×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהַיְינוּ דְּאָמַר אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר דּוֹסָא מַאי דִּכְתִיב {דברים ל׳:י״ב} לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לָא בַּשָּׁמַיִם הִיא שֶׁאִם בַּשָּׁמַיִם הִיא אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ וְאִם מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבוֹר אַחֲרֶיהָ.
And this idea, that one must exert great effort to retain one’s Torah knowledge, is in accordance with what Avdimi bar Ḥama bar Dosa said: What is the meaning of that which is written: “It is not in heaven…nor is it beyond the sea” (Deuteronomy 30:12–13)? “It is not in heaven” indicates that if it were in heaven, you would have to ascend after it, and if it were beyond the sea, you would have to cross after it, as one must expend whatever effort is necessary in order to study Torah.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה דעתו עליה כשמים ולא מעבר לים היא במי שמרחיב דעתו עליה כים ר׳ יוחנן אמר כו׳.
{בבלי עירובין נה ע״א} גמ׳ תנו רבנן כיצד מעברין את הערים ארוכה כמות שהיא עגולה עושין לה זויות מרובעת1 אין עושין לה זויות. היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו היא שווה היה בית אחד יוצא ממנה כמין פגום או שני2 בתים יוצאין כמין שני פגימין3 רואין אותן4 כאילו חוט מתוח עליהן ומודד הימנה5 ולהלן אלפים אמה היתה עשויה כמין קשת או כמין גם6 רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות כגון זה גם7: אמר מר ארוכה כמות שהיא פשיטא לא צריכה דאריכה וקטינה מהו דתימא נעביד פתיה8 כארכה קא משמע לן דלא9: מרובעת אין עושין לה זויות: פשיטא לא צריכא דמרבעא ולא מרבעא בריבוע עולם10 {פי׳ ר״ח} צפונה11 לצפון עולם [ודרומה]⁠12 לדרום עולם מהו דתימא נירבעה בריבוע עולם קא משמע לן דלא:
אמר רב הונא עיר העשויה כקשת13 אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר ואם יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אמה מודדין לה14 מן הקשת:
1. מרובעת: כ״י נ: ״מרובעות״.
2. שני: כ״י נ: ״שהיו שני״.
3. פגימין: דפוסים, רא״ש, ריב״ח: ״פגומין״. עיתים: ״פגמים״.
4. אותן: מוסב על הבתים. כ״י נ, דפוסים: ״אותה״ מוסב על העיר, כברמב״ם היל׳ שבת (כח:ג).
5. ומודד הימנה: כ״י נ, עיתים: ״ומודד ממנה״. דפוסים: ומודדין ממנה. רא״ש: ״ומודדין הימנו״.
6. גם: דפוס קושטא: גימל. דפוסים, רא״ש, עיתים: ״גאם״.
7. כגון זה גם: ההפניה והציור חסרים בדפוסים. וכן בעיתים: . בכ״י נ יש הפנייה ״כגון זו״, אך אין שם ציור.
8. נעביד פתיה: כ״י נ: ״נעביד״. דפוסים, רא״ש: ניעביד פותייה.
9. דלא: אינו בנוסחאות התלמוד שלפנינו, אך נמצא בר״ח, וכן בסמוך.
10. בעיתים נוסף ציור:
11. צפונה: דפוסים: דצפונה.
12. ודרומה: כ״י נ, עיתים, ריב״ח, רחב״ש, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״דרומה״.
13. הציור בכ״י א, ודומה לו בעיתים: . בכ״י נ:
14. מן היתר... מודדין לה: חסר בכ״י נ כנראה מחמת הדומות.
והיינו דאמר רב אבדימי – הא דאמרן דצריך לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בלומדיה היינו דר׳ אבדימי דמפרש דיוקא דקרא שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה.
[נה, א, רי״ף סי׳ תרכ״ד]
[גמ׳] 1 ת״ר כיצד מעברין את הערים, ארוכה כמות שהיא. רשצז״ל פיר׳2 כמות שהיא, [לקמן]3 מפרש. עגולה עושין לה זויות. פיר׳4, כשבא למדוד תחומין לקצותיה לא ימדוד לה תחומיה5 אלא יוסיף לה רבוע, כלומ׳ ירחיק מן תחומיה כדי ריבוע, דהא [פיאות] מרב⁠[י]⁠נן6 לכל מילי דשבת. ואחר כך ימדוד תחומי הקרנות, כשבא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע, דמרובע יתר על העיגול רביע. מרובעת [אין]⁠7 עושין לה זויות8, לקמיה מפרש.
1. כן נראה להשלים.
2. ד״ה ארוכה כמות שהיא.
3. כ״ה ברש״י.
4. רש״י ד״ה עגולה עושין לה זויות.
5. בכ״י (ראה דק״ס, ע) ואו״ז: ׳תחומה׳. וברש״י שלפנינו: ׳מן החומה׳ (ב״פ). וברש״י שברי״ף: ׳מחומותיה׳.
6. כצ״ל. וברש״י: ׳מרבינן פיאות׳.
7. כ״ה בגמ׳ וברי״ף (וכן הוסיף הרב המהדיר ברשב״א).
8. רש״י ד״ה מרובעת.
כבר ביארנו במשנה שהעיר שהיא ארוכה וקצרה אין מרבעין אותה שיהו צלעותיה שוות אלא מודדין אלפים לכל צדדיה במשך הצדדים אבל מרבעין את העגולה לעשות לה זוויות היתה העיר מרובעת אבל לא היתה מרובעת כרבועו של עולם ר״ל צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת היא מרובעת לאלכסון העולם כגון צורה זו אין מרבעין אותה לרבוע העולם עד שיהא הולך מחדוד שבצד צפון לצד מזרח עד שיהא שוה לחדוד שבצד מזרח בתורת הלוך העיר וישלים אח״כ אלפים שכל שהיא מרובעת אין מרבעין עוד אותה אלא דנין אותה כרבועה של עכשו אבל העגולה כשמרבעין אותה מרבעין אותה לרבוע העולם כמו שאמרו למטה הבא לרבעה מרבעה לרבועו של עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם ועל פי אותו הרבוע מודדין לו אלפים אמה שמאחר שאין לו רבוע ואתה הוא שבאת לרבעו אין ראוי לרבעה אלא לרבועו של עולם:
גמ׳ ת״ר כיצד מעברין את הערי׳ הית׳ עשויה כמין קשת או כמין גם רואין אותה כאלו כלה מלא׳ בתים וחצרות ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה פי׳ עשויה כמין קשת כזו: א״נ שהיא ישרה למעלה כצורת חי״ת ובשתיהן רואין כאלו חוט מתוח ברגליה כיתר של קשת ומודדין משם ואילך ולקמן מפרש רב הונא כמה צריך בין שני ראשי הקשת וכמה יהא בין גג הקשת ליתר וברם צריך את למידע שאין דברי רב הונא אלא לענין זה שנמדוד מן היתר אבל לענין ראשו של קשת למעלה אם הוא עגול ממש כקשת לעולם צריך לרבע רוחו מבחוץ ולהוסיף למעלה ומן הצד עד שיהא הגג והצדדין ישרים וכדקיימ׳ לן בעיר עגול׳ שעושין אותם מרובע׳ כגון זה וכן כתב הראב״ד ז״ל וכמין גם הוא גם יוונית שהוא כצורת כ״ף ארוכ׳ שלנו כגון זה ועושי׳ אות׳ מרובע׳ כצורת מ״ם סתומ׳ שמוסיפי׳ עלי׳ כפי החוט שצורתו מן השמאל ויש שהיו מפרשים כי כשהיא עשויה כמין גם מרבעין אותה מחברו כנגד זויותיה כגון זה ואין זה נכון כלל כי אפילו אין צורתם בתחל׳ כשהי׳ מין גם בדרך רבועו של עולם הא קיי״ל דכל שהי׳ מרובעת אין מרבעין אותה ברבועו של עולם אלא מניחין אותה כמות שהיא ואף זה כן.
והיינו דאמר אבדימי כו׳ עיין פרש״י ועוד נראה לפרש דקאי אכולה סוגיא דמשתעי בה שהתורה תתקיים באדם ע״י חזרתו בפה ולפי שהאדם מונע עצמו מן התורה והחכמה אם מפני עומק המושג או מפני קוצר המשיג אמר הכתוב לא נפלאת היא ממך לתלות בך שאתה קוצר המשיג וגם לא רחוקה היא לתלות בעומק וריחוק המושג וע״ז אמר לא בשמים היא וגו׳ שאתה צריך לעלות אחריה וזה דבר שא״א מפני עומק המושג דדברים שבשמים למעלה מגלגל הירח הם עומק השגה ולא מעבר לים היא וגו׳ לעבור אחריה הגם שאין שם עומק שהוא מתחת גלגל הירח אבל הוא קוצר המשיג שיגיע לשם אדם שהעולם הוא מהלך ת״ק שנה ומסיים בענין שאל ימנע האדם מן החכמה והתורה מפני שני סיבות הללו אבל קרוב אליך הדבר מאד בפיך וגו׳ דהיינו כדדרשינן לעיל אימתי קרוב אליך הדבר בזמן שבפיך וגו׳ וק״ל:
והיינו [וזהו] שאמרנו שצריך הלומד לעשות כל מאמץ כדי לקיים תורתו הוא כפי שאמר אבדימי בר חמא בר דוסא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״לא בשמים היא ולא מעבר לים היא״ (דברים ל, יב-יג) ״לא בשמים היא״ הכוונה: שאם בשמים היא — אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא — אתה צריך לעבור אחריה, שיש לעשות כל מאמץ להגיע ללימוד התורה.
And this idea, that one must exert great effort to retain one’s Torah knowledge, is in accordance with what Avdimi bar Ḥama bar Dosa said: What is the meaning of that which is written: “It is not in heaven…nor is it beyond the sea” (Deuteronomy 30:12–13)? “It is not in heaven” indicates that if it were in heaven, you would have to ascend after it, and if it were beyond the sea, you would have to cross after it, as one must expend whatever effort is necessary in order to study Torah.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) רָבָא אָמַר לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא אלֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּשָּׁמַיִם וְלֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּיָּם.

Expounding the verse differently, Rava said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in someone who raises his mind over it, like the heavens, i.e., he thinks his mind is above the Torah and he does not need a teacher; nor is it to be found in someone who expands his mind over it, like the sea, i.e., he thinks he knows everything there is to know about the topic he has learned.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במי שמגביה דעתו כו׳ היינו שדעתו גבוה ואין צריך לקבל מרב ולא תמצא במי שמרחיב דעתו כו׳ גם אם הוא מקבל מרב לא ירחיב דעתו לסמוך על זה דדי לו בקבלתו אלא דצריך לחזור אחריה שלא תשתכח ממנו כדאמרי׳ לעיל ור״י שאמר לא תמצא בגסי רוח כו׳ כדאמרי׳ לעיל אם משים אדם עצמו כמדבר כו׳ ולא תמצא בסחרנים כו׳ היינו דנקט מעבר לים שמשהין הרבה ע״י סחורתן ולא יבואו לביתם כמ״ש הספנים אחת לששה חדשים וק״ל:
גמ׳ לא תמצא במי שמגביה דעתו. עיין תענית דף ז ע״א תוס׳ ד״ה אף דברי תורה:
רבא אמר דרשה אחרת על הכתוב: ״לא בשמים היא״ — לא תמצא תורה במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים.
Expounding the verse differently, Rava said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in someone who raises his mind over it, like the heavens, i.e., he thinks his mind is above the Torah and he does not need a teacher; nor is it to be found in someone who expands his mind over it, like the sea, i.e., he thinks he knows everything there is to know about the topic he has learned.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא לֹא תִּמָּצֵא בְּגַסַּי רוּחַ וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֹא תִּמָּצֵא לֹא בְּסַחְרָנִים וְלֹא בְּתַגָּרִים.:

Rabbi Yoḥanan said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in the haughty, those who raise their self-image as though they were in heaven. “Nor is it beyond the sea” means that it is not to be found among merchants or traders who are constantly traveling and do not have the time to study Torah properly.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סחרנין – מחזרין בעיירות.
תגרין – בעירן במקומן אלא נראה ואינו נראה כדאמר לעיל.
ר׳ יוחנן אמר: לא בשמים היא — לא תמצא תורה בגסי רוח המגביהים עצמם כאילו הם בשמים, ״ולא מעבר לים היא״ — לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים ההולכים מעבר לים, ואין להם פנאי לעסוק בתורה כראוי.
Rabbi Yoḥanan said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in the haughty, those who raise their self-image as though they were in heaven. “Nor is it beyond the sea” means that it is not to be found among merchants or traders who are constantly traveling and do not have the time to study Torah properly.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים אֲרוּכָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא בעֲגוּלָּה עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת מְרוּבַּעַת אֵין עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת גהָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אַחֵר רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שָׁוָה.

After the lengthy aggadic digression, the Gemara returns to the topic of the mishna, extending the outskirts of a city. The Sages taught in the Tosefta: How does one extend the boundaries of cities? If the city is long, in the shape of a rectangle, the Shabbat limit is measured from the boundary as it is. If the city is round, one creates simulated corners for it, rendering it square, and the Shabbat limit is measured from there. If it is square, one does not create additional corners for it. If the city was wide on one side and narrow on the other side, one regards it as though the two sides were of equal length, adding to the narrow side to form a square.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן כיצד (מערבין) [מעברין] את הערים ארוכה כמות שהיא מהו דתימא מעביד (תותיה) [פותיא] כאורכיה (כי) [כדי] שתתרבע קא משמע לן דלא. עגולה עושין לה זוויות פי׳ מרבעה ונותן זויות. מרובעות אין עושין לה זויות. כלומר אם אינה נתונה בריבועה בריבועו של עולם צפון העיר לצפון העולם ודרומה לדרום העולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עבר
עברא(פסחים ג) מאימתי משיאין משואות לאור עיבורו כבר פי׳ בערך אור (עירובין נה.) כיצד מעברין כבר פי׳ בערך אבר (בילמדנו) בריש וידבר השובת במדינה אפי׳ היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה ועיבורה וחוץ לעיבורה אלפים אמה ומהו עיבורה החניות ופונדקין שחוץ למדינה שעל הדרך ומערת צדקיהו שהיו בה י״ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה סביב (בראשית רבה נא) ועברתו לא כן בדיו לא כן עשו תחילת עיבורו של מואב לא היתה לשם זנות אלא לשם שמים בדיו לא כן עשו אלא לשם זנות וישב ישראל בשטים. רבי סימון אמר מתחילת עיבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות בדיו לא כן עשו ותרד הגרן וכו׳:
א. [פערמעהרען. שוואנגער.]
ארוכה כמות שהיא – לקמן מפרש.
עגולה עושין לה זויות – כשבא למדוד תחומין לקצותיה לא ימדוד לה מהחומה אלא יוסיף לה ריבוע כלומר ירחיק מן החומה כדי ריבוע דהא מרבינן פיאות לכל מילי דשבת ואח״כ ימדוד תחומי הקרנות שאם בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע דמרובע יותר על העגול רביע.
מרובעת אין עושין לה זויות – לקמן מפרש.
היתה רחבה מצד זה וקצרה מצד זה רואין אותה כאילו היא שוה – כשבא למדוד התחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית אינו מודד מן החומה אלא מרחיק ומושך למערב עד כנגד חודה של קרן מערבית צפונית הנמשכת ויוצא׳ למערב ומודד וכן לקרן דרומית מזרחית:
היתה רחבה וכו׳. פיר׳⁠ ⁠׳1, הייתה רחבה מצד זה2 וקצרה מצד זה, כגון זה3
ורואין אותה כא⁠[י]⁠לו (הוא) היא שווה. פיר׳4, כשבא למדוד התחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית, כאלו (הוא) היא [שוה] 5, אינו מודד מן החומה, אלא מרחיק ומושך למערב עד כנגד6 חומה שווה כשבא למדוד על קרן מערבית צפונית המושכות ויוצאה למערב ומודד, וכן לקרן דרומית מזרחית.
1. רש״י ד״ה היתה רחבה.
2. כ״ה ברש״י. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳מצד אחד.. מצד אחר׳.
3. לפנינו ברש״י ליתא תי׳⁠ ⁠׳כגון זה׳ (והציור שונה).
4. רש״י שם (בשינויים).
5. כ״ה בד״ש (ראה דק״ס, ע). ולפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳כאלו היא שוה׳.
6. לפנינו ברש״י: עד כנגד ׳חודה של קרן מערבית צפונית... הנמשכת׳ ויוצאה למערב.. .
היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד כגון זו רואין אותה כאלו היא שוה ודנין את הקצר כנגד הרחב ומודדין משם אלפים אמה:
רש״י בד״ה עגולה עושין כו׳. נ״ב צורה זו :
בד״ה היתה רחבה. נ״ב כזה :
א לאחר העיסוק בדברי אגדה שונים חוזרים לענין עיבור ערים שבמשנתנו. תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: כיצד מעברין (מודדים) את תחום הערים? אם היתה העיר ארוכה (מלבנית) — מודדין את תחומיה ממנה והלאה כמות שהיא. אם היתה העיר עגולה — עושין לה זויות, וכאילו שכל העיר תקבל צורת מרובע, ומשם חוזרים ומודדים את תחומה. אם היתה מרובעת — אין עושין לה זויות אחרות. היתה העיר רחבה מצד אחד וקצרה (צרה) מצד אחר — רואין אותה כאילו היא שוה. כלומר, מוסיפים על הצד הצר כדי ליצור מרובע.
After the lengthy aggadic digression, the Gemara returns to the topic of the mishna, extending the outskirts of a city. The Sages taught in the Tosefta: How does one extend the boundaries of cities? If the city is long, in the shape of a rectangle, the Shabbat limit is measured from the boundary as it is. If the city is round, one creates simulated corners for it, rendering it square, and the Shabbat limit is measured from there. If it is square, one does not create additional corners for it. If the city was wide on one side and narrow on the other side, one regards it as though the two sides were of equal length, adding to the narrow side to form a square.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָיָה בַּיִת אֶחָד יוֹצֵא כְּמִין פִּגּוּם אוֹ שְׁנֵי בָתִּים יוֹצְאִין כְּמִין שְׁנֵי פִגּוּמִין רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ חוּט מָתוּחַ עֲלֵיהֶן וּמוֹדֵד מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין קֶשֶׁת אוֹ כְּמִין גַּאם רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה בָּתִּים וַחֲצֵירוֹת וּמוֹדֵד מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה.

If one house in a row of dwellings was protruding like a turret, or if two houses were protruding like two turrets, one regards them as though a cord is stretched over their outer edge along the length of the city, and one measures two thousand cubits beginning from there. If the city was shaped like a bow or like the Greek letter gamma, one regards it as though the interior space were full of houses and courtyards, and one measures two thousand cubits beginning from there.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גם
גםא(עירובין נה.) היתה עשויה כמין קשת או כמין גם. (פסחים ח:) ורבי יוחנן אמר שורה תחת כמין גם תניא כותיה דר׳ יוחנן ב״ש אומר שתי שורות על פני כל המרתף חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה פי׳ כל אותן שלפני הפתח שורה אחת וכל אותן שתחת הקורה שורה אחת ויבאו כמין ד׳ הפוך. (זבחים נג) היכי עביד רב ושמואל חד אמר נותן וחוזר ונותן וחד אמר מתנה אחת כמין גם. (זבחים סא) כשעלו בני הגולה הוסיפו עליהן ד׳ אמות מן הצפון וד׳ אמות מן המערב כמין גם מאי טעמא וכולי. (בבא מציעא כח) מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו פי׳ אחד אמר כך ארכו וכך רחבו ואחד אומר מדת גמיו אני יודע שבין האורך ובין הרוחב יש לו י׳ אמות היינו גמיו מדת שני צדדין ינתן למדת ארכו ורחבו דידע בדוקא כמה וכמה ארכו יותר על רחבו. (בבא בתרא סב) איבעיא להו סיים להן את הקרנות מהו או כמין גמא או כסירוגין פי׳ מצר הקרנות של שדה בלבד ושאר כל השדה לא מצר לו או מצר לו מזרחה צפוני והוא כמין גמא ועלתה בעיא זו בתיקו וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא ויד הקונה על התחתונה ואינו לוקח אלא בפחות שכך הדין שלא להוציא ממון מיד מחזיקו בספק ויש אומר חולקין מפני שהוא ספק וכל ספיקא דממונא חולקין ולת נתברר לנו להכריע הלכה למעשה. זה פי׳ רבינו חננאל (שבת קה) על הנס ועל האימרא כבר פירשני בערך אמר (ובכלי מתכות פי״ד בכלים) ושל גם שנשבר מתוך גומו טהור פי׳ מפתח שהוא בשוק עם הרגל שאינו נפשט. (ובשלש על שלש פרק כ״ח בכלים) עשאה כמין גם רבי עקיבא מטמא (מגילה כט) בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דמתרמי בההוא גמא ויש ששונין בההוא גונא (א״ב גמא אות שלישית יונית (במשנה שקלים פרק בשלשה פרקים) יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמא וצורתה כמין דלת הפוכה):
א. [דריטער בוכשטאב דער גריקען אלף בית.]
היה בית אחד בולט – מחומת העיר לאחת הצדדין כשבא למדוד תחום צפון אצל קרן מערבית צפונית כשבא למקום שאין הבית בולט שם מרחיק מן החומה עד כנגד מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית כאילו חוט מתוח מכוון והולך כנגדו ממקום שכלה הבית עד כנגד קרן צפונית מערבית ומודד מן החוט ולצפון אלפים:
שני בתים כמין ב׳ פגומין – קס״ד לרוח אחת וקאמר רואין כאילו חוט מתוח מזה לזה ולקמן פריך השתא בית אחד אמרת רואין שני בתים מיבעיא.
היתה עשויה כמין קשת – שאין הבתים במקום חבל הקשת:
או כמין גאם – גימל יווני עשוי כמין כף כפופה שלנו:
רואין אותה כאילו היא מלאה בתים – כשבא למדוד תחומין מן הצפון מודד מן היתר כאילו היתה מוקפת בתים והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כד׳ אמות וכן העשויה כמין גאם היוצא מן המזרח למערב אע״פ שאין בתים במערב רואין כאילו מלא כל החלל בתים וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חלל החלק של עיר עולה לו מן המדה.
אם היה בית אחד יוצא כמין פגום – נראה דפגום אחד נמי רואין כאילו היה פגום אחר כנגדו ומותחין חוט עליהן ולא שמותחו בחוט באלכסון מן הפגום עד ראש הא׳ של העיר דהא רחבה מן הצד האחד רואין אותה כאילו שוה ועגולה כאילו היתה מרובעת השתא פריך שפיר השתא פגום אחד כו׳.
היה בית אחד יוצאה1 ממנה2 כמין (פנים) [פגום]⁠3. פיר׳4 בית אחד בולט מחומת העיר לאותן5 הצדדין, כזה,6
כשבא למדוד תחום הצפון אצל קרן מערבית צפונית7, שאין הבית בולט שם, מרחיקין מן החומה עד מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית, כאלו חוט מתוח מכוון והולך כנגדו ממקום שכלה הבית ועד כנגד ק⁠[ר]⁠ן צפונית מערבית, ומודד מן החוט ולצפון אלפים. או שני בתים [יוצאין כמין שני]⁠8 פגומין. פיר׳9 סלקא דעתא, לרוח אח⁠[ד] כזה10
וקאמ׳ רואין כאלו חוט מתוח עליה (מאה) [מזה] לזה. ובגמרא (פרוך) פריך ואמ׳, השתא בית אחד אמרת רואין11, שתי בתים מיבעיא. ומהדרינן בגמרא, לא צריכה משתי רוחות, מהו דתימ׳ מרוח אחד אמרי׳ רואין12 משתי רוחות לא אמרי׳ רואין, קמ״ל.
הייתה עשוייה כמין קשת. כזה13
(שאין הבית) 14שאין15 הבתים כולם במקום היתר16, אלא הכל כקשת17.
או כמין גם, פיר׳18 גימל יוני עשוי כמין כאף כפולה19 שלנו, כזה:
[רואין אותה כאלו] 20 היא מלאה (מים) [בתים] 21. כשבא לקבוע22 (רואין אותה כאלו) 23 [תחומין לצפון, מודד מן]24 היתר כאלו הייתה מוקפת בתים סביב. (לצפון מודד מן) 25והדר בקשת לא יתחיל [למדוד] 26 מביתו ולצפון אלפים, אלא כל העיר עד היתר חשוב כד׳ אמות. וכן העשוייה [כמין] גם27. פיר׳28, היוצאין מן המזרח למערב אע״פ [שאין] בתים במערב, [רואין]29 כאלו מלא כל החלל בתים, וכן מן הדרום לצפון. והיוצא מביתו רואין אף30 החלל החלק של עיר עולה מן המדה.
[גמ׳ ורי״ף, שם]
1. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳יוצא׳.
2. כגי׳ ברי״ף, ספר העתים, מדרש שכל טוב וכ״י מינכן (דק״ס, ע). ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳ממנה׳.
3. כ״ה בגמ׳ וברי״ף. וכן להלן (׳שני פגומין׳).
4. רש״י ד״ה היה בית אחד בולט (בשינויים מעטים).
5. ר״ל, כאילו בולט משני הצדדים. ולפנינו ברש״י: ׳לאחת׳ (וראה ההע׳ הבאה).
6. לפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳כזה׳ וגם הציור שונה, דלפי׳ הציור שבכתה״י הבליטה היא מן האמצע (וע״ז שייך לומר ׳כאילו בולט משני הצדדים, ראה הע׳ קודמת, אך ק״ק לשון רש״י שבהמשך).
7. כגי׳ הב״ח (אות ג). ולפנינו נוס׳ תי׳: ׳כשבא למקום׳.
8. כן הוא בגמ׳ וברי״ף.
9. רש״י ד״ה שני בתים כמין ב׳ פגומין (בשינויים מעטים).
10. ברש״י שלפנינו אין ציור.
11. כ״ה ברש״י. ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳רואין׳.
12. ראה הע׳ קודמת (ונראה דרש״י גרס כן בגמ׳).
13. כעי״ז הציור גם ברש״י (וליתא תי׳ ׳כזה׳).
14. כ״ה בכתה״י בסוף עמוד, וחזר שוב על תי׳ אלו בראש העמ׳ שלאחריו (וראה מבוא).
15. רש״י ד״ה היתה עשויה כמין קשת (בשינויים).
16. לשון רש״י שלפנינו: ׳במקום חבל הקשת׳. ובכ״י, ד״י (עפ״י ׳הגהות וציונים׳, מהד׳ מתיבתא) ואו״ז: במקום היתר חבל הקשת׳. ובפי׳ ריב״ח: ׳שהבתים אינם אלא סמוך לקשת אבל לא במקום היתר של קשת׳.
17. נראה דצ״ל: ׳בקשת׳.
18. רש״י ד״ה או כמין גאם (ועי׳ב הציור שלפנינו ברש״י שהוא שונה מעט).
19. לפנינו ברש״י: ׳כפופה׳ (ובמסורת הש״ס: ׳הפוכה׳(.
20. כצ״ל עפ״י הגמ׳ ורש״י (ולהלן נכתב שלא במקומו, עי״ש הע׳ 67).
21. רש״י ד״ה רואין אותה (בשינויים מעטים).
22. כגי׳ בכ״י ובד״ש (דק״ס, ע) ואו״ז (סי׳ קסא). ולפנינו ברש״י: ׳למדוד׳.
23. כן צריך להקיף ולהביאו לעיל, דשם מקומו (עי״ש הע׳ 64).
24. כ״ה ברש״י [ומה שנקטנו הגי׳ שבאו״ז, ולא הגי׳ שלפנינו ברש״י (דהיינו: ׳תחומין מן הצפון׳), משום דהיא הלשון שנקט להלן, עי׳ בהע׳ הבאה].
25. כן נראה להגיה. ומה שנמחק כאן נוסף לעיל, וע״כ דנקט גי׳ האו״ז (ראה הע׳ קודמת).
26. כן הוא ברש״י (כאן ובהמשך).
27. כגי׳ בתוס׳ (ליברמן, ד, ד) ולפנינו: ׳גאם׳.
28. רש״י, שם בהמשך (ונראה דגרסה כד״ה בפנ״ע).
29. כן הוא ברש״י.
30. פי׳ דאף שהוא חלק, בלי בתים, החלל עולה ממידת העיר. ולפנינו ברש״י (וכ״ה באו״ז ובב״י) הגי׳: ׳אין חלל חלק של עיר עולה לו מן המדה׳, פי׳, אינו עולה ממידת האלפיים אמה שלו, אלא מודד מחוצה לו, והיא היא.
גמרא: כמין קשת או כמין גאם רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות. כמין קשת כזה: (א) אי נמי שיש לה שלש זויות כזו: (ב) אלא שאם היא עגולה כצורה הראשונה מרבעין אותה מבחוץ, ומרגל הקשת לרגל הקשת כזה: (ג) וכתב הראב״ד ז״ל דכיון שיש לה זויות אין חוששין לרבעה לריבועי עולם. ואם היא בשלש זויות אין מרבעין אותה אלא מרגל לרגל כזה: (ד).
ועשויה כמין גאם, יש מי שאומר שעיר כמין גאם כזה: (ה) מרבעין אותה גם כן מבחוץ כך כמו שמרבעין כנגד רגלי זויותיה: (ו). והנכון כמו שאמרו אחרים שאין מרבעין אותה מבחוץ שהרי יש לה שני זויות ישרים אלא עושין לה כמין גאם אחר כזה: (ז).
היה בית אחד יוצא ממנה כמין פגים או שני בתים כמין שני פגימין רואין אותן כאלו חוט מתוח עליה ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה ובית א׳ יוצא ממנה הוא כגון זה בקרן מזרחי דרומי או באמצע או באיזה מקום אחר שבצד ושני בתים כגון זו בשני הקרנות או במקומות אחרים שבצד ואפי׳ היו בשתי רוחות מרבעין בשניהם כמדת היוצא ואפי׳ בכל ארבע הרוחות כל זמן שהן בתוך שבעים אמה ושירים:
היתה עשויה כמין גאם שאין לה אלא שתי צלעות ומיושבת סביב הצלעות כגון זו ונשאר בתוכה פנוי מציירין לה חוט אחד כעין דוגמת העיר עד שתהא רבועה כזה ומודדין אלפים משם כאלו היה הכל בנוי וי״מ שמרבעין אותה באלכסון וכן מרבעין אותה מבחוץ כגון זו:
היתה כמן קשת שהיא עגולה בראשה וזרועותי׳ מתפשטים כרגלי הקשת ומיושבת סביב הקשת הן מצד פנים כגון זו הן מאחוריה כגון זו וכל שבין זרועות הקשת נשאר פנוי רואין חוט היוצא כמן יתר לדון כל אותו חלל כמלא לילך מראש הזרוע לראש הזרוע דרך החלל וכן מגבנונית הקשת ליתר דרך החץ וכן מרבעין אותה מבחוץ כנגד העגול כגון זה וכתבו גדולי המפרשי׳ שהקשת והגאם אין חוששין להם לרבוע עולם לפי שיש להם זויות ומוציאין את העיר כנגד הזויות ומ״מ יש בהכשר הקשת והגאם תנאים שאתה צריך בהם לידיעת ביאור׳ קצתה והוא שאמרו בסוגיא זו אמר רב הונא עיר העשויה כמין קשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר ר״ל שרואין את הקשת כאלו היתר שלה מלא בתים מראש זה לראש זה ודנין שני ראשיה כעיר אחת שהרי תחום אנשי ראש אחד מובלע בתוך תחום ראש השני ומעתה כל שרצה אחד מבני הראש האחד לילך חוץ לעיר מצד הראש השני הולך עד הראש השני דרך היתר כהלוכו בתוך העיר ומונה לו משני ואילך אלפים אמה ואינו צריך לילך דרך בתים בעגול הקשת ואם לאו כלומר שיש ארבעת אלפים אמה בין הראש האחד לראש השני מודדין לה מן הקשת ר״ל לכל אחד מפתח ביתו ר״ל שאם היה הולך מפתח ביתו שבצד הימני של קשת לבית של צלע השמאלי שכנגדו דרך חלל הקשת מודדין לו מפתח ביתו וחלל הקשת עולה לו מן המדה ולא מן הקשת דוקא ר״ל מפתח ביתו לכל אחד מהם אלא עד מקום המיצר בו עד פחות מארבעת אלפים אמה ר״ל שכל שנתמעטה הרחבת גבנונית הקשת ונתקצרה עד שאין בין שני הצדדין ארבעת אלפים הולך כנגדו ומונה מסוף העיר והוא שאמרו מן הקשת ולא אמרו מפתח ביתו שלא בא למעט אלא אותן שמפתח ביתם עד ראש הקשת שכנגדם דרך החלל יתר מארבעת אלפים וכן ראיתיה לקצת גדולי הדור וכתבו גדולי המפרשי׳ שהדין כן בעצמו לעשויה כמן גאם שאם יש בין זוית העליון לזוית התחתון באלכסון ארבעת אלפים אמה אין נותנין לה יתר אלא מונים לה מפנימיות הגאם שהוא יוצא משם והחלל עולה לו מן המדה שכל אחת מן הצלעות נידונת כעיר בפני עצמה ונראה לי שהדין כן בעשויה כמין כי ועוד חדשו בה גדולי המפרשי׳ לומר שעיר זו העשויה כמן קשת או כמן גאם אע״פ שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפים ומודדין לה מן הקשת ומן הגאם דוקא מבפני׳ מפני שהן נראות מבפנים כשתי עיירות אבל מבחוץ מ״מ מרבעין אותו שמבחוץ מ״מ נראית כעיר אחת:
ושמא תאמר לעקר השמועה מה ענין לדונה כשתי עיירות אף בשיש בין ראשיה ארבעת אלפי׳ אמה ומה בין זו לשני בתים או שני פגימין היוצאים מן העיר בשני קרנות העיר בתוך שבעי׳ אמה ושירים שמוציאין את המדה כנגדן אע״פ שיש ביניהן כל ארך העיר אף ביתר מארבעת אלפים שהרי לא נתנה בזו שום מדה וכן אע״פ שהפגימין יוצאין בשני הקרנות בבליטה שחוץ לעיר עד שהעיר כקשת עם הפגימין וכן פגים אמר יוצא שמודדין ראש העיר האחד כנגדו וכן שאמרו שכל שיש בין שני עיירות בורגנין שזה לזה בתוך שבעי׳ אמה ושירים עושין שתי העיירות כעיר אחת ואפי׳ היה ביניהן כמה שהרי בפרק פסין אמרו דאזלו מבי כנשתא לבי כנשתא תלתי פרסי בשבתא והבורגנין פעמים כמן גאם פעמים כמן קשת תדע שכך הקשו גדולי המפרשי׳ עד שלמדו מזו שלדעת רב הונא לא אמרו אף באלו לרבע כנגדן אלא בשאין ביניהן אלא ארבעת אלפים ומה שאמרו שאף בשלש פרסאות מודדין את העיר דרך בתים היוצאים ממנה כל שזה בתוך שבעים אמה ושירים לזו דוקא שיוצאין כנגד אמצעה של עיר שנראית לעולם כאלו העיר נמשכת לשם ואינה נראית כשתי עיירות אבל כשיוצאין מראשה האחד דוקא עד פחות מארבעת אלפים וכן הלשון מוכיח לדעתם במה שאמרו היה בית אחד יוצא ממנה כמן פגים ואינה דומה לפגימה אלא בזמן שנוטה מן האמצע ואף גדולי הדור כתבוה כן בשם גאוני ראשונים ואע״פ שאף ביוצאין מראשה אם בא לצאת דרך הבתים שהם זה לזה תוך שבעים אמה ושירים ודאי יוצא מ״מ אין מרבעין אותה להיות רואים באותם הבתים קו יוצא להכניס אף המקום הפנוי בכלל העיר בכל שיש ארבעת אלפי׳ ביניהם אלא שהדברים זרים לדעתי והיאך נשמט בעל התלמוד להזכיר היתר הלוך שלש פרסאות מטעם בורגנין שלא להזכיר דוקא כשיוצאין מאמצע העיר שהרי סתם הדברים אין הבורגנין יוצאין מאמצע העיר ולא בקו ישר אלא כל אחד עושה אותם בשלו זה מכאן וזה מכאן אלא שהם נוטים לתרצה בענין אחר ולומר שאין פגמין היוצאין מן העיר דומין לעיר העשויה כקשת שהקשת הואיל ויישובה של עיר כן אינה עשויה להתמלאת באמצעה אלא כל שהיא מתוספת בדיורין מתוספת בסביבות הקשת ובסביבות שני ראשיו אבל עיר שכל בתיה רצופים אע״פ שפגמיה יוצאים עשויה היא להתמלאות באמצע וראיה להם בסוגיית שלשה כפרים המשלשים שאמרו בה כמה יהא בין חיצון לחיצון כמה יהא כמה דבעי אמר ליה ואפי׳ ארבעת אלפים אמר ליה אין והא אמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה וכו׳ ואם לאו מודדין מן הקשת אמ׳ ליה התם ליכא למימר מליוה הכא איכא למימר מליוה וכן כתבוה קצת רבני צרפת והדברים נכונים:
ובסוף סוגיא זו רצה לחקור אם שום ריחוק שמגבנינות הקשת ליתר דרך החץ מפקיע שלא להכיר הלוך שבין שני ראשי הזרוע ביתר מאלפים ועל זו שאלו וכמה יהא בין יתר לקשת כלומר כשאין בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ שאנו מודדין מן היתר כמה יהא בין נקודת היתר לכשכנגדה מגבנונית הקשת כנגד החץ ופרשה רבה בר רב הונא בשם רב הונא אלפים אבל ביתר מאלפים לא שמאחר שכשהוא הולך מן הקשת ליתר זקוק לצאת תחום שלם קודם שיגיע ליתר עד שאלו היה מקום גבנינות הקשת והיתר עיירות מוחלקות לשתים לא היה יכול לילך מראש הקשת ליתר אף עכשו רואין אותה כן לענין שאין מודדין לו בהלך שבין שני הראשים מן היתר אע״פ שאין בין שני הראשים ארבעת אלפים שיש כאן הבלעת תחומין אע״פ שמ״מ יכול להלך מן הקשת ליתר אע״פ שיש בו יתר מאלפים הואיל ואין בין שני ראשיה ארבעת אלפים ודוקא כשיש בין שני הראשים יתר מאלפים הא באלפים לבד לדברי הכל מודדין לו מן היתר ורבא בריה דרבה בר רב הונא פירשה מעצמו אף ביתר מאלפים שהרי יכול לילך ממקום גבנונית הקשת לראש היתר דרך בתים סביב הקשת בהלוך בינוני ר״ל שלא בטורח יתר ברוב העגול מה שאין כן בין ראשי הזרועות שאם ילך מראש זרוע זה לראש זרוע זה דרך בתים יש בו עקום גדול וטורח יתר אבל מן הקשת ליתר ברוב העגול אין בו טורח יתר והילכך אף ביתר מאלפים אינו מפקיע הלוך שבין שני הראשים וכל שאין ביניהן ארבעת אלפים הולך כל החלל כהלוכו בעיר ואע״פ שאין שם חומה שאלו יש שם חומה הרי היא מחברת את הכל והלכה כן שהרי אביי שבחה ונתן בה טעם לשבח וכן שהלכה כדברי המיקל בעירוב הא כל שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ אף לרבה בר רב הונא אע״פ שיכול הוא לילך בפנימיות העיר בעגול מבית לבית עד שיוצא לראש השני אין דנין את היתר כאחד עמו למוד לו ממנו מפני שהם לענין דרך היתר כשני עיירות לגמרי ואפי׳ לא היה בין יתר לקשת יתר מאלפים אחר שיש מפתח ביתו עד ראש השני ארבעת אלפים ונמצא שהכל תלוי בשיעור שבין שני הראשים ואין שיעור שבין גבנונית הקשת ליתר דרך החץ מעלה או מוריד כלל אלא שמ״מ כל שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אינו הולך מן הקשת ליתר אלא כל מה שהולך בו עולה לו למדת תחומו כמו שיתבאר בסוף הפרק בשמועת גדר וחמתן:
זהו ענין הסוגיא וכבר למדת פסק הענין מתוך דברינו ומ״מ גדולי הדור כתבו לי בתשובת שאלה שכל שאין בין קשת ליתר יתר מאלפים אפי׳ יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים מודדין לה מן היתר הואיל ואיכא חדא לטיבותא והוא שלדעתם דעת רב הונא דתרתי לטיבותא בעינן והילכך כל שיש בין קשת ליתר יתר מתחום שלם שאינה בדמיון עיר אחת אלא כצורת שתי עיירות כגון זו שעשויה כקשת אע״פ שאין בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ רואין אותה כשתי עיירות אע״פ שהתחומין מובלעים זה בזה הואיל ואילו היה עיירות מוחלקות לא היה יכול להלך מן הקשת אל היתר ודוקא בשיש בין שני ראשיה יתר מאלפים שאם אין ביניהם אלא אלפים לבד לדברי הכל מודדין לה מן היתר שהרי יכול להלך מראש לראש דרך ישר כמו שכתבנו אבל כל שיש בין שני הראשים ארבעת אלפים אסור אף בשאין [בין] קשת ליתר יתר מאלפים וכן אם אין בין הקשת ליתר יותר מתחום שלם שהיה יכול להלך מן הקשת ליתר אפי׳ היו עיירות מוחלקות אף הוא יכול לילך בין שני הראשים דרך ישר ובלבד שלא יהא בין שני ראשיה ארבעת אלפים שהתחומין מובלעים הא יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אע״פ שאין בין קשת ליתר אלא אלפים או שיש בין קשת ליתר יתר מאלפים אע״פ שאין בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מודדין לה מן היתר אלא מן הקשת ורבה בר רב הונא סובר שכל שאין בין שני ראשיה ארבעת אלפים אע״פ שהתחומין מובלעים אפי׳ יש בין קשת ליתר יתר מאלפים או כל שאין בין קשת ליתר יתר מאלפים אע״פ שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפים מודדין מן היתר הואיל ויש כאן מ״מ חדא לטיבותא וכן לדעת זה כל הולך מן הקשת ליתר ואינו עולה לו במדה אפי׳ בשהיו ראשיה ביתר מארבעת אלפים הואיל ואין בין קשת ליתר יתר מאלפים ושמועת גדר וחמתן קשה לפי׳ זה אלא שהם חדשו בה דברים ולדברי הכל מ״מ אם בא לסבב את הקשת ולהלך דרך בתים לראש זה ולראש זה רשאי ומשם ילך אל עבר פניו אלפים אמה ככל שאר התחומין דעלמא:
חומת העיר שנפרצה עד שנעשית העיר בפרצתה כשתים כגון זו שיעורה בקמ״א ושליש ר״ל שכל שאין בין שתי הפרצות אלא קמ״א ושליש שהן שבעים אמה ושירים ר״ל ד׳ טפחי׳ לכל אחת הרי הן כאחת ואם יש ביניהן יותר הרי הן כשתים דהיוצא מזו לזו לילך דרך חוצה לה הרי מדת העיר והקרפף שלה ר״ל אותן שבעים אמה ושירים הסמוכים לה עולות לו במדה לפי דרכך למדת ששתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף ר״ל שיעור קרפף והוא שבעי׳ אמה ושירים לכל אחת מהן להיות כעיר להיות שתי העיירות מתחברות לידון כאחת על ידי אותן הקרפיפות אע״פ שאין שם שום בנין אבל אין נותנין קרפף לעיר אחת ר״ל שכל שבא למדוד את התחום אין אומרי׳ להניח שיעור קרפף זה לעיר לידון כעיר למדוד ממנו ולהלן הואיל ואין שם שום בנין שלא אמרו ליתן שיעור קרפף בלא בנין אלא בין עיר לעיר שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו ויש חולקי׳ לומר שאף לעיר אחת אנו נותנין קרפף ולמטה יתבאר בע״ה:
ולענין ביאור מיהא הקשו משמועה זו לרב אחא היאך לא חשב בעיר העשויה כקשת פירצה שבין שני הזרועות לפירצה בפחות מד׳ אלפי׳ ובחומה שנפרצה חשבה לפירצה ביתר מקמ״א ושליש ותירץ מפני שזו של חומה שנפרצה היא פירצה משתי רוחות שכל אחת עומדת בעצמה אבל עיר העשויה כקשת אין הפירצה עושה את העיר חלוקה לגמרי ועדיין היא נראית כעיר אחת:
בד״ה בית א׳ כו׳. נ״ב כזה :
בא״ד כשבא למקום נמחק:
בד״ה היתה עשוי׳ כמין קשת כו׳. נ״ב כזה ד.
היה בית אחד יוצא מתחום העיר כמין פגום, או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין — רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן לכל אורך העיר, ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה. היתה העיר עשויה כמין קשת או כמין גאם (כמו האות היוונית גמא) — רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות בתוך כל חלל הקשת, ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה, ומעתה באים לבאר את הדברים.
If one house in a row of dwellings was protruding like a turret, or if two houses were protruding like two turrets, one regards them as though a cord is stretched over their outer edge along the length of the city, and one measures two thousand cubits beginning from there. If the city was shaped like a bow or like the Greek letter gamma, one regards it as though the interior space were full of houses and courtyards, and one measures two thousand cubits beginning from there.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר מָר אֲרוּכָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דדַּאֲרִיכָא וְקַטִּינָא מַהוּ דְּתֵימָא לִיתֵּן לַהּ פּוּתְיָא אַאוּרְכַּהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara proceeds to analyze the Tosefta. The Master said: If the city is long, the Shabbat limit is measured from the boundary as it is. The Gemara expresses surprise: That is obvious. The Gemara explains: It was necessary to teach this halakha only with regard to a case where the city is long and narrow. Lest you say: Let us give its breadth the dimension of its length and regard the city as if it were square, it teaches us that we do not do so.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו דתימא מרבעה בריבועו של עולם קא משמע לן דלא צריכינן כולי האי היתה זו העיר רחבה מצד אחד אלף אמה ומצד אחד שכנגדו חמש מאות אמה כגון שהיה הצד המזרחי אלף אמה רחבו והמערבי ת״ק אמה רחבו נותנין גם לצד מערבי כרחבו מחוץ ת״ק אמה אחרים להשוות הצדדין כדי למדוד אלפים אמה מחוץ אלף אמה מכל צד היה בית אחד יוצא מן העיר כמין פגים או ב׳ בתים כמין ב׳ פגימין יוצאין אחד למזרח ואחד לצפון רואין כאילו חוט מתוח עליהן ומוציאין גבול העיר למזרח וגבול העיר לצפון כנגד החוט המתוח מזה ומזה ומודד מן החוט ולהלן אלפים אמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארוכה כמות שהיא פשיטא – וכי תעלה על דעתך שיקצרנה.
דאריכא וקטינא – קצרה ברחבה.
מהו דתימא – ירחיבנה למזרח ולמערב עד שתהא מרובעת יפה.
אמר מר, ארוכה כמות שהיא, פשיטא. פיר׳1, פשיטא וכי תעלה על דעתך שיקצרנה. ומהדרינן, לא צריכה דאריכא וקטינא. כזה2
מהו דתימ׳ נעביד3 לה פותיא כי אורכה. פיר4 קצרה ברחבה ירחיבנה למזרח [ולמערב] 5 עד שתהא מרובעת יפה. קמ״ל6, כמות שהיא מניחה.
1. רש״י ד״ה ארוכה כמות שהיא.
2. כ״ה ברש״י כ״י (ראה דק״ס, פ). ולפנינו ברש״י אין ציור.
3. כגי׳ הרי״ף (וליתא תי׳ ׳לה׳) וכ״י אפ׳ (דק״ס, שם). ולפנינו בגמ׳: ׳ליתן לה פותיא אאורכה׳.
4. רש״י ד״ה דאריכא וד״ה מהו דתימא.
5. כן הוא ברש״י.
6. רש״י ד״ה קמ״ל (ולא סיים כברש״י: ׳שהרי יש לה פיאות׳, וראה לקמן הע׳ 82).
ארוכה כמות שהיא פשיטא – פירוש קא סלקא דעתך דהכי קאמר שאם היא ארוכ׳ אין מקצרין ממנה כדי לרבעה שתהא ארכה ברחבה ומ״ה אמרי׳ פשיטא כי לעולם אין מחסרין מן העיר כדי לרבעה מלא שמוסיפין עליה.
ומהדרי׳ לא צריכ׳ דאריכ׳ וקטינא מהו דתימא נעביד לה פותיא כארכה כלו׳ שמוסיף על כלה מבחוץ מן הצד עד שתהא מרובעת ארכה כרחבה קמ״ל והא דאמרי׳ מהו דתימא דנרבעה ברבוע עולם יש לפרש משום דכיון דגמרי מערי הלוים דצריכה פאות כמו הם דכתיב פאת קדמה ופאת צפונה.
אמר מר [החכם]: ארוכה — כמות שהיא. ותוהים: פשיטא! [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: לא צריכא, דאריכא וקטינא [לא נצרך אלא כשהיא ארוכה וצרה], מהו דתימא: ליתן לה פותיא אאורכה [מהו שתאמר שניתן לה רוחבה על אורכה] כלומר שיעשה את העיר כאילו היא מרובעת ממש, שיהא אורכה כרוחבה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין צריך לעשות כן.
The Gemara proceeds to analyze the Tosefta. The Master said: If the city is long, the Shabbat limit is measured from the boundary as it is. The Gemara expresses surprise: That is obvious. The Gemara explains: It was necessary to teach this halakha only with regard to a case where the city is long and narrow. Lest you say: Let us give its breadth the dimension of its length and regard the city as if it were square, it teaches us that we do not do so.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מְרוּבַּעַת אֵין עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דִּמְרַבְּעָא וְלָא מְרַבְּעָא בְּרִיבּוּעַ עוֹלָם מַהוּ דְּתֵימָא לִירַבְּעָא בְּרִיבּוּעַ עוֹלָם קָא מַשְׁמַע לַן.

The Tosefta stated: If the city is square, one does not create additional corners for it. Once again the Gemara asks: That is obvious. The Gemara answers: It was necessary to teach this halakha only with regard to a case where the shape of the city is square but that square is not aligned with the four directions of the world, i.e., north, south, east, and west. Lest you say: Let us align the square with the four directions of the world, it teaches us that this is not done.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קמ״ל – כמות שהיא מניחין אותה שהרי יש לה פיאות.
דמרבעא אבל לא מרבעא בריבועו של עולם – שיהא צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת באלכסון:
מרובעת אין עושין לה זויות. פשיטה, לא צריכה וכו׳, עד מהו דתימ׳, פיר׳, רואין אותה1, שהרי2 יש לה פיאות. דמרבעא, אבל לא3 מרבעא כריבועו4 של עולם,⁠5 שיהא צפונה לצפון העולם, אלא עומדת באלכסון. כזה6
<(עיר) [פיר']7 באלכסון של עולם, מהו דתימ׳ לוסיף עלה ולריבעה כריבועו8 של עולם אע״ג דמרובע היא, קמ״ל דלא9.
1. פי׳ ׳מהו דתימא ׳רואין אותה כאילו היא שוה׳, כדאמרינן לעיל בדין של ׳היתה רחבה מצד אחד׳.
2. פי׳ דהכא לא אמרינן ׳רואין׳ ׳שהרי יש לה פיאות׳. ונקט לשון רש״י שם סד״ה. והתם קאי א׳אריכא וקטינא׳. וכעי״ז פי׳ ריב״ח (דקאי אמרובעת): ׳פשיטא, דהא יש לה זויות׳. וכן בחי׳ הריטב״א לעיל (נא, א): ׳הא דתניא מרובעת אין עושין לה זויות, התם הוא בתחומין דרבנן, דכיון שכבר יש לה פיאות אין לנו לשנותה׳. ועי׳ להלן (בהע׳ 87) לשון בעל ספר העתים.
3. כרש״י. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳ולא מרבעא בריבוע עולם׳.
4. לפנינו ברש״י: ׳בריבועו׳. ובד״ש (ראה דק״ס, צ) ורחב״ש (ולקמן, עי״ש הע׳ 123): ׳כריבוע׳.
5. רש״י ד״ה דמרבעא (בשינוי מועט).
6. לכאורה, הציור אינו מובן. וראה צורתו לפנינו ברש״י.
7. כן נראה דצ״ל. והשווה למש״כ בספר העיתים (סימן סב): ׳כגון שהעיר מרובעת והיא באלכסון לריבוע עולם, שאם היינו מרבעין אותה בריבוע העולם היינו מטילין חוט על הריבוע ומרבעין אותה בריבוע העולם, והיתה העיר משתכרת הרבה בכך, וקמ״ל דלא הקילו חכמים כל כך בתחומין, דכיון שהעיר מרובעת לא הצריכוה לרבעה כריבוע עולם׳.
8. כ״כ הלשון גם לעיל, עי״ש הע׳ 84.
9. כ״ה ברי״ף. ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳דלא׳.
מהו דתימא נרבעה בריבועי עולם. מסתברא משום דכתיב (במדבר לה, ה) פאת קדמה ופאת צפונה, ומינה אמרינן (עירובין נא.) דעגולה מרבעין אותה בריבועי עולם, הוה אמינא דאפילו מרובעת נמי, כל דלא מרבעא לריבועי עולם מרבעינן לה, קמ״ל.
נאמר שבעיר מרובעת אין עושין לה זויות. ושוב שואלים: פשיטא [פשוט]! וכי מדוע יוסיפו לה זויות? ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] אלא במקרה דמרבעא העיר מרובעת] ואולם לא מרבעא [מרובעת] בריבוע לפי רוחות העולם. מהו דתימא: לירבעא [מהו שתאמר שיעשה מרובעת] בריבוע לפי רוחות העולם. על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין עושין כן.
The Tosefta stated: If the city is square, one does not create additional corners for it. Once again the Gemara asks: That is obvious. The Gemara answers: It was necessary to teach this halakha only with regard to a case where the shape of the city is square but that square is not aligned with the four directions of the world, i.e., north, south, east, and west. Lest you say: Let us align the square with the four directions of the world, it teaches us that this is not done.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָיָה בַּיִת אֶחָד יוֹצֵא כְּמִין פִּגּוּם אוֹ שְׁנֵי בָתִּים יוֹצְאִין כְּמִין שְׁנֵי פִגּוּמִין הַשְׁתָּא בַּיִת אֶחָד אָמְרַתְּ שְׁנֵי בָתִּים מִיבַּעְיָא.

The Tosefta also stated: If one house in a row of dwellings was protruding like a turret, or if two houses were protruding like two turrets, one regards them as though a cord is stretched over their outer edge along the length of the city, and one measures two thousand cubits beginning from there. The Gemara asks: Now, if with regard to one house, you said to extend the city’s boundaries, with regard to two houses, is it necessary to say so?
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא בית אחד אמרינן שני בתים מיבעיא. לא צריכא משתי רוחות – בתוספתא בפרק ר׳ אליעזר אומר תני הכי בפירוש היה בית אחד יוצא הימנו כמין פיגם לרות אחת רואה כנגדו כאלו מלא בתים וחצרות מרבע כנגדו ומודד הימנו ולהלן אלפים אמה היו שני בתים יוצאין ממנה כמין שני פיגמין לשתי רוחות רואה כנגדן כאילו מלאים בתים וחצרות מרבע כנגדן ומודד מהן ולהלן אלפים אמה.
נאמר בתוספתא: היה בית אחד יוצא כמין פגום או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין. ושואלים: השתא [עכשיו] בבית אחד אמרת שמוסיפים לתחום העיר, שני בתים מיבעיא [צריך לומר]?!
The Tosefta also stated: If one house in a row of dwellings was protruding like a turret, or if two houses were protruding like two turrets, one regards them as though a cord is stretched over their outer edge along the length of the city, and one measures two thousand cubits beginning from there. The Gemara asks: Now, if with regard to one house, you said to extend the city’s boundaries, with regard to two houses, is it necessary to say so?
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא צְרִיכָא מִשְׁתֵּי רוּחוֹת מַהוּ דְּתֵימָא מֵרוּחַ אַחַת אָמְרִינַן מִשְׁתֵּי רוּחוֹת לָא אָמְרִינַן קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: It was necessary to teach this halakha only with regard to a case where the two houses were protruding on two different sides of the city. Lest you say: When a house protrudes from one side, we say that the city is extended even due to a single house, but if houses protrude from two sides we do not say so; therefore, it teaches us to regard the city as though it is extended on both sides.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא צריכא לב׳ רוחות – אחד לצפון וא׳ לדרום.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא משתי רוחות, כלומר הכוונה היא שלא רק אם היו שני בתים מצד אחד, אלא גם אם היה יוצא בית אחד מצד אחד ובית אחר מצד אחר שלה — מוסיפין על העיר משני הצדדים. מהו דתימא [שתאמר]: מרוח אחת — אמרינן [אומרים אנו] שאפשר להוסיף על העיר אפילו בשל בית אחד. משתי רוחות — לא אמרינן [אין אנו אומרים], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאם יש תוספת כל שהיא על העיר, ואפילו מכמה צדדים — קובעים את תחומה בקו ישר.
The Gemara answers: It was necessary to teach this halakha only with regard to a case where the two houses were protruding on two different sides of the city. Lest you say: When a house protrudes from one side, we say that the city is extended even due to a single house, but if houses protrude from two sides we do not say so; therefore, it teaches us to regard the city as though it is extended on both sides.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין קֶשֶׁת אוֹ כְּמִין גַּאם רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה בָתִּים וַחֲצֵירוֹת וּמוֹדֵד מִמֶּנָּה וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה אָמַר רַב הוּנָא העִיר הָעֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר וְאִם לָאו מוֹדְדִין לָהּ מִן הַקֶּשֶׁת.

The Tosefta stated: If the city was shaped like a bow or like the Greek letter gamma, one regards it as if the interior space were full of houses and courtyards, and one measures two thousand cubits beginning from there. Rav Huna said: With regard to a city that is shaped like a bow, the following distinction applies: If there are less than four thousand cubits between the two ends of the bow, so that the Shabbat limits measured from the two ends of the city overlap, the interior space of the bow is regarded as if it were filled with houses, and one measures the Shabbat limit of the city from the imaginary bowstring stretched between the two ends of the bow. But if that is not the case, and the distance between the two ends of the bow is four thousand cubits or more, one measures the Shabbat limit from the bow itself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היתה העיר עשויה כמין קשת או כמין (טס) [גאם] רואין אותה העיר כאילו היא מלאה בתים וחצרות וכאילו הן מרובעות הקשת כמין טבלא מרובעת וכן הגם ומודד מהן ולהלן אלפים אמה. אמר רב הונא עיר העשויה כקשת ואם יש בין ראשיה פחות מד׳ אלפים אמה מודדין לה בריבוע ורואין כאילו היא מלאה בתים וחצרות ונותנין לה אלפים אמה תחום מן היתר ולחוץ ואם לאו מודדין מן הקשת. פי׳ כגון מקום העיר שעשוי כקשת מזרחו והיתר הוא מערבי וב׳ ראשי הקשת חשובות כמין ב׳ פיגמין אחד בולט לצפון ואחד בולט לדרום וצריכין למתוח חוט משוה עולה עד נגד הקשת מקום החץ. (ואין) [אם] היתר פחות מארבעת אלפים אמה. נמצא המתוח מן הצפון לדרום ע״ג הקשת פחות מד׳ אלפים כמדת היתר והדרין במקום החץ מהלכין כלפי הדרום פחות מאלפים אמה וכן לצפון אבל אם הם ד׳ אלפים אמה יצאו מתורת פגימה שלם וכן בשני ראשיה כיון שיש בין ביניהם ב׳ תחומין נסתלקה מהן תורת פגום ואין מודדין אלא מן היתר (וכעשבי) [וכיושבי] שדות הן חשובין שמודדין להם מפתח בתיהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין ב׳ ראשיה – היינו אורך מקום היתר.
פחות מד׳ אלפים – שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאילו היא מליאה בתים ואם יותר אין מצרפין אותה להיות אחת ומודדין לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר החלק שאין בו בתים מן המידה הוא.
עיר העשויה כקשת – הא דלא נקט רב הונא מלתיה אשני פגומין משום דסתם פגום הוי תוך שבעים אמה ושיריים מעיקר העיר וכיון דהוי תוך עיבור העיר אפי׳ יש בין פגומין יותר מד׳ אלפים רואין כאילו חוט מתוח עליהם ואפילו יש פגומין הרבה זה אחר זה כל אחד תוך ע׳ אמה ושיריים של חבירו בשני ראשי העיר שמא יש לחלק דגבי פגומין שאינם מעיקר העיר אפילו אין שם הבלעת תחומין מעברין אותן עם העיר לפי שבטל אגב העיר אבל ב׳ ראשי הקשת שהם מעיקר העיר אין מבטלין אגב העיר ולכך בעי שיהא שם הבלעת תחומין ומיהו נראה לר״י דאין לחלק בין שני פגומין לעיר העשויה כקשת וכן פר״ח והא דלא נקט רב הונא מילתיה על שני פגומין משום דברייתא לא איירי בשני פגומין מרוח אחת אלא בפגום אחד.
פחות מד׳ אלפים מודדין מן היתר – רבה בר רב הונא בעי נמי בסמוך שגם בין יתר לקשת לא יהא יותר מאלפים משום דבעי שיהו תחומין מובלעין מכל צד אבל לרבא בריה דרבה בר רב הונא דאמר מודדין מן היתר ואפי׳ יותר מאלפים בין יתר לקשת משום דאי בעי הדר אתי ליה דרך בתים ולא חש שיהו מובלעין רק מצד אחד נראה דהוא הדין נמי לדידיה אם אין בין יתר לקשת אלא אלפים דמודדין לו מן היתר אפי׳ יש יותר מד׳ אלפים בין שני ראשי הקשת דהא מצי אתי דרך היתר מראש האחד לראש האחר כיון דהיתר מובלע תוך הקשת.
ואם לאו מודדין לה מן הקשת – לא מן הקשת ממש אלא ממקום שמתקצר בפנים ואין שם ד׳ אלפים דלא גרע מאילו ניטל אותו של מעלה ור״ח פירש עיר העשויה כקשת שאין מתקצר והולך.
[גמ׳ ורי״ף, שם] אמ׳ רב הונא עיר העשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מד׳ אלפים אמה, מודדין לה מן היתר. פיר׳1, שתחום ראשה נבלע בתחום האחר, נעשית עיר אחת, הולכך מודדין לה מן היתר ורואין אותה כאלו היא מליאה. ואם2 בין שני ראשיה ד׳ אלפים אמה מודדין לה מן הקשת. פיר׳3 דאין מצטרפין4 אותה להיות כאחת, אלא מודדין מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו5, וחלל העיר, החלק שאין בו בתים, מן המדה הוא.
1. רש״י ד״ה פחות מד׳ אלפים (בשינויים מעטים).
2. כגי׳ הרי״ף (ונוספה שם תי׳ ׳יש׳). ובגמ׳: ׳ואם לאו מודדין לה מן הקשת׳.
3. רש״י, המשך ד״ה הנ״ל.
4. לפנינו ברש״י: ׳אין מצרפין אותה להיות אחת ומודדין לה מן הקשת׳ (וראה ההע׳ הבאה).
5. הראשונים נחלקו בכוונת רש״י. הריטב״א כתב שאי״ל כפשוטו, שכל אחד מודד מפתח ביתו. דכיון דכל השטח המיושב של הקשת כד׳ אמות, כשאר עיירות, אם אחד דר באמצע עובי הקשת רחוק מהחומה, אין טעם למדוד מביתו, אלא יכול למדוד מפתח הבתים או החומה בקצה היישוב הפונה לצד פנים של הקשת. אך המ״מ (הל׳ שבת כח, ח) כתב, שרש״י ס״ל כדעת ספר העתים (הל׳ עירובין סי׳ סב) דבעיר משונה כזו חשובים כולם כיושבי צריפים (ראה רש״י לקמן בע״ב ד״ה צריפין) ׳ומודדים לכל אחד מפתח ביתו׳ (ה״ה). וכן דעת הר״ח, שכתב: ׳ואין מודדין אלא מן היתר, וכיושבי שדות הן חשובין׳. ונראה דכאן המקור לדברי בעל ספר העתים (ועי׳ בהע׳ לפיר״ח מס׳ 136, 136א).
אמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר. שעדיין הכל נראה כעיר אחת, דכיון דתחום אנשי רגל הקשת שבדרום מובלע בתוך תחום אנשי רגל הקשת שבצפון הרי הוא כאילו הכל אחד, אבל אם יש בו ד׳ אלפים אמה כיון שאין התחומין מובלעין נראין כמופסקין וכשתי עירות הן ואין מרבעין אותה. והוא הדין והוא הטעם לעשויה כמין גאם, שאם יש בין סוף הזוית העליון לסוף הזוית השני באלכסון ארבעת אלפים אמה אין מרבעין אותה, אבל פחות מארבע אלפים מרבעין אותה. ומ״מ העשויה כמין קשת אף על פי שיש בין שני ראשיו ארבע אלפים אמה מרבעין אותה מבחוץ לפי שמבחוץ נראית כעיר אחת. וכן כתב הראב״ד זכרונו לברכה.
והקשה הוא ז״ל לרב הונא דאמר שאם יש בין שני ראשי הקשת ארבעת אלפים אמה וכו׳, והא עיר שפגום אחד יוצא לה בראש האחד אף על פי שהיא ארוכה כמה אלפים מביאין המדה כנגד אותו פגום ומרבעין אותה, שהרי לא נתנה המשנה (עירובין נב:) מדה לדבר בין עיר ארוכה פחות מד׳ אלפים לארוכה ד׳ אלפים או יותר, וכיון שכן כל שכן בששני פגומים יוצאים להן בשני קרנות העיר מרוח אחד וכדאמרינן לעיל השתא בית אחד אמרינן שני בתים מיבעי, ואם כן מאי שנא נמי שני ראשי הקשת. ועוד שהרי מעברין עם הערים כל מה שהוא סמוך לה תוך שבעים אמה ושירים, ואם יש בורגנין כל כך שממלאים כל שיש בין שתי עירות נעשה הכל כעיר אחת ואפילו שלש פרסאות כדאמרינן לעיל בפרק פסין (עירובין כא.) גבי הני דאזלי בשבתא מברניש לכנישתא דדניאל תלתא פרסי. והלכך לפעמים משכחת דהוי העיבור הנוסף עם העיר כמין קשת, ולפעמי׳ כמין גאם. שאם העיבור כך: הרי זה כמין גאם, ואם העיבור כך: הרי זה כמין קשת ואין משגיחין בין שיהא ארכן של בורגנין אלו הרבה בין מועט, ולא אמרו שאין מעברין אלא כשאין באורך העיבור ארבעת אלפים. ותירץ הוא ז״ל כי לדעת רב הונא גם באלו נחלוק שלא לרבע כנגדן אלא בשאין ביניהם ד׳ אלפים. ועוד כתב הוא ז״ל שאם היו יוצאים הבתים כנגד אמצעה של עיר אפילו שלש פרסאות מוציאין את המדה כנגדן, דלעולם נראית כאילו עיר נמשכת שם, ואינה נראית כשתי עיירות אלא כשיוצאין מראשה.
ור״ח ז״ל נראה גם כן שדעתו לומר שלא אמרו בפגום שמוציאין את המדה כנגדו ואפילו בשנים, אלא בשאין ביניהם ארבעת אלפים, שכך כתב: ושני ראשי הקשת חשובות כמין שני פיגמין אחד בולט לצפון ואחד בולט לדרום, והדרים במקום החץ מהלכין כלפי הדרום פחות מאלפים אמה וכן לצפון, אבל אם הם ד׳ אלפים אמה יצאו מתורת פגימה [ונעשו תחום שלם, אלמא אפילו בב׳ פיגמין ביניהם אלפים יצאו מתורת פגימה] ואין מערבין כנגדה.
וסבור הייתי לומר דכל שהפגימה אינה יוצאה לחוץ כל כך עד שמתרחקת ראשה החיצון מחומת העיר יותר מאלפים אמה, אע״פ שאורך העיר יותר מד׳ אלפים אין ארך העיר מעכב בכך ומוציאין את המדה כנגד הפגום בין שיש פגום אחד בראש האחד בין שיש בו שני פיגמין לשני ראשי העיר, דכיון שהעומד בעיר יכול להלך בכל חוט הריבוע די בכך. ולא אמר רב הונא דאם היה בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים אמה שאין מרבעין, אלא בשהיה בין יתר לקשת אלפים אמה או יותר דלא אפשר ליה למיזל, אבל פחות מאלפים דמצי אזיל אפילו יש [בין יתר לקשת יותר מד׳ אלפים נמי וכדאמר ליה רבא בריה דרבה לרבה בר רב הונא אפילו יש] בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה. ואמר אביי כוותיה מסתברא מאי טעמא דאי בעי אתי לה דרך בתים, דאלמא כל היכא דמצי אזיל הוה ליה כחד.
וליתא, דהא רבה בריה דרב הונא ורבא בריה דרבה בר רב הונא תרווייהו משמיה דרב הונא קאמרי, וסיומא היא דמימריה דרב הונא דאמר ואם יש בין שני ראשיה פחות מד׳ אלפים אמה מודדין לה מן היתר, וקאמר רבה בר רב הונא דאם יש בין קשת ליתר אלפים אמה אף על פי שאין בין שני ראשיה ד׳ אלפים אמה אין מודדין לה מן היתר אלא מן הקשת. ואם איתא כמו שאמרתי א״כ רב הונא דחילק בין ד׳ אלפים לפחות מד׳ אלפים, לא משכחת לה אלא בנקודה מצומצמת כגון שיש בין יתר לקשת אלפים מצומצמות, דכשאין בין שני ראשיה ארבעת אלפים מודדין מן היתר אע״פ שיש מן הקשת ליתר אלפים שהוא תחום שבת שלם, וכשיש בין ראשיה ד׳ אלפים אפילו אין מן הקשת ליתר אלא אלפים אמה אין מודדין מן היתר הואיל ויש מן הקשת ליתר תחום שבת שלם, שאם אין בין יתר לקשת אלפים אמה אפילו יש בין שני ראשיה כמה אלפים מרבעין, הואיל ויושבי הקשת יכולין לילך אל כל משך היתר, ואם יש בין יתר לקשת יתר מאלפים אמה אפילו אין בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים אין מרבעין, הלכך לא משכחת לה אלא באלפים מצומצמות, והיכי איירי רב הונא בדבר מצומצם. אלא על כרחין אפילו אין בין הקשת ליתר אלפים אמה נמי אמרה רב הונא לשמעתיה, דכיון שיש מרחק גדול כל כך ביניהן כשני תחומי שבת נראית כשתים, ולא שנא מצי אזיל ולא שנא לא מצי אזיל אין מרבעין אותה. ורבא בריה דרבה בר רב הונא נמי לא אמר דרב הונא דוקא באלפים או ביתר מאלפים קאמר, אלא שהוא חולק על רבה בר רב הונא, ואמר דרב הונא אפילו ביותר מאלפים אמה קאמר ואין משגיחין על מדת הריחוק וקירוב שיש בין יתר לקשת, דבין הכי ובין הכי אם יש בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים אין מרבעין, ואם אין בין שני ראשיה ד׳ אלפים מרבעין.
ומסתברא שאם היה פגום אחד יוצא בראש האחד של עיר והוא נמשך חוץ לעיר יותר מאלפים אף ע״פ שאין אורך העיר שמן הפגום לראש העיר השני ד׳ אלפים אלא אלפים, (שאפשר) [כיון שאי אפשר] לאחד מן העיר לילך לראש היתר, אין מרבעין אותה, דהרי זה כדברי רבה בר רב הונא, ועד כאן לא דחה אותה רבא בריה דרבה בר רב הונא אלא משום דמצי אתי לה דרך בתים, הא לאו הכי לא. אבל כשיש שני פגומין דמצי אתי לה דרך פגומין כל שיש פחות [מד׳] אלפים מרבעין. כן נראה לי.
אח״כ מצאתי למקצת מרבותנו הצרפתים ז״ל שאמרו שאם אין בין יתר לקשת אלא אלפים אמה מודדין לו מן היתר, ונתנו טעם לדבריהם כמו שאמרתי אני דהא אי בעי ליה אתי ליה ליתר מן הקשת, ואפילו יש יתר מארבעת אלפים בין שני ראשי הקשת. וכבר כתבתי אני שאין הדבר הזה נראה בעיני מן הטעם שכתבתי. גם מדברי רש״י ז״ל נראה כן במה שכתב בסוף פירקין (עירובין סא.) גבי גדר וחמתן למאן דמוקי לה בעיר עשויה כקשת.
ומכל מקום יש לחלק בין עיר עשויה כקשת לפגמים היוצאין מן העיר, מפני שעיר עשויה כמין קשת כיון שישובה של עיר כן אינה עשויה להתמלאות באמצעה, אלא כל שהן באין להוסיף בעיר אין מוסיפין באמצע אלא בראשי הקשת הן מוסיפין והולכין, אבל עיר שמושבה רצוף אף על פי שפגמין יוצאין מראשיה, עשויה היא להתמלאות באמצע, וכדאמרינן לקמן (עירובין נז:) גבי שלשה כפרים המשולשין אמר ליה רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לחיצון, כמה יהא כמה דבעי ליהוי, אלא כל שאילו מכניס אמצעי לביניהן ואין בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת ושליש, ואפילו ארבעת אלפים, אמר ליה אין, והא קאמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת, התם ליכא למימר מליוה הכא איכא למימר מליוה. וזה נכון בעיני. וזהו דנקט רב הונא דין זה בעשויה כמין קשת ולא נקט לה בפגום היוצא ובשני פגמין, לפי שאין הדין הזה בהם. וכן יראה גם מדעת מקצת מרבותנו הצרפתים ז״ל.
ועיר שרחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר צריך עדיין עיון, כיון שמושבה כן אם יש בין ראשה הרחב לראשה הקצר ארבעת אלפים אמה, אם מרבעים אותה אם לאו, דהרי היא ג״כ כעיר העשויה כקשת.
ואם לאו מודדין לה מן הקשת. לאו דוקא מן הקשת, אלא ממקום שמתחיל להתרחב ולהיות בין שני צידי הקשת ארבעת אלפים. ונראה לי דהא דאמר רב הונא אם יש בין שני ראשי הקשת ארבעת אלפים אמה מודדין לה מן הקשת, היינו דרואין אותה לעיר כמאן דמפסקה באמצע הקשת והויא לה כשתי עירות, וכענין שאמר רב הונא בחומת העיר שנפרצה. ונפקא מינה הכא שאין בני צידי הקשת הולכין מזה לזה דרך רוחב הקשת. וכ״ש שאין מודדין לאלו שבצפון הקשת מדרומו של קשת כשרוצין לילך דרך רוחב הקשת לצפון, אלא אלו שבצפון הקשת מודדין להם מן הצפון, ואלו שבדרום מודדין להם מן הדרום. אבל מ״מ אין מודדין לכל אחד מפתח ביתו לבד, אלא אפילו (לפני) [למי] שעומד בקשת מודדין לו מן היתר שבצדו, דלא גרע כל קצה וקצה מן הקשת משאילו היה כל אחד ואחד מרגלי הקשת עיר בפני עצמה, שהעיר כולה כארבע אמות. וזהו שאמרו מודדין לו הקשת ולא אמרו מודדין להם מפתח בתיהן.
והא דאמר רב הונא מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת, דמשמע מינה דכל שיש לה יתר מד׳ אלפים אין מודדין לה מן היתר, הכי קאמר: פחות מד׳ אלפים מודדין לכל העיר מן היתר כולו, כאילו כל העיר מלאה מן היתר שאלו מהלכין כל אויר היתר וחוצה לו בכל צד אלפים ואלו מהלכין בכל אויר היתר בכל צד אלפים. אבל כשיש בה ד׳ אלפים אין מודדין לכולן מן היתר כאילו יושבים שם, אלא כל אחד ואחד מעירו, והולכין ביתר כדי תחומם. ואפילו רצו אלו שבצפון להלך דרך בתים לדרום הקשת, הולך את כל הדרום וחוצה לו אלפים אמה. וזה נראה לי פשוט וברור. אלא שפירוש רש״י ז״ל בשלהי פירקין (עירובין סא.) גבי עיר העשויה כקשת הויא נראה שאינו מודה בדבר זה, ומה שנראה לי כתבתי. ולולי דברי רש״י ז״ל איני רואה בו בית מיחוש ולא עוד אלא שמרבעין אותה מבחוץ. ויותר מזה כתב הראב״ד ז״ל שהדעת נוטה שמרבעין אותה מבחוץ והולכין כולן בכל אותו הריבוע לפי שמבחוץ נראית עיר אחת.
אמר רב הונא עיר העשויה כקשת וכו׳ – פי׳ הא ודאי דרב הונא לא פליג אמתנייתא מדלא פירשו לר״ה בש״ס אלא שדרך התנאים לסתום דבריהם והאמוראים לפרש והא דלא קאמר לא שנו משום דרב הונא לא אמרה אמתנייתא אלא מסברא דנפשיה אמר האי מימר׳ ורב אשי סדרה על הברייתא והרבה יש כיוצא בזה.
שם אם יש בין שני ראשיה פחות מד׳ אלפים אמה מודדין לה מן היתר פי׳ דכיון דתחום אנשי רגל הקשת שבצפון וכלם שובתין באויר מחיצות מבעוד יום לדברי הכל חשיבא הבלעה ונעשית הכל עיר אחת אבל אם יש ד׳ אלפים אמה אין כאן הבלעת תחומין ואין כל העיר נעשית אחת ומודדין לה מן היין שתי והאי מן הקשת פרש״י ז״ל שמודדין לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר חלק שאין בתים מן המדה הוא עכ״ל: והיה נראה מן הלשון הזה כי אפי׳ אותם שדרים בעיר לפנים מן הצד החיצון אם באין לצא׳ דרך הקשת הפנימי מודדין לה מפתח בתיה׳. אבל א״א לומר כן דהא כל העיר כלה כד׳ אמות דמיא לכלהו ואין מודדין לאחד מהם אלא מפתח החיצון של העיר שיוצא בו בין שיוצא בפתח שברגל הקשת או בפתח אחת שמן הצדדין של קשת בחומת העיר ולא עוד אלא שאפי׳ אם הלך אותו שדר ברגל הקשת מן הצפון דרך אמצעי העיר אל הבתי׳ שברגל הדרומו ויצא דרך פתחיהם אל הדרום משם מודדין לו אלפים אמה לדרום דכל העיר לכלם כד׳ אמות דמיא ולא אמרו למדוד מן הקשת אלא למי שבא לצאת דרך פתחי הבתים שהם בחומת העיר לצד הקשת מבפנים שאין מודדין להם מן היתר שכנגד רגלי הקשת מבחוץ אלא מן הבתים שבקשת ואין ספק כי לזה נתכוון רש״י ז״ל ורחב העיר היינו דקאמר היינו החלל שהו׳ בין רגל צפון לרגל דרום ואף בזה פר״י ז״ל והוא הנכון דלאו דוקא מודדין מן קשת ממנה אלא מן החלל הפנימי. שתקצר כשנתעקם הקשת וחזר בפחות מד׳ אלפים משם מודדין כי אותו העקמימו׳ שמתעקם ומתקצר על הרגלים זהו הנקרא קשת וכן בדין דהא כל מקום שיש הבלעת תחומין מן הצפון לדרום הכל הוא כאלו מלא בתים ונכנס בעבורה של עיר וזה ברור. ודעת המפרשים ז״ל והוא הנכון דמאי דקתני נמי במתני׳ בעיר עשויה כמין גם שרואין אותו כאלו מלאה בתים ומרבעין אותה כמו שציירנו דדוק׳ שיש באלכסון שמזויות לזוית פחות מד׳ אלפים דאיכא הבלעת תחומין ואם לאו אין מרבעין אותה אלא מאותו מקום שנמצאו באלכסון פחות מד׳ אלפים דהא ברייתא כחדא קתני עשויה כקשת ועשויה כמין גם ורב הונא לרבותא נקט עשויה כמין קשת דמחזו רגליה טפי כעיר אחת וכיון שבזו צריך בין רגליה פחות מד׳ אלפים כ״ש כשהיא כמין גם. ואלו דברים ברורים ונכונים לכל מודה על האמת וכן דעת רבותי ודעת מורי המובהק ז״ל והקשה הראב״ד ז״ל לרב הונא דאמר שאם בין שני הקשת ד׳ אלפים אמה או בין שני זויות של כמין גם שאין עושין אותה כעיר אחת לרבע אותה. מ״ש מהא דתנן שאם היה פגים אחד יוצא מן העיר בראש האחד וכ״ש אם יוצאין שני פגימין לצד א׳ זה לצפון וזה לדרום שנותנין חוט אחד כנגד הפגים או שני הפגימין ובהא ליכא שיעורא אפי׳ יהא הפגים ארוך הרבה ואפי׳ העיר ארוכה מאד והרי אם העיר ארוכה ויש בראשה פגים גדול הרי הוא כמין גם ואם יש לה שני פגימין לרוח אחת הרי העיר כמין קשת לצד שהפגימין בו וכשהעיר ארוכ׳ מאד יהיה יותר מד׳ אלפים מפגם לפגם וכ״ש מראש העיר הצפוני לפגם שבראשו הדרומי כזה ועוד דהא קי״ל שמערבין עם העיר כל מה שהוא סמוך לה תוך שבעים אמה ושירים ואם הם שתי עיירות ויש ביניהן בורגנין הרבה רצופים שהם תוך שבעים אמה שלשה נעשה הכל כעיר אחת ואפילו ג׳ פרסאות וכדאמרינן לעיל בפרק פסין בהנהו דאזלי מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי בשבתא ולפי זה זמנין דמשכחת העבור הנוסף לעיר אחת שהוא כמין גם כזה והנוסף בין שתי עיירו׳ שהוא כמין קשת כזה וכיוצ׳ בזה ונמצא שיש יות׳ מד׳ אלפים בין זויות לזוי׳ של כמין גם או בין רגל לרג׳ של כמין קשת והרב ז״ל תי׳ דודאי כל שהפגימין או הבורגנין באין כפי הצורות שכתבנו אין מעברין אותן לדעת רב הונא אלא כשאין בו ד׳ אלפים אמה אבל כשהפגימין או הבורגנין באין כנגד אמציעותה של עיר אז ודאי כוללין אותם בתוך העיר ומעברין כנגדן עיר אחת או שתי עיירות פגימין יוצאין לעיר מרוח אחת זה לצפון וזה לדרום צריך שלא יהיה ביניהן ד׳ אלפים אמה שאל״כ אין מעברין כנגדן כי הוא ז״ל כתב ושני ראשי הקשת חשובו׳ כשני פגימין היוצאין א׳ בולט לצפון ואחד בולט לדרום וכשיש בהם ד׳ אלפים אמה יצאו מתורת פגימה ונעשו תחום שלם ע״כ דאלמא אין מרבעין פגם היוצא מן העיר כשיש בו ד׳ אלפים אמה. ואין דברים אלו מחוורין כל הצורך לפום פשטא דשמעחין וסוגיא דמכילתין שלא נזכר החלוק לא בפגימין ולא בבורגנין. ומורי הרשב״א שיחיה אומר כי חלוקים בין עיר העשויה כקשת לפגימין היוצאין מן העיר מפני שעיר עשויה כמין קשת כיון שישובה של עיר כן אינה עשויה להתמלאת באמצעה. אלא אילו באין להוסיף בעיר אין מוסיפין באמצע אלא בראשי הקשת הן מוסיפין והולכין וה״ה בעיר שיש לה בורגנין וחצרות שעשו חוץ לחומה נתיישבה העיר ונעשית עיר גדולה מוקפת חומה סביב מחוץ ועיר הגדולה לאלי״ם ברצלונה כן היה. ויש ראיה לדברים אלו מהא דאמרינן לקמן בפרקין גבי ג׳ כפרים המשולשים א״ל רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לחיצון ואמרי׳ כמה ליהוי כמה דבעי להוי כל שאלו מכניס אמצעי ביניהם ואין בין זה לזה אלא ק״מ ואחת ושליש ואפילו ד׳ אלפים אמה א״ל אין והא אמר רב הונ׳ עיר העשויה כקשת אם יש בשני ראשיה וכו׳ התם ליכא למימר מלי הכא איכא למימר מלי אלמא כלה מילתא תליא בטעמא דליכא למימר מלויה ולפי׳ לא הוזכר דין זה גבי פגימין ולא גבי בורגנין. וזה נכון וברור. וכן נמצא כתוב בנימקי התוס׳.
תוס׳ בד״ה עיר העשויה כו׳ אפי׳ יש בין פגומין יותר מד׳ אלפים רואין כאילו חוט עכ״ל לכאורה דהיינו דוקא לרבא בריה דרבה בר רב הונא דלא בעי מובלע מכל צד רק מצד א׳ אבל לרבה בר רב הונא דבעי שיהיה מובלע מכל צד כמ״ש התוס׳ לקמן ה״נ הכא בעי דלא להוי יותר מארבע אלפים בין הפגומין אבל מדברי הרא״ש נראה דגם רבה בר רב הונא מודה הכא אפילו ביותר מד׳ אלפים בין הפגומין כיון דהוי סמוך כ״כ תוך עיבורה של עיר וק״ל:
ב בתוספתא נאמר שאם היתה העיר עשויה כמין קשת או כמין גאם, רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות, ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה. אמר רב הונא: עיר העשויה כקשת, אם יש לה בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה שהם פחות משני תחומי שבת, ונמצא שהתחומים משני קצות העיר מובלעים זה בזה, — הרי היא נחשבת כאילו היתה מלאה כולה, אפילו בחלל שבין קצות הקשת. מודדין לה את תחומה מן היתר של הקשת הזו, ואם לאו, שהיתה הקשת רחבה יותר — מודדין לה מן הקשת עצמה והחלל נחשב מן המידה.
The Tosefta stated: If the city was shaped like a bow or like the Greek letter gamma, one regards it as if the interior space were full of houses and courtyards, and one measures two thousand cubits beginning from there. Rav Huna said: With regard to a city that is shaped like a bow, the following distinction applies: If there are less than four thousand cubits between the two ends of the bow, so that the Shabbat limits measured from the two ends of the city overlap, the interior space of the bow is regarded as if it were filled with houses, and one measures the Shabbat limit of the city from the imaginary bowstring stretched between the two ends of the bow. But if that is not the case, and the distance between the two ends of the bow is four thousand cubits or more, one measures the Shabbat limit from the bow itself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִי אָמַר רַב הוּנָא הָכִי וְהָאָמַר רַב הוּנָא וחוֹמַת הָעִיר שֶׁנִּפְרְצָה בְּמֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ.

The Gemara asks: Did Rav Huna actually say that the distance between two sections of a single city that renders them separate entities is four thousand cubits? Didn’t Rav Huna say: With regard to the wall of a city that was breached, even if there is a gap between two sections of the city, the city is still considered a single entity if the breach is no more than 141⅓ cubits? However, if the breach is wider, the two sections are considered separate entities. Apparently, a distance of 141⅓ cubits suffices to separate between two sections of a city and to render them separate entities.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן ומי אמר רב הונא הכי כי אין נפרדין אלו מאלו עד שיהיה ביניהן מקום חרב בלי ישוב ד׳ אלפים אמה והא איהו הוא דאמר חומת העיר שנפרצה במאה וארבעים ואחת אמה ושליש עדיין דינה כדין עיר אחת שאפילו ב׳ עיירות הן כשתתן קרפף לזו שהן כל קרפף ע׳ אמה ושיריים והקרפפיות מערבות אותן וכאחת הן חשובות יתר מיכן לא. ופרקינן זו חומת העיר שנפרצה פרצתה מב׳ רוחות זו כנגד זו שנחלקו לשתים. לפיכך אמר רב הונא אם פרצה כנגד קרפיף לזו וקרפיף לזו ועדיין בחזקתן עומדות אם יתר מיכן נחלקו אבל בעיר העשויה כקשת שאינה חריבה אלא מרוח אחת בלבד והקשת עומד בישובו אי הוו אלפים אמה אין ואם לא לא. ואקשינן ומאי אתא רב הונא לאשמועינן בחומת העיר שנפרצה כי אם יש בפרצותיה [מאה וארבעים ואחת] אמה ושליש שהן כדי [שני] (שהן) קרפיפיות עשאן הקרפיף להיותן אחת אלא משום דקודם לכן עיר [אחת] היתה ולכן מתירין אותה עכשיו בזה השיעור אבל ב׳ עיירות שלא היתה בהן היתר אין מתירין אותן בב׳ קרפיפיות ואי אשמעינן בב׳ עיירות שנותנין קרפיף לזו וקרפיף לזו משום דדחיקא תשמישתייהו אבל בחומת העיר דלא דחיקא תשמישתיה אימא אפילו יתר מיכן מותר קא משמע לן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חומת העיר שנפרצה שיעורה בקמ״א ושליש – אם רוחב פירצה קמ״א אמות ושליש דהיינו שיעור ב׳ קרפיפות של שבעים אמה ושיריים ונעשו כב׳ עיירות להיות אחת והיוצא מזו לזו ללכת דרך זו חוצה לה אין עולה לו מדת העיר מן המנין אלמא ביותר מקמ״א ושליש הויא הבדלה:
ומי אמר רב הונא הכי והא אמר הונא חומת העיר שנפרצה קמ״א ושליש – פיר׳ חומת העיר שנפרצה שיעורה להיות בתחלתה חשובה כעיר אחת כשהפרצה עד קמ״א ושליש שהוא שיעור שני עבורין כי העבור הוא שבעים חמה ושירים. והשירים הם שני שלישי אמה וכל שהפרצה יותר משני עבורין נדונית כשתי עיירות. וקס״ד דמיירי בנפרצה מרוח אחת שדומה כמין קשת. ופרקי׳ דההיא בשנפרצה משתי רוחותיה זו כנגד זו: ופרכי׳ דאי בנפרצה משתי רוחות מאי קמ״ל רב הונא שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו הא אמרה רב הונא חדא זימנא ואפי׳ בשתי עיירו׳ ממש וכ״ש בזו דתנן נותנין קרפף לעיר כו׳ עד רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. וא״ת ודילמא דהכא לא אתא רב הונה לאשמעי׳ שנותנין לה עד קמ״א ושליש כשנפרצ׳ אלא לאשמעי׳ שאין נותנין לה יותר ואף על פי שהית׳ בתחלתה עיר אחת וי״ל דלא משמע הכי מלישנא דא״כ כיון דמימרא היא ולא אתמרא על מתני׳ הכי הוה ליה למימר חומת העיר שנפרצ׳ אינו אלא בקמ״א ושליש.
בד״ה או כמין גם כו׳. נ״ב כזה :
בד״ה חומת העיר. נ״ב כזה :
בא״ד ונעשו כב׳ עיירות להיות אחת כצ״ל. ונ״ב בס״א אינו וטעות הוא שם וה״ג להיות אחת ודו״ק:
בא״ד אין עולה לו כו׳. נ״ב בס״א אינו וטעות הוא שם וה״ג אין עולה ודו״ק:
ושואלים: ומי [והאם] אמר רב הונא הכי [כך], שהמרחק הקובע הפרדה בין חלקיה של עיר אחת הוא ארבעת אלפים אמה, והאמר [והרי אמר] רב הונא: חומת העיר שנפרצה — משערים במאה וארבעים ואחת ושליש אמות. ואם נפרצה העיר כולה ברוחב גדול יותר, הרי היא נחשבת כשתי ערים, משמע שלהבדיל בין עיר לעיר די בכמאה ארבעים ואחת אמות?
The Gemara asks: Did Rav Huna actually say that the distance between two sections of a single city that renders them separate entities is four thousand cubits? Didn’t Rav Huna say: With regard to the wall of a city that was breached, even if there is a gap between two sections of the city, the city is still considered a single entity if the breach is no more than 141⅓ cubits? However, if the breach is wider, the two sections are considered separate entities. Apparently, a distance of 141⅓ cubits suffices to separate between two sections of a city and to render them separate entities.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּרוּחַ אַחַת זכָּאן מִשְׁתֵּי רוּחוֹת.

Rabba bar Ulla said: That is not difficult. Here, where Rav Huna speaks of four thousand cubits, he is referring to a case where the gap is on only one side, as the other side, the bow, is inhabited; but there, where he speaks of 141⅓ cubits, he is referring to a case where the breach is from two sides, which truly renders the city two separate entities.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאן מרוח אחת – עיר העשויה כקשת אינה מובדלת אלא מרוח אחת הלכך עד דהוי ד׳ אלפים.
אמר רבה בר עולא: לא קשיא [אינו קשה]. כאן, שאנו נותנים שיעור גדול יותר — הרי זה כשהפירצה, המקום הריק, היה רק ברוח אחת שהרי מן הצד השני, בקימורה של הקשת, מצוי מקום ישוב. כאן בחומת העיר שנפרצה — שהיתה הפירצה משתי רוחות, ואין כנגד המקום הפנוי לא כלום, והרי הוא ממש כשתי ערים נפרדות.
Rabba bar Ulla said: That is not difficult. Here, where Rav Huna speaks of four thousand cubits, he is referring to a case where the gap is on only one side, as the other side, the bow, is inhabited; but there, where he speaks of 141⅓ cubits, he is referring to a case where the breach is from two sides, which truly renders the city two separate entities.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּנוֹתְנִין קַרְפֵּף לָזוֹ וְקַרְפֵּף לָזוֹ הָא אַמְרַהּ רַב הוּנָא חֲדָא זִימְנָא דִּתְנַן

The Gemara asks: If so, what is Rav Huna teaching us in the case of the breached city wall, that one allocates a karpef, an area measuring slightly more than seventy cubits, to this section of the city and a karpef to that section of the city? Didn’t Rav Huna already say this on one occasion? As we learned in a mishna:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא – דחומת העיר שנפרצה בשתי רוחותיה זו כנגד זו קאמר הלכך כשתי עיירות נינהו וכגון שאין יישוב בחלל העיר כנגד בית הפרצות.
ומאי קמ״ל – אי בב׳ רוחות דודאי כב׳ עיירות הן אמאי אשמועי׳ רב הונא דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו דשתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף של שבעים אמה ושיריים לכל אחת להיות כעיר אחת כדי לחברם ע״י קרפיפות הללו לעשותן כעיר אחת ואע״פ שאין בנין בין הקרפיפות וגם הקרפיפות עצמן אינן מוקפות מחיצה אלא שיעור קרפף קאמר.
ושואלים: אם כן ומאי קא משמע לן [ומה השמיע לנו] רב הונא כאן לגבי החומה שנפרצה? שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו, שמוסיפים על כל עיר כשיעור קרפף שהוא שבעים אמה ומשהו, וכך היא נמדדת. ואולם לשם מה לו לומר דבר זה? הא [הרי] כבר אמרה רב הונא חדא זימנא [פעם אחת] הלכה זו, דתנן [ששנינו במשנה]:
The Gemara asks: If so, what is Rav Huna teaching us in the case of the breached city wall, that one allocates a karpef, an area measuring slightly more than seventy cubits, to this section of the city and a karpef to that section of the city? Didn’t Rav Huna already say this on one occasion? As we learned in a mishna:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין נה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין נה., ר׳ חננאל ערובין נה., רי"ף ערובין נה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין נה., רש"י ערובין נה., תוספות ערובין נה., ספר הנר ערובין נה. – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין נה., רשב"א ערובין נה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין נה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין נה., מהרש"ל חכמת שלמה ערובין נה., מהרש"א חידושי הלכות ערובין נה., מהרש"א חידושי אגדות ערובין נה., גליון הש"ס לרע"א ערובין נה., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין נה.

Eiruvin 55a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 55a, R. Chananel Eiruvin 55a, Rif by Bavli Eiruvin 55a, Collected from HeArukh Eiruvin 55a, Rashi Eiruvin 55a, Tosafot Eiruvin 55a, Sefer HaNer Eiruvin 55a, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 55a, Rashba Eiruvin 55a, Meiri Eiruvin 55a, Ritva Eiruvin 55a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 55a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 55a, Maharsha Chidushei Aggadot Eiruvin 55a, Gilyon HaShas Eiruvin 55a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 55a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144