינן כדמוכח בפרק הדר עם הנכרי הם הכי נמי לאחר המילה לא מחללינן דהכי תנן בין לפני המילה בין לאחר המילה דמשמע דינן שוה ודברי רבא שהביא בעל הלכות גדולות דאמר הכל אצל מילה חולין הן ואחד קטן בריא ואחד קטן חולה מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת בפסחים בפרק אלו דברים הן והכי אמרינן התם השיב ר׳ עקיבה הזאת טמא מת שחל להיות שביעי שלו בערב הפסח שחל להיות בשבת תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד׳ אמות דרך רשות הרבים וליעברה דהא שמעינן ליה לר׳ אליעזר דאמר מכשירי מצוה דחו3 שבת הני מילי היכא דגברא חזי אבל היכא דגברא לא חזי ליכא חיובא עליה. אמר רבה לדברי ר׳ אליעזר קטן בריא מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא חזי קטן חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא לא חזי פירוש קטן חולה שכל זמן שלא ירחיצוהו בחמין לא ייראה למול ואם ידיחוהו ייראה למול. ולהכי קרי ליה חולה שהוא צריך להתחזק בחמין קודם המילה כדי שיוכל לסבול צער המילה אבל לא חולה ממש דאם כן לאו בר מילה הוא כלל כדתנן קטן החולה ממתינין אותו עד שיבריא וכיון שבלא חמין אין ראוי למול לא חל חיובא עילויה ואין מחמין לו חמין בשבת אמר רבא אי בריא חמין למה לי אלא אמר רבא הכל אצל מילה חולין הן ולא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא לא חזי. כך מצאתי כתובה הגירסא בכל הספרים וכך גורס גם המורה ופירש חולין הן כל זמן שלא נדיחנו בחמין ואפילו לר׳ אליעזר צריך להיות מחמין חמין מערב שבת. ובעל הלכות שגורס אלא אמר רבא הכל אצל מילה חולים הן ואחד קטן בריא ואחד קטן חולה מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת נראים לי דבריו בזה וגירסת הספרים אינה נראת לי דהא כל דרמי עליה חיובא בחול דחו מכשיריו שבת לר׳ אליעזר ואם כל הקטנים לא רמי עליהו חיובא אם כן היאך ציוה השם למול כל אדם יכול להיפטר משום דלא רמי עליהו חיובא ולא עברי בעשה. אלא ודאי אף על גב דחולין הן כך ציוה להחם ולמול כמו שציוה להביא אוזמל4 ולמול, מחמין. וכיון שכך ציוה בחול גם השבת דוחין והילכך מחללין גרסינן. ולא דמיא מילתיה דרבא לרבה, דרבה חילק בין בריאים לחולים והילכך יש לומר על בריאים רמיא חיובא ולא על חולים אבל רבא דאמר הכל חולין הן בעל כרחין הכי רמיא עליהו חיובא בחול להחם ולמול והילכך גם בשבת מחמין. אבל מיהו כל זה הוא אליבא דר׳ אליעזר כדאמרינן בפירוש התם לדברי ר׳ אליעזר אבל לרבנן דאמרי שאין המכשירין דוחין את השבת בודאי שאין מחממין חמין בשבת. ומפני שקראו הקטן חולה נתן עליו בעל ההלכות תורת חולה לחלל את השבת ולא היא דלא נקרא חולה אלא שצריך להתחמם בחמין להתחזק ולמול ולא שיהא מסוכן לחלל עליו שבת כדין חולה המסוכן למות.
1. כן הציע להגיה הרב ניסן זק״ש בהערות במהדורתו, והשוו פסקי הרי״ד. בכ״י ששון 557 רק: ״ומפני שבמעשה״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״מפנין״.
3. כן צ״ל. בכ״י ששון 557: ״דהוו״.
4. כן בכ״י ששון 557, והשוו ירושלמי שבת י״ט:א׳. בדפוסים: ״איזמל״.
רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] שמשנה זו בדרך הסגנון של ״כיצד״ תני [שנוי] ומשפט אחד בא לבאר את משנהו. וכך יש להבינה: מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה. כיצד עושים זאת? — מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי.
It was Rav Yehuda and Rabba bar Avuh who both said that this mishna is taught employing the style known as: How. In this style, the latter clause clarifies the former. It should be understood as follows: One may wash the baby both before circumcision and after circumcision. How may one wash him? One sprinkles water on him by hand, but not with a vessel.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא וְהָא מַרְחִיצִין קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָתָנֵי מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בֵּין מִלִּפְנֵי מִילָה בֵּין לְאַחַר הַמִּילָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּדַרְכּוֹ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד אֲבָל לֹא בִּכְלִי ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים.

Rava said: Doesn’t it teach the phrase one may wash, and washing is not sprinkling. Rather, Rava said that this is what the mishna is teaching: One may wash the baby, both before circumcision and after circumcision. On the first day, one may wash him in his usual manner. However, on the third day following his circumcision, if that third day occurs on Shabbat, one may sprinkle water on him only by hand, but not with a vessel, and one may certainly not wash him. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may even wash the baby on the third day following his circumcision, if that third day occurs on Shabbat, because the baby is considered to be in a state of danger, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain.”
רי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: והא [והרי] בלשון ״מרחיצין״ קתני [שנינו], והרחצה אינה זילוף! אלא אמר רבא: הכי קתני [כך שנינו]: מרחיצין את הקטן בין מלפני המילה בין לאחר המילה, ביום הראשון למילה — כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת — רק מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי, ובודאי שאין מרחיצין. ואילו ר׳ אלעזר בן עזריה אומר: אף מרחיצין את הקטן אף ביום השלישי שחל להיות בשבת, שהרי הוא נחשב כיש בו סכנה, וכפי שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים.
Rava said: Doesn’t it teach the phrase one may wash, and washing is not sprinkling. Rather, Rava said that this is what the mishna is teaching: One may wash the baby, both before circumcision and after circumcision. On the first day, one may wash him in his usual manner. However, on the third day following his circumcision, if that third day occurs on Shabbat, one may sprinkle water on him only by hand, but not with a vessel, and one may certainly not wash him. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may even wash the baby on the third day following his circumcision, if that third day occurs on Shabbat, because the baby is considered to be in a state of danger, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain.”
רי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא מַרְחִיצִין הַקָּטָן בֵּין לִפְנֵי מִילָה בֵּין לְאַחַר מִילָה בְּיוֹם ראשון כְּדַרְכּוֹ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים.

A baraita was taught in accordance with the opinion of Rava: One may wash the baby, both before circumcision and after circumcision. On the first day, the baby is washed in its usual manner; and on the third day that occurs on Shabbat, one sprinkles water on him by hand but not with a vessel, and one may not wash him. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may even wash the baby on the third day that occurs on Shabbat. And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain.”
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה דרבא כו׳ ה״ג ביום השלישי מזלפין עליו ביד ולא גרסינן אבל לא בכלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: מרחיצין את הקטן בין לפני ובין לאחר מילה, ביום הראשוןכדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבתמזלפין עליו ביד, אבל אין מרחיצין. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר: אף מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. ואף על פי שאין ראיה גמורה לדבר מכל מקום יש זכר לדבר, וכפי שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים״.
A baraita was taught in accordance with the opinion of Rava: One may wash the baby, both before circumcision and after circumcision. On the first day, the baby is washed in its usual manner; and on the third day that occurs on Shabbat, one sprinkles water on him by hand but not with a vessel, and one may not wash him. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may even wash the baby on the third day that occurs on Shabbat. And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain.”
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּכְשֶׁהֵן מְזַלְּפִין אֵין מְזַלְּפִין לֹא בְּכוֹס וְלֹא בִּקְעָרָה וְלֹא בִּכְלִי אֶלָּא בַּיָּד אֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא.

The baraita continues: And when one sprinkles water, he may not sprinkle it with a cup or with a bowl or with any other vessel; rather, he does so by hand. The Gemara comments: We have arrived at the opinion of the first tanna, as this clarification of how the sprinkling was performed is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya. Rather, it is an elaboration of the statement of the first tanna.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתאן לת״ק – הך סיפא תנא קמא אמרה דאילו ר״א אפילו הרחצה כדרכו שרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיכה הברייתא: וכשהן מזלפיןאין מזלפין מים לא בכוס ולא בקערה ולא בכלי אחר, אלא ביד. ומעירים: אתאן [באנו] לשיטת התנא קמא [הראשון], שהרי הביאור כיצד נעשה הזילוף אינו לשיטת ר׳ אלעזר בן עזריה אלא המשך לדברי התנא הראשון.
The baraita continues: And when one sprinkles water, he may not sprinkle it with a cup or with a bowl or with any other vessel; rather, he does so by hand. The Gemara comments: We have arrived at the opinion of the first tanna, as this clarification of how the sprinkling was performed is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya. Rather, it is an elaboration of the statement of the first tanna.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר מִשּׁוּם דְּגָדוֹל לָא סָלֵיק בישרא הַיָּיא קָטָן סָלֵיק בֵּיהּ בישרא הַיָּיא.

The Gemara comments: What is the meaning of the baraita’s statement: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter? Why does the baraita refer to it as a mere allusion when it appears to offer absolute proof that the pain of circumcision is significant on the third day? The Gemara answers: Indeed, it is not a complete proof, because an adult’s flesh does not heal immediately, but a child’s flesh heals immediately. Perhaps a baby is not considered to be in danger on the third day.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דגדול לא סליק בישרא הייא – היינו טעמא דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר אבל קטן נתרפא מידי סכנתו מהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: מאי [מה פירוש] ״אף על פי שאין ראיה לדבר מכל מקום יש זכר לדבר״? מדוע קורא לכך ״זכר לדבר״? והלא לכאורה ראיה גמורה היא שביום השלישי עדיין גדול כאב המילה! ומשיבים: אכן אין זו ראיה גמורה משום שבאדם גדול (מבוגר) לא סליק בישרא הייא [אין הבשר מתרפא מיד], קטן סליק ביה בישרא הייא [בקטן מתרפא הבשר מיד] ושמא ביום השלישי שוב אינו מסוכן.
The Gemara comments: What is the meaning of the baraita’s statement: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter? Why does the baraita refer to it as a mere allusion when it appears to offer absolute proof that the pain of circumcision is significant on the third day? The Gemara answers: Indeed, it is not a complete proof, because an adult’s flesh does not heal immediately, but a child’s flesh heals immediately. Perhaps a baby is not considered to be in danger on the third day.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אוֹרִי לֵיהּ כִּשְׁמַעְתֵּיהּ אִיחֲלַשׁ רָבָא אָמַר אֲנָא בַּהֲדֵי תרגימנא דְסָבֵי לְמָה לִי.

The Gemara relates: A certain person came before Rava to ask a question with regard to washing a baby after circumcision. Rava ruled in accordance with its halakhic ruling, that everyone agrees that it is permitted to wash the baby on the first day. Afterward, Rava became ill. He said: Why did I involve myself in the opinions of the Elders? The Sages of the previous generation, Rav Yehuda and Rabba bar Avuh, articulated the halakha in a different, more stringent manner. Rava felt that his illness was divine punishment for taking their opinions lightly.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אורי ליה כשמעתיה – התיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון שחל להיות בשבת.
איחלש – נעשה חולה והיה דואג שמא על כך נענש.
אמר בהדי תרגימנא דסבי למה לי – מה היה לי לחלוק כנגד זקנים הללו רב יהודה ורבה בר אבוה שפירשו שאסור להרחיץ.
(9-11) ואף על גב דאורי רבא כשמעת׳יה דמרחיצין ממש ולא מזלפין, ואיחלוש ואמר בהדי תרגומא דסבי למה לי שתירצו דמרחיצין (ו)⁠מזלפין הוא, משום הכי איחלש דאיהו אורי אליבא דרבנן, ורבנן מזלפין ודאי קאמרי כאשר דייק רבא גופא ממתניתין, דמדקתני ר׳ אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת ולא אמר אף מרחיצין, דאי תנא קמא אמר מרחיצין ממש ביום הראשון ומזלפין ביום השלישי כאשר פירשה רבא מתחילה, הוה ליה לר׳ אלעזר למימר אף מרחיצין ביום השלישי כמו ביום הראשון, אלא מדאמר מרחיצין שמע מינה דתנא קמא דאמרא מזלפין ביום הראשון ובשלישי ולא כלוםב ואמר ליה ר׳ אלעזר מרחיצין ביום השלישי וכל שכן ביום הראשון מפני שסכנה היא לוג.
א. קרי אמר.
ב. מפרש רבינו כר״ח ורש״י דלתרגומה דסבי לא שרי ת״ק בשלישי אפילו זילוף. אבל הבדל יש בין פי׳ ר״ח לפי׳ רש״י: לר״ח דייק רבא ממה שלא אמר ראב״ע ׳אף׳ שלחכמים אין ביום השלישי לא רחיצה ולא זילוף [שאילו היה זילוף הו״ל לומר אף מרחיצין], ואילו לרש״י ממה שלא אמר ׳אף׳ שמעינן שלא הזכירו חכמים כלל רחיצה גם לא בראשון [שאילו היתה רחיצה בראשון הו״ל למימר אף מרחיצין בשלישי]. וממש״כ רבינו ׳ביום השלישי כמו ביום הראשון׳ משמע שמפרש כרש״י ואולם ממה שהוסיף ׳ובשלישי ולא כלום׳ נראה קצת שמפרש גם כר״ח.
ג. תוכן דברי רבינו, לכאורה, דמרחיצין ולא רק מזלפין ואע״ג דרבא בתר חזרתו נקט מזלפין היינו רק משום שהורה אליבא דרבנן, אבל אנן קיי״ל הלכה כראב״ע. [ובאמת לא נקטינן גם כרבא קודם חזרתו שהתיר רחיצה רק בראשון].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר: ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד בא לפני] רבא לשאול בענין רחיצת תינוק לאחר מילה, אורי ליה כשמעתיה [הורה לו כשמועתו, כהלכתו] שלדעת הכל מותר לרחוץ את התינוק ביום הראשון. אחר כך איחלש [נחלש, חלה] רבא בחולי, ואמר: אנא בהדי תרגימנא דסבי [אני בין שיטותיהם של הזקנים] למה לי להתערב, שהרי חכמי הדור הקודם פירשו את הדברים בדרך אחרת ולחומרה, וסבר רבא שנענש בידי שמים על שהקל בדעת חכמי הדור הקודם.
The Gemara relates: A certain person came before Rava to ask a question with regard to washing a baby after circumcision. Rava ruled in accordance with its halakhic ruling, that everyone agrees that it is permitted to wash the baby on the first day. Afterward, Rava became ill. He said: Why did I involve myself in the opinions of the Elders? The Sages of the previous generation, Rav Yehuda and Rabba bar Avuh, articulated the halakha in a different, more stringent manner. Rava felt that his illness was divine punishment for taking their opinions lightly.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא וְהָתַנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּמָר אֲמַר לְהוּ מַתְנִיתִין כְּוָותַיְיהוּ דַּיְקָא.

The Sages said to Rava: Wasn’t it taught in the baraita in accordance with the opinion of the Master, so why are you concerned with regard to your ruling, which is correct? Rava said to them: The language of the mishna is precise according to their opinion.
רי״ףראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 9]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרבא: והתניא כוותיה דמר [והרי שנויה ברייתא כשיטתו של אדוני], ומשום מה חושש אתה לפירושך? הרי ראויה היא! אמר להו [להם]: מתניתין כוותייהו דיקא [משנתנו כשיטתם מדוקדקת].
The Sages said to Rava: Wasn’t it taught in the baraita in accordance with the opinion of the Master, so why are you concerned with regard to your ruling, which is correct? Rava said to them: The language of the mishna is precise according to their opinion.
רי״ףראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִמַּאי מִדְּקָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא תַּנָּא קַמָּא מְזַלְּפִין קָאָמַר הַיְינוּ דְּקָאֲמַר לֵיהּ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַרְחִיצִין אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תַּנָּא קַמָּא מַרְחִיצִין בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן קָאָמַר וּמְזַלְּפִין בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַרְחִיצִין אַף מַרְחִיצִין מִיבְּעֵי לֵיהּ.

From where can this be concluded? From the fact that it is stated: Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day that occurs on Shabbat. Granted, if you say that the first tanna is saying only that one may sprinkle, but prohibited washing the baby even on the first day, that explains what Rabbi Elazar ben Azarya said to him in response: One may wash. However, if you say that the first tanna is saying one may wash on the first day and one may sprinkle on the third day, this statement: Rabbi Elazar ben Azarya says that one may wash, is imprecise. Rather, he should have said that one may even wash on the third day. Rabbi Elazar ben Azarya is not disputing whether it is ever permitted to wash the baby, as the first tanna also agrees that it is permitted on the first day; the dispute is whether or not that leniency extends to the third day as well. Since a precise reading of the mishna supports the opinion of Rav Yehuda and Rabba bar Avuh, the baraita supporting Rava’s opinion is not sufficiently authoritative to supplant that understanding.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי אמרת בשלמא ת״ק מזלפין – ביום ראשון קאמר ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר״א בן עזריה ופליג ואמר מרחיצין.
אלא אי אמרת – תנא קמא נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר״א אלא איום שלישי דקאמר ת״ק מזלפין אף מרחיצין ביום השלישי מיבעי ליה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 9]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי ר׳ אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין אף מרחיצין מיבעי ליה. קשיא לי והא ברייתא נמי דקתני בהדיא בדברי ת״ק ביום ראשון מרחיצין כדרכו, לא קתני בדר״א בן עזריה אף מרחיצין, אלא מרחיצין כלישנא דמתניתין. ויש לומר דרבא משבש לה לכולה ברייתא.
רש״י בד״ה אי אמרת בשלמא ת״ק מזלפינן ביום הראשון קאמר ולא איירי כו׳ כצ״ל:
בפירש״י בד״ה אי אמרת בשלמא תנא קמא מזלפין ביום ראשון קאמר ולא איירי בהרחצה כו׳ אלא אי אמרת ת״ק כו׳ ולא פליג ר׳ אליעזר כו׳ עכ״ל לכאורה מפירושו דבלהדי תרגימנא דסבי נמי מרחיצין דר״א מיהת הרחצה ממש הוא אבל לא יתכן לומר כן דאם כן לדידהו נמי ה״ל למתני אף מרחיצין כיון דלרבנן אינו אלא מזלפין אפילו ביום ראשון ולר״א מרחיצין ממש אף ביום ג׳ אלא דנראה לומר דלדידהו מרחיצין דר״א דומיא דמרחיצין דת״ק דהיינו מזלפין ואע״ג דאכתי ה״ל לר״א למימר אף ביום השלישי דרבנן לא סברי מזלפין אלא ביום ראשון וביום שלישי פליגי בזילוף מכל מקום כיון דלא מפורש בדברי תנא קמא לחלק בין יום ראשון ליום שלישי לא שייך למיתני בדברי ר״א אף ביום שלישי והכי מוכח נמי משמעתין ממה שהיה דואג רבא דאורי כשמעתיה דאם נימא דלר״א מרחיצין ממש קאמר אפילו לדידהו נמי שפיר עביד דאינהו נמי ודאי דס״ל הלכה כר״א כדלקמן דליכא מאן דפליג בהא לקמן אבל השתא דמרחיצין דר״א נמי מזלפין קאמר ניחא דהוה אורי דוקא כשמעתי׳ ומיהו לפ״ז ה״מ לפרושי דאורי כשמעתיה מרחיצין ממש וביום ג׳ כר״א אלא דניחא ליה לרש״י לפרש דאורי כשמעתיה ביום ראשון ואליבא דכ״ע ובהכי יתקיים כל פירש״י הישנים שפי׳ בד״ה דאי ס״ד כו׳ והכא אסרי רבנן בשלישי לגמרי עכ״ל דודאי כן הוא דרבנן אסרי בשלישי אפילו זילוף דבהא פליג ר״א עלייהו לפי תרגימנא דסבי דהוא נמי לא התיר אלא זילוף בשלישי ומהרש״ל מחק מלת לגמרי מפרש״י ולפי דרכינו אין צורך והדברים ברורים למבין:
וממאי [ממה] אפשר להסיק זאת — מדקאמר מה שאמר] שם שר׳ אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שלדעת התנא קמא [הראשון] מזלפין בלבד קאמר [אמר], ולא התיר כלל להרחיץ את התינוק, אף ביום הראשון — היינו דקאמר ליה [זהו שאמר לו] ר׳ אלעזר בן עזריה שלדעתו אף מרחיצין. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי התנא קמא [הראשון] אף מרחיצין ביום הראשון קאמר [אמר], ומזלפין ביום השלישי, אם כן האי [ביטוי זה] שר׳ אלעזר בן עזריה אומר שמרחיצין אינו במקומו, ו״אף מרחיצין״ מיבעי ליה [היה לו] לומר, שהרי לא נחלק על עיקר היתר הרחיצה, אלא על רחיצה ביום מסויים. וכיון שדקדוק דברי המשנה מסייע לאמוראים ההם אין כוחה של ברייתא לעקור את הדבר.
From where can this be concluded? From the fact that it is stated: Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day that occurs on Shabbat. Granted, if you say that the first tanna is saying only that one may sprinkle, but prohibited washing the baby even on the first day, that explains what Rabbi Elazar ben Azarya said to him in response: One may wash. However, if you say that the first tanna is saying one may wash on the first day and one may sprinkle on the third day, this statement: Rabbi Elazar ben Azarya says that one may wash, is imprecise. Rather, he should have said that one may even wash on the third day. Rabbi Elazar ben Azarya is not disputing whether it is ever permitted to wash the baby, as the first tanna also agrees that it is permitted on the first day; the dispute is whether or not that leniency extends to the third day as well. Since a precise reading of the mishna supports the opinion of Rav Yehuda and Rabba bar Avuh, the baraita supporting Rava’s opinion is not sufficiently authoritative to supplant that understanding.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כר״אכְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya.
רי״ףראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמרינן כי אתא רב דימי אמר ר׳ אלעזר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולגופה של הלכה, כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ אלעזר: הלכה כשיטת ר׳ אלעזר בן עזריה.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya.
רי״ףראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הֲווֹ בַּהּ בְּמַעְרְבָא הַרְחָצַת כׇּל גּוּפוֹ אוֹ הַרְחָצַת מִילָה.

They discussed the following question in the West, in Eretz Yisrael: Is this referring to washing the entire body of the baby, or to washing the place of the circumcision?
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוו בה – דייקי בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג הוו [עסקו] בה בשאלה זו במערבא [במערב, בארץ ישראל]: האם מה שנאמר בענין רחיצה הכוונה להרחצת כל גופו של התינוק או הרחצת מקום המילה בלבד?
They discussed the following question in the West, in Eretz Yisrael: Is this referring to washing the entire body of the baby, or to washing the place of the circumcision?
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לְהוּ הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ מִסְתַּבְּרָא הַרְחָצַת כׇּל גּוּפוֹ דְּאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ הַרְחָצַת מִילָה מִי גָּרַע מֵחַמִּין עַל גַּבֵּי מַכָּה דְּאָמַר רַב אֵין מוֹנְעִין חַמִּין וָשֶׁמֶן מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה בְּשַׁבָּת.

One of the Sages, named Rabbi Ya’akov, said to them: It stands to reason that it is referring to washing his entire body, as if it should enter your mind that the dispute is with regard to washing the place of the circumcision, is this washing any worse than placing hot water on a wound? Rav said: One does not prevent placing hot water and oil on a wound on Shabbat. Therefore, it should certainly be permissible to wash the place of the circumcision.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי ס״ד הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכה – דשרי והכא אסרי רבנן בשלישי (לגמרי).
מי גרע מחמין על גבי מכה – והיכי אסרי רבנן בשלישי אע״ג דאיכא למימר דרב אמרה למילתיה כר״א בן עזריה דפסקינן לעיל הלכתא כוותיה משמע ליה דלכ״ע קאמר ועוד דאפילו לר״א בן עזריה פריך דמשמע דשרי בשלישי משום סכנה מדמייתי קרא ויהי ביום השלישי ורב איירי במכה שאין בה סכנה.
ואין מונעין חמין ושמן – פירש ה״ר יוסף פורת בשם רבינו שמואל דבמעורבת יחד איירי דאי כל חד באפי נפשיה מאי קמ״ל בשמן מתני׳ היא בפ׳ שמנה שרצים (לעיל דף קיא.) אבל סך הוא את השמן והיינו אפילו על גבי מכה מדקתני בני מלכים סכין ע״ג מכותיהן שמן וורד מכלל דבשאר שמן מותר לאחר אפילו ע״ג מכה ושמואל נמי היכי הוה פליג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: אי אמרת הרחצת מילה מי גרע מחמין שעל גבי המכה. פירש רש״י ז״ל: מי גרע מחמין שעל גבי המכה דשרי, והכא אסרי רבנן בשלישי. ואינו מחוור בעיני, חדא דהא לא שייכא האי קושיא לתרגומה דרבא קמייתא ודתניא כותיה, דהא בהדיא תניא בברייתא ברבנן, ובשלישי מזלפין דאלמא רבנן לא אסרי בשלישי ליתן עליה חמין, והלכך אפילו תמצא לומר דלתרגומה דסבי פליגי רבנן לגמרי ביום שלישי, כלל [ו]⁠כלל לא ואפילו בזילוף, כיון דללישנא בתרא דברייתא לא פליגי, הוה ליה לרבי יעקב למימר בהדיא דאי אמרת להרחצת מילה לתרגומא דסבי מי גרע ממכה. ועוד דהא אפילו לתרגומא דסבי, מנא ליה דפליגי לגמרי בשלישי דהא במתניתין לא פירשו רבנן לא יום ראשון ולא יום שלישי, אלא סתמא קתני מרחיצין בין לפני מילה בין לאחר מילה. ואי משום דקתני ר״א בן עזריה אומר מרחיצין ביום השלישי, דלכאורה משמע דרבנן לא שרו ביום שלישי כלל, דאי רבנן שרו לזלף אפילו ביום שלישי, ור״א בן עזריה שרי בכולהו להרחיץ ואפילו בשלישי, א״כ מאי שנא יום שלישי דנקט. לא היא דר״א לרבותא נקטה, לומר דאפילו בשלישי מרחיצין אותו, וכן נמי משמע מהא דאמר רבא, אי אמרת בשלמא ת״ק מזלפין קאמר, היינו דאמר ר״א מרחיצין, אלא אי אמרת ת״ק מרחיצין ביום ראשון קאמר ומזלפין ביום השלישי וכו׳, ר״א בן עזריה אף מרחיצין מיבעי ליה, והשתא אי אמרינן דלרבנן דלתרגומא דסבי ביום שלישי כלל [ו]⁠כלל לא, כל שכן דהוי ליה למיתני אף, כלומר אף ביום השלישי מרחיצין.
ועוד דאי רבנן לגמרי אסרי אף לזלף ביום שלישי, מנא ליה דר״א פליג בתרתי אדרבנן, ושרי ביום שלישי אפילו בהרחצה גמורה, דלמא לא שרי אלא בחדא, כלומר דמזלפין עליו ביד ביום שלישי, ומרחיצין דר״א בן עזריה כמרחיצין דרבנן. ועוד מאי קא מייתי מרב דאמר אין מונעין חמין מעל גבי המכה, דלמא רב דאמר כר״א דהלכתא כותיה. אלא נראה לי דהכי פירושא אי אמרת הרחצת מילה, אמאי אשמועינן תנא במילה ליתני מכה וכל שכן מילה דמי גרע מילה ממכה, ופרקינן מי לא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מערב שבת, והלכך נקט מילה, משום דבמילה שרי אפילו בשהוחמו בשבת, ואילו במכה ליכא מאן דשרו אלא כשהוחמו מערב שבת.
אמר להו ההוא מרבנן [להם אחד החכמים], ור׳ יעקב שמיה [שמו]: מסתברא [מסתבר] לומר שהמדובר בהרחצת כל גופו, דאי סלקא דעתך [שאם יעלה על דעתך] לומר שנחלקו בהרחצת מילה, מי גרע [האם גרוע הדבר] מחמין ששמים על גבי מכה (פצע), שכן אמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת, ואם כן בודאי מותר לרחוץ אף את המילה!
One of the Sages, named Rabbi Ya’akov, said to them: It stands to reason that it is referring to washing his entire body, as if it should enter your mind that the dispute is with regard to washing the place of the circumcision, is this washing any worse than placing hot water on a wound? Rav said: One does not prevent placing hot water and oil on a wound on Shabbat. Therefore, it should certainly be permissible to wash the place of the circumcision.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת לְחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת.

Rav Yosef strongly objects to this proof: And is there no difference for you between hot water heated on Shabbat and hot water heated on Shabbat eve? Placing hot water heated on Shabbat eve on a wound violates only the rabbinic decree prohibiting healing; whereas heating hot water on Shabbat violates a Torah prohibition.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא שני כו׳ – והכא גבי מילה בהוחמו בשבת עסקינן הלכך בשלישי דליכא סכנתא לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: אין מקום לפתרון זה, ולא שני לך כי אין זה שונה לך, בעיניך] בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מערב שבת? שחמין שהוחמו מערב שבת יש בהם רק החשש שבגזירת איסור רפואה, ואילו חמין שהוחמו בשבת הוא חילול שבת.
Rav Yosef strongly objects to this proof: And is there no difference for you between hot water heated on Shabbat and hot water heated on Shabbat eve? Placing hot water heated on Shabbat eve on a wound violates only the rabbinic decree prohibiting healing; whereas heating hot water on Shabbat violates a Torah prohibition.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַתְקֵיף לַהּ רַב דִּימִי וּמִמַּאי דְּהָכָא בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת פְּלִיגִי דִילְמָא בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת פְּלִיגִי אָמַר אַבָּיֵי אֲנָא בְּעַאי דֶּאֱישַׁנֵּי לֵיהּ וּקְדַם וְשַׁנִּי לֵיהּ רַב יוֹסֵף מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הוּא לוֹ.

Rav Dimi strongly objects to Rav Yosef’s point: And from where do you know that here it is with regard to hot water heated on Shabbat that they disagree? Perhaps it is with regard to hot water heated on Shabbat eve that they disagree. Abaye said: I wanted to answer him, but Rav Yosef answered him first: The dispute is certainly with regard to heating water on Shabbat, because failure to do so poses a danger for the baby.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי אנא בעאי דאישני ליה – אני הייתי רוצה לתרץ אתקפתא זו כדשני ליה רב יוסף מפני שסכנה היא לו.
וקדם רב יוסף ושנייא ליה – דודאי מתניתין חמין שהוחמו בשבת נמי שרי בימים הראשונים ולר״א אף בשלישי מפני שמניעת חמין סכנה היא לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אמר אביי כו׳ אתקפתא זו כדשני ליה כו׳ כצ״ל:
בד״ה וקדם רב יוסף ושניה ליה כו׳ ולר״א אף בג׳ מפני שמניעת חמין סכנה כו׳ עכ״ל דמיירי בהוחמו בשבת פסיקא ליה לרב יוסף מהאי טעמא דמניעת חמין סכנה היא לו אבל הרחצת כל גופו לא פסיקא ליה מה״ט כדאתקיף רב יוסף גופיה ולא שני לך בין חמין כו׳ מיהו לר׳ אלעזר ולר״י לקמן דפסקו כראב״ע פסיקא ליה נמי הרחצת כל גופו מהאי טעמא דסכנה היא לו כדקאמרינן לקמן וק״ל:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב דימי על דברי רב יוסף: וממאי דהכא [וממה מסיק אתה שכאן] בחמין שהוחמו בשבת פליגי [נחלקו]? דילמא [שמא] בחמין שהוחמו בערב שבת פליגי [נחלקו]?! אמר אביי: אנא בעאי דאישני ליה [אני רציתי לתרץ לו], וקדם ושני ליה [ותירץ לו] רב יוסף שבודאי אין מדברים אלא בחימום חמין בשבת מפני שסכנה הוא לו.
Rav Dimi strongly objects to Rav Yosef’s point: And from where do you know that here it is with regard to hot water heated on Shabbat that they disagree? Perhaps it is with regard to hot water heated on Shabbat eve that they disagree. Abaye said: I wanted to answer him, but Rav Yosef answered him first: The dispute is certainly with regard to heating water on Shabbat, because failure to do so poses a danger for the baby.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִיתְּמַר נָמֵי כִּי אֲתָא רָבִין א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמְרִי לַהּ א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אהֲלָכָה כר״אכְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַרְחָצַת כׇּל גּוּפוֹ בֵּין הַרְחָצַת מִילָה מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ.:

It was also stated that when Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said, and others say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, both with regard to hot water heated on Shabbat and with regard to hot water heated on Shabbat eve; both with regard to washing the entire body and with regard to washing the place of the circumcision alone, because failure to do so poses a danger for the baby.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואתמר נמי כי אתא רבין אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן הלכה כרבי אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה מפני שסכנה היא לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. ואמרי רבוואתא וכו׳ בין בחמין שהוחמו בשבת. קאי אלאחר המילה.
ובין בחמין שהוחמו מערב שבת. קאי אלפני המילה, דלעולם לפני המילה לא שרינן להחם חמין כדפרישית בפי׳ המשנה, ושאם אין לו חמין מערב שבת לא בר מימהל הוא, לפי שאין בו כח לסבול צער המילה אלא אם רוחץ במים חמין, וגם עור הערלה מתרכך במים חמין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה כראב״ע בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת – היה נראה דדוקא לאחר המילה אבל קודם המילה מזלפין, משום דאוקימתא דסבי עיקר, ורבנן לא שרו בין לפני המילה בין לאחר המילה אלא בזילוף,⁠א וראב״ע לא שמעי׳ ליה דפליג אלא בלאחר מילה. אבל קבלה היא ביד רבנו שקיבל מן הגאונים ז״ל דאפי׳ לפני המילה נמי, וראב״ע ה״ק להו לא מבעיא ביום ראשון שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני המילה בין לאחר מילה, אלא אפי׳ ביום השלישי נמי מרחיצין אותו כדרכו בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע״ש. או שהם סומכין על הברייתא יותר מדיוקו של רבא, דהא מתני׳ נמי מרחיצין קתני וברייתא לית לה זילוף אלא לאחר מילה בשלישי, וכיון דהלכה כראב״ע אין לנו זילוף אלא רחיצה. וא״ת לפני המילה היאך שבת נדחית תדחי מילה כדמוכח בפרק הדר,⁠ב ובפסחים פ׳ אלו דבריםג קרי רחיצה מכשירי מילה, ולר״א דפרקין מותר הא לרבנן אסור ופשוט הוא. ואיכא למימר אנן בחמין שהוחמו קאמרי׳, ולא שנתיר להחם, אלא שאם הוחמו ע״י גוי או לאמו כשאמרה צריכה אני מותר להרחיצו בהם, ובא לומר שאע״פ שיש כאן משום גזירת מרחצאותד מותר, שאם מלין אותו בלא רחיצה סכנה הוא לו.⁠ה ומיהו לאחר מילה ביום א׳ או ביום ג׳ אי אשתפוך חמימיה מחמין לו אפי׳ ע״י ישראל כדרך כל פקוח נפש שדוחה שבת. א״נ האי בין בחמין שהוחמו בשבת אלאחר המילה בלחוד קאי לראב״ע. וכן הלשון עצמו שכ׳ רבינו ז״ל בין לפני המילה בין לאחר מילה בין בחמין שהוחמו בשבת תפתר לאחר מילה, סמך לו על מה שכתב לקמיהו והיכא דאשתפוך חמימיה בתר דאימהל וכולה שמעתא דעירובין, וכן בעל הלכות אמרז וה״מ דלא דחו שבת מכשירין דקמי מילה אבל מכשירין דבתר דאמהיל כגון דאיתשידו חמימי או דאיבדור סממנא ולא אפשר אלא באחולי שבתא עלייהו סכנה הוא ומחללין שבתא עלייהו, התם הוא דאשתפיכו חמימיה או דאיבדור סממניה או דאיפגם איזמל מקמי דמימהלי׳, דאמרי׳ תדחה מילה למחר, הכא כיון דאיכא סכנה מחללין שבתא עליה, כ״ז כ׳ בעל הלכות ז״ל, אלא ששיבש במקום אחר ואמר מחמין חמין לחולה ולקטן ולחיה בשבת בין להשקותו בין להברותו אחד קטן בריא ואחד קטן חולה מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, וזה לא אמרוהו אלא לדברי ר׳ אליעזר, ואין צריך לפנים אבל יש לי בכאן ספק אם היה לו חמין כדי רחיצה שלפני מילה ואין לו כדי רחיצה שניה שלאחר מילה, או שנשפכו חמין שהכין לה מקמי מילה, שאני אומר רוחצין אותו ומלין אותו שאין כאן מכשירין דוחין כלום, ואחר שמל הרי כאן סכנת נפשות שדוחה שבת, ואין אומרים תדחה מילה כדי שלא להביא אותו לסכנה ונדחה שבת, אלא מילה עצמה דוחה שבת, וסכנת נפשות נמי דוחה ואין למצוה אלא שעתא, ושאין לדחות מילה מפני דחיית שבת שיבא לאחר מכאן מפני הסכנה. וראיתי מי שסוברח שאין מלין אא״כ היה לו חמין וסממנין לאחר המילה, ואם נשפכו קודם מילה תדחה, לאחר מילה מחללין. ולשון בעל הלכות מסייעו לפי פשוטו, אלא שהדברים בעצמן מכריעין כמו כתבתי. ומתני׳ט נמי דייקא דתנן1 לא שחק מע״ש לועס בשניו ונותן, אם לא התקין מע״ש כורך על אצבעו ומביא ואפי׳ מחצר אחרת. ולא קתני בשאין לו כמון בביתו או שא״א ללעוס בשניו תדחה, ומדקתני תקנתא ולא קתני נמי דחייה ש״מ כדאמרן. ועוד דכורך על אצבעו ומביא דרך רה״ר איסורא דרבנןי הוא דמשאוי הוא לו, וא״נ מחצר אחרת שלא נשתתפו נמי איסורא הוא, ונדחה מילה מידי דהוה אאיזמל שאין מביאין אותו דרך שער בשנוי ואפי׳ במבוי שאינו משותף, אלא שאין צרכי סכנה שלאחר מילה דוחין אותו מתחלה, אלא מל ואח״כ מחלל לצורך הסכנה כדפי׳.⁠כ וי״אל דראב״ע ביום השלישי וכ״ש בשני קאמר. ואי ק״ל הא כתיבמ ביום השלישי בהיותם כאבים, אלמא טפי מסתכן בג׳ מבשני. לאו קושיא הוא שבג׳ היו חלושים ביותר ולא היו יכולין לברוח ולהלחם אבל ביום השני עדיין לא תשש כחם אע״פ שסכנת יום ב׳ גדולה משל שלישי ויום ראשון תוכיח שלא נגעו בהן מפני שעדיין כחם עליהם אע״פ שהן מסוכנין יותר.⁠נ ובירושלמיס ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כתוב כאן ולא בהיותו כואב בשעה שכל איבריהם כאבים עליהן. ודעת רש״יע ז״ל שאפילו לדברי חכמים יום ב׳ כיום א׳, וזה אינו נכון.
א. עי׳ ר״ן. ואפשר שרש״י מפרש דלאוקימתא דסבי גם לראב״ע מזלפין לפני המילה ולפי״ז מתפרש היטב בד״ה אורי ליה כשמעתיה התיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון וכו׳, וזה צ״ע דהא הלכה כראב״ע [עי׳ מהרש״א], מיהו אפשר שרש״י כתב שפסק להם להרחיצו אפילו לפני מילה וזה רק לדעת רבא אבל לסבי מזלפין אפילו לראב״ע.
ב. ערובין סז, ב, ועי׳ בעל המאור ורא״ש ותמים דעים סי׳ קעא.
ג. פסחים סט, א.
ד. לעיל מ, א.
ה. עי׳ רשב״א ור״ן שאע״פ שהעמידו איסור שבות במקום מילה מ״מ רחיצה שאינה גדר מלאכה שהרי מותר לשטוף בצונן ורק משום קנס וגזירה על הבלנים שזה ל״ש כ״כ במילה לא החמירו.
ו. ברי״ף סוף פירקין (נה, ב מדפי הרי״ף).
ז. הלכות מילה (כד, ב).
ח. בעל המאור וכן הגאונים שמפרשים בערובין שם דאישתפוך חמימיה שפי׳ שנשפכו חמימיה דלאחר המילה שלא התירו רק אם נשפכו אחר המילה ממש. ועי׳ רשב״א שהוכיח לרז״ה מביצה, ועי׳ ר״ן מש״כ בזה ובאור שמח פ״ב מהל׳ מילה ה״ז האריך לדחות ראית הרשב״א מביצה ע״ש. ועי׳ בעל המאור לעיל ספ״ק גבי אין מפליגין בספינה פחות מג׳ ימים קודם השבת שכתב נמי הטעם כמתנה לחלל השבת אח״כ מפני פיקו״נ ואפשר שהכא לשיטתו הוא. מיהו אין זה מוכרח דהכא חייב במצות מילה ול״מ שיתעכב בשביל שיצטרך לחלל השבת, דהא אח״כ לאו משום מכשירין מחלל וזה סברת רבנו ובשלמא לפני המילה העמידו חכמים דבריהם וממילא המילה נדחית מפני פקו״נ. וסברת הרז״ה שאין לחלק כיון דהשתא ידע דלית ליה מיא הוי כדוחה שבת בשביל מכשירין, ועי׳ ראב״ד וחכמי לוניל וכ״מ פ״ב מהל׳ מילה ה״ח.
ט. קלג, א.
י. כ״ה בכל כה״י, ולפי״ז צ״ל דכיון דהוי דרך מלבוש הוי כלאח״י דהוי דרבנן, ועי׳ רש״י. מיהו ברשב״א הביא בהעתקת דברי רבנו דהוי ״איסורא דאורייתא״. ועי׳ הגרע״א בחידושיו מה שתמה על רבנו, ולא נתבררו דבריו עיי״ש.
כ. ביאור דברי רבנו דהבאת חלוק הוא משום סכנה [ולא כרש״י דחיישינן שמא תחזור הערלה] ולפי״ז אם נשפך הכמון או נאבד החלוק מביאים בלי שינוי, וע״כ מתניתין בנודע שאין לו כמון וחלוק לפני המילה שאין דוחין המילה ולאחר המילה מביאין בשינוי. מיהו הרז״ה יבאר דנודע אחר המילה, אבל נודע לפני המילה תדחה מילה. ומה שכ׳ במג״א שלא סק״ח שמביא דרך חצר אחרת בדוקא אבל דרך ר״ה אסור, הוא דלא כרבנו אלא כרש״י שאין בזה סכ״נ, או כרמב״ם ומיירי לפני המילה, ועי׳ או״ז הל׳ מילה סי׳ קו אות ג שמסתפק אי מותר לרה״ר.
ל. עי׳ רש״י לעיל במשנה פו, א, וכ״ה בר״ח לפי גי׳ העיטור הל׳ מילה (מט, ג): ופירש ר״ח כ״ש ביום א׳ וביום ב׳ [אבל בר״ח לפנינו ליתא וביום ב׳].
מ. בראשית לד, כה.
נ. עי׳ תוס׳ רי״ד, רשב״א ר״ן ור״ן נדרים לא, ב. אבל דעת הרמב״ם בפיהמ״ש ובפ״ב ה״ח בהל׳ מילה ס״ל דיום השלישי קשה מכולן וכמו שכ׳ הריטב״א בשמו ומ״מ פ״ב הי״ד, וכ״ד הראב״ע בפי׳ לתורה שם.
ס. שבת פ״ט ה״ג.
ע. ד״ה אלא אי אמרת.
1. הגהת הגרא״ז: מפרש על לאחר המילה. וכן מוכח בפירש״י וכן הוא בד׳ הרמב״ן שהביא המ״מ בפ״ב מה׳ שבת הל׳ י״א ועיין בדברי הרשב״א. אכן מדברי הרמב״ם בפ״ב מה׳ מילה הל׳ ז׳ משמע דהוא קודם המילה, ועיין בי״ד סי׳ רס״ו ובש״ך וצ״ע.
הלכה כר״א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בהרחצת כל גופו בין בהרחצת מילה. פירוש: בשלישי וכל שכן בראשון ובשני דיותר מסוכן ביום ראשון ושני מביום שלישי, שהרי לתרגומא דברייתא רבנן דפליגי ביום שלישי, מודו ביום ראשון, והוא הדין נמי לתרגומא דסבי, וכל שכן לפירושו של רש״י ז״ל דפירש לתרגומא דסבי דרבנן לא שרו בשלישי אפילו לזלף, וביום הראשון שרו לזלף מיהא, אלמא לכולי עלמא טפי חמור יום ראשון מביום שלישי, ויום שני נמי דכל דלא סליק טפי מצטער ומסתכן. והא דכתיב (בראשית לד, כה) ביום השלישי בהיותם כואבים, לאו למימר דמסתכן דוקא ביום השלישי, אלא משום דבשלישי איכא חולשא טפי, והיינו דאתו עלייהו ביום השלישי ולא ביום הראשון ואף על גב דלכולי עלמא ביום ראשון מיהא מסתכן טפי, משום דאע״ג דמצטערי טפי מכל מקום ליכא חולשא.
ולפני מילה נמי מרחיצין אותו אפילו בחמין שהוחמו בשבת על ידי עכו״ם שחממן מעצמו, ואפילו עבר ישראל ואמר ליה לעכו״ם זיל אחים לי, ואפילו עבר נמי וחממן ישראל, דכל הני משום קנס הוא דאסרינן ליה בעלמא, אבל הכא במקום מצוה לא קנסינן.
ותדע לך דאפילו לפני מילה מרחיצין אפילו בחמין שהוחמו בשבת, דהא קתני במתניתין מרחיצין את המילה בין לפני מילה ובין לאחר מילה, אלמא לפני מילה ולאחר מילה חד דינא אית להו בהא. ובמאי דמרחיצין או מזלפין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לאחר מילה הכי נמי מרחיצין או מזלפין נמי לפני מילה, ומתרגומא דרבא נמי שמעינן לה, דהא לתרגומיה ת״ק שרי ביום ראשון להרחיץ כדרכו בין לפני מילה בין לאחר מילה, ומינה נשמע לר״א בן עזריה דכי היכי דשרי רחיצה כדרכו לאחר מילה הכי נמי שרי לפני מילה. וכן פסק הרב אלפסי ז״ל משמא דרבוותא, וכן כתב מורי הרב רבי יונה ז״ל בהלכותיו.
וא״ת היאך אפשר לומר דהרחצה דלפני מילה מותרת בחמין שהוחמו בשבת, וכן הרחצת כל גופו קודם מילה, והא מכשירי מילה נינהו, וחמין שהוחמו בשבת אסורין מדבריהם (שבת לט:) בין בשתיה בין ברחיצה, וכן נמי הרחצת כל גופו אסורה מדבריהם ואפילו אבר אבר (שבת מ.), ואנן הא קיימא לן כרבנן דר״א דאסרי מכשירי מילה ואפילו בדבר שאין בו אלא שבות דרבנן. יש לומר דחמין שהוחמו בשבת קנס הוא דקנסינן, ובמקום מצוה לא גזרו, וכן הרחצת כל גופו לאו מלאכה הוא שהרי בצונן מותר, וכן פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין שהוחמו מערב שבת, אלא שאסרוה מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת, ובמקום מילה לא גזרו. וכן תירץ מורי הרב ר׳ יונה ז״ל.
ואם תאמר עוד והא יהבינן טעמא בגמרא להרחצה דלאחר מילה בהרחצת כל גופו ובחמין שהוחמו בשבת מפני שסכנה היא לו, הא לפני מילה דאין שם סכנה ליתסר ותדחי מילה. תירץ מורי הרב ז״ל דמשום הכי נקט האי טעמא בגמרא, משום דלאחר מילה אי ליכא סכנה לא שריא ולא מידי ואפילו זילוף, אבל לפני מילה התירו לצורך המילה. ועוד דמשום הכי נקט בגמרא האי טעמא, לומר דעל כרחין חמין שהוחמו בשבת נמי שריא. ומעתה הרחצה שהתירו לאחר מילה התירו לפני המילה דחד דינא אית להו בהא, וכדמוכחא מתניתין כדאמרן.
ולי נראה דכיון דהוצרכו להתיר שבות דרחיצה לגבי מילה, לא רצו לאסור אף לפני מילה דהויא לה כחוכא, לאחר מילה נתיר להדיא מפני שסכנה היא לו, הא אפילו קודם מילה יודעין בה הכל שעל כרחנו יבא לידי כך, ועכשיו נאסור, והלכך כל מה שהתירו בענין רחיצה לאחר המילה התירו אף לפני המילה.
והיכא דאישתפוך חמימי ואיבדור סממני לאחר מילה, מחממין ושוחקין מפני הסכנה, ומיהו כל היכא דאפשר לשנויי משנינן, וכדתניא במתניתין לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו, ולא יטרוף יין ושמן אלא נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, כלומר בכלי בלא בילה כדאיתא בגמרא.
אבל אשתפוך קודם מילה ואי אפשר לו להרחיצו לאחר מילה אלא אם יאמר לעכו״ם להחם דקא מידחי ביה שבות דרבנן שיש בו מלאכה, ואי נמי בדליכא ויצטרך ישראל להחם לו, בזה ראיתי מחלוקת בין הגדולים, שהרמב״ן ז״ל כתב שאם יש לו חמין להרחיצו לפני המילה ואין לו להרחיצו לאחר מילה, שרוחצין אותו ומלין אותו שאין כאן מכשירין דוחין כלום, ואחר שמל הרי כאן סכנת נפשות שדוחה שבת, ואין אומרים תדחה מילה כדי שלא להביא אותו לסכנה ונדחה שבת, אלא מילה עצמה דוחה שבת וסכנת נפשות דוחה שבת, ואין למצוה אלא שעתה, ואין לדחות מילה מפני דחיית שבת שיבא אחר מכן מפני הסכנה. והביא ראיה ממתניתין דקתני לא שחק כמון מערב שבת לועס ואם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת, ולא קתני כשאין לו כמון בביתו או שאי אפשר ללעוס בשיניו תדחה, ומדקתני תקנתא ולא קתני נמי דחייה שמע מינה כדאמרן. ועוד דכורך על אצבעו ומביא דרך רשות הרבים איסורא דאורייתא הוא דמשאוי הוא לו, אי נמי מחצר אחרת שלא נשתתפו נמי איסורא הוא ונדחה מילה מידי דהוה אאיזמל שאין מביאין אותו דרך שער בשינוי ואפילו במבוי שאינו משותף, אלא שאין צרכי סכנה שלאחר מילה דוחין אותה מתחלה, אלא מל ואחר כך מחלל לצורך הסכנה ע״כ.
ולפי דברי הרב ז״ל הא דאמרינן בעירובין (עירובין סז:) בההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה, דקודם מילה הוא. ואין נראה כן מדברי הגאונים ז״ל, אלא שנשפכו חמימי דלאחר מילה. ולא התירו הגאונים ז״ל אלא בדאישתפוך חמימי ואיבדור סממני לאחר מילה, הא קודם מילה תדחה, דעל כרחין אתי למידחי שבת במישחק סממני ומיחם חמימי. וכ״כ הר״ז הלוי ז״ל מפורש. ומסתברא לי כותייהו מדתני בפרק קמא דביצה (ביצה ב.) השוחט בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה, וב״ה אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום, ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. ואם כדברי הרמב״ן ז״ל, לעולם שוחטין ואע״פ שאין לו דקר נעוץ מפני מצות שמחת יום טוב, דבשעת שחיטה אין כאן דחוי כלל, ולאחר שחיטה הרי כאן מצות עשה דכסוי, ומצות עשה הוא דדוחה חפירת הדקר דאיסורא דרבנן הוא, ואין דוחין מצות שמחת יום טוב בשעתה שלא נבוא לידי איסורא דרבנן דלאחר שחיטה, אלא ודאי שמעינן דכל דבר שאנו יודעין בתחילת הענין שיבא לידי איסור מלאכה ואפילו דרבנן שאינה נתרת קודם זמן תדחה אותה מצוה כדי שלא נבוא לבסוף לידי כך וכל שכן במלאכה דאורייתא.
ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו להביא מחצר שאינה מעורבת ולא דחו את המילה בכך, כדדחינן לה מפני הבאת האיזמל ואפילו דרך גגות וקרפיפות. יכילנא לשנויי, דאין הכי נמי אי אתידע מלתא מקמי מילה, ומתניתין בדלא ידעי עד לאחר מילה, ואפילו הכי כל היכא דאיכא לשנויי משנינן. ואלא מיהו אפילו תמצא לומר דבאתידע מקמי מילה מיירי, לא קשיא ולא מידי, דהתם שאני דכיון דעל כרחין מידחיא שבות דרבנן בלאחר מילה בהכין דהיינו נתינת אספלנית משום דהוה ליה הני אי אפשר לעשותה מערב שבת, אפילו אתידע מקמי מילה נמי לא דחי׳ מילה מקמי שבות דלאחר מילה דאין בה איסורא דאורייתא, והא דלא קתני נמי לא הביא כמון מערב שבת או שאי אפשר לו ללעוס תדחה מילה, אינה ראיה, דהא קתני רישא כלל אמר ר׳ עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, והלכך תנא לאו כרוכלא תני ואזיל, ואם אי אפשר לעשותה מערב שבת, אלא הבאת כמון ואפילו מרשות הרבים שרי, כיון דאפשר להביאו בשער או לאחר ידו דאין בו אלא שבות דרבנן שאין בזה מלאכה דאורייתא, וכל שבות דלאחר מילה שאין בו מלאכה שרי כדאמרן, דמה לי דחיית שבות נתינת אספלנית, מה לי שבות אחר דלאחר מילה, כך נראה לי.
איתמר נמי [נאמר גם כן] בשם אמורא אחר שכי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ אבהו שכך אמר ר׳ אלעזר, ואמרי לה [ויש אומרים] שכך אמר ר׳ אבהו שכך אמר ר׳ יוחנן: הלכה היא כשיטת ר׳ אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת, בין בחמין שהוחמו מערב שבת, בין הרחצת כל גופו, בין הרחצת מקום המילה בלבד, מפני שסכנה היא לו.
It was also stated that when Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said, and others say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, both with regard to hot water heated on Shabbat and with regard to hot water heated on Shabbat eve; both with regard to washing the entire body and with regard to washing the place of the circumcision alone, because failure to do so poses a danger for the baby.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גּוּפָא אָמַר רַב אֵין מוֹנְעִין חַמִּין וָשֶׁמֶן מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה בְּשַׁבָּת וּשְׁמוּאֵל אָמַר נוֹתֵן חוּץ לַמַּכָּה וְשׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַמַּכָּה.

Rav’s statement with regard to the treatment of a wound on Shabbat was mentioned in passing. The Gemara proceeds to discuss the matter itself. Rav said: One does not prevent placing hot water and oil on a wound on Shabbat. And Shmuel said: It is prohibited to place hot water or oil directly onto the wound, because it appears to be medical treatment. Rather, one places the hot water or the oil outside the wound, above it, and it flows and descends to the wound itself.
רי״ףראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1
1. דיון בסוגיית ״אמר רב אין מונעין שמן וחמין מעל גבי מכה בשבת״ מופיע בראב״ן בסוף סימן ש״ע, ומובא להלן בסוף דברי ראב״ן שבת קל״ז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד הזכרנו קודם בדרך אגב את דברי רב בענין טיפול בפצע בשבת. ומעתה באים לדון בהם גופא [לגופם]. שנינו שאמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת. ושמואל אמר: אסור לתת את החמין או השמן ישירות על גבי המכה משום שנראה הדבר כרפואה, אלא נותן את החמין או השמן חוץ למכה מעליה, ושותת ויורד למכה עצמה.
Rav’s statement with regard to the treatment of a wound on Shabbat was mentioned in passing. The Gemara proceeds to discuss the matter itself. Rav said: One does not prevent placing hot water and oil on a wound on Shabbat. And Shmuel said: It is prohibited to place hot water or oil directly onto the wound, because it appears to be medical treatment. Rather, one places the hot water or the oil outside the wound, above it, and it flows and descends to the wound itself.
רי״ףראב״ןספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מֵיתִיבִי באֵין נוֹתְנִין שֶׁמֶן וְחַמִּין עַל גַּבֵּי מוֹךְ לִיתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּה בַּשַּׁבָּת הָתָם מִשּׁוּם סְחִיטָה.

The Gemara raises an objection from that which was taught in a baraita: One may not place oil or hot water on soft material to place it on a wound on Shabbat. This supports the opinion of Shmuel, who prohibits performing actions that appear to be medical treatment. However, that ruling contradicts the opinion of Rav. The Gemara answers: There, the baraita prohibited placing oil or hot water on a rag, not because it appears to be medical treatment; rather, it is prohibited due to concern that one might perform the prohibited labor of squeezing.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין נותנין כו׳ – קס״ד גזרה משום שחיקת סמנין כשמואל דטעמיה משום הכי הוא והיינו דקאמר אבל נותן חוץ למכה דלא מוכחא מילתא דלרפואה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך ליתן על גבי המכה בשבת. משום סחיטה, שמא יסחטנו בתפשו בהשימו על גבי מכה, ואפי׳ יהיה המוך על המכה שלא יתפשנו, אפי׳ הכי גזרינן שמא ימשמש בה, ואם ירבו המים יותר ממה שצריך למכה, או שלא יטנפו מלבושיו, יסחטנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך (סמרטוט) ליתן אותו על גבי המכה בשבת, והרי זה כדברי שמואל האוסר לעשות דבר שנראה כעשוי לרפואה, וקשה לרב! ומשיבים: התם [שם] לא משום חשש רפואה אסרו אלא משום חשש סחיטה.
The Gemara raises an objection from that which was taught in a baraita: One may not place oil or hot water on soft material to place it on a wound on Shabbat. This supports the opinion of Shmuel, who prohibits performing actions that appear to be medical treatment. However, that ruling contradicts the opinion of Rav. The Gemara answers: There, the baraita prohibited placing oil or hot water on a rag, not because it appears to be medical treatment; rather, it is prohibited due to concern that one might perform the prohibited labor of squeezing.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תָּא שְׁמַע אֵין נוֹתְנִין חַמִּין וָשֶׁמֶן עַל גַּבֵּי מוֹךְ שֶׁעַל גַּבֵּי מַכָּה בַּשַּׁבָּת הָתָם נָמֵי מִשּׁוּם סְחִיטָה.

The Gemara cites an additional proof. Come and hear that which was taught in a similar baraita: One may not place oil or hot water on soft material that is on a wound on Shabbat. This baraita supports the opinion of Shmuel. The Gemara answers: There too, it is prohibited due to concern for squeezing.
רי״ףהערוך על סדר הש״סספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מך
מךא(שבת מז:) לא במוכין (שבת סד:) ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה (בבא קמא קיט) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו. (שבת קלד:) במוך שעל גבי מכה (יבמות יב) שלש נשים משמשות במוך פירוש הפשתן המסורק המובחר קורין בלשון ישמעאל אלמך. פ״א מוכים שגורדין מן הבגדים (נגעים פי״א) עד שיראה באריג ובמוכים ואם קיצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין כדתנן בזה הפרק קיצצו ועשאו מוכין טהור:
א. [בוימוואל.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא דומה: אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך, שעל גבי מכה בשבת, והרי ראיה מכך לשיטת שמואל. ותירצו: התם נמי [שם גם כן] משום סחיטה חששו.
The Gemara cites an additional proof. Come and hear that which was taught in a similar baraita: One may not place oil or hot water on soft material that is on a wound on Shabbat. This baraita supports the opinion of Shmuel. The Gemara answers: There too, it is prohibited due to concern for squeezing.
רי״ףהערוך על סדר הש״סספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל גאֵין נוֹתְנִין חַמִּין וָשֶׁמֶן עַל גַּבֵּי מַכָּה בַּשַּׁבָּת אֲבָל נוֹתְנִין חוּץ לַמַּכָּה וְשׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַמַּכָּה.

A baraita was taught explicitly in accordance with the opinion of Shmuel: One may not place oil or hot water on a wound on Shabbat; however, one may place it outside the wound so it flows and descends to the wound.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה [שנויה ברייתא מפורשת כשיטתו] של שמואל: אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת, אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה.
A baraita was taught explicitly in accordance with the opinion of Shmuel: One may not place oil or hot water on a wound on Shabbat; however, one may place it outside the wound so it flows and descends to the wound.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) תָּנוּ רַבָּנַן דנוֹתְנִין עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה מוֹךְ יָבֵשׁ וּסְפוֹג יָבֵשׁ אֲבָל לֹא גֶּמִי יָבֵשׁ וְלֹא כְּתִיתִין יְבֵשִׁין קַשְׁיָא כְּתִיתִין אַכְּתִיתִין לָא קַשְׁיָא ההָא בְּחַדְתֵי הָא בְּעַתִּיקֵי אָמַר אַבָּיֵי שְׁמַע מִינַּהּ הָנֵי כְּתִיתִין מַסּוּ.:

The Sages taught another baraita: One may place a dry compress and a dry sponge on a wound, but not a dry reed and not dry rags. The Gemara comments: This is difficult, as the first statement with regard to rags, i.e, a dry compress which is a type of rag, contradicts the second statement with regard to rags, as the baraita first permitted placing rags on a wound and then prohibited doing so. The Gemara answers: This is not difficult. This statement, which prohibits placing rags on a wound, is referring to new rags, which heal the wound; that statement, which permits placing rags on a wound, is referring to old rags, which are not effective in healing. Abaye said: Conclude from this that these rags heal, which is useful information with regard to the treatment of wounds.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא ניקרא מסיא [ קאלו] אלקדמא צואה והי אלעצבה ו⁠[פי] עבודה [זרה ליתו] ניקרא מקלקילתא
הא ניקרא מסיא1 [אמרו] הקדמונים שזה צואה, והכוונה לתחבושת,⁠2 ובעבודה [זרה ׳ליתו] ניקרא מקלקילתא׳ (בבלי עבודה זרה כ״ח.).
1. הגרסה ברוב עדי התלמוד היא ׳כתיתין׳, אך כגרסתו גם ר״ח והערוך וכ״י Oxford Opp. Add. fol 23.
2. כלומר חובשים בתחבושת שבה צואה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נקר
נקרא(עבודה זרה כח) ליתי נקרא מקיקולתא (שבת קלד:) שמע מינה האי ניקרא מסי פי׳ כתיתין והן סמרטוטין:
ערך ספג
ספגב(שבת קמג.) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (משנה אבות פרק ה) שהוא סופג את הכל (כלים פרק ט) ספוג שבלע משקין (פרה פרק ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פרק ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד:) מוך יבש וספוג יבש (בבא קמא קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח״ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (עבודה זרה יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי׳ מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג.) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה.) לסופגם במלח לא הוכשר:
ערך בי מפקתי
בי מפקתיג(שבת קלד) פי׳ אין ידוע נקב שבגיד וי״מ מקום שמוציא הרעי (א״ב: בנוסחאות כתוב מפקתיה):
ערך גרד
גרדד(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך דבש
דבשה(בבא בתרא פ.) בפרק המוכר את הספינה בגמרא פירות כורת דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה. (ובפרק קמא דחלה פסחים לו) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין פי׳ פונטלו. ירושלמי סופגנים טריקטא דובשנין מליגאלה איסקריטין חליטין דשוק חלת המסרת חליטין דמוי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ויוצא בה בפסח. ריש לקיש אמר אינו כן אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה (בבא מציעא ל״ח.) המפקיד אצל חבירו פירות יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש. (שבת קלד) הגיע לחצר כשהדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי פי׳ נמאס והופסד. (גיטין סט) וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא פי׳ חלבנה מתוקה כדבש:
ערך נהר
נהרו(שבת קלד) ניזבון מכיתנא דנהר אבא פי׳ שם מקום:
ערך סטר
סטרז(שבת קלד) נהפכינהו לסטריה אבראי פי׳ שפת חתיכה של בגד (נדה נו:) בסיטרא נמי בדיק בסיטרא זמנין דלא מתכבס פי׳ שפת החלוק לפי שהוא כפול אינו מתכבס יפה ואומר קודם כיבוס היה זה הכתם:
א. [פעטצען.]
ב. [שוואמע.]
ג. [בייא דעס אויס גאנג.]
ד. [רייצען קראצען.]
ה. [ביענען האניק.]
ו. [ארט נאמע.]
ז. [זוים.]
מוך יבש וספוג יבש – דלאו לרפואה היא אלא שלא ישרטו בגדיו הקשים מכתו.
אבל לא כתיתין יבישים וגמי יבש – חתיכות בגדים דקות משום דמסו וגזרו משום שחיקת סמנין.
קשיא כתיתין אכתיתין – רישא שרי מוך יבש דהיינו כתיתין וסיפא אסר כתיתין.
חדתי – חדשים שלא היו על גבי מכה מעולם מסו עתיקי לא מסו.
ה״ג: שמע מינה הני כתיתין מסו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשיא כתיתין אכתיתין. דהא מוך וכתיתין דבר אחד הוא.
לא קשיא הא דקתני נותנין מוך יבש בחדתי. שלא היו מעולם על גבי מכה שרי, דלאו לרפואה משימין אותה על המכה, דהא לא עבדי רפואה, אלא משים אותם שם שלא ישרטו הבגדים שהוא לובש את המכה. אבל כתיתין ישנים שכבר היו על המכה וניטנפו בליחת המכה, הרבה פעמים מועילים הם הרבה למכה, ואסור לתתם שם לכתחלה בשבת, משם גזירת שחיקת סממנין. ועלה אמר אביי ש״מ האי נקרא מסי פי׳ היא נקרא היא כתיתין, והוא סמרטוטין יבשים שיש עליהם טינוף וצואה וריעי, כדגרסינן בע״ז לייתי נקרא מקלקילתא וכו׳. ודוקא במוך יבש דליכא למיגזר בה משום סחיטה. וצריך לפרש דהאי דקא שרי הכא לתת כתיתין חדשים לכתחלה על גבי מכה, מיירי שכרכן במשיחה מבעוד יום לשומם שם, הא לאו הכי אסור משום משוי, כדאמרינן בפרק במה טומנין, לא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה מבעוד יום אין יוצאין בהם, ואם יצא בהם שעה אחת מבעוד יום, ואעפ״י שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה, מותר לצאת בהן, ויש לומר שיצא בהן מבעוד [יום] וקאמר דמותר להחזירו שם אעפ״י שהוסרו משם, אבל לא כתיתין יבשים דלרפואה עבידי, וכיון שפירשו מעל גבי מכה על גבי קרקע אסור להחזירם, כדתנן שאין מחזירין רטיה בשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש, אבל לא גמי (מין סוף) יבש ולא כתיתין (סמרטוטים) יבשין. ומעירים: קשיא [קשה] מענין כתיתין על ענין כתיתין, שהרי מתחילה התיר מוך ואחר אסר כתיתים! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאסר — הרי זה בחדתי [בחדשים] שמרפאים, הא [זה] שהתיר הרי זה בעתיקי [בישנים] שאינם מועילים כל כך. אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] שהני [אלו] הכתיתין מסו [מרפאים], ונלמד מכאן לענין רפואת כל מכה.
The Sages taught another baraita: One may place a dry compress and a dry sponge on a wound, but not a dry reed and not dry rags. The Gemara comments: This is difficult, as the first statement with regard to rags, i.e, a dry compress which is a type of rag, contradicts the second statement with regard to rags, as the baraita first permitted placing rags on a wound and then prohibited doing so. The Gemara answers: This is not difficult. This statement, which prohibits placing rags on a wound, is referring to new rags, which heal the wound; that statement, which permits placing rags on a wound, is referring to old rags, which are not effective in healing. Abaye said: Conclude from this that these rags heal, which is useful information with regard to the treatment of wounds.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י״ב:ג׳} עׇרְלָתוֹ עׇרְלָתוֹ וַדַּאי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת

We learned in the mishna: If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite baby, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision of a hermaphrodite, even on the eighth day following the birth. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), and they interpreted the verse: “His foreskin” indicates that only the circumcision of his halakhically certain foreskin overrides Shabbat,
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערלתו ודאי דוחה השבת – דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא אחר ולמעוטי ספק אתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ערלתו כו׳ דבהאי קרא וביום השמיני כו׳ בשבת כתיב כו׳ כצ״ל (עיין במהרש״א):
תוס׳ אחר ד״ה ואין מונעין צ״ל ד״ה הלכה כר״א בין בחמין שהוחמו בשבת כו׳ פי׳ שהוחמו ע״י נכרי מעצמו ולא שיאמר לנכרי בשבת שיחמם כדמוכח בעירובין דאמר נישייליה לאימיה וניחום אגב אימיה ע״כ. ונ״ב וכן באשר״י אלא שכתב לאחר המילה מחמם אפי׳ הישראל עצמו ע״ש:
ה שנינו במשנה כי תינוק שיש ספק אם למולו אם לאו וכן אנדרוגינוס אין מילתם דוחה את השבת אף שהיא היום השמיני ללידתם. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (ויקרא יב, ג), ופירשו את הכתוב: ״ערלתו״ משמעו — ערלתו ודאי דוחה את השבת,
We learned in the mishna: If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite baby, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision of a hermaphrodite, even on the eighth day following the birth. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), and they interpreted the verse: “His foreskin” indicates that only the circumcision of his halakhically certain foreskin overrides Shabbat,
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קלד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קלד:, עין משפט נר מצוה שבת קלד:, רב שרירא גאון ערבית שבת קלד: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת קלד: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת קלד:, ר׳ נסים גאון שבת קלד:, רי"ף שבת קלד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קלד:, רש"י שבת קלד:, ראב"ן שבת קלד: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קלד:, בעל המאור שבת קלד: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קלד: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קלד: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קלד: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קלד:, רמב"ן שבת קלד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קלד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קלד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קלד:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קלד:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קלד:, אסופת מאמרים שבת קלד:

Shabbat 134b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 134b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 134b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 134b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 134b, R. Chananel Shabbat 134b, R. Nissim Gaon Shabbat 134b, Rif by Bavli Shabbat 134b, Collected from HeArukh Shabbat 134b, Rashi Shabbat 134b, Raavan Shabbat 134b, Tosafot Shabbat 134b, Baal HaMaor Shabbat 134b, Sefer HaNer Shabbat 134b, Ri MiLunel Shabbat 134b, HaHashlamah Shabbat 134b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 134b, Ramban Shabbat 134b, Rashba Shabbat 134b, Meiri Shabbat 134b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 134b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 134b, Steinsaltz Commentary Shabbat 134b, Collected Articles Shabbat 134b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144