מי קא רמינן עליה – למינסבה בעל כרחיה דאילו ליבם אמרינן ליה מצות יבום קודמת למצות חליצה אבל בהא אסור למימר ליה וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה דלא שייך בה יבום והויא כאשת אח שלא במקום מצוה.
(1) 
מִי קָא רָמֵינַן לַהּ עֲלֵיהּ בְּעַל כָּרְחֵיהּ.
מִי קָא רָמֵינַן לַהּ עֲלֵיהּ בְּעַל כָּרְחֵיהּ.Do we impose on him an obligation to marry her against his will? Unlike levirate marriage, there is no obligation for another man to marry her. Therefore, the verse is not instructing him to do so.
מי קא רמינן עליה בעל כרחיה – הכא הוה מצי למיפרך כדפריך לבסוף דאמר אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתייבם דלא נסתריה לביתיה.
מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה [האם מטילים אנו אותה עליו בעל כורחו] לשאת אותה? הרי מי שנושאה עושה כן מרצונו. אבל היבם שהיא מוטלת עליו בעל כורחו, אמרה התורה שאם נסתרה לא יהיה לו חיוב לייבמה. וכיון שאין מצוה בדבר, ממילא הרי היא עליו כאשת אחיו.
Do we impose on him an obligation to marry her against his will? Unlike levirate marriage, there is no obligation for another man to marry her. Therefore, the verse is not instructing him to do so.
הכל
(2) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יוֹסֵף הַכָּתוּב קְרָאוֹ אַחֵר אשֶׁאֵין בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁזֶּה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאַתְּ אָמְרַתְּ תִּתְיַבֵּם נָמֵי יַבּוֹמֵי.
And there are those who say that Rav Yosef said differently: The verse calls a man who marries a woman after she was divorced from her first husband due to suspicion of adultery “another man,” as the verse states: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This indicates that one who subsequently marries her is not a peer of her first husband because this one, the first husband, removed an evil woman from his house, and that one brought an evil woman into his house. There is an implied criticism of the second husband in the verse; and yet you say that the verse instructs that she should also enter into levirate marriage.
הכת׳ קראו אחר, ללמד שאינו 1[בן זוגו של רא]שון. הראשון הוציא רשעה מתוך ביתו, שגירשה מפני שמצא בה ערות דבר, והשני מכניס רשעה בביתו. וכת׳ אשר לא יבנה את בית אחיו, והא אחרובי מחרבא ליה, לפיכך אינה מתייבמת.
1. ההשלמה מכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים ממלים אלו בכ״י בהמ״ל.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שכך אמר רב יוסף: הכתוב קראו למי שנשאה אחרי שהתגרשה מבעלה הראשון ״אחר״ (״והלכה והיתה לאיש אחר״. דברים כד, ב), לומר שאין הוא בן זוגו של ראשון, שזה בעלה הראשון הוציא רשעה מביתו (שהרי הוציאה משום ״ערות דבר״) וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, ואת אמרת תתיבם נמי יבומי [ואתה אומר תתייבם גם כן] למרות רצונו של היבם?!
And there are those who say that Rav Yosef said differently: The verse calls a man who marries a woman after she was divorced from her first husband due to suspicion of adultery “another man,” as the verse states: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This indicates that one who subsequently marries her is not a peer of her first husband because this one, the first husband, removed an evil woman from his house, and that one brought an evil woman into his house. There is an implied criticism of the second husband in the verse; and yet you say that the verse instructs that she should also enter into levirate marriage.
הכל
(3) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵת בְּלֹא בָּנִים לֹא תִּתְיַבֵּם דְּהַכָּתוּב קְרָאוֹ אַחֵר גַּבֵּיהּ דְּהַאי מִיהָא בְּשֵׁם טוֹב הֲוָה קָיְימָא.
Abaye said to him: If that is so, then if she married another man and he died without children, then she should not enter into levirate marriage with the brother of her second husband even if she did not commit adultery during the second marriage, since the verse calls the second husband “another man,” which excluded the possibility of levirate marriage. Rav Yosef answered Abaye: With regard to that one, i.e., this second husband, at least she remained with a good name. Since she did not engage in illicit behavior during her second marriage, she can enter into levirate marriage with the brother of her second husband.
נישאת לאחר – שגרשה ראשון שמצא בה ערות דבר וניסת כו׳ לא תתיבם דהשתא נמי אחר הוא ואין בן זוגו של ראשון אם ישאנה וקרמית לזה עליה במצות יבום.
גביה דהאי – אחר אחיו של זה.
בשם טוב הוה קיימא – ואיכא למימר הדרה בה ואין קרוי אחר אלא הנושאה מתוך אלמנות או גירושין על מי שקלקלה תחתיו.
אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה לפי פירוש זה, אם נשאת לאחר ונהגה תחתיו בצניעות, ומת בלא בנים — לא תתיבם לאחיו של בעלה השני, שהכתוב קראו למי שנשא אותה ״אחר״ בלשון גנאי! השיב לו: גביה דהאי מיהא [אצל זה, הבעל השני, על כל פנים] בשם טוב הוה קיימא [היתה עומדת], וכיון שלגביו היתה אשה כשירה, הריהי מתייבמת לאחיו.
Abaye said to him: If that is so, then if she married another man and he died without children, then she should not enter into levirate marriage with the brother of her second husband even if she did not commit adultery during the second marriage, since the verse calls the second husband “another man,” which excluded the possibility of levirate marriage. Rav Yosef answered Abaye: With regard to that one, i.e., this second husband, at least she remained with a good name. Since she did not engage in illicit behavior during her second marriage, she can enter into levirate marriage with the brother of her second husband.
הכל
(4) רָבָא אָמַר ק״ו קַל וָחוֹמֶר אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
Rava says a different reason why a sota cannot enter into levirate marriage: This prohibition can be deduced through an a fortiori inference: If, due to the suspicion of adultery, she becomes forbidden to the one who was previously permitted to her, i.e., her first husband, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., the husband’s brother, is it not all the more so that she remains forbidden to him?
רבא אמר: קל וחומר, אם נאסרה זו השוטה לבעלה שהיה מותר בה, ליבם שהיתה לעולם אסורה לו מפני שהיתה אשת אחיו ולא היתה מותרת לו, לא כל שכן שתהיה גם עכשו1 אסורה.
1. כן בכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים משלוש המלים הקודמות בכ״י בהמ״ל.
רבא אמר – האי דקתני מתניתין ולא מתייבמת ק״ו דאם נאסרת בסתירה זו במותר לה בבעלה שהיה מותר לה ונתקלקלו עכשיו הנישואין ליאסר עליו.
באסור לה – דהיינו יבמה שהוא אסור לה בחיי בעלה לא כל שכן שנאסרו נשואי הראשון שלא להתייבם מכח אותן הנישואין.
רבא אמר: זה שאין הסוטה מתייבמת קל וחומר הוא: אם נאסרה במותר לה (בבעלה) — באחי בעלה שהוא היבם שהיה אסור לה קודם שמת האח, משום אשת אחיו — לא כל שכן שתיאסר?
Rava says a different reason why a sota cannot enter into levirate marriage: This prohibition can be deduced through an a fortiori inference: If, due to the suspicion of adultery, she becomes forbidden to the one who was previously permitted to her, i.e., her first husband, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., the husband’s brother, is it not all the more so that she remains forbidden to him?
הכל
(5) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה כ״ג כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וָמֵת וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא תִּתְיַבֵּם אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
Abaye said to him: If that is so, if this a fortiori reasoning is the basis of the prohibition against her entering into levirate marriage, then in the case of a High Priest who betrothed a widow, which he is prohibited from doing, and he died before the marriage took place, and he has a brother who is a common priest, who is permitted to marry a widow, she should still not be permitted to enter into levirate marriage with him, since the same inference can be stated: If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the High Priest, who was prohibited from marrying a widow, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., his brother, the common priest who wishes to enter into levirate marriage with her, is it not all the more so that she should be forbidden?
ואקשינן עליה: אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ומת הכהן, ויש לו אח חלל1, לא תתיבם? מקל וחומר – אם נאסרה לבעלה שהיה מותר בה, ליבמה שהיה אסור בה לא כל2 שכן?!
1. כן בכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים מחמש המלים הקודמות בכ״י בהמ״ל.
2. כן בכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים משש המלים הקודמות בכ״י בהמ״ל.
שקדש את אלמנה – שהיא אסורה עליו.
לא תתיבם – מכח ק״ו זה אם נאסרה כו׳ ולקמן מפרש מאי נאסרה ומאי מותר לה הלא אסור היה מתחילתו.
אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, לפי קל וחומר זה, כהן גדול שקידש את האלמנה, שלמרות שאסורה עליו, קידושיו תופסים בה, ומת לפני שנשאה, ויש לו אח כהן הדיוט שמותר באלמנה, לא תתיבם אשה זו, כי נאמר באותו אופן: אם נאסרה במותר לה בבעלה הכהן הגדול שהיה אסור באלמנה, אם כן באסור לה באחיו היבם שהיתה אסורה לו כל עוד אחיו חי, לא כל שכן שתיאסר!
Abaye said to him: If that is so, if this a fortiori reasoning is the basis of the prohibition against her entering into levirate marriage, then in the case of a High Priest who betrothed a widow, which he is prohibited from doing, and he died before the marriage took place, and he has a brother who is a common priest, who is permitted to marry a widow, she should still not be permitted to enter into levirate marriage with him, since the same inference can be stated: If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the High Priest, who was prohibited from marrying a widow, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., his brother, the common priest who wishes to enter into levirate marriage with her, is it not all the more so that she should be forbidden?
הכל
(6) נֶאֶסְרָה הָא אֲסִירָא וְקָיְימָא מוּתָּר לָהּ אָסוּר לָהּ הוּא.
The Gemara refutes this inference. In the case of the High Priest, can one say: She becomes forbidden? But she was forbidden to him and remains forbidden to him. She did not become forbidden to her husband, the High Priest, due to the marriage. Furthermore, in the case of the High Priest, can one say: Permitted to her? But the High Priest is forbidden to her always. Therefore, the case of the High Priest does not serve as a refutation of the a fortiori inference.
ודוחים: וכי על זו אתה אומר נאסרה?! הא אסירא וקיימא [הרי האלמנה אסורה היא ועומדת] ולא מחמת קלקול שהיה בתוך הנישואין נאסרה! ועוד יש לדחות קל וחומר זה: וכי אפשר לומר על בעלה הכהן הגדול ״מותר לה״?! הרי אסור לה הוא מאז ומתמיד! ואם כן אין השאלה מן הענין כלל.
The Gemara refutes this inference. In the case of the High Priest, can one say: She becomes forbidden? But she was forbidden to him and remains forbidden to him. She did not become forbidden to her husband, the High Priest, due to the marriage. Furthermore, in the case of the High Priest, can one say: Permitted to her? But the High Priest is forbidden to her always. Therefore, the case of the High Priest does not serve as a refutation of the a fortiori inference.
הכל
(7) אֶלָּא אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה וָמֵת וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל לֹא תִּתְיַבֵּם אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
Rather, the refutation is as follows: In the case of a priest’s wife who was raped, who becomes forbidden to her husband, and then her husband dies; and he has a brother who is a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal], who is not bound by the restrictions on marriage given to a priest, then she should not be permitted to enter into levirate marriage with him. If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the priest, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., her brother-in-law, is it not all the more so that she remains forbidden to him?
אלא – הכי פריך אשת כהן שנאנסה ונאסרה עליו דאשת כהן אסורה אפילו באונס אבל אשת ישראל מותרת דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ומדכתיב והיא מיעוטא הוא ומשמע דיש אחרת שאפילו נתפשה אסורה.
ויש לו אחיו – מאביו והוא חלל שנולד לאביו מן הגרושה ונתחלל מן הכהונה ומותר בנשים הפסולות לכהונה כדכתיב בכהנים הנושאין פסולות ולא יחלל זרעו (ויקרא כא) אלמא זרעו חלל.
לא תתיבם – מק״ו זה אם נאסרה בבעילה זו לבעלה שהיה מותר לה ביבמה האסור לה באותה שעה לא כ״ש שנאסרו עליו נישואי אחיו שלא ליבמה מכח נשואין.
אשת כהן שנאנסה – וא״ת אמאי לא תני לה בפרק יש מותרות (יבמות דף פד.) גבי אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן יש לומר הא תני ליה חייבי לאוין וזו מחייבי לאוין כדאמר בפרק הבא על יבמתו (שם דף נו:) הכל היו בכלל אחרי אשר הוטמאה וגו׳ והכי מתרץ התם דפריך מפצוע דכא אבל יש לתמוה אמאי לא פריך הכא ישראל שנשא כשרה ונעשה פצוע דכא ויש לו אח כשר דדמי למתני׳ מאי הוי ליה לתרוצי.
אשת כהן שנאנסה. ואף על גב דאשת פצוע דכא מותרת להתיבם אפילו נפצע אחר שנשא ונאסרה במותר לה כדמוכח ביבמות פרק יש מותרות. האי קל וחומר לא שייך אלא היכא שמחמת קלקול שאירע באשה נאסרה במותר לה כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפרק קמא דיבמות. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וכן כתבו התוס׳ שם (דף פ״ד ע״ב) וכן כתב בתוספי הרא״ש שם. ומה שכתב כאן כדמוכח ביבמות עיין מה שכתב מורנו הר״ב זרע יצחק ז״ל בחידושיו שם בתוס׳ ותבין עיין שם. צעיר אי״ן:
בד״ה אשת כהן שנאנסה כו׳ גבי אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כו׳ עכ״ל כצ״ל דבאשת כהן שנאנסה איירי דמותרות ליבמיהן ואהא הוצרכו להביא מפרק הבע״י דהוי בכלל חייבי לאוין דהכל היו בכלל כו׳ אבל הנך דמתניתין דלא תני לה התם גבי אסורות לבעליהן ואסורות ליבמיהן פשיטא להו דהוה בכלל חייבי לאוין ודו״ק:
בפירש״י בד״ה שקדש את האלמנה שאסורה עליו עכ״ל הס״ד ואח״כ מ״ה לא תתייבם מכח ק״ו זה אם נאסרה כו׳ ולקמן מפרש כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן וק״ל:
אלא כך צריך לשאול: אשת כהן שנאנסה שבעלה הכהן אסור בה, ומת הבעל, ויש לו אח חלל שהוא אחיו מאביו, אבל אמו היתה גרושה. ואח זה, אף שהוא בנו של כהן בטלה ממנו קדושת כהונה, ודינו כישראל שמותר באשתו שנאנסה, לא תתיבם. ומדוע? — שאם נאסרה במותר לה, בבעלה — באסור לה, אחיו כל עוד הוא עצמו חי, לא כל שכן?
Rather, the refutation is as follows: In the case of a priest’s wife who was raped, who becomes forbidden to her husband, and then her husband dies; and he has a brother who is a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal], who is not bound by the restrictions on marriage given to a priest, then she should not be permitted to enter into levirate marriage with him. If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the priest, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., her brother-in-law, is it not all the more so that she remains forbidden to him?
הכל
(8) באוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרֵא שְׁרֵי וְגַבֵּי דְּהַאי (מִיהָא) לֵיכָּא אִיסּוּרָא.:
The Gemara answers: Nevertheless, this a fortiori inference is not applicable here because a raped woman is completely permitted to an Israelite. Therefore, a married woman raped by another man may remain with her Israelite husband. And with regard to this person, i.e., the brother of the deceased, who is a ḥalal, in any event there is no prohibition. The fact that the woman was forbidden to her ḥalal brother-in-law while she was married to her husband is immaterial. This is because, had she been raped while she was married to the ḥalal, it would not render her forbidden to him, as he has the status of an Israelite with regard to marriage. Consequently, this case cannot be compared to the case of the mishna, as a woman who commits adultery is forbidden to any husband, not only a priest.
ופריק רבא: החלל ישראל הוא, ואונס בישראל שריא. הילכך כיון דלגבי חלל האונס שרי1 מתיבמת. אבל השוטה, כשם שהיא איסור לגבי זה כך היא איסור לגבי זה.
1. כן בכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים משש המלים הקודמות בכ״י בהמ״ל.
ליכא איסורא – ואצלו הוא היתר גמור ואין זה ק״ו אבל בזינתה ברצון שהבעל והיבם שוין באיסור זה אם היתה תחתיו הוי ק״ו שהרי מחמת נישואין הראשונים היא נזקקת ליבום ואם על הבעל נתקלקלה ק״ו ליבם.
ומשיבים: כאן אין קל וחומר זה תופס, כי אונס (אשה אנוסה) לבעלה בישראל מישרא שרי [מותר הוא], וגבי דהאי מיהא ליכא איסורא [ואצל זה, האח החלל, על כל פנים אין איסור] אף אם היא היתה אשתו ונאנסה, לא היה אסור בה, שהרי הוא כישראל מאחר ונתחלל.
The Gemara answers: Nevertheless, this a fortiori inference is not applicable here because a raped woman is completely permitted to an Israelite. Therefore, a married woman raped by another man may remain with her Israelite husband. And with regard to this person, i.e., the brother of the deceased, who is a ḥalal, in any event there is no prohibition. The fact that the woman was forbidden to her ḥalal brother-in-law while she was married to her husband is immaterial. This is because, had she been raped while she was married to the ḥalal, it would not render her forbidden to him, as he has the status of an Israelite with regard to marriage. Consequently, this case cannot be compared to the case of the mishna, as a woman who commits adultery is forbidden to any husband, not only a priest.
הכל
(9) מתני׳ מַתְנִיתִין : גוְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.:
MISHNA: And these are women who, despite being married to priests, are prohibited from partaking of teruma due to suspicion of adultery: A woman who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she admitted to having committed adultery with another man; and in a case where witnesses came forth and testified that she is defiled; and a woman who says after a warning and seclusion: I will not drink the bitter water of a sota; and in a case where her husband does not want to force her to drink the water even after she secluded herself with another man after his warning; and in a case where her husband engaged in sexual intercourse with her on the way to bringing her to the Temple to drink the bitter water, as in such a case the water will not be effective in evaluating whether she was unfaithful, due to the husband’s own prohibited act.
מתני׳:1 אלו אסורות לוכל בתרומה: האומרת טמאה אני לך, ושבאו לה עדים ממדינת2 הים, וכול. פיר׳: באו לה עדי טמאה ממדינת הים.
1. כן בכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים משש המלים הקודמות בכ״י בהמ״ל.
2. כן בכ״י קמברידג׳. קשה לקרוא חלקים מארבע המלים הקודמות בכ״י בהמ״ל.
מתני׳ לאכול בתרומה – אם הוא כהן.
ושבעלה בא עליה בדרך – דשוב אין המים בודקין אותה כדלקמן (דף כח.) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה שלא בא עליה מאחר שנאסרה עליו אז האשה ההיא תשא את עונה אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו.
האומרת טמאה אני לך – אי קשיא בשלהי מס׳ נדרים (דף צ:) דפליגי רבה ורב ששת באומרת טמאה אני לך דרב ששת אומר אוכלת בתרומה וכו׳ תריץ דהכא מיירי אחר קינוי וסתיר׳ דרגלים לדבר אפילו רב ששת מודה והכי מפרש לה בירושלמי.
מתני׳ אלו אסורות לאכול בתרומה. פי׳ אם היא אשת כהן האומרת טמאה אני לך וה״ה דאסורה לבעלה וכדתנן אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה ולא דמי לההיא דתנן בפ׳ בתרא דנדרים בראשונה היו אומרים שלשה נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך. השמי׳ ביני לבינך נטולה אני מן היהודים חזרו לומר האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואינה אסורה לבעלה דלמא נתנה עיניה באחר ו הכא לא חיישינן דשמא עיניה נתנה באחר. וי״ל דהיינו טעמא דהכא איכא רגלים בדבר שהרי קינא לה ונסתרה וליכא למיחש דשמא עיניה נתנה באחר ומ״ה כשאמרה טמאה אני נאמנת אבל התם ליכא רגלים לדבר וכשאומרת טמאה אני היא משקרת ושמא עיניה נתנה באחר ומהאי טעמא ניחא שפיר הא דקאמר התם בתר הכי דאמרה טמאה אני אוכלת בתרומה שלא תוציא לעז על בניה והכא קאמר דאסורה לאכול בתרומה בכל ענין דמשמע בין יש להם בנים בין אין להם אלא לאו משום דכאן שהיא ספק סוטה ואיכא רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ויש בה חששא בכך ולכך היא נאמנת ואינה אוכלת בתרומה אבל התם ליכא רגלים לדבר. וכן נראה מתוך הירושלמי דקאמר התם על הך משנה מתני לא כהך משנה ראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים ג׳ נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני ומשני א״ר יהודה א״ר בון אפילו תימא כמשנה אחרונה ושאני הכא דאיכא רגלים לדבר. ומשמע דה״פ מתני׳ דקאמר שוברת כתובתה ויוצאה לא אתיא כמשנה ראשונה דהתם אמר דנוטלת כתובתה ומשני ר׳ בון אפי׳ תימא כמשנה אחרונה דקאמר התם דאינה אסורה לאכול בתרומה ואם תיקשי מכלתין דקאמר דאסורה לאכול בתרומה שאני התם דרגלים יש לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. עי״ל דהא דקאמר התם דמותרת לאכול בתרומה היינו לרב ששת משום דמיירי באונסין דאשת כהן דלא שכיחי אבל הכא מיירי ברצון דכיון שקינא לה ונסתרה א״כ נבעלת ברצון ומ״ה אמרי׳ דאסורה לאכול בתרומה. ושבעלה בא עליה בדרך פי׳ דשוב אין המים בודקין אותה כדאמרי׳ ונקה האיש מעון שלא בא עליה לאחר שנאסרה לו האשה ההיא תשא את עונה אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו:
המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר אלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו המקום ומוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך ר׳ יהודה אומר בעלה נאמן עליה אמר הר״ם פי׳ אמרו ושבאו לה עדים שהיא טמאה אחר שתיתה מים המרים אולם קודם שתיית מי המרים הנה זה מבואר ואשר התחיב שלא השחיתו אותה לפי שמי המרים לא ימיתו אלא למי שלא התפרסם זנותה בשום פנים אולם אם היו עדים ידעו שזנתה ואפילו היו במדינת הים הנה לא ימיתו אותה מי המרים והיותם תלמידי חכמים אשר יודיעוהו האסור וימנעוהו מלבא עליה ואמר ר׳ יהודה אחר שבעלה נאמן עליה בנדותה אשר היא אסור כרת איך שלא יהיה נאמן על אסור לאו לבד וחכמים אומרים לקלות האסור יתחזק עליו יצר הרע ואין הלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי אלו אסורות לאכול בתרומה ר״ל אם היתה אשת כהן מחמת חשש זונה והוא שכבר ביארנו במשנה ראשונה שכל שקנא לה ונסתרה אסורה בתרומה עד שתבדק ובא עכשו לומר שכל שבדיקתה נפקעת אסורה בתרומה ושיש שאף לאחר בדיקה אסורה בתרומה והוא שאמר האומרת טמאה אני כלומר שקנא לה ונסתרה ואינה רוצה לשתות אלא שאומרת הן נטמאתי בסתירתי שאינה שותה אלא שנאסרת על בעלה ובתרומה ותצא בלא כתובה:
ושבאו לה עדים שהיא טמאה ר״ל אחר ששתת מים המרים באו עדים שנטמאה בסתירתה שכל שבאו עידי טומאה אף לאחר ששתת אין המים בודקין אותה אחר שנתברר זנותה ואין אומרים שמאחר שנקתה תהא בדיקת המים מכחשת העדות שאין לך דבר שעומד בפני עדות ברורה וזה שלא בדקוה המים שמא זכות תלה לה שהזכות תולה כמו שיתבאר או שמא לא היה הוא מנוקה מעון ר״ל שבא עליה אחר סתירתה ואין צריך לומר אם באו עידי טומאה קודם השקאה:
והאומרת איני שותה ר״ל שאומרת טהורה אני אלא שאעפ״כ איני מוסרת עצמי לסכנה שאף זו אין כופין אותה אלא שנאסרה לבעלה ותצא בלא כתובה וכן אם רצתה היא לשתות ובעלה אינו רוצה להשקותה שאין כופין אותו אלא שאסורה עליו ומ״מ זו מיהא לא הפסידה כתובתה אלא נוטלת כתובתה ויוצאה וכן אם בא עליה בעלה בדרך כשהיה מוליכה לבית דין הגדול והוא הדין במקום אחר כל שבעלה אחר שנסתרה אלא שדבר בהווה שכל שבא עליה אחר שקנא לה ונסתרה אינה שותה ואסורה לו לעולם אלא שאף זו לא הפסידה כתובתה ולימד על כל אלו שמאחר שנאסרו לו נאסרו לתרומה:
ואמר אחר כן כיצד הוא עושה כלומר מאחר שביאתו עליה אחר סתירה מפקעת בדיקת המים היאך הוא עושה כשרוצה להוליכה בבית דין הגדול ואי אפשר לאש בנערת שלא תהבהב אלא הוא בא תחלה לבית דין שבעירו ומברר בפניהם קנויו וסתירתה ושהיא טוענת שהיא טהורה ומתוך כך רוצה להשקותה ובית דין מקבלים עדותם ומוסרין לה שני תלמידי חכמים שילכו עמה שישמרוה שלא להיות בעלה בא עליה שהרי נאסרה עליו עד שתשתה ומוליכין אותה לבית דין הגדול שבירושלים שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד כמו שביארנו במקומו:
רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה כלומר לומר שלא בא עליה ומשקין אותה ופירשו טעמו בגמ׳ שאם האמינוהו בנדה שהיא בכרת כל שכן בסוטה שהיא בלאו ולתנא קמא מיהא היא הנותנת דנדה חמירא ליה וסוטה קילא ליה וכן שהנדה יש לה היתר ואין יצרו רדוף עליה כל כך בשעת האיסור והלכה כתנא קמא:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אע״פ שביארנו שאם באו עדים לאחר ששתת אין המים בודקין אותה אחר כן מ״מ כל שלא באו העדים המים בודקין אותה אע״פ שיש בעולם עדים היודעים ולכשיבאו מיהא אין אומרים היאך לא בדקוה שמא זכות היה תולה לה כמו שביארנו שקצת זכיות תולין לה שלא תמות מיד אלא שמתנונה והולכת ומתה באותם חליים המיועדים לה לסוף שנה או שנתים או שלש שנים ואף בתוך כך אינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה והולכת עד שתמות באותה מיתה ואפילו לא ראינוה מתנונה שמא אין האיש מנוקה מעון או שמא אף הזכות תולה שלא להתנונות עדין וכדעת חכמים ויש פוסקין שאם יש עדים במדינת הים אין המים בודקין את אשתו ומתניתין כותיה דרב ששת אלא ששיטת הסוגיא מוכחת כדברינו:
מתניתין האומרת וכו׳. והוא הדין דאסורה לבעלה כראמר (לקמן) במתניתין אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה. ותימה האמרינן בנדרים בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו׳. חזרו לומר וכו׳ האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר. ובירושלמי פליגי בה דגרסינן בירושלמי מתניתין כמשנה ראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים. אמר ר׳ אבין אפילו תימא משנה אחרונה מכל מקום יש רגלים לדבר ולכך לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר. ומהאי טעמא נמי אסורה הכא בתרומה אפילו יש לה בנים ולא שרינן לה כדי שלא נוציא לעז על בניה. הרא״ש ז״ל.
ועוד יש לומר הא דקאמר התם דמותרת לאכול בתרומה היינו לרב ששת משום דאיירי באונסין דאשת כהן דלא פשעה אבל הכא מיירי ברצון דקינא לה ונסתרה (א״נ) אם כן נבעלה ברצון ומשום הכי אמרינן דאסורה לאכול בתרומה. האי ועוד יש לומר צריך לומר שהוא לקושית התוס׳ דאלו הרא״ש אאיסורא דבעל קאי ולכן הציע הרא״ש בראש אמי״ר דהוא הדין דאסורה לבעל וכו׳. ודלא כמו שפירש הר״ב פני משה בירושלמי דאתרומה קאי עיין שם דהא לא תנן תרומה. ופלוגתא דאמוראי סוף נדרים בירושלמי עיין שם. ומה שכתב התוס׳ כאן הכי מפרש לה בירושלמי רוצה לומר על קושיא אחרת. צעיר אי״ן:
א משנה ואלו נשים החשודות בזנות שאסורות מלאכול בתרומה אם היה הבעל כהן: האשה האומרת ״טמאה אני לך״, שהודתה שנבעלה לאיש אחר. או שבאו עדים ומעידים שהיא טמאה, והאומרת ״איני שותה״ את המים המרים, וזו שבעלה אינו רוצה להשקותה אף על פי שקינא לה ונסתרה, וזו שבעלה בא עליה בדרך כשהלך להשקותה את המים המרים.
MISHNA: And these are women who, despite being married to priests, are prohibited from partaking of teruma due to suspicion of adultery: A woman who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she admitted to having committed adultery with another man; and in a case where witnesses came forth and testified that she is defiled; and a woman who says after a warning and seclusion: I will not drink the bitter water of a sota; and in a case where her husband does not want to force her to drink the water even after she secluded herself with another man after his warning; and in a case where her husband engaged in sexual intercourse with her on the way to bringing her to the Temple to drink the bitter water, as in such a case the water will not be effective in evaluating whether she was unfaithful, due to the husband’s own prohibited act.
הכל
(10) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב עַמְרָם הָא מִילְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת וְאַנְהַר לַן עַיְינִין מִמַּתְנִיתִין סוֹטָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ מ״ט מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא {במדבר ה׳:י״ג} וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ דדְּלֵיכָּא דְּיָדַע בָּהּ לְאַפּוֹקֵי הָא דְּהָא אִיכָּא דְּיָדַע בָּהּ.
GEMARA: Rav Amram says: Rav Sheshet told us this matter, and he enlightened our eyes for us by citing support for his statement from the mishna: In the case of a sota for whom there are witnesses concerning her in a country overseas, who can testify that she engaged in sexual intercourse, the bitter water of a sota does not evaluate whether or not she was unfaithful. Although she committed adultery, the water evaluates her fidelity only when there is no possibility of proving her guilt in court. What is the reason for this? It is as the verse states: “And a man lie with her carnally, and it was hidden from the eyes of her husband, and she was defiled secretly, and there was no witness against her” (Numbers 5:13). This indicates that the bitter water is given only when there is no one who knows about her action, to the exclusion of the case of this woman who is not given the bitter water, as there are those who know about her.
אמ׳1 רב ששת: שוטה שיש לה עדי טמאה במדינת הים – אין המים בודקין אותה, שנ׳ ועד אין, היכא דליכא די[דע] בה. ונטמאה – לאפוקי הא, דהא ידעי בה [...י].
1. מכאן על פי כ״י קמברידג׳ לחוד.
גמ׳ ואנהר לן עיינין – הביא לנו ראיה לדבריו ממתניתין.
סוטה שיש לה עדים במדינת הים – שראו שנטמאה מזה.
ועד אין בה – אע״ג דדרשינן לעיל לעד אחד נאמן בסוטה ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי ועד אין בה הוא דאמר והביא האיש את אשתו וכל הפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה.
גמ׳ ואנהר לן עיינין ממתני׳ סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה דאמר קרא ועד אין בה ואע״ג דדרשי׳ לעיל דעד א׳ נאמן בסוטה ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד מ״מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו. ודרשי׳ ליה נמי הכי ועד אין בה הוא דאמר והביא האיש את אשתו וכל הפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה ואנהר לן עיינין ממתני׳ הביא לנו ראיה לדבריו ממתני׳ ואע״ג דהביא מן המקרא מ״מ קרא אינו ראיה כל כך דהא דרשיניה לעיל לסוטה ודאית ויש בה עד אחד לפנינו וללמד שלא תשתה ל״ה. אילימא מקמיה דתשתה זונה היא פ״ה פשיטא דאסורה בתרומה דהא תני לה האומרת טמאה אנו ולא נהירא דא״כ הו״ל למפרך הא תנא ליה ברישא. אלא נ״ל זונה היא וקי״ל דזונה אסורה לאכול בתרומה כיון שנבעלה בעילת זנות כדאמרי׳ בפ׳ י׳ יוחסין תנא אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהן כסדר חייב על כל אחת ואחת וקאמר דההוא תנא אית ליה איסור מוסיף אבל איפכא כמו זונה וחללה וגרושה ואלמנה אינו חייב אלא אחת דאין כאן איסור מוסיף ואמאי לא כיון דאינה מותרת לאכול בתרומה אלא ש״מ דאסורה. וה״נ אמרי׳ לקמן פ׳ כשם תרומה נמי לא תיבעי שהרי עשאה ספק וה״נ אמרי׳ בפרק החולץ:
ונסתרה והיא נטמאה. טומאה דליכא דידע בה לאפוקי הא דהא ודאי ידעי בה כך כתוב בכל הספרים. ורש״י פירש דמועד אין בה קדריש. וקשה דאין דרך התלמוד להחסיר הפסוק שעיקר הדרשה בא ממנו. ועוד שכבר דרשינן פסוק זה לומר שעד אחד נאמן בטומאה. ונראה לי לפרש דמונסתרה והיא נטמאה קדריש דמשמע דטומאתה בסתר וליכא אלא עדי סתירה למעוטי היכא דאיכא עדי טומאה. הרא״ש ז״ל בפירושיו. ובכן אתי שפיר מה שהקשה המשנה למלך ז״ל (פ״ג דסוטה דין כ״ג) להרמב״ם רעד אחד בטומאה לאחר שתיה אינו אוסרה עליו דרב ששת מונסתרה וגו׳ יליף דבעינן שני עדים. ואתי שפיר תו מה שהקשה שם לתוס׳ עיין שם שהתוס׳ מפרשי כהרא״ש וסבירא להו דמונסתרה משמע שהטומאה נסתרה לגמרי אפילו מעד אחר ולא בעינן דומיא דעדי סתירה. צעיר אי״ן:
ב גמרא אמר רב עמרם: הא מילתא [דבר זה] אמר לן [לנו] רב ששת, ואנהר לן עיינין ממתניתין [והאיר לנו עינינו ממשנתנו] להראות שדבריו רמוזים בה, וכך אמר: סוטה שיש לה עדים במדינת הים שהיא טמאה — אין המים בודקין אותה ואף שחטאה אין היא ניזוקת, משום שהיא יכולה לידון בדיני אדם, ואין צורך בהוכחה שבדרך נס. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שאמר קרא [הכתוב] ״ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה״ (במדבר ה, יג), להדגיש שאין דין סוטה אלא בזו דליכא [שאין] מי שידע בה, לאפוקי הא, דהא איכא [להוציא את זו, שהרי יש] מי שידע בה.
GEMARA: Rav Amram says: Rav Sheshet told us this matter, and he enlightened our eyes for us by citing support for his statement from the mishna: In the case of a sota for whom there are witnesses concerning her in a country overseas, who can testify that she engaged in sexual intercourse, the bitter water of a sota does not evaluate whether or not she was unfaithful. Although she committed adultery, the water evaluates her fidelity only when there is no possibility of proving her guilt in court. What is the reason for this? It is as the verse states: “And a man lie with her carnally, and it was hidden from the eyes of her husband, and she was defiled secretly, and there was no witness against her” (Numbers 5:13). This indicates that the bitter water is given only when there is no one who knows about her action, to the exclusion of the case of this woman who is not given the bitter water, as there are those who know about her.
הכל
(11) וְאַנְהַר לַן עַיְינִין ממתני׳ מִמַּתְנִיתִין דְּקָתָנֵי וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה דַּאֲתוֹ עֵדִים אֵימַת אִי נֵימָא מִקַּמֵּי דְּתִשְׁתֵּי זוֹנָה הִיא.
And Rav Sheshet enlightened our eyes for us by adducing support for his ruling from the mishna, as it teaches: And where witnesses came forth and testified that she is defiled, this is one of the women who can no longer partake of teruma: Rav Sheshet asks: This is a case where the witnesses came when? If we say that they came before she drank, then what is novel about the fact that it is prohibited for her to partake of teruma? She is a woman who had sexual relations with a man forbidden to her by the Torah [zona], as she is a confirmed adulteress, and it is obviously prohibited for her to partake of teruma.
ובא [ר]ב עמרם לברר דברי רב שש[ת מ]מתניתין, דקת[ני] ושבאו לה עדים שהיא טמאה אינה אוכלת בתרומה. אימת אתו הני עדים? אי נימא קודם שתשתה הא זונה היא, וזונה ודאית לא שתיא.
ואנהרינהו לעיינין – משום דקרא לאו ראיה הוא כל כך דהא דרשיניה לסוטה ודאית שיש בה עד אחד לפנינו וללמד שלא תשתה.
זונה היא – ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה האומרת טמאה אני.
ושבאו לה עדים ואמרו שנטמאה – מספקא לרבי אי דוקא נקט עדים שנים אבל עד אחד לא מהימן דמוקמינן ליה בגמרא דמיירי לאחר ששתתה דדוקא קודם ששתתה האמינה תורה לעד אחד ורב ששת דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דוקא עדים נקט ולא עד א׳ או דילמא כיון דהאמינה תורה לעד אחד אחר קינוי וסתירה ליכא חילוק בין אחד לשנים מיהו מסתברא דה״ה לעד אחד כדעולא דאמר בפרק מי שאמר (לקמן דף לא:) כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים.
אי נימא מקמיה דתשתה זונה היא. פירש רש״י ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה רישא האומרת טמאה אני. וקשה דאם כן הוה ליה למימר הא תני ליה רישא. אלא הכי פריך זונה היא וזונה אסורה בתרומה. והכי אמר לקמן פרק כשם (דף כ״ט ע״א) תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה. וכן בקידושין (דף ע״ז ע״ב) אמר דחללה חמורה מגרושה דאיתוסף בה איסור תרומה וזונה הוי איסור מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל אלמא דזונה אסורה בתרומה כמו חללה. ותימה מנא ליה דאסורה בתרומה. וי״ל דהא דמשמע בכל דוכתא דזונה פסולה בתרומה אין שם זנות גורם לה ליפסל אלא נפקא ליה מדאמר קרא כי תהיה לאיש זר דדרשינן כיון שנבעלה לפסול לה נפסלה. וחייבי כריתות אפילו הנך דלא הוו זר אצלה מעיקרא כיון דחמירי נפקי שפיר מלאיש זר. וקשיא לי אכתי מאי פריך זונה היא ומהיכא פשיטא ליה כוליה האי רזונה אסורה לאכול בתרומה דלא ליבעי ליה למתנייה במתניתין. ונ״ל דהכי פריך זונה היא ואפילו בלא קנוי וסתירה נאסרת בשני עדים ואי מקמיה דתשתה שני עדים למה בער אחד בתר קנוי וסתירה סגי. עיין מה שכתבו התוס׳ לקמן דף כ״ט וביבמות (דף ס״ח ע״ב). ומאי דמספקא להו להתוס׳ כאן ומסתברא להו דעד אחד סגי להרא״ש פשיטא ליה דבעינן שני עדים. וכן דעת הרמב״ם (פ״ג דסוטה הלכה כ״ג) ועיין מה שכתב המשנה למלך ז״ל שם. צעיר אי״ן:
ואנהר לן עיינין ממתניתין [והאיר לנו רב ששת עינינו ממשנתנו], דקתני [ששנה] בה: ושבאו לה עדים שהיא טמאה אסורה לאכול תרומה. ונברר: דאתו [שבאו] עדים אלה אימת [מתי]? אי נימא מקמי דתשתי [אם נאמר שבאו מלפני שתשתה] אם כן מה חידוש יש בכך שאסורה בתרומה? הלא זונה היא!
And Rav Sheshet enlightened our eyes for us by adducing support for his ruling from the mishna, as it teaches: And where witnesses came forth and testified that she is defiled, this is one of the women who can no longer partake of teruma: Rav Sheshet asks: This is a case where the witnesses came when? If we say that they came before she drank, then what is novel about the fact that it is prohibited for her to partake of teruma? She is a woman who had sexual relations with a man forbidden to her by the Torah [zona], as she is a confirmed adulteress, and it is obviously prohibited for her to partake of teruma.
הכל
(12) אֶלָּא לְבָתַר דִּשְׁתַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ תִּיגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּסָהֲדֵי שַׁקָּרֵי נִינְהוּ.
Rav Sheshet answers: Rather, it must be referring to a case where the witnesses testified after she already drank. Granted, if you say that the bitter water of a sota does not evaluate her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, it is well. But if you say that the water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, then it should be revealed retroactively that they are false witnesses, as the fact that she survived the drinking of the bitter water would indicate that she never committed adultery.
אלא לבתר דשתאי – ואיצטריך לאשמועינן דלא מחזקינן להו כשקרי על אשר לא בדקוה המים.
שפיר – ומשום הכי לא מחזקי׳ להו כשקרי דמשום דהוו ידעי בה לא בדקי לה מיא.
אלא ודאי שבאו לבתר דשתאי [לאחר ששתתה]. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שאין המים בודקין אותה במקרה כזה — שפיר [יפה] אמרה המשנה שאינה אוכלת בתרומה מפני שסומכים על העדים שאמרו שנטמאה. אלא אי [אם] אמרת שמים בודקין אותה, ונבדקה ונמצאה טהורה — תיגלי מילתא [יתגלה הדבר] למפרע דסהדי שקרי נינהו [שעדי שקר הם], שהרי בדקוה המים והוכח שטהורה היתה ומדוע תיאסר בתרומה?!
Rav Sheshet answers: Rather, it must be referring to a case where the witnesses testified after she already drank. Granted, if you say that the bitter water of a sota does not evaluate her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, it is well. But if you say that the water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, then it should be revealed retroactively that they are false witnesses, as the fact that she survived the drinking of the bitter water would indicate that she never committed adultery.
הכל
(13) אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ וְהָא אֵימוֹר זְכוּת תּוֹלָה לָהּ.
Rav Yosef said to Rav Sheshet: Actually, I will say to you that the bitter water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity. Nevertheless, the fact that the woman survived the drinking of the water does not prove her innocence, and one can say that this woman who already drank had merit that delayed the punishment for her. According to some opinions, if an unfaithful woman has certain merits, she will not die immediately upon drinking the water. Therefore, if witnesses were to testify to her infidelity after she drank the water without dying, it is not clear that their testimony is false.
והא אימור זכות תלה לה. ותימה דלא קאמר אימור בעלה בא עליה דתו לא בדקי לה מיא ואהא לא מצי רב ששת לאיפלוגי. וי״ל דמשום הך חששא לא מכשרינן להו לעדים דודאי לרבנן שמוסרים לו עדים ליכא למיחש שמא בא עליה בדרך ולר״י נמי דאמר בעלה נאמן עליה ליכא למיחש שמא בא עליה דאם כן למה היה משקה אותה מאחר שאומרים לו שאין המים בודקין אותה אם בא עליה. ועל כרחך בהא לא תלינן דאי לא תימא הכי אם כן לרב ששת אתה מוציא שם רע על הטהורות שיאמרו טמאות היו אלא שבעלה בא עליה. דעל כרחך (מאי) ודאי אמר רב ששת בהא דאין המים בודקין אותה (כי לא) כדנפקא ליה מקרא דונקה האיש מעון כדמוכח לקמן דפריך לר׳ שמעון והאיכא דיש לה עדים במדינת הים ומשני עדים במדינת הים לא שכיחא אלא על כרחך לא מסקי אדעתייהו לתלות. הרא״ש ז״ל בפירושיו ותוספותיו. ורוצה לומר דאלמא לא ניחא ליה לומר דפליג רב ששת אדרשה דטהורה הכי נמי לא פליג אדרשה דונקה. צעיר אי״ן:
אמר ליה [לו] רב יוסף לרב ששת: לעולם אימא [יכול אני לומר] לך שמים בודקין אותה אם היו העדים במדינת הים, והא [וזו] שנבדקה ונמצאה טהורה — אימור [אמור] זכות שהיתה לה תולה (משהה) לה את גזר הדין, שלא תנזק מהמים מיד.
Rav Yosef said to Rav Sheshet: Actually, I will say to you that the bitter water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity. Nevertheless, the fact that the woman survived the drinking of the water does not prove her innocence, and one can say that this woman who already drank had merit that delayed the punishment for her. According to some opinions, if an unfaithful woman has certain merits, she will not die immediately upon drinking the water. Therefore, if witnesses were to testify to her infidelity after she drank the water without dying, it is not clear that their testimony is false.
הכל
(14) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בְּמִתְנַוְּונָה דְּרַבִּי דִּתְנַן רַבִּי אוֹמֵר זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת אֶלָּא מִתְנַוְּונָה וְהוֹלֶכֶת לְסוֹף שֶׁהִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
The Gemara explains: With regard to what principle do Rav Sheshet and Rav Yosef disagree? With regard to whether she deteriorates [mitnavvena], as explained by Rabbi Yehuda HaNasi, as we learned in a mishna (22a): Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays punishment with regard to the bitter water of a sota. Even if a woman actually committed adultery, she will not die immediately due to the merit that she has. But she will not give birth, and she will not improve in terms of her physical condition after having drunk the bitter water. Rather, she will progressively deteriorate until she ultimately dies in the same manner of death as suffered by a sota who drank the bitter water without having merit.
וקמיפלגי – רב ששת ורב יוסף.
במתנוונה – דקאמר לקמן (דף כב:) גבי אשה שתלה לה זכות.
זכות תולה – שלא יצבה בטנה מיד אבל אינה יולדת לעולם ואינה משבחת.
אלא מתנווגה והולכת – מכחשת והולכת.
באותה מיתה – צבוי בטנה ונפול ירך.
ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה חולקים] רב ששת ורב יוסף — בזו שהזכות תולה לה שלא מתה מיד, אלא מתנוונה [מתנוונת, חולה], על דרך שאמר רבי. דתנן [שכן שנינו במשנה], רבי אומר: זכות תולה במים המרים, שגם אם האשה באמת חטאה בזנות, מפני זכות שיש לה אינה מתה מיד, ואולם משום החטא — אינה יולדת ואינה משבחת (מבריאה ומתייפה) כמו זו שנבדקה ונמצאה טהורה, אלא הריהי מתנוונה [מתנוונת] והולכת, עד לסוף שהיא מתה באותה מיתה הכתובה בסוטה.
The Gemara explains: With regard to what principle do Rav Sheshet and Rav Yosef disagree? With regard to whether she deteriorates [mitnavvena], as explained by Rabbi Yehuda HaNasi, as we learned in a mishna (22a): Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays punishment with regard to the bitter water of a sota. Even if a woman actually committed adultery, she will not die immediately due to the merit that she has. But she will not give birth, and she will not improve in terms of her physical condition after having drunk the bitter water. Rather, she will progressively deteriorate until she ultimately dies in the same manner of death as suffered by a sota who drank the bitter water without having merit.
הכל
(15) רַב שֵׁשֶׁת סָבַר בֵּין לְרַבִּי וּבֵין לְרַבָּנַן הָוְיָא מִתְנַוְּונָה וְרַב יוֹסֵף סָבַר לְרַבִּי הָוְיָא מִתְנַוְּונָה לְרַבָּנַן לָא הָוְיָא מִתְנַוְּונָה.
Rav Sheshet holds: Both according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and according to the opinion of the Rabbis, who disagree with him, she begins to deteriorate despite her merit. Therefore, if she doesn’t begin to deteriorate immediately, the witnesses who testified subsequent to her drinking must be false witnesses. And Rav Yosef holds: Only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is it so that she begins to deteriorate when she has merit. According to the opinion of the Rabbis, she does not begins to deteriorate. Therefore, Rav Yosef explains that the mere fact that she survived the drinking of the bitter water and didn’t begin deteriorating does not prove that the testimony was false.
רב ששת סבר – לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא שסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד אבל במתנוונה לא איפלוג דכל מי שזכות תולה לה מנוונה היא וזו הואיל ולא נתנוונה לא תלה לה זכות אלא שאינה ראויה ליבדק כלל משום עדים.
ורב יוסף סבר – ראויה ליבדק היא אלא זכות תולה לה ואי משום דלא נתנוונה הא מני רבנן היא דאמור לקמן זכות תולה לה דקסברי לא הויא מתנוונה כלל.
רב ששת סבר: בין לשיטת רבי ובין לשיטת רבנן [חכמים] החולקים עליו הויא מתנוונה [הריהי מתנוונת], ואם היו המים בודקים את זו שהיו עדיה במדינת הים — היה הדבר ניכר בה בניוון, ולכן חייבים לומר שאין בודקים אותה כלל. ורב יוסף סבר: לשיטת רבי במקרה שהזכות תולה לה הויא מתנוונה [הריהי מתנוונת], אבל לשיטת רבנן [חכמים] לא הויא מתנוונה [אינה מתנוונת] ואין ניכר בה כל שינוי. ולכן אין הוכחה באשה זו שלא בדקוה המים שעדים המעידים על טומאתה הם עדי שקר, שהרי ייתכן שהזכות תלתה לה.
Rav Sheshet holds: Both according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and according to the opinion of the Rabbis, who disagree with him, she begins to deteriorate despite her merit. Therefore, if she doesn’t begin to deteriorate immediately, the witnesses who testified subsequent to her drinking must be false witnesses. And Rav Yosef holds: Only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is it so that she begins to deteriorate when she has merit. According to the opinion of the Rabbis, she does not begins to deteriorate. Therefore, Rav Yosef explains that the mere fact that she survived the drinking of the bitter water and didn’t begin deteriorating does not prove that the testimony was false.
הכל
(16) מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים וְאִם אַתָּה אוֹמֵר זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים מְדַחֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כׇּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת וְאַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ וְהֵן אוֹמְרִים טְמֵאוֹת הָיוּ אֶלָּא שֶׁתָּלָה לָהֶן זְכוּת.
Rav Shimi bar Ashi raises an objection from the aforementioned mishna (22a), which also teaches that Rabbi Shimon says: Merit does not delay punishment with regard to the bitter water of a sota, and if you say that merit delays punishment with regard to the bitter water, then you push aside the deterrent force of the bitter water before all the women who must drink it, as guilty women will rely on their merit to protect them from the immediate consequences. And furthermore, you defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but their merit delayed the punishment for them.
ערך קטל
קטל – א(שבת נז.) לא בקטלא ולא בנזמים (סוטה ו.) היו עליה כלי זהב קטלאות נזמים וטבעות (כלים פי״א) כל תכשיטי האשה טמאין עיר של זהב וקטלאות ונזמים וטבעות שירי קטלא מלא צואר קטנה חח ונזם תרגום ירוש׳ קטלין וקדישין בתרגום יונתן ונקרב את קרבן ה׳ קטלין מן אדרעיהון (מעילה יח). קטלא בצוארה טבעת בידה פי׳ תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר ובל׳ חכמים בא״י פתיכאתא ובלעז מורי״נא ויש מפרש מלשון הן יקטלני (א״ פי׳ בל״ר שרשרת זהב).
ערך גס
גס – ב(בבא קמא כו:) תנו רבנן ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות זקופות. (סוטה ו) וכל הרוצה לראות בא ורואה חוץ מעבדים ושפחותי׳ מפני שלבה גס בהן. (גיטין עג כתובות פה) פי׳ ההוא גברא דאמר נכסאי לטוביה שכיב אתא טוביה אמר רבי יוחנן הרי בא טוביה אמר טוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר ואי איניש דגייס ביה הא גס ביה. (גיטין סה:) מהו דתימא במערב הא לא איתיה קא משמע לן דלמא בהדי דאזיל מיגס גייס ביה. (חולין יח) ריש לקיש אכשר בחודי דכובעה קרי עליה ר׳ יוחנן גייסא וגייסא. (נדה ב) הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי דילמא הגס הגס חזיתיה פי׳ ר״ח הגס הגס בניחותא אתאי לפיכך לא הרגישה ביה וי״א קרוב לבדיקה ראתה זה הדם ולא ידענא ביה כדאמרינן לבו גס בה וכן פירש גייסא גייסא דהכל שוחטין קרוב קרוב לראש מלשון לבו גס בה. ופירושו לבו קרוב לה וכן כל גס ביה בתלמוד ענין פתרון אחד להם והמשכילים יבינו.
ערך מזור
מזור – ג(סוטה לא.) משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. (סוטה ו) ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי וכו׳ פירוש כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. רבי יוחנן בן נורי אומר בדבר ברור וכן הלכה.
ערך ניקנור
ערך שף
שף – ה(סוטה ו בבא קמא צב. מכות יא:) עאל איבריה לשיפא פי׳ ארון (קידושין מ) מאן גרס לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי זה הפי׳ למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא פי׳ זרועו היה עומד חוץ לארון ואח״כ נכנס ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי׳ חזרו איבריו למקומן כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה (א״ב פי׳ בל״י ארגז ותיבה).
א. [שמוק קעטטע.]
ב. [בעקאנט. פאלבליטיג.]
ג. [שפיננען.]
ד. [נתהמע.]
ה. [שראנקן, קיסטען.]
אם אתה אומר זכות תולה מדחה אתה את המים – וא״ת לרב ששת דאמר בין לרבי בין לרבנן מתנוונה א״כ אהיכא קאי ר״ש דאמר מדחה אתה והלא יראו דמתנוונת והיאך יוכלו להוציא שם רע על הטהורות ששתו כשלא יתנוונו יש לומר הנשים העומדות משום ייסור ולא יהא ניכר לאלתר כשעומדת בעזרה נתנוונה יוציאו שם רע והבועל יגיד להם שקלקל עמה ולא ידעי שזו מתנוונת אי נמי לא יתלו נוונווה במים המרים וכן היא לא תתלה במים המרים אלא בחולי אחר.
מתיב [מקשה] רב שימי בר אשי, הרי שנינו שר׳ שמעון אומר: אין זכות תולה במים המרים, שאין זכות האשה בדברים אחרים מועילה להצילה מעונש זה. ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים — אם כן מדחה (דוחה וממעט) אתה את כוח ההרתעה של המים בפני כל הנשים השותות, שהן סבורות שהזכות תתלה להן, ולא ימנעו אף הטמאות מלשתות. ועוד, אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והמים לא בדקו אותה והן, האנשים, אומרים וחושדים בהן: שמא טמאות היו, אלא שתלה להן זכות.
Rav Shimi bar Ashi raises an objection from the aforementioned mishna (22a), which also teaches that Rabbi Shimon says: Merit does not delay punishment with regard to the bitter water of a sota, and if you say that merit delays punishment with regard to the bitter water, then you push aside the deterrent force of the bitter water before all the women who must drink it, as guilty women will rely on their merit to protect them from the immediate consequences. And furthermore, you defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but their merit delayed the punishment for them.
הכל
(17) וְאִם אִיתָא יֵשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם נָמֵי אַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ וְהֵן אוֹמְרִים טְמֵאוֹת הָיוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם.
After quoting the statement of Rabbi Shimon, Rav Shimi bar Ashi now explains his objection: And if it is so that the bitter water of a sota does not evaluate the faithfulness of a women about whom there are witnesses in a country overseas, then the same claim can be made as well: You defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but there are witnesses about them in a country overseas.
ואם איתא [יש] מקום להלכה זו שזו שיש לה עדים במדינת הים נמי [גם כן] אינה נבדקת, אם כן אפשר לומר במקרה זה: אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו, והן, האנשים, אומרים: טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת הים ולפיכך לא נבדקו!
After quoting the statement of Rabbi Shimon, Rav Shimi bar Ashi now explains his objection: And if it is so that the bitter water of a sota does not evaluate the faithfulness of a women about whom there are witnesses in a country overseas, then the same claim can be made as well: You defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but there are witnesses about them in a country overseas.
הכל
(18) לר׳ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ לר׳ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מִדִּזְכוּת לָא תָּלְיָא עֵדִים נָמֵי לָא תָּלוּ.
The Gemara responds: Do you say this according to the opinion of Rabbi Shimon? Indeed, according to Rabbi Shimon, from the same logic that merit does not delay punishment, witnesses in a country overseas do not delay it either, and Rav Sheshet would concede that his statement would not be accepted by Rabbi Shimon.
ומשיבים: לדברי ר׳ שמעון קאמרת [אומר אתה]? לדעת ר׳ שמעון, מדזכות לא תליא [מכיון שהזכות אינה תולה להן] עדים נמי לא תלו [גם כן אינם תולים להן], ומודה רב ששת שאין דבריו לשיטת ר׳ שמעון.
The Gemara responds: Do you say this according to the opinion of Rabbi Shimon? Indeed, according to Rabbi Shimon, from the same logic that merit does not delay punishment, witnesses in a country overseas do not delay it either, and Rav Sheshet would concede that his statement would not be accepted by Rabbi Shimon.
הכל
(19) מֵתִיב רַב וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת
Rav raises an objection from the latter clause of the mishna there (22a), which teaches: And these are the sota women whose meal-offerings are burned and not offered on the altar:
שמנחותיהן נשרפות – מנחות קנאות שלה עשירית האיפה קמח שעורים נשרפות למטה על בית הדשן שאינן ראויות ליקרב ולא לפדות וליצא לחולין.
מתיב [מקשה] רב ממה ששנינו: ואלו הסוטות שמנחותיהן, מנחות סוטה, נשרפות ואינן מוקרבות על גבי המזבח, ואינן נפדות:
Rav raises an objection from the latter clause of the mishna there (22a), which teaches: And these are the sota women whose meal-offerings are burned and not offered on the altar:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.