הכל מודים בבא על הנדה וכו׳. הקשו בתוספות מנ״ל דרבי שמעון בן מנסיא מודה בה דילמא כר׳ נחוניא בן הקנה ס״ל דחייבי כריתות פטורין מן התשלומין ומיהו ר״ש התימני ע״כ לית ליה דרבי נחוניא בן הקנה מדאיצטריך למעוטי חייבי כריתות מולו תהיה לאשה אשה שיש בה הויה דע״כ לא איצטריך למעוטי אלא חייבי כריתות דחייבי לאוין ס״ל בסוף החולץ דאית בהו הויה ואין לך לתרץ מעתה אפילו לר׳ שמעון בן מנסיא דמר׳ שמעון התימני נשמע לרבי שמעון בן מנסיא וכדאיתא בכמה דוכתי בתלמודא דע״כ לא פליגי אלא במשמעות לשון תהיה דלמר משמעותיה לשון הויה ולמר לשון קיום אבל אי הוה משמע ליה לרבי שמעון בן מנסיא תהיה לשון הויה ה״ה נמי דהוה דריש ליה כר׳ שמעון התימני ודלא כר׳ נחוניא דהא ודאי ליתא דאפילו הוה דריש נמי תהיה לשון הויה כר׳ שמעון התימני לא הוה שמעינן מינה דלית ליה דרבי נחוניא בן הקנה אבל לרבי שמעון בן מנסיא לא שמעינן ליה דאית ליה בחייבי לאוין דאית בהו הויה אדרבה שקלינן וטרינן לעיל לאוקמי כר׳ עקיבא וכו׳ דס״ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין הילכך אפילו הוה דריש נמי תהיה לשון הויה אכתי איכא למימר דאית ליה דר׳ נחוניא ומיהו אכתי איכא למימר כי היכי דלשמעון התימני כל אשה שיש בה הויה קרינא בה ולו תהיה לאשה ואפילו נדה הכי נמי לרבי שמעון בן מנסיא נמי איכא למימר בכל אשה הראויה קרינא בה ולו תהיה לאשה ונדה נמי ראויה לקיימה וכן פירש הרא״ש ז״ל וכתב עוד ז״ל דהשתא מצינא למימר דקאי ולאפוקי מדר׳ נחוניא אפלוגתא דר׳ שמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא. ע״כ:
אבל קשיא להו לתוס׳ ז״ל דאיברא ודאי אלו הוה קאמר ר׳ שמעון התימני בלחודא בלי שום פלוגתא אשה שיש בה הויה דפשיטא ודאי דהוה אמרינן דלית ליה דרבי נחוניא וכדקאמרינן ולא הוה מוקמינן ליה ביבמה לשוק בלחודא אטו דתנא כייל וקאמר ולו תהיה לאשה אשה שיש בה הויה למעוטי כל אשה שאין בה הויה ואנן ניקו ונוקי ליה למעוטי ביבמה לשוק לחודיה כדי לאוקמיה כרבי נחוניא אבל השתא דפליגי תנאי אהדדי ולרבי שמעון בן מנסיא אתי שפיר מאי דקא כייל וקאמר אשה הראויה לו לקיימה למעוטי שאינה ראויה לקיימה ואפי׳ כרבי נחוניא הילכך איכא למימר דר׳ שמעון התימני נמי אית ליה דרבי נחוניא ואיצטריך למעוטי מולו תהיה לאשה יבמה לשוק דאין קדושין תופסין לכ״ע אליבא דרב כדאיתא בפרק האשה רבה ואיידי דאמר רבי שמעון בן מנסיא אשה הראויה לקיימה קאמר איהו נמי אשה שיש בה הויה ולעולם לא אתא למעוטי אלא יבמה לשוק וכיון שכן קשיא מאי הכל מודים דקאמר רב חסדא. והריטב״א ז״ל כתב דה״ק הכל מודים אליבא דרבנן דלית להו דרבי נחוניא בן הקנה דאילו לרבי נחוניא אין אדם בכרת ומשלם ונדה חייבי כריתות היא והאי הכל מודים לרבי שמעון בן מנסיא ור׳ שמעון התימני קאי. עד כאן:
והתוספות פירשו דרב חסדא ס״ל דאין שום תנא סובר כר׳ נחוניא וה״ק הכל מודים בבא על הנדה וכו׳. למ״ד יש בה הויה וכו׳ וכ״ת ודילמא ס״ל להני תנאי כרבי נחוניא דכרת פוטר מן התשלומין ואף על גב דאית בה הויה וראויה לקיימה כיון דיש כאן כרת פטור דקלב״מ כרבי נחוניא הא ליתא דליכא מאן דס״ל כרבי נחוניא ולהכי קאמר ולאפוקי וכו׳ פי׳ דמשום דליתא לדרבי נחוניא להכי קאמינא הכל מודים וכו׳ אבל רש״י ז״ל לא פירש כן אלא פירש אמתני׳ קאי והילכך הא דקאמר הכל מודים לאו לאפוקי משום וכו׳ דלרבי נחוניא אלא ממלתייהו עצמן שמעינן דבא על הנדה משלם קנס ולא פליגי בהכי והילכך צריך לתרץ מאי דאקשי מעיקרא דמהיכא שמעינן ליה דדילמא ס״ל כרבי נחוניא ואפשר שיפרש בה כמו הריטב״א ז״ל. א״נ יש לפרש דמדהוצרך מתני׳ למימרא אעפ״י שהן בהכרת וכו׳ משמע שיש שום תנא דס״ל דכרת פוטר משום דקלב״מ דומיא דמיתת ב״ד ולכך תני תנא דמתני׳ אעפ״י שהן בהכרת וכו׳ ומעתה שמעינן ממתני׳ דרבי נחוניא בן הקנה ס״ל דחייבי כריתות אין להם קנס ולא מצינו תנא דמצינא למתני ביה סברא זו אלא רבי נחוניא דהא ס״ל בעלמא גבי מדליק את הגדיש ביום הכפורים דפטור משום דקלב״מ וזהו שכתב רש״י ולאפוקי מדרבי נחוניא. מתניתין דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואף על פי שמתחייב כרת בביאתו וכו׳. ולמה ליה לרב ז״ל לאורוכי ולמימר ואעפ״י שמתחייב וכו׳ אלא משום מאי דפרישנא ודוק:
והשתא ניחא קושיא אחריתי דכיון דהכל מודים בנדה אמאי נקטי׳ תנא דמתני׳ בסיפא דה״ל זו ואין צ״ל זו וכיון דתנא תני ממזרת וכו׳. והדר אחותו אלמא דלא זו אף זו קתני וראיתי בקונטריסין דתירצו דנקט הכי לדיוקא דוקא נערה הא קטנה לא והשתא הוי לא זו אף זו לא מיבעיא שאר כריתות אלא אפילו נדה קטנה אין לה קנס. ולא נהירא כלל חדא דלענין קטנות מה לי נדה מה לי שאר כריתות ועוד דכיון דתנא פתח בממזרת דהוי לא זו אף זו לגבי גופא דמתני׳ אין לך למימר דסיים תנא לא זו אף זו לגבי דיוקא דמתני׳ ובמאי דכתיבנא ניחא דתנא אמתני׳ בעי לשלול ולאפוקי כולהו סברות דתנאי דאיפליגו בהא מילתא מעיקרא תני ממזרת לאפוקי מדרבי שמעון התימני דפירש דקרא ה״ק ולו תהיה לאשה שיש בה הויה ולא מיעט קרא אלא חייבי כריתות להכי נקט ממזרת לאשמועינן דאשה הראויה לקיימה קאמר ומיעט כל שאינה ראויה לקיימה וכדפרישנא לעיל ושוב נקט אחותו לאפוקי מתרווייהו וכדכתיבנא לעיל ושוב נקט נדה וסמיך לה אף על פי שהן בהכרת ולאפוקי מדרבי נחוניא וכדכתיבנא. ומיהו לשון רש״י ז״ל לא דייק שפיר בהכי דכתב ז״ל מתני׳ דמחייב תשלומין לבא על אחותו וכו׳. ואפשר דנקט רש״י ז״ל אחותו כדי לתרוצי שפיר מאי דקשיא להו לתוספות ז״ל דליכא למימר דרבי נחוניא ס״ל דיש להן קנס משום דרבינהו קרא דאכתי אחותו מנין דדילמא חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי נדה אבל אחותו מנין והילכך מתני׳ דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואף על פי שמתחייב כרת מפקא מדרבי נחוניא וכדכתיבנא ומכל מקום שמעינן מדהוצרך התנא למנקט לישנא יתירא כדי לאפוקי מדרבי נחוניא וכדכתיבנא ולא תנא בקוצר דהבא על אחותו חייב ובהא מפקא מכולהו ש״מ דר׳ שמעון התימני ור״ש בן מנסיא דמתני׳ נמי מפקא מינייהו לית להו דרבי נחוניא דאי אית להו דרבי נחוניא ה״ל לתנא דמתני׳ לכרוכי בחד לישנא ולאפוקי מכולהו. וכל זה דוחק. והנכון לשיטתו של רש״י ז״ל דרב חסדא ה״ק הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס למ״ד יש בה הויה וכו׳ ואין לך לומר דדילמא כרבי נחוניא ס״ל דכיון דמתני׳ פליגי עליה להדיא במאי דקתני אף ע״פ שהן בהכרת ומתני׳ מפקא מינייהו בחדא כדאמרינן לעיל הילכך ליכא לאפושי פלוגתא בינייהו למתני׳ ולהני מתני׳ מפקא מינייהו כולי האי והיינו על דרך שיטת התוס׳ ז״ל:
ובקונטריסין כתוב וז״ל כתוב בתוס׳ ויש לומר דרב חסדא ס״ל דאין שום תנא סובר וכו׳. ולהכי קאמר ולאפוקי. פי׳ מדקאמר ולאפוקי בוא״ו משמע שהיה פשוט לו זה כמו זה כך אמר מ״ה משום רבי ישראל בר יואל ז״ל ועתה אין להקשות דילמא רבי נחוניא אית ליה הייתורים דאנן מדברים עתה לר״ש התימני ולר״ש בן מנסיא דלית להו הייתורים א״כ ע״כ הוי לאפוקי דאם אית ליה הייתורים מכל מקום שפיר הוי לאפוקי דלדידהו אינם צריכים הייתורים על נדה דמעולם לא מיעט הפסוק נדה דהא יש בה הויה וראויה לקיימה אבל הוא צריך הייתורים כי אסון אסון מיעט אף הנדה. ולפרש״י ז״ל נאמר מבחוץ דרב חסדא סובר דאין שום תנא סובר כרבי נחוניא. ועוד אמר לאפוקי ונ״ל שכך דעת התוס׳ דלא יוכל לומר דאית ליה הייתורים דאי אית ליה וס״ל דנדה יש לה קנס מכח ייתורים אם כן לא היה אומר הספר לאפוקי אחרי שאין חילוק ביניהם אלא שהם סוברים דנדה יש לה קנס בלא ייתור והוא סובר דיש לה קנס מכח ייתורים אבל בדין אין חילוק. ואינו נכון זה ע״כ:
ולי אינו נכון כולו ומאי דכתיבנא הוא פשוט וליכא לאקשויי לשיטת התוס׳ ז״ל דדילמא רבי נחוניא אית ליה היתורים וכמו שהקשו התוס׳ בסמוך על פירושו של רש״י ז״ל דהא לדידהו ה״ק רב חסדא הכל מודים וכו׳. ואין לך לומר דדילמא כר׳ נחוניא ס״ל דסברת רבי נחוניא בעלמא לענין מדליק את הגדיש ביום הכפורים סברא דחויה היא מכולהו תנאי וכיון שכן אין לך לומר דהני תנאי ס״ל כוותיה בעלמא ולאביי פטרי בנדה אבל לשיטת רש״י ז״ל דפי׳ דמתני׳ מפקא מדרבי נחוניא קשיא להו לתוספות ז״ל מנ״ל דמפקי מיניה דילמא מודה רבי נחוניא דחייבי כריתות יש בהן קנס דרבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות. וראיתי שהקשה דמה זו קושיא אדרבא לרבי נחוניא אצטריך חד קרא לחייבי לאוין וחד קרא לחייבי נדה שאף על פי שיש בה כרת כיון דתפסי בה קדושין יש לה קנס אבל שאר כריתות דלא תפסי בה קדושין לא וכיון שכן ע״כ מתני׳ מפקא מדרבי נחוניא. ועוד קשיא על מה שכתבו התוס׳ ולרבי עקיבא ניחא וכו׳. דאכתי לא ניחא דדילמא ר׳ נחוניא כר׳ שמעון התימני ס״ל דפי׳ תהיה היינו לשון הויה והילכך לחייבי עשה לא אצטריך רבויא אייתרו להו תרי רבויי חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות ומנ״ל דמתני׳ מפקא מדרבי נחוניא ואפילו לרבי עקיבא. ונ״ל לתרץ דמעיקרא קשיא להו לתוס׳ מנלן דמפקא מתני׳ מדרבי נחוניא וכו׳ משום דאין לך לומר דחד ריבויא לנדה דאם כן לא דמו הריבוים אהדדי דקרא יתירא דהבתולות והנערה משמע דאתא לרבויי נשים פסולות לקנס דהוה ס״ד דמחמת גריעותן ופסלותן לא יהיה להם קנס ואתא קרא לרבויינהו והיינו חדא ריבויא דאתא לרבויי חייבי לאוין דהוה ס״ד דכיון דאינה ראויה לקיימה לא יהא לה קנס להכי אתא ריבויא לרבות אותה לקנס אף על גב דאינה ראויה מצד עצמה אבל אי אתא אידך ריבויא לרבות נדה ע״כ לא הוצרך הכתוב לרבות אותה משום גריעותה ופסלותה דהא ראויה לקיימה היא ואין לה גרעון מצד עצמה עד דאצטריך קרא לרבות אותה אלא ודאי מאי דאצטריך לרבות אותה היינו משום גרמא דידיה דכיון דחייב כרת סד״א דליפטר קמ״ל וכיון שכן הא ודאי דליכא למימר הכי כלל דשני ריבוין דאתו מתיבה אחת שלא יהיו שוין בריבוין הילכך ע״כ אית לך למימר דחדא אתא לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות בכלל דהוה משמע לן דמצד גריעותן דלא תפסי בהו קדושין לא יהיה להן קנס קמ״ל דלא והשתא הוו שני הרבוין שוין וממילא שמעינן דאף על גב דמתחייב בנפשו דהוו בכרת יש להן קנס אף על גב דקרא לא איירי בהכי ומיהו אי הוה אמרינן דרבי נחוניא ס״ל כר׳ שמעון התימני אם כן למה לי תרי ריבויי דהא חייבי עשה מולו תהיה לאשה נפקא ולא אצטריך ריבויא אלא להני דלא תפסי בהו קדושין וכבר כתבו התוס׳ לעיל דמחד ריבויא נפקא כולהו דלא תפסי בהו קדושין ואין לחלק בין חמור לקל תדע דהא לר״ע חייבי לאוין וחייבי כריתות מחד ריבויא נפקא וכמו שכתבו התוס׳ לעיל וכיון שכן למה לי תרי ריבויי ואם באת לדחוק ולומר דאצטריך חד ריבויא משום דרבי נחוניא וקאי אמאי דכתיב ולא יהיה אסון לומר שאף על פי שמתחייב בנפשו דהרי הוא בכרת משלם קנס מעתה הרי יש לנו לומר בע״כ דכי רבי רחמנא היינו נדה דוקא משום דתפסי בה קדושין ואכתי שאר כריתות מנין דהא אמרת דלא צריך חד ריבויא אלא משום דהוא מתחייב בנפשו ומשום חומר הפסול לא אצטריך וכדכתיבנא ואם תשאל אכתי דילמא רבי נחוניא קא דריש תהיה לשון הויה ולית ליה אלא חד ריבויא וכדאמרינן לעיל לשמעון התימני וכמו שכתב הריטב״א ז״ל וכדכתיבנא לעיל ואית להו נמי דקדושין תופסין בחייבי לאוין וכיון שכן איכא למימר דלא רבי אלא חייבי כריתות דלחייבי לאוין לא אצטריך ריבויא דמולו תהיה נפקא. תשובתך אם כן איכא למימר דלא רבי אלא נדה דוקא דיש בה הויה אלא שהיא בכרת דבשלמא כדאיתא קמן תרי רבויי וע״כ חד אתא לחייבי לאוין אמרינן דדומיא דחד ריבויא הויא נמי אידך וכדאמרינן בסמוך אבל כדליתא קמן אלא חד ריבויא מנא תיתי כולהו כריתות כנ״ל. ובזה הוא מיושב לשון התוס׳. ובגליון התוס׳ תירצו עיקר הקושיות של התוס׳ וז״ל ומהר״ר אליעזר אומר דיש ליישב פ״ה דע״כ מפקא מתני׳ מדרבי נחוניא דלר׳ נחוניא איכא לאוקמי חד לחייבי עשה ולאוין וחד ללאו דיבמה לשוק אבל חייבי כריתות קים ליה בדרבה מיניה וכן לקמן בפרקין אמרינן אי כרבי נחוניא קשיא אחותו משמע דבחייבי כריתות לא אתיא כותיה. ע״כ:
ונראה לי דקושית התוס׳ היינו דמנ״ל דמפקא מתני׳ מיניה דדילמא ר׳ נחוניא ס״ל דקדושין תופסין ביבמה לשוק תדע דהא שמואל מספקא ליה אי קדושין תופסין ביבמה לשוק כדאיתא בפרק האשה רבה ולעיל הקשו התוס׳ דמנא לן דר׳ שמעון התימני לית ליה דרבי נחוניא דילמא אית ליה כרב דסבירא ליה דלכ״ע אין קדושין תופסין ביבמה לשוק וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה כנ״ל:
עוד כתוב בגליון התוס׳ ומהר״ם ז״ל אומר כי מצא בתוספתא בפ׳ אלו נערות רבי נחוניא אומר הבא על אחותו ועל אחות אביו וכו׳. אין להם קנס וכן היה עושה יום הכפורים כשבת. ע״כ:
שוב מצאתי בקונטריסין ישנים דשקלי וטרו בהא דאקשינן והמעתיק לשונם יבחר. וז״ל קשה אמאי לא הקשו בתוספות על פי׳ רש״י ז״ל דילמא לעולם רבי נחוניא הוא דורש משמעות דולו תהיה לאשה אשה שיש בה הויה כשמעון התימני והוה א״ש אם כן אי סבירא ליה דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק דאצטריך חד ריבויא דיבמה לשוק וחד לחייבי כריתות אבל לחייבי עשה ולאוין לא אצטריך ריבוים יתרים דלא אמעיט ממשמעות דתהיה. וגם הגליון לא היה יכול לומר כמו עתה וגם רבי עקיבא לא ניחא כיון שהזכירו לאוין ולא יבמה לשוק אם כן מה אומר דרבי עקיבא ניחא תאמר דר׳ נחוניא סובר כשמעון התימני ואם כן חד ליבמה וחד לכריתות ולא הוי ניחא. ועוד מקשים העולם על פי׳ התוספות דקאמר רבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות תאמר אדרבא דאצטריך חד קרא לחייבי לאוין וחד קרא לנדה שאף על פי שיש בה כרת כיון דתפסי בה קדושין יש לה קנס אבל שאר כריתות דלא תפסי בהו
קדושין לא. לכן אמר מהר״ל משם ה״ר ישראל בר יואל ז״ל דחייבי לאוין או יבמה לשוק ונדה שקולים הם לרבי נחוניא דחייבי לאוין פי׳ יבמה לשוק לפי קושיא ראשונה או שאר חייבי לאוין לפי קושיא אחרונה אימעוט ממשמעות דתהיה פי׳ ולו תהיה לאשה ונדה אימעוט מג״ש דאסון אסון ואם כן לעולם כשיש שני ריבוים מן הריבוי נלמוד או יבמה לשוק ונדה לפי קושיא ראשונה או חייבי לאוין ונדה לפי קושיא אחרונה דהי מינייהו מפקת אחרי שכל אחד מהם יש לו מיעוט אחד ואם כן בין לפי קושיא ראשונה בין לקושיא אחרונה לא הייתי צריך לריבוי השני דנדה אלא לחייבי כריתות. ע״כ מהכ״י ז״ל. דילמוד חייבי כריתות מבינייהו פי׳ מחייבי לאוין ומנדה או לפי קושיא ראשונה מיבמה לשוק ומנדה דמהי תיתי למעט חייבי כריתות אי ממשמעות דולו תהיה לאשה הרי יבמה לשוק חייבי לאוין דאם נמעטו ממשמעות דתהיה ואף על פי כן רבינהו להו מריבויא ואי משום כרת דאית בהו הרי נדה דיש בה כרת כמו כן ורבינן לה מריבויא ואם כן לא הייתי צריך קרא לכריתות ודוק. אמנם זה קשה על השקול של הריב״י ז״ל אם כן מה אומר הגליון דאצטריך חד קרא לחייבי עשה ולאוין וחד ליבמה לשוק אבל חייבי כריתות קלב״מ הא אמרינן דיבמה לשוק ונדה שקולין ואם כן מאותו ריבוי השני דנפקא לן יבמה לשוק אנו יודעים נדה גם כן מכח שקול ואם כן הוו אתו שאר כריתות מתרווייהו מבינייהו כמו שכתבתי לעיל ואם כן היכי הוה מפקא מרבי נחוניא ואומר מהרש״ם דנוכל לומר מה להצד השוה שכן אין בשניהם בפעם אחת כרת ואין קדושין תופסין תאמר בשאר כריתות שכן בפעם אחת יש צדדים שנים גרועים כרת ואין קדושין תופסין דמה הצד פרכינן פירכא כל דהו. וגם נראה למהר״ל לתרץ דודאי היכא שיש שני ריבוים ונוכל להצריכם לשאר דברים כגון חד לחייבי עשה ולאוין וחד ליבמה לשוק וישאר הג״ש דאסון אסון כמשמעותיה מכל וכל כלומר שכל חייבי כריתות יהיו פטורין ואפילו נדה ודאי זה אנו עושים ולא נאמר דנדה יש לה קנס אם כן גם שאר כריתות נלמוד מבינייהו ודוק:
עוד אומר מהרש״ם דאין קשה על השיקול דמה שנדע נדה מכח שיקול זהו דוקא כשאין שם כי אם פסוק אחד כמו שאנו מתחילים השיקול מכח אם לא היה כי אם פסוק אחד דמתחלה אין שום פסוק יוצא ממשמעות אז שייך בטוב לומר הי מינייהו מפקת מעתה לא יצא שום פסוק ממשמעותיה ואם כן אם תוציא זה גם תוציא זה אבל לפי הגליון שיש פסוק בלאו הכי על יבמה לשוק לחייב בה קנס וכבר יצא ממשמעות של ולו תהיה לאשה דמשמע אשה שיש בה הויה ממשמעותו אז איך שייך לומר הי מינייהו מפקת לענין זה שהיה לרבות נדה דאדרבה נאמר חייבי לאוין לבד ולא נדה כיון שולו תהיה לאשה כבר יצא ממשמעותו אצל יבמה לשוק כדפרי׳ ואדרבה נדה תשאר בענינה כמו שאר חייבי כריתות לר׳ נחוניא דפוטרין מג״ש דאסון אסון. ועוד אומר מ״ה דרך אחרת שלא נצטרך לשום שיקול ואף על פי כן מקשים התוספות בטוב מנ״ל לאפוקי על רש״י ז״ל ולא קשה תעמיד חדא קרא דנדה דלעיל אמרו התוספות במקום שמקשים ואם תאמר לשתוק מולו תהיה לאשה וכו׳ ותרצו דאצטריך למדרש ולו תהיה לאשה מדעתה וזה דוחק שבשביל זה יבא בלשון אחר כדי שלא נטעה ולא נצטריך לייתורי אלא תי׳ הוא דאצטריך לגופיה פי׳ למי שסובר כרבי נחוניא לנדה שתופסין בה קדושין או גם לר״ש התימני או ר״ש בן מנסיא שאינם סוברים הייתורים אי ס״ל כרבי נחוניא אז נדה היתה פטורה מכח אסון אסון לזה אצטריך הלשון של ולו תהיה דנדה יש לה קנס למ״ד יש בה הויה הא נמי וכו׳ ולמ״ד ראויה לקיימה וכו׳ וכך דעת התוספות בכאן ששואלים על פרש״י ז״ל מנלן לאפוקי תאמר דרבינהו חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות אבל לנדה לא צריך ריבוי דמלשון ולו תהיה לאשה רבינהו כדפרי׳ דלהכי בא ועתה מתרצים התוס׳ ולר״ע ניחא וכו׳ דאיכא לאוקמא חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין ואפילו אם תמצא לומר שאני יודע נדה ממשמעות דולו תהיה לאשה מכל מקום שאר חייבי כריתות לא תדע והוי שפיר לאפוקי. וגם הגליון שאומר דאצטריך חד לחייבי עשה וחד ליבמה לשוק אבל כריתות קלב״מ הוא מיושב בדרך זה ולא תקשי האיך בתוספות אינו אומר שישאר ייתור אחר לחייבי כריתות מכל מקום מחמת שאני יודע נדה ממשמעות של ולו תהיה לאשה אם כן גם שאר חייבי כריתות יהיו חייבים כמו נדה ולא ניחוש על סברא של קלב״מ דמאותו משמעות שאנו ממעטים ממנו נדה דהיינו ולו תהיה ממנו אנו ממעטים שאר כריתות דלשון ולו תהיה משמע דוקא יש בה הויה הא לאו הכי לא. עכ״מ בקונטריסין ישנים וטרחתי לכותבם לזכות שילמדו התלמידים דרכי הפלפול הגם כי רובו אין צריך בו ומה שכתבתי הוא פשוט יותר ואתה תבחר ולא אני. ובקונטריסין אחרים כתוב בלשון אחרת וז״ל כתוב בתוספות ולרבי עקיבא ניחא דמפקא וכו׳ נימא דלר״ע דריש תהיה כר׳ שמעון התימני הילכך לעשה שיש בה הויה אינו צריך ריבוי ואצטריך תרי ריבויי חד ללאוין שאין קדושין תופסין ואין בהם הויה וחד לחייבי כריתות דהשתא צריך קרא בפני עצמו לכריתות לר׳ נחוניא משום דאית ליה לג״ש אסון אסון דה״א שיהיו פטורין משום דקלב״מ קמ״ל הריבוי בפני עצמו שהן חייבין ואם כן גם לר״ע לא מפקא ממתני׳ והאיך אמרו התוס׳ לר״ע ניחא דמפקא. ויש לומר מסתמא ר״ע סובר כתנא דמתני׳ דס״ל תהיה ראויה לקיימה כדאמרינן לקמן גבי שותה בעציצו ואינו סובר כשמעון התימני דתהיה לשון הויה הילכך אומרים התוספות שפיר ולר״ע ניחא ע״כ. וזאת היא דחייה בקש והקושיא במקומה עומדת דאנן לרבי נחוניא אקשינן דדילמא כר׳ שמעון התימני ס״ל ולא מפקא מתני׳ מיניה במאי דקתני ואחותו ושאר כריתות יש להן קנס ומאי דתריצנא לעיל הוא נכון דוק ותשכח:
עוד כתבו אלו הקונטריסין וז״ל. עוד כתבו התוספות דרבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות ולעולם לא מפקא. וקשה נימא חד לנדה וחד ללאוין וכריתות פטורין ואצטריך לאשמועינן דאף על גב דאית בנדה הויה וקיום הוה אמינא כיון שיש בה כרת יהיה פטור מכח ג״ש דאסון אסון דקלב״מ קמ״ל הריבוי דלא אמרינן בה קלב״מ. ויש לומר שכך דעת התוספות דאי ס״ד חד לנדה וחד לחייבי לאוין לא לכתוב אלא חד ריבויא ויבאו שניהם מחד ריבויא דכל אחד יש בו צד דנדה אתה מקיים לו תהיה לאשה ואתה עוקר הג״ש דאסון אסון ולאוין אתה מקיים ג״ש דאסון אסון ואתה עוקר קרא דולו תהיה לאשה ואם כן שקולים הם ויבאו שניהם דהי מינייהו מפקת הילכך אתא ריבויא אחד לחייבי כריתות על זה מקשים דילמא מודה רבי נחוניא וכו׳. ועי״ל דאם היינו אומרים חד לנדה וחד לחייבי לאוין א״כ נילף שאר כריתות מבינייהו דכי פרכת מה לחייבי כריתות שכן כרת נדה תוכיח שיש בה כרת וחייב מה לנדה שכן תופסין קדושין לאוין יוכיחו דתפסי קדושין דהשתא קיימין אליבא דרבנן דסברי קדושין תופסין בח״ל. אבל קשה דמה להצד השוה שבהן שתופסין קדושין בנדה ובחייבי לאוין תאמר בכריתות דאין קדושין תופסין דמה הצד פרכינן כל דהו הילכך נראה שתירוץ ראשון עיקר אבל קשה לפי התירוץ הראשון האיך מוכיח הגליון דניחא דמפקא מתני׳ מדרבי נחוניא נימא דחד בנדה וחד ביבמה לשוק וכן לר״ע חד לנדה וחד לחייבי לאוין וכיון דשקולין הן נדה ויבמה לשוק וכן לר״ע נדה וחייבי לאוין תרווייהו אתו מחד ריבויא ואצטריך קרא אחרינא לכריתות דיש להן קנס ואם כן לא מפקא. ויש לומר בשלמא לפי הפני׳ שהיו באים התוס׳ לומר דחד לחייבי כריתות ויהיו חייבי כריתות חייבין והם באים לסתור ג״ש דאסון אסון אז אנו מקשים למה תסתור ג״ש דאסון אסון לגמרי תעמוד אותה דמסתברא טפי שתהיה נדה חייבת ותהיה ג״ש דאסון נסתרת מכח נדה לבד ולא מכח שאר חייבי כריתות אלא יהיו שאר חייבי כריתות פטורין והג״ש מקויימת בשאר חייבי כריתות אז שייך לתרץ אם כן לא יכתוב אלא ריבוי אחד לנדה וחייבי לאוין שתופסין קדושין כיון דאסון ממה נפשך נסתר אבל גבי ר״ע שאנו באים לקיים הג״ש דאסון שאנו באים לומר שיהיו כריתות פטורין לא שייך לומר שתהיה נדה ועשה וחייבי לאוין שאין תופסין קדושין מתרבים מחד רבויא דהי מינייהו מפקת כיון שאנו באים לקיים הג״ש אם כן נקיים הג״ש לגמרי בין בנדה בין בשאר כריתות שיהיו כלם פטורין מעתה נצטרך השני ריבוים חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין דלא תפסי בהו קדושין וכן אנו צריכים לתרץ לגליון דאם יהיה חד לנדה ועשה וחד ליבמה לא תוכל לומר יספיק חד ריבויא וחד מינייהו מפקת דכיון שהגליון בא לקיים הג״ש דאסון אם כן נקיים הגזרה שוה לגמרי ויהיו כל חייבי כריתות פטורין ואז נצטרך השני ריבוין חד לחייבי עשה וחד ליבמה לשוק. ולפי מה שאמרנו בגליון שיהיה חד לנדה ועשה וחד ליבמה לשוק קשה אכתי אמאי מפקא נילף שאר חייבי כריתות מבינייהו דנדה ויבמה לשוק. ויש לומר דהאיך היית לומד דכי פרכת מה לשאר כריתות שכן כרת נדה תוכיח מה לנדה שכן תופסין קדושין אז לא תוכל לומר יבמה לשוק תוכיח שהרי אין קדושין תופסין הילכך לא תוכל ללמוד מבינייהו. ע״א אומר מה שאין אנו צריכים לומר לא שקולים ולא דבר אחר כי מה שאמרו התוספות לעיל ולו תהיה לאשה מדעתה היה דוחק דהיה לו לומר ולו ישאנה דאז היה משמע מדעתה אלא ודאי לא אמרה תורה זה הלשון ולו תהיה אלא לאשמועינן נדה שיש בה הויה וקיום ולאפוקי דלא אמרינן הג״ש דאסון דלא אמרינן קלב״מ מעתה הפנים מקשי׳ כדין לרש״י ז״ל מנא לן דמפקא מיניה וכו׳ כי לא תוכל לומר דנעמיד הריבוי בנדה דמסתבר דנדה אינה צריכה ריבוי דמולו תהיה לאשה ילפינן דיש לה קנס הילכך אצטרכינן תרי ריבויי לרבי נחוניא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות. ע״כ:
עוד כתוב בקונטריסין כתוב בתוספות ונראה לרשב״א לתרץ וכו׳. פי׳ גם רשב״א בא ליישב רש״י ז״ל אלא שרש״י אומר דמפקא מכח אחותו משום דאמרינן לקמן אי כר׳ נחוניא קשיא אחותו אבל רשב״א בא ליישב מכח בתו שהיא חייבי מיתות ב״ד והכל אחד ע״כ. וקשיא לי אמאי מכריח רשב״א דע״כ מפקא מתני׳ מדרבי נחוניא מדקתני בא על בתו פטור והא ממתני׳ דקיימינן עלה נוכל להכריח דכן קתני אף על פי שהן בהכרת אין בהם מיתת ב״ד ואילו לרבי נחוניא אין חילוק בין חייבי כריתות לחייבי מיתות ב״ד. ויש לומר דאי ממתני׳ הוה אמינא דמשום דלא ידעינן דאית להו קנס אלא מכח הריבוים להכי קאמר דמיתת ב״ד אין להם קנס משום דליכא ריבויא לרבויינהו ולא ילפי מהני משום דחמירו וכ״ת דאחותו וחברותיה דמי למיתות ב״ד להכי קתני אף על פי שהן בכרת וכו׳ פי׳ ולהכי דוקא כריתות מרבינן ולא חייבי מיתות ב״ד וכיון שכן אכתי לא ידעינן אי מפקא מתני׳ מדר׳ נחוניא דדילמא רבי נחוניא נמי הכי ס״ל דמתוך חומרתן של חייבי מיתות ב״ד לא רבינהו קרא אבל כריתות דקילי רבי להו קרא אבל ממתני׳ דלקמן מייתי שפיר דהא קתני בהדיא דמשום דמתחייב בנפשו וקלב״מ הוא דפטריה ומייתי מדכתיב אם לא יהיה אסון וגו׳ כנ״ל:
וכתוב בשיטה ישנה ולאפוקי מדרבי נחוניא פי׳ אמילתא דרב חסדא קאי ורש״י ז״ל פירש דאמתניתין קאי דמתניתין מחייבת חייבי כריתות. ואם תאמר דילמא רבי נחוניא בקנס מודה דמשלם ברבויא דקראי יש לומר רבי נחוניא כיון דמקיש יום הכפורים לשבת בג״ש דאסון הרי דיני מיתת ב״ד וחייבי כריתות שוין בכל מקום ואף על גב דמייתרן ה׳ דהנערה וה׳ דהבתולה יש לומר כשמעון התימני דלא דריש ה׳ ובמסכת מגלה סתם לן תנא כרבי נחוניא דתנן אין בין יום הכפורים לשבת וכו׳ הא לענין תשלומין זה וזה שוין והכא סתם לן דלא כוותיה. ע״כ:
הא נמי יש בה הויה פי׳ דאפילו תימא דנדה לא חזיא לחופה מכל מקום קדושין תופסין בה וראויה היא לקיימה כשתטהר וכל שכן למאי דפרישנא בפ״ק דיש חופה לנדה. הריטב״א ז״ל והכין דייק רש״י ז״ל בלשונו:
ונאמר אסון בידי שמים מקשי׳ הרי כרת לפי׳ ריב״א הוא כשהוא בן חמשים שלא יחיה עד ששים ובנימין היה פחות משלשים שהרי יוסף שהיה גדול ממנו היה בן שלשים בעמדו לפני פרעה ואם כן על מה היה ירא אם על כרת לפי׳ רש״י הרי בניו היו עמו בבית. ויש לומר שהיה ירא פן יעמוד בנימן במצרים עד ששים ויהיה בכרת. כך מצאתי בקונטריסין:
דילמא על אריה וגנבי דבידי אדם נינהו אף על גב דבאריה לא שייך בידי אדם פירושו דלאו בידי שמים נינהו ומשום גנבי נקט בידי אדם. שיטה ישנה: