בא״ד וא״ת כיון דלר״מ חתם סופר ועד פסול היכי תנן אמר לשנים כו׳ עכ״ל. ויש לדקדק מאי קושיא דלמא הא דקאמר ר״מ יכתבו ויתנו היינו ע״י כתב סופר ועד דלשמואל כשר בסופר מובהק ועד ולשיטת רבינו חננאל שהביאו התוספות פרק המגרש דף פ״ז אפילו רב מודה דבסופר מובהק כשר וכ״כ התוס׳ עוד שם לאידך פירושא והתם אליבא דר״מ קיימינן כמבואר שם ואע״ג דלר״מ בעינן חתימה לשמה וכתיבה לא בעי אפ״ה לא חיישינן שמא כתב הסופר מובהק שלא לשמה וכמ״ש בזה בריש מכילתין בטוב טעם דף ג׳ ע״ב ע״ש וצ״ל דקושייתם כאן היינו דוקא להאי פירושא שכתבו בפ׳ המגרש דלרב כתב סופר ועד פסול אפי׳ במובהק וא״כ לרב תיקשי מילתא דר״מ כיון דע״כ לכ״ע לר״מ חתם סופר ועד נמי פסול משום האי חורב׳ שכתבו התוס׳ וא״כ מתני׳ דהכא במאי מוקי לה מילתא דלר״מ אלא דלפמ״ש בסמוך דלא שייך האי חודבא לר״מ אלא אי ס״ל מילי לא מימסרי וכדפרישית וא״כ לרב נמי לא קשיא מידי דהא רב אית ליה בפ׳ כל הגט דטעמא דמתני׳ משום בזיון וא״כ סובר דלכ״ע מילי מימסרן וא״כ לרב שפיר מצי סביר ר״מ חתם סופר ועד כשר וצ״ל דקושיית התוספות לר״ח דמוקי למתני׳ בחתם סופר דוקא משום דלא משמע ליה לאוקמי בכתב סופר מובהק ועד משום דבההיא כרב ס״ל דכתב סופר ועד פסול אבל בההיא דמוקי רב טעמא דמתני׳ משום בזיון ע״כ לא סבר ר״ח כוותי׳ דהא אמר בהדיא מתני׳ ר״י היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח וא״כ מסתמא טעמא דר״מ לדידיה נמי משום מילי לא מימסרן ושייך האי חורבא שכתבו התוס׳ לר״מ וע״כ סובר ר״מ חתם סופר ועד פסול וא״כ מקשו שפיר דר״ח מתני׳ במאי מוקי לה וצ״ע ודו״ק:

בא״ד וי״ל דלר״מ כו׳ והרי אלו יכתבו היינו יחתמו כו׳ עכ״ל. וקשה מאי פסיקא להו השתא דיכתבו היינו יחתמו הא בגמ׳ אמרי׳ להדיא דהיא גופא קמבעיא ליה אי יכתבו דקאמר ר״מ אכתב ידן קאי או אכתב הגט ולכאורה הי׳ נראה שדבריהם כאן לתירוץ הראשון שכתבו לעיל בד״ה הא כתב גט דלר״מ מצאו באשפה כשר וכפי׳ השני שכתבתי שם דאליבא דר״מ פשיטא דכתבו היינו וחתמו דאכתב ידן קאי והא דאמרינן תיפשוט ממתני׳ אליבא דר״י קאי דמשמע דמודה בהא לר״מ וכדפרישית התם. אלא דאכתי קשה סוף סוף הא מסקו התוספות כאן דלר״מ ויכתבו היינו בדיעבד למ״ד דכתיבה נמי כשר ולא תעשה וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי פסקא שכתבו כאן ויכתבו היינו ויחתמו הוי מצי למימר נמי שיכתוב אחד מהם ויחתום אחד ויצרפו אחר לענין החתימה וכ״ש לפמ״ש בסמוך דעיקר קושייתם היינו אליבא דר״ח ושמעינן לר״ח דאמר לקמן בכתיבה נמי כשר ולא תעשה א״כ מאי אולמא חתימה מכתיבה. ולכאורה הי׳ נראה ליישב לפי שיטת ה״ה שהבאתי לעיל דכשר ולא תעשה היינו פסול וכבר כתבתי ראיה לזה ששיטת התוספות נמי הכי הוא אלא דנראה דדוקא לענין החתימה דשייך חששא דשמא תשכור ממש מש״ה אמרינן דכשר ולא תעשה היינו פסול משא״כ לענין הכתיבה אפילו למ״ד כשר ולא תעשה לית לן למימר דפסול כיון דלא שייך שמא תשכור בכתיבה אלא דגזרינן כתיבה אטו חתימה וא״כ אין להחמיר כ״כ לפסול בדיעבד מש״ה כתבו התוס׳ דיכתבו היינו יחתמו ויכתוב אחר. אלא דלפ״ז קשה א״כ מאי מספקא ליה לשמואל אי כתבו דקאמר הבעל היינו כתב ידן או כתב הגט פשיטא דכתב ידן הוא ויאמרו לסופר לכתוב דכשר מיהא בדיעבד משא״כ אם נאמר דאכתב הגט קאי ויצרפו אחר לחתום ה״ל כשר ולא תעשה בחתימה דפסול בדיעבד. מיהו לפי מה שאפרש בסמוך דלשמואל איכא טעמא אחרינא לפסול אומר אמרו בכתיבה כמו בחתימה ולא משום דגזרינן א״כ א״ש דלשמואל דא ודא א׳ היא ושפיר מספקא ליה ודו״ק. ועי״ל בכוונת התוספות לפמ״ש בסמוך דעיקר קושייתם כאן אליבא דר״ח וא״כ א״ש דלמסקנא אית ליה לר״ח דר׳ יוסי תרתי אמר ואם כן תו ליכא ספיקא דשמואל דתיפשוט ממתני׳ דיכתבו ויתנו דקאמר ר׳ יוסי אתרווייהו קאי דל״ל נעשה כאומר אמרו דהגט בטל נמצא דע״כ לשון יכתבו שייך נמי אחתימה כמו אכתיבה וא״כ לר״מ ודאי אחתימה קאי דעיקר כתיבת הגט לר״מ אחתימה קאי ובהכי איירי קרא וכתב ומעיקרא נמי לא הוי מספקא לן אלא משום דא״ל דבל׳ בני אדם לא שייך לשון כתבו אחתימה אבל למסקנא מדר׳ יוסי שמעינן לר״מ דיכתבו היינו יחתמו כנ״ל נכון ודוק היטב:

רש״י בד״ה לא שכיח׳ הלכך לא גזרינן ושמואל לית ליה דר״י כו׳ עד סוף הדיבור. ולכאורה הל׳ תמוה מאד מה כוונת׳ בזה ומהרש״ל ז״ל הרגיש בזה ופירושו יותר תמוה דלעיל ה״ל לרש״י ז״ל לפרושי הכי ולענ״ד דברי רש״י ז״ל בזה ברורין משום דרש״י לא נחית כלל להאי חורבא שכתבו התוס׳ לר״מ והיינו מהני טעמי דפרישית אי משום דלענין כשר ולא תעשה שהוא משום חששא דשמא תשכור לא משמע לרש״י ז״ל לחלק בין ג׳ שעשאן ב״ד או דלא הוי ב״ד וכדפרישית לעיל באריכות ולפ״ז לא שייך האי חורבא לר״מ טפי מלר׳ יוסי ואי משום דלשיטת רש״י ז״ל טעמא דר״מ לקושטא דמילתא נמי משום בזיון ואית ליה מילי מימסרן לשליח כמ״ש רש״י ז״ל להדיא בפרק מי שאחזו וא״כ לא שייך האי חורבא שכתבו התוס׳ לר״מ דכיון דמילי מימסרי כי אזלי שנים מהג׳ ומחתמי לסופר לית לן בה אע״כ דהא דמוקי ר״ח ההיא דחתם סופר כר״י ולא כר״מ היינו משום האי חורבא דאמרי׳ בגמ׳ דחיישינן לאומר אמרו לפלוני דההיא חששא שייך אפי׳ למאן דאית ליה מילי מימסרן לשליח דלאו שלוחו של הבעל הוא דליהוי כמותו אלא שיאמר לפלוני דוקא עשאו שליח ולא לזולתו להחתים אחרים. נמצא דלפ״ז עכשיו דמשני הש״ס דלא חיישינן להכי לשמואל משום דכשר ולא תעשה לא שכיח וא״כ תיקשי אמאי מוקי ר״ח לחתם סופר כר׳ יוסי ותיפוק ליה דכר״מ נמי מתוקמי כיון דלא שייך האי חורבא ומכאן פשיטא ליה לרש״י ז״ל דהא דמקשה הש״ס מעיקרא מדר״ח אדשמואל היינו משום דלשמואל גופא ס״ל חתם סופר ועד כשר וכדפרישית באריכות ולפ״ז הא דמשני נמי הש״ס כשר ול״ת לא שכיח היינו דווקא אליבא דשמואל דבלא״ה לית ליה דר״ח דאיהו מוקי בכתב סופר ועד אבל חתם סופר ועד כשר בין לר״מ ובין לר״י למאי דס״ד עכשיו אבל לר״ח גופא דמוקי כר״י ולא כר״מ היינו משום דאיהו סובר דכשר ותעשה שכיח ותו לא מתוקמי כר״מ מהאי חורבא גופא דקאמר הש״ס משא״כ כר׳ יוסי מתוקמי שפיר דלר״ח ודאי סובר ר׳ יוסי דאומר אמרו פסול לגמרי משום מילי לא מימסרי ופליג אדשמואל אליבא דר״י ומעיקרא נמי ע״כ לא מקשה הש״ס מדר״ח אלא לענין דשייכי הני חורבא ומקשה אדשמואל גופא דע״כ סובר חתם סופר ועד כשר וכדפרישית ודוק היטב שנלע״ד ברור כשמש בכוונת רש״י ז״ל ומכאן סיוע גמור לרוב הדברים שכתבתי בשיטת רש״י ז״ל וכן נ״ל מדקדוק ל׳ חידושי הרשב״א ז״ל בשיטת רש״י אלא שהוספתי נופך משלי ע״ש:

גמרא וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ואזלי ומחתמי לסופר משום כיסופ׳ כו׳. ואע״ג דשנינן כשר ולא תעשה לא שכיח ואין לחתום אא״כ שמע מפי הבעל אפ״ה חיישינן שיחתום הסופר משום כיסופא אע״ג דלא תעשה והא דאמרי׳ לא שכיח היינו דלא שכיח שיעשה כן הבעל להחתים הגט ע״י אומר אמרו ועי׳ מ״ש בזה בלשון התוס׳ בד״ה מתני׳ מני וקי״ל:

שם הניחא למ״ד כשר ולא תעשה אלא למ״ד כשר ותעשה מא״ל. ולכאורה הסוגיא תמוה מאד דמאי מקשה אדשמואל למ״ד כשר ותעשה ומסיק מש״ה דפליג שמואל אדר׳ יוסי דשמא סבר שמואל כמ״ד כשר ולא תעשה ואף לפמ״ש התוס׳ בד״ה חתם סופר דלא ניחא לתלמודא דליפלגו אמוראי אליבא דר״י אי שייך ה״ט דמילי לא מימסרי באומר אמרו או לא אכתי קשה דלמא לכ״ע מודה ר״י באומר אמרו אלא דהני אמוראי דפליגי בכשר ולא תעשה פליגי נמי בחתם סופר ועד דאשכחן בה פלוגתא דאמוראי ותנאי לפי שיטת התוס׳ דשמואל ור״מ סברי חתם סופר ועד פסול וא״כ לפ״ז מצינן למימר דמאן דמכשיר סופר ועד ס״ל דכשר ולא תעשה ומאן דס״ל כשר ותעשה פוסל בחתם סופר ולית ליה דר״ח ומוקי מתני׳ בפרק המגרש בכתב סופר ועד כשמואל תו קשה כיון דסוף סוף מסקינן דשמואל פליג מאי דוחקיה למימר דפליג אדר׳ יוסי שהוא תנא וכי לא ניחא לן למימר טפי דפליג אהאי מ״ד כשר ותעשה או דפליג אדר״ח אליבא דר׳ יוסי. וביישוב קושיא הראשונה נלע״ד דע״כ מאן דס״ל כשר ותעשה צריך לאוקמי מתני׳ דהמגרש בחתם סופר דוקא ולא בכתב סופר דהא לקמן בשמעתין דפליגי בענין הכתיבה דאיכא מ״ד כשר ותעשה אע״ג דלענין החתימה כ״ע מודו דכשר ולא תעשה כבר פרש״י ז״ל וכל המפרשים כמותו משום דלענין הכתיבה לא שייך חששא דשמא תשכור דמאי איכפת לה בכתיבה כיון דסוף סוף לא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל אלא מאן דס״ל לא תעשה היינו דגזרינן כתיבה אטו חתימה ומאן דס״ל כשר ותעשה סבר דלא גזרינן נמצא דלפ״ז אם נאמר דכתב סופר מובהק ועד כשר כשמואל א״כ פשיטא דלענין הכתיבה נמי יש לנו לומר דאומר אמרו כשר ולא תעשה כמו בחתימה דהא שייך נמי האי חששא דשמא תשכור לענין הסופר גופא שתשכור שנים ויאמרו לסופר מובהק שהבעל צוה לו לכתוב ותחתים האשה על הגט אחד מהב׳ עדים ויוכשר הגט ע״י סופר מובהק ועד דנהי דמסקינן בסמוך דיבור׳ קאמרי מעשה לא עבדי היינו דתרי לא חשידי לחתום שקר אבל ודאי פשיטא דחד חשיד שיעיד שקר דמה״ט לא מהימן וכ״כ התוספות להדיא לעיל ריש מכילתין דף ג׳ ע״ב בד״ה שלשה גיטין לענין סופר ועד גופיה ע״ש. קצרו של דבר כיון דמכשרינן כתב סופר מובהק ועד אלמא דבכתיבת הסופר ה״ל כמו חתימה וא״כ פשיטא דמאן דס״ל כשר ולא תעשה בחתימה ה״ה לענין כתיבת סופר מובהק דכתיבה דידיה חתימה היא וא״כ חיישינן שמא תשכור אע״כ דמאן דס״ל כשר ותעשה לית ליה דסופר מובהק ועד כשר וע״כ מוקי למתני׳ דהמגרש כר״ח בחתם סופר וא״כ מקשה הש״ס שפיר דחתם סופר אמאי כשר למ״ד כשר ותעשה והאיכא למיחש לחורבא דזימנין דאמר אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתומו ומחתמו לסופר משום כיסופא אע״כ דלר׳ יוסי אומר אמרו פסול לגמרי ומ״ד כשר ותעשה היינו כר״מ ומקשה הש״ס שפיר לפי שיטת התוס׳ דלא ניחא לן למימר דפליגי אמוראי אליבא דר״י באומר אמרו לענין מילי. העולה מדברינו דלפי זה מוכח להדיא דשמואל דמכשיר בסופר מובהק ועד ממילא ע״כ דס״ל כשר ולא תעשה בכתיבה כמו בחתימה כיון דשייך בכתיבה האי חששא דשמא תשכור כמו בחתימה וכמ״ש כמה פעמים בסוגיא זו. ולענ״ד שדבר ברור הוא וממילא נתיישבה קושיא ראשונה לשיטת התוס׳ אלא דקושיא השניה קשה עכשיו יותר אמאי הוצרך הש״ס לומר דשמואל פליג אדר״י דהול״ל דפליג אדר״ח וכ״ש דקשה טפי לשיטת רש״י ז״ל שכתבתי דכל השקלא וטריא דשמעתין לאו מדר״ח אדשמואל פריך אלא לשמואל גופא דאית ליה נמי ע״כ חתם סופר ועד כשר וא״כ מאי מקשה לשמואל ממאן דאמר כשר ותעשה דילמא ס״ל כשר ולא תעשה וכ״ש למאי דפרישית ע״כ ס״ל כשר ולא תעשה ויבואר בסמוך:

שם אלא ר׳ יוסי תרתי אמר. כבר הקשיתי בזה לשאול מה הכרח לומר דשמואל פליג אדר״י דניחא הו״ל למימר דפליג אמ״ד כשר ותעשה וס״ל דר״י גופא מודה באומר אמרו וכ״ש למאי דפרישית בסמוך דע״כ ס״ל לשמואל כשר ול״ת ואף לפמ״ש התוס׳ לעיל בד״ה חתם סופר דלקמן פרק מי שאחזו משמע להדיא דר״י תרתי אמר וכתבתי שם בכוונתם דמה״ט מסקינן הכא דר״י תרתי אמר וכ״כ מהרש״א אלא דאכתי יש לתמוה דא״כ ה״ל לאתויי האי ברייתא דשמעתין ולאקשויי מינה מי מודה ר״י באומר אמרו וכל השקלא וטריא דחתם סופר לפ״ז הוא אך למותר. ולפי דרכינו דלעיל א״ש דודאי ממתני׳ וברייתא דמי שאחזו לא מצי לאקשויי אדשמואל ולמידק דלר״י אומר אמרו פסול מדקתני ה״ז בטל עד שיאמרו לסופר כתוב כו׳ ולא קתני עד שיאמר אמרו דאכתי איכא למימר דאומר אמרו כשר ול״ת מש״ה לא קתני הכי דתנא דמתני׳ וברייתא אתקנתא דהיתרא קא מהדרי ומש״ה מייתי הש״ס מעיקרא האי שקלא וטריא דחתם סופר דשמעינן מינה מיהת דמאן דס״ל חתם סופר ועד כשר ע״כ צ״ל דלא אשכחן שום אומר אמרו דליהוי כשר ותעשה דא״כ נפק מיניה חורבא וכבר כתבתי דמאי דקאמר שמואל והדבר צריך תלמוד ע״כ סבר דחתם סופר ועד כשר לשיטת רש״י ז״ל כמו שהארכתי ולפ״ז מוכח שפיר ממ״נ דשמואל גופא סבר דר״י תרתי אמר שאם נאמר דבאומר לג׳ לא שייך חששא דשמא תשכור כדפרישית לעיל א״כ תיקשי היאך מכשיר שמואל חתם סופר ועד האיכא למיחש לחורבא שיאמר לג׳ אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ומחתמי לסופר משום כיסופא אע״כ דאומר אמרו פסול לגמרי משום מילי או משום דלא חשיב לשמה ואם נאמר דלפ״ז ע״כ סובר שמואל דבג׳ נמי חיישינן לשמא תשכור וא״כ אומר אמרו אפילו בג׳ כשר ול״ת מש״ה מכשיר בחתם סופר אלא דלפ״ז תיקשי מנ״ל לשמואל דאמר הלכה כר״י דאמר מילי לא מימסרי לשליח מאי פסקא דטעמא דר״י משום מילי אי משום דקתני הכא במתני׳ ואפי׳ בב״ד הגדול יכתבו ויתנו דילמא כולי מילתא דר״י משום חששא דשמא תשכור קאמר יכתבו ויתנו שאם יאמרו לאחרים ה״ל כשר ול״ת אע״כ כדפרישית לעיל דשמואל ממתני׳ וברייתא דמי שאחזו פשיטא ליה דטעמא דר״י משום מילי דמשמע ליה כדמשני רב אשי לקמן דלא מיבעיא קאמר והא דקתני ה״ז בטל עד שיאמר לסופר כתוב דוקא קתני דכל שלא אמר לסופר כתוב הוא בטל בכל ענין ואפי׳ בג׳ נמי בטל מדלא קתני עד שיאמר לג׳ וממילא דע״כ ר׳ יוסי היא ומדלא קתני עד שיאמר אמרו אלמא דאומר אמרו נמי בטל נמצא דממ״נ מוכח דלשמואל ר״י תרתי אמר כן נלע״ד נכון לשיטת רש״י ז״ל ולשיטת התוס׳ נמי יש ליישב בזה הדרך ואין להאריך והמשכיל יבין. ועדיין יש לדקדק במאי דמסקינן דשמואל פליג עלה דר״י בחדא והיאך פליג שמואל אדר״י שהוא תנא ובשלמא לפי השיטה שכתבתי לעיל דטעמא דר״מ נמי לקושטא דמילתא הוא משום מילי לא מימסרן אלא דפליגי אדר״י בג׳ ובאומר אמרו א״כ א״ש דשמואל סבר כר״י בג׳ ובאומר אמרו סבר כר״מ אבל לשיטת רש״י ז״ל שכתב לקמן פ׳ מי שאחזו דטעמא דר״מ לאו משום מילי אלא משום בזיון דבעל וטעמא דר״י משום מילי ומש״ה קאמר דאפילו באומר אמרו נמי פסול וא״כ שמואל סובר דלא כמאן. אם לא שנאמר דלשיטה זו אפשר דהא דקאמר שמואל הלכה כר״י דאמר מילי לא מימסרן כולה משמיה דר׳ קאמר לה ונפרש ג״כ כשיטת הרמב״ן ז״ל דאומר אמרו לאו משום מילי פסול אלא משום דחשיב שלא לשמה וא״כ מדקאמר ר׳ הלכה כר״י דאמר מילי לא מימסרי ולא קאמר סתמא הלכה כר״י אלמא דלא סבר כר״י אלא לענין הא דמילי לא מימסרן משא״כ בהא דפוסל ר״י באומר אמרו דלאו משום מילי הוא לא ס״ל כוותיה ושמואל דאמר כר׳. ואכתי פש גבן לברורי בהא דמסקינן שמואל פליג בחדא דיש להקשות מאי דוחקין לומר דשמואל פליג בהחלט וסובר דאומר אמרו כשר והא דקאמר והדבר צריך תלמוד היינו דמספקא ליה האי כתובו כתב ידן או כתב הגט הוא דהא מצינן למימר בפשיטות דהשתא דאתינן להכי פשיטא לשמואל דכתובו כתב ידן הוא וכתב הגט נעשה כאומר אמרו והא דקאמר שמואל והדבר צריך תלמוד היינו משום דמספקא ליה באומר אמרו אי הלכה כר״י או לא. ולדרך השני שכתבתי בסמוך דשמואל משמיה דר׳ קא״ל ודייק הכי א״ש דלישניה דר׳ גופא הכי דייק דהלכה כר״י במילי לחוד ולא באומר אמרו אבל לתירוץ הראשון שכתבתי בסמוך וכמו שהוכחתי לעיל באריכות דשמואל ע״כ משמיה דנפשיה מסיים הא דמילי לא מימסרן דאי משמיה דרבי קאמר היאך פליג אביי בפ׳ כל הגט וא״כ הדרא קושיא לדוכת׳. ויש ליישב דע״כ מוכח דשמואל פליג לגמרי ומכשיר באומר אמרו דאי ס״ד דאומר אמרו מספקא ליה לשמואל ומספיקא קאמר תצא א״כ תיקשי הא דאמר שמואל לעיל בפרק כל הגט מתנה הרי הוא כגט ואמאי האיכא אומר אמרו דבגט מספיקא פסול אפילו בכתיבה דאפשר חשיב שלא לשמה ובמתנה לא שייך האי טעמא ואף למאי דפרישית לעיל בשיטת הרב המגיד דכשר ולא תעשה נמי פסול ולשמואל היינו אפילו בכתיבה דשייך נמי שמא תשכור ולפ״ז אפילו אי אומר אמרו כשר משום מילי במתנה אכתי פסול משום כשר ולא תעשה הא ליתא דהא דשייך לומר דכשר ול״ת פסול נמי בכתיבה משום שמא תשכור היינו דוקא בגט משום דלשמואל כתב סופר מובהק ועד כשר משא״כ במתנה דלא שייך הא מילתא דכתב סופר מובהק אין שום סברא לומר דאומר אמרו פסול במתנה כמו בגט אע״כ דלשמואל בגט נמי כשר אומר אמרו וליתא להאי סברא דכשר ול״ת פסול וא״כ א״ש דמתנה הרי הוא כגט לגמרי כן נלע״ד ודוק היטב:

רש״י בד״ה אלא ר׳ יוסי תרתי כו׳ והנך אמוראי דאמרי לקמן תעשה ול״ת אליבא דר״מ פליגי כו׳ עכ״ל הא דלא ניחא ליה לפרש דפליגי אליבא דשמואל דמכשיר באומר אמרו יבואר בסמוך:

גמרא רב חסדא אמר כשר ולא תעשה. וכתב מהרש״ל ז״ל דהא דמוקי רב חסדא מתני׳ דחתם סופר כר׳ יוסי ולא כר׳ מאיר היינו משום דעכשיו הדר ביה הש״ס ממאי דאמרינן לעיל כשר ול״ת לא שכיח ולפ״ז לא מתוקמא כר״מ כו׳ והדבר ברור דמהרש״ל ז״ל הוצרך לפרש כן לשיטת רש״י ז״ל דלא נחית לסברא זו שכתבו התוספות בד״ה מתניתין מני דלר״מ איכא חורבא אחריתא וכדמשמע מלשון רש״י ז״ל בפשיטות וכדפרישית לעיל ובחנם השיג עליו מהרש״א ז״ל וכן במה שהשיגו מהרש״א ז״ל דבלא״ה הוצרך הש״ס לומר דרבי יוסי תרתי אמר מברייתא דמי שאחזו לא ידעתי מקום השגה זו דסוף סוף כיון דע״כ הוצרך הש״ס לומר דרבי יוסי תרתי אמר תו לא צרכינן להאי שנוייא דחיקא לומר דכשר ול״ת לא שכיחא וכדפרישית דמעיקרא נמי לא הוי מסיק הש״ס הכי אלא אליבא דשמואל ולא אליבא דרב חסדא כמו שהוכחתי שכן מבואר בלשון רש״י ז״ל בד״ה לא שכיחא ואדרבה לענ״ד לא הוי צריך מהרש״ל ז״ל לפרש הא מילתא כיון דמעיקרא נמי לא סלקא האי שינויא אליבא דר״ח לשיטת רש״י ז״ל וזה ברור:

רש״י בד״ה ולא תעשה גזירה הא אטו הא. וכבר כתב רש״י ז״ל בד״ה אלא רבי יוסי דהני אמוראי פליגי אליבא דרבי מאיר וקשיא לי טובא כיון דאליבא דר״מ פליגי מאי טעמא דר״ח דאמר גזרינן הא אטו הא דהא לר״מ לא שייך לגזור כלל כתיבה אטו חתימה דהא אפילו מצאו באשפה כשר ולא אשכחן דליגזור ר״מ כתיבה אטו חתימה אלא לענין מחובר מהטעם שכתבו התוספות בריש מכילתין דף ג׳ ע״ב. ועוד דהיאך אפשר לומר דלר״מ בכתיבה אומר אמרו כשר ולא תעשה ואין לסופר לכתוב אא״כ שמע מפי הבעל דהא מכשיר רבי מאיר בהדיא לכתוב טופסי גיטין ואפילו בתורף מכשיר אי לאו למ״ד דאמר משום קטטה ותקנת עגונות כדאיתא לעיל דף כ״ו ויותר יש לתמוה טובא לפרש דכל הני אמוראי פליגי אליבא דרבי מאיר דהיינו דלא כהלכתא דהא ודאי הלכה כרבי יוסי דמילי לא מימסרן כדאמר שמואל משמיה דרבי ובלא״ה נמי קי״ל דר״מ ור״י הלכה כרבי יוסי ועוד דסתם לן תנא כוותיה בפ׳ מי שאחזו וזה ברור לכל הפוסקים דלית הלכתא כרבי מאיר בהא. ולולי שיטת רש״י ותוספות היה נלע״ד לפרש להיפך דהני אמוראי פליגי אליבא דהלכתא וסברי כשמואל דס״ל כר״י בחדא ופליג בחדא לענין אומר אמרו דלא מיפסל ופליגי אי כשר ותעשה או לא תעשה וסובר ר״ח דכשר ול״ת דגזרינן הא אטו הא ומש״ה מוקי למתניתין דהמגרש דחתם סופר שנינו כרבי יוסי דליכא למיחש לחורבא משום דכשר ול״ת לא שכיח ולא הדר ביה הש״ס מהאי סברא והא דלא מוקי לה רב חסדא כרבי מאיר ומה״ט גופא היינו משום דלרבי מאיר בכתיבה כ״ע מודו דכשר ותעשה מטעמא דפרישית דלא שייך לגזור לרבי מאיר הא אטו הא כיון דלא דמי כתיבה לחתימה כלל דאפילו מצאו באשפה כשר. ומ״ד כשר ותעשה נמי ס״ל כשמואל דאומר אמרו כשר לגמרי ומתניתין דפ׳ המגרש מוקי לה כרבי יוסי גופא דפסול באומר אמרו לגמרי כדמסקינן ר׳ יוסי תרתי אמר. אמנם מה שלא רצה רש״י ז״ל לפרש כן היינו משום דלשיטתו טעמא דר״מ לקושטא דמילתא לאו משום מילי לא מימסרן כמ״ש רש״י ז״ל להדיא לקמן פרק מי שאחזו דטעמא דר״מ משום בזיון וס״ל מילי מימסרן לשליח נמצא דלפ״ז א״א לפרש דרב חסדא סובר כשמואל דמכשיר באומר אמרו ואפ״ה מכשיר בחתם סופר משום דלא שכיח דא״כ ה״ל לאוקמי כרבי מאיר נמי מה״ט גופא ואי משום דלר״מ כשר ותעשה בכתיבה אכתי מאי חורבא איכא ליפסול חתם סופר דהא לא שייך אידך חורבה דמקשה הש״ס וליחוש דלמא אמר לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ומחתמי ליה לסופר משום כיסופא דאכתי ליכא חורבה כי מחתמי לסופר דמדינא מצי למיחתמיה לרבי מאיר דהא מילי מימסרי לשליח וטעמא דבזיון נמי לא שייך הכא לגבי הסופר דבלא״ה יודע שאין הבעל יכול לכתוב מש״ה הוצרך רש״י ז״ל לפרש דרב חסדא אליבא דרבי מאיר איירי ולא ס״ל הא דשנינן כשר ול״ת לא שכיח משא״כ לפי מה שכתבתי לעיל דטעמא דר׳ מאיר נמי משום מילי לא מימסרן הוא א״כ אתי שפיר דר״ח לא מצי לאוקמי כר׳ מאיר ההיא דחתם סופר דנהי דכשר ול״ת לא שכיח אכתי איכא למיחש לאידך חורבה שיאמר לסופר ליכתוב ואתם חתומו דלר׳ מאיר כשר ותעשה כדפרישית דלא שייך לגזור הא אטו הא כיון דאפילו מצאו באשפה כשר וא״כ אכתי איכא חורבה דמחתמי ליה לסופר משום כיסופא ובעל לא אמר הכי ופסול לרבי מאיר נמי משום מילי לא מימסרן ומש״ה איצטריך ליה לאוקמי כר׳ יוסי כן נ״ל נכון וברור בעזה״י לפרש הסוגיא אליבא דהלכתא לשיטת הפוסקים כשמואל ודוק היטב ואין להאריך יותר ומה שיש לדקדק עוד יבואר בחידושנו לקמן בפ׳ מי שאחזו דף ע״א בעזה״י:

סליק פרק האומר

מי שאחזו פרק שביעי

רש״י בד״ה נשתתק לאו אמי שאחזו קורדייקוס קאי אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי עכ״ל. נראה דמה שכתב שנעשה אלם מחמת חולי לאו למימרא דדוקא באלם מחמת חולי בעי בדיקה אבל בנשתתק מתוך בוריו לא בעי בדיקה דאדרבה נשתתק מתון בוריו גרע טפי דשייך בי׳ טפי חשש טירוף הדעת משנשתתק מחמת חולי דלא חיישינן כולי האי לטירוף דעת כיון שמחמת חולי בא לו כדאיתא בירושלמי דנשתתק מחמת חולי לא בעינן בדיקה ג׳ פעמים אלא בפעם א׳ סגי ונהי דרוב הפוסקים לא חיישי לדברי הירושלמי והשוו מידותיהם דבכל נשתתק בעינן בדיקה ג׳ פעמים כמבואר להדיא בלשון רש״י ז״ל וכמ״ש הב״י סי׳ קכ״א מ״מ לא אשכחן מאן דמחמיר בנשתתק מתוך חוליו טפי מתוך בוריו וליכא למימר נמי דשיטת רש״י ז״ל דנשתתק מתוך בוריו לא מהני בי׳ בדיקה כיון דגרע טובא הא נמי ליתא חדא דלא אשכחן סברא זו לשום א׳ מהפוסקים ועוד דבשחט בו שנים או רוב שנים אשכחן דמהני בי׳ הרכנה אע״ג דכנשתתק מתוך בוריו דמי כמבואר לקמן בל׳ הרשב״א ז״ל בחידושיו ואף שיש לחלק מ״מ לא מסתבר כלל לומר דלרש״י ז״ל נשתתק מתוך בוריו אינו רשאי לגרש כלל לכך נראה דמ״ש רש״י ז״ל שנעשה אלם מחמת חוליו אורחא דמילתא נקט ולא בעי למעט אלא אלם מעיקרא דלא בעי בדיקה דכשם שנכנס ברמיזה כך מוציא כמ״ש רוב הפוסקים אף לענין חרש מעיקרא ועי״ל דלישנא דמתניתין קשיא ליה לרש״י ז״ל דקתני נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך משמע דלא שיילינן ליה אלא על הכתיבה לחוד ולא על הנתינה ואילו בבריא אפילו בפקח צריך לומר כתבו ותנו ולא עדיף אלם מפקח לענין זה לכך ניחא ליה לפרש באלם שהוא חולי ומש״ה סגי באמרו נכתוב לחוד כמו בכל שכ״מ שהוא מסוכן דסגי באומר כתבו לחוד כן נ״ל: