×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמַתְנִיתִין כְּגוֹן דַּאֲמַר לַהּ הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ מַאי מִשּׁוּם הָכִי מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים.:
And the mishna is referring to a case where he said to her in the form of a question: I am hereby a nazirite, and what about you? This indicates that he himself has completely accepted his naziriteship, and he is simply asking his wife if she would like to join him. Due to that reason, as he did not link his vow to hers, he may nullify hers and his is intact.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתניתין דאמר הריני נזיר לגמרי ואת מאי – כלומר ואת מי הוית נזירה והלכך אי אמרה אמן דניחא לה בנזירות הרי בעל יכול להפר לפי שלא תלה נדרו בנדרה (ומתני׳ דקתני דיכול להפר את שלה וברייתא קתני דשניהן יכול להפר).
ומתניתין [ומשנתנו] מדברת כגון דאמר [שאומר] לה בלשון שאלה ״הריני נזיר ואת מאי״ [מה]? ומדבריו משמע שהוא מקבל על עצמו נזירות גמורה, אלא ששואל אם גם אשתו רוצה להצטרף אליו. משום הכי [כך], מתוך שאין נדרו תלוי בנדרה, ואין הפרת נדרה גוררת הפרת נדרו — מיפר את שלה ושלו קיים.
And the mishna is referring to a case where he said to her in the form of a question: I am hereby a nazirite, and what about you? This indicates that he himself has completely accepted his naziriteship, and he is simply asking his wife if she would like to join him. Due to that reason, as he did not link his vow to hers, he may nullify hers and his is intact.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אהָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְהָיְתָה שׁוֹתֶה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים ה״זהֲרֵי זֶה סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים בהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים גתִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת.:

MISHNA: With regard to a woman who vowed to be a nazirite, and she transgressed her vow since she was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she incurs the forty lashes for each of the Torah prohibitions she transgressed. If her husband nullified her vow, and she did not know that her husband had nullified her vow, and she was drinking wine and rendering herself impure by contact with the dead, she does not incur the forty lashes, as she is no longer a nazirite. Rabbi Yehuda says: Even if she does not incur the forty lashes by Torah law, she should incur lashes for rebelliousness [makat mardut], an extrajudicial punishment imposed by the Sages, for her intention to commit a transgression, since she believed that it was prohibited to her.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ הרי זו סופגת את הארבעים – מפרש לה לעיל (כא:).
רבי יהודה אומר תספוג מכת מרדות – אם לא נתחייבה במלקות מן התורה תהא לוקה מכות מדרבנן כדי להוכיחה שלא תהא מזידה.
1הרי זו סופגת את הארבעים – בגמ׳ (דף כא:) מסיק שלא היפר לה בעלה ופשיטא הוא ומשום דקא בעי למיתני סיפא ואינה סופגת וכו׳ דהוי חידושא אע״ג דנתכוונה לאיסורא כיון דעלה בידה היתר אינה סופגת תנא נמי רישא וסופגת.
2רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות – מדרבנן שנתכוונה לאיסורא במזיד ובפ׳ בתרא דמכות (מכות כב.) מכות ארבעים מן התורה אבל מכת מרדות בלי מנין אלא מכין עד שתצא נפשו או עד שמקבל עליו ומספקא לרבי דהכא דלוקה על שעברה דשמא דוקא מ׳ ותו לא דדוקא כשאין רוצה לקיים אותה המצוה מכין אותו בלי מספר אבל הכא שכבר עברה למה תלקה יותר מדאורייתא אם לא הפר.
1. תוס׳ ד״ה ״הרי זו סופגת״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ׳:.
2. תוס׳ ד״ה ״רבי יהודה אומר״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ׳:.
המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים ר׳ יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכות מרדות אמר הר״ם פי׳ אמר כי כאשר נדרה בנזיר ועברה ושתתה או נטמאת עוד שמע בעלה נדרה אחר זה והפר סלקה לפי מה שעברה קודם ההפר ואולם ענין מכת מרדות בזה הספור ובזולתו שבאה לב״ד שיעשו בה לפי זדונה ודברי ר׳ יהודה אמת:
אמר המאירי האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים פי׳ לדעת האומר בבעל מיעקר עקר פירשה בשלא היפר הבעל שאם היפר אינה לוקה אף על מה שעברה שהרי נעקר מעיקרו וכמי שאינו אלא בלא היפר וכי תימא מאי למימרא איידי דבעי למיתנא סיפא הפר לה בעלה והיתה שותה אינה סופגת כמו שנבאר תנא רישא סופגת ומ״מ כבר פסקנו שהבעל מיגז גייז ופי׳ משנתנו בהפר אלא שסופגת את הארבעים על מה שעברה וכן הלכה:
מתני׳ מכת מרדות. ובתוספתא דמכות תניא מכות ארבעים מן התורה אבל מכת מרדות אינו כן אלא מכין אותו עד שתצא נפשו או שיקבל עליו. ונראה דהיינו דוקא כשאומרין לו עשה מצוה ואינו עושה דמכין אותו עד שיקבל לעשותה או עד שתצא נפשו. אבל הכא שעברה כבר לא עדיפא מאם לא הפר לה.
האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה. שלוש בהמות חטאת ועולה ושלמים. אם משלו היתה בהמה תצא ותרעה בעדר. דהפרשה בטעות היתה דכי אקני לה מידי דצריך לה מידי דלא צריך לה לא אקני לה. ואם משלה היתה החטאת שהקנה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה תמות. כדמפרש דהויא כמו חטאת שנתכפרו בעליה דלמיתה אזלא. ועולה ושלמים יקרבו דכיון דהופרשו. ונאכלין השלמים ליום אחד כאומר שלמי נזיר. ואינן טעונין לחם. ואפילו הפרישה הלחם אין שחיטת השלמים מקדשתן. ומיהו פדיון צריך שכבר קדש קדושת דמים. וכן אין חזה ושוק טעונין תנופה דבעינן על כפי הנזיר. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
א משנה האשה שנדרה בנזיר (נדר נזירות), ועברה על נדרה, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים — הרי זו סופגת (לוקה) את הארבעים מלקות על כל אחת ממצוות לא תעשה מן התורה שעברה עליהן. הפר לה בעלה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים — אינה סופגת את הארבעים שהרי משהיפר לה שוב אינה נזירה. ר׳ יהודה אומר: אם אינה סופגת את הארבעים מלקות מן התורה — תספוג מכת מרדות (מלקות מדברי סופרים), כדי להענישה על שנתכוונה לעבור עבירה במזיד. שהרי למרות שהיה מותר לה לשתות יין, היא לא ידעה על כך ובכל זאת שתתה יין.
MISHNA: With regard to a woman who vowed to be a nazirite, and she transgressed her vow since she was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she incurs the forty lashes for each of the Torah prohibitions she transgressed. If her husband nullified her vow, and she did not know that her husband had nullified her vow, and she was drinking wine and rendering herself impure by contact with the dead, she does not incur the forty lashes, as she is no longer a nazirite. Rabbi Yehuda says: Even if she does not incur the forty lashes by Torah law, she should incur lashes for rebelliousness [makat mardut], an extrajudicial punishment imposed by the Sages, for her intention to commit a transgression, since she believed that it was prohibited to her.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {במדבר ל׳:י״ג} אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה׳ יִסְלַח לָהּ בְּאִשָּׁה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא צְרִיכָה כַּפָּרָה וּסְלִיחָה.

GEMARA: The Sages taught with regard to a verse in the section discussing vows: “Her husband has nullified them, and the Lord will forgive her” (Numbers 30:13), that the verse is speaking of a woman whose husband nullified her vow and she did not know that he had done so. It teaches that if she performs the actions prohibited by the vow she requires atonement and forgiveness.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ת״ר אישה הפרם וה׳ יסלח לה – במה הכתוב מדבר אם באשה שנדרה והפר לה בעלה סליחה זו למה אלא כו׳ ע״כ באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר דהא כבר כתיב ואם ביום שמוע אישה יניא אותה דהיינו שהפר לה בידיעתה.
באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר – דאי ידעה אמאי צריכה סליחה וכפרה לכפר.
אסור לאדם להדריך יצרו לשום הרהור עבירה שההרהור מביא לידי מעשה וכל שהרהר בעבירה והשביע את יצרו מצד הרהורו אף על פי שנזדמן לידו דבר היתר הואיל ועשה מעשה במחשבת עבירה עון הוא וצריך כפרה באחרון של קדושין ביארנו באחד מגדוליהם שנזקק לאשתו והיה סבור שאחותו היתה ואף כשנודע לו שאשתו היתה הזקיק עצמו לתשובה והוא שאמרו כאן אישה הפרם וה׳ יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר והיפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והולכת ושותה יין ומיטמאה למתים ואע״פ שהפר לה בעלה צריכה כפרה הה״ד וה׳ יסלח לה וכשהיה ר׳ עקיבא מגיע אצל מקרא זה היה בוכה אמר ומה אם מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון סליחה וכפרה מי שנתכוון לאכל בשר חזיר ואכל בשר חזיר על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר נאמר בפרשת אשם תלוי והוא לא ידע ואשם ונשא עונו מי שנתכוון לאכול שומן ועלה בידו ספק חלב צריך כפרה מי שנתכוון לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה ועל ידי הנביאים נאמר ישרים דרכי ה׳ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ר״ל שהצדיקים עושין אותם לשמן עד שמשיגים מעשייתם כבוד בוראם והרשעים אין מקיימין אותן אלא מצוה מלומדה בלא שום התבוננות ואין עולה להם מעשייתם אלא תענוג גופם ועל זו אמרו בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה וכן אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מנא לן מיעל ומה שיש לפקפק בה ממה שנהנית בעבירה כבר ביארנוהו בסנהדרין פרק סורר ואף על פי כן נוח לו לאדם שיתעסק בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן משלא יתעסק בהן כל עיקר שמתוך שלא לשמן בא לשמן דרך הערה אמרו אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה אפילו שכר שיחה נאה שהרי בבנות לוט בכירה קראתו מואב נאמר בהם אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא תעביד בהו הא צעורי צערינהו ר״ל במסים ובארנוניות ואלו צעירה דקריתיה בן עמי ולא פרסמה הענין כל כך נאמר בם אל תצורם ואל תתגר בם כלל:
עמוני ומואבי שנתגיירו אע״פ שמשנתגיירו הרי הם כישראל לכל דבר אסורים הם לישא בת ישראל ודוקא בזכרים אבל נקבותיהם מותרות מיד כאחד משאר האומות שנתגייר ומ״מ משעלה סנחריב ובלבל את האומות ונתערבו זו בזו כל הפורש מהן להתגייר חזקתו שמן הרוב פירש ומותרין לבא בקהל מיד:
מה שנאמר בכמה מקומות שהפסח נאכל על השובע אין הכונה שיאכלהו אחר שהוא שבע שזו אכילה גסה היא ואינה אכילה אלא ענינו שמתוך שהוא בא שה תמים זכר לא היו הפסחים מצויים כל כך והיו צריכים להצטרף בו חבורות חבורות והיו נזקקים לצרף בהם שלמי חגיגות עד שבצירופם עם בשר הפסח יהא שבע כראוי הא כל שהוא אוכלו אכילה גסה ר״ל אחר שבעו אינה אכילה וכמו שאמרו ביום הכפורים שהאוכל בו אכילה גסה מזיק בעלמא הוא ופטור וכן בתרומה ומה שאמרו כאן שהאוכל פסח אכילה גסה אע״פ שלא עשה מצות הפסח מן המובחר פסח מיהא קא עביד לא אכילה גסה דוקא קאמר אלא שאינו אוכלו לשם מצוה אלא לתענוג אכילתו ומ״מ נהנה הוא ממנה וכן פירשוה בתוספות:
אשה הפרם וה׳ יסלח לה באשה שהפר לה בעלה וכו׳ – תימה אמאי שבק תנא תרי קראי קמאי וה׳ יסלח לה כי הניא אביה אותה ועוד קרא אחרינא והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ונקט האי קרא בתרא ועוד הני ג׳ קראי למה לי דהנך ג׳ קראי דמייתי בשמעתי׳ עביד להו צריכותא וצ״ע. ואיכא [למימר] דהא קרא עדיפא ליה לאתויי משום דאשתו כגופו דמיא וקצת ברור לה שהפר לה ביום שמעו ואפ״ה צריך כפרה. אבל בתו לא ברור לה כולי האי שאביה הפר לה. וקרא מציעאה נמי איירי בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ולא ברור לה כולי האי והשתא נמי ניחא דצריכי הני ג׳ קראי:
גמ׳ אישה הפרם וה׳ יסלח לה באשה שהפר לה בעלה כו׳. תמיה לי אמאי שבק תנא תרי קראי קמאי דכתיבי בפרשה וה׳ יסלח לה כי הניא אביה אותה ועוד קרא אחרינא והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה וה׳ יסלח לה. ונקט האי קרא בתרא. ועוד הני תלתא קראי למה לי דהנך תלתא קראי דמייתי בשמעתין עביד להו צריכותא. וצריך עיון. ואיכא למימר דהאי קרא עדיפא ליה לאתויי משום דאשתו כגופו דמיא וקצת ברור לה שהפר לה ביום שמעו ואפילו הכי צריכה כפרה. אבל בתו לא בריר לה כולי האי שאביה הפר לה. וקרא מציעתה נמי מיירי בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ולא בריר לה כולי האי. והשתא נמי ניחא דצריכי הני תלתא קראי.
ב גמרא בקשר לאמור במשנה מביאים עוד את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] על האמור בתורה בפרשת נדרים: ״אישה הפרם וה׳ יסלח לה״ (במדבר ל, יג)באשה שהפר לה בעלה את נדרה והיא לא ידעה שהיפר לה, והתכוונה לעבור עליו במזיד הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה אם עשתה מה שאסרה עליה בנדרה.
GEMARA: The Sages taught with regard to a verse in the section discussing vows: “Her husband has nullified them, and the Lord will forgive her” (Numbers 30:13), that the verse is speaking of a woman whose husband nullified her vow and she did not know that he had done so. It teaches that if she performs the actions prohibited by the vow she requires atonement and forgiveness.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּכְשֶׁהָיָה מַגִּיעַ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל פָּסוּק זֶה הָיָה בּוֹכֶה וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה טָעוּן כַּפָּרָה וּסְלִיחָה הַמִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

And when Rabbi Akiva would reach this verse he would cry, saying: And if one who intended to pick up pork in his hand and eat it, and in fact he picked up the meat of a lamb in his hand and ate it, so that he did not in fact commit a transgression, like this woman who tried to sin and was unaware that her husband had nullified her vow, nevertheless requires atonement and forgiveness, then with regard to one who intends to pick up pork in his hand and in fact picked up pork in his hand, all the more so does he require atonement.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך איש
אישאבפרק י״ב בברייתא דר׳ אליעזר נקרא שם אדם איש ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה מה עשה הקב״ה נתן שמו ביניהן אמר אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש נאמר כי אש היא עד אבדון תאכל (סוטה יז.) דרש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיף מדאיש האי מצריף והאי לא מצריף פירוש אש דאשה אין הפסק בו. איש חרבו על ירכו (בראשית רבה כא) אמר רשב״א בני י״ג שנה היו. ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים (כתובות) בריש גמ׳ דשני דייני גזלות. אשה בעלה משמחה בפרק קמא דקדושין (קידושין לד:) בגמר׳ כל מצות עשה פי׳ מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות. איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה (סוטה כג) אישה הפרם וה׳ יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה וגו׳ כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו׳ (נזיר כג., קידושין פא:) ובפרק ג׳ דפרה (יומא לט) אישי כהן גדול פירוש אדוני וכן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים לב) איש חיל רב פעלי׳ חי כתיב וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מתי ננהו אלא בן איש חי שבמיתתו קרוי וכו׳ (ברכות יח). שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר׳ דדור המבול פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם. אשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל) דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דר׳ נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה איסתתמן טענתיה דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר:
א. [מאן.]
מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה גרסי׳.
המתכוון לאכול בשר חזיר גרסי׳.
ועלה בידו בשר חזיר. לאו ודאי בשר חזיר קאמר אלא ספק חזיר כדמפרש בגמרא שהיתה חתיכה לפניו ואכלה ונזכר שאכלה ולא ידע אם היה חלב או שומן.
וכשהיה מגיע ר׳ עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה, ואומר: ומה מי שנתכוון לעלות בידו (לקחת) ולאכול בשר חזיר, שנתכוון לעשות איסור, ועלה בידו ואכל בשר טלה, שבפועל לא עשה איסור, כאשה זו שלא ידעה שהיפר לה בעלה, שבפועל לא חטאה אבל התכוונה לאיסור — בכל זאת הוא טעון (צריך) כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בפועל בשר חזיר — על אחת כמה וכמה שהוא טעון כפרה.
And when Rabbi Akiva would reach this verse he would cry, saying: And if one who intended to pick up pork in his hand and eat it, and in fact he picked up the meat of a lamb in his hand and ate it, so that he did not in fact commit a transgression, like this woman who tried to sin and was unaware that her husband had nullified her vow, nevertheless requires atonement and forgiveness, then with regard to one who intends to pick up pork in his hand and in fact picked up pork in his hand, all the more so does he require atonement.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר {ויקרא ה׳:י״ז} וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.

On a similar note, you can say and quote the following verse with regard to one who is liable to bring an uncertain guilt-offering, which is brought for a possible transgression: “Though he does not know it yet he is guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17).
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא לא ידע ואשם ונשא עונו – בקרא דאשם תלוי כתיב ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה אחת ספק היא של חלב וספק היא של שומן דס״ל לת״ק דאשם תלוי אפילו אחתיכה אחת מיחייב.
כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם – גבי אשם תלוי כתי׳ ודריש לה ר׳ עקיבא בחתיכה אחת וקרא תניינא דריש ליה איסי בן יהודה לב׳ חתיכות ותרווייהו צריכי כדמפ׳:
כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם. גבי אשם תלוי כתיב ודריש ליה ר׳ עקיבא בחתיכה אחת וקרא תניינא דריש ליה איסי בן יהודה לשתי חתיכות ותרוייהו צריכי כדמפרש אבל שתי חתיכות דאיקבע איסורא. ולא הוצרך התלמוד לומר ואי אתמר שתי חתיכות דמשמעתיה דקרא לא משתמעי שתי חתיכות אלא מייתורא דקרא דרשינן ליה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
כיוצא בדבר לגבי כפרתו של מי שנתכוון לעבירה אתה אומר: נאמר בקשר להבאת קרבן אשם תלוי (הבא על ספק עבירה) ״ולא ידע ואשם ונשא עונו״ (ויקרא ה, יז) ואף מכאן יש ללמוד:
On a similar note, you can say and quote the following verse with regard to one who is liable to bring an uncertain guilt-offering, which is brought for a possible transgression: “Though he does not know it yet he is guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17).
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר כְּגוֹן חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן סָפֵק שֶׁל חֵלֶב אָמַר קְרָא וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר עאכ״ועַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

This verse teaches: And if in a case similar to one who intended to pick up the meat of a lamb in his hand and eat it, which is permitted, and he picked up pork in his hand and ate it, thereby sinning unintentionally, for example, where one took a piece of meat with regard to which it is uncertain whether it is permitted fat and uncertain whether it is forbidden fat, and he ate it, rendering him liable to bring a provisional guilt-offering, the verse states: “And shall bear his iniquity,” indicating that he requires atonement via an offering; then with regard to one who intends to pick up pork in his hand and in fact picked up pork in his hand, all the more so he requires atonement.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה שמותר באכילה, ועלה בידו בשר חזיר, שעשה איסור שלא בכוונה, כגון שלקח חתיכה שהיא ספק של שומן המותר באכילה, ספק של חלב האסור באכילה, ואכלה, שעליה חייב להביא אשם תלוי — עליו אמר קרא [הכתוב] ״ונשא עונו״, שמוטל עליו חטא ועליו לכפרו בקרבן, מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר, ועלה בידו בשר חזיר — על אחת כמה וכמה שצריך כפרה.
This verse teaches: And if in a case similar to one who intended to pick up the meat of a lamb in his hand and eat it, which is permitted, and he picked up pork in his hand and ate it, thereby sinning unintentionally, for example, where one took a piece of meat with regard to which it is uncertain whether it is permitted fat and uncertain whether it is forbidden fat, and he ate it, rendering him liable to bring a provisional guilt-offering, the verse states: “And shall bear his iniquity,” indicating that he requires atonement via an offering; then with regard to one who intends to pick up pork in his hand and in fact picked up pork in his hand, all the more so he requires atonement.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ הַמִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Isi ben Yehuda says that this verse: “Though he does not know it yet he is guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17), should be explained in a slightly different manner: And if in a case similar to one who intended to pick up the meat of a lamb in his hand and he picked up pork in his hand, e.g., where there were two pieces before him, one of forbidden fat and one of permitted fat, and he picked up one and ate it without knowing which of them was forbidden, it states with regard to him: “And shall bear his iniquity,” i.e., he is obligated to bring an offering; then with regard to one who intends to pick up pork in his hand and picked up pork in his hand, all the more so is he in need of atonement.
תוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איסי בן יהודה אומר [ולא ידע ואשם ונשא עונו] – ולא פי׳ קרא כדלעיל אלא כגון ב׳ חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דס״ל לאיסי בן יהודה דלא מיחייב אשם תלוי אלא אחתיכה אחת משתי חתיכות.
איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ונסלח לו. הכי גרסינן ולאו קרא דלעיל הוא דהא בסמוך קאמר דמצריך צריכי. הר׳ עזריאל ז״ל:
איסי בן יהודה אומר: יש לפרש פסוק זה ״ולא ידע ואשם ונשא עונו״ באופן שונה: ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ולא ידע איזו מהן האסורה ולקח ואכל אחת מהן — עליו נאמר ״ונשא עונו״, שמוטל עליו העוון ועליו לכפרו בקרבן אשם, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה שצריך כפרה!
Isi ben Yehuda says that this verse: “Though he does not know it yet he is guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17), should be explained in a slightly different manner: And if in a case similar to one who intended to pick up the meat of a lamb in his hand and he picked up pork in his hand, e.g., where there were two pieces before him, one of forbidden fat and one of permitted fat, and he picked up one and ate it without knowing which of them was forbidden, it states with regard to him: “And shall bear his iniquity,” i.e., he is obligated to bring an offering; then with regard to one who intends to pick up pork in his hand and picked up pork in his hand, all the more so is he in need of atonement.
תוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) עַל דָּבָר זֶה יִדְווּ הַדּוֹוִים.

The Gemara adds: And with regard to this matter, those who suffer should suffer, i.e., one can see from here the extent to which one requires atonement and forgiveness.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על דבר זה יד״וו – ראשי התיבות ידע ואשם ונשא הכתוב מדבר באשם תלוי.
ומעירים: על דבר זה ידוו (יצטערו) הדווים, שהרי, נלמד מכאן כמה צריך אדם לסליחה וכפרה.
The Gemara adds: And with regard to this matter, those who suffer should suffer, i.e., one can see from here the extent to which one requires atonement and forgiveness.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכׇל הָנֵי לְמָה לִי צְרִיכִין דְּאִי תְּנָא גַּבֵּי אִשָּׁה הָתָם הוּא דְּבָעֲיָא כַּפָּרָה וּסְלִיחָה מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא לְאִיסּוּרָא אִיכַּוֵון אֲבָל חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן דִּלְהֶיתֵּרָא אִיכַּוֵּין לָא בָּעֵי כַּפָּרָה וּסְלִיחָה.

The Gemara asks: And why do I need all these examples for the same idea? The Gemara answers: All of them are necessary, as had we taught this idea only with regard to the case of a woman, one might have said that it is there that she requires atonement and forgiveness because at the outset her intention was to sin. However, in the case of one who took a piece with regard to which it was uncertain whether it was permitted fat and uncertain whether it was forbidden fat, who intended to eat permitted food, one might have said that he does not require atonement and forgiveness.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמעיקרא לאיסורא איכוון – דהא לא ידעה דהפר לה בעלה ומשום הכי צריכה כפרה וסליחה.
אבל ב׳ חתיכות דאיקבע איסורא – ואל הוצרך התלמוד לומר ואי אתמר ב׳ חתיכות דמשמע דקרא לא משתמע ב׳ חתיכות אלא מיתורא דרשי׳ ליה:
ושואלים: וכל הני [אלה] למה לי? מדוע הוצרך להביא כמה דוגמאות לאותו רעיון עצמו? ומשיבים: צריכין [צריכים] את כולם, דאי תנא [שאם היה שונה] רק לגבי אשה שנדרה, היינו אומרים התם [שם] הוא דבעיא [שצריכה] כפרה וסליחה — משום דמעיקרא לאיסורא איכוון [שמתחילה לאיסור התכוונה], אבל מי שלקח חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלהיתרא איכוין [שלהיתר התכוון], הייתי אומר שלא בעי [צריך] כפרה וסליחה.
The Gemara asks: And why do I need all these examples for the same idea? The Gemara answers: All of them are necessary, as had we taught this idea only with regard to the case of a woman, one might have said that it is there that she requires atonement and forgiveness because at the outset her intention was to sin. However, in the case of one who took a piece with regard to which it was uncertain whether it was permitted fat and uncertain whether it was forbidden fat, who intended to eat permitted food, one might have said that he does not require atonement and forgiveness.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי אִיתְּמַר הָדָא דְּאִיכָּא אִיסּוּרָא אֲבָל אִשָּׁה דְּהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ דְּהֶתֵּירָא לָא תִּיבְעֵי כַּפָּרָה וּסְלִיחָה.

And had this case concerning one who eats a piece that might be forbidden been stated alone, one could say that atonement is required in this situation, as there is possibly a prohibition present before him. However, with regard to a woman whose husband nullified her vow, where she was in fact permitted to perform the actions she performed, perhaps she does not require atonement and forgiveness.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אשה דהפר לה בעלה – דקאי גבה בהתירא אימא לא תיבעי סליחה.
היפר לה בעלה והיתה שותה ביין וכו׳ אינה סופגת פי׳ הפר לה בעלה והיא לא ידעה בהפרתה ושוהה ביין ומיטמאה למתים בלא ידיעת הפרתה אף על פי שמ״מ היא מזידה ומתכונת לעבור אינה לוקה ר׳ יהודה אומר תספוג מכת מרדות הואיל ומתכונת לעבור בזדון ופירשו בבריתא במסכת מכות פרק ד׳ מלקות ארבעים חסר אחת מרדות עד שיקבל עליו או שתצא נפשו ודבר זה יש לפקפק אם הוא מקבל עליו מיד אם נכהו כלל ויראה שמתחילין להכות אותו בודאי על מה שעבר כפי מה שיראה לבית דין ואם מקבל עליו מניחין אותו אף על פי שלא הוכה ארבעים ואם עומד במרדו ואינו מקבל עליו מכין אותו עד שתצא נפשו שחכמים עשו חזוק לדבריהם:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ואי איתמר הדא [ואם היתה נאמרת רק זו] באוכל חתיכה שהיא ספק חלב, דאיכא איסורא [שיש על כל פנים איסור לפניו], שהרי יתכן שאכל איסור ממש, הייתי אומר כי דווקא זה צריך כפרה, אבל אשה שהפר לה בעלה דהתירא היה זה היתר] בפועל — לא תיבעי [תצטרך] כפרה וסליחה.
And had this case concerning one who eats a piece that might be forbidden been stated alone, one could say that atonement is required in this situation, as there is possibly a prohibition present before him. However, with regard to a woman whose husband nullified her vow, where she was in fact permitted to perform the actions she performed, perhaps she does not require atonement and forgiveness.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִי אִיתְּמַר הָנֵי תַּרְתֵּי הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי תַּרְתֵּי הוּא דְּסַגִּי לְהוֹן בְּכַפָּרָה וּסְלִיחָה דְּלָא אִיקְּבַע אִיסּוּרָא אֲבָל שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן דְּאִיקְּבַע אִיסּוּרָא לָא סַגִּי לֵיהּ בְּכַפָּרָה וּסְלִיחָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא שְׁנָא.

And had only these two cases been stated, I would say: It is in these two cases in which atonement and forgiveness are enough for them, as the prohibition is not established; even one who ate the piece that was possibly forbidden fat has not necessarily committed a sin. However, if there were two pieces, one of forbidden fat and one of permitted fat, where the prohibition is established, as there was definitely a forbidden piece before him and nevertheless he proceeded to eat one of them, one might have said that atonement and forgiveness should not suffice for him. Isi ben Yehuda therefore teaches us that there, it is no different, as even this individual is included in the verse: “And he shall be forgiven” (Leviticus 5:18).
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלא איקבע איסורא – דהוא סבור דשומן הוא.
אבל בשתי חתיכות – אחת של חלב ואחת של שומן כההיא דאיסי בן יהודה.
דאיקבע איסורא – דהא מיהא הוה ידע דחדא מינייהו של חלב.
אימא לא תסגי ליה בכפרה וסליחה – דכמזיד דמי.
קמ״ל דלא שנא – ידע כולו ולא שנא ידע מקצתו מביא אשם תלוי ומתכפר לו.
ואי איתמר הני תרתי [ואם היו נאמרים רק אלו השתים], הוה אמינא [הייתי אומר]: הני תרתי [אלה השתים] הוא דסגי להון [שדי להן] בכפרה וסליחה, כיון שלא איקבע איסורא [נקבע האיסור], שאף במקרה שאכל חתיכה שהיא ספק חלב לא היה ברור שיש איסור באותו דבר, אבל אם היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, דאיקבע איסורא [שנקבע האיסור], שהיה ברור לו שיש חתיכה של איסור גמור לפניו, ובכל זאת אכל אחת מהן, יכול הייתי לומר שלא סגי ליה [די לו] בכפרה וסליחה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] איסי בן יהודה שלא שנא [שונה], ואף הוא בכלל ״ונשא עוונו... וכפר עליו הכהן... ונסלח לו״ (ויקרא ה, יז-יח).
And had only these two cases been stated, I would say: It is in these two cases in which atonement and forgiveness are enough for them, as the prohibition is not established; even one who ate the piece that was possibly forbidden fat has not necessarily committed a sin. However, if there were two pieces, one of forbidden fat and one of permitted fat, where the prohibition is established, as there was definitely a forbidden piece before him and nevertheless he proceeded to eat one of them, one might have said that atonement and forgiveness should not suffice for him. Isi ben Yehuda therefore teaches us that there, it is no different, as even this individual is included in the verse: “And he shall be forgiven” (Leviticus 5:18).
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {הושע י״ד:י׳} כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁצָּלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן אֶחָד אֲכָלוֹ לְשׁוּם מִצְוָה וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשׁוּם אֲכִילָה גַּסָּה זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשׁוּם מִצְוָה וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשׁוּם אֲכִילָה גַּסָּה וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

§ Rabba bar bar Ḥanna said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the paths of the Lord are right, and the just walk in them, but transgressors stumble over them” (Hosea 14:10)? How can the same path lead to such different outcomes? This is comparable to two people who roasted their Paschal offerings on Passover eve, in the proper manner. One ate it for the sake of the mitzva, and one ate it for the sake of excessive eating. This one, who ate it for the sake of the mitzva, has fulfilled: “And the just walk in them,” while that one, who ate it for the sake of excessive eating, is described by the end of the verse: “But transgressors stumble over them.”
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחד אכלו לשם אכילה גסה – או מחמת תאוה שאכלו ברעבון.
ג אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״כי ישרים דרכי ה׳ וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם״ (הושע יד, י), כיצד אותה דרך יש בה צדדים לכאן לכאן? — משל לשני בני אדם שצלו את קרבן פסחיהן כדין, בערב פסח, אחד מהם אכלו לשום (לשם) מצוה, ואחד אכלו לשום אכילה גסה שאוכל בדוחק ובאונס, זה שאכלו לשום מצוה — נתקיים בו ״וצדקים ילכו בם״, וזה שאכלו לשום אכילה גסה — נתקיים בו
§ Rabba bar bar Ḥanna said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the paths of the Lord are right, and the just walk in them, but transgressors stumble over them” (Hosea 14:10)? How can the same path lead to such different outcomes? This is comparable to two people who roasted their Paschal offerings on Passover eve, in the proper manner. One ate it for the sake of the mitzva, and one ate it for the sake of excessive eating. This one, who ate it for the sake of the mitzva, has fulfilled: “And the just walk in them,” while that one, who ate it for the sake of excessive eating, is described by the end of the verse: “But transgressors stumble over them.”
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ הַאי רָשָׁע קָרֵית לֵיהּ נְהִי דְּלָא קָא עָבֵיד מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר פֶּסַח מִיהָא קָא עָבֵיד אֶלָּא מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם זֶה אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ וְזֶה אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ לְזֶה נִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וּלְזֶה נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲחוֹתוֹ זֶה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְזֶה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ אֲחוֹתוֹ וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

Reish Lakish said to Rabba bar bar Ḥanna: You call this individual wicked? Even though he had not performed the mitzva in the optimal manner when he eats this Paschal offering, he has at least performed the mitzva of the Paschal offering. Rather, this is comparable to two people; this one has his wife and sister in the same house with him, and that one has his wife and sister with him. Each husband arrives home and engages in sexual intercourse with one of the women. This one happened upon his wife, and that one happened upon his sister. This one, who happened upon his wife, is described by the phrase “And the just walk in them,” and that one, who happened upon his sister, is described by the phrase “But transgressors stumble over them.”
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פסח מיהא קעביד – משמע דאכילה גסה שמה אכילה וקשה דבפרק בתרא דיומא (יומא פ:) קאמרי׳ האוכל אכילה גסה ביה״כ פטור דלא שמה אכילה ואומר ר״ת דתרי ענייני אכילות גסות יש וההוא [דיומא] כגון שנפשו קצה באכילה מרוב שובעו והכא שאין נפשו קצה אלא שאינו רעב לאכול לתיאבון.
נהי דלא עביד פסח מן המוברר מצוה מיהא קעביד – וא״ת והא משמע פ׳ הגוזל קמא דאכילה גסה לא שמה אכיל וא״כ איסור עביד שלא יצא ידי חובתו. וי״ל דהכי קאמר נהי דלא יצא ידי חובתו מאכילת פסח רשע קרי׳ ליה מה היה יכול לעשות אם הוא כבר שבע אין לו מלמנע מלאכול ואין ראוי לקרותו רשע אם אכלו. ור״ת תירץ דתרי גווני אכילה גסה הוו התם מיירי שהוא כבר שבע שהוא קץ באוכל ומה שהיה אוכל אינו נהנה ממנו כלל. ובההיא אמרי׳ האוכל אכילה גסה ביוה״כ פטור והכא מיירי שהוא שבע הרבה אבל אינו קץ במאכל:
נהי דלא עביד פסח מן המובחר מצוה מיהא קא עביד. וא״ת והא משמע בבבא קמא בפרק הגוזל קמא דאכילה גסה לא שמיה אכילה ואם כן איסורא עבד שלא יצא ידי חובתו. וי״ל דהכי קאמר נהי דלא יצא ידי חובת אכילת פסח רשע קרי ליה. מה היה יכול לעשות אם הוא כבר שבע אין לו לימנע מלאכול ואין ראוי לקרות רשע אם אכלו. ור״ת תירץ דתרי גווני אכילה גסה ככתוב בתוס׳:
גמ׳ אמר ליה ר״ל האי רשע קרית ליה. עיין טורי אבן ר״ה דף כט ע״א ד״ה איכוון:
״ופשעים יכשלו בם״. אמר ליה [לו] ריש לקיש: האי [זה] ״רשע״ קרית ליה [אתה קורא לו]?! נהי [אם אמנם] שלא קא עביד [אינו עושה] מצוה מן המובחר באכילת פסח זה, פסח מיהא קא עביד [בכל זאת עושה] ומצוה היא! אלא כך צריך לומר: משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו בבית, וזה אשתו ואחותו עמו וכל אחד מהם בא לביתו ובא על אחת מהן ולא ראה מי היא, לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו. זה שנזדמנה לו אשתו — נתקיים בו הכתוב ״צדקים ילכו בם״, וזה שנזדמנה לו אחותו — ״ופשעים יכשלו בם״.
Reish Lakish said to Rabba bar bar Ḥanna: You call this individual wicked? Even though he had not performed the mitzva in the optimal manner when he eats this Paschal offering, he has at least performed the mitzva of the Paschal offering. Rather, this is comparable to two people; this one has his wife and sister in the same house with him, and that one has his wife and sister with him. Each husband arrives home and engages in sexual intercourse with one of the women. This one happened upon his wife, and that one happened upon his sister. This one, who happened upon his wife, is described by the phrase “And the just walk in them,” and that one, who happened upon his sister, is described by the phrase “But transgressors stumble over them.”
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִי דָּמֵי אֲנַן קָאָמְרִינַן חֲדָא דֶּרֶךְ הָכָא שְׁנֵי דְרָכִים אֶלָּא מָשָׁל לְלוֹט וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו עִמּוֹ הֵן שֶׁנִּתְכַּוְּונוּ לְשֵׁם מִצְוָה וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם הוּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְשֵׁם עֲבֵירָה וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

The Gemara raises a difficulty: Is it comparable? We said one path; i.e., two people follow the same path by performing the very same action with two different outcomes; whereas here there are two paths. Each person engaged in sexual intercourse with a different relative and therefore they cannot be said to have followed the same path. Rather, it is comparable to Lot and his two daughters, who were with him. They, who intended to engage in sexual intercourse with him for the sake of a mitzva, as they thought that the entire world was destroyed and wished to preserve the human race, are described in the first part of the verse: “And the just walk in them.” He who intended to act for the sake of a transgression is described by the last part: “But transgressors stumble over them.”
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי דמי אנן אמרינן דבחד דרך – הולך אחד ונכשל אחד.
והכא שני דרכים – אשתו ואחותו דלזה נזדמנה לו אשתו ולזה אחותו.
מי דמי אנן חד דרך קאמרינן – שהצדיק הולך בו והרשע נכשל באותו דרך עצמו [והכא] הם שני דרכים שזה בא על אשתו וזה בא על אחותו.
ללוט ושתי בנותיו הוא שנתכוון לעבירה ופושעים יכשלו בם – והיינו כמ״ד בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נח:) עובד כוכבים אסור בבתו ואפילו למ״ד מותר כבר פירשו [האומות] מעצמן מעריות.
חדא דרך – שהצדיק הולך בו ואינו נכשל והרשע נכשל והכא ב׳ דרכים זה בא על אשתו וזה בא על אחותו:
הוא שנתכוון לשם עבירה כמ״ד ביבמות גוי אסור בבתו ואפי׳ למ״ד מותר מדור המבול ואילך נדרו עליהם נדר עתה ופרשו מרוב עריות. שהרי אם לא פירשו לה הי׳ צריכים להשקותו יין:
אח נפשע זה לוט שפירש מאברהם שנא׳ כי אנשים אחים אנחנו – מקרית עוז זה אברהם דכתיב ביה הביטו אל צור חוצבתם שע״י המריבה שפירש מאברהם גרם לו להיות שכן לאנשי סדום וע״י כך באו לידי מעשה ב׳ בנותיו ונולדו עמון ומואב האסורים לבוא בקהל:
הוא שנתכוון לשם עבירה. כמאן דאמר ביבמות נכרי אסור בבתו. ואפילו למאן דאמר מותר מדור המבול ואילך גדרו עליהם גדר ערוה ופירשו מרוב עריות שהרי אם לא פירשו לא היו צריכין להשקותו יין. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומקשים: מי דמי [האם דומים] הדברים? אנן קאמרינן חדא דרך [אנו אמרנו דרך אחת], ששני אנשים עושים אותו מעשה, שמהלכים באותה דרך עצמה, ועם כל זה אחד מצליח בה והשני נכשל בה. אולם הכא [כאן] הלא שתי דרכים הן, שהרי כל אחד מהם עשה מעשה אחר, זה בא על אשתו, וזה — על אחותו, ואין להשוות ביניהם. אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו. הן שנתכוונו בביאה זו לשם מצוה, שחשבו שכל העולם נשמד, ורצו לקיים את המין האנושי — עליהן נאמר ״וצדקים ילכו בם״, הוא שנתכוין לשם עבירה — עליו נאמר ״ופשעים יכשלו בם״.
The Gemara raises a difficulty: Is it comparable? We said one path; i.e., two people follow the same path by performing the very same action with two different outcomes; whereas here there are two paths. Each person engaged in sexual intercourse with a different relative and therefore they cannot be said to have followed the same path. Rather, it is comparable to Lot and his two daughters, who were with him. They, who intended to engage in sexual intercourse with him for the sake of a mitzva, as they thought that the entire world was destroyed and wished to preserve the human race, are described in the first part of the verse: “And the just walk in them.” He who intended to act for the sake of a transgression is described by the last part: “But transgressors stumble over them.”
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְדִלְמָא הוּא נָמֵי לְשׁוּם מִצְוָה אִיכַּוֵּוין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה עַל שֵׁם עֲבֵירָה נֶאֱמַר.

The Gemara asks: And perhaps Lot too intended that his actions should be for the sake of a mitzva? The Gemara answers: This was not the case, as Rabbi Yoḥanan said with regard to Lot: This entire verse: “And Lot lifted up his eyes, and saw all the plain of the Jordan, that it was well watered everywhere” (Genesis 13:10), is stated with regard to the sin of licentiousness. Since this verse teaches that Lot was a lustful man, it can therefore be assumed he meant to sin with his daughters as well.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל הפסוק הזה לשום עבירה נאמר – ולכך אי אתה יכול לדונו לכף זכות.
ודלמא איהו נמי לשם שמים מכוון – שלא מצינו בו שהיה שטוף בזימה ומשני אדרבה שטוף היה שנאמר וישא לוט וכל הפסוק דרשינן לעבירה.
ושואלים: ודלמא [ושמא] הוא, לוט, נמי [גם כן] לשום (לשם) מצוה איכוון [התכוון] בכך? ומשיבים: אי אפשר לומר כן, שהרי בקשר ללוט כבר אמר ר׳ יוחנן: כל הפסוק הזה ״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה״ (בראשית יג, י) על שם עבירה של זנות נאמר, ומכאן למדים שלוט עצמו היה בעל תאווה ומן הסתם התכוון לעבירה.
The Gemara asks: And perhaps Lot too intended that his actions should be for the sake of a mitzva? The Gemara answers: This was not the case, as Rabbi Yoḥanan said with regard to Lot: This entire verse: “And Lot lifted up his eyes, and saw all the plain of the Jordan, that it was well watered everywhere” (Genesis 13:10), is stated with regard to the sin of licentiousness. Since this verse teaches that Lot was a lustful man, it can therefore be assumed he meant to sin with his daughters as well.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {בראשית י״ג:י׳} וַיִּשָּׂא לוֹט {בראשית ל״ט:ז׳} וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ [אֶת עֵינָיו] {שופטים י״ד:ג׳} כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי.

Rabbi Yoḥanan explains: “And Lot lifted up his eyes” employs the same expression as a verse that refers to Joseph’s temptation: “That his master’s wife lifted up her eyes” (Genesis 39:7), which is clearly referring to sin. The phrase used in reference to Lot, “his eyes,” is stated similarly to Samson’s appraisal of the Philistine girl he sought to marry: “For she is pleasing in my eyes” (Judges 14:3).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכך נרמזים הדברים: ״וישא לוט״ (בראשית יג, י) הריהו רמז לאותה לשון האמורה בנסיונו של יוסף ״ותשא אשת אדניו את עיניה״ (בראשית לט, ז) שהיא נשיאת עינים בעבירה. נאמר בלוט: [״את עיניו״] — אותה לשון כמו ״כי היא ישרה בעיני״ (שופטים יד, ג), שאמר שמשון כשרצה לשאת בת פלשתים.
Rabbi Yoḥanan explains: “And Lot lifted up his eyes” employs the same expression as a verse that refers to Joseph’s temptation: “That his master’s wife lifted up her eyes” (Genesis 39:7), which is clearly referring to sin. The phrase used in reference to Lot, “his eyes,” is stated similarly to Samson’s appraisal of the Philistine girl he sought to marry: “For she is pleasing in my eyes” (Judges 14:3).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וַיַּרְא {בראשית ל״ד:ב׳} וַיַּרְא אוֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֶת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן {משלי ו׳:כ״ו} כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה {הושע ב׳:ז׳} אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נוֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁיקּוּיָי.

Rabbi Yoḥanan continues to interpret the verse as a series of references to licentiousness. The phrase “and saw” is reminiscent of the verse dealing with Jacob’s daughter Dinah: “And Shechem, the son of Hamor the Hivite, saw her and he took her, and lay with her” (Genesis 34:2). The verse continues: “All the plain [kikar] of the Jordan,” which alludes to the verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf [kikar] of bread” (Proverbs 6:26). The last part of the verse: “That it was well watered everywhere,” recalls: “I will go after my lovers, who give me my bread and my water, my wool and my flax, my oil and my drink” (Hosea 2:7).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
״וירא״ האמור בלוט הריהו כלשון האמורה בדינה בת יעקב ״וירא אתה שכם בן חמור... וישכב אותה״ (בראשית לד, ב). נאמר בלוט ״את כל ככר הירדן״, והוא כמו הלשון ״כי בעד אשה זונה עד ככר לחם״ (משלי ו, כו). נאמר בלוט ״כי כלה משקה״ — בדומה למה שנאמר ״אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי״ (הושע ב, ז).
Rabbi Yoḥanan continues to interpret the verse as a series of references to licentiousness. The phrase “and saw” is reminiscent of the verse dealing with Jacob’s daughter Dinah: “And Shechem, the son of Hamor the Hivite, saw her and he took her, and lay with her” (Genesis 34:2). The verse continues: “All the plain [kikar] of the Jordan,” which alludes to the verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf [kikar] of bread” (Proverbs 6:26). The last part of the verse: “That it was well watered everywhere,” recalls: “I will go after my lovers, who give me my bread and my water, my wool and my flax, my oil and my drink” (Hosea 2:7).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָא מֵינָס אֲנִיס תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַב חוֹנִי לָמָּה נָקוּד עַל וי״ווָיו {בראשית י״ט:ל״ג} וּבְקוּמָהּ שֶׁל בְּכִירָה לוֹמַר שֶׁבְּשִׁכְבָהּ לָא יָדַע אֲבָל בְּקוּמָהּ יָדַע.

The Gemara asks: But Lot was forced to participate in the sexual intercourse, as he was asleep at the time; how can he be considered a sinner? The Gemara answers that this is as a Sage taught in the name of Rabbi Yosei bar Rav Ḥoni: Why is there a dot in a Torah scroll over the letter vav of the word uvekumah,” with regard to Lot’s elder daughter, in the verse: “And he did not know when she lay down and when she arose [uvekumah]” (Genesis 19:33)? This dot serves to say that when she lay down he did not know; however, when she arose he knew what she had done, as he later understood what had happened.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא מינס קאניס – שהרי השקוהו יין ובהאי עובדא לא היה כוונתו לעבירה כלל ואמאי קרית ליה פושע.
למה נקוד על וי״ו דובקומה – לומר לך דהרי הוא כמאן דליתיה דבקומה ידע.
ושואלים: והא מינס אניס [והרי אנוס היה] לוט, שהרי בשנתו אירע הדבר! ומשיבים: תנא [שנה] החכם משום (בשם) ר׳ יוסי בר רב חוני: למה נקוד בתורה על האות וי״ו של ״ובקומה״ של בכירה שנאמר ״ולא ידע (לוט) בשכבה ובקומה״ (בראשית יט, לג) ויש נקודה על הוא״ו, לומר: שבשכבה אמנם לא ידע, אבל בקומה ידע מה שעשה, שלאחר זמן הבין מה קרה.
The Gemara asks: But Lot was forced to participate in the sexual intercourse, as he was asleep at the time; how can he be considered a sinner? The Gemara answers that this is as a Sage taught in the name of Rabbi Yosei bar Rav Ḥoni: Why is there a dot in a Torah scroll over the letter vav of the word uvekumah,” with regard to Lot’s elder daughter, in the verse: “And he did not know when she lay down and when she arose [uvekumah]” (Genesis 19:33)? This dot serves to say that when she lay down he did not know; however, when she arose he knew what she had done, as he later understood what had happened.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּמַאי הֲוָה לֵיהּ לְמִיעְבַּד מַאי דַהֲוָה הֲוָה נָפְקָא מִינַּהּ דִּלְפַנְיָא אַחֲרִינָא לָא אִיבְּעִי לְמִישְׁתֵּי חַמְרָא.:

The Gemara asks: And what could he have done about it? What has happened has happened; i.e., Lot could not change the past. The Gemara answers: The difference is that on the other, following, night, he should not have drunk wine again. By allowing himself to get drunk a second time, he showed that the end result, engaging in sexual intercourse with his younger daughter, was something he desired.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ומאי הוה ליה למיעבד [ומה היה לו לעשות] בענין זה? מאי דהוה הוה [מה שהיה היה]! ומשיבים: נפקא מינה, דלפניא אחרינא [יוצא מזה שבערב האחר, הבא], לא איבעי למישתי חמרא [היה צריך שוב לשתות יין], ואם שתה גם בערב השני ומתוך כך בא למעשה שעשה בבתו הצעירה, משמע שרצה בדבר.
The Gemara asks: And what could he have done about it? What has happened has happened; i.e., Lot could not change the past. The Gemara answers: The difference is that on the other, following, night, he should not have drunk wine again. By allowing himself to get drunk a second time, he showed that the end result, engaging in sexual intercourse with his younger daughter, was something he desired.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {משלי י״ח:י״ט} אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עוז

§ Rava interpreted a verse homiletically with regard to Lot: What is the meaning of that which is written: “A brother offended is harder to be won than a strong city,
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אח נפשע זה לוט – שנקרא אח לאברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה וגו׳ כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג).
מקרית עוז זה אברהם – דכתיב הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נא).
אח נפשע מקרית עוז זה לוט – שנקרא אח לאברהם כדכתיב כי אנשים אחים אנחנו מקרית עוז זה אברהם כדכתיב הביטו אל צור חוצבתם.
נפשע. פשעת כאברהם בזבח ביה שקדש ביה. כך נדרש בבראשית רבה. מנימוקי הר׳ עזריאל ז״ל:
ד ועוד בקשר ללוט דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״אח נפשע מקרית עז
§ Rava interpreted a verse homiletically with regard to Lot: What is the meaning of that which is written: “A brother offended is harder to be won than a strong city,
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר כג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר כג., עין משפט נר מצוה נזיר כג., הערוך על סדר הש"ס נזיר כג., מיוחס לרש"י נזיר כג., תוספות נזיר כג., בית הבחירה למאירי נזיר כג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר כג., שיטה מקובצת נזיר כג., גליון הש"ס לרע"א נזיר כג., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר כג.

Nazir 23a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 23a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 23a, Collected from HeArukh Nazir 23a, Attributed to Rashi Nazir 23a, Tosafot Nazir 23a, Meiri Nazir 23a, Peirush HaRosh Nazir 23a, Shitah Mekubetzet Nazir 23a, Gilyon HaShas Nazir 23a, Steinsaltz Commentary Nazir 23a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144