×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָכוֹל דָּחֲקוּ אזָבִין וּמְצוֹרָעִין וְנִכְנְסוּ לַעֲזָרָה בְּפֶסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין תַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ה׳:ב׳} וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ וְכׇל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁטְּמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין.
Rabbi Eliezer says: One might have thought that if zavim and lepers pushed their way in and entered the Temple courtyard during the sacrifice of a Paschal offering that is brought in a state of impurity, i.e., when the majority of the nation are ritually impure due to contact with a corpse, that perhaps the zavim and lepers are liable. In other words, one might have thought that since it is prohibited for zavim and lepers to enter even under such circumstances, they would be liable to receive excision from the World-to-Come [karet]. Therefore, the verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse” (Numbers 5:2). The verse indicates that at a time when those who are impure with impurity imparted by a corpse are sent out of the Temple, zavim and lepers are also sent out of the Temple and are liable to receive karet if they enter it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בפסח ראשון הבא בטומאה דנטמא רוב צבור – הא דתניא הותרו זבין ר׳ אליעזר היא. וההיא דזבין ומצור׳ משתלחין כרבנן דפליגי על דר׳ אליעזר:
1בפסח הבא בטומאה – כגון שרוב ציבור טמאים כדאמר (פסחים דף סו:) איש נדחה לפסח שני ולא ציבור וטומאת מת הותרה להם כדכתיב (במדבר ט) טמא נפש אבל לא זיבה וצרעת ורבי אליעזר דמיקל התם מיקל הכא דהשתא נמי אין טמאי מתים משתלחים חוץ למחנה שלהם דטמא מת אינו אסור אלא בעזרה בלבד ועכשיו כשהוגלל פרוכת אין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו וכדאמר בפסחים (דף סז.) ובלבד שלא יכנס למחנה שכינה דהיינו עזרה והא רבנן דאמרו אע״פ שטמאי מתים אין משתלחין זבים ומצורעים משתלחין.
1. ד״ה זה מתחיל בדפוס וילנא בסוף דף צ״ה.
ר׳ אליעזר אומר: יכול יהא הדין, שאם דחקו (נדחקו בכח) הזבין והמצורעין, ונכנסו לעזרה שבמקדש, בקרבן פסח הבא בטומאה (שהיו רוב העם טמאים למת), אף שלכתחילה אסור להם להיכנס לשם, יכול יהו חייבין משום טומאה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש״ (במדבר ה, ב), שהקיש הכתוב טמא מת לטמא הצרעת והזיבה ללמדנו: בשעה שטמאי מתים משתלחין מן המחנה — אף הזבין והמצורעין משתלחין, וחייבים כרת על שהייתם שם.
Rabbi Eliezer says: One might have thought that if zavim and lepers pushed their way in and entered the Temple courtyard during the sacrifice of a Paschal offering that is brought in a state of impurity, i.e., when the majority of the nation are ritually impure due to contact with a corpse, that perhaps the zavim and lepers are liable. In other words, one might have thought that since it is prohibited for zavim and lepers to enter even under such circumstances, they would be liable to receive excision from the World-to-Come [karet]. Therefore, the verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse” (Numbers 5:2). The verse indicates that at a time when those who are impure with impurity imparted by a corpse are sent out of the Temple, zavim and lepers are also sent out of the Temple and are liable to receive karet if they enter it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֵין טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין אֵין זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין.:

But when those who are impure with impurity imparted by a corpse are not sent out of the Temple, zavim and lepers are also not sent out, i.e., they are not liable to receive karet if they enter the Temple. The baraita that teaches that once the curtain surrounding the Tabernacle courtyard was rolled up it was permitted for zavim and lepers to enter the place where it had stood, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. The reason is that once the curtain was rolled up it was permitted for those who were impure with impurity imparted by a corpse to enter; it was prohibited for them to enter only the Temple courtyard, and this had been dismantled. According to Rabbi Eliezer, it was permitted even for zavim and lepers to then enter the camp. The baraita that rules that even when the Tabernacle was dismantled zavim and lepers were sent outside the camp, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין טמאי מתים משתלחים – כגון עכשיו שהוגללו הפרוכת דאין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה כדאמרינן בסוטה פרק היה נוטל (סוטה כ:) ובפסחים בריש אלו דברים (פסחים סז.) לא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו וא״ת והיכי ילפינן טמא מת ממת שאני מת דאין לו טהרה במקוה כדאי׳ בסוף עירובין (דף קד:) המכניס שרץ למקדש פטור ואע״פ שהיו נושאין ארונו של יוסף עמו במחיצתו ומכל מקום קשה הא קא חשיב רבותא אפילו מת עצמו וי״ל דסבר כמאן דאמר חייב אי נמי חשיב במינו טהרה במקוה דיש לאדם חי טהרה.
אבל כאשר אין טמאי מתים משתלחין, כגון שהפסח בא בטומאה — אף אין זבין ומצורעין משתלחין, ואינם חייבים כרת על כך. ומעתה יש לומר, כי אף בשעת המסעות, כיון שאין טמאי מת משתלחים מן המקום שהיה בו מחנה שכינה, אף הזבים והמצורעים אינם משתלחים משם. והברייתא האומרת שבשעה שהוגללו הפרוכת הותרו הזבים והמצורעים להיכנס למחנה שכינה הריהי כשיטת ר׳ אליעזר. ואילו הברייתא האומרת שאף בשעת המסעות הזבים והמצורעים היו משתלחים אל מחוץ למחנה, היא כשיטת חכמים.
But when those who are impure with impurity imparted by a corpse are not sent out of the Temple, zavim and lepers are also not sent out, i.e., they are not liable to receive karet if they enter the Temple. The baraita that teaches that once the curtain surrounding the Tabernacle courtyard was rolled up it was permitted for zavim and lepers to enter the place where it had stood, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. The reason is that once the curtain was rolled up it was permitted for those who were impure with impurity imparted by a corpse to enter; it was prohibited for them to enter only the Temple courtyard, and this had been dismantled. According to Rabbi Eliezer, it was permitted even for zavim and lepers to then enter the camp. The baraita that rules that even when the Tabernacle was dismantled zavim and lepers were sent outside the camp, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְנִי׳: אַחַת בשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְאַחַת גלֶחֶם הַפָּנִים לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ וַאֲפִיָּיתָן בִּפְנִים דוְאֵינָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם בִּפְנִים רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי רָגִיל לוֹמַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֵׁרוֹת בַּעֲזָרָה וּכְשֵׁרוֹת בְּבֵית פָּאגֵי.:

MISHNA: In the case of both the two loaves and the shewbread, the kneading of their dough and the forming of their loaves take place outside the Temple courtyard, but their baking takes place inside the Temple courtyard. And their preparation does not override Shabbat. Rabbi Yehuda says: All of the procedures involved in their preparation take place inside the courtyard. Rabbi Shimon says: One should always be accustomed to say that the two loaves and the shewbread are fit if they were prepared in the Temple courtyard and they are also fit if they were prepared in Beit Pagei, outside the Temple Mount, as he maintains that they may be baked outside the Temple courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מעשיהן – לישתן ועריכתן ואפייתן:
כשרות בעזרה וכשרות אבית פגי בכל העיר:
מתני׳ לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים – מפרש בגמ׳.
ואינן דוחות את השבת – אפייתן.
וכשרות בבית פאגי – בכל ירושלים דקא סבר אפייתן נמי בחוץ.
לישתו ועריכתו בחוץ – אלמא מדת יבש לא נתקדשה דאי נתקדשה מיגנייא מילתא אי אפיק להו אבראי ולא כפי׳ הקונטרס דמפרש מטעם פסול יוצא דמשום קידוש כלי לא מיפסיל ביוצא כדפרישית בפ״ק (דף ט.) והאי דכל המנחות נילושות בפושרין אפילו מנחת מאפה פירשתי בפ׳ כל המנחות באות מצה (לעיל נה.).
א משנה אחת (בין) שתי הלחם, ואחת (ובין) לחם הפניםלישתן ועריכתן (סידורו של הבצק) נעשים בחוץ לעזרה, ואילו אפייתן נעשית בפנים העזרה. ואפייתן של שתי הלחם ולחם הפנים אינן דוחות את השבת. ואילו ר׳ יהודה אומר: כל מעשיהם ואף לישתם ועריכתם נעשים בפנים העזרה. ר׳ שמעון אומר, לעולם הוי (היה) רגיל לומר: שתי הלחם ולחם הפנים הריהם כשרות אם נעשו בתוך העזרה, והריהם כשרות אם נעשתה לישתם ועריכתם ואף אפייתם גם במקום הנקרא בית פאגי שמחוץ להר הבית. שלדעתו אף אפייתם יכולה להיות בחוץ.
MISHNA: In the case of both the two loaves and the shewbread, the kneading of their dough and the forming of their loaves take place outside the Temple courtyard, but their baking takes place inside the Temple courtyard. And their preparation does not override Shabbat. Rabbi Yehuda says: All of the procedures involved in their preparation take place inside the courtyard. Rabbi Shimon says: One should always be accustomed to say that the two loaves and the shewbread are fit if they were prepared in the Temple courtyard and they are also fit if they were prepared in Beit Pagei, outside the Temple Mount, as he maintains that they may be baked outside the Temple courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גְּמָ׳: הָא גּוּפַאּ קַשְׁיָא.

GEMARA: The mishna states that according to the opinion of the first tanna the two loaves and the shewbread are kneaded and shaped outside the Temple courtyard, but they are baked inside the courtyard. The Gemara comments: This itself is difficult.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גמרא שנינו במשנתנו כי לדעת התנא קמא לישתם ועריכתם הן של שתי הלחם והן של לחם הפנים נעשים מחוץ לעזרה, ואולם אפייתם נעשית בתוך העזרה. ומקשים על כך: הא גופא קשיא [זה עצמו קשה].
GEMARA: The mishna states that according to the opinion of the first tanna the two loaves and the shewbread are kneaded and shaped outside the Temple courtyard, but they are baked inside the courtyard. The Gemara comments: This itself is difficult.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַרְתָּ לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ אַלְמָא מִדַּת יָבֵשׁ לֹא נִתְקַדְּשָׁה וַאֲפִיָּיתָן בִּפְנִים אַלְמָא מִדַּת יָבֵשׁ נִתְקַדְּשָׁה אָמַר רַבָּה הֻקְשָׁה אָדָם קָשֶׁה שֶׁהוּא קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל וּמַנּוּ רַב שֵׁשֶׁת.

The Gemara elaborates: You said initially that the kneading of their dough and the forming of their loaves take place outside the Temple courtyard. One can infer from this that apparently, the dry measure, i.e., the vessel used in the Temple for measuring dry substances, e.g., flour, was not consecrated. If the dry measure sanctified the items placed in them, the flour brought for the two loaves and the shewbread would already be sanctified, and these loaves could not be kneaded and shaped outside the courtyard. And the mishna subsequently states that their baking takes place inside the Temple courtyard. One can infer from this that apparently, the dry measure was consecrated. If the flour had not been sanctified by being placed in the measuring vessel, why must the loaves be baked inside the Temple courtyard? Rabba says: A formidable man, who is as tough as iron, raised this difficulty. And who is that Sage? This is referring to Rav Sheshet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא מדעביד לה בחוץ מדת יבש – העשרון לא נתקדש. לא נמשח בפנים:
דבר זה הוקשה לאדם גדול שהוא קשה להשיב – מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש. כלל והא דקתני ואפייתן בפנים דקסבר דתנור מקדש משום הכי צריך שתהא אפיה בפנים:
גמ׳ אלמא מדת יבש – כגון עשרון שנמדדו בו.
נתקדשו – ואי נפקי מיפסלא ביוצא.
הקשה – בתירוץ זה.
אדם קשה – חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל.
שהוא קשה כברזל – שבח הוא לתלמידי חכמים כדאמר בפ״ק דתענית (דף ז.) כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם.
שכן בתחילה אמרת כי לישתן ועריכתן נעשית בחוץ לעזרה — אלמא [מכאן] יש ללמוד שמדת יבש (כלי המקדש ששימשו למדידת הדבר היבש), דוגמת הסולת, לא נתקדשה, שהרי אם כלי מדידת היבש מקדש את הבא לתוכו — התקדש כבר הקמח המובא לשתי הלחם וללחם הפנים, ואין הוא יכול להיות נילוש ונערך בחוץ (שנפסל ביציאה אל מחוץ לעזרה). ולאחר מכן שנינו במשנתנו כי אפייתן של שתי הלחם ולחם הפנים נעשית דווקא בפנים העזרה, ולא מחוצה לה — אלמא [מכאן] יש ללמוד שמדת יבש נתקדשה! אמר רבה: שאלה זו הקשה אדם קשה, שהוא קשה כברזל (כינוי לתלמיד חכם חריף ביותר), ומנו [ומי הוא] אותו תלמיד חכם? — רב ששת.
The Gemara elaborates: You said initially that the kneading of their dough and the forming of their loaves take place outside the Temple courtyard. One can infer from this that apparently, the dry measure, i.e., the vessel used in the Temple for measuring dry substances, e.g., flour, was not consecrated. If the dry measure sanctified the items placed in them, the flour brought for the two loaves and the shewbread would already be sanctified, and these loaves could not be kneaded and shaped outside the courtyard. And the mishna subsequently states that their baking takes place inside the Temple courtyard. One can infer from this that apparently, the dry measure was consecrated. If the flour had not been sanctified by being placed in the measuring vessel, why must the loaves be baked inside the Temple courtyard? Rabba says: A formidable man, who is as tough as iron, raised this difficulty. And who is that Sage? This is referring to Rav Sheshet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי קַשְׁיָא דִּלְמָא עִשָּׂרוֹן לָא מְקַדֵּשׁ תַּנּוּר מְקַדֵּשׁ.

The Gemara asks: What is the difficulty? Perhaps the measure of a tenth of an ephah, which is used to measure the flour for the two loaves and the shewbread, does not sanctify that which is placed inside it, but the oven sanctifies the loaves that are baked in it, and therefore they must be baked inside the Temple courtyard.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוהים על שאלה זו: מאי קשיא [מה קושיה] היא זו? דלמא [שמא] הכלי העשוי למדידת עשרון הקמח לצורך לחם הפנים ושתי הלחם אכן לא מקדש את הניתן בו, ואולם התנור מקדש את הנאפה בו, ולכך אפו אותם דווקא בעזרה!
The Gemara asks: What is the difficulty? Perhaps the measure of a tenth of an ephah, which is used to measure the flour for the two loaves and the shewbread, does not sanctify that which is placed inside it, but the oven sanctifies the loaves that are baked in it, and therefore they must be baked inside the Temple courtyard.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא וַאֲפִיָּיתָן בִּפְנִים אַלְמָא תַּנּוּר מְקַדֵּשׁ וְאֵין דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת אִיפַּסְלָה בְּלִינָה (אֶלָּא) אָמַר רָבָא הֻקְשָׁה אָדָם קָשֶׁה שֶׁהוּא קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל וּמַנּוּ רַב שֵׁשֶׁת.

Rather, if the mishna is difficult, this is difficult: The mishna states that the baking of the two loaves and the shewbread takes place inside the courtyard. Evidently, the oven sanctifies that which is baked inside it. And the mishna subsequently states that kneading, shaping, and baking the loaves does not override Shabbat. If these procedures were performed before Shabbat in a vessel that sanctifies them, the loaves would be disqualified by virtue of the fact that they were left overnight without having been placed on the Table. Rather, Rava says: A formidable man, who is as tough as iron, raised this difficulty. And who is that Sage? This is referring to Rav Sheshet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אי קשיא וכו׳ – אין דוחין את השבת אלמא דמע״ש אפי להו ואינן סודרין על השלחן עד למחר בשש שעות הא איפסילו בלינה בלילי שבת:
אלא אמר רבא היינו דהוקשה אדם קשה הא קושיא דאמרן – מאי קשיא דלמא מאי בפנים לאו בעזרה קאמר אלא האי אפייתן בפנים בחוץ הוא והאי בפנים דקאמר במקום זריזין. כלומר במעמד זריזין שיהו כהנים עומדין על גביו בשעת אפייתן:
איפסלו בלינה – דכל המנחות משנתקדשו בכלי נפסלים והאי כיון דאיקדיש מאתמול בתנור איפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השולחן.
אלא יש צורך לומר שאי קשיא, הא קשיא [אם קשה, זה הוא שקשה], והסתירה היא מחלק אחר שבמשנתנו: שנאמר בתחילה במשנתנו כי אפייתן של אלה נעשית בפניםאלמא [מכאן] יש ללמוד שהתנור מקדש את הנאפה בתוכו. ואילו לאחר מכן שנינו במשנתנו כי אין לישתם ועריכתם ואפייתם דוחות את השבת, ולפיכך צריך לעשות אותם מלפני השבת — אם כן, לאחר שנתקדשו איפסלה [נפסלת] היא בלינה, ככל קרבן שעבר עליו לילה, בלא שהוקרב על המזבח! אלא אמר רבא על שאלה זו כי כך הקשה אדם קשה, שהוא קשה כברזל, ומנו [ומי הוא]?רב ששת.
Rather, if the mishna is difficult, this is difficult: The mishna states that the baking of the two loaves and the shewbread takes place inside the courtyard. Evidently, the oven sanctifies that which is baked inside it. And the mishna subsequently states that kneading, shaping, and baking the loaves does not override Shabbat. If these procedures were performed before Shabbat in a vessel that sanctifies them, the loaves would be disqualified by virtue of the fact that they were left overnight without having been placed on the Table. Rather, Rava says: A formidable man, who is as tough as iron, raised this difficulty. And who is that Sage? This is referring to Rav Sheshet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב אָשֵׁי מַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא מַאי מִבִּפְנִים בִּמְקוֹם זְרִיזִין.

Rav Ashi said: What is the difficulty? Perhaps the oven does not sanctify the loaves that are baked in it, and therefore the two loaves and the shewbread are not disqualified by being left overnight. And accordingly, what is the meaning of the statement: Their baking takes place inside? This is not referring to inside the Temple courtyard. Rather, it means they are baked in a place where there are priests who are vigilant in their efforts, who will supervise the loaves as they are baked and ensure they do not become leavened.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במקום זריזים – ולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ.
ומאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש – תימה אכתי קשיא סיפא דקתני חביתי כ״ג לישתן ועריכתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה וי״ל דאע״ג דעשרון לא נמשח חצי עשרון נמשח משום דאמרינן בפ״ק (מנחות דף ח.) חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ובההיא שמעתא א״ר חנינא אין מנחה קדושה בלא שמן ואם כן צריך להניח בביסא או בכלי שרת אחד עשרון שלם של חביתין ושלשת לוגין שמן כדי לקדשן בכלי שרת ובתוך הביסא עצמה היה נתון הסולת לצד אחד והשמן לצד אחר לפי שצריך אחר כך לחלק הסולת בפני עצמו בחצי עשרון והשמן בפני עצמו לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים וכיון דאתקדש בכלי שרת גנאי הוא להשימן אחר כך בכלי חול ולא מסתבר למימר שיוכל לחלוק הסולת והשמן קודם שיתקדש בביסא ויניח בתוך הביסא עצמה של שחרית לצד אחד ושל בין הערבים לצד אחר דהא דריש בפ״ק (מנחות דף ח.) אמר קרא מנחה מחציתה הבא מנחה ואחר כך חוצהו ומיהו למאן דאמר בפ״ק (מנחות דף ח.) קדושה לחצאין ומחצה משלם דמביא לא נצרכא אלא להביאה שלם מביתו קשה מאי שנא חצי עשרון דנמשח ומאי שנא עשרון דלא נמשח ויש פירושים מרש״י שכתוב בהן בסוף התכלת (לעיל דף נ:) לפי שהיו צריכין לעשרון למדוד בו שאר מנחות כל יחיד המתנדב מנחה ופעמים מוציאו לחוץ אבל חצי עשרון היה מיוחד לכהן גדול ולא היה צריך למנחת נדבה של יחיד ולא יתכן טעם זה כלל דהא בפ׳ כל המנחות באות מצה (לעיל דף נז:) דדרשינן מקרא דמנחת יבש לא נתקדשה מדכתיב חמץ תאפינה ביכורים לה׳ אימתי הם לה׳ לאחר אפייה ואע״ג דההוא קרא גבי עשרון כתיב לא שנא ונראה לפרש דלישה ועריכה דלחם הפנים ושתי הלחם מדת יבש הוא דאין בהן שמן ולישתן ועריכתן לא היתה בכלי הלח אבל לישה ועריכה דחביתין היה בכלי הלח דיש בה שמן שנמדד בלוג ומדת הלח נמשחה לכולי עלמא ובין למאן דאמר בפ׳ ואלו מנחות (לעיל דף עה.) בוללן סולת בין למאן דאמר בוללן חלות מכל מקום בכלי שהיה לש ועורך היה בולל לפיכך צריך בכלי שרת והא דנקט במתני׳ חביתי כהן גדול לאו דוקא דהוא הדין שאר מנחות הטעונות שמן כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלים בפנים טחינתו והרקדתו בחוץ ולישתו ועריכתו בפנים כל מעשיהן בפנים ובזר כשרות עד שיבואו לבית הקמיצה והא דלא תני במתניתין אלא חביתין י״ל משום דחביתין חלוקין משתי הלחם ולחם הפנים בשני דברים דאלו לישתן ועריכתן בחוץ ואינן דוחות את השבת ואלו לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת ועוד נראה דמתני׳ נמי קתני שאר מנחות דקתני בסיפא כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ופי׳ בקונטרס לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ ואף על גב דמשמע פירוש הקונטרס שזו היא נמי פירושו של ואין בהן מעשה כלי בחוץ והכל חדא מילתא הוא נראה לפרש דאין בהן מעשה כלי בחוץ אטחינה והרקדה קאי דלא בעו כלי שרת כי ההיא דתוספתא.
אמר רב אשי על שאלה זו: מאי קושיא [מה קושיה] היא זו? דלמא [שמא] אין התנור מקדש את הנאפה בתוכו, ואין שתי הלחם ולחם הפנים שנאפו בו נפסלים בלינה, ומאי [מה פירוש] הנאמר במשנתנו בענין אפייתם שהוא ״מבפנים״? — לאו דווקא בתוך העזרה, אלא במקום בו נמצאים כהנים הזריזין במלאכתם, האופים את אלה בזריזות, לבל יחמיצו.
Rav Ashi said: What is the difficulty? Perhaps the oven does not sanctify the loaves that are baked in it, and therefore the two loaves and the shewbread are not disqualified by being left overnight. And accordingly, what is the meaning of the statement: Their baking takes place inside? This is not referring to inside the Temple courtyard. Rather, it means they are baked in a place where there are priests who are vigilant in their efforts, who will supervise the loaves as they are baked and ensure they do not become leavened.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא מָה נַפְשָׁךְ אִי אֲפִיָּיה בָּעֵינַן זְרִיזִין לִישָׁה וַעֲרִיכָה נָמֵי [בָּעֵינַן] זְרִיזִין וְאִי לִישָׁה [וַעֲרִיכָה] לָא בָּעֵינַן זְרִיזִין אֲפִיָּיה נָמֵי לָא בָּעֵינַן זְרִיזִין אֶלָּא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא.:

The Gemara notes: And this statement attributed to Rav Ashi is an error [baruta], as whichever way you look at it, it is difficult: If we require vigilant priests for the baking of the two loaves and the shewbread, we should also require vigilant priests for the kneading and forming of the loaves. And if we do not require vigilant priests for the kneading and forming of the loaves, we should also not require vigilant priests for the baking. Rav Ashi’s explanation does not explain why the mishna differentiates between the kneading and forming of the loaves on the one hand, and their baking on the other hand. Rather, the statement attributed to Rav Ashi is an error.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממה נפשך אי בפנים דקאמרת חוץ הוא אלא במקום זריזין – מאי שנא אפייה דבעי זריזין טפי מלישה (וצריכה בחול) [ועריכה]:
אלא דרב אשי ברותא היא – ותברה מי ששנה זו לא שנה זו.
ומעירים: והא [וזו] שאמר רב אשי ברותא [חיצונית] היא, כלומר, אינה אימרה נכונה, כי מה נפשך [רצונך]? בכל אופן שאתה רוצה קשה: אי [אם] לצורך מלאכת האפייה בעינן [צריכים אנו] כהנים הזריזין במלאכתם — אף לצורך לישה ועריכה נמי בעינן [גם כן צריכים אנו] כהנים הזריזין במלאכתם. ואי [ואם] לצורך לישה ועריכה לא בעינן [אין אנו צריכים] כהנים הזריזין במלאכתם — אף לצורך אפייה נמי לא בעינן [גם כן אין אנו צריכים] כהנים הזריזין במלאכתם. ואילו משנתנו מבדילה בין לישה ועריכה לבין אפיה! אלא צריך לומר שמה שאמר רב אשי ברותא [חיצונית] היא, ואינה אימרה אמיתית.
The Gemara notes: And this statement attributed to Rav Ashi is an error [baruta], as whichever way you look at it, it is difficult: If we require vigilant priests for the baking of the two loaves and the shewbread, we should also require vigilant priests for the kneading and forming of the loaves. And if we do not require vigilant priests for the kneading and forming of the loaves, we should also not require vigilant priests for the baking. Rav Ashi’s explanation does not explain why the mishna differentiates between the kneading and forming of the loaves on the one hand, and their baking on the other hand. Rather, the statement attributed to Rav Ashi is an error.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל מַעֲשֵׂיהֶן בִּפְנִים [וְכוּ׳].: אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בַּר כָּהֲנָא וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {שמואל א כ״א:ו׳} וְהוּא דֶּרֶךְ חול אַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי.

§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: All the procedures involved in the preparation of the two loaves and the shewbread take place inside the Temple courtyard, whereas Rabbi Shimon maintains that even their baking may take place outside the courtyard. Rabbi Abbahu bar Kahana says: Both Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon derived their opinions from the same verse, which they interpreted homiletically. When David fled from King Saul he came to Nov, where he requested bread from Ahimelech the priest. Ahimelech replied: “There is no non-sacred bread under my hand, but there is sacred bread” (I Samuel 21:5), i.e., the shewbread. David then said to Ahimelech: “But it is a non-sacred manner, and yet it shall be consecrated today in the vessel” (I Samuel 21:6).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושניהם – רבי יהודה ורבי שמעון.
ג שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר כי כל מעשיהן (לישתם, עריכתם ואפייתם) של לחם הפנים ושתי הלחם נעשים דווקא בפנים העזרה. ואילו ר׳ שמעון סבור כי כל מלאכתם יכולה להיעשות בחוץ. ובהסבר מחלוקתם אמר ר׳ אבהו בר כהנא: ושניהן מקרא אחד דרשו, שכן נאמר בדוד שבשעה שברח מפני שאול, בבואו אל אחימלך הכהן בנוב, וביקש ממנו לחם, ענהו הכהן ״...אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש...״ (שמואל א כא, ה), הוא לחם הפנים. והשיבו דוד ״...ויהיו כלי הנערים קודש (=שטהורים הם), והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי״.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: All the procedures involved in the preparation of the two loaves and the shewbread take place inside the Temple courtyard, whereas Rabbi Shimon maintains that even their baking may take place outside the courtyard. Rabbi Abbahu bar Kahana says: Both Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon derived their opinions from the same verse, which they interpreted homiletically. When David fled from King Saul he came to Nov, where he requested bread from Ahimelech the priest. Ahimelech replied: “There is no non-sacred bread under my hand, but there is sacred bread” (I Samuel 21:5), i.e., the shewbread. David then said to Ahimelech: “But it is a non-sacred manner, and yet it shall be consecrated today in the vessel” (I Samuel 21:6).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי יְהוּדָה סָבַר בַּחוֹל אַשְׁכְּחִינְהוּ דְּקָא אָפוּ לֵיהּ אֲמַר לְהוּ דֶּרֶךְ חוֹל קָא אָפֵיתוּ לֵיהּ אַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי אִיפְּסִיל לֵיהּ בְּלִינָה.

Both Sages understand David’s response to be a halakhic critique: Rabbi Yehuda holds that David found the priests baking the shewbread on a weekday. David said to them: Why are you baking the shewbread in a non-sacred manner, i.e., on a weekday, rather than on Shabbat? “Yet it shall be consecrated today in the vessel,” i.e., it will be consecrated today when it is baked in the oven, and it will be disqualified tomorrow because it will have been left overnight. Rabbi Yehuda infers from David’s criticism that the shewbread must be baked on Shabbat in the Temple courtyard, as it is consecrated in the oven.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחינהו מע״ש דקא אפו ליה ואמר להו בחול קא אפיתו ליה כיון דקדיש בתנור הא איפסיל ליה בלינה אלא למחר בעיתו למעבדיה מדאמר להו למחר בעיתו למעבדיה ודחי שבת אלמא כל מעשיהן בפנים דאי בחוץ לא אמר להו דדחי שבת:
בחול – בערב שבת אשכחינהו דוד לכהנים דאקפו ליה.
דרך חול קא אפיתו – כלומר בחול קאפיתו ליה בתמיה.
אף כי היום יקדש בכלי – התנור ואיפסיל ליה למחר בלינה אלמא תנור מקדש ודוחה שבת.
דרך חולין אפיתו להו אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה – ואע״ג דאין כלי שרת מקדשין אלא בזמנן וזה אין זמנו בערב שבת לדבריהם קאמר להו כדפרישית בסוף התכלת (לעיל דף נא.) [ד״ה אפי לה].
ובפירוש הדברים נחלקו חכמים, שר׳ יהודה סבר כי ביום חול אשכחינהו [מצאם] דוד את הכהנים בעת דקא אפו ליה [שהיו אופים אותו, את לחם הפנים]. אמר להו [להם] דוד לכהנים בשאלה: כיצד זה בדרך (ביום) חול קא אפיתו ליה [אתם אופים אותו]? שהרי בכך ואף כי היום יקדש הלחם בכלי (בתנור), הלא איפסיל ליה [יפסל לו] למחרת בלינה. ולכך אין אופים את לחם הפנים אלא בשבת. והרי שהתנור מקדש את הלחם, ולכן צריכה אפייתו להיות בפנים.
Both Sages understand David’s response to be a halakhic critique: Rabbi Yehuda holds that David found the priests baking the shewbread on a weekday. David said to them: Why are you baking the shewbread in a non-sacred manner, i.e., on a weekday, rather than on Shabbat? “Yet it shall be consecrated today in the vessel,” i.e., it will be consecrated today when it is baked in the oven, and it will be disqualified tomorrow because it will have been left overnight. Rabbi Yehuda infers from David’s criticism that the shewbread must be baked on Shabbat in the Temple courtyard, as it is consecrated in the oven.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר בְּשַׁבָּת אַשְׁכְּחִינְהוּ דְּקָא אָפוּ לֵיהּ אֲמַר לְהוּ לָא דֶּרֶךְ חוֹל בָּעֵיתוּ לְמִיעְבְּדֵיהּ מִידֵּי תַּנּוּר מְקַדֵּשׁ שֻׁלְחָן הוּא דִּמְקַדֵּשׁ.

Rabbi Shimon holds that David found the priests baking the shewbread on Shabbat. David said to them: Aren’t you required to prepare it in a non-sacred manner, i.e., on a weekday? Does the oven consecrate the shewbread? No, it is the Table that consecrates it when the shewbread is placed there. The loaves are therefore not disqualified by being left overnight.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון סבר מידי תנור מקדש אמר להו – אלמא בחוץ מעשיהן משום הכי אמר להו לא דחי שבת:
מידי תנור מקדש – דיראים אתם שלא יפסל בלינה ואף כי היום יקדש בכלי בתמיה קאמר להו וכי היום יקדש בתנור.
ואילו ר׳ שמעון סבר כי כך היו הדברים: בשבת אשכחינהו דקא אפו ליה [מצא אותם שהם אופים אותו], אמר להו [להם]: לא כך יש לעשות, שכן אין לאפות אותו בשבת, אלא בדרך (ביום) חול בעיתו למיעבדיה [צריכים אתם לעשותו]! ואין לחשוש מלאפות את הלחם ביום חול, שמא התנור מקדש את הלחם, וייפסל בלינה, שהרי מידי [וכי] התנור מקדש את הלחם?! והלא נתינת הלחם על השלחן הוא שמקדש אותו.
Rabbi Shimon holds that David found the priests baking the shewbread on Shabbat. David said to them: Aren’t you required to prepare it in a non-sacred manner, i.e., on a weekday? Does the oven consecrate the shewbread? No, it is the Table that consecrates it when the shewbread is placed there. The loaves are therefore not disqualified by being left overnight.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּבִשְׁעַת אֲפִיָּיה אַשְׁכְּחִינְהוּ וְהָכְתִיב {שמואל א כ״א:ז׳} וַיִּתֵּן לוֹ הַכֹּהֵן קוֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה׳.

The Gemara asks: And how can you say that David found the priests at the time of baking? But isn’t it subsequently written: “And the priest gave him sacred bread, for there was no bread there but the shewbread that was taken from before the Lord” (I Samuel 21:7)? This indicates that David received shewbread that had already been on the Table, not loaves that had just been baked.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוהים על הסברו של ר׳ אבהו בר כהנא: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] שבשעת אפייה של לחם הפנים אשכחינהו [מצא אותם] דוד? והכתיב [והרי נאמר] עוד באותו ענין ״ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה׳ לשום לחם חום ביום הלקחו״ (שם ז). הרי משמע שדוד קיבל מהלחם שכבר הוסר מן השולחן!
The Gemara asks: And how can you say that David found the priests at the time of baking? But isn’t it subsequently written: “And the priest gave him sacred bread, for there was no bread there but the shewbread that was taken from before the Lord” (I Samuel 21:7)? This indicates that David received shewbread that had already been on the Table, not loaves that had just been baked.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא מַאי דֶּרֶךְ חול דְּקָא אָמַר לְהוּ הָכִי קָא אָמְרוּ לֵיהּ לֵיכָּא לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה׳.

Rather, what is the meaning of the statement: “But it is a non-sacred manner, and yet it shall be consecrated today in the vessel,” which David said to the priests? The Gemara replies: This is what the priests said to him: There is no bread here except “the shewbread that was taken from before the Lord,” and the shewbread is prohibited for consumption by non-priests.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מאי [מה פירוש] הכתוב ״והוא דרך חל אף כי היום יקדש בכלי״ דקא [שהוא] אמר להו [להם, לכהנים]?הכי קא [כך הם] אמרו ליה [לו]: ליכא [אין כאן] לחם חול, כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה׳, והרי הם אסורים באכילה למי שאינו כהן.
Rather, what is the meaning of the statement: “But it is a non-sacred manner, and yet it shall be consecrated today in the vessel,” which David said to the priests? The Gemara replies: This is what the priests said to him: There is no bread here except “the shewbread that was taken from before the Lord,” and the shewbread is prohibited for consumption by non-priests.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לְהוּ לָא מִיבַּעְיָא הַאי דְּכֵיוָן דִּנְפַק לֵיהּ מִמְּעִילָה דֶּרֶךְ חוֹל הוּא אֶלָּא אֲפִילּוּ הַאיְךְ נָמֵי דְּהַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי הַבוּ לי׳לֵיהּ דְּלֵיכוֹל

David said to the priests: It is not necessary to say that it is permitted for me to eat this shewbread, which has already been removed from the Table. This is because the frankincense placed in the bowls that were on the Table has been burned. Since the shewbread has been removed from having the status of items to which the halakhot of misuse of consecrated property apply, it is considered a non-sacred matter, i.e., permitted to priests for consumption. But even the other shewbread, which “shall be consecrated today in the vessel,” i.e., the shewbread placed on the Table today, you should give him, i.e., you should give me, to eat.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דנפק להו ממעילה – דהיתה להן שעת היתר לכהנים לאוכלן דרך חול הוא:
ערך לחם
לחםא(מנחות צה:) הכי קאמר ליה ליכא לחם כי אם לחם הפנים המוסרים אמר להו לא מיבעיא האי דכיון דנפק ליה ממעילה דרך חול היא גבייכו אלא אפילו היאך נמי דהיום יקדש בכלי הבו ליה וליכול דמסוכן הוא:
ערך בית פאגי
בית פאגיב(פסחים סג:) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה. (פסחים צא.) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו. (מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי׳ חומת בית פאגי היא חומת ירושלים (א״ב: בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים):
א. [בראט.]
ב. [אין ארט נעבען ירושלים.]
דנפקא ליה ממעילה – דכיון שסילקו (בו) מותר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא מיבעיא הך שכבר נסתלק אפילו זה אם היום יקדש בכלי שסידרתם על השלחן הבו ליה.
אמר להו [להם] דוד לכהנים: לא מיבעיא [לא נצרכה לומר] בהאי [זה] הלחם שכבר הוסר מהשולחן, שהוא מותר לי באכילה, שהרי כיון דנפק ליה כבר יצא לו] הלחם, לאחר שהוקטרו בזיכי הלבונה מכלל איסור מעילה, מעתה דרך (דבר) חול הוא אצל הכהנים, ומותר אני באכילתו. אלא אפילו בלחם האיך נמי [האחר גם כן], זה שהיום יקדש בכלי, שנסדר היום על שולחן הפנים, מכל מקום הבו ליה דליכול [תנו לו, לי לאכול],
David said to the priests: It is not necessary to say that it is permitted for me to eat this shewbread, which has already been removed from the Table. This is because the frankincense placed in the bowls that were on the Table has been burned. Since the shewbread has been removed from having the status of items to which the halakhot of misuse of consecrated property apply, it is considered a non-sacred matter, i.e., permitted to priests for consumption. But even the other shewbread, which “shall be consecrated today in the vessel,” i.e., the shewbread placed on the Table today, you should give him, i.e., you should give me, to eat.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות צה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות צה:, עין משפט נר מצוה מנחות צה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צה:, הערוך על סדר הש"ס מנחות צה:, רש"י מנחות צה:, תוספות מנחות צה:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צה:

Menachot 95b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 95b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 95b, Attributed to R. Gershom Menachot 95b, Collected from HeArukh Menachot 95b, Rashi Menachot 95b, Tosafot Menachot 95b, Steinsaltz Commentary Menachot 95b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144