×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאִילּוּ מַגְבִּיהַּ אֶת הַשּׁוּלְחָן לָא קָתָנֵי.
Rav Sheshet notes: The entire process of the replacement of the shewbread is taught in the mishna, and yet the statement: A priest raises the Table above the ground so that the bowls of frankincense can be properly removed from them, is not taught. One can therefore conclude from the mishna that just as the bowls of frankincense are removed from a vessel that is resting upon the ground, i.e., the Table, so too, one may remove a handful of a meal offering from a vessel that is resting upon the ground.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואילו מגביה לא קתני – שיהא אחר מגביה השולחן בשעת סילוק הבזיכין אלמא מכלי שעל קרקע היו סילוק בזיכין ובזיכין מתירין את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה דקומץ מיקרי אזכרה ובזיכין נמי מיקרי אזכרה דכתיב (ויקרא כד) והיתה ללחם לאזכרה וקומץ מתיר שירים לאכול דכתיב (שם ב) והנותרת מן המנחה וגו׳ מאשי ה׳.
ואילו כהן שמגביה את השולחן מעל גבי הקרקע לצורך נטילת הבזיכים ממנו לא קתני [אינו שונה], ומכאן שאת קומץ המנחה גם כן קומצים מכלי שעל גבי קרקע.
Rav Sheshet notes: The entire process of the replacement of the shewbread is taught in the mishna, and yet the statement: A priest raises the Table above the ground so that the bowls of frankincense can be properly removed from them, is not taught. One can therefore conclude from the mishna that just as the bowls of frankincense are removed from a vessel that is resting upon the ground, i.e., the Table, so too, one may remove a handful of a meal offering from a vessel that is resting upon the ground.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לָאו אָמְרַתְּ הָתָם סֵדֶר עֲבוֹדוֹת נָקֵט ה״נהָכָא נָמֵי סֵדֶר עֲבוֹדוֹת נָקֵט.

The Gemara rejects this proof: Didn’t you already say there, with regard to the mishna that discusses improper intentions expressed during the service of a meal offering (12a), that the tanna cited only the order of sacrificial rites? Here too, the tanna cited only the order of sacrificial rites. Therefore, one cannot prove from here that there is no requirement to raise the Table.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סדר עבודות נקט – והגבהה לאו מן העבודות חשובות היא.
סדר עבודות נקט. וקשיא דבשלמא לעיל שייך לומר סדר עבודות נקט כדפרשי׳ לעיל דר״ל עבודות שמפגלות בכל מקום או הנעשות על ידי כהן אחד כדפרש״י אבל כאן מה שייך לומר סדר עבודות הלא העבודות האחרות אינן מפגלות במקום אחר וגם אינן נעשות על ידי כהן אחד:
וי״ל דלכך פירש״י סדר עבודות נקט והגבהה לאו עבודה חשובה היא דר״ל דלא מיירי כי אם בעבודות החשובות הנעשות ע״י כהנים ולא בהגבהה שאינה עבודה חשובה ופריך ליה דאע״ג דלאו חשובה היא אם היתה צריכה להעשות הוה חשיב ליה כיון דנחית למניינא דכהנים כמה כהנים צריכין לסילוק בזיכין ולסדרן אם היה צריך גם אחר להגבהה הרי היה חושב אותו כמו דחשיב הנך משום דכל הני כהני דצריכי לההיא מילתא אית ליה למחשב אלא שמע מינה מדלא חשיב דלא היתה שם הגבהה ודקומצין מעל גבי קרקע:
ודוחים: לאו אמרת התם [האם לא אמרת שם] לגבי המשנה ״כל הקומץ ונותן בכלי״ וכו׳ שסדר עבודות המנחה החשובות נקט [הוא אוחז]? הכא נמי [כאן גם כן] יש לומר כי סדר עבודות החשובות נקט [הוא אוחז], ואין להוכיח מכאן שאין צורך בהגבהה.
The Gemara rejects this proof: Didn’t you already say there, with regard to the mishna that discusses improper intentions expressed during the service of a meal offering (12a), that the tanna cited only the order of sacrificial rites? Here too, the tanna cited only the order of sacrificial rites. Therefore, one cannot prove from here that there is no requirement to raise the Table.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִי דָּמֵי הָתָם לָא נָחֵית לְמִנְיָינָא דְּכֹהֲנִים הָכָא נָחֵית לְמִנְיָינָא דְּכֹהֲנִים אִם אִיתָא לִיתְנֵי מַגְבִּיהַּ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ קוֹמְצִין מִכְּלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara asks: Are these mishnayot comparable? There, on 12a, the tanna did not delve into the number of priests involved in the service of a meal offering. Here, on 99b, the tanna does in fact delve into the number of priests involved in the service of the shewbread. Therefore, if it is so, i.e., if the Table must be raised before the bowls of frankincense are removed, let the tanna teach that another priest raises the Table. Rather, conclude from the mishna that one may remove a handful of a meal offering from a vessel that is resting upon the ground. The Gemara affirms: Conclude from here that this is so.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: מי דמי [האם הדבר דומה]? התם לא נחית למניינא דכהנים [שם אינו יורד למנין של כהנים], בכמה כהנים מדובר, ואילו הכא נחית למניינא דכהנים [כאן הוא יורד למנין של כהנים], ואם איתא [כך הוא], שצריך הגבהה — ליתני [שישנה] גם כהן מגביה! אלא שמע מינה [למד מכאן]: קומצין מכלי שעל גבי קרקע, ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
The Gemara asks: Are these mishnayot comparable? There, on 12a, the tanna did not delve into the number of priests involved in the service of a meal offering. Here, on 99b, the tanna does in fact delve into the number of priests involved in the service of the shewbread. Therefore, if it is so, i.e., if the Table must be raised before the bowls of frankincense are removed, let the tanna teach that another priest raises the Table. Rather, conclude from the mishna that one may remove a handful of a meal offering from a vessel that is resting upon the ground. The Gemara affirms: Conclude from here that this is so.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רָבָא פְּשִׁיטָא לִי קוֹמֶץ מִכְּלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּסִילּוּק בָּזִיכִין אמְקַדְּשִׁין מִנְחָה בִּכְלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּסִידּוּר בָּזִיכִין.

§ Rava said: It is obvious to me that a priest may remove a handful from a vessel that is resting upon the ground, as we find such an instance in the case of the removal of the bowls of frankincense from the Table of the shewbread, since the Table is resting upon the ground of the Sanctuary when they are removed. Similarly, one can sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground, as we find such an instance in the case of the arrangement of the bowls of frankincense upon the Table of the shewbread.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקדשין מנחה – כשמביאה מביתו נותנה בכלי שעל גבי קרקע.
שכן מצינו בסידור בזיכין – שמסדר (על) הלחם שהוא שירים ובזיכין שהן קומץ על השולחן שעל גבי קרקע דהיינו דומיא דמנחה כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים.
1שכן מצינו בסילוק בזיכין – הא מילתא דלא כרבי חנינא דאמר לקמן (דף ח.) לא זו קדושה בלא זו דאיהו לא יליף מילתא ממילתא.
1. תוס׳ ד״ה ״שכן מצינו״ מופיע בדפוס וילנא בדף ז׳.
א ועוד בענין זה, אמר רבא: פשיטא [פשוט] לי, קומץ הכהן מכלי שמונח על גבי קרקעשכן מצינו בסילוק בזיכין של לבונה מעל שולחן הפנים, שהוא מונח על קרקע המקדש. וכן מקדשין מנחה מתחילה בכלי שעל גבי קרקעשכן מצינו בסידור בזיכין עם הלחם על השולחן.
§ Rava said: It is obvious to me that a priest may remove a handful from a vessel that is resting upon the ground, as we find such an instance in the case of the removal of the bowls of frankincense from the Table of the shewbread, since the Table is resting upon the ground of the Sanctuary when they are removed. Similarly, one can sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground, as we find such an instance in the case of the arrangement of the bowls of frankincense upon the Table of the shewbread.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בָּעֵי רָבָא קִידּוּשׁ קוֹמֶץ מַאי מִמִּנְחָה יָלְפִינַן לַהּ אוֹ מִדָּם יָלְפִינַן לַהּ הֲדַר פַּשְׁטַהּ במִדָּם יָלְפִינַן לַהּ.

Rava raises a dilemma: With regard to the sanctification of a handful by placing it in a vessel that is resting upon the ground, what is the halakha? Do we derive this halakha from the sanctification of a meal offering, in which case one can sanctify a handful in this manner, just as he can do so with a meal offering? Or do we derive it from the collection of the blood of an offering, in which case one cannot do so, just as the blood of an offering may not be collected in a vessel that is resting upon the ground? Rava then resolves the dilemma: We derive it from the collection of the blood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קידוש קומץ מאי – דלא אשכחן בבזיכין כשהוא מסלקן דהיינו קמיצה שיהא נותנו לשום כלי אלא מיד מקטירו הלכך ליכא למפשט קידוש קומץ מהתם.
מדם – מקבלת [דם] דכתיב (שם א) והקריבו בני אהרן ואמרינן בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם וקידוש קומץ כנגד ארבע עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש קומץ כנגד קבלה והולכה כי הולכה והקטרה כנגד (ד׳ עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש כנגד) זריקה.
מדם ילפינן לה – דקידוש קומץ כנגדו קבלת דם.
ולאחר הקדמת הדברים הללו שהיו ברורים לו, בעי [שאל] רבא: קידוש קומץ בכלי שעל גבי קרקע מאי [מה] דינו? האם מקידוש מנחה ילפינן לה [למדים אנו אותה], שמקדשים בכלי שעל גבי קרקע, או האם מקבלת דם ילפינן לה [למדים אנו אותה], מה הדם אין מקבלים אותו בכלי שעל גבי קרקע, אף הקומץ אין נותנים אותו בכלי שעל גבי קרקע? הדר פשטה [חזר רבא ופתרה]: מדם ילפינן לה [למדים אנו].
Rava raises a dilemma: With regard to the sanctification of a handful by placing it in a vessel that is resting upon the ground, what is the halakha? Do we derive this halakha from the sanctification of a meal offering, in which case one can sanctify a handful in this manner, just as he can do so with a meal offering? Or do we derive it from the collection of the blood of an offering, in which case one cannot do so, just as the blood of an offering may not be collected in a vessel that is resting upon the ground? Rava then resolves the dilemma: We derive it from the collection of the blood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי וְהָא אִתְּמַר קוֹמֶץ שֶׁחִלְּקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים רַב נַחְמָן אָמַר גאֵינוֹ קָדוֹשׁ וְרָבָא אָמַר קָדוֹשׁ וְאִם אִיתָא לֵילַף מִדָּם הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא.

The Gemara asks: And did Rava really say this, that the halakha with regard to the sanctification of a handful is derived from the collection of the blood? But it was stated: With regard to a full measure of a handful that a priest divided and placed in two vessels, Rav Naḥman says that it is not sanctified, and Rava says that it is sanctified. And if it is so that the halakha of the handful is derived from the collection of the blood, then let Rava derive from blood that the handful is not sanctified in this manner, just as the blood is not sanctified when divided into two. The Gemara responds: Rava retracted that statement and ruled that a handful is not sanctified when divided and placed into two vessels.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אמר רבא הכי – דמדם ילפינן.
לילף מדם – ודם לא קידש לחצאין אם קבל שיעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים ושעירים הנשרפין בשני כלים לא עשה כלום כדאמרינן לקמן.
מההיא – דודאי אינו קידוש דמדם ילפינן.
הדר ביה רבא – מהך סברא דקם רבא בשיטתא דרב נחמן רביה.
ואם איתא נילף מדם. דלא קדיש לחצאי׳ דאם קדש שיעור הזאת דם אשם מצורע או דפרים הנשרפים לא עשה ולא כלום כדאמרינן לקמן, ל״ה:
וקשיא דמאי פריך ואם איתא דילפינן קדוש קומץ מדם לגבי דבעיא כהן ולא מעל גבי קרקע דכמו כן לגבי חלקו נילף מדם דמשמע הא אי לא ילפינן לעיל מדם הכא לא לקשי לרבא דליליף מדם ואמאי אפי׳ לא ילפי׳ דלעיל מדם הכא איכא למילף משום דעד כאן לא מספקא לן לעיל אי ילפינן מדם אלא משום דקאמר אי ילפינן מדם אי ילפינן ממנחה משום דאית לן למילף מנחה ממנחה אבל הכא ליכא למילף מנחה ממנחה לומר דקדיש לחצאין:
והתו׳ פירשו דבשלמא אי ממנחה יליף איכא למ״ד מנחה קדושה לחצאין:
ולא נהירא לי שהרי אף בחביתין שקרבה לחצאין אמר רבי יוחנן דאינה קדושה ור׳ אלעזר דאמר קדושה לחצאין היינו מטעם מתוך שקרבה לחצאין אבל בשאר מנחות דליכא משום מתוך לא (ומחביתין נמי ליכא למגמר משום דשאני התם דאיכא מתוך):
ונ״ל דלהכי אמר רבא קדיש אי ילפי׳ לה ממנחה שהרי מצינו דאיתיה בבזיכין שהיה נחלק בשני כלים והוא בקומץ אחד להתיר השירים שהוא מהלחם ואע״פי שהלחמים חלוקים בשני גופין אין אנו עושין כל סדר כאלו הוי מנחה אחת בפני עצמה דלהכי אמרו בתר הכי עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול דהוה ליה כמנחה שחסרה קודם קמיצה. ופירש״י דאמרינן דאם נפרסה אחת כולן פסולות אלמא לא עבדינן כל חדא מינייהו כאלו הויא מנחה בפני עצמה (היא) דא״כ תפסל היא ולא חבירתה אלמא כחד גופא דמיין וכן הבזיכין שהוא כקומץ ללחם כחד גופא דמי והרי כשנשארה הלבונה בבזיכין אחרי הקמיצה שהיא הסילוק שמסלקין אותם מעל הלחם הוי כמי שחולק הקומץ בשני כלים ואע״פי שאנו רואים הקטורת ההוא קודם סילוק בזיכין כאלו אינן בכלי דא״כ לא היה השולחן מקדשן עם הלחם כמו שעושה שמקדשת המנחה בכללה השיריים והקומץ שמעורבין יחד עד שעת קמיצה שאלמלא היה הקומץ מופרש מן השיריים לא היה מתקדש בביסא ולא היה מתיר השיריים על ידי קמיצתן מאחר שלא נתערב עמם וכמו כן בלחם הפנים ובזיכין שאנו מדמין למנחה וקומץ צ״ל שאנו עושים ורואים כאלו הקטורת שבבזיכין כאלו הוא מעורב עם השיריים וכאילו אין כלי הבזיכין מפרידו ונמצא השולחן מקדש הכל מעורב יחד א״כ הוכחנו דאין הבזיכין מחלקין אותו. מ״מ י״ל דדוקא קודם סילוק בזיכין אנו רואים כאלו הכל מעורב יחד כדפרישי׳ מפני שהשולחן מקדש כל מה שבתוכו ומצרפו לעשותו כגוף אחד ונוכל לתת טעם לדבר לפי שלא באו אז הבזיכין כדי לחלק קטורת שבזה מזה אלא כדי להעמיד על כל סדר וסדר הלבונה שהרי לא תוכל לעמוד בלי מחזיק אותה אבל מ״מ לאחר שסלקן מעל השולחן נשאר כל לבונה שבבזיך ובזיך בפני עצמה והרי מסתלקים מעל השולחן ונשארים בכלים חלוקים הוי כאלו חלקו בשני כלים:
וא״ת והלא אע״פי שנעשהו כקומץ שחלקו מ״מ אין לעשותו כאלו חלקו בשני כלים בקדוש כלי שיקדש אותם בכלי כקדוש קומץ שהרי באותו כלי שסלקן נשארו שהרי אם באנו לומר דנעשה הסתלקם בקדוש כלי א״כ מאי ליבעי קדוש קומץ ממנחה ילפינן ליה או מדם ילפינן הא שפיר מצינן למילף ליה ממנחה שהרי ע״כ לא קמבעיא ליה אי מדם ילפינן ליה אלא משום דלא מצינו קדוש קומץ בבזיכין שיהא ע״ג קרקע ולכך מספקא ליה אי ילפינן קדוש ממנחה אעפ״י שאינה עבודה משום דאית ליה למילף מנחה ממנחה שהוא מינה שהכל מנחה אע״פי שזה מנחה וזה קומץ ואינה מלאכה אחת או דנילף מדם שהיא מלאכה כיוצא בה אע״פי שהם שני מינים אבל אם היינו מוצאים קדוש בבזיכין כיוצא בה פשיטא דמינה הוה יליף כי היכי דילפינן קומצים ומקדשין מסילוק וסדור בזיכין וא״כ משמע דמדלא ילפינן מינה דאין אנו רואים בהסתלקם כאלו קדש הלבונה בשני כלים וא״כ איך נימא דנוכל למילף קומץ שחלקו בשני כלים בקדושו מבזיכין והרי אינו כאלו חלקם לקדשם בשני כלים כדפרי׳:  
וי״ל דלעולם נוכל לומר דנעשהו כקדוש קומץ שסלקו בשני כלים ואפ״ה בעי לגבי קדוש קומץ על גבי קרקע אי ממנחה ילפינן ליה אי מדם ולא קאמרינן דנילף מקדוש דבזיכין משום דאע״פי שנעשהו כקדוש כלי מ״מ אין הקדוש ע״ג קרקע שהרי כשמסלקן נשארה הלבונה בבזיכין ואין הבזיכין ע״ג קרקע אלא ביד המגביה והמסלק הילכך לא נוכל להוכיח מינה שמקדשין קומץ ע״ג קרקע שהרי באויר מקדשין אותו וג״כ לא נוכל להוכיח משם שאין מקדשין ע״ג קרקע כי אם באויר מדמקדשו באויר בהגבהה. לפי שנוכל לומר דמאי דמקדשין ליה באויר והגבהה לא הוי מפני שיצטרך לקדשו באויר אלא מפני שההגבהה צריכה להעשות בשביל הקמיצה שהסילוק הוי כקמיצה כדפרי׳ לעיל ומיד שסלקן וקמץ נשאר הקומץ באויר בקידושו הילכך לא מצינן למילף מינה אי מקדשין קומץ ע״ג קרקע או לא. אבל מ״מ נוכל לעשותו בשהגביהו ונשאר שם בשני כלים כאלו נתקדש בשני כלים ודלהוי כקומץ שחלקו וקדשו בשני כלים ונוכל למילף קומץ שחלקו בשני כלים דקדיש. ומ״מ לא דמי ממש לקידוש שנעשה בידים שלאחר שקדשו נותנו בכלי כקדוש קומץ של מנחה ולהכי לא מדמה ליה למנחה ולהכי פריך ואם איתא דשבקינן למילף קומץ ממנחה לגבי דנימא מקדשים ע״ג קרקע ולא ילפינן ממנחה אלא מדם משום דהוי עבודה כוותיה ולא ילפינן ממנחה אע״פ שהיא מינה הואיל ואינה עבודה כמותו כמו כן גבי קומץ שחלקו בשני כלים דרבא קאמר דקדיש הוה ליה למילף מדם דהוי עבודה דכוותיה ולומר לא קדיש ודלא ליליף ליה מקידוש בזיכין משום דלא הוי דכוותיה אלא מדם דהוי עבודה דכוותיה. דבשלמא אי הוה יליף קדוש קומץ ממנחה לגבי שקדשו ע״ג קרקע אע״פי שאינו בדמיון אחד דזה מנחה וזה קומץ אפי״ה ילפינן לזה הואיל וחד מינא הוא וכמו כן לגבי חלקו בשני כלים נוכל למילף קידוש קומץ מקידוש בזיכין אע״פי שאינו בדמיון אחד דזה נעשה בידים וזה ממילא מ״מ ילפינן להו הואיל ותרווייהו קדוש מנחה אבל כיון דאמרת דלא ילפת מנחה ממנחה הואיל ואינם בדמיון אחד לגבי קדוש ע״ג קרקע כמו כן לא ניליף קדוש לגבי חלוקו מקדוש בזיכין כי אם מדם ואמאי קאמר רבא דקדיש:
הוה אמינא אע״ג דלא קביל שיעור טבילות כל ההזאות מעיקרא. ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור שלא יספג. כתב רחמנא בדם. דמשמע בדם שיהא שיעור דם מעיקרו:
וקשיא דהוה ליה למימר הוה אמינא אע״ג דליכא אלא שיעור טבילה דירצה לומר דבשעת טבילה והזאה שיהיה שם רק כדי שיעור טבילה והזאה ולא שיספג דוטבל משמע דלא בא למעט כי אם מספג אך בשיעור טבילה סגי כדפרישי׳ ואמאי נקט מעיקרא דמשמע דלא הוה בעינן שיהא בו שיעור כל ההזאות מעיקרא אך הוה בעינן להו בשעת טבילה כיון דר״ל דאף בשעת טבילה לא הוה בעינן להו:
וי״ל דאין הכי נמי דלא הוה למימר מעיקרא כדפרי׳ אלא אע״ג דליכא שיעור טבילה כדפרי׳ ומאי דנקט מעיקרא הוי משום דבעי למימר כתב רחמנא בדם דאתא למימר דגם מעיקרא בעינן להו:
מאי לאו עד שלא גמר הזאה, פי׳ שלא גמר כל ההזאות ואפי׳ לא נפל אלא משיורי האצבע אלמא כשרין להזאה, ל״ה, דאין לומר דלא כשרין להזאה נינהו ואפי׳ הכי יטעון כיבוס דמחשיב דם להטעין כיבוס אעפ״י שאינו ראוי להזאה דא״כ אמאי לימא משהזה אינו טעון כיבוס והלא אעפ״י דאין ראוי להזאה אכתי דם הוא להטעין כיבוס אלא שמע מינה דכשאינו ראוי לא חשיב דם להטעין כיבוס. ונר׳ דטעמא דכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד דבראוי להזאה הכתוב מדבר וא״כ מוכח שפיר מדאמרי׳ דשירי אצבע מטעינין כיבום דראוי להזאה הם דאם לא כן לא הוו מטעינין כיבוס ודלא כרבא:
תוס׳ ד״ה הדר וכו׳ דר״נ רבי׳. עי׳ חולין דף עז ע״א תוס׳ ד״ה בלשון:
ושואלים: ומי [והאם] אמר רבא הכי [כך] שלמדים מתן הקומץ בכלי מקבלת הדם בכלי? והא אתמר [והרי נאמר]: קומץ שחלקו בשני כליםרב נחמן אמר: אינו קדוש, ורבא אמר: קדוש. ואם איתא [אכן הוא], לילף [שילמד] מדם, שאינו מתקדש אם ניתן בשני כלים! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מההיא, ממה שאמר שהקומץ שחילקו לשני כלים קדוש.
The Gemara asks: And did Rava really say this, that the halakha with regard to the sanctification of a handful is derived from the collection of the blood? But it was stated: With regard to a full measure of a handful that a priest divided and placed in two vessels, Rav Naḥman says that it is not sanctified, and Rava says that it is sanctified. And if it is so that the halakha of the handful is derived from the collection of the blood, then let Rava derive from blood that the handful is not sanctified in this manner, just as the blood is not sanctified when divided into two. The Gemara responds: Rava retracted that statement and ruled that a handful is not sanctified when divided and placed into two vessels.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וָדָם מְנָלַן דְּלָא קָדוֹשׁ לַחֲצָאִין דְּתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בֶּן שָׁאוּל דקִידֵּשׁ פָּחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי זֶה וּפָחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי זֶה לֹא קִידֵּשׁ.

The Gemara further discusses the halakha with regard to the collection of the blood. And with regard to blood, from where do we derive that it is not sanctified in halves, i.e., when collected in two vessels? It is derived from that which Rav Taḥlifa ben Shaul teaches with regard to the water of purification: If the priest sanctified the water in two vessels in such a manner that he sanctified less than the amount of sprinkling in this vessel, i.e., there was not enough water into which he could dip a bundle of hyssop and sprinkle the water with it, and he sanctified less than the amount of sprinkling in that vessel, then he has not sanctified the water. Even if he subsequently combines the contents of both vessels into a single vessel, the water is not sanctified.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קידש – מי חטאת.
כדי הזאה – כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה.
לא קידש – ואע״פ שחזר ועירבו לאחר קידוש נתינת מים על האפר.
ב ומבררים: ודם מנלן [מנין לנו] שלא קדוש לחצאין? דתני [ששנה] רב תחליפא בן שאול בענין מי חטאת (פרה אדומה): קידש את המים בשני כלים, והיה במים פחות מכדי הזאה בכלי זה, כלומר, פחות מכדי שיכול לטבול בהם את אגודת האזוב ולהזות, ופחות מכדי הזאה בכלי זהלא קידש, ואפילו צירף אותם אחר כך לכלי אחד — אינו יכול להזות מהם.
The Gemara further discusses the halakha with regard to the collection of the blood. And with regard to blood, from where do we derive that it is not sanctified in halves, i.e., when collected in two vessels? It is derived from that which Rav Taḥlifa ben Shaul teaches with regard to the water of purification: If the priest sanctified the water in two vessels in such a manner that he sanctified less than the amount of sprinkling in this vessel, i.e., there was not enough water into which he could dip a bundle of hyssop and sprinkle the water with it, and he sanctified less than the amount of sprinkling in that vessel, then he has not sanctified the water. Even if he subsequently combines the contents of both vessels into a single vessel, the water is not sanctified.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִיבַּעְיָא לְהוּ בְּדָם מַאי הִלְכְתָא הִיא וּמֵהִלְכְתָא לָא יָלְפִינַן.

The Gemara continues: And a dilemma was raised before the Sages: With regard to the collection of blood of a sin offering for the purpose of sprinkling it upon the altar, what is the halakha? Is the ruling with regard to the water of purification a halakha transmitted to Moses from Sinai, in which case the halakha with regard to blood may not be derived from it, as we do not derive other cases from a halakha transmitted to Moses from Sinai?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדם מאי – אם קיבל מדם שעירים ופרים הנשרפים שטעונין הזייה וקיבל שיעור ג׳ הזאות בכלי זה ושיעור ד׳ הזאות בכלי זה מהו.
ואיבעיא להו [ונשאלה להם]: בקבלת דם החטאת בכלי לצורך הזאה על המזבח מאי [מה] הדין? האם נאמר כי הלכתא [הלכה למשה מסיני] היא לגבי מי חטאת בלא טעם, ומהלכתא לא ילפינן [ומהלכה אין למדים] לדינים אחרים.
The Gemara continues: And a dilemma was raised before the Sages: With regard to the collection of blood of a sin offering for the purpose of sprinkling it upon the altar, what is the halakha? Is the ruling with regard to the water of purification a halakha transmitted to Moses from Sinai, in which case the halakha with regard to blood may not be derived from it, as we do not derive other cases from a halakha transmitted to Moses from Sinai?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אוֹ דִלְמָא הָתָם מַאי טַעְמָא דִּכְתִיב {במדבר י״ט:י״ח} וְטָבַל בַּמַּיִם הָכָא נָמֵי הָכְתִיב {ויקרא ד׳:ו׳} וְטָבַל בַּדָּם.

The Gemara explains the other side of the dilemma: Or perhaps, there, in the case of the water of purification, what is the reason that it is not sanctified? It is possible that the reason is that it is written in a verse that is referring to the water initially placed in the vessel: “And dip it in the water” (Numbers 19:18). If this verse is the source of the halakha that the hyssop may be dipped in the water of purification only when there was initially enough water in the vessel for sprinkling, then here too, in the case of the blood of a sin offering, isn’t it written: “And the priest shall dip his finger in the blood” (Leviticus 4:6)?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או דלמא התם מאי טעמא [שמא שם מה הטעם] — משום דכתיב [שנאמר]: ״וטבל במים״ (במדבר יט, יח), במים שנתן מתחילה בכלי, ומכאן שצריך היה להיות בהם מתחילה כשיעור הזאה, הכא נמי הכתיב [כאן, בחטאת, גם כן נאמר]: ״וטבל הכהן את אצבעו בדם״ (ויקרא ד, ו)?
The Gemara explains the other side of the dilemma: Or perhaps, there, in the case of the water of purification, what is the reason that it is not sanctified? It is possible that the reason is that it is written in a verse that is referring to the water initially placed in the vessel: “And dip it in the water” (Numbers 19:18). If this verse is the source of the halakha that the hyssop may be dipped in the water of purification only when there was initially enough water in the vessel for sprinkling, then here too, in the case of the blood of a sin offering, isn’t it written: “And the priest shall dip his finger in the blood” (Leviticus 4:6)?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִיתְּמַר א״ראָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף בְּדָם לֹא קִידֵּשׁ אָמַר רָבָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי (בִּפְנֵי כֹּהֵן מַנִּיחַ) וְטָבַל וְלֹא המְסַפֵּיג.

The Gemara continues: And it was stated with regard to this dilemma: Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Even in the case of the blood, one has not sanctified it if he collected less than a full measure of blood in a single vessel. Rava said that this is also taught in a baraita with regard to the bull of the anointed priest. The verse states: “And the priest shall dip his finger in the blood, and sprinkle of the blood” (Leviticus 4:6). From the term “And the priest shall dip” it is derived that there must be enough blood inside the vessel in which to dip his finger, and there should not be so little blood that he must resort to wiping his finger along the walls of the vessel.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא תניא – דבדם לא קידש.
וטבל בדם ולא מספג – מקנח אצבעו בדופני הכלי.
ואיתמר [ונאמר] על כך, אמר ר׳ זריקא, אמר ר׳ אלעזר: אף בדם לא קידש אם קיבל פחות מכשיעור הזאה בכלי זה ופחות מכשיעור בכלי זה. אמר רבא, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] (בפני כהן מניח) [בפר כהן משיח], שנאמר בו: ״וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם״ (שם), ״וטבל״ — שיהא בו די דם כדי שיטבול בו את אצבעו, ולא יהא שם דם מועט כל כך שיהא רק מספיג מקנח דם באצבעו מדפנות הכלי.
The Gemara continues: And it was stated with regard to this dilemma: Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Even in the case of the blood, one has not sanctified it if he collected less than a full measure of blood in a single vessel. Rava said that this is also taught in a baraita with regard to the bull of the anointed priest. The verse states: “And the priest shall dip his finger in the blood, and sprinkle of the blood” (Leviticus 4:6). From the term “And the priest shall dip” it is derived that there must be enough blood inside the vessel in which to dip his finger, and there should not be so little blood that he must resort to wiping his finger along the walls of the vessel.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בַּדָּם שֶׁיְּהֵא בַּדָּם שִׁיעוּר טְבִילָה מֵעִיקָּרוֹ מִן הַדָּם מִן הַדָּם שֶׁבָּעִנְיָן.

The baraita continues: Additionally, from the term “in the blood” it is derived that there should initially be in the vessel containing the blood a measure fit for dipping his finger. Furthermore, it is derived from the term “of the blood” that he must sprinkle from the blood of the matter, as will be explained.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדם – משמע [שיהא שיעור] דם מעיקרא.
והזה מן הדם שבענין – לקמן מפרש מאי היא.
״בדם״ — באותו דם שכבר היה שם, לומר שצריך שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו, ״והזה מן הדם״מן הדם שבענין, כלומר, מן הדם שבכלי (כאשר יבואר להלן).
The baraita continues: Additionally, from the term “in the blood” it is derived that there should initially be in the vessel containing the blood a measure fit for dipping his finger. Furthermore, it is derived from the term “of the blood” that he must sprinkle from the blood of the matter, as will be explained.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב וְטָבַל וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בַּדָּם דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְטָבַל הֲוָה אָמֵינָא אע״גאַף עַל גַּב דְּלֹא קִיבֵּל שִׁיעוּר טְבִילוֹת (דְּהַיְינוּ הַזָּאָה ז׳שֶׁבַע פְּעָמִים) מֵעִיקָּרוֹ כְּתַב רַחֲמָנָא בַּדָּם.

And it was necessary for the Merciful One to write: “And the priest shall dip,” and it was necessary for the Merciful One to write: “In the blood,” despite the fact that both terms are referring to the amount of blood that must be in the vessel. Because if the Merciful One had written only: “And the priest shall dip,” I would say that it is enough if the vessel contains enough blood for even one sprinkling, even though the priest did not initially collect a measure fit for all of the sprinklings, that is, enough with which to sprinkle seven times. Therefore, the Merciful One writes: “In the blood.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה אמינא אע״ג דלא קבל שיעור טבילות – כל הזאות מעיקרו ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור.
כתב רחמנא בדם – דמשמע [שיהא שיעור] דם מעיקרא.
ומסבירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] ״וטבל״ ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] ״בדם״, למרות ששניהם עוסקים בשיעור הדם, דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק ״וטבל״, הוה אמינא [הייתי אומר]: די במה שיש עכשיו בדם כדי טבילה והזאה אחת אף על גב [אף על פי] שלא קיבל בכלי זה שיעור כל הטבילות, דהיינו דם שיש בו כדי הזאה שבע פעמים, מעיקרו — על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״בדם״.
And it was necessary for the Merciful One to write: “And the priest shall dip,” and it was necessary for the Merciful One to write: “In the blood,” despite the fact that both terms are referring to the amount of blood that must be in the vessel. Because if the Merciful One had written only: “And the priest shall dip,” I would say that it is enough if the vessel contains enough blood for even one sprinkling, even though the priest did not initially collect a measure fit for all of the sprinklings, that is, enough with which to sprinkle seven times. Therefore, the Merciful One writes: “In the blood.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּדָּם הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ מְסַפֵּיג כְּתַב רַחֲמָנָא וְטָבַל.

And if the Merciful One had written only: “In the blood,” I would say that if there was initially a full measure collected in the vessel then the sprinkling is valid even if now the priest must resort to wiping his finger. Therefore, the Merciful One writes: “And the priest shall dip,” indicating that the priest must be able to dip his finger into the blood and not have to wipe it on the walls of the vessel.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק ״בדם״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי אם היה מתחילה שיעור ראוי, והוא משתמש בדם שהיה בכלי מתחילה — אפילו יש עכשיו בכלי דם בשיעור מספיג הרי זה כשר, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״וטבל״, דרך טבילה ולא דרך סיפוג.
And if the Merciful One had written only: “In the blood,” I would say that if there was initially a full measure collected in the vessel then the sprinkling is valid even if now the priest must resort to wiping his finger. Therefore, the Merciful One writes: “And the priest shall dip,” indicating that the priest must be able to dip his finger into the blood and not have to wipe it on the walls of the vessel.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִן הַדָּם שֶׁבָּעִנְיָן לְמַעוֹטֵי מַאי אָמַר רָבָא לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבָּאֶצְבַּע מְסַיַּיע לֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ושִׁירַיִם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִין.

The Gemara returns to the last statement of the baraita, that the priest must sprinkle from the blood of the matter. This statement serves to exclude what? Rava said: It serves to exclude the remainder of blood on his finger from the previous sprinkling, i.e., the priest must dip his finger into the blood before each sprinkling; he may not sprinkle with the blood that remains on his finger from the previous sprinkling. The Gemara notes: This supports the opinion of Rabbi Elazar, who says that the remainder of blood that remained on the priest’s finger is unfit for sprinkling.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למעוטי שירים שבאצבע – שצריך לטבול באצבעו בין כל הזאה והזאה דהכי משמע והזה מן הדם האמור בענין למעלה וטבל הכהן באצבעו בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל הזאות ולא שבאצבע.
ושואלים: מה ששנינו ״מן הדם שבענין״, למעוטי מאי [למעט מה] הוא בא? אמר רבא: למעוטי [למעט] שירים שבאצבע, שלאחר כל הזאה צריך לחזור ולטבול אצבעו בדם שבכלי ולהזות, ולא מן הדם שנותר על אצבעו. ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לר׳ אלעזר, דאמר: שירים שנותרו באצבעפסולין.
The Gemara returns to the last statement of the baraita, that the priest must sprinkle from the blood of the matter. This statement serves to exclude what? Rava said: It serves to exclude the remainder of blood on his finger from the previous sprinkling, i.e., the priest must dip his finger into the blood before each sprinkling; he may not sprinkle with the blood that remains on his finger from the previous sprinkling. The Gemara notes: This supports the opinion of Rabbi Elazar, who says that the remainder of blood that remained on the priest’s finger is unfit for sprinkling.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר רַב אַדָּא לְרָבָא אָמְרִי תַּלְמִידָךְ אָמַר רַב עַמְרָם תַּנְיָא הָיָה מַזֶּה וְנִתְּזָה הַזָּאָה מִיָּדוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא הִזָּה טָעוּן כִּיבּוּס מִשֶּׁהִזָּה אֵין טָעוּן כִּיבּוּס.

Ravin bar Rav Adda said to Rava: Your students say that Rav Amram says that it is taught in a baraita: In a case where a priest was sprinkling from the blood of a sin offering and the blood of the sprinkling sprayed from his hand onto a garment, the halakha is as follows: If the blood sprayed onto the garment before he sprinkled, the garment requires laundering, as is the halakha when the blood of a sin offering that is fit for sprinkling fell on a garment. But if the blood sprayed onto the garment after he had already sprinkled, it does not require laundering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היה מזה – מדם חטאת כגון פרים ושעירים הנשרפין.
עד שלא הזה – דאכתי חזי ההוא דם שנפל על הבגד להזאת פנים חשיב דם.
וטעון הבגד כבוס – כדכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד וגו׳ (ויקרא ו) ואם משהזה נפל לא חשיב דם.
אמר ליה [לו] רבין בר רב אדא לרבא: אמרי [אומרים] תלמידך שכך אמר רב עמרם, תניא [שנויה ברייתא]: היה מזה מדם החטאת ונתזה הזאה מידו על הבגד, אם עד שלא הזהטעון הבגד כיבוס, כדין בגד שנפל עליו דם חטאת הראוי להזאה, אם משהזה ניתז הדם על הבגד — אין טעון כיבוס;
Ravin bar Rav Adda said to Rava: Your students say that Rav Amram says that it is taught in a baraita: In a case where a priest was sprinkling from the blood of a sin offering and the blood of the sprinkling sprayed from his hand onto a garment, the halakha is as follows: If the blood sprayed onto the garment before he sprinkled, the garment requires laundering, as is the halakha when the blood of a sin offering that is fit for sprinkling fell on a garment. But if the blood sprayed onto the garment after he had already sprinkled, it does not require laundering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי לָאו עַד שֶׁלֹּא גָּמַר הַזָּאָתוֹ וּמִשֶּׁגָּמַר הַזָּאָתוֹ ש״משְׁמַע מִינַּהּ דְּשִׁירַיִם שֶׁבָּאֶצְבַּע כְּשֵׁרִים.

Ravin bar Rav Adda asks: What, is it not correct to say that this means if the blood sprayed onto the garment before he completed all of his sprinkling, then the garment requires laundering, and if the blood sprayed onto the garment after he completed his sprinkling, then the garment does not require laundering? If so, one can conclude from the baraita that the remainder of blood that remained on his finger between each sprinkling is fit for sprinkling, as otherwise, it would not result in a requirement to launder a garment upon which it sprayed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו עד שלא גמר – כל ז׳ הזאות קתני דטעון כיבוס ואפילו לא נפל אלא משירי אצבע אלמא כשרין להזאה.
מאי לאו [האם אין] הכוונה: אם עד שלא גמר כל הזאתו ניתז — טעון כיבוס, ומשגמר הזאתו ניתז דם — אינו טעון כיבוס? שמע מינה [ולמד מכאן] ששירים שנותרו באצבע בין הזאה להזאה, כל עוד לא נגמרה הזאת דם החטאת — כשרים להזאה, שהרי דם שאינו ראוי להזאה אינו טעון כיבוס!
Ravin bar Rav Adda asks: What, is it not correct to say that this means if the blood sprayed onto the garment before he completed all of his sprinkling, then the garment requires laundering, and if the blood sprayed onto the garment after he completed his sprinkling, then the garment does not require laundering? If so, one can conclude from the baraita that the remainder of blood that remained on his finger between each sprinkling is fit for sprinkling, as otherwise, it would not result in a requirement to launder a garment upon which it sprayed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֹא עַד שֶׁלֹּא יָצְתָה מִיָּדוֹ הַזָּאָה טָעוּן כִּיבּוּס זוּמִשֶּׁיָּצְאָה הַזָּאָה מִיָּדוֹ וְנִתְּזָה מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאַר אֵין טָעוּן כִּיבּוּס.

The Gemara rejects this suggestion: No, the baraita is saying that if the blood sprayed from his hand onto the garment before any particular sprinkling left his hand, the garment requires laundering. But if the blood was sprayed after a sprinkling left his hand, in which case the blood sprayed from that which remained on his finger following that sprinkling, then the garment does not require laundering, as the blood left on his finger was already rendered unfit for sprinkling.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שלא יצתה הזאה מידו – על הפרוכת נפל על הבגד טעון כיבוס דעיקר הזאה נפל עליו אבל משיצתה הזאה מידו נפל על הבגד דהיינו משירים שבאצבע אין טעון כיבוס.
ודוחים: לא, הכוונה היא: אם ניתז הדם מידו עד שלא יצתה מידו הזאהטעון כיבוס, ואם משיצאה הזאה מידו ונתזה ממה שנשאר על אצבעו — אין טעון כיבוס, שכבר נפסל להזאה.
The Gemara rejects this suggestion: No, the baraita is saying that if the blood sprayed from his hand onto the garment before any particular sprinkling left his hand, the garment requires laundering. But if the blood was sprayed after a sprinkling left his hand, in which case the blood sprayed from that which remained on his finger following that sprinkling, then the garment does not require laundering, as the blood left on his finger was already rendered unfit for sprinkling.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי גָּמַר מִלְּהַזּוֹת מְקַנֵּחַ יָדוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה גָּמַר אִין לֹא גָּמַר לָא.

Abaye raised an objection to Rava from a mishna discussing the red heifer (Para 3:9): When the priest has completed sprinkling the blood of the red heifer toward the entrance to the Sanctuary, he wipes his hand from the blood on the body of the heifer. Abaye explains his objection: The mishna states that when the priest completed all the sprinklings, then yes, he wipes his hand. It may be inferred that if he did not complete the sprinklings, he does not wipe his hand, even though blood remains on his finger from each preceding sprinkling. This proves that the blood that remains on his finger is fit for sprinkling.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמר מלהזות – הזאת דם פרה אדומה בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד.
לא גמר לא – אלמא שיריים שבאצבע כשרים ולא צריך קינוח.
גמר מלהזות – משנה היא במסכת פרה.
מקנח ידו בגופה של פרה – שהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב ושרף את הפרה לעיניו כך פי׳ רבינו שלמה ונראה דלא מייתי קרא אלא משום דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף אלמא דמה טעון שריפה ולפיכך מקנח ידו בגוף הפרה ופי׳ הקונטר׳ מגומגם.
איתיביה [הקשה לו] אביי לרבא ממה ששנינו בענין פרה אדומה: גמר הכהן מלהזות מדמה כנגד פתח ההיכל — מקנח ידו מן הדם בגופה של פרה, מפני שאינו עומד להזאה, ונדייק: גמר מלהזות — אין [כן], לא גמרלא, למרות שנותרו שיריים על אצבעו, ומכאן שהם כשרים להזאה!
Abaye raised an objection to Rava from a mishna discussing the red heifer (Para 3:9): When the priest has completed sprinkling the blood of the red heifer toward the entrance to the Sanctuary, he wipes his hand from the blood on the body of the heifer. Abaye explains his objection: The mishna states that when the priest completed all the sprinklings, then yes, he wipes his hand. It may be inferred that if he did not complete the sprinklings, he does not wipe his hand, even though blood remains on his finger from each preceding sprinkling. This proves that the blood that remains on his finger is fit for sprinkling.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״לאֲמַר לֵיהּ חגָּמַר מְקַנֵּחַ יָדוֹ לֹא גָּמַר מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ.

Rava said to Abaye: The mishna means that when the priest completed all of the sprinklings, he wipes his hand. If he has not yet completed all of them, then he does not wipe his hand but he must wipe his finger to remove the blood after each sprinkling, as that blood is no longer fit for subsequent sprinklings.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני: גמר מקנח כל ידו לא גמר מקנח אצבעו – בין כל הזאה והזאה.
אמר ליה [לו] רבא, כך יש לפרש: כאשר גמר כל ההזאה — מקנח ידו, אם עדיין לא גמרמקנח אצבעו אחר כל הזאה, כדי שלא יזה מן הדם שנותר עליה.
Rava said to Abaye: The mishna means that when the priest completed all of the sprinklings, he wipes his hand. If he has not yet completed all of them, then he does not wipe his hand but he must wipe his finger to remove the blood after each sprinkling, as that blood is no longer fit for subsequent sprinklings.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) בִּשְׁלָמָא גָּמַר מְקַנֵּחַ יָדוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה דִּכְתִיב {במדבר י״ט:ה׳} וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶלָּא לֹא גָּמַר מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בְּמַאי מְקַנֵּחַ (דְּאִי אָמְרַתְּ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְנֵי מְקַנֵּחַ יָדוֹ וְאֶצְבָּעוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה מִדְּלָא קָתָנֵי הָכִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא בָּעֵי קִינּוּחַ).

The Gemara raises a difficulty: Granted, after he completed all the sprinklings he wipes his hand on the body of the heifer, as it is written: “And the heifer shall be burned in his sight; her skin, and her flesh, and her blood” (Numbers 19:5), which indicates that the blood of the red heifer must be burned together with its flesh. But if when the priest had not yet completed the sprinklings he wipes his finger, then with what does he wipe? Because if you say that he wipes his finger on the body of the heifer, the mishna should have taught: He wipes his hand and his finger on the body of the heifer. Rather, from the fact that the mishna does not teach this, that he wipes his finger on the body of the heifer, one can conclude from this mishna that his finger does not require wiping between sprinklings.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא גמר מקנח כל ידו בגופה של פרה – שהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב (במדבר יט) ושרף את הפרה לעיניו.
אלא אצבעו – בין כל הזאה והזאה.
במאי מקנח – וכי בין כל הזאה והזאה יורד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה.
אלא אצבעו במאי מקנח – כאן פי׳ הקונטרס לפי שהיה מזה מדמה בהר המשחה אל פני אהל מועד ופרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר והיאך היה יורד בין כל הזאה והזאה מהר המשחה לקנח בגוף הפרה ובזבחים בפ׳ דם חטאת (זבחים צג:) פירש שלא היה יכול לקנח אצבעו בגוף הפרה שלא יתלכלך אצבעו בנימין דהכי נמי חיישינן בנימין בפ׳ כל כתבי (שבת קטז:) גבי מפשיט את הפסח עד החזה ולפי׳ הקונטרס דהכא אין להקשות מהא דאמרינן בפרק בתרא דזבחים (זבחים קיג.) דשחיטה והזאה כנגד פתחו של היכל דבשביל כך לא היו במקום אחד אלא שתיהן היו מכוונות כנגד פתחו של היכל.
ושואלים: בשלמא [נניח, מובן הדבר] כי כאשר גמר מקנח ידו בגופה של פרה — מפני דכתיב [שנאמר]: ״ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת פרשה ואת דמה״ (במדבר יט, ה), שצריך לשרוף את דמה יחד עם בשרה, אלא לא גמר מקנח אצבעו, במאי [במה] מקנח? דאי אמרת [שאם אומר אתה] שמקנח בגופה של פרה, איבעי ליה למיתני [צריך היה לו לשנות]: מקנח ידו ואצבעו בגופה של פרה! אלא מדלא קתני הכי שמע מינה תוך שאינו שונה כך למד מכאן] דלא בעי [שאינו צריך] קינוח!
The Gemara raises a difficulty: Granted, after he completed all the sprinklings he wipes his hand on the body of the heifer, as it is written: “And the heifer shall be burned in his sight; her skin, and her flesh, and her blood” (Numbers 19:5), which indicates that the blood of the red heifer must be burned together with its flesh. But if when the priest had not yet completed the sprinklings he wipes his finger, then with what does he wipe? Because if you say that he wipes his finger on the body of the heifer, the mishna should have taught: He wipes his hand and his finger on the body of the heifer. Rather, from the fact that the mishna does not teach this, that he wipes his finger on the body of the heifer, one can conclude from this mishna that his finger does not require wiping between sprinklings.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר אַבָּיֵי טבִּשְׂפַת מִזְרָק כְּדִכְתִיב {עזרא א׳:י׳} כְּפוֹרֵי זָהָב וְגוֹ׳.

Abaye said: He wipes his finger on the edge of the bowl containing the blood, as it is written: “Atoning bowls [keforei] of gold” (Ezra 1:10), which is referring to the bowls containing the blood. The root kafar can also mean to wipe.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כפר
כפרא(גיטין נו.) אמר נירון הקב״ה ניחא ליה לאחרובי ביתיה וכפורי ידיה בההוא גברא. (זבחים יז) במאי מקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב (זבחים נג. מנחות ז:) אלא לא גמר מקנח אצבעו בפנים במאי עקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק דכתיב כפורי זהב פי׳ על שם כך נקרא המזרק כפור שהיה מקנת בו אצבעו על גבו משום השירים. (יבמות קטו) אי איתא דפנינהו מכפר הוה כפר ליה פי׳ היה מוחק לההוא כתב. כפרא דודי כבר פירשנו בערך כלבוס. אכלה ומחתה פיה תרגומו אכלה ומכפרה פומהא:
א. [אבווישען. בעקען.]
בשפת מזרק – והיינו דקרי למזרקין כפורי זהב בספר עזרא על שם שמקנח ידו בו כדאמרינן במס׳ גיטין (דף נו.) גבי (נבוזר אדן) וכפר ידיה בההוא גברא.
אמר אביי: מקנח את אצבעו בשפת מזרק שבו היה דם, כדכתיב [כמו שנאמר]: ״כפורי זהב״ וגו׳ (עזרא א, ב) שהם המזרקים, והם קרויים כן על שם שמכפרים (=מקנחים) בהם את הדם.
Abaye said: He wipes his finger on the edge of the bowl containing the blood, as it is written: “Atoning bowls [keforei] of gold” (Ezra 1:10), which is referring to the bowls containing the blood. The root kafar can also mean to wipe.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכִי וְהָא אִיתְּמַר חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יאֵינָהּ קְדוֹשָׁה לַחֲצָאִין רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מִתּוֹךְ שֶׁקְּרֵבָה לַחֲצָאִין קְדוֹשָׁה לַחֲצָאִין

§ The Gemara returns to the issue of the sanctification of blood collected in two vessels: And did Rabbi Elazar really say this, that blood is sanctified only when a full measure is initially collected in a single vessel? But it was stated with regard to the High Priest’s griddle-cake offering: Rabbi Yoḥanan says that it is not sanctified in halves, i.e., if half of a tenth of an ephah was placed in one vessel, and a second half in another vessel, neither is sanctified. Rabbi Elazar says: Since it is sacrificed in halves, as half of the meal offering is sacrificed in the morning and half in the afternoon, it may be sanctified in halves.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי א״ר אלעזר הכי – אף בדם לא קידש לחצאין.
חביתי כהן גדול – עשירית האיפה שמקריבין בכל יום ועל שם מחבת קרי לה חביתים דכתיב (ויקרא ו) על מחבת בשמן תעשה.
אינה לחצאין – שאם נתן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי זה לא קידש ויצאה לחולין.
שקריבה לחצאין – מחציתה בבוקר ומחציתה בערב.
ושבים לעיקר הענין, ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ אלעזר הכי [כך] שדם אינו קדוש לחצאין? והא איתמר [והרי נאמר]: חביתי כהן גדול עשירית האיפה (עשרון) סולת שצריך הכהן הגדול להביא מחציתה בבוקר ומחציתה בערב — ר׳ יוחנן אמר: אינה קדושה לחצאין, אם קידש חצי עשרון בכלי זה וחצי עשרון בכלי זה. ר׳ אלעזר אמר: מתוך שקרבה לחצאין, שהיו מקריבים מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים — אף קדושה לחצאין;
§ The Gemara returns to the issue of the sanctification of blood collected in two vessels: And did Rabbi Elazar really say this, that blood is sanctified only when a full measure is initially collected in a single vessel? But it was stated with regard to the High Priest’s griddle-cake offering: Rabbi Yoḥanan says that it is not sanctified in halves, i.e., if half of a tenth of an ephah was placed in one vessel, and a second half in another vessel, neither is sanctified. Rabbi Elazar says: Since it is sacrificed in halves, as half of the meal offering is sacrificed in the morning and half in the afternoon, it may be sanctified in halves.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות ז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס מנחות ז:, רש"י מנחות ז:, תוספות מנחות ז:, ר׳ פרץ הכהן מנחות ז:, גליון הש"ס לרע"א מנחות ז:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות ז:

Menachot 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 7b, Collected from HeArukh Menachot 7b, Rashi Menachot 7b, Tosafot Menachot 7b, R. Peretz HaKohen Menachot 7b, Gilyon HaShas Menachot 7b, Steinsaltz Commentary Menachot 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144