Sukkah 29a – סוכה כט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

כִּי הָא (דְּרַבָּה) בַּר חָמָא כִּי הֲווֹ קָיְימִי מִקַּמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא מַרְהֲטִי בִּגְמָרָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וַהֲדַר מְעַיְּינִי בִּסְבָרָא.

As in that situation involving Rava and Rami bar Ḥama, when they would stand before Rav Ḥisda, after he taught them a halakha they would quickly review the tradition that they heard from him together and only then analyze the rationale of the tradition that they had received. Apparently, in the study of Mishna and the amoraic commentary on the Mishna there is a distinction between extensive and intensive study.

רי״ףרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

{רי״ף סוכה י״ג.}

{בבלי סוכה כט ע״א} אמר רבא¹ מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא לבר² ממטללתא³ שראגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה והא בסוכה קטנה:

פיס׳ ירדו גשמין מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה⁴: תאנא משתסרח המקפה⁵ של-גריסין: אביי הוה יתיב [קמיה]⁠⁶ דרב יוסף במטללתא⁷ נשא⁸ זיקא וקא מיתי צבואתא⁹ אמר להו רב יוסף פנו לי מאנאי¹⁰ אמר ליה אביי והאנן תנן משתסרח

{רי״ף סוכה י״ג:}

המקפה¹¹ אמ׳ ליה לדידי¹² כיון דאנינא דעתאי¹³ כמי-שתסרח המקפה דאמי¹⁴ לי:

תנו רבנן היה [אוכל]⁠¹⁵ בסוכה וירדו גשמין וירד פסקו אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה¹⁶ ישן בסוכה וירדו גשמין וירד פסקו¹⁷ אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור¹⁸ ויעלה¹⁹ עמוד השחר:

משלו משל²⁰ למה הדבר דומה וכו׳²¹: איבעיא להו מי שפך למי תא שמע דתניא ושפך לו רבו קיתון על פניו כלומר אי [איפשי]⁠²² בשימושך:

סליקו להו הישן

1. רבא: כ״י נ: ״רבה״.

2. לבר: וכן ב-ג^י, ג^יא. כ״י נ, דפוסים: ״בר״, וכן בר״ח.

3. אמר רבא...ממטללתא: ב-ג^יא מקומו של המאמר להלן אחרי ״שראגא... והא בסוכה קטנה״.

4. ירדו גשמין...המקפה: ג^י עד: ״גשמים כו׳⁠ ⁠⁠״.

5. המקפה: ג^י: ״מקפה״.

6. קמיה: ג^י, ג^יא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״קמי״.

7. קמיה דרב יוסף במטללתא: וכן ב-ג^י, ג^יא, כ״י נ. ריצ״ג רק: ״קמיה דרב יוסף״, וכן בעיטור (עשרת הדברות). דפוסים: במטללתא קמיה דרב יוסף.

8. נשא: וכן ג^י, כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: נשב. כבר״ח: ״אי הוה נשיב זיקא״, וכן בריצ״ג, עיטור.

9. צבואתא: וכן ב-ג^י. כ״י נ: ״צבוותא״, וכן ריצ״ג. דפוס קושטא: צבותא. דפוסים: ציבתא. ר״ח: ״ציבי״. ראה ערוך (קרס).

10. מאנאי: דפוסים: מאני.

11. תנן משתסרח המקפה: דפוסים: משתסרח המקפה תנן.

12. לדידי: ג^יא: ״אנא לדידי״.

13. כיון דאנינא דעתאי: חסר בכ״י נ.

14. דאמי: דפוסים: דומה.

15. אוכל: ג^י, ג^יא, כ״י נ, דפוסים, וכן בשאילתות שם, ובה״ג, ר״ח וריצ״ג. כ״י א: ״יושב״. ראה שבלי הלקט (סי׳ שמ״ג).

16. היה: כ״י נ: ״מי שהיה״.

17. פסקו, פסקו: כלשון ר״ח. בתוספתא: ״אע״פ שפסקו גשמים״. חסר ב-ג^י, כ״י נ, דפוסים. וכן חסר בשאילתות ובה״ג.

18. שיאור: וכן ב-ג^י, כ״י נ. וכן בר״ח ובה״ג, ולפי הרמב״ן (מלחמות ה׳) כך גרסו כל הגאונים. דפוסים: שיעור כבכל נוסחאות התוספתא שבידנו. ודנו על כך בגמרא.

19. ויעלה: וכן בה״ג ובר״ח. ג^י ג^יא, כ״י נ, דפוסים: ״משיעלה״. וכן בנוסח הרי״ף שלפני חכמי פרובנס: ההשלמה, ר״א מן ההר, המאורות.

20. משלו משל: ג^י, ג^יא, כ״י נ רק: ״משל״. דפוסים: משלו בו משל. ראה משנה.

21. משלו...דומה וכו׳: ג^יא ממשיך: ״לעבד שבא למזוג לקונו שפך לו הקיתון על פניו״. ג^י עד: ״משל כו׳⁠ ⁠⁠״.

22. אי איפשי: ג^י, ג^יא, כ״י נ, דפוסים. וכן בר״ח. ג^ט: ״אי איפשר״. כ״י א: ״אי אפשר לי״.

כי הא כו׳ – דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא ואיכא עיון בטרחא.

כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא – בתר דאגמרינהו שמעתתא.

מרהטי בגמרא – מה ששמעו מפיו דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר.

והדר מעייני בסברא – מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום.

מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא בר ממטללתא. שרגא, בסוכה גדולה במטללתא, בסוכה קטנה בר ממטללתא. ובסוף לולב וערבה (בבלי סוכה מ״ח.) מתבאר עוד. ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה של גריסין, פירוש שהוא נוח להתקלקל משאר תבשיל. ואי איניש הוא דאנינא דעתיה כיון דנשבא זיקא ומייתי ציביתא כמי שתסרח המקפה דמי. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור משיעלה עמוד השחר. אבל אם ניעור קודם שיעלה, או עלה עמוד השחר וישן, אין מטריחין אותו לעלות. והרי״ף גריס עד שיאור משיעלה עמוד השחר. משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך.

סליק פירקא בס״ד

כי הא – דבשמעתא נמי איכא ריהטא בלא טרחא ואיכא עיונא דהוי טירחא בסברא מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום בדבר.

בפרש״י בד״ה איבעיא להו עד שיאור עד שיעלה עמוד השחר עכ״ל הכא דלא קאמר אלא עד שיאור ודאי דאית לן לפרושי עד שיאור קצת היום דהיינו עמוד השחר אבל לקמן דקתני עד שיאור וקתני נמי ויעלה עמוד השחר ע״כ דעד שיאור לאו היינו עמוד השחר דתרתי למה לי אלא משהאיר המזרח כפירוש רש״י ומש״ה קא מקשה תרתי דסתרי כו׳ וק״ל:

כי הא [כמו זו] של רבא ורמי בר חמא, כי הוו קיימי מקמיה [כאשר היו קמים מלפני] רב חסדא אחרי שלימדם הלכה, מרהטי בגמרא בהדי הדדי [היו עוברים במהירות בשמועה, בלימוד יחד] כדי לחזור על לימודם, והדר מעייני בסברא [[אחר כך היו שבים ומעיינים בסברה שבדבר]. הרי שאף בתלמוד יש לחלק בין לימוד בקיאות ולימוד לעיון.

As in that situation involving Rava and Rami bar Ḥama, when they would stand before Rav Ḥisda, after he taught them a halakha they would quickly review the tradition that they heard from him together and only then analyze the rationale of the tradition that they had received. Apparently, in the study of Mishna and the amoraic commentary on the Mishna there is a distinction between extensive and intensive study.

מאמרים באתר אסיף

אגד לולב / הרב אורי סמט (אורות עציון כח, אור עציון תשנ״ח)

ברז שמחת פרי ושורשיו - להבנת יסודות הלכות ארבעת המינים / בני פורת (אורות עציון כו, אור עציון תשנ״ה)

לולב הגזול - ומלאה הארץ דעה. מבנה פרק ג במשנה סוכה / הרב דוב ברקוביץ (אסופות ג, נתיבות תשע״ב)

הידור מצוה בלולב / הרב זלמן ברוך מלמד (מאבני המקום טו, בית אל תשס״ג)

כלים נאים מעלן לסוכה / הרב יהודה זולדן (זמני יהודה וישראל, מכון התורה והארץ תשע״ה)

מצטער פטור מן הסוכה / הרב יעקב אפשטיין (חבל נחלתו ט, תש״ע)

פרק שני: ארבעת המינים - קרבן או התגלות? / הרב יעקב נגן (מים בריאה והתגלות, עתניאל תשס״ח)

בעלות באיסורי הנאה / הרב יצחק בלאו (עלון שבות 131, הר עציון תשנ״א)

בפירוש רשי בהוראת רב הונא לסוחרים / ירון בשן (מאבני המקום טו, בית אל תשס״ג)

שיטת רש״י בפסול ״הדר״ בארבעת המינים / הרב מאיר נהוראי (עלון שבות 128, הר עציון תש״נ)

קנייני גזילה / מאיר ציצוביץ וישי רוזנבלט (בלכתך בדרך כו, כרם ביבנה תשס״ח)

בעניין לולב הגזול והיבש (דף כט:) / הרב נעם ורשנר (ראשית הנזר - סוכה, תשפ״א)

מה מוסיפה התוספתא? שילובם של דברי אגדה מהתוספתא בסוגיות הבבלי במסכת סוכה / הרב שאול וידר (אסופות ג, נתיבות תשע״ב)

פסולי ״הדר״ - ענין חיצוני או פנימי / שלמה קסירר (גולות ב, עתניאל תשנ״ד)

רי״ףרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) אָמַר רָבָא ^אמָאנֵי מִשְׁתְּיָא בִּמְטַלַּלְתָּא מָאנֵי מֵיכְלָא בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא חַצְבָּא וְשָׁחֵיל בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא וּשְׁרָגָא בִּמְטַלַּלְתָּא וְאָמְרִי לַהּ בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא וְלָא פְּלִיגִי בהָא בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה הָא בְּסוּכָּה קְטַנָּה.:

With regard to residence in the sukka, Rava said: Drinking vessels such as cups, which are usually clean, remain in the sukka. Eating vessels are taken out of the sukka after use. An earthenware jug and a wicker basket [shaḥil] that are used for drawing water are taken outside the sukka. And a lamp remains inside the sukka, and some say it is taken outside the sukka. The Gemara comments: And they do not disagree. Rather, this opinion, that a lamp remains inside the sukka, is referring to a large sukka, where the lamp and its odor do not disturb those residing in the sukka. And that opinion, that the lamp is taken outside the sukka, is referring to a small sukka, where the lamp’s odor is offensive.

א. א רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ה׳
טור אורח חיים תרל״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:א׳
ב רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ה׳
טור אורח חיים תרל״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:א׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ה׳

טור אורח חיים תרל״ט:א׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:א׳

ב רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ה׳

טור אורח חיים תרל״ט:א׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:א׳

כי הא דרבא בהדי רמי כי הוו קיימי מקמי רב חסדא הוו מרהטי לישנא דגמרא והדר יתבי ומעייני בסברא. אמר רבא מאני משתיא במטללתא מאני מכלא בר ממטללתא. שרגא – שרי בסוכה גדולה בסוכה קטנה חוץ לסוכה.

ירדו גשמים מאימתי מותר ליפנות כו׳. תנא משתסרח המקפה של גריסין. וכן אי הוה נשיב זיקא וקא מייתי ציבי באפיה מותר ליפנות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שחל

שחל – ^אמשחילין פירות דרך ארובה (גמ׳) מאן דתני משחילין לא משתבש דתנן (בכורות מ.) השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו כלומר נמשכה ממקומה (סוכה כט.) חצבא ושחול (יומא עז) מ״ט משחול שחול פי׳ שואבין המים ומקיאין אותו לחוץ ונמצא המצטנן רוחץ גופו במים כמשחל ביניתא מחלבא עיין בערך בין פי׳ כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב (כלים פי״א) מן המשחולת ומן הגרודת פי׳ מה שנשתייר והשחיל מן הכלי.

א. [הרויף ציאהען.]

מאני משתיא – כוסות.

במטללתא – לפי שאינן מאוסים.

מאני מיכלא – קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן.

לבר ממטללתא – חוץ לסוכה.

חצבא – כד של חרס ששואבין בו המים.

ושחיל – דלי של עץ.

שרגא – נר של חרס שקורין קרושיי״ל.

סוכה קטנה – של שיעור מצומצם ז׳ טפחים אסור להניחן בתוכה.

ואמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא, לאחר אכילה, לפי שיש קבע לאכילה^א וגם מאיסי עליה אחר שאכל. מאני משתייא במטללתא, שאין קבע לשתיה ואף לא מאיסי עליה.

שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא. ולא פליגי הא בסוכה גדולה, במטללתא, בסוכה קטנה, בר ממטללתא.

א. וכן הובא טעם זה במעשה רוקח הל׳ סוכה סי׳ קמו, וכעי״ז בעיטור הל׳ סוכה דפ״ה ע״ד ובמאירי סוכה שם. ורש״י פירש משום מאיסותא וכמ״ש רבינו להלן.

מנא דמיכלא – קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס כך פירש בקונטרס וי״מ כגון קדירות ואגני דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם וכן פירש בה״ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי.

ואמרי לה בר ממטללתא – אין שרגא מעניינא דאחרים דמנא דמיכלא בר ממטללתא היינו בשעה שאין משתמש בהן דבשעת סעודה אוכל בקערה בסוכה אבל שרגא בעודו דולק ומשתמש לו לאורו אסור כדמוכח לקמן פרק לולב וערבה (דף מח. ושם) דתנן גבי שביעי של חג גמר מלאכול לא יתיר סוכתו משום דאי מתרמי ליה סעודתא אכיל בגווה אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום שמראה כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה ואמרינן בגמרא אין לו מקום להוריד כלי וצריך לאכול בה ביום טוב האחרון מה יעשה ויוכיח שאינו כמוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים מדליק בה את הנר ומדחשיב לה היכירא בשעת הדלקה שמע מינה דאסור בחג ושמא היינו טעמא דמשום דמוקמינן בסוכה קטנה וחיישינן שמא תשרף סוכתו ותדע דהדלקה דוקא מדלא נקט מעייל את הנר כדנקיט התם מעייל בה מאני מיכלא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא מאני משתיא במטללתא – משום תשבו כעין תדורו.

חצבא ושחיל – פירוש: הכד והדלי חוץ לסוכה שכן דרך בני אדם חשובין שבמקום סעודה הבית מפונה.

שרגא – פירוש: כלי שעומד בו הנר.

אמרי לה במטללתא – והיינו בסוכה גדולה ואמרי לה בר ממטללתא והיינו סוכה קטנה ולא פליגי.

מאני מיכלא – פירוש כגון קדרות וקערות שלא בשעת אכילה, בר ממטללתא. אבל מאני משתיא, כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות במטללתא. אפילו שלא בשעת אכילה. וכל זה הוא מטעם תשבו כעין תדורו, דמאני מיכלא אין מניחין אותן בשאר ימות השנה במקום סעודה. אבל מאני מישתיא מונחין שם תמיד. אבל שרגא ודאי בשעת אכילה ושלא בשעת אכילה קאמר, דבסוכה קטנה בר ממטללתא ובסוכה גדולה במטללתא דבנר דלוק קאמר, ובסוכה קטנה מתירא שמא תאחוז בעצי הסוכה. [ויש שאומרים דבנר שאינו דלוק קאמר, ומשום דמאיס, ובסוכה קטנה הוא על פניו, ולפיכך בר ממטללתא. וקשיא להאי פירושא הא דאמרינן לקמן במי שאין לו מקום להוריד את כליו בשמיני של חג ואוכל בסוכה דצריך לפוסלה או לעשות בה דבר שיהא ניכר שלא לשם מצוה הוא אוכל, וקאמר דבסוכה קטנה מדליק בה את הנר, מכלל דבתוך החג דשרגא בר ממטללתא. בנר דלוק קאמר.

אסיקנא דאם ירדו גשמים ויוו אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור משיעלה עמוד השחר – לאפוקי אם ניעור קודם עמוד השחר או אם עלה עמוד השחר קודם שיעור, דאין מטריחין אותו ואין מעוררין אותו. וכן נמי אם היה אוכל וירדו גשמים ופסקו הגשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. משתסוח המקפה של גריסין, פירוש לקולא קאמר, דמקפה של גריסין מתקלקלת מהר במעט מים. ואמרינן בירושלמי (לבסוף) [לא סוף דבר משתסרח אלא כדי שתסרח, ולא סוף דבר של גריסין אלא אפילו של כל דבר.

מאני מיכלא כגון קערות אחר שנשתמשו בהם אין לו לשהותם בסוכה אלא יניחם בחוץ לסוכה מתוך מיאוסן ושאין לו עוד צורך בהן מאני משתיא כגון כוסות וכלי זכוכית אין צריך להוציאם שהרי דרכו של אדם לשתות אף שלא בשעת אכילה ואין כאן מיאוס בהנחתם בסוכה ומ״מ הכד או הכלי שבו שואבים המים והם הקרויים כאן חצבא ושחיל חוץ לסוכה וקצת רבני צרפת פירשו מאני מיכלא כגון עריבות וקדרות שאין זה כעין תדורו שהרי אין דרך להעמידם במקום אכילתו אלא בבית מיוחד לאפות ולבשל אבל קערות ושפודים ושאר כלים הדקים אין צריך להוציאם ואף לפירוש ראשון אומר אני שאין צריך להוציאם עד שיגמור סעודתו שהוא צריך לישן ולטייל ולשנן וכל כלי מאכל מאוסים שם מתוך זוהמתם:

המנורה אם בסוכה גדולה היא בסוכה ואם קטנה חוץ לסוכה וי״מ נר של חרס הנקרא קורושו״ל ואין נראה לי שזה ודאי מקומו מועט ואף בקטנה בסוכה ומנורה זו יש אומרים שבקטנה אף כשהיא דולקת לצורך אכילה ובשעת סעודה דוקא חוץ לסוכה ומפני שמתירא שלא להתאחז בעצי הסוכה וי״מ שכל שהוא דולק לסעודה ודאי בסוכה ולא נאמר חוץ לסוכה אלא אחר סעודה ושכבתה ונראה כפירוש ראשון ממה שאמרו בפרק לולב וערבה אין לו מקום להוריד כליו האיך יעשה שלא יהא כעובר על בל תוסיף ותירץ בגדולה מעייל בה מאני מיכלא בקטנה מדליק בה את הנר אלמא אף בהדלקה נפסלה בכך וי״מ קטנה ששיעורה מצומצם והמנורה ממעטת בו:

בתלמוד המערב אמרו כשם שמפנין לגשמים כך מפנין מפני השרב או מפני היתושים וכן מפנין לנשירת העלין וההוצים מצד רוח כל שנופלים מהם כל כך שהתבשיל מתלכלך בהם בכדי שאדם מואס בו וזה שאמרו משתסרח המקפה לא סוף דבר שתסרח אלא בכדי שתסרח ר״ל שנפלו מים לתוכה שאילו נפלו לתוך הקערה היה התבשיל נפסד וכן פירשוה בתלמוד המערב ונוסח דבריהם לא סוף דבר שתסרח אלא בכדי שתסרח לא סוף דבר של גריסין אלא אף של כל דבר:

ירד מן הסוכה לסבה מן הסבות שהזכרנו והיה אוכל [בבית] ועברה אותה סבה קודם שיגמור סעודתו אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו וכן אם ירד לו וישן לו בבית ועברה הסבה אין מטריחין אותו לעלות כל אותה הלילה עד שיאור היום ואף לכשיאור אין מעירין אותו אלא לכשיעור אחר שיעלה עמוד השחר חוזר ומעלה לסוכה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

מאני משתיא – כוסות.

במטללתא – יעמדו, שאינם מאוסים.

מיכלא – קערות לאחר שאכלו יוציאם חוץ לסוכה, שהם מאוסים.

חצבא – כד של חרס.

ושחיל – דלי של עץ.

שרגא – פירש רבינו שלמה נר של חרס שקורין קרודול. והר״ם פירש מנורה.

סוכה קטנה – של שיעור מצומצם דהיינו שבעה, לא יניחנו בתוכה.

אמר רבא מאני משתיי׳ במטללתא – פירוש רשאי לנותנן שם דהכי אורחא לפעמים בביתו מאני מיכלא בר ממטללתא כלומר אינו רשאי ליתנם בבית שהוא אוכל וכענין תשבו כעין תדורו וזו סברת הרי״ף ז״ל שכתב לענין פסול סוכה בי״ט האחרון דפסיל לה במאני דמיכלא דמעייל לגוה משמע דבתוך החג מעכבין בידו מלהניחם שם ויש שפירשו מאני משתייא מצוה ליתנם בסוכה אבל מאני מיכלא אינו חייב להניחם בסוכ׳ שאין דרך להניח׳ בבית שהוא אוכל אעפ״כ אם רצה להניח שם הרשו׳ בידו.

שרגא אמרי לה כו׳ – ולא פליגי כאן בסוכה גדולה כאן בסוכה קטנה בר ממטללתא דקא ממעטא ודאי בתשמישתא שצריך האדם להתרחק מהם ואסור להניחם שם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לענין דירה בסוכה אמר רבא: מאני משתיא [כלי שתיה] כגון כוסות, שהם כרגיל נקיות — מכניסים במטללתא [בסוכה] עצמה. מאני מיכלא [כלי אוכל] לאחר שאכלו בהם — צריך להוציאם בר ממטללתא [מחוץ לסוכה]. אולם חצבא ושחיל [כד חרס וכד עץ] העשויים לשאיבת מים ואינם נאים — בר ממטללתא [מחוץ לסוכה]. ושרגא [ונר] — במטללתא [בתוך הסוכה], ואמרי לה [ויש אומרים]: בר ממטללתא [מחוץ לסוכה]. ומעירים: ולא פליגי [ואין חלוקות] הלשונות; אלא הא [זו] שאמרנו בתוך הסוכה, מדובר בסוכה גדולה שאין הנר וריחו מפריעים, הא [זו] שאמרנו שמקום הנר הוא מחוץ לסוכה, מדובר בסוכה קטנה, שראוי שיהא הנר מבחוץ כדי שלא יסריחנה.

With regard to residence in the sukka, Rava said: Drinking vessels such as cups, which are usually clean, remain in the sukka. Eating vessels are taken out of the sukka after use. An earthenware jug and a wicker basket [shaḥil] that are used for drawing water are taken outside the sukka. And a lamp remains inside the sukka, and some say it is taken outside the sukka. The Gemara comments: And they do not disagree. Rather, this opinion, that a lamp remains inside the sukka, is referring to a large sukka, where the lamp and its odor do not disturb those residing in the sukka. And that opinion, that the lamp is taken outside the sukka, is referring to a small sukka, where the lamp’s odor is offensive.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) יָרְדוּ גְּשָׁמִים.: תָּנָא ^גמִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין.

§ The mishna stated: If rain fell, it is permitted to leave the sukka from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. It was taught in the Tosefta: The measure is from when a congealed dish of pounded grain, a dish ruined by even slight rainfall, will spoil.

ג. ג רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳
טור אורח חיים תרל״ט:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ה׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳

טור אורח חיים תרל״ט:ה׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ה׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקפה של גריסין – ממהרת לקלקל בגשמים מעט.

ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות את הכלים^א משתסרח המקפה. משל למה הדבר דומה לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו [רבו]⁠^ב קיתון על פניו.

א. כגירסת כי״מ, לפנינו ליתא את הכלים. [אבל אולי אינה גירסא אלא פירוש וכ״פ כמה ראשונים, לא כרש״י שפירש לפנות ולירד].

ב. כך בדפוס פראג וליתא בכתה״י.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירדו גשמים תאנא משתסרח המקפה של גריצין – פירוש: מפני שהיא קלה ליפגם.

של גריסין – שממהרת להתקלקל במטר מועט.

צוואתא – קסמין של סוכה היו נושרין על המאכל.

משתסרח – ומפני הקסמין אינו מתקלקל האוכל.

תנא משתסרח המקפה של גריסין – פירוש שממהרת ליפגם יותר וקולא היא והיכא דנשבא זיקא ומייתי צבוותא ואנינא דעתיה בהו מצי נפיק מהתם כדתי׳ בעובדא דרב יוסף וטעמא משום תשבו כעין תדורו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שאם ירדו גשמים בסוכה עד כדי שתסרח המקפה — מותר לצאת ממנה. תנא [שנה החכם] בתוספתא: משתסרח המקפא של גריסין, ובה משערים.

§ The mishna stated: If rain fell, it is permitted to leave the sukka from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. It was taught in the Tosefta: The measure is from when a congealed dish of pounded grain, a dish ruined by even slight rainfall, will spoil.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אַבָּיֵי הֲוָה קָא יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף בִּמְטַלַּלְתָּא נְשַׁב זִיקָא וְקָא מַיְיתֵי צִיבְוָתָא אֲמַר לְהוּ רַב יוֹסֵף פַּנּוּ לִי מָאנַי מֵהָכָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא תְּנַן מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה אֲמַר לֵיהּ לְדִידִי כֵּיוָן דַּאֲנִינָא דַּעְתַּאי כְּמִי שֶׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה דָּמֵי לִי.

Abaye was sitting before Rav Yosef in the sukka. The wind blew and brought with it splinters from the roofing, and they fell onto the food. Rav Yosef said to him: Vacate my vessels from here, and I will eat in the house. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna that one remains in the sukka until the congealed dish will spoil? That is not yet the case. He said to him: For me, since I am delicate, this situation is as if the congealed dish will spoil.

רי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ציבותא – קסמין של סכך היה משיר על המאכל.

רב יוסף מאניני דעת הוה דתניא בפ׳ ערבי פסחים (פסחים קיג:) שלשה חייהן אינן חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול שום דבר מיאוס ואמר רב יוסף כולהו איתנהו בי.

אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשב^א זיקא וקא מייתי צבוותא וקא מלי למאניה, אמר רב יוסף פנו לי מאניי מהכא, א״ל אביי והאנן משתסרח המקפה תנן, א״ל לדידי כיון דאנינא דעתי כמו שתסרח המקפה דמיין.

א. בכת״י נשא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשא זיקא וקא מייתא צבואתא – פירוש: מביא קשין של עץ ומשליך עליהן.

אמר ליה רב יוסף פנו לי מאנאי מהכא אמר ליה אביי והא אנן משתסרח המקפה תנן אמר ליה לדידי כיון דאיכא לי אנינות דעתא כמי שתסרח המקפה דמי לי – דרב יוסף איצטניס הוה.

דאנינא דעתאי – שאני איסתניס ולא אוכל דבר מאוס. וזה הביא הרי״ף. והר״ם השמיטה, ואולי כלל זה בכלל מצטער.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: אביי הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] רב יוסף במטללתא [בסוכה], נשב זיקא וקא מייתי ציבותא [נשבה הרוח והביאה קיסמים דקים] מן הסכך ונשרו על המאכל, אמר להו [להם] רב יוסף: פנו לי את מאני מהכא [כלי מכאן], שאינני יכול לאכול כאן, אלא אצא ואוכל בביתי. אמר ליה [לו] אביי: והא תנן [והרי שנינו במשנתנו]: משתסרח המקפה, ובודאי לא הגיעו הדברים עד כדי כך! אמר ליה [לו]: לדידי [לי], כיון דאנינא דעתאי [שאנינה, מפונקת, דעתי] — כמי [כאילו] שתסרח המקפה דמי [נחשב] לי אפילו בלכלוך מעט, ולכן אינני צריך לשבת שם.

Abaye was sitting before Rav Yosef in the sukka. The wind blew and brought with it splinters from the roofing, and they fell onto the food. Rav Yosef said to him: Vacate my vessels from here, and I will eat in the house. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna that one remains in the sukka until the congealed dish will spoil? That is not yet the case. He said to him: For me, since I am delicate, this situation is as if the congealed dish will spoil.

רי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^דהָיָה אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְיָרַד אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַד שֶׁיִּגְמוֹר סְעוּדָּתוֹ ההָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַסּוּכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְיָרַד אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַד שֶׁיֵּאוֹר.

The Sages taught: If one was eating in the sukka, and rain fell, and he descended from the sukka on the roof to eat in his house, one does not burden him to ascend back to the sukka once the rain ceases until after he finishes his meal. Similarly, if one was sleeping under the roofing of the sukka, and rain fell, and he descended to sleep in the house, one does not burden him to ascend back to the sukka once the rain ceases; rather, he may sleep in the house until it becomes light.

ד. ד רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳
טור אורח חיים תרל״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ו׳
ה רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳
טור אורח חיים תרל״ט:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ז׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבעל המאורהמאורותרמב״ן מלחמות ה׳רא״הר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳

טור אורח חיים תרל״ט:ו׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ו׳

ה רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳

טור אורח חיים תרל״ט:ז׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ז׳

תנו רבנן: היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור ויעלה עמוד השחר.

ירושלמי: לא סוף דבר שתסרח מקפת גריסין אלא אפילו מקפת כל דבר. תני כשם שמפנים מפני הגשמים כך מפנים מפני השרב ומפני היתושין. רבן גמליאל ור׳ אליעזר היו נכנסין ויוצאין כל הלילה. חד מתלמידיהון דר׳ מנא הורי לחד מן קרובוהי דנשיא יצא אין מטריחין אותו לחזור ולא שמע הא דרבן גמליאל ור׳ אליעזר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וירדו גשמים – וירד מן הסוכה לגמור סעודתו בבית וכשישב לו פסקו גשמים אין מטריחין אותו להפסיק ולעלות עד שיגמור.

ת״ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים [וירד] אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיאיר^א.

[סימן תלה]

(סוכה מ״ו.) העושה לולב לעצמו אומר שהחיינו, נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב. ושאינו עושה לולב מברך שניהם כאחת^ב. ואעפ״י שבירך [ב]⁠ראשון יברך כל שבעה.

א. כך בכתה״י. וכ״ה גירסת ר״ח [שיאור ויעלה עמוד השחר] וריצ״ג סה״ל סוכה [שיאיר משיעלה עה״ש]. ולא הזכיר רבינו דבעינן נמי שיעור, וכ״ה בראבי״ה סי׳ תרמג: עד שיעלה עמוד השחר. וכ״ה ביראים סי׳ תכא וברוקח סי׳ ריט. וכ״ה ברמב״ם פ״ו ה״י. ועי׳ לרבינו מנוח שכתב שממה שלא הזכיר הרמב״ם דבעינן נמי יעור משמע דמטריחין אותו עד שיעור משנתו, שהכל תלוי ב׳יאור׳. ולפי״ז גם דעת רבינו כן וכן ראבי״ה והיראים והרוקח. [ולשיטה זו גרסינן בגמרא כט ע״א תרתי אלא אימא עד שיאור משיעלה עה״ש. וכגירסת הריטב״א ודעימיה עי״ש]. אבל יש ראשונים דגרסי שיאיר ואעפ״כ ס״ל דבעינן גם שיעור ומפרשי דהברייתא לא נחתא לזה דפשיטא היא דלא גרע מאמצע סעודתו. עי׳ בעה״מ וריטב״א. וא״כ לכאו׳ לא ס״ל כדיוקו של רבינו מנוח. או נימא דכל דבריהם רק בפירוש הברייתא אבל הרמב״ם [וכן רבינו] הוה להו לפרושי. [בדפוס ׳שיעיר׳ וטס״ה דיעיר בלי יאיר לא שמענו. [הלשון שיאיר במקום שיאור גם בריצ״ג סה״ל סוכה].

ב. והרא״ש כתב דהאידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשייה אלא בשעת נטילה. הו״ד בב״י סי׳ תר נא וכ״ד הטור שם וכ״פ בשו״ע שם ס״ו.

{רי״ף סוכה יג:}

{שמעתא דהיה ישן בסוכה וירדו גשמים}

והא דתניא: היה ישן בסוכה וירדו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור משיעלה עמוד השחר – מצאתי כתוב בהלכות, עד שיאור, באל״ף.

ואנן ל״ג אלא, עד שיעור, בעי״ן. ונקיטין מינה שאם ניעור בעוד לילה אין מטריחין אותו לעלות עד שיעלה עמוד השחר. ואצ״ל אם עלה עמוד השחר ועדיין לא ניעור שאין מעוררין אותו עד שיגמור שינתו. והא לא איבעיא לן, מידי דהוה אאוכל בסוכה וירדו גשמים וירד, שאין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{רי״ף סוכה יג:}

{שמעתא דהיה ישן בסוכה וירדו גשמים}

ועוד והא דתניא, היה ישן בסוכה וירדו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור משיעלה עמוד השחר, מצאתי כתוב בהלכות, עד שיאור, באל״ף, ואנן לא גרסי׳ אלא, עד שיעור, בעי״ן.

אמר הכותב: אבל כל הגאונים ז״ל גורסים, שיאור, באל״ף. וכן כתוב בהלכות ראשונות לרב שמעון קיארא, ובפירושו של ר״ח ובהלכות רב יצחק בן גיאת ז״ל.

תנו רבנן היה אוכל וירדו גשמים – ויצא מן הסוכה אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו.

היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור. איבעיא להו עד שיאור או עד שיעור. תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד השחר תרתי – פירוש: תרתי דסתרן אהדדי דכשיעלה עמוד השחר אכתי אינו אור, אי נמי תרתי דלא צריכן דחדא מילתא נינהו.

אין מטריחין אותו – להפסיק סעודתו ולעלות עד שיגמור.

עד שיאור – דהיינו עד שיעלה עמוד השחר.

ת״ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות ומינה שאם {לא} היה אוכל עדיין וראה גשמים באין ושמים מתקדרין בעבים שאוכל חוץ לסוכ׳ ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל סעודתו.

היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור איבעיא להו עד שיאור או עד שיעור – פירוש ואפילו בתוך הלילה שלא גמר שינתו ת״ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר ואתמהינן תרתי פירוש דאי חד שיעורא נינהו למה לי למתנינהו בחד מינייהו סגי ואי לאו חד שיעורא נינהו כ״ש דקשיא דהוה תרתי דסתרי אהדדי. וגירסת הרב בעל המאור אימא עד שיעור משיעלה עמוד השחר אבל בספרים שלנו גרסי עד שיאור וכן היא בפי׳ ר״ח ובספרי הגאונים ז״ל כלומר עד שיאור משיעלה עמוד השחר שמתחיל האור שלא תאמר היינו כאור היום אח״כ וקודם עלות השחר אף על פי שניעור אין מטריחין אותו לעלות וה״ה שאם לא נעור אין מטריחין אותו אף משיעלה עמוד השחר עד שיגמור שינתו דלא גרע מסעודה דאמרי בה עד שיגמור סעודתו וכן דעת מורי נר״ו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד מן הסוכה ואכל בביתו — אין אנו מטריחין אותו לעלות חזרה לסוכה מיד כשפסקו הגשמים, עד שיגמור סעודתו. וכן אם היה ישן בסוכה תחת הסוכה (הסכך) וירדו גשמים וירד לישון בביתו — אין מטריחין אותו לעלות חזרה לסוכה כדי לסיים את שנתו, עד שיאור.

The Sages taught: If one was eating in the sukka, and rain fell, and he descended from the sukka on the roof to eat in his house, one does not burden him to ascend back to the sukka once the rain ceases until after he finishes his meal. Similarly, if one was sleeping under the roofing of the sukka, and rain fell, and he descended to sleep in the house, one does not burden him to ascend back to the sukka once the rain ceases; rather, he may sleep in the house until it becomes light.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבעל המאורהמאורותרמב״ן מלחמות ה׳רא״הר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ עַד שֶׁיֵּעוֹר אוֹ עַד שֶׁיֵּאוֹר ת״שתָּא שְׁמַע עַד שֶׁיֵּאוֹר וְיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר תַּרְתֵּי אֶלָּא אֵימָא ^ועַד שֶׁיֵּעוֹר וְיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.:

A dilemma was raised before the Sages: Is the correct reading of the baraita: Until one awakens [sheyeor], spelled with an ayin, and once he awakens he returns to the sukka even in the middle of the night? Or is the correct reading: Until it becomes light [sheyeor], spelled with an alef, and he need not return to the sukka until morning? Come and hear a proof that will resolve the matter from a related baraita: One need not return to the sukka until it becomes light [sheyeor], spelled with an alef, and dawn arrives. The Gemara asks: Why did the baraita repeat the arrival of light two times (Ritva)? Rather, say instead: Until he awakens [sheyeor], spelled with an ayin, and the dawn arrives. Both of the readings are accurate, as until one awakens and it becomes light he may remain in the house.

ו. ו רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳
טור אורח חיים תרל״ט:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ז׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳

טור אורח חיים תרל״ט:ז׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ז׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו עד שיאור – עד שיעלה עמוד השחר.

או עד שיעור – משינתו הא אם הקיץ אפילו היה בחצי הלילה יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה.

תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד השחר – ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה דאל״כ מאי ויעלה עמוד השחר.

תרתי – בתמיה שני דברים אלו הן סותרים זה את זה שיאור משמע שהאיר לו המזרח ועלה עמוד השחר משמע קודם לכן.

אלא – על כרחך שיעור קתני וה״ק עד שיעור משיעלה עמוד השחר לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה דאין מטריחין ואם עלה השחר ולא ניער אין מקיצין אותו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אימא עד שיאור משיעלה עמוד השחר – ונראה דהיה ישן משיאור ועדיין לא ניעור שאין מטריחין אותו לעלות עד שיעור דיגמור סעודתו דמי.

משלו משל וכו׳ מי שפך למי. תא שמע דתניא שפך לו רבו קיתון על פניו – כלומר אי אפשי בשימושך שאינו משמשו כראוי.

או עד שיעור – משנתו הא אם הקיץ בחצי הלילה יקום ויעלה ויישן בסוכה.

עד שיעור ויעלה עמוד השחר – פירש רבנו שלמה, ועל כרחך עד שיעור הוא דתניא בה דאם כן מאי ויעלה עמוד השחר.

תרתי – בתמיהא, דברים אלו סותרים זה את זה.

עד שיעור משיעלה עמוד השחר – אבל אם נעור קודם שיעלה עמוד השחר אין מטריחין אותו לעלות, וכן אם עלה עמוד השחר וישן עדיין אין מקיצין אותו לעלות. ולשון הר״ם פרק ו׳ אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. והרי״ף גריס עד שיאור משיעלה עמוד השחר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים כיצד היתה הגירסה המדוייקת בברייתא זו, האם שנינו ״עד שיעור״ ב״ע״, כלומר: עד שיתעורר משנתו ואפילו היה זה באמצע הלילה, או עד שיאור (יאיר) היום שלמחרת בעלות השחר? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר, ממה ששנינו במקום אחר: עד שיאור ויעלה עמוד השחר. ויש לתמוה על הלשון: תרתי [שנים]?! כלומר: לכאורה הם שני מושגים סותרים, שהרי לשון ״יאור״ מורה על שהאיר המזרח ואילו ״יעלה עמוד השחר״ משמע קודם לכן! אלא אימא [אמור] שכך יש לתקן: עד שיעור [יתעורר] ויעלה עמוד השחר. ואם כן שתי הגירסות נכונות, כלומר: אין מעוררים אותו בתוך שנתו כדי שיחזור לישון בסוכה גם אם כבר עלה עמוד השחר, וגם אם מתעורר מעצמו באמצע הלילה אינו מחוייב לחזור לישון בסוכה עד שיעלה עמוד השחר.

A dilemma was raised before the Sages: Is the correct reading of the baraita: Until one awakens [sheyeor], spelled with an ayin, and once he awakens he returns to the sukka even in the middle of the night? Or is the correct reading: Until it becomes light [sheyeor], spelled with an alef, and he need not return to the sukka until morning? Come and hear a proof that will resolve the matter from a related baraita: One need not return to the sukka until it becomes light [sheyeor], spelled with an alef, and dawn arrives. The Gemara asks: Why did the baraita repeat the arrival of light two times (Ritva)? Rather, say instead: Until he awakens [sheyeor], spelled with an ayin, and the dawn arrives. Both of the readings are accurate, as until one awakens and it becomes light he may remain in the house.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה.: אִיבַּעְיָא לְהוּ מִי שָׁפַךְ לְמִי ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא ^זשָׁפַךְ לוֹ רַבּוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו וְאָמַר לוֹ אִי אֶפְשִׁי בְּשִׁמּוּשֶׁךָ.

§ The mishna continues: The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug of water in his face. A dilemma was raised before the Sages: Who poured the water in whose face? Come and hear a proof, as it is taught explicitly in a baraita: His master poured a jug of water on his face and said to him: I do not want your service.

ז. ז רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳
טור אורח חיים תרל״ט:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ז׳

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳

טור אורח חיים תרל״ט:ז׳

שולחן ערוך אורח חיים תרל״ט:ז׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קתון

קתון – ^א(יומא מג:) והיות מן קיתון של זהב (סוכה כט.) ושפך הקיתון על פניו (סנהדרין נב) למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחילה דומה לקיתון של זהב וכו׳ (א״ב פי׳ בל׳ יוני מין צלוחית וכוס).

א. [בעכער.]

מי שפך למי – עבד לרבו והכי קאמר משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו עובדו כהוגן כך בידוע שאין ישראל עובדין כשורה או דלמא הכי קאמר ושפך לו רבו קיתון על פניו לומר צא מלפני דאי אפשי בשמושך וירידת גשמים היא שפיכת קיתון ומכל מקום סימן קללה הוא ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת הסוכה או ירידת גשמים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שפך למי – כלומר שפיכת הקיתון מאי היא, או ישיבת הסוכה או ירידת הגשמים, שאם רבו שפך לו הקיתון הרי הוא עובדו כראוי, ועם כל זה שפך לו רבו הקיתון שאין רצונו שישמשנו ואפילו שימוש נאה. כך הסוכה נעשית לשמה וצריך שיפשפשו במעשיהם. או העבד שפך הקיתון, שלא שימשו שימוש נאה, כך זו המצוה לא עשו לשמה, ומפני שקילקלו במצוה זו ארע להם כך.

אי אפשי – וצריך שיפשפשו במעשיהם.

מי שפך למי כו׳ – ק״ל דהא לפום לישנא דרישא משמ׳ להדיא דהרב שופך לעבד וי״ל דדלמא ה״ק מותר לפנות מן הדין מיהו העושה כן דומה לעבד שמשמש לרבו וכיון שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים שופך לו מיד קיתון לו׳ איני רוצה לשמשך ואלו כן היה ראוי שלא יפנה מיד משתסרח המקפה אבל למאי דמסקי שהרב שופך לעבד אין לו להמתין מלפנות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו מי שפך כו׳. פרש״י מבעיא ליה שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת סוכה או ירידת גשמים עכ״ל ואין זה נראה שיהא שפיכת קיתון משל לישיבת סוכה ולולי פירושו דגם לפום מאי דבעי למימר דעבד לרבו הוה שפיכת קיתון ירידת גשמים דגם שמן השמים הגשמים באים מ״מ ע״י חטא האדם באה קללה זו בחג דה״נ בשפך העבד קיתון אינו של עבד אלא של רבו ודו״ק:

ב שנינו במשנה: משל למה הדבר דומה, לעבד המוזג לרבו כוס ושפך לו קיתון על פניו. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים ביחס לפירושו של משל זה: מי שפך למי? לפי שלשון המשנה משתמעת לשני צדדים. ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] דתניא [ממה ששנינו בברייתא] בהרחבה: שפך לו רבו קיתון על פניו, ואמר לו: אי אפשי [אינני רוצה] בשמושך שאתה משמש אותי.

§ The mishna continues: The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug of water in his face. A dilemma was raised before the Sages: Who poured the water in whose face? Come and hear a proof, as it is taught explicitly in a baraita: His master poured a jug of water on his face and said to him: I do not want your service.

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה סִימָן רַע לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַעֲבָדָיו וְהִנִּיחַ פָּנָס לִפְנֵיהֶם כָּעַס עֲלֵיהֶם וְאָמַר לְעַבְדּוֹ טוֹל פָּנָס מִפְּנֵיהֶם וְהוֹשִׁיבֵם בַּחוֹשֶׁךְ.

Apropos the fact that rain on Sukkot is an indication of divine rebuke, the Gemara cites several related topics. The Sages taught: When the sun is eclipsed it is a bad omen for the entire world. The Gemara tells a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who prepared a feast for his servants and placed a lantern [panas] before them to illuminate the hall. He became angry at them and said to his servant: Take the lantern from before them and seat them in darkness.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פנס

פנס – ^א(סוכה כט.) אמר לעבדו טול פנס מפניהן והושיבן בחשך פנס שיש בו בית קבול שמן פי׳ שנותנין בי הנר מפני הרוח שלא תכבה (א״ב פי׳ בלשון יוני עששית ובית נר דולק).

א. [לאמפע.]

בזמן שהחמה לוקה כו׳ – משום דאיירי הכא בסימני קללה נקט לה.

והניח פנס – לנטירנ״א.

והושיבם בחשך – כך כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן בזמן שמאורות לוקין סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה לעבדיו והניח בפניהם פנס – פירוש: לינטירנא. כעס עליהם אמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבן בחושך.

פנס – לנטרנא בלעז. ומשום דאיירי הכא בסימני קללה נקטה.

מלומדים – שהשם נפרע מהם מעט מעט, לפיכך יש להם לדאוג יותר משאר האומות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בזמן שהחמה כו׳ מלה״ד למלך ב״ו שעשה סעודה לעבדיו כו׳. זהו המשל בעצמו שאמרו בפ׳ אד״מ אדם נברא בע״ש מפני מה כו׳ כדי שיכנס לסעודה משל למלך ב״ו שבנה פלטרין והתקין סעודה ואח״כ הכניס אורחים כו׳ ואמר בכעס כו׳ טול פנס והושיבם בחושך כו׳ כדאמרי׳ פ׳ יוה״כ אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאין רואה ואוכל ומכאן לסומין שאינן שבעין כו׳:

כיון שהוזכר כאן ענין גשמים בחג שהם כסימן נזיפה משמים, מביאים כמה עניינים דומים; תנו רבנן [שנו חכמים]: בזמן שהחמה לוקה — סימן רע הוא לכל העולם כולו, משל למה הדבר דומה — למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו: טול פנס מלפניהם והושיבם בחושך: כך ליקוי חמה (״פנסו״ של העולם) הוא כסימן נזיפה לעולם.

Apropos the fact that rain on Sukkot is an indication of divine rebuke, the Gemara cites several related topics. The Sages taught: When the sun is eclipsed it is a bad omen for the entire world. The Gemara tells a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who prepared a feast for his servants and placed a lantern [panas] before them to illuminate the hall. He became angry at them and said to his servant: Take the lantern from before them and seat them in darkness.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) תַּנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל זְמַן שֶׁמְּאוֹרוֹת לוֹקִין סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁמְּלוּמָּדִין בְּמַכּוֹתֵיהֶן מָשָׁל לְסוֹפֵר שֶׁבָּא לְבֵית הַסֵּפֶר וּרְצוּעָה בְּיָדוֹ מִי דּוֹאֵג מִי שֶׁרָגִיל לִלְקוֹת בְּכׇל יוֹם וָיוֹם הוּא דּוֹאֵג.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: When the heavenly lights, i.e., the sun and the moon, are eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people, which is a euphemism for the Jewish people, because they are experienced in their beatings. Based on past experience, they assume that any calamity that afflicts the world is directed at them. The Gemara suggests a parable: This is similar to a teacher who comes to the school with a strap in his hand. Who worries? The child who is accustomed to be beaten each and every day is the one who worries.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פיסקא לעבד שבא למזוג כוס ושפך הקיתון בפניו. תנא אמר לו אי איפשי בשימושך.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני שמלומדים במכותיהם – כל מיני פורעניות הבאין בעולם יש להם לישראל לדאוג ולומר לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות מפני שהן רגילין ללקות יותר מכולם.

משל לסופר – מלמד תינוקות.

ורצועה בידו – להכות.

מי דואג – אי זה מהן ירא שרגיל ללקות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא היה ר׳ מאיר אומר בזמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאי ישראל וכו׳.

סליק פרק הישן

לסופר – מלמד תינוקות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל זמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם כו׳. מאורות בלשון רבים היינו ירח וכוכבים כפרש״י לקמן אבל בחמה לוקה סימן רע לאומות העולם כדלקמן:

משל לסופר כו׳ מי שרגיל ללקות בכל יום דואג כו׳ ור״ל דהיינו אותו שיש בידו לב ללמוד ולא למד אבל מי שאין בידו ללמוד אין משגיחים בו להלקותו אם אינו לומד כך ישראל יש בידם התורה ללמוד ממנה ואם אינן לומדין יש להם לדאוג ביותר:

תניא [שנויה ברייתא]; ר׳ מאיר אומר: כל זמן שמאורות (השמש והירח) לוקין — הרי זה סימן רע לשונאיהם של ישראל (כלומר: לישראל, בלשון סגי נהור), מפני שמלומדין במכותיהן. שכיון שרגילים ישראל ללקות ולסבול הרבה יסורים, מן הסתם כל מכה הבאה על העולם, כדי להלקות בה את ישראל היא באה. משל הדבר לסופר (למלמד תינוקות) שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי מן הילדים דואג — מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: When the heavenly lights, i.e., the sun and the moon, are eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people, which is a euphemism for the Jewish people, because they are experienced in their beatings. Based on past experience, they assume that any calamity that afflicts the world is directed at them. The Gemara suggests a parable: This is similar to a teacher who comes to the school with a strap in his hand. Who worries? The child who is accustomed to be beaten each and every day is the one who worries.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) תָּנוּ רַבָּנַן בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה סִימָן רַע לַגּוֹיִם¹ לְבָנָה לוֹקָה סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה וְגוֹיִם² לַחַמָּה לוֹקָה בַּמִּזְרָח סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח בַּמַּעֲרָב סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ סִימָן רַע לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

The Sages taught in another baraita: When the sun is eclipsed, it is a bad omen for the other nations. When the moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people. This is due to the fact that the Jewish people calculate their calendar primarily based on the moon, and the other nations calculate based on the sun. When the sun is eclipsed in the east, it is a bad omen for the residents of the lands of the east. When it is eclipsed in the west, it is a bad omen for the residents of the lands of the west. When it is eclipsed in the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובדי כוכבים".

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ועובדי כוכבים".

ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בזמן שמאורות לוקין סימן רע לאומות, משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה. בזמן שהחמה לוקה סימן רע לאומות – שהאומות מונין לחמה. לבנה לוקה סימן רע לשונאי ישראל – שישראל מונין ללבנה. לקו במזרח סימן רע לבני מזרח. במערב לבני מערב. באמצע לכל העולם. לקה כמין דם חרב בא לעולם. כמין שק רעב בא לעולם. לקה בכניסתו פורענות שוהא לבוא, ביציאתו פורענות ממהרת לבוא, ויש אומר חילוף. ובזמן שעושין רצון מקום אין מתיראין מכל אילו, שנאמר: ומאותות השמים אל תחתו וגו׳ גוים יחתו ולא ישראל יחתו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לוקה במזרח – בבקר כשהחמה במזרח.

באמצע הרקיע – בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני שישראל מונין ללבנה ואו״ה לחמה כו׳. ובמדרשות נתנו לזה הרבה דמיונים אקרא דהחודש הזה לכם ולא לנכרים עשו שהוא גדול מונה לגדול שהוא החמה יעקב שהוא הקטן מונה לקטן ללבנה והוא סימן טוב גדול שליט ביום ולא בלילה כך עשו שליט בעוה״ז ולא בעוה״ב קטן שולט ביום ובלילה כך יעקב שולט בעוה״ז ובעוה״ב. ואמרו אם זכיתם למלאותו אברהם כו׳ עד ט״ו דורות ואם לאו לפגמו רחבעם כו׳ עד ט״ו דורות כו׳ ע״ש:

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: בזמן שהחמה לוקה — סימן רע הוא לגויים, לבנה לוקה — סימן רע הוא לשונאיהן של ישראל (כלומר: לישראל), מפני שישראל מונין את שנתם בעיקר ללבנה, וגויים לחמה. לוקה הלבנה בצד מזרח — הרי זה סימן רע ליושבי ארצות המזרח, אם לקתה בצד מערב — הרי זה סימן רע ליושבי ארצות המערב. לקתה באמצע הרקיע — הרי זה סימן רע לכל העולם כולו.

The Sages taught in another baraita: When the sun is eclipsed, it is a bad omen for the other nations. When the moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people. This is due to the fact that the Jewish people calculate their calendar primarily based on the moon, and the other nations calculate based on the sun. When the sun is eclipsed in the east, it is a bad omen for the residents of the lands of the east. When it is eclipsed in the west, it is a bad omen for the residents of the lands of the west. When it is eclipsed in the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) פָּנָיו דּוֹמִין לְדָם חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם לְשַׂק חִיצֵּי רָעָב בָּאִין לָעוֹלָם לָזוֹ וְלָזוֹ חֶרֶב וְחִיצֵּי רָעָב בָּאִין לָעוֹלָם לָקָה בִּכְנִיסָתוֹ פּוּרְעָנוּת שׁוֹהָה לָבֹא בִּיצִיאָתוֹ מְמַהֶרֶת לָבֹא וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים חִילּוּף הַדְּבָרִים.

If, during an eclipse, the visage of the sun is red like blood, it is an omen that sword, i.e., war, is coming to the world. If the sun is black like sackcloth made of dark goat hair, it is an omen that arrows of hunger are coming to the world, because hunger darkens people’s faces. When it is similar both to this, to blood, and to that, to sackcloth, it is a sign that both sword and arrows of hunger are coming to the world. If it was eclipsed upon its entry, soon after rising, it is an omen that calamity is tarrying to come. If the sun is eclipsed upon its departure at the end of the day, it is an omen that calamity is hastening to come. And some say the matters are reversed: An eclipse in the early morning is an omen that calamity is hastening, while an eclipse in the late afternoon is an omen that calamity is tarrying.

רי״ףרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשק – עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור.

חיצי רעב – משחירין פנים.

לקה בכניסתו – בשקיעתו.

פורענות שוהה לבא – כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלות היום.

ביציאתו פורענות ממהרת לבא – כדרך שמיהר הסימן לבא.

ויש אומרים חילוף הדברים – לקה בכניסתו ערבית פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום שסמוך לשקיעתו הוא כך אין שהות לפורענות לבא ביציאתו שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשביל ד׳ דברים – פירש רבינו שלמה, לא שמעתי טעם בדברים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשק חצי רעב כו׳. פרש״י דומה לשחור חצי רעב משחירין כו׳ ע״ש והוא דחוק אלא דבשק דרך להניח תבואה כמ״ש ויפתח האחד את שקו ליתן מספוא וגו׳ ויהי הם מריקים שקיהם וגו׳ וכשנראה בחמה דומה לשק ריקן סימן לרעב:

אם בשעת הליקוי פניו של החמה דומין לדם שצבעם אדום — הרי זה סימן כי חרב (מלחמה) בא לעולם. אם דומה הליקוי לשק (העשוי משיער העז וצבעו נוטה לשחור) — סימן הוא שחיצי רעב באין לעולם, שהרעב משחיר פניהם של האנשים. דומה גם לזו לדם, וגם לזו לשק — הרי זה סימן שחרב וחיצי רעב באין לעולם יחד. לקה בכניסתו, כלומר: סמוך לעלייתו — סימן הוא לכך שהפורענות שוהה לבוא ולא תבוא מיד. לקתה החמה ביציאתו סמוך לסוף היום — סימן הוא לכך שהפורענות ממהרת לבוא. ויש אומרים חילוף הדברים. שליקוי בכניסתו מרמז שמיד באה הפורענות ולא תמתין וביציאתו הריהו מרמז כי שוהה היא לבוא.

If, during an eclipse, the visage of the sun is red like blood, it is an omen that sword, i.e., war, is coming to the world. If the sun is black like sackcloth made of dark goat hair, it is an omen that arrows of hunger are coming to the world, because hunger darkens people’s faces. When it is similar both to this, to blood, and to that, to sackcloth, it is a sign that both sword and arrows of hunger are coming to the world. If it was eclipsed upon its entry, soon after rising, it is an omen that calamity is tarrying to come. If the sun is eclipsed upon its departure at the end of the day, it is an omen that calamity is hastening to come. And some say the matters are reversed: An eclipse in the early morning is an omen that calamity is hastening, while an eclipse in the late afternoon is an omen that calamity is tarrying.

רי״ףרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְאֵין לְךָ כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ שֶׁלּוֹקָה שֶׁאֵין אֱלֹהֶיהָ לוֹקֶה עִמָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״ב:י״ב} וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִכׇּל אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו י׳:ב׳} כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה גּוֹיִם¹ יֵחַתּוּ וְאֵין יִשְׂרָאֵל יֵחַתּוּ.

The Sages said: There is no nation that is afflicted whose god is not afflicted with it, as it is stated: “And against all the gods of Egypt I will mete out judgment; I am God” (Exodus 12:12). The Gemara adds: When the Jewish people perform God’s will, they need not fear any of these omens, as it is stated: “Thus says the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of Heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed, but the Jewish people will not be dismayed, provided they do not follow the ways of the nations.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".

רי״ףרש״יהמאורותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלהיה – שרה המליץ בעדה כגון סמאל שהיה שר של עשו.

אל דרך הגוים אל תלמדו – לעשות כמעשיהם ומשתעשו רצונו מאותות השמים אל תחתו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין לך כל אומה כו׳ שאין אלהיה לוקה עמה כו׳. לפרש״י לא שייך כ״כ הכא ונראה לפרש דקאי אדלעיל דחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לפי שהם מאמינים בשמש כמ״ש וראית את השמש וגו׳ אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים וגו׳ דהיינו לאלהות שלא מנען מלטעות אחריהן כמפורש פ׳ ר״י וע״כ אם האומה לוקה גם החמה לוקה עמה שנאמר ובכל אלהי מצרים וגו׳ וע״ז אמר ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין להם לירא מאותות השמים שלא נתנו להם לאלהות אבל יש להם לירא מעונותיהם אם אין עושין רצונו של מקום והיינו ע״ד הגוים שעושין להם צבא השמים לאלהות אל תלמדו לעשות כמעשיהם כי הם יחתו שעובדים אותן ואלהיהן לוקה עמם ואין ישראל יחתו כי ה׳ הוא אלהיהם:

ועוד אמרו: ואין לך כל אומה ואומה שלוקה, שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר: ״ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות יב, יב). ומוסיפים: ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום הרי אין הם מתיראין מכל אלו, מהסימנים של ליקויי המאורות וכיוצא בהם. שנאמר: ״כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה״ (ירמיה י, ב) — גויים יחתו, ואין ישראל יחתו. ומשמעות הפסוק לפי זה היא, שאם ״אל דרך הגויים אל תלמדו״, שלא תעשו כמעשיהם — הרי ״מאותות השמים אל תחתו״, שאין לכם לחשוש מכך.

The Sages said: There is no nation that is afflicted whose god is not afflicted with it, as it is stated: “And against all the gods of Egypt I will mete out judgment; I am God” (Exodus 12:12). The Gemara adds: When the Jewish people perform God’s will, they need not fear any of these omens, as it is stated: “Thus says the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of Heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed, but the Jewish people will not be dismayed, provided they do not follow the ways of the nations.

רי״ףרש״יהמאורותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים חַמָּה לוֹקָה עַל אָב בֵּית דִּין שֶׁמֵּת וְאֵינוֹ נִסְפָּד כַּהֲלָכָה וְעַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה שֶׁצָּעֲקָה בָּעִיר וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ וְעַל מִשְׁכַּב זְכוּר וְעַל שְׁנֵי אַחִין שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָן כְּאֶחָד.

The Sages taught that on account of four matters the sun is eclipsed: On account of a president of the court who dies and is not eulogized appropriately, and the eclipse is a type of eulogy by Heaven; on account of a betrothed young woman who screamed in the city that she was being raped and there was no one to rescue her; on account of homosexuality; and on account of two brothers whose blood was spilled as one.

רי״ףרש״יהמאורותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשביל ד׳ דברים – לא שמעתי טעם בדבר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על ד׳ דברים חמה לוקה על אב״ד שמת כו׳. פרש״י לא שמעתי טעם בדבר עכ״ל ונראה במקצת מהם יש לתת טעם כי האב״ד דומה לחמה שמאיר לכל בתורה וע״כ משה שהיה אב״ד אמרו בו פניו כפני חמה:

ועל נערה מאורסה שצעקה כו׳. דהיינו שהיה ברור לכל כשמש צעקתה ולא היה מושיע לה:

תנו רבנן [שנו חכמים]: בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכאילו סופדים לו משמים, ועל נערה מאורסה שצעקה בעיר על שאנסו אותה ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד.

The Sages taught that on account of four matters the sun is eclipsed: On account of a president of the court who dies and is not eulogized appropriately, and the eclipse is a type of eulogy by Heaven; on account of a betrothed young woman who screamed in the city that she was being raped and there was no one to rescue her; on account of homosexuality; and on account of two brothers whose blood was spilled as one.

רי״ףרש״יהמאורותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וּבִשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְאוֹרוֹת לוֹקִין עַל כּוֹתְבֵי (פְלַסְתֵּר) וְעַל מְעִידֵי עֵדוּת שֶׁקֶר וְעַל מְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל קוֹצְצֵי אִילָנוֹת טוֹבוֹת.

And on account of four matters the heavenly lights are eclipsed: On account of forgers of a fraudulent document [pelaster] that is intended to discredit others; on account of testifiers of false testimony; on account of raisers of small domesticated animals in Eretz Yisrael in a settled area; and on account of choppers of good, fruit-producing trees.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פלסתר

פלסתר – ^א(ברכות לא:) במעשה דחנה ואי אתה עושה תורתך פלסתר (סוכה כט.) על כותבי פלסטר (עבודה זרה יא:) סך קירי פלסטר (בויקרא רבה זאת תהיה פ׳ ראשונה) י׳ שבירבה עלה ונשתטח לפני הקב״ה אמר לפניו רבש״ע עקרני שלמה ועשאני פלסטר (בילמדנו בריש ויקח קרח) יודעין אנו שחנון ורחום הוא שמא יתמלא רחמים על הללו ויאמרו כל באי עולם פלסטון הוא תורתו של משה (א״ב פי׳ פלסטון בל׳ יוני דבר שקר ומזויף).

א. [פאלש אונרעכט.]

מאורות – ירח וכוכבים.

כותבי פלסתר – שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה.

מגדלי בהמה דקה – מחריבין את הארץ שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם.

ועל קוצצי אילנות טובות – ואפילו הן שלהן שמשחיתין הן ונראין כבועטין בהקב״ה ובברכתו שמשפיע טובו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כותבי פלסתר – שטרות מזויפים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל ד׳ דברים מאורות לוקין כו׳. דהיינו לבנה וכוכבים כפרש״י יש לתת טעם ע״פ מ״ש ספ״ק דשבת מאן דנולד בלבנה רזוהי כסן אם גנב מצלח והשתא ד׳ דברים דחשיב כותבי פלסתר ומעידי שקר ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות אינן דברים מפורסמים ובכלל רזוהי כסן וגניבה הן וע״כ מזלו שהן הלבנה וכוכבים לוקין:

ובשביל ארבעה דברים מאורות (ירח וכוכבים) לוקין: על כותבי פלסתר (שטרות מזוייפים וכתבי מלשינות), ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל במקום ישוב, ועל קוצצי אילנות טובות היכולים לתת פרי.

And on account of four matters the heavenly lights are eclipsed: On account of forgers of a fraudulent document [pelaster] that is intended to discredit others; on account of testifiers of false testimony; on account of raisers of small domesticated animals in Eretz Yisrael in a settled area; and on account of choppers of good, fruit-producing trees.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וּבִשְׁבִיל ד׳אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָתִּים נִמְסָרִין לַמַּלְכוּת עַל מַשְׁהֵי שְׁטָרוֹת פְּרוּעִים וְעַל מַלְוֵי בְּרִבִּית

And on account of four matters the property of homeowners is delivered to the monarchy as punishment: On account of those keepers of paid promissory notes, who keep these documents instead of tearing them or returning them to the borrowers, as that would allow the lender to collect money with the note a second time; and on account of lenders with interest;

ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תני מפני ד׳ דברים בעלי בתים לוקין ונמסרין למלכות: על שמשהין בידם שטרות פרועין, ושמלוין בריבית, ושפוסקין צדקה ואינן נותנין, ושספק בידו למחות ואינו מוחה.

תנו רבנן: בשביל ד׳ דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה. ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה. ועל משכב זכור. ועל שני אחין שנשפך דמן כאחת.

ועל ד׳ דברים מאורות לוקין: על כותבי פלסטר. ועל מעידי שקר. ועל מגדלי בהמה גסה. ועל קוצצי אילנות טובים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על משהי שטרות פרועים – אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת.

ועל מלוי ברבית – שמלוין בעלי בתים לישראל ברבית וכתיב (משלי כח) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו ואמרינן בב״מ (דף ע.) כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על משהי שטרות – פירש רבנו שלמה, כדי לחזור ולגבות פעם אחרת.

מלוי ריביות – שמלוין לישראל בריבית. ואמרינן בבבא (בתרא) [מציעא] מרבה הונו בנשך ובמרבית לחונן דלים יקבצנו כגון שבור מלכא פירוש שהיה חונן בני עניים גוים.

לתמהון – שכלים מאליהם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על ד׳ דברים נכסי בעלי בתים כו׳. יש לדקדק שאמר על משהי שטרות פרועים פרש״י כדי לגבות פעם אחרת עכ״ל והא ודאי גזילה גמורה ולא היה לו לומר על משהי אלא על הגובין שטרות פרועין. וכן מלוה ברבית איסור גמור הוא.

ועוד: בשביל וכעונש על ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות: על אותם אנשים משהי שטרות פרועים (שנפרעו כבר) בבתיהם ואינם קורעים או מוסרים אותם ללווים, ועשוים להביא למכשול. ועל מלוי ברבית,

And on account of four matters the property of homeowners is delivered to the monarchy as punishment: On account of those keepers of paid promissory notes, who keep these documents instead of tearing them or returning them to the borrowers, as that would allow the lender to collect money with the note a second time; and on account of lenders with interest;

ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר׳ אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון