×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמִי סְלֵיק נבוכד נצר לִירוּשָׁלַיִם וְהָכְתִיב {מלכים ב כ״ה:ו׳} וַיַּעֲלוּ אוֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה וְאָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ זוֹ אַנְטוֹכְיָא רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי חַד אָמַר דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ הָיְתָה חֲקוּקָה לוֹ עַל מֶרְכַּבְתּוֹ וְחַד אָמַר אֵימָה יְתֵירָה הָיְתָה לוֹ מִמֶּנּוּ וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו.
The Gemara asks: And did Nebuchadnezzar ascend to Jerusalem? But isn’t it written with regard to Zedekiah: “And they took the king, and brought him up to the king of Babylonia, to Riblah” (II Kings 25:6), and Rabbi Abbahu says: This place called Riblah is a reference to Antioch. Apparently, Nebuchadnezzar was in Antioch, not in Jerusalem. Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avudimi resolved this apparent contradiction. One says: An image of Nebuchadnezzar’s likeness was engraved on Nebuzaradan’s chariot, and he regarded that image as though Nebuchadnezzar were actually there. And one says: Nebuzaradan was in extreme fear of Nebuchadnezzar, and it was as though Nebuzaradan was always standing before Nebuchadnezzar. That is an example of the honor of a servant to his master mentioned in the verse.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומי סליק כו׳ והא כתיב – בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה.
זו אנטוכיא – ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל.
דמות דיוקנו – של נבוכדנצר.
חקוקה לו על מרכבתו – של נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכד נצר והיינו כבוד.
מאי מרודך בלאדן בן בלאדן מפני מה נקרא שם אביו עליו משום דהוה יתיב אבבא כי הוה כתיב שמיה הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה כדי לחלוק כבוד לאביו:
אמר רבא טעון תלת מאה כודאניאתא משא שלש מאות פרדות קרדומות של ברזל השולט בברזל ומחתכו שלח לו נבוכדנצר לנבוזראדן וכלהו בלעתינהו חדא דשא דירושלם כלומ׳ כילת׳ אותן מחמת שהיו מתפוצצין [בהכות] בהן בשער שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכלפות יהלומון כלומר פתחיה הלמו כשיל וכילפות בעא למהדר נפקא בת קלא ואמרה ליה שואר בר שואר דולג בן דולג שוב ודלק נבוזראדן שוב ודלג שכבר הגיע זמנה ליכבש נשאר בידו קרדום אחד בא והכה בבית יד שלו בשער ונפתח ומפני מה לא רצה להכות בברזל כדי לנסות אם מחמת גזרת המקום היא נכבשת ואם לאו שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות כלומר יודע ויחשב הכאה זו כמביא למעלה. הוה קא קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא לעילא מלאכים הגביאוהו מפני כבוד הדום רגליו של מקום והם לא היו יודעים שגזרת המקום היא דרכו ביה משמיא ואחתיה וי״ל דקב״ה דגזר עליה דליגביה ולידרכו ביה ולחתוה לאודעה לנבוזראדן דאיהו גזר עליה כולי האי. הוה קא זיחא דעתיה לשון ולא יזח החשן כלומר היתה דעתו סרה מהכיר שבגזרת המקום עשה כל זאת. נפקא בת קלא ואמרה ליה אריא קטילא קטלת ארי הרוג הרגת היכל שרוף שרפת קמח טחון טחנת שכבר נגזר עליהן כל זה שנאמר קחו רחים וטחני קמח חטים לא נאמר אלא קמח שטחון ועומד.
קב״ה בעא לאחרובי ביתיה להחריב את ביתו ולהרוג את עמו ולקנח ידיו באותו האיש נבוזראדן ערק ואזל שדא פרטתא שטר צואה בביתו ונתגייר:
איידי דאיירי׳ בנבוזראדן דאיגייר אייתי הא מתניתא דת״ר נעמן גר תושב היה שלא קיבל עליו אלא שלא לעבוד ע״ג בלבד שנאמר (מלכים ב ה׳) לא יעשה עוד עבדך כו׳. רפינו את בבל ולא נרפאתה. עולא אמר זה נבוכדנצר שלא רצה שיכנס מזרעו תחת כנפי השכינה. ר׳ שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל שמימיהן רעים ותרגו׳ צוריאתא בבלאי שם מקום הוא ומימיו רעים וקרוב הוא לבבל אית דגרסי ציניאתי דבבלאי והם דקלים הגדלים על נהרות בבל ואין נושאין פירות ויש אומרים שפירותיהן [רעים] לפי שהמים רעים כדאיתא (בגיטין) [בסוטה] הני ציניאתא דבבלאי מששת ימי בראשית נינהו:
ואיידי דאייתינן מעשה דנבוזראדן היכי כבשה לירושלם אתינן לאסוקי לענינא אמר עולא עמון ומואב כו׳ שלחו ליה פוק תא וכבשה שלח להו מסתפינא כו׳ שלחו ליה כי אין האיש בביתו שלח להו בקורבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו איכא צדיקי דמייתו ליה ברחמי שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף הושע הוא דאמר הכי דאגרה לההיא איתתא דפקדיה קב״ה בחמשה עשר כסף ופירושא דמילתא משום דכתיב ויאמר ה׳ אלי עוד לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת כאהבת ה׳ את בני ישראל כלומר אהבה כמו שאהב המקום את ישראל שגאלם וכיון דכתיב ואכרה לי בחמשה עשר כסף משמע שלא גאל את ישראל אלא בזכות ט״ו צדיקים אבותינו ואלו הן אברהם יצחק ויעקב הא תלתא וי״ב בני יעקב הא ט״ו והיינו דקאמר צרור הכסף לקח בידו כלומר שלחו ליה כבר מתו הצדיקים ולקחן לישיבה של מעלה. שלח להו דילמא הני רשעים גופיהן דאשתיירו עבדי תשובה ובעו רחמי ומייתי ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שבעים שנה שלא יבא עד אותו זמן. שלח להו סתוא הוא ימות הגשמים שהרי בעשרה בטבת סמך על ירושלם ולא יכילנא למיתי מחמת (טלא) [תלגא] ומטרא שלחו איתא אשינא דטורא דרך שינו של הר כלומר בתחתית ההר שיהא שנו של הר מגין עליך. שלח להו לית לי דוכתא דיתיבנא בה סביבות ירושלם מחמת השלג והמטר שלחו ליה קברות שלהן מעולין מפלטרין שלכם ואתה יכול לישב בבנין שעל גב קברותיהן ובמערות של קברות והם יגינו עליך מהשלג והמטר. והיינו דכתיב בעת ההיא יוציאו את עצמות יהודה כו׳ אלמא בקברות הוא דשריא משירתיה:
גמרא וא״ר אבהו זו אנטוכיא כו׳ ואמר מסתפינא כו׳. כי אין האיש בביתו ואין איש כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה שבר בר שוור דולג בר דולג שוור נבוזראדן קום וכבש ירושלים ל״א כו׳ כצ״ל:
חקוקה על מרכבתו. פירש״י ולכך כתיב בא נ״נ והיינו כיבוד עכ״ל י״ל דלפי דרשה זו יתיישב ג״כ הא דכתיב בספר ירמיה ברישא דענינא בא נ״נ וגו׳ מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים גו׳ ובסיפא דענינא כתיב ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה גו׳ דמשמע דלא סליק נ״נ ירושלים ולפי הדרש ניחא דבא צורת נ״נ ירושלים חקוקה על מרכבתו של נבוזראדן ושאמר היינו כיבוד דיכבד דקרא קאי נמי אעבד אדוניו והיינו כבוד כאלו בא נבוכדנצר לירושלים ושיקרא כיבוש ירושלים ע״ש נבוכדנאצר ומ״ד אימה יתירה היתה לו כו׳ סמך אסיפא דקרא דאיירי ביראה שאמר ואם אדונים אני איה מוראי גו׳:
ומי סליק [והאם עלה] נבוכד נצר לירושלים? והכתיב [והרי נאמר] בצדקיהו: ״ויתפשו את המלך ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה״ (מלכים ב׳ כה, ו), ואמר ר׳ אבהו: ״רבלתה״ זו אנטוכיא, משמע שלא היה נבוכדנצר כלל בירושלים. רב חסדא ורב יצחק בר אבודימי נתנו הסבר לדבר, חד [אחד מהם] אמר: דמות דיוקנו של נבוכדנצר היתה חקוקה לו על מרכבתו של נבוזראדן ונהג בו כאילו הוא עצמו שם, וחד [ואחד מהם] אמר: אימה יתירה היתה לו לנבוזראדן ממנו ודומה היה תמיד כמי שעומד לפניו. והוא דוגמה לעבד המכבד את אדוניו.
The Gemara asks: And did Nebuchadnezzar ascend to Jerusalem? But isn’t it written with regard to Zedekiah: “And they took the king, and brought him up to the king of Babylonia, to Riblah” (II Kings 25:6), and Rabbi Abbahu says: This place called Riblah is a reference to Antioch. Apparently, Nebuchadnezzar was in Antioch, not in Jerusalem. Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avudimi resolved this apparent contradiction. One says: An image of Nebuchadnezzar’s likeness was engraved on Nebuzaradan’s chariot, and he regarded that image as though Nebuchadnezzar were actually there. And one says: Nebuzaradan was in extreme fear of Nebuchadnezzar, and it was as though Nebuzaradan was always standing before Nebuchadnezzar. That is an example of the honor of a servant to his master mentioned in the verse.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רָבָא טעין תְּלָת מְאָה כּוּדַנְיָיתָא נַרְגָּא דְפַרְזְלָא דְּשָׁלֵיט בְּפַרְזְלָא שַׁדַּר לֵיהּ נְבוּכַדְנֶצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן כּוּלְּהוּ בְּלַעְתִּינְהוּ חַד דַּשָּׁא דִּירוּשְׁלֶם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ע״ד:ו׳} פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת יַהֲלוֹמוּן בָּעֵי לְמִיהְדַּר אָמַר מִסְתְּפֵינָא דְּלָא לִיעְבְּדוּ בִּי כִּי הֵיכִי דַּעֲבַדוּ בְּסַנְחֵרִיב.

§ The Gemara proceeds to discuss the role of Nebuzaradan in the destruction of the Temple. Rava says: Nebuchadnezzar sent to Nebuzaradan three hundred mules laden with iron axes that cut iron. All of them were incapacitated in the attempt to breach one gate of Jerusalem, as it is stated: “And now they pound its carved work together with hatchet and with hammers” (Psalms 74:6). Nebuzaradan sought to return to Babylonia and said: I am afraid. I want to ensure that they will not do to me just as they did to Sennacherib, whose downfall was in Jerusalem.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טעין תלת מאה כודניית׳ – משאוי שלש מאות פרדות.
נרגא דפרזלא – פטישי ברזל.
דשליט׳ בפרזלא – ברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר.
בלעתינהו – לא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה.
פתוחיה יחד – משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד ולא הועיל כלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר יודע כמביא למעלה גו׳. דהיינו כאלו מביא הכאות אלו בירושלים של מעלה כמו שפירש״י שם ולזה דרכו ביה מן שמיא שלא להתדבק בשל מעלה והוא ענין סילוק השגחה ואמר דהוה קא זיחא דעתיה מפורש בהאי קרא אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי גו׳ דהיינו דגבה לביה דבכחו ועוצם ידו עשה כל זאת ואינו כן אתותינו לא ראינו גו׳ עד מתי אלהים יחרף צר גו׳ לומר כן ולמה תשיב ידך גו׳ לסלק השגחתך מאתנו אם תשוב להשגיח עלינו לטוב אז יראה שלא עוצם ידם עשתה זאת עד היום והיינו קימחא טחינא טחינת כו׳ כמ״ש שם קצפתי על עמי גו׳ ואתנם בידך לא שמת עליהם רחמים גו׳ כאלו פועל ידך עשתה כל זאת:
א כיון שדובר בנבוזראדן, מביאים גם מעשהו בחורבן הבית. אמר רבא: טעין תלת מאה כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה [מטען שלש מאות פרדות גרזיני ברזל החותך ברזל שלח לו] נבוכדנצר לנבוזראדן, כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם [את כולם בלע, שיבר שער אחד שבירושלים], שכל הגרזינים נשברו בו, שנאמר: ״פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלמון״ (תהלים עד, ו), כלומר, שפתחי ירושלים עמדו בפני כשיל וכילפות של ברזל. בעי למיהדר [רצה לחזור] אמר: מסתפינא [מתיירא אני] שלא ליעבדו [יעשו] בי כי היכי דעבדו [כפי שעשו] בסנחריב, שמפלתו הגדולה היתה בירושלים.
§ The Gemara proceeds to discuss the role of Nebuzaradan in the destruction of the Temple. Rava says: Nebuchadnezzar sent to Nebuzaradan three hundred mules laden with iron axes that cut iron. All of them were incapacitated in the attempt to breach one gate of Jerusalem, as it is stated: “And now they pound its carved work together with hatchet and with hammers” (Psalms 74:6). Nebuzaradan sought to return to Babylonia and said: I am afraid. I want to ensure that they will not do to me just as they did to Sennacherib, whose downfall was in Jerusalem.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) נָפְקָא קָלָא וְאָמַר שָׁוַור בַּר שָׁוַור נבוזר אדן שְׁוַור דִּמְטָא זִימְנָא דְּמַקְדְּשָׁא חֲרִיב וְהֵיכְלָא מִיקְּלֵי פָּשׁ לֵיהּ חַד נַרְגָּא אֲתָא מַחְיֵיהּ בְּקוֹפָא וְאִיפְּתַח שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ע״ד:ה׳} יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבׇךְ עֵץ קַרְדּוּמּוֹת.

A Divine Voice emerged and said: Leaper, son of a leaper; Nebuzaradan, take the leap, as the time has arrived for the Temple to be destroyed and the Sanctuary to burn. One ax remained for him to use. He went and struck the gate with the dull end of the ax and it opened, as it is stated: “He became known as the wielder of axes upward in a thicket of trees” (Psalms 74:5). At the appropriate time the gate was breached as though the ax were cutting trees.
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שוור
שוורא(ברכות כד) שוור עשר אמין (שבת קו) ואי לא לשוור נגרא (פסחים קי) לא תשוור נגרא (בבא בתרא צח) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שוור פי׳ כשנושאין אותו מבית מוכר מדלג ומפיק טעמו ממנו (סנהדרין סד:) רבא אמר במשוורתא דפוריא פי׳ א״ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו העברה היכי אמר אביי שרגא דליבני ביני מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא פי׳ שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פי׳ משוורתא בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ או קא משוור ואם קפץ אומר שוור ליה והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא אפי׳ היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ בלשון ארמי אומר משל חמרא אכפא דגברי שוור פוריא הא ימי הפורים מנהג בכל העולם כולו שבחורי׳ עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד׳ וה׳ ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא וכן עושה זה מקפץ בני עליה וחוזר ומקפץ עד שתושש כתו של תינוק ונופל (סנהדרין צו:) שוור בר שוורא שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא (עבודה זרה עא) אמר רבא חמרא שרי רוב משיורי ישראל פי׳ קופצין ובוזזין מקפץ על הגבעות תרגום ושוור על שעבודא ק״צ שנין על צדקת׳ דאמהתא דמתילן לגבעתה:
א. [היפפען, שפרינגען.]
שוור בר שוור – דולג בר דולג קום וכבש ירושלים לנבוזראדן קאמר ל״א שוור בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה.
בקופא – מגב הפטיש ולא מחודו כמו קופא דמחטא (ב״מ דף לח:).
יודע כמביא למעלה – תפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פש ליה חד נרגא כו׳ שנאמר יודע כו׳. הקדים המאוחר במקראות גם קשה לפי עניני הכתובים שהביא היפך משמען דבלעתינהו חד דשא מייתי מקרא ועתה פתוחיה גו׳ דמשמע בהיפך פתחים הרבה וכשיל אחד במשמע ופש ליה חד נרגא כו׳ מייתי מקרא בסבך עץ קרדומות דאדרבה דמשמע קרדומות הרבה ואולי כי טעות נפל בספרים להפך המקראות ואהא דבלעתינהו חד דשא מייתי שנאמר יודע כמביא למעלה גו׳ וכפירש״י בספר תהלים יודע היה האויב כשהיה מכה בשערי המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומנין היה יודע שהרי רואה שהיה העץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען כמ״ש רבותינו וכולן בלעתינהו כו׳ ע״ש ואהא דפש ליה חד נרגא מייתי מדכתיב בתר הכי ועתה פתוחיה גו׳ רצה לומר דכל השערים נפתחו יחד בכשיל אחד וכילפות ר״ל היינו קופא לחוד שלא בחודו כמו בקרדומות דנקט לעיל מיניה וקרוב לזה פירש״י בתהלים ועתה אף על פי שהיה רואה שלפני הקב״ה קשה לא היה נמנע מלהלום כל פתחיה כו׳ ע״ש ושאמר עד דמטא היכלא אדליק ביה כו׳. היינו מדכתיב בתר הכי שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך היינו דקאמר דרכו ביה מן שמיא לחללו ולהפילו לארץ ומייתי נמי מקרא דקינות גת דרך ה׳ גו׳ לפי שירושלים של מטה היה מתדבק בירושלים של מעלה כמ״ש ירושלים הבנויה כעיר שחברה גו׳. שע״ז אמרו:
נפקא קלא ואמר [יצאה בת קול ואמרה]: שוור בר שוור [קופץ בן קופץ], נבוזראדן שוור, דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי [קפוץ, שהגיע זמן המקדש להחרב וההיכל להשרף]. פש ליה חד נרגא, אתא מחייה בקופא, ואיפתח [נשאר לו גרזן אחד, בא והכה את השער בקצה הרחב של הגרזן ונפתח], שנאמר: ״יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות״ (שם ה), שבזמן הראוי נפתח לו כאילו היה זה בתוך עצים ולא בחומה.
A Divine Voice emerged and said: Leaper, son of a leaper; Nebuzaradan, take the leap, as the time has arrived for the Temple to be destroyed and the Sanctuary to burn. One ax remained for him to use. He went and struck the gate with the dull end of the ax and it opened, as it is stated: “He became known as the wielder of axes upward in a thicket of trees” (Psalms 74:5). At the appropriate time the gate was breached as though the ax were cutting trees.
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הֲוָה קָטֵיל וְאָזֵל עַד דִּמְטָא לְהֵיכְלָא אַדְלֵיק בֵּיהּ נוּרָא גְּבַהּ הֵיכְלָא דְּרַכוּ בֵּיהּ מִן שְׁמַיָּא שֶׁנֶּאֱמַר {איכה א׳:ט״ו} גַּת דָּרַךְ ה׳ לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה קָא זִיחָא דַּעְתֵּיהּ נְפַקָא בַּת קָלָא וַאֲמַרָה לֵיהּ עַמָּא קְטִילָא קָטְלַתְּ הֵיכְלָא קַלְיָא קְלֵית קִימְחָא טְחִינָא טְחֵינְתְּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ז:ב׳} קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שׁוֹבֶל גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת חִטִּים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא קֶמַח.

He was proceeding and killing until he reached the Sanctuary. When he reached the Sanctuary, he ignited a fire in it. The Sanctuary rose, seeking to enter Heaven so that it would not burn. They trod upon it from Heaven and returned it to its place, as it is stated: “The Lord has trodden the virgin, the daughter of Judah, as in a winepress” (Lamentations 1:15). Nebuzaradan became haughty, taking pride in his conquest. A Divine Voice emerged and said to him: Your haughtiness is unwarranted, as you killed a nation that was already dead, you burned a Sanctuary that was already burned, and you ground flour that was already ground, as it is stated with regard to Babylonia: “Take millstones and grind flour; uncover your locks, tuck up the train, uncover the leg, pass over rivers” (Isaiah 47:2). It was not stated: Grind wheat, but “grind flour,” indicating that all the destruction had already been wrought by God, and the role played by the enemy was insignificant.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבה היכלא – ובקש לעלות לרקיע.
דרכו ביה מן שמיא – והשפילוהו.
זחה דעתיה – מתגאה על שהיה מצליח.
עמא קטילא – שכבר נגזר עליהם על כך.
וטחני קמח – וטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין צריך טחינה.
צמתך – מקום שהקלעים צומתין בצד הראש.
שובל – קלע הראש שדומין לשבלים.
גלי שוק עברי נהרות – פורענות זה היה הקב״ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה עמא קטילא כו׳ על כך הס״ד:
בד״ה צמתך כו׳ בצד הראש הס״ד:
בד״ה גלי שוק כו׳ ותחזרו לריחיים ותטחן עדיין ותגלי כו׳ כצ״ל. בד״ה פטרתא שטר צואה הס״ד:
הוה קטיל ואזל [היה הורג והולך] בתוך כניסתו לעיר עד דמטא להיכלא [שהגיע להיכל]. ומשבא להיכל אדליק ביה נורא [הדליק בו אש]. גבה היכלא [התרומם ההיכל] שלא תשלוט בו האש. דרכו ביה [בו, אותו] מן שמיא [השמים] שירד למקומו, שנאמר: ״גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה״ (איכה א, טו). קא זיחא דעתיה [זחה דעתו], נתגאה נבוזראדן בנצחונו, נפקא בת קלא [יצאה בת קול] ואמרה ליה [לו]: עמא קטילא קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת [עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת], שנאמר על בבל: ״קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות״ (ישעיה מז, ב)״טחני חטים״ לא נאמר אלא ״טחני קמח״, לומר, כבר נעשה הדבר בידי שמים, ומכוח ה׳ ולא בגבורתו של הכובש.
He was proceeding and killing until he reached the Sanctuary. When he reached the Sanctuary, he ignited a fire in it. The Sanctuary rose, seeking to enter Heaven so that it would not burn. They trod upon it from Heaven and returned it to its place, as it is stated: “The Lord has trodden the virgin, the daughter of Judah, as in a winepress” (Lamentations 1:15). Nebuzaradan became haughty, taking pride in his conquest. A Divine Voice emerged and said to him: Your haughtiness is unwarranted, as you killed a nation that was already dead, you burned a Sanctuary that was already burned, and you ground flour that was already ground, as it is stated with regard to Babylonia: “Take millstones and grind flour; uncover your locks, tuck up the train, uncover the leg, pass over rivers” (Isaiah 47:2). It was not stated: Grind wheat, but “grind flour,” indicating that all the destruction had already been wrought by God, and the role played by the enemy was insignificant.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חֲזָא דְּמֵיהּ דִּזְכַרְיָה דַּהֲוָה קָא רָתַח אָמַר לְהוּ מַאי הַאי אֲמַרוּ לֵיהּ דַּם זְבָחִים הוּא דְּאִישְׁתְּפִיךְ אֲמַר לְהוּ אַיְיתֵי וַאֲנַסֵּי אִי מִדְּמוּ כַּסִּי וְלָא אִידְּמוֹ אֲמַר לְהוּ גַּלּוֹ לִי וְאִי לָא סָרֵיקְנָא לְכוּ לְבִשְׂרַיְיכוּ בְּמַסְרֵיקָא דְּפַרְזְלָא.

When he reached the Sanctuary, he saw the blood of Zechariah the priest boiling. It had not calmed since he was killed in the Temple (see II Chronicles 24:20–22). Nebuzaradan said to the priests there: What is this? They said to him: It is the blood of offerings that was spilled. Nebuzaradan said to them: Bring animals and I will test to determine if the blood of the animals is similar to the blood that is boiling. He slaughtered the animals and their blood was not similar to the boiling blood. Nebuzaradan said to the priests: Reveal the source of that blood to me, and if not I will comb your flesh with an iron comb.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אייתו לי ואינסי – ואנסה אם דם זבחים הוא.
כסי ולא אידמי – שחט בהמות ולא אידמי הדם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושאמר חזא דמיה דזכריה כו׳ ולא נח כו׳ ולא הוה נבלע בארץ ובפרק הנזקין מייתי לה מקרא ונתתי את דמם על צחיח סלע לבלתי הכסות וגו׳ ויתר הדברים בזה מפורש שם:
כשהגיע להיכל חזא דמיה [ראה את דמו] של זכריה הנביא דהוה קא רתח [שהיה רותח], ולא שקט, מפני שנהרג בתוך המקדש. אמר להו [להם] נבוזראדן לכהנים שהיו שם: מאי האי [מה זה]? אמרו ליה [לו]: דם זבחים הוא דאישתפיך [שנשפך] כאן. אמר להו [להם]: אייתי ואנסי אי מדמו [הביאו ואנסה אם דומים הם]. כסי [שחט] ולא אידמו [נדמה הדם]. אמר להו [להם]: גלו לי את האמת, ואי [ואם] לא, סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא [אסרוק את בשרכם במסרקות של ברזל].
When he reached the Sanctuary, he saw the blood of Zechariah the priest boiling. It had not calmed since he was killed in the Temple (see II Chronicles 24:20–22). Nebuzaradan said to the priests there: What is this? They said to him: It is the blood of offerings that was spilled. Nebuzaradan said to them: Bring animals and I will test to determine if the blood of the animals is similar to the blood that is boiling. He slaughtered the animals and their blood was not similar to the boiling blood. Nebuzaradan said to the priests: Reveal the source of that blood to me, and if not I will comb your flesh with an iron comb.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַרוּ לֵיהּ הַאי כֹּהֵן וְנָבִיא הוּא דְּאִינַּבִּי לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּחוּרְבָּנָא דִּירוּשְׁלֶם וקטלוהו אֲמַר לְהוּ אֲנָא מְפַיֵּיסְנָא לֵיהּ אַיְיתִי רַבָּנַן קָטֵיל עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח אַיְיתִי דַּרְדַּקֵּי דְּבֵי רַב קָטֵיל עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח אַיְיתִי פִּרְחֵי כְהוּנָּה קָטֵיל עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח עַד דִּי קְטַל עִילָּוֵיהּ תִּשְׁעִין וְאַרְבְּעָה רִיבּוֹא וְלָא נָח.

The priests said to Nebuzaradan: This blood is the blood of a priest and a prophet who prophesied for the Jewish people with regard to the destruction of Jerusalem and whom they killed. He said to the priests: I will pacify the blood so the boiling will stop. He brought the Sages and killed them over the blood and its boiling did not cease. He brought schoolchildren and killed them over the blood and its boiling did not cease. He brought young priests and killed them over the blood and its boiling did not cease. He continued killing until he killed 940,000 people over the blood, and its boiling did not cease.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו ליה [לו]: האי [זה] דם כהן ונביא הוא דאינבי להו [שהתנבא להם] לישראל בחורבנא דירושלם, וקטלוהו [לחורבן ירושלים, והרגוהו]. אמר להו [להם]: אנא מפייסנא ליה [אני אפייס אותו] שיפסיק לרתוח. אייתי רבנן, קטיל עילויה [הביא חכמים, הרגם עליו], ליד דם זה ולא נח. אייתי דרדקי דבי רב קטיל עילויה [הביא תינוקות של בית רבן הרג עליו] ולא נח. אייתי [הביא] פרחי (צעירי) כהונה קטיל עילויה [הרג עליו] ולא נח, עד די קטל עילויה תשעין [שהרג עליו תשעים] וארבעה ריבוא אנשים, ועדיין לא נח.
The priests said to Nebuzaradan: This blood is the blood of a priest and a prophet who prophesied for the Jewish people with regard to the destruction of Jerusalem and whom they killed. He said to the priests: I will pacify the blood so the boiling will stop. He brought the Sages and killed them over the blood and its boiling did not cease. He brought schoolchildren and killed them over the blood and its boiling did not cease. He brought young priests and killed them over the blood and its boiling did not cease. He continued killing until he killed 940,000 people over the blood, and its boiling did not cease.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) קְרַב לְגַבֵּיהּ אֲמַר זְכַרְיָה זְכַרְיָה טוֹבִים שֶׁבָּהֶן אִיבַּדְתִּים נִיחָא לָךְ דְּאֶיקְטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ מִיָּד נָח הַרְהַר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ אֲמַר מָה הֵם שֶׁלֹּא אִיבְּדוּ אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת כָּךְ הָהוּא גַּבְרָא מָה תֶּיהְוֵי עֲלֵיהּ עֲרַק שַׁדַּר פּוּרְטֵיתָא לְבֵיתֵיהּ וְאִיתְגַּיַּיר.

Nebuzaradan approached the blood and said: Zechariah, Zechariah, the worthy among them I killed on your behalf. Is it satisfactory for you that I kill them all? Immediately the boiling ceased. Nebuzaradan contemplated repentance. He said: If they, who caused only one person to perish, gained atonement only after all this killing, then with regard to that man, referring to himself, what will be required for him to gain atonement? He deserted his army and dispatched a last will to his house and converted.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרטתא – שטר צוואה.
ואיתגייר – נבוזראדן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרב לגביה [התקרב נבוזראדן אליו, אל הדם] ואמר: זכריה זכריה, טובים שבהן איבדתים בגללך, האם ניחא [נוח] לך (רצונך) דאיקטלינהו לכולהו [שאהרוג את כולם]?! מיד נח הדם. הרהר נבוזראדרן תשובה בדעתיה [בדעתו], אמר: מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת, כך לא היתה להם כפרה אלא במותם של אלפים רבים כל כך, ההוא גברא מה תיהוי עליה [אותו אדם, הוא עצמו, מה תהיה עליו], ומה יהיה עונשו שיצטרך להיענש על כל חטאיו? ערק, שדר פורטיתא לביתיה, ואיתגייר [ברח, שלח צוואה לביתו, והתגייר].
Nebuzaradan approached the blood and said: Zechariah, Zechariah, the worthy among them I killed on your behalf. Is it satisfactory for you that I kill them all? Immediately the boiling ceased. Nebuzaradan contemplated repentance. He said: If they, who caused only one person to perish, gained atonement only after all this killing, then with regard to that man, referring to himself, what will be required for him to gain atonement? He deserted his army and dispatched a last will to his house and converted.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנוּ רַבָּנַן נַעֲמָן גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה נבוזר אדן גֵּר צֶדֶק הָיָה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִימְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים וּמַאן נִינְהוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.

The Sages taught in a baraita: Naaman the Aramean (see II Kings, chapter 5) was a ger toshav, meaning that he accepted upon himself to refrain from idol worship but did not convert to Judaism. Nebuzaradan was a completely righteous convert. Among the descendants of Sisera (see Judges, chapter 4) were those who studied Torah in Jerusalem. Among the descendants of Sennacherib were those who taught Torah in public. The Gemara asks: And who are they? The Gemara answers: They were Shemaya and Avtalyon.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גר תושב – שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבני בניו של סיסרא כו׳. ר״ל דכמו שהרהר נבוזראדן תשובה בלבו וזכה ליכנס תחת כנפי השכינה הנה אלה רשעים סיסרא שנקרא כושן רשעתיים וכן סנחריב שחרף כלפי מעלה וכן המן הרשע שעמדו ברשעותם ונהרגו על זה בני בניהם הרהרו בתשובה וזכו ליכנס תחת כנפי השכינה ואמר דגם מבני בניו של אותו רשע נבוכדנצר הרהרו בתשובה ובקש הקב״ה להכניסן כו׳ לפי הראוי מצד עצמן:
תנו רבנן [שנו חכמים]: נעמן הארמי גר תושב היה, שלא קיבל על עצמו את היהדות בשלימות, אלא נמנע מעבודה זרה בלבד. נבוזראדן גר צדק גמור היה. ועוד כיוצא בזה: מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים. ושואלים: ומאן נינהו [ומי הם] אלה? ומשיבים: שמעיה ואבטליון שהיו מבני גרים ממשפחה זו.
The Sages taught in a baraita: Naaman the Aramean (see II Kings, chapter 5) was a ger toshav, meaning that he accepted upon himself to refrain from idol worship but did not convert to Judaism. Nebuzaradan was a completely righteous convert. Among the descendants of Sisera (see Judges, chapter 4) were those who studied Torah in Jerusalem. Among the descendants of Sennacherib were those who taught Torah in public. The Gemara asks: And who are they? The Gemara answers: They were Shemaya and Avtalyon.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרָק וְאַף מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע בִּיקֵּשׁ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי שֶׁהֶחֱרִיב אֶת בֵּיתְךָ וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלֶךָ תַּכְנִיס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה הַיְינוּ דִּכְתִיב {ירמיהו נ״א:ט׳} רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עוּלָּא אָמַר זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר אֵלּוּ נַהֲרוֹת בָּבֶל וְתַרְגֻּמַהּ דצינייתא (צְרִידָתָא) דְּבַבְלָאֵי.

The baraita continues: Among the descendants of Haman were those who studied Torah in Bnei Brak. And even among the descendants of that wicked person, Nebuchadnezzar, were those whom the Holy One, Blessed be He, sought to bring beneath the wings of the Divine Presence and have them convert. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: The one who destroyed Your House and burned Your Sanctuary, will You introduce him beneath the wings of the Divine Presence? The Gemara explains: That is the meaning of that which is written: “We have healed Babylonia, but she is not healed” (Jeremiah 51:9). Ulla says: This verse is a reference to Nebuchadnezzar, none of whose children converted. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This is not a reference to a person; rather, these are the rivers of Babylonia, and interpret it as referring to the bitter saltwater rivers of Babylonia.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
של אותו רשע – נבוכדנצר.
רפינו ולא נרפתה – שהיה הקב״ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה.
אלו נהרות בבל – שהם רעים לשתות.
צנייתא דבבל – דקלים מרים הם שעומדים בנהרות ל״א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה (דף מו:) אמרי׳ קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה צנייתא דבבל מן דקלים מרים כו׳ עד דבבל נמחק. ונ״ב כל זה בס״א אינו:
ואמרו מלאכי כו׳ מי שהחריב כו׳. שמצד אביהם לא יהיו ראוים לכך וז״ש רפאנו את בבל וגו׳ דהיינו שבקש הקב״ה לרפאותו ולא נרפאתה ע״פ טענת מלאכי שרת:
אלו נהרות בבל כו׳. אפשר ע״ש הכתוב על נהרות בבל שם ישבנו גו׳ ר״ל כשגלינו ממימי א״י המתוקים לבבל שם ישבנו על נהרות בבל מים המרים בכינו על מה שאבדנו בזכרנו את ציון שהיו בה מים טובים ואמר חרגומא צינייתא כו׳ ר״ל אף שמקום גידול תמרים דרך להיות מים מתוקים בבבל לא היה כן שאף מקום גידול תמרים היו מים מרים:
מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ואף מבני בניו של אותו רשע, נבוכדנצר, ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה שיתגיירו. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם: מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה? היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״רפינו את בבל ולא נרפתה״ (ירמיה נא, ט). עולא אמר: זה נבוכדנצר שלא נתגייר איש מבני בניו. ר׳ שמואל בר נחמני אמר: אין הכוונה לאדם מסויים, אלא אלו נהרות בבל, ותרגמה [והסברה] שמדובר דצינייתא צרידתא דבבלאי [נהרות המרים המלוחים של בבל] (גאונים).
The baraita continues: Among the descendants of Haman were those who studied Torah in Bnei Brak. And even among the descendants of that wicked person, Nebuchadnezzar, were those whom the Holy One, Blessed be He, sought to bring beneath the wings of the Divine Presence and have them convert. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: The one who destroyed Your House and burned Your Sanctuary, will You introduce him beneath the wings of the Divine Presence? The Gemara explains: That is the meaning of that which is written: “We have healed Babylonia, but she is not healed” (Jeremiah 51:9). Ulla says: This verse is a reference to Nebuchadnezzar, none of whose children converted. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This is not a reference to a person; rather, these are the rivers of Babylonia, and interpret it as referring to the bitter saltwater rivers of Babylonia.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר עוּלָּא עַמּוֹן וּמוֹאָב שִׁיבָבֵי בִּישֵׁי דִּירוּשְׁלֶם הֲווֹ כֵּיוָן דְּשַׁמְעִינְהוּ לִנְבִיאֵי דְּקָא מִיתְנַבְּאִי לְחוּרְבָּנָא דִּירוּשְׁלֶם שְׁלַחוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר פּוֹק וְתָא אָמַר מִסְתְּפֵינָא דְּלָא לִיעְבְּדוּ לִי כְּדַעֲבַדוּ בְּקַמָּאֵי.

§ On a related note, the Gemara describes the events that led to the destruction of the Temple. Ulla says: Ammon and Moab were bad neighbors of Jerusalem. Once they heard the prophets who prophesied about the destruction of the Jerusalem, they sent to Nebuchadnezzar: Emerge from your dwelling place and come conquer them. Nebuchadnezzar said to them: I am afraid. I want to ensure that they will not do to me just as they did to my predecessors.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיבבי – שכנים.
פוק תא – צא ממקומך ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיבבי בישי כו׳. דודאי אחר כל הנסים שראה נבוכדנצר שהיה גדול בחיל סנחריב שנהרגו כולם ע״י מלאך אחד היה ירא ללחום בישראל כדקאמר מסתפינא דלא לעבדו כו׳ אבל אלו שכנים הרעים וקרובים להם שידעו בטיב מעשיהם של ישראל ותוכחת הנביאים פיתו אותו בדבריהם אלו כדמסיק:
גמ׳ עמון ומואב כו׳. עי׳ בר״ש פ״ד מ״ד דידים:
ב אגב סיפור זה העוסק בחורבן הבית, מספרים את השתלשלות הדברים. אמר עולא: עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו [שכנים רעים של ירושלים היו]. כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם [ששמעו אותם, את הנביאים שמתנבאים על חורבן ירושלים] שלחו לנבוכדנצר: פוק ותא [צא ממקום מושבך ובוא עליהם] ותכבשם. אמר להם בתשובה: מסתפינא [מתיירא אני] שלא ליעבדו [יעשו] לי כדעבדו בקמאי [כפי שעשו בראשונים].
§ On a related note, the Gemara describes the events that led to the destruction of the Temple. Ulla says: Ammon and Moab were bad neighbors of Jerusalem. Once they heard the prophets who prophesied about the destruction of the Jerusalem, they sent to Nebuchadnezzar: Emerge from your dwelling place and come conquer them. Nebuchadnezzar said to them: I am afraid. I want to ensure that they will not do to me just as they did to my predecessors.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁלַחוּ לֵיהּ {משלי ז׳:י״ט} כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק וְאֵין אִישׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ט״ו:ג׳} ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה שְׁלַח לְהוּ בְּקָרִיבָא הוּא וְאָתֵי שְׁלַחוּ לֵיהּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק שְׁלַח לְהוּ אִית לְהוּ צַדִּיקֵי דְּבָעוּ רַחֲמֵי וּמַיְיתוּ לֵיהּ.

Ammon and Moab sent to him that it is written: “For the ish is not at home; he is gone on a long journey” (Proverbs 7:19), and ish is referring to no one but the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “The Lord is an ish of war” (Exodus 15:3). Nebuchadnezzar sent to them is response: He is in a nearby location, and He will come. They sent to Nebuchadnezzar: “He has gone on a journey from afar” (Proverbs 7:19). Nebuchadnezzar said to them: They have righteous among them who will pray for mercy and bring Him to return.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי אין האיש – מקרא הוא במשלי.
בקריבא הוא – בקרוב הוא ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה אמרי ליה הוה משיב דבר זה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין האיש בביתו כו׳. האי קרא בספר משלי מדבר באשה זונה ודרשוהו הכא ע״ש זה על ישראל שהם זוגתו יתברך ב״ה והוא אישה שנאמר ואלכה אל אישי הראשון וגו׳ ומעת שחטאו נקראו ישראל אשה זונה כמ״ש איכה היתה לזונה ולזה דרשו בהאי קרא אין האיש של אשה זונה זו בביתו שהוא ב״ה שהיה משכנו ביניהם וז״ש ואין איש אלא הקב״ה שנאמר ה׳ איש מלחמה שהוא איש של אומה ישראלית ללחום מלחמותיהם שאת מסתפי מהם כמו שעשה בסנחריב וחילו אינו שם לעת עתה:
בקריבא הוא ואתי כו׳. כמ״ש קרוב ה׳ לכל קוראיו וגו׳ שלחו ליה הלך בדרך מרחוק כו׳. כמ״ש ורחק ה׳ את האדם וגו׳ ונאמר רחוק ה׳ מרשעים וגו׳ שלח להו אית להו צדיקי כו׳ שלחו ליה צרור הכסף לקח וגו׳ והוא כענין מפני הרעה נאסף הצדיק כדי שלא יגין על דור הרשעים:
שלחו ליה [לו] עמון ומואב: ״כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק״ (משלי ז, יט), ואין משמעות ״איש״ אלא רמז להקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״ה׳ איש מלחמה״ (שמות טו, ג). שלח להו [להם] בתשובה: בקריבא מקום קרוב] הוא, ואתי [ויבוא]. הוסיפו ושלחו ליה [לו]: ״הלך בדרך מרחוק״ (משלי ז, יט). שלח להו [להם]: אית להו צדיקי דבעו רחמי, ומייתו ליה [יש בהם צדיקים שיבקשו רחמים, ויביאו אותו].
Ammon and Moab sent to him that it is written: “For the ish is not at home; he is gone on a long journey” (Proverbs 7:19), and ish is referring to no one but the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “The Lord is an ish of war” (Exodus 15:3). Nebuchadnezzar sent to them is response: He is in a nearby location, and He will come. They sent to Nebuchadnezzar: “He has gone on a journey from afar” (Proverbs 7:19). Nebuchadnezzar said to them: They have righteous among them who will pray for mercy and bring Him to return.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שְׁלַחוּ לֵיהּ {משלי ז׳:כ׳} צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ וְאֵין כֶּסֶף אֶלָּא צַדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ג׳:ב׳} וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחוֹמֶר שְׂעוֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעוֹרִים.

Ammon and Moab sent to Nebuchadnezzar: “He has taken a bundle of kesef with him” (Proverbs 7:20), and kesef is referring to nothing other than the righteous, as it is stated: “So I bought her to me for fifteen pieces of kesef and for a kor of barley and a half-kor of barley” (Hosea 3:2). The inference is that God acquired the congregation of Israel due to the presence of righteous people among them, and Ammon and Moab sent a message to Nebuchadnezzar that God had already taken the righteous and they no longer offered protection.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צרור הכסף לקח בידו – צדיקים שבהן מתו.
ואכרה לי בחמשה עשר כסף – פדיתי אותה במצרים בט״ו בניסן.
כסף וחומר שעורים ולתך שעורים – בזכות צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה (דף צב.) פעמים ששלשים כאן וט״ו בארץ ישראל ופעמים שט״ו כאן ושלשים בארץ ישראל ובמסכת חולין היכא דקא מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ואכרה לי כו׳ בט״ו בניסן הס״ד:
רש״י ד״ה כסף וכו׳. וכעין זה לעיל צג ע״א ובברכות דף כו ע״ב:
שלחו ליה [לו] עוד עמון ומואב: ״צרור הכסף לקח בידו״ (שם ז, כ), ואין משמעות ״כסף״ אלא צדיקים, שנאמר: ״ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים״ (הושע ג, ב), שנתפרש שקנה ה׳ את כנסת ישראל בשל הצדיקים שבהם, ושלחו לו שאבדו הצדיקים מישראל.
Ammon and Moab sent to Nebuchadnezzar: “He has taken a bundle of kesef with him” (Proverbs 7:20), and kesef is referring to nothing other than the righteous, as it is stated: “So I bought her to me for fifteen pieces of kesef and for a kor of barley and a half-kor of barley” (Hosea 3:2). The inference is that God acquired the congregation of Israel due to the presence of righteous people among them, and Ammon and Moab sent a message to Nebuchadnezzar that God had already taken the righteous and they no longer offered protection.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שְׁלַח לְהוּ הָדְרִי רַשִּׁיעֵי בִּתְשׁוּבָה וּבָעוּ רַחֲמֵי וּמַיְיתוּ לֵיהּ שְׁלַחוּ לֵיהּ כְּבָר קָבַע לָהֶן זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ז׳:כ׳} לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבֹא (ל)⁠ביתו אֵין כֶּסֶא אֶלָּא זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״א:ד׳} בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ שְׁלַח לְהוּ סִיתְוָוא הוּא וְלָא מָצֵינָא דְּאָתֵי מִתַּלְגָא וּמִמִּיטְרָא.

Nebuchadnezzar sent to them: Perhaps the wicked will repent and become righteous and they will pray for mercy and they will bring Him to return. Ammon and Moab sent to Nebuchadnezzar: God already designated the time of their redemption, as it is stated: “On the day of the keseh, He will come home” (Proverbs 7:20), and keseh is referring to nothing other than a designated time, as it is stated: “Sound a shofar at the New Moon, at the keseh on the day of our feast” (Psalms 81:4). Since there is a time designated for redemption, until then you can do as you please. Nebuchadnezzar sent to them: It is winter now and I cannot come and conquer Jerusalem due to the snow and the rain.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבר קבע להם זמן – שלא יבא עד ע׳ שנה שתשלים גלות בבל.
מתלגא וממטרא – מחמת שלגים ומטרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קבע להם זמן כו׳. דכבר נגזירה גזירה עד זמן שבעים שנה ואין התשובה מועלת בו עד אותו זמן:
סיתוא הוא כו׳. לפי שבחודש עשירי בעשרה לחודש בא נבוכדנאצר וכל חילו על ירושלים וגו׳ ויבנו עליה דיק ואין מדרך המלכים לצאת אז למלחמה ועל כן אמר כי זה היה עצת מואב שנאמר שלחו כר מושל גו׳ זה המקרא נאמר במשא מואב בישעיה שניבא על מפלתן ואמר שהיה עונשן כ״כ על ששלחו כר וגו׳ ושמחו במפלתה של הר ציון וכן מ״ש אי אתינא לית לי דוכתא כו׳ לפי שבאותה עת בטבת אי אפשר לאדם לדור באהל כדרך אנשי המלחמה מחוץ לעיר רק בבתים וע״כ שלחו ליה קברות שלהן מעולין כו׳ וראוים לבית מדור בימות הגשמים:
שלח להו [להם]: שמא הדרי רשיעי [יחזרו הרשעים] שבהם בתשובה וייעשו כצדיקים, ובעו רחמי ומייתו ליה [ויבקשו רחמים ויביאו אותו]. שלחו ליה [לו]: כבר קבע להן זמן מתי תבוא הגאולה, ועד אז יכול אתה לעשות כרצונך, שנאמר: ״ליום הכסא יבא לביתו״ (משלי ז, כ), ואין משמעות ״כסא״ אלא זמן מסויים וקצוב, שנאמר: ״תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו״ (תהלים פא, ד). שלח להו [להם]: זמן סיתווא [חורף] הוא, ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא [ואין אני יכול לבוא משום השלג והמטר].
Nebuchadnezzar sent to them: Perhaps the wicked will repent and become righteous and they will pray for mercy and they will bring Him to return. Ammon and Moab sent to Nebuchadnezzar: God already designated the time of their redemption, as it is stated: “On the day of the keseh, He will come home” (Proverbs 7:20), and keseh is referring to nothing other than a designated time, as it is stated: “Sound a shofar at the New Moon, at the keseh on the day of our feast” (Psalms 81:4). Since there is a time designated for redemption, until then you can do as you please. Nebuchadnezzar sent to them: It is winter now and I cannot come and conquer Jerusalem due to the snow and the rain.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שְׁלַחוּ לֵיהּ תָּא אַשִּׁינָּא דְּטוּרָא שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ט״ז:א׳} שִׁלְחוּ כַר מוֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן שְׁלַח לְהוּ אִי אָתֵינָא לֵית לִי דּוּכְתָּא דְּיָתֵיבְנָא בֵּיהּ שְׁלַחוּ לֵיהּ קְבָרוֹת שֶׁלָּהֶם מְעוּלִּין מִפַּלְטֵירִין שֶׁלְּךָ דִּכְתִיב {ירמיהו ח׳:א׳} בָּעֵת הַהִיא נְאוּם ה׳ יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָים מִקִּבְרֵיהֶם וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם.

Ammon and Moab sent to him: Come on the peaks of mountains, where the rain does not pool, as it is stated: “Send the lamb to the ruler of the land from the peaks of the wilderness to the mount of the daughter of Zion” (Isaiah 16:1). Nebuchadnezzar sent to them: If I come to Jerusalem, I will have no place to dwell while laying siege to the city. Ammon and Moab sent to him: Their burial caves are superior to your palaces, and you can clear the caves and dwell there, as it is written: “At that time, says the Lord, they shall remove the bones of the kings of Judea, and the bones of his princes, and the bones of the priests, and the bones of the prophets and the bones of the inhabitants of Jerusalem from their graves; and they shall spread them before the sun and the moon and all of the hosts of heaven, whom they have loved, and whom they have served, and after whom they have walked” (Jeremiah 8:1–2). Ultimately Nebuchadnezzar came to conquer Judea and removed the corpses to make room for his army.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא אשינא דטורי – בא דרך תחתית ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים ומן המטרים.
שלחו כר מושל ארץ – שלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים.
לית לי דוכתא – לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים.
קבריהם של ישראל – מערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב.
יוציאו את עצמות מלכי יהודה – שעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה קבריהם כו׳ לירושלים ובהן כו׳ הד״א:
בד״ה איידי דאמרי צ״ל אימתי אתי בר נפלי איידי דאמרי צרור כו׳ כצ״ל:
שלחו ליה [לו] עמון ומואב: תא אשינא דטורא [בוא על שיני ההרים] מלמעלה, ששם אין המטר יוצר שלוליות, שנאמר: ״שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון״ (ישעיה טז, א). שלח להו [להם]: אי אתינא, לית [אם אבוא אין] לי דוכתא דיתיבנא ביה [מקום שאשב בו] בשעת המצור על העיר. שלחו ליה [לו]: קברות (מערות הקבורה) שלהם מעולין מפלטירין (ארמונות) שלך ויכול אתה לפנות את מערות הקבורה שלהם ולדור שם, דכתיב [שנאמר]: ״בעת ההיא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלם מקבריהם. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם״ (ירמיה ח, א-ב), והוציאום משום שהיו צריכים לפנות מקום לצבא נבוכדנצר.
Ammon and Moab sent to him: Come on the peaks of mountains, where the rain does not pool, as it is stated: “Send the lamb to the ruler of the land from the peaks of the wilderness to the mount of the daughter of Zion” (Isaiah 16:1). Nebuchadnezzar sent to them: If I come to Jerusalem, I will have no place to dwell while laying siege to the city. Ammon and Moab sent to him: Their burial caves are superior to your palaces, and you can clear the caves and dwell there, as it is written: “At that time, says the Lord, they shall remove the bones of the kings of Judea, and the bones of his princes, and the bones of the priests, and the bones of the prophets and the bones of the inhabitants of Jerusalem from their graves; and they shall spread them before the sun and the moon and all of the hosts of heaven, whom they have loved, and whom they have served, and after whom they have walked” (Jeremiah 8:1–2). Ultimately Nebuchadnezzar came to conquer Judea and removed the corpses to make room for his army.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק מִי שְׁמִיעַ לָךְ אֵימַת אָתֵי בַּר נַפְלֵי אֲמַר לֵיהּ מַאן בַּר נַפְלֵי א״לאֲמַר לֵיהּ מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ בַּר נַפְלֵי קָרֵית לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אִין דִּכְתִיב {עמוס ט׳:י״א} בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים

§ Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Have you heard when the son of giants [bar niflei] will come? Rabbi Yitzḥak said to him: Who is the son of giants? Rav Naḥman said to him: He is the Messiah. Rabbi Yitzḥak asked him: Do you call the Messiah son of giants? Rav Naḥman said to him: Yes, as it is written: “On that day I will establish
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בר נפלי
בר נפליא(משיח) (סנהדרין צו:) אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי פירוש משיח שיקים סוכת דוד הנופלת:
ערך גרע
גרעב(בבא בתרא קיא:) קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי׳ גרע ו׳ מנחלתו ול׳ מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיה לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו וזהו שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין לא גריעה ממש דהא רבא אידחי תירוצים דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי ומילת׳ דדחי בה הדר הוא ופסיק בה אלא הכי פירוש׳ קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש ומפרשי לה בלשון ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא אלא נראה כמוסיף וגורע וכך פתרון זה ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה כדכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלה. זה פי׳ ר״ח ז״ל. (בבא מציעא קד:) אהני כתבא לגירעון פי׳ לעול׳ בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון ועכשיו גרע מאות׳ השומא גרע למלוה וזהו אהני כתבא לגירעון ואם לא כתב לו כך ומשכנו אף על פי שבמקום פירעון עומד אם גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע. (בבא מציעא קו) אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע פי׳ אשדה אחוזה קאמר דהיכא דהקדיש בר ישראל שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש שדהו כערכך יקום ומהו כערכך כמו שאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתיב לפי זרעו וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ׳ סלעים אבל הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י׳ או אחר כ׳ מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנאמר ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל וכמ׳ מגיע לכל שנה סלע ופונדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה ותניא בערכין בתוספתא נמצאת אומר תשע וארבעים שנה תשעה וארבעים סלעים ומ״ט פונדיונין ותניא בתורת כהנים וכי מה טיבו של פונדיון זה והלא סלע של תורה אינו אלא מ״ח פונדיוני׳ אלא שתהא קולבון לפרוטרוט וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות שאם בא לגאול מ״ט שנים נותן נ׳ סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם בא לגאלה מ׳ שנה או ל׳ שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אף על פי שאין מגיע פונדיון שלם וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט״ו למטבע או כ׳ חתיכות למטבע הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחר המשתכר נותן אותו תוספ׳. דתנן (שקלים ב) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כיצד כל ישראל חייבין כל אחד מהן חצי סלע שנאמר בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש וכשישקול חייב ליתן קולבון שלא נתן אלא חצי סלע ובמקום שיש שני אחין אם חלוקין בממון נותן זה שקל שהוא חצי סלע וזה שקל שהוא חצי סלע ונותנין שני קולבונין ואם אינן חלוקין בממון וממון אחד הוא נותנין סלע שלם ופטורים משני קולבונין ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה מה בין הבעלים לבין כל אדם אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל ואם גאלה אחר אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואפילו עושה פירות בשנה ששוין ק׳ סלעים אינו נותן אלא סלע ופונדיון לשנה והיינו דאמרינן באיזהו נשך לענין פרי בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה דיהיב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אף על גב דקא אכיל פירא טובא וכמו שנותן הוא סלע ופנדיון לשנה כן כשאכלה הכהן שלשה או ארבעה שנים אפילו היתה שנה שביעית לפניו קודם שנגאלה מנכה סלע ופונדיון לשנה דתניא בערכין אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנה הבעלים גורעים הימנו סלע לשנה ומזה הקשה אלא מעתה הואיל ושביעית אפעקתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן אלמה תנן נותן סלע ופנדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע ותניא (בתורת כהנים) ונגרע מערכך מלמד שאם היתה ביד כהנים ב׳ או ג׳ שנים מגרען סלע ופונדיון לשנה השיבו שאני התם הואיל וחזי למשטח בה פירי ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה אבל לענין המוכר שדהו לחברו שני תבואות בעינן. (ערכין כד) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב׳ שנים פירוש אם הקדישה פחות מב׳ שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב׳ שנים ב׳ סלעים וב׳ פנדיונין אלא נותן נ׳ שקלים שלמים לחומר שעורין מאי טעמא משום דכתיב אם עוד רבות בשנים כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו שני שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב׳ שנים הקדישה נותן נ׳ שקל לכולן (קידושין יד) וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמרא בגירעון כסף אמר חזקיה דאמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת פי׳ שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו פרק כיצד מברכין (ברכות לו:) בגמ׳ חוץ מן היין (פסחים נב: ובפ״ד דשביעית יט) בית הלל אומרים החרובין משישרישו והגפנים משיגרעו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פי׳ הא דתנן בגפנים משיגרעו בעץ שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דאכלה אמר רחמנא ולא להפסד (ירושלמי סוף פרק ד) תני רבי חיננא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים. (שבת עז) איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פי׳ גרוע שבפרי. פי׳ אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס״א גלעינין והנם בערך גלע. (קידושין פא) י׳ דברים נאמרו בגרע וכו׳. (פרק י״ב בכלים) מסמר הגרע טמא פי׳ גורע הדם והוא הספר. (ובמגילת איכה חד מן אתינס) וכו׳ עד אמר חד אנא מייתי ליה רישיה גריע (סנהדרין צו) גרעיתיה לארמא ושפר ליה אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה פירוש גלחת זקנו וחרפתו ושפר ליה שלא כעס אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה שתעשה ממנו כל מיני ליצנות (א״ב בנוסחאות דידן כתוב גרדתיה לארמאה עיין ערך גרד) ותגלח את שבע מחלפות תרגומו וגרעת. וכן ויגלח את חצי זקנם תרגומו וגרע:
ערך דמסן
דמסןג(סנהדרין צו) אתנטילו דימסונאי פירוש מעוררים פירוש אחר ניטלו שלטונים מיהודה ומירושלים שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלים:
ערך פרט
פרטד(גיטין נז: סנהדרין צו) לענין נבוזראדן שדא פירטא בביתיה ואיגייר פי׳ שטר צואה:
ערך צני
צניה(ברכות לא.) משום נהרא עד צינייתא דבבל. (בבא מציעא כד:) ההוא דיו דשקל בשרא ושדיתיה בציני תא דבי בר מריון (סנהדרין צו) ותרגמה צירייתא דבבל. (עירובין יט) תני רבה בר מרי בדבי רבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהן (סוכה כט) ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם (עירובין סג) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא קטר חמריה בצבייתא בשבתא וכו׳ פירוש היה קושר חמורו בדקל (בבא בתרא סט) קני לך רקלין ותאלין הוצין וצינין פי׳ דקלין תמרים גבוהין תאלין שאר אילנות גדולים הוצין שאר אילנות קטנים צינין דקלים קטנים:
ערך קל
קלו(פסחים כו: בבא מציעא ל.) נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא ע״ג מטה ולא ע״ג מגוד בין לצורכה בין לצורכו שאני התם דקא קאלי לה אי משום גנבי אי משום עינא פי׳ כיון שרואין אותה האורחין באין בלילה וגונבין אותה נמצא כששוטחה כאלו שורפה באש. (סנהדרין צו) אשר קלם מלך בבל שרפם לא נאמר אלא קלם מלמד שעשאן כקליות (בכורות כט) הנוטל שכרו לדון וכו׳ עד לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה שאינו תשוב אפר פרה אדומה (כתובות טו) ר׳ יוחנן בן ברוקה אמר אף חילוק קליות ראיה (שבת קנה) אין גובנין את הקלי פי׳ לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותו ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי. אבוב של קליות כבר פירשו בערך אבוב:
א. [זאהן דעס איישטארצעס אויף שטעללער.]
ב. [אבנעהמען ווערטלאז ווערדען טרויבען קערקער נידערלאסעען. שערען.]
ג. [הערשאפט.]
ד. [טעסטאמענט.]
ה. [קליינע טייטיל ביימער.]
ו. [פערברעננען.]
אימת אתי בר נפלי – איידי דאמרינן צרור הכסף לקח בידו שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא נמי במשיח וקאמ׳ תלמידים מתמעטין ואיידי דאמרי׳ ותהי האמת נעדרת אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בר נפלי כו׳. הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה ע״ש נפילת ישראל בגלות כדכתיב נפלה בתולת ישראל גו׳ וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה שיהיה להם תקומה וא״ל מאן בר נפלי ואמאי קרית ליה למשיח בר נפלי דהוה ליה לקרותו נפלי על שם נפילת ישראל וקאמר על שם מלכות בית דוד שנפלה בגלות קרי ליה בר נפלי כדכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת ועד אימת יהיה אותה נפילה עד שתשיב המלוכה לבן דוד. וקאמר ליה כו׳ דור שבן דוד בא על שם בר נפלי דקאמר באותו דור יהיו תלמידי חכמים מתמעטין כו׳ שיהיו ישראל בנפילה וירידה תחתונה עד שהראשונה פקודה כו׳ על שם ביום פקדי ופקדתי גו׳ ואפשר שהראשונה פקודה כו׳ דקאמר רמז על חטא הראשון והוא עון העגל:
ג אמר ליה [לו] רב נחמן לר׳ יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי [האם יודע אתה, האם שמעת מתי יבוא בן הנפילים]? אמר ליה [לו]: מאן בר נפלי [מיהו בן הנפילים]? אמר ליה [לו]: משיח. שאל אותו בתמיה: את המשיח ״בר נפלי״ קרית ליה [״בן נפילים״ קורא אתה]? אמר ליה [לו]: אין [כן], דכתיב כן נאמר]: ״ביום ההוא אקים
§ Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Have you heard when the son of giants [bar niflei] will come? Rabbi Yitzḥak said to him: Who is the son of giants? Rav Naḥman said to him: He is the Messiah. Rabbi Yitzḥak asked him: Do you call the Messiah son of giants? Rav Naḥman said to him: Yes, as it is written: “On that day I will establish
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144