×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מַדְלְקִי.
they kindle it with the majority of the those present at the banquet in mind. When the majority of those present are gentiles, it is permitted.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
במה דברים אמורים בנכרי שאינו מכירו אבל אם מכירו אסור. ת״ש עיר של ישראל ונכרים דרין כו׳.
רי״ף מסכת שבת פרק יז – כל הכלים
{משנה שבת יז:א-ב} מתני׳ כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן ואע״פ1 שנתפרקו בשבת ואין2 דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן3: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזין קרדום לחתוך בו את הדבילה מגֵרה4 לגור5 בה את הגבנה מגריפה לגרוף בה6 את הגרוגרות7 את הרחת ואת המלגז8
לתת עליו פת9 לקטן את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו מחט של-יד ליטול בה את הקוץ ושל סקאין לפתוח בו את הדלת:
{בבלי שבת קכב ע״ב} גמ׳ אע״פ שנתפרקו בשבת [ולא מיבעיא10 נתפרקו בחול אדרבה נתפרקו בשבת]⁠11 מוכנין על גב אביהן נתפרקו בחול אינן מוכנין על גב אביהן אלא12 אמר אביי הכי קאמר כל הכלים הניטלין13 בשבת דלתותיהן14 עמהן אף על פי שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ואין דומין לדלתות הבית לפי שאינן15 מן המוכן שדלתות הבית [קבועין] הן16 ולא הוכנו לטלטול:
תנו רבנן דלת של-שידה ושל תיבה ושל מגדל17 נוטלין18 ולא מחזירין של לול של תרנגולין לא נוטלין ולא מחזירין גזירה שמא יתקע:
{בבלי שבת קכב ע״ב-קכג ע״א} נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזין: האי קורנס בין קורנס של-אגוזים בין קורנס של-נפחים [ובין קורנס של זהבים אבל קורנס של בשמים אסור]⁠19 כדרב חייה בר אשי20 דאמ׳ רב חייה בר אשי21 אמ׳ ר׳ יוחנן [דכיון]⁠22 דקפיד עליה מיחד ליה מקום כסִיכֵי זייַארי ומָזורֵי דאמר רב חנינא בר שלמיה משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיארי ומזורי דכיון דקפיד עליהו מיחד להו מקום:
{כפי ר״ח ע״פ ירושלמי שבת יז:ב} פיר׳ [ירושלמי]⁠23 זייארי דעצר בה מזורי דחביט ביה24 סיכי הן יתדות25:
1. ואע״פ: וכן בה״ג. כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש רמב״ם בפיהמ״ש: ״אף על פי״. וכן בכ״י א בגמרא הסמוכה.
2. ואין: כ״י מוסקבה, רמב״ם בפיהמ״ש: ״אינן״. דפוסים: ואינן.
3. בכ״י מוסקבה, דפוסים מתחילה כאן הגמרא, משנה ב׳ נדחתה להלן.
4. מגֵרה: כך ניקד מגיהה כ״י א. וכן הניקוד ברמב״ם בפיהמ״ש. כ״י מוסקבה, רא״ש: ״מגירה״. בדפוסים: מגרה. כ״י א לפני הניקוד: ״מגורה״.
5. לגור: דפוסים: לגרר.
6. לגרוף בה: דפוסים: לגרף בו.
7. הגרוגרות: דפוסים: הגרוגרת.
8. המלגז: וכן בר״ח. דפוסים: המזלג, וכן רמב״ם בפיהמ״ש (ובהלכות שבת כה:ז).
9. פת: רק בדפוסים. במקביל בפי׳ ר״ח ״מאכל״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש נוספה תיבת פירוש: ״אוכל״.
10. מיבעיא: חסר בכ״י מוסקבה.
11. ולא...נתפרקו בשבת: חסר בכ״י א, כנראה מחמת הדומות.
12. אלא: חסר ברא״ש.
13. הניטלין: כ״י מוסקבה: ״ניטלין״.
14. דלתותיהן: כ״י מוסקבה: ״ודלתותיהן״. דפוסים: ודלתותיהן ניטלין.
15. שאינן: כ״י מוסקבה, דפוסים: ״שאינו״.
16. קבועין הן: כ״י מוסקבה. כ״י א: ״שקבועין הן״. דפוסים: קבועין בו.
17. ושל תיבה ושל מגדל: בכ״י מוסקבה רק: ״ושל מגדל״. רא״ש: ״תיבה ומגדל״.
18. נוטלין: כ״י מוסקבה, דפוסים: ״ניטלין״.
19. ובין קורנס של זהבים אבל קורנס של בשמים אסור: כך בכ״י מוסקבה, דפוסים, ר״ן, ריבב״ן. וכן המסקנה בפי׳ ר״ח, ראה רמב״ם הל׳ שבת כה:ט. בכ״י א: ״מותר אבל קורנס של-זוהבים אסור״.
20. אשי: כ״י מוסקבה: ״אסי״. רא״ש: ״אבא״.
21. דאמ׳ רב חייה בר אשי: חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש.
22. דכיון: כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש, ר״ח. כ״י א: ״כל מידי״.
23. פיר׳ ירושלמי: כ״י מוסקבה, דפוסים מציינים רק ״ירושל׳⁠ ⁠״. בכ״י א צוין רק ״פי׳⁠ ⁠״, ואילו ״ירוש׳⁠ ⁠״ נוסף שם בהגהה. בפי׳ ר״ח, שהוא מקור המאמר מפנה כדרכו ל״ בתלמ׳ ארץ ישר׳⁠ ⁠״. הפירוש ל״סיכי״ אינו בירושלמי אלא מלשון ר״ח, ולכן הכותרת ״פי׳⁠ ⁠״ חלה על כל המאמר.
24. בה, ביה: כ״י מוסקבה: ״בה, בה״. דפוסים: בהו, בהו.
25. סיכי הן יתדות: נמצא בפירוש ר״ח ועוד לפניו בה״ג, אך לא בשם הירושלמי.
אדעתא דרובא – הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי.
אביא תורן, פיר׳ שם מקום.
{רי״ף מו: מע״ז כב.}
{ספר הנר}
מוריאקי,ב בלשון ישמעאל זעפראן וקיל עצפר, ודלך (כאנהם) [באנהם] יגינאו פי כל יום [=כרכום, ויש אומרים קורטם הצבעים. והיינוג שהיו קוטפים בכל יום].
איכסיף,ד יעני אכתגל [=כלומר התבייש].
פרק שבעה עשר
כל הכלים ניטלין בשבת וכו׳, רשצז״ל: כל הכלים שיש להן דלתות (כעין) [כגון]⁠ה שידה תיבה ומגדל נוטליןו בשבת.
ודלתותיהן,ז שיש להן דלתח בצידןט ניטלין עמהם.
ואע״פ שנתפרקו, הדלתות מן הכלים (ה)⁠ניטלין.⁠י ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין, לפי שאין דלתות הבית מוכנין לטלטל שאינן כלי, אבל אילו (הרי) [הוו]⁠כ כלי על גבי אביהן.
רחז״ל: כל הכלים ניטלין בשבת וכו׳, (באתי) [באנו]⁠ל לפרש מתי נתפרקו בשבת או אפי׳ בחול. ואוקמה אביי להא מתני⁠[׳]⁠מ ואע״פ שנתפרקו [בחול ניטלין בשבת, לפי שאינן דומין דלתות הכלים לדלתות הבית. כי דלתות הבית]⁠נ קבועין בקרקע ולא הוכנו לטלטל, אבל הכלים לא הוכנו אלא לטילטול וכל שכן דלתותיהן.
{ספר הנר}
שידה, פיר׳ עתידה. ס
תיבה, צנדוק [=ארגז].
מגדל, (כאזנה) [כזאנה] [=ארון].
לול של תרנגלין,ע קפץ דגאג [=כלוב של תרנגולין].
רשצז״ל: [לול,]פ בניין של תרנגלין.
גזירה שמא יתקע, בחזקה בקורנס (או)⁠צ בסכיןק או ביתידות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש.
{ספר הנר}
קורנס, מטרקה [=פטיש].
נפחין, חדאדין.
[דף קכג.]
זהבים, פיר׳ (יצוג) [ציוג] אל דהב [=צורפי הזהב].
של בשמים, אל מתאלה לתלך אל טיאב [=המשמש לאותן הבְשמים].
[דף קכב:]
רחז״ל: גזירה שמא יתקע, [פי׳ שמא יתקע]⁠ר בה מסמר או יתיד ובדומה להן.
רשצז״ל: מגירה, (כגון סכינין) [כעין סכין]⁠ש ויש לו פגימות הרבה.
לגור בה את הגבינה, לחלקה ולחתכה בה לפי שממהרת לחתוך דבר עב.
מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, מן (החנית) [החבית].⁠ת
מזלג,א כמוב עתר של ברזל ולו ג׳ שינים ומהפכין בו קש בגורן.
לתת עליו לקטן, פיר׳ מזונות.
כוש, פלך.
כרכדג (להתוב) [לתחוב]ד בו, פיר׳ לאכול בו תותים או כל פרי רך.
מחט של יד, פיר׳ מחט קטנה שתופרין בה בגדים.
ושל שקאים,ה מחט [גדולה]⁠ו שתופרין בה שקים.
לפתוח בהז הדלת, פיר׳ שאבדה מפתח/ו.
{ספר הנר}
פיר׳ כוש, בלשון ישמעאל מגזל [=פלך הטויה].
כרכד, (כלכל) [כלאל] [=סיכה].
ר׳ נתן אב בית דין ז״ל: פיר׳ המלגז, משט אל חדיד אלדי ללמנסג [=מסרק הברזל של האורג].
א. כ״ה בד״ס אות ו׳. ולפנינו, אבין.
ב. ברי״ף, מוריקי. בע״ז כב., מוריקאי.
ג. חוזר לפרש הענין.
ד. כ״ה לפנינו שם. ובד׳, אכסיף.
ה. ד׳.
ו. נדצ״ל כד׳, ניטלין.
ז. כ״ה בנ״י. ובד׳, ודלתות.
ח. בד׳ ליתא.
ט. בד׳ מוסיף, עמהן.
י. ד׳.
כ. נ״י. א״נ, הוי. ובד׳, הן.
ל. ד׳.
מ. כד׳.
נ. ד׳.
ס. כעין ארגז קטן שנותנים בו בקבוקי הבושם וכלי טיפולי נשים- ר׳ קאפח בפיה״מ.
ע. ברי״ף, תרנגולין. לפנינו, תרנגולים.
פ. ד׳.
צ. ב׳ המילים אינם בד׳. ויתכן שאף ׳בקורנס׳ מיותר.
ק. =בסיכין, וכד״ס רש״י ונ״י. ואפשר דצ״ל כן.
ר. ד׳.
ש. ד׳.
ת. נ״י. ובד׳, החביות.
א. ברי״ף, המזלג. ובד׳, מלגז.
ב. בד׳, כמין.
ג. עי׳ ערוך ערך כרכד. ובד׳, כרכר.
ד. ד׳.
ה. בנ״י, שקאין. ובד׳, סקאים.
ו. ד׳.
ז. בד׳, בו את. ובמשניות הרמב״ם, בה את.
{פרק כל הכלים}
גמ׳ ואת המלזג לתת עליו לקטן כו׳. נ״ב באלפסי גרס לתת עליו פת לקטן:
שם אמר ליה רבה אלא מעתה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה נוטלין כו׳ בשבת מהיתר ציר שלהן כצ״ל:
בד״ה לול בנין העשוי לתרנגולין הס״ד:
בד״ה לצורך גופו שגופו ראוי עוד כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה לעולם קסבר כו׳ דלא דמיא כלל למאי דאיירי בה כו׳ כצ״ל:
בד״ה רחת ומזלג כו׳ מדבעו מיניה כו׳ כצ״ל:
אדעתא דרובא מדלקי [על דעת הרוב מדליקים], ולכן כאשר הגוים הם הרוב — מותר.
they kindle it with the majority of the those present at the banquet in mind. When the majority of those present are gentiles, it is permitted.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) שְׁמוּאֵל אִיקְּלַע לְבֵי אבין תוֹרָן אֲתָא הָהוּא גּוֹי1 אַדְלֵיק שְׁרָגָא אַהְדְּרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאַיְיתִי שְׁטָר וְקָא קָרֵי אָמַר אאַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא דְּאַדְלֵיק אַהְדְּרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא.:

The Gemara relates that Shmuel happened to come to the house of Avin Toran. A certain gentile came and kindled a lamp. Shmuel turned his face back away from the lamp in order to avoid benefitting from the light. When Shmuel saw that the gentile brought a document and was reading it, he said: He kindled it with his own benefit in mind. He turned his face back toward the lamp.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תורן – מקום.
דאייתי שטר – ההוא דאדלקה.
אהדרינהו שמואל לאפיה – מיירי שהיה לכל הפחות מחצה על מחצה דמשום נר לאחד נר למאה לא משתריא אלא היכא שהוא ניכר שהוא עושה לצרכו דתו לא גזרינן אפילו במכירו שמא ירבה בשבילו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק שבעה עשר: כל הכלים
לא היה הדבר מתברר לצורך מי נעשה אסור והוא שאמרו שמואל איקלע לבי תורן והוא שם מקום אתא ההוא גוי אדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרא וקרי אמר אדעתא דנפשיה אדליק ואהדרינהו לאפיה לגבי שרגא נתברר לו שלצורך שניהם הדליק אף זה אסור וכן אמרו בירושלמי לצרכו ולצרך ישראל מהו נשמעיניה מן הדא שמואל איתקבל גבי חד פרסאי איטפי בוצינא אזל פרסאה אדלקה הפך שמואל אפוי עד דחמתיה מתעסק באונותיו וידע דלאו בגיניה אדלקה וא״ר יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור ומה שאמרו שם בירושלמי אמר ר׳ שמואל שניא היא שאין מטריחין את האדם לצאת מביתו ופירשו שהוא חוזר למה שאמר לצרכו ולצורך ישראל אסור כלומר בכל מקום והשיבו שכל לעצמו ולישראל בביתו של ישראל מותר שאין מטריחין אותו לצאת אבל זה שהפך שמואל את פניו מפני שלא היה בביתו הרי מ״מ חזרו והשיבו אם אין מטריחין את האדם לצאת מביתו למה הפך את אפוי כלומר שאף בביתו של זה יש לך לומר שלא להטריחו אלא ודאי כל לצורכו ולצורך ישראל אסור לאותו ישראל אלא שלישראל אחר מותר אפי׳ עשאה כלה בשביל ישראל כמו שביארנו וכן למדנו מן הירושלמי שאפי׳ ישראל יושב ובא הנכרי ומדליק בסמוך לו כל שהוא עושה בשבילו צריך להרחיק משם וכן למדת ממה שכתבנו שעבד ושפחה המדליק או מביא מים אע״פ שהוא עצמו נהנה מהם הואיל ואף בשבילם הוא עושה אסור לכלם וכל שכן בעל הבית שעיקר תשמישם בשבילו הוא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אהדרינהו כו׳ דמשום נר לא׳ נר כו׳ עכ״ל לעיל גבי מרחץ וגבי מסיבה ברוב ישראל ומחצה על מחצה לא הוצרכו לכך דאפשר דנר לאחד נר למאה לא שייך כלל ברוב ישראל ובמחצה על מחצה אלא הכא דע״כ מדמהדר מעיקרא שמואל אפיה היינו משום דרוב ישראל היה או מחצה על מחצה ושוב כד אייתי שטר וקרי הוה שרי היינו משום דנר לאחד נר למאה ואם כן תקשי ליה מעיקרא נמי מה״ט דנר לאחד נר למאה לא הוה ליה למהדר אפיה ואהא תרצו דמשום נר לאחד כו׳ אלא היכא שניכר כו׳ כי הכא דאייתי שטרא וקרי ביה ומיהו בנכרי וישראל לחוד לא אצטריך לן היכרא דודאי עיקר אדעתיה דידיה עבד כו׳ כפרש״י ודו״ק:
סליק פרק כל כתבי
ומסופר: שמואל איקלע לבי [הזדמן לבית] אבין תורן. אתא ההוא גוי אדליק שרגא [בא גוי אחד והדליק נר]. אהדרינהו [החזיר] שמואל לאפיה [את פניו] לצד אחר שלא להנות מנר זה. כיון דחזא דאייתי [שראה שמואל שהביא] הגוי שטר וקא קרי [וקרא בו] אמר: אדעתא דנפשיה [על דעת ולצורך עצמו] הוא דאדליק [שהדליק]. אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא [והחזיר הוא פניו אצל, לעבר, הנר].
The Gemara relates that Shmuel happened to come to the house of Avin Toran. A certain gentile came and kindled a lamp. Shmuel turned his face back away from the lamp in order to avoid benefitting from the light. When Shmuel saw that the gentile brought a document and was reading it, he said: He kindled it with his own benefit in mind. He turned his face back toward the lamp.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק יז – כל הכלים
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: בכׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ (בַּשַּׁבָּת) שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.

Chapter 17
MISHNA: All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהם – כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתות שיש להם בצדן עמהן ניטלין עמהן.
ואע״פ שנתפרקו – הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי אבל אלו הן כלי אגב אביהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ א. כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן וכו׳. כלומר כל הכלים שיש להם דלתות, כמו שידה תיבה ומגדל הניטלין בשבת, הראויים להינטל בשבת, שאין כובדן קובעתן, וניטלין הן בעוד שדלתותיהן עמהן.
אעפ״י שנתפרקו. בחול מערב שבת, נמי ניטלין הן אותן הדלתות בפני עצמן, כי שמא תאמר אמאי ניטלין, הלא כשנכנס שבת לא היו דבקין עמהן, ולא היה בהן תורת כלי לאלו הדלתות, אפי׳ הכי שרו להיטלטל בפני עצמן, שהרי יכולין לעשות מעין מלאכתן [ה]⁠ראשונה, לכסות בהן השידה והתיבה, ואפי׳ לא יהיו ראויין למלאכה אחרת, קא חשיב להו כלי. וכל שכן אם נתפרקו בשבת, שהרי היו ראויין להיטלטל אגב אביהם כשנכנס השבת. (דשבר) [ושבר] כלי נמי לא הוו, שהרי (היו) ראויין (להיטלטל) הם לאותה מלאכה שהותקנו מתחלה, או [ל]⁠מלאכה אחרת, ולא מיקרי שבר כלי כל זמן שראוי לכלי קצת.
ואין דומין לדלתות הבית. כלומר כשנתפרקו אמאי מותרין לטלטל, הלא דלתות הבית שנתפרקו בין מערב [שבת בין בשבת] אפי׳ הכי [אין] ניטלין, כדקתני כל הכלים הניטלין בשבת וכו׳, דוקא כלים, אבל דלתות הבית אינו מן המוכן להיטלטל, שהרי לאו לטלטול עביד⁠[י], דהא מחוברין לקרקע הם, ואע״פ שנתפרקו (ושם) הרי הם עתידים להחזירם שם, מה שאין כן בדלתות הכלים שהרי לטלטל נעשו מתחלה.
אף על פי שנתפרקו בשבת – פירוש: אף על גב דבכלים הנשברים אמרינן לקמן דבענן שיהיו השברים עושין מעין מלאכה הכא בדלתות אף על גב דלא חזו למלאכה שרו מפני שהוא יכול להחזירם שם. אבל השברים אינו יכול להחזירם ולהדביקם. ואם היה צריך מעשה אומן להחזירם היו אסורין עד שיהיו ראויים למלאכה.
אינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן – פירוש: ואף על פי שראויים למלאכה הן אסורין דהוו ליה נולד.
המבשל בשבת בשוגג כבר ביארנו במסכת חולין שאסורה ליומה בין לו בין לאחרים ומ״מ יש פוסקים שמותרת ביומה כר׳ מאיר ושואלים בכאן היאך החמירו במלאכה הנעשית ע״י גוי בשבת מעצמו יותר מישראל עצמו שבשל בשבת בשוגג ותירצו שישראל בדבר חמור אין לו לגזור שוגג אטו מזיד ואפי׳ אתה מתירו שוגג ידוע הוא שאסור אבל מלאכה הנעשית ע״י גוי קלה היא בעיניו וצריך להחמיר בהם ואע״פ שאף באמירתו אין כאן אלא שבות ונמצא שלא באמירתו גזירה לגזירה כלה חדא גזירה היא:
כל מה שהתרנו במלאכה שעשאה הגוי לצורך עצמו פירושה במקום שאין שם מוקצה שהרי לקט עשבים אין מוקצה לבהמה וכן כבש לירד אפי׳ קצץ העצים היום אין טלטול בירידה ואינו אלא משתמש בעלמא וכיושב על האבן אבל לטלטל את הכבש אסור הואיל ונתלשו בשבת וא״כ כל שאפאו או בשלו גוי לעצמו בשבת ואין בו משום בשולי גוים מותר לישראל לאכל ממנו בשבת עצמו ובלבד שיהא ראוי לכוס הא לא היה ראוי לכוס יש בו משום מוקצה:
הרבה דברים ראוים להתגלגל בכאן מענין שכירות מרחצו או שדהו לגוי וסחורה או שתוף שבין ישראל לגוי היאך עושין בשכר שבת והיוצא בדברים אלו וכבר ביארנו הכל בארוכה במסכת עבדה זרה בסוף פרק ראשון:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שבעה עשר בעזר הצור:
כל הכלים וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על זאת המסכתא בכללה שרוב עניניה באים בביאור עניני ההוצאה ושכל מה שאמרוהו באיסור טלטול הוא ממין ההוצאה וכמו שאמרו במסכת יום טוב ובפרק זה אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא ובא בפרק זה לבאר עניני הטלטול וצריך שתדע דרך כלל שכל כלי שמלאכתו להיתר כגון קערה לאכל בה וסכין לחתוך בו וכיוצא באלו הן של עץ הן של אבן הן של מתכת הן של חרש מותר לטלטלו בשבת אפי׳ בשביל עצמו של כלי מחמה לצל שלא ישבר או מן הגשמים כדי שלא יפסד או שלא יגנב וכיוצא בזה וכל שכן לצורך גופו או לצורך מקומו וכל כלי שמלאכתו לאיסור כגון מכתשת ורחיים וכיוצא בהן הן של עץ של אבן הן של מתכת הן של חרש מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו אבל לא לצורך עצמו וענין לצורך גופו כגון מכתשת לשבר עליה אגוזים או לעלות עליה למטה וענין לצורך מקומו הוא לישב במקום שאותו הכלי לשם ובזו כל שטלטלו ממקומו מוליכו למקום שרוצה להניחו ואין אומרין שלא לטלטלה אלא בכדי שישאר המקום פנוי שהרי בפרק כירה פירשו חבית שנשברה בראש גגו מביא כלי תחתיה וכן נותנין כלי תחת הדלף בצריך למקומן אלמא כל שצריך למקומו מוליכו באיזה מקום שירצה וכל שאינו כלי כלל כגון אבנים ומעות וקנים אסור לטלטלם וכן כל שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס והוא כלי שמקפיד עליו שמא יפחת כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר וכן כלי המוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו באותה שבת אע״פ שכבה ושולחן שהיו עליו מעות אע״פ שנפלו אבל כלי המוקצה מחמת מיאוס כגון נר ישן מותר לטלטלו לאיזה צורך וכן שברי כלים הן שנשבר הכלי בשבת הן שנשבר קודם השבת כל שהשבר נעשה מעין מלאכה אע״פ שאין עושה מעין מלאכתם ראשונה מותר לטלטלם וכן יש דברים שנאסרו בטלטול מחמת איזו גזירה ובא זה הפרק בביאור קצת אלו הענינים אלא שיש מהם דברים מבוארים בפרקים הבאים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשברי כלים השני בכלי שמלאכתו לאיסור השלישי במה שאינו כלי הרביעי בכלי המוקצה מחמת חסרון כיס החמשי בקצת דברים האסורים בטלטול שהותר טלטולם מחמת חבורם בכלי ולבאר בקצת דברים אם נאסר טלטולם מחמת איזו גזרה אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן ואע״פ שנתפרקו בשבת ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינם מן המוכן אמר הר״ם פי׳ אמרו אע״פ שנתפרקו בשבת שיעורו ואע״פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ואינן דומין לדלתות הבית שאם נעקרו שאינן מטלטלין ואפי׳ נעקרו בשבת לפי שלא חשב לטלטלן ולהניען ולא נעשו לזה וזהו ענין אמרם לפי שאינם מן המוכן:
אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר כל הכלים ניטלים בשבת ודלתותיהן עמהן כלומר כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן ואמר אח״כ אע״פ שנתפרקו אין דומין לדלתות הבית לפי שאינם מן המוכן כלומר אע״פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים ניטלין הם ואינם דומים לדלתות הבית לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאין תורת כלי עליהם שחבורם לקרקע מפקיעם מתורת כלי אבל אלו הם כלי על גב אביהם ומתורת שבר כלי אי אתה אוסר שהרי ראויים הם אף למלאכתם ראשונה לכסות בה את השדה או את התיבה והמגדל ומה שאמרו אע״פ שנתפרקו בגמ׳ היו סבורים לפרש אע״פ שנתפרקו בשבת ושאלו עליה בגמ׳ והלא בנתפרקו בשבת ראוי להתיר יותר מבנתפרקו בחול שהרי כשנתפרקו בשבת היו ראויות לטלטל אגב אביהם בין השמשות ואע״פ שאמרו למטה מחלקת שנשברו בשבת אבל נשברו מערב שבת דברי הכל מותר הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום אלמא בנשברו מערב שבת התירן פשוט יותר זו אינה אלא בנשברו שאין לומר בהן מוכנים אגב אביהן שהרי הכלי גופו נשבר אבל משנתנו בנתפרקו שלא נשבר הכלי אלא שהדלת נתפרק ובזו ראוי לומר הואיל ומוכן אגב הכלי והיה ראוי לשאול אדרבה וכו׳ ותרצה אע״פ שנתפרקו בחול ומעתה בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו בחול מותר לטלטל אף הדלתות וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
דלת של שידה תיבה ומגדל הואיל ורפויי׳ הם נוטלים אותן בשבת מציריהם ואין בהם משום סתירה שאין בנין וסתירה בכלים הואיל ונכנסין בחליותיהן ברפיון ומ״מ חזרתם אסורה אף ברפויים ואע״פ שאין בנין מ״מ גזירה שמא יתקע שם יתד או מסמר להדקן והוא ענין הכאה בפטיש אבל דלתות של לול של תרנגולים הואיל ומחוברים הם בקרקע יש בנין וסתירה בקרקע אף ברפויים ואסור כדלתות הבית שדלתות הבית אע״פ שכלים הם אין תורת כלי עליהם שחבורם לקרקע מפקיעם מתורת כלי ולפיכך אם נתפרקו אפי׳ בשבת אין מטלטלין אותם:
גדולי המחברים כתבו שהתוקע איסורו משום בונה ויש לתמוה א״כ בדלתות הכלים היאך גוזרים שמא יתקע והרי אין בנין בכלים ועוד בתשמיש המחובר שהלכה יש בנין מה טעם לאסור משום שמא יתקע תיפוק לי שהחזרה גופה בנין כמו התקיעה ואיפשר שאף הם לא נגעו בתקיעה משום בונה אלא במחובר לקרקע כלומר שמא יתקע והוה ליה בונה שיש בנין וסתירה בקרקע הא אם לא תקע אינו בנין מפני שהוא עראי ולכשיתקע יתחייב משום בונה ולא משום מכה בפטיש:
במסכת עירובין אמרו ציר דלת של שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין במדינה דוחקין אבל לא מחזירין גזירה שמא יתקע שאם תקע חייב חטאת והעליון כאן וכאן לא יחזיר של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת ומאחר שהתירו חזרתן במקדש אין בנין בכלים ועל כרחך אתה מפרשה כשאין רפויים מכל וכל שיש בה בנין של שבות ואין שבות במקדש אבל במדינה אין מחזירין אלא שדוחקין בה מעט ביד אחר חזרתן ועליון אי אפשר להחזיר בלא תקיעת יתד או מסמר ולפיכך אף במקדש אסור או שמא דיו בהחזרת התחתון ושבות צריכה התירו שאין צריכה לא התירו:
כבר ביארנו שאע״פ שאין בנין בכלים עשיית דבר מתחלתו מ״מ אסור ומעתה כל שאין הדיוט יכול להחזירו עשיית כלי מתחלתו הוא אף בנתפרק וכן התבאר שבאדם יש בו תורת בנין שהגודלת שערה חייבת משום בונה וכן במפיס מורסא לעשות לה פה ורמז לדבר ויבן י״י את הצלע אבל אוכלין שאסרנו במגבן משום בונה אתה צריך לפרשו מתורת עשיית דבר מתחלתו וכבר כתבנו מענינים אלו במסכת יום טוב בענין ואין זוקפי׳ את המנורה ביום טוב וכן בפרק כירה ובפרק בונה:
דלתות החלונות יראה שהם כדלתות הבית שהרי מחוברות לקרקע הם כדלתות הבית והוא שידות הדלת נכנסות בנקב המשקוף העליון והתחתון שהם מחוברים לקרקע ויש בנין וסתירה בקרקע ואף הדלתות שאין להם ציר מתוך עצמן אלא רצועה של ברזל תחובה בהם ונקובה בראשה ליכנס דרך בה ציר של ברזל הואיל ואף ציר זה תחוב בכותל מחובר לקרקע הוא ואסור אף ברפויים ויש מקילין שלא לדון את זו כמחובר לקרקע ומ״מ אף לדעת זה בדלתות הבית הגדולות העשויות בדרך זה אסור שכבדן קובעתן:
המשנה השניה נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים קרדום לחתוך בו את הדבילה מגרה לגרר בה את הגבינה מגריפה לגרוף בה את הגרוגרת ואת הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן ואת הכוש ואת הכרכר לתחוב בו מחט של יד ליטול בו הקוץ ושל שקאין לפתוח בה את הדלת אמר הר״ם פי׳ קורנס הפטיש וקרדום הגרזן ומגרה המשור שמנסרין בו הנגרים את העץ מגרפה מגרפות יעים רחת לוח יזרו בה החטה וצורתה ידועה מזלג עץ ארוך וראשו האחד מתחלק לשלשה עצים כצורת אצבעות היד יבררו בו התבן מן הזרעים כוש עץ ארוך דק שבו טוות הנשים והוא הפלך כרכר הוא הכישור שנותנות בפלך בעת הטויה מחט של יד מחט התפירה ומאמרם ליטול בה את הקוץ יש ראיה שמוציא מה שנכנס בבשר האדם מן הקוצים ומן הברקנים בשבת וכמו כן מותר לסחוט החבורה כדי שתצא הליחה ממנה אבל לא להרחיב הפה ומחט של שקאין היא המחט הגדולה שתופרין בה יריעות השער והם הנקראים שקים:
אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני בכלי שמלאכתו לאיסור ואמר על זה נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים ר״ל אפי׳ קורנס שאינו עשוי לכך אלא של נפחים שמלאכתו לאיסור שמאחר שהוא צריך לגוף הכלי מותר לטלטלו וכן פרשוהו בגמ׳ אף בקרנס של זהבים שאע״פ שקפיד עליו מצד שהוא צריך להיות חלק לרדד את הטסין הואיל ומתקנו על ידי הכאה שמכהו על הסדן אינו מקצהו לגמרי אבל של בשמים אסור שקפיד הוא עליו שלא לימאס ומיחד הוא לו מקום ואסור לטלטלן אף לצורך גופן כגון לפצוע בו את האגוזים על הדרך שביארנו וכן נוטל קרדום אע״פ שמלאכתו לאיסור ביקוע עצים כדי לחתוך בו דבילה של תאנים שהיא עבה וגדולה ואין אדם יכול לחתכה בסכין מגירה לגרור בה גבינה ישנה יבשה שאם יבא לחתכה בסכין תפרר:
מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות מן החבית רחת ומזלג ליתן עליהן מזונות לקטן כגון מי שלא נטל ידיו או שידיו טמאות ובתרומה ונוטל האוכלין ברחת ומזלג ומניחן לפני הקטן כוש וכרכר שניהם עץ חד וראוי לתחוב באוכלים כגון תותים וכן לפגה שטמנה בתבן וחררה על גבי גחלים שתוחב בהן הכוש או הכרכר וגחלים נופלים מאליהם וכן מחט של יד העשויה לתפירה מטלטלין אותה ליטול בה את הקוץ שנתחב בבשרו ושל סקאין ר״ל מחט גדולה וגסה העשויה לתפירת שקים ואינה ראויה ליטול בה את הקוץ ומטלטלים אותה לפתוח בה את הדלת שאם אבד מפתחו מכניס את המחט במקום המפתח ודוחה העשת הנכנס בחור המנעול ומסירו משם וכן הדין במכתשת לישב עליו או לעלות עליו למטה וכן כל כיוצא בזה:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק יז

(4) א משנה כל הכלים ניטלין בשבת, ודלתותיהן של אותם כלים עמהן, אף על פי שנתפרקו בשבת. שאינן דומין דלתות הכלים לדלתות הבית שאסור להשתמש בהן בשבת אם נתפרקו מן הפתח, לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן מבעוד יום. שהדלת עצמה כשהיא מפורקת אינה ברת שימוש ולכך אינה נחשבת ככלי, אבל הכלים על כל חלקיהם מוכנים לשימוש, ובכלל זה דלתותיהן.

Chapter 17

(4) MISHNA: All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גנוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין קַרְדּוֹם לַחְתּוֹךְ בּוֹ אֶת הַדְּבֵילָה מְגֵירָה לָגוֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה מַגְרֵיפָה לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת.

Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it. Likewise, one may move an axe, a tool generally used to chop wood, to cut a cake of figs with it. So too, one may move a saw to cut cheese with it. Similarly, one may move a spade to scoop dried figs with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבעל המאורספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גר
גרא(שבת קכ״ב:) מגירה לגור בה את הגבינה (שבת סא:) היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגור ויגנוז (חולין קכג) מתיב רבי ירמיה מהא דתנן בתנור (פרק ח׳ בכלים) תנור שניטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלש וגורר את הטפלה וכו׳ (פרק ט״ו באהלות) אין טמא אלא עד ארבע טפחים ובזמן שהוא עתיד לגור. (בכורות מד) והא אנן תנן (בפרק שני בפרה) פרה שקרניה וטלפיה טהורים יגור פי׳ ינסר כמו מגוררות במגרה. (בבא קמא קיט) היוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני והנגרר במגר׳ הרי זה שלו:
ערך גרגרת
גרגרתב(בפ״קמא דמעשרות) וגרוגרות משידוש. (ובראש תוספתא דמעשרות) התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדוששן. (שבת קכב:) מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות פירוש גרוגרות תאנים יבשות מפורדות. דבילה מחברת תאנים קרויין בין רטובים בין יבשין:
ערך קרנס
קרנסג(שבת קב:) אף המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה (שבת קכב:) קורנס לפצוע בו אגוזים דמחייא בקורנסא וטרסיה עיין בערך טרש פי׳ קורנס מקבת קטנה של ברזל פטיש גדול (א״ב פי׳ בל״י קרדום ופטיש תרגום את הולם פעם דמטפח בקורנסא):
א. [קראטצין איבער זעגען.]
ב. [טריקענע פייגען אונד אליווען.]
ג. [האממער.]
קורנס – מרטי״ל.
דבילה – מאחר שעשאה עיגול עבה היא מאד וקשה כגבינה וצריך קורדום לחותכה.
ומגירה – כעין סכין ויש בו פגימות הרבה.
לגור בה את הגבינה – לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב.
מגריפה – וודי״ל.
לגרוף בה את הגרוגרות – מן החביות.
אנוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. ואוקמה רבהב בקורנס של נפחים שמלאכתו בחול לדבר שאסור בשבת. שמע מינה דכל דבר שמלאכתו לאיסור, כגון מלאכת קורנס שהוא אסור בשבת, אם הוצרך לדבר המותר בשבת כגון פיצוע אגוזים וכיוצא בהן שהן הכנת מאכל ואינה מלאכה, מותר. גולאו דוקא דנפחים, אלא הוא הדין לכל הקורנסין, לבד מקורנס דבשמים דמקפד קפדי עליה ומקצי ליה מכל מלאכה.
א. כל הדיבור בעקבות ר״ח.
ב. בכתה״י רבא [אבל בר״ח רבה] ועי׳ דק״ס.
ג. קכג ע״א.
כל הכלים
{שמעתא דנטילת כלים}
מתני׳: נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים וכו׳. א״ר יהודה: קורנס של נפחים1 שנינו – נמצאו ג׳ מחלוקות בפי׳ משנתינו. רב יהודה. ורבה, דהוא רבה בר נחמני, דהוא בר פלוגתיה דרב יהודה בפי׳ דמתניתין דנוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים. ואף אביי נמי קאי בשיטתיה דרבה, משום דרביה הוא. ואע״ג דאותביה אביי לרבה מדוכה, לבתר דשמעה מיניה סברה. והיינו דמפרש לה אביי לברייתא דהתירו וחזרו והתירו. ורבא, דהוא רבא בריה דרב יוסף בר חמא, פליג עלייהו דרב יהודה ורבה. וכרבא קיי״ל, דהוא בתרא.
וזהו סדר ג׳ מחלוקות הללו בפירוש המשנה:
רב יהודה, דאמר, קורנס של אגוזים2 שנינו, סבירא ליה דבר שמלאכתו להיתר מותר לצורך גופו ולצורך מקומו, אבל לא מחמה לצל. ודבר שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל כל עיקר, אפי׳ לצורך גופו, ואין צריך לומר, לצורך מקומו, ואין צריך לומר, מחמה לצל.
והא דתנן (בבלי שבת קכ״ד.), כל הכלים הניטלין3 לצורך וכו׳, הכי מפרש לה רב יהודה: לצורך, דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו. שלא לצורך, דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו. אבל דבר שמלאכתו לאיסור, כלל כלל לא. ואתא ר׳ נחמיה למימר: דבר שמלאכתו להיתר עצמו אינו ניטל אלא לצורך גופו, אבל לצורך מקומו לא. והיינו דתניא (בבלי שבת קמ״ו.): ר׳ נחמיה אומר, אפי׳ טלית ואפי׳ תרוד אינן ניטלין אלא לצורך תשמישן. כלומר, אבל לצורך מקומן לא. והא דתנן (בבלי שבת קכ״ג:) ר׳ יוסי אומר, כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה – וכן, הא דתניא (בבלי שבת קכ״ג:), התירו וחזרו והתירו, דאזלא אליבא דר׳ יוסי, דאלמא, אפי׳ כלים שמלאכתן לאיסור מותרים לטלטל, חוץ מאלו שהן מוקצה מחמת חסרון כיס משום דמיפגמי ומקלקלי, לדעתיה דרב יהודה פליגי רבנן עליה דר׳ יוסי בשאר כלים ולדעתיה דרבה ורבא לא פליגי רבנן עליה. והא דתניא: התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו, הכי מפרש לה רב יהודה כדמפרש לה אביי, משום דסתמא כר׳ יוסי, כדקא תני סופא, עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה, דאלמא שאר כלים שמלאכתן לאיסור מותרין לטלטל לצורך גופן.
ופירושה דרבה ורבא למתני׳, דתנן: כל הכלים הניטלים לצורך, מפורש בגמ׳, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. לרבה, שני ליה בין צורך גופו לצורך מקומו וכשני צרכים חלוקים זה מזה היה עושה אותן. ולרבא, לא שני ליה בין צורך גופו לצורך מקומו וכצורך אחד היה עושה את שניהם.
ובין לרבה בין לרבא אית להו היתר בדבר שמלאכתו לאיסור, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, משום דסבירא להו מתני׳ כולה ר׳ יוסי היא ולא פליג עליה אלא ר׳ נחמיה, אבל רבנן מודו ליה לר״י.
ובין לרבה בין לרבא אליבא דר׳ נחמיה אין בין דבר שמלאכתו להיתר לדבר שמלאכתו לאיסור כלום. לרבה4 אליבא דר׳ נחמיה שניהם מותרין לצורך גופן ואסורין לצורך מקומן, וכ״ש מחמה לצל. ולרבא אליבא דר׳ נחמיה שניהם מותרין, בין לצורך גופן בין לצורך מקומן, ואסורין מחמה לצל. והא דתניא ר׳ נחמיה אומר, אפי׳ טלית אפי׳ תרוד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן לרבה למעוטי לצורך מקומן ולרבא למעוטי מחמה לצל. וה״ה בכל תשמיש שאין אדם מצוי לעשותו אלא לפרקים רחוקים, כגון סכינא למפסק ביה מיתנא, בפרק בכל מערבין (בבלי עירובין ל״ה.), וכגון שופר לגמע בו מים לתינוק (בבלי שבת ל״ה:), וכגון הסקת כלים (בבלי שבת קכ״ד:). כולהו כמחמה לצל דמו ואסירי, ואפי׳ לרבא אליבא דרבי נחמיה.
ופירושא דרבה ורבא בברייתא דקתני, התירו וחזרו והתירו, מפורש בגמרא בפלוגתא דאביי ורבא. וכבר פרישנא דאביי כרבה, דהוא רביה, ס״ל. ולבתר דשמעה מיניה לפלוגתיה דפליג בהדי רב יהודה בפירושה דמתני׳, סברה.
וכדאותביה אביי לרבה, דהוא רביה, ממדוכה, אוקמה כר׳ נחמיה. וכדאותביה לרבה, דהוא חבריה, אוקמה במחמה לצל.
ולרבה לא מתוקמא במחמה לצל. דא״כ, מאי איריא מדוכה, שמלאכתו לאיסור, אפילו דבר שמלאכתו להיתר היה אסור לטלטל מחמה לצל אליבא דרבה. ואדרבה, הא הוה עדיפא ליה לתנא לאשמועינן אליבא דרבה ואליבא דאביי, דקאי בשיטתיה, כהנהו בי סדיאתא דקיימאן בשימשא בי רב מרי בר רחל (בבלי שבת קכ״ד:). ולפום הכי איצטריך רבה לאוקמוה לההיא דמדוכה כרבי נחמיה. כי תשמיש הגוף במדוכה בדבר המותר בשבת לעשותו דבר רחוק הוא, כמו שופר לגמע בו מים לתינוק. ואעפ״כ, בעוד שהשום בה מטלטלין אותה, מידי דהוה אקדרה של בשר מעל גבי כירה, שנוטלין ומחזירין בשבת. ואפילו ר׳ נחמיה מודה בה, כדתנינן לה בפ׳ כירה (בבלי שבת ל״ו:), ולא פליג עליה ר׳ נחמיה.
ולרבא לא מתוקמא ההיא דמדוכה כרבי נחמיה. דאי רבי נחמיה, הא קא שרי לצורך מקומו ואפי׳ בדבר שמלאכתו לאיסור. וכדפר׳ לרבא אליבא דר׳ נחמיה, שאין בין דבר שמלאכתו להיתר לדבר שמלאכתו לאיסור כלום, ששניהם מותרין בין לצורך גופן בין לצורך מקומן ואסורין מחמה לצל. וא״כ, היכי קתני, ואם לאו אין מטלטלין אותה.
ורבה ורבא פליגי במדוכה אליבא דר׳ נחמיה כי היכי דפליגי בעלי אליבא דדברי הכל. דרבה חשיב להו5 כסיכי זיארי6 ומזורי (בבלי שבת קכ״ג.), ורבא לא חשיב להו הכי ומוקים לה מחמה לצל. והם הכי*{_} פליגי במדוכה אליבא דר׳ נחמיה. לרבה הרי7 היא כשופר וחצוצרות שאין צורך גופן בשבת מצוי, לפיכך אינה מטלטלת בלא שום. ולרבא צורך גופה מצוי ואינה אסורה אלא מחמה לצל. ולפום הכי אצטריך רבא8 לאוקמה במחמה לצל. כלומר, הא קמ״ל, כל היכא דבעי לטלטולה מחמה לצל לא הותר לו אלא ע״י שום שבתוכה. שאע״פ שעיקר כוונתו לטלטלה מחמה לצל, מתוך שהותר לו לטלטלה ע״י השום, כטלטול קדרה של בשר, הותר לו לטלטלה אף מחמה לצל. כההיא דאמר רב (בבלי שבת קכ״ד:), אייתו ליה שיחתא9 לכהנא, ואוקימנא מחמה לצל. שאע״פ שעיקר כוונתו לטלטולה לא היה אלא מחמה לצל, הערים וטלטלה כמטלטלה10 לצורך גופה לשום11 שישב עליה רב כהנא. אף במדוכה ע״י שום מותר לעשות בהערמה ואין מותר לו לטלטלה בהדיא מחמה לצל, שדבר שמלאכתו לאיסור מחמה לצל אפי׳ רבנן מודו דאסור.
ובר פלוגתיה דר׳ אלעזר בקנים ומקלות וקלוסטרא12 ומדוכה (בבלי שבת קכ״ג:) הוא רבה בר נחמני. והיינו דמוקים לה לברייתא דמדוכה כר׳ נחמיה. דלרבא, הא אמרינן דלא מתוקמא ליה כר׳ נחמיה. ועוד, דהא מסקנא דשמעתא (בבלי שבת קכ״ד:) דרב כרבא ס״ל וכן אמר ר׳ אלעזר. אלמא, לא פליגי ר׳ אלעזר ורבא בהא מילתא וחד סברא אית להו בטלטול כלים.
וקשיא לן. כיון דקסבר רב יהודה, דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור, על מה אמר רב יהודה בפ׳ כירה (בבלי שבת מ״ו.): שרגא דמשחא שרי לטלטולה. ועל מה תניא (בבלי שבת מ״ד.): ר׳ מאיר אומר, כל הנרות מטלטלין. דהא נר דבר שמלאכתו לאיסור הוא.
וי״ל, כיון דשמעינן ליה לר׳ יוסי בפי׳ דשרי דבר שמלאכתו לאיסור, כדתנן ר׳ יוסי אומר, כל הכלים ניטלים בשבת חוץ מן המסר הגדול דלמא ס״ל לרב יהודה הלכה כר׳ יוסי, ואע״ג דפליגי רבנן עליה, ורבי מאיר נמי, דאמר, כל הנרות מטלטלין, בשיטת ר׳ יוסי אמרה. ולא פליג רב יהודה עליה דרבה אלא בפירושה דמתניתין בלחוד. דרב יהודה סבר, פליג תנא קמא עליה דר׳ יוסי, ורבה סבר, לא פליג תנא קמא עליה דר׳ יוסי.
והא דתניא (בבלי שבת קכ״ג:) בראשונה היו אומרים, ג׳ כלים ניטלין בשבת, מקצוע של דבלה וזומלסטרון13 וסכין קטנה לא הוצרכו לומר אלא כלים שפעמים מצויין במלאכת איסור. אבל כלים המיוחדים למלאכת היתר, כגון שולחן וכוס וקערה, לא הצורכו לומר, שלא עלתה על דעת אדם מעולם שיהו אסורים.
תוספתא (תוספתא שבת י״ד:ט״ז): מדוכה. אם יש בה שום, מטלטלין אותה. ואם לאו, אין מטלטלין אותה. רשב״ג אומר: אם היתה מדוכה קטנה ניתנת על גבי שולחן, הרי היא כקערה ומטלטלין אותה בשבת.
והוי זהיר בדברים הללו שכתבנו, כי הרבה חכמים נשתבשו בהם.
וה״ר שלמה ז״ל כתב דלא שרי ר׳ נחמיה אפילו בדבר שמלאכתו להיתר אלא לצורך גופו, ודוקא לתשמיש המיוחד לו. ובפרק חבית שנשברה (בבלי שבת קמ״ו.) כ׳ ששובר אדם את החבית ומטלטל את הסייף לכך בדרוסות, שהגרוגרות דרוסות בעיגול, וחותכן ממש בקרדום או בסייף. אלו דברי הרב ז״ל.
ואנו תמהין בהם. דהא אוקימנא לההיא בדוכתא כדר׳ נחמיה, ואין הקרדום והסייף מיוחדים בתשמישן לחתוך גרוגרות ולשבור חביות. וכללו של דבר, אין דברי ה״ר שלמה בענינים הללו מתיישבים על דעתנו, ונראים הם בעינינו כסותרים זה את זה.
1. צ״ל: אגוזים
2. בכתי״ס: נפחים
3. גירסתנו: ניטלין. וכן נראה
4. כך הגירסא בכת״י וכן נראה נכון. בדפ״ר: לפיכך
5. ר״ל: לעלי
6. נראה דצ״ל: והם הכי נמי. והב״ח כתב דצ״ל: וה״ה
7. כך הגירסא בכת״י וכן נראה נכון. בדפ״ר: ואפילו
8. בדפ״ר: רבה
9. גרסתנו: שותא
10. נוסף ע״פ כת״י
11. הגהת הב״ח: צ״ל: כדי. אך נראה דאין זה מוכרח
12. גרסתנו: גלוסטרא
13. גרסתנו: וזוהמא ליסטרן
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב. נוטל אדם קורנס לפצוע בו וכו׳. קורנס של נפחים שמלאכתו לאיסור הוא, ואפי׳ הכי לצורך גופו מותר, דזהו לפצוע בו את האגוזים. ודוקא של נפחים שאינו קפיד אם יפגם, אבל [של] זה⁠[ו]⁠בים או של בשמים שמקפידים בפגימתו אסור, לפי שהקצם מערב שבת ממלאכה זו, שהפסידו מרובה וההנאה מועטת.
קרדום. שמלאכתו לאיסור בקיעת עצים.
לחתוך בו את הדבילה. דבילה של תאינים שהיא עבה וגדולה, ואין אדם יכול לחתכה בסכין.
מגירה. שמלאכתו לגרר את הקורות.
מגריפה. העשוייה לגרוף בה את התנור ואת הכירה מן האפר. וכן (הוא) לגרוף בה את הגרוגרת הדבוקות לחבית או לקרקע הנאספות שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן נוטל אדם קורנס המשמש למלאכה שאסור לעשותה בשבת, כדי לפצע (לפצח) בו את האגוזין. וכן נוטל קרדום, שהוא כלי המשמש לחטיבת עצים, כדי לחתוך בו את הדבילה (גוש גדול של תאנים מיובשות מחוברות יחד). וכן מגירה (משור), כדי לגור (לחתוך) בה את הגבינה. וכן מגריפה, כדי לגרוף בה את הגרוגרות.
Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it. Likewise, one may move an axe, a tool generally used to chop wood, to cut a cake of figs with it. So too, one may move a saw to cut cheese with it. Similarly, one may move a spade to scoop dried figs with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבעל המאורספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לְקָטָן אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכֵּר לִתְחוֹב בּוֹ דמַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ וְשֶׁל סַקָּאִים לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת.:

One may also move a winnowing shovel and a pitchfork, both of which are designated for use with crops in a barn, to place food on it for a child. One is likewise permitted to take a reed or a shuttle from a spindle, ordinarily used for weaving, in order to insert it into food like a fork. One is permitted to move an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it, and one may move a sack maker’s needle to open the door with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לגז
לגזא(שבת קכב:) את הרחת ואת המלגז פי׳ כמו מזלג שלש השינים והוא עתר להפוך בו קש בגורן עיין ערך מלגז:
ערך מלגז
מלגזב(שבת קכב:) את הרחת ואת המלגז (ובסיפרא בפרק חטאת חלב של יחיד) שנים אוחזין במלגז ולוגזין פירוש כלי עשוי כשיני מסרק לטלטל תבן (א״ב עיין ערך לגז פירוש מזלג בחלוף אותיות על דרך כבש כשב שמלה שלמה):
ערך רחת
רחתג(שבת קכב:) את הרחת ואת המזלג (כלים פט״ו) רחת של גרוסות טמאה כדכתיב אשר זורה ברחת ויש לו שם אחר בת״ת:
א. [גאבל.]
ב. [גאבעל.]
ג. [ווארף שויפעל.]
רחת – פאל״א.
מלגז – כמין עתר שקורין פורק״א של ברזל ולו ג׳ שיניים ומהפכין בו קש בגורן.
לתת עליו לקטן – מזונות.
כוש – פלך פושי״ל.
כרכר – ראי״ל.
לתחוב בו – לאכול בו תותים וכל פרי רך.
מחט של יד – מחט קטן שתופר בו בגדים.
ושל סקאים – מחט גדולה שתופרים בה שקים.
לפתוח בו את הדלת – מי שאבד מפתחו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רחת. העשויות לזרות ברוח התבואה אחר שנידושה, לברר את הבר מן התבן, ועל כן נקראת רחת על שם הרוח.
המזלג. כמין יתד שקורין פורקא, ויש להם שלש שינים, ומהפכין הקש בגורן, וראויין הם לתת בהם פת לקטן, כגון אם לא נטל ידיו שחרית, ורוח רעה שורה על אוכלין הנוגע⁠(ין) בהם (הידים) [בידים] קודם נטילה. אי נמי אם ידיו טמאות ואין יכול ליגע את התרומה. אי נמי בחולין וכגון שיש משקה טופח על הרימונים או על האוכלין, ובזה המזלג תוחב אותו באוכלין ונותנין לקטן. וכן ברחת מגביה בה את האוכלין ונותנין לקטן.
הכוש. העשויות לטוות בו.
כרכר. כמוהו. וראוי בשבת לתחוב בו בפגה שהטמינה בתבן, וחררה שהטמינה בגחלים, שאין הגחלים והתבן ראויין לטלטל, ותוחב (בה) כוש או הכרכר בהן, [ו]⁠הגחלים והתבן ראויים (לטלטל) [להשמט] מאיליהן.
מחט של יד. העשויה לתפור בה, וראויה להוציא בה את הקוץ שנכנס בידו וברגלו שהיא דקה.
ושל סקאין. מחט גדולה ושני ראשיה עבים גם מראש חידודה, ואינה ראויה להוציא בה את הקוץ מפני עביה, אבל היא ראויה לפתוח בה את הדלת מי שאבד מפתחו, מכניס המחט הזה במקום המפתח, ומגביה בה חפי הפותחת שנופלין ממעלה למטה ונכנסין בחורי המנעול, שלא יוכלו להשיבו עד שמגביהים אותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן נוטל את הרחת ואת המלגז שהם גדולים מאד ונועדים לטיפול בתבואה שבגורן — כדי לתת עליו לקטן מזונו, כדי לשעשעו על ידי כך. וכן מותר לקחת את הכוש (פלך) ואת הכרכר המשמשים לאריגה, כדי לתחוב בו בתוך מאכלים כעין מזלג. ומותר לקחת מחט של יד (מחט בגדים רגילה), כדי ליטול בו את הקוץ. ומחט של סקאים (תופרי שקים) שהיא גסה יותר, כדי לפתוח בו את הדלת, כאשר אין בידו המפתח הרגיל.
One may also move a winnowing shovel and a pitchfork, both of which are designated for use with crops in a barn, to place food on it for a child. One is likewise permitted to take a reed or a shuttle from a spindle, ordinarily used for weaving, in order to insert it into food like a fork. One is permitted to move an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it, and one may move a sack maker’s needle to open the door with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת וְלָא מִיבַּעְיָא בְּחוֹל.

GEMARA: The mishna states: All vessels may be moved, and even if they were dismantled on Shabbat. Should we learn from here that there is only a question with regard to vessels which were dismantled on Shabbat, and that there is no need to mention vessels detached during the week, as it is certainly permitted to carry them on Shabbat?
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ולא מיבעיא בחול – קא סלקא דעתך ואע״פ שנתפרקו אבשבת דקתני רישא קאי ומשמע אע״פ שנתפרקו היום מותרים ולא מיבעיא אם נתפרקו מאמש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. אע״פ שנתפרקו בשבת ולא מיבעיא בחול. קס״ד אע״פ שנתפרקו אבשבת דתנן ברישא קאי, ומשמע אעפ״י שנתפרקו היום [מותרים] ולא מיבעיא אם (ש)⁠נתפרקו מאמש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שנינו במשנה שכל הכלים ניטלין, ואף על פי שנתפרקו בשבת, והאם נלמד מכך: שנתפרקו בשבת, ולא מיבעיא [נצרכה] לומר אם נתפרקו בחול, שודאי מותרים בטלטל בשבת.
GEMARA: The mishna states: All vessels may be moved, and even if they were dismantled on Shabbat. Should we learn from here that there is only a question with regard to vessels which were dismantled on Shabbat, and that there is no need to mention vessels detached during the week, as it is certainly permitted to carry them on Shabbat?
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַדְּרַבָּה בַּשַּׁבָּת מוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן בַּחוֹל אֵין מוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן.

On the contrary, if they were dismantled on Shabbat it can be said that the parts of the vessel were prepared for use at the onset of Shabbat, due to their being attached to their original vessels from which they were removed. However, if they were detached during the week, at the onset of Shabbat they would not have been prepared for use, due to their being detached from their original vessels from which they were removed.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדרבה – מאי אע״פ שייך למתני הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין לטלטל אגב אביהן.
אדרבה בשבת מוכנין אגב אביהן – אע״ג דלקמן בפירקין (שבת קכד:) אמר איפכא גבי שברי כלי חרס דשרי לטלטל יותר כשנשברו בע״ש משנשברו בשבת לא דמיא דהכא אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכיסוי עם הכלי אבל לקמן לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדרבה. כלומר לא שייך למיתני אע״ג, דיותר איכא למשרי (ו)⁠נתפרקו בשבת, משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין לטלטל אגב אביהם כשנכנס שבת. ומשום שבר כלי ליכא (למימר) [למיסר] להו, דהא תורת כלי עליהן לכסות בהן את השידה ואת התיבה כבתחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם אדרבה (להיפך), אם נתפרקו בשבת אפשר לומר שמוכנין היו אותם חלקי הכלים בכניסת השבת על גבי (משום) אביהן, כלומר, משום הכלי השלם. אבל אם נתפרקו בחול הרי נמצא שכניסת השבת כבר אין הם מוכנין לשימוש על גבי אביהן!
On the contrary, if they were dismantled on Shabbat it can be said that the parts of the vessel were prepared for use at the onset of Shabbat, due to their being attached to their original vessels from which they were removed. However, if they were detached during the week, at the onset of Shabbat they would not have been prepared for use, due to their being detached from their original vessels from which they were removed.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּחוֹל נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת.

Abaye said that this is what the mishna is saying: All vessels may be moved on Shabbat along with their doors. And even if they came apart during the week, they may be moved on Shabbat.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי קאמר כו׳ – ואע״פ לא ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת קאי ולא מיבעיא כשהן מחוברין.
כל הכלים הניטלין בשבת דלתותיהן עמהם גרסינן ול״ג כל הכלים ניטלין דטובא איכא דאין ניטלין כגון מסר הגדול ויתד של מחרישה דאפילו ר״ש מודה כדאיתא בשילהי מכילתין (דף קנז.) וכגון תלתא בת תרי כורי דאסר רבה בשילהי במה מדליקין (דף לה.) וכן חצוצרות לרבי יהודה ונר ישן מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. כדפרישית דשבר כלי לא מיקרו, דהא חזו לאותה מלאכה עצמה. ויש לומר (דלא) [דהא ד]⁠אמרינן לקמן דר׳ יהודה [ד]⁠בעי מעין מלאכה ראשונה, מודה בשנשברו מערב שבת ומייחד להו למלאכה אחרת, ה״מ היכא דאינן ראויין לאותה מלאכה, אבל אם עדיין [ראויין] לאותה מלאכה, לא מקצה להו [ל]⁠מלאכה אחרת, ולכך שייך לומר אע״פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת.
אלא אמר אביי הכי קאמר כו׳ – פירוש: ובמתניתין חד בשבת תנן ובתר נתפרקו תנינן ליה ומשום הכי הוה משמע דהאי בשבת קאי אנתפרקו ואמר אביי דלא קאי אלא אניטלין. אבל פתרון המורה מוכיח דהאי בשבת ברישא תני ליה סמוך לניטלין. ואינו נראה לי דאי לא תני בשבת בתר נתפרקו לא הוה משמע דנתפרקו בשבת ולא הוה מקשה תלמודא מידי. אלא ודאי הכי תנינן מתניתין כל הכלים ניטלין ודלתותיהן עמהם אף על פי שנתפרקו בשבת וקאי בשבת אניטלין ולא אנתפרקו. וזה דומה למקרא דכתיב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית שאין לומר דקאי בשנה השביעית אמה נאכל שהרי שהרי היה להן לוכל בשביעית מה שזרעו וקצרו בשישית אלא אוכי תאמרו קאי שבשנה השביעית שלא יזרעו יאמרו מה נאכל לשנה הבאה.
הכי קאמר שניטלו ניטלין – אמר ליה רבא חדא דניטלין קתני ועוד מאי ולא מחזירין. כך מצאתי הגירסא כתובה בספרים והכין פירושה הכי קאמר שניטלו ניטלין ואתא לאשמעינן במתניתין ואמר ליה רבא חדא דנוטלין קתני ולא ניטלין דהוה ליה למיתני שנתפרקו אי הוה תני ניטלין ותו מאי ולא מחזירין והא אף ליטול נמי אתה אוסר ומה לו לומר אין מחזירין דמשמע דוקא החזרה אסורה אבל הנטילה מותרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי, הכי קאמר [כך אמר, כך יש לפרש]: כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן. ואף על פי שנתפרקו בחולניטלין בשבת.
Abaye said that this is what the mishna is saying: All vessels may be moved on Shabbat along with their doors. And even if they came apart during the week, they may be moved on Shabbat.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הדֶּלֶת שֶׁל שִׁידָּה וְשֶׁל תֵּיבָה וְשֶׁל מִגְדָּל נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין וְשֶׁל לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים לֹא נוֹטְלִין וְלֹא מַחֲזִירִין.

The Sages taught: With regard to the door of a chest, or of a box, or of a closet, one may remove them from their hinges on Shabbat, but he may not restore them to their original places. And with regard to the door of a chicken coop, one may neither move it nor restore it to its place.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לול
לולא(שבת קב:) העושה נקב בליל של תרנגולים (שבת קכב:) ולול של תרנגולים נוטלין ולא מחזירין. (שבת קמו) דבר תורה כל פתח שאינו עשו להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא פירוש נקב חלול עשוי להכניס הריח ולהוציא החמות ולול הוא בית התרנגולין שהוא עשוי בנין חלול לקנן בו התרנגולין כדכתיב ובלולים יעלו שהן חלולים כגון ארובה להיות עולין ויורדין בתוכם. (פסחים ח) ורפת ולולין ומתבן:
א. [הינער שטייק.]
נוטלין – משמע מסלקין אותן בשבת [מהיתר] ציר שלהן.
לול – בנין העשוי לתרנגולין.
לא נוטלין ולא מחזירין – כדמפרש ואזיל חזרתו בנין ממש הוא וסילוקו סתירה גמורה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של שידה ושל מגדל נוטלין ואין מחזירין. נוטלין, דאין סתירה בכלים. ואין מחזירין, לא משום דיש בנין בכלים, אלא משום גזירה שמא יתקע, ומיחייב משום מכה בפטיש.
של לול של תרנגולים. שהוא בנין בקרקע.
לא נוטלין ולא מחזירין. דיש בנין וסתירה בקרקע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל (ארון) — נוטלין ומורידים אותן מציריהן בשבת אבל לא מחזירין אותן למקומן. ודלת של לול של תרנגוליםלא נוטלין ולא מחזירין.
The Sages taught: With regard to the door of a chest, or of a box, or of a closet, one may remove them from their hinges on Shabbat, but he may not restore them to their original places. And with regard to the door of a chicken coop, one may neither move it nor restore it to its place.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּשְׁלָמָא שֶׁל לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים קָסָבַר כֵּיוָן דִּמְחַבְּרִי בְּאַרְעָא יֵשׁ בִּנְיָן בְּקַרְקַע יֵשׁ סְתִירָה בְּקַרְקַע אֶלָּא שֶׁל שִׁידָּה וְשֶׁל תֵּיבָה וְשֶׁל מִגְדָּל מַאי קָסָבַר.

Granted, in the case of a chicken coop the tanna holds: Since the coop is attached to the ground, there is a prohibition against building on the ground and there is a prohibition against dismantling on the ground. Consequently when one dismantles or restores the door he has performed the prohibited labor of building. However, in the case of the door of a chest, or a box, or a closet, what does he hold?
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קסבר – שמתיר סילוקו ואוסר חזרתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה, בשלמא [נניח] בענין של לול של תרנגולים, קסבר [סבור הוא]: כי כיון דמחברי בארעא [שמחובר הלול בארץ] יש בנין בקרקע ויש סתירה בקרקע, והמוריד דלת או מחזירה הרי זה כבונה. אלא לענין דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל, מאי קסבר [מה סבור הוא]?
Granted, in the case of a chicken coop the tanna holds: Since the coop is attached to the ground, there is a prohibition against building on the ground and there is a prohibition against dismantling on the ground. Consequently when one dismantles or restores the door he has performed the prohibited labor of building. However, in the case of the door of a chest, or a box, or a closet, what does he hold?
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי קָסָבַר יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים יֵשׁ סְתִירָה בְּכֵלִים וְאִי אֵין סְתִירָה בְּכֵלִים אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים.

If the tanna holds that there is a prohibition against building with regard to vessels, then there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels and it should be prohibited to remove the door. And if there is no prohibition against dismantling with regard to vessels and it is permitted to remove the door, then there should also be no prohibition against building with regard to vessels. Why, then, is it prohibited to restore a door to its original place?
רי״ףרש״יספר הנררמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי קסבר יש בנין בכלים – וחזרתו בנין על כרחיך אם יש בנין יש סתירה ואמאי נוטלין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרי׳ אין בנין בכלים – כבר מפורש לעיל.⁠א
א. לעיל קב, ב ד״ה רב אמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי קסבר [אם סבור הוא] כי יש בנין בכלים — הלא גם יש סתירה בכלים ואסור להסיר את הדלת, ואי [ואם] אין סתירה בכלים ומותרת הדלת בהורדה, הלא גם אין בנין בכלים, ומדוע אם כן אסור להחזירן?
If the tanna holds that there is a prohibition against building with regard to vessels, then there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels and it should be prohibited to remove the door. And if there is no prohibition against dismantling with regard to vessels and it is permitted to remove the door, then there should also be no prohibition against building with regard to vessels. Why, then, is it prohibited to restore a door to its original place?
רי״ףרש״יספר הנררמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם קָסָבַר יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים וְיֵשׁ סְתִירָה בְּכֵלִים וְשֶׁנִּיטְּלוּ קָאָמַר.

Abaye said: Actually, he holds that there is a prohibition against building with regard to vessels and there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels. To resolve the difficulty, emend the text. Rather than saying: One may remove them, it is saying: The doors of a chest, or a box, or a closet that were already removed may not be restored.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושניטלו קאמר – וה״ק דלת של תיבה שידה ומגדל שניטלו אין מחזירין.
לעולם קסבר יש בנין בכלים כו׳ – וכשניטלו מטלטלין קאמר וה״פ הברייתא דלת של שידה תיבה ומגדל ניטלין פירוש מטלטלין כשניטלין ולא כפירוש הקונטרס דמפרש שניטלין דקתני היינו שניטלו קאמר כלומר כשניטל אין מחזירין אותן דלא יתכן לפרש כן ניטלין דסיפא אלא לשון טלטול הוא כדפרשתי ופריך והא נמי נוטלין קתני ועוד מאי אבל לא מחזירין דלא שייך למיתני אמילתיה דלא (דמיא) [שייך] כלל למאי דאיירי בה דמעיקרא קאמר ניטלין שמותר לטלטל ואין בו איסור מוקצה והדר קאמר אבל לא מחזירין שהוא משום איסור בנין מאי ענין זה אצל זה לא שייך כה״ג למיתני אבל כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה לעולם קסבר כו׳ ופריך והא נמי נוטלין קתני כו׳ עכ״ל ר״ל נוטלין בוי״ו משמע סילוק מהיכר ציר אבל לשון טלטול ניטלין ביו״ד קתני ליה בכ״מ ומלת נמי לכאורה אין לו מקום כאן בלשון התוספות ויש ליישבו דר״ל דאין המכוון ממנו נוטלין קתני דשרי ולא ניטלין דהיינו טלטול דאסור דהא ודאי טלטול מכ״ש דשרי כסברת אביי למשרי טפי טלטול וכדקתני בהדיא במתני׳ דטלטול שרי אלא דר״ל דנוטלין קתני נמי דשרי דהיינו סילוק ומכ״ש טלטול וק״ל:
אמר אביי: לעולם קסבר [סבור הוא] כי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ויש לתקן את הגירסה ולא לשנות ״נוטלין״, אלא ללמוד כך: ״דלת של שידה ושל תיבה ושניטלו כבר״ קאמר [אמר] והן שאסור להחזירן למקומן.
Abaye said: Actually, he holds that there is a prohibition against building with regard to vessels and there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels. To resolve the difficulty, emend the text. Rather than saying: One may remove them, it is saying: The doors of a chest, or a box, or a closet that were already removed may not be restored.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא [שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר] חֲדָא דנוטלין קָתָנֵי וְעוֹד מַאי אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין אֶלָּא אָמַר רָבָא קָסָבַר ואֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים וּגְזֵירָה שֶׁמָּא יִתְקַע.:

Rava said to him: There are two possible responses with which your statement can be rejected. One is that it is taught in the baraita: One may remove them, ab initio. And furthermore, what is the meaning of: But one may not restore them? According to your emendation, what is the meaning of the word, but, in this context? Rather, Rava said: The tanna holds that there is no prohibition against building with regard to vessels and there is no prohibition against dismantling with regard to vessels, and so why did the tanna rule one may not restore the door? It is due to a decree lest one fix it firmly in place in the manner of a full-fledged prohibited labor, completing the production process of a vessel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדרן עלך כל כתבי הקודש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי אבל – כיון דלא תנא נוטלין לא שייך למיתני אבל.
לעולם קסבר אין סתירה ואין בנין – הלכך נוטלין ומיהו אין מחזירין מדרבנן.
גזירה שמא יתקע – בחזקה בסכין ויתדות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא: שתי תשובות בדבר לדחות דבריך. חדא [אחת], שבמפורש ״נוטלין״ קתני [שנינו], ומשמע — לכתחילה! ועוד: מאי [מה איך תפרש] ״אבל לא מחזירין״, מה מובן המלה ״אבל״ כאן? אלא אמר רבא כי קסבר [סבור הוא] אותו תנא כי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ומשום מה אסר להחזיר דלת — גזירה שמא יתקע בדוחק וכדרך מלאכה גמורה, ונמצא שעבר משום מכה בפטיש שהוא עשיית גמר מלאכה.
Rava said to him: There are two possible responses with which your statement can be rejected. One is that it is taught in the baraita: One may remove them, ab initio. And furthermore, what is the meaning of: But one may not restore them? According to your emendation, what is the meaning of the word, but, in this context? Rather, Rava said: The tanna holds that there is no prohibition against building with regard to vessels and there is no prohibition against dismantling with regard to vessels, and so why did the tanna rule one may not restore the door? It is due to a decree lest one fix it firmly in place in the manner of a full-fledged prohibited labor, completing the production process of a vessel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס כּוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה קוּרְנָס שֶׁל אֱגוֹזִין לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין אֲבָל שֶׁל נַפָּחִין לֹא.

The mishna states: A person may take a mallet on Shabbat in order to crack nuts with it. Rav Yehuda said: The type of hammer in this case is a hammer designated for nuts to crack nuts with it, but blacksmiths’ hammers, no, they may not be used.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי״ז כל הכלים ניטלין בשבת כו׳ – באנו לפרש מתי נפרקו בשבת או אפילו בחול. ואוקמה אביי להא מתני׳ אף על פי שנתפרקו בחול ניטלין בשבת לפי שאינן דומין דלתות הכלים לדלתות הבית. כי דלתות הבית קבועין בקרקע ולא הוכנו להיטלטל. אבל הכלים הוכנו לטלטול וכל שכן דלתותיהן. ופשוטה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פצע
פצעא(תרומות פרק ו) פצועי חולין עם שלמי תרומה (שבת קכב:) נוטל אדם קורנס לפצע בו אגוזין רבי יהודה אמר פציעה בכלל דישה (יבמות עה.) איזה הוא פצוע דכא (גמרא) אמר רבא היינו דקרינן פצוע ולא קרינן פציע פי׳ פציע בידי שמים אבל פצוע כמו פרוע כדכתיב כי פרעה אהרן והוא דבר שנעשה בידי אדם זה פר״ח ויבקע עצי עולה תרגום יונתן ופצע קיצין לעלתא (א״ב אין תרגום זה בנוסחאות דידן):
ערך זג
זגב(כתובות נח.) כי הוינן בי מר הוה זגינן אבירכי דהדדי. (שבת קכב) הני לבני דאשתיור מבניינא שרי לטלטולינהו למיזגא עלייהו (שבת קיט.) לא מזגינא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה פי׳ לא שכבתי על המטה. (סנהד״ פה) הגונב נפש ישן דזגא עלי׳ פי׳ כשהיה ישן סמך עליו והסב עליו. (מעילה יד) דלמא בעי למיזגא ואזגא עלייהו ואשתכח דקא מעיל בקדשים. (בבא קמא ט) לא צריכא דיזגא מיזגא:
ערך מקצה
מקצהג(תמורה כח.) המוקצה והנעבד איזהו מוקצה מוקצה לע״א פי׳ העומד לשם ע״א שהקצהו לשמה להקריבו (נדה מא.) להוציא את המוקצה לע״א. אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצמוקים בלבד פי׳ בירושלמי א״ר שמואל בר ססרטי מפני שמסריחות בנתים (שבת קכב) מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה. (ביצה לד) עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית פירש גאון זצ״ל המוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי ליבשן כדי שתגמר מלאכת׳ וכן פי׳ המעביר תאנים בחצירו לקצות לגמר את מלאכתן. פ״א פירות שלא נגמר מלאכתן קרי מוקצה כדתנן עומד אדם על המוקצה. המעמיד תאנים בחצירו לקצות ליבש. פ״א לקצות לעשות מהן קציעות שקציעתן זו היא גמר מלאכתן והואיל ועדיין לא עשאן קציעות אוכלין מהן עראי ופטורין:
א. [שלאגען צערקוועטשען.]
ב. [ליגען, אן לעהנען.]
ג. [אבגעזאנדערט.]
קורנס של אגוזים – המיוחד לפציעת אגוזים הוא דקתני מתניתין דנוטלין אותו למלאכתו משום דעיקרו למלאכת היתר.
אבל של נפחים – דעיקרו למלאכת איסור לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קורנס של אגוזים לפצוע בו את האגוזים קסבר דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור – יש מפרשיםא דמתני׳ דלקמן דקתני נטלין לצורך ושלא לצורך רב יהודה מוקים לה בדבר שמלאכתו להיתר, ולצורך צורך גופו ולא לצורך צורך מקומו ולא לצורך גופו, אבל מלאכתו לאסור כלל כלל לא, ורבי יוסי פליג ומוסיף דאפילו מלאכתו לאיסור מטלטלין כולן חוץ מן המיסר הגדול ויתד שמוקצין מחמת חסרון כיס. וקשיא לן כיון דלצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה, רישא דמתניתין היכי קתני לפצוע בו את האגוזים שהוא לצורך אפילו שלא לצורך נמי שרי. ויש לומר דלהכי קתני לצורך גופו לומר קורנס של אגוזים1 לצורך גופו הא של נפחים אפילו לגופו אסור, וכדי שלא תאמר של אגוזים נמי לגופו דוקא, הדר מפרש כל הכלים הניטלין שאמרנו בין לצורך בין שלא לצורך ניטלין כנ״ל.⁠ב ולה״ר משה בר׳ יוסף מצאתי שפי׳ לרב יהודה לצורך צורך תשמישו שלא לצורך צורך גופו אף על פי שאינו לצורך תשמישו, ואתא ר׳ נחמיה ופליג ואמר דוקא לצורך תשמישו וכולם בדבר שמלאכתו להיתר אבל מלאכתו לאיסור כלל כלל לא. וזה הפירוש מתרחק מפני זה הטעם דקורנס של אגוזים לפצוע בו האגוזים צורך תשמישו הוא ואפילו שלא לצורך נמי2, ואפשר מאי קורנס של אגוזים שהוא עשוי לשחוק בו האגוזים לשכר או לדבר אחר ואין עשוין לפצע3, ואיני יודע מי הכניסו בכך. ובירושלמיג הא שלא לפצע בו את אגוזים לא, מתני׳ דרבי נחמיה הוא דאמר אין ניטלין אלא לצורך. ומיהו רחת ומזלג לתת עליו לקטן קשיא שאין תשמישן בכך, ואפשר שאף על פי שאינן מיוחדין לקטן כיון שדרך תשמישן כך הוא לתת עליהן או לזרות ולהבר דרך תשמישן מיקרי.⁠ד ומיהו לרבא4 בריה דרב יוסף בר חמא כיון דצורך גופו וצורך מקומו שוין, רישא דקתני לפצע בו לאו דוקא אלא ה״ה לצורך מקומו דתרוייהו שוין ולצורך מיקרי. ואיכא דקשיאה להו היכי אמר ר״י כל דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו אסור, והא איהו אמר בפרק כירהו שרגא דמישחא שרי לטלטלה אלמא דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר. וי״מ דנרות לאו מלאכתו לאיסור הוא שאינו אלא בסיס לפתילה ושמן ואין עושין מלאכה, ולא אמרו אלא כגון קורנס ומגרה שבהן עושין מלאכת איסור, ולהכי נמי ל״ק להו ברייתא דנרות ופמוטותז דר״מ ור״ש מתירין בהן ור״י אוסר במוקצה מחמת מיאוס ואיסור היום, הא משום מלאכתן ד״ה מטלטלין כ״כ הראב״ד ז״ל.⁠ח ול״נ שנרות משמשי שבת הן ואין מלאכתן לאיסור אלא כגון קורנס ורחת שאין להן תשמיש קבוע בשבת. א״נ רב יהודה ממתני׳ גופה איתותב והדר ביה, תדע דהא אמר לעיל בפרק ואלו קשריםט כלי קיואי מותר לטלטלן בשבת ומלאכתן לאיסור הן.
א. בעל המאור בסוגיין.
ב. עי׳ רשב״א וריטב״א שהביאו דברי רבנו. ועיי״ש מה שכתבו בזה.
ג. בפרקין ה״ב, ועי׳ גליוה״ש שם.
ד. עי׳ רבנו לקמן קכד, א.
ה. תוס׳ ד״ה רחת.
ו. לעיל מו, א.
ז. לעיל מד, א. מיהו בתוס׳ כאן ולו, א משמע דס״ל דנרות הוי מלאכתן לאיסור והם חילקו באופן אחר, מיהו תוס׳ לא הקשו רק ממישחא וכנראה שמנרות ופטומות אפשר לאוקמא ביחדן וכמ״ש בתוס׳, משא״כ בשרגא דמישחא דומיא דנפטא דלא מיחד ליה. ולכאורה יש לפרש בפשיטות דבנרות איפלגו אי הוי מוקצה מחמת איסור והוי בסיס לשלהבת דהוי כאבנים ועצים דאפילו לצורך גו״מ אין מטלטלין, אבל מצד מלאכתן הוי מותר לצורך גו״מ וכדין נר שלא הדליקו באותו שבת שכתב המג״א סי׳ רעט סק״ט ובהגרע״א שם דמותר לטלטלן היינו לצורך גו״מ. [מיהו מרבנו לכאורה משמע דבלא הדליקו באותה שבת מותר אפילו מחמה לצל].
ח. ראה תשב״ץ ח״א סי׳ קלז מה שכ׳ בדברי רבנו.
ט. לעיל קיג, א, ועי׳ רשב״א שהאריך בזה, ועי׳ רש״י לעיל שם שכתב שאין מלאכתן לאיסור, ועי׳ תוס׳ כאן ד״ה רחת.
1. הגהת הגרא״ז: הוא דמותר.
2. הגהת הגרא״ז: פי׳ דעכשיו א״א לתרץ כמו שתי׳ מקודם, דקורנוס של נפחים לצורך תשמישו פשיטא.
3. הגהת הגרא״ז: ולפצע לצורך גופו הוא.
4. הגהת הגרא״ז: ד׳ קכ״ד, ולחלק מרבה הזכירו כאן ברי׳ דרב יוסף בר חמא דהוא רבא סתם.
אמר רב יהודה קורנס של אגוזים לפצוע בו את האגוזים, הא של נפחים לא, דקסבר רב יהודה כל דבר שמלאכתו לאיסור כלל כלל לא. והא דקתני בסיפא (שבת קכד.) כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך, יש לפרש לדרב יהודה כולה בכלים שמלאכתן להיתר היא, ולצורך לצורך גופו, ושלא לצורך לצורך מקומו, ורבי יוסי פליג ושרי כל הכלים ואפילו שמלאכתן לאיסור, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, ואתא ר׳ נחמיה למימר דאפילו מלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך תשמישו בלבד.
וא״ת כיון דלרב יהודה צורך מקומו שלא לצורך קרי ליה, רישא דמתניתין אמאי נקט לפצוע בו את האגוזים דמשמע דלצורך גופו דוקא, אבל שלא לצורך דהיינו לצורך מקומו לא, הוה ליה למיתני קורנס של אגוזים לצורך מקומו דהוי רבותא טפי. ותירץ הרמב״ן ז״ל, דנקט לפצוע בו את האגוזים לאשמועינן דכלי שמלאכתו לאיסור אפילו לפצוע בו את האגוזים לא, והדר תנן דכלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך מקומו נמי שרי, כי היכי דלא תימא דדוקא לפצוע בו את האגוזים אבל לצורך מקומו לא, קא משמע לן דכל שמלאכתו להיתר אפילו לצורך מקומו שרי. אבל לרבה בר נחמני ולרבא בריה דרב יוסף בר חמא, כולה מתניתין אתיא כפשטא, דלרבה דסבירא ליה דכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא, רישא דמתניתין בקורנס של נפחים והלכך נקט לפצוע בו את האגוזים ולומר הא לצורך מקומו לא, וסיפא בכלי שמלאכתו להיתר, ולצורך, לצורך גופו, שלא לצורך, לצורך מקומו. ולרבא בריה דרב יוסף בר חמא דאית ליה דכלי שמלאכתו לאיסור בין לצורך גופו בין לצורך מקומו מותר, לא קפיד תנא דמתניתין בין צורך גופו בין צורך מקומו, דכולה חדא מלתא היא, וסיפא דקתני בין לצורך בין שלא לצורך, היינו לצורך גופו וצורך מקומו, שלא לצורך מחמה לצל וכמו שמפרש הוא בגמ׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שנוטל אדם קורנס בשבת כדי לפצע בו אגוזים. אמר רב יהודה: מדובר כאן בקורנס של אגוזין כדי לפצע בו את האגוזין, אבל של נפחיןלא.
The mishna states: A person may take a mallet on Shabbat in order to crack nuts with it. Rav Yehuda said: The type of hammer in this case is a hammer designated for nuts to crack nuts with it, but blacksmiths’ hammers, no, they may not be used.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) קָסָבַר דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר אֲפִילּוּ לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ אָסוּר.

That tanna holds that using an object whose primary function is for a prohibited use, even for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, is prohibited.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לצורך גופו – שגופו צריך עוד למלאכה אחרת של היתר אין מטלטלין אותו לאותה מלאכה וכ״ש אם אין צריך לגופו אלא לפנות מקומו דאין מטלטלין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש מקשים היכי קאמר רב יהודה דדבר שמלאכתו לאיסור אינו ניטל כלל, והא איהו הוא דאמר בשלהי פרק כירה (שבת מו.) גבי נר, דמשחא שרי דנפטא אסיר. ותירצו דשאני נר שהוא אינו משמש מלאכת איסור, אלא שנעשה בסיס לנר ושמן פתילה, והיינו נמי טעמא דפמוטות. אבל מכל מקום עדיין קשה, דהא איהו שרי כלי קיואי לעיל בריש פרק אלו קשרים (שבת קיג.), וכלי קיואי כלים שעושין בהן מלאכת איסור הן. ויש לומר דהנהו לבתר דשמעה להא מרבה אמרינהו, דהא אותביה רבה ואיתותב.
ומיהו עדיין קשה לי. רב יהודה אפילו מקמי דשמעיה מרבה היכי אסיק אדעתיה הכין, דהא תניא (שבת קכג:) התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו והיכי מתוקמא ליה. ויש לומר דברייתא לא שמיעא ליה. ואי נמי יש לומר דר״י ודאי מסבר הוה סבר דאפילו כל שמלאכתו לאיסור לצורך שרי, אלא דמתניתין הוא דמפרש, דקסבר דת״ק לא שרי אלא כלים שמלאכתן להיתר, מדקתני רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, דמשמע הא לת״ק לא, והא מני רבי נחמיה היא, וברייתא דלא כרבי נחמיה, דהא לא מיתוקמא ליה, ולעולם רב יהודה כרבה סבירא ליה, ובהכי מתרצין לן כולהו קושיין, והכין נמי מוקמינן לה למתניתין כרבי נחמיה, ומיהו לא מתוקמא כרבי נחמיה לפום קושטא, משום דקשיא רחת ומזלג וכדאותביה רבה לרב יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקסבר [סבור] אותו תנא כי דבר שמלאכתו כרגיל למלאכה שיש בה איסור בשבת, אפילו לצורך שימוש בגופו להיתר — אסור.
That tanna holds that using an object whose primary function is for a prohibited use, even for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, is prohibited.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבָּה אֶלָּא מֵעַתָּה סֵיפָא דְּקָתָנֵי וְאֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לְקָטָן רַחַת וּמַלְגֵּז מִי מְיַיחֲדִי לֵיהּ לְקָטָן אֶלָּא אָמַר רַבָּה קוּרְנָס שֶׁל נַפָּחִין לְפַצֵּעַ בּוֹ הָאֱגוֹזִין.

Rabba said to him: But if what you say is so, how do you reconcile this with the latter clause of the mishna in which it is taught: And a winnowing shovel or a pitchfork in order to place food for a child on it; are a winnowing shovel and a pitchfork designated for use by a child? Rather, Rabba said: The mishna should be interpreted as follows: One may use a blacksmiths’ hammer on Shabbat to crack nuts with it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפרקינן גזירה שמא יתקע. פי׳ שמא יתקע בה מסמר או יתד וכדומה להן.
נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים וכו׳ – בא רב יהודה להעמיד משנתנו זו בקורנס המוכן לפצוע אגוזים. ולא כל קורנס מותר. אלא זה בלבד. אבל קורנס של נפחים וכדומה להן אפילו לצורך גופו אסור. ואקשי׳ עלה רבה אלא מעתה סיפא דקתני ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן.
פי׳ לתת עליו מאכל לקטן כגון תבשיל. רחת ומלגז [מי] מכינין בנ״א לתבשיל וכדומה לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי מייחדי לקטן – בשלמא כולהו הני דמתניתין איכא לאוקמא בעשויין ומיוחדין לכך בר מהני דליכא דעביד להו להכי.
רחת ומלגז מי מייחדי ליה לקטן – ורב יהודה ידע ליה לסיפא אלא דילמא הוה מוקי לה בשיחדה לכך ככל הנך דמתניתין ואם תאמר והאמר רב יהודה אמר שמואל בפרק אלו קשרים (לעיל דף קיג.) כלי קיואי מותר לטלטל בשבת דהיינו לצורך גופו אע״פ שמלאכתו לאיסור ואין לומר (דמשמע) דשמואל קאמר ליה וליה לא סבירא ליה מדבעי מיניה מרב יהודה כובד עליון וכובד התחתון מהו אין ולאו ורפיא בידיה משמע דס״ל הכי ועוד דרב יהודה גופיה בסוף כירה (לעיל דף מו.) קאמר שרגא דמישחא שרי לטלטולי ואין לומר דמיירי כשייחדו להיתר כדמוקי רב יהודה הנך דמתני׳ דהא כלי קיואי לא משמע שייחדו דאם כן אפילו כובד העליון וכובד תחתון נמי ויש לומר דלא אסר רב יהודה אלא דומיא דפיצוע אגוזים שהיא מלאכה גרועה לגבי קורנס שמיוחד למלאכה חשובה וכן כל הנך דמתניתין הוה אסור בלא ייחוד דמלאכת היתר שלהן מלאכה גרועה היא לגבי הנך כלים שמיוחדין למלאכה חשובה אבל כלי קיואי ושרגא דמישחא מותר לטלטל לצורך גופן דמלאכה שלהן חשובה יותר מפיצוע אגוזים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י בד״ה ה״ק כו׳ ואע״פ לא ארבותא כו׳ אלא ארבותא דנתפרקו בין בחול בין בשבת כו׳ עכ״ל מפירושו נראה דל״ג בגמרא אע״פ שנתפרקו בחול ניטלין וכן נראה דהא לא קתני בחול במתני׳ וכה״ג דקדק הר״ן מפירוש רש״י דל״ג במתני׳ אע״פ שנתפרקו בשבת מדפירש אבשבת דקתני רישא קאי כו׳ וק״ל:
בד״ה רחת כו׳ וא״ת והאמר רב יהודה כו׳ מדבעי מיניה מרב יהודה כובד עליון כו׳ משמע דס״ל הכי כו׳ עכ״ל לכאורה בפשיטות הוה ליה לאקשויי מהך דבעי להו מרב יהודה בכובד עליון כו׳ והוה רפיא בידיה והכא פשיטא ליה לאסור ויש ליישב דמהך אבעיא לחוד ליכא לאקשויי דאימא דהכא דקאמר לאסור היינו הך דקאמר התם ולאו דלפעמים קאמר לאיסורא משום דהוה רפיא בידיה ומספקא ליה בכל כלי שמלאכתו לאיסור אבל מהא דמשמע דסבירא ליה הכי בכלי קיואי דפשיטא ליה להתיר קשה שפיר אדהכא ודו״ק:
אמר ליה [לו] רבה: אלא מעתה, סיפא, דקתני [הסוף של המשנה ששנינו]: ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן מזונו, רחת ומלגז מי מייחדי ליה [האם מיוחדים הם לו] לשימושו של הקטן?! אלא אמר רבה: יש לפרש שמדובר בקורנס של נפחין שמותר לו ליטלו בשבת כדי לפצע בו את האגוזין,
Rabba said to him: But if what you say is so, how do you reconcile this with the latter clause of the mishna in which it is taught: And a winnowing shovel or a pitchfork in order to place food for a child on it; are a winnowing shovel and a pitchfork designated for use by a child? Rather, Rabba said: The mishna should be interpreted as follows: One may use a blacksmiths’ hammer on Shabbat to crack nuts with it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) קָסָבַר

The tanna holds:
רי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקסבר [סבור] אותו תנא
The tanna holds:
רי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קכב:, עין משפט נר מצוה שבת קכב:, ר׳ חננאל שבת קכב:, רי"ף שבת קכב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכב:, רש"י שבת קכב:, ראב"ן שבת קכב: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קכב:, בעל המאור שבת קכב: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קכב: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכב: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קכב:, רמב"ן שבת קכב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכב:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קכב:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכב:, אסופת מאמרים שבת קכב:

Shabbat 122b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 122b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 122b, R. Chananel Shabbat 122b, Rif by Bavli Shabbat 122b, Collected from HeArukh Shabbat 122b, Rashi Shabbat 122b, Raavan Shabbat 122b, Tosafot Shabbat 122b, Baal HaMaor Shabbat 122b, Sefer HaNer Shabbat 122b, Ri MiLunel Shabbat 122b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 122b, Ramban Shabbat 122b, Rashba Shabbat 122b, Meiri Shabbat 122b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 122b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 122b, Steinsaltz Commentary Shabbat 122b, Collected Articles Shabbat 122b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144