×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק א – מאימתי
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
Chapter 1
MISHNA: From when, i.e., from which date, does one begin to mention the might of the rains by inserting the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in the second blessing of the Amida prayer? Rabbi Eliezer says: The phrase is inserted from the first Festival day of the festival of Sukkot. Rabbi Yehoshua says: From the last Festival day of the festival of Sukkot.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
1 מסכת תעניות2 פרק א – מאימתי
{משנה תענית א:א} מאימתי3 מזכירין גבורות גשמין4 רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון5 של-חג ר׳6 יהושע אומר מיום7 טוב האחרון8 אמר לו ר׳ יהושע הואיל ואין הגשמין9 סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו ר׳ אליעזר אף הוא אינו אומר10 אלא11 משיב הרוח [מוריד12] הגשם בעונתו אמר13 לו אם כן לעולם [יהא]⁠14 מזכיר:
1. במסכת תעניות נוסח הפנים הוא ע״פ כ״י אוקספורד הונטינגטון 135 (כ״י א). חילופי נוסחאות מוצגים מכ״י ניו יורק ביהמ״ל Rab. 692 (כ״י נ), כ״י קרפנטרץ, קטעי הגניזה, דפוס קושטא, ודפוסים מאוחרים.
2. תעניות: כך שם המסכת בכותרת כ״י א, גא, גב, גג, גיט (בסוף המסכת), רמב״ם פיהמ״ש. גד: ״תענית״.
3. מאימתי: כ״י א: ״מימתי״ כברוב מקומות שם.
4. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ מוסיפים: ״בתחיית המתים״.
5. הראשון: כ״י קרפנטרץ: ״ראשון״.
6. רבי: כ״י קרפנטרץ: ״ור׳⁠ ⁠⁠״.
7. מיום: גג: ״יום״.
8. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ רא״ה, מוסיפים: ״של חג״.
9. ואין הגשמין: כ״י קרפנטרץ: ״וגשמים אינן״.
10. הוא אינו אומר: כ״י קרפנטרץ: ״אני לא אמרתי״, וכן בר״ח (בגמ׳).
11. אלא: חסר בכ״י נ.
12. מוריד: וכן גד וברמב״ם פיהמ״ש. גא, גב, גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ומוריד״.
13. אמר: כ״י נ: ״אמרו״. ב-גד, רמב״ם פיהמ״ש: ״אמ׳⁠ ⁠⁠״.
14. יהא: גא, גב, גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״הוא״.
מאימתי מזכירין גבורת גשמים – שאומ׳ מוריד הגשם:
מתני׳ מאימתי מזכירין גבורות גשמים – שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם ובגמרא מפרש טעמא אמאי קרי ליה גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה שנאמר עושה גדולות וגו׳.
[סימן תלח]
מאימתי מזכירין גבורות גשמים, משיב הרוח ומוריד הגשם, רבי יהושע אומר מיו״ט האחרון של חג.
מתני׳ מאימתי. מיום טוב האחרון של חג – שמיני דלא יתבון בסוכה ואפילו האידנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא ואע״ג דבקיאינן בקביעא דירחא גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו או משום מנהג אבותינו בידינו כדאי׳ פ״ק דביצה (דף ד:) ולכן מדכרינן אבל כל שבעה לא שהגשמים בימי סוכה סימן קללה הן כדתנן פרק שני דסוכה (סוכה כח:) משל לעבד וכו׳.
מסכת תענית פרק ראשון
מי״ט האחרון. דלא יתבינן בסוכה מדכרינ׳ אבל כל ז׳ לא לפי שגשמים סימן קללה בחג1 ואע״ג דלולב וניסוך המים לרצויי אתו מ״מ אדכורי לא מדכרינן2.
א״כ. שאתה אומר מזכירין אעפ״י שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו א״כ אף בקיץ יזכירו ומה אתה נותן סימן מי״ט הראשון. ר׳ אליעזר מודה בבריית׳ בגמר׳3 כל הקיץ אם בא להזכיר מזכיר דלעולם בעונתו הוא ומיהו עד השת׳ לא רמי עליה חובה לרצות לפני שאלה שכל הבא לבקש מקדים ומרצה ואסימן קללה לא קפיד ור׳ יהושע קפיד4.
1. וכ״כ התוס׳ ד״ה מאימתי מיו״ט. וכ״כ בפי׳ ריב״ב (דף א׳ א׳) ד״ה מיו״ט. ומבואר דגשמים כל ז׳ סימן קללה ולא רק בלילה הראשון. וכן דייק הריטב״א בסוגיין (דף ב׳ ב׳) מדברי ר׳ יהושע ודלא כרבינו אפרים שאינו אלא בלילה הראשון. וכתב שיש לדחות דבלילה הראשון סימן קללה ומכאן ואילך לא קללה ולא ברכה. וכ״כ ר״י מלוניל. ועיין מאירי שהביא בשם מקצת גאונים שאף שלא נאמר סימן קללה אלא בלילה ראשונה מ״מ אף בשאר ימים אינן סימן ברכה ומתוך כך הם גורסים בדברי ר׳ יהושע הואיל והגשמים בחג אינן סימן ברכה ומ״מ אף לדבריהם אפשר לפרשה לר׳ אליעזר עצמו שאמר (סוכה כ״ז א׳) י״ד סעודות אדם חייב לאכול בסוכה כלומר הואיל ולדידך מיהא סימן קללה הם למה הוא מזכיר עיי״ש במאירי.
2. וכ״כ בספר המכתם. ועיין ר״י מלוניל.
3. לקמן ע״ב.
4. וכ״כ התוס׳ ד״ה אם כן.
וזה הפרק אמנם יתחיל בבאור החלק הראשון ורבו יסוב על שני ענינים הראשון לבאר זמן ענין הזכרת הגשמים בתחיית המתים ר״ל מוריד הגשם וענין שאלתם בברכת השנים ר״ל ותן טל ומטר מתי יתחילו מתי יסור והשני לבאר בו בזמן שיתאחר הגשם לבא מתי יתחילו להתענות עליהם וכמה תעניות יגזרו עליהם ועד מתי ימשך זמן תעניתם אם לא נענו ואיך יתנהגו בימים האלו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו בפרט זמן הזכרת גשמים מאימתי הוא מתחיל ואמר על זה מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר״ל מוריד הגשם ולא שאל היכן מזכירין אותן מפני שסמך על מה שכבר התבאר במסכת ברכות (ל״ג.) שבתחיית המתים מזכירין אותה מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים ר״ל שכל חיי העולם הזה תלויים בה וכן בתלמוד המערב סמכוה על המקרא דכתיב יחיינו מיומים וסמיך ליה ויבא כגשם לנו ומה שקראם גבורות גשמים פי׳ בגמ׳ מפני שיורדים בגבורה ורומז על בואן הרבה פעמים שלא בזמן ירידתם מדרך הטבע להשגחת האל על בניו לרוב תפלתם כדכתיב ויצו עליו במפגיע ובדרש אמרו אדם כובר חטים בכברה לשיעור מועט מתערבים זה בזה וגשמים יורדים טפה טפה מהלך כמה שנים ואין מתערבים זה בזה שאלמלא כן היו מטשטשות את הארץ ר׳ אליעזר אומר מי״ט הראשון של חג והוא שר׳ אליעזר סובר מאחר שנסוך המים בחג ונטילת לולב לרצות על המים שאנו נדונים בה בחג הם באים ר״ל שאנו מתחילים לשבחו ית׳ דרך רצוי ופיוס קודם שנשאל כדי שתהא שאלה שלנו באה אחר רצוי וכמו שאמרו הזכרה רצוי שאלה הוא ראוי לנו לשבח באותו דבר שאנו עתידים לשאול ולהזכיר אותו בתפלת החג אע״פ שאין אנו שואלים בחג ר׳ יהושע אומר מי״ט האחרון שמאחר שאין אנו רוצים בהם בחג אין ראוי להזכירם והוא אמרו מאחר שהגשמים בחג סימן קללה שהרי אנו חייבים לאכול בסכה והגשם מונענו בכך ואע״פ שמלילה ראשונה ואילך רשות מ״מ אין דרך בני אדם להעביר שעתם במיני תרגימא וכן שחיוב שינה מיהא כל ז׳ ואי אפשר לז׳ בלא שינה ואף ידעת קצת גאונים שפירשו שלא נאמר עליהם סימן קללה אלא לילה ראשונה מ״מ אינן סימן ברכה ומתוך כך הם גורסים בדברי ר׳ יהושע הואיל והגשמים בחג אינן סימן ברכה מ״מ אף לדבריהם אפשר לפרשה לר׳ אליעזר עצמו שאמר סוכה (כ״ז.) י״ד סעודות אדם חייב לאכל בסכה כלומר הואיל ולדידך מיהא סימן קללה הם למה הוא מזכיר או שמא מטעם שינה כמו שכתבנו שעל כל פנים לענין שינה זמן קללה הם והלכך למה הוא מזכיר עד י״ט האחרון שאין בו סכה ומ״מ בכניסת יום האחרון שנפקע חיוב סכה הוא מזכיר והשיבו ר׳ אליעזר אף אני איני אומר שישאל אלא שיזכיר דרך רצוי לשאלה כענין הלולב ונסוך המים והזכרה זו אינה אלא כעין מי שאומר שהוא מוריד הגשם בעונתו והשיבו ר׳ יהושע א״כ יזכיר אף בימות החמה ומ״מ לדעת ר׳ אליעזר כך הוא שכל השנה הוא רשאי לומר כך אלא שמיום הראשון של חג הוא מחייב בהזכרתה מטעם רצוי שאלה כלולב וכנסוך ולר׳ יהושע הזכרה להדיא בדבר שאין בו סימן ברכה באותה שעה אין ראוי להזכיר ואין הלכה כאחד מהם ופסקו הענין בגמ׳ שמתחילים בהזכרת גשמים במוסף של יו״ט האחרון ר״ל שמיני עצרת ובפסח מתחילים להזכיר טל בי״ט הראשון כמו שהוזכר זמן זה במשנה שניה ומה שאין אנו דוחין בפסח עד יום האחרון כדרך שאנו עושים בגשמים פי׳ בתלמוד המערב כדי שיצאו כל המועדות בטל ושאלו שם ויזכיר מבערב ותירץ לאו כל עמא תמן כלומר שטרודים הם במלאכה ובצרכי י״ט ונמצאו זה מזכיר וזה אינו מזכיר ושאלו עוד שם ויזכיר בשחרית והשיבו אף הוא סבר שהזכירה מבערב כלומר ולשנה אחרת יזכיר מבערב השתא מן גודא חמי לון דלא מדכרי׳ בקמיתא ומדכרין בבתריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ואף ביום אחרון של חג לגשמים פי׳ דוקא בתפלת מוסף שאף זו מבערב העם טרודים במלאכת האבד ובצרכי י״ט וי״מ טעם אחר לתפלת מוסף מפני שנתישבה דעתו של אדם יותר מבתפלת שחרית וכונה שלה גדולה משל שחרית וכמו שאמרו בדרש שמעה י״י צדק זו ק״ש הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה זו תפלת מוסף ובזמן שעושים שני ימים מתחיל להזכיר בח׳ ספק ז׳ וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק וזמן הזכרה זו אין בו חלוק בין יחיד לצבור והוא שאמרו בתלמוד המערב אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור כלומר עד שיגיע זמנה לש״צ גם כן וי״מ בה עד שיכריז עליו ש״צ כדרך שנוהגים בה היום:
פרק ראשון מאימתי מאימתי מזכירין גבורות גשמים – מפ׳ בש״ס דלהכי קרי ליה גבור׳ גשמי׳ לפי שיורדין בגבור׳ שמפתח של גשמי׳ לא נמסרי׳ בידי שליח אלא כדי לרדות בהם את הבריו׳ שחיי בני אדם בעה״ז תלויי׳ בהם וקבעוהו חכמי׳ בתחיית המתי׳ לפי ששקולה כתחיית המתי׳ שהוא ענין דומה לו שהזרעי׳ נקברי׳ תחת הקרקע צומחי׳ ע״י הגשמי׳ ויוצאי׳ בכמה והוא ג״כ לראייה טל תחיית המתי׳ כדאמר בכתובות ק״ו מחטה לענין שאמר הכתוב ויציצו מעיר כעשב הארץ וגם שבני אדם כשהגשמי׳ נעצרי׳ ומזונותיה׳ נמנעי׳ הם נחשבי׳ למתי׳ והקב״ה מחיה אותם על ידי הגשמי׳. ועוד שכל ענין החסדי׳ שבברכה זו מבטל מערכת הכוכבים ולפי׳ נקראת ברכת גבורות וכן ענין ירידת גשמי׳ ולפי׳ קבעוה בברכת תחיית המתי׳ וכן תמצא באותה ברכה שמזכיר ג׳ פעמי׳ מחיה המתי׳ והאחרון שבברכה הוא בלבד על תחיית המתי׳ ממש באמרו ונאמן אתה להחיות מתים וע״ד הנגלה הראשון הסמוך לגבורת הגשמי׳ הוא על ענין שאמרנו שמחיה בני אדם ע״י הגשמי׳ שמכין בהם מזונותיהן והשני הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות והקב״ה מאריך ימיה׳ וישלח דברו וירפאם. וה״ג שאומר מלך ממית ומחיה הוא על המתים שמתו ממש שהוא מחיה בעה״ז ע״י נביאיו כמתי׳ שהחיה אליהו ואלישע ועל אותם שמחיה בעול׳ הנשמות אח״כ אומר על העתיד לבא ונאמן אתה להחיות מתים ועל זה שנינו בברכות מזכירין גבורת גשמי׳ בתחיית המתים.
בפרש״י בד״ה מאימתי כו׳ קרי ליה גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה שנאמר כו׳ עכ״ל ובד״ה לא אמרתי כו׳ שמוריד גשמים הס״ד וד״ה וליתני התם כו׳ עד ד״ה מאי שנא דשבקיה כו׳ נמחק ומד״ה בחג הוי דין כו׳ עד ד״ה ואיידי דתנא כו׳ נמחק כצ״ל:

פרק א

א משנה מאימתי, מאיזה יום בשנה, מזכירין גבורות גשמים, שאומר: ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ בתוך התפילה? ר׳ אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג הסוכות. ר׳ יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג זה.

Chapter 1

MISHNA: From when, i.e., from which date, does one begin to mention the might of the rains by inserting the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in the second blessing of the Amida prayer? Rabbi Eliezer says: The phrase is inserted from the first Festival day of the festival of Sukkot. Rabbi Yehoshua says: From the last Festival day of the festival of Sukkot.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג לָמָה הוּא מַזְכִּיר אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ אָמַר לוֹ א״כאִם כֵּן לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר.

Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Since rain is nothing other than a sign of a curse during the festival of Sukkot, as rainfall forces Jews to leave their sukkot, why should one mention the might of rain during this period? Rabbi Eliezer said to him: I too did not say that it is proper to request rain at this time, but it is proper only to mention the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in its due time. Rabbi Yehoshua said to him: If so, i.e., if reciting the phrase does not constitute a request for rain, one should always mention rain, even in the summer.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאחר שהגשמים סימן קללה הוא בחג כדאמרן בסוכה משל לעבד שמשמש לרבו והפך לו רבו קיתון על פניו כלומר שאינו חפץ בו אף כך כשיורדין גשמים בחג יוצאין הכל מן הסוכה ונראה שאין חפץ הקב״ה שישבו בסוכה ואמאי מתחיל להזכיר גבורות גשמים ונראה שהוא מתפלל שירדו גשמים בחג:
לא אמרתי לישאל שיתפלל על הגשמים בחג אלא להזכיר – שמתחיל להזכיר בחג1 גבורות של גשמים מקום שמוריד גשמים בעונתם לאחר החג כשצריכין:
אם כן לעולם יהא מזכיר אפי׳ בימות החמה שמוריד גשמים בעונתן:
1. נראה דצ״ל גבורות של מקום שמוריד גשמים וכו׳.
סימן קללה בחג הן – כדאמרינן במס׳ סוכה בפרק הישן (דף כח:) מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו וא״ל אי אפשי בשמושך כלומר כשהגשמים יורדין לסוכה הכל יוצאין ונראה שאין הקב״ה חפץ שנשתמש לפניו ואמאי מתחילין להזכיר גבורות גשמים בחג ונראה שהוא מתפלל שיבא מטר בחג.
לא אמרתי לשאול – שיתפלל על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר.
אלא להזכיר – שמתחיל להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים.
בעונתו – כלומר בזמנו.
אם כן – ואמאי פוסק בפסח מלהזכיר.
אם כן – אם אתה אומר מזכירין אע״פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו אף בקיץ יזכירו ומה אתה נותן סימן מי״ט הראשון ור׳ אליעזר אומר בברייתא בגמרא כל הקיץ אם בא להזכיר מזכיר דלעולם בעונתו משמע מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל בי״ט ראשון חובה לרצות לפני שאלה שכל הבא לבקש מקדים ומרצה ואסימן קללה לא קפדינן ורבי יהושע קפיד.
תוס׳ בד״ה א״כ אם אתה כו׳ ור״א אומר בברייתא כו׳ ובד״ה וליתני מאימתי כו׳ שיורדין בגבורה תימה כו׳ כמו הכא וליתני מזכירין גשמים מאי כו׳ ובד״ה ג׳ מפתחות שלא נמסרו כו׳ כצ״ל:
אמר לו ר׳ יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, שהרי אם יורדים גשמים כאשר הכל יושבים בסוכה, הרי זה סימן של קללה לישראל, ואם כן למה הוא מזכיר גשמים בחג? אמר לו ר׳ אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול ולהתפלל בלשון בקשה שירדו גשמים אלא להזכיר ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ בעונתו. אמר לו ר׳ יהושע: אם כן שההזכרה היא לשיטתך רק זיכרון בלא בקשה כלל, לעולם יהא מזכיר את הגשמים בכל ימות השנה גם בקיץ!
Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Since rain is nothing other than a sign of a curse during the festival of Sukkot, as rainfall forces Jews to leave their sukkot, why should one mention the might of rain during this period? Rabbi Eliezer said to him: I too did not say that it is proper to request rain at this time, but it is proper only to mention the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in its due time. Rabbi Yehoshua said to him: If so, i.e., if reciting the phrase does not constitute a request for rain, one should always mention rain, even in the summer.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה ביו״טבְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר בביו״טבְּיוֹם טוֹב הראשון שֶׁל פֶּסַח הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.:

The mishna states a general principle: One requests rain only immediately preceding the rainy season. Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly: The last prayer leader, who leads the additional prayer, mentions rain, whereas the first prayer leader, for the morning prayer, does not mention rain. The opposite is the case at the conclusion of the period for mentioning rain on the first Festival day of Passover: Here, the first prayer leader, who leads the morning prayer, mentions rain, while the last prayer leader, who leads the additional prayer, does not mention rain.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןבעל המאורבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו״ט האחרון של חג, האחרון, בתפילת מוסף, מזכיר, הראשון, בתפילת יוצר, אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח, הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר.

מאימתי

{שמעתא דהזכרת גבורות גשמים וטל}
רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג – כתב עלה הרי״ף ז״ל: ירושלמי (ירושלמי תענית א׳:ב׳): מאי טעמיה דרבי יהודה. כדי שיצאו המועדות בטל, מפני שהטל סימן יפה לעולם.
ובמקום אחר מצאתי בירושלמי (ירושלמי תענית א׳:א׳): ויזכיר מבערב - לית כל עמא תמן. ויזכיר בשחרית - אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב, והוא הוי מדכר. מן גו דהוא חמי לון דלא מדכרין בקמייתא ומדכרין באחריתא, אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב.
ובמדרש אגדה מצאתי: לפי שאין דעתו של אדם מתיישבת עליו אלא בתפלת מוסף. הדא היא דכתיב (תהלים י״ז:א׳): שמעה ה׳ צדק וכו׳ - זו ק״ש. הקשיבה רנתי - זו תפלת יוצר. האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה - זו תפלת המוספין. מיד (תהלים י״ז:ב׳): מלפניך משפטי יצא - זו היא שתוקעין שופר בתפלת המוספין. ובגמרא דילן במסכת ראש השנה (בבלי ר״ה ל״ב:) יש טעם אחר בתקיעות.
זמן הזכרה זו כבר בארנו במשנה בברכת תחיית המתים ושאלה ר״ל ותן טל ומטר היא בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת וכבר כתבנוה בחמישי של ברכות:
כלל הוא לכל הדעות: אין שואלים את הגשמים בלשון בקשה אלא סמוך לגשמים. ר׳ יהודה אומר: העובר לפני התיבה (שליח ציבור המתפלל) ביום טוב האחרון של חג הסוכות (שמיני עצרת), האחרון זה המתפלל תפילת המוסף מזכיר בה את הגשמים, ואילו הראשון המתפלל תפילת שחרית אינו מזכיר. ולהיפך עושים בסיום תקופת בקשת הגשמים; ביום טוב הראשון של פסח שהוא סוף זמן שאילת גשמים, הראשון המתפלל שחרית, עדיין מזכיר, והאחרון המתפלל מוסף שוב אינו מזכיר.
The mishna states a general principle: One requests rain only immediately preceding the rainy season. Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly: The last prayer leader, who leads the additional prayer, mentions rain, whereas the first prayer leader, for the morning prayer, does not mention rain. The opposite is the case at the conclusion of the period for mentioning rain on the first Festival day of Passover: Here, the first prayer leader, who leads the morning prayer, mentions rain, while the last prayer leader, who leads the additional prayer, does not mention rain.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןבעל המאורבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: תַּנָּא הֵיכָא קָאֵי דְּקָתָנֵי מֵאֵימָתַי תַּנָּא הָתָם קָאֵי.

GEMARA: The Gemara asks: Where does the tanna of the mishna stand, that he teaches: From when? The mishna’s opening question indicates that it has already been established that there is an obligation to mention rain at this time of the year. Where is this obligation stated? The Gemara answers: The tanna is standing there, i.e., he bases himself on a mishna in Berakhot.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אידי דתנן במתניתין מאמתי מזכירין גבורות גשמים, מקשי תנא היכא קאי דקתני מאמתי – כלומר מי הזכיר שנזכיר גבורות גשמים, עד שיאמר מאמתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ התם קאי מזכירין כו׳ במס׳ ברכות:
גמ׳ תנא היכא קאי – כלומר מדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה להאי תנא דחייבים להזכיר והיכא חזינן דמחייב להזכיר.
התם קאי – מזכירין גבורות גשמים כו׳ במסכת ברכות.
התם קאי – פירוש בסדר זרעים בברכות פרק אין עומדין (ברכות לג.) וליתני התם מאי שנא כו׳ כלומר אמאי תנא הכא במועד מאי דתני התם בסדר זרעים.
בגמר׳ בעי תנא היכ׳ קאי דקתני מאימתי. פי׳ מדקתני מאימתי מכלל דפשיט׳ לי׳ דחייבין להזכיר והיכ׳ תנא לי׳1.
1. כ״פ רש״י ד״ה תנא היכא.
ובגמרא בעי תנא היכא קאי דקתני מאימתי מזכירין ופירושו הנכון דכל כי האי גוונא שאין חיובו מפורש בכתו׳ מעיקרא אית ליה לתנא למתני חיובא והדר תני זמנא דחיובא והיינו דבעי׳ בברכות גבי ק״ש תנא היכא קאי דקתני מאימתי דמעיקרא ה״ל לפרושי חיוב ק״ש דאע״ג דכתיב בשכבך ובקומך ההוא בדברי תורה הוא במשמ׳ שישנן תמיד ומהדרי׳ דאקר׳ קאי שזה מקובל היה וידוע ביניה׳ דכי כתיב בשכבך ובקומך על חיוב ק״ש הכי נמי מתמהי׳ היכא קאי דקתני מאימתי דהא מדרבנן הוא וצריך למתני חיוב הזכרה מעיקרא מה שאין כן בסוכה ולולב ושופר שחיוב׳ מפורש בכתו׳ ולא הוצרך התנא לשנות אלא הלכותיהן ואמרי׳ דהת׳ קאי דתנן מזכירי׳ גבורת גשמי׳ בתחיית המתי׳ והא דתנייה התם משום דמיירי התם בעניני סדור הברכות והתפלות וגם שברכות היא תחל׳ סדר זרעי׳ שענינ׳ תלוי בברכה וגשמי׳ ואקשי׳ ולתניי׳ התם מאי שנא דתנייה והדרי׳ אלא תנא מר״ה סליק דתנן ובחג נידונין על המים ואיידי דתנן ובחג נידונין על המים תנא נמי מאימתי והא ודאי לפום פשטה לא אתיא שפיר האי תירוצא למאי דבעי׳ היכא תני חיובא דהזכר׳ גשמי׳ אבל ודאי דהשתא נמי סביר׳ לן דעיקר חיובא התם בברכות תניא ליה מטעמא דאמרן אלא דקשיא לן דכיון דההיא בסדר זרעי׳ והא בסדר מועד לא הוה נטיר ליה עד הכא דלתני השתא מאימתי אי לאו דהכא בסדר מועד הדר תני רמיזא ובחג נידונין על המים ומניה סליק דרגיל בפומא דרבנן כדקתני הכא מאימתי ואע״ג דבתרי מסכתות קיימ׳ לן אין סדר קים לן שרגילין היו המסכתו׳ לשנות זו אחר זו ולא בערבוביא ופרשי׳ בדוכתי אחריני והיינו דנקיטינן בהאי פירוק׳ בתרא מר״ה סליק ואלו בפירוקא קמא אמר התם קאי ודוק.
ב גמרא תחילה שואלים: התנא שבמשנתנו היכא קאי [היכן הוא עומד], על מה הוא נסמך, דקתני [שהוא שונה] ״מאימתי״, שנראה שהוא ממשיך מהנחה ברורה שיש חובה של תפילה על הגשמים, והוא ממשיך בשאלה מאימתי מזכירים זאת? ומשיבים: התנא התם קאי [שם הוא עומד] על מקור זה הוא נסמך,
GEMARA: The Gemara asks: Where does the tanna of the mishna stand, that he teaches: From when? The mishna’s opening question indicates that it has already been established that there is an obligation to mention rain at this time of the year. Where is this obligation stated? The Gemara answers: The tanna is standing there, i.e., he bases himself on a mishna in Berakhot.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּקָתָנֵי גמַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים דוְשׁוֹאֲלִין בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים הוְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת וְקָתָנֵי מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים.

As it teaches (Berakhot 33a): One mentions the might of the rains and recites: He makes the wind blow and the rain fall in the second blessing of the Amida prayer, the blessing of the resurrection of the dead. And the request for rain: And grant dew and rain as a blessing, is recited in the ninth blessing of the Amida prayer, the blessing of the years. And the prayer of distinction [havdala] between the sacred and the profane, recited in the evening prayer following Shabbat and Festivals, is recited in the fourth blessing of the Amida prayer: Who graciously grants knowledge. And it is based on that mishna, which establishes the obligation to request for rain, that this mishna teaches: From when does one begin to mention the might of the rains.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינים הבאים עליה בגמרא אלו הן:
דקתני [ששנה] במסכת הראשונה בשישה סדרי משנה, ברכות: מזכירים גבורות גשמים בברכה על תחיית המתים, ושואלין (מבקשים שירדו גשמים) בברכת השנים, והבדלה של מוצאי שבת וחג אומרים בברכת ״חונן הדעת״. ועל סמך משנה זו שקבעה את חיוב הבקשה שבחזרה קתני [שנה] כאן מאימתי מזכירים גבורות גשמים.
As it teaches (Berakhot 33a): One mentions the might of the rains and recites: He makes the wind blow and the rain fall in the second blessing of the Amida prayer, the blessing of the resurrection of the dead. And the request for rain: And grant dew and rain as a blessing, is recited in the ninth blessing of the Amida prayer, the blessing of the years. And the prayer of distinction [havdala] between the sacred and the profane, recited in the evening prayer following Shabbat and Festivals, is recited in the fourth blessing of the Amida prayer: Who graciously grants knowledge. And it is based on that mishna, which establishes the obligation to request for rain, that this mishna teaches: From when does one begin to mention the might of the rains.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלִיתְנֵי הָתָם מ״שמַאי שְׁנָא דְּשַׁבְקֵיהּ עַד הָכָא.

The Gemara asks: But if so, let the tanna teach this halakha there, in tractate Berakhot, at the beginning of the order of Zera’im. What is different about this case that he left it until here, toward the end of the order of Moed? In other words, if this issue is indeed a continuation of the mishna in Berakhot, why did the tanna neglect it until tractate Ta’anit?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליתני התם במס׳ [ברכות] סמוך לדתני מזכירין כו׳ ליתני מאימתי מ״ש דשבקיה עד הכא כלומר מי קתני הכא בסדר מועד מאימתי אמאי דתני מזכירין במס׳ ברכות דהיינו בסדר זרעים. תנא מר״ה סליק ששניהם בסדר אחד הן להכי לא מצי למימר מ״ש דשבקיה עד הכא. כתיב עושה גדולות עד אין חקר אלמא דכתיב חקר בגשמים וכתיב חקר בברייתו של עולם מה בברייתו של עולם כתיב ביה גבורה אף בגשמים הוי כמו דכתיב גבורה:
(וליתני התם – במסכת ברכות סמוך דתני מזכירין ליתני מאימתי).
מ״ש דשבקיה עד הכא – כלומר האי דקתני הכא בסדר מועד מאימתי ליתני התם דקתני מזכירין במסכת ברכות היינו סדר זרעים.
עד הכא – עד סדר מועד.
ושואלים: אם כן, וליתני התם [ושישנה פרטי הלכה זו שם] ומאי שנא דשבקיה עד הכא [במה שונה, מדוע, שהניח את הדבר עד כאן] מתחילת סדר זרעים עד מסכת זו שבסוף סדר מועד?!
The Gemara asks: But if so, let the tanna teach this halakha there, in tractate Berakhot, at the beginning of the order of Zera’im. What is different about this case that he left it until here, toward the end of the order of Moed? In other words, if this issue is indeed a continuation of the mishna in Berakhot, why did the tanna neglect it until tractate Ta’anit?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא תַּנָּא מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה סָלֵיק דִּתְנַן וּבֶחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם וְאַיְּידֵי דִּתְנָא וּבֶחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם תָּנָא מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים.

The Gemara answers: Rather, the tanna interrupted a discussion from tractate Rosh HaShana. As we learned in a mishna there: And on the festival of Sukkot all creatures are judged for water. Since the tanna taught: And on the festival of Sukkot all creatures are judged for water, from which it can be inferred that one should request rain near the time of this judgment, he taught here: From when does one mention the might of the rains.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן: תנא מראש השנה סליק דתנן ובחג נידונין על המים ולפיכך תנא הכא מאמתי מזכירין גבורות גשמים.
ואמאי תני גבורות – כלומר מה גבורה יש בגשמים?
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא – לא תימא דהא דקתני מאימתי דהתם קאי דתנא מראש השנה סליק ששניהן בסדר אחד הן להכי לא מצי למימר מאי שנא דשבקיה עד הכא.
(בחג – הוי דין על המים ומשום דתני מאימתי הוי דין על המים קתני נמי אימתי זמן הזכרה).
ואיידי דתני בחג נידונין – כלומר אגב דתנא בחג נידונין על המים קסבר בנפשיה הואיל ונידונין בחג על המים ש״מ בעינן להזכיר עניינא דמיא לרצויי על המים דליתו לברכה להכי קתני מאימתי מזכירין.
אלא תנא מראש השנה קא סליק – פירוש ור״ה הויא בסדר מועד ואם תאמר ואכתי ליתני בסדר זרעים וי״ל דהכא עיקר דאמר בחג נידונין על המים ואורחא דמילתא לרצות לפני שאלה לכך שביק עד הכא אבל בסדר זרעים אומרים מזכירין גבורות גשמים אפשר דמשמע לעולם כמו תחיית המתים או הבדלה בחונן הדעת.
ומשני מר״ה סליק. שהוא סדר מועד וסידר מסכ׳ תענית אחריה1 דקתני בה ובחג נידונין על המים ומתוך שתלויין בדין הזקיקונו רבותי׳ להזכיר כמו ששנוייה בברכות ואג׳ דסדר המשנה תענית אחר ר״ה תנא נמי מאימתי אחר נידונין הילכ׳ פשיט׳ לי׳ דחייבין להזכיר ולרצות על המים לר׳ אליעזר מי״ט הראשון ולר׳ יהושע מיו״ט האחרון2.
ומתוך שיורדין בגבורה מזכירן התנא בלשון גבורה שכן כתי׳ עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וסמיך ליה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות ויליף מג״ש חקר מבריאת עולם כתי׳ הכא עוש׳ גדולות עד אין חקר וכתי׳ התם הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה׳ בורא קצות הארץ לא יעף ולא יגע אין חקר לתבונתו וסמיך לי׳ מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה.
ויליף בגמר׳ מנלן דבתפילה איירי (שנ׳) דתני׳ לאהבה את ה׳ אלוקיכם3 זו תפילה אתה4 אומר תפילה או אינו אלא עבודה ממש ת״ל בכל לבבכם ובכל נפשכם איזוהי עבודה שהיא בלב הוי או׳ זו תפילה וכתי׳ בתרי׳ ונתתי מטר ארצ⁠(ך)[כם] בעיתו.
1. מבואר דהיינו טעמא משום דתענית מקומה אחר ר״ה. אמנם בפרש״י (ד״ה אלא) כתב משום ששניהם בסדר אחד וכעי״ז כתבו התוס׳ ולא נקט משום דהוי אחר ר״ה.
2. צ״ב בדברי רבינו דבתחילת דבריו כתב ״דמתוך שתלויין בדין הזקיקונו רבותינו להזכיר״ ומשמע שידע התנא דיש תקנה להזכיר ובסוף דבריו כתב ״הילכך פשיט׳ לי׳ דחייבין להזכיר ולרצות״ ומשמע דהבין התנא שכן צריך לעשות אך לא שקיבל כך מרבותיו. ועיין פירש״י ד״ה בחג וד״ה ואיידי. ובהגהות הב״ח אות ה׳ שכתב שיש ב׳ לשונות בדברי רש״י. ואפשר שזה הבאור בדברי רבינו דללשון הראשון ידע התנא דמתני׳ דבעינן להזכיר ולכך שאל מאימתי וזה הוא כונת רבינו בריש דבריו. אבל ללשון השני בפרש״י קסבר התנא מנפשיה דהואיל ונידונין בחג על המים ש״מ בעינן להזכיר ענינא דיומא וכו׳ וזהו כונת רבינו בסוף דבריו. ועיין ריטב״א מש״כ בזה.
3. לכאו׳ צ״ל ולעבדו.
4. בגמ׳ לפנינו ליכא קושיא זו ״או אינה אלא עבודה וכו׳⁠ ⁠⁠״ אמנם בספרי פרשת עקב פמ״א גריס לה.
אלא עלינו לחזור בנו מתירוץ זה, ולומר כי התנא שלנו ממסכת ראש השנה סליק [עולה, ממשיך], דתנן [ששנינו במשנה שם]: ובחג הסוכות נידונין כל באי עולם על המים. ואיידי דתנא [ומתוך ששנה] שם ובחג נידונים על המים, סמך על כך שראוי שיזכירו בקשת המים סמוך לדין, ולכן תנא [שנה] כאן מאימתי מזכירין גבורות גשמים.
The Gemara answers: Rather, the tanna interrupted a discussion from tractate Rosh HaShana. As we learned in a mishna there: And on the festival of Sukkot all creatures are judged for water. Since the tanna taught: And on the festival of Sukkot all creatures are judged for water, from which it can be inferred that one should request rain near the time of this judgment, he taught here: From when does one mention the might of the rains.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְלִיתְנֵי מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין עַל הַגְּשָׁמִים מַאי גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ט׳:י׳} עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וּכְתִיב {איוב ה׳:י׳} הַנּוֹתֵן מָטָר עַל פְּנֵי ארץ וְשׁוֹלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת.

§ The Gemara asks a question with regard to the language of the mishna: And let the tanna simply teach: From when does one mention the rains. What is the meaning of the phrase: The might of the rains? Rabbi Yoḥanan said: Because the rains fall with might. The might of the rain displays God’s power in the world, as it is stated: “Who does great things beyond comprehension, marvels without number” (Job 9:10). And it is also written: “Who gives rain upon the earth, and sends water upon the fields” (Job 5:10).
ר׳ חננאלרי״ףתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ יוחנן שיורדין בגבורה שנאמר בענין המטר עושה גדולות עד אין חקר. וגמר חקר חקר מבירייתו של עולם שנאמר בורא קצות הארץ אין חקר לתבונתו. וכתיב מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה – מיכן סמכו לומר גבורות גשמים. ופריש במתניתין בתפלה ואמרי׳ ומנא לן שלא תהא הזכרה זו אלא בתפילה? – ופשטנא מדכתיב [ולעבדו] בכל לבבכם וגו׳ ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו׳, ודייקינן איזו היא [עבודה] בלב שבשבילה המטר יורד? הוי אומר זו תפילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליתני מאימתי מזכירין גשמים מאי גבורות גשמים אמר ר׳ יוחנן שיורדין בגבורה – תימה התם בברכות פ׳ אין עומדין (ברכות לג.) קתני כי הכא מזכירין גבורות גשמים ושואלין הגשמים וכו׳ אמאי לא קא מקשה כמו הכא וליתני מזכירין על הגשמים מאי גבורות ויש לומר שאני הכא דהוי עיקר סדר של גשמים באיזה זמן מתחילין לאומרו ומאימתי פוסקין מלאומרו ומשום הכי פריך הכא טפי מהתם.
שנאמר עושה גדולות ואין חקר נפלאות וגו׳. כצ״ל והיינו האי קרא דכתיב באיוב סימן ה׳ גבי האי קרא דמייתי הנותן מטר וגו׳ אבל קרא דבספרים שלפנינו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות וגו׳ כתיב שם סימן ט׳ ולא כתיב לגביה מטר ונראה לפרש לגבי מטר על פי מ״ש פ״ק דבבא בתרא מי פלג לשטף תעלה הרבה טיפין בראתי בעבים כו׳ שאלמלא ב׳ בדפוס אחד מטשטשות הארץ כו׳ ודרך לחזיז קולות הרבה קולות בראתי בעבים כו׳ שאם היו ב׳ יוצאין בשביל אחד מחריבין עולם כו׳ כמפורש שם ועל דרך זה כוון ה״נ בהאי קרא לגבי מטר עושה גדולות גו׳ בטיפי המטר נפלאות עד אין מספר בקולות שנתהוו במטר וק״ל:
ג על לשון המשנה שואלים: וליתני [ושישנה] לשון ״מאימתי מזכירים על הגשמים״ מאי [מה פירוש הלשון] ״גבורות גשמים״ שאמר? אמר ר׳ יוחנן: מפני שיורדים בגבורה והם מגלים את גבורת ה׳ בעולם. שנאמר: ״עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר״ (איוב ט, י) וכתיב [ונאמר] סמוך לו: ״הנתן מטר על פני הארץ ושלח מים על פני חוצות״ (איוב ה, י).
§ The Gemara asks a question with regard to the language of the mishna: And let the tanna simply teach: From when does one mention the rains. What is the meaning of the phrase: The might of the rains? Rabbi Yoḥanan said: Because the rains fall with might. The might of the rain displays God’s power in the world, as it is stated: “Who does great things beyond comprehension, marvels without number” (Job 9:10). And it is also written: “Who gives rain upon the earth, and sends water upon the fields” (Job 5:10).
ר׳ חננאלרי״ףתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי מַשְׁמַע אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָתְיָא חֵקֶר חֵקֶר מִבְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם.

The Gemara asks: From where may it be inferred that these verses indicate that rainfall is considered a mighty act of God? Rabba bar Sheila said: This is derived by means of a verbal analogy between the term “comprehension” here and the term “comprehension” from a passage that deals with the creation of the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על ראיה זו שואלים: מאי משמע [מה המשמעות, מה היא ההוכחה] מפסוקים אלה שירידת הגשם נחשבת לגבורה? אמר רבה בר שילא: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה של המילים ״חקר״ ״חקר״ מברייתו של עולם.
The Gemara asks: From where may it be inferred that these verses indicate that rainfall is considered a mighty act of God? Rabba bar Sheila said: This is derived by means of a verbal analogy between the term “comprehension” here and the term “comprehension” from a passage that deals with the creation of the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כְּתִיב הָכָא עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וּכְתִיב הָתָם {ישעיהו מ׳:כ״ח} הֲלֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה׳ בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ וּכְתִיב {תהלים ס״ה:ז׳} מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה.

Rabba bar Sheila elaborates on this verbal analogy. It is written here: “Who does great things that are beyond comprehension,” and it is written there, with regard to the creation of the world: “Have you not known? Have you not heard that the everlasting God, the Lord, the Creator of the ends of the earth, does not grow faint or weary? His discernment is beyond comprehension” (Isaiah 40:28). This shows that both creation and rainfall are beyond comprehension. And concerning the creation of the world, it is written elsewhere: “Who sets firm the mountains with Your strength; Who is girded with might” (Psalms 65:7). From this verse it can be inferred that rainfall, like the creation of the world, reflects God’s might.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב עושה גדולות עד אין חקר – אלמא דכתיב חקר בגשמים וכתיב חקר בברייתו של עולם מה ברייתו של עולם כתיב ביה גבורה אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה.
וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה – וזה גבי בריאת עולם וכי היכי דהאי חקר בבריאת העולם רוצה לומר בגבורות כמו כן הכא גבי גשמים האי חקר נמי רוצה לומר גבורות אכן יש להקשות אמאי נקט גבורות טפי מכח וכמו כן הוה ליה למימר מאימתי מזכירין כח גשמים או ליתני גדולות גשמים וי״ל דמן הדין נקט גבורות משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה אי נמי משום דהברכה מתחלת בגבורה להכי נקט גבורות.
כתיב הכא עושה גדולות ואין חקר וכתיב התם הלא ידעת וגו׳ ואין חקר לתבונתו כו׳. באה הג״ש מאין חקר לאין חקר ע״פ מ״ש הגם שיש לאדם להשיג ולחקור במציאות העולם ובבריאתו מתוך הטבעיים מ״מ מה שלא ישיג יתלה בקוצר השגתו בזה וכי הוא עמוק ומי ימצאנו וכמ״ש פ׳ אין דורשין במכוסה ממך בל תחקור במה שהרשית התבונן וז״ש הלא ידעת אם לא שמעת וגו׳ בורא וגו׳ ר״ל גם בלאו שמיעה מתוך התורה בראשית ברא וגו׳ הלא אפשר שידעת מתוך החקירה בזה ומסיים אע״פ שהרשית להתבונן בזה מ״מ אין חקר לתבונתו ומה שלא תשיג תחלה בקוצר השגתך ועומק המושג ממך:
כתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה כו׳. כתבו התוס׳ אמאי נקט גבורות טפי מכח וכמו כן הל״ל מזכירין כח גשמים כו׳ וי״ל משום דהברכה מתחלת בגבורה להכי נקט גבורה עכ״ל ואני מוסיף בזה ע״פ מ״ש דהג״ש בא מאין חקר שברכת תחית המתים מיוסד בזה דאין חקר לגבורתו דגבורות האדם שהוא ממית החיים ואתה גבור בהפך זה שאתה מחיה מתים וכן הם הגשמים שבאים בגבורות ומביאים רחמים לעולם כדלקמן בפרקין ועד״ז אמרינן לקמן גדול יום הגשמים כתחית המתים:
כתיב הכא [נאמר כאן] בגשמים ״עשה גדלות עד אין חקר״ וכתיב התם [ונאמר שם] בבריאת העולם ״הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה׳ בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו״ (ישעיהו מ, כח) משמע שהכתוב משווה שני דברים אלה זה לזה, ובבריאת העולם כתיב [נאמר]: ״מכין הרים בכחו נאזר בגבורה״ (תהלים סה, ז) ולכן נקשר מושג הגבורה גם לגשמים.
Rabba bar Sheila elaborates on this verbal analogy. It is written here: “Who does great things that are beyond comprehension,” and it is written there, with regard to the creation of the world: “Have you not known? Have you not heard that the everlasting God, the Lord, the Creator of the ends of the earth, does not grow faint or weary? His discernment is beyond comprehension” (Isaiah 40:28). This shows that both creation and rainfall are beyond comprehension. And concerning the creation of the world, it is written elsewhere: “Who sets firm the mountains with Your strength; Who is girded with might” (Psalms 65:7). From this verse it can be inferred that rainfall, like the creation of the world, reflects God’s might.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמְנָא לַן דְּבִתְפִלָּה דְּתַנְיָא {דברים י״א:י״ג} לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּפִלָּה וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ {דברים י״א:י״ד} וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ.

The Gemara asks: And from where do we derive that rain must be mentioned specifically in the Amida prayer? The Gemara answers: As it was taught in a baraita with regard to the verse: “To love the Lord your God and to serve Him with all your heart” (Deuteronomy 11:13). Which is the service of God that is performed in the heart? You must say that this is referring to prayer. And, afterward, it is written: “And I shall give the rain of your land in its due time, the first rain and the last rain” (Deuteronomy 11:14). This juxtaposition teaches that it is appropriate to request rain while engaged in the service of the heart, i.e., prayer.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומנלן דבתפלה כו׳ וכתיב בתריה ונתתי מטר וגו׳. וא״ת ומאי קבעי ליה ומנלן דבתפלה הא מפורש בתפלת שלמה בהעצר השמים ולא יהיה מטר וגו׳ והתפללו וגו׳ וי״ל דקרא לא איירי אלא בהעצר כבר השמים בעי תפלה ע״ז בעת צרה אבל הכא בעי בלאו עת צרה אלא בתפלה קבועה שבכל יום מנלן ומייתי לה מלעבדו בכל לבבכם וגו׳ איזה עבודה כו׳ דאיירי בעבודה ותפלה קבועה שבכל יום וק״ל:
ושואלים: ומנא לן [ומניין לנו] שבתפלה דווקא צריך להזכיר את הגשמים? ומסבירים: דתניא כן שנינו בברייתא]: נאמר ״לאהבה את ה׳ אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם״ (דברים יא, יג) והסבירו חכמים בכמה מקומות איזו היא עבודה את ה׳ שהיא בלב — הוי אומר: זו תפלה. וכתיב בתריה [ונאמר בפסוק אחריו]: ״ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש״ (דברים יא, יד), ונלמד מכאן כי כאשר עוסקים בעבודה שהיא בלב, בתפילה, ראוי להתפלל על הגשמים.
The Gemara asks: And from where do we derive that rain must be mentioned specifically in the Amida prayer? The Gemara answers: As it was taught in a baraita with regard to the verse: “To love the Lord your God and to serve Him with all your heart” (Deuteronomy 11:13). Which is the service of God that is performed in the heart? You must say that this is referring to prayer. And, afterward, it is written: “And I shall give the rain of your land in its due time, the first rain and the last rain” (Deuteronomy 11:14). This juxtaposition teaches that it is appropriate to request rain while engaged in the service of the heart, i.e., prayer.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ג׳שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ וְאֵלּוּ הֵן מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים ומפתח שֶׁל חַיָּה וּמַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים.

§ The Gemara cites related statements concerning the idea that rainfall provides evidence of God’s might. Rabbi Yoḥanan said: There are three keys maintained in the hand of the Holy One, Blessed be He, which were not transmitted to an intermediary, i.e., God tends to these matters Himself. And they are: The key of rain, the key of birthing, and the key of the resurrection of the dead.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ יוחנן שלש מפתיחות לא נמסרו לשליח אלא הם בידו של הקב״ה. מפתח גשמים שנאמר יפתח י״י לך את אוצרו הטוב את השמים וגו׳. מפתח של חיה שנאמר וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. מפתח של תחיית המתים שנאמר וידעתם כי אני י״י בפתחי את קברותיכם וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא נמסרו שלשתן ביחד ביד שליח – יפתח ה׳ ולא שליח כי אני ה׳ ולא שליח פותח את ידך ולא שליח. גשמים נמי היינו פרנסה וכבר חשיבנא ליה:
ואמר רבי יוחנן שלש מפתחות – היינו שלא נמסרו לשליח אחד ביחד.
שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח – וא״ת והא אמרינן (סנהדרין דף קיג.) דמפתח הגשמים נמסרין לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים וכן לאלישע דכתיב (מלכים א יז) ויאמר אליהו חי ה׳ וגו׳ דה״נ אומר בפירקין דלקמן (דף כג.) וי״ל דהא דקאמר שלא נמסרו לשליח אינו ר״ל שלא נמסרו מעולם דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם.
שלא נמסרו לשליח כו׳. כתבו התוספות וא״ת הא אמרינן דמפתח של גשמים נמסר לאליהו כו׳ ויש לומר כו׳ ע״ש ונראה דרש״י הרגיש בזה שפי׳ שלא נמסרו לשליח אחד ביחד עכ״ל וכיוצא בזה כתב בע״י ע״פ ב״ר כשבקש הקב״ה לתת מטר בימי אליהו המית בנה של צרפית וכשבקש אליהו מהקב״ה שיחייהו א״ל ג׳ מפתחות שיש בידי אין נאה שיהיו שנים ביד התלמיד וא׳ ביד הרב וכתב בע״י ולישנא דגמרא לא משמע כן אלא שאף אחד לא נמסר ביד שליח ונראה דלק״מ שלא נמסר המפתח של גשמים לאליהו כו׳ אלא שאליהו עצר את המטר וכן מפתח של ת״ה לא נמסר לאליהו ולאלישע אלא שבתפלה החיה הקב״ה את המת עכ״ל. ונעלם ממנו ההיא אגדה דפרק חלק דאיתא בהדיא שנמסר לאליהו אקלידא דמטרא וכיון דחזא הקב״ה דאיכא צערא בעלמא כו׳ חלה בן האשה בעא אליהו רחמי למיתן לו אקלידא דת״ה כו׳ ע״ש: וכתבו עוד התוס׳ והא כתיב פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כו׳ אמאי לא חשיב ליה הכא וי״ל דלא חשיב אלא מפתחות של טובה וכו׳ ואם תאמר הא אמרינן יורקמי שר של ברד כו׳ ע״ש ולא ידענא מאי קשיא להו משר של ברד דההוא לאו כלי זעמו הוא דהא לטובה בא כמפורש בפרק ע״פ אמר יורקמי שר הברד כו׳ ארד ואצנן הכבשן ואציל לצדיקים כו׳ ובעיקר קושייתם עיין בע״י בשם הראב״ד תירוץ לזה:
ד אגב הזכרת גבורת ה׳ שיש בירידתם של גשמים מביאים מאמרות בענין זה. אמר ר׳ יוחנן: שלשה מפתחות מצויים בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו כרגיל ביד שליח, אלא הוא בעצמו דואג להם. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה (יולדת), ומפתח של תחיית המתים.
וראיות לדבר: מפתח של גשמים, דכתיב [שנאמר]: ״יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו״ (דברים כח, יב), משמע שמפתח זה ביד ה׳ הוא. מפתח של חיה (יולדת) מנין — דכתיב [שנאמר]: ״ויזכר אלהים את רחל וישמע
§ The Gemara cites related statements concerning the idea that rainfall provides evidence of God’s might. Rabbi Yoḥanan said: There are three keys maintained in the hand of the Holy One, Blessed be He, which were not transmitted to an intermediary, i.e., God tends to these matters Himself. And they are: The key of rain, the key of birthing, and the key of the resurrection of the dead.
Rabbi Yoḥanan cites verses in support of his claim. The key of rain, as it is stated: “The Lord will open for you His good treasure, the heavens, to give the rain of your land in its due time” (Deuteronomy 28:12), indicates that rainfall is controlled by God Himself. From where is it derived that the key of birthing is maintained by God? As it is written: “And God remembered Rachel and listened
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים דִּכְתִיב {דברים כ״ח:י״ב} יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁל חַיָּה מִנַּיִן דִּכְתִיב {בראשית ל׳:כ״ב} וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע

Rabbi Yoḥanan cites verses in support of his claim. The key of rain, as it is stated: “The Lord will open for you His good treasure, the heavens, to give the rain of your land in its due time” (Deuteronomy 28:12), indicates that rainfall is controlled by God Himself. From where is it derived that the key of birthing is maintained by God? As it is written: “And God remembered Rachel and listened
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יפתח ה׳ – ולא שליח.
וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה – פירוש שהוא בעצמו עשה וא״ת מהכא משמע דליכא אלא שלשה מפתחות וא״כ יש להקשות והא כתיב (ירמיהו נ) פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו ומשמע נמי שלא נמסרו לשליח וכמו ההיא וישמע אליה אלהים וגו׳ וא״כ אמאי לא חשיב לה וי״ל דלא חשיב כי אם אותן מפתחות של טובה ולהכי לא קא חשיב מפתח של זעם וא״ת דמשמע מהאי קרא דפתח ה׳ שלא נמסר מפתח של זעם לשליח והא אמרינן (פסחים דף קיח.) יורקמי שר של ברד הוי וי״ל מכלי זעם אחרינא קאמר שלא נמסרו לשליח אבל משום ברד לא דאותו של ברד נמסרו.
של חיה דכתיב ויזכור וגו׳ יש לדקדק אמאי לא מייתי קרא דלעיל מיניה גבי לאה דכתיב וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וי״ל דניחא ליה לאתויי קרא דרחל שנסמך מלת ויפתח לשם וישמע אליה אלהים ויפתח וגו׳ וכן בשל גשמים יפתח ה׳ לך וגו׳ ובתחית המתים כי אני ה׳ בפתחי את וגו׳ אבל האי קרא דלאה לא נסמכה הפתיחה לשם איכא לפרושי דכינוי ויפתח לא קאי אשם אלא אמי שבידו לפתוח שנתן הקב״ה המפתח בידו ומיהו בפותח את ידך אע״ג דלא נסמך לשם דרשו בו כן לפי שפותח ומשביע הם בלשון נסתר ושינה לכתוב ידך בלשון נוכח ולא כתיב ידו בלשון נסתר לדרוש מיניה ידך ולא ע״י שליח ובזה יתיישב למה לא הביא קרא דלעיל מיניה תפתח ידך ישבעון וגו׳ דכיון דאינו נסמך לשם וגם כוליה בלשון נוכח יש לפרשו אשליח שנותן בידו המפתח ודו״ק:
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית ב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תענית ב., עין משפט נר מצוה תענית ב., ר׳ חננאל תענית ב., רי"ף תענית ב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית ב., מיוחס לרש"י תענית ב., ראב"ן תענית ב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית ב., בעל המאור תענית ב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר׳ יהודה אלמדארי תענית ב. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי תענית ב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית ב., מהרש"א חידושי הלכות תענית ב., מהרש"א חידושי אגדות תענית ב., פירוש הרב שטיינזלץ תענית ב., אסופת מאמרים תענית ב.

Taanit 2a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Taanit 2a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 2a, R. Chananel Taanit 2a, Rif by Bavli Taanit 2a, Attributed to R. Gershom Taanit 2a, Attributed to Rashi Taanit 2a, Raavan Taanit 2a, Tosafot Taanit 2a, Baal HaMaor Taanit 2a, R. Yehuda Almadari Taanit 2a, Meiri Taanit 2a, Ritva Taanit 2a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 2a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 2a, Steinsaltz Commentary Taanit 2a, Collected Articles Taanit 2a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144