×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה קָא מִיפַּלְגִי לְבֶן זוֹמָא מַחֵיל עֲבוֹדָה לר״ילְרַבִּי יְהוּדָה לָא מַחֵיל עֲבוֹדָה.
It is with regard to whether the Temple service is desecrated and disqualified if the priest failed to immerse before its performance that they disagree. According to the opinion of ben Zoma, this immersion is for the purpose of sanctification and is an integral part of the service; consequently, if the priest failed to immerse he desecrates the service. According to the opinion of Rabbi Yehuda he does not desecrate the service, because the immersion is merely a precautionary measure.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
באחולי עבודה – אם לא טבל שחרית ועבד.
לבן זומא – דאמר דאורייתא היא שהרי ניתן ק״ו לידרש הויא עבודתו מחוללת.
לרבי יהודה – דאמר דרבנן היא לא מחיל.
המצורע כשמרגיש בעצמו שנרפא מצרעתו בא לו אצל הכהן ואם הכהן מכיר שנתרפא מטהרו בעץ ארז ואזוב ושני תולעת וצפרים כסדר האמור במקראות ומגלחו ומכבס בגדיו וטובל וטהור מטומאת אהל ומשכב ומושב וליכנס בירושלים ומונה שבעת ימים והם הנקראים ימי ספירו וכל אותם השבעה הוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ובשביעי לאלו מגלחו תגלחת שניה ומכבס בגדיו וטובל ונעשה כשאר טבולי יום לאכול במעשר בעלייתו ובתרומה בהערב שמשו ולמחר שהוא שמיני וטעון הבאת קרבנותיו טובל פעם (אחת) [אחרת] בעזרת נשים בלשכת המצורעים ואע״פ שלא הסיח דעתו וכל שנתאחר ולא גילח או שלא טבל בשביעי כל שגילח וטבל למחרתו של שביעי או לאחר כמה אינו מביא קרבנותיו בו ביום שצריך הוא הערב השמש לטומאתו וכמו שאמרו בסוגיא זו אי לא טביל הערב השמש בעי אלא מגלח וטובל ומעריב שמשו ולמחר טובל לצורך הבאת קרבנות ואפי׳ הסיח דעתו מטבילת אתמול אין מצריכין אותו בכך הזאה שלישי ושביעי מחשש שמא נכנס באוהל המת אלא בין שהסיח בין שלא הסיח טובל היום לצורך הבאת קרבנותיו ואפילו טבל מאתמול על דעת שתועילהו לביאת מקדש לא הועיל אלא צריך שיטבול היום לדעת כך שכל בקדשים צריך כוונה כמו שביארנו בחגיגה ואחר טבילה בא ועומד לו בשער ניקנור שהוא שער מזרחי חוץ לעזרת ישראל (ופניה) [ופניו] למערב ומביא אשמו לשם ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך ושוחטין אותו וכהן אחד מקבל רוב הדם במזרק לזרקו על המזבח וכהן שני מקבל מן הדם בידו הימנית ומערה בשמאלית להזות באצבע הימני על המצורע ואחר שזרק הראשון את שלו למזבח בא השני אצל המצורע ועומד בפנים ומצורע מבחוץ ומכניס המצורע ראשו וכהן נותן על תנוך אזנו הימנית ואח״כ מכניס ידו הימנית ונותן על בהן ידו ואח״כ מכניס רגלו הימנית ונותן על בהן רגלו ואח״כ מקריב חטאתו ועולתו ונוטל אח״כ שמן מלוג השמן הכתוב בענין ויוצק לכפו השמאלית וטובל אצבעו הימנית בשמן זה ומזה כנגד בית קדשי הקדשים עד שיטבול בכפו ויזה שבע פעמים ואח״כ נותן מן השמן על המצורע על אותן המקומות שנתן עליו מן הדם והם התנוך והבהונות ושירי שמן שבכף נותנו על ראשו ושירי הלוג מתחלק לכהנים:
(1-2) ומי מחיל עבודה אפילו לבן זומא והתניא כהן גדול שלא טבל וכו׳ – פי׳ ודיו לבא מן הדין להיות כנדון וכשם שביום הכפורים לא מחיל עבודה בטבילה זו נמי לא מחיל עבודה. וטעמא דלא מחיל עבודה משום הכי ביום הכפורים נפקא לן בזבחים מדכתיב ורחצו אהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב דבר שאינו מעכב בבניו אינו מעכב בו הלכך קדוש ידים ורגלים דשאר ימות השנה דאיתיה באהרן ובניו מעכב בו אבל קדוש וטבילה שבעבודות יום הכפורים שאינן כשרות אלא בו אינו מעכב בו לאחולי עבודה.
ה״ג אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קדש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודה פסולה. ול״ג ושלא טבל דהא אפילו לבן זומא אין טבילה זו מעכבת כדפרשי׳ דדיו לבא מן הדין להיו׳ כנדון ומאן דגריס שלא קדש ולא טבל פסולה משום חסרון קדוש בלחוד הוא ופשוט הוא.
בפרש״י בד״ה לרבי יהודה דאמר דרבנן היא כו׳ ובד״ה ולבן זומא כו׳ והוא עצמו שלא טבל כו׳ ובד״ה אחד כהן כו׳ דכשלא רחוץ ידים כו׳ ובד״ה נימא רבנן כו׳ במתניתא קמייתא כו׳ הלכך ל״ש טבל מבערב ול״ש לא טבל ולאו כו׳ כצ״ל:
באחולי [בחילול] העבודה אם לא טבל לפניה קא מיפלגי [הם חלוקים]. לשיטת בן זומא אם לא טבל, הריהו מחיל [מחלל] עבודה, שלדעתו טבילת קדושה זו היא חלק מסדר העבודה. ואילו לשיטת ר׳ יהודה לא מחיל [אינו מחלל] את העבודה, כיון שטבילה זו אינה אלא משום סייג.
It is with regard to whether the Temple service is desecrated and disqualified if the priest failed to immerse before its performance that they disagree. According to the opinion of ben Zoma, this immersion is for the purpose of sanctification and is an integral part of the service; consequently, if the priest failed to immerse he desecrates the service. According to the opinion of Rabbi Yehuda he does not desecrate the service, because the immersion is merely a precautionary measure.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּלְבֶן זוֹמָא מִי מַחֵיל וְהָתַנְיָא אכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא טָבַל וְלֹא קִידֵּשׁ בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד וּבֵין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶחָד כֹּהֵן הֶדְיוֹט בשֶׁלֹּא קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית וְעָבַד עֲבוֹדָה עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה.

The Gemara wonders: And according to ben Zoma, is the service desecrated? But wasn’t it taught in a baraita: With regard to a High Priest who did not immerse and did not sanctify his hands and feet between donning the golden garments and the white linen garments, and similarly, with regard to a High Priest who did not immerse between performance of one service and another service, his service is valid. However, both a High Priest and a common priest who did not sanctify his hands and feet at all in the morning and performed the service, his service is disqualified. If the High Priest’s failure to immerse between services does not desecrate the service, all the more so that failure to perform the first immersion would not desecrate the service, as ben Zoma derives the first immersion from the immersion of the High Priest. Apparently, that is not the basis of their dispute.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם לא טבל ועבד ואומר רמאי אנפשאי ולא אידכר עבודתו כשרה. ולבן זומא מי שלא טבל מחיל עבודתו. ואקשינן עליה והתניא כ״ג שלא טבל כו׳ עבודתו כשרה אבל קידוש שנאמר ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו. אם עבד בלא קידוש עבודתו פסולה.
ערך אסתנס
אסתנסא(ברכות טז:) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (יומא ל:) במשנה אם היה כהן גדול זקן או איסתני׳ מחמין לו חמין. (ובגמ׳ דמסכת תמיד) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. (בבא בתרא קמה) בגמ׳ דהשושבינות רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני׳ וטוב לב משתה תמיד מי שדעתו יפה (פסחים קח) בגמ׳ דסמוך למנחה רב ששת אסתני׳ הוה. (סוטה יא) ובגמרא דוכן לענין הטובה כלום אתה אסתני׳ יותר מפרעה. (סנהדרין ק) גמרא דרבי עקיבא בחלק רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני׳ (בראשית רבה יא) ויברך אלהים מפני האסתניסי׳ פי׳ אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס (א״ב: פירוש בלשון יוני איש חלש ומזגו רע):
ערך טפיח
טפיחב(ביצה כד.) וציפורים שקננו בטפיחים ובבורות. (חולין קלט שביעית פרק ט) אוכלים על הטפיחים פי׳ אחי רבי דניאל ז״ל על מה שמשימין העופות בטפיחן שהן כלי חרס הבנויין בכותלים לקני בהן העופות. ויש מפרשין אוכלין על הטפיחין על מה שבין העשבים. (שבת קכה:) זמורה שהיא קשורה בטפיח (שבת קנז) ופקקו את המאור בטפיח (יומא ל) והטפיח מחזר על האורחין. (בכורות מה) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח פי׳ כמין דלי שחור טפוח אין פחות מי״ו פי׳ אל תתנו לו אלא כדי שישאב וישתה לצמאון שלו ואין פחות מי״ו ועוד אמרו שמא יצא מהן טפיח וזהו פירוש פתי׳ אוכמא ודומה לקרויה והוא נמל בלשון חכמים והוא דלי ועוד פי׳ לטפיח אין פחות מי״ו בערך בור:
ערך פרוה
פרוהג(יומא ל) הביאוהו לבית הפרוה (גמרא) מאי פרוה א״ר יוסף פרוה אמגושא פי׳ פרוה שם אדם מגוש ויש מן החכמים שאומרים כי חפר מחילה תחת הקרקע בקודש עד שיראה עבודת כהן גדול ביום הכפורים והרגישו חכמים באותה חפירה שבאותו מקום שחפר ומצאוהו ואותה הלשכה קרויה על שמו:
ערך שף
שףד(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא:
א. [איידלמאן. שוואך. קרענקלך.]
ב. [קרוג.]
ג. [נאמע איינעס צויבערער.]
ד. [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
ולבן זומא מי מחיל – והא מכהן גדול ביום הכפורים יליף לה והוא עצמו שלא טבל ולא קדש ביוה״כ בין בגדי זהב לבגדי לבן שהוא משנה בה עבודתו כשירה.
אחד כ״ג כו׳ עבודתו פסולה – בפרק שני דזבחים (דף יט:) ילפינן דכשלא רחוץ ידים ורגלים מחלל עבודה.
ומי מחיל והתניא כהן גדול כו׳. מספקא ליה לרב ארי״ה מנא ליה דמיתוקמא כבן זומא דילמא ר״י היא וי״ל דהויא פשיטא ליה דמתוקמא ככולי עלמא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ולבן זומא מי מחיל [האם מחלל הוא] עבודה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כהן גדול שלא טבל ולא קידש ידיו ורגליו בין בגד זהב לבגד לבן, וכן אם לא טבל בין עבודה לעבודה — עבודתו כשרה. אולם אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו כלל שחרית ועבד עבודה — עבודתו פסולה. וכיון שאפילו טבילת כהן גדול בין עבודה לעבודה איננה מחללת, כל שכן טבילה ראשונה, שבן זומא לומד אותה רק מטבילת כהן גדול!
The Gemara wonders: And according to ben Zoma, is the service desecrated? But wasn’t it taught in a baraita: With regard to a High Priest who did not immerse and did not sanctify his hands and feet between donning the golden garments and the white linen garments, and similarly, with regard to a High Priest who did not immerse between performance of one service and another service, his service is valid. However, both a High Priest and a common priest who did not sanctify his hands and feet at all in the morning and performed the service, his service is disqualified. If the High Priest’s failure to immerse between services does not desecrate the service, all the more so that failure to perform the first immersion would not desecrate the service, as ben Zoma derives the first immersion from the immersion of the High Priest. Apparently, that is not the basis of their dispute.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא לְמֵיקַם בַּעֲשֵׂה קָא מִיפַּלְגִי לְבֶן זוֹמָא קָאֵי בַּעֲשֵׂה לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה לָא קָאֵי בַּעֲשֵׂה.

Rather, it is with regard to whether one who fails to immerse before service stands in violation of a positive mitzva that they disagree. According to ben Zoma, he stands in violation of a positive mitzva because there is a special requirement to perform this immersion for the purpose of sanctification. According to Rabbi Yehuda, he does not stand in violation of a positive mitzva.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן אלא למיקם בעשה שנאמר ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו וגו׳. לבן זומא קאי בעשה. כדאמרן כל המשנה צריך טבילה לר׳ יהודה לא קאי בעשה. ואקשינן וכי ר׳ יהודה מצריך ליכנס בעזרה בטבילה משום סרך והתניא מצורע טובל ועומד בשער נקנור כדי להזות עליו.
לבן זומא קאי עליה בעשה – מק״ו דכ״ג שעובר בעשה כדכתיב (ויקרא טז) ורחץ את בשרו במים ולבשם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לדחות הסבר זה, ולומר: למיקם [לעמוד לעבור] באיסור עשה קא מיפלגי [בכך הם נחלקו]: לשיטת בן זומא — קאי [עומד הוא, עובר] בעשה, שהרי היא מצוה מיוחדת לטבול לצורך הקדושה. ואילו לשיטת ר׳ יהודה — לא קאי [אינו עומד, עובר] באיסור בעשה ושואלים:
Rather, it is with regard to whether one who fails to immerse before service stands in violation of a positive mitzva that they disagree. According to ben Zoma, he stands in violation of a positive mitzva because there is a special requirement to perform this immersion for the purpose of sanctification. According to Rabbi Yehuda, he does not stand in violation of a positive mitzva.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמִי אִית לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה הַאי סְבָרָא וְהָתַנְיָא גמְצוֹרָע טוֹבֵל וְעוֹמֵד דבְּשַׁעַר נִיקָנוֹר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה שֶׁכְּבָר טָבַל מִבָּעֶרֶב.

The Gemara wonders: And does Rabbi Yehuda hold in accordance with this line of reasoning? Wasn’t it taught in a baraita: A leper on the eighth day of his purification, after he has already immersed at the end of the seventh day, immerses again and stands at the Gate of Nicanor in the Temple to bring his purification offerings and to have the priest sprinkle the blood of the guilt-offering and the oil that accompanies his purification offerings on his thumbs and big toes to complete the purification process. Rabbi Yehuda says: He does not require an additional immersion, as he already immersed the previous evening. Apparently, Rabbi Yehuda does not require a special immersion in the morning to remind the leper of old impurity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה אומר אינו טובל שכבר טבל מבערב ופרק ההוא כדקתני טע׳ שכבר טבל מבערב כלומר אילו לא טבל בערב היה מצריכו טבילה כטעמיה. ואקשינן וכי ר׳ יהודה לא אצטריך טבילה למצורע.
ומי אית ליה לר׳ יהודה הך סברא – דמתני׳ שיהיו כל הנכנסין לעזרה צריכין טבילה.
מצורע – בשמיני שלו אע״פ שטבל בשביעי כדכתיב (שם יד) והיה ביום השביעי יגלח וגו׳ חוזר וטובל בשמיני כשמביא קרבנותיו.
ועומד בשער ניקנור – להכניס ידיו ורגליו בפנים למתן בהונות מדם האשם ושמן הלוג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא – פי׳ שיהא הנכנס לעזרה טעון טבילה כלל ואפי׳ מדרבנן והתניא מצורע טובל בשמיני שלו ועומד בשער ניקנור להזא׳ עליו מדם האשם ומלוג השמן. רבי יהודה אומר אין צריך טבילה בשמיני שכבר טבל והעריב שמשו מבערב. אלמא לרבי יהודה אין אדם טהור הנכנס לעזרה טעון טבילה וליכ׳ למימר דשאני הכא מפני שאינו נכנס כלו לשם וביאה במקצת לא שמה ביאה דא״כ אמאי נקט טעמא מפני שטבל מבערב אלא ודאי דלענין טבילה זו ביאה במקצ׳ שמה ביאה והכי פשטי׳ לה לקמן מהכא וא״ת לפי׳ ר״י ז״ל מאי קושיא מהכא דהא במשנתנו נכנס לעבודה תנן. וי״ל כדכתיב במתני׳ דלא סוף דבר לעבודת שירות אלא בכל שנכנס שם לצורך ואפילו להזאה או לשחיטה או לסמיכה.
שאני התם שכבר טבל מבערב – פי׳ ולא אמר ר׳ יהודה אלא במי שהיתה עליו טומא׳ ישנה אבל זו טומאה חדשה היא דליכא למגזר בה כיון שמבערב טבל.
ומי אית ליה [והאם יש לו, מקבל] לר׳ יהודה האי סברא [סברה זו] של חיוב טבילה כדי להיזכר בטומאה ישנה? והתניא [והרי שנינו בתוספתא]: מצורע ביום השמיני לטהרתו, אחר שטבל כבר בסוף היום השביעי — טובל פעם נוספת ועומד בשער ניקנור במקדש כדי להביא קרבנות כפרתו, וכדי שיתן הכהן על בהונותיו מדם האשם והשמן כדי לטהרו לגמרי. ר׳ יהודה אומר: אינו צריך טבילה, לפי שכבר טבל מבערב. הרי שלא הצריך ר׳ יהודה טבילה מיוחדת בבוקר כדי לפרוש מטומאה!
The Gemara wonders: And does Rabbi Yehuda hold in accordance with this line of reasoning? Wasn’t it taught in a baraita: A leper on the eighth day of his purification, after he has already immersed at the end of the seventh day, immerses again and stands at the Gate of Nicanor in the Temple to bring his purification offerings and to have the priest sprinkle the blood of the guilt-offering and the oil that accompanies his purification offerings on his thumbs and big toes to complete the purification process. Rabbi Yehuda says: He does not require an additional immersion, as he already immersed the previous evening. Apparently, Rabbi Yehuda does not require a special immersion in the morning to remind the leper of old impurity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָהוּא כִּדְתָנֵי טַעְמָא שֶׁכְּבָר טָבַל מִבָּעֶרֶב.

The Gemara answers: In that case of the leper, the reason that no immersion is required in the morning is as the reason was taught in the baraita: As he already immersed the previous evening. That immersion purified him and reminded him of any old impurity that he might have. This is in no way connected to the matter of ancillary immersion.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדתני טעמא שכבר טבל בערב – רבי יהודה לטעמיה דאמר אין טבילת שחרית הבאים לעזרה אלא לזכור טומאה ישנה וזה אין צריך לכך שהרי טבל אמש לכל טומאה שעליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ההוא [שם] בענין מצורע, אינו צריך לטבול פעם נוספת כדתני טעמא [כפי ששנוי הטעם] במפורש: לפי שכבר טבל מבערב, ובאותה טבילה כבר תיקן כל הצריך תיקון, ואף נזכר לפרוש מטומאתו. ואין איפוא שייכות בין דין זה לענין סרך טבילה של הנכנס לעזרה.
The Gemara answers: In that case of the leper, the reason that no immersion is required in the morning is as the reason was taught in the baraita: As he already immersed the previous evening. That immersion purified him and reminded him of any old impurity that he might have. This is in no way connected to the matter of ancillary immersion.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּדְקָאָרֵי לַהּ מַאי קָאָרֵי לַהּ מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִרְמֵא אַחֲרִיתִי עֲלַיהּ לִשְׁכַּת הַמְצוֹרָעִין שֶׁשָּׁם מְצוֹרָעִין טוֹבְלִין ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא מְצוֹרָעִין בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם.

The Gemara asks: And the one who grasps this baraita as a contradiction to Rabbi Yehuda’s opinion, in what manner does he grasp it? The rationale for the halakha is explicit. The Gemara answers: Because the Gemara wants to raise a contradiction between another baraita and this baraita, and the question will be clarified through combination of the sources. As it was taught: Why was the chamber called the Chamber of the Lepers? It is because the lepers immerse there. Rabbi Yehuda says: It was not only lepers that they said immerse there; rather, all people immersed there. Rabbi Yehuda states that lepers and others immersed in this chamber in the Temple, contradicting his statement in the first baraita that a leper does not require immersion in the Temple, as he immersed the evening before.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא לשכת המצורעין ששם מצורעין טובלין ור׳ יהודה אומר לא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם מכלל שגם המצורעין טובלין ופרקינן הא דתני כי ר׳ יהודה מצריך למצורע טבילה בדלא טביל עדיין כלל. ודחי להאי ולפירוק׳ נמי דפריק צריך טבילה בדאסח דעתיה דחייש שמא נגע בטומאה ולא ידע גם זו נדחת דהיסח הדעת הזאה שלישי ושביעי בעי.
ודקארי לה מאי קארי לה – מי שעוסק במשנה זו להשיב ממנה בבית המדרש למה נתעסק הלא טעם מפורש בה.
לשכת מצורעין – למה נקראת לשכת מצורעים.
ששם מצורעים טובלין – בשביל שמכניסין בהונותיהן לעזרה.
אלא כל אדם – הנכנס לעזרה מדקאמר בלבד מכלל דאית ליה טבילה במצורע.
רבי יהודה אומר לא מצורע בלבד אמרו אלא כל אדם – לפרש״י דפירש לעיל בפ״ק (דף טז:) רב אדא בר אהבה אמר הא מני ר׳ יהודה ההיא דתמיד משום דאשכחן דפליג אסתמי דמדות ומייתי ברייתא דשמעינן ליה לרבי יהודה דאמר מזבח ממוצע וסתמא דמדות לית ליה מזבח ממוצע מהא דהכא הוה מצי לאיתויי דפליג אסתמא דרישא י״ל מהא דהכא לא מצי לאיתויי ראיה דאיכא למימר שאני הכא דפליג בהדיא במשנה אבל היכא דלא הוזכרה במשנה דפליג דילמא לא פליג להכי מייתי מההיא דמזבח ממוצע ועי״ל דמהכא לא הוה שמעינן דפליג דאיכא למימר כולה ר״י היא ומשום דקתני ברישא שהלשכה קרויה לשכת מצורעין ופירש למה נקראת כך לפי ששם מצורעים טובלים ומעיקרא ניתקנה בשביל זה קאמר ר״י דלאחר שנתקנה הרגילו לטבול בה כל אדם טהור הרוצה ליכנס לעזרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יהודה אומר לא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם – אלמא מודה רבי יהודה דמצורע טעון טבילה ואלו לעיל קתני דמצורע אינו צריך לטבול.
תוס׳ בד״ה ר׳ יהודה כו׳ ששם מצורעין טובלין כו׳ שנתקנה הרגילו כו׳ ובד״ה אי דלא טביל כו׳ מדנכנסו לה כו׳ מבעוד יום טביל התם כו׳ תגלחת ימי גמרו הרי הוא כשרץ ובפ״ק כו׳ ולשכת מצורעים היתה עומדת כו׳ ובד״ה היסח הדעת שלישי כו׳ כצ״ל:
ושואלים: אם כן ודקארי לה מאי קארי לה [וזה שהקשה את הקושיה מה ראה להקשות קושיה זו]? שהרי לכאורה טעם הדין מפורש בגוף הענין! ומשיבים: משום דקא בעי למרמא אחריתי עליה [שרצה להקשות עוד ברייתא אחרת עליה] ומתוך צירוף הדברים תתברר הקושיה. שהרי שנינו: מדוע היתה נקראת לשכת המצורעין — ששם מצורעין טובלין. ר׳ יהודה אומר: לא מצורעין בלבד אמרו, אלא כל אדם. הרי שלדבריו בברייתא זו היו המצורעים טעונים טבילה במקדש (אלא שלא רק הם בלבד) והרי זו סתירה לדבריו בברייתא הראשונה, שאינו צריך לטבול במקדש ביום השמיני ודי לו במה שטבל מאתמול!
The Gemara asks: And the one who grasps this baraita as a contradiction to Rabbi Yehuda’s opinion, in what manner does he grasp it? The rationale for the halakha is explicit. The Gemara answers: Because the Gemara wants to raise a contradiction between another baraita and this baraita, and the question will be clarified through combination of the sources. As it was taught: Why was the chamber called the Chamber of the Lepers? It is because the lepers immerse there. Rabbi Yehuda says: It was not only lepers that they said immerse there; rather, all people immersed there. Rabbi Yehuda states that lepers and others immersed in this chamber in the Temple, contradicting his statement in the first baraita that a leper does not require immersion in the Temple, as he immersed the evening before.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא קַשְׁיָא הָא דִּטְבֵיל הָא דְּלָא טְבֵיל אִי דְּלָא טְבֵיל הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ בָּעֵי אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דִּטְבֵיל הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ הָא דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ.

The Gemara answers: This is not difficult; this baraita is referring to a case where the leper immersed the evening before and need not immerse again; that baraita is referring to a case where the leper did not immerse. In that case, there was a special chamber where lepers could immerse. The Gemara asks: If it is a case where the leper did not immerse at all the previous evening, he requires the sun to set after his immersion to be sufficiently purified to enter the Temple. Rather, both this baraita and that baraita refer to a case where the leper immersed, but this baraita that requires a second immersion is in a case where he was distracted from his efforts to avoid impurity imparted by a corpse; that baraita that does not require a second immersion is in a case where he was not distracted.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלא טביל – מבערב לצרעתו.
אסח דעתיה – משמירת גופו צריך הזאה שמא נכנס לאהל המת ולא שם אל לבו.
אי דלא טביל הערב שמש בעי – תימה לי מאי קפריך הא בימי ספרו אינו אסור ליכנס אלא במחנה שכינה ולשכת מצורעים לא היתה בקודש מדנכנסו לה מחוסרי כפורים י״ל דהכי פריך כיון דלא מצי להכניס ידיו לבהונות היום עד שיעריב שמשו ל״ל דעייל בהר הבית לטבול שם בשלמא אי בשמיני איירי וכבר טבל מבע״י טביל התם כדי שלא יסיח דעת שיזכור לו להכניס ידיו מיד אי נמי י״ל נהי דמדאורייתא מותר ליכנס בהר הבית כל ימי ספרו מ״מ מדרבנן גזרו שלא יכנס דבפרק בתרא דנגעים [מ״ב] קאמר דלאחר תגלחת ימי [גמרו] הרי הוא כשרץ ובפ״ק דכלים [מ״ח] תנן עזרת נשים מקודשת הימנו שאין שום טבול יום נכנס לשם ולשכת מצורעים היתה עומדת בעזרת נשים והיא אחת מארבע לשכות שבארבע מקצעותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא דטביל [זה שטבל] כבר מבערב — אינו צריך לטבול שנית, והא דלא טביל [וזה שלא טבל] ולשם כך היתה מוכנה עבורו לשכה מיוחדת, שבה היו המצורעין טובלין. ומקשים: אי דלא טביל [אם לא טבל] המצורע כלל מבערב הקודם אם כן עדיין הערב שמש בעי [צריך] שיש לו להמתין עד שתעריב השמש בסוף היום כדי שיטהר לגמרי מטומאתו, ובינתים אסור לו כלל להיכנס למקדש! אלא יש לתרץ באופן אחר; אידי ואידי דטביל [זה וזה מדובר שטבל] כבר המצורע, אלא הא [זה] שהצריכוהו טבילה שנית מדובן באופן דאסח דעתיה [שהסיח דעתו] ולא נשמר מטומאת מת, הא [זה] שאינו טעון טבילה, מדובר שלא אסח דעתיה [הסיח דעתו].
The Gemara answers: This is not difficult; this baraita is referring to a case where the leper immersed the evening before and need not immerse again; that baraita is referring to a case where the leper did not immerse. In that case, there was a special chamber where lepers could immerse. The Gemara asks: If it is a case where the leper did not immerse at all the previous evening, he requires the sun to set after his immersion to be sufficiently purified to enter the Temple. Rather, both this baraita and that baraita refer to a case where the leper immersed, but this baraita that requires a second immersion is in a case where he was distracted from his efforts to avoid impurity imparted by a corpse; that baraita that does not require a second immersion is in a case where he was not distracted.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִי אַסַּח דַּעְתֵּיהּ הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בָּעֵי דְּאָמַר ר׳רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר מָתוּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֶסַּח הַדַּעַת צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.

The Gemara asks: If he was distracted from his efforts to avoid impurity imparted by a corpse, it is sprinkling of purification waters on the third and the seventh days that he requires, not merely immersion. As Rabbi Dostai bar Matun said that Rabbi Yoḥanan said: Distraction from efforts to avoid impurity requires sprinkling of purification waters on the third and the seventh days.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היסח הדעת שלישי ושביעי בעי – טמא שרץ ונבילה וכל הנך דלא מצרכינן להו הזאת שלישי ושביעי צ״ל כגון דלא אסחו דעתייהו.
אי אסח דעתיה הזאת שלישי ושביעי בעי. היינו בטומאת המת מועיל היסח הדעת לענין הזאה אבל בטומאת שרץ ושאר טומאות לא אשכחינן שיהא צריך הזאה בשביל כך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי אסח דעתיה [אם הסיח דעתו] מלהשמר בטהרה, אם כן אין די לו בטבילה, אלא הזאת שלישי ורביעי בעי [צריך הוא], שיש להזות עליו מי חטאת ביום שלישי והשביעי לטהרו מספק טומאת מת, שכן אמר ר׳ דוסתאי בר מתון אמר ר׳ יוחנן: הסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי! ואם כן אין מקום להסבר זה בהיסח הדעת.
The Gemara asks: If he was distracted from his efforts to avoid impurity imparted by a corpse, it is sprinkling of purification waters on the third and the seventh days that he requires, not merely immersion. As Rabbi Dostai bar Matun said that Rabbi Yoḥanan said: Distraction from efforts to avoid impurity requires sprinkling of purification waters on the third and the seventh days.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ וְלָא קַשְׁיָא הָא דִּטְבֵיל עַל דַּעַת בִּיאַת מִקְדָּשׁ הָא דְּלָא טְבֵיל עַל דַּעַת בִּיאַת מִקְדָּשׁ ואב״א תָּנֵי לֹא מְצוֹרָעִין אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם.

Rather, both this baraita and that baraita refer to a case where the leper was not distracted, and this is not difficult; this baraita is referring to a case where the leper immersed the evening before with the intention of entering the Temple; that baraita is referring to a case where the leper did not immerse in the evening with the intention of entering the Temple. In that case, he requires a second immersion for purification even to enter the sacred area. And if you wish, say instead: Teach the baraita with a slight emendation: It was not lepers that they said immerse there; rather, all people immersed there. Rabbi Yehuda does not qualify the statement of the Rabbis but disputes it. In his opinion, lepers do not require immersion in the morning at all.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דטביל על דעת ביאת המקדש כו׳. נראה דלבן זומא דיליף לה מקל וחומר לרבנן אפי׳ דטביל מאתמול על דעת ביאת מקדש צריך עכשיו לחזור ולטבול כמו שצריך כהן גדול ועוד דאמר לקמן לימא רבנן דאמרי מצורע עומד וטובל ואפילו טבל מבערב והוא הדין שאר כל אדם כבן זומא סבירא להו אלמא דצריך לחזור ולטבול וא״ת אמאי לא קאמר איכא בינייהו דטבל מבערב דלבן זומא צריך טבילה ולר״י לא צריך י״ל דלא אשכחן בהדיא דלבן זומא צריך טבילה שנית ואע״ג דמקל וחומר דכהן גדול נפקא אלא מסברא אמרינן הכי. ריב״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אידי ואידי דלא אסח דעתיה [זה וזה מדובר שלא הסיח דעתו] ולא קשיא [ואינו קשה] הא [כאן] שר׳ יהודה אינו מצריכו טבילה שנית, מדובר דטביל [שטבל] בערב גם על דעת טהרה המיוחדת לביאת מקדש, הא [זו] שהצריכו טבילה שנית מדובר שלא טביל [טבל] בערב על דעת ביאת מקדש ולכן צריך טבילה שניה להיטהר אפילו לקודש. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] תני [שנה] ותקן משהו בגירסת אותה ברייתא, ובכך תתורץ הקושיה מעצמה, וכך תאמר: לא מצורעין אמרו אלא כל אדם. כלומר, ר׳ יהודה אינו מוסיף על דברי חכמים, אלא חולק עליהם: לדעתו מצורעין אינם צריכים טבילה, אבל שאר כל אדם זקוקים לכך.
Rather, both this baraita and that baraita refer to a case where the leper was not distracted, and this is not difficult; this baraita is referring to a case where the leper immersed the evening before with the intention of entering the Temple; that baraita is referring to a case where the leper did not immerse in the evening with the intention of entering the Temple. In that case, he requires a second immersion for purification even to enter the sacred area. And if you wish, say instead: Teach the baraita with a slight emendation: It was not lepers that they said immerse there; rather, all people immersed there. Rabbi Yehuda does not qualify the statement of the Rabbis but disputes it. In his opinion, lepers do not require immersion in the morning at all.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רָבִינָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי מְצוֹרָע אֵין צָרִיךְ טְבִילָה לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי אִיזִי מִיהַת דְּלֹא מְצוֹרָעִין בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם וְרַבָּנַן מְצוֹרָע דָּיֵישׁ בְּטוּמְאָה כׇּל אָדָם לָא דָּיְישִׁי בְּטוּמְאָה.

In an alternative resolution of the contradiction between the statements of Rabbi Yehuda, Ravina said: In the second baraita, Rabbi Yehuda is stating his opinion to them according to the statement of the Rabbis. His statement does not reflect his opinion. Rather, it is a contention that he raised in the framework of his dispute with the Rabbis. According to my opinion, a leper does not require a second immersion to enter the Temple. However, according to your opinion, concede to me then [izi] that it was not only lepers that they said immerse there; rather, all people immersed there. The Gemara asks: And how do the Rabbis explain their opinion? It answers that there is no comparison: A leper is accustomed to impurity; therefore, he could overlook other impurities that he may have contracted. The immersion reminds him to purify himself for those as well. However, all other people, who are not accustomed to impurity, will certainly be sensitive to and conscious of any impurity that they may have encountered and do not require a special immersion.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לדידי מצורע אין צריך טבילה – שכבר טבל.
דייש בטומאה – אותה טומאה והורגל עד עכשיו ליגע בטומאה לפיכך הוא בחשש טומאות שמא אחר טבילה נגע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מצורע דיש בטומאה – כלומר רגיל בטומאה ושמא אינו נזהר שאר כל אדם לא דישי בטומאה וכיון שהם טהורים אינם צריכין טבילה. ולית להו להני רבנן מתני׳ דאין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול והא דאמרינן נימא רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה כבן זומא סבירא להו כבר פי׳ רש״י ז״ל דעל רבנן דמתניתא קמייתא איירי׳ דאמרי מצורע טובל ועומד בשער ניקנור דאלו אידך רבנן לית להו טבילה באדם טהור כלל וכן פרש״י ז״ל.
רבינא אמר אפשר להסביר כך: ר׳ יהודה בברייתא השניה לדבריהם דרבנן קאמר להו [אמר להם] שהרי אין בדבריו ביטוי מלא לשיטתו, אלא נאמרו תוך כדי ויכוח עם החכמים, וכך יש להבין את דבריו: לדידי [לשיטתי] מצורע אין צריך טבילה כלל בבואו למקדש, אבל לדידכו אודו לי איזי מיהת [לשיטתכם הודו לי לפחות] שלא מצורעין בלבד אמרו שטעונים טבילה זו אלא כל אדם. ושואלים: ורבנן [וחכמים] שאינם סבורים כן, כיצד אכן מסבירים הם את שיטתם? ומתרצים: לטענתם אין זו השוואה: שכן מצורע כיון שהיה טמא טומאה חמורה דייש [הריהו דש, רגיל] בטומאה ולכן הצריכוהו טבילה מיוחדת כדי להזכירו שמא נטמא טומאה אחרת ושכח להטהר מאותה טומאה, אבל כל שאר בני אדם לא דיישי [דשים, רגילים] בטומאה ואם נטמאו בודאי זכורים הם, ואינם צריכים עוד טבילה מיוחדת.
In an alternative resolution of the contradiction between the statements of Rabbi Yehuda, Ravina said: In the second baraita, Rabbi Yehuda is stating his opinion to them according to the statement of the Rabbis. His statement does not reflect his opinion. Rather, it is a contention that he raised in the framework of his dispute with the Rabbis. According to my opinion, a leper does not require a second immersion to enter the Temple. However, according to your opinion, concede to me then [izi] that it was not only lepers that they said immerse there; rather, all people immersed there. The Gemara asks: And how do the Rabbis explain their opinion? It answers that there is no comparison: A leper is accustomed to impurity; therefore, he could overlook other impurities that he may have contracted. The immersion reminds him to purify himself for those as well. However, all other people, who are not accustomed to impurity, will certainly be sensitive to and conscious of any impurity that they may have encountered and do not require a special immersion.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף נֵימָא רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דר״ידְּרַבִּי יְהוּדָה כְּבֶן זוֹמָא סְבִירָא לְהוּ וְהַאי דְּקָתָנֵי מְצוֹרָע לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דר״ידְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹ דִילְמָא שָׁאנֵי מְצוֹרָע דְּדָיֵישׁ בְּטוּמְאָה א״לאָמַר לֵיהּ השָׁאנֵי מְצוֹרָע דְּדָיֵישׁ בְּטוּמְאָה.

Abaye said to Rav Yosef: Let us say that the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda with regard to immersions, hold in accordance with the opinion of ben Zoma, who maintains that this immersion is an obligation by Torah law for anyone entering the courtyard. And the fact that the dispute in the baraita is taught with regard to a leper, contrary to the opinion of ben Zoma, comes to convey the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Yehuda that even a leper does not require immersion. Or perhaps fundamentally the Rabbis agree with Rabbi Yehuda; however, the halakha of a leper is different because he is accustomed to impurity, and that is why a second immersion was instituted for him. Rav Yosef said to him: A leper is different because he is accustomed to impurity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבעל המאורבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן אלא לעולם דלא אסח דעתיה והאי דקתני אינו טובל בשטבל בערב על דעת ביאת מקדש. והאי דקתני צריך טבילה בשלא טבל על דעת ביאת מקדש והאי דקתני דקיימא לן כי הטובל לדבר אף על פי שנטהר אינו טהור לחמור ממנו כדתנן במסכת חגיגה פ״ב הטובל לתרומה והוחזק לתרומה אסור לקדש. הטובל לקדש והוחזק לקדש אסור לחטאת. איבעית אימא לא תימא בהא מתני׳ בלבד אלא הכי קתני ר׳ יהודה אומר לא מצורעים אמרו אלא כל אדם זולתי המצורעין. שהמצורעים גרידא אינו צריך טבילה שכבר טבל. איבעית אימא ר׳ יהודה בהא מתנית׳ לדברי׳ דרבנן קאמר להו לדידי מצורע לא בעי טבילה דהא טבל אלא לדידכו אודו לי דלא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרש ורבנן לא מצורע שני דדייש בטומאה. ואסיקנא דרבנן דפליגי על ר׳ יהודה לאו משום דסבירא להו כבן זומא דמצרכי טבילה לכל מאן דעייל מחול לקודש אלא מצורע בלבד משום דדייש בטומאה והאי דאצרכוה טבילה אף על גב דמדרבנן היא חוצץ כעין דאורייתא.
נימא רבנן דפליגי עליה דר״י – במתני׳ קמייתא דקתני מצורע טובל ועומד וכו׳ כבן זומא סבירא להו דאמר דאורייתא היא לכל אדם הילכך לא שנא טבל מבערב ול״ש לא טבל ולאו היינו רבנן דמתני׳ דפליגי עליה במשנה דמדות או דילמא חדא תנא היא ושאני מצורע דדייש בטומאה.
נימא רבנן דפליגי עליה דר״י כבן זומא ס״ל – פרש״י ונימא דהני רבנן לאו היינו רבנן דפליגי עליה במדות ותימה לי א״כ מאי מספקא ליה לאביי דפשיטא דלית לן למימר דפליגי ארבנן דמסכת מדות דאם כן קשה דרבנן אדרבנן דבכמה דוכתי פריך הכי דר״י אדר״י קשיא דרבנן אדרבנן ל״ק ומשני וכו׳ ולא משתמיט לשנויי בשום דוכתא תרי רבנן נינהו אלא צ״ל דאפילו אי ס״ל כבן זומא לא פליגי ארבנן דר״י דמסכת מדות דאיכא למימר נמי התם הוא הדין שאר כל אדם והא דנקט מצורעין משום דעיקר הלשכה נתקנה בשביל כך שיש בהן צורך לטבול ולהכניס ידיהם לאלתר לבהונות א״נ נקט מצורע להודיעך כחו דר״י דפליג ואמר לא מצורע אמרו אלא שאר כל אדם דוקא א״נ דוקא נימא דבהא פליגי דת״ק סבר דלשאר כל אדם הנכנס לעזרה היה במקום אחר ור״י סבר דלא מצורעים בלבד טובלין שם בלשכה אלא אף כל אדם הנכנס לעזרה א״נ איכא למימר כולה ר״י היא ומשום דקאמר מעיקרא שהלשכה נקראת לשכת מצורעים לפי שניתקנה תחילה לטבילת מצורעים הוצרך לחזור ולפרש לא מצורע בלבד טעון טבילה אלא אף שאר כל אדם.
כבן זומא סבירא להו – הוא הדין דכר״י נמי סבירא להו דעד כאן לא פליגי בן זומא ור״י אלא אי דאורייתא אי דרבנן אבל תרוייהו מודו דטהור הנכנס לעזרה בעי טבילה אלא נקט בן זומא משום דעיקר השאלה נשאלה ממנו ומשיב דבעי טבילה.
כבן זומא סבירא להו. הכי נמי הוה מצי למימר כרבי יהודה סבירא להו בשאר כל אדם דמצריך טבילה משום טומאה ישנה אלא רבותא נקט דאפילו כבן זומא דמחייב מן התורה סבירא להו או דילמא אפילו מדרבנן לא מצרכי טבילה אפילו בשאר כל אדם:
נימא רבנן דפליגי עליה דר״י כבן זומא סבירא להו. ואם תאמר הא לא אשכחן דמחייב בן זומא אלא בכהן גדול שלובש בגדי קדש אבל שאר כל אדם לא כדפירש׳ לעיל יש לומר בן זומא מחייב מדרבנן ומסברא ידע לה תלמודא:

אמר להם הממונה

{שמעתא דטבילה לפני כניסה לעזרה}
אמר ליה: שאני מצורע, הואיל ודייש בטומאה – פירוש: ולא תסמי מברייתא, בלבד, אלא לדבריהם קאמר להו. ושלש מחלוקות בדבר. בן זומא מחמיר בכולהו. רבי יהודה ורבנן, מר מיקל בהא ומחמיר בהא, ומר מיקל בהא ומחמיר בהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה נימא רבנן כו׳ אלא צ״ל דאפי׳ אי ס״ל כו׳ אי נמי נקט מצורע להודיעך כו׳ עכ״ל להני תירוצי אזיל אביי למבעי להך שינויא דתלמודא ואיבעית אימא תני לא מצורעים אמרו אלא כל אדם ולאינך תירוצים שכתבו התוס׳ א״נ נימא דבהא פליגי כו׳ א״נ איכא למימר כולה ר״י כו׳ לא אזלא הך איבעיא דאביי אלא לשנויא קמייתא דקתני לא מצורע בלבד אמרו כו׳ ובתוספות ישנים לא כתבו התוס׳ רק תירוץ בתרא ודו״ק:
בד״ה כבן זומא כו׳ ס״ל דע״כ לא פליגי כו׳ כצ״ל:
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: נימא [האם נאמר] כי רבנן דפליגי עליה [חכמים שחלוקים עליו] על ר׳ יהודה בענין הטבילות כבן זומא הסובר כי טבילת כל הנכנס לעבודה הריהי חובה מן התורה סבירא להו [סבורים הם], והאי דקתני [וזה ששנו] את המחלוקת הזו לענין מצורע דווקא ולא אמרו כבן זומא, הרי זה להודיעך כחו של ר׳ יהודה ששיטתו קיצונית כל כך, עד שאפילו במצורע אינו מצריך טבילה. או דילמא [שמא] בעיקר הדברים סבורים הם כר׳ יהודה אולם שאני [שונה] דין המצורע משום דדייש [שהוא דש, רגיל] בטומאה ולכן התקינו לו טבילה מיוחדת להפרישו. אמר ליה [לו] רב יוסף: לדעתו טעמם של חכמים הוא משום שאני [שונה] דין המצורע משום דדייש [שהוא דש, רגיל] בטומאה.
Abaye said to Rav Yosef: Let us say that the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda with regard to immersions, hold in accordance with the opinion of ben Zoma, who maintains that this immersion is an obligation by Torah law for anyone entering the courtyard. And the fact that the dispute in the baraita is taught with regard to a leper, contrary to the opinion of ben Zoma, comes to convey the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Yehuda that even a leper does not require immersion. Or perhaps fundamentally the Rabbis agree with Rabbi Yehuda; however, the halakha of a leper is different because he is accustomed to impurity, and that is why a second immersion was instituted for him. Rav Yosef said to him: A leper is different because he is accustomed to impurity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבעל המאורבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף (לר״ילְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר סֶרֶךְ) טְבִילָה (הִיא) זוֹ

Abaye said to Rav Yosef: According to Rabbi Yehuda, who said the immersion is not an actual obligation but it is an ancillary immersion to remind the individual of old impurity,
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא לרבי יהודה דאמר סרך טבילה כו׳ מפרש״י ותוספות נראה דל״ג ליה אלא דה״ג א״ל אביי לרב יוסף טבילה זו חוצץ או כו׳ וק״ל:
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: לשיטת ר׳ יהודה שאמר: סרך טבילה היא זו שטבילה זו איננה מצוה ממש, אלא לתוספת ולזכרון בלבד היא,
Abaye said to Rav Yosef: According to Rabbi Yehuda, who said the immersion is not an actual obligation but it is an ancillary immersion to remind the individual of old impurity,
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ל: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא ל:, ר׳ חננאל יומא ל:, הערוך על סדר הש"ס יומא ל:, רש"י יומא ל:, תוספות יומא ל:, תוספות ישנים יומא ל:, בעל המאור יומא ל: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יומא ל: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ל:, מהרש"א חידושי הלכות יומא ל:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא ל:, אסופת מאמרים יומא ל:

Yoma 30b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 30b, R. Chananel Yoma 30b, Collected from HeArukh Yoma 30b, Rashi Yoma 30b, Tosafot Yoma 30b, Tosefot Yeshanim Yoma 30b, Baal HaMaor Yoma 30b, Meiri Yoma 30b, Ritva Yoma 30b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 30b, Steinsaltz Commentary Yoma 30b, Collected Articles Yoma 30b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144