×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {במדבר כ״ד:כ״א} אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ וְאוֹמֵר {מיכה ו׳:ב׳} שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן לְאֵיתָן שֶׁהוּא יָשָׁן שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ה׳:ט״ו} גּוֹי אֵיתָן הוּא גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא.:
“Firm [eitan] is your dwelling-place, and your nest is set in the rock” (Numbers 24:21), and it states: “Hear, O you mountains, the Lord’s controversy, and the enduring rocks [eitanim], the foundations of the earth” (Micah 6:2). The use of the word in these verses indicates that “eitan” means something hard, like a rock or a mountain. Others say a different explanation of the word eitan: From where is it derived that eitan means old? As it is stated: “It is an ancient [eitan] nation, a nation from of old” (Jeremiah 5:15).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
איתן מושבך ושים בסלע קנך – אלמא איתן הוא סלע.
מוסדי ארץ – הם הרים וכל הר של אבנים הוא.
שהוא ישן – ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי.
גוי מעולם הוא – היינו ישן.
נחל איתן שכבר כתבנו אין מדקדקין בו אם כבר נזרע שם או נעבד שלא הקפידה תורה אלא שלא יזרע ולא יעבד בגופו מכאן ולהבא אבל לשעבר לא ואע״פ שלשון אשר לא עבד וכו׳ מורה לפי פשוטו שלא עבד שם מעולם מ״מ כך הוא הקבלה שאין קפידא אלא להבא:
״איתן מושבך ושים בסלע קנך״ (במדבר כד, כא), ואומר: ״שמעו הרים את ריב ה׳ והאתנים מסדי ארץ״ (מיכה ו, ב) ומן ההקבלה שבתוך הפסוקים אפשר ללמוד ש״איתן״ הוא קשה, כמו סלע או הר. אחרים אומרים: מנין ל״איתן״ שהוא ישן — שנאמר: ״גוי איתן הוא, גוי מעולם הוא״ (ירמיה ה, טו).
“Firm [eitan] is your dwelling-place, and your nest is set in the rock” (Numbers 24:21), and it states: “Hear, O you mountains, the Lord’s controversy, and the enduring rocks [eitanim], the foundations of the earth” (Micah 6:2). The use of the word in these verses indicates that “eitan” means something hard, like a rock or a mountain. Others say a different explanation of the word eitan: From where is it derived that eitan means old? As it is stated: “It is an ancient [eitan] nation, a nation from of old” (Jeremiah 5:15).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ.: מ״טמַאי טַעְמָא גָּמַר עֲרִיפָה עֲרִיפָה מֵחַטַּאת הָעוֹף.:

§ The mishna taught: And they break the neck [orfin] of the heifer from behind with a cleaver. The Gemara explains: What is the reason that the Sages understood that the heifer is killed in this manner? They derive that the term arifa, which describes what is done to the heifer, refers to breaking the back of the neck, from the term arifa stated with regard to the bird brought as a sin-offering (see Leviticus 5:8).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחטאת עוף – דכתיב בה ממול ערפו (ויקרא ה).
שנינו: ״ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה״. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — גמר [למד] בגזירה שווה עריפה עריפה מחטאת העוף שגם בה נזכר שורש ״ערף״ (״ומלק את ראשו ממול ערפו״. ויקרא ה, ח), שעריפה אינה אלא מן העורף.
§ The mishna taught: And they break the neck [orfin] of the heifer from behind with a cleaver. The Gemara explains: What is the reason that the Sages understood that the heifer is killed in this manner? They derive that the term arifa, which describes what is done to the heifer, refers to breaking the back of the neck, from the term arifa stated with regard to the bird brought as a sin-offering (see Leviticus 5:8).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלֵּיעָבֵד.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״א:ד׳} אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ לְשֶׁעָבַר דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר לְהַבָּא.

§ The mishna taught further: And with regard to its place, it is prohibited for that ground to be sown or to be worked. The Sages taught: The verse: “Which may be neither worked nor sown” (Deuteronomy 21:4) is referring to the past, that is, a place which has not previously been worked or sown. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says: It speaks of the future, meaning it is prohibited to sow or work the land from that point onward.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א עוד שנינו במשנה: ״ומקומה, מקום עריפת העגלה, אסור מלזרוע ומליעבד״. תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״אשר לא יעבד בו ולא יזרע״ (דברים כא, ד), מדובר לשעבר, כלומר, מקום שלא עבדו ולא זרעו בו קודם לכן, אלו דברי ר׳ יאשיה. ר׳ יונתן אומר: להבא, כלומר, שאסור לזרוע ולעבוד בו מאז והלאה.
§ The mishna taught further: And with regard to its place, it is prohibited for that ground to be sown or to be worked. The Sages taught: The verse: “Which may be neither worked nor sown” (Deuteronomy 21:4) is referring to the past, that is, a place which has not previously been worked or sown. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says: It speaks of the future, meaning it is prohibited to sow or work the land from that point onward.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רָבָא אָמַר לְהַבָּא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּכְתִיב וְלֹא יִזָּרֵעַ כִּי פְּלִיגִי לְשֶׁעָבַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה סָבַר מִי כְּתִיב וְלֹא יְעוּבַּד וְרַבִּי יוֹנָתָן מִי כְּתִיב אֲשֶׁר לֹא נֶעֱבַד וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה אֲשֶׁר לְשֶׁעָבַר מַשְׁמַע ור׳וְרַבִּי יוֹנָתָן אֲשֶׁר רִבּוּיָא הוּא.:

Rava said: As for the future, everyone agrees that it is prohibited to sow or work the land, as it is written “neither worked nor sown” in the future tense. When they disagree is with regard to the past. Rabbi Yoshiya, who disqualifies a place that was sown beforehand, holds: Does it state: And shall not be worked, in the form of a future command? And Rabbi Yonatan responds: Does it state: And was not worked, in the past tense? And Rabbi Yoshiya answers: The term “which” indicates the past. And as for Rabbi Yonatan, in his opinion the term “which” is a term of amplification, as will be explained later in the Gemara, and it is not referring to the past.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולי עלמא לא פליגי – דהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר.
מי כתיב ולא יעבד – אי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא.
אשר לשעבר משמע – אע״ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא.
רבויא הוא – לא בא אלא לרבות כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה בכלל ופרט.
בפרש״י בד״ה מי כתיב ולא יעבד אי כו׳ השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר כו׳ עכ״ל כל דיבור זה אינו מכוון לפי גירסת ספרים שלנו ויש לקיים כל זה לגירסת הילקוט דהכי איתא התם רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעבד אשר לא יעבד כתיב ור״י כו׳ וכצ״ל בפרש״י ומי כתיב ולא יעבד כו׳ אבל השתא דכתיב אשר לא יעבד משמע לשעבר דאשר כו׳ עכ״ל מיהו בפרש״י ישן כל זה אינו וכ״ה שם כ״ע לא פליגי דהא כתיב כו׳ יזרע דלהוי משמע לשעבר דאשר לאו לשון צוואה הוא עכ״ל והד״א ואח״כ מ״ה אשר לשעבר משמע אע״ג כו׳ עכ״ל וכל זה יש לקיים לגירסת ספרים שלנו בגמרא וק״ל:
רבא אמר: להבא — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שאסור בזריעה ועבודה, דכתיב [שנאמר]: ״ולא יזרע״ בלשון עתיד, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה לגבי לשעבר. ר׳ יאשיה האוסר מקום שנעבד בעבר, סבר: מי כתיב [האם כתוב] בלשון ציווי לעתיד ״ולא יעובד״? ור׳ יונתן אומר: מי כתיב [האם כתוב] בלשון עבר ״אשר לא נעבד״? ור׳ יאשיה אומר על כך: ״אשר״ — לשעבר משמע, ור׳ יונתן סבור כי ״אשר״ לשון רבויא [ריבוי] הוא, כפי שיתבאר להלן, ואין במשמעותו לשון עבר.
Rava said: As for the future, everyone agrees that it is prohibited to sow or work the land, as it is written “neither worked nor sown” in the future tense. When they disagree is with regard to the past. Rabbi Yoshiya, who disqualifies a place that was sown beforehand, holds: Does it state: And shall not be worked, in the form of a future command? And Rabbi Yonatan responds: Does it state: And was not worked, in the past tense? And Rabbi Yoshiya answers: The term “which” indicates the past. And as for Rabbi Yonatan, in his opinion the term “which” is a term of amplification, as will be explained later in the Gemara, and it is not referring to the past.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ אֵין לִי אֶלָּא זְרִיעָה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ מִכׇּל מָקוֹם.

§ The mishna taught: But it is permitted to comb flax there or to cut stones there. The Sages taught: From the phrase “which may be neither worked nor sown,” I have derived only sowing; from where do I derive that other types of labor are also prohibited? The verse states: “Which may be neither worked,” indicating that it may not be worked in any manner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנינו במשנה שמותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים. תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״אשר לא יעבד בו ולא יזרע״ — אין לי אלא זריעה, שאר עבודות שאסור גם כן לעשות בו מנין? תלמוד לומר: ״אשר לא יעבד בו״ מכל מקום.
§ The mishna taught: But it is permitted to comb flax there or to cut stones there. The Sages taught: From the phrase “which may be neither worked nor sown,” I have derived only sowing; from where do I derive that other types of labor are also prohibited? The verse states: “Which may be neither worked,” indicating that it may not be worked in any manner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יִזָּרֵעַ לוֹמַר לְךָ מָה זְרִיעָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע אַף כֹּל שהיא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע יָצָא סְרִיקַת פִּשְׁתָּן וְנִיקּוּר אֲבָנִים שֶׁאֵינָן בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע.

The baraita continues: If so, why does the verse also need to state “nor sown”? It is in order to say to you: Just as sowing is unique in that it is labor performed on the land itself, so too, all labor that is performed on the land itself is prohibited. This excludes combing flax and cutting stones, which are not done on the land itself.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם כן מה תלמוד לומר ״ולא יזרע״ אחרי שאמר כבר בלשון כללית ״לא יעבד״? לומר לך: מה זריעה מיוחדת שהיא מלאכה בגופה של קרקע אף כל מלאכה שהיא דווקא בגופה של קרקע — אסורה, יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן מלאכות הנעשות בגופה של קרקע.
The baraita continues: If so, why does the verse also need to state “nor sown”? It is in order to say to you: Just as sowing is unique in that it is labor performed on the land itself, so too, all labor that is performed on the land itself is prohibited. This excludes combing flax and cutting stones, which are not done on the land itself.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאֵימָא אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ כָּלַל וְלֹא יִזָּרֵעַ פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט זְרִיעָה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא אֲשֶׁר רִבּוּיָא הוּא.:

The Gemara raises an objection: And perhaps one can say a different exposition: “Which may be neither worked” is a generalization, and “nor sown” a detail. When the Torah writes a generalization and a detail, there is nothing in the generalization other than what is in the detail, i.e., the detail serves to impose a limit on the generalization. Consequently, the verse is teaching that with regard to sowing, yes, it is prohibited, but with regard to anything else, no, it is not prohibited. The Gemara again answers: The term “which” is an amplification, and the addition of this term results in this verse not belonging to the category of generalizations and details.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: ואימא [ואמור] ודרוש את הפסוק אחרת: ״אשר לא יעבד בו״ הוא כלל, ״ולא יזרע״ הרי פרט, ואמרו חכמים שכל מקום בו נאמרו כלל ופרט — אין בכלל אלא מה שבפרט; זריעה — אין [כן] אסורה, מידי אחרינא [דבר אחר] — לא! ומתרצים: ״אשר״ לשון רבויא [ריבוי] הוא, שבא לרבות כל מלאכה, ולא בא הפרט אלא להגדיר את סוגי המלאכות האסורות.
The Gemara raises an objection: And perhaps one can say a different exposition: “Which may be neither worked” is a generalization, and “nor sown” a detail. When the Torah writes a generalization and a detail, there is nothing in the generalization other than what is in the detail, i.e., the detail serves to impose a limit on the generalization. Consequently, the verse is teaching that with regard to sowing, yes, it is prohibited, but with regard to anything else, no, it is not prohibited. The Gemara again answers: The term “which” is an amplification, and the addition of this term results in this verse not belonging to the category of generalizations and details.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) זִקְנֵי הָעִיר רוֹחֲצִין יְדֵיהֶן כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״א:ו׳} וְכׇל זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא הַקְּרוֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הָעֲרוּפָה וּמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הָעֲרוּפָה עַל מְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁל עֶגְלָה.

§ The mishna taught that the Elders of the city would then wash their hands. The Sages taught: With regard to the verse: “And all the Elders of that city, who are nearest to the slain man, shall wash their hands over the heifer whose neck was broken in the valley” (Deuteronomy 21:6), one might have thought that there is no need for the verse to state: “Whose neck was broken,” because there is no heifer mentioned other than the one whose neck was broken. And what is the meaning when the verse states: “Whose neck was broken”? It serves to teach us that they wash their hands over the place where the heifer’s neck was broken.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב שנינו: ״זקני העיר רוחצין ידיהן״ כו׳. תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: ״וכל זקני העיר ההיא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל״ (דברים כא, ו). שאין תלמוד, לא צריך היה, לומר ״הערופה״ שהרי בעגלה זו אנו מדברים, ומה תלמוד לומר ״הערופה״ — הכוונה היא שירחצו את ידיהם על מקום עריפתה של עגלה.
§ The mishna taught that the Elders of the city would then wash their hands. The Sages taught: With regard to the verse: “And all the Elders of that city, who are nearest to the slain man, shall wash their hands over the heifer whose neck was broken in the valley” (Deuteronomy 21:6), one might have thought that there is no need for the verse to state: “Whose neck was broken,” because there is no heifer mentioned other than the one whose neck was broken. And what is the meaning when the verse states: “Whose neck was broken”? It serves to teach us that they wash their hands over the place where the heifer’s neck was broken.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ וְכִי עַל לִבֵּנוּ עָלְתָה שב״דשֶׁבֵּית דִּין שׁוֹפְכִין דָּמִים אֶלָּא לֹא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה.

The verse further states: “And they shall say: Our hands did not spill this blood, nor did our eyes see” (Deuteronomy 21:7). The mishna explains: But did it enter our minds that the Elders of the court are spillers of blood, that they must make such a declaration? Rather, they mean to declare: The victim did not come to us and then we let him take his leave without food, and we did not see him and then leave him alone to depart without accompaniment. They therefore attest that they took care of all his needs and are not responsible for his death even indirectly.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עוד שנינו במשנה על הנאמר ״ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו״, וכי על לבנו עלתה שבית דין שופכין דמים שצריכים הם לומר שאינם כאלה? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו והכוונה היא: בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו — בלא לויה שלא גרמו לכך אף בעקיפין.
The verse further states: “And they shall say: Our hands did not spill this blood, nor did our eyes see” (Deuteronomy 21:7). The mishna explains: But did it enter our minds that the Elders of the court are spillers of blood, that they must make such a declaration? Rather, they mean to declare: The victim did not come to us and then we let him take his leave without food, and we did not see him and then leave him alone to depart without accompaniment. They therefore attest that they took care of all his needs and are not responsible for his death even indirectly.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אכּוֹפִין לִלְוָיָה שֶׁשְּׂכַר הַלְוָיָה אֵין לָהּ שִׁיעוּר שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים א׳:כ״ד} וַיִּרְאוּ הַשּׁוֹמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד וּכְתִיב וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וּמָה חֶסֶד עָשׂוּ עִמּוֹ שֶׁכׇּל אוֹתָהּ הָעִיר הָרְגוּ לְפִי חֶרֶב וְאוֹתוֹ הָאִישׁ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שָׁלְחוּ.

It is taught in a baraita: Rabbi Meir would say: There is coercion with regard to accompaniment, i.e., one who does not want to accompany another is nevertheless required to do so, as the reward for accompaniment is without measure. The proof of the importance of accompaniment is from a verse, as it is stated with regard to when the Jewish people laid siege to the city of Bethel: “And the watchers saw a man come out of the city, and they said to him: Show us, please, the entrance into the city, and we will deal kindly with you” (Judges 1:24), and it is written: “And he showed them the entrance to the city” (Judges 1:25). And what kindness did they perform with him? It is that they killed the entire city by the sword, but that man and his family they sent free.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כופין ללויה – כופין את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו לדרך שילוהו.
כופין ללויה ששכר לויה אין לו שיעור כו׳. לענין שכר הוא דקאמר כדמסיק גרם הצלה כו׳ עד סוף כל הדורות כו׳ אבל עיקר המצוה יש לה שיעור כדלקמן לכל אדם ארבע אמות והרב כו׳ ולכך לא חשיב ליה בר״פ מסכת פאה בהדי אלו דברים שאין להם שיעור כו׳ ולא שייך למימר כאן כל מ״ע שמתן שכרה בצדה אין כופין עליה דהיינו בצדה שמפורש בתורה גבי ציווי שלה כמו כבוד אב ואם כדאמרי׳ פ׳ כ״ה משא״כ שכר לויה אינו מפורש בתורה וק״ל. ומייתי שנא׳ הראיני את מבוא העיר כו׳ דזהו ודאי עיקר לויה להראות למתלוה שילך בדרך באין מכשול אל מקום מגמתו. ואמר ומה חסד עשו עמו כו׳. לכאורה מאי קאמר כולה מפורש בקרא וי״ל משום דגבי רחב נמי כתיב כה״ג ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד גו׳ ולהכי קאמר הכא ומה חסד עשו עם זה האיש שקיים מצות לויה שאין לה שיעור לשכרה יותר מהחסד שעשו לרחב וקאמר דהכא כתיב ואת משפחתו גו׳ דהיינו כל משפחתו נצולו בשבילו משא״כ ברחב דלא נצולו רק בית אביה כמפורש בקרא:
תניא [שנויה ברייתא]: היה ר׳ מאיר אומר: כופין ללויה, כלומר, כופים את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו, שילווהו, כיון ששכר הלויה אין לה שיעור, וראיה לדבר שנאמר: ״ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד״ (שופטים א, כד) וכתיב [ונאמר]: ״ויראם את מבוא העיר״ (שופטים א, כה), ומה חסד עשו עמו — שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו.
It is taught in a baraita: Rabbi Meir would say: There is coercion with regard to accompaniment, i.e., one who does not want to accompany another is nevertheless required to do so, as the reward for accompaniment is without measure. The proof of the importance of accompaniment is from a verse, as it is stated with regard to when the Jewish people laid siege to the city of Bethel: “And the watchers saw a man come out of the city, and they said to him: Show us, please, the entrance into the city, and we will deal kindly with you” (Judges 1:24), and it is written: “And he showed them the entrance to the city” (Judges 1:25). And what kindness did they perform with him? It is that they killed the entire city by the sword, but that man and his family they sent free.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {שופטים א׳:כ״ו} וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז היא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה תַּנְיָא הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ תְּכֵלֶת הִיא לוּז שֶׁבָּא סַנְחֵרִיב וְלֹא בִּלְבְּלָהּ נְבוּכַדְנֶצַּר וְלֹא הֶחְרִיבָהּ וְאַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲבוֹר בָּהּ אֶלָּא זְקֵנִים שֶׁבָּהּ בִּזְמַן שֶׁדַּעְתָּן קָצָה עֲלֵיהֶן יוֹצְאִין חוּץ לַחוֹמָה וְהֵן מֵתִים.

The Gemara elaborates on the reward received in that story. The next verse states: “And the man went to the land of the Hittites, and he built a city, and he called its name Luz; that is its name to this day” (Judges 1:26). It is taught in a baraita: This is the city Luz where sky blue wool is dyed. It is the same city Luz where, although Sennacherib came and exiled many nations from place to place, he did not disarrange and exile its inhabitants; Nebuchadnezzar, who conquered many lands, did not destroy it; and even the angel of death has no permission to pass through it. Rather, its Elders, when they have decided that they have reached the end of life, go outside the city wall and die.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לוז
לוזא(סוטה מו:) ויקרא שמה לוז תנא היא לוז שצובעין בה תכלת ואף מלאך המות אין לו רשות בה. (בראשית רבה) פרשת רבא יעקב לוזה למה נקרא שמה לוזה לוז היה עומד על פתח המערה והיה חלול ונכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר הה״ד ויראו השומרים איש יוצא מן העיר:
א. [שטאדט נאמע.]
ויקרא שמה לוז – סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא.
מתוך שביארנו שזקני בית דין היו מתנצלים שלא פטרוהו בלא מזונות ולא הניחוהו בלא לויה אתה למד שבית דין כופין על הלויה וכמה שיעור לויה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר והוא בית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים על הדרך שביארנו בעירובין חבר לחבר תחום שבת תלמיד לרב אם רב מובהק שלשה פרסאות ושאינו מובהק עד פרסה וכל שאינו מלוה כאלו שופך דמים ומ״מ כל שהולך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך:
גמרא בזמן שדעתן קצה עליהן היה נמחק היה:
שמה לוז היא שמה עד היום כו׳ בא סנחריב ולא בלבלה כו׳. גבי סנחריב קאמר בלבלה וגבי נ״נ קאמר החריבה עי׳ בתוס׳ פ״ק ונראה מדקרא שם אותה עיר שבנה לוז כשם אותה העיר שהראה להם מבואה משמע ליה אותה העיר שבנה ג״כ מבואה לא ידעו העולם דלכך נקראת לוז כדאיתא במדרש דלוז א׳ היה עומד שם ע״פ המערה ונכנסין דרך הלוז כו׳ כפירש״י בספר שופטים ולכך לא יוכלו לה סנחריב ונ״נ שלא ידעו מבואה. וקאמר גם למלאך המות אין לו רשות כו׳ ואולי דיצא להם דבר זה רמז מקרא דכתיב וילך האיש ארץ החתים גו׳ דלפי פשוטו ארץ בני חת מז׳ אומות קאמר ומתוך המקרא משמע דכבשו ישראל כל ז׳ עממים וע״כ דרשו ארץ החתים ע״ש ארץ החיים וחתים כמו חיתם ואותיותיו המ״ת ח״י פי׳ הראוי למות לפי שנותיו חי עדיין והיינו שבאותה ארץ חיים לעולם ואין מלאך המות שולט בם ואדם אחר לא יוכל להציל בהם לילך לשם כדאמרינן בפ׳ החליל בהנך עבדי שלמה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה:
ונאמר: ״וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה״ (שופטים א, כו) ועל כך תניא [שנויה ברייתא]: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב שהגלה עמים רבים ממקום למקום ולא בלבלה ולא הגלה אותה ממקומה, בא נבוכדנצר שכבש והחריב ארצות רבות ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה. אלא זקנים שבה, בזמן שדעתן קצה עליהן בחייהם, יוצאין חוץ לחומה והן מתים.
The Gemara elaborates on the reward received in that story. The next verse states: “And the man went to the land of the Hittites, and he built a city, and he called its name Luz; that is its name to this day” (Judges 1:26). It is taught in a baraita: This is the city Luz where sky blue wool is dyed. It is the same city Luz where, although Sennacherib came and exiled many nations from place to place, he did not disarrange and exile its inhabitants; Nebuchadnezzar, who conquered many lands, did not destroy it; and even the angel of death has no permission to pass through it. Rather, its Elders, when they have decided that they have reached the end of life, go outside the city wall and die.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וַהֲלֹא דְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה כְּנַעֲנִי זֶה שֶׁלֹּא דִּיבֵּר בְּפִיו וְלֹא הָלַךְ בְּרַגְלָיו גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת מִי שֶׁעוֹשֶׂה לְוָיָה בְּרַגְלָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Are these matters not inferred a fortiori: And if this Canaanite, who did not speak with his mouth and explicitly tell them where the city entrance was, and did not walk with them by foot, but merely indicated the correct path to them, nevertheless caused himself to be rescued and also had the merit to provide rescue for his descendants until the end of all generations, then with regard to one who accompanies another by foot, all the more so will his reward be great.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא דבר בפיו – דלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות שפתים כדלקמן.
ולזרעו – כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם.
ומה כנעני זה שלא דבר בפיו כו׳ מי שעשה ברגליו עאכ״ו כו׳. התחיל בתרתי וסיים בחדא כמ״ש דודאי עיקר מצות לויה שיגיד לו הדרך שילך בה היכן להשמאיל והיכן להימין ואפשר שיטעה בזה המתלוה וע״כ למעלה ממנו ההולך עמו ברגליו עד מקום שאין עוד לטעות מן הדרך והלויה הגרועה ופחותה משניהם המראה באצבע או בעקימת פיו וע״כ אמר שזה הכנעני לא דבר בפיו ואצ״ל שלא הלך ברגליו אלא מראה ביד או בפיו ק״ו עאכ״ו מי שעשה מעלה עליונה שבלויה דהיינו שהלך ברגליו שיהיה מרובה שכרו בכמה כפלים:
והלא דברים קל וחומר: ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא אמר במפורש היכן מבוא העיר, ולא הלך ברגליו אלא רק הראה להם את הדרך — גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה לחבירו ברגליו על אחת כמה וכמה ששכרו גדול.
Are these matters not inferred a fortiori: And if this Canaanite, who did not speak with his mouth and explicitly tell them where the city entrance was, and did not walk with them by foot, but merely indicated the correct path to them, nevertheless caused himself to be rescued and also had the merit to provide rescue for his descendants until the end of all generations, then with regard to one who accompanies another by foot, all the more so will his reward be great.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בַּמָּה הֶרְאָה לָהֶם חִזְקִיָּה אָמַר בְּפִיו עִקֵּם לָהֶם ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּאֶצְבָּעוֹ הֶרְאָה לָהֶם תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁבִיל שֶׁכְּנַעֲנִי זֶה הֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת.

After stating that the man did not openly guide those watching the city, the Gemara asks: How did that Canaanite show them the entrance to the city? Ḥizkiyya says: He twisted his mouth for them, i.e., he showed them the path to the city by moving his lips. Rabbi Yoḥanan says: He showed them with his finger alone. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Because this Canaanite showed them with his finger, he caused himself to be rescued and merited rescue for his descendants as well, until the end of all generations.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: במה הראה להם אותו איש את הדרך לעיר? חזקיה אמר: בפיו עקם להם, כלומר, על ידי עקימת פיו, בתנועות שפתיו, הראה להם היכן המבוא, ר׳ יוחנן אמר: באצבעו בלבד הראה להם. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן: בשביל שכנעני זה הראה באצבעו, גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות.
After stating that the man did not openly guide those watching the city, the Gemara asks: How did that Canaanite show them the entrance to the city? Ḥizkiyya says: He twisted his mouth for them, i.e., he showed them the path to the city by moving his lips. Rabbi Yoḥanan says: He showed them with his finger alone. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Because this Canaanite showed them with his finger, he caused himself to be rescued and merited rescue for his descendants as well, until the end of all generations.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ לְוָיָה יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי א׳:ט׳} כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ וְאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה פְּסִיעוֹת שֶׁלִּוָּה פַּרְעֹה לְאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ב:כ׳} וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וְגוֹ׳ נִשְׁתַּעְבֵּד בְּבָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ט״ו:י״ג} וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל הַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר אֵינוֹ נִיזּוֹק רָבִינָא אַלְוְיֵהּ לְרָבָא בַּר יִצְחָק ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר מְטָא לִידֵיהּ הֶיזֵּיקָא וְאִיתַּצִּיל.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: One who walks along the way without having someone to accompany him should occupy himself with words of Torah, as it is stated with regard to words of Torah: “For they shall be a wreath of grace to your head, and chains around your neck” (Proverbs 1:9). And Rabbi Yehoshua ben Levi further says: Due to four steps that Pharaoh accompanied Abraham, as it is stated: “And Pharaoh gave men charge concerning him, and they brought him on the way, and his wife, and all that he had” (Genesis 12:20), Pharaoh enslaved Abraham’s descendants for four hundred years, as it is stated: “And shall serve them, and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13). Rav Yehuda says that Rav says: Anyone who accompanies his friend four cubits in a city will come to no harm by accompanying him. The Gemara relates: Ravina accompanied Rava bar Yitzḥak four cubits in a city. He came close to harm, but he was saved.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שליוהו פרעה – כדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו.
אינו ניזוק – אותו היוצא לדרך.
המהלך בדרך כו׳ יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם גו׳. כי ההולך בדרך יחידי בלא לויה דמו בראשו וצריך חן ורחמים כמו שתקנו בתפלת הדרך ותננו לחן ולחסד [כו׳] בעיניך ובעיני כל רואינו וע״כ אמר שהתורה שעוסק בה תהיה במקום לויה ליתן לו חן לראשו בעיני כל רואיו ושלא יהיה דמו בראשו וכן שנינו פ״ג דאבות המהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה ה״ז מתחייב בנפשו ומסיים הכא בהאי קרא וענקים גו׳ כי תהיה התורה לך לעזר במקום בני ענק וגבורים שלא תצטרך לגבורים שישמרוך וק״ל:
בשביל ד׳ פסיעות כו׳ נשתעבד בבניו כו׳. השיעבוד ודאי לא היה בשביל זה וכי מה פשע אברהם שליווהו אלא השיעבוד נגזר בגזירת בין הבתרים בשביל שאמר במה אדע גו׳ אלא שלא זכר שם אצל מי יהיו משועבדים ובזכות הארבע פסיעות שליווהו פרעה זכה שאצלו יהיו משועבדים וכה״ג אמרי׳ פרק חלק שזכה נ״נ לשעבד בישראל בשביל ד׳ פסיעות כמבואר שם ודו״ק:
ויצו עליו גו׳ וישלחו אותו גו׳. פי׳ וישלחו כתרגומו ואלויאו דליכא לפרושי מלשון שליחות ממש דלא שייך הכא וכתב הרא״ם ולא מלשון גרושין כמו וישלחהו ה׳ גו׳ ואילו היה מלשון גרושין כו׳ עכ״ל דבריו דחוקים הם וכי משום דהמצריים גירשוהו לא יספר הכתוב בכבודו ונראה לפרש כיון דוישלחו גו׳ קאי נמי אאת כל אשר לו שפירש כסף וזהב ומקנה שזכר ע״כ וישלחו מלשון לויה דנופל בהם לשמרם בדרך אבל לשון גרושין לא שייך כלל במטלטלים וק״ל:
אמר ר׳ יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין לו לויה, שאין מי שילווה אותו — יעסוק בתורה, שנאמר בדברי תורה: ״כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך״ (משלי א, ט). ועוד אמר ר׳ יהושע בן לוי: בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר: ״ויצו עליו פרעה אנשים״ וגו׳ (בראשית יב, כ) נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה שנאמר: ״ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה״ (בראשית טו, יג). אמר רב יהודה אמר רב: כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר — אינו ניזוק באותו ליווי. מסופר: רבינא אלויה [ליווהו] לרבא בר יצחק ארבע אמות בעיר, מטא לידיה היזיקא ואיתציל [הגיע לידיו היזק וניצל ממנו].
Rabbi Yehoshua ben Levi says: One who walks along the way without having someone to accompany him should occupy himself with words of Torah, as it is stated with regard to words of Torah: “For they shall be a wreath of grace to your head, and chains around your neck” (Proverbs 1:9). And Rabbi Yehoshua ben Levi further says: Due to four steps that Pharaoh accompanied Abraham, as it is stated: “And Pharaoh gave men charge concerning him, and they brought him on the way, and his wife, and all that he had” (Genesis 12:20), Pharaoh enslaved Abraham’s descendants for four hundred years, as it is stated: “And shall serve them, and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13). Rav Yehuda says that Rav says: Anyone who accompanies his friend four cubits in a city will come to no harm by accompanying him. The Gemara relates: Ravina accompanied Rava bar Yitzḥak four cubits in a city. He came close to harm, but he was saved.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בהָרַב לְתַלְמִיד עַד עִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר חָבֵר לְחָבֵר עַד תְּחוּם שַׁבָּת תַּלְמִיד לְרַב אֵין לוֹ שִׁיעוּר וְכַמָּה א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת געַד פַּרְסָה וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוּבְהָק דאֲבָל רַבּוֹ מוּבְהָק שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת.

The Sages taught: A teacher accompanies a student until the outskirts of the city; a friend accompanies a friend until the Shabbat boundary of that city, which is two thousand cubits; and for a student who accompanies his teacher, there is no measure to the distance he accompanies him. The Gemara asks: And how far? The student is certainly not required to walk with him the entire way. Rav Sheshet says: Up to a parasang [parsa], which is four mil. The Gemara comments: And we said this amount only with regard to one who is not his most significant teacher, but he accompanies his most significant teacher, who taught him most of his knowledge, three parasangs.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד עיבורה של עיר – שהוא יוצא ממנה והוא בבית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים לבתי העיר.
תנו רבנן [שנו חכמים]: הרב מלווה לתלמיד — עד עיבורה (קצה האחרון) של עיר, חבר לחבר מלווה אותו עד תחום שבת של אותה עיר (שהוא מיל), תלמיד לרב — אין לו שיעור ללוותו. ושואלים: וכמה? הרי בודאי אין מדובר פה שילווה אותו כל דרכו. אמר רב ששת: עד פרסה, שהיא ארבעה מילין. ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] שיעור זה אלא ללוות את רבו שאינו מובהק, אבל את רבו מובהק מלווה שלשה פרסאות.
The Sages taught: A teacher accompanies a student until the outskirts of the city; a friend accompanies a friend until the Shabbat boundary of that city, which is two thousand cubits; and for a student who accompanies his teacher, there is no measure to the distance he accompanies him. The Gemara asks: And how far? The student is certainly not required to walk with him the entire way. Rav Sheshet says: Up to a parasang [parsa], which is four mil. The Gemara comments: And we said this amount only with regard to one who is not his most significant teacher, but he accompanies his most significant teacher, who taught him most of his knowledge, three parasangs.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַב כָּהֲנָא אַלְוְיֵהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִינְיָתָא דְּבָבֶל כִּי מְטוֹ הָתָם אֲמַר לֵיהּ וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ הָנֵי צִינְיָתָא דְּבָבֶל מִשְּׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן אִיתַנְהוּ.

The Gemara relates a story about accompaniment: Rav Kahana accompanied Rav Shimi bar Ashi from the town of Pum Nahara to the palm grove in Babylonia. When they arrived there, Rav Kahana said to Rav Shimi bar Ashi: Is it true that you say that these palm trees of Babylonia have been in this place since the years of Adam the first man?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בי ציניתא דבבל – מקום הוא ובו דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל (סוכה דף כט:).
מסופר: רב כהנא אלויה [ליווהו] לרב שימי בר אשי מהעיר פום נהרא עד בי ציניתא [מקום הדקלים] של בבל. כי מטו התם [כאשר הגיעו לשם] אמר ליה [לו] רב כהנא לרב שימי בר אשי: ודאי דאמריתו הני ציניתא אם נכון הוא שאתם אומרים שאותם דקלים] של בבל משני [משנותיו, מימיו] של אדם הראשון איתנהו [ישנם] שם?
The Gemara relates a story about accompaniment: Rav Kahana accompanied Rav Shimi bar Ashi from the town of Pum Nahara to the palm grove in Babylonia. When they arrived there, Rav Kahana said to Rav Shimi bar Ashi: Is it true that you say that these palm trees of Babylonia have been in this place since the years of Adam the first man?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״לאֲמַר לֵיהּ אַדְכַּרְתַּן מִלְּתָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {ירמיהו ב׳:ו׳} בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָבַר הֵיכָן יָשַׁב (וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יָשַׁב הֵיכָן עָבַר) אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב נִתְיַשְּׁבָה אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא נִתְיַשְּׁבָה.

Rav Shimi bar Ashi said to him: By mentioning Adam the first man you reminded me of something that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “Through a land that no man passed through, and where no person [adam] dwelt”? (Jeremiah 2:6). This verse is difficult: Since it is a land through which no man has passed, where would he dwell? And if he did not dwell, where did he pass? Why does the verse add that no person has dwelled there? Rather, this is the meaning: Any land concerning which Adam the first man decreed that it would be a settled area, was settled; but a land concerning which Adam the first man did not decree that it should be settled, was not settled.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נתיישב – והיינו לא ישב אדם שם לא גזר אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי אינשי איתנהו משני אדם הראשון שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים ולא יישוב אחר.
וכי מאחר שלא עבר כו׳ ומאחר שלא ישב כו׳. בפ״ק דברכות ל״ג ומאחר שלא ישב כו׳ אלא גרסי׳ מאחר שלא עבר כו׳ וכן נראה דודאי אפשר שעבר ולא ישב ולמאי דמוקי ליה ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב כו׳ רישא דקרא כפשטיה שמספר הכתוב בדבר ניסא שעשה הקב״ה עם ישראל שהוליכם במדבר ארבעים שנה בארץ אשר לא עבר בה איש והיינו משום דלא גזר אדם הראשון ישוב שם ומה לאיש לעבור שם וק״ל:
אמר ליה [לו] רב שימי בר אשי: אדכרתן מלתא [הזכרת לי על ידי כך דבר] שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם״ (ירמיה ב, ו), ולכאורה תמוה: וכי מאחר שלא עבר בה איש — היכן ישב (ומאחר שלא ישב היכן עבר) ומה צורך בתוספת זו בכתוב? אלא הכוונה היא: ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב — נתישבה, ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון — לא נתישבה.
Rav Shimi bar Ashi said to him: By mentioning Adam the first man you reminded me of something that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “Through a land that no man passed through, and where no person [adam] dwelt”? (Jeremiah 2:6). This verse is difficult: Since it is a land through which no man has passed, where would he dwell? And if he did not dwell, where did he pass? Why does the verse add that no person has dwelled there? Rather, this is the meaning: Any land concerning which Adam the first man decreed that it would be a settled area, was settled; but a land concerning which Adam the first man did not decree that it should be settled, was not settled.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב מָרְדֳּכַי אַלְוְיֵהּ לְרַב אָשֵׁי מֵהַגְרוֹנְיָא וְעַד בֵּי כֵיפֵי וְאָמְרִי לַהּ עַד בֵּי דוּרָא.

The Gemara also relates that Rav Mordekhai accompanied Rav Ashi from the town of Hagronya until Bei Keifei, and some say that he accompanied him until Bei Dura.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיוצא בו מסופר שרב מרדכי אלויה [ליווהו] לרב אשי מהעיר הגרוניא ועד בי כיפי, ואמרי לה יש אומרים] עד בי דורא ליווה אותו.
The Gemara also relates that Rav Mordekhai accompanied Rav Ashi from the town of Hagronya until Bei Keifei, and some say that he accompanied him until Bei Dura.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר הכָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה וּמִתְלַוֶּה כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים שֶׁאִילְמָלֵי לִיוּוּהוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ לֶאֱלִישָׁע לֹא גֵּירָה דּוּבִּים לַתִּינוֹקוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב ב׳:כ״ג} וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.

The Gemara continues to discuss the importance of accompaniment. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: Whoever does not accompany another or will not allow himself to be accompanied is like a spiller of blood and is held responsible for any deaths that occur as a result of his inaction. The proof for this is that had the inhabitants of Jericho accompanied Elisha, he would not have incited the bears to attack the children, as it is stated: “And he went up from there to Bethel, and as he was going up by the way, there came forth young lads out of the city and mocked him, and said to him: Go up, baldhead; go up, baldhead” (II Kings 2:23). Had the residents of Jericho accompanied him, they would have sent away those youths and prevented what occurred next.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שאינו מלוה ומתלוה כו׳ אנשי יריחו לאלישע כו׳. לכאורה פירוש ששניהם כאילו ש״ד והוא דחוק אם הם לא ליוהו מה היה לו לאלישע לעשות ויש לפרש דה״ק כל שאינו מלוה אע״פ שמתלוה האורח בלא לויתו כי הכא דאלישע ודאי לא היה צריך ללויתם מ״מ המלוה כאילו ש״ד דאילו ליוהו כו׳ לא גירה כו׳ ואע״ג שאינו מפורש דלא ליוהו מזה דאילו ליוהו כו׳ לא גירה כו׳ הוא מוכח כן ועי״ל דמייתי ליה מהאי קרא שנאמר ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך גו׳ דלא הו״ל למכתב אלא ויעל משם בית אל ונערים גו׳ אבל כתב והוא עלה בדרך לדיוקא שהוא עלה ולא עלו הם עמו:
ויתקלסו גו׳ עלה קרח עלה קרח שהקרחת כו׳. עי׳ פרש״י ומה שהכריחם להוציא מלת קרח ממשמעו קרח הראש שגם הוא גנאי וקלס כמ״ש התוס׳ גבי ר״י בן קרחה מהכפול עלה קרח עלה קרח דרשו כן שע״כ אתה קרח על שהקרחת כו׳ וק״ל:
אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ מאיר: כל שאינו מלוה את חבירו ואינו מתלוה שאינו מוכן שילווהו — כאילו שופך דמים, וראיה לדבר שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שנאמר: ״ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח״ (מלכים ב ב, כג), שאילו היו מלווים אותו היו מגרשים את הנערים הקטנים.
The Gemara continues to discuss the importance of accompaniment. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: Whoever does not accompany another or will not allow himself to be accompanied is like a spiller of blood and is held responsible for any deaths that occur as a result of his inaction. The proof for this is that had the inhabitants of Jericho accompanied Elisha, he would not have incited the bears to attack the children, as it is stated: “And he went up from there to Bethel, and as he was going up by the way, there came forth young lads out of the city and mocked him, and said to him: Go up, baldhead; go up, baldhead” (II Kings 2:23). Had the residents of Jericho accompanied him, they would have sent away those youths and prevented what occurred next.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמְרוּ לוֹ עֲלֵה שֶׁהִקְרַחְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם מַאי וּנְעָרִים קְטַנִּים אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁמְּנוֹעָרִים מִן הַמִּצְוֹת קְטַנִּים שֶׁהָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה תָּנָא נְעָרִים הָיוּ וּבִזְבְּזוּ עַצְמָן כִּקְטַנִּים.

The Gemara proceeds to discuss this episode in detail, beginning with the meaning of the youths’ taunt. They said to him: Go up, away from here, for you have made the place bald, i.e., bare, for us. They had previously earned their living by providing the city of Jericho with water. Elisha sweetened the city’s own water, rendering their services unnecessary. The Gemara asks: What is the meaning of: “Young lads [ne’arim ketannim]”? One would have expected the verse to state either “young” or “lads,” but not both. Rabbi Elazar says: The word “lads [ne’arim]” means that they were shaken empty [meno’arim] of the mitzvot; the word “young [ketannim]” means that they were of little faith [ketannei amana], as they had no trust that they would be able to earn their livelihood by any other means. The Sages taught: They were lads, that is, already of age, but they disgraced themselves like young children.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נער
נערא(חולין ה.) והעורבים מביאין לו לחם עורבים ממש ודילמא שני גברי דשמייהו עורבים וכו׳ עד וישבו מא״י נערה קטנה וקשיא לן קרי לה קטנה וקרי לה נערה א״ר פדת קטנה דמן נערן (סוטה מו:) מאי נערים קטנים א״ר אלעזר נערים שמנוערים מן המצות קטנים שהם קטני אמנה במתניתא נערים וביזו עצמן כקטנים מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן כדכתיב נערה קטנה וכו׳ קיימא לן מבת י״ב שנים ויום אחד ולמעלה משתביא שתי שערות הרי היא נערה עד ששה חדשים ומששה חדשים ולמעלה היא בוגרת ומפורש (קידושין טז) סימנין אין להן קצבה למעלה מי״ב שנים ויום א׳ לבת איזו עת שתביא שתי שערות סימן הוא אבל פחות מיכן שומא. (כתובות כט) משתביא שתי שערות עד ו׳ חדשים נקראת נערה מיכן ואילך נקראת בוגרת דקיימא לן אין בין תחילת נערות לתחילת בוגרת אלא ששה חדשים בלבד כעין זה הפירוש יש בערך בגר מן הגאון:
ערך זה
זהב(סוטה מו) משרבו זהוהי הלב רבו מחלוקות בישראל. (חולין ו.) ואמרי לה אין מזיהיהין אותו פי׳ עניין גבהות. שפכו לפניו לבבכם ת״י שדו קומוי זהוהי לבכון (א״ב בנוסחאות דידן כתוב זחוחי):
ערך לחש
לחשג(ברכות ח. מגילה ו:) אם לחשך אדם לומר בני אל תתחר במרעים. (ברכות כב) נחום איש גם זו לחשה ליה לרבי עקיבא פי׳ אמרה לו דרך סוד. (סוטה מו) משרבו לוחשי לחישות בדין. (פסחים נז) אוי לי מלחישתן פירוש שהיו רכילין. (חגיגה יג) ונבון לחש זה שמוסרין לו דברי תורה שניתנו בלחש פי׳ שהתורה ניתנה בחשאי מפני השטן:
ערך עד
עדד(סוטה מו) (עבודה זרה כג.) הניח עליה עודה של שקין פסולה פי׳ בתשובות מאחר שמניחין אוכף על הפר׳ אוגדין אותה באגד שלה ושמו בלשון ערבי חזאם ומניחין שקין של משאוי עליה מביאין כמות חיזוק אחד וארוך הרבה ואוגדין השקין עם הפרה וכן פי׳ גאון מר למה קורין אותה עודה של שקין על שם מעודד עמים ה׳ ואפילו הניח על פרה אדומה עודה בלא שקי׳ פסולה ואיני קורא בה אשר לא עלה עליה עול שאפילו בזה קרוי עול:
א. [קנאבען.]
ב. [הויך מיטהוג.]
ג. [אין אהר רומען.]
ד. [בינדעל.]
שהקרחת עלינו את המקום – שכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור.
מקטני אמנה – שהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים.
מאי נערים וקטנים וכו׳. דנערים משמע שהביאו ב׳ שערות וקטנים משמע שלא הביאו כפרש״י גבי נערה וקטנה בפ״ק דחולין ודריש ר״א הכא נערים שמנוערים כו׳ וקטנים שהיו מקטני אמנה כו׳. או או קאמר או דנערים היו וקטנים ע״ש קטני אמנה או דקטנים היו ונערים ע״ש שמנוערים כו׳ א״נ כיון דסתם הכתוב מה היו יש למדרש תרוייהו ומ״ד נערים היו שבאו לכלל דעת ובזבזו עצמן כקטנים שאין בהן דעת לקלסו על כך ופריך דלמא ע״ש מקומן כו׳ קטנה דמן נעורן כו׳ וכתבו התוס׳ פ״ק דחולין דנעורן הוא שם מקום דכתיב בדה״י למזרח נעורן ולמערב גדר עכ״ל ויש לדקדק מההיא סוגיא אסוגיא דהכא דפריך התם כה״ג אעורבים ממש ודלמא ע״ש מקומן מי לא כו׳ ומשני א״כ עורביים מבעי ליה וה״נ הכא נעוריים מבעי ליה ויש ליישב על פי מה שכתבו התוס׳ שם עורביים מבעי ליה ואע״ג דכתיב עברים מצרים ולא כתיב עבריים מצריים התם ליכא למטעי עכ״ל משא״כ בעורביים דאיכא למטעי עורבים ממש הכא (נמי) ליכא למטעי כיון דכתיב לגביה דקטנים היו ודו״ק:
אגב כך מפרשים מה כוונת דבריהם, אמרו לו: עלה צא מכאן, שהקרחת עלינו את המקום, שגרמת לנו נזק, משום שהם היו מתפרנסים מהספקת מים טובים ליריחו והוא המתיק את המים שבתוך העיר, ולא היה עוד צורך בהם. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״ונערים קטנים״ שלכאורה צריך היה לכתוב או נערים או קטנים (ילדים)? אמר ר׳ אלעזר הכוונה היא: ״נערים״ — שמנוערים מן המצות, ״קטנים״ — שהיו מקטני אמנה שלא האמינו שתבוא להם פרנסה ממקום אחר. תנא [שנה החכם]: נערים היו, כלומר, גדולים בשנים ובזבזו (וביזו) עצמן כקטנים.
The Gemara proceeds to discuss this episode in detail, beginning with the meaning of the youths’ taunt. They said to him: Go up, away from here, for you have made the place bald, i.e., bare, for us. They had previously earned their living by providing the city of Jericho with water. Elisha sweetened the city’s own water, rendering their services unnecessary. The Gemara asks: What is the meaning of: “Young lads [ne’arim ketannim]”? One would have expected the verse to state either “young” or “lads,” but not both. Rabbi Elazar says: The word “lads [ne’arim]” means that they were shaken empty [meno’arim] of the mitzvot; the word “young [ketannim]” means that they were of little faith [ketannei amana], as they had no trust that they would be able to earn their livelihood by any other means. The Sages taught: They were lads, that is, already of age, but they disgraced themselves like young children.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וְדִלְמָא עַל שֵׁם מְקוֹמָן מִי לָא כְּתִיב {מלכים ב ה׳:ב׳} וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וְקַשְׁיָא לַן נַעֲרָה וּקְטַנָּה וְאָמַר ר׳רַבִּי פְּדָת קְטַנָּה דְּמִן נְעוֹרָן הָתָם לָא מְפָרַשׁ מְקוֹמָהּ הָכָא מְפוֹרָשׁ מְקוֹמָן.

Rav Yosef objects to this interpretation: And perhaps they were called ne’arim after their place of origin? Isn’t it written: “And the Arameans had gone out in bands, and had brought away captive from Eretz Yisrael a minor young woman [na’ara ketana]” (II Kings 5:2), and this verse raised a difficulty to us: A minor and a young woman; how could she be both of these? And Rabbi Pedat says it means a minor girl from the town of Ne’oran. This verse concerning the lads can be explained in a similar manner: They were young children from Ne’oran. The Gemara answers: These two cases are not comparable. There the verse does not specify her place of origin, so “na’ara” could mean from the town of Ne’oran; but here the verse specifies their place of origin, namely Jericho.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודלמא – קטנים ממש הוו ועל שם מקומם נקראו נערים שהיו מן נעורן.
הכא מפרש מקומן – יריחו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: ודלמא [ושמא] על שם מקומן נקראו נערים? מי [האם] לא כתיב [נאמר] ״וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה״ (מלכים ב ה, ב), וקשיא לן היה קשה לנו]: ״נערה״ ו״קטנה״, כיצד יכולים שני הדברים להיות יחד? ואמר ר׳ פדת: קטנה שמן העיר נעורן, ואף פה נפרש כך! ומשיבים: אי אפשר לומר כן, כי התם [שם] לא מפרש מקומה, ולכן אפשר לומר ש״נערה״ פירושה מהעיר נעורן, אבל הכא [כאן] מפורש מקומן שהם מיריחו.
Rav Yosef objects to this interpretation: And perhaps they were called ne’arim after their place of origin? Isn’t it written: “And the Arameans had gone out in bands, and had brought away captive from Eretz Yisrael a minor young woman [na’ara ketana]” (II Kings 5:2), and this verse raised a difficulty to us: A minor and a young woman; how could she be both of these? And Rabbi Pedat says it means a minor girl from the town of Ne’oran. This verse concerning the lads can be explained in a similar manner: They were young children from Ne’oran. The Gemara answers: These two cases are not comparable. There the verse does not specify her place of origin, so “na’ara” could mean from the town of Ne’oran; but here the verse specifies their place of origin, namely Jericho.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) {מלכים ב ב׳:כ״ד} וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה׳ מָה רָאָה אָמַר רַב רָאָה מַמָּשׁ כִּדְתַנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי וּשְׁמוּאֵל אָמַר רָאָה שֶׁכּוּלָּן נִתְעַבְּרָה בָּהֶן אִמָּן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים.

The verse further states with regard to the same incident: “And he turned behind him and saw them, and he cursed them in the name of the Lord” (II Kings 2:24). The Gemara asks: What did he see? There are four explanations offered. Rav says: He literally saw, i.e., he stared and bored his eyes into them, as it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: Wherever it states that the Sages placed their eyes upon a certain person, they brought upon that person either death or poverty. And Shmuel says: He saw their essential nature, that all their mothers became pregnant with them on Yom Kippur, when conjugal relations are forbidden.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויראם ויקללם גו׳ מה ראה כו׳. ר״ל מה ראה לקללם בשם והרי הוא אסור בלאו דלא תקלל חרש וקאמר רב ראה ממש כו׳ דהיינו שלא קללם בפה שהוא איסור לאו אלא דקללם בראייה ממש דכ״מ שנתנו עיניהם כו׳ והוא מפורש פ״ק דנדרים ע״ש:
ושמואל אמר ראה שכולן נתעברו כו׳. והך ראייה בנבואה קאמר וצ״ל דקבלה היה בידו דנתעברו אמן באיסור תשמיש המטה שהוא בלאו ביוה״כ ולא קאמר באיסור אחר החמור כגון באיסור נדה וכיוצא בו ור״י שאמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית כו׳ גם זה ראייה בנבואה קאמר וכדמסיק עד סוף כל הדורות וכמ״ד לעיל מנוערים מן המצות:
עוד נאמר שם ״ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה׳⁠ ⁠״ (מלכים ב ב, כד). ושואלים: מה ראה? אמר רב: ראה ממש, כלומר, הביט, נעץ עיניו בהם. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שנאמר שנתנו חכמים עיניהם באדם מסויים — או שנגרמה לו מיתה, או שנגרם לו עוני. ושמואל אמר: ראה את מהותם, שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים שאסור בתשמיש המיטה.
The verse further states with regard to the same incident: “And he turned behind him and saw them, and he cursed them in the name of the Lord” (II Kings 2:24). The Gemara asks: What did he see? There are four explanations offered. Rav says: He literally saw, i.e., he stared and bored his eyes into them, as it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: Wherever it states that the Sages placed their eyes upon a certain person, they brought upon that person either death or poverty. And Shmuel says: He saw their essential nature, that all their mothers became pregnant with them on Yom Kippur, when conjugal relations are forbidden.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר בְּלוֹרִית רָאָה לָהֶן כְּגוֹיִים1 וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה וְדִלְמָא בְּזַרְעַיְיהוּ נִיהְוָה הֲוָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא בָּם וְלֹא בְּזַרְעָם עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת.:

And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: He saw that they had plaited locks grown on the back of their heads like the gentiles. And Rabbi Yoḥanan says: He saw that they did not contain even a smidgen of a mitzva. The Gemara raises an objection to this last interpretation of Rabbi Yoḥanan: But how could he curse them just because they did not have any mitzvot? Perhaps their descendants would have many mitzvot. Rabbi Elazar says: He saw that mitzvot would be found neither in them nor in their descendants, through all generations.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כאמוריים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יצחק נפחא אמר: בלורית ראה להן, שהם מגדלים שער כגוים. ור׳ יוחנן אמר: ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה. ושואלים על פירושו של ר׳ יוחנן: אם זאת היתה הסיבה שקללם, ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה [ושמא בזרעם תהיה] לחלוחית של מצוה? אמר ר׳ אלעזר: ראה בנבואה שלא תהיה לחלוחית של מצוה לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות.
And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: He saw that they had plaited locks grown on the back of their heads like the gentiles. And Rabbi Yoḥanan says: He saw that they did not contain even a smidgen of a mitzva. The Gemara raises an objection to this last interpretation of Rabbi Yoḥanan: But how could he curse them just because they did not have any mitzvot? Perhaps their descendants would have many mitzvot. Rabbi Elazar says: He saw that mitzvot would be found neither in them nor in their descendants, through all generations.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) {מלכים ב ב׳:כ״ד} וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דּוּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים

The verse states: “And two she-bears came out of the forest and tore forty-two children from them” (II Kings 2:24).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נאמר ״ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים״ (מלכים ב ב, כד)
The verse states: “And two she-bears came out of the forest and tore forty-two children from them” (II Kings 2:24).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה מו:, הערוך על סדר הש"ס סוטה מו:, רש"י סוטה מו:, בית הבחירה למאירי סוטה מו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה מו:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה מו:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה מו:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מו:, אסופת מאמרים סוטה מו:

Sotah 46b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 46b, Collected from HeArukh Sotah 46b, Rashi Sotah 46b, Meiri Sotah 46b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 46b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 46b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 46b, Steinsaltz Commentary Sotah 46b, Collected Articles Sotah 46b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144