×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא זִמְנֵיהּ הוּא אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְהַפְקִירָן.:
it can be said that each and every moment is its proper time. The obligation to fulfill the mitzva is perpetual and one may not neglect it. Why should it be prohibited for him to perform actions that facilitate the performance of the mitzva on Shabbat? Rather, Rav Naḥman said that Rav Yitzḥak said, and some say that he said that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The actions that facilitate the performance of these mitzvot do not override Shabbat, since one can render the relevant objects ownerless. One is only required to perform these mitzvot if the objects, i.e., the garment and the house, belong to him. If he renders them ownerless, he is no longer obligated to perform these mitzvot.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כל שעתא זמניה הוא – וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא הלכך כל יומא רמיא מצותיה עליה.
הואיל ובידו להפקירן – ונפקי מרשותיה ולאו עליה רמיא חובתיה.
כל שעתא ושעתא זימניה הוא – פירש המורה: כיון שיש לו טלת בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה. ואפילו מונחת בקופסא הילכך כל יומא רמיא מצותה עליה. ואינו נראה לי דהא קימא לן דחובת גברא היא וכלי קופסא אין חייבין בציצית והוה ליה לתרוצי הכי קסבר כלי קופסא פטורין מן הציצית. אלא ודאי על לבישתיה קאמר דכל שעה שהוא לובשה חייב להטיל בה ציצית והילכך תדחה שבת. ומתרץ רב נחמן: הואיל ובידו להפקירן וכיון שמפקיר טליתו לא קרינא בה כסותך ואף על פי שלובשה אינו עובר דלא תהא אלא טלת שאולה שכל שלשים יום פטורה מן הציצית וכן נמי הבית כשמפקירו לא קרינא ביה ביתך ואף על פי שחובת הדר היא כל זמן שלא שכרה ממנו הוה ליה כחונה בבית חבירו שאינו חייב במזוזה.
ודאמרינן הואיל ובידו להפקירן – מלתא דשויא לתרוייהו קאמר, אבל גבי ציצית אפשר לו שלא ללבוש טלית בת ארבע כנפים. ומה שפירש רש״י שבכל יום שמשהה הבגד בלי ציצית עובר בעשה ואפי׳ מונחת בקופסא לא אתיא אליבא דהלכתא דקיי״לא ציצית חובת גברא כדכתב רב אלפס ז״ל. ויש לומר דמש״ה אמר בידו להפקירן, שמכיון שהפקירן אף על פי שלבשן פטורין, דהו״ל טלית שאולה שכל שלשים יום פטורה מן הציצית ומכאן ואילך נמי מדברי סופרים בלבד היא חייבת, אבל מן התורה פטורה דכסותך אמר רחמנא, וכן בבית אע״פ שהוא דר בה בשל הפקר פטורה היא מן המזוזה דלאו ביתך הוא, ולא בית של רבים הוא.
א. כן מסקנת רוב הראשונים עי׳ בה״ג ורי״ף הל׳ ציצית, ועי׳ תוס׳ רי״ד כאן וראשונים, ועי׳ משכנות סי׳ כב ובית הלוי ח״א סי׳ ד בביאור דברי רש״י ותוס׳.
הואיל ובידו להפקירן. והא דלא אמר הואיל ובידו שלא ללובשו. פרש״י ז״ל דאפילו מונח בקופסא עבר עליה בעשה. ואינו מחוור, דאי משום הא אתיא דלא כהלכתא דכלי קופסא אינן חייבין בציצית דלאו חובת מנא הוא. ושמא משום דאיכא מאן דסבר ליה הכין במנחות (מנחות מד.) לא נקט ליה בהכין ונקט טעמא דאתי לכולהו. וטעמא דטלית של הפקר פטור מן הציצית, דלא עדיף מטלית שאולה דאמרינן (חולין קי:) שהיא פטורה כל שלשים יום, וכן בית של הפקר פטור מן המזוזה כדאמרינן (מנחות מד.) דשוכר פטור כל שלשים, ואע״ג דלאחר שלשים חייבין בין בציצית בין במזוזה, היינו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין הפרש בין תוך שלשים לאחר שלשים.
ואם תאמר כיון דפטרי׳ הכא בית שאינו שלו ממזוזה, הא דאמרינן בריש פרק ראשית הגז (חולין קלה:) מזוזה אע״ג דכתיב ביתך (דברים יא, כ) דידך אין ולא דשותפות כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם (דברים יא, כא), ואקשינן ואלא ביתך למאי אתא, ופרקינן לכדרבה דאמר רבה דרך ביאתך מן הימין, לישני ליה ביתך למעוטי דר בבית שאינו שלו, וכדשני בציצית כסותך למה לי לכדרב יהודה דאמר טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלושים יום. יש לומר דאין הכי נמי אלא חד מתרי טעמי נקט.
איסור טלטול אינו מן התורה אלא מדברי סופרים שלא יהא טלטול השבת כטלטולו של חול שמא יבא לתקן ולהגביה מפנה לפנה או מבית לבית ויבא לידי הוצאה וכן שאם יטלטל כלים שמלאכתן לאיסור יבא להתעסק בהם וכן שקצת בני אדם אינם בעלי מלאכה בחול ואין שביתה ניכרת בהם אלא במניעת טלטול:
בפירוש רש״י בד״ה ונכתוב רחמנא בהדיא במצה ונגמר הנך כולהו כו׳ עכ״ל ר״ל דלא נכתוב כלל בעומר ושתי הלחם ובלולב ולא איצטריך לן נמי הך ג״ש דט״ו ט״ו מסוכה וסוכה גופה מלולב אלא דנכתוב בהדיא במצה וליגמרו כולהו מיניה אבל לעיל גבי סוכה לא פירש כן דנכתוב בהדיא בסוכה ולא נכתוב בכולהו משום דאין אתה מרויח כלום דמה לי לכתוב בהדיא בלולב או בסוכה ואע״ג דלא הוה איצטריך הג״ש דשבעת ימים אפשר דאצטריכא נמי למלתא אחריתא ולהכי לא פירש לעיל אלא דלא נכתוב עומר ושתי הלחם אבל לולב ודאי דנכתוב מיהו לפי מה שפירש לעיל דאין הג״ש משבעת ימים מופנה אלא דלולב גילוי מלתא הוא מדגלי בעומר ושתי הלחם א״כ ע״כ אי לאו דכתיבי עומר ושתי הלחם לא היה ילפינן סוכה מלולב אם כן ע״כ דלא תקשי נמי לעיל אלא דלכתוב סוכה בהדיא וי״ל דמה שכת׳ בסוף דבריו גמגום ר״ל דצריכין לומר דהג״ש מופנה היא וכמ״ש התוספות ואתיא נמי למלתא אחריתא כמ״ש לעיל ודו״ק:
רש״י ד״ה כל שעתא וכו׳ ואפי׳ מונחת בקופסא. עי׳ מנחות דף מד ע״א תוס׳ ד״ה טלית:
כל שעתא ושעתא זמניה [שעה ושעה זמנו] הוא, וחלה חובת המצוה עליו בכל רגע, ואינו יכול להבטל ממנה, ומדוע יפטר בשבת מעשיית המצוה? אלא אמר רב נחמן שכך אמר ר׳ יצחק, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת בשם רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: הואיל ובידו להפקירן, כיון שמצוות אלה אין אדם חייב לעשותן אלא אם כן היו הדברים המחוייבים במצוה מצויים ברשותו, ומכיון שכן יכול הוא להפקירם, ושוב לא תחול עליו חובתה של מצוה זו.
it can be said that each and every moment is its proper time. The obligation to fulfill the mitzva is perpetual and one may not neglect it. Why should it be prohibited for him to perform actions that facilitate the performance of the mitzva on Shabbat? Rather, Rav Naḥman said that Rav Yitzḥak said, and some say that he said that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The actions that facilitate the performance of these mitzvot do not override Shabbat, since one can render the relevant objects ownerless. One is only required to perform these mitzvot if the objects, i.e., the garment and the house, belong to him. If he renders them ownerless, he is no longer obligated to perform these mitzvot.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר מָר לוּלָב וְכׇל מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אֶלָּא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ג:ז׳} בַּיּוֹם בַּיּוֹם אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

It was taught that the Master said in a baraita: The mitzva of lulav and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara poses a question: From where does Rabbi Eliezer derive this halakha? If you say he derives it from the mitzvot of the omer and the two loaves, whose facilitators override Shabbat, this can be refuted by saying that the performance of facilitating actions is permitted on Shabbat in these cases because they are for the necessities of Temple service to God on High, as they are connected to the sacrificial service, which proceeds even on Shabbat. Rather, we can say that he derives it from the fact that the verse states: “And you shall take for yourselves on the first day, the fruit of goodly trees, branches of palm trees, boughs of thick-leaved trees, and willows of the river, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40), from which he infers: “On the first day,” meaning that one is obligated to take it on the first day even if it occurs on Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמעינן מינה דרבנן פליגי על ר׳ שמעון דשרי דרך גגות ודרך חצירות ודרך קרפיפות ואף על גב דאמר רב הלכתא כר׳ שמעון בפרק כל גגות העיר רשות אחת הן לגבי אזמל לא שרינן בכי האי גוונא דבהדיא קיימא לן הלכתא כרבנן וככלליה דרבי עקיבא דאמר כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינ׳ דוחה את השבת והבאת אזמל כיון שאפשר לו להביאו מערב שבת ולא הביאו אין הבאתו דוחה את השבת אפילו לענין עשיית פסח דכרת הוא לא מייתינן אזמל למול בנו או עבדו כדי שיותר לו לעשות פסח ולא שנא להו לרבנן לא דרך רשות הרבים ולא דרך גגות וקרפיפות וחצרות הכל אחד הוא ובכל אסור ואשכחנן בתלמוד ארץ ישראל עובדא ולא הביאוהו בשבת. ואמרינן בכל מקום (רב עביד) מעשה רב דגמרינן מינה. וזה הוא המעשה. ר׳ שמואל בר אבודומי הוה ליה עובדא למגזר לרב ששעא בריה אנשיון למיתי אזמל שאל לר׳ [מנא]. אמר להון ידחה למחר. שאל לר׳ יצחק בן אלעזר אמר להון משחוק [קונדיטון] לא אנשיתון ומיתי אזמל אנשיתון ידחה למחר.
א״ר חייא בר אבא. א״ר יוחנן לא לכל א״ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדם ר׳ אליעזר אלא מג״ש נאמרה הבאה בעומר שנאמר והבאתם את עומר וגו׳ ונאמרה הבאה בשתי הלחם שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים וגו׳. מנין שהעומר דוחה שבת. גרסינן באחרית פרק ר׳ ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת מג׳ סאין וכו׳. תנו רבנן תקריב את מנחת בכוריך מה ת״ל לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מניין שאם לא מצא קמה יביא מן העומרין ת״ל תקריב כו׳ עד תקריב לפי שמצותו לקצור בלילה. מניין שאם קצר ביום כשר ודוחה שבת ת״ל תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריבו אפילו בשבת אפילו ביום בטומאה. ותוב תניא (בתו״כ) בסוף פרשת אמור אל הכהנים (ובפסחים עז ובמנחות ע״ב) רבי אומר וידבר משה את מועדי י״י מה ת״ל לפי שלא למדנו שדוחין את השבת אלא הפסח והתמיד שכתוב בהן במועדו מניין לרבות העומר והקרב עמו. שתי הלחם והקרב עמהן שידחו שבת ת״ל וידבר משה את מועדי י״י קבעו מועד אחד לכולן ופשוטה היא זו ההלכה כולה. ואפילו ר׳ אליעזר שמתיר במכשירי מצוה מודה. שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה בפתחו בשבת שהוא חייב ואמרינן מאי שנא הני ואוקימנא הואיל ובידו להפקירן. פי׳ כי הציצית הוא חובת הבגד וכיון שהפקיר אינו בגדו וכן הבית כיוצא בו.
אי מעומר ושתי הלחם – וגמר במה מצינו.
ביום ואפילו בשבת – מדלא כתיב בראשון לדרשא אתא בכל יום שהוא ראשון לחג.
גמ׳ אמר מר נמחק:
א מקודם שנינו שאמר מר [החכם] בברייתא: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת לדברי ר׳ אליעזר. ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לר׳ אליעזר הא [דבר זה]? אי [אם] תאמר שלמד זאת מעומר ושתי הלחם שמכשיריהם דוחים את השבת, ואולם אפשר לדחות ולומר כי בהם הותרה עשיית המכשירים בשבת שכן אלה צורך גבוה (ה׳, המקדש) הם, וקשורים בעבודת הקרבנות, ועבודה זו הלא נמשכת כסדרה גם בשבת! אלא יש לומר כי הוא לומד זאת ממה שאמר קרא [הכתוב]: ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים״ (ויקרא כג, מ), והוא מדייק: ״ביום״ משמעו — ביום הראשון חייבים אתם לקחתו ואפילו הוא חל בשבת. ומעתה נברר:
It was taught that the Master said in a baraita: The mitzva of lulav and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara poses a question: From where does Rabbi Eliezer derive this halakha? If you say he derives it from the mitzvot of the omer and the two loaves, whose facilitators override Shabbat, this can be refuted by saying that the performance of facilitating actions is permitted on Shabbat in these cases because they are for the necessities of Temple service to God on High, as they are connected to the sacrificial service, which proceeds even on Shabbat. Rather, we can say that he derives it from the fact that the verse states: “And you shall take for yourselves on the first day, the fruit of goodly trees, branches of palm trees, boughs of thick-leaved trees, and willows of the river, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40), from which he infers: “On the first day,” meaning that one is obligated to take it on the first day even if it occurs on Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּלְמַאי הִלְכְתָא אִילֵּימָא לְטִלְטוּל אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי טִלְטוּל אֶלָּא לְמַכְשִׁירָיו.

The Gemara clarifies: And with regard to what halakha is this emphasis stated? In what way would the laws of Shabbat have prohibited fulfilling the mitzva of lulav? If you say that it comes to permit moving the lulav despite the prohibition against moving set-aside items, is a verse required in order to permit moving the lulav? The prohibition to move items that are set-aside is not a Torah prohibition. The Torah would not come to permit an action prohibited by the Sages. Rather, it must be that the verse is coming to permit violation of Shabbat prohibitions for the facilitators of the lulav.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמאי איצטריך לרבויי – להאי ואפילו בשבת אי נימא לטלטל כדמשמע קרא לקיחה טלטול בעלמא הוא ועדיין במתן תורה לא נאסר טלטול דאיצטריך קרא למישרי להאי.
אלא למכשיריו – דאיסורא דאורייתא הוא.
למאי הלכתא צורך מה, איזו הלכה] נאמרה הדגשה זו? וכיצד תמנע קדושת השבת ממצות הלולב? אילימא [אם תאמר] שבאה להתיר את טלטול הלולב על אף איסור מוקצה — וכי איצטריך קרא למישרי [הוצרך הכתוב להתיר] טלטול?! והרי איסור זה אינו כתוב בתורה, ולא באה התורה להתיר דבר שאסרוהו חכמים בלבד. אלא ודאי בא הכתוב להתיר לחלל שבת למכשיריו.
The Gemara clarifies: And with regard to what halakha is this emphasis stated? In what way would the laws of Shabbat have prohibited fulfilling the mitzva of lulav? If you say that it comes to permit moving the lulav despite the prohibition against moving set-aside items, is a verse required in order to permit moving the lulav? The prohibition to move items that are set-aside is not a Torah prohibition. The Torah would not come to permit an action prohibited by the Sages. Rather, it must be that the verse is coming to permit violation of Shabbat prohibitions for the facilitators of the lulav.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבָּנַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.

The Gemara asks: And how do the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer understand the verse’s emphasis that the mitzva must be performed on that day? The Gemara answers: According to the Rabbis, that expression in the verse is necessary to teach that this mitzva must be performed by day and not by night.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ורבנן [וחכמים] החולקים על ר׳ אליעזר מה מבינים הם בהדגשה זו? ומשיבים: הם סבורים כי הכתוב ההוא ״ביום״ מיבעי ליה [נצרך לו] ללמדנו שמצוה זו צריך שתיעשה ביום ולא בלילה.
The Gemara asks: And how do the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer understand the verse’s emphasis that the mitzva must be performed on that day? The Gemara answers: According to the Rabbis, that expression in the verse is necessary to teach that this mitzva must be performed by day and not by night.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא כ״ג:מ׳} מִוּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים יָמִים וְלֹא לֵילוֹת.

The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive that this mitzva must be performed by day and not by night? The Gemara answers: He derives this halakha from the phrase: “And you shall rejoice before the Lord your God seven days,” as this indicates that the mitzva applies during the days and not the nights.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ור׳ אליעזר דין זה שצריך שתיעשה ביום ולא בלילה מנא ליה [מניין לו]? ומשיבים: הלכה זו נפקא ליה [יוצאת, נלמדת, לו] מהאמור ״ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים״, והוא מדקדק: בימים ולא בלילות.
The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive that this mitzva must be performed by day and not by night? The Gemara answers: He derives this halakha from the phrase: “And you shall rejoice before the Lord your God seven days,” as this indicates that the mitzva applies during the days and not the nights.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּנַן אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף שִׁבְעַת יָמִים מִסּוּכָּה מָה לְהַלָּן יָמִים וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת אַף כָּאן יָמִים וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this? The Gemara answers: The previous derivation was necessary because it might have entered your mind to say that we should derive the seven days stated here from the seven days stated with regard to sukka, and say: Just as there, the mitzva of sukka applies not only during the days but even the nights, so too here, the mitzva of lulav applies not only during the days but even the nights. Therefore, the derivation teaches us that the mitzva only applies during the day based upon the original expression: “On the first day.”
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן ימים ואפילו לילות – כדילפינן במסכת סוכה (דף מג.).
סד״א נילף שבעת ימים משבעת ימים מסוכה – וא״ת היכי תיסק אדעתיה לדון ג״ש הא אין אדם דן ג״ש מעצמו אא״כ למדה מרבו וי״ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש.
הא דאמרינן: דרבנן איצטריך סלקא דעתך אמינא נילף שבעת ימים מסוכות וכו׳. קשיא לי אם כן לא לכתוב רחמנא ימים דהא כולה מלתא מביום הראשון נפקא לן. ויש לומר דאי לא כתב רחמנא ימים הוי אמינא ודאי דנילף שבעה שבעה מסוכה, ואי משום דכתיב ביום (הזה) [הראשון] הוי אמינא הני מילי בגבולין דלא חייב בהו רחמנא אלא יום אחד והכי נמי לא חייב בו אלא יום ולא לילה, אבל במקדש כי היכא דחייב ביה שבעה חייב ביה נמי לילות כימים, אבל השתא דכתיב גם במקדש ימים כמו שכתוב בגבולין, גלי לן קרא דכי היכי דיום שנאמר בגבולין דוקא ביום ולא בלילה, אף ימים שנאמר במקדש דוקא ימים ולא לילות.
ואכתי איכא למידק דאם כן שפיר קאמרי ליה רבנן לר״א. ויש לומר דר״א סבר דכיון דאיכא למידרש ביום למילי אחריני דרשינן, וימים דכתיב גבי מקדש גלי נמי אגבולין, דכי היכי דבמקדש אינו ניטל אלא ביום אע״פ שהחמיר בו הכתוב להטעינו שבעה, כ״ש בגבולין שאינו ניטל אלא יום אחד שאינו ניטל בלילה אלא ביום, וגזירה שוה לא משבעת ימים היא אלא שבעה שבעה, ולא למילף לולב מסוכה אלא למילף סוכה מלולב, מה לולב מכשיריה דוחין את השבת אף סוכה מכשיריה דוחין את השבת, כדיליף מינה בסמוך ר״א, ולא הקישא למחצה הוא, דהא גלי קרא בלולב דאינו נוהג בלילות מדכתיב ביה ימים.
תוס׳ בד״ה סד״א נילף כו׳ וי״ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש כו׳ עכ״ל אין ר״ל דהך גזירה שוה שבעת ימים דלולב וסוכה נתנה בעלמא למדרש ליגמר בג״ש מהדדי למלתא אחריתא דאם כן מאי קאמר בתר הכי ולא ידענא השתא האי שבעת ימים למאי אתיא כו׳ הא ע״כ פסיקא ליה לתלמודא שנתנה למדרש למלתא אחריתא אלא דר״ל דשמא בעלמא במקום אחר דכתיבי בתורה שבעת ימים ניתנה למדרש שבסיני נאמר לידרש תיבה זו וסד״א דניתנה מסיני לידרש גבי לולב וסוכה קמ״ל דלא ניתנה כלל גבי לולב וסוכה אלא במקום אחר דכתיב נמי שבעת ימים ואהא קשיא להו שפיר לפי האמת האי שבעת ימים דהכא למאי אתא לרבנן ודו״ק:
ועדיין יש להבין ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים על כך — לדעתם פסוק זה ״ימים״ איצטריך [צריך] להוסיף ולהדגיש, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שנילף [נלמד] שבעת ימים האמורים כאן משבעת ימים האמורים בסוכה, ונאמר: מה להלן בסוכה הכוונה שחובת המצוה היא בימים ואפילו בלילות, אף כאן בלולב המצוה היא בימים ואפילו בלילות — על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שוב ״שבעת ימים״ לומר שהמצוה היא בימים דווקא.
The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this? The Gemara answers: The previous derivation was necessary because it might have entered your mind to say that we should derive the seven days stated here from the seven days stated with regard to sukka, and say: Just as there, the mitzva of sukka applies not only during the days but even the nights, so too here, the mitzva of lulav applies not only during the days but even the nights. Therefore, the derivation teaches us that the mitzva only applies during the day based upon the original expression: “On the first day.”
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּלוּלָב וְנֵיתוֹ הָנָךְ וְנֵילְפוּ מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְלוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים.:

The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer’s approach, let the Torah write this principle only with regard to lulav, and let these, the mitzva of the omer and similar cases, be derived from it. The Gemara answers: Because the analogy can be refuted. What is unique about lulav? That it requires four species, as the Torah demands that three other species be taken along with the lulav. Therefore, lulav cannot serve as a paradigm for other mitzvot that do not share this characteristic.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולכתוב רחמנא בלולב – דמכשירין דחו.
וניתו – עומר ושתי הלחם מיניה ולמה ליה דכתביה בכולהו.
קמ״ל – ולא ידענא השתא האי שבעת ימים למאי אתיא דאע״ג דדרשינן בפ״ק דפסחים (דף ה.) מה שביעי שביעי לחג אף ראשון ראשון לחג הא איכא למידרש משבעה בלא ימים.
שכן טעון ארבעה מינים – אף על גב דעומר ושתי הלחם נמי מביאין עמהן כבשים ויין לניסוך ושמן למנחות שאני ד׳ מינין שבלולב דמעכבין זה את זה כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף כז.) ובפרק התכלת (שם דף מה:) [אמרינן] הכבשים אין מעכבין לא את העומר ולא את שתי הלחם והיינו טעון ד׳ מינין שאין מצות לולב כלל בלא ד׳ מינין אבל באלו יכולה להיות מצוותן בלא ד׳ מינין. הר״ב פור״ת.
לולב טעון ארבעה מינים כמו שהתבאר במקומו וניטל ביום ואם נטלן בלילה לא יצא וכן בשופר ומ״מ סכה נוהגת בלילות כבימים והנשים פטורות בהם אבל מצה נוהגת בנשים כבאנשים כמו שיתבאר במקומו:
תוס׳ ד״ה קמ״ל ולא ידענא. כעין זה לעיל דף קיח ע״ב תד״ה אלי היו וש״נ:
ושואלים: ולשיטת ר׳ אליעזר, לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בלולב בלבד, וניתו הנך ונילפו מיניה [ויביאו אלה, עומר וכיוצא בו, וילמדו ממנו]! ומשיבים: משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך, לשבור] את ההשוואה ולומר: מה ללולב שחשוב הוא, שכן טעון ארבעה מינים, שצריך שיהיו בנוסף ללולב עצמו עוד שלושה מינים ויהיו ביחד ארבעה, מה שאין כן בשאר המצוות.
The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer’s approach, let the Torah write this principle only with regard to lulav, and let these, the mitzva of the omer and similar cases, be derived from it. The Gemara answers: Because the analogy can be refuted. What is unique about lulav? That it requires four species, as the Torah demands that three other species be taken along with the lulav. Therefore, lulav cannot serve as a paradigm for other mitzvot that do not share this characteristic.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) סוּכָּה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ הוּא אִי מִלּוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים.

Earlier, it was taught in a baraita: The mitzva of sukka and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted by saying that the performance of facilitators is permitted on Shabbat in these cases as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as lulav requires four species and therefore has special significance.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מלולב – במה מצינו מלולב שהוא מצוה ומכשיריו דוחין אף סוכה שהיא מצוה מכשיריה דוחין.
אי מעומר כו׳ – הכא לא דייקא תלמודא למילף מבינייהו דהכי אורחיה דתלמודא זימנין דייק וזימנין לא דייק ואי הוה דייק הוה משכח פירכ׳ הרב פור״ת א״נ מילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמו מילתא דאתיא בקל וחומר והאי דקאמר תלמודא ניכתוב רחמנא בהאי ותיתי אידך מיניה פירוש ומאי צריך קרא היינו משום דאי בלא מה הצד הוה מצי למילף הך מצוה מאידך לא הוה כתב רחמנא קרא כיון דהוה פשוט כל כך דלא דמי למילתא דאתיא בק״ו דהוא פשוט יותר.
ב מקודם שנינו ברייתא האומרת כי סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, אלו דברי ר׳ אליעזר. ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לר׳ אליעזר הא [דבר זה]? אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מעומר ושתי הלחם — יש לדחות ולומר שבהם הותרה עשיית המכשירים בשבת שכן צורך גבוה הוא. אי [ואם] תאמר שהוא למד זאת מלולב — יש לדחות ולומר כי בו הותרו שכן טעון הוא ארבעה מינים, וחשוב הוא יותר.
Earlier, it was taught in a baraita: The mitzva of sukka and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted by saying that the performance of facilitators is permitted on Shabbat in these cases as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as lulav requires four species and therefore has special significance.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא גָּמַר שִׁבְעַת יָמִים מִלּוּלָב מַה לְּהַלָּן מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת אַף כָּאן נָמֵי מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

Rather, he derived it through the following verbal analogy based upon the expression “seven days,” which is stated with regard to both the mitzva of sukka and the mitzva of lulav. Just as below, with regard to the mitzva of lulav, its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva of sukka, its facilitators override Shabbat.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמר ז׳ ימים כו׳ – ובג״ש אתי ליה ואע״ג דאינה מופנה משני צדדים דהא גבי לולב חד שבעת ימים הוא דכתיב ודרשינן לר׳ אליעזר למעוטי לילות כיון דגלי רחמנא בעומר ושתי הלחם ולולב גילוי מילתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה גימגום.
שבעת ימים מלולב – מופנה הוה משני צדדים גבי לולב לא איצטריך דאע״ג דדרשינן ימים ולא לילות מיהו לא הוה צריך למיכתב שבעת כלל דהוה מצי למיכתב ושמחת לפני וגו׳ בימים והוי לשון שבעת מיותר לג״ש וא״ת ור׳ אליעזר היכי דריש ימים ולא לילות כיון דאית ליה ג״ש היא גופה נילף מסוכה מה להלן ימים אפילו לילות אף לולב ימים ואפי׳ לילות ויש לומר דלית לן למילף בג״ש מילתא דלשון ג״ש גופא מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות.
הא דאמרי׳ אלא גמר שבעת ימים מלולב מה להלן מכשירין וכו׳ – אי קשיא הא לאו מופנה משני צדדין הוא דע״כ שבעת ימים דגבי לולב צריכה, וכן ט״ו ט״ו דלקמן ודאי לאו מופנה. ואיכא למימר דכיון דגלי רחמנא בכל הנך מצואתא דמכשירין דוחה שבת גלויי מילתא בעלמא היא, ולמדין בג״ש ואין משיבין, ומיהו במה מצינו ליכא למיגמר דכל דהו פרכינן במה מצינו.
הא דאמרינן: גמר שבעת ימים שבעת ימים מלולב. איכא למידק דהא שבעת ימים דגבי לולב איצטריך, ואכתי מופנה משני צדדים ליתא אלא מופנה מצד אחד הוא, ואיכא למיפרך מה ללולב שכן טעון ארבעת מינין הוא. וכן נמי הא דאמרינן בסמוך יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות, לאו מופנה הוא. ויש לומר דגלוי מלתא בעלמא הוא, כיון דגלי קרא בכל הנך מצות דדחו שבת, אבל כי אתיא למילף במה מצינו פרכינן, משום דבמה מצינו כל דהו פרכינן (חולין קיד.).
בד״ה שבעת ימים כו׳ לא הוה צריך למכתב כלל שבעת דה״מ כו׳ עכ״ל ורש״י דלא ניחא ליה בהכי משום דשבעת ודאי אינו מופנה דהך דרשה דפ״ק דפסחים שהביאו התוספות לעיל דאצטריך שבעת מה שביעי לחג אף ראשון כו׳ משמע דאתיא אפילו כר״א ודו״ק:
אלא יש לומר כי הוא גמר [למד] זאת בדרך גזירה שווה מן הכתוב ״שבעת ימים״ גם בסוכה וגם בלולב, שלדעתו דמיון הכתובים בא לומר כי מה להלן בלולב מכשיריו דוחין את השבת, אף כאן בסוכה נמי [גם כן] מכשיריו דוחין את השבת.
Rather, he derived it through the following verbal analogy based upon the expression “seven days,” which is stated with regard to both the mitzva of sukka and the mitzva of lulav. Just as below, with regard to the mitzva of lulav, its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva of sukka, its facilitators override Shabbat.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּסוּכָּה וְנֵיתֵי הָנָךְ וניגמור מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְסוּכָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים.:

The Gemara asks: And let the Torah write only that actions that facilitate the performance of the mitzva override the halakhot of Shabbat, and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from sukka. The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of sukka? That it applies during the nights just as it applies during the days, whereas the others apply only during the day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וניתו הנך – עומר ושתי הלחם מיניה.
ושואלים: וליכתוב רחמנא [ושתכתוב התורה] היתר עשיית המכשירים בשבת בסוכה בלבד, וניתי הנך וניגמור מיניה [ויבואו אלה, שאר המצוות, וילמדו ממנה]! ומשיבים: משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך, לשבור] לימוד זה כך: מה לסוכה שיש בה יתרון על כל המצוות האחרות שמנינו שכן היא נוהגת בלילות כבימים ואילו האחרות נוהגות רק ביום.
The Gemara asks: And let the Torah write only that actions that facilitate the performance of the mitzva override the halakhot of Shabbat, and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from sukka. The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of sukka? That it applies during the nights just as it applies during the days, whereas the others apply only during the day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַצָּה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אִי מִלּוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים אִי מִסּוּכָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים.

Earlier it was taught in a baraita: The mitzva of matza and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted, as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as it requires four species. If you say he derives it from the precedent of sukka, this too can be refuted, as it applies during the nights just as it applies during the days.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים – ואילו מצה לילה הראשון חובה ותו לא כדאמרינן בפסחים (דף קכ.).
ואי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים – משמע דבעי למימר תאמר במצה שאינה נוהגת בלילות כבימים ואדרבה עיקר מצותה בלילה הראשון שנאמר בערב תאכלו מצות (שמות יב) והכי הוה מצי למימר שכן נוהגת בימים ובלילות.
ג מקודם שנינו ברייתא האומרת כי מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, אלו דברי ר׳ אליעזר. ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לר׳ אליעזר הא [דבר זה]? אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מעומר ושתי הלחם — יש לדחות ולומר שבהם הותרה עשיית המכשירים בשבת שכן צורך גבוה הוא. אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מלולב — יש לדחות ולומר כי בו הותרה עשיית המכשירים שכן הוא טעון ארבעה מינים. אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מסוכה — יש לדחות ולומר כי בו הותרו שכן היא נוהגת בלילות כבימים.
Earlier it was taught in a baraita: The mitzva of matza and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted, as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as it requires four species. If you say he derives it from the precedent of sukka, this too can be refuted, as it applies during the nights just as it applies during the days.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא גָּמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר מֵחַג הַסּוּכּוֹת מַה לְּהַלָּן מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת אַף כָּאן מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

Rather, Rabbi Eliezer derived it by means of a verbal analogy based upon the word fifteenth stated with regard to the mitzva of matza, and the word fifteenth stated with regard to the festival of Sukkot: Just as below, with regard to the mitzva to dwell in a sukka on the festival of Sukkot, which is on the fifteenth of the month, its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva to eat matza on the fifteenth of the month, its facilitators override Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא יש לומר שר׳ אליעזר גמר [למד] זאת גזירה שווה לשון ״חמשה עשר״ שנאמר בענין מצה מלשון ״חמשה עשר״ שנאמר בחג הסוכות: מה להלן בחג הסוכות החג הוא ביום החמשה עשר בחודש, ומכשיריה של הסוכה דוחין את השבת, אף כאן במצה מצוותה בחמשה עשר בחודש ומכשיריה דוחין את השבת.
Rather, Rabbi Eliezer derived it by means of a verbal analogy based upon the word fifteenth stated with regard to the mitzva of matza, and the word fifteenth stated with regard to the festival of Sukkot: Just as below, with regard to the mitzva to dwell in a sukka on the festival of Sukkot, which is on the fifteenth of the month, its facilitators override Shabbat, so too here, with regard to the mitzva to eat matza on the fifteenth of the month, its facilitators override Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּמַצָּה וְנֵיתוֹ הָנָךְ וליגמור מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְמַצָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּנָשִׁים כְּבַאֲנָשִׁים.:

The Gemara asks: And let the Torah write this principle with regard to matza, and and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from matza. The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of matza? That it applies to women as it does to men. It is therefore different from the other mitzvot under discussion, which only apply to men.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונכתוב רחמנא – בהדיא במצה ונגמרו הנך כולהו מיניה.
בנשים כבאנשים – כדילפינן בפסחים (דף מג:) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו׳ כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים איתנהו בבל תאכל חמץ דכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא חייבות לאפוקי סוכה ולולב דליתנהו בנשים דמצות עשה שהזמן גרמא היא.
ושואלים: וליכתוב רחמנא [ושתכתוב התורה] היתר זה במצה, וניתו הנך וליגמור מיניה [ויבואו אלה, השאר, וילמדו ממנה]! ומשיבים: אי אפשר לומר כך, משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך, לשבור] את ההשוואה כך: מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים, בעוד שהמצוות האחרות שמנינו מיוחדות לגברים.
The Gemara asks: And let the Torah write this principle with regard to matza, and and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from matza. The Gemara answers: Because this suggestion can be refuted: What is unique about the mitzva of matza? That it applies to women as it does to men. It is therefore different from the other mitzvot under discussion, which only apply to men.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שׁוֹפָר וְכׇל מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אִי מִלּוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים אִי מִסּוּכָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אִי מִמַּצָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים אֶלָּא אָמַר קְרָא {במדבר כ״ט:א׳} יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם ביום אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

It was also taught in the baraita: The mitzva of shofar and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted, as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as it requires four species. If you say he derives it from the precedent of sukka, this too can be refuted, as it applies during the nights just as it applies during the days. If you say he derives it from matza, this too can be refuted, as it applies to women just as it applies to men. Rather, Rabbi Eliezer derives it from the fact that the verse stated: “And in the seventh month, on the first of the month, a holy calling it shall be to you; any prohibited labor of work you shall not perform; a day of sounding the shofar it shall be for you” (Numbers 29:1). The verse’s emphasis that the shofar must be sounded on that day teaches us that it applies even on Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד עוד שנינו ברייתא האומרת כי שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, אלו דברי ר׳ אליעזר. ושואלים: ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לר׳ אליעזר הא [דבר זה]? אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מעומר ושתי הלחם — יש לדחות ולומר שבהם הותרה עשיית המכשירים בשבת שכן צורך גבוה הוא. אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מלולב — יש לדחות ולומר כי בו הותרה עשיית המכשירים שכן הוא טעון ארבעה מינים. אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת מסוכה — יש לדחות ולומר כי בו הותרו שכן היא נוהגת בלילות כבימים. אי [אם] תאמר שהוא לומד זאת ממצה — יש לדחות ולומר כי בה הותרו המכשירים שכן היא נוהגת אף בנשים כבאנשים. אלא יש לומר שר׳ אליעזר למד זאת ממה שאמר קרא [הכתוב]: ״ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם״ (במדבר כט, א), שהדגשת הכתוב ״ביום״ באה ללמד: אפילו בשבת.
It was also taught in the baraita: The mitzva of shofar and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this matter? If you say he derives it from the halakha with regard to the omer and the two loaves, this can be refuted, as these are the necessities of Temple service to God on High. If you say he derives it from the halakha with regard to lulav, this too can be refuted, as it requires four species. If you say he derives it from the precedent of sukka, this too can be refuted, as it applies during the nights just as it applies during the days. If you say he derives it from matza, this too can be refuted, as it applies to women just as it applies to men. Rather, Rabbi Eliezer derives it from the fact that the verse stated: “And in the seventh month, on the first of the month, a holy calling it shall be to you; any prohibited labor of work you shall not perform; a day of sounding the shofar it shall be for you” (Numbers 29:1). The verse’s emphasis that the shofar must be sounded on that day teaches us that it applies even on Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּלְמַאי אִילֵימָא לִתְקִיעָה הָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל כׇּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יָצְתָה תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּרְדִיַּית הַפַּת שֶׁהִיא חָכְמָה וְאֵינָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְמַכְשִׁירִין.

And for what purpose was this emphasized? If you say it is in order to permit sounding the shofar, this has already been taught by one of the Sages of the school of Shmuel with regard to the verse that prohibits performing prohibited labor on Festivals: “Any prohibited labor of work you shall not perform” (Numbers 29:1), which comes to exclude from the category of prohibited labors the sounding of the shofar and the removal of bread from the oven, which are skills and not labors. Rather, it is necessary to teach with regard to actions that facilitate the performance of the mitzva.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמאי – האי קרא הי מילתא דתרועה אתא למישרי בשבת אי לתקיעה לא איצטריך דאפילו תקיעת הרשות לית בה איסורא דאורייתא.
מלאכת עבודה – של טורח.
תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה והילכך לא נאסרה אף תקיעת הרשות מן התורה אלא מדברי סופרי׳ מתורת שבות ותקיעת מצוה נאסרה מגזרת העברה ברה״ר כמו שהתבאר במקומו ואף רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה כמו שביארנו בפרק ראשון:
ולמאי [ולמה], לאיזה צורך, הודגש הדבר? אילימא [אם לומר] כדי להתיר תקיעה, ואולם הא תנא [הרי כבר שנה] זאת החכם דבי [מבית מדרשו] של שמואל על הכתוב בשבת ״כל מלאכת עבודה לא תעשו״יצתה (יצאה) תקיעת שופר ורדיית הפת מן התנור שהיא חכמה ואינה מלאכה, שדברים אלה אינם כלולים בגדר מלאכות שיש בהן מעשה האסורות בשבת. ובוודאי לא בא הכתוב להתיר דבר שאינו אסור מן התורה. אלא הוצרך למכשירין,
And for what purpose was this emphasized? If you say it is in order to permit sounding the shofar, this has already been taught by one of the Sages of the school of Shmuel with regard to the verse that prohibits performing prohibited labor on Festivals: “Any prohibited labor of work you shall not perform” (Numbers 29:1), which comes to exclude from the category of prohibited labors the sounding of the shofar and the removal of bread from the oven, which are skills and not labors. Rather, it is necessary to teach with regard to actions that facilitate the performance of the mitzva.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַבָּנַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא כ״ה:ט׳} מִבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכׇל אַרְצְכֶם וְגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.

The Gemara asks: And how do the Rabbis understand the verse’s emphasis that the mitzva must be performed on that day? The Gemara answers: That expression in the verse is necessary according to the Rabbis in order to teach that this mitzva must be performed by day and not by night. The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive that this mitzva must be performed by day and not by night? The Gemara answers: He derives this halakha from the verse with regard to the laws of the Jubilee Year: “And you shall pass a shofar of sounding in the seventh month, on the tenth of the month, on the Day of Atonement you shall pass a shofar throughout your land” (Leviticus 25:9), and the laws of all instances of sounding the shofar during the seventh month are derived from each other. Therefore, just as on Yom Kippur the shofar is sounded during the day, as emphasized by the fact that the verse uses the phrase Day of Atonement, the same applies on Rosh HaShana.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגמרי מהדדי – במסכת ראש השנה (דף לג:) שאין תלמוד לומר בחדש השביעי דהא בכמה קראי כתב לן דיוה״כ בחודש השביעי מה ת״ל בחודש השביעי שיהו כל תרועות משל חדש השביעי שוות.
נפקא ליה מביום הכפורים – וגמרינן מהדדי כדדרשינן בראש השנה שיהו כל התקיעות של חודש השביעי שוות כדפירש בקונטרס ורבנן סברי דלא שייך לאקשויי אלא לומר שסדר תקיעות יהיו שוין דלענין סדר תקיעות מייתי לה התם אבל לזמן דיום ודאי לא איתקש דע״כ זמנם אינו שוה שזה בראש חודש וזה בעשור לחודש.
נפקא לן מביום הכפורים וגמרי מהדדי. ורבנן דלא ילפי, סבירא להו דלא גמרי אלא לסדר תקיעות, אבל לימים ולא ללילות לא גמרינן מהדדי, משום דכי היכי דהאי בראשון והאי בעשור, איכא למימר נמי דהאי ביום והאי בלילה.
הא דאמרינן: מה להנך שכן עבר זמנן בטלין. איכא למידק והא סוכה דאע״ג דדחית לה מקמי שבת, אינה בטלה דעבד לה בחולו של מועד. ויש לומר מכל מקום זמן יש לה דאי עבר זמנה אין לה תשלומין. ועוד יש לומר דלמאן איצטריך לר״א, ור״א סוכה לשבעה בעי, ואם אינו עושה אותה עכשיו אינו יכול לעשותה בחולו של מועד כדאיתא התם בסוכה (סוכה כז:).
כבר ביארנו במקומו שתקיעת שופר ביום הכפרים של יובל היתה מעכבת ביובל ר״ל שמראש שנה ועד יום הכפרים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם אלא שמ״מ לא היו משתעבדין לאדניהם ולא השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים אוכלין ושותים ושמחים ועטרות שחרורם בראשיהם כיון שהגיע יום הכפרים תקעו בית דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן:
ושואלים: ורבנן [וחכמים] כיצד מבינים הם את ההדגשה של ״ביום״? ומשיבים: הכתוב ההוא מיבעי ליה [נצרך לו] ללמד שדווקא ביום ולא בלילה. ושואלים: ור׳ אליעזר הלכה זו של תקיעת שופר ביום ולא בלילה מנא ליה [מניין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת, נלמדת, לו] מהכתוב בדיני שנת היובל ״והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם״ (ויקרא כה, ט), וגמרי מהדדי [ולמדים הם זה מזה] שכל התקיעות של החודש השביעי תהיינה ביום דווקא ולא בלילה.
The Gemara asks: And how do the Rabbis understand the verse’s emphasis that the mitzva must be performed on that day? The Gemara answers: That expression in the verse is necessary according to the Rabbis in order to teach that this mitzva must be performed by day and not by night. The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive that this mitzva must be performed by day and not by night? The Gemara answers: He derives this halakha from the verse with regard to the laws of the Jubilee Year: “And you shall pass a shofar of sounding in the seventh month, on the tenth of the month, on the Day of Atonement you shall pass a shofar throughout your land” (Leviticus 25:9), and the laws of all instances of sounding the shofar during the seventh month are derived from each other. Therefore, just as on Yom Kippur the shofar is sounded during the day, as emphasized by the fact that the verse uses the phrase Day of Atonement, the same applies on Rosh HaShana.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּשׁוֹפָר וְלֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵיכָּא לְמִיגְמַר שֶׁכֵּן מַכְנֶסֶת זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם מתקיעות [שופר] דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לֵיכָּא למיגמרי דְּאָמַר מָר תָּקְעוּ ב״דבֵּית דִּין שׁוֹפָר נִפְטְרוּ עֲבָדִים לְבָתֵּיהֶם וְשָׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.:

The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer’s approach, let the Torah write this principle only with regard to shofar, and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from shofar. The Gemara answers: From the sounding of the shofar of Rosh HaShana, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, because it has special significance in that it introduces the remembrances of the Jewish people before their Father in heaven. From the sounding of the shofar of Yom Kippur, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, as this shofar sounding also has special significance, as the Master said: Once the court sounds the shofar on Yom Kippur in the Jubilee Year, the declaration of freedom applies at once. Slaves may take leave of their masters and go to their homes, and fields that had been sold return to their ancestral owners. Therefore, other mitzvot cannot be derived from the sounding of the shofar of Yom Kippur.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נפטרו עבדים לבתיהם – קריאת דרור דיובל תלויה בה הלכך חשיבא.
ושואלים: ולשיטת ר׳ אליעזר, לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בשופר בלבד וליתו הנך וליגמרו מיניה [ויבואו אלה, שאר מצוות, וילמדו ממנו]! ומשיבים: מתקיעת שופר של ראש השנה ליכא למיגמר [אין ללמוד] מפני שחשובה היא ביותר, שכן היא מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים ויש אם כן להקל בה. וכן מתקיעות שופר של יום הכפורים ליכא למיגמרי [אין ללמוד], שאף תקיעה זו חשובה ביותר, שכן אמר מר [החכם]: תקעו בית דין שופר ביום הכיפורים שבשנת היובל, חלה מיד קריאת הדרור שביובל, ונפטרו עבדים מאדוניהם והולכים לבתיהם, ושדות שנמכרו חוזרות לבעליהן הראשונים, ואין ללמוד מכאן לשאר מצוות שבתורה.
The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer’s approach, let the Torah write this principle only with regard to shofar, and let us bring these other mitzvot and derive their halakhot from shofar. The Gemara answers: From the sounding of the shofar of Rosh HaShana, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, because it has special significance in that it introduces the remembrances of the Jewish people before their Father in heaven. From the sounding of the shofar of Yom Kippur, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, as this shofar sounding also has special significance, as the Master said: Once the court sounds the shofar on Yom Kippur in the Jubilee Year, the declaration of freedom applies at once. Slaves may take leave of their masters and go to their homes, and fields that had been sold return to their ancestral owners. Therefore, other mitzvot cannot be derived from the sounding of the shofar of Yom Kippur.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) (אָמַר מָר) מִילָה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מִכּוּלְּהוּ גָּמַר כִּדְאָמְרִינַן וְעוֹד מָה לְהָנָךְ

Earlier it was taught that the Master said in the baraita: The mitzva of circumcision and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this halakha? If he derives it from all of the other mitzvot cited above, we can refute it, as we have already said that each one of them includes a unique aspect of severity or significance. And furthermore, there is another difficulty: What is unique about these mitzvot
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מכולהו – מאחת מכולן.
כדאמרינן – איכא למיפרך בכל הנך חדא צד חמור האמור בה לעיל.
ה שנינו מקודם שאמר מר [החכם] בברייתא: המילה וכל מכשיריה דוחין את השבת, אלו דברי ר׳ אליעזר. ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לר׳ אליעזר הא [הלכה זו]? אי מכולהו גמר [אם מכולם למד] — יש אם כן לפרוך כדאמרינן [כפי שאמרנו] שבכל אחת מאלו יש צד מיוחד של חומרה. ועוד יש להקשות: מה להנך [לאלו]
Earlier it was taught that the Master said in the baraita: The mitzva of circumcision and all its facilitators override Shabbat; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this halakha? If he derives it from all of the other mitzvot cited above, we can refute it, as we have already said that each one of them includes a unique aspect of severity or significance. And furthermore, there is another difficulty: What is unique about these mitzvot
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קלא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל שבת קלא:, רש"י שבת קלא:, תוספות שבת קלא:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קלא:, רמב"ן שבת קלא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קלא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קלא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קלא:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קלא:, גליון הש"ס לרע"א שבת קלא:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קלא:, אסופת מאמרים שבת קלא:

Shabbat 131b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Shabbat 131b, Rashi Shabbat 131b, Tosafot Shabbat 131b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 131b, Ramban Shabbat 131b, Rashba Shabbat 131b, Meiri Shabbat 131b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 131b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 131b, Gilyon HaShas Shabbat 131b, Steinsaltz Commentary Shabbat 131b, Collected Articles Shabbat 131b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144