×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף אַף צַדִּיק ח״וחַס וְשָׁלוֹם אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז אִילּוּ נֶאֱמַר אֶרֶז וְלֹא נֶאֱמַר תָּמָר הָיִיתִי אוֹמֵר מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת אַף צַדִּיק ח״וחַס וְשָׁלוֹם אֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר תָּמָר וְנֶאֱמַר אֶרֶז.
its shoots do not replenish themselves when its stump is cut down, so too, Heaven forbid, with regard to a righteous person, his shoots will not replenish themselves, i.e., he will be unable to recover from misfortune. Therefore, it is stated “cedar” in the verse. Just as the cedar grows new shoots after its stump is cut down, so too, a righteous individual will thrive again. Conversely, were it stated “cedar” and were it not stated “palm tree,” I would say that just as in the case of a cedar, it does not produce fruit, so too, a righteous man, God forbid, does not produce fruit, i.e., he will have no reward in the World-to-Come. Therefore, it is stated “palm tree” and it is also stated “cedar.”
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
והיינו דאמרינן בכל מקום לעולם לא יטיח אדם דברים כלפי למעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי למעלה ואיטלע ומנו לוי. זה שדרשו [צדיק כתמר יפרח] כארז בלבנון ישגה. תמר עושה פירות ואין גזעו מחליף ארז גזעו מחליף ואין עושה פירות לפיכך נמשלו הצדיקים כתמר לעשות פירות וכארז להחליף גזעו ואקשינן וכי ארז גזעו מחליף והתני׳ הלוקח (לולב) אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח בדקלין ובארזין חופר ומשרש לפי שאין גזעם מחליף ושנינן האי ארז שנמשלו בו הצדיקים כגון שטה והדס ועץ שמן וכדרבא דאמר עשרה מיני ארזים הן והללו כולן גזעם מחליף זולתי הארז לבדו. והא דר׳ אליעזר דירד לפני התיבה ואמר כ״ד ברכות ולא ירדו גשמים וירד אחריו ר׳ עקיבא ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה ואין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכינו רחם עלינו ומיד ירדו גשמים הוו מרננו (כ״ע) רבנן.
{בבלי תענית כה ע״ב} תנו רבנן עד מתי יהיו1 הגשמים2 יורדין3 ויהיו4 ציבור פוסקין5 מתעניתן כמלוא ברך6 המחרישה דברי ר׳ מאיר ר׳7 יהודה אומר בחרבה8 טפח בבינונית9 טפחים10 בעבודה שלשה טפחים וקימא לן כר׳ יהודה:
{בבלי תענית כה ע״ב} גמ׳ רב יהודה גזר תעניתא ירדו להן גשמין אחר הנץ החמה סבר לאשלומה11 אמר ליה ר׳ אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו:
{ירושלמי תענית ג:י״א} ירוש׳12 קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא [הוא13] לאחר14 חצות ישלימו כבר עבר [רובו של יום]⁠15 בקדושה:
{בבלי תענית כה ע״ב-כו ע״א} גמ׳ ולימרו הלל הגדול מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרויהו אין16 אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה ואיזהו הלל הגדול רב יהודה אמר מהודו עד על נהרות בבל וקיימא לן כוותיה17 וחותמין מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ברחמיך וכו׳ כדכתבנוה בפירקא קמא דהא מסכתא {דפי רי״ף ב ע״א}:
סליק פירקא
1. יהיו: גיז, דפוסים, רא״ה: ״יהו״. חסר בר״ח.
2. הגשמים: גג, גיז, רא״ה, כ״י נ: ״גשמים״, וכן בר״ח.
3. יורדין: חסר בכ״י נ.
4. ויהיו: גיז: ״ויהי״. דפוסים: ויהו. חסר בר״ח.
5. ציבור פוסקין: וכן בר״ח. כ״י קרפנטרץ: ״פוסקין הצבור״. דפוסים: הצבור פוסיקן.
6. ברך: גג: ״דרך״. דפוס קושטא: כרך.
7. ר׳: כ״י קרפנטרץ: ״ור׳⁠ ⁠״.
8. בחרבה: וכן בר״ח. כ״י נ, דפוסים, רא״ה: ״בחריבה״.
9. בבינונית: כ״י קרפנטרץ: ״בינונית״.
10. טפחים: וכן ר״ח. דפוסים: טפחיים.
11. לאשלומה: גיז: ״לאשלומיה״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״לאשלומי״.
12. מובא בר״ח כאן.
13. הוא: גג, גיז, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן בר״ח. חסר בכ״י א.
14. לאחר: וכן ר״ח. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״אחר״.
15. רובו של יום: גג, גיז, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה, וכן בר״ח. כ״י א: ״רוב היום״, וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ תעניות (א:טז).
16. אין: גג: ״ואין״. כ״י קרפנטרץ: ״לפיו שאין״.
17. כוותיה: כברי״ף פסחים פרק י (כו ע״ב), אלא שם לא הזכיר חתימת ׳מודים...׳.
ארז עצמו אין גזעו מחליף שאר מיני ארזים גזען מחליף:
ואין גזעו מחליף – אם נפסק.
אף צדיק – אין לו זכר צדיק אין גזעו מחליף אינו בתחיית המתים.
צדיק אינו עושה פירות – אין לו שכר לעתיד.
אין גזעו מחליף, שאם קוצצים אותו שוב אינו צומח, אף צדיק חס וחלילה אין גזעו מחליף, שאם מת אינו קם בתחיית המתים — לכך נאמר ארז, שאף שנקצץ, חוזר וצומח משורשיו, וכן היא גם תקומת הצדיק. ואילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות מאכל אף צדיק חס וחלילה אין עושה פירות, שאין לו שכר לעתיד — לכך נאמר תמר ונאמר ארז.
its shoots do not replenish themselves when its stump is cut down, so too, Heaven forbid, with regard to a righteous person, his shoots will not replenish themselves, i.e., he will be unable to recover from misfortune. Therefore, it is stated “cedar” in the verse. Just as the cedar grows new shoots after its stump is cut down, so too, a righteous individual will thrive again. Conversely, were it stated “cedar” and were it not stated “palm tree,” I would say that just as in the case of a cedar, it does not produce fruit, so too, a righteous man, God forbid, does not produce fruit, i.e., he will have no reward in the World-to-Come. Therefore, it is stated “palm tree” and it is also stated “cedar.”
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאֶרֶז גִּזְעוֹ מַחְלִיף וְהָתַנְיָא אהַלּוֹקֵחַ אִילָן מֵחֲבֵירוֹ לָקוֹץ מַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח וְקוֹצֵץ בְּסַדַּן הַשִּׁקְמָה שְׁנֵי טְפָחִים בִּבְתוּלַת הַשִּׁקְמָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּקָנִים וּבִגְפָנִים מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה בִּדְקָלִים וּבַאֲרָזִים חוֹפֵר לְמַטָּה וּמַשְׁרִישׁ לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף.

§ The Gemara asks: And do a cedar’s shoots really replenish themselves? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who bought a tree from another to chop it down for wood, without acquiring total ownership of the tree, he must lift his ax a handbreadth and chop there, so as to allow the tree to grow back? However, in a case where he purchased a large sycamore, he must leave two handbreadths. In the case of an untrimmed sycamore, he must leave three handbreadths. In a situation where one bought reeds or grapevines, he may chop only from the first knot and above. In the case of palms or cedars, one may dig down and uproot it, as its shoots will not replenish themselves. This baraita indicates that cedars will not grow new shoots after they have been cut down.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתולת השקמה – נטיעה שלא נקצצה מעולם.
סדן – שכבר הזקין טרונ״ק בלע״ז שנקצץ וחוזר ומתעבה והוא מלשון סדנא בסדניה יתיב (פסחים דף כח.).
שני טפחים – שכבר גזעו מחליף.
מן הפקק – קשר התחתון.
הלוקח אילן מחבירו לקוץ אינו עוקרו משורש אלא מגביהו מן הקרקע טפח ר״ל שמניח טפח כלפי קרקע שיהא גזעו מחליף בתולת השקמה בן טפחים סדן השקמה והוא הזקן שבה ג׳ טפחים בקנים וגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים וכן באותם ארזים שאין גזען מחליף ר״ל שמכיון שנחתך אינו גדל עוד הואיל ואין מועיל כלום בהנחתו חופר למטה ומשרש ודבר זה יתבאר במסכת בבא בתרא:
ותוהים: וארז, האם גזעו מחליף? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הלוקח (הקונה) אילן מחבירו לקוץ, שקנה אילן על מנת לקצוץ את הקורה, ולא קנה את האילן כולו — מגביהו את מקום החיתוך מן הקרקע טפח וקוצץ, שמטפח זה יצמיח האילן מחדש, ואם קנה בסדן השקמה, עץ שיקמה גדול — לצורך זה מגביה שני טפחים, אם בבתולת השקמה, שהיא שקמה שעדיין לא נקצצה — מגביה שלשה טפחים. בקנים ובגפנים, שקנה את הקנים והזמורות — חותך מן הפקק (פרק החיבור התחתון) ולמעלה, אבל בדקלים ובארזים, כאשר קונה את הקורות — חופר גם למטה ומשריש (ומוציא את השרשים) לפי שאין גזעו מחליף. משמע שארזים אין גזעם מחליף!
§ The Gemara asks: And do a cedar’s shoots really replenish themselves? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who bought a tree from another to chop it down for wood, without acquiring total ownership of the tree, he must lift his ax a handbreadth and chop there, so as to allow the tree to grow back? However, in a case where he purchased a large sycamore, he must leave two handbreadths. In the case of an untrimmed sycamore, he must leave three handbreadths. In a situation where one bought reeds or grapevines, he may chop only from the first knot and above. In the case of palms or cedars, one may dig down and uproot it, as its shoots will not replenish themselves. This baraita indicates that cedars will not grow new shoots after they have been cut down.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּשְׁאָר מִינֵי אֲרָזִים כִּדְרַבָּה בַּר הוּנָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״א:י״ט} אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁיטָּה וַהֲדַס וְגוֹ׳.

The Gemara answers: With what are we dealing here? With other species of cedars. This is in accordance with the opinion of Rabba bar Huna, as Rabba bar Huna said: There are ten species of cedars, as it is stated: “I will plant in the wilderness the cedar, the acacia tree and myrtle and the oil tree; I will set in the desert cypress, the plane tree and the larch together” (Isaiah 41:19). The seven species mentioned in this verse are all called cedars, as are three additional species.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיני ארזים – שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס וגו׳. ובציר להו תלת ובראש השנה (דף כג.) מפרש הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגים.
ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנחנו עוסקים] בשאר מיני ארזים ואלה גזעם מחליף, כד ברי רבה בר הונא, שיש מינים רבים של עצים הקרויים ארזים. שאמר רבה בר הונא: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: ״אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו״ (ישעיהו מא, יט), ששבעה עצים המנויים בפסוק זה כולם קרויים ארזים, והוסיפו עוד עליהם שלושה מינים אחרים.
The Gemara answers: With what are we dealing here? With other species of cedars. This is in accordance with the opinion of Rabba bar Huna, as Rabba bar Huna said: There are ten species of cedars, as it is stated: “I will plant in the wilderness the cedar, the acacia tree and myrtle and the oil tree; I will set in the desert cypress, the plane tree and the larch together” (Isaiah 41:19). The seven species mentioned in this verse are all called cedars, as are three additional species.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁגָּזַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים בָּאַחֲרוֹנָה הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר לָצֵאת אָמַר לָהֶם תִּקַּנְתֶּם קְבָרִים לְעַצְמְכֶם גָּעוּ כׇּל הָעָם בִּבְכִיָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים.

The Sages taught: An incident occurred involving Rabbi Eliezer, who decreed a complete cycle of thirteen fasts upon the congregation, but rain did not fall. At the end of the last fast, the congregation began to exit the synagogue. He said to them: Have you prepared graves for yourselves? If rain does not fall, we will all die of hunger. All the people burst into tears, and rain fell.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס – י״ג תעניות שהתענו והלכו עד שגמרו י״ג כדתנן (לעיל דף יב:) עברו אלו ולא נענו כו׳.
התחילו הצבור לצאת – מבית הכנסת.
קברים תקנתם – בתמיה אין לכם אלא לכו קברו עצמכם מפני הרעב.
געו – צעקו כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו) הלוך וגעו (שמואל א ו).
תקנתם קברים לעצמכם כו׳. כענין שאמרו בפ׳ י״נ בדור המדבר שידעו שימותו בכל ט׳ באב קברו להם לעצמם בחייהם קברים כן עתה אתם ברעה בוודאי תמותו:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר׳ אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור, שהן מחזור שלם של תעניות על הגשם ולא ירדו גשמים, בסוף התענית האחרונה התחילו הצבור לצאת מבית הכנסת. אמר להם: תקנתם קברים לעצמכם?! שהרי אם לא ירדו גשמים ימותו הכל ברעב. געו (הרימו קול) כל העם בבכיה, וירדו גשמים.
The Sages taught: An incident occurred involving Rabbi Eliezer, who decreed a complete cycle of thirteen fasts upon the congregation, but rain did not fall. At the end of the last fast, the congregation began to exit the synagogue. He said to them: Have you prepared graves for yourselves? If rain does not fall, we will all die of hunger. All the people burst into tears, and rain fell.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שׁוּב מַעֲשֶׂה בר׳בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְאָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת וְלֹא נַעֲנָה יָרַד רַבִּי עֲקִיבָא אַחֲרָיו וְאָמַר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ לְמַעַנְךָ רַחֵם עָלֵינוּ וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים הֲווֹ מְרַנְּנִי רַבָּנַן יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לֹא מִפְּנֵי שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה אֶלָּא שֶׁזֶּה מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְזֶה אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו.

There was another incident involving Rabbi Eliezer, who descended to serve as prayer leader before the ark on a fast day. And he recited twenty-four blessings, but he was not answered. Rabbi Akiva descended before the ark after him and said: Our Father, our King, we have no king other than You. Our Father, our King, for Your sake, have mercy on us. And rain immediately fell. The Sages were whispering among themselves that Rabbi Akiva was answered while his teacher, Rabbi Eliezer, was not. A Divine Voice emerged and said: It is not because this Sage, Rabbi Akiva, is greater than that one, Rabbi Eliezer, but that this one is forgiving, and that one is not forgiving. God responded to Rabbi Akiva’s forgiving nature in kind by sending rain.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יצתה ב״ק ואמרה לא מפני שרבי עקיבא גדול מר׳ אליעזר אלא ר׳ עקיבא מעביר על מדותיו ור׳ אליעזר עומד על מדותיו ואינו מעביר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר אבינו מלכנו כו׳. אבינו ע״ש הוא אבינו וגו׳ ומלכנו ע״ש ויהי בישורון מלך וגו׳ ועד״ז יסד הפייט אם כבנים רחמנו כרחם אב כו׳ ואם כעבדים כו׳:
שוב מעשה בר׳ אליעזר שירד לפני התיבה בתענית, ואמר עשרים וארבע ברכות — ולא נענה. ירד ר׳ עקיבא אחריו ואמר בלשון זו: ״אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו״, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן [היו מרננים חכמים] כיצד התלמיד, רבי עקיבא, נענה ואילו רבו רבי אליעזר אינו נענה, יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה רבי עקיבא גדול מזה מר׳ אליעזר, אלא שזה רבי עקיבא מעביר על מידותיו (שהוא ותרן וסלחן) ולכן הקדוש ברוך הוא מוותר למענו על גזר⁠־הדין הקשה, מידה כנגד מידה, וזה רבי אליעזר אינו מעביר על מדותיו, ולכן נוהגים עמו גם כן על פי שורת הדין.
There was another incident involving Rabbi Eliezer, who descended to serve as prayer leader before the ark on a fast day. And he recited twenty-four blessings, but he was not answered. Rabbi Akiva descended before the ark after him and said: Our Father, our King, we have no king other than You. Our Father, our King, for Your sake, have mercy on us. And rain immediately fell. The Sages were whispering among themselves that Rabbi Akiva was answered while his teacher, Rabbi Eliezer, was not. A Divine Voice emerged and said: It is not because this Sage, Rabbi Akiva, is greater than that one, Rabbi Eliezer, but that this one is forgiving, and that one is not forgiving. God responded to Rabbi Akiva’s forgiving nature in kind by sending rain.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן עַד מָתַי יְהוּ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהַצִּבּוּר פּוֹסְקִין מִתַּעֲנִיתָם כִּמְלֹא בֶּרֶךְ הַמַּחֲרֵישָׁה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בבַּחֲרֵבָה טֶפַח בְּבֵינוֹנִית טִפְחַיִים בַּעֲבוּדָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

§ The Sages taught in a baraita: How much rain must fall for the community to cease their fast for rain? If the rain penetrates the soil by the full depth of the blade of a plow until the spot where it bends, they may cease fasting; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say a different measurement: If the earth is completely dry, the soil must become moist to the depth of a single handbreadth. For average soil, they must wait until the moisture reaches a depth of two handbreadths. If it is worked soil, i.e., soil that has been plowed, the moisture must reach to a depth of three handbreadths.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן עד היכן גשמים יורדין וצבור פוסקין מתעניתן כמלוא ברך המחרישה. פי׳ כשיעור חפירת האת בחרישה אם ירדו הגשמים כשיעור הזה ר׳ יהודה אומר בחרבה טפח בבינונית טפחים בעבודה שלשה טפחים וקיימא לן כר׳ יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמלא ברך המחרישה – גומות של מחרישה:
ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם – דתנן (שם) עברו אלו ולא נענו ב״ד גוזרין עוד כו׳ אבל נענו שוב אין צריכין להתענות והני מילי צבור אבל יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא או על צרה ועברה הרי מתענה ומשלים כדאמרן לעיל (דף י:) כך שמעתי.
כמלא ברך המחרישה – אם טשטשו הגשמים בעומק הקרקע כשיעור שורת מענית המחרישה.
ברך – הוא הכלי שחורשין בו ומבריכין אותו סמוך לקרקע כשחורשין בו כלומר מילא התלם שיראו המים בתלם מחרישתו שקורין קולטר״א.
בחרבה – קרקע יבישה טפח כיון דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים טפח ודאי רוב גשמים ירדו.
בעבודה – חרושה כגון שדה ניר הנכנסים בה גשמים הרבה ג׳ טפחים דאפי׳ בגשמים מועטין נכנסין בה בטפח או בטפחיים.
ויהיו פוסקין מתעניתן. דתנן1 עברו אילו ולא נענו ב״ד כו׳ אבל נענו שוב אין צריכין להתענות וה״מ ציבור אבל יחיד שהיה מתפלל על החולה ונתרפא על הצרה ועברה הרי זה מתענה ומשלים כדאמ׳ לעי׳ בגמר׳ 2 3.
כמלא ברך המחרישה. אם טישטשו הגשמים בעומק הקרקע כשיעור מענה המחרישה4 כלומ׳ מלא תלם שיראו המים בתלם.
בחריבה. קרקע יבישה טפח דכיון דחריבה היא נכנסין בה הגשמים טפח בודאי רוב גשמים ירדו5.
בעבודה. חרושה שהיא רכה ונכנסין בה גשמים יפה ג׳ טפחי׳ דאפי׳ ירדו בה גשמים מעט נכנסין בטפח או בטפחיים6.
1. לעיל דף י״ב ב׳.
2. דף י׳ ב׳.
3. כ״פ רש״י ד״ה ויהיו הציבור.
4. כ״פ רש״י ד״ה כמלוא ברך.
5. כ״פ רש״י ד״ה בחרבה.
6. כ״פ רש״י ד״ה בעבודה.
צבור שקבעו תעניות על הגשמים כמה גשמים יהיו יורדים שיהיו פוסקים מגזרת תעניותיהם כל שנכנסו גשמים בארץ חריבה שלא נעבדה כלל בשנה זו טפח ובעבודה כל צרכה ג׳ טפחים ובבינונית שנעבדה אבל לא כל צרכה טפחים:
תנו רבין עד מתי הגשמי׳ יורדי׳ כו׳ – האי שיעור׳ בא״י ובשעת הרביעה וכן בכל מקום ובכל זמן כפי מה שיראו שיש להם כדי צרכן.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: עד מתי (כמה) יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם על הגשם? אם ירדו כמלא ברך המחרישה, כלומר, כעומק להב המחרישה עד למקום שהוא מתעקם (ה״ברך״), אלו דברי ר׳ מאיר, וחכמים אומרים מידה אחרת: אם היתה זו אדמה חרבה — שתירטב האדמה בעומק טפח, בבינונית — טפחיים, בקרקע עבודה (מעובדת וחרושה) — שלשה טפחים.
§ The Sages taught in a baraita: How much rain must fall for the community to cease their fast for rain? If the rain penetrates the soil by the full depth of the blade of a plow until the spot where it bends, they may cease fasting; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say a different measurement: If the earth is completely dry, the soil must become moist to the depth of a single handbreadth. For average soil, they must wait until the moisture reaches a depth of two handbreadths. If it is worked soil, i.e., soil that has been plowed, the moisture must reach to a depth of three handbreadths.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵין לְךָ טֶפַח מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין תְּהוֹם יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהָא תַּנְיָא טִפְחַיִים לָא קַשְׁיָא כָּאן בַּעֲבוּדָה כָּאן בְּשֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה.

It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: There is no handbreadth of rain from above toward which the water of the deep does not rise three handbreadths. The Gemara raises an objection: But isn’t it taught in another baraita that the water of the deep rises two handbreadths? The Gemara explains: This is not difficult. Here, in first baraita, it is referring to worked land, which water penetrates faster, whereas there, in the second baraita, it is referring to unworked land, which water does not penetrate as easily, and therefore the water of the deep rises only two handbreadths.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא אין לך טפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ואם שדה עבודה שלשה טפחים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאן בעבודה שהיא מפורדת דרכה ונכנסת בה מים טפח מהרה (אין שוה) מלמטה טפחים ובשאינה עבודה שהיא קשה עד שנכנס טפח מלמעלה עולה ג׳ טפחים מלמטה:
אין לך כל טפח – כשנכנסו הגשמים בעומק הקרקע טפח תהום עולה ומתגבר ג׳ טפחים ואע״ג דסומכא דארעא אלפא גרמידי בפרק החליל (סוכה דף נג:) אפ״ה רטיבותא מהנייא.
והתניא – תהום יוצא לקראתו ב׳ טפחים.
הא דקתני טפחיים ותו לא בעבודה – דאע״ג דנכנסו טפח בקרקע פורתא הוא דנחית ואהכי לא נפיק בהו לקבליה שלשה טפחים אלא פורתא טפחיים.
בשאינה עבודה – דכי נכנסו בה טפח טפי הוא דנחית ונפיק תהום לקיבליה ג׳ טפחים.
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח של מי גשם שבא מלמעלה, שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים. ומקשים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת שיוצא טפחיים בלבד! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן — בקרקע עבודה שבה הגשם מחלחל יותר ואין הדבר מהווה סימן לריבוי הגשם, יוצא כנגד טפח שלושה טפחים, וכאן בשאינה עבודה שאין הגשם מחלחל בה בקלות ואם ירד טפח מלמעלה הרי זה ודאי מפני שירד גשם רב, ובאים טפחיים בלבד מלמטה.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: There is no handbreadth of rain from above toward which the water of the deep does not rise three handbreadths. The Gemara raises an objection: But isn’t it taught in another baraita that the water of the deep rises two handbreadths? The Gemara explains: This is not difficult. Here, in first baraita, it is referring to worked land, which water penetrates faster, whereas there, in the second baraita, it is referring to unworked land, which water does not penetrate as easily, and therefore the water of the deep rises only two handbreadths.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּשֶׁמְּנַסְּכִין אֶת הַמַּיִם בֶּחָג תְּהוֹם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ אַבַּע מֵימֶיךָ קוֹל שְׁנֵי רֵיעִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ב:ח׳} תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וְגוֹ׳.

Rabbi Elazar said: When the water libation was poured during the festival of Sukkot, these waters of the deep say to the other waters of the deep: Let your water flow, as I hear the voices of two of our friends, the wine libation and the water libation, which are both poured on the altar. As it is stated: “Deep calls to deep at the sound of your channels, all Your waves and Your billows are gone over me” (Psalms 42:8), i.e., the upper waters of the deep call to the lower waters of the deep when they hear the sound of the libations.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אליעזר בשעה שמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימך קול ב׳ רעים אני שומע פי׳ קול ב׳ צנורים ניסוך המים וניסוך היין הנמשכין מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שני ריעים ניסוך המים וניסוך היין קול צינוריך היינו שני ניסוכין:
ערך רע
רעא(תענית כה:) תהום אמר לחברו אבע מימך קול שני רעים אני שומע פי׳ קול שני צינורין ניסוך המים וניסוך היין הנמשכים מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך:
ערך אפרסמון
אפרסמוןב(שבת כו.) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב:) בגמ׳ לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (שבת קמ) בגמר׳ דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (יומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (תענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ראש השנה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בבא בתרא פ) בגמ׳ דסמוך י׳ אילנות (עבודה זרה ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (סנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא׳ ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב״ר פרשה כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ׳ שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ״י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי״א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (א״ב: מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני׳ מלשון יוני):
ערך בתול
בתולג(בפרק ג׳ בתוספתא שביעית) שלש׳ בתולות הן בתולת אדם בתולת אדמה בתולת אילן וכו׳. עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה (בפרק ט״ז באהלות) פי׳ ארץ שלא נחרשה מעולם. בתולת שקמ׳ (בשביעית פ.״ב. תענית כה ובבא בתרא פ.) בגמ׳ זתים לקוץ פי׳ כל שלא החליפה. (במגילת איכה) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה נבוכדנצר הרשע כונס את כל חיילותיו ואמר להן אלהיה של אומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תגעו באשת איש וכיון ששמעו אלמנותיהן של ישראל עמדו והשיאו עצמן לאנשי׳ והיו אומרות לשכיניהן לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש רק יקר׳ שמך עלינו אסוף חרפתינו בר מן תלת דאיתעצלן ולא עבדין ונתקיימה עליהן הגזירה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה בתולת כתיב:
ערך כספא
כספאד(תענית כה) אכיספא דתמרי דקא מזדבן פי׳ לשון לעז הוא כוספא של תמרים (מין כלי):
א. [פריינד.]
ב. [באלסאם.]
ג. [יונגפרויליך.]
ד. [איין געפעס.]
אבע – לשון נחל נובע.
קול שני ריעים – ניסוך המים וניסוך היין.
תהום אל תהום קורא – מים עליונים ומים תחתונים.
צנוריך – אותן שני ספלים.
כשמנסכין מים בחג תהום כו׳ קול שני רעים כו׳ הם ב׳ נסכים שהיו בחג ניסוך היין שבכל שנה וניסוך המים שנתוסף בחג כדי שיתברכו להם גשמי שנה כדאמרי׳ פ״ק דר״ה והיינו ב׳ רעים בחג ואמר קול על שם שבעת ניסוכין במקדש שהיו אומרים עליהם שירה בקול ומייתי ליה שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך דהיינו תהום עלאה ותהום תתאה כל אחד קורא לחברו שישמע לקול צנוריך דהיינו לקול שיר שהיה במקדש על היין והמים שנסכו בחג בשני ספלים שהם צנוריך של השיתין:
אמר ר׳ אלעזר: כשמנסכין את המים בחג הסוכות, תהום אחד אומר לחבירו: אבע [נבע] את מימיך, קול שני ריעים אני שומע, קול ניסוך היין וניסוך המים היורדים על המזבח ולכן ראוי שתביא גם אתה מים. שנאמר: ״תהום אל תהום קורא לקול צנוריך״ (תהלים מב, ח), למשמע קול הנסכים הזורמים בצינורות המזבח קוראים התהומות זה אל זה.
Rabbi Elazar said: When the water libation was poured during the festival of Sukkot, these waters of the deep say to the other waters of the deep: Let your water flow, as I hear the voices of two of our friends, the wine libation and the water libation, which are both poured on the altar. As it is stated: “Deep calls to deep at the sound of your channels, all Your waves and Your billows are gone over me” (Psalms 42:8), i.e., the upper waters of the deep call to the lower waters of the deep when they hear the sound of the libations.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבָּה לְדִידִי חֲזֵי לִי הַאי רִידְיָא דָּמֵי לְעִיגְלָא (תלתא) ופירסא שִׂפְוָותֵיהּ וְקָיְימָא בֵּין תְּהוֹמָא תַּתָּאָה לִתְהוֹמָא עִילָּאָה לִתְהוֹמָא עִילָּאָה א״לאָמַר לֵיהּ חֲשׁוֹר מֵימֶיךָ לִתְהוֹמָא תַּתָּאָה א״לאָמַר לֵיהּ אַבַּע מֵימֶיךָ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ב׳:י״ב} הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָּאָרֶץ וְגוֹ׳.:

Rabba said: I have seen this angel in charge of water, Ridya, in the form of a calf whose lips were parted, standing between the lower waters of the deep and the upper waters of the deep. To the upper waters of the deep, he said: Distill your water and let it rain. To the lower waters of the deep, he said: Let your water flow from below, as it is stated: “The flowers appear on the earth; the time of the singing has come, and the voice of the turtledove [tur] is heard in our land” (Song of Songs 2:12). The appearance of flowers in this verse alludes to the libations, as both the blooming of flowers and pouring of these libations are annual events. The time of the singing is referring to the singing of the Festival. Finally, the term tur in Aramaic can also mean an ox; in this context, it is interpreted as a reference to the angel Ridya.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי הא רידיא דמיא לעגלא תלתא פי׳ בת ג׳ שנים וקיימי בין תהומא עלאה לתהומא תתאה כדכתיב הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו פי׳ קול עגלא הוא קול התור הכתוב בפסוק כי העגל הוא השור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי רידיא – מלאך הממונה על הגשמים כך שמו.
דמי לעיגלא – ול״ג תלתא.
בין תהומא עילאה לתתאה – בין הרקיע לאוקיינוס היכא דנשקי ארעא ורקיע.
תהומא עלאה – מים העליונים.
חשור מימיך – ברקיע.
אבע מימיך – למטה בקרקע.
הנצנים נראו בארץ – כלומר כשמנסכין מים בחג שהניסוכין נראו בארץ שאין באין אלא משנה לחבירתה כנץ זה שאינו יוצא אלא משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירות החג אז קול התור מלאך דומה לשור תרגום שור תור שבשעה שמנסכין מים בחג הוא אומר כן לשון אחר כמשמעו הנצנים נראו והזמיר הגיע בשעה שקול התור נשמע.
המשנה הששית היו מתענים על הגשמים וירדו להם גשמים ביום התענית עצמו כשיעור המספיק להם והוא שיעור האמור למעלה בחריבה טפח בעבודה ג׳ טפחים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו ונראה הטעם מפני שהנץ החמה זמן אכילה לבעלי מלאכה ונמצא שבאותה שעה חל שם תענית לקצת בני אדם ר׳ אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו הואיל ועבר רובו של יום בקדושה ר״ל שברובו של יום חל עליו שם תענית שהרי חצות זמן אכילה לרוב בני אדם ואחר רוב בני אדם דנין וכן הלכה ואמרו הלל וכו׳ נמצא שכל שבאו להם גשמים בשיעור המספיק קודם חצות יוצאים ואוכלים ושותים בשמחה ועושים י״ט ובאים בין הערבים לבית הכנסת ואומרים הלל הגדול ופי׳ בגמ׳ שאין אומרים אותו קודם אכילה שאין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה ואם הוא מקום שיש לחוש לשכרות קורים אותו קודם אכילה:
גמרא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה א״ל כו׳ כצ״ל:
האי רידיא דמיא לעיגלא כו׳ בפ״ק דיומא חשיב ליה בג׳ דקולן הולך מסוף עולם ועד סופו ושם מפורש ודמיא לעיגלא כו׳. נראה לפרש על מזל שור שהוא בחודש אייר שבו סוף הגשמים דאמרינן בפ״ק מלקוש בניסן וכיון שיצא ניסן וירדו גשמים אינו סימן ברכה. ואמר פריטא שפוותיה כו׳ כמו שפי׳ הערוך אההיא דפרק הגוזל דרב כהנא פריטא שפוותא הוה פי׳ נראין שפתותיו כמשחק בכל שעה כו׳ עיין שם והכי נמי הכא הכי קאמר שאותו מזל שור נראה כמשחק במזלו שעבר היורה בשעתו על דרך שאמרו מזל שעה משחקת לו. וקאמר דקאים בין תהומא עלאה ובין תהומא תתאה דהיינו שמזל שור הוא עומד בשמים מבדיל בין מים עליונים שהוא תהום עילאה ובין מים תחתונים שהוא תהום תתאה כמו שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים וגו׳ וההוא מזל שור אשר ממוצע ביניהם ואמר למים עליונים חשור מימיך למטה לארץ וכן בניסן קודם אייר מזלו אומר למים התחתונים אבע מימיך למעלה על הארץ ומייתי מקרא שנאמר הנצנים נראו בארץ וגו׳ דלעיל מיניה כתיב הגשם חלף הלך לו אחר שכלו ימי הגשמים כבר בניסן יכלו גשם בימות החמה במזל טלה בניסן על ידי נצנים שנראו בארץ דהיינו נסכי החג שנתנו כבר בשני ספלים שבארץ ואמר עת הזמיר הגיע דהיינו שיר וזמר של מקדש ואמר ועל ידי זה זוכין להיות קול התור שהוא מזל שור נשמע בארצנו וכמ״ש פ״ק דיומא שקולו הולך מסוף עולם ועד סופו כמפורש שם:
אמר רבה: לדידי חזי לי האי [אני עצמי ראיתי את המלאך הזה] ששמו רידיא הממונה על המים, דמי לעיגלא תלתא ופירסא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה [ודומה לעגל ששפתיו פתוחות והוא עומד בין תהום תחתון ותהום עליון], לתהומא עילאה [לתהום העליון] אמר ליה [אומר הוא לו]: חשור [הטל] את מימך, הגשם, לתהומא תתאה [לתהום התחתון] אמר ליה [אומר הוא לו]: אבע [נבע] את מימיך, שנאמר: ״הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו״ (שיר השירים ב, יב). ״הניצנים״ רומזים לנסכים הבאים אחת לשנה, כשם שאין האילן מנץ אלא פעם אחת בשנה, ו״עת הזמיר הגיע״, רמז הוא לבוא עת הזמירות שהוא החג, ו״תור״ פירושו בארמית שור, והוא המלאך הנראה כעגל ואותו מלאך נראה להם בשעת ניסוך נסכי החג.
Rabba said: I have seen this angel in charge of water, Ridya, in the form of a calf whose lips were parted, standing between the lower waters of the deep and the upper waters of the deep. To the upper waters of the deep, he said: Distill your water and let it rain. To the lower waters of the deep, he said: Let your water flow from below, as it is stated: “The flowers appear on the earth; the time of the singing has come, and the voice of the turtledove [tur] is heard in our land” (Song of Songs 2:12). The appearance of flowers in this verse alludes to the libations, as both the blooming of flowers and pouring of these libations are annual events. The time of the singing is referring to the singing of the Festival. Finally, the term tur in Aramaic can also mean an ox; in this context, it is interpreted as a reference to the angel Ridya.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה לֹא יַשְׁלִימוּ לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה יַשְׁלִימוּ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ.

§ The mishna teaches: If they were fasting for rain and rain fell for them before sunrise, they need not complete their fast until the evening. The Sages taught: If they were fasting for rain and rain fell for them before sunrise, they need not complete their fast, as the obligation to fast does not come into effect until sunrise. However, if rain fell after sunrise, they must complete their fast. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If rain fell before midday, they need not complete their fast; however, if it rains after midday, they must complete their fast.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ היו מתענין וירדו גשמים כו׳ – חזינן דסוגיא (דשמעתין) דירושלמי הכי סלקן קודם חצות לא ישלימו (והא תנן) [והא אמרינן] נמי בגמרא ר׳ אמי ור׳ יהודה נשיאה בתר דאהדריה ר׳ אמי דאמר אחר חצות שנינו ולכולי עלמא אין אומרים הלל הגדול אלא על נפש שבעה ואי איכא אתרא דחיישי משום שכרות גומרין הלל הגדול ואחר כך אוכלין. הלל הגדול דכתיב ביה מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה דאמר ר׳ יוחנן הלל הגדול משעומדין בבית י״י עד סוף הלל הגדול. ואסיקנא שאין שבח לצבור אם ירדו גשמים קודם הנץ החמה אלא אם אמרו משיב הרוח אתא זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא זהו שבח צבור והכל פשוטה היא.
ירושלמי ר׳ אחא ור׳ אבהו בשם ר׳ יוסי בר׳ חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת. א״ר יוסי ב״ר אבין מתניתין היא קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה. רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי דייחות מיטרא הוה אמר לספריה אזל קים קמיה היכלא ואמרו בגין דר׳ בעי מספרא ולית בחיילי׳ מצטער ומיד מיטרא נחית. רב אדא בר אהבה כד הוה שליף מסאניה הוה מיטרא נחית וכד הוה שליף תרווייהו הוה עלמא טייף מפולת בתים הוה תמן והוה רב מייתי חד מן תלמידוי בביתא עד דהוו מפנין ביתא וכיון דהיה נפיק מביתא מיד הוה נפיל ואית דאמרי (א׳) רב אדא בר אהבה הות. שלחו לו חכמים מה מעשים טובים יש בידך שלח להם מימי לא קדמני אדם בבית הכנסת ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי ולא הלכתי ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף ולא הצעתי וישנתי שינת קבע אלא שינת עראי. ולא כיניתי שם לחבירי. ולא צעדתי בין החברים ולא שמחתי בתקלת חבירי. ולא עלה קללת חבירי על מטתי. ולא עברתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי. ולא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1קודם הנץ החמה לא ישלימו – דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים.
קודם חצות – דחצות זמן אכילה היא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה.
ועשו יו״ט – מתוך שמחה.
הלל הגדול – הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו ומפני שנאמר בו נותן לחם לכל בשר כדאמרינן בשילהי פסחים (דף קיח.).
1. ארבעה ד״ה אלו מופיעים כאן בדפוס וילנא ושייכים למשנה לעיל בדף י״ט:
מתני׳ קודם הנץ החמה. אכתי לא חל התענית עליהן כי נחיתו גשמים1.
קודם חצות. דחצות זמן אכילה2 ואכתי לא חל תענית עליהן3.
עד כדון4. עד עתה.
הלכה כר׳ אליעזר.
ירוש׳5 אסור להתענות עד שש שעות אמ׳ ר׳ אסי מתני׳ אמרה כן קודם חצות לא ישלימו אחר חצות ישלימו.
ועשו אותו יו״ט. משו׳ שמחה6.
תוספ׳7 איזוהי הלל הגדול הודו לאלקי האלקי׳ הודו לאדוני האדוני׳.
ריב״ג8 ומהיכן הוא או׳ מהודו עד על נהרות בבל וחותם בברכת השיר יהללו׳ ה׳.
והטעם מפני שנאמר בו נותן לחם לכל בשר כדא׳ בפסחים.
1. כ״פ רש״י ד״ה קודם הנץ.
2. כ״פ רש״י ד״ה קודם חצות.
3. כ״כ בפירש״י לרי״ף דף ח׳ ב׳ ד״ה קודם הנץ.
4. איירי על דברי הרי״ף דף ח׳ ב׳ ירושלמי קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא.
5. דפירקין הי״א.
6. בפירש״י מתוך שמחה.
7. פ״ב הי״ב.
8. לא מצאתי ברי״צ גיאות לפנינו.
גדולי המחברים אומרים כן אף בשאר צרות שאם עברו קודם חצות לא ישלימו וכן נראה דעתם שאין היחיד בדין זה אלא צבור וגדולי המפרשים חולקים בזו לומר שאף היחיד בדין זה ומ״מ לדעתם בין יחיד בין צבור דוקא בגשמים אבל שאר צרות כלן משלימים מפני שאין לך צרה שאדם בטוח בהעברתה מכל וכל אלא צרת גשמים והדברים נראין:
שיעור ו׳ שעות האמור בכאן מפני שעד ו׳ שעות אין אדם מחזיק עצמו במתענה אבל מי שעברו עליו ו׳ שעות ולא אכל הרי הוא מחזיק עצמו כמתענה ומכאן אמרו בתלמוד המערב אסור להתענות עד ו׳ שעות בשבת ומגדולי המפרשים פי׳ שאם שהו לתפלת שמחה בשירים ובפיוטים כגון שבת וי״ט מותר וכן המנהג:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
מתני׳ היו מתענין וירדו להם גשמי׳ מסקנ׳ דקודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו וכן הדין בכל שאר הצרות ופשוט הוא שאף לאחר חצות שמשלימין אותו היום שוב אין אומר עננו ולא תחנוני׳ אחרי׳ שהי׳ ראוי לומר הלל אלא שאין אומר אותו בכרם רעבה ובפ״ק אמרנו דיחיד מתענה ומשלים כל תעניותיו אעפ״כ אין לנו לומר שכבר נענה אלא שמשלים נדרו והולך אעפ״כ מתודה והולך אם ירצה אפי׳ בסדר י״ה וכן ראוי לו.
מתני׳ מעשה שגזרו הביאו מעשה זה לראיה למשנתי׳ שהפסיק׳ כשירדו גשמים קודם חצות ואגב גררא הביא שאמר להו שלא יקראו הלל גדול עד בין הערבים ומ״מ מכיון שבפרק הרואה דאיירו בברכת גשמים לא הזכירו הלל זה נראה שאין זה אלא בגשמים הבאי׳ ע״י תעני׳ אבל לא סוף כשבאו ביום התענית עצמו דהא אמאי כיון שנענו אחר יום תענית׳ בעוד שעסוקי׳ בתעניותיהם ובתחנוניהם ראוי הוא להם לשבח הבורא על ההסד שגמל׳ וכל יום שנענו בו כיום טוב אליהם וכי על כל פנים יש להם לומר שיענה אות׳ בו ביום אין זה עולה על הדעת ולא הובא המעשה אלא ללמוד על דין ההפסק׳ וגם יש שיש להם לאחר ההלל עד בין הערבי׳ ולאו למימר שאין אומר הלל אלא למעשה שהיה דאם כן אף אתה אמור שאם בו ביום אחר חצות לא יאמרו הלל וזה אינו במשמע שאין סימן טוב בזה יותר מזה כדאית׳ בש״ס וכן נהגו כל הארצות הללו אבל מדברי הראב״ד ז״ל נראה שהוא סובר שאין אומר הלל הגדול אלא על הגשמים שבאו ביום התעני׳ עצמו והוא שבאו קודם חצות שאכלו ושתו ועשאוהו כי״ט ובמעשה שהיה בלבד אבל הלשון הראשון יותר נכון ואין מבשלין מנהג בדבר זה שאין בכלל זה שום ברכה אלא ספור ושבח והודאה לבורא ית׳ ובכמה ימים בתוך השנה אנו רגילין לאמרו וכן קבלתי ממקצ׳ רבותי שיחיו ולמדנו שמאחרין ההלל עד לאחר ירידת הגשמים עד שעה הגונה שלא יהא בה שכרו׳ ואם א״א בו ביום בלילה או ליום אחר ולפי הלשון הראשון כן עושים עכ״פ כשירדו אחר חצות שהם בתענית כל היום ואם אין צבור יכולים להתאסף אף למחרתו אומר אותו אף ביום של אחריו של אותו שבוע. אבל ברכת הגשמים עצמה נראה אלא בעוד שהגשמים יורדים ר״ל ברכת מודים אנחנו לך שהיא למאן דחזא מחז׳ אבל הטוב והמטיב למאן דשמע משמ׳ מברך כששומע אפילו לזמן רחוק. וי״א שאף ברכת מודים אנחנו לך כיון שברכ׳ שבח היא אין זמנה עובר׳ על אותן היום ולא כל זמן שלחלוחי׳ הגשמים נראית בארץ וכ״ש של צבור ואין אומרים הלל הגדול אלא כשבאו להם גשמים שיש בהן תועלת וקצת שאלתם ואף על פי שאינו כדי כל צרכן לגמרי שראוי הוא לתת הודאה על קצת הטובה וי״א שאין אומר הלל הגדול אלא כשירדו גשמים שראויים להפסיק מתעניתם ולא כשצריכים להתענות עליהן. ולי נראה כלשון הראשון שצועקים לשעבר ונותני׳ הודא׳ לעתיד לבא ולא הוי תרתי דסתרן אהדדי.
ג שנינו במשנה: היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה — לא ישלימו תעניתם. תנו רבנן [שנו חכמים]: היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם הנץ החמה — לא ישלימו את התענית, שכל עוד לא הנצה החמה לא חלה עליהם חובת התענית, ומאחר וירדו גשמים שוב אינה חלה. ירדו גשמים לאחר הנץ החמה — ישלימו, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: אם ירדו הגשמים קודם חצות היום — לא ישלימו, שזמן סעודה הוא מחצות היום ואילך ולכך אין מניעת אכילה נחשבת כתענית אלא מאותה שעה ואילך, וכאילו לא חלה חובת התענית לפני כן, ומכיון שירדו גשמים טרם חלות התענית — לכך לא ישלימו. ירדו לאחר חצות — ישלימו.
§ The mishna teaches: If they were fasting for rain and rain fell for them before sunrise, they need not complete their fast until the evening. The Sages taught: If they were fasting for rain and rain fell for them before sunrise, they need not complete their fast, as the obligation to fast does not come into effect until sunrise. However, if rain fell after sunrise, they must complete their fast. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If rain fell before midday, they need not complete their fast; however, if it rains after midday, they must complete their fast.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר קוֹדֶם ט׳תֵּשַׁע שָׁעוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ לְאַחַר ט׳תֵּשַׁע שָׁעוֹת יַשְׁלִימוּ שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְעַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א כ״א:כ״ט} הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב וְגוֹ׳.

Rabbi Yosei says: If rain falls before the ninth hour, three hours into the afternoon, they need not complete their fast; if it rains after the ninth hour of the day, they must complete their fast, as we found with regard to Ahab, king of Israel, who fasted from the ninth hour and onward, as it is stated: “And it came to pass, when Ahab heard these words, that he rent his clothes, and put sackcloth upon his flesh, and fasted, and lay in sackcloth, and went softly. And the word of the Lord came to Elijah the Tishbite saying: Do you see how Ahab humbles himself before Me?” (I Kings 21:27–29). According to tradition, this occurred in the ninth hour.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קבלה ביד חכמים כי ביום שנהרג נבות בו ביום הגיע השמועה לאיזבל ובו ביום ירד אחאב אל כרמו לרשתו ובו ביום אמר לו אליהו הרצחת וגם ירשת ומיד נכנע שנאמר ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. וגמירי דההיא שעתא שעה תשיעית הואי וצם שלש שעות האחרונות מן היום ונחשב צום דכתיב הראית כי נכנע אחאב אבל ראיה ברורה שנתענה אחאב מתשע שעות ולמעלה ליכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנענה מט׳ שעות ולמעלה שהיה רגיל לאכול בט׳ שכן דרך אדם לאכול בשש ומלך שישן עד שלש שעות אוכל [בט׳] ולפי שלא אכל בט׳ אלא בעשר חשיב תענית:
שכן מצינו כו׳ – כלומר שאין לך אדם בעולם שאין תענית חל עליו מט׳ שעות ואילך אפי׳ בני מלכים שדרכן לאכול בט׳ שעות שעד ג׳ שעות הן ישנים במטותיהן ושוהין ששה שעות ואוכלין וכדאמרינן בפסחים (דף קז:) אפי׳ אגריפס המלך שרגיל לאכול בט׳ שעות ביום לא יאכל עד שתחשך שנאמר הראית כי נכנע אחאב מפני ואחאב לא חלה תעניתו עליו אלא מט׳ שעות ואילך ועד ט׳ שעות היה יכול לאכול שלא גמר בדעתו להתענות אלא שבא אליהו אותו היום שנכנס בכרם נבות היזרעאלי ואמר ליה הרצחת וגם ירשת וגו׳ (מלכים א כא) ילקו הכלבים וגו׳ (שם) וכתיב ויצום שהתענה אותו היום.
ר׳ יוסי אומר: קודם תשע שעות ביום (שלוש שעות אחר הצהרים) — לא ישלימו, לאחר תשע שעות — ישלימו, שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה, שנאמר: ״ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. ויהי דבר ה׳ אל אליהו התשבי לאמור. הראית כי נכנע אחאב מלפני״ (מלכים א׳ כא, כז-כט), ולפי המסורת היה זה בשעה התשיעית של היום.
Rabbi Yosei says: If rain falls before the ninth hour, three hours into the afternoon, they need not complete their fast; if it rains after the ninth hour of the day, they must complete their fast, as we found with regard to Ahab, king of Israel, who fasted from the ninth hour and onward, as it is stated: “And it came to pass, when Ahab heard these words, that he rent his clothes, and put sackcloth upon his flesh, and fasted, and lay in sackcloth, and went softly. And the word of the Lord came to Elijah the Tishbite saying: Do you see how Ahab humbles himself before Me?” (I Kings 21:27–29). According to tradition, this occurred in the ninth hour.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה סָבַר לְאַשְׁלוֹמִינְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי קוֹדֶם חֲצוֹת וְאַחַר חֲצוֹת שָׁנִינוּ שְׁמוּאֵל הַקָּטָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה כִּסְבוּרִין הָעָם לוֹמַר שִׁבְחוֹ שֶׁל צִבּוּר הוּא.

Rabbi Yehuda Nesia decreed a fast, and rain fell for them after sunrise. He thought to complete the fast, but Rabbi Ami said to him that we learned: Before noon and after noon, i.e., the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Shmuel HaKatan decreed a fast, and rain fell for them before sunrise. The people thought to say: This is a sign of the praiseworthiness of the community, as we merited rainfall even before we prayed.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קודם חצות שנינו דאין משלימין ואין צריך לו להשלים:
הדרן עלך סדר תעניות
הכי גרסינן שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים קודם הנץ החמה.
שבח צבור הוא – שעדיין לא קראו ונענו.
מסופר: ר׳ יהודה נשיאה [הנשיא] גזר תעניתא [תענית] וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה, סבר לאשלומינהו [חשב להשלים את התענית], אמר ליה [לו] ר׳ אמי: קודם חצות ואחר חצות שנינו, שהלכה כדברי ר׳ יהודה. ומסופר עוד: שמואל הקטן גזר תעניתא [תענית] וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה. כסבורין העם לומר: שבחו של צבור הוא, שנראה מכאן שהציבור זכאי, שהרי הגשם יורד אף לפני שהתפללו.
Rabbi Yehuda Nesia decreed a fast, and rain fell for them after sunrise. He thought to complete the fast, but Rabbi Ami said to him that we learned: Before noon and after noon, i.e., the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Shmuel HaKatan decreed a fast, and rain fell for them before sunrise. The people thought to say: This is a sign of the praiseworthiness of the community, as we merited rainfall even before we prayed.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר לָהֶם אֶמְשׁוֹל לָכֶם [מָשָׁל] לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ אָמַר לָהֶם תְּנוּ לוֹ וְאַל אֶשְׁמַע קוֹלוֹ.

He said to them: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a situation where there is a slave who requests a reward from his master, either food or livelihood, and the master says to his ministers: Give him what he asks for and let me not hear his voice, as I would rather not have to listen to him. Here, too, evidently God has no desire to hear our prayers.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למה הדבר דומה וכו׳.
אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה — לעבד שמבקש פרס (מזון, פרנסה) מרבו, אמר להם האדון למשרתיו: תנו לו מה שמבקש ואל אשמע קולו, שאינני רוצה לשמוע אותו. ואף כאן מראה הדבר שאין הקדוש ברוך הוא רוצה לשמוע את תפילתנו.
He said to them: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a situation where there is a slave who requests a reward from his master, either food or livelihood, and the master says to his ministers: Give him what he asks for and let me not hear his voice, as I would rather not have to listen to him. Here, too, evidently God has no desire to hear our prayers.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שׁוּב שְׁמוּאֵל הַקָּטָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר שִׁבְחוֹ שֶׁל צִבּוּר הוּא אָמַר לָהֶם שְׁמוּאֵל לֹא שֶׁבַח שֶׁל צִבּוּר הוּא אֶלָּא אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ וְאָמַר לָהֶם הַמְתִּינוּ לוֹ עַד שֶׁיִּתְמַקְמֵק וְיִצְטַעֵר וְאַחַר כָּךְ תְּנוּ לוֹ.

Again, on another occasion, Shmuel HaKatan decreed a fast, and rain fell for them after sunset. Based on his previous response, the people thought to say: This is a sign of the praiseworthiness of the community, as God listened to our prayers all day. Shmuel HaKatan said to them: It is not a sign of the praiseworthiness of the community. Rather, I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a situation where there is a slave who requests a reward from his master, and the master says to his ministers: Wait until he pines away and suffers, and afterward give it to him. Here too, the delay is not to the congregation’s credit.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שוב שמואל הקטן גזר תעניתא [תענית] וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה בסוף היום, כסבורים העם לומר על פי דבריו של שמואל הקטן ששבחו של צבור הוא, ששמע ה׳ את תפילתם כל היום כולו, אמר להם שמואל: לא שבח של צבור הוא, אלא אמשול לכם משל, למה הדבר דומה — לעבד שמבקש פרס מרבו, ואמר להם הרב למשרתיו: המתינו לו עד שיתמקמק (שירקב) ויצטער, ואחר כך תנו לו, ואם כן אף זה — רק גנאי של הציבור הוא.
Again, on another occasion, Shmuel HaKatan decreed a fast, and rain fell for them after sunset. Based on his previous response, the people thought to say: This is a sign of the praiseworthiness of the community, as God listened to our prayers all day. Shmuel HaKatan said to them: It is not a sign of the praiseworthiness of the community. Rather, I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a situation where there is a slave who requests a reward from his master, and the master says to his ministers: Wait until he pines away and suffers, and afterward give it to him. Here too, the delay is not to the congregation’s credit.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְלִשְׁמוּאֵל הַקָּטָן שִׁבְחוֹ שֶׁל צִבּוּר הֵיכִי דָּמֵי אֲמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּנְשַׁב זִיקָא אֲמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וַאֲתָא מִיטְרָא.:

The Gemara asks: But if so, according to the opinion of Shmuel HaKatan, what is considered the praiseworthiness of the community; what are the circumstances in which approval is shown from Heaven? The Gemara explains: When the prayer leader recites: He Who makes the wind blow, and the wind blows; and when he recites: And the rain fall, and rain falls.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם כן לדעת שמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי [כיצד הוא]? ומשיבים: כאשר אמר שליח הציבור ״משיב הרוח״ ונשב זיקא מיד נושבת הרוח], אמר ״מוריד הגשם״ ואתא מיטרא מיד יורד הגשם], זהו שבחו של ציבור.
The Gemara asks: But if so, according to the opinion of Shmuel HaKatan, what is considered the praiseworthiness of the community; what are the circumstances in which approval is shown from Heaven? The Gemara explains: When the prayer leader recites: He Who makes the wind blow, and the wind blows; and when he recites: And the rain fall, and rain falls.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַעֲשֶׂה וְגָזְרוּ תַּעֲנִית בְּלוֹד כּוּ׳.: וְנֵימָא הַלֵּל מֵעִיקָּרָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל

The mishna teaches: An incident occurred in which the court decreed a fast in Lod, and when rain fell they ate and drank, and afterward they recited hallel. The Gemara asks: And let us recite hallel at the outset, without delay. Why did they first go home and eat? Abaye and Rava both said: Because one recites hallel
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: מעשה שגזרו החכמים תענית בלוד וירדו גשמים, ועשו משתה וסעודה ואחר כך אמרו הלל. ושואלים: ונימא [ושיאמרו] הלל מעיקרא [מתחילה, מיד], ולמה חזרו קודם לבתיהם ואמרו הלל רק לאחר שאכלו? אביי ורבא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם] תשובה לדבר: לפי שאין אומרים הלל
The mishna teaches: An incident occurred in which the court decreed a fast in Lod, and when rain fell they ate and drank, and afterward they recited hallel. The Gemara asks: And let us recite hallel at the outset, without delay. Why did they first go home and eat? Abaye and Rava both said: Because one recites hallel
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית כה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית כה:, ר׳ חננאל תענית כה:, רי"ף תענית כה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית כה:, הערוך על סדר הש"ס תענית כה:, מיוחס לרש"י תענית כה:, ר׳ יהודה אלמדארי תענית כה: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי תענית כה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית כה:, מהרש"א חידושי הלכות תענית כה:, מהרש"א חידושי אגדות תענית כה:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית כה:, אסופת מאמרים תענית כה:

Taanit 25b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 25b, R. Chananel Taanit 25b, Rif by Bavli Taanit 25b, Attributed to R. Gershom Taanit 25b, Collected from HeArukh Taanit 25b, Attributed to Rashi Taanit 25b, R. Yehuda Almadari Taanit 25b, Meiri Taanit 25b, Ritva Taanit 25b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 25b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 25b, Steinsaltz Commentary Taanit 25b, Collected Articles Taanit 25b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144