×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת, יִשְׁתֶּה; בֵּין שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי, לֹא יִשְׁתֶּה. וְאִי אָמְרַתְּ מִסְעָד סָעֵיד, אַמַּאי יִשְׁתֶּה? הָא קָא אָכֵיל לְמַצָּה אֲכִילָה גַּסָּה! אֵלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מִגְרָר גָּרֵיר.
During the Passover seder, between these cups that one is obligated to drink, e.g., between the first two of the four cups of wine, if one wants to drink he may drink. However, between the third and fourth cups, which are consumed after the meal, one may not drink. And if you say that wine satisfies a person, why may one drink extra cups? He will later eat matza when he is already satiated, which will constitute an excessive eating. Rather, learn from this that wine whets the appetite.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי פסחים קח ע״א} פיס׳ ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב: איתמר מצה צריך1 הסיבה מרור לא2 צריך הסיבה יין איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה ואיתמר משמיה דרב נחמן אין3 צריך [הסיבה]⁠4 ולא פליגי הא בתרי כסי קמאיי והא בתרי כסי בתראי אמרי [לה] להאי גיסא ואמרי [לה5] להאי גיסא אמרי לה להאי גיסא6 תרי כסי [בתראי באעי7 הסיבה דהויא לן8 חירות בתרי9 כסי]⁠10 קמאי לא באעו הסיבה דאכתי לא הויא לן חירות ואכתי11 עבדים [קאמרי׳]⁠12 ואמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאיי באעו13 הסבה דההיא שעתא הויא לן חירות תרי כסי בתראיי לא באעו14 הסבה דמאי דהוה הוה והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי15 כולהו צריכי הסבה. פרקדן לא שמיה הסיבה הסיבת ימין לא שמה16 הסבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לושט ואתי לידי סכנה. אשה אינה צריכה הסיבה ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה בן אצל אביו צריך17 הסבה תלמיד אצל רבו מאי תא שמע אמר18 אביי כי הוינן בי מר הוה זגינן [אבירכי]⁠19 דהדדי כי אתאן לבי20 רב יוסף אמר לן לא [צריכיתו]⁠21 מורא22 רבך כמורא שמים. איבעיא להו שמש מאי ואסיקנה דשמש צריך23 הסיבה.
1. צריך: וכן בכ״י נ. גמ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״צריכה״.
2. לא: כ״י קרפנטרץ: ״אינו״.
3. אין: דפוסים: לא.
4. הסיבה: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א, גל.
5. אמרי לה, ואמרי לה: גל גמ, כ״י נ, דפוסים. כ״י קרפנטרץ: ״אמרי לה, ואמרי״. כ״י א: ״אמרי ליה, ואמרי״
6. אמרי לה להאי גיסא: חסר בכ״י קרפנטרץ.
7. באעי: כך כ״י א בסמוך. דפוסים: בעי. וכן בהמשך שם. גל: ״בעאו״. גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״בעו״.
8. דהויא לן: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא. גל: ״דהויא לה״. דפוסים: דהוי לן.
9. בתרי: גמ, כ״י קרפנטרץ: ״תרי״.
10. בתראי... כסי: חסר בכ״י א, כנראה מחמת הדומות.
11. ואכתי: וכן ב-גל גמ. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: דאכתי, כפל לשון שנוצר משמירת שני מסורות מקבילות: ״דאכתי...חירות, דאכתי... אנן״. בשאילתות פרשת צו (סי׳ צא) נשמר רק השני.
12. קאמרי׳: רק כ״י א ״אנן״.
13. באעו: כ״י נ: ״בעי״.
14. באעו: דפוסים: בעי. גל: ״באעי״.
15. ואיתמר הכי: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, וכן בשאילתות שם. חסר בכ״י א, גל.
16. לא שמה: כ״י נ: ״לא שמא״. כ״י קרפנטרץ: ״לא שמיה״. דפוסים: לאו שמיה. גמ: ״לא אינה״ (כנראה תוצאה מחילוף נוסחאות).
17. צריך: וכן בשאילתות שם (סי׳ צא) וריצ״ג. גמ: ״באעי״.
18. אמ׳: וכן בכ״י נ, כ״י קרפנטרץ. גמ, דפוסים: ״דאמר״.
19. אבירכי: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י נ: ״אברכי״. רק בכ״י א: ״אדכתפי״.
20. אתאן לבי: כ״י נ: ״אתאן לגביה״. כ״י קרפנטרץ: ״אתינן בי״.
21. צריכיתו: גל, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״צריכתו״.
22. מורא: דפוס קושטא: ומורא. שריד מהנוסח המופיע בשאילתות צו (סי׳ צא): ״דתנן (אבות ד:יב) ומורא רבך כמורא שמים״. דפוסים: דמורא.
23. דשמש צריך: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״דצריך״.
בין הכוסות הללו – בין הראשון לשני.
בין הכוסות הללו – בין הראשון לשני בין השני לשלישי ומשום דחמרא מגרר גריר ליה הוא כדמפרש ואזיל.
בין שלישי לרביעי לא ישתה – שלישי דברכת המזון דכיון דלא חיישינן עוד לגרירי ליבא לא שרינן ליה דנראה כמוסיף על ארבעה כוסות ובגמרת ירושלמי נמצא למה כדי שלא ישתכר דתו לא חזי למיגמר הלילא ופריך התם הלא כבר משוכר הוא שהרי שתה הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון לא משכר שלאחר המזון משכר.
אלא אי אמרת מסעד סעיד – והא דאמרינן בפ׳ כיצד מברכין (ברכות דף לה:) דחמרא סעיד ומשמח מפרש התם דטובא גריר פורתא סעיד.
השתא דאתמר הכי ואתמר הכי כולהו בעו הסיב׳ ואע״ג דבדרבנן היא והוה לן למימר ספיקא לקולא כיון דאפשר בלא טורח ובלא הוצאה שפיר דמי דמהיות טוב אל תקרי רע:
בין הכוסות הללו כגון בין כוס ראשון לשני אם רצה לשתות — ישתה, שהוא מעורר תיאבון לסעודה, בין שלישי לרביעי שהם לאחר המזון לא ישתה. ואי אמרת מסעד סעיד [ואם אומר אתה שהיין משביע], אם כן אמאי [מדוע] ישתה בין הכוסות הראשונות? הא קא אכיל [הרי ימצא שהוא אוכל] את המצה אכילה גסה. אלא שמע מינה [למד ממנה]: שהיין מגרר גריר [מושך את התיאבון].
During the Passover seder, between these cups that one is obligated to drink, e.g., between the first two of the four cups of wine, if one wants to drink he may drink. However, between the third and fourth cups, which are consumed after the meal, one may not drink. And if you say that wine satisfies a person, why may one drink extra cups? He will later eat matza when he is already satiated, which will constitute an excessive eating. Rather, learn from this that wine whets the appetite.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַב שֵׁשֶׁת הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא כָּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּפִסְחָא. נֵימָא קָא סָבַר רַב שֵׁשֶׁת, סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן, וּמִשּׁוּם פִּסְחָא הוּא, דִּילְמָא מִימְּשִׁךְ וְאָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִלְּמֶעֱבַד פִּיסְחָא הוּא,

The Gemara relates that Rav Sheshet would fast the entire eve of Passover. The Gemara asks: Shall we say that Rav Sheshet maintains that this practice was necessary because of two factors? First, when the mishna states that one may not eat adjacent to minḥa time, we learned this ruling with regard to the period of time adjacent to the greater minḥa, and the reason for the prohibition is due to the Paschal lamb, lest one be drawn after one’s meal and come to refrain from performing the sacrifice of the Paschal lamb.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב ששת הוה יתיב בתעניתא במעלי דפסחא ומסקנא משום דהוא אסתניס ואי הוה טעים מידי לא הוה מצי למיכל באורתא.
נימא קא סבר רב ששת סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח – וקסבר כרבי יהודה בן בתירא דאמר כולי יומא זמן שחיטה הוא ומאי בין הערבים ערב דאתמול משכלה ערב דאתמול דהיינו משעלה עמוד השחר לערב דהאידנא משום הכי מתענה כולי יומא ואע״פ שלא היה פסח בימיו הואיל ומיתסרא בכך.
נימא קסבר רב ששת סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח – וקסבר לה בשחיטת פסח כר׳ יהודה בן בתירא דאמר כוליה יומא זמן שחיטה הוא ומאי בין הערבים דכתיב בפסח בין ערב דהאידנא לערב דאתמול משכלה ערב דאתמול דהיינו משיעלה עמוד השחר לערב דהאידנא משום הכי מתענה כוליה יומא ואע״פ שלא היה פסח בימיו הואיל ואיתסר איתסר.
רב ששת הוה יתיב בתעניתא – לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול אי נמי היה מקבל עליו ממש תענית כדי שיהא נזכר ונזהר מלאכול והבכורות נהגו להתענות ערב פסח דקתני במסכת סופרים (פרק כא הלכה ג) שאין מתענין בניסן אלא הבכורות בערב הפסח.
נימא קא סבר רב ששת משום פסח – ואע״ג דהשתא ליכא פסח מכל מקום האיסור שהיה בזמן הבית לא בטל ואע״ג דרבי יהודה בן בתירא לא מכשר אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור משום לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים עד ו׳ שעות ולא אשכחן תנא דפליג מכל מקום כיון דדיעבד כשר סבירא ליה להחמיר שלא לאכול מן הבקר.
כולהו נמי צריכי הסיבה – וכל ד׳ כוסות צריכים הסיבה בשעת שתיה וצ״ע אם שכח ולא היסב אם יחזור וישתה וכן אם בכוס שלישי לא היסב אם יכול לחזור ולשתות בהסיבה אף על גב דבין שלישי לרביעי לא ישתה.
בד״ה רב ששת הוה יתיב בתעניתא לאו דוקא כו׳ עכ״ל ר״ל כיון דלאו משום עינוי לא היה אוכל לא ה״ל למקרי תעניתא דמשמע דקביל עליו וק״ל:
מסופר: רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא [היה יושב בתענית כל ערב יום הפסח]. ושואלים: נימא קסבר [האם נאמר שסבר] רב ששת מה ששנינו ״סמוך למנחה״ — סמוך למנחה גדולה תנן [שנינו] והטעם הוא משום פסחא [קרבן הפסח] הוא, דילמא מימשך ואתי לאימנועי מלמעבד פיסחא [שמא ימשך בסעודה ויבוא להמנע מלעשות פסח] הוא,
The Gemara relates that Rav Sheshet would fast the entire eve of Passover. The Gemara asks: Shall we say that Rav Sheshet maintains that this practice was necessary because of two factors? First, when the mishna states that one may not eat adjacent to minḥa time, we learned this ruling with regard to the period of time adjacent to the greater minḥa, and the reason for the prohibition is due to the Paschal lamb, lest one be drawn after one’s meal and come to refrain from performing the sacrifice of the Paschal lamb.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְסָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר ר״ארִבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַכְשִׁיר הָיָה בֶּן בְּתֵירָא בְּפֶסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שַׁחֲרִית בְּאַרְבְּעָה עָשָׂר לִשְׁמוֹ. וּמִצַּפְרָא זְמַן פִּסְחָא הוּא, דְּכוּלֵּי יוֹמָא חֲזִי לְפִסְחָא,

And second, Rav Sheshet maintains in accordance with that statement that Rabbi Oshaya said that Rabbi Elazar said: Ben Beteira would deem valid a Paschal lamb that was slaughtered in the morning on the fourteenth of Nisan for its own purpose, as from the morning it is already the time during which a Paschal lamb may be sacrificed, as the whole day is fit for the Paschal lamb.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי פסחים קח ע״א-ע״ב} אמר ר׳ יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה1 כוסות הללו שאף הן היו באותו2 הנס: אמר רב יהודה אמר שמואל ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה3 שתאן חי יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות שתאן בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבעה כוסות4 השקה מהן לבניו5 ובני6 ביתו יצא אמר רב נחמן בר יצחק7 והוא דשאתי8 רוביה9 דכסא:
1. בארבעה: גל, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״בארבע״. וכן בהמשך שם. ראה במשנה.
2. באותו: כ״י א לפני הגהה: באותה.
3. כ״י קרפנטרץ מוסיף: ״שתאן מעומד יצא ידי ארבע כוסות ולא ידי חירות״. אינו ברמב״ם.
4. יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות, יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבעה כוסות: כלשון זה ברמב״ם הל׳ חמץ ומצה (ז:ט). כ״י קרפנטרץ: ״ידי ארבע כוסות יצא ידי חירות לא יצא, ידי חירות יצא ידי ארבע כוסות לא יצא״. וכן בה״ג, ר״ח ובהלכות ריצ״ג בלשון רבא ורב בגמ׳ כאן: ״ידי יין יצא... לא יצא, ידי יין יצא... לא יצא״.
5. לבניו: כ״י קרפנטרץ: ״בניו״.
6. ובני: כ״י נ, דפוסים: ״ולבני״.
7. בר יצחק: חסר בכ״י קרפנטרץ.
8. דשאתי: כ״י קרפנטרץ: ״דשתא״.
9. רוביה: כ״י נ, דפוסים: ״רובא״. כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא: ״רובה״.
כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת שאם נשחטו שלא לשמן פסולים במה דברים אמורים בפסח בזמנו ר״ל שנשחט מחצות ולמעלה הא פסח בשאר ימות השנה כגון שהפריש פסחו ואבד הימנו ושחט אחר ונמצא הראשון שלמים הוא ואם שחטו שלא לשמו כשר כשאר זבחים ואם שחטו בארבעה עשר שחרית אף זה פסול הוא לפסח ומכיון שהוא פסול לפסח הרי הוא כשאר זבחים ואם שחטו שלא לשמו כשר ואין והלכה כדברי בן בתירא שהיה מכשירו לפסח מפני שהוא סובר שכל יום ארבעה עשר זמנו הוא ונמצא שאם שחטו שלא לשמו פסול אלא כמו שכתבנו וגדולי המחברים כתבו שכל מקודם חצות אין זה זמנו ופסול לפסח ועם זה פסקו שאם שחטו אף בשחרית שלא לשמו פסול והדברים מתמיהים:
וסבר לה [וסבר] כי הא שיטה זו] שאמר ר׳ אושעיא אמר ר׳ אלעזר: מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר בניסן לשמו כי לדעתו מצפרא זמן פסחא הוא, דכולי יומא חזי לפסחא [שמהבוקר זמן שחיטת הפסח הוא שכל היום ראוי לשחיטת הפסח],
And second, Rav Sheshet maintains in accordance with that statement that Rabbi Oshaya said that Rabbi Elazar said: Ben Beteira would deem valid a Paschal lamb that was slaughtered in the morning on the fourteenth of Nisan for its own purpose, as from the morning it is already the time during which a Paschal lamb may be sacrificed, as the whole day is fit for the Paschal lamb.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דִּסְבַר: {שמות י״ב:ו׳} בֵּין הָעַרְבַּיִם בֵּין עֶרֶב דְּאֶתְמוֹל לְעֶרֶב דְּהָאִידָנָא.

As ben Beteira maintained that when the Torah says the Paschal lamb must be sacrificed bein ha’arbayim (Exodus 12:6), which literally means: Between the evenings, but is often rendered: In the afternoon, the term refers to any time between the evening of yesterday and the current evening of the fourteenth. In other words, as Rav Sheshet maintained that the reason one may not eat on Passover eve is to prevent him from being distracted from preparing the Paschal lamb, and he also maintained that the Paschal offering may be sacrificed during the entire day of the fourteenth of Nisan, therefore, he would not eat that entire day.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שסבר שמה שנאמר בשחיטת הפסח ״בין הערבים״ (שמות יב, ו), כוונתו בין ערב של אתמול לערב דהאידנא [של עכשיו] בארבעה עשר, ונמצא שכל יום ארבעה עשר ראוי לשחיטת הפסח, ומצירוף שתי השיטות הללו נמנע רב ששת מלאכול כל ערב הפסח.
As ben Beteira maintained that when the Torah says the Paschal lamb must be sacrificed bein ha’arbayim (Exodus 12:6), which literally means: Between the evenings, but is often rendered: In the afternoon, the term refers to any time between the evening of yesterday and the current evening of the fourteenth. In other words, as Rav Sheshet maintained that the reason one may not eat on Passover eve is to prevent him from being distracted from preparing the Paschal lamb, and he also maintained that the Paschal offering may be sacrificed during the entire day of the fourteenth of Nisan, therefore, he would not eat that entire day.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמְרִי: לָא, אשָׁאנֵי רַב שֵׁשֶׁת, דְּאִיסְתְּנִיס הֲוָה, דְּאִי טָעֵים בְּצַפְרָא מִידִי, לאורת׳לְאוּרְתָא לָא הֲוָה מְהַנֵּי לֵיהּ מֵיכְלָא.:

They say in response to this suggested interpretation of Rav Sheshet’s practice: No, it is by no means clear that this was his reasoning. Rav Sheshet was different, as he was delicate [istenis], for if he would taste some food in the morning, the food he ate at night would not be effective for him. He would therefore fast the whole day so that he could eat matza at night with a hearty appetite.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך הדק
הדקא(שבת סה.) הא דמהדק הא דלא מהדק. (פסחים קח.) אלא הדוקי הוה מהדיק. (שבת קמא) אמר רבה לא ליהדוק איניש אודרא בפומה דאשישא דלמא אתי לידי סחיטה פי׳ לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה. (חולין נז:) שנפחתה גולגלתה והטיל לה רופא הדוק של קרא וחייתה פי׳ שם באותה פחיתה חתיכת קרא והדקה וחייתה:
א. [צוזאממען שלאגען.]
לא רב ששת איסתניס – מעונג היה ואי הוה טעים מצפרא לא מצי למיטעם מצה לתיאבון לאורתא.
ואי טעם מידי בצפרא – לא מצי למיכל מצה לתיאבון לאורתא.
לא רב ששת אסתנס הוה – גרסינן בירושלמי דילמא בכור הוה רב ששת ומסיק לא אסתנס הוה. מוכיח משם שהבכורות נוהגין להתענות בערב הפסח וכך נוהגין עכשיו בכל קהלות המערב.
אמרי [אומרים] בדחיה: לא, אין צורך לומר כן, אלא שאני [שונה] רב ששת דאיסתניס הוה [שמפונק היה], דאי טעים בצפרא מידי, לאורתא לא הוה מהני ליה מיכלא [שאם היה טועם בבוקר דבר מה בערב לא היה נהנה עוד מהאוכל] ולכן היה מתענה כל ערב הפסח, כדי שיאכל בערב את הפסח לתיאבון.
They say in response to this suggested interpretation of Rav Sheshet’s practice: No, it is by no means clear that this was his reasoning. Rav Sheshet was different, as he was delicate [istenis], for if he would taste some food in the morning, the food he ate at night would not be effective for him. He would therefore fast the whole day so that he could eat matza at night with a hearty appetite.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וַאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֵׁיָּסֵב.: אִיתְּמַר: במַצָּה צָרִיךְ הֲסִיבָּה, מָרוֹר אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה. יַיִן, אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: צָרִיךְ הֲסִיבָּה, וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה.

We learned in the mishna that even the poorest of Jews should not eat until he reclines. It was stated that amora’im discussed the requirement to recline. Everyone agrees that matza requires reclining, i.e., one must recline when eating matza, and bitter herbs do not require reclining. With regard to wine, it was stated in the name of Rav Naḥman that wine requires reclining, and it was also stated in the name of Rav Naḥman that wine does not require reclining.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיסב – הסיבה על צד שמאל.
מצה צריכה הסיבה – כבני חורין שהוא זכר לגאולה.
מרור אין צריך הסיבה – שהוא זכר לעבדות.
עד שיסב – הסיבה של צד שמאל.
מצה צריכה הסיבה – כשאוכל מצה של מצוה לילה הראשון כבני חורין שהוא זכר לגאולה.
מרור אין צריך הסיבה – שהוא זכר לעבדות.
זה שביארנו במשנה שאפי׳ עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שמא אתה סבור שיהא צריך הסבה בעוד שהוא אוכל מזונו אינו כן אלא בעשיית הדברים שהם זכר לאותם הענינים ואף אלו לא בכלם כיצד מצה צריכה הסבה מרור אין צריך הסבה שהרי הוא זכר לשעבוד ולמה שמררו המצרים את חייהם ארבע כוסות כולם צריכין הסבה הן שתייתם הן הדברים שהם מסודרים עליהם ר״ל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון ואם היה מיסב בכל הסעודה הרי זה משובח:
א במשנה שנינו: ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, איתמר [נאמר] שדנו אמוראים בענין ההסיבה: מצה לדעת הכל צריך הסיבה בזמן אכילתה, באכילת מרור אין צריך הסיבה. לענין יין, איתמר משמיה [נאמר משמו] של רב נחמן: צריך הסיבה. ואיתמר משמיה [ונאמר משמו] של רב נחמן: אין צריך הסיבה.
We learned in the mishna that even the poorest of Jews should not eat until he reclines. It was stated that amora’im discussed the requirement to recline. Everyone agrees that matza requires reclining, i.e., one must recline when eating matza, and bitter herbs do not require reclining. With regard to wine, it was stated in the name of Rav Naḥman that wine requires reclining, and it was also stated in the name of Rav Naḥman that wine does not require reclining.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלָא פְלִיגִי, הָא בְּתַרְתֵּי כָסֵי קַמָּאֵי, הָא בְּתַרְתֵּי כָסֵי בָּתְרָאֵי. אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא; אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, תְּרֵי כָסֵי קַמָּאֵי בָּעוּ הֲסִיבָּה, דְּהָשָׁתָא הוּא דְּקָא מַתְחֲלָא לַהּ חֵירוּת, תְּרֵי כָסֵי בָּתְרָאֵי לָא בָעוּ הֲסִיבָּה, מַאי דַּהֲוָה הֲוָה;

The Gemara explains: And these two statements do not disagree with each other: This statement is referring to the first two cups, and that statement is referring to the last two cups. However, it was not clear which two cups require reclining according to Rav Naḥman. Some say the explanation in this manner and some say it in that manner. The Gemara elaborates: Some say it in this manner, that the first two cups require reclining, as it is now that freedom begins. Since reclining is a sign of freedom, while discussing the exodus from Egypt it is appropriate to drink while reclining. By contrast, the last two cups do not require reclining, because what was already was. In other words, by this point one has completed the discussion of the Exodus and has reached the latter stages of the seder.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי דהוה הוה – שכבר אמרו גאולה לפני הסעודה ואף על גב דמצה צריכה הסיבה ולא אמר מאי דהוה הוה שאני מצה שהיא עיקר סעודה יותר מיין ועוד ביין היסב כבר בשני כוסות הראשונים ועוד שכתובה בתורה זכר לחירות שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגאלו ואע״ג דהויא לחם עוני יש לאוכלה דרך חירות ומה שצריך הסיבה במצה היינו כשמברכין לעל אכילת מצה ובאפיקומן.
גמרא אמרי לה להאי גיסא. שבת קה ע״א ב״ב מב ע״ב:
ומסבירים: ולא פליגי [ולא נחלקו] הדעות בעצם, כי הא בתרתי כסי קמאי הא בתרתי כסי בתראי [זה בשתי כוסות ראשונות וזה בשתי כוסות אחרונות]. אלא שלמעשה לא נתברר הענין; אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא [אמרו זאת לצד זה ואמרו זאת לצד זה] ולא היה ברור באילו כוסות אמר רב נחמן שיש להסב ובאלו אמר שאין צריך להסב. ומסבירים: אמרי לה להאי גיסא [אמרו אותו לצד זה]: תרי כסי קמאי בעו הסיבה [שתי הכוסות הראשונות צריכות הסבה], כי השתא הוא דקא מתחלא לה חירות [עכשיו הוא שמתחילה החירות], שהרי מתחילים להזכיר את יציאת מצרים ושתייה מתוך הסיבה מורה על דרך חירות ואילו תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה [שתי כוסות אחרונות אינן צריכות הסיבה] מאי דהוה — הוה [מה שהיה היה] וכבר קראו את ההגדה על הזכרת יציאת מצרים שבה ועכשיו אוכלים את סעודת החג.
The Gemara explains: And these two statements do not disagree with each other: This statement is referring to the first two cups, and that statement is referring to the last two cups. However, it was not clear which two cups require reclining according to Rav Naḥman. Some say the explanation in this manner and some say it in that manner. The Gemara elaborates: Some say it in this manner, that the first two cups require reclining, as it is now that freedom begins. Since reclining is a sign of freedom, while discussing the exodus from Egypt it is appropriate to drink while reclining. By contrast, the last two cups do not require reclining, because what was already was. In other words, by this point one has completed the discussion of the Exodus and has reached the latter stages of the seder.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, אַדְּרַבָּה, תְּרֵי כָסֵי בָּתְרָאֵי בָּעוּ הֲסִיבָּה, הַהִיא שַׁעְתָּא דְּקָא הָוְיָא חֵירוּת, תְּרֵי כָסֵי קַמָּאֵי לָא בָעוּ הֲסִיבָּה, דְּאַכַּתִּי עֲבָדִים הָיִינוּ קָאָמַר. הָשָׁתָא דְּאִיתְּמַר הָכִי וְאִיתְּמַר הָכִי, גאִידִי וְאִידִי בָּעוּ הֲסִיבָּה.

And some say it in that manner and claim that on the contrary, the last two cups require reclining, as it is at that time that there is freedom. However, the first two cups do not require reclining, as one still says: We were slaves. The Gemara concludes: Now that it was stated so, and it was stated so, i.e., there are two conflicting opinions and it cannot be proven which two cups require reclining, both these sets of cups and those require reclining.
עין משפט נר מצוהרשב״םתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דההיא שעתא משתעי בחירות – ובגאולה שהוא אומר הגדה השתא שמעינן מינה דארבעה כוסות צריך הסיבה מרור אין צריך הסיבה.
פרקדן – פניו למעלה ולא כמפרש פניו למטה דאין דרך לאכול בענין זה וכן משמע בהמוכר את הספינה (ב״ב עד.) במתי מדבר דגנו אפרקיד ואזיל פרשא תותי כרעיה כדנקיט רומחא בידיה.
שם אידי ואידי בעו הסיבה. עיין תשו׳ הראנ״ח ח״ב סי׳ ע״ט:
ואמרי לה להאי גיסא [ויש אומרים זאת לצד זה]: אדרבה, תרי כסי בתראי בעו הסיבה, ההיא שעתא דקא הויא חירות [שתי כוסות האחרונות צריכות הסיבה כי בשעה זו היא שיש בה חירות], תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה [שתי כוסות ראשונות אינן צריכות הסיבה] דאכתי [שעדיין] ״עבדים היינו״ קאמר [אומר]. ומסכמים: השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי [עכשיו שנאמר כך ונאמר כך] ואין בידינו להכריע, אידי ואידי בעו [אלו ואלו צריכות] הסיבה.
And some say it in that manner and claim that on the contrary, the last two cups require reclining, as it is at that time that there is freedom. However, the first two cups do not require reclining, as one still says: We were slaves. The Gemara concludes: Now that it was stated so, and it was stated so, i.e., there are two conflicting opinions and it cannot be proven which two cups require reclining, both these sets of cups and those require reclining.
עין משפט נר מצוהרשב״םתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דפְּרַקְדָּן לָא שְׁמֵיהּ הֲסִיבָּה. הֲסִיבַּת יָמִין לָא שְׁמַהּ הֲסִיבָּה. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לַוֵּושֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה.

The Gemara continues to discuss the halakha of reclining. Lying on one’s back is not called reclining. Reclining to the right is not called reclining, as free men do not recline in this manner. People prefer to recline on their left and use their right hand to eat, whereas they find it more difficult to eat the other way. And not only that, but if one reclines to the right, perhaps the windpipe will precede the esophagus. The food will enter the windpipe, and one will come into danger of choking.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב איתמר מצה בעיא הסיבה מרור לא בעי הסיבה יין איתמר דבעי הסיבה ואיתמר דלא בעי הסיבה ואסיקנא ארבעה כסי כולהו בעו הסיבה.
פרקדן פירוש רובץ לאחוריו ויש אומרים על פניו.
שמא יקדים – אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחריו שיפוי כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה והקנה פושט למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק.
פרקדן – פניו כלפי למעלה ושוכב על אחוריו.
הסיבת ימין לאו שמה הסיבה – שהרי בימינו הוא צריך לאכול.
שמא יקדים – אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחוריו שפוי כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה וקנה פושט למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק כך פירש רבינו שלמה וקשיא לי אמאי לא סמכיה להאי ולא אהסיבת ימין ורבותי פירשו שמא יקדים קנה לושט דושט הוי על (דרך) ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאיליו כשהוא מטה כלפי ימין ואם יכנס בו המאכל הרי סכנה שאין אוכלין ומשקין נכנסין אלא דרך הושט ולכך נראה בעיני דאהסיבת ימין קאי מדסמכיה לדידיה.
בפני רבו אין צריך הסיבה – נראה דאביו והוא רבו נמי אין צריך דלא גרע מרבו אחר מיהו סתם אב מלמד לבנו תורה כדאמרינן בפ״ק דקידושין (דף לא.) שהבן ירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה ואפי׳ הכי קאמר בפני אביו צריך הסיבה.
הסבה זו אם עשאה בצד ימין אינה הסבה שהרי האכילה בימין ובאטר מיהא יראה שהוא מיסב מצד ימין וכן פרקדן לא שמיה הסבה וזה שאמרו ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט וכו׳ על פרקדן היא אמורה ולא על הסיבת ימין ופרקדן הוא נאמר לפעמים על מי שפניו כלפי מטה ואם כן פירושו בכאן שפניו למעלה ומיסב מגבו ומתוך שצוארו שוחה לאחריו כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל והקנה מתפשט למעלה והמאכל נכנס לתוכו וניזוק ואף בפניו למטה יש בו חששא זו אלא שלא הוצרך למעטה וי״מ דבר זה על הסבת ימין ומפני שהושט עומד בצד ימין ומעתה אפשר שעל שניהם נאמרה ולדעת זה אף אטר משמאל:
פרקדן לא שמיה הסיבה – פי׳ פרקדן משמע פניו כלפי מעלה ושוכב על אחוריו והיינו הא דהכא וההיא דאמרי׳ בפ׳ הספינה במתי מדבר דחזינהו דגנו אפרקיד והוה עבר טייעא כי רכיב אגמלא ונקיט רומחא בידיה תותי כרעייהו ופירושו פוריה קדל. ומשמע נמי פניו כלפי מטתו והיינו ההיא דאמרי׳ אביי לייט מאן דגני אפרקיד שהוא בין פניו למעלה בין פניו למטה מפני שמתחמם ובא לידי הרהור ופירושו פורייה קיר:
נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו באותו הנס פי׳ בנס הגלות או בשרדפן פרעה על הים ויש אומרים שהן היו עיקר הנס כדאמרי׳ באגד׳ דבשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו וא״כ קשיא מאי אף:
ועוד בדיני הסבה: פרקדן (שכיבה על הגב) לא שמיה הסיבה [אין שמו, אינו נחשב, הסיבה] הסיבת ימין שנשען על צד זה לא שמה הסיבה שאינה דרך חרות, שהרי אדם מיסב על צד שמאלו ומגיש את האוכל ביד ימין ולהפך קשה לו. ולא עוד אלא אם יסב בצד ימין שמא יקדים קנה לוושט ויכנס האוכל לתוך הקנה, מקום הנשימה ויבא לידי סכנה.
The Gemara continues to discuss the halakha of reclining. Lying on one’s back is not called reclining. Reclining to the right is not called reclining, as free men do not recline in this manner. People prefer to recline on their left and use their right hand to eat, whereas they find it more difficult to eat the other way. And not only that, but if one reclines to the right, perhaps the windpipe will precede the esophagus. The food will enter the windpipe, and one will come into danger of choking.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) האִשָּׁה אֵצֶל בַּעֲלָהּ לָא בָּעֲיָא הֲסִיבָּה, וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא, צְרִיכָה הֲסִיבָּה. ובֶּן אֵצֶל אָבִיו בָּעֵי הֲסִיבָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ מַאי?

A woman who is with her husband is not required to recline, but if she is an important woman, she is required to recline. A son who is with his father is required to recline. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a student who is with his teacher? Perhaps he is not obligated to recline, as he is in awe of his rabbi, and reclining is a sign of complete freedom and independence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרשב״םבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הסיבת ימין לא שמה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה ואינה הסיבה אלא בשמאל.
אשה חשובה בעיא הסיבה זולתה לא. בן בפני אביו בעי הסיבה תלמיד בפני רבו לא בעי הסיבה מורא רבך כמורא שמים.
אשה אינה צריכה הסיבה – מפני אימת בעלה וכפופה לו ומפרש בשאילתות דרב אחאי לאו דרכייהו דנשי למיזגא.
בן אצל אביו צריך הסיבה – דלא הוי כפוף כל כך.
אשה אינה צריכה הסבה שאין חירות לאשה אצל בעלה ואם אשה חשובה היא צריכה הסבה שאין שפחות באישות שלה ואחר שכן כל שלא במקום בעלה מיהא יראה שצריכה הסבה:
ועוד אמרו אשה העושה פסח אצל בעלה לא בעיא [צריכה] הסיבה, אבל אם אשה חשובה היא — אף היא צריכה הסיבה. בן אצל אביו בעי [צריך] הסיבה. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: תלמיד אצל רבו מאי [מה דינו] שמא נאמר אנו שכיון שהתלמיד חייב במוראו של הרב אינו צריך הסיבה שהיא דרך חרות ואדנות גמורה?
A woman who is with her husband is not required to recline, but if she is an important woman, she is required to recline. A son who is with his father is required to recline. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a student who is with his teacher? Perhaps he is not obligated to recline, as he is in awe of his rabbi, and reclining is a sign of complete freedom and independence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרשב״םבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״שתָּא שְׁמַע, [דַּ]⁠אֲמַר אַבַּיֵי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי מָר, זָגֵינַן אַבִּירְכֵי דַּהֲדָדֵי; כִּי אָתֵינַן לְבֵי רַב יוֹסֵף, אֲמַר לַן: זלֹא צְרִיכִתוּ, מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם.

Come and hear a proof that Abaye said: When we were in the house of my Master, Rabba, there was not enough room for everyone to recline on Passover, so we reclined on each other’s knees, to fulfill the obligation to recline. When we came to the house of Rav Yosef, he said to us: You need not recline, as the fear of your teacher is like the fear of Heaven. A student is subject to the authority of his teacher and may not display freedom in his presence.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה זגינן אבירכי דהדדי – נשענין כל אחד על ברכי חבירו.
בי מר – רבה.
הוה זגינן אבירכי דהדדי – כל אחד נשען על ברכי חבירו.
כי אתינן לבי רב יוסף – דרבה מלך מקמי דרב יוסף.
כמורא שמים – דכתיב (דברים ו) את ה׳ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים (לעיל דף כב:) השוה מורא רבו למורא שמים.
תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר שאמר אביי: כי הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי [כאשר היינו בפסח אצל אדוני, רבה, היינו נשענים זה על ברכיו של זה] שלא היו מקומות לכולם להסב והיו יוצאים כך ידי הסיבה, כי אתינן לבי [כאשר באנו לבית] רב יוסף אמר לן [לנו]: לא צריכתו [צריכים אתם] להסב, כי מורא רבך כמורא שמים והתלמיד הוא כמשועבד לרבו ואינו יכול להראות לפניו דרך חירות.
Come and hear a proof that Abaye said: When we were in the house of my Master, Rabba, there was not enough room for everyone to recline on Passover, so we reclined on each other’s knees, to fulfill the obligation to recline. When we came to the house of Rav Yosef, he said to us: You need not recline, as the fear of your teacher is like the fear of Heaven. A student is subject to the authority of his teacher and may not display freedom in his presence.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מֵיתִיבֵי: עִם הַכֹּל אָדָם מֵיסֵב, וַאֲפִילּוּ תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ. כִּי תַּנְיָא הַהִיא, בִּשְׁוֵלְיָא דְּנַגָּרֵי.

The Gemara raises an objection: A person must recline in the presence of anyone, and even a student who is with his teacher must do so. This baraita directly contradicts the statement of Rav Yosef. The Gemara answers: When that baraita was taught, it was with regard to a craftsman’s apprentice, not a student of Torah in the company of his rabbi. One who is in the presence of a person teaching him a trade is not in awe of his instructor, and he is therefore obligated to recline.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נגר
נגרא(פסחים קח.) אפילו עני כי תניא ההיא בשוליא דנגרי (עבודה זרה נ:) לית נגר בר נגר דיפרקיניה כלומר חכם בן חכם החרש והמסגר תרגום חרש נגר (פסחים כח.) נגרא בסודנא יתיב פי׳ בערך סדן ״א״ה לפנינו הנוסחא נגרא בגומה:
ערך אסתנס
אסתנסב(ברכות טז:) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (יומא ל:) במשנה אם היה כהן גדול זקן או איסתני׳ מחמין לו חמין. (ובגמ׳ דמסכת תמיד) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. (בבא בתרא קמה) בגמ׳ דהשושבינות רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני׳ וטוב לב משתה תמיד מי שדעתו יפה (פסחים קח) בגמ׳ דסמוך למנחה רב ששת אסתני׳ הוה. (סוטה יא) ובגמרא דוכן לענין הטובה כלום אתה אסתני׳ יותר מפרעה. (סנהדרין ק) גמרא דרבי עקיבא בחלק רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני׳ (בראשית רבה יא) ויברך אלהים מפני האסתניסי׳ פי׳ אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס (א״ב: פירוש בלשון יוני איש חלש ומזגו רע):
ערך מזג
מזגג(סנהדרין יד:) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ״ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ״ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד:) אל יחסר המזג וכו׳. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (עבודה זרה סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית:
ערך צל
צלד(שבת כא.) הוה מהדר מר אמשחא דזיתא אמר האי דציל נהוריה טפי (שבת סו:) כי היכי דציל האי משחא לציל חמרי׳ דפלני׳ בר פלניתא (שבת קט) אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת וכו׳ (פסחים קח) עד י״ו הוה צליל לאהדורי (בבא מציעא מ) בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא (עבודה זרה כח) הנהו מיא דצילי מיניה (שבת קלט) נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו (יבמות קיג) דעתא צילתא הוא. (א״ב פי׳ זך ודבר שאינו עכור):
א. [מיינסטער.]
ב. [איידלמאן. שוואך. קרענקלך.]
ג. [געמישטער וויין.]
ד. [ריין לויטטר.]
בשוליא דנגרי – תלמידו של נגר המלמדו אומנות.
בשוליא דנגרי – תלמידו של נגר שמלמדו אומנות.
בן אצל אביו צריך הסבה שאע״פ שהוא בעול יראה מ״מ אף האב נוח לו בכך ומוחל על כבודו אבל תלמיד בפני רבו אין צריך הסבה ודוקא בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות צריך הסבה וכן השמש צריך הסבה שאין עול יראה בשמש אלא בעניני שמושו ולא עוד אלא שלילה זו כעין קריאת דרור היא לכל:
מיתיבי [מקשים]: עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד אצל רבו וקשה לדברי רב יוסף! ומשיבים: כי תניא ההיא בשוליא דנגרי [כאשר שנינו ברייתא זו הריהי בשוליית הנגרים] לא בתלמיד הלומד אצל רבו תורה, אלא בלומד אצל רבו מלאכה. ותלמיד כזה אינו חייב במורא רבו, ואף הוא צריך הסיבה.
The Gemara raises an objection: A person must recline in the presence of anyone, and even a student who is with his teacher must do so. This baraita directly contradicts the statement of Rav Yosef. The Gemara answers: When that baraita was taught, it was with regard to a craftsman’s apprentice, not a student of Torah in the company of his rabbi. One who is in the presence of a person teaching him a trade is not in awe of his instructor, and he is therefore obligated to recline.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיבַּעְיָא לְהוּ: שַׁמָּשׁ מַאי? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר ריב״לרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מַצָּה כְּשֵׁהוּא מֵיסֵב, יָצָא. חמֵיסֵב, אִין, לֹא מֵיסֵב, לָא. שְׁמַע מִינַּהּ, בָּעֵי הֲסִיבָּה. שְׁמַע מִינַּהּ.

A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a waiter?Is a waiter obligated to recline? The Gemara answers: Come and hear a solution, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A waiter who ate an olive-bulk of matza while reclining has fulfilled his obligation. The Gemara infers: If he ate matza while reclining, yes, he has fulfilled his obligation; if he was not reclining, no, he has not fulfilled the obligation. Learn from this that a waiter requires reclining. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.
עין משפט נר מצוהרשב״םראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמש שאכל כזית מצה – לא גרסינן באחרונה.
ואינו יוצא ידי מצה אלא באוכלה בהיסבה על השלחן. וכן ד׳ כוסות צריכין הסיבה. אבל מרור אין צריך הסיבה. והם היו נוהגין לישב על המיטות ולהסב בהיסבת שמאל, אבל אנו שאין אנו רגילין בכך יוצאין אנו כדרך הסיבתינו ואין לנטות ימין ושמאלא.
א. וכ״כ בפירוש ההגדה המיוחס לרבינו [עי׳ אודותיו להלן במס׳ מגילה (ראב״ן מגילה י״ז:) הע׳ עט]. והובאו דבריו מכאן במרדכי הסדר הראשון דל״ד רע״ב. וכדברי רבינו כ״כ ראבי״ה סי׳ תקכה סעיף ה: ובזמן הזה שאין רגילות בארצינו שיהיו בני חורין מסיבין יושב כדרכו. וכתב בברכ״י שלרבינו אפשר שיכול להסב אלא שא״צ ואילו לראבי״ה אין להסב דאדרבה ישיבה כדרכו הוי דרך חירות. מיהו עי׳ ב״ח כאן ובתשו׳ חדשות סי׳ ה דגם לראבי״ה אין איסור להסב. ודעת ראבי״ה הובאה בטור רס״י תעב ובהגמ״י פ״ז הג׳ ב. [וכתבו עליו בהגמ״י דיחיד הוא בדבר זה. כלומר שדעת כל הפוסקים דלעולם בעי הסיבה ואפילו בזמן הזה. ב״י שם. והב״ח כתב שלהלכה אנו תופסין דברי אבי העזרי עיקר ואם אכל מצה בלא הסבה א״צ לחזור ולאכול וכמ״ש האגודה ושאר אחרונים אלא שמ״מ נראה דמצוה לחזור ולאכול. וכן הרמ״א בסע׳ ד סמך על ראבי״ה לענין נשים ובסעיף ז אף באנשים לענין דיעבד בכוס ג׳ וד׳]. וכ״כ –דבזה״ז א״צ הסבה- בס׳ מאורי אור חלק עוד למועד דכ״ט ע״ב בשם תוס׳ ריב״א כתובים על קלף. ומהרי״ל בסדר ההגדה עמ׳ קכ בשם מהר״ש ׳דמה חירות שייך בזה אדרבה דומה לחולה וכ״כ אבי העזרי׳.
איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שמש מאי [מה דינו] הצריך הוא הסיבה אם לא? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון ממה שאמר ר׳ יהושע בן לוי: השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב — יצא. ונדייק: מיסב — אין [כן], לא מיסב — לא, שמע מינה [למד ממנה]: כי בעי [צריך] הסיבה, ומסכמים: אכן, שמע מינה.
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a waiter?Is a waiter obligated to recline? The Gemara answers: Come and hear a solution, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A waiter who ate an olive-bulk of matza while reclining has fulfilled his obligation. The Gemara infers: If he ate matza while reclining, yes, he has fulfilled his obligation; if he was not reclining, no, he has not fulfilled the obligation. Learn from this that a waiter requires reclining. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.
עין משפט נר מצוהרשב״םראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וַאֲמַר ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: טנָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ,

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: Women are obligated in these four cups of wine at the Passover seder.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבע כוסות – שלשה כנגד ג׳ כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וגומר ורביעי ברכת המזון.
ונשים בעו הסיבהא. וחייבין באכילת מצה דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצהב. וחייבין בד׳ כוסות שאף הן היו באותו הנס דגאולה, וד׳ כוסות כנגד ד׳ גאולות, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתיג.
א. כמש״כ רבינו ירוחם בשם תוס׳ (הו״ד בב״י שם) דנשי דידן חשובות הן. ואשה חשובה צריכה הסיבה. [אב״ש].
ב. מג ע״ב והובא לעיל שם.
ג. שמות ו ו. ומקורו בב״ר [הביאו רשב״ם ר״פ] ובירושלמי ה״א. והובא בסתם בראבי״ה סי׳ תקכה סי״ד.
ארבע כוסות אלו אע״פ שבכלל מצות שהזמן גרמא הם וכל שתקנו חכמי׳ כעין תורה תקנו אעפ״כ נשים חייבות בהם שאף הם היו באותו הנס ר״ל שבכלל השעבוד היו ונגאלו ממנו וי״מ שבשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ממנו כן איתא בסוטה וראשון עיקר וכמו שאמרו בתלמוד המערב שאף הן היו בספק:
ב ואמר ר׳ יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו של פסח
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: Women are obligated in these four cups of wine at the Passover seder.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים קח., ר׳ חננאל פסחים קח., רי"ף פסחים קח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים קח., רש"י פסחים קח., רשב"ם פסחים קח., ראב"ן פסחים קח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים קח., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים קח., בית הבחירה למאירי פסחים קח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים קח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות פסחים קח., גליון הש"ס לרע"א פסחים קח., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קח., אסופת מאמרים פסחים קח.

Pesachim 108a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 108a, R. Chananel Pesachim 108a, Rif by Bavli Pesachim 108a, Collected from HeArukh Pesachim 108a, Rashi Pesachim 108a, Rashbam Pesachim 108a, Raavan Pesachim 108a, Tosafot Pesachim 108a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 108a, Meiri Pesachim 108a, R. Moshe Chalava Pesachim 108a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 108a, Gilyon HaShas Pesachim 108a, Steinsaltz Commentary Pesachim 108a, Collected Articles Pesachim 108a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144