×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {משלי כ״ה:א׳} גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לִימֵּד תּוֹרָה וְלִמְנַשֶּׁה בְּנוֹ לֹא לִימֵּד תּוֹרָה אֶלָּא מִכׇּל טוֹרַח שֶׁטָּרַח בּוֹ וּמִכׇּל עָמָל שֶׁעָמֵל בּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב אֶלָּא יִסּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״ג:י׳} וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ וַיָּבֵא ה׳ עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחוֹחִים וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה.
“These too are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, king of Judea, copied” (Proverbs 25:1), indicating that Hezekiah taught Torah and disseminated it to the multitudes. And is it conceivable that Hezekiah, king of Judea, taught Torah to the entire world and to Manasseh his son he did not teach Torah? Rather, Hezekiah certainly taught Manasseh much Torah; nevertheless, from all his exertion to teach him and from all his toil to teach him, it was only afflictions that elevated him to the path of good, as it is stated: “And the Lord spoke to Manasseh and to his people but they would not heed. And the Lord brought upon them the captains of the army of the king of Assyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with chains, and carried him to Babylonia” (II Chronicles 33:10–11).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה – היינו תלמידי חזקיה כדקיימא לן בהשותפין בבבא בתרא (דף טו.) חזקיה וסיעתו כתבו משלי מכלל דחזקיה היה מלמד לכל וכדאמרן (לעיל דף צד.) נעץ חרב על פתח בית המדרש וכל שכן שלמנשה בנו לימד.
מכל טורח שטרח בו – ללמדו.
גמ׳ וידע מנשה כי ה׳ הוא אלהים מאי עבוד ליה שדיוה בדודא דנחשא ושדו נורא תותיה והוה קא מצטער טובא אמר היכא ליעבד ניקרייה להקב״ה כעיס עילואי ניקרייה לע״ז לית בה מששא מה עשה קרא לגדולים ולא עניוה קרא לקטנים ולא עניוה אמר רבונו של עולם אם ענית לי ענית לי ואי לא אמינא איהו נמי כו׳ כוותהון מיד ויעתר לו וישיבהו למלכותו הא למדת שחביבין יסורין כו׳:
ואמר וכי חזקיהו לכל עולם כולו לימד תורה כו׳. לפי שספר משלי מדבר בהנהגת בן אדם ובדרך ארץ ע״פ התורה אשר גם דעת הנמוסית מודה בזה ע״כ אמר לכל עולם כלו לימד. ושאמר שדיוה בדודא דנחשא ושדי נורא תותיה כו׳. אפשר דיצא להם זה הדרש מויאסרוהו בנחשתים דהיינו בדוד של נחשת ודריש ליה נמי נחשת מלשון שולים כמו נחשתה מחממתה וכמו נחשתו של תנור דמס׳ כלים כפירש״י פרק כירה והיינו שהיה מיסרו בנחשתו ושולים של הדוד ע״י שהסיק תחתיו האש וע״י זה היצר לו וחלה וגו׳. ושאמר היכי ליעבד כו׳ קרא לגדולים כו׳. כל זה בספרי הגמרות אינו ויצא להם זה הדרש מדכתיב בסיפיה דקרא ויתפלל וגו׳ וידע מנשה כי ה׳ הוא האלהים דמשמע שקרא קודם לאלהים אחרים:
וכתיב [ונאמר]: ״גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה״ (משלי כה, א), משמע שחזקיה עסק בלימוד התורה והרבצתה ברבים, וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ואילו למנשה בנו לא לימד תורה? אלא ודאי דאג ללמדו הרבה, ובכל זאת מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר: ״וידבר ה׳ אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה׳ עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה״ (דברי הימים ב׳ לג, י-יא)
“These too are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, king of Judea, copied” (Proverbs 25:1), indicating that Hezekiah taught Torah and disseminated it to the multitudes. And is it conceivable that Hezekiah, king of Judea, taught Torah to the entire world and to Manasseh his son he did not teach Torah? Rather, Hezekiah certainly taught Manasseh much Torah; nevertheless, from all his exertion to teach him and from all his toil to teach him, it was only afflictions that elevated him to the path of good, as it is stated: “And the Lord spoke to Manasseh and to his people but they would not heed. And the Lord brought upon them the captains of the army of the king of Assyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with chains, and carried him to Babylonia” (II Chronicles 33:10–11).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּכְתִיב {דברי הימים ב ל״ג:י״ב} ובהיצר לוֹ חִילָּה אֶת פְּנֵי ה׳ אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי (ה׳) אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִינָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים הָא לָמַדְתָּ שֶׁחֲבִיבִין יִסּוּרִין.

And it is written thereafter: “And when he was in distress, he sought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers, and he prayed to Him and He was entreated of him, and He heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom; then Manasseh knew that the Lord He was God” (II Chronicles 33:12–13). You learned from this that afflictions are cherished.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב [ונאמר] אחר כך: ״וכהצר לו חלה את פני ה׳ אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו. ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה׳ הוא האלהים״ (דברי הימים ב׳ יב-יג), הא [הרי] למדת שחביבין יסורין, שיפה כוחם לתקן יותר מדברים אחרים.
And it is written thereafter: “And when he was in distress, he sought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers, and he prayed to Him and He was entreated of him, and He heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom; then Manasseh knew that the Lord He was God” (II Chronicles 33:12–13). You learned from this that afflictions are cherished.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה בָּאוּ בַּעֲלִילָה אֵלּוּ הֵן קַיִן עֵשָׂו וּמְנַשֶּׁה קַיִן דִּכְתִיב {בראשית ד׳:י״ג} גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם גָּדוֹל עֲוֹנִי מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁעֲתִידִין לַחְטוֹא לְפָנֶיךָ וְאַתָּה סוֹלֵחַ לָהֶם עֵשָׂו דִּכְתִיב {בראשית כ״ז:ל״ח} הַבְרָכָה אַחַת הִיא לָךְ אָבִי מְנַשֶּׁה בַּתְּחִילָּה קָרָא לֶאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה וּלְבַסּוֹף קָרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו.:

Apropos Manasseh’s repentance, the Gemara cites that the Sages taught in a baraita: Three came with a demand, and these are they: Cain, Esau, and Manasseh. Cain came with a demand, as it is written: “My sin is too great to bear” (Genesis 4:13). Cain said before God: Master of the Universe, is my transgression greater than the transgression of the 600,000 who are destined to sin before You with the Golden Calf, and You will nevertheless forgive them? There should be atonement for my transgression as well. Esau came with a demand, as it is stated: “Have you but one blessing, my father?” (Genesis 27:38). With regard to Manasseh, initially he called to multiple gods, and his prayers were not answered, and ultimately he called to the God of his forefathers with the demand: If God does not answer my prayer, then apparently all the gods are equal to the God of my forefathers.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבאו בעלילה – שלא באו לבקש לפני הקב״ה בתפלה אלא באו בעלילה שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה.
הברכה אחת היא – וכי אין לך ברכה יותר תשובה ניצחת השיבו ועלתה לו.
מנשה – בא בעלילה שלא להתפלל למקום אלא לבסוף אם לא תושיעני מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלהות והיינו דכתיב ויכנע לפני (ה׳) אלהי אבותיו מכלל דעד השתא לפני אלוהות אחרים נכנע.
ג׳ בעלילה באו וגו׳. עפירש״י שבאו בעלילה שאמרו דברים של ניצוח שאין להם תשובה עכ״ל. אבל לשון עלילה לא נאמר כן בכ״מ אלא אדרבה נאמר על מי שבא בעקיפין ודבר שאינו אמת וזהו בנין אב לכולן ושם לה עלילות דברים וגו׳ ונראה לומר שכוונת רש״י דודאי שטענות אלו הג׳ היו עלילות ולא טענות אמיתיות דודאי שהיה להם תשובה אלא דלפי דעתם שהיו דבריהם טענות של נצוח שלא היה להם תשובה וכדי שלא יהרהרו אחרי מדותיו של הקב״ה עלתה להם טענתם אעפ״י שבעלילה היו וק״ל:
מס׳ רבוא כו׳. יש לפרש דחטא הרבים שהם ס׳ רבוא היא יותר גדול מחטא של יחיד א״נ י״ל כלום גדול עוני שהוא בין אדם לחבירו רציחת הבל מעון ס׳ רבוא שעשו את העגל שהיא עבירה בין אדם למקום וזה שדקדק לומר שעתידין לחטוא לפניך דהיינו עון שהוא לפניך וק״ל:
הברכה אחת היא לך אבי כו׳. שהיה לו מקום הרהור אילו לא ברכו שהיה מהרהר כי יש שתי רשויות וכביכול שאין ביד הקב״ה כל הברכות אלא ביד אלוה אחר וז״ש הברכה אחת היא לך מהקב״ה:
כיון שהוזכרה אגב הסיפור תשובת מנשה, מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: שלשה באו בעלילה בטענה כלפי הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: קין, עשו ומנשה. קיןדכתיב [שנאמר] שאמר קין: ״גדול עוני מנשוא״ (בראשית ד, יג), אמר לפניו: רבונו של עולם, כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך בחטא העגל ואתה סולח להם? אם כן ודאי גם לעווני יש מחילה. עשו — בא בטענה, דכתיב [שנאמר]: ״הברכה אחת היא לך אבי״ (בראשית כז, לח). וכן מנשהבתחילה קרא לאלוהות הרבה ולא ענוהו, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו, וטען: אם ה׳ לא יענהו משמע שכולם שווים.
Apropos Manasseh’s repentance, the Gemara cites that the Sages taught in a baraita: Three came with a demand, and these are they: Cain, Esau, and Manasseh. Cain came with a demand, as it is written: “My sin is too great to bear” (Genesis 4:13). Cain said before God: Master of the Universe, is my transgression greater than the transgression of the 600,000 who are destined to sin before You with the Golden Calf, and You will nevertheless forgive them? There should be atonement for my transgression as well. Esau came with a demand, as it is stated: “Have you but one blessing, my father?” (Genesis 27:38). With regard to Manasseh, initially he called to multiple gods, and his prayers were not answered, and ultimately he called to the God of his forefathers with the demand: If God does not answer my prayer, then apparently all the gods are equal to the God of my forefathers.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו וְכוּ׳.: תָּנָא וּבַגְּבוּלִין וּבִלְשׁוֹן עָגָה.:

§ The mishna teaches: Abba Shaul says: Also among those who have no share in the World-to-Come is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters. It is taught in a baraita: This is referring to one who pronounces the name in the outlying areas outside the Temple, and in colloquial [aga] language, for no particular purpose.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא – כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא בגבולין אבל במקדש לא שהרי בשם היו מברכין.
ובלשון עגה – אפילו במקדש לא לשון עגה לעז שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו אלא שאר לועזין עגה לשון בלעגי שפה (ישעיהו כח) מ״ר ל״א עגה לשון עוגה מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול גבולין קרי חוץ למקדש ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש ואי עבד אין לו חלק אבל בלשון קדש אינו נענש כל כך ובמקדש הואיל ונהגו להזכיר פירושו אינו נענש.
גם אלה משלי שלמה כו׳ תלמידי חזקיהו כדאמרינן בהשותפין חזקיה וסיעתו כתבו משלי מכלל שלימד תורה בישראל כדאמרינן התם נעץ חרב בבית המדרש כו׳:
רש״י בד״ה ובלשון עגה כו׳ בלשון עגה חוץ למקד׳ כו׳. נ״ב פי׳ דבר חול אפי׳ הוא בלשון קודש ודו״ק:
א שנינו במשנה שאבא שאול אומר שאף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. תנא: מדובר כשהוגה את השם בגבולין ולא במקדש, ובלשון עגה בלשון שיחה, שלא לצורך (גאונים).
§ The mishna teaches: Abba Shaul says: Also among those who have no share in the World-to-Come is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters. It is taught in a baraita: This is referring to one who pronounces the name in the outlying areas outside the Temple, and in colloquial [aga] language, for no particular purpose.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן יָרׇבְעָם שֶׁרִיבֵּעַ עָם ד״אדָּבָר אַחֵר יָרׇבְעָם שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בָּעָם דָּבָר אַחֵר יָרׇבְעָם שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בֶּן נְבָט בֵּן שֶׁנִּיבַּט וְלֹא רָאָה.

In the mishna, the tanna enumerated three kings and four commoners who have no share in the World-to-Come. The Sages taught in a baraita: Jeroboam [Yorovam] is an abbreviation for one who debased the Jewish people [riba am]. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife among the people [meriva ba’am], causing the schism between the kingdoms of Judea and Israel. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife between the Jewish people [meriva bein ha’am] and their Heavenly Father, as he instituted the worship of the golden calves (I Kings 12:28–31). He is called son of Nebat because he is the son who looked [nibat] in an effort to assess the situation but did not see the situation accurately.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שריבע עם – שריבץ את ישראל והשפילם.
עשה מריבה בעם – הריבם אלו עם אלו בעסק עבודת כוכבים זה עובד וזה מוחה בידו ובאו לידי מחלוקת.
שניבט ולא ראה – היה סבור להביט יפה ולעמוד על דבר עיקר ולא ראה שטעה כדאמרינן לקמן ראה אש יוצאה מאמתו וכו׳.
פיסקא אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. כבר פירשנו שעל שם בן ארבע אותיות הוא אומר: תאנא בגבולין ובלשון עגה. זו ששנינו ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא דוקא בגבולין כלומר חוץ לבית המקדש אבל בבית המקדש לא שהרי בשם היו מברכין כדתנן בסוף מסכת תמיד במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ודוקא נמי בלשון עגה, י״א שאינו הוגה את האותיות בלשון קדש אלא באותיות של שאר לעזים שנמצא אומר ענינו (ועידו׳) [ומידותי] בלשון אחרת. ויש לי לפרש בלשון עגה שאינו זוכרו במסורת שמסורה בו אלא משנה את ניקוד האותיות ומזכירן שלא כניקוד המסור בהן. ולשון עגה לשני הפירושין האלו אחד הוא כמו לעגי שפה. אבל בלשון קדש אפילו בגבולין לא מיענש כולי האי. פי׳ אחרינא עגה כמו עוגה מקום שיש עגולה של בני אדם שמרבין דברי חול ולאו מילתא היא דא״כ האי בלשון עגה במקום עוגה מיבעי ליה וי״ל בלשון עגה לשון לעג ושחוק ולאו מילתא היא דא״כ דרך עגה מיבעי ליה ותו אי הכי במקדש נמי ליענש. וכי תימא מדקתני בגבולין ובלשון עגה מכלל דבמקדש אפילו בלשון עגה נמי לא מיענש. שאני מקדש דהואיל דאשתרי בלשון קדש לא מיענש אלשון חול אבל בגבולין דלא אשתרי להו לשון קדש דכתיב זה שמי לעולם כו׳ כדדרשינן בפסחים (נ׳.) מיענש אלשון עגה:
בד״ה שנבט כו׳ על דבר עיקר כצ״ל:
שריבע עם כו׳. פירש״י שהשפיל את ישראל מלשון רביעה וכדאמרינן בס״פ במה בהמה בשעה שהעמיד ירבעם ב׳ עגלי זהב נבנה צריף א׳ והוא איטליא של יון ועי״ל שהוא נעשה בעל של עם כדאמרינן בתענית למה נקרא רביעה שרובע הקרקע שהוא נעשה בעל של הארץ:
שעשה מריבה בין ישראל כו׳. עפירש״י ולולי פירושו היה נראה לפרש כפשוטו שעשה מריבה בין העם שנעשו לשני ממלכות ונחלקו זה עם זה. ושאמר שניבט ולא ראה. ר״ל שלא היה לו רק הבטה בעלמא ולא ראייה ממש שהרי טעה. ואמר הוא נבט הוא מיכה הוא שבע כו׳. דנבט היה משבט אפרים ובמיכה ובשבע בן בכרי מפורש בהן ג״כ איש מהר אפרים גם במעשה דשבע בן בכרי כתיב ושם נקרא איש בליעל ע״ש מעשה מיכה שקודם לו דכתיב בעובדי ע״ז יצאו אנשים בני בליעל וגו׳ עם לבבך בליעל וגו׳ ובמעשה דירבעם כתיב ושם אמו צרועה אשה אלמנה וגו׳ ע״ש מעשה דשבע בן בכרי שקודם לו שנהרג אביו נבט שהוא שבע בן בכרי והיתה אשתו אלמנה במעשה דירבעם וקאמר דבמעשה מיכה קראו מיכה ע״ש מעשה דקודם לו במצרים שנתמכמך בבנין ובמעשה דירבעם שקראו נבט ע״ש שניבט ולא ראה שעל מעשה ירבעם ראה יוצא אש מאמתו אך קשה בקרא לומר דשבע בן בכרי הוא נבט דהא בשבע בן בכרי כתיב איש ימיני דמשמע שהיה מבנימין ונבט מאפרים היה וי״ל דקראו איש ימיני ע״ש שהיה חולק במלכות בית דוד ששבט בנימין היו חולקים במלכותו של דוד בשביל שאול:
שראה אש יוצא מאמתו כו׳. אמתו הוא רמז על זרעו שממנו יצא אש המחלוקת לכלות מלכות בית דוד וכן לענין צרעת פרחה על אמתו רמז על זרעו שיפרח ממנו המלוכה על ידי צרעת כדאמר לקמן שנצטרע דוד ששה חדשים ע״י מעשה דבת שבע. ומה שאמר שראו אצטגניני פרעה כו׳. מבואר בפ׳ קמא דסוטה ע״ש:
ב שנינו במשנה ששלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, תנו רבנן [שנו חכמים]: ירבעם נקרא כך משום שריבע (הרביץ), כלומר, השפיל את ישראל. דבר אחר: ירבעםשעשה מריבה בעם ופילג את ישראל. דבר אחר: ירבעםשעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים, שהרי עשה את עגלי הזהב. ונקרא בן נבטבן שניבט (הביט) ולא ראה כראוי.
In the mishna, the tanna enumerated three kings and four commoners who have no share in the World-to-Come. The Sages taught in a baraita: Jeroboam [Yorovam] is an abbreviation for one who debased the Jewish people [riba am]. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife among the people [meriva ba’am], causing the schism between the kingdoms of Judea and Israel. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife between the Jewish people [meriva bein ha’am] and their Heavenly Father, as he instituted the worship of the golden calves (I Kings 12:28–31). He is called son of Nebat because he is the son who looked [nibat] in an effort to assess the situation but did not see the situation accurately.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנָּא הוּא נְבָט הוּא מִיכָה הוּא שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי נְבָט שֶׁנִּיבַּט וְלֹא רָאָה מִיכָה שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בְּבִנְיָן וּמָה שְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ.

It is taught in a baraita: Based on a homiletic interpretation of their names, these three biblical figures are deemed to be the same person. He is called Nebat, he is called Micah, and he is called Sheba, son of Bichri. Nebat, who looked [nibat] but did not see, believed that he was destined for greatness, and that was achieved only by his son. Micah, who was crushed [nitmakhmekh] in the building of the storage cities of Pithom and Raamses, was miraculously saved. And what is his actual name? His name is Sheba, son of Bichri.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מך
מךא(סנהדרין קא:) מיכה שנתמכמך בבנין פי׳ שנתמעך בבנין של פרעה שהיו ישראל בונין והיו נוטלין המצרים בני ישראל כשהן קטנים ומניחין אותן במקום האבן אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע כך עושין לבני אברהם אמר לו הקב״ה אלו הקטנים אם מניחין אותן ויתקיימו בעולם יהיו רשעים ואם אי אתה מאמין קח אחד מהם ותראה מה יהיו מעשיו ולקח מיכה. (שבת קכט.) לישקול זוזא מכא וליזיל לז׳ תנאותא. (בבא קמא לז) הוה נקיט זוזא מכא בהדיה פי׳ זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון:
א. [צערדריקען.]
נתמכמך בבנין – של מצרים שנתנוהו בבנין במקום לבנה כדמפרש באגדה שאמר לו משה להקב״ה אתה הרעות לעם הזה שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהם של ישראל בבנין אמר לו הקב״ה קוצים הם מכלין שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים [גמורים] ואם תרצה תנסה והוציא אחד מהן הלך והוציא את מיכה. ל״א נתמכמך עסק בבנין עד שנעשה מך כדאמרינן (סוטה דף יא.) כל העוסק בבנין מתמסכן.
תנא [שנה] החכם: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי, ושמותיו נדרשים כך: ״נבט״שניבט ולא ראה, שחשב שהוא עצמו יגיע לגדולה ובאמת זכה לגדולה רק בנו. ״מיכה״ — משום שנתמכמך (נמעך) בתוך בנין ערי המסכנות של פרעה והוצא משם בדרך נס. ומה שמו האמיתי? — שבע בן בכרי שמו.
It is taught in a baraita: Based on a homiletic interpretation of their names, these three biblical figures are deemed to be the same person. He is called Nebat, he is called Micah, and he is called Sheba, son of Bichri. Nebat, who looked [nibat] but did not see, believed that he was destined for greatness, and that was achieved only by his son. Micah, who was crushed [nitmakhmekh] in the building of the storage cities of Pithom and Raamses, was miraculously saved. And what is his actual name? His name is Sheba, son of Bichri.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה נִיבְּטוּ וְלֹא רָאוּ וְאֵלּוּ הֵן נְבָט וַאֲחִיתוֹפֶל וְאִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה.

The Sages taught in a baraita: Three looked but did not see and as a result were mistaken in their prognostications. And these are they: Nebat, and Ahithophel, and the astrologers of Pharaoh.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ שלשה מלכים וארבעה הדיוטות כו׳. הנך דחשיבי ליה קא חשיב. ירבעם שרבע עם. כלומר ריבצם ושמם לדוש. ד״א ירבעם שעשה מריבה בעם כשלא היו רוצים לעבוד ע״ג. ויש אומרים הריב אלו עם אלו בע״ג זה עובד וזה ממחה בידו ובאין לידי מחלוקת. בן נבט בן שניבט ולא ראה הביט והתבונן לעמוד על פתרון הדבר ולא ראה כלום שהיה רואה בחלומו שיצאה אש מאמתו וזה היה סימן למלכות והיה סבור שהוא היה עתיד למלוך לפיכך חזקו ידיו למרוד בדוד כדכתיב (ש״ב כ׳) ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי כו׳ ולא ראה כלום שלא היה הדבר אלא על ירבעם שיצא הימנו. תנא הוא נבט כו׳. נבט כדאמרן. מיכה שנתמכמך בבנין כשנתנוהו בבנין במקום לבינה כשאמר לו משה למקום למה הרעות לעם הזה שאין נותנים להם תבן ואין להם לבנים ונותנים בניהם בבנין אמר לו המקום קוצים הם מכלים מלפני שאלו היו אלו חיין [היו] רשעים גמורים ומביאין רעה לעולם אם תרצה תנסה את אחד מהן והוציא את מיכה שעבד ע״ג ומה שמו שבע בן בכרי שמו. ותמה אני היאך חיה רשע כזה מיציאת מצרים ועד סוף דוד מלך ישראל ע״ה:
ת״ר שלשה ניבטו ולא ראו. נבט כדאמרן. אחיתופל ראה צרעת שפרחה באמתו איהו סבר איהו מליך ומ״ה סייעיה לאבשלום סבר כל כמה דקאי דוד לא יכילנא למיקם במלכותא משום דגבור הוא ובעל עצה הוא וגרירי ישראל בתריה אסייעיה לאבשלום ולא הוינא נוגע בדבר ולכי אזיל דוד קאמינא עילוי אבשלום. ולא היא בת שבע היא דנפק מינה שלמה דמליך ובת בנו של אחיתופל היתה דכתיב (ש״ב כ״ג) אליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב (שם י״א) הלא זאת בת שבע בת אליעם:
תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה ניבטו (הביטו) ולא ראו מה בדיוק יהיה, וטעו בעצמם, ואלו הן: נבט, ואחיתופל, ואיצטגניני פרעה.
The Sages taught in a baraita: Three looked but did not see and as a result were mistaken in their prognostications. And these are they: Nebat, and Ahithophel, and the astrologers of Pharaoh.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נְבָט רָאָה אֵשׁ שֶׁיּוֹצֵאת מֵאַמָּתוֹ הוּא סָבַר אִיהוּ מָלֵיךְ וְלָא הִיא יָרׇבְעָם הוּא דִּנְפַק מִינֵּיהּ.

The Gemara elaborates: Nebat saw fire that emerges from his penis. He thought that it meant that he would rule. But that is not so. It meant that it would be Jeroboam who would emerge from him and rule.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נבט
נבטא(סנהדרין קא:) בן נבט שניבט ולא ראה ראה אש שיצא מאמתו הוא סבר דאיהו מליך ולא היה אלא ירבעם דנפק מיניה פירוש שניבט בחלום ולא ראה מה שהיה סבור תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי (א״ב זה לשון הבטה):
א. [זעהן.]
הוא סבר איהו מליך – ולכן נתאמץ שבע בן בכרי וקבץ כל ישראל אליו והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא.
בד״ה איהו מלך כו׳ ובין כך ובין כך יתגלגל כו׳. נ״ב פי׳ שהיה רוצה אחר כך להמית אותו בדין בית דין שבא על פילגשי אביו כדאיתא במדרש:
ומפרטים: נבט ראה אש שיוצאת מאמתו (אבר המין שלו), הוא סבר איהו מליך [חשב שהוא ימלוך], ולא היא אלא ירבעם הוא דנפק מיניה [שיצא ממנו] ומלך.
The Gemara elaborates: Nebat saw fire that emerges from his penis. He thought that it meant that he would rule. But that is not so. It meant that it would be Jeroboam who would emerge from him and rule.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲחִיתוֹפֶל רָאָה צָרַעַת שֶׁזָּרְחָה לוֹ עַל אַמָּתוֹ הוּא סָבַר אִיהוּ מָלֵךְ וְלָא הִיא בַּת שֶׁבַע בִּתּוֹ הוּא דנפקא מִינַּהּ שְׁלֹמֹה.

Ahithophel saw leprosy that glowed on his penis and he thought that he would rule. But it is not so. Instead from Bathsheba his daughter, i.e., his son’s daughter, came Solomon the king.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איהו מליך – ולכך נעשה יועץ לאבשלום כדי שתשוב המלוכה מדוד לאבשלום ובין כך ובין כך יתגלגל הדבר ותשוב אליו.
אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו, הוא סבר איהו מלך [חשב שהוא ימלוך], ולא היא, אלא בת שבע בתו, בת בנו, הוא דנפקא מינה [שיצא ממנה] שלמה המלך.
Ahithophel saw leprosy that glowed on his penis and he thought that he would rule. But it is not so. Instead from Bathsheba his daughter, i.e., his son’s daughter, came Solomon the king.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {במדבר כ׳:י״ג} הֵמָּה מֵי מְרִיבָה הֵמָּה שֶׁרָאוּ אִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה וְטָעוּ רָאוּ שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמַיִם הוּא לוֹקֶה אָמַר {שמות א׳:כ״ב} כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ וְהֵן לֹא יָדְעוּ שֶׁעַל עִסְקֵי מֵי מְרִיבָה לוֹקֶה.

The astrologers of Pharaoh saw and were mistaken, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These are the waters of contention” (Numbers 20:13)? These are the waters that the astrologers of Pharaoh saw, and they erred concerning them. As they saw in the stars that the savior of Israel would be stricken by water, Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22), assuming that any potential savior would be drowned. And they did not know that it was over matters involving the waters of Meribah that Moses would be stricken and would not be allowed to enter Eretz Yisrael.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על מי מריבה – שבעון שאמר שמעו נא המורים נענש ולא נכנס לארץ ישראל.
איצטגניני פרעה — כפי שאמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״המה מי מריבה״ (במדבר כ, יג)המה המים שראו איצטגניני פרעה וטעו בהם. ומה היתה טעותם? — ראו בכוכבים שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, ועל סמך זה אמר פרעה ״כל הבן הילוד היארה תשליכהו״ (שמות א, כב), שחשבו שבמים אלה תהיה מפלתו, והן לא ידעו שלא בכך הוא נפגע אלא שעל עסקי מי מריבה לוקה, שעל ידם נענש ולא נכנס לארץ.
The astrologers of Pharaoh saw and were mistaken, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These are the waters of contention” (Numbers 20:13)? These are the waters that the astrologers of Pharaoh saw, and they erred concerning them. As they saw in the stars that the savior of Israel would be stricken by water, Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22), assuming that any potential savior would be drowned. And they did not know that it was over matters involving the waters of Meribah that Moses would be stricken and would not be allowed to enter Eretz Yisrael.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמְנָא לַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב {מלכים א י״ג:ל״ד} וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרׇבְעָם וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי אדמה לְהַכְחִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַשְׁמִיד לָעוֹלָם הַבָּא.

The Gemara resumes its discussion of Jeroboam. And from where do we derive that Jeroboam does not enter into the World-to-Come? It is derived from a verse, as it is written: “And by this matter there was a sin to the house of Jeroboam, and to eradicate it and to destroy it from off the face of the earth” (I Kings 13:34). It can be interpreted to mean: To eradicate it in this world, and to destroy it for the World-to-Come.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנא לן דלא אתי – ירבעם לעלמא דאתי והכי נמי מפרש לקמן בכלהו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות.
לחטאת בית ירבעם להכחיד כו׳. נקט בית ירבעם לענין הכחדה שבעוה״ז כדכתיב שלא נשאר לו נין ושאר:
ושוב לענין ירבעם: ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי [ומנין לנו שאינו בא, ירבעם, לעולם הבא]?דכתיב [שנאמר]: ״ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה״ (מלכים א׳ יג, לד), ״להכחיד״בעולם הזה, ״ולהשמיד״לעולם הבא.
The Gemara resumes its discussion of Jeroboam. And from where do we derive that Jeroboam does not enter into the World-to-Come? It is derived from a verse, as it is written: “And by this matter there was a sin to the house of Jeroboam, and to eradicate it and to destroy it from off the face of the earth” (I Kings 13:34). It can be interpreted to mean: To eradicate it in this world, and to destroy it for the World-to-Come.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי מָה זָכָה יָרׇבְעָם לַמַּלְכוּת מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת שְׁלֹמֹה וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחוֹ בָּרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א י״א:כ״ז} וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו אָמַר לוֹ דָּוִד אָבִיךָ פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל וְאַתָּה גָּדַרְתָּ אוֹתָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְגַּרְיָא לְבַת פַּרְעֹה.

Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Jeroboam privileged to ascend to monarchy? It is due to the fact that he rebuked Solomon for his sins. And for what misdeed was he punished and lost everything? It is due to the fact that he rebuked Solomon and humiliated him in public, as it is stated: “And this was the cause that he lifted his hand against the king: Solomon built the Millo, and repaired the breaches of the city of David his father” (I Kings 11:27). Jeroboam said to Solomon: David, your father, created breaches in the wall so that the Jewish people could ascend for the pilgrimage Festival, and you sealed them in order to marshal forced labor [angarya] for the daughter of Pharaoh, your wife.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אנגריא
אנגריאא(נדרים לב.) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר״י שנים מפני שעשה אנגריא בת״ח שנאמר וירק את חניכיו. או שנעשית אנגריא (בבא מציעא עא) (יומא ה) מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא (סנהדרין קא:) אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה פירוש שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר ליכנס בעיר אלא באותו השער ומשעבדן ומביאי׳ לה דורון (סוטה י) דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפי׳ חתן מחדרו וכלה מחופתה פי׳ וכל שכן תלמידי חכמים (א״ב: בלשון יוני ורומי עבודה נעשית באונס):
א. [שווערע ארבייט, ראבאט.]
הוכיח את שלמה – כדמפרש ואזיל דאמר דוד אביך וכו׳.
ומפני מה נענש שהוכיחו ברבים – לביישו.
פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו – (וירדו) [ויכנסו] בריוח.
ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא – כדי שיכנסו בשערים לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת פרעה מ״ר ל״א שסגר השערים ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה כל עבודת בית המלך קרי אנגריא ל״א שהיה רגיל שלמה לסגור דלתות העזרה ומצניע מפתחות בידו ודרכו של מלך לישן ג׳ שעות ביום וישראל עומדין על העזרה עד שיעמוד המלך ואמר לו ירבעם אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך שתתן להם מפתחות.
(בית) [את] המלוא אחת מן הפרצות גדר ומלאו לכותל החומה ובנה שם מגדל לבת פרעה ולאנשים שעובדין לה לעיל מהאי קרא כתיב וירם יד במלך כלומר קם בדברים כנגד המלך ומרד בו.
שם גדרתא אתם צ״ל אותם כו׳:
בד״ה ואתה גדרת כו׳ אנגריא ל״אשהיה כו׳ כצ״ל:
מפני שהוכיחו ברבים כו׳. כיון דכל זה הוכחה היה לא היה לו לקרותו מרד כמ״ש וזה הדבר הרים יד וגו׳ אי לאו שהוכיחו ברבים שהוא הוא המרד שהיה לו להוכיחו בצנעה ויש לדקדק דהא עונשו של ירבעם מפורש בקרא שנענש על שהחטיא ישראל בעבודת כוכבים וי״ל כענין שאמרו עבירה גוררת עבירה דאי לאו גסות הרוח שהיה בו שמרד במלכות בית דוד לא היה בא להחטיא ישראל לעבוד ע״ז כדלקמן:
אמר ר׳ יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות?מפני שהוכיח את שלמה על חטאיו. ומפני מה נענש שנכשל בעבודה זרה ואיבד עולמו — מפני שהוכיחו ברבים וביישו. שנאמר: ״וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו״ (מלכים א׳ יא, כז) אמר לו ירבעם לשלמה: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא (לגבות מיסים) עבור בת פרעה!
Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Jeroboam privileged to ascend to monarchy? It is due to the fact that he rebuked Solomon for his sins. And for what misdeed was he punished and lost everything? It is due to the fact that he rebuked Solomon and humiliated him in public, as it is stated: “And this was the cause that he lifted his hand against the king: Solomon built the Millo, and repaired the breaches of the city of David his father” (I Kings 11:27). Jeroboam said to Solomon: David, your father, created breaches in the wall so that the Jewish people could ascend for the pilgrimage Festival, and you sealed them in order to marshal forced labor [angarya] for the daughter of Pharaoh, your wife.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַאי וְזֶה אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ אָמַר רַב נַחְמָן שֶׁחָלַץ תְּפִילָּיו בְּפָנָיו אָמַר רַב נַחְמָן גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁהָיָה בּוֹ בְּיָרׇבְעָם טְרָדַתּוּ מִן הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א י״ב:כ״ו} וַיֹּאמֶר יָרׇבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה׳ בִּירוּשָׁלִַים וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדוֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגוּנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה.

And what is the meaning of the phrase “and this was the cause that he lifted his hand against the king”? Rav Naḥman says: He removed his phylacteries before Solomon, thereby demonstrating that he does not consider Solomon his superior. Rav Naḥman says: The arrogance that existed in Jeroboam drove him from the World-to-Come, as it is stated: “And Jeroboam said in his heart: Now shall the kingdom return to the house of David. If this people go up to offer sacrifices in the House of the Lord in Jerusalem, then shall the heart of this people turn again to their lord, even to Rehoboam, king of Judea, and they shall kill me and return to Rehoboam, king of Judea” (I Kings 12:26–27).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פתק
פתקא(סנהדרין קא:) יצא ירבעם מירושלים יצא מפתקא של ירושלים יצא מן הכתב הכתוב לצדיקים לעתיד לבא שיחיו וישמחו בירושלים כדכתיב כל הכתוב לחיים בירושלים. (סוטה יב.) מוכן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה פי׳ בגזירה שנכתבה על חוה בעצב תלדי בנים. (ירושלמי בפ״ק בסנהדרין) דבר תקנה עשה משה בשעה שאמר לו הקב״ה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל אמר אי זה שבט מקבל עליו ליתן חמשת שקלים לגלגולת מה עשה נטל כ״ב אלף פתקין ורע״ג וכתב עליהן לוי ורע״ג כתב עליהן ה׳ שקלים והטילן לקלפי אמר להן בואו וטלו פיתקיכון כל שעלה בידו לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי וכל שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו ומה תעשה ומן השמים היא מתיב תניא לחברייא הגע עצמך שעל כולן לוי א״ל מעשה נס היה ומסורגין עלו (א״ב פי׳ בל״ר כתב קטן כתוב בקלף תרגום בספר ויוחקו בפיתקא יתרשמון):
ערך תלמוד
תלמודב(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [שריפט, אויסשפרוך.]
ב. [לעהרונג.]
שחלץ תפילין בפניו – שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו ל״א חולץ תפילין בפניו לבא להתריס כנגדו בחזקה.
חלץ תפילין – אין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך [והוא התחיל במרד בכך להראות ולומר לו שאינו נוהג כמלך].
ד״ה שחלץ תפילין כו׳ צ״ל אחר הד״ה בית המלוא:
בד״ה חלץ תפילין כו׳ עד לפני המלך כל זה נמחק:
וזה אשר הרים וגו׳ שחלץ תפילין כו׳. שמעתי בזה ע״פ מ״ש בר״פ אלמנה נזונית כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל ולא אמרן דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה והשתא כשהוא חולץ תפילין לפניו מראה שאינו רוצה לעבוד לו עוד כל עבודות שהעבד עושה לרבו וק״ל:
ומאי [ומה פירוש] ״וזה אשר הרים יד במלך״, כיצד עשה? אמר רב נחמן: שחלץ תפיליו בפניו, והעושה כן מראה שאיננו מתחשב במי שגדול ממנו. אמר רב נחמן: גסות הרוח (גאוה) שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם הבא. שנאמר: ״ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה׳ בירושלם ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה״ (מלכים א׳ יב, כו-כז),
And what is the meaning of the phrase “and this was the cause that he lifted his hand against the king”? Rav Naḥman says: He removed his phylacteries before Solomon, thereby demonstrating that he does not consider Solomon his superior. Rav Naḥman says: The arrogance that existed in Jeroboam drove him from the World-to-Come, as it is stated: “And Jeroboam said in his heart: Now shall the kingdom return to the house of David. If this people go up to offer sacrifices in the House of the Lord in Jerusalem, then shall the heart of this people turn again to their lord, even to Rehoboam, king of Judea, and they shall kill me and return to Rehoboam, king of Judea” (I Kings 12:26–27).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר גְּמִירִי אדְּאֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית יְהוּדָה בִּלְבָד כֵּיוָן דְּחָזוּ לֵיהּ לִרְחַבְעָם דְּיָתֵיב וַאֲנָא קָאֵימְנָא סָבְרִי הָא מַלְכָּא וְהָא עַבְדָּא וְאִי יָתֵיבְנָא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הואי וְקָטְלִין לִי וְאָזְלוּ בָּתְרֵיהּ מִיָּד {מלכים א י״ב:כ״ח} וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַים הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.

Jeroboam calculated and said: It is learned as a tradition that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings of the house of Judah alone. Once they see Rehoboam, who is sitting, and they see me standing, they will think: This, Rehoboam, is king, and that, Jeroboam, is the servant. And if I sit there, I will be considered a traitor against the throne, and they will kill me and follow him. Immediately, the following took place: “And the king took counsel, and made two calves of gold, and said to them: It is too much for you to ascend to Jerusalem; behold your gods, Israel, who brought you up from the land of Egypt. And he placed the one in Bethel and the other he placed in Dan” (I Kings 12:28–29).
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמירי דאין ישיבה – הלכה למשה מסיני ולא מקרא.
כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב כו׳. יצא להם זה הדרש כי לפי פשוטו הענין כפול בקרא דכתיב ושב לב העם אל אדוניהם וגו׳ ושבו אל רחבעם מלך וגו׳ וע״כ דרשו ושבו אל רחבעם וגו׳ מלשון ישיבה שיראו אותו בישיבה בעזרה ואני עומד והיינו גסות הרוח שהיה בו שלא היה הוא רוצה לעמוד במקום שרחבעם יושב. ואמר ואי יתיבנא כו׳. אף שאסור לישב רק למלכי בית דוד לא היה חושש לעבירה זו מפני גסות הרוח שהיה בו אלא שהיה חושש שיהרגוהו שם על שהוא חושב עצמו למלך בירושלים עיר רחבעם ומורד במלכות בית דוד הוא והרד״ק הביא מאמר זה בדרך אחרת שאמר דחזו לירבעם דיתיב ואנא קאמינא סברי מורד במלכות הוא כו׳ ע״ש ואין נראה כן מסוגיא זו אלא שאם היה עומד ודאי דלא היה מורד במלכות אלא מפני גסות הרוח שהיה בו לא היה עומד וק״ל:
אמר, כלומר, כך יש לפרש את הדבר: גמירי [למודים אנו] שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, ולכן רק רחבעם יוכל לשבת בעזרה ולא אני. כיון דחזו ליה [שיראו אותו] את רחבעם דיתיב ואנא קאימנא הוא יושב ואני עומד], סברי [יחשבו]: הא מלכא והא עבדא [זה, רחבעם, הוא המלך, וזה, ירבעם, הוא העבד], ואי יתיבנא [ואם אשב] שם — מורד במלכות הואי [אהיה, אחשב], וקטלין לי [ויהרגוני] ואזלו בתריה [וילכו אחריו]. מיד ״ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן״ (מלכים א׳ כח–כט),
Jeroboam calculated and said: It is learned as a tradition that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings of the house of Judah alone. Once they see Rehoboam, who is sitting, and they see me standing, they will think: This, Rehoboam, is king, and that, Jeroboam, is the servant. And if I sit there, I will be considered a traitor against the throne, and they will kill me and follow him. Immediately, the following took place: “And the king took counsel, and made two calves of gold, and said to them: It is too much for you to ascend to Jerusalem; behold your gods, Israel, who brought you up from the land of Egypt. And he placed the one in Bethel and the other he placed in Dan” (I Kings 12:28–29).
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי וַיִּוָּעַץ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁהוֹשִׁיב רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק אֲמַר לְהוּ חָתְמִיתוּ עַל כֹּל דְּעָבֵידְנָא אֲמַרוּ לֵיהּ הִין אֲמַר לְהוּ מַלְכָּא בָּעֵינָא לְמִיהְוֵי אֲמַרוּ לֵיהּ הִין כֹּל דְּאָמֵינָא לְכוּ עָבֵידְתּוּ אֲמַרוּ לֵיהּ הִין אֲפִילּוּ לְמִפְלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה1 אֲמַר לֵיהּ צַדִּיק ח״וחַס וְחָלִילָה אֲמַר לֵיהּ רָשָׁע לְצַדִּיק ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּגַבְרָא כְּיָרׇבְעָם פָּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה2 אֶלָּא לְמֵינְסִינְהוּ הוּא דְּקָא בָּעֵי אִי קַבְּלִיתוּ לְמֵימְרֵיהּ

What is the meaning of the phrase “and the king took counsel”? Rabbi Yehuda says: It means that he assembled the elders of the kingdom of Israel and seated a wicked person alongside a righteous person and consulted them. He said to the elders: Do you sign a writ of authorization for all that I am doing? They said to him: Yes. He said to them: I want to be the king. They said to him: Yes. Jeroboam said to them: Will you do everything I tell you to do? They said to him: Yes. He said to them: Even to worship idols? A righteous man said: Heaven forfend; idol worship is unacceptable. The wicked man seated alongside him said to the righteous man: Does it enter your mind that a man like Jeroboam would worship idols? Rather, he merely seeks to test those sitting here, to determine if they accept and will obey his pronouncements.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהושיב רשע אצל צדיק – ואומר להם להעמיד להם צלם אחד בבית אל ואחד בדן הסכימו עמו.
אמר לו רשע לצדיק – סלקא דעתך גברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים אלא לנסיונהו בעי אם דעתנו שלם עמו נתרצה בדבר וכך היה מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים ושוב לא היו יכולים לחזור בהן.
ודייקינן ומנא לן דלא אתי ירבעם לעלמא דאתי ופשיטנא מדכתיב ויהי בדבר הזה כו׳: אר״י מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה לשם שמים כדמפרש השתא ואזיל. ומפני מה נענש ונכשל בע״ג ולא עמדו לו זכיותיו להגן עליו מיצר הרע מפני שהוכיחו ברבים וביישו שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו וכי מפני שסגר פרץ עיר דוד אביו הרים בו יד אלא שסתם פרצות שפרץ אביו בחומה כדי שיהא ריוח לעולי רגלים ליכנס ואל ידחקו זה את זה ליכנס דרך שער העיר והוא סתם הפרצות הללו והיינו דכתיב סגר את פרץ כו׳ והאי דאמר ליה כדי לעשות אנגריא לבת פרעה לפי שדרכן של מלכים לעמוד בשלש שעות והיו עולי רגלים עומדים בבקר חוץ לעיר ודלתות השער סגורות והמפתחות ביד המלך והיו צריכין לתת שכר לבת פרעה שהיתה אשתו כדי שתתן להם המפתחות ולא חס ושלום שנתכוון שלמה לזאת שצדיק גמור היה ולא עוד אלא שלא היה צריך לכך שהרי נאמר (מ״א י״א) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה אלא ירבעם אמר לו כך להוכיחו כלומר נראה שאתה רוצה לעשות אנגריא לבת פרעה. מאי אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפליו בפניו ואין ראוי לעשות כן ולעמוד בקלות ראש לפני המלך מפני אימת מלכות. ויש אומרים שהיה צריך לפנות וחלץ תפיליו בפניו והיה לו לחלוץ במקום אחר שלא יראה שהוא הולך להפנות מחמת אימת מלכות ולחלוץ שלא בפניו. ויש אומרים חלץ תפליו בפניו לבוא להלחם כנגדו בחזקה. ואינו נראה דא״כ אמאי נקט חלץ תפליו בפניו לימא שבא להלחם כנגדו בחזקה:
ויועץ המלך כו׳ מאי ויועץ שנטל עצה בדבר כדי לפתות את ישראל ולמשכן אחר ע״ג בתחילה פתה את הצדיקים וחתמו שהסכימו עמו לעבוד ע״ג כיון שראו שאר חותמן של צדיקים הלכו ועבדו ע״ג ואעפ״י שחזרו הצדיקים ואמרו לא חתמנו על מנת לעבוד לא שמעו להם שאר העם, ודברים הללו האמורים על אחיה השלוני ע״ה לא נאמרו על פשטן לומר שחתם לשמוע לו אפילו לעבוד ע״ג שהרי לא אמרו אלא טעה וחתם סתם ולא אמרו על מה חתם אלא י״ל שחתם לשמוע לו לכל מה שיהיה רוצה לעשות סתם ומאי טעה דהו״ל לפרושי ליה לבר מעבירה כדאמרי ליה ליהושע כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת רק חזק ואמץ ומפרש בסוף פרק נגמר הדין (מ״ט.) דהאי רק למעוטי ביטול תורה קאתי כלומר רק חזק ואמץ לקיים את התורה והשמר שלא תצוה עלינו ליבטל הימנה ואין צריך לומר לעבור עליה שאם אתה עושה כן אין אנו שומעין. וכיון דחזא יהוא חותמו של אחיה השילוני שחתם לקיים כל מצותו של ירבעם וכל דבר סבר דאפילו לע״ג נמי קבל עליו. ומפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין. ושחטה שטים העמיקו אמר הקב״ה הן העמיקו ועשו חיזוק לע״ג יתר ממה שעשיתי אני לכבוד (את) עצמי. אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בלאו ולא ידענא מהיכא נפקא והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב מפני שמניח ע״ג ועובד את השם והיינו דכתיב ושחטה לשון שחיטה שטים לשון כי תשטה אשתו גזרו שחיטה ודקירה בחרב לשטות מאחרי לע״ג והעמיקו משלי כדאמרן. ואני מוסר לכולם אני לא חשתי לכבוד עצמי כל כך אלא (בייעור) [בייסור] ואזהרה בעלמא ויש לפרש ואני מוסר לכולם שמיסרים את כלם בהריגה בעבורי ואני מוסר (לכל טרם) [לכלם גורם] מוסר לכלם. ואית דגרסי אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה:
שם למפלח ע״ז א״ל צדיק ח״ו א״ל רשע לצדיק כו׳. בסוף עמוד איקבליתו לממריה ואף אחיה כו׳ כצ״ל:
ויועץ כו׳ שהושיב כו׳. משום דבפסוקים הקודמים כתיב ויועץ המלך רחבעם עם הזקנים וכתיב ויועץ את הילדים וגו׳ וכאן כתיב ויועץ ולא מפורש ביה עם מי היתה זו העצה ולה״ק מאי ויועץ ומפרש ליה שהושיב רשע כו׳:
ס״ד דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים כו׳ ר״ל שהרי הוכיח את שלמה במילי דשמיא ואמר דאף אחיה השילוני טעה בו בירבעם וחשבו לצדיק כמ״ש בענין כאשר בשרו על המלוכה וע״כ חתם ומייתי ראייה דהא יהוא צדיקא רבא כו׳ אשר הטיבות לעשות הישר וגו׳ וכתיב ויהוא לא שמר וגו׳ דמשמע דבכל התורה היה יהוא ישר רק לא סר מכל חטאת ירבעם וגו׳ והיינו כדמסיק משום חותם של אחיה שטעה בו להסכים על חטאת ירבעם:
מאי [מה פירוש] ״ויועץ המלך ״? אמר רב יהודה: שהושיב רשע אצל צדיק בין גדולי ישראל ונועץ בהם. אמר להו [להם] לזקני ישראל: האם חתמיתו [חותמים אתם] על כל מה דעבידנא [שאני עושה]? אמרו ליה [לו]: הין [כן]. אמר להו [להם]: מלכא בעינא למיהוי [מלך רוצה אני להיות], אמרו ליה [לו]: הין [כן]. והוסיף לשאול: האם כל מה דאמינא לכו עבידתו [שאומר לכם תעשו]? אמרו ליה [לו]: הין [כן]. אמר להם: אפילו למפלח [לעבוד] לעבודה זרה? אמר ליה [לו] צדיק: חס וחלילה, עבודה זרה איננו מקבלים! אמר ליה [לו] רשע לצדיק היושב בצידו: האם סלקא דעתך דגברא [עולה על דעתך שאדם] כירבעם פלח [יעבוד] לעבודה זרה? אלא למינסינהו [לנסות אותם] הוא דקא בעי [שרצה], לדעת אי קבליתו למימריה [אם יקבלו את דבריו], ולשון הפלגה היא ואין כוונתו לכך כלל,
What is the meaning of the phrase “and the king took counsel”? Rabbi Yehuda says: It means that he assembled the elders of the kingdom of Israel and seated a wicked person alongside a righteous person and consulted them. He said to the elders: Do you sign a writ of authorization for all that I am doing? They said to him: Yes. He said to them: I want to be the king. They said to him: Yes. Jeroboam said to them: Will you do everything I tell you to do? They said to him: Yes. He said to them: Even to worship idols? A righteous man said: Heaven forfend; idol worship is unacceptable. The wicked man seated alongside him said to the righteous man: Does it enter your mind that a man like Jeroboam would worship idols? Rather, he merely seeks to test those sitting here, to determine if they accept and will obey his pronouncements.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144