ערך בר נפלי
בר נפלי –
א(משיח)
(סנהדרין צו:) אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי פירוש משיח שיקים סוכת דוד הנופלת:
ערך גרע
גרע –
ב(בבא בתרא קיא:) קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי׳ גרע ו׳ מנחלתו ול׳ מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיה לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו וזהו שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין לא גריעה ממש דהא רבא אידחי תירוצים דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי ומילת׳ דדחי בה הדר הוא ופסיק בה אלא הכי פירוש׳ קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש ומפרשי לה בלשון ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא אלא נראה כמוסיף וגורע וכך פתרון זה ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה כדכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלה. זה פי׳ ר״ח ז״ל.
(בבא מציעא קד:) אהני כתבא לגירעון פי׳ לעול׳ בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון ועכשיו גרע מאות׳ השומא גרע למלוה וזהו אהני כתבא לגירעון ואם לא כתב לו כך ומשכנו אף על פי שבמקום פירעון עומד אם גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע.
(בבא מציעא קו) אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע פי׳ אשדה אחוזה קאמר דהיכא דהקדיש בר ישראל שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש שדהו כערכך יקום ומהו כערכך כמו שאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתיב לפי זרעו וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ׳ סלעים אבל הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י׳ או אחר כ׳ מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנאמר ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל וכמ׳ מגיע לכל שנה סלע ופונדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה ותניא בערכין בתוספתא נמצאת אומר תשע וארבעים שנה תשעה וארבעים סלעים ומ״ט פונדיונין ותניא בתורת כהנים וכי מה טיבו של פונדיון זה והלא סלע של תורה אינו אלא מ״ח פונדיוני׳ אלא שתהא קולבון לפרוטרוט וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות שאם בא לגאול מ״ט שנים נותן נ׳ סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם בא לגאלה מ׳ שנה או ל׳ שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אף על פי שאין מגיע פונדיון שלם וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט״ו למטבע או כ׳ חתיכות למטבע הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחר המשתכר נותן אותו תוספ׳. דתנן
(שקלים ב) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כיצד כל ישראל חייבין כל אחד מהן חצי סלע שנאמר בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש וכשישקול חייב ליתן קולבון שלא נתן אלא חצי סלע ובמקום שיש שני אחין אם חלוקין בממון נותן זה שקל שהוא חצי סלע וזה שקל שהוא חצי סלע ונותנין שני קולבונין ואם אינן חלוקין בממון וממון אחד הוא נותנין סלע שלם ופטורים משני קולבונין ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה מה בין הבעלים לבין כל אדם אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל ואם גאלה אחר אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואפילו עושה פירות בשנה ששוין ק׳ סלעים אינו נותן אלא סלע ופונדיון לשנה והיינו דאמרינן באיזהו נשך לענין פרי בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה דיהיב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אף על גב דקא אכיל פירא טובא וכמו שנותן הוא סלע ופנדיון לשנה כן כשאכלה הכהן שלשה או ארבעה שנים אפילו היתה שנה שביעית לפניו קודם שנגאלה מנכה סלע ופונדיון לשנה דתניא בערכין אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנה הבעלים גורעים הימנו סלע לשנה ומזה הקשה אלא מעתה הואיל ושביעית אפעקתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן אלמה תנן נותן סלע ופנדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע ותניא (בתורת כהנים) ונגרע מערכך מלמד שאם היתה ביד כהנים ב׳ או ג׳ שנים מגרען סלע ופונדיון לשנה השיבו שאני התם הואיל וחזי למשטח בה פירי ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה אבל לענין המוכר שדהו לחברו שני תבואות בעינן.
(ערכין כד) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב׳ שנים פירוש אם הקדישה פחות מב׳ שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב׳ שנים ב׳ סלעים וב׳ פנדיונין אלא נותן נ׳ שקלים שלמים לחומר שעורין מאי טעמא משום דכתיב אם עוד רבות בשנים כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו שני שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב׳ שנים הקדישה נותן נ׳ שקל לכולן
(קידושין יד) וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמרא בגירעון כסף אמר חזקיה דאמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת פי׳ שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו פרק כיצד מברכין
(ברכות לו:) בגמ׳ חוץ מן היין (
פסחים נב: ובפ״ד דשביעית יט) בית הלל אומרים החרובין משישרישו והגפנים משיגרעו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פי׳ הא דתנן בגפנים משיגרעו בעץ שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דאכלה אמר רחמנא ולא להפסד (ירושלמי סוף פרק ד) תני רבי חיננא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים.
(שבת עז) איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פי׳ גרוע שבפרי. פי׳ אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס״א גלעינין והנם בערך גלע.
(קידושין פא) י׳ דברים נאמרו בגרע וכו׳. (פרק י״ב בכלים) מסמר הגרע טמא פי׳ גורע הדם והוא הספר. (ובמגילת איכה חד מן אתינס) וכו׳ עד אמר חד אנא מייתי ליה רישיה גריע
(סנהדרין צו) גרעיתיה לארמא ושפר ליה אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה פירוש גלחת זקנו וחרפתו ושפר ליה שלא כעס אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה שתעשה ממנו כל מיני ליצנות
(א״ב בנוסחאות דידן כתוב גרדתיה לארמאה עיין ערך גרד) ותגלח את שבע מחלפות תרגומו וגרעת. וכן ויגלח את חצי זקנם תרגומו וגרע:
ערך דמסן
דמסן –
ג(סנהדרין צו) אתנטילו דימסונאי פירוש מעוררים פירוש אחר ניטלו שלטונים מיהודה ומירושלים שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלים:
ערך פרט
פרט –
ד(
גיטין נז: סנהדרין צו) לענין נבוזראדן שדא פירטא בביתיה ואיגייר פי׳ שטר צואה:
ערך צני
צני –
ה(ברכות לא.) משום נהרא עד צינייתא דבבל.
(בבא מציעא כד:) ההוא דיו דשקל בשרא ושדיתיה בציני תא דבי בר מריון
(סנהדרין צו) ותרגמה צירייתא דבבל.
(עירובין יט) תני רבה בר מרי בדבי רבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהן
(סוכה כט) ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם
(עירובין סג) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא קטר חמריה בצבייתא בשבתא וכו׳ פירוש היה קושר חמורו בדקל
(בבא בתרא סט) קני לך רקלין ותאלין הוצין וצינין פי׳ דקלין תמרים גבוהין תאלין שאר אילנות גדולים הוצין שאר אילנות קטנים צינין דקלים קטנים:
ערך קל
קל –
ו(
פסחים כו: בבא מציעא ל.) נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא ע״ג מטה ולא ע״ג מגוד בין לצורכה בין לצורכו שאני התם דקא קאלי לה אי משום גנבי אי משום עינא פי׳ כיון שרואין אותה האורחין באין בלילה וגונבין אותה נמצא כששוטחה כאלו שורפה באש.
(סנהדרין צו) אשר קלם מלך בבל שרפם לא נאמר אלא קלם מלמד שעשאן כקליות
(בכורות כט) הנוטל שכרו לדון וכו׳ עד לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה שאינו תשוב אפר פרה אדומה
(כתובות טו) ר׳ יוחנן בן ברוקה אמר אף חילוק קליות ראיה
(שבת קנה) אין גובנין את הקלי פי׳ לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותו ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי. אבוב של קליות כבר פירשו בערך אבוב:
א. [זאהן דעס איישטארצעס אויף שטעללער.]
ב. [אבנעהמען ווערטלאז ווערדען טרויבען קערקער נידערלאסעען. שערען.]
ג. [הערשאפט.]
ד. [טעסטאמענט.]
ה. [קליינע טייטיל ביימער.]
ו. [פערברעננען.]