×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב {יהושע י״ד:ו׳} הַקְּנִיזִּי ש״משְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara comments: The language of another verse is also precise based on this explanation, as it is written: “And Caleb the son of Jephunneh the Kenizzite said unto him” (Joshua 14:6). Although his father was Jephunneh, he is known as “the Kenizzite,” although he was not actually a son of Kenaz. The Gemara accepts this proof and states: Conclude from it that Rava’s explanation is correct.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דיקא נמי דכתיב – קרא אחרינא כי משתעי בכלב לא קריה בן קנז כדכתיב בעתניאל אלא הקניזי מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז.
רש״י בד״ה דיקא נמי כו׳ בכלב ולא קרינן כו׳ כצ״ל:
גמ׳ כל הנושא אשה לש״ש מעלה כו׳. שהרי כשנשאה עזובה הוה ונשאה שלא לשם יופי כדקרי לה יריעות אלא לבנים נשאה שבדק באחיה דרוב בנים הולכין אחר אחי האם וה״ל כאילו הולידה מחדש שכבר נאמר בה ותמת עזובה דהיינו שנצטרעה כאילו מתה ומשנתרפאה הרי כאילו הולידה וק״ל:
יריעות שהיו פניה כו׳. דלפי פשוטו שאמר הוליד את עזובה ואת יריעות גו׳ היינו ששניהם הוליד ובנותיו היו אבל השתא דאת עזובה ע״כ היא אשתו מרים כדלעיל ע״כ ואת יריעות נמי מתפרש על אשתו וליכא לפרש על אשתו אחרת ששמה יריעות שהרי לא נמצא בה בשום מקום שמתה דהיינו שנצטרעה ושהוא נשאה כאילו הולידה כמו שכתוב גבי עזובה ולזה דרשו דההיא עזובה אשתו היא בעצמה יריעות ונקראת כן על שם שהיו פניה דומות ליריעות ועוד קצת ראיה דזו היא עזובה זו היא יריעות מדכתיב ואלה בניה גו׳ אם ב׳ בנותיו היו או ב׳ נשיו ה״ל למכתב ואלה בניהם ואם על אחת מהן קאי אין זה מוכרע ולזה אמר אל תקרי בניה אלא בוניה כו׳ דכיון דהיא עזובה היא יריעות והיא מרים אי בניה ממש קאמר ישר שובב גו׳ הכתוב השני דכתיב ביה ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת שהיא ג״כ מרים ותלד לו את חור הוא סותר זה דהו״ל למחשביה גם הכא בבניה וע״כ דרשו מיניה דלא הוזכרו כאן בניה כלל אלא בוניה שהאיש הוא בונה את האשה כדאמרינן פ׳ כ״ג אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר כי בועליך עושיך ואישה זה נקרא ישר על שם שישר עצמו בענין זה בעצמו שנשאה לש״ש וכן יש לפרש ששיבב את יצרו וכזב ביצרו שלא נשא אשה לשם נוי אבל רש״י פי׳ לענין מרגלים ע״ש. ואמר וא״ד על שהיה פניה דומות לורד. היינו אחר שנתרפאה:
ולאשחור אבי תקוע גו׳ אשחור זה כלב גו׳. מדכתיב ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור גו׳ כיון דגם הוא בן חצרון אמאי לא חשבי׳ בהדי בנים של חצרון דכתיב ביה ובני חצרון גו׳ את ירחמיאל ואת רם ואת כלוב ולא ניחא להו לפרש כפירש״י שם דאשחור נולד לחצרון אחר מיתתו וע״כ דרשו דאשחור זה הוא כלב שנזכר בכלל בניו של חצרון אלא שנקרא כן על שהושחרו כו׳ גם בזה פירש״י לענין מרגלים ויש לפרשו על ענין זה בעצמו שהיה מבקש רחמי שמים על רפואתה. ואמר נעשה מרים כב׳ נשים כו׳. דכיון דאשחור זה כלב ולעיל לא חשיב הני נשים אלא עזובה ואפרת דרשו דגם אלו שמות נשיו הן בעצמם שמות אשתו מרים שזכר לעיל וקראה כן ע״ש שבתחלה חלאה ולבסוף נתרפאת ונעשית נערה וכה״ג אמרינן לקמן ביוכבד שקראה בת לוי על שחזרה לנערותה ובזה יש לכוין המקרא ויעש להם בתים שאלו ב׳ המילדות זכו ונעשו לבת שחזרו לנערותן וכמו שיאמר מן מס מסים מן פת פתים כך יאמר מן בת בתים בל׳ רבים. ואמר ובגי חלאה צרת גו׳ צרת שנעשית צרה כו׳. דכיון דזו נערה זו חלאה וכבר חשב בני נערה שם אמאי חשיב את אלו בנים לחלאה ולחשבה נמי גבי נערה וע״כ דרש דלאו בני חשיב הכא אלא אחר שנבנית חלאה ונתרפאת נעשית צרה כו׳ ודו״ק:
ג׳ גזירות גזר פרעה. פי׳ בתחלה משום פן ירבה גזר למילדות אם בן הוא והמיתן אותו בסתר ולבסוף כשלא עשו כאשר דבר אליהן גזר להושיב שומרים להשליכן ליאור כדכתיב כל הבן הילוד היאורה גו׳ והיינו דנתחכמה לו בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקב״ה שלא יביא מבול כו׳ כדאמרי׳ לעיל ולבסוף כשא״ל אצטגניניו שהיום נולד בן המושיען גזר אף על עמו אמנם יש לדקדק בזה דכל הבן היאורה גו׳ בתר ויצו פרעה לכל עמו הוא דכתיבא ומשמע שהוא קאי אגזירת כל עמו וכ״ה בהדיא בש״ר כל הבן של ישראל אין כתיב. כאן אלא כל הבן הילוד בין יהודי בין מצרי כו׳ דמויצו לכל עמו לחוד לא הוה מוכח מידי דאימא דצוה לכל עמו להשליך בני ישראל ליאור והשתא מנא להו דכל הבן הילוד גו׳ ויצו פרעה לכל עמו גו׳ הם ב׳ גזירות ולהקדים המאוחר דהיינו דכל הבן הילוד גו׳ היא גזירה שניה ויצו פרעה לכל עמו גזירה ג׳ ויש ליישב דסמכו עצמם לומר גזירה שניה מדכתיב הבה נתחכמה לו דהיינו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים כו׳ וב׳ גזירות ראשונות היו משום פן ירבה והיה כי תקראנה גו׳ והרא״ם כתב אהא דאמרינן שאמרו אצטגניניו דאי משום מיעוט זכרים ליכא פ״ו יותר היה לו להרוג הנקבות כו׳ עכ״ל ודבריו תמוהים דהא ב׳ גזירות ראשונות אם בן הוא והמתן גו׳ וכל הבן הילוד היאורה גו׳ לא אמרו לו עדיין אצטגניניו כלום ואעפ״כ לא גזר אלא על הזכרים כמפורש בקרא אם בת היא וחיה וכדאמר בהדיא בשמעתין וכבר אמרו בש״ר טפש היה המלך דהי״ל להרוג את הנקיבות כו׳ ע״ש אבל למדו לומר שהיה שם גזירה ג׳ ע״י אצטגניניו מדכתיב ויצו גו׳ כל הבן הילוד גו׳ בין יהודי בין מצרי כו׳ כמ״ש בהדיא בש״ר וכ״ה בתוס׳ לקמן דגזירת אם בן הוא והמתן לא היה אלא משום פן ירבה גו׳ ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם עכ״ל והא דלא מספיק להו גבי גזירה ג׳ משום דכבר נשבע הקב״ה שלא יביא מבול לעולם עד שהוצרכו לומר שאצטגניניו ראו דעתיד ללקות במים היינו משום דלא בטלה אותה גזירה שלישית עד שהושלך ליאור שחשבו האצטגנינים שאז היה נלקה מושיען כדאמרינן לקמן ומזה יתיישב שלא עברה בת פרעה גזירת אביה שאחר השלכתו שאמרו האצטגנינים שכבר נלקה מושיען בטלה הגזירה ורש״י בחומש כתב כך שראו אצטגניניו אקרא ואם בן הוא והמתן גו׳ וזה אינו לפי הסוגיא דשמעתין דגזירה ראשונה ואם בן הוא והמתן גו׳ לא היה אלא משום פן ירבה גו׳ ונלחם בנו ודו״ק:
וילך איש גו׳ להיכן הלך כו׳. עי׳ פי׳ הרמב״ן בחומש בזה:
שהלך בעצת בתו. סמכו עצמם אהא דאמרי׳ לקמן שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן כו׳ וכן פי׳ רשב״ם בפ׳ י״נ ע״ש ויש לדקדק למה הוצרך כאן למימר שהחזירה ע״י דבורה של מרים קשה גזירתך כו׳ ואימא דמשום נבואתה זו שא״ל עתידה שתלד בן כו׳ החזירה וי״ל דמשום נבואתה לא היה צריך להחזירה דהא ודאי היה יודע עמרם בעיבורה של יוכבד דהות מעוברת כבר ג׳ חדשים כדלקמן שהוא הכרת עובר אלא ע״כ החזירה מטעם שא״ל קשה גזירתך כו׳ ושע״י חזרתו יחזירו גם אחרים נשותיהם וק״ל:
לשוא אנו עמלים כו׳. כענין שאמרו ואת עמלנו אלו הבנים גו׳ וק״ל:
א״ל בתו קשה גזירתך כו׳ עמד והחזירה כו׳. ולא סגי להו למימר שהחזירה ע״י נבואתה עתידה אמי שתלד בן כו׳ דכיון דכבר נתעברה ממנו ג׳ חדשים כדלקמן שזו כדי הכרת עובר לא היה צריך לו להחזירה והענין מבואר שזכרה ג׳ דברים נגד ג׳ גזירות שגזר פרעה כדאמרינן לעיל שבתחלה גזר אם בן הוא והמתן אותו ואם בת גו׳ ע״ז א״ל שקשה גזירתך שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואת גזרת אף על הנקבות ושגזר בשניה כל הבן הילוד היאורה גו׳ לא גזר אלא על הגוף בעוה״ז אבל יחיו לחיי עוה״ב כדאמרי׳ בהנזקין אשיב ממצולות ים אלו שנטבעו בים ואתה גזרת בעוה״ז ובעוה״ב ושגזר בשלישית אף לכל עמו זו הגזירה ספק שתתקיים שהם המצרים עצמם יבטלוה בעבור בניהם אתה צדיק בודאי גזירתך קיימת שנאמר ותגזר אומר וגו׳ ודו״ק:
ויקח ויחזיר מבעי ליה כו׳. דכיון דע״כ פירש ממנה כדלעיל מדכתיב וילך ע״כ נשואין שניים היו ומאי ויקח דמשמע לקוחין ראשונים אלא שעשו לה מעשה ליקוחין כו׳ ואהרן ומרים היו מרקדין וכו׳ עי׳ ברשב״ם פרק י״נ וברמב״ן ואע״ג שידעו שכבר מעוברת ג׳ ירחים מ״מ היו שמחין בחזרתה שלא יהיה נולד בן המושיען בהיותה גרושה ואמרה אם הבנים שמחה פי׳ הפסוק משיב עמרם העקרת שנתעקרה מביתו להחזירה שם ואז אם שהיא יוכבד והבנים אהרן ומרים שמחה ונסמך לזה בצאת ישראל ממצרים גו׳ אז נעשה זה וק״ל:
את בת לוי אפשר בת ק״ל כו׳. מבואר באורך פ׳ יש נוחלין ע״ש:
והא הות מעברא כו׳ מעיקרא כו׳. דבחד ענינא לית לן למימר אין מוקדם ומאוחר בתורה וע״כ דרשו שע״כ נכתב כאן כאילו לא היתה מעוברת כבר שלא היה לה צער עיבור ומיהו מסמיכות שמעי׳ שגם לידתה שלא בצער היה וק״ל:
ר״מ אומר טוב שמו כו׳. טוב ממש בקטן כזה לא שייך לראות בו ואם נפרש בו מל׳ יפה כמו כי טובות הנה איננו טעם על שהצפינה אותו וכי צדקת כיוכבד אי לא היה יפה לא הצפינהו וע״כ דרש בו ר״מ טוב שמו ששם משה נתנה לו בת פרעה אבל עיקר שמו טוב והיתה דייקא בשמו כי בהוולד לה אהרן ומרים נתוסף הגלות מרים ע״ש וימררו את חייהם אהרן ע״ש השלכת יאור אבל בשם משה ראתה כי טוב הוא שע״י יבא טובה וגאולה לישראל ור״י הוסיף בענין זה בעצמו:
טוביה שמו. בנוסף לו שם י״ה המשותף בשמו כמו שם ישראל והרמז בו שם טוב באמצע וי׳ של כי מלפניו וה׳ של הוא מאחריו. ור׳ נחמיה שאמר הגון לנבואה עי׳ פירש״י וצ״ל שע״י בתה מרים ראתה זאת כי יוכבד לא נחשבה בכלל ז׳ הנביאות בפ״ק דמגילה. ושאמר שנולד כשהוא מהול. כי הערלה הוא דיבוק היצה״ר שנקרא ערל גם רע ובהפך בהסרת ערל הנקרא טוב. ושאמר שנתמלא הבית כולו אורה כו׳. הוא חידוש נפלא והוראה על שעתיד לדבר עם השכינה פה אל פה שעל ידי זה יהיה קרן עור פניו וק״ל:
ותצפנהו ג׳ ירחים דלא מנו לה כו׳. פירש״י ומהכא נפקא לן והיינו מדהיתה יכולה להצפינו עד ג׳ חדשים היינו משום דלא מנו לה כו׳ ורש״י בחומש תפש לו דרך אחרת ע״ש וברא״ם ואין כאן מקום להאריך ובספר פענח רזי כתב דהא ודאי מצרים נמי הוו ידעי דיולדת לז׳ יולדת למקוטעין ובדקו אחריה לו׳ חדשים משעה דאהדרה והיא הות מעברה ג׳ חדשים מעיקרא וילדתו לז׳ מקוטעים דהיינו לג׳ חדשים משעה דאהדרה וע״כ יכלה להצפינו ג׳ חדשים מיום לידתה אותו עד ו׳ חדשים משעה דאהדרה כך תוכן דבריו וכה״ג כתב החזקוני ע״ש:
ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה כו׳. פירש״י שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו כו׳ עכ״ל היינו מסברא אבל ממה שהיתה יכולה להצפינו ג׳ חדשים אין ראיה דג׳ חדשים הראשונים לא בדקו אחריה כדלעיל לא מנו כו׳ ושאמר דהוו שמעו מצראי דאתיילד כו׳ לאו דוקא אלא שהרגישו שעת לידתה כי הכא במשה דכבר נולד מקודם זה ג׳ חדשים אלא שהרגישו בה לסוף ט׳ שהולידה לפי דעתם וק״ל:
אחזו לנו שועלים גו׳. מפורש בשיר השירים רבה מלת שועלים כו׳ א״ר ברכיה שועלים קדמאה מלא תנינא חסר שעלים כו׳ שירדו לשעלו של ים וע״ש ערמתם בהבה נתחכמה לו להשליכם ליאור משלן לשועלים כו׳ וע״ש ודו״ק:
תבת גומא מ״ש גומא אר״א מכאן כו׳ וכה״ג אמרו בפ׳ ג״ה גבי יעקב שנשתייר על פכין קטנים וצ״ל הכא שהיה משתמר גם בגמא אלא שיותר היה משתמר בעצים אחרים ומדהזכיר בקרא שהיה גמא לאשמעי׳ מכאן לצדיקים כו׳ דאל״כ אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכ״ש ממון וק״ל:
בחמר ובזפת תנא חמר מבפנים כו׳. מדהוצרכה לב׳ מינים חמר וזפת אמרו דודאי חמר מבחוץ אינו דבר מתקיים במים מבחוץ ובתבת נח שהיה זפת מבפנים ומבחוץ אע״ג דג״כ צדיק היה י״ל כיון דתשמיש רב היה שם לכל מין ומין לא היה די בחומר מבפנים שאפשר שיתפרק ע״י שימוש רב כזה ועי״ל שכוונו הכא לומר שלא יריח כו׳ ע״ש שהשכינה היתה עמו כדלקמן ותראהו ותרא מיבעי ליה כו׳ ובזה יתיישבו דברי רש״י בחומש פ׳ נח והרא״ם כתבו שם דרך אחרת ע״ש:
וכתבו התוס׳ פי׳ רבי בשם רשב״ק דזה וזה תוך התבה והחמר היה מכסה הזפת אבל מבחוץ לא זפתה שלא ירגישו כי הגמא דומה לקנה היאור ולא יבחינו כו׳ עכ״ל וקצת ראיה שהגמא דומה לקנה כמו שפי׳ התרגום קנה וסוף קנה וגמא אך קשה לדבריו דא״כ מאי קאמר לעיל מ״ש גמא כו׳ דהא איכא למימר שלקחה גמא שלא יבחינו התבה תוך קנה היאור ויש ליישב דשאר עץ נמי דומה לגמא אלא לאפוקי זפת קאמר ודו״ק:
ותשם בסוף רא״א ים סוף כו׳. זה המעשה במצרים ביאור ולפי הכתובים שים סוף לאו במצרים ואפשר שמן ים סוף נמשכים יאורים במצרים וע״כ קראו סוף ובש״ר ים סוף שים סוף מגיע עד נילוס. ושאמר רשב״ן אגם דכתיב קנה וסוף. האי קרא נמי במצרים כתיב אלא דכריתה לא שייך בים סוף אלא באגם דומיא דקנה דנקט גביה ופירש״י סוף ערבה דקה עכ״ל ובתרגום קנה וסוף קנה וגמא עכ״ל:
דיקא נמי [מדוייק גם כן] ממה דכתיב [שנאמר]: ״כלב בן יפונה הקנזי״ (יהושע יד, ו), משמע שהיה קשור למשפחת קנז, אבל לא היה בן קנז ממש. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
The Gemara comments: The language of another verse is also precise based on this explanation, as it is written: “And Caleb the son of Jephunneh the Kenizzite said unto him” (Joshua 14:6). Although his father was Jephunneh, he is known as “the Kenizzite,” although he was not actually a son of Kenaz. The Gemara accepts this proof and states: Conclude from it that Rava’s explanation is correct.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) עֲזוּבָה זוֹ מִרְיָם וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עֲזוּבָה שֶׁהַכֹּל עֲזָבוּהָ מִתְּחִילָּתָהּ הוֹלִיד וַהֲלֹא מִינְסָב הֲוָה נָסֵיב לַהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יַלְדָּה.

The verse states: “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). The Gemara analyzes the verse: The verse refers to the wife of Caleb by the name Azubah. The Sages teach that this is Miriam. And why is she called Azubah? As everyone initially abandoned her [azavuha] and did not want to marry her because she was sickly and unattractive. The verse additionally states: “And Caleb, the son of Hezron, begot children [holid] of Azubah his wife” (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Why use the term “holid,” begot children? But doesn’t this verse state that he married her? Rabbi Yoḥanan says: This teaches us that with regard to anyone who marries a woman for the sake of Heaven, as he married her due to her righteousness without concern for her appearance, the verse ascribes him credit as if he gave birth to her.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עזובה שהכל עזבוה – שמתחילה חולנית היתה כדקרי לה הכא יריעות ולקמן קרי לה נמי חלאה ועזובה שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה.
והא מיסב נסבה – כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו וגו׳ אלמא איתתיה הואי.
לשם שמים – כגון זו שהיתה חולה ונשאה לשם שמים שבדק באחיה אהרן ומשה וראה אותם צדיקים ורוב בנים דומין לאחי האם בב״ב ביש נוחלין (דף קי.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כל הנושא אשה לש״ש מעלה כו׳. שהרי כשנשאה עזובה הוה ונשאה שלא לשם יופי כדקרי לה יריעות אלא לבנים נשאה שבדק באחיה דרוב בנים הולכין אחר אחי האם וה״ל כאילו הולידה מחדש שכבר נאמר בה ותמת עזובה דהיינו שנצטרעה כאילו מתה ומשנתרפאה הרי כאילו הולידה וק״ל:
״עזובה״ (דברי הימים א ב, יח)זו מרים, ולמה נקרא שמה עזובה — שהכל עזבוה מתחילתה ולא רצו לשאתה מפני שהיתה חולנית ולא יפה. ושואלים על הלשון: ״הוליד״? והלא כמו שפירשנו מינסב הוה נסיב לה [נשא אותה]! אמר ר׳ יוחנן: דבר זה מלמדנו כי כל הנושא אשה לשם שמים — מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה.
The verse states: “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). The Gemara analyzes the verse: The verse refers to the wife of Caleb by the name Azubah. The Sages teach that this is Miriam. And why is she called Azubah? As everyone initially abandoned her [azavuha] and did not want to marry her because she was sickly and unattractive. The verse additionally states: “And Caleb, the son of Hezron, begot children [holid] of Azubah his wife” (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Why use the term “holid,” begot children? But doesn’t this verse state that he married her? Rabbi Yoḥanan says: This teaches us that with regard to anyone who marries a woman for the sake of Heaven, as he married her due to her righteousness without concern for her appearance, the verse ascribes him credit as if he gave birth to her.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) יְרִיעוֹת שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לִירִיעוֹת.

The same verse refers to Miriam additionally as Jerioth, which the Gemara explains was appropriate, for her face was like extremely pallid curtains [yeriot].
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליריעות – בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יריעות שהיו פניה כו׳. דלפי פשוטו שאמר הוליד את עזובה ואת יריעות גו׳ היינו ששניהם הוליד ובנותיו היו אבל השתא דאת עזובה ע״כ היא אשתו מרים כדלעיל ע״כ ואת יריעות נמי מתפרש על אשתו וליכא לפרש על אשתו אחרת ששמה יריעות שהרי לא נמצא בה בשום מקום שמתה דהיינו שנצטרעה ושהוא נשאה כאילו הולידה כמו שכתוב גבי עזובה ולזה דרשו דההיא עזובה אשתו היא בעצמה יריעות ונקראת כן על שם שהיו פניה דומות ליריעות ועוד קצת ראיה דזו היא עזובה זו היא יריעות מדכתיב ואלה בניה גו׳ אם ב׳ בנותיו היו או ב׳ נשיו ה״ל למכתב ואלה בניהם ואם על אחת מהן קאי אין זה מוכרע ולזה אמר אל תקרי בניה אלא בוניה כו׳ דכיון דהיא עזובה היא יריעות והיא מרים אי בניה ממש קאמר ישר שובב גו׳ הכתוב השני דכתיב ביה ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת שהיא ג״כ מרים ותלד לו את חור הוא סותר זה דהו״ל למחשביה גם הכא בבניה וע״כ דרשו מיניה דלא הוזכרו כאן בניה כלל אלא בוניה שהאיש הוא בונה את האשה כדאמרינן פ׳ כ״ג אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר כי בועליך עושיך ואישה זה נקרא ישר על שם שישר עצמו בענין זה בעצמו שנשאה לש״ש וכן יש לפרש ששיבב את יצרו וכזב ביצרו שלא נשא אשה לשם נוי אבל רש״י פי׳ לענין מרגלים ע״ש. ואמר וא״ד על שהיה פניה דומות לורד. היינו אחר שנתרפאה:
״יריעות״ נדרש — שהיו פניה דומין ליריעות שהיתה חיוורת ביותר.
The same verse refers to Miriam additionally as Jerioth, which the Gemara explains was appropriate, for her face was like extremely pallid curtains [yeriot].
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֵלֶּה בָּנֶיהָ אַל תִּקְרֵי בָּנֶיהָ אֶלָּא בּוֹנֶיהָ יֵשֶׁר שֶׁיִּשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ שׁוֹבָב שֶׁשִּׁיבֵּב אֶת יִצְרוֹ וְאַרְדּוֹן שֶׁרָדָה אֶת יִצְרוֹ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי עַל שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לְוֶרֶד.

The verse continues: “And these were her sons [vaneha].” The Gemara explains: Do not read it as vaneha, her sons; rather, read it as boneha, her builders. In other words, the rest of the names in the verse are not the names of her children, but rather appellations for her husband, whose marriage to her built her, as it were. The first appellation for Caleb, “Jesher,” is referring to his actions, as he set himself straight [yisher] and did not join in the counsel of the spies. The second appellation, “Shobab,” is referring to the fact that he broke [sibbev] his evil inclination by rebelling against the other spies. The third appellation, “and Ardon [veArdon],” is referring to the fact that he ruled [rada] over his evil inclination. And some say: Because the face of his wife Miriam became beautiful like a rose [vered] after they were married, she was also called Vardon, due to her rose-like complexion.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בוניה – אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים ישר ושובב וארדון.
שיישר את עצמו – מלטעות את טעות המרגלים.
ששיבב את עצמו – מעצתן לשון הבת השובבה יוצאנית ומורדת והכי נמי קרי ליה מרד בקרא אחרינא על שם שמרד בעצת מרגלים.
שרדה ביצרו – שהיה מסיתו לטעות עמהן.
גמרא שובב שהשיב את יצרו כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה ששיבב את עצמו כו׳ וה״נ קרי ליה מרד. דה״א ד יח:
״ואלה בניה״אל תקרי [תקרא] בניה אלא בוניה, כלומר, אלה הם כינויים של בעלה, שעל ידי שנשאה כאילו בנה אותה, ״ישר״ — שישר את עצמו, ולא שמע לעצת המרגלים. ״שובב״ — ששיבב (שיבר) את יצרו, ו״ארדון״ — שרדה את (משל על) יצרו, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: על שהיו פניה של מרים אשתו דומין לורד לאחר שנישאת, ולכן נקרא ורדון.
The verse continues: “And these were her sons [vaneha].” The Gemara explains: Do not read it as vaneha, her sons; rather, read it as boneha, her builders. In other words, the rest of the names in the verse are not the names of her children, but rather appellations for her husband, whose marriage to her built her, as it were. The first appellation for Caleb, “Jesher,” is referring to his actions, as he set himself straight [yisher] and did not join in the counsel of the spies. The second appellation, “Shobab,” is referring to the fact that he broke [sibbev] his evil inclination by rebelling against the other spies. The third appellation, “and Ardon [veArdon],” is referring to the fact that he ruled [rada] over his evil inclination. And some say: Because the face of his wife Miriam became beautiful like a rose [vered] after they were married, she was also called Vardon, due to her rose-like complexion.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {דברי הימים א ד׳:ה׳} וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה אַשְׁחוּר זֶה כָּלֵב וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשְׁחוּר שֶׁהוּשְׁחֲרוּ פָּנָיו בְּתַעֲנִיּוֹת אֲבִי שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאָב תְּקוֹעַ שֶׁתָּקַע אֶת לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

The Gemara interprets an additional verse as referring to Caleb. It is stated: “And Ashhur the father of Tekoa had two wives, Helah and Naarah” (I Chronicles 4:5). Ashhur is Caleb. And why was he called Ashhur? Because his face became blackened [husheḥaru] from the extensive fasts that he accepted upon himself so that he would not be entrapped by the counsel of the spies. “The father of” is also referring to Caleb, as he became like a father to his wife. The next word in the verse, “Tekoa,” is an additional reference to Caleb, as he attached [taka] his heart to his Father in Heaven.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אשחור
אשחורא(סוטה יב.) בגמרא וכן לענין הטובה ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית:
א. [נאהמען.]
שהושחרו פניו – שקבל עליו תעניות הרבה שינצל מעצת מרגלים.
שנעשה לה כאב להתעסק בה ברפואות ומזונות – הצריכין לחולה.
שתקע את לבו לאביו שבשמים – שלא להיות בעצת מרגלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולאשחור אבי תקוע גו׳ אשחור זה כלב גו׳. מדכתיב ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור גו׳ כיון דגם הוא בן חצרון אמאי לא חשבי׳ בהדי בנים של חצרון דכתיב ביה ובני חצרון גו׳ את ירחמיאל ואת רם ואת כלובי ולא ניחא להו לפרש כפירש״י שם דאשחור נולד לחצרון אחר מיתתו וע״כ דרשו דאשחור זה הוא כלב שנזכר בכלל בניו של חצרון אלא שנקרא כן על שהושחרו כו׳ גם בזה פירש״י לענין מרגלים ויש לפרשו על ענין זה בעצמו שהיה מבקש רחמי שמים על רפואתה. ואמר נעשה מרים כב׳ נשים כו׳. דכיון דאשחור זה כלב ולעיל לא חשיב הני נשים אלא עזובה ואפרת דרשו דגם אלו שמות נשיו הן בעצמם שמות אשתו מרים שזכר לעיל וקראה כן ע״ש שבתחלה חלאה ולבסוף נתרפאת ונעשית נערה וכה״ג אמרינן לקמן ביוכבד שקראה בת לוי על שחזרה לנערותה ובזה יש לכוין המקרא ויעש להם בתים שאלו ב׳ המילדות זכו ונעשו לבת שחזרו לנערותן וכמו שיאמר מן מס מסים מן פת פתים כך יאמר מן בת בתים בל׳ רבים. ואמר ובני חלאה צרת גו׳ צרת שנעשית צרה כו׳. דכיון דזו נערה זו חלאה וכבר חשב בני נערה שם אמאי חשיב את אלו בנים לחלאה ולחשבה נמי גבי נערה וע״כ דרש דלאו בני חשיב הכא אלא אחר שנבנית חלאה ונתרפאת נעשית צרה כו׳ ודו״ק:
נאמר ״ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה״ (דברי הימים א ד, ה), ודורשים: ״אשחור״ — זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור — שהושחרו פניו בתעניות, שהיה צם כדי שלא ייכשל בעצת המרגלים. ״אבי״ — שנעשה לה לאשתו כאב, ״תקוע״ — שתקע (חיבר) את לבו לאביו שבשמים.
The Gemara interprets an additional verse as referring to Caleb. It is stated: “And Ashhur the father of Tekoa had two wives, Helah and Naarah” (I Chronicles 4:5). Ashhur is Caleb. And why was he called Ashhur? Because his face became blackened [husheḥaru] from the extensive fasts that he accepted upon himself so that he would not be entrapped by the counsel of the spies. “The father of” is also referring to Caleb, as he became like a father to his wife. The next word in the verse, “Tekoa,” is an additional reference to Caleb, as he attached [taka] his heart to his Father in Heaven.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים נַעֲשָׂה מִרְיָם כִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה לָא חֶלְאָה וְנַעֲרָה הֲוַאי אֶלָּא בַּתְּחִילָּה חֶלְאָה וּלְבַסּוֹף נַעֲרָה.

The phrase in the verse “had two wives” actually means it is as if Miriam became like two wives, because she changed over the course of time. And therefore the two names written in the verse: “Helah and Naarah,” were not two separate women, Helah and Naarah. Rather, initially Miriam was sickly [ḥela] and forlorn, and ultimately she was healthy and beautiful like a young woman [na’ara].
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלאה – חולי.
ולבסוף נערה – שנתרפאה מחליה וחזרה בתואר פנים כנערה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״היו שתי נשים״, כלומר, — נעשה (נעשית) מרים כשתי נשים לפי שנשתנתה במשך הזמן. ולפיכך, ״חלאה ונערה״ — לא שתי נשים חלאה ונערה הואי [היו], אלא בתחילה היתה מרים כחלאה (חולה וזנוחה), ולבסוף היתה בריאה ויפה כנערה.
The phrase in the verse “had two wives” actually means it is as if Miriam became like two wives, because she changed over the course of time. And therefore the two names written in the verse: “Helah and Naarah,” were not two separate women, Helah and Naarah. Rather, initially Miriam was sickly [ḥela] and forlorn, and ultimately she was healthy and beautiful like a young woman [na’ara].
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {דברי הימים א ד׳:ז׳} וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹהַר וְאֶתְנָן צֶרֶת שֶׁנַּעֲשֵׂית צָרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ צֹהַר שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין כַּצׇּהֳרַיִם אֶתְנָן שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מוֹלִיךְ אֶתְנָן לְאִשְׁתּוֹ.

The Gemara expounds the following verse as referring to Miriam: “And the children of Helah were Zereth [Tzeret] and Zohar and Ethnan” (I Chronicles 4:7). She was now called Tzeret,” for she became so beautiful that she was like a rival [tzara] to other women, as they were jealous of her beauty. She is called “Zohar,” as her face shined like the sun does at noon [tzohorayim]. She is called “Ethnan,” as any man that saw her would be aroused so much that he would bring a gift [etnan] to his wife to entice her.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובני חלאה – ובנייני חלאה שנבנית ונתרפאת משובחין היו להיות צרת וצהר ואתנן.
צרה לחברותיה – מתקנאות ביופיה.
מוליך אתנן לאשתו – שהיה מתאוה למשכב נשים.
בד״ה ובני חלאה כו׳ משובחין היו הס״ד:
בד״ה השליכוהו כו׳ לדבר הס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר ״ובני חלאה צרת וצהר ואתנן״ (דברי הימים א ד, ז), ומפרשים שלא בנים הם, אלא מה נשתנה בה לאחר שנבנתה, ״צרת״ — שנעשית צרה לחברותיה, שהיתה יפה כל כך שכל אשה היתה מתקנאה ביופיה. ״צהר״ — שהיו פניה מאירים ודומין כצהרים, ״אתנן״ — שכל הרואה אותה מתאוה עד שהוא מוליך אתנן (מתנה) לאשתו לרצותה.
The Gemara expounds the following verse as referring to Miriam: “And the children of Helah were Zereth [Tzeret] and Zohar and Ethnan” (I Chronicles 4:7). She was now called Tzeret,” for she became so beautiful that she was like a rival [tzara] to other women, as they were jealous of her beauty. She is called “Zohar,” as her face shined like the sun does at noon [tzohorayim]. She is called “Ethnan,” as any man that saw her would be aroused so much that he would bring a gift [etnan] to his wife to entice her.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {שמות א׳:כ״ב} וַיְצַו פַּרְעֹה לְכׇל עַמּוֹ א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אַף עַל עַמּוֹ גָּזַר וְאָמַר ר״ירַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת גָּזַר בַּתְּחִילָּה אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אוֹתוֹ וּלְבַסּוֹף כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ וּלְבַסּוֹף אַף עַל עַמּוֹ גָּזַר.

§ The Gemara returns to the discussion of the bondage in Egypt. “And Pharaoh charged all his people, saying: Every son that is born you shall cast into the river, and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22). Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The use of the phrase “every son that is born” indicates that he decreed even on his own nation that all their male babies must be killed. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says further: He decreed three decrees. Initially, he commanded the midwives only with regard to Jewish infants: “You shall look upon the stones. If it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). And afterward, he decreed with regard to the Jewish infants: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22). And ultimately, he decreed even on his own nation that Egyptian infant boys should be cast into the river as well.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף על עמו גזר – דרש רבי תנחומא: יום שנולד משה אמרו איצטגניניו היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי הוא או יהודי ועמד וקיבץ כל עמו ובקש מהן ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו.
בתחילה והמתן אותו – לא הושיב שומרים אלא סמך על המילדות.
תשליכוהו – שהושיב שומרין וקסדורין לדבר.
ולבסוף על עמו – כדפרישית וכיון שעבר היום ועדיין רואין איצטגניניו שלא לקה העמיד הגזירה עד יום שהושלך ליאור.
בד״ה ולבסוף כו׳ רואין באצטגניניו כו׳. נ״ב פירוש בתחלה היו רואין שנלקה במים ושוב שהצפינה ביאור שוב לא ראו שעוד נלקה כדלקמן בהפוך העמוד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג׳ גזירות גזר פרעה. פי׳ בתחלה משום פן ירבה גזר למילדות אם בן הוא והמיתן אותו בסתר ולבסוף כשלא עשו כאשר דבר אליהן גזר להושיב שומרים להשליכן ליאור כדכתיב כל הבן הילוד היאורה גו׳ והיינו דנתחכמה לו בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקב״ה שלא יביא מבול כו׳ כדאמרי׳ לעיל ולבסוף כשא״ל אצטגניניו שהיום נולד בן המושיען גזר אף על עמו אמנם יש לדקדק בזה דכל הבן היאורה גו׳ בתר ויצו פרעה לכל עמו הוא דכתיבא ומשמע שהוא קאי אגזירת כל עמו וכ״ה בהדיא בש״ר כל הבן של ישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן הילוד בין יהודי בין מצרי כו׳ דמויצו לכל עמו לחוד לא הוה מוכח מידי דאימא דצוה לכל עמו להשליך בני ישראל ליאור והשתא מנא להו דכל הבן הילוד גו׳ ויצו פרעה לכל עמו גו׳ הם ב׳ גזירות ולהקדים המאוחר דהיינו דכל הבן הילוד גו׳ היא גזירה שניה ויצו פרעה לכל עמו גזירה ג׳ ויש ליישב דסמכו עצמם לומר גזירה שניה מדכתיב הבה נתחכמה לו דהיינו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים כו׳ וב׳ גזירות ראשונות היו משום פן ירבה והיה כי תקראנה גו׳ והרא״ם כתב אהא דאמרינן שאמרו אצטגניניו דאי משום מיעוט זכרים ליכא פ״ו יותר היה לו להרוג הנקבות כו׳ עכ״ל ודבריו תמוהים דהא ב׳ גזירות ראשונות אם בן הוא והמתן גו׳ וכל הבן הילוד היאורה גו׳ לא אמרו לו עדיין אצטגניניו כלום ואעפ״כ לא גזר אלא על הזכרים כמפורש בקרא אם בת היא וחיה וכדאמר בהדיא בשמעתין וכבר אמרו בש״ר טפש היה המלך דהי״ל להרוג את הנקיבות כו׳ ע״ש אבל למדו לומר שהיה שם גזירה ג׳ ע״י אצטגניניו מדכתיב ויצו גו׳ כל הבן הילוד גו׳ בין יהודי בין מצרי כו׳ כמ״ש בהדיא בש״ר וכ״ה בתוס׳ לקמן דגזירת אם בן הוא והמתן לא היה אלא משום פן ירבה גו׳ ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם עכ״ל והא דלא מספיק להו גבי גזירה ג׳ משום דכבר נשבע הקב״ה שלא יביא מבול לעולם עד שהוצרכו לומר שאצטגניניו ראו דעתיד ללקות במים היינו משום דלא בטלה אותה גזירה שלישית עד שהושלך ליאור שחשבו האצטגנינים שאז היה נלקה מושיען כדאמרינן לקמן ומזה יתיישב שלא עברה בת פרעה גזירת אביה שאחר השלכתו שאמרו האצטגנינים שכבר נלקה מושיען בטלה הגזירה ורש״י בחומש כתב כך שראו אצטגניניו אקרא ואם בן הוא והמתן גו׳ וזה אינו לפי הסוגיא דשמעתין דגזירה ראשונה ואם בן הוא והמתן גו׳ לא היה אלא משום פן ירבה גו׳ ונלחם בנו ודו״ק:
א ושוב לענין פרשת שיעבוד מצרים. נאמר: ״ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ״(שמות א, כב). אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: מלשון הכתוב ״לכל עמו״ משמע שאף על עמו גזר גזירה זו. ואמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שלש גזירות גזר, בתחילה אמר רק למילדות ״אם בן הוא והמתן אתו״ (שמות א, טז), ולבסוף גזר על ישראל בלבד ״כל הבן הילוד היארה תשליכהו״ (שמות א, כב), ולבסוף אף על עמו גזר, שאף את בני המצרים ישליכו.
§ The Gemara returns to the discussion of the bondage in Egypt. “And Pharaoh charged all his people, saying: Every son that is born you shall cast into the river, and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22). Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The use of the phrase “every son that is born” indicates that he decreed even on his own nation that all their male babies must be killed. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says further: He decreed three decrees. Initially, he commanded the midwives only with regard to Jewish infants: “You shall look upon the stones. If it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). And afterward, he decreed with regard to the Jewish infants: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22). And ultimately, he decreed even on his own nation that Egyptian infant boys should be cast into the river as well.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {שמות ב׳:א׳} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי לְהֵיכָן הָלַךְ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ.

The verse states: “And there went a man of the house of Levi, and took for a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1). The Gemara asks: To where did he go? Rav Yehuda bar Zevina says: He went according to the advice of his daughter Miriam, as the Gemara will proceed to explain.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וילך איש גו׳ להיכן הלך כו׳. עי׳ פי׳ הרמב״ן בחומש בזה:
שהלך בעצת בתו. סמכו עצמם אהא דאמרי׳ לקמן שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן כו׳ וכן פי׳ רשב״ם בפ׳ י״נ ע״ש ויש לדקדק למה הוצרך כאן למימר שהחזירה ע״י דבורה של מרים קשה גזירתך כו׳ ואימא דמשום נבואתה זו שא״ל עתידה שתלד בן כו׳ החזירה וי״ל דמשום נבואתה לא היה צריך להחזירה דהא ודאי היה יודע עמרם בעיבורה של יוכבד דהות מעוברת כבר ג׳ חדשים כדלקמן שהוא הכרת עובר אלא ע״כ החזירה מטעם שא״ל קשה גזירתך כו׳ ושע״י חזרתו יחזירו גם אחרים נשותיהם וק״ל:
נאמר ״וילך איש מבית לוי״ (שמות ב, א). ושואלים: להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו מרים. ומה עניינו?
The verse states: “And there went a man of the house of Levi, and took for a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1). The Gemara asks: To where did he go? Rav Yehuda bar Zevina says: He went according to the advice of his daughter Miriam, as the Gemara will proceed to explain.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנָא עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה כֵּיוָן (שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר) פַּרְעֹה הָרָשָׁע כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ אָמַר לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִין עָמַד וְגֵירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עָמְדוּ כּוּלָּן וְגֵירְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן.

A Sage teaches: Amram, the father of Moses, was the great man of his generation. Once he saw that the wicked Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river, and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22), he said: We are laboring for nothing by bringing children into the world to be killed. Therefore, he arose and divorced his wife. All others who saw this followed his example and arose and divorced their wives.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גדול הדור היה – והיו הכל נשמעין לדבריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשוא אנו עמלים כו׳. כענין שאמרו ואת עמלנו אלו הבנים גו׳ וק״ל:
תנא [שנה החכם]: עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה הרשע ״כל הבן הילוד היארה תשליכהו״ (שמות א, כב) אמר: לשוא אנו עמלין ומולידים בנים, שהרי בסופו של דבר הורגים אותם, עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן ועשו כמוהו וגירשו את נשותיהן.
A Sage teaches: Amram, the father of Moses, was the great man of his generation. Once he saw that the wicked Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river, and every daughter you shall save alive” (Exodus 1:22), he said: We are laboring for nothing by bringing children into the world to be killed. Therefore, he arose and divorced his wife. All others who saw this followed his example and arose and divorced their wives.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ אַבָּא קָשָׁה גְּזֵירָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵיבוֹת פַּרְעֹה לָא גָּזַר אֶלָּא בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה ולעוה״בוּלְעוֹלָם הַבָּא.

His daughter, Miriam, said to him: Father, your decree is more harsh for the Jewish people than that of Pharaoh, as Pharaoh decreed only with regard to the males, but you decreed both on the males and on the females. And now no children will be born. Additionally, Pharaoh decreed to kill them only in this world, but you decreed in this world and in the World-to-Come, as those not born will not enter the World-to-Come.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על הזכרים ועל הנקיבות – שלא יולידו לא זכר ולא נקיבה.
אלא בעולם הזה – שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעוה״ב אתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא שכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל בתו קשה גזירתך כו׳ עמד והחזירה כו׳. ולא סגי להו למימר שהחזירה ע״י נבואתה עתידה אמי שתלד בן כו׳ דכיון דכבר נתעברה ממנו ג׳ חדשים כדלקמן שזו כדי הכרת עובר לא היה צריך לו להחזירה והענין מבואר שזכרה ג׳ דברים נגד ג׳ גזירות שגזר פרעה כדאמרינן לעיל שבתחלה גזר אם בן הוא והמתן אותו ואם בת גו׳ ע״ז א״ל שקשה גזירתך שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואת גזרת אף על הנקבות ושגזר בשניה כל הבן הילוד היאורה גו׳ לא גזר אלא על הגוף בעוה״ז אבל יחיו לחיי עוה״ב כדאמרי׳ בהנזקין אשיב ממצולות ים אלו שנטבעו בים ואתה גזרת בעוה״ז ובעוה״ב ושגזר בשלישית אף לכל עמו זו הגזירה ספק שתתקיים שהם המצרים עצמם יבטלוה בעבור בניהם אתה צדיק בודאי גזירתך קיימת שנאמר ותגזר אומר וגו׳ ודו״ק:
אמרה לו מרים בתו: אבא, קשה גזירתך על ישראל יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות שלא להוליד כלל. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה שיהרגום, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא שאם אין נולדים, אינם מגיעים כלל לחיי עולם הבא.
His daughter, Miriam, said to him: Father, your decree is more harsh for the Jewish people than that of Pharaoh, as Pharaoh decreed only with regard to the males, but you decreed both on the males and on the females. And now no children will be born. Additionally, Pharaoh decreed to kill them only in this world, but you decreed in this world and in the World-to-Come, as those not born will not enter the World-to-Come.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) פַּרְעֹה הָרָשָׁע סָפֵק מִתְקַיֶּימֶת גְּזֵירָתוֹ סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת אַתָּה צַדִּיק בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵירָתְךָ מִתְקַיֶּימֶת שֶׁנֶּאֱמַר {איוב כ״ב:כ״ח} וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקׇם לָךְ עָמַד וְהֶחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ עָמְדוּ כּוּלָּן וְהֶחְזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן.

Miriam continued: Additionally, concerning Pharaoh the wicked, it is uncertain whether his decree will be fulfilled, and it is uncertain if his decree will not be fulfilled. You are a righteous person, and as such, your decrees will certainly be fulfilled, as it is stated with regard to the righteous: “You shall also decree a thing, and it shall be established unto you” (Job 22:28). Amram accepted his daughter’s words and arose and brought back, i.e., remarried, his wife, and all others who saw this followed his example and arose and brought back their wives.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרעה הרשע כיון שרשע הוא — ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק — בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר בצדיקים: ״ותגזר אמר ויקם לך״ (איוב כב, כח). שמע עמרם לדבריה, עמד והחזיר את אשתו, ומשראו כך עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
Miriam continued: Additionally, concerning Pharaoh the wicked, it is uncertain whether his decree will be fulfilled, and it is uncertain if his decree will not be fulfilled. You are a righteous person, and as such, your decrees will certainly be fulfilled, as it is stated with regard to the righteous: “You shall also decree a thing, and it shall be established unto you” (Job 22:28). Amram accepted his daughter’s words and arose and brought back, i.e., remarried, his wife, and all others who saw this followed his example and arose and brought back their wives.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַיִּקַּח וַיַּחְזִור מִיבְּעֵי לֵיהּ א״ראָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא שֶׁעָשָׂה לוֹ מַעֲשֵׂה לִיקּוּחִין הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ {תהלים קי״ג:ט׳} אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.

The Gemara asks: If Amram remarried Jochebed, rather than say: “And took for a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1), it should have stated: “And returned for a wife the daughter of Levi.” Rav Yehuda bar Zevina says: He performed an act of marriage just as one would do for a first marriage. He sat her on a palanquin [appiryon], and Aaron and Miriam danced before her, and the ministering angels said: “A joyful mother of children” (Psalms 113:9).
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אפריון
אפריוןא(סוטה יב.) בגמר׳ וכן לענין הטובה הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה פי׳ מטות שנושאות בהן כלות (א״ב: בלשון מקרא אפריון עשה לו המלך ובל׳ יוני פי׳ פריון כסא שנושאים בו נשים חשובות):
א. [פאטר שטוהל, פאטעל.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויקח ויחזיר מבעי ליה כו׳. דכיון דע״כ פירש ממנה כדלעיל מדכתיב וילך ע״כ נשואין שניים היו ומאי ויקח דמשמע לקוחין ראשונים אלא שעשו לה מעשה ליקוחין כו׳ ואהרן ומרים היו מרקדין וכו׳ עי׳ ברשב״ם פרק י״נ וברמב״ן ואע״ג שידעו שכבר מעוברת ג׳ ירחים מ״מ היו שמחין בחזרתה שלא יהיה נולד בן המושיען בהיותה גרושה ואמרה אם הבנים שמחה פי׳ הפסוק משיב עמרם העקרת שנתעקרה מביתו להחזירה שם ואז אם שהיא יוכבד והבנים אהרן ומרים שמחה ונסמך לזה בצאת ישראל ממצרים גו׳ אז נעשה זה וק״ל:
ושואלים: הלא נאמר ״ויקח את בת לוי ״(שמות ב, א), ולפי מה שאמרנו שגירשה והחזירה, אם כן ״ויחזור ויקח את בת לוי ״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר רב יהודה בר זבינא: שעשה לו מעשה ליקוחין (נישואין) כמו בנישואין ראשונים — הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו ״אם הבנים שמחה״ (תהלים קיג, ט).
The Gemara asks: If Amram remarried Jochebed, rather than say: “And took for a wife a daughter of Levi” (Exodus 2:1), it should have stated: “And returned for a wife the daughter of Levi.” Rav Yehuda bar Zevina says: He performed an act of marriage just as one would do for a first marriage. He sat her on a palanquin [appiryon], and Aaron and Miriam danced before her, and the ministering angels said: “A joyful mother of children” (Psalms 113:9).
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶת בַּת לֵוִי אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָוְיָא וְקָרֵי לַהּ בַּת דא״רדְּאָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהוֹרָתָהּ בַּדֶּרֶךְ וְלֵידָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ו:נ״ט} אֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם.

The verse is referring to Jochebed as “a daughter of Levi” (Exodus 2:1). The Gemara asks: Is it possible that this is Jochebed? Jochebed was then 130 years old and the verse still calls her a daughter? Jochebed’s age is established based on a tradition concerning the number of the descendants of Jacob who came to Egypt, as follows: While the verse states that Leah had thirty-three descendants (Genesis 46:15), only thirty-two were enumerated. This was explained as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The “daughter of Levi” is Jochebed, whose conception was on the road, as the family of Jacob descended to Egypt, and she was born between the walls, i.e., in Egypt, as it is stated: “And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt” (Numbers 26:59).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בת מאה ושלשים – כדמפרש ואזיל שנולדה בירידתן למצרים וישראל עמדו שם ר״י שנה ומשנולד משה לא נתעכבו אלא פ׳ שנים כדכתיב ומשה בן שמונים שנה וגו׳ בדברם אל פרעה (שמות ז) ואותה שנה יצאו נמצא שעברו מירידתם עד שנולד משה ק״ל שנה וכשהחזיר עמרם את יוכבד היתה מעוברת ממשה כדאמרינן לקמן בשמעתין.
דאמר רבי חמא – ביש נוחלין.
זו יוכבד – בפרטן של יורדי מצרים אתה מוצא שבעים חסר אחת ובכללן אתה אומר הבאה מצרימה שבעים זו יוכבד שהשלימה מנינן בכניסתן לעיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את בת לוי אפשר בת ק״ל כו׳. מבואר באורך פ׳ יש נוחלין ע״ש:
נאמר: ״ויקח את בת לוי״ (שמות ב, א) ותוהים: אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא [היתה] וקרי [וקורא] לה עדיין ״בת״? ומניין שהיתה זקנה כל כך — שאמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: בת לוי זו היא יוכבד, שהורתה (הריונה) היה בדרך מארץ ישראל עם יעקב ובניו בירידתם למצרים ולידתה עם כניסתם בין החומות של מצרים, שנאמר: ״ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים״ (במדבר כו, נט), ודייק בלשון —
The verse is referring to Jochebed as “a daughter of Levi” (Exodus 2:1). The Gemara asks: Is it possible that this is Jochebed? Jochebed was then 130 years old and the verse still calls her a daughter? Jochebed’s age is established based on a tradition concerning the number of the descendants of Jacob who came to Egypt, as follows: While the verse states that Leah had thirty-three descendants (Genesis 46:15), only thirty-two were enumerated. This was explained as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The “daughter of Levi” is Jochebed, whose conception was on the road, as the family of Jacob descended to Egypt, and she was born between the walls, i.e., in Egypt, as it is stated: “And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt” (Numbers 26:59).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָה בְּמִצְרַיִם א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת.

This interpolation concerning her birth is interpreted: Her birth was in Egypt, but her conception was not in Egypt. Since the Jewish people were in Egypt for two hundred ten years and Moses was eighty years old at the time of the exodus, Jochebed was one hundred thirty years old when Moses was born. In light of this, the Gemara is asking how the verse can refer to her as a daughter. Rabbi Yehuda says: The signs of a young woman were born in her when her husband remarried her, and she became like a young girl again.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סימני נערות – חזרה לימי עלומיה באורח כנשים ובתואר פנים ופשטו הקמטים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לידתה במצרים, ואין הורתה במצרים. ואם כן כיצד קורא לה ״בת״? אמר רב יהודה: שנולדו בה סימני נערות ונעשתה שוב צעירה כבת.
This interpolation concerning her birth is interpreted: Her birth was in Egypt, but her conception was not in Egypt. Since the Jewish people were in Egypt for two hundred ten years and Moses was eighty years old at the time of the exodus, Jochebed was one hundred thirty years old when Moses was born. In light of this, the Gemara is asking how the verse can refer to her as a daughter. Rabbi Yehuda says: The signs of a young woman were born in her when her husband remarried her, and she became like a young girl again.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {שמות ב׳:ב׳} וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וְהָא הֲוָת מִיעַבְּרָא בֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחֵי מֵעִיקָּרָא א״ראָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא מַקִּישׁ לֵידָתָהּ לְהוֹרָתָהּ מָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בְּצַעַר אַף לֵידָתָהּ שֶׁלֹּא בְּצַעַר מִכָּאן לְנָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ בְּפִיתְקָהּ שֶׁל חַוָּה.

§ The verse states concerning Moses: “And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months” (Exodus 2:2). The Gemara asks: But Jochebed was pregnant with Moses for three months at the outset, before Amram remarried her, as will be explained further. Rav Yehuda bar Zevina said: The intention of the verse is to juxtapose her giving birth to her becoming pregnant. Just as her becoming pregnant was without pain, so too, her giving birth was without pain. From here it is derived concerning righteous women that they were not included in the verdict [pitkah] of Eve that a woman will suffer pain during childbirth (see Genesis 3:16).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פתק
פתקא(סנהדרין קא:) יצא ירבעם מירושלים יצא מפתקא של ירושלים יצא מן הכתב הכתוב לצדיקים לעתיד לבא שיחיו וישמחו בירושלים כדכתיב כל הכתוב לחיים בירושלים. (סוטה יב.) מוכן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה פי׳ בגזירה שנכתבה על חוה בעצב תלדי בנים. (ירושלמי בפ״ק בסנהדרין) דבר תקנה עשה משה בשעה שאמר לו הקב״ה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל אמר אי זה שבט מקבל עליו ליתן חמשת שקלים לגלגולת מה עשה נטל כ״ב אלף פתקין ורע״ג וכתב עליהן לוי ורע״ג כתב עליהן ה׳ שקלים והטילן לקלפי אמר להן בואו וטלו פיתקיכון כל שעלה בידו לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי וכל שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו ומה תעשה ומן השמים היא מתיב תניא לחברייא הגע עצמך שעל כולן לוי א״ל מעשה נס היה ומסורגין עלו (א״ב פי׳ בל״ר כתב קטן כתוב בקלף תרגום בספר ויוחקו בפיתקא יתרשמון):
ערך אסטגנין
אסטגניןבהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות):
ערך עגל
עגלגהעיגול משיחליקנו כבר פירשנו בערך חלק (בבא מציעא כא.) מצא עיגול ובתוכו חרס פי׳ עיגול של דבילה (ביצה ג:) ואין יודע באיזה עיגול דרסה כבר פי׳ בערך דרס (קידושין ח) עגל זה בחמש סלעין לפדיון בני בנו פדוי (א״ב כן נקרא בשביל שהוא עגול כדאמרינן במשנה דתרומה העגולים מעלים את המלבנית שעושים פלס דבלה עגול או בצורת מלבן רבוע גם יש ככרות וכלים של גת ומגינים עגולים אם כן כל הענינים קרובים זה לזה. (בראשית רבה נא)) כי ידעתיו חד עיגולא דפיתא בעשרה פולרין. במגילת איכה ותזנח משלום נפשי תמנין עיגולין דפיתא פיתא מן פיתא (א״ב תמנין פטליקין כתוב בנוסחאות) (סוטה יב) ומלקט להן ב׳ עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש:
ערך צף
צףד(סוטה יב) וכן לענין המצפצפי׳ והמהגי׳ צופין ואין יודעין מה צופין מהגין ואינן יודעין מה מהגין יש אומרים ענין הגיון וי״א עניין ראייה וענה איים תרגום וינצפון חתולין ומעפר תשח אמרתך תרגום ומעפרא ינצפון מילך ומעפר אמרתך תצפצף קולי ישורר בחלון כסוס עגור כן אצפצף:
א. [שריפט, אויסשפרוך.]
ב. [שטערן זעהר.]
ג. [רינדע זאך.]
ד. [שייען.]
והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא – מקמי דאהדרה כדלקמן.
מקיש לידתה וכו׳ לא נכתב הריון זה – אלא לדרוש כך.
בפיתקה של חוה – בגזר דין שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא הות מעברא כו׳ מעיקרא כו׳. דבחד ענינא לית לן למימר אין מוקדם ומאוחר בתורה וע״כ דרשו שע״כ נכתב כאן כאילו לא היתה מעוברת כבר שלא היה לה צער עיבור ומיהו מסמיכות שמעי׳ שגם לידתה שלא בצער היה וק״ל:
ב נאמר: ״ותהר האשה ותלד בן״ (שמות ב, ב). ושואלים: והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא [והרי היתה מעוברת בו עוד שלושה חודשים קודם לכן] לפני שחזר ולקחה, כפי שיבואר! אמר רב יהודה בר זבינא: מקיש [משווה] הכתוב לידתה להורתה, מה הורתה (תחילת הריונה) שלא בצער — אף לידתה היתה שלא בצער. מכאן אנחנו למדים לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה (בגזר דינה) של חוה, שאשה הרה ויולדת בנים בצער.
§ The verse states concerning Moses: “And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months” (Exodus 2:2). The Gemara asks: But Jochebed was pregnant with Moses for three months at the outset, before Amram remarried her, as will be explained further. Rav Yehuda bar Zevina said: The intention of the verse is to juxtapose her giving birth to her becoming pregnant. Just as her becoming pregnant was without pain, so too, her giving birth was without pain. From here it is derived concerning righteous women that they were not included in the verdict [pitkah] of Eve that a woman will suffer pain during childbirth (see Genesis 3:16).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {שמות ב׳:ב׳} וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא תַּנְיָא ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר טוֹב שְׁמוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר טוֹבִיָּה שְׁמוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הָגוּן לִנְבִיאוּת אֲחֵרִים אוֹמְרִים נוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא הַבַּיִת כּוּלּוֹ אוֹר כְּתִיב הָכָא וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וּכְתִיב הָתָם {בראשית א׳:ד׳} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב.

The verse states with regard to the birth of Moses: “And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly [tov] child, she hid him three months” (Exodus 2:2). It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: “Tov” is his, Moses’, real name, as it was given to him by his parents when he was born. Rabbi Yehuda says: His name was Toviya. Rabbi Neḥemya says: They said he was good because they saw that he was fit for prophecy. Others say: They said he was good because he was born when he was already circumcised. And the Rabbis say: At the time when Moses was born, the entire house was filled with light, as it is written here: “And when she saw him that he was a goodly [tov] child,” and it is written there: “And God saw the light, that it was good [tov]” (Genesis 1:4).
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הגון לנביאות – ראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה.
אחרים אומרים נולד כשהוא מהול – ומקשים מדקאמר ר״מ טוב שמו מכלל דאחרים לאו היינו ר״מ ובשלהי הוריות (דף יג:) אמר דאסקוה לר״מ אחרים ובפ״ק דברכות (דף ט:) בגמרא מאימתי קורין שמע בשחרית אפליגו ר״מ ואחרים וא״ר שראה בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם אחרים מפני שהיה שמו אחר אבל שאר שמועות קבעום בשמו ולא מסתברא דהא לרבי נתן אסקו יש אומרים ואית לך שכל שמועותיו קבעו כך ולר״מ נמי עשו כיוצא בו אלא נראה דלאחר דאסקוהו אחרים חזר בו ואמר נולד כשהוא מהול וכן בפ׳ קמא דברכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״מ אומר טוב שמו כו׳. טוב ממש בקטן כזה לא שייך לראות בו ואם נפרש בו מל׳ יפה כמו כי טובות הנה איננו טעם על שהצפינה אותו וכי צדקת כיוכבד אי לא היה יפה לא הצפינהו וע״כ דרש בו ר״מ טוב שמו ששם משה נתנה לו בת פרעה אבל עיקר שמו טוב והיתה דייקא בשמו כי בהוולד לה אהרן ומרים נתוסף הגלות מרים ע״ש וימררו את חייהם אהרן ע״ש השלכת יאור אבל בשם משה ראתה כי טוב הוא שע״י יבא טובה וגאולה לישראל ור״י הוסיף בענין זה בעצמו:
טוביה שמו. בנוסף לו שם י״ה המשותף בשמו כמו שם ישראל והרמז בו שם טוב באמצע וי׳ של כי מלפניו וה׳ של הוא מאחריו. ור׳ נחמיה שאמר הגון לנבואה עי׳ פירש״י וצ״ל שע״י בתה מרים ראתה זאת כי יוכבד לא נחשבה בכלל ז׳ הנביאות בפ״ק דמגילה. ושאמר שנולד כשהוא מהול. כי הערלה הוא דיבוק היצה״ר שנקרא ערל גם רע ובהפך בהסרת ערלה נקרא טוב. ושאמר שנתמלא הבית כולו אורה כו׳. הוא חידוש נפלא והוראה על שעתיד לדבר עם השכינה פה אל פה שעל ידי זה יהיה קרן עור פניו וק״ל:
נאמר ״ותרא אתו כי טוב הוא״ (שמות ב, ב). תניא [שנויה ברייתא], ר׳ מאיר אומר: ״טוב״ הוא שמו האמיתי של משה, שניתן לו על יד הוריו בלידתו. ר׳ יהודה אומר: ״טוביה״ שמו. ר׳ נחמיה אומר: שאמרו כן משום שבשעה שנולד ראו אותו שהוא הגון (ראוי) לנביאות. אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול. וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, וכך הוא לומד זאת: כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ותרא אתו כי טוב הוא״ וכתיב התם [ונאמר שם]: ״וירא אלהים את האור כי טוב״ (בראשית א, ד).
The verse states with regard to the birth of Moses: “And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly [tov] child, she hid him three months” (Exodus 2:2). It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: “Tov” is his, Moses’, real name, as it was given to him by his parents when he was born. Rabbi Yehuda says: His name was Toviya. Rabbi Neḥemya says: They said he was good because they saw that he was fit for prophecy. Others say: They said he was good because he was born when he was already circumcised. And the Rabbis say: At the time when Moses was born, the entire house was filled with light, as it is written here: “And when she saw him that he was a goodly [tov] child,” and it is written there: “And God saw the light, that it was good [tov]” (Genesis 1:4).
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {שמות ב׳:ב׳} וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים דְּלָא מְנוֹ מִצְרִיִּם אֶלָּא מִשָּׁעָה דְּאַהְדְּרַהּ וְהִיא הֲוָת מִיעַבְּרָא בֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחֵי מֵעִיקָּרָא.

The verse continues: “And she hid him three months” (Exodus 2:2). The Gemara explains that she was able to hide him for three months because the Egyptians counted the nine months of her pregnancy only from the time her husband took her back, but she was pregnant with Moses for three months from the outset of her remarriage.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותצפנהו שלשה ירחים – שלשה חדשים יכלה להצפינו שלא הלכו המצרים לבדוק אחריה אלא לסוף תשעה חדשים משהחזירה והיא הוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ומהכא נפקא לן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותצפנהו ג׳ ירחים דלא מנו לה כו׳. פירש״י ומהכא נפקא לן והיינו מדהיתה יכולה להצפינו עד ג׳ חדשים היינו משום דלא מנו לה כו׳ ורש״י בחומש תפש לו דרך אחרת ע״ש וברא״ם ואין כאן מקום להאריך ובספר פענח רזי כתב דהא ודאי מצרים נמי הוו ידעי דיולדת לז׳ יולדת למקוטעין ובדקו אחריה לו׳ חדשים משעה דאהדרה והיא הות מעברה ג׳ חדשים מעיקרא וילדתו לז׳ מקוטעים דהיינו לג׳ חדשים משעה דאהדרה וע״כ יכלה להצפינו ג׳ חדשים מיום לידתה אותו עד ו׳ חדשים משעה דאהדרה כך תוכן דבריו וכה״ג כתב החזקוני ע״ש:
נאמר ״ותצפנהו שלשה ירחים״ (שמות ב, ב) ומסבירים מדוע דווקא שלושה חודשים — שלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה [שהחזירה] בעלה, שלפי חשבון זה החלו לחפש אחרי הילד, והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא [והיא היתה מעוברת בו שלושה חודשים קודם לכן].
The verse continues: “And she hid him three months” (Exodus 2:2). The Gemara explains that she was able to hide him for three months because the Egyptians counted the nine months of her pregnancy only from the time her husband took her back, but she was pregnant with Moses for three months from the outset of her remarriage.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {שמות ב׳:ג׳} וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ אַמַּאי תִּצְפְּנֵיהּ וְתֵיזִיל אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דַּהֲווֹ שָׁמְעִי מִצְרָאֵי דְּמִתְיְלִיד יָנוֹקָא מַמְטוּ ינוקא הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁמְעִינְהוּ וּמְעַוֵּי (בַּהֲדַיְהוּ) דִּכְתִיב {שיר השירים ב׳:ט״ו} אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים וְגוֹ׳.

The next verse states: “And when she could no longer hide him” (Exodus 2:3). The Gemara asks: Why couldn’t she hide him any longer? Let her continue to hide him. Rather, anywhere that the Egyptians heard that a baby was born and they wanted to locate the baby, they would bring another baby there in order that it could be heard crying, and the two babies would cry together, as it is written: “Take us the foxes, the little foxes, that spoil the vineyards; for our vineyards are in blossom” (Song of Songs 2:15). The infants who were used to uncover the hidden babies are referred to as little foxes.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמאי תצפניה ותיזיל – מאחר שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו מה יש לה לדאג.
ומעוי התם – וצועק שם ודרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו.
אחזו לנו שועלים – בת קול אומר למי הים אחזו לנו שועלים הקטנים המחבלים את הכרמים בהיותם סמדר בעוד הפרי קטן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה כו׳. פירש״י שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו כו׳ עכ״ל היינו מסברא אבל ממה שהיתה יכולה להצפינו ג׳ חדשים אין ראיה דג׳ חדשים הראשונים לא בדקו אחריה כדלעיל לא מנו כו׳ ושאמר דהוו שמעו מצראי דאתיילד כו׳ לאו דוקא אלא שהרגישו שעת לידתה כי הכא במשה דכבר נולד מקודם זה ג׳ חדשים אלא שהרגישו בה לסוף ט׳ שהולידה לפי דעתם וק״ל:
אחזו לנו שועלים גו׳. מפורש בשיר השירים רבה מלת שועלים כו׳ א״ר ברכיה שועלים קדמאה מלא תנינא חסר שעלים כו׳ שירדו לשעלו של ים וע״ש ערמתם בהבה נתחכמה לו להשליכם ליאור משלן לשועלים כו׳ וע״ש ודו״ק:
נאמר שם ״ולא יכלה עוד הצפינו״. ושואלים: אמאי [מדוע] לא יכלה? תצפניה ותיזיל [תצפנהו ותלך ותמשיך]! אלא, כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא, ממטו ינוקא התם [כל מקום שהיו שומעים המצרים שנולד תינוק, היו מביאים תינוק אחר לשם] כי היכי דלישמעינהו ומעוי בהדיהו [כדי שישמעו אותו בוכה ויבכו ביחד], דכתיב [שנאמר]: ״אחזו לנו שועלים שעלים קטנים״ (שיר השירים ב, טו) שהתינוקות הללו שהיו גורמים לגלות את הילדים המוחבאים נקראים ״שועלים קטנים״.
The next verse states: “And when she could no longer hide him” (Exodus 2:3). The Gemara asks: Why couldn’t she hide him any longer? Let her continue to hide him. Rather, anywhere that the Egyptians heard that a baby was born and they wanted to locate the baby, they would bring another baby there in order that it could be heard crying, and the two babies would cry together, as it is written: “Take us the foxes, the little foxes, that spoil the vineyards; for our vineyards are in blossom” (Song of Songs 2:15). The infants who were used to uncover the hidden babies are referred to as little foxes.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) {שמות ב׳:ג׳} וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גּוֹמֶא מַאי שְׁנָא גּוֹמֶא א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִיכָּן לְצַדִּיקִים שֶׁמָּמוֹנָם חָבִיב עֲלֵיהֶן יוֹתֵר מִגּוּפָן וְכׇל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל.

The verse states: “And when she could no longer hide him, she took for him an ark of bulrushes, and daubed it with bitumen and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the willows by the river’s bank” (Exodus 2:3). The Gemara asks: What is different about bulrushes that she decided to use them? Rabbi Elazar says: From here it is derived concerning righteous people that their money is more precious to them than their bodies, as she took an inexpensive material to build the ark. And why do they care so much about their money? Because they do not stretch out their hands to partake of stolen property. Therefore, their own property is very precious to them.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחביב עליהן ממונן – שדמיו מועטין ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים שקשים וחזקים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבת גומא מ״ש גומא אר״א מכאן כו׳ וכה״ג אמרו בפ׳ ג״ה גבי יעקב שנשתייר על פכין קטנים וצ״ל הכא שהיה משתמר גם בגמא אלא שיותר היה משתמר בעצים אחרים ומדהזכיר בקרא שהיה גמא לאשמעי׳ מכאן לצדיקים כו׳ דאל״כ אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכ״ש ממון וק״ל:
נאמר ״ותקח לו תבת גמא״ (שמות ב, ג). ושואלים: מאי שנא [במה שונה], מדוע דווקא גומא? אמר ר׳ אלעזר: מיכן (מכאן) לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, ולכן לקחה דבר זול, משום שלא רצתה להוציא ממון הרבה. וכל כך למה חביב עליהם יותר מגופם — לפי שאין פושטין ידיהן בגזל, לפיכך חשוב הוא בעיניהם.
The verse states: “And when she could no longer hide him, she took for him an ark of bulrushes, and daubed it with bitumen and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the willows by the river’s bank” (Exodus 2:3). The Gemara asks: What is different about bulrushes that she decided to use them? Rabbi Elazar says: From here it is derived concerning righteous people that their money is more precious to them than their bodies, as she took an inexpensive material to build the ark. And why do they care so much about their money? Because they do not stretch out their hands to partake of stolen property. Therefore, their own property is very precious to them.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר דָּבָר רַךְ שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי דָּבָר רַךְ וּבִפְנֵי דָּבָר קָשֶׁה.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says an alternative reason for her taking bulrushes for the ark: She took a soft material like bulrush, which is able to withstand an impact both before a soft item and before a hard item. She feared that if she would have made the box from a hard material like wood, if it were to collide with a hard item in the water it might break.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר רך – בזה הוא משתמר יפה מן הכל לפי שהדבר הקשה כשהמים מוליכין אותו בחזקה הוא נתקל והוא נישוף ונשבר אבל דבר קל נתקל ונזדקר באבן לאחוריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמואל בר נחמני אמר: לא מטעם זה, אלא לקחה דבר רך כגומא, שיכול לעמוד הן בפני דבר רך והן בפני דבר קשה. אבל אם היתה עושה התיבה מדבר קשה כעצים חששה שמא ייתקל בדבר קשה ויישבר.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says an alternative reason for her taking bulrushes for the ark: She took a soft material like bulrush, which is able to withstand an impact both before a soft item and before a hard item. She feared that if she would have made the box from a hard material like wood, if it were to collide with a hard item in the water it might break.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת תָּנָא חֵמָר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע.

The verse continues: “And daubed it with bitumen and with pitch” (Exodus 2:3). A Sage teaches: She daubed bitumen on the interior and pitch on the exterior, so that righteous person, i.e., Moses, would not smell a foul odor, such as that of pitch.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ריח רע – של זפת.
חמר מבחוץ וזפת מבפנים – פירש רבי בשם ר״ש בר קלונימוס זה וזה בתוך התיבה והחמר היה מכסה את הזפת אבל מבחוץ לא זיפפה שלא ירגישו כי הגומא דומה לקנה היאור ולא יבחינו התיבה בתוך קנה היאור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחמר ובזפת תנא חמר מבפנים כו׳. מדהוצרכה לב׳ מינים חמר וזפת אמרו דודאי חמר מבחוץ אינו דבר מתקיים במים מבחוץ ובתבת נח שהיה זפת מבפנים ומבחוץ אע״ג דג״כ צדיק היה י״ל כיון דתשמיש רב היה שם לכל מין ומין לא היה די בחומר מבפנים שאפשר שיתפרק ע״י שימוש רב כזה ועי״ל שכוונו הכא לומר שלא יריח כו׳ ע״ש שהשכינה היתה עמו כדלקמן ותראהו ותרא מיבעי ליה כו׳ ובזה יתיישבו דברי רש״י בחומש פ׳ נח והרא״ם כתבו שם דרך אחרת ע״ש:
וכתבו התוס׳ פי׳ רבי בשם רשב״ק דזה וזה תוך התבה והחמר היה מכסה הזפת אבל מבחוץ לא זפתה שלא ירגישו כי הגמא דומה לקנה היאור ולא יבחינו כו׳ עכ״ל וקצת ראיה שהגמא דומה לקנה כמו שפי׳ התרגום קנה וסוף קנה וגמא אך קשה לדבריו דא״כ מאי קאמר לעיל מ״ש גמא כו׳ דהא איכא למימר שלקחה גמא שלא יבחינו התבה תוך קנה היאור ויש ליישב דשאר עץ נמי דומה לגמא אלא לאפוקי זפת קאמר ודו״ק:
בביאור הנאמר ״ותחמרה בחמר ובזפת״ (שמות ב, ג), תנא [שנה החכם]: מרחה חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק, משה, ריח רע של זפת.
The verse continues: “And daubed it with bitumen and with pitch” (Exodus 2:3). A Sage teaches: She daubed bitumen on the interior and pitch on the exterior, so that righteous person, i.e., Moses, would not smell a foul odor, such as that of pitch.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יַם סוּף רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר

The verse continues: “And she put the child therein, and laid it in the willows [bassuf]” (Exodus 2:3). Rabbi Elazar says: This means she placed him in the Suf Sea, i.e., the Red Sea. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says:
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותשם בסוף רא״א ים סוף כו׳. זה המעשה במצרים ביאור ולפי הכתובים שים סוף לאו במצרים ואפשר שמן ים סוף נמשכים יאורים במצרים וע״כ קראו סוף ובש״ר ים סוף שים סוף מגיע עד נילוס. ושאמר רשב״ן אגם דכתיב קנה וסוף. האי קרא נמי במצרים כתיב אלא דכריתה לא שייך בים סוף אלא באגם דומיא דקנה דנקט גביה ופירש״י סוף ערבה דקה עכ״ל ובתרגום קנה וסוף קנה וגמא עכ״ל:
על הנאמר ״ותשם בה את הילד ותשם בסוף״ (שמות ב, ג) ר׳ אלעזר אומר: בים סוף. ר׳ שמואל בר נחמני אמר:
The verse continues: “And she put the child therein, and laid it in the willows [bassuf]” (Exodus 2:3). Rabbi Elazar says: This means she placed him in the Suf Sea, i.e., the Red Sea. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says:
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144