×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר דִּילְמָא בָּתַר דְּבָדֵק אָתֵי לְעַיּוֹנֵי בָּתְרַהּ.
this person is a full-fledged righteous person as far as that mitzva is concerned? These ulterior motives, e.g., seeking a reward, do not detract from the value of the mitzva. The Gemara answers: There is still concern lest he look for the needle after he searched for leaven and completed the search. There is danger that since he already completed the mitzva, its merit will not protect him when he is searching for the needle.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהר״ם חלאווהחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואמרינן וכה״ג לאו מצוה היא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני בשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור ופרקי׳ חיישינן דלמא מסח דעתיה מבדיקת חמץ לגמרי ואינו מחפש אלא על המחט שאין שם מצוה להגן עליו.
הרי זה צדיק גמור – בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו.
בתר דבדק – וגמר את כל המצוה אתי לעיוני בתרה.
שיזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור – והדתנן (אבות פ״א מ״ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו בכה״ג שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהא ומתחרט ה״ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר״ה (דף ד.) ובפ״ק דב״ב (דף י:).
הרי זה צדיק גמור – כלומר באותה מצוה. ואוקימנא במס׳ ר״ה כאן בישראל כאן באו״ה דישראל בין כך ובין כך עביד לה לאותה מצוה ואי לא מקיימה אינו קורא תגר. והא דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע״מ לקבל פרס היינו כשמכונין לפרס ואי לא פרס לא הוו עבדי ובשלהי מס׳ מגילה כתבתיה בס״ד:
חלק א, סימן ד
בענין חיוב קרבן פסח במי שאין לו קרקע
ובענין עשה דוחה לא תעשה
בפסחים ג׳,ב כתבו התוס׳ בד״ה מאליה מי קספו לך, דמה שר׳ יהודה בן בתירא לא עלה עצמו לרגל להקריב קרבן פסח ״י״ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה, א״נ נציבין חו״ל היא ...״. והא דמי שאין לו קרקע פטור מראיה, נלמד בפסחים ח׳,ב מהקרא ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני ד׳ אלקיך (שמות ל״ד, כ״ד), ומכאן א״ר אמי דכל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל.
ובשו״ת חתם סופר או״ח קכ״ד הקשה דלפי״ז מאי טעמא דמכשירי פסח דוחין שבת לר׳ אליעזר פ׳ אלו דברים (פסחים ס״ה,ב), הא מבואר פ׳ ר׳ אליעזר דמילה (שבת קל״א) דמודה ר׳ אליעזר במכשירי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו שאינו דוחה שבת, ומסיק הטעם משום הואיל ובידו להפקירן, א״כ הכי נמי הואיל ובידו להפקיר הקרקע ויהי׳ פטור מפסח וממילא לא דחי שבת. ועיי״ש מה שתירץ.
ועי׳ בשבט סופר, או״ח סי׳ מ״ב, שרצה לומר, דמ״מ בקרבן פסח מצוה איכא, אבל בציצית אפי׳ הטיל עליה ציצית אינו עושה שום מצוה. אולם יש עוד לפקפק בתירוץ זה, דלפי דבריו גם מצוה דאינו חיוב יש בה גדר דדוחה לא תעשה, וזה אינו ברור, דהא זה תלוי בחקירה הידועה, אם חיוב או קיום המצוה דוחה את הלא תעשה. למאי נפקא מינא, לענין אשה שאינה מחוייבת במצוות שהזמן גרמא. להנך שיטות שאעפ״כ אפשר לה לעשות המצוה, אי מצוה כזו דוחה לא תעשהא. ועי׳ בספר ברוך טעם, סוגיית עשה דוחה ל״ת, ובדבר אברהם, ח״ב סי׳ ד׳ אות ט׳.
אמנם באמת אפשר לתרץ הקושיא הנ״ל, דהנה יש לחקור אי הפקר חוזר ביובל כשם שבמתנה חוזר, משום דהפקר הוה נמי כעין מתנה, או לאו. ואם נאמר דהפקר חוזר כמו במתנה, א״כ הדבר פשוט. דהרי קיימא לן כריש לקיש דס״ל בגיטין מ״ז,ב-מ״ח,א דהמוכר שדהו לפירות, וכן המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג (רש״י: ״כל מכירת קרקע לפירות שהרי חוזר הגוף ביובל״) מביא ביכורים ואינו קורא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי (ואינו יכול לומר מראשית פרי האדמה אשר נתת לי) וא״כ אינו מועיל במה שהפקיר קרקע שלו דגוף הקרקע שלו הואב.
א. אי מצוה כזו דוחה לא תעשה. ראה עוד על כך בדברי יחזקאל סי׳ כ״ח, וקובץ הערות סי׳ י״ד (אות מ״ח), וקובץ שיעורים קידושין אות קמ״ד.
ב. וא״כ אינו מועיל במה שהפקיר קרקע שלו דגוף הקרקע שלו הוא. ולכאורה יוצא מזה נ״מ גדול דבשעה שאין היובל נוהג — דין קרבן פסח כדין ציצית ומזוזה שאין מכשירי מצוה דוחין את השבת אף לר׳ אליעזר, דהא בידו להפקירן. ואמנם ר׳ אליעזר נתן את הדין העקרוני דיש כח במכשירי פסח לדחות את השבת.
והנה בהא דחקר הגריי״ו אי הפקר חוזר ביובל, עי׳ ג״כ בטורי אבן ריש חגיגה שהקשה דהיכי משכחת לה שיהי׳ גר ועבד משוחרר חייבין במצות ראיה, הא א״א שיהי׳ להם קנין הגוף בקרקע שבארץ ישראל בזמן שהיובל נוהג. ותירץ דמשכחת לה קנין הגוף כגון שנשא בת ישראל יורשת נחלה ומתה ויורשה, אלא שמ״מ קשי׳ למה לי קרא למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין מראי׳, תיפוק לי׳ דאין לו קרקע בארץ ישראל, עיי״ש. ובהגה״ה שם תירץ דמשכחת שגר זכה בקרקע בירושה מאשתו ומת בלא יורש והחצי עבד וחצי בן חורין זכה בקרקע של הגר מדין הפקר, וכיון דאין כאן בעלים ראשונים אינה חוזרת ביובל, אף אם נאמר דבהפקר שדה חוזרת לבעלים [וראה באריכות בספרו ברוך טעם שער השישי סוגיא דקנין פרות]. ובעיקר הדברים כיוון רבינו לדברי המשך חכמה בפר׳ בהעלותך ט׳, י״ד, וכן הוא בחידושי ר׳ מאיר שמחה על פסחים ס״ו,א (הוצאת הרב אוזבאנד) וז״ל: בילדותי אמרתי בזה ע״פ מה שהקשה הגאון מהר״ד בשו״ת חת״ס וכו׳, אך בספר פתחי שערים הביא בשם אחרונים דהפקר חוזר ביובל א״כ הוי עוד הגוף דיליה ויש לו קרקע עדיין וחייב לעלות, ובזה ניחא דזה שפיר סברו בני בתירא דפסח דוחה שבת וכו׳, אך אי פסח קילא משום שכן בידו להפקיר, אמנם בזמן שהיובל נוהג אין זה כלום משום דחוזר ביובל ולכך הוי דוחה שבת אולם בבית שני שלא נהגו יובלין וכו׳ א״כ שוב הוי בידו להפקיר, לכן מספק״ל דאפשר דלא דחי וכו׳. ומדוייק עוד בזה מה דאמר בני בתירא, ואזלי לטעמייהו דאין לו קרקע פטור מפסח כמבואר ריש מכילתין ג׳,ב, בתוס׳ ד״ה מאליה. עכ״ל. וראה חזו״א בכורות ריש סי׳ כ״ז שהסתפק אי הפקר חוזר ביובל.
והנה שמעתי מהרב שבתי רפפורט שליט״א בשם הגר״ח שמולאביץ זצ״ל דהא דכתבו התוס׳ דמי שאין לו קרקע פטור מקרבן פסח, כמו מראיה, פי׳ הדבר דקרבן פסח תלוי בראי׳, ובגלל שהוא פטור מראי׳ ממילא הוא פטור מפסח. דהנה מי שהוא בדרך רחוקה פטור מפסח, וא״כ לכאורה רוב רובן של ישראל הם במרחק ט״ו מיל וצריכין להיות פטורין מפסח (ועי׳ במנחת חינוך מצוה ה׳ מה שחולק על הצל״ח והוא סובר שוודאי מצוה על כל ישראל להתקרב ע״מ להתחייב במצוה, ורק אם הי׳ בדרך רחוקה או אפי׳ במזיד לא בא יש לו דין דרך רחוקה ואם לא בא יקריב בשני), אלא שמדין ראי׳ מחוייבין להתקרב, ודין ראי׳ הוא מחמת כל המצוות שבבית המקדש. אך מי שפטור מראי׳ ממילא אין לו גם חיוב להתקרב ע״מ לקיים מצות פסח.
ולכאורה עפי״ז נ״ל דהי׳ מקום לתרץ קושיית החתם סופר, דהנה רש״י (שבת קל״א,ב) כתב דהא דאין מכשירי ציצית ומזוזה דוחין את השבת הואיל ובידו להפקירן: ״ונפקי מרשותיה ולאו עליה רמיא חובתיה״. כלומר האפשרות של הפקר מפקיעה את חובת גברא דרמיא עלי׳. אך לא כן הדבר בקרבן פסח, דהא דאין לו קרקע אינו מפקיע ממנו מצות פסח ותמיד רמיא עליה חובתיה, אלא זה מפקיע מצות ראי׳ וממילא א״א לחייב אותו לבוא מדרך רחוקה. ואמנם אפשר לדחות דאם אין מצות ראי׳ ממילא אין חיוב דרמיא עלי׳, דהא הוא בדרך רחוקה, אלא שהסברא נותנת שלכל אחד מישראל רמיא עלי׳ חובת פסח, ודרך רחוקה הוא רק פטור. ויש לפלפל [והעירוני שהגאון הרב פסח צבי פראנק במקראי קדש — פסח, ח״א סי׳ ו׳, משוה הפטור של דרך רחוקה לפטור של מי שאין לו קרקע דבשניהם הוי פטור גמור ואינו מחוייב לרדוף אחר המצוה ולקיימה, ומתוך כך כתב שהדרא קושיית החתם סופר —הגרפצ״פ הביאה בשם ״אהל דוד״ לר׳ דוד דייטש, שהוא שהקשה קושיא זו כמובא בתשובת החתם סופר— לדוכתא (והוא לא נחת לסברא הנ״ל דקרבן פסח תלוי בראי׳), ועיי״ש בהערות הררי קודש של נכדו הגר״י כהן שליט״א].
הרי זה צדיק גמור לענין זה. הרי שאף כשהיתה לו כוונה של קבלת גמול ושכר, אין היא גורעת מערך המצווה! ומשיבים: דילמא, בתר דבדק אתי לעיוני בתרה [שמא, לאחר שבדק יבוא לחפש אחריה]. וכיון שגמר כבר את המצוה, שוב אין זכות זו מגינה עליו בשעת החיפוש אחר המחט.
this person is a full-fledged righteous person as far as that mitzva is concerned? These ulterior motives, e.g., seeking a reward, do not detract from the value of the mitzva. The Gemara answers: There is still concern lest he look for the needle after he searched for leaven and completed the search. There is danger that since he already completed the mitzva, its merit will not protect him when he is searching for the needle.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהר״ם חלאווהחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מִשּׁוּם סַכָּנַת הַגּוֹיִם1 וּפְלֵימוֹ הִיא דתני׳דְּתַנְיָא חוֹר שֶׁבֵּין יְהוּדִי לְאַרְמַאי בּוֹדֵק עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ פְּלֵימוֹ אָמַר אכׇּל עַצְמוֹ אֵינוֹ בּוֹדֵק מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The danger referred to by the Tosefta is the danger posed by gentiles. And this ruling is in accordance with the opinion of the tanna Pelimu. As it was taught in a baraita: With regard to a hole in a wall located between the residences of a Jew and a gentile, one searches in the hole as far as his hand reaches, and the rest he renders null and void in his heart. Pelimu said: One does not search the entire hole at all, due to the danger involved.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב נחמן בר יצחק אמר משום סכנת שכנו נכרי שלא יחשדוהו ויאמר היהודי שכני כשפים עושה לי בכותל ויסכנהו ואף על גב דקי״ל שלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דקביעא הזיקא שאני דכתיב איך אלך ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳) והא שמואל לקיים דבר י״י שהיא מצוה היה הולך אלא במקום שיש היזק קבוע לא סמכינן אהאי שנאמר ויאמר י״י עגלת בקר תקח בידך (שמואל א ט״ז:ב׳).
כל עצמו אינו בודק – כל עצמו של חור אינו בודק שלא יאמר הנכרי כשפים עשה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב נחמן בר יצחק אמר: ״מפני הסכנה״ שאמרו היתה הכוונה משום סכנת הגוים. ולשיטת התנא פלימו היא. דתניא הרי שנינו בברייתא]: חור שבין יהודי לארמאי [לגוי]בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בלבו. פלימו אמר: כל עצמו של החור אינו בודק כלל מפני הסכנה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The danger referred to by the Tosefta is the danger posed by gentiles. And this ruling is in accordance with the opinion of the tanna Pelimu. As it was taught in a baraita: With regard to a hole in a wall located between the residences of a Jew and a gentile, one searches in the hole as far as his hand reaches, and the rest he renders null and void in his heart. Pelimu said: One does not search the entire hole at all, due to the danger involved.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי סַכָּנָה אִי נֵימָא סַכָּנַת כְּשָׁפִים כִּי אִישְׁתַּמַּישׁ הֵיכִי אִישְׁתַּמַּישׁ הָתָם כִּי אִישְׁתַּמַּישׁ יְמָמָא וּנְהוֹרָא וְלָא מַסִּיק אַדַּעְתֵּיהּ הָכָא לֵילְיָא וּשְׁרָגָא הוּא וּמַסֵּיק אַדַּעְתֵּיהּ.

The Gemara asks: Due to what danger? If we say it is due to the danger of sorcery, i.e., the gentile will suspect the Jew of casting spells on him and will come to hate him and threaten him, if so, when he made use of the hole in the first place, how did he make use of it without arousing the enmity of his gentile neighbor? If the hole is never used there is no need to search it in any case. The Gemara answers: There, when he made use of the hole, it was during the day and there was light, and the gentile would not raise the suspicion that the Jew was casting spells in his mind. Here, it is during the night and the search is performed with a lamp, and the gentile would raise the suspicion that the Jew was casting spells in his mind.
רש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולאו אדעתיה – דנכרי לשום אל לבו עלילה זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי [מה] טיבה של אותה סכנה, אי נימא [אם נאמר] סכנת כשפים שיחשוד בו הגוי שמא כשפים הוא עושה לו, ויבוא לידי איבה וסכנה. ושואלים: אם כן, אם הגוי חושדו בכשפים שהוא עושה לו אגב בדיקת החור, כי אישתמיש היכי אישתמיש [כאשר השתמש בחור והניח בו חמץ כיצד השתמש בו]? וחור שאין משתמשים בו אינו צריך בדיקה! ומשיבים: התם כי אישתמיש [שם, כאשר השתמש] — היה זה יממא ונהורא [יום, ואור], ולא מסיק אדעתיה [העלה על דעתו] לחשוב על כשפים. הכא [כאן] — ליליא ושרגא [לילה ונר] הוא, ומסיק אדעתיה [ומעלה על דעתו].
The Gemara asks: Due to what danger? If we say it is due to the danger of sorcery, i.e., the gentile will suspect the Jew of casting spells on him and will come to hate him and threaten him, if so, when he made use of the hole in the first place, how did he make use of it without arousing the enmity of his gentile neighbor? If the hole is never used there is no need to search it in any case. The Gemara answers: There, when he made use of the hole, it was during the day and there was light, and the gentile would not raise the suspicion that the Jew was casting spells in his mind. Here, it is during the night and the search is performed with a lamp, and the gentile would raise the suspicion that the Jew was casting spells in his mind.
רש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין הֵיכָא דִּשְׁכִיחַ הֶיזֵּיקָא שָׁאנֵי שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ט״ז:ב׳} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה׳ עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְגוֹ׳.

The Gemara raises a difficulty: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm throughout the process of performing the mitzva? The Gemara responds: In a place where danger is commonplace it is different, as one should not rely on a miracle, as it is stated with regard to God’s command to Samuel to anoint David as king in place of Saul: “And Samuel said: How will I go, and Saul will hear and kill me; and God said: Take in your hand a calf and say: I have come to offer a sacrifice to God” (I Samuel 16:2). Even when God Himself issued the command, there is concern with regard to commonplace dangers.
רש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איך אלך – למשוח את דוד ואע״פ ששלוחו של מקום היה הרי היה ירא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין, והעושה לצורך מצוה אינו צריך איפוא לחשוש מפני נזק! ודוחים: היכא דשכיח היזיקא שאני [במקום שמצוי ההיזק שונה הדבר], שאין לסמוך על הנס. שנאמר כיוצא בזה בשמואל הנביא, לאחר שציווהו ה׳ ללכת ולמשוח את דוד למלך במקומו של שאול: ״ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה׳ עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה׳ באתי״ (שמואל א טז, ב), הרי שאף כשיש ציווי מאת הקדוש ברוך הוא, יש לחשוש מנזק שכיח ומצוי.
The Gemara raises a difficulty: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm throughout the process of performing the mitzva? The Gemara responds: In a place where danger is commonplace it is different, as one should not rely on a miracle, as it is stated with regard to God’s command to Samuel to anoint David as king in place of Saul: “And Samuel said: How will I go, and Saul will hear and kill me; and God said: Take in your hand a calf and say: I have come to offer a sacrifice to God” (I Samuel 16:2). Even when God Himself issued the command, there is concern with regard to commonplace dangers.
רש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב הָנֵי בְּנֵי בֵּי רַב דְּדָיְירִי בְּבָאגָא מַהוּ לְמֵיתֵי קַדְמָא וַחֲשׁוֹכָא לְבֵי רַב אֲמַר לְהוּ נֵיתוֹ עֲלַי וְעַל צַוָּארִי נֵיזִיל מַאי אֲמַר לְהוּ לָא יָדַעְנָא.

They raised a dilemma before Rav: With regard to those members of the school of Rav who live in the fields [baga] far away from the city, what is the halakha as to whether they may come early before dawn and in the evening after dark to Rav’s school, or should they be concerned about robbers? He said to them: Let them come, and responsibility for their safety is upon me and my neck. They asked him: What is your opinion about returning home? He said to them: I do not know if it is possible to rely on the protection of the mitzva when returning home.
הערוך על סדר הש״סרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך באג
באגאהני בני בי רב דדיירי בבאגא בגמרא (פסחים ח: במציעא כב) באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן פי׳ באגא בקעה שיש בה שדות הרבה כלומר כל הבקעה לא אסרינן בשביל שדה אחת של יתומין שיש בה. מוחזק ועומד מאי כלומר אם בודאי ידעינן אי זו היא של יתומין מאי. (בבא בתרא סח:) בגמרא דהמוכר את העיר מאי ביזלי אמר רבי אבא פסקי באגי פירוש פסקי דארעתא דלא הוו ט׳ קבין דלא חשיבין לאיזדבוני בפני עצמו אלא על גבי העיר מנטרי באגי באגי שדות הרבה כשיעור מאה כור בית זרע הן חסר הן יתיר ועומדות על מצר אחד ושוכרין שומרין לשמרן מן הבהמה וחיה שלא יאכלו כשהן זרע ומבני אדם כשנעשית קמה:
א. [דארף. פעלד. טאהל. אקער.]
בני בי רב – תלמידים הצריכים לרבם עדיין קרו בני רב.
דדיירו בבאגי – בכפרים שבבקעה ובלעז קנפי״א.
מהו למיתי קדומא וחשוכא – השכם והערב קודם עלות השחר ומשתחשך כלום יש להם לירא מן המזיקים.
ועל צוארי – יהא עונש הזיקן דודאי לא יזוקו שהמצוה מגינה עליהם.
ניזיל – לאושפיזא משתחשך מאי כלום יכולין לסמוך על המצוה אף בחזרה או לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א בעו מיניה [שאלו ממנו] מרב: הני בני בי רב דדיירי בבאגא [אותם בני בית מדרשו של הרב הדרים בשדות] הרחוקים מן העיר, מהו למיתי קדמא וחשוכא לבי רב [שיבואו בהשכמה ובערב לבית מדרשו של הרב], היש להם לחשוש מפני השודדים? אמר להו [להם]: ניתו [שיבואו] והאחריות עלי ועל צוארי. ושאלוהו: ניזיל מאי [וללכת חזרה לביתם מה דעתך]? אמר להו [להם]: לא ידענא [איני יודע] אם אף בהליכה חזרה אפשר לסמוך על זכות המצוה.
They raised a dilemma before Rav: With regard to those members of the school of Rav who live in the fields [baga] far away from the city, what is the halakha as to whether they may come early before dawn and in the evening after dark to Rav’s school, or should they be concerned about robbers? He said to them: Let them come, and responsibility for their safety is upon me and my neck. They asked him: What is your opinion about returning home? He said to them: I do not know if it is possible to rely on the protection of the mitzva when returning home.
הערוך על סדר הש״סרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיתְּמַר א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזִירָתָן כְּמַאן.

On a related note, it was stated that Rabbi Elazar said: Those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm; neither when they go nor when they return. The Gemara asks: In accordance with whose opinion did he say this?
בית הבחירה למאיריחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אע״פ שאין סומכין על הנס במקום שההיזק מצוי מ״מ אף הוא אין ראוי להפקיע עצמו מן המצוה מתוך רכות הלב ומפחד הדברים שאין מצויים כל כך אלא יהא לבו בטוח בה׳ ית׳ אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה׳ אלהיך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שאתה הולך ומוצא אהלך שלו ושקט ובמדרש שיר השירים אמרו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב אינו מדבר אלא בפעמי רגלים מעשה באחד שעלה לרגל ושכח ולא נעל את ביתו ומצא הנחש קשור בטבעות דלתותיו ושוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס את תרנגולתיו ובא ומצא החתולות מקורעות לפניהן ושוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים ובא ומצא אריות מקיפין את הכרי מעשה בשני אחים עשירים באשקלון שהיו להם שכנים רעים הוי אמרין אימת אלין יהודאי סלקין למצלייה בירושלם ונן מפקחין בתיהון מטא זימנא וסלקון זימן להם הקב״ה מלאכים כמותם נכנסים ויוצאים בבתיהם מן דאתא פלגון מה דאייתי עמהון למגוריהון אמרין לון אן הויתון אמרין לון בירושלם אימת סלקתון ביום פלן אימת אתיתון ביום פלן אמרין ברוך אלהיהון די יהודאי דלא שבק יתכון אינון סבירין אימת יסקון ואנן מפקחינן בתיהון וכל יומא כדמותכון נפקין ועלין בבתיכון הדא הוא דכתי׳ מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר [נאמר], אמר ר׳ אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. ומעירים: כמאן [כמי] אמר דבריו,
On a related note, it was stated that Rabbi Elazar said: Those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm; neither when they go nor when they return. The Gemara asks: In accordance with whose opinion did he say this?
בית הבחירה למאיריחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר כְּלַפֵּי שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה {שמות ל״ד:כ״ד} וְלֹא יַחְמוֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ מְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא פָּרָתְךָ רוֹעָה בָּאֲפָר וְאֵין חַיָּה מַזִּיקָתָהּ תַּרְנְגוֹלְתְּךָ מְנַקֶּרֶת בָּאַשְׁפָּה וְאֵין חוּלְדָּה מַזִּיקָתָהּ.

The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: With regard to that which the Torah said: “And no man shall covet your land, when you go up to appear before God your Lord three times in the year” (Exodus 34:24), this teaches that your cow shall graze in the meadow and no beast will harm it, and your rooster shall peck in the garbage dump and no marten [ḥulda] shall harm it. In other words, your property will be protected while everyone ascends to Jerusalem for the Festival, despite the fact that the farm will not be defended.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי אגדותחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אפר
אפרא(שבת מה:) אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב (ביצה מ) (במשנה פסחים ח:) בגמרא דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ מלמד שתהא פרתך רועה באפר פ׳ אפר הוא אחו ובלעז פר״אתו תרגום ירושלמי ותשם בסוף ושויאת יתיה באפר׳ על כיף נהרא ותרא את התיב׳ בתוך הסוף וחמת ית תיבותא בגו אפרא. פ״א בגו גומי׳ וכן ותרענה באחו תרגום ירושלמי והות רעיא בגו גומיא (א״ב: פירוש מלה בלשון יוני מקום דשא):
א. [גרינע וויידע וואס דיא אקסן וויידן.]
כלפי שאמרה תורה – מתוך שאמרה תורה כך אנו למדים שהבטיחו הכתוב שלא יוזק ממונו וכל שכן גופו דאין דרכו לזוק דאדם אית ליה מזלא ואינו מהיר להיות ניזק בגופו.
מלמד שתהא פרתך רועה באפר – ומאת קדריש את ארצך הטפל לארצך.
מלמד שתהא פרתך רועה באפר ותרנגולתך באשפה – את יתירא דאת ארציך קא דריש את הטפל לארצך. אלא מבע״ל לכדר׳ אמי כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. ואע״ג דהשתא דלא אצטרך קרא לשלוחי מצוה אינן ניזקין בהליכתן אפי״ה כיון דאצטריך ארצך כתב נמי את משום דבר שנתחדש בו. וא״ת אמאי לא חשיב התם בפר״ק דחגיגה בהדי פטורין מלעלות ברגל הא דאין לו קרקע. א״ל דלא דתנא התם אלא פטורין מחמת גופן בבעלי קבין וחולה וסומא:
מלמד שתהא כרתך כו׳. פי׳ התוס׳ דמאת קדריש את הטפל לארץ עכ״ל והוא דחוק ונראה לפרש דלפי פשוטו דלא יחמוד איש את ארצך לכובשה בעלותך לראות וגו׳ לא יתכן בו מלת איש דאין דרך איש יחידי לכבוש את ארץ וה״ל למכתב לא יחמוד גוי ארצך וגו׳ כדכתיב ברישא דקרא כי אוריש גוים וגו׳ אבל בדבר המטלטל שייך לומר דלא יחמוד איש לגנוב כל מה שבביתך בעלותך לראות וגו׳ וא״כ ה״ל למכתב לא יחמוד איש את ביתך אלא דכתיב ארצך לרבות דאפי׳ פרה הרועה בארצך באפר במקום הפקר וכן תרנגולתא מנקרין בארצך במקום הכקר באשפה ואין מזיקתן בעלותך לראות והשתא ניחא למשקנא לכדרבי אמי ליכא יתורא וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי האי תנא דתניא שיטת תנא זה ששנינו בברייתא]: איסי בן יהודה אומר: כלפי שאמרה תורה ״ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות את פני ה׳ אלוהיך שלש פעמים בשנה״ (שמות לד, כד), מלמד שתהא פרתך רועה באפר (באחו) ואין חיה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה. אף כי הכל עלו לרגל, ואין שומרים כראוי על המשק.
The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: With regard to that which the Torah said: “And no man shall covet your land, when you go up to appear before God your Lord three times in the year” (Exodus 34:24), this teaches that your cow shall graze in the meadow and no beast will harm it, and your rooster shall peck in the garbage dump and no marten [ḥulda] shall harm it. In other words, your property will be protected while everyone ascends to Jerusalem for the Festival, despite the fact that the farm will not be defended.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי אגדותחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַהֲלֹא דְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה אֵלּוּ שֶׁדַּרְכָּן לִזּוֹק אֵינָן נִיזּוֹקִין בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִזּוֹק עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֵין לִי אֶלָּא בַּהֲלִיכָה בַּחֲזָרָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ט״ז:ז׳} וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ מְלַמֵּד שֶׁתֵּלֵךְ וְתִמְצָא אָהָלְךָ בְּשָׁלוֹם.

And are these matters not inferred a fortiori? And if those animals that typically are harmed by other animals are not harmed, due to the protection provided by the mitzva, people who typically are not harmed, as they are capable of protecting themselves, all the more so, will not be harmed due to the protection provided by the mitzva of ascending to Jerusalem for the Festival. I have only derived that one is protected when going to Jerusalem; from where is it derived that one is protected even when returning from the Temple? The verse states: “You shall roast and eat the Paschal lamb in the place which God your Lord shall choose; and you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7). This teaches that you shall go and upon your return find your tent in peace, unharmed.
חדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלא דברים קל וחומר; ומה אלו שדרכן לזוק כרגיל בכל מיני נזקים — אינן ניזוקין בזכות המצווה, בני אדם העולים לרגל שכרגיל שאין דרכן לזוק שהם שומרים עצמם מפני הסכנה — על אחת כמה וכמה שאין ניזוקים בשעת עשיית המצוה. אין לי אלא שלא ינזקו בהליכה, בחזרה מן המקדש מנין? תלמוד לומר: ״ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהליך״ (דברים טז, ז), מלמד שתלך ותמצא אהלך (ביתך) בשלום.
And are these matters not inferred a fortiori? And if those animals that typically are harmed by other animals are not harmed, due to the protection provided by the mitzva, people who typically are not harmed, as they are capable of protecting themselves, all the more so, will not be harmed due to the protection provided by the mitzva of ascending to Jerusalem for the Festival. I have only derived that one is protected when going to Jerusalem; from where is it derived that one is protected even when returning from the Temple? The verse states: “You shall roast and eat the Paschal lamb in the place which God your Lord shall choose; and you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7). This teaches that you shall go and upon your return find your tent in peace, unharmed.
חדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ בַּחֲזִירָה בַּהֲלִיכָה לְמָה לִי לכדר׳לְכִדְרַבִּי אַמֵּי דא״רדְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְקַע עוֹלֶה לָרֶגֶל וְשֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע אֵין עוֹלֶה לָרֶגֶל.

The Gemara asks: And once we derived that the merit of a mitzva protects a person even when returning, why do I need a source to teach that he is protected when he goes? This teaching could also be derived by means of an a fortiori inference. The Gemara answers: Actually, the first verse is interpreted in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: Any person who has land in his possession is obligated to ascend to the Temple for the three pilgrim Festivals. And one who does not have land in his possession is not obligated to ascend for the Festivals, as the verse states: Your land, in the context of the obligation to ascend to Jerusalem for the three Pilgrim Festivals.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדר׳ אמי – קרא קמא לכדר׳ אמי אתא.
לכדרבי אמי – ואם תאמר והשתא את למה לי למידרש בהליכה ואור״י דלא נכתב אלא משום דבר שנתחדש בה משום חדוש דארצך כתב נמי את למדרש אע״ג דלא איצטריך.
כל אדם חייב לעלות לרגל בין שיש לו קרקע בין שאין לו קרקע ומ״מ יש צדדים מצד גופו שהוא פטור כגון זקן וחולה ודומיהם על הדרך שפרשנום במסכת חגיגה:
לעולם יכוין אדם במצות שיהא מקיים אותן לשמן ולא יכוין בהם בשום צד להנאת עצמו דרך הערה אמרו מפני מה אין פירות גינוסר בירושלם כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא בשביל פירות גינוסר דיינו ונמצאת עלייה שלא לשמה משתתפת עם עליה לשמה:
שיש לו קרקע עולה כו׳. נראה הטעם בזה דעיקר מצוה של עליית רגלים לשמוח שם במצות פירות הארץ שהם הביכוים ומעשר שני ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן והיא עלייתן לשם שמים משא״כ מי שאין לו קרקע שלא יכול לקיים כל זה ועלייתו אינו לשם שמים ולזה נסמך כאן מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים כדי שלא יהו עולי כו׳ דהיינו שלא תהא עלייתו שלא לשמה אלא לשמוח עם פירות שהביא לשם מצות ביכורים ומעשר שני הגדלים בקרקע וק״ל:
גמ׳ ושאין לו קרקע. וכן איתא בירושלמי ספ״ג דפאה:
תוס׳ ד״ה לכדר״א וכו׳ משום דבר שנתחדש. כדאיתא שבועות יט ע״א כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי מאחר שאפילו בחזירה למדו שזכות המצווה מגינה בהליכה, למה לי לומר זאת? נדע את הדבר מקל וחומר! ומשיבים: באמת בא הפסוק הראשון ללמדנו כשיטת ר׳ אמי, שאמר ר׳ אמי: כל אדם שיש לו קרקע חייב להיות עולה לרגל, ושאין לו קרקע — אין חייב להיות עולה לרגל, שהרי הוזכרה ״ארצך״ בענין ״בעלותך ליראות״.
The Gemara asks: And once we derived that the merit of a mitzva protects a person even when returning, why do I need a source to teach that he is protected when he goes? This teaching could also be derived by means of an a fortiori inference. The Gemara answers: Actually, the first verse is interpreted in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: Any person who has land in his possession is obligated to ascend to the Temple for the three pilgrim Festivals. And one who does not have land in his possession is not obligated to ascend for the Festivals, as the verse states: Your land, in the context of the obligation to ascend to Jerusalem for the three Pilgrim Festivals.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ראָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מָה אֵין פֵּירוֹת גִּינּוֹסַר בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים אִלְמָלֵא לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לֶאֱכוֹל פֵּירוֹת גִּינּוֹסַר בִּירוּשָׁלַיִם דַּיֵּינוּ נִמְצֵאת עֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.

Apropos the ascent to Jerusalem for a Festival and the performance of a mitzva with ulterior motives, the Gemara cites that which Rabbi Avin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: Due to what reason are there no fruits of Ginnosar, which were of the highest quality, growing in Jerusalem? Why is Jerusalem not graced with this produce? The reason is so that the pilgrims would not say: If we had ascended only to eat the fruit of Ginnosar, it would have been sufficient for us. The ascent to Jerusalem would then be performed not for its own sake.
הערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גנסר
גנסרא(פסחים ח:) מפני מה אין פירו׳ גינוסר בירושלים וכו׳ (פרק ד דמעשרות) סוכת גינוסר אף על פי שיש בה ריחים ותרנגולין פטורה י״מ מקום קרוב לטבריא ויש בו גנות ופרדסים ים כנרת תרגום ימא דגנוסר. (ובילמדנו בפרשת שלח לך אנשים) כי תבאו אמרו רבותינו למה גנוסר גניסרים אלו המלכים שיהיו להם גנות בתוכה ורבי יהודה ברבי סימון אמר ליה גינוסר שהיה לנפתלי חלק בתוכה שנאמר ומנפתלי שרים אלף. (ובילמדנו בפרשת לאל׳ תחלק הארץ וכן נפתלי נמי גבולו גינוסר):
א. [פירשטין גארטין.]
פירות גינוסר – מתוקין מאד כדאמרי׳ בברכות (דף מד.) והיינו כינרת שם מדינה בארץ ישראל.
בגמרא אמר רחב״א אמר ר״י מפני מה אין פירות גנוסר בירושלים כו׳ ולכאורה לא שייך הך מימרא דר״י לכאן כלל ומהרש״א ז״ל בח״א הרגיש בזה ונדחק לפרשו. ולענ״ד נראה דשפיר קאי הך מימרא אהא דסליק מיניה דהא דדרשינן מופנית בבוקר והלכת לאהליך שילך וימצא אהלו בשלום היינו לבתר דכתיב לא יחמוד איש את ארצך ודרשינן מיניה שע״י מצות רגל לא יבא לידי נזק כלל וא״כ יפה אמר הכתוב ופנית בבקר והלכת לאהליך והיינו עצה טובה קמ״ל שבבוקר מיד לאחר שקיים מצות עליית הרגל ילך וישוב לביתו ואז בודאי ימצא אהלו בשלום דשלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכה ולא בחזרה משא״כ אם יתמהמה אחר הרגל בירושלים כדי להנות מטובה ולאכול מפירותיהם שוב אינו מובטח שינצל מן נזק וע״ז מייתי שפיר הך מימרא דר״י שמפני כך תקנו שלא יביא פירות גנוסר לירושלים מה״ט גופא שלא יבאו עולי הרגל לידי תקלה וע״י כך לא ימצאו אהליהם בשלום דהוי כעליה שלא לשמה ויעשה ח״ו תורת משה פלסתר במאי שהבטיחם לא יחמוד איש את ארצך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואגב הזכרת עליה לרגל ומצוה שיש בה כוונה אחרת, מביאים מה שאמר ר׳ אבין בר רב אדא אמר ר׳ יצחק: מפני מה אין פירות גינוסר המשובחים מאוד בירושלים, ולא נשתבחה ירושלים אף במעלה זו? כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו לרגל אלא כדי לאכול פירות גינוסר בירושלים — דיינו. נמצאת עליה לרגל שלא לשמה.
Apropos the ascent to Jerusalem for a Festival and the performance of a mitzva with ulterior motives, the Gemara cites that which Rabbi Avin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: Due to what reason are there no fruits of Ginnosar, which were of the highest quality, growing in Jerusalem? Why is Jerusalem not graced with this produce? The reason is so that the pilgrims would not say: If we had ascended only to eat the fruit of Ginnosar, it would have been sufficient for us. The ascent to Jerusalem would then be performed not for its own sake.
הערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כַּיּוֹצֵא בּוֹ אָמַר ר׳רַבִּי דּוֹסְתַּאי בר׳בְּרַבִּי יַנַּאי מִפְּנֵי מָה אֵין חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים אִלְמָלֵא לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לִרְחוֹץ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא דַּיֵּינוּ וְנִמְצֵאת עֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.:

On a similar note, Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, said: Due to what reason are the hot springs of Tiberias not located in Jerusalem? It is so that the pilgrims would not say: If we had only ascended to bathe in the hot springs of Tiberias, it would have been sufficient for us. The ascent to Jerusalem would then be performed not for its own sake.
חדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיוצא בו אמר ר׳ דוסתאי בר׳ ינאי: מפני מה אין חמי טבריא בירושלים — כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו לרגל אלא כדי לרחוץ בחמי טבריא — דיינו, ונמצאת עלייה לרגל שלא לשמה.
On a similar note, Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, said: Due to what reason are the hot springs of Tiberias not located in Jerusalem? It is so that the pilgrims would not say: If we had only ascended to bathe in the hot springs of Tiberias, it would have been sufficient for us. The ascent to Jerusalem would then be performed not for its own sake.
חדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּבַמָּה אָמְרוּ ב׳שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְכוּ׳.: מַרְתֵּף מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ.

We learned in the mishna: And with regard to what did the Sages of previous generations say that one must search two rows of wine barrels in a cellar, etc. The Gemara asks: A cellar, who mentioned anything about that? What led the tanna to begin a discussion of a wine cellar?
ר׳ חננאלרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעו מרב הני בי רב ששוכנים בשדות מהו שיבאו בלילה בשחר ליכנס לבית המדרש ויחזרו משחשכ׳ חוששין מהיזק או לא אמר להם יבאו עלי ועל צוארי כלומר יבואו ואני ערב להם שלא יהיה בהם היזק לא בביאתן ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך (שמות ל״ד:כ״ד).
מרתף מאן דכר שמיה – לפוטרו מן הבדיקה דקא מתמה תנא קמא ואמר ובמה אמרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב במשנה שנינו: ״ובמה אמרו שחייבים לבדוק חמץ בשתי שורות במרתף ״. ותוהים: מרתף מאן דכר שמיה [מי הזכיר את שמו]? הרי בכלל לא הוזכר קודם המרתף, ומדוע באים עתה לדון בו?
We learned in the mishna: And with regard to what did the Sages of previous generations say that one must search two rows of wine barrels in a cellar, etc. The Gemara asks: A cellar, who mentioned anything about that? What led the tanna to begin a discussion of a wine cellar?
ר׳ חננאלרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בהָכִי קָאָמַר כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן נָמֵי אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה וּבַמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ וּבְמִסְתַּפֵּק.:

The Gemara answers that this is what the tanna is saying: Any place into which one does not take leaven does not require searching, and wine storages and oil storages also do not require searching. And with regard to what did the Sages say that one must search two rows in a cellar? This statement is referring to a place into which one brings leavened bread, and where one supplies wine from the storage during the meal.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי קאמר – דקתני רישא כל מקום שאין מכניסין כו׳ ואמרי׳ לעיל כל מקום לאיתויי מאי לאיתויי אוצרות יין ושמן ומשום הכי אמרי׳ ובמה אמרו לקמן צריך בדיקה ומפרש במקום שמכניסין בו חמץ והיכי דמי כגון במסתפק.
בתי כנסיות ובתי מדרשות בתלמוד המערב פירשו שצריכות בדיקה שכן מכניסין בהם חמץ באבריות בראשי חדשים ופירושו באבריות בראשי חדשים ר״ל בסעודת ראש חדש שהיו עושין כשהיה החדש מעובר כדי לפרסם עבור החדש אחר שלא קדשוהו ולשון אבריאות מלשון הבראה או מלשון עבור וי״מ אבריאות עבור שנה ובראשי חדשים סעודת ראש חדש ואינו כן שבעבור שנה לא היה שם סעודה ובתי כנסיות שלנו הואיל והתינוקות מכניסים שם חמץ בכל השנה צריכים בדיקה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] כך יש להבין את המשפט השלם: כל מקום שאין מכניסין בו חמץ — אין צריך בדיקה, ואוצרות יין ואוצרות שמן נמי [גם כן] אין צריך בדיקה, ובמה אמרו שתי שורות במרתף — במקום שמכניסין בו חמץ, שמדובר במסתפק (משתמש) מן הדבר שבאוצר ושבמרתף לצורך סעודתו.
The Gemara answers that this is what the tanna is saying: Any place into which one does not take leaven does not require searching, and wine storages and oil storages also do not require searching. And with regard to what did the Sages say that one must search two rows in a cellar? This statement is referring to a place into which one brings leavened bread, and where one supplies wine from the storage during the meal.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְכוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ מִן הָאָרֶץ וְעַד שְׁמֵי קוֹרָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שׁוּרָה אַחַת כְּמִין גַּאם.

We learned in the mishna that Beit Shammai say that one must search the first two rows across the entire cellar. Rav Yehuda said: The two rows that they stated are two full rows in the front, from the ground up to the ceiling. And Rabbi Yoḥanan said: These two rows are one row at a right angle, like the shape of the letter gamma [gam], i.e., the entire length and height of the front row and the entire top row of the barrels along the length and width of the cellar.
ר׳ חננאלרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים שלא יאמרו עולי רגלים אלו לא עלינו אלא לאכול פירות הללו דיינו ונמצאת עלייה שלא לשמה ומפני מה אין חמי טבריא בירושלים וכו׳.
למה אמרו שתי שורות – אקשי׳ מי הזכיר בכאן מרתף כלל עד שיאמר למה אמרו שתי שורות במרתף ופרקי׳ כיון דתנא כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ממילא שמעי׳ דמרתף אין צריך בדיקה אם כן למה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ היכי דמי במסתפק ממנו.
אמר רב יהודה שתי שורות שאמרו מן הארץ ועד שמי קורה ר׳ יוחנן אמר שורה א׳ כמין גמא כלומר ממשש המרתף השורה החיצונה הרואה את הפתח והעליונות הרואות את הקורות זהו כמין גמא יווני ותניא כתרוייהו.
בית הלל אומר שתי שורות החיצונות שהן העליונו׳. פי׳ כל השורות שבמרתף ראשיהם של כלם רואות את הקורות וצדי כל השורות רואות את הפתח לפיכך אמר רב עליונה ושלמטה הימנה דדייק חיצונות ואף על פי שכל השורות ראשיהם שכנגד הפתח כלן חיצונות אינך מוצא שתים חיצונות כאחת אלא אם תפשיט ותקח השורה העליונה ושלמטה הימנה כי אם תקח שורה אחת מן הארץ ועד שמי קורה שבפנים ממנה פנימית נקראת ודייק רב חיצונות ראשי השורות הרואות פני הפתח חיצונית ממש ומשום זה קתני שהן עליונות ללמדך כי ממעלה מתחיל ושמואל חיצונה ושלפנים הימנה דהוא דייק עליונות כלומר העליונות דוקא ולא תמצא שתים עליונות אלא כי האי גונא ומפני מה קתני חיצונות למעוטי מן השורה השלישית ולפנים שדברי הכל אין צריך בדיקה. תאני ר׳ חייא כוותיה דרב וכלהו תנאי תנו כשמואל ואף על גב דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי וזו איסור היא כאן דכולהו תנאי תנו כשמואל הלכתא כוותיה הלכך בית שהוא מלא חביות של יין מן הקצה אל הקצה ומקרקע הבית עד שמי קורה זהו מרתף בודק השורה הרואה את הפתח ושלפנים הימנה אלו שניהן בודק משמי קורה ועד הקרקע ודיו.
שתי שורות שאמרו – בית שמאי (אומרים) מן הארץ ועד שמי קורה דרך האוצרי יין לסדר חביותיהן שורות שורות עד שממלאין כל קרקע המרתף וחוזרין ומניחין חבית על חבית כשורות תחתונות עד הקורה ואמרי בית שמאי שאותן שתי שורות חיצונות אותה שרואה את הפתח על פני רוחב כל המרתף והשורה שלאחריה צריך לבדוק מן הארץ עד התקרה.
שמי קורה – כמו שמי השמים (תהלים קמח ד).
ור׳ יוחנן אמר – שתי שורות שאמרו בית שמאי היא שורה חיצונה מן הארץ ועד תקרה וחוזר ובודק כל החביות העליונות על פני כל ארכו ורחבו של מרתף שאף היא נקראת שורה אם באת למנות מלמעלה למטה.
גאם – היא גימ״ל יוונית ועשויה כמין כף שלנו פתוחה שורה אחת כמין גאם היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג במשנה שנינו: ״בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף ״. אמר רב יהודה: שתי שורות שאמרו משמען השורות בצד הקדמי של החביות, שתי שורות שלמות מן הארץ ועד שמי קורה, כלומר עד גובה התקרה. ור׳ יוחנן אמר: הכוונה בשתי שורות היא שורה אחת בזוית ישרה כמין גאם, כלומר גם השורה הקדמית ביותר לכל רחבה וגובהה, וגם השורה העליונה ביותר לאורכה ולרוחבה.
We learned in the mishna that Beit Shammai say that one must search the first two rows across the entire cellar. Rav Yehuda said: The two rows that they stated are two full rows in the front, from the ground up to the ceiling. And Rabbi Yoḥanan said: These two rows are one row at a right angle, like the shape of the letter gamma [gam], i.e., the entire length and height of the front row and the entire top row of the barrels along the length and width of the cellar.
ר׳ חננאלרש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כׇּל הַמַּרְתֵּף וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ מִן הָאָרֶץ וְעַד שְׁמֵי קוֹרָה תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כׇּל הַמַּרְתֵּף חִיצוֹנָה רוֹאָה אֶת הַפֶּתַח וְעֶלְיוֹנָה רוֹאָה אֶת הַקּוֹרָה שֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה הֵימֶנָּה אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה.:

The Gemara comments: One baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Yehuda, and one baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. One baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Yehuda: Beit Shammai say that one must search two rows across the entire front of the cellar, and the two rows that were stated are from the ground up to the ceiling. One baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: One must search two rows across the entire cellar, i.e., the outer row that faces the door, and the upper row that faces the ceiling. The rows inward from the outermost one and the rows lower than the uppermost one do not require searching.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גם
גםא(עירובין נה.) היתה עשויה כמין קשת או כמין גם. (פסחים ח:) ורבי יוחנן אמר שורה תחת כמין גם תניא כותיה דר׳ יוחנן ב״ש אומר שתי שורות על פני כל המרתף חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה פי׳ כל אותן שלפני הפתח שורה אחת וכל אותן שתחת הקורה שורה אחת ויבאו כמין ד׳ הפוך. (זבחים נג) היכי עביד רב ושמואל חד אמר נותן וחוזר ונותן וחד אמר מתנה אחת כמין גם. (זבחים סא) כשעלו בני הגולה הוסיפו עליהן ד׳ אמות מן הצפון וד׳ אמות מן המערב כמין גם מאי טעמא וכולי. (בבא מציעא כח) מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו פי׳ אחד אמר כך ארכו וכך רחבו ואחד אומר מדת גמיו אני יודע שבין האורך ובין הרוחב יש לו י׳ אמות היינו גמיו מדת שני צדדין ינתן למדת ארכו ורחבו דידע בדוקא כמה וכמה ארכו יותר על רחבו. (בבא בתרא סב) איבעיא להו סיים להן את הקרנות מהו או כמין גמא או כסירוגין פי׳ מצר הקרנות של שדה בלבד ושאר כל השדה לא מצר לו או מצר לו מזרחה צפוני והוא כמין גמא ועלתה בעיא זו בתיקו וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא ויד הקונה על התחתונה ואינו לוקח אלא בפחות שכך הדין שלא להוציא ממון מיד מחזיקו בספק ויש אומר חולקין מפני שהוא ספק וכל ספיקא דממונא חולקין ולת נתברר לנו להכריע הלכה למעשה. זה פי׳ רבינו חננאל (שבת קה) על הנס ועל האימרא כבר פירשני בערך אמר (ובכלי מתכות פי״ד בכלים) ושל גם שנשבר מתוך גומו טהור פי׳ מפתח שהוא בשוק עם הרגל שאינו נפשט. (ובשלש על שלש פרק כ״ח בכלים) עשאה כמין גם רבי עקיבא מטמא (מגילה כט) בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דמתרמי בההוא גמא ויש ששונין בההוא גונא (א״ב גמא אות שלישית יונית (במשנה שקלים פרק בשלשה פרקים) יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמא וצורתה כמין דלת הפוכה):
ערך דיוסק
דיוסקב(ברכות יח.) תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיוסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. (שבת קמב:) פעם אחת שכחו דיוסקיא מלאה פירות בסטיו. (פסחים ח) בגמ׳ דיוסקיאה מלאה חמץ. (בבא בתרא עח) אמר עולא מחלוקת בשק דיוסקי׳ וכומני. (בבא קמא קה) כגון שהיתה דיוסקיא של אביו מופקדת ביד אחר פי׳ שני שקים מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג (א״ב תרגו׳ ירושלמי ויהי הם מריקים שקיהם והוה כד אינון מריקין דיסקייהון):
ערך כלפי
כלפיג(שבת צג:) המוציא ככר כלפי אליה אלת אימא חייבין ורבי שמעון פוטר (פסחים ה:) כלפי אליה אמר אביי איפוך פירוש דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים. (פסחים ח) כל מקום כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך (א״ב תרגום וסתר פנים ישים וטמר אפיא ישוי כלפי לעיל פי׳ כלאפי ולפעמים פי׳ כלפי כמו לפי):
ערך לול
לולד(שבת קב:) העושה נקב בליל של תרנגולים (שבת קכב:) ולול של תרנגולים נוטלין ולא מחזירין. (שבת קמו) דבר תורה כל פתח שאינו עשו להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא פירוש נקב חלול עשוי להכניס הריח ולהוציא החמות ולול הוא בית התרנגולין שהוא עשוי בנין חלול לקנן בו התרנגולין כדכתיב ובלולים יעלו שהן חלולים כגון ארובה להיות עולין ויורדין בתוכם. (פסחים ח) ורפת ולולין ומתבן:
א. [דריטער בוכשטאב דער גריקען אלף בית.]
ב. [דאפפעלזאק סאקוויס.]
ג. [ווידערגעגען.]
ד. [הינער שטייק.]
הרואה את הקורה – דהיינו כל גג השורות.
שלפנים הימנה – של חיצונה.
ושלמטה הימנה – של עליונה אינה צריכה בדיקה.
פיסקא ב״ש אומרים – תני ר׳ חייא כותיה דרב וכולהו תנאי תנו כשמואל ופסק רבינו האי כשמואל והר״ם במז״ל פסק כרב ור״י אלפסי לא הביא מזה כלום לפי שאינו מנהג ברוב המקומות. ועוד שרצו לסתום מה שאמרו בבריית׳ ואוצרות יין צריכין בדיקה להחמיר בזמן הזה בכל מקום הרי״ט ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא כוותיה [שנוייה ברייתא כשיטת] רב יהודה, תניא כוותיה [שנוייה ברייתא כשיטת] ר׳ יוחנן. תניא כוותיה [שנוייה ברייתא כשיטת] רב יהודה, בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף, ושתי שורות שאמרו משמען — מן הארץ ועד שמי קורה. תניא כוותיה [שנוייה ברייתא כשיטת] ר׳ יוחנן: שתי שורות על פני כל המרתף משמען — שורה חיצונה זו שרואה את הפתח, ועליונה היא השורה הרואה את הקורה, שורה שלפנים הימנה, מן החיצונה, ושלמטה הימנה, מן העליונה — אין צריך בדיקה.
The Gemara comments: One baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Yehuda, and one baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. One baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Yehuda: Beit Shammai say that one must search two rows across the entire front of the cellar, and the two rows that were stated are from the ground up to the ceiling. One baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: One must search two rows across the entire cellar, i.e., the outer row that faces the door, and the upper row that faces the ceiling. The rows inward from the outermost one and the rows lower than the uppermost one do not require searching.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת.: אָמַר רַב געֶלְיוֹנָה וְשֶׁלְּמַטָּה הֵימֶנָּה וּשְׁמוּאֵל אָמַר עֶלְיוֹנָה וְשֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה מַאי טַעְמָא דְּרַב דָּיֵיק חִיצוֹנוֹת וְהָא עֶלְיוֹנוֹת קָתָנֵי לְמַעוֹטֵי תַּתָּאֵי דְתַתָּיָיתָא.

We further learned in the mishna that Beit Hillel say: It is sufficient to search the two external rows, which are the upper ones. There is an amoraic dispute with regard to this statement. Rav said it is referring to the uppermost row of barrels and the row that is beneath it. And Shmuel said it means the uppermost front row and the next one that is inward into the cellar. What is the reason for the opinion of Rav? He infers from the term: Outer rows, that Beit Hillel mean that both rows face outward. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the mishna also teach: Upper rows, indicating that both rows are adjacent to the ceiling? The Gemara answers: This term comes to exclude the lowest of the lower rows. One must search only the top two rows.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותההשלמהמהר״ם חלאווהחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בית הלל אומרים כו׳ – מתני׳ קא נסיב.
עליונה ושלמטה הימנה – האי עליונה לא כל גג השורות באורך המרתף קאמר כדאמר ר׳ יוחנן אליבא דבית שמאי אלא שורת חבית אחת על פני רוחב כל המרתף ולא מן הארץ ועד הקורה אלא אותה שורה הרואה את הפתח ואת הקורה.
ושלמטה הימנה – ועוד שורת חבית אחת למטה מן העליונה היא משורה הזקופה כנגד הפתח והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי.
עליונה ושלפנים הימנה – בגג החבית בודק שתי שורות על פני כל המרתף.
מאי טעמא דרב – דלא בעי למימר עליונה ושלפנים הימנה כמשמעותיה דמתניתין דהא מתניתין עליונות קתני.
דייק חיצונות – ואותה שלפנים לאו חיצונה היא וקא סבר רב דתנא דמתני׳ בחיצונות דק בלישניה אבל בעליונות לא דק בלישניה.
תתאי דתתייתא – כגון שלישית ושתחתיה.
רב דייק חיצונות – נראה לר״י דרב סבר דאיכא למידק טפי מחיצונות משום דתנן ברישא ושמואל סבר דמעליונות איכא למידק כיון דעליונות אחיצונות קאי ומפרש מה הן חיצונות.
מתניתין. וב״ה אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות. גמרא. אמר רב עליונה ושלמטה הימנה. מאי טעמא, דייק חיצונות. והא קתני עליונות. למעוטי [תתאי ד]⁠תתייתא. ושמואל אמר חיצונה ושלפנים הימנה. מאי טעמא, דייק עליונות. והא קתני חיצונות. למעוטי גווייאתא דגוואתא הימנה. והלכתא כשמואל.
אמר רב עליונה ושלמטה ממנה – על כרחין שתי שורות דב״ה לאו כשתי שורות דב״ש דאלו לב״ש היינו כל פני המרתף כדאמר רב יהודה ושתי שורות שאמרו מן הארץ עד שמי הקורה ואלו לב״ה שתי שורות של חביות בלבד דאי לא תימא הכי שמואל דאמר חיצונ׳ ושלפנים ממנה לב״ה כרב יהודא אליבא דב״ש אלא ודאי כדאמרן. והיינו דמפרשינן בדב״ש מן הארץ עד שמי קורה ולא אמרינן הכי בדב״ה והרמב״ם ז״ל פסק כותי׳ דרב שמא משום דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואיכ׳ נמי ר׳ חייא דקאי כוותיה אבל רבינו יצחק בן גיאת ז״ל פסק כשמואל בשם רבינו שרירא ורבינו האי גאוני׳ ז״ל וכן רבינו אפרי׳ ז״ל. ירושלמי ר׳ ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה ומה צריכה ליה שכן מכניסים לשם באבריות ובראשי חדשים הלכך דידן נמי צריכין בדיקה מפני התינוקות וכן כתב הראב״ד ז״ל:
מסקנא דשמעתין המוציא חמץ ביו״ט בין בטל בין לא בטל כופה עליו את הכלי עד חוה״מ שמבערו כדפרישית ואם של הקדש הוא א״צ. וחמצו של גוי עושה לו מחיצה עשרה טפחים. המפרש והיוצא לשיירא תוך שלשים יום לעולם זקוק לבער קודם שלשים יום אם דעתו לחזור תוך ימי הפסח או בספק זקוק לבער ואם דעתו ודאי לשוב קודם הפסח או לעמוד שם לגמרי אין זקוק לבער אלא מבטל שם במקומו וכן במי שעושה את ביתו אוצר ושואל בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום נקרא שואל כענין ומשיבין לו תחילה והבודק צריך שיבטל מיד לאחר בדיקה ויאמר כל חמץ שיש לי ברשותי ואיני יודע בו יבטל או בלבו ואפילו בשבת ערב הפסח אם לא ביטל תחלה ואפי׳ בחמץ בעין אבל לאחר זמן איסורו אינו יכול לבטל אלא שאם יש לו עיסה מגולגלת ומתירא שמא תחמיץ קודם שתחמיץ יכול לבטלה. והמוצא פת מעופשת בפסח אם אפשר לתלות בימי הפסח כגון שעברו רוב ימי הפסח וכן שנמצ׳ במקו׳ שנותנין שם מצה חמה תולין לפי עפושא. אבל אם אינה מעופשת ואינו מכירה מסתמא מצה היא. וכן מי שהיה אצלו בפקדון מעות בתיבתו ונשתמש שם גם כן ממעותיו ונמצא שם אח״כ מהן אם יודע אותן שנשתמשו שם בסוף מהם הם אלא א״כ נמצא בגומא דאז בין כך ובין כך הולך אחר הרוב. והבודק צריך שיברך קודם בדיקה על ביעור חמץ ואינו מברך זמן ושאר הדברים כבר נכתבו. ואין בודקין אלא לאור הנר ואבוק׳ להבדל׳ מצוה מן המובחר וחצר מילוסה אינה צריכה בדיקה אם עופות מצויין שם אבל כותלים צריכין בדיקה ואכסדרה לאורה נבדקת וכן להדי ארובה דחדר אלא דלצדדין צריך אור הנר. וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה כחורין עליונין ותחתונים ואוצרות יין ושמן בשאינו מסתפק וגג היציע ורפת בקר ולולין ומתבן א״צ בדיקה אבל במסתפק אפי׳ שמן צריך בדיקה ומרתף של יין במסתפק בודק שורה חיצונה ושלפנים ממנה משתים העליונות. ומטה החוצצת בתוך הבית אם מדליא צריכין בדיקה אם מתתיא אינה צריכה כמו שפירשתי. בי דגים גדולים אין צריכין בדיקה קטנים צריכין בדיקה. ובי מילחי ובי קירי ובי ציבי ובי תמרי צריכין בדיקה וחור שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת ואם היה בינו לארמאי אינו בודק כל עיקר מפני הסכנה. ובתי כנסיות ובתי מדרשו׳ צריכין בדיקה. וההולך לדבר מצוה אינו חושש לסכנה כל דלא שכיחה הזיקה בין בהליכה בין בחזרה והאומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני או בשביל שאזכה לחיי העוה״ב הרי זה צדיק גמור. ותו לא מידי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד במשנה שנינו: ״בית הלל אומרים: די שיבדוק שתי שורות החיצונות שהן העליונות״. אף במשמעות דבר זה נחלקו: אמר רב שהכוונה היא שורת חביות עליונה קדמית והשורה שלמטה הימנה. ושמואל אמר שהכוונה היא לשורה העליונה הקדמית וזו שלפנים הימנה לעבר המרתף. מאי טעמא [מה הטעם] של רב — דייק מן הלשון שאמרו ״חיצונות״, משמע ששתי השורות הללו פונות כלפי חוץ. ומקשים: והא [והרי] גם ״עליונות״ קתני [שנינו] ששתיהן בגובה המרתף! ומשיבים: שהוא מפרש שלשון זו באה רק למעוטי תתאי דתתייתא [למעט את התחתונה שבתחתונות], שהמשנה למדתנו שאין יורדים משתי שורות.
We further learned in the mishna that Beit Hillel say: It is sufficient to search the two external rows, which are the upper ones. There is an amoraic dispute with regard to this statement. Rav said it is referring to the uppermost row of barrels and the row that is beneath it. And Shmuel said it means the uppermost front row and the next one that is inward into the cellar. What is the reason for the opinion of Rav? He infers from the term: Outer rows, that Beit Hillel mean that both rows face outward. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the mishna also teach: Upper rows, indicating that both rows are adjacent to the ceiling? The Gemara answers: This term comes to exclude the lowest of the lower rows. One must search only the top two rows.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותההשלמהמהר״ם חלאווהחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּשְׁמוּאֵל אָמַר עֶלְיוֹנָה וְשֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה מַאי טַעְמָא דָּיֵיק עֶלְיוֹנוֹת וְהָא חִיצוֹנָה קָתָנֵי לְמַעוֹטֵי גַּוָיָיאתָא דְגַוָיָיאתָא רַבִּי חִיָּיא תָּנֵי כְּוָותֵיהּ דְּרַב וְכוּלְּהוּ תַּנָּאֵי תָּנוּ כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.:

And Shmuel said the mishna is referring to the uppermost front row and the next one that is inward into the cellar. What is the reason for the opinion of Shmuel? He infers from the term: Upper rows, that one must search the first two rows on the top level of barrels. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the mishna also teach: Outer row? The Gemara answers that this word comes to exclude the innermost of the inner rows. One must search only the two outermost rows. The Gemara comments: Rabbi Ḥiyya teaches a baraita in accordance with the opinion of Rav, and all the other tanna’im, who recite the mishnayot and baraitot by heart, teach in accordance with the opinion of Shmuel. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.
רש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמואל דייק עליונות – והא של מטה לאו עליונה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמואל אמר: עליונה ושלפנים הימנה. מאי טעמא [מה טעמו]דייק מהלשון ״עליונות״, משמע שלוקחים רק שתי שורות משכבת החביות העליונה, ומקשים: והא [והרי] ״חיצונה״ קתני [שנינו]! ומשיבים שדבר זה בא למעוטי גוייאתא דגוייאתא [פנימיות שבפנימיות] שאין ממשיכים לבדוק יותר משתי שורות. ומעירים: ר׳ חייא תני כוותיה [שנה בברייתא כשיטת] רב, ואולם כולהו תנאי תנו כוותיה [וכל התנאים האחרים במשניותיהם שנו כשיטת] שמואל. ומסכמים: והלכתא כוותיה [והלכה כשיטת] שמואל.
And Shmuel said the mishna is referring to the uppermost front row and the next one that is inward into the cellar. What is the reason for the opinion of Shmuel? He infers from the term: Upper rows, that one must search the first two rows on the top level of barrels. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the mishna also teach: Outer row? The Gemara answers that this word comes to exclude the innermost of the inner rows. One must search only the two outermost rows. The Gemara comments: Rabbi Ḥiyya teaches a baraita in accordance with the opinion of Rav, and all the other tanna’im, who recite the mishnayot and baraitot by heart, teach in accordance with the opinion of Shmuel. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.
רש״יחדושי בעל שרידי אשפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים ח:, ר׳ חננאל פסחים ח:, הערוך על סדר הש"ס פסחים ח:, רש"י פסחים ח:, תוספות פסחים ח:, ההשלמה פסחים ח: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי פסחים ח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים ח:, מהר"ם חלאווה פסחים ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי אגדות פסחים ח:, פני יהושע פסחים ח:, גליון הש"ס לרע"א פסחים ח:, חדושי בעל שרידי אש פסחים ח: – חידושי הרב יחיאל יעקב ויינברג – ערוכים ומסודרים עם ביאור גחלי אש מאת תלמידו הרב אברהם אבא וינגורט, ברשותו האדיבה של הרב וינגורט (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ פסחים ח:, אסופת מאמרים פסחים ח:

Pesachim 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 8b, R. Chananel Pesachim 8b, Collected from HeArukh Pesachim 8b, Rashi Pesachim 8b, Tosafot Pesachim 8b, HaHashlamah Pesachim 8b, Meiri Pesachim 8b, Ritva Pesachim 8b, R. Moshe Chalava Pesachim 8b, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 8b, Penei Yehoshua Pesachim 8b, Gilyon HaShas Pesachim 8b, Chidushei Baal Seridei Eish Pesachim 8b, Steinsaltz Commentary Pesachim 8b, Collected Articles Pesachim 8b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144