×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִימַּנְעִי וְלָא נָסְבִי לַהּ.
others would refrain from marrying her at all, as she can issue a declaration of refusal indefinitely, whereas in the case of a minor there is a time limit with regard to her option of a refusal.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך צל
צלא(שבת כא.) הוה מהדר מר אמשחא דזיתא אמר האי דציל נהוריה טפי (שבת סו:) כי היכי דציל האי משחא לציל חמרי׳ דפלני׳ בר פלניתא (שבת קט) אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת וכו׳ (פסחים קח) עד י״ו הוה צליל לאהדורי (בבא מציעא מ) בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא (עבודה זרה כח) הנהו מיא דצילי מיניה (שבת קלט) נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו (יבמות קיג) דעתא צילתא הוא. (א״ב פי׳ זך ודבר שאינו עכור):
ערך קלש
קלשב(עירובין ג.) ומאי שנא בסוכה כשירה דאמרן קלוש מבוי נמי נימא קלוש פי׳ ראה הקורה כאלו היא קלושה ושהוא פלגא דסומכא העליון כאלו ננסר במסור ונחתך וכאילו אינו והויא קורה כולה שהיא חצי טפח דעוביה התחתון כולו בתוך עשרים ולפיכך המבוי כשר (מועד קטן יג:) מחפין את הקציעות בקש ר״י אומר אף מעבין (גמרא) מחפין אקלושי פי׳ מכסין בענפין מרוחקין זה מזה מעבין אסמוכי סומך הענפין זה לזה. (יבמות קיג) פשיטא דחרש דעתא קלישתא היא. (נדרים סח) בעל מיגז גייז או מיקלש קליש (א״ב תרגום רטפט בשרו איתקליש בסריה ענין חלשות ודקות):
ערך רכס
רכסג(בבא בתרא יד:) נכתביה באנפיה נפשיה איידי דזוטר מירכס (בבא בתרא סב:, בבא בתרא קעה) א״ל הב לי שטרי וא״ל אירכס לי (כתובות נו) אחתיה דרמי בר פפא הוות נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה וכו׳ עד אי הכי זיל כתיב לה (יבמות קיג) ר׳ יצחק בר ביסנא אירכסי ליה מפתחות דבי מדרשא פי׳ נאבדו לו מפתחות בה״מ בראש השנה בשבת אמר לו ר׳ פדת זיל דבר טלי וטליה וכו׳ ופי׳ לך הולך באותו מקום תינוקות שישחקו שם ואם ימצאו יביאום:
א. [ריין לויטטר.]
ב. [דין. שוואך.]
ג. [פערלוסט געהן.]
מימנעי ולא נסבי לה – הואיל ולעולם היא יכולה למאן מפני חרשותה אבל קטנה גבול יש לה וסבר מפייסנא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה.
זה שביארנו בחרשת בת ישראל שנשאת לכהן שאינה אוכלת בתרומה אפילו השיאה אביה כשהיא קטנה אינו אלא משום גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת ולא שיהא איסור בחרש בחרשת יותר מבחרש בפקחת שכל שהוא חרש הן שהיא פקחת הן שהיא חרשת איסורן שוה וכלם שוים הם אלא פקחת הנשואה לחרש אינם באים להאכיל שסבורים הם הואיל ואינה טפלה אצל בעלה אינה אוכלת בשבילו אבל אם יתירו חרשת בפקח ומשום דלא גרע משפחתו חרשת שאוכלת יבאו להתיר אף חרש בחרשת שמאחר שהחרשת אוכלת בשביל בעלה פקח אף בשביל בעלה חרש כן ואע״פ שאין מצווין להפרישו מכל מקום יבאו גם כן להתיר פקחת בחרש שמאחר שיראו החרש מאכיל את החרשת הוא הדין לפקחת ונמצא עיקר הגזירה משום חרש בפקחת אלא שתחלת החשד לבא מחרשת בפקח לחרשת בחרש וממנה לבא ממנה לפקחת בחרש אבל קטנה לגדול אוכלת ואין גוזרין משום גדולה לקטן שהרי אין לקטן נשואין כלל אבל בחרש גזרו אף בתרומה דרבנן מגזירת תרומה דאוריתא ולפי דרכך למדת שלדעת האומר קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו הוא הדין לחרש ואין צריך לומר שוטה שהרי היו למדים ממנה מקטן לחרש לאכילת תרומה והוא הדין לשאר איסורין:
קטנה שהשיאוה אמה ואחיה ומיאנה אין לה כתובה אבל אם הוציאה הוא בגט יש לה כתובה ולפי דרכך למדת שהקטנה יש לה כתובה והשניה אין לה כתובה ואע״פ שאלמנה לכהן יש לה כתובה דברי תורה אין צריכין חזוק אבל שניה היא מדברי סופרים וצריכים חזוק ואין לה כתובה אפילו הכיר בה והאילונית אין לה כתובה אם לא הכיר בה הא אם הכיר בה יש לה וכמו שביארנו דינין אלו בפרק אלמנה ניזונת ומכל מקום חרשת לא תקנו בה כתובה כלל דאם כן מימנעי ולא נסבי שהרי אף הוא אומר הואיל ובכתובה אני מתחייב נוח לי בפקחת ואין צריך לומר שכן בשוטה מעתה חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אפילו נתפקח החרש ונשתפה השוטה אין לאשתו עליו כלום אפילו כתב לה שהרי אין הקנאתם כלום אלא שאם רצו לקיימן אחר שנתפקח או נשתפה יש לה כתובה וכן פקח שנשא חרשת או שוטה אין להן כתובה אלא שאם כתבו לה כתובתן קיימת רוצה הוא להזיק בנכסיו בנכסיו ואף בפקחת לחרש לא תקנו לה כתובה ולא חששו שמא תמנע מלינשא לו דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ואע״פ שאמרו אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה דוקא בבן דעת שמאחר שכל בעלי דעת כותבין לנשותיהן וזה לא כתב או שאבדה מתיראה היא להתגרש ולבה נוקפה אבל חרש אין לבה נוקפה עליו שאע״פ שאלו רצה להוציא מוציא אינו מצוי לעשות כך ושמא תאמר והלא בכתובות אמרו מתחלה היו מזקינין ונושאין נשים ר״ל כשלא היו כותבין אחריות בכתובה עד שתקן להם רבן גמליאל כתובה באחריות ולא אמרו יותר משהאיש וכו׳ אף זו הואיל ושניהם פקחים היה לבה נוקפה ואם כן אף פקחת לחרש אין לה כתובה אפילו כתב לה ומכל מקום דוקא כשהיא נשאת לו מאליה או שהשיאוה בית דין ובסתם שאינה כשאר נשים שנאמר בהן אע״פ שלא כתב ככתב דמי אבל אם בית דין משיאין אותה רשאים הם לכתוב לה כתובה וכתובתם קיימת שכל בית דין ובית דין רשאים לירד בעסקיהם של אלו ולמנות עליהם אפוטרופסים או לעשות הם עצמם בעניניהם כפי מה שיראו לפי זמנם ושעתם ולהתנות כפי מה שיראו וכשיעור שיראו והוא שאמרו ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו אסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מניכסיה ואמר רבא מאן חכים למעבד כרב מלכיו דגברא רבא הוא אלו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי:
כבר ידעת שכל שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי כגון חלב שכל שנודע לו שאכל חלב בשגגה חייב להביא חטאת קבועה וכל שנסתפק לו אם שגג באכילת חלב אם לאו חייב אשם תלוי ובלבד בשיש שם איסור קבוע בודאי כגון שאכל חלב בודאי אלא שהיא מסופק אם כזית אם פחות מכזית או שהיו שם שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע אי זו אכל או שהיו אשתו וחמותו בבית ואין יודע אי זו בעל אבל אם לא היתה שם אלא חתיכה אחת אלא שהיא ספק חלב ספק שומן אין כאן אשם תלוי וכן הדין בעריות מעתה האוכל חלבו של כוי אין מביאין עליו אשם תלוי וכן הבא על ספק ערוה כגון שהיתה שם אשה אחת לבד ונסתפק לו אם היא אחותו אם אחרת אין כאן אשם תלוי ואשת חרש הבא עליה אינו מביא אשם תלוי וזו מיהא אינך צריך בה אלא לדעת האומר שנשואיה ספק שמא בן דעת הוא ונשואיו נשואין שמא אינו בן דעת ואין נשואיו נשואין ואעפ״כ הואיל ואין שם איסור קבוע בודאי אינו מביא אשם תלוי ומכל מקום לענין פסק אינך צריך לכך שנשואי חרש אינן ספק אלא ודאי הוא שאין לו דעת ואין בו נשואין מן התורה כלל ומאחר שכן אין בו מקום לשום קרבן והוא שאמרו חמשה לא יתרומו ואפילו תרמו אין תרומתן תרומה ומותרת לזרים חרש שוטה וקטן וישראל התורם את שאינו שלו אלא אם כן ברשות הבעלים ובבינונית ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות ואלו היה החרש ספק בן דעת היינו אומרין שתרומתו ספק ולא תצא לחולין להתירה לזרים אלא תרומה ויחזור ויתרום אלא שאינו ספק כלל וודאי הוא שאינו בן דעת כלל וכן אין מספקין בו להיות דעתו משתנה להיות עתים בדעת צלול ועתים שלא בדעת צלול שאילו כן לא היינו אומרין עליו כשם שכונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה אדרבה חוששין שמא בדעת צלול קדש ובשעת גירושין אין לו דעת צלול ואינו יכול לגרש אלא ודאי קים להו לרבנן דחדא דעתא הוא וכשם שהוא כונס כך הוא מוציא כמו שביארנו במשנתנו ולפי דרכך למדת מדברינו שכל שדעתו משובשת הרי הוא בחזקת שוטה ואין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין קדושיו קדושין ולא גירושיו גירושין ומכל מקום אם הוא עתים חלום עתים שוטה כל שעושה כשהוא חלום קיים לגמרי וכל שעושה כשאינו חלום אינו כלום:
זה שביארנו באשת חרש ובחלבו של כוי שאין בו אשם תלוי יש אומרים שלא סוף דבר כשידע שהיא אשת חרש ושהוא חלב הכוי שהרי זה מזיד על הספק הוא ואין בו קרבן כמו שיתבאר במסכת כריתות (י״ח.) אלא אף כשבא עליה וכסבור שהיא פנויה ושאכל חלב הכוי בחזקת שומן:
גמ׳ ברשות הרבים אתא לקמיה כו׳ כצ״ל:
מימנעי ולא נסבי לה [יימנעו ולא ישאו אותה] כלל, כיון שתוכל למאן לעולם, מה שאין כן בקטנה, שיש גבול של זמן למיאונה.
others would refrain from marrying her at all, as she can issue a declaration of refusal indefinitely, whereas in the case of a minor there is a time limit with regard to her option of a refusal.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמַאי שְׁנָא קְטַנָּה דְּאָכְלָה בִּתְרוּמָה וּמַאי שְׁנָא חֵרֶשֶׁת דְּלָא אָכְלָה בִּתְרוּמָה דִּתְנַן הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ שֶׁיּוֹצְאָה בְּגֵט וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן אשֶׁאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה וְאִילּוּ חֵרֶשֶׁת בלָא אָכְלָה.

§ The Gemara further asks: What is the difference between a minor girl, that she may partake of teruma when she is married to a priest, and a deaf-mute woman, that she may not partake of teruma when she is married to a priest, despite the fact that both of their marriages apply by rabbinic law? As we learned in a mishna (Gittin 55b): Rabbi Yoḥanan ben Gudgada testified with regard to a female deaf-mute whose father married her off, that she can be divorced with a bill of divorce. And he testified with regard to a minor girl, daughter of an non-priest who was married to a priest, that she may partake of teruma, whereas a deaf-mute woman, it may be inferred, may not partake of teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי שנא דאכלה בתרומה – אם השיאתה אמה לכהן.
ומאי שנא חרשת – שלא השיאה אביה בקטנותה שאין נישואיה גמורין דלא אכלה כדתנן כו׳ אלמא לא אכלה.
על החרשת שהשיאה אביה – בקטנותה שיוצאה בגט ואפי׳ משתגדיל ואין אביה מקבל גיטה מקבלתו היא ויוצאה ואע״ג דקידושיה גמורין הוו וגירושיה בלא דעת הוי גיטא לפי שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה.
ועל קטנה בת ישראל – יתומה הנישאת ע״פ אמה שאוכלת בתרומה אע״פ שאין נישואיה נישואין גמורים אכלה בתרומה דרבנן כך אוקימנא בהאשה רבה (לעיל דף צ.).
ואילו חרשת לא אכלה – מדשבקה לחרשת דקעסיק בה ואתי ונקט קטנה ולא קתני ועל החרשת שנישאת מעצמה שאוכלת בתרומה.
ואילו חרשת לא אכלה – וא״ת מנלן אי משום דנקט קטנה דלמא כ״ש חרשת שלא תבא לכלל גדלות ואי הוה נקיט חרשת אכלה ה״א דקטנה לא אכלה כיון שבאה לכלל נישואין וי״ל דדייק מדלא תנא חרשת בהדי קטנה.
(2-3) ואלו חרשת לא אכלה גזרה דלמא אתי לאוכולי חרש בחרשת. פירוש לא שיהא יותר אסור בחרש בחרשת מפקח בחרשת, אלא גזירות קשורות זו בזו הן, בכולהו משום פקח לחרשת הן, שאם אתה מאכיל חרשת הנשואה לפקח ודאי לא אתו לאוכולי פקחת הנשואה לחרש, דמימר אמרי פקח מאכיל בחרשת מפני שהוא עדיף מינה והיא נגררת אחריו, ולא גרעה אשתו חרשת משפחתו חרשת. אבל פקחת שחשובה יותר מבעלה חרש אינה אוכלת בגינו, שאינה נגררת אחריו, אלא דאיכא למיגזר אטו חרש בחרשת דאף היא אינה חשובה יותר מבעלה, וכיון דחרשת אכלה בגין בעלה פקח, אף היא אוכלת בגין בעלה חרש שהוא כמוה. ואם אתה מתיר חרש בחרשת אתי לאוכולי פקחת בחרש, דיאמרו חרש מי לא מוכיל חרשת זרה אף הוא יאכל את הפקחת דזו וזו נכריות הן כנ״ל. [הגה״ה: ולא הבנתי מה חדש הוא שזה יראה שהוא פירוש רש״י ז״ל].
העיד ר׳ יוחנן בן גודגדא על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה. פירש רש״י ז״ל בתרומה דרבנן. ומסתברא דלמ״ד קטן אוכל נבלות אין ב״ד מצווין להפריש אפילו בתרומה דאורייתא קא אכלה, והכין נמי משמע מדמייתינן עלה בגמרא (יבמות קיד.) ההיא שקלא וטריא דקטן אוכל נבלות וכבר הארכתי בה יותר בגטין פרק הנזקין (גיטין נה. ד״ה ועל) בס״ד. ומיהו אפשר דאוכלת בתרומה משמע למימר לה למיכל. אי נמי למספ׳ לה בידים ובכי הא ודאי בתרומה דאורייתא אסור וכדדרשינן לקמן (שם) לא תאכלו קרי בה לא תאכילום. אבל בתרומה דרבנן מותר למיספ׳ לה בידים ומשום דאתו נשואין דרבנן ומאכילין אותה בתרומה דרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלו חרשת לא אכלה – פי׳ לא אכלה אפי׳ בתרומה דרבנן מדתני לה גבי קטנה ובודאי דר״מ בתרומה דרבנן הוא דקתני שהיא אוכלה דאלו בתרומה דאורייתא לא אכלה בנשואי׳ דרבנן ואפי׳ למ״ד קטן אוכל נבלות אין ב״ד מצוין להפרישו מ״מ אין אומרי׳ לו קום אכול וכדאמרי׳ לקמן בקטן העושה על דעת אביו וכדבעי׳ למימר לקמן בס״ד וכי קתני אוכלת בתרומת משמע שאוכלת ברשות ב״ד ומניחין לפניה ואוכלת והא דמייתי לקמן בגמ׳ על פסק׳ דקטנה אוכלת בתרומה שקלא וטריא דקטן אוכל נבלות לאו משום דמתני׳ מיירי בקטן אוכל נבלות אלא דלפי שהקלו חכמים בנשואי קטנה להאכילה בידים תרומה של דבריהם הביאו דין קטן האוכל נבילות מעצמו אין ב״ד מצוין להפרישו ואף אלו לא נתמה אם האכילו לקטן איסורי׳ של דבריהם משום תקנתא ולא חשו דילמא אכלה מנפש׳ מתרומ׳ דאורייתא דהא כי אכלה נמי קטן אוכל נבלות הוא ולמאן דסבר אין ב״ד מצוין להפרישו ניחא ולמ״ד מצוין להפרי׳ הכא מחתינ׳ לספק׳ משום תקנת׳ כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שואלים: ומאי שנא במה שונה] קטנה דאכלה [שאוכלת] בתרומה כשנישאת לכהן, ומאי שנא במה שונה] חרשת דלא אכלה [שאינה אוכלת] בתרומה, אף על פי שנישואי שתיהן הם רק מדברי סופרים? דתנן כן שנינו במשנה]: העיד ר׳ יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט, ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה, ומשמע אילו היא חרשת לא אכלה [אינה אוכלת] בתרומה!
§ The Gemara further asks: What is the difference between a minor girl, that she may partake of teruma when she is married to a priest, and a deaf-mute woman, that she may not partake of teruma when she is married to a priest, despite the fact that both of their marriages apply by rabbinic law? As we learned in a mishna (Gittin 55b): Rabbi Yoḥanan ben Gudgada testified with regard to a female deaf-mute whose father married her off, that she can be divorced with a bill of divorce. And he testified with regard to a minor girl, daughter of an non-priest who was married to a priest, that she may partake of teruma, whereas a deaf-mute woman, it may be inferred, may not partake of teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גגְּזֵירָה שֶׁמָּא יַאֲכִיל חֵרֵשׁ בְּחֵרֶשֶׁת וְלֵיכוֹל קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת הוּא.

The Gemara answers: The reason that a deaf-mute woman may not partake of teruma, even if she is married to a halakhically competent priest, is due to a rabbinic decree lest a deaf-mute priest likewise feed teruma to his deaf-mute wife. The Gemara asks: And which prohibition would that violate? Let him feed her, as he is equivalent to a minor who eats meat from unslaughtered animals. This is referring to the halakha that there is no obligation to prevent minors from committing transgressions. Since a deaf-mute, who is not legally competent, has the status of a minor, the same reasoning should apply in this case. Consequently, the court should be under no obligation to prevent this deaf-mute woman from eating teruma unlawfully.
עין משפט נר מצוהרש״יבעל המאוררשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת – והאי לאו שינויא מעליא הוא מה לי פקח בחרשת מה לי חרש בחרשת שניהן אינן נשואין ואם זו מותרת אף זו מותרת שהרי צד היתר שלהן אינו אלא משום דלאו בני עונשין נינהו והוו כקטן אוכל נבלות אלא כולה משום גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת הוא דאיכא עליה חיוב מיתה כדאמרי׳ במסקנא דמילתא ולהכי נקט ברישא שמא יאכיל חרש בחרשת ולא נקט שמא יאכיל חרש בפקחת משום דחרש בפקחת לא מיחלף בפקח בחרשת אבל חרשת אשת חרש מיחלפא בחרשת אשת פקח והדר מיחלף חרש בעל פקחת בחרש בעל חרשת אבל קטנה לגדול ליכא למיגזר משום גדולה לקטן דאין לקטן נישואין.
וליכול – אפי׳ חרש בפקחת בתרומה דרבנן הא אית לה נשואין מדרבנן.

חרש

{שמעתא דהאכלה בתרומה בנישואי חרש או חרשת}
גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת – וכך הגזירות נגררות זו אחר זו. פקח בחרשת אטו חרש בחרשת, דהכא חרשת והכא חרשת. וחרש בחרשת אטו חרש בפקחת, דהכא חרש והכא חרש. והדר גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא דאמר כר׳ אלעזר הלשון הזה הוא זר דבעלמא אמרי׳ הכא כדמותבי׳ לאמורא משום תנא ואמרי׳ אע״ג דהא מתני׳ או מתניתא פליגא עליה הוא דאמר כפלו׳ תנא ואלו הכא אתי לסיועי מהאי תנא ואמרי׳ דדילמא האי תנא לא מסיע׳ ליה דאיהו בשיטתא דאידך תנא אזיל וזה מלשונות שמתחלף ענינם בתלמוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הטעם בחרשת הוא מפני גזירה, שמא יאכיל בתרומה גם כהן חרש שנשא חרשת. ושואלים: איזה איסור יש בדבר? וליכול [ושיאכיל]! הלוא קטן אוכל נבלות הוא, שכן החרש שאין בו דעת דינו כקטן, וקטן האוכל נבילות אין חייבים להפרישו מהן. ואם תאכל חרשת זו בתרומה שלא כדין, אין אנו חייבים למנוע את הדבר.
The Gemara answers: The reason that a deaf-mute woman may not partake of teruma, even if she is married to a halakhically competent priest, is due to a rabbinic decree lest a deaf-mute priest likewise feed teruma to his deaf-mute wife. The Gemara asks: And which prohibition would that violate? Let him feed her, as he is equivalent to a minor who eats meat from unslaughtered animals. This is referring to the halakha that there is no obligation to prevent minors from committing transgressions. Since a deaf-mute, who is not legally competent, has the status of a minor, the same reasoning should apply in this case. Consequently, the court should be under no obligation to prevent this deaf-mute woman from eating teruma unlawfully.
עין משפט נר מצוהרש״יבעל המאוררשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַאֲכִיל חֵרֵשׁ בְּפִקַּחַת וְחֵרֵשׁ בְּפִקַּחַת נָמֵי לֵיכוֹל בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן גְּזֵירָה דִּלְמָא אָתֵי לְאוֹכֹלַהּ בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא.

Rather, it is a rabbinic decree lest a deaf-mute priest feed teruma to a halakhically competent wife. Since by Torah law her marriage to a deaf-mute man is not valid, she may not eat teruma. The Gemara asks: As well, in the case of a deaf-mute priest who wishes to feed a halakhically competent wife, let her partake of teruma that applies by rabbinic law. There are types of produce from which there is no obligation to separate teruma by Torah law, and one separates teruma from them due to rabbinic decree. Just as the marriage of this woman is by rabbinic law, she should be permitted to eat teruma that applies by rabbinic law. The Gemara answers: It is a rabbinic decree, as perhaps he will come to feed her teruma that applies by Torah law.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא יאכיל חרש בפקחת – אבל משום שמא יאכיל קטן בגדולה לא גזרינן שלא תאכל קטנה בתרומה דמשום זמן מועט לא גזרינן שהרי כשיגדיל ויבעול יהיו קידושין דאורייתא ובירושלמי מפרש בקטנה לא גזרינן משום חינא שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה ושמא בחרשת לא שייך האי טעמא משום דחרשותה גרמה לה ובקונ׳ פי׳ בהניזקין (גיטין דף נה. ד״ה בפקחת) דלא גזרינן אטו קטן שישא גדולה משום דלית ליה נשואין כדאמר הכא ומילתא דלא שכיחא היא ואין נראה דהא משיאן סמוך לפירקן מעליותא היא כדפי׳ לעיל (דף סב: ד״ה סמוך).
דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא – אבל בקטנה דלא אכלה אלא בתרומה דרבנן כדאמר בהאשה רבה (לעיל דף צ. ושם) לא גזרו אטו דאורייתא כיון שתגיע לכלל גדלות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת – פי׳ וא״ה צריכי׳ אנו לגזירה דשמא יאכיל חרש בחרשית דאילו פקח בחרשת לא מיחלפ׳ ביה פקחית בחרשת כי ב׳ הפכים הם ואע״ג דפקח מאכיל החרש משום דעדיף מינה ונגרר׳ אחריו והיא כעבדו ושפחתו ולא יאכילו חרש פקחת דעדיפא מיניה ואינה נגררת אחריו גזרו פקח בחרשת אטו חרש בחרשת שהן שוין ואז נגררת אחריו וכיון דאיכא חרש שהוא מאכיל תו לא דייקי בין חרש לחרש ואכיל גם חרש בפקחת וכ״נ מפרש״י ז״ל.
גזירה דילמא אתי למיכלה בתרומה דאורייתא – ופי׳ ואע״ג דדמיא גזירה לגזירה כלה חדא גזירה היא ובקטנה ליכא למיגזר אטו קטן בגדולה דהא לא תיקון רבנן נשואי׳ לקמן כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה דלמא אתי לאכלה כו׳ אבל בקטנה דלא אכלה אלא בתרומה דרבנן כו׳ עכ״ל והיינו למאן דאית ליה דקטן אוכל נבילות ב״ד מצווין להפרישו כמו שפירשו התוס׳ שם ולפי זה בחרשת דלא אכלה בתרומה אין אנו צריכין למימר משום גזירת חרש בפקחת אלא דגזרו בחרשת גופה (א) בתרומה דרבנן אטו דאורייתא ובשמעתין דהוצרך למימר דגזרו חרשת אטו חרש בפקחת היינו למאן דאית ליה דקטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין להפרישו ודו״ק:
אלא הטעם הוא: גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת, שהיא בת דעת, וכיון שמן התורה אין נישואיה לחרש תופסים — אסור לה לאכול. ושואלים: וחרש בפקחת נמי ליכול [גם כן שתאכל] בתרומה דרבנן [שמדברי סופרים], שיש דברים שמן התורה אין מפרישים מהם תרומה, ורק מתקנת חכמים מפרישים. וזו כשם שנישואיה הם מדברי סופרים — כך תאכל בתרומה שמדברי סופרים! ומשיבים: גזירה דלמא אתי לאוכלה [שמא יבוא להאכילה] אף בתרומה דאורייתא [שמן התורה].
Rather, it is a rabbinic decree lest a deaf-mute priest feed teruma to a halakhically competent wife. Since by Torah law her marriage to a deaf-mute man is not valid, she may not eat teruma. The Gemara asks: As well, in the case of a deaf-mute priest who wishes to feed a halakhically competent wife, let her partake of teruma that applies by rabbinic law. There are types of produce from which there is no obligation to separate teruma by Torah law, and one separates teruma from them due to rabbinic decree. Just as the marriage of this woman is by rabbinic law, she should be permitted to eat teruma that applies by rabbinic law. The Gemara answers: It is a rabbinic decree, as perhaps he will come to feed her teruma that applies by Torah law.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמַאי שְׁנָא קְטַנָּה דְּאִית לַהּ כְּתוּבָּה וּמַאי שְׁנָא חֵרֶשֶׁת דְּלֵית לַהּ כְּתוּבָּה דא״כדְּאִם כֵּן מִימַּנְעִי וְלָא נָסְבִי לַהּ.

The Gemara further asks: And what is the difference between a minor girl, that she has a marriage contract, and a deaf-mute woman, that she does not have a marriage contract? The Gemara answers: The reason is that if so, if the husband of a deaf-mute would be obligated to give her a marriage contract, men would refrain from marrying her at all.
רש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומ״ש כו׳ – לקמן בעי תרוייהו מנא לן דהא אית לה והא לית לה.
מימנעי ולא נסבי לה – אבל בקטנה לא מימנעי דאתיא לכלל דיעה.
דאם כן מימנעי ולא נסבי לה – ואי משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה לא חשו חכמים לכך.
ומ״ש קטנה דאית לה כתובה ומ״ש חרשת דל״ל כתובה דא״כ מימנעו ולא מנסבה לה, פי׳ הלואי ויקחהו בלא כתו׳. אבל קטנה דאתי׳ לכלל דעת לא מימנעי, וקטנה מנ״ל דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה והאיילנות אין להן כתובה. והחרשת מנ״ל דל״ל כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פחקת אע״פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין עליהן כלום רצו מקיימין יש להן כתובה מנה. ופקח שנשא חרשת או שוטה אע״פ שכתב לה מאה מנה. כתובתה קיימת מפני שרצה להחזיק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה. א״ה פקחת וחרשת נמי לתקיו לה כתובה דא״כ מימנעה ולא נסבא להו. יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממאנת הוא דלית לה כתובה ואע״ג דהא מיתניא במתני׳ בהדיא ניחא ליה לתלמודא טפי לאתויי מדיוקא דמתני׳ מפני שרצה ליזוק בנכסיו – פי׳ ואין בעל השוטה יכול לטעון מתנה בטעות הוה כי סבור הייתי שהיה ליה עליה נשואין מדרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שואלים: ומאי שנא במה שונה] קטנה דאית [שיש] לה כתובה, ומאי שנא במה שונה] חרשת דלית [שאין] לה כתובה? ומשיבים: שאם כן, שיצטרכו לתת לה כתובה — מימנעי [יימנעו] ולא נסבי לה [ישאו אותה] כלל.
The Gemara further asks: And what is the difference between a minor girl, that she has a marriage contract, and a deaf-mute woman, that she does not have a marriage contract? The Gemara answers: The reason is that if so, if the husband of a deaf-mute would be obligated to give her a marriage contract, men would refrain from marrying her at all.
רש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּקְטַנָּה מְנָלַן דְּאִית לַהּ כְּתוּבָּה דִּתְנַן דהַמְמָאֶנֶת הוְהַשְּׁנִיָּיה ווְאַיְילוֹנִית אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה אֲבָל זיוֹצְאָה בְּגֵט וּקְטַנָּה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.

The Gemara asks: And a minor girl, from where do we derive that she has a marriage contract? As we learned in a mishna (Bava Metzia 67a): With regard to a minor who refuses her husband and leaves him, and likewise a woman who is a secondary forbidden relative prohibited by rabbinic law, and a sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children, these women have no marriage contract. The Gemara infers: However, any other woman who can be divorced by means of a bill of divorce, and this includes a minor girl, is entitled to a marriage contract.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממאנת – לית לה כתובה דהא בעל כרחו נפקא.
שנייה – מד״ס.
אין לה כתובה – דרבנן קנסוה כדאמר ביש מותרות (לעיל דף פה:).
איילונית – משום דמקח טעות הוא.
אבל יוצאה בגט כו׳ – מדיוקא דמתני׳ דקתני ממאנת שמעינן מינה טעמא משום דבעל כרחו נפקא הא הוציאה אית לה אלמא יש כתובה לקטנה.
קטנה דאית לה כתובה מנא לן דתנן הממאנת והשניה והאיילונית אין להן כתובה ממאנת הוא דלית לה כתובה אבל יוצאה בגט יש לה כתובה. ואף על גב דתניא בהדיא ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה, ניחא ליה טפי לאתויי מדוקיא דמתניתין ולא לאתויי מברייתא מפורשת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וקטנה מנלן דאית [מניין לנו שיש] לה כתובה?דתנן כן שנינו במשנה]: קטנה הממאנת בבעלה, ויצאה ממנו, וכן השנייה שאסורה משום ערוה שמדברי סופרים, והאיילונית שהתברר כי איננה מסוגלת ללדת כלל — אין להן כתובה. אבל כל היוצאה בגט, וקטנה בכלל זה — יש לה כתובה.
The Gemara asks: And a minor girl, from where do we derive that she has a marriage contract? As we learned in a mishna (Bava Metzia 67a): With regard to a minor who refuses her husband and leaves him, and likewise a woman who is a secondary forbidden relative prohibited by rabbinic law, and a sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children, these women have no marriage contract. The Gemara infers: However, any other woman who can be divorced by means of a bill of divorce, and this includes a minor girl, is entitled to a marriage contract.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְחֵרֶשֶׁת מְנָלַן דְּלֵית לַהּ כְּתוּבָּה דְּתַנְיָא חחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה שֶׁנָּשְׂאוּ פִּקְּחוֹת אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפַּקֵּחַ הַחֵרֵשׁ וְנִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה אֵין לָהֶם עֲלֵיהֶם כְּלוּם רָצוּ לְקַיְּימָן יֵשׁ לָהֶם כְּתוּבָּה.

The Gemara asks: And a deaf-mute woman, from where do we derive that she has no marriage contract? As it is taught in a baraita: A deaf-mute and an imbecile who married halakhically competent women, even if the deaf-mute subsequently regained his senses, and the imbecile regained his competence, their wives have no claim of anything against them, even if their wives received marriage contracts from them. However, if the men wish to maintain these women as their wives after they became fully competent, they have a marriage contract from that point onward.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין להן עליהם כלום – דאין להם דעת ואין תנאו הראשון תנאי ואע״ג דתקון רבנן נשואין לחרש לא תקינו לה רבנן כתובה מיניה כדמפרש לקמן יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וחרשת מנלן דלית [מניין לנו שאין] לה כתובה?דתניא כן שנינו בברייתא]: חרש ושוטה שנשאו פקחות, אף על פי שנתפקח החרש אחר כך, ונשתפה (חזר לשפיותו) השוטה — אין להם לנשותיהם עליהם כלום, שאינן יכולות לתבוע מהם דבר גם אם כתבו להן כתובה. ואם רצו לקיימן לאחר שנעשו בני דעת — יש להם מאז כתובה, כדרך כל בני דעת הנושאים נשים.
The Gemara asks: And a deaf-mute woman, from where do we derive that she has no marriage contract? As it is taught in a baraita: A deaf-mute and an imbecile who married halakhically competent women, even if the deaf-mute subsequently regained his senses, and the imbecile regained his competence, their wives have no claim of anything against them, even if their wives received marriage contracts from them. However, if the men wish to maintain these women as their wives after they became fully competent, they have a marriage contract from that point onward.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) טוּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת אוֹ שׁוֹטָה אפי׳אֲפִילּוּ כָּתַב לָהּ מֵאָה מָנֶה כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת מִפְּנֵי שֶׁרָצָה לִזּוֹק בִּנְכָסָיו טַעְמָא דְּרָצָה הָא לֹא רָצָה יאֵין לָהּ דא״כדְּאִם כֵּן מִימַּנְעִי וְלָא נָסְבִי לַהּ.

And in the case of a halakhically competent man who married a deaf-mute or an imbecile, and he decided to write a marriage contract for her, even if he wrote for her one hundred dinars her marriage contract is valid, because he wanted to harm his own property. In other words, as he acted willingly, despite the lack of obligation to do so, this is comparable to one who chooses to harm himself and give away property in any other manner; it is his prerogative. The Gemara infers: The reason for this halakha is that he wanted to write her a marriage contract, from which it may be inferred that if he does not want to write one, she will not have a marriage contract. The logic is as stated above, that if so, men would refrain from marrying her.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שרוצה לזוק בנכסיו – ואע״פ שלא (נשא) תקנו לה חכמים כתובה הרי הוא כתב לה הואיל ורוצה להפסיד ולהיות נזוק מנכסיו תנאו קיים.
הא לא רצה – דלא כתב לה אין לה מתקנת חכמים.
א״כ – דבעי למיתב לה כתובה מימנעי ולא נסבי לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טעמא דרצה וכו׳ – והא דלא דייק לה מרישא דאפי׳ חרש בפקחת לא תקינו לה כתובה וכ״ש חרש בפקחת דגריעא י״ל דניחא ליה טפי לאתויי מדיוקא דחרשת גופא דסיפא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופקח שנשא חרשת או שוטה, אם רצה וכתב לה כתובה, אפילו כתב לה מאה מנה — כתובתה קיימת, מפני שרצה לזוק בנכסיו, כלומר, כיון שעשה כן מרצונו, בלי שחייבוהו חכמים, הרי זה כאדם שרוצה להזיק עצמו ולהוציא מנכסיו בכל דרך, שהרשות בידו לעשות כן. ונלמד מכאן: טעמא [הטעם, דווקא] שרצה לכתוב לה כתובה, הא [הרי] כשלא רצה — אין לה כתובה. והטעם: שאם כן, שהיו מחייבים לתת לחרשת כתובה, מימנעי [היו נמנעים] ולא נסבי לה [היו נושאים אותה].
And in the case of a halakhically competent man who married a deaf-mute or an imbecile, and he decided to write a marriage contract for her, even if he wrote for her one hundred dinars her marriage contract is valid, because he wanted to harm his own property. In other words, as he acted willingly, despite the lack of obligation to do so, this is comparable to one who chooses to harm himself and give away property in any other manner; it is his prerogative. The Gemara infers: The reason for this halakha is that he wanted to write her a marriage contract, from which it may be inferred that if he does not want to write one, she will not have a marriage contract. The logic is as stated above, that if so, men would refrain from marrying her.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי הָכִי פִּקַּחַת לְחֵרֵשׁ לִיתַקֵּן לַהּ כְּתוּבָּה דא״כדְּאִם כֵּן מִימַּנְעִי וְלָא מִינַּסְבִי יוֹתֵר מִשֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא אִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא.

The Gemara asks: If so, in a case of a halakhically competent woman who was married to a deaf-mute, let the Sages enact a marriage contract for her, for if so, i.e., if women would not receive marriage contracts in this situation, they would refrain from marrying deaf-mute men entirely. The Gemara answers: More than the man wants to get married, a woman wants to be married. Consequently, women will not be too discriminating with regard to marriage with a deaf-mute, even if they are not entitled to a marriage contract.
רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא. פירוש ואפילו בלא כתובה, ואף על פי שאמרו (כתובות נז.) אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ואפילו שעה אחת, הני מילי בבן דעת דכיון דשאר בעלי דעת כותבין לנשותיהן וזה לא כתב או שנאבדה כתובתה, אף היא לבה נוקפה ואומרת למחר הוא מגרשה לפי שהיא קלה בעיניו להוציאה ועושה בעילתו בעלית זנות. אבל בחרש כיון דלאו בן דעת הוא אף על פי שאלו רצה להוציא מוציא ברמיזה, מכל מקום אינו עשוי לגרש דרובן אינן מבחי׳ לגרש ואף היא אינה עושה בעילתו בעילת זנות שאינה מעלה בדעתה שיגרשנה. וחרשת לפקח נמי כיון דלאו בת דעה היא לא מסקא אדעתה ואינה עושה בעילתה זנות ועוד דאי לא, הא לא קיימא בה תקנתא דרבנן דלא נסבי לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא – פי׳ ואפי׳ בלא כתובה כי הכא וא״ת והרי אמרו אסור לאדם להשהות את אשתו אפי׳ שעה א׳ בלא כתובה י״ל דהתם הוא בפקחין דהוו בני כתובה וכי לא כתבי נראה להם כבעיל׳ זנות אבל כל היכא דאיהו דלאו בר מיכתב לא קפדה עליה ואע״ג דאיהי פקחת ואין צ״ל בלא קפידה היכא דהוי חרשת בפקח וזה ברור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שואלים: אי הכי [אם כך], כאשר פקחת נישאת לחרש, ליתקן [שיתקנו] לה חכמים כתובה, שאם כן, שאין להן כתובה, מימנעי [יימנעו הפקחות] ולא מינסבי [יינשאו] לחרשים כלל! ומשיבים: יותר משהאיש רוצה לישא, האשה רוצה להנשא, וכיון שכך, אם האשה רוצה מאוד להינשא — היא לא תקפיד גם אם אין לה כתובה.
The Gemara asks: If so, in a case of a halakhically competent woman who was married to a deaf-mute, let the Sages enact a marriage contract for her, for if so, i.e., if women would not receive marriage contracts in this situation, they would refrain from marrying deaf-mute men entirely. The Gemara answers: More than the man wants to get married, a woman wants to be married. Consequently, women will not be too discriminating with regard to marriage with a deaf-mute, even if they are not entitled to a marriage contract.
רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָהוּא חֵרֵשׁ דַּהֲוָה בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַב מַלְכִּיּוֹ אַנְסְבֵיהּ אִיתְּתָא וּכְתַב לַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי מִנִּכְסֵיהּ אָמַר רָבָא מַאן חַכִּים כְּרַב מַלְכִּיּוֹ דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא קָסָבַר אִילּוּ רָצָה שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ מִי לָא זָבְנִינַן לֵיהּ כ״שכׇּל שֶׁכֵּן הָכָא דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי.

The Gemara relates: There was a certain deaf-mute man who was in the neighborhood of Rav Malkiyyu. Rav Malkiyyu married him to a woman, and he wrote four-hundred dinars for her from the property of the deaf-mute as her marriage contract. Rava said: Who is as wise as Rav Malkiyyu, as he is a great man who found a way to achieve a desirable result by giving her a marriage contract, despite the fact that the deaf-mute was not obligated to do so. Rav Malkiyyu reasoned as follows: If that deaf-mute man wanted a maidservant to attend to him, would we not acquire one for him? All the more so here, as there are two advantages, for she will attend to his needs both as a maidservant and as a wife.
תוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן חכים למיעבד הכי – דוקא במטלטלי תנן בהניזקין (גיטין דף נט.) חרש רומז ונרמז אבל במקרקעי לא ומה ששיעבד בכתובה מקרקעי משום שהיה לו אפוטרופוס וגם זכין לאדם שלא בפניו. ר״י.
ההוא חרשא דהות בשביבותי׳ דר״מ אנסבי׳ וכתב לה ד׳ מאה זוזי מנכסיה א״ר מאן חכים כר״מ דגברא רבא הוא וקסבר אלו רצה שפחה למשמשו מי לא זבנינן להי. וכ״ש הכא דאיכא תרתי. וי״ל ה״ה אם משיאו מידי דהוה אקטן דתנן בשלהי פ׳ הותב קטן שהשיאה ואביו כתובתה קיימת שע״מ כן קיימה אבל איהו דוקא אם נתפקח דומיא דקטן שהגדיל אבל היכא דפסקה לה ב״ד אע״ג דלא נתפקח כעובדא דרב מלכוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כ״ש הכא דאיכ׳ תרתי – פי׳ דאע״ג דרבנן לא תקינו כתובה מ״מ ב״ד אביהן של חרשי׳ והם רשאי׳ לקיים כתוב׳ לאשתו על נכסיו אם רואים שאינו מוצא אשה וכשם שמפקיחי׳ בשאר ענייניו לוקחים אשה לשמשו ומכאן אתה דן לקטנה יתומה שיש רשות לב״ד לפסוק על נכסיה נדוני׳ הראויה לה להנשא לבעל ההגון לה ולא עוד אלא שיכוף להתקי׳ על נכסיה שאם תמאן שתפסיד נדוניא דכל שהוא לתקנתא ולתועלת יש להם רשות בנכסים אבל קטן ושוטה שאין לו נשואי׳ אפשר שאין להם רשות בכך דנשואין אין כאן וכתובה אין כאן מ״מ אם הוא כתב לה ורצה ליזוק נכסיו אפשר שאין מבטלי׳ דבריו והא דקתני לעיל חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אין להם עליהם כלום ההיא כשלא כתבו לה ואין להם עליו כלום מתקנתא דרבנן דהא גבי חרש אם כתב לה מהני כי היכי דמהני כשכתבו לו ב״ד. ומסתברא דשוטה וחרש וקטן אף על פי שכתבו אין מעשיהם כלום שאין מעשיהם כלום בחוב ומשא ומתן בעלמא וסתמא קתני לעיל שאין עליהם כלום ואף על פי שכתבו להם דאי לא ניחא חרש אבל שוטה כיון דלא תקון ליה נשואין פשיטא שאין להם כתובה מתקנת׳ דרבנן. הילכך אין לנו אלא כשכתבו ב״ד קיום כתובה בשביל חרש דתקון ליה רבנן נשואי׳ אבל כתו׳ חרש אינה כלום ואין צ״ל דלשוטה וקטן אין להם עליו כלום לא על ידיהם ולא ע״י ב״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההוא חרש דהוה בשבבותיה [חרש אחד שהיה בשכנותו] של רב מלכיו, אנסביה איתתא [השיאו רב מלכיו אשה] וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה [ארבע מאות זוז מנכסיו של החרש] לכתובתה. אמר רבא: מאן חכים [מי חכם] כרב מלכיו, דגברא רבה [שאדם גדול] הוא, שמצא דרך לעשות דבר שאין האיש מחוייב בו על פי הדין. קסבר [סבור הוא] כך: אילו רצה אותו חרש שפחה לשמשו — מי [האם] לא זבנינן ליה [היינו קונים לו]? כל שכן הכא, דאיכא תרתי [כאן, שיש שתיים], שהיא גם מסייעת לו כשפחה וגם משמשת לו אשה.
The Gemara relates: There was a certain deaf-mute man who was in the neighborhood of Rav Malkiyyu. Rav Malkiyyu married him to a woman, and he wrote four-hundred dinars for her from the property of the deaf-mute as her marriage contract. Rava said: Who is as wise as Rav Malkiyyu, as he is a great man who found a way to achieve a desirable result by giving her a marriage contract, despite the fact that the deaf-mute was not obligated to do so. Rav Malkiyyu reasoned as follows: If that deaf-mute man wanted a maidservant to attend to him, would we not acquire one for him? All the more so here, as there are two advantages, for she will attend to his needs both as a maidservant and as a wife.
תוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל כאֵשֶׁת חֵרֵשׁ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ אָשָׁם תָּלוּי.

§ Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: If a man had unwitting relations with the wife of a deaf-mute, i.e., not knowing that she was married, he is not obligated to bring a guilt-offering for uncertainty on her account. He is not liable to bring an offering that is brought in cases where one is unsure whether he committed a sin that requires a sin-offering. A man who unwittingly has relations with a married woman must bring a sin-offering, whereas if the woman was doubtfully married, he brings a guilt-offering for uncertainty. However, the marriage of a deaf-mute is not even categorized as a doubtful marriage.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין חייבין עליה אשם תלוי – דנימא ספק אשת איש היא ספק היה בו דעת ספק אין בו והבא עליה באשם תלוי דודאי אין לו שום קנין מן התורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש שבא עליה אדם אחר בשוגג — אין חייבין עליה אשם תלוי. כי הבא על אשת איש בשוגג מביא חטאת, ואם היה זה רק ספק אשת איש מביא אשם תלוי, אולם נישואי חרש אינם אפילו בגדר ספק נישואין.
§ Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: If a man had unwitting relations with the wife of a deaf-mute, i.e., not knowing that she was married, he is not obligated to bring a guilt-offering for uncertainty on her account. He is not liable to bring an offering that is brought in cases where one is unsure whether he committed a sin that requires a sin-offering. A man who unwittingly has relations with a married woman must bring a sin-offering, whereas if the woman was doubtfully married, he brings a guilt-offering for uncertainty. However, the marriage of a deaf-mute is not even categorized as a doubtful marriage.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לחֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ וְאִם תָּרְמוּ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וְאֵלּוּ הֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְגוֹי1 שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

The Gemara comments: Let us say that the mishna (Terumot 1:1) supports Shmuel’s opinion: There are five categories of people who may not separate teruma ab initio, and if they separated teruma, their teruma is not considered teruma. They are: A deaf-mute, an imbecile, and a minor, and one who separates teruma from produce that is not his, and a gentile who separated teruma from the produce of a Jew even with the Jew’s permission. In this last case, his teruma is not considered teruma, because a gentile cannot be appointed as an agent to separate teruma, and all the more so he cannot separate teruma on his own. This shows that the actions of a deaf-mute have no effect, and are not even considered of doubtful validity.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ועובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התורם את שאינו שלו – ולא צוהו בעל הבית דשליחות נפקא לן (קדושין דף מא:) מאתם גם אתם לרבות שלוחכם הלכך מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם.
ועובד כוכבים שתרם את של ישראל אפי׳ ברשות בעלים אינה תרומה – דבעינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. וקתני מיהא חרש אין תרומתו תרומה ומותרת לזר ואי ספק הוא תרומה ויחזור ויתרום מיבעי ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם לומר שאפשר לסייע לו] לשמואל ממה ששנינו: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו — אין תרומתן תרומה כלל. ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את התבואה שאינו שלו, וגוי שתרם את של ישראל אפילו ברשות ישראל — אין תרומתו תרומה. ומכאן שאין מעשה החרש נחשב כלל, ואפילו לא כספק.
The Gemara comments: Let us say that the mishna (Terumot 1:1) supports Shmuel’s opinion: There are five categories of people who may not separate teruma ab initio, and if they separated teruma, their teruma is not considered teruma. They are: A deaf-mute, an imbecile, and a minor, and one who separates teruma from produce that is not his, and a gentile who separated teruma from the produce of a Jew even with the Jew’s permission. In this last case, his teruma is not considered teruma, because a gentile cannot be appointed as an agent to separate teruma, and all the more so he cannot separate teruma on his own. This shows that the actions of a deaf-mute have no effect, and are not even considered of doubtful validity.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר תְּרוּמַת חֵרֵשׁ לֹא תֵּצֵא לְחוּלִּין מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק אִי סְבִירָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי לִיחַיַּיב.

The Gemara responds: This is no proof, as with regard to teruma, Shmuel said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. As it is taught in a baraita that Rabbi Yitzḥak said in the name of Rabbi Elazar: The teruma of a deaf-mute is not released into a non-sacred status, because it is uncertain. Rabbi Elazar does not maintain that the actions of a deaf-mute have no consequence whatsoever. The Gemara asks: If Shmuel maintains, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that a deaf-mute is competent, let him also obligate a man who has relations with the wife of a deaf-mute to bring a guilt-offering for uncertainty.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוא דאמר כר׳ אלעזר – כלומר מהא לא תסייעיה דגבי תרומה ס״ל לשמואל כר׳ אלעזר דספק הוא וגבי אשתו אע״ג דספק הוא אינה באשם תלוי דגבי אשם תלוי כתיב אחת מכל מצות ה׳ (ויקרא ה) וקרינן מצוות דמשמע חדא מתרתי שיש היתר ואיסור לפניו כגון אשתו וא״א עמו בבית וסבור אין שם אלא אשתו ובא על האחת ולבקר נמצאו שתיהן ולא ידע על אי זו בא וכן חלב ושומן לפניו וסבר שתיהן שומן ואכל אחת מהן ולסוף נודע לו שהאחת חלב ולא ידע אי זו אכל דאי ידע מייתי חטאת נקבה וכל דהו אפי׳ בת דנקא והשתא דלא ידע מביא אשם זכר בכסף שקלים אבל הכא שהספק תלוי בחתיכה אחת ספק איסור ספק היתר לא מייתי אשם תלוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: מכאן אין ראיה, כי יתכן שלענין תרומה סבור הוא שמואל, ואמר כר׳ אלעזר. דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ יצחק אומר משום ר׳ אלעזר: תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שהוא ספק. שאין הוא סבור שמעשיו לא נחשבים כלל. ושואלים: אי סבירא [אם סבור] שמואל כר׳ אלעזר, שהחרש הוא ספק בן דעת, אם כן אשם תלוי נמי ליחייב [גם כן שיתחייב] הבא על אשתו!
The Gemara responds: This is no proof, as with regard to teruma, Shmuel said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. As it is taught in a baraita that Rabbi Yitzḥak said in the name of Rabbi Elazar: The teruma of a deaf-mute is not released into a non-sacred status, because it is uncertain. Rabbi Elazar does not maintain that the actions of a deaf-mute have no consequence whatsoever. The Gemara asks: If Shmuel maintains, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that a deaf-mute is competent, let him also obligate a man who has relations with the wife of a deaf-mute to bring a guilt-offering for uncertainty.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מבָּעֵינַן חֲתִיכָה מִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת.

The Gemara answers: We require one piece from two pieces. Shmuel maintains that one is not liable to bring a guilt-offering for uncertainty in every case where there is doubt whether or not there was a transgression, and where one would be liable to bring a sin-offering if it were certain that there was a transgression. Rather, a guilt-offering for uncertainty is brought if, for example, one had two pieces of meat before him, one of which was definitely forbidden while the other was permitted, but he does not know with certainty which one he ate. However, when the doubt involves a single item or action, which may or may not have been prohibited, in that situation one does not bring a guilt-offering for uncertainty. In the case discussed here, the doubt concerning the wife of a deaf-mute does not involve a choice between an action that is prohibited and one that is permitted. Rather, it depends on the status of the woman’s marriage.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: בעינן [צריכים אנו] חתיכה משתי חתיכות, כלומר, לדעת שמואל אין מביאים אשם תלוי בכל מקרה של ספק חיוב חטאת, אלא רק בספק כזה, שברור לנו כי חתיכה אחת היתה ודאי אסורה (כגון חלב) ואחת מותרת — אלא שלא ידע בוודאות איזו מהן אכל. אבל כשהספק הוא בגוף אחד, שאין ברור אם הוא אסור או מותר — במקרה כזה אין מביאים לדעתו אשם תלוי. ואף כאן הספק באשת חרש הוא ספק בעצם האיסור כיצד דנים את נישואיו.
The Gemara answers: We require one piece from two pieces. Shmuel maintains that one is not liable to bring a guilt-offering for uncertainty in every case where there is doubt whether or not there was a transgression, and where one would be liable to bring a sin-offering if it were certain that there was a transgression. Rather, a guilt-offering for uncertainty is brought if, for example, one had two pieces of meat before him, one of which was definitely forbidden while the other was permitted, but he does not know with certainty which one he ate. However, when the doubt involves a single item or action, which may or may not have been prohibited, in that situation one does not bring a guilt-offering for uncertainty. In the case discussed here, the doubt concerning the wife of a deaf-mute does not involve a choice between an action that is prohibited and one that is permitted. Rather, it depends on the status of the woman’s marriage.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִי בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חֲתִיכָה מִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת וְהָתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוֹי חַיָּיבִין עַל חֶלְבּוֹ אָשָׁם תָּלוּי.

The Gemara asks: And does Rabbi Elazar need a case involving one piece from two pieces to render one liable to bring a guilt-offering for uncertainty? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Elazar says: With regard to a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, one is obligated to bring a guilt-offering for uncertainty for eating its forbidden fat. Certain fats, which are permitted in the case of a wild animal, are prohibited if they are from a domesticated animal, and one who partakes of them is liable to bring a sin-offering. Since a koy is of uncertain status, one must bring a guilt-offering for uncertainty for eating its fat. This shows that Rabbi Elazar maintains that one brings a guilt-offering for uncertainty even for a doubt involving one item or action.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כוי חייבין על חלבו אשם תלוי – והא הכא כל הספק תלוי בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ומי בעי [והאם מצריך] ר׳ אלעזר כדי לחייב אשם תלוי שתהא זו חתיכה משתי חתיכות? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ אלעזר אומר: כוי (בעל חיים שהוא ספק חיה ספק בהמה) — חייבין על אכילת חלבו אשם תלוי. שחלב חיה מותר באכילה, וחלב בהמה אסור וחייב עליו חטאת, והכוי, כיון שהוא ספק — מביא על חלבו אשם תלוי. ומכאן שר׳ אלעזר סבור, שמביאים אשם תלוי גם על ספק הקיים בחתיכה אחת!
The Gemara asks: And does Rabbi Elazar need a case involving one piece from two pieces to render one liable to bring a guilt-offering for uncertainty? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Elazar says: With regard to a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, one is obligated to bring a guilt-offering for uncertainty for eating its forbidden fat. Certain fats, which are permitted in the case of a wild animal, are prohibited if they are from a domesticated animal, and one who partakes of them is liable to bring a sin-offering. Since a koy is of uncertain status, one must bring a guilt-offering for uncertainty for eating its fat. This shows that Rabbi Elazar maintains that one brings a guilt-offering for uncertainty even for a doubt involving one item or action.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) שְׁמוּאֵל סָבַר כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּחֲדָא נוּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

The Gemara answers: Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar in one matter, the status of a deaf-mute, and disagrees with him in one other matter, the halakha of a guilt-offering for uncertainty.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: שמואל סבר כר׳ אלעזר בחדא דבר אחד] בדין החרש, ופליג עליה בחדא [וחלק עליו בדבר אחד] — בדין אשם תלוי.
The Gemara answers: Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar in one matter, the status of a deaf-mute, and disagrees with him in one other matter, the halakha of a guilt-offering for uncertainty.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל אֵשֶׁת חֵרֵשׁ חַיָּיבִין עָלֶיהָ אָשָׁם תָּלוּי מֵיתִיבִי חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.

And there are those who say a different version of the above discussion. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: If a man had unwitting relations with the wife of a deaf-mute, he is obligated to bring a guilt-offering for uncertainty on her account, due to the doubt. The Gemara raises an objection: Five categories of people may not separate teruma, etc., which indicates that the actions of a deaf-mute have no legal effect. The Gemara answers that Shmuel maintains his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that the teruma of a deaf-mute is considered teruma that is of doubtful legal status.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] גירסה אחרת. אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי, משום הספק. מיתיבי [מקשים] על כך: חמשה לא יתרומו וכו׳, ומשמע מכאן שמעשה חרש אינו כלום! ומשיבים: סבר לה [סבור שמואל] כר׳ אלעזר שאף תרומת חרש ספק היא, וכן כל מעשיו.
And there are those who say a different version of the above discussion. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: If a man had unwitting relations with the wife of a deaf-mute, he is obligated to bring a guilt-offering for uncertainty on her account, due to the doubt. The Gemara raises an objection: Five categories of people may not separate teruma, etc., which indicates that the actions of a deaf-mute have no legal effect. The Gemara answers that Shmuel maintains his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that the teruma of a deaf-mute is considered teruma that is of doubtful legal status.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בְּעָא רַב אָשֵׁי מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לי׳לֵיהּ דְּחֵרֵשׁ דַּעְתָּא קְלִישְׁתָּא הוּא וּמִיהוּ מְסַפְּקָא לי׳לֵיהּ אִי דַּעְתָּא צִילּוּתָא

Rav Ashi raised a dilemma: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar? One possibility is that it is obvious to him that the mind of a deaf-mute is weak. However, he is uncertain as to whether his mind is clear. In other words, although a deaf-mute is weaker intellectually than an average person, and he does not understand everything, nevertheless he is aware of what he is doing with regard to certain undertakings.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מ״ט דר״א – באשת חרש.
קלישתא – דקה. כלומר דעתו מועטת שאין מחודד להבין כשאר בני אדם ומיהו מספקא ליה אי דעתא צילותא היא אותה קצת הדעת שיש לו אם צלולה היא ובמה שהוא נותן דעתו ועושה דבר ודאי כוונתו כוונה אי לאו דעתו צלולה היא ולעולם כל ימיו של חרש פשיטא ליה לרבי אלעזר דחדא דעתא אית ליה לחרש דאינו עתים חלים עתים שוטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא [שאל] רב אשי שאלה זו: מאי טעמא [מה הטעם], מה עיקר שיטתו של ר׳ אלעזר? האם מיפשט פשיטא ליה דחרש דעתא קלישתא הוא [פשוט לו שחרש הוא בעל דעה קלושה], ומיהו מספקא ליה [ומכל מקום מסופק לו] אי דעתא צילותא [אם דעה צלולה היא], שאותה דעה קלושה, אף שאינה כדעת שאר בני אדם, ואינו מבין הכל — מכל מקום בדברים מסויימים שהוא מחליט לעשות, יש לו דעה צלולה, והוא יודע במה שהוא עושה,
Rav Ashi raised a dilemma: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar? One possibility is that it is obvious to him that the mind of a deaf-mute is weak. However, he is uncertain as to whether his mind is clear. In other words, although a deaf-mute is weaker intellectually than an average person, and he does not understand everything, nevertheless he is aware of what he is doing with regard to certain undertakings.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות קיג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות קיג., הערוך על סדר הש"ס יבמות קיג., רש"י יבמות קיג., תוספות יבמות קיג., בעל המאור יבמות קיג. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., פסקי רי"ד יבמות קיג., רשב"א יבמות קיג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות קיג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות קיג., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות קיג., מהרש"א חידושי הלכות יבמות קיג., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות קיג., אסופת מאמרים יבמות קיג.

Yevamot 113a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 113a, Collected from HeArukh Yevamot 113a, Rashi Yevamot 113a, Tosafot Yevamot 113a, Baal HaMaor Yevamot 113a, Piskei Rid Yevamot 113a, Rashba Yevamot 113a, Meiri Yevamot 113a, Ritva Yevamot 113a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 113a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 113a, Steinsaltz Commentary Yevamot 113a, Collected Articles Yevamot 113a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144