×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּנָיו מַמְזֵרִין.
his sons are mamzerim, as he is indifferent to his wife’s engaging in adultery.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין יג ע״ב}1השוחט בלילה וכן הסומה ששחט שחיטתו כשרה2: ודוקא די-עבד3 אבל לכתחלה לא ישחוט ואי איכא אבוקה4 כנגדו שוחט בלילה
לכתחלה כי-דתניא לעולם שוחטין בין ביום בין5 בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה ואוקמה רב פפא בשאבוקה6 [בידו]⁠7:
1. השוחט...בשאבוקה בידו: חסר ב-גסג.
2. השוחט... שחיטתו כשרה: גכה עד: ״בלילה וכול׳⁠ ⁠״. דפוסים עד: הסומא וכו׳. געד: ״ששחט וכו׳⁠ ⁠״.
3. די-עבד: כ״י פריס: ״בדיעבד״.
4. אבוקה: כ״י פריס: ״אבוקה או נר״. גלט: ״אבוקה בידו״, כבהמשך. דפוסים: אבוקה כנגדו, כבהמשך שם.
5. בין: גיג, גכה, גלג, געח, דפוסים: ״ובין״.
6. בשאבוקה: דפוסים: כשאבוקה.
7. בידו: כך בכל קטעי הגניזה: גא, גב, גכה, גלא, גלג, גסט, געג, געד, געח. כ״י א, כ״י פריס, דפוסים: ״כנגדו״, וכן בעיטור, כגירסת רש״י בגמרא. רמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (א:כח): ״אבוקה עמו״.
בניו ממזרים – שאינו מקפיד על אשתו ומפקירה.
בניו ממזרין, שאינו מקפיד על אשתו אם היא מזנה עם אחרים.
his sons are mamzerim, as he is indifferent to his wife’s engaging in adultery.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ות״קוְתַנָּא קַמָּא אִשְׁתּוֹ לָא מַפְקַר.

The Gemara asks: And the first tanna, why did he not include the ruling that the sons of a heretic are mamzerim? The Gemara answers: In his opinion, a heretic does not release his wife and allow her to engage in adultery.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותנא קמא התנא הראשון] מדוע אינו מונה דבר זה? ומשיבים: לדעתו, מין את אשתו לא מפקר [אינו מפקיר].
The Gemara asks: And the first tanna, why did he not include the ruling that the sons of a heretic are mamzerim? The Gemara answers: In his opinion, a heretic does not release his wife and allow her to engage in adultery.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר מָר שְׁחִיטַת נׇכְרִי1 נְבֵלָה וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא מִין הוּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אֵין מִינִין בָּאוּמּוֹת.⁠2

The Master said in the mishna: Slaughter performed by a gentile renders the animal an unslaughtered carcass. The Gemara challenges this: And let us be concerned that perhaps he is a heretic who is a devout idolater and deriving benefit from his slaughter is prohibited. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh says: There are no such heretics among the nations of the world.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא נוסף כאן ע״י הצנזורה: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מין – זה האדוק בעבודת כוכבים ומין ישראל חמור ממומר לעבודת כוכבים שהמין אדוק בה וכל מחשבותיו לה.
על מה שאמר מר [החכם] במשנה: שחיטת נכרי נבלה, שואלים: וניחוש [ונחשוש] שמא מין הוא, הדבוק בעבודה זרה, ושחיטתו אסורה בהנאה, כפי ששנינו בברייתא לעיל, מפני שמן הסתם שחט לשמה! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין מינין באומות העולם.
The Master said in the mishna: Slaughter performed by a gentile renders the animal an unslaughtered carcass. The Gemara challenges this: And let us be concerned that perhaps he is a heretic who is a devout idolater and deriving benefit from his slaughter is prohibited. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh says: There are no such heretics among the nations of the world.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָא קָאחָזֵינַן דְּאִיכָּא אֵימָא אֵין רוֹב אוּמּוֹת1 מִינִין סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גּוֹיִם2 שֶׁבְּחוּצָה לְאָרֶץ לָאו עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה3 הֵן אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן.

The Gemara asks: But don’t we see that there are? The Gemara answers: Say the majority of the people of the nations of the world are not heretics, and with regard to slaughter one follows the majority. The Gemara notes: Rabba bar Avuh holds in accordance with that which Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The status of gentiles outside of Eretz Yisrael is not that of idol worshippers, as their worship is not motivated by faith and devotion. Rather, it is a traditional custom of their ancestors that was transmitted to them.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא אין רוב אומות מינין וכו׳ השתא שחיטת כופר בעיקר דישראל אסורין כלומר כדאמרינן לעיל דעובדי כוכבים מיבעיא ממאי דבאומות דכולהי יכולין לקבל קרבניהם דלמא הכי קאמ׳ מישראל מצדיקי וכו׳:
אין רוב עובדי כוכבים מינין – הלכך הוו להו מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן.
נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם – הלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיו מעשיהם לשם עבודת כוכבים.
ותוהים: והא קאחזינן דאיכא [והרי רואים אנו שיש]! ומשיבים, אימא [אמור]: אין רוב אומות העולם מינין, ולענין שחיטה הולכים אחר הרוב. ומעירים: סבר לה כי הא [סבור הוא רב נחמן כמו זו] שאמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הן, שאף שעובדים עבודה זרה — אין זה מתוך אמונה והכרה, אלא מנהג אבותיהן בידיהן.
The Gemara asks: But don’t we see that there are? The Gemara answers: Say the majority of the people of the nations of the world are not heretics, and with regard to slaughter one follows the majority. The Gemara notes: Rabba bar Avuh holds in accordance with that which Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The status of gentiles outside of Eretz Yisrael is not that of idol worshippers, as their worship is not motivated by faith and devotion. Rather, it is a traditional custom of their ancestors that was transmitted to them.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן אֵין מִינִין באומות עובדי כוכבים למאי אִילֵימָא לִשְׁחִיטָה הַשְׁתָּא שְׁחִיטַת מִין דְּיִשְׂרָאֵל אָמְרַתְּ אֲסִירָא דְּגוֹי1 מִבַּעְיָא אֶלָּא לְמוֹרִידִין הַשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל מוֹרִידִין דְּגוֹיִם2 מִבַּעְיָא.

Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says: There are no heretics among the nations of the world, i.e., gentile heretics do not have the halakhic status of actual heretics. The Gemara asks: With regard to what matter did Rav Naḥman state the halakha? If we say that it is with regard to slaughter, now that you said the slaughter of a Jewish heretic is forbidden, is it necessary to say the slaughter of a gentile heretic is forbidden? Rather, it is with regard to the halakha that one lowers them into a pit, i.e., one may kill a heretic, and Rav Naḥman holds that one may not kill them. But this too is difficult, as now if one lowers a Jewish heretic into a pit, is it necessary to say that one lowers a gentile heretic?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף בר מניומי אין מינין באומות עובדי כוכבים – כלומר אין תורת מין על מין עובד כוכבים.
דעובד כוכבים מבעיא – כ״ש שאדוק דסתם מחשבותיו לה ואסורה בהנאה.
למורידין – בבור דאמרינן באין מעמידין (ע״ז דף כו:) המינים מורידין אותן לבור כו׳ אבל העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה אפילו ישראל לא מעלין ולא מורידין.
שחיטת מין דישראל אסורה דעובד כוכבים מיבעיא – וא״ת ודילמא מין ישראל גרע דהא עובד עבודת כוכבי׳ הוי מין לכ״ט בפרק בתרא דהוריות (הוריות יא.) ונכרים אף על פי שרובם עובדי עבודת כוכבים לא אמרינן שחיטתן לעבודת כוכבים וי״ל דמכל מקום מין עובד כוכבים דאדוק בעבודת כוכבים יותר פשוט דשחיטתו לעבודת כוכבים ממין ישראל.
בד״ה שחיטת מין דישראל כו׳ דהא עובד כוכבים הוה מין לכ״ע בפרק בתרא דהוריות כו׳ עכ״ל והתוס׳ שכתבו לעיל בר״פ דההיא דפ״ב דהוריות עובד ע״ז דהוא מין לכ״ע מ״מ שחיטתן נמי מותרת היינו לרב ענן דסבר הכי דמימר לע״ז מותר לאכול משחיטתו אבל למאי דסליק רב ענן בתיובתא ודאי דאתיא ההיא דהוריות כפשטי׳ דהוי מין ואסור לאכול משחיטתו ודו״ק:
ומביאים מה שאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין מינין באומות העולם, כלומר, אין להם דין מין. ושואלים: למאי [למה]? לאיזה ענין נאמר הדבר? אילימא [אם תאמר] לענין שחיטה, השתא [עכשיו, הרי] שחיטת מין שהוא ישראל אמרת אסירא [שהיא אסורה], שחיטת מין גוי מבעיא [נצרכה לומר]? אלא תאמר שלענין מורידין לבור נאמר, שאין גורמים לו מיתה, השתא [עכשיו, הרי] מינים של ישראל מורידין, כפי ששנינו בברייתא (עבודה זרה יג,ב), מינים של גוים מבעיא [נצרכה לומר]?
Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says: There are no heretics among the nations of the world, i.e., gentile heretics do not have the halakhic status of actual heretics. The Gemara asks: With regard to what matter did Rav Naḥman state the halakha? If we say that it is with regard to slaughter, now that you said the slaughter of a Jewish heretic is forbidden, is it necessary to say the slaughter of a gentile heretic is forbidden? Rather, it is with regard to the halakha that one lowers them into a pit, i.e., one may kill a heretic, and Rav Naḥman holds that one may not kill them. But this too is difficult, as now if one lowers a Jewish heretic into a pit, is it necessary to say that one lowers a gentile heretic?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא לְקַבֵּל מֵהֶן קׇרְבָּן דְּתַנְיָא {ויקרא א׳:ב׳} מִכֶּם וְלֹא כּוּלְּכֶם לְהוֹצִיא אֶת הַמְשׁוּמָּד1 מִכֶּם בָּכֶם חִלַּקְתִּי וְלֹא בָּאוּמּוֹת2.

Rav Ukva bar Ḥama said: It is stated with regard to accepting an offering from them, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “When any person of you shall bring an offering” (Leviticus 1:2): The verse states: “Of you,” and not: Of all of you, to exclude the Jewish transgressor who regularly violates a prohibition. Furthermore, God states: “Of you,” to mean that among you, the Jews, I distinguished between a transgressor and other Jews, but not among the nations. One accepts an offering from all gentiles, even a heretic.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקבל מהן קרבן – דמקבלין קרבן מכולן ומקריבין אותו למזבח אבל במין ישראל לא כדקתני סיפא דהך מתניתא חוץ מן המומר לנסך את היין ואע״פ שאינו מומר לשאר מצות והביא קרבן אין מקבלין הימנו כדתריצנא לעיל בפירקין (חולין ה.).
בכם חלקתי – להוציא את המומר.
ולא בעובדי כוכבים – דאפילו המינין כשרין. ואע״ג דבהדיא תנא לה בהא מתניתא ליכא למיפרך תנינא משום דלאו לכולי עלמא שמיע להו מתניתא אבל במידי דתנא במתניתין כי אמר לה אמורא פריך עליה מאי קמ״ל תנינא.
אמר רב עוקבא בר חמא: נאמר הדבר לקבל מהן קרבן. ובענין זה שונה דינו של מין גוי ממין ישראל. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר ״אדם כי יקריב מכם״ (ויקרא א, ב), והדגיש הכתוב ״מכם״ לומר — ולא כולכם, להוציא את הישראל המשומד שעובר עבירה באופן קבוע, וכל שכן את המין. ועוד דורשים: ״מכם״בכם בישראל חלקתי בין משומד לשאר ישראל, ולא באומות, אלא מקבלים מכל גוי, אפילו משומד, ואפילו מין.
Rav Ukva bar Ḥama said: It is stated with regard to accepting an offering from them, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “When any person of you shall bring an offering” (Leviticus 1:2): The verse states: “Of you,” and not: Of all of you, to exclude the Jewish transgressor who regularly violates a prohibition. Furthermore, God states: “Of you,” to mean that among you, the Jews, I distinguished between a transgressor and other Jews, but not among the nations. One accepts an offering from all gentiles, even a heretic.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִמַּאי דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר מִיִּשְׂרָאֵל מִצַּדִּיקֵי קַבֵּל מֵרַשִּׁיעֵי לָא תְּקַבֵּל אֲבָל בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם1 כְּלָל כְּלָל לָא לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא אִישׁ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת הַגּוֹיִם2 שֶׁנּוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.:

The Gemara asks: From where do you draw that conclusion? Perhaps this is what the verse is saying: With regard to offerings from Jews, from righteous Jews accept the offering and from wicked Jews do not accept the offering; but with regard to the nations of the world, do not accept their offerings at all. The Gemara rejects that possibility: That should not enter your mind, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “Any man [ish ish] from the house of Israel…who shall sacrifice his offering” (Leviticus 22:18): Since it would have been sufficient to write: A man [ish], what is the meaning when the verse states: “Any man [ish ish]”? It serves to include the gentiles, who may vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש איש – מבית ישראל ומן הגר (הגר) בישראל אשר יקריב קרבנו וגו׳.
אבל מעובדי כוכבים כלל כלל לא – וא״ת א״כ לישתוק קרא מיניה דמהיכא תיתי מקבלין הא איצטריך איש איש לרבויינהו וי״ל דמ״מ ס״ד דמצדיקי עובדי כוכבים נקבל להכי אתא קרא למעוטינהו לגמרי ואם תאמר והא כתיב (ויקרא כב) ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו׳ וכתיב (שם) ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה הא תמימים תקריבו ויש לומר דלעולם תמימים נמי לא ואתא קרא בבעלי מומין לעבור עליהם בלאו ועשה.
אבל מאומות העולם כלל כלל לא. ואע״גא דכתיבב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, דמשמע הא שלמיםג קביל, דילמא לעבור על בעלי מומין בלא תעשהד. אי נמי לחטאות ואשמות קביל לנדרים ונדבות כלל כלל לאה.
ומפרקינן שריבה אותם הכתוב לנדרים ונדבות מדכתיב איש איש, הילכך לנדריםו ונדבות נתרבו ולא לחטאות ואשמותז. ומיעט רחמנא מכם להוציא המשומדים, ובהם לא חלק, ש״מ שאפי׳ משומדים שבהן מביאים נדרים ונדבות. ואתא רב נחמן לאשמועינןח שאפי׳ מינין שבהן נמי מקבלין מהם, סד״א כיון שהם אדוקין כל כך בע״ז אף קרבנם לשם ע״ז הוא, ואע״פ שנתנום לנו להקריב על המזבח השםט קמ״ל. ורש״י ז״ל כתבי ואע״ג דבהדיא תני לה במתניתא, ליכא למפרך תנינא, משום דלאו כולי עלמא שמיעא להו מתניתא, אבל מידי דתנן במתני׳ כי אמר לה אמורא פריך תלמודא מאי קמ״ל תנינא.
א. בכתי״ל: פי׳ ואע״ג.
ב. ויקרא כב, ה.
ג. קרי: שְלֵמים, שאינם בעלי מומין.
ד. כן כתבו תוד״ה אבל, ותוס׳ מנחות עג, ב ד״ה איש, עיי״ש. ועי׳ ספרי שלח פי׳ קז. ועי׳ קרן אורה מנחות עג, ב.
ה. עי׳ שטמ״ק, שלתירוץ זה מיושבת גם קושית התוספות דלישתוק קרא מיניה.
ו. בכתי״ל: נדרים.
ז. הגרשז״ר הוכיח מכאן ששייך חטאות ואשמות בעכו״ם, אלא דאין מקבלין מהם. וכן משמע בירושלמי שקלים פ״א ה״ד שמקשה וכי יש קיני זבים וזבות בנכרים, ומחטאות ואשמות לא פריך. והגרר״ב פירש דר״ל בשבע מצוות, כגון ע״ז יביא בשוגג חטאת. וכ״מ מלשון הרמב״ם הל׳ מעה״ק פ״ג ה״ב שכתב מקבלין עולות ואפי׳ עובד ע״ז וכו׳. ומ״ש בירושלמי היינו שלא נצטוו על זיבה ואינו ענין לחטאת על ע״ז.
ח. שם: למימר ולאשמועינן. וראה שטמ״ק: ׳והשתא ניחא דאשמועינן רב נחמן מאי דלא שמעינן מבריתא, אבל לשיטת התוספות אי אפשר לומר כן׳.
ט. שם ליתא השם. בהוצ׳ מערבא תיקנו: מזבח השם.
י. ד״ה ולא בעובדי כוכבים.
בד״ה אבל מעובדי כוכבים כלל כו׳ דמהיכי תיתי מקבלין הא איצטריך איש כו׳ עכ״ל דבריהם אינן מובנים לי מאי ראייה הביאו מהא דקאמרי דמהיכי תיתי דמקבלין מהא דאיצטריך איש איש לרבויא דאימא אי לאו מעוטא דבכם חלקתי הוה הסברה מבחוץ דמקבלין מהנכרים כישראל דהיינו מצדיקי ולא מרשיעי ואתא קרא דבכם חלקתי לומר דמעובדי כוכבים כולן מקבלים ואי לאו ריבוי דאיש איש סד״א אדרבה דאתא מיעוטא דבכם חלקתי אבל בעובדי כוכבים כלל לא ונ״ל להגיה בדבריהם וכצ״ל דמהיכי תיתי דמקבלים ולא איצטריך איש איש כו׳ ור״ל דכיון דגבי קרבנות בני ישראל כתיב מהיכי תיתי דמקבלין מעובדי כוכבים וא״כ לשתוק קרא מיניה אי הוה אתא בכם למיעוטא דבעובדי כוכבים כלל לא וגם לפי האמת לא איצטריך ריבויא דאיש איש דע״כ אתא בכם למימר דמעובדי כוכבים מכולן מקבלין דאל״כ לשתוק קרא מיניה ואהא תירצו דמ״מ כו׳ דאע״ג דבני ישראל כתיב בקרא סד״א דמצדיקי אומות העולם נקבל כו׳ ודו״ק:
בד״ה תקרובת ע״ז כו׳ ומאי קושיא דילמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן כו׳ עכ״ל מתוך זה ה״מ לאוכוחי נמי לעיל דלענין איסור הנאה לא פליגי רבנן דאל״כ לישני התם ההוא כרבי יהודה ב״ב ומתניתין כרבנן ודו״ק:
ושואלים: ממאי [ממה] מסיק אתה מסקנה זו? דלמא הכי קאמר [שמא כך אומר הכתוב]: מישראלמצדיקי [מצדיקים] קבל, מרשיעי [מרשעים] לא תקבל, אבל מאומות העולםכלל כלל לא תקבל! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לפרש כן, דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר ״איש איש מבית ישראל וכו׳ אשר יקריב קרבנו״ (שם כב, יח). ודי היה לומר ״איש״, מה תלמוד לומר ״איש״ ״איש״? הרי זה לרבות הגוים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל, משמע שמקבלים מהם קרבנות.
The Gemara asks: From where do you draw that conclusion? Perhaps this is what the verse is saying: With regard to offerings from Jews, from righteous Jews accept the offering and from wicked Jews do not accept the offering; but with regard to the nations of the world, do not accept their offerings at all. The Gemara rejects that possibility: That should not enter your mind, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “Any man [ish ish] from the house of Israel…who shall sacrifice his offering” (Leviticus 22:18): Since it would have been sufficient to write: A man [ish], what is the meaning when the verse states: “Any man [ish ish]”? It serves to include the gentiles, who may vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.: פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דִּנְבֵלָה הִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא אָמַר רָבָא הָכִי קָתָנֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֲפִילּוּ בְּאֹהֶל וְאֵיזוֹ זוֹ תִּקְרוֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה1 וּכְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא.

§ The mishna states with regard to an animal slaughtered by a gentile: And the carcass imparts ritual impurity through carrying. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Since it is considered an unslaughtered carcass it imparts ritual impurity through carrying. Rava said that this is what the tanna is teaching: This slaughtered animal imparts ritual impurity through carrying, and you have another animal that imparts impurity even in a tent, i.e., if one is beneath the same roof with this animal he becomes impure even though he neither touched it nor carried it. And which animal is that? That animal is an idolatrous offering, and this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira cited below.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מטמאה במשא – כדכתיב (ויקרא יא) והנושא את נבלתה ואע״פ שלא נגע.
הכי קתני – שחיטת סתם עובד כוכבים אין מטמא אלא במשא אבל יש שחיטת עובד כוכבים שמטמאה אפילו באהל.
כר׳ יהודה בן בתירא – לקמן מפרש ואזיל.
א שנינו במשנה ששחיטת הנכרי נבלה ומטמאה במשא. ותוהים: פשיטא [פשוט] הדבר, כיון שנבלה היא הריהי מטמאה במשא! אמר רבא, הכי קתני [כך הוא שונה], יש כאן הדגשה מיוחדת: זו מטמאה במשא, ויש לך אחרת דומה לה שהיא מטמאה אפילו באהל שהנמצא עמה תחת אותו גג נטמא, למרות שאינו נוגע בה או נושא אותה, ואיזו זו? בהמה ששחטה בתור תקרובת עבודה זרה, וכדעת רבי יהודה בן בתירא, הסבור שתקרובת עבודה זרה מטמאה באוהל.
§ The mishna states with regard to an animal slaughtered by a gentile: And the carcass imparts ritual impurity through carrying. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Since it is considered an unslaughtered carcass it imparts ritual impurity through carrying. Rava said that this is what the tanna is teaching: This slaughtered animal imparts ritual impurity through carrying, and you have another animal that imparts impurity even in a tent, i.e., if one is beneath the same roof with this animal he becomes impure even though he neither touched it nor carried it. And which animal is that? That animal is an idolatrous offering, and this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira cited below.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא הָכִי קָתָנֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁהִיא כָּזוֹ שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל וְאֵיזוֹ אזוֹ תִּקְרוֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה1 וּדְלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא.

There are those who say an alternative version of Rava’s statement: Rava said that this is what the tanna is teaching: This slaughtered animal imparts ritual impurity through carrying, and you have another animal that is like this one in that it imparts ritual impurity through carrying and does not impart impurity in a tent. And which animal is this? This animal is an idolatrous offering, and this statement is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי וכו׳ – הכי משמע מתניתין אין טומאה בשחיטת עובד כוכבים אלא כשאר נבילות דמטמאין במשא אבל אין אהל בשום שחיטת עובד כוכבים ואפילו שחט לעבודת כוכבים. לישנא אחרינא הכי משמע שחיטת עובד כוכבים נבלה וטומאתה כשאר נבילות והא דקתני ומטמאה במשא אתקרובת עבודת כוכבים קאי והכי קאמר ועוד יש שחיטה אחרת שהיא כזו כלומר אינה חמורה מזו שאינה מטמאה אלא במשא כזו.
תקרובת עבודת כוכבים ודלא כרבי יהודה בן בתירא – משמע הכא דרבנן לא מקשי תקרובת עבודת כוכבים למת וכן משמע בפרק אין מעמידין (ע״ז דף לב:) גבי בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא אסור וקאמר בגמרא והיוצא אסור אי אפשר דליכא תקרובת מני רבי יהודה בן בתירא היא והקשה ר״ת דלעיל בההוא פירקא (דף כט:) גבי יין של עובדי כוכבים דאסור בהנאה מפרש בגמרא דנפקא לן מדאיתקש לזבח וזבח למת ולא קאמר רבי יהודה בן בתירא היא כדקאמר גבי בשר היוצא ועוד הקשה ר״ת דלעיל בשמעתין דייק נבלה אין איסור הנאה לא מתניתין דלא כר׳ אליעזר דאי ר״א האמר סתם מחשבת עובד כוכבי׳ לעבודת כוכבים ומאי קושיא לעולם מתניתין כר״א והא דלא אסור בהנאה משום דלא אתיא כרבי יהודה בן בתירא ומיהא יש לדחות ולפרש דקאמר מתניתין דלא כר׳ אליעזר למאי דמוקי מתניתין כרבי יהודה בן בתירא ונראה לפרש דלענין איסור לא פליגי דמקיש רחמנא למת לענין איסור הנאה דהא כתיב אכילה בקרא (תהלים קו) ויאכלו זבחי מתים ובטומאה הוא דפליגי דרבי יהודה בן בתירא מקיש לגמרי למת אפילו לענין טומאה וכן משמע דרבי יהודה בן בתירא לא נקט אלא טומאה וגבי בשר היוצא דמוקי לה כר׳ יהודה בן בתירא משום דקתני מפני שהוא כזבחי מתים דלא הוה צריך למתני כיון דתנא אסור אלא מיתור לשון משמע דמטמא באהל המת ומיהו אי לאו מיתורא מלשון זבחי מתים אי אפשר לדקדק מדדייק לקמן בפ״ב (דף מ.) גבי השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה פסולה אין זבחי מתים לא ורמינהו השוחט לשם הרים כו׳ הרי אלו זבחי מתים ומאי קושיא דלמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן אלא ודאי כיון דאסור בהנאה משום תקרובת שייך למיתני זבחי מתים אף על גב דלא מטמא באהל ואף על גב דלרבנן ליכא טומאת אהל טומאה בעלמא מיהו מדרבנן איכא כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (ע״ז דף נב:) איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה אבל לרבי יהודה הויא טומאת אהל דאורייתא והא דתנן בפרק כל הצלמים (שם דף מח:) לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש בגמרא משום דאי אפשר דליכא תקרובת ומני רבי יהודה בן בתירא היא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אע״ג דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכא דגוזלת רבים לא גזרו רבנן והא דאמר בפרק העור והרוטב (לקמן קכט.) הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מטמא טומאתה לאו דאורייתא דאי ס״ד דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש דיחוי בעלמא הוא אי נמי כרבי יהודה בן בתירא וא״ת דאמר בפסחים פ׳ אלו דברים (פסחים עג.) השוחט בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב ג׳ חטאות ובעי מאי תיקן פירוש דלא מצית אמרת תיקן להוציאו מידי נבלה דהא אית ליה טומאה מכח תקרובת עבודת כוכבים משמע דאיכא טומאה דאורייתא דאי מדרבנן א״⁠ ⁠׳כ תיקן להוציאו מידי טומאה דאורייתא ואם אכל קודש או נכנס למקדש פטור ומשמע דאפילו לרבנן מיירי מדלא קאמר לרבי יהודה בן בתירא מה תיקן כדאמר התם (לעיל) (שם עג.) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן וי״ל דהוי מצי לשנויי הכי אלא אין רוצה לדקדק מכאן שיהא טומאת התקרובת לאו דאורייתא לפי שהגמרא רוצה לדקדק בהעור והרוטב דטומאה לאו דאורייתא ודחי לה ור״ת תירץ בענין אחר וקשה לפירושו ואין להאריך כאן.
ואי זו זו תקרובת ע״ז ודלא כרבי יהודה בן בתירה. דאית ליה דמטמאה כמת, ולאו למימרא דרבנן דפליגי עליה לא מקשי ליה למת דהא בע״ז (ע״ז כט:) גמרי איסור יין נסך בהנאה מדאתקש לזבחי מתים כדכתיב (תהלים קו, כח) ויאכלו זבחי מתים וכתיב (דברים לב, לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אלא טעמיה דרבנן דקא סברי דכי אקשינהו הכתוב למת לאכילה ולהנאה דכתיב בהו חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אבל לטומאת מת לא אקשינהו, ורבי יהודה סבר דלגמרי איתקש, כך פירש רבי יצחק ז״ל, ובמסכת ע״ז הארכתי בזה יותר די הצורך ת״ל.
איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: אמר רבא, הכי קתני [כך הוא שונה], זאת ההדגשה: זו מטמאה במשא, ויש לך שחיטה אחרת שהיא כזו שמטמאה במשא ואינה מטמאה באהל, ואיזו? זו תקרובת עבודה זרה, ושלא כר׳ יהודה בן בתירא.
There are those who say an alternative version of Rava’s statement: Rava said that this is what the tanna is teaching: This slaughtered animal imparts ritual impurity through carrying, and you have another animal that is like this one in that it imparts ritual impurity through carrying and does not impart impurity in a tent. And which animal is this? This animal is an idolatrous offering, and this statement is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר מִנַּיִן לְתִקְרוֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה1 שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ק״ו:כ״ח} וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים מָה מֵת מְטַמֵּא בְּאֹהֶל אַף תִּקְרוֹבֶת עבוד׳עֲבוֹדָה זָרָה2 מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל.:

As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: From where is it derived with regard to an idolatrous offering that it imparts impurity in a tent? It is derived from a verse, as it is stated: “They adhered to Ba’al-Peor and ate the offerings to the dead” (Psalms 106:28). Just as a corpse imparts impurity in a tent, so too an idolatrous offering imparts impurity in a tent.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כוכבי׳⁠ ⁠״.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תקרובת ע״ז הן שהקריבו לה בשר הן שאר אוכלין ומשקין הכל כנבלה ומטמאה במגע ובמשא ושיעורה בכזית והיא אסורה בהנאה ומ״מ אינה מטמאה באהל אע״פ שהכתוב קראה זבחי מתים:
המשנה השלישית והכונה בה בהשלמת ענין השוחטים ובהתחלת ביאור החלק השני מן הפרק והוא לבאר באיזה זמן שוחטין ואמר על זה השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה אמר הר״מ פי׳ השוחט בלילה ר״ל באפלה של לילה אבל באור הנר מותר לשחוט לכתחלה ודע ששחיטת נשים ועבדים מותר לכתחלה אם הם יודעים ומומחים כמו שזכרנו וכבר נתבאר זה בשלישי מזבחים באמרו שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים:
אמר המאירי השוחט בלילה פי׳ ובלא אבוקה שאין שם אורה כלל וכן הסומא ששחט אף בלא אחרים עומדים על גביו שחיטתו כשרה בדיעבד אלא שלכתחלה לא ישחוט סומא כלל שמא יחליד וכן לא שום אדם בלילה ופרשו בגמרא שאם היתה אבוקה כנגדו שוחט בלילה אף לכתחלה כמו שאמרו לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה כמו שיתבאר ובית אפל אף ביום דינו כלילה שסוף הענין בזה אינו אלא על שאינו רואה מה שהוא שוחט ורבותי היו מתירין לפעמים לשחוט לכתחלה לאור הלבנה וכן הסכימו בה (עם) קצת חכמי בדירש ונרבונאה וזו שהזכרנו בראש הגג ובראש הספינה פירושו שבראש הגג אין חוששין שיאמרו לצבא השמים הוא שוחט וכן בראש הספינה ואם בא לשחוט בתוך הספינה שוחט אף על גב הכלי אבל לא לתוכו או מוציא ידו חוץ לספינה (ושותת) [ושוחט] ודם שותת על דפני הספינה ויורד לים אע״פ ששחיטה לתוך הים אסורה כמו שיתבאר בפרק שני לא נאמרה אלא כשהקלוח יורד לים:
זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר שלא ביארנוהו:
דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודה זרה שהיא מטמאה באהל? שנאמר: ״ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים״ (תהלים קו, כח), הרי שכינה הכתוב תקרובת עבודה זרה למת. ומכאן יש ללמוד: מה מת מטמא באהלאף תקרובת עבודה זרה מטמאה באהל.
As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: From where is it derived with regard to an idolatrous offering that it imparts impurity in a tent? It is derived from a verse, as it is stated: “They adhered to Ba’al-Peor and ate the offerings to the dead” (Psalms 106:28). Just as a corpse imparts impurity in a tent, so too an idolatrous offering imparts impurity in a tent.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַתְנִי׳: בהַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה גוְכֵן הַסּוֹמֵא שֶׁשָּׁחַט שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.:

MISHNA: In the case of one who slaughters an animal at night, and likewise in the case of the blind person who slaughters an animal, his slaughter is valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משנה. ב. השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה. אבל לכתחלה בלילה לא ישחוט, דמיירי בלא אבוקה ובלא נר, דומיא דסומא, שאין שם אורה כלל. שאם היה לפניו אבוקה או נר שרינן ליה לכתחלה לשחוט, כדתניא לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה, כיון דלילה הוי דומיא דיום דהא איכא אבוקה כנגדו.
אף לענין קבלת קרבן משומד לע״ז חמור מן הנכרי דכתיב אדם כי יקריב מכם ולא כלכם מכם בכם חלקתי ולא באומות וכבר פסקנו ענין זה למעלה:
ב משנה השוחט בלילה, וכן הסומא ששחטשחיטתו כשרה.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal at night, and likewise in the case of the blind person who slaughters an animal, his slaughter is valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גְּמָ׳: הַשּׁוֹחֵט דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא וּרְמִינְהִי לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה בֵּין בְּרֹאשׁ הַגָּג בֵּין בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה.

GEMARA: The Gemara infers from the formulation of the mishna: One who slaughters, and not: One may slaughter, that with regard to the slaughter of one who slaughters at night, after the fact, yes, it is valid, but ab initio, one may not do so. The Gemara raises a contradiction from a baraita (Tosefta 1:4): One may always slaughter, both during the day and at night, both on the rooftop and atop a ship, indicating that slaughter at night is permitted ab initio.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהי לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה – אמר רב פפא בשאבוקה כנגדו וכו׳ התם דומיא דיום כלומר בשאבוקה כנגדו והכא דומיא דסומא כלומר (בין בלילה) [בלילה דומיא דסומא] שאינו רואה כל עיקר מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן כו׳ כלומר לענין נבלה והוה ליה כנולד ואסיר והתם רבי יהודה אוסר אבל הכא מעיקר׳ מוכן לאדם לעיקר שחיט׳ ולאו הלכה זו כמותו מה דאמרי׳ שאסורה באכילה ליומיה. מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת דאת אמרת הכא מעיקרא מוכן לאדם וכו׳ ולאו הלכה זו כמותו בהמה בחייה לגדל עומדת ולאו מעיקרא מוכן לאדם [והוי] דומיא דנבלה דמעיקרא לא מוכן לכלבים ואסר ר׳ יהודה דאמר אם לא היתה נבלה מע״ש שאסורה היא לפי שאינה מן המוכן הכא נמי כיון דמע״ש לא היתה מוכנת לאדם אסורה והלכה זו כמותו סבירא. אי הכי בהמה לר׳ יהודה היכי שחטינן כלומר כיון דבהמה בחייה לגדל עומדת ולאו הוו מוכן לר׳ יהודה דבעי הכנה היכי שחטינן ביו״ט מוקצה הוא אלא תדע דמוכנת היתה לר׳ יהודה כגון הכי:
לכתחלה לא – ישחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע.
בין בראש הגג בין בראש הספינה – ואע״ג דתנן בהשוחט (לקמן דף מא.) אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות דלא לימרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך כלים דלא לימרו הואיל ומקבל את הדם לזורקו לעבודת כוכבים הוא צריך אפ״ה בראש הגג שוחטין ואין חוששין לשמא יאמרו לצבא השמים עלה לשחוט או אם מקבל בכלי הכל יודעין שאי אפשר לו לטנף את הגג ואין כאן חשד ובספינה נמי הכל יודעים דכיון דבספינה הוא על כרחו הוא שוחט לתוך הים שאי אפשר לו לטנף את הספינה.
סימן ריא
שוחטין לכתחילה בלילה לאור האבוקה או לאור הנרא. ואם שחט בדיעבד בלא נר ואבוקה שחיטתו כשירה. וכן סומא ששחט בדיעבד שחיטתו כשירה.
א. כ״כ ראבי״ה רס״י אלף ופ״ג וכ״ד היראים סי׳ תנו. וכ״ה בשערי שחיטה לרשב״ח עמ׳ כג.
בין בראש הספינה – פירש בקונטרס אע״ג דאמרינן לקמן (דף מא.) דאין שוחטין לתוך ימים אפילו הכי בראש הספינה שוחטין דהכל יודעין דכיון דבספינה הוא על כרחך הוא שוחט לתוך הים שלא לטנף ספינתו ואי אפשר לומר כן דאפילו עומד בספינה אסור לשחוט לתוך הים כדאמרינן לקמן בסוף פרק שני (חולין מא:) אלא מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני ספינה.
גמרא. בין בראש הגג. ולא אמרי׳ שמא לצבא השמים הוא שוחט.
בין בראש הספינה. אע״ג דתנן דאין שוחטין לתוך ימים, דחיישינן שמא לשרא דימא קא שחיט, הני מילי כשבא קילוח דם השחיטה בתוך הים, אבל אם שוחט על גבי כלי הספינה, והדם שותת ויורד על דפני הספינה, ליכא למיחש למידי, דאמרי׳ לנקר את ספינתו הוא צריך.
ג גמרא ומדייקים בלשון המשנה: ״השוחט בלילה״ נאמר, ולא ״שוחטין בלילה״, לומר דיעבד [שכבר עשה]אין [כן] שחיטתו כשרה, אבל לכתחלהלא ישחוט, שמא לא ישחט כראוי. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: לעולם שוחטין, בין ביום ובין בלילה, בין בראש הגג בין בראש הספינה, ומשמע ששוחטים בלילה לכתחילה!
GEMARA: The Gemara infers from the formulation of the mishna: One who slaughters, and not: One may slaughter, that with regard to the slaughter of one who slaughters at night, after the fact, yes, it is valid, but ab initio, one may not do so. The Gemara raises a contradiction from a baraita (Tosefta 1:4): One may always slaughter, both during the day and at night, both on the rooftop and atop a ship, indicating that slaughter at night is permitted ab initio.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אר״פאָמַר רַב פָּפָּא דבְּשֶׁאֲבוּקָה כְּנֶגְדּוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי הָתָם דּוּמְיָא דְּיוֹם וְהָכָא דּוּמְיָא דְּסוֹמֵא ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

Rav Pappa said: The tanna of the baraita is referring to a case where there is a torch opposite the slaughterer; therefore, it is permitted ab initio. Rav Ashi said: The language of the baraita is also precise, as slaughter at night is taught there in the baraita similar to slaughter during the day, based on the juxtaposition: Both during the day and at night. And here slaughter at night is taught similar to the slaughter performed by a blind person, with no light, based on the juxtaposition: One who slaughters at night, and likewise the blind person who slaughters. Therefore, the slaughter is valid only after the fact. The Gemara concludes: Learn from it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אר״פ – הא דקתני שוחטין בלילה לכתחלה בשאבוקה כנגדו ומתניתין בלא אבוקה.
מתניתין תנא לילה וסומא בהדי הדדי.
אמר רב פפא: מה ששנינו ששוחטים לכתחילה בלילה הוא בשאבוקה דולקת כנגדו. אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר בלשון הברייתא והמשנה, דקתני התם דומיא [שהוא שונה שם, בברייתא, שחיטה בלילה בדומה] ליום (״בין ביום ובין בלילה״), והכא דומיא [וכאן, במשנה, הוא שונה שחיטה בלילה בדומה] לסומא, שאינו רואה כלל. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rav Pappa said: The tanna of the baraita is referring to a case where there is a torch opposite the slaughterer; therefore, it is permitted ab initio. Rav Ashi said: The language of the baraita is also precise, as slaughter at night is taught there in the baraita similar to slaughter during the day, based on the juxtaposition: Both during the day and at night. And here slaughter at night is taught similar to the slaughter performed by a blind person, with no light, based on the juxtaposition: One who slaughters at night, and likewise the blind person who slaughters. Therefore, the slaughter is valid only after the fact. The Gemara concludes: Learn from it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין יג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין יג:, עין משפט נר מצוה חולין יג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין יג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין יג:, רש"י חולין יג:, ראב"ן חולין יג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין יג:, ר"י מלוניל חולין יג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין יג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין יג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין יג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין יג:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין יג:, אסופת מאמרים חולין יג:

Chulin 13b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 13b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 13b, Rif by Bavli Chulin 13b, Attributed to R. Gershom Chulin 13b, Rashi Chulin 13b, Raavan Chulin 13b, Tosafot Chulin 13b, Ri MiLunel Chulin 13b, Ramban Chulin 13b, Rashba Chulin 13b, Meiri Chulin 13b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 13b, Steinsaltz Commentary Chulin 13b, Collected Articles Chulin 13b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144