×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יֵשׁ זִיקָה וַאֲתַאי חֲלִיצָה אַפְקַעְתַּיהּ לְזִיקָּה וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין זִיקָּה מֵעִיקָּרָא אִילּוּ אָמַר לַהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּזִיקַּת יְבָמִין מִי לָא מַהֲנֵי הַשְׁתָּא נָמֵי מַהֲנֵי.
that the levirate bond is substantial, and this betrothal is based on the levirate bond. And in this case, the ḥalitza comes and releases the levirate bond. Therefore this type of betrothal does not acquire the ḥalutza. But the Rabbis hold that the levirate bond is not substantial, that is, the bond itself does not create a connection between the yavam and yevama, and that in general, levirate betrothal acquires a yevama as a form of betrothal unrelated to the levirate bond. And consequently, at the outset, if he had said to her: Be betrothed to me by the levirate bond, would this not be effective? Now too, after ḥalitza, even without the bond, it should likewise be effective.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
יש זיקה – האי דתפיס מאמר בעלמא בכי האי לישנא משום דיש זיקה והשתא אתאי חליצתה פקעתה וליכא למימר הכי.
אין זיקה – אין כח לזיקה ואפי׳ הכי מעיקרא הוי מאמר.
א) ועוד דקאמר לעיל דכ״ע חליצה פסולה אינה פוטרת ובשלהי מתני׳ אמרינן אין אחר חליצה כלום וכן הא דקאמר רב אשי דכו״ע חליצה פסולה אינה פוטרת היינו לענין דחייל מאמר אבתרה:
רב שרביא אמר אי דאמר לה בזיקת יבמין כולי עלמא לא פליגי דלא מהני כך היא הגירסא הנכונה ומשום דיש זיקה ואי חלץ לה חליצה כשרה ודאי אפקעתה לזיקה לגמרי ותו לא מהני והכא בחליצה פסולה קא מיפלגי ר״ל שאינה בת יבום כגון שבאה אחר הגט או אחר מאמר רבי סבר חליצה פסולה פוטרת ר״ל פוטרת לגמרי ככשרה ומפקעת הזיקה לגמרי ואי אמר לה התקדשי בזיקת יבמין לא מהני ורבנן סברי אינה פוטרת ואם תאמר היאך איפשר שאינה פוטרת ואם כן במאי מיפטרא ועוד דהא בכוליה פירקין אמרו שפוטרת אנו מפרשים אינה פוטרת ככשרה שתפקיע את הזיקה לגמרי וכי אמר לה התקדשי בזיקת יבמין מהני ומכל מקום גדולי הפוסקים פירשוה דרב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי וכגון שנפלה לפני שני יבמין דמאן דאמר אינה פוטרת סבירא ליה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין והילכך קדשה בתורת יבמות קודם חליצת אחין צריכה ממנו גט דאכתי אגידא באחים ולא איפקעה זיקה לגמרי ומאן דאמר פוטרת סבר לה כשמואל דאמר אינה צריכה לחזר על כל האחין דלמיפטר נפשה מיהא חליצה גמורה היא ואע״ג דלהאי פירושא אתיא דרבנן כרב ואנן פסקינן כשמואל הני כולהו אוקמאתא נינהו ולא סמכינן עלייהו והא דאמר רב אשי נמי לכולי עלמא אינה פוטרת פירושו דכולי עלמא אהני תנאי וכדקאמר בבתרא (ב״ב קע״ג.) דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה ואין הלכה כן אלא דאהנהו תנאי קאמר וכן רבים בתלמוד ורבינא נמי קאמר דכולי עלמא יש תנאי בחליצה וקיימא לן דאין תנאי כדאיתה בהמדיר (כתובות ע״ד.) ויש בתירוצו של רב שרביא פירושים אחרים ואין צורך לכתבם ומיהו רב אשי אוקים פלוגתיהו ביש תנאי בחליצה כגון שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז דרבי סבר אין תנאי ואפילו לא נתנה הויא חליצה ותו לא תפיס בה מאמר ורבנן סברי יש תנאי וכל שלא קיימתהו מאמרו מועיל והלכתא אין תנאי ואע״ג דרבנן דהכא אמרי יש תנאי אוקימתא בעלמא הוא ורבינא נמי דקאמר דכולי עלמא יש תנאי פירושו אהני תנאי כדכתיבנא ומכל מקום יש מפרשים תנאי זה כגון שגנבה את כיסו ואמר לה על מנת שתחזירי לי את כיסי דעד כאן לא אמרינן חליצה מוטעית כשרה ואין תנאי אלא כשהתנה עליה דבר שלא נתחייבה בו דמציא אמרה משטה הייתי בך אבל כל שהתנה דבר שאף בלא תנאו היתה חייבת לעשותו הרי זה תנאי ומיהו רבינא פירשה דיש תנאי אלא דהכא לא כפליה לתנאיה וסבר רבי דהואיל ולא כפליה לתנאיה אינו תנאי ואע״ג דלא מקיימא ליה חליצה כשרה היא וכי הדר וקדשה בזיקת יבמין לא כלום הוא ולרבנן לא בעינן תנאי כפול:
זהו ביאורה של שמועה דרך קצרה והעולה ממנה הוא שכל שאמר ליבמתו קודם חליצה התקדשי לי במאמר יבמין או בזיקת יבמין מהני ואחר חליצה במאמר יבמין מהני דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כרבא בזיקת יבמין לא מהני ומכל מקום יש פוסקים דוקא בחליצה כשרה אבל בפסולה מהני כרבנן אליבא דרב שרביא ואם חלץ לה חליצה כשרה על תנאי ולא נתקיים קיימא לן דאין תנאי בחליצה ואם קדשה בזיקת יבמין לא מהני ומכל מקום יש פוסקים דבמילתא דרמיא עלה יש תנאי ואם קדשה עד שלא נתקיים התנאי בזיקת יבמין הוו קידושי ואפילו היכא דלא כפליה לתנאיה דהא לרבנן אליבא דרבינא אף במקום שיש תנאי בחליצה לא בעינן תנאי כפול:
כבר ביארנו במשנתנו בשתי יבמות שאם עשה מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה ר״ל בעלת המאמר צריכה גט למאמרו ואין צורך עוד לחליצה שהרי חליצת האחרת פוטרתה וזו היא לדעת שמואל שפסקנו כמותו במה שאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר ושמא תאמר שזו חולקת על רב יוסף שאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו והא הכא דחלץ לחברתה וקמייתא בעיא גיטא ונמצא פוסל את שתיהן מן הכהונה ואין אומרים שיחלוץ לראשונה ותהא חברתה כשרה אינו כן שלא אמרה רב יוסף אלא בשאחת כשרה לעלמא ואחת פסולה לעלמא ר״ל לכהונה ושתיהן כשרות לא שנמצאת כל אחת מהן חליצה כשרה לפטור אף צרתה הילכך אם בא לחלוץ חולץ לפסולה ולא לכשרה כדי שלא תפסל לכהונה אבל בזמן שאחת כשרה לו ואחת פסולה לו מודה הוא שלא נפטרה הצרה אלא בחליצה כשרה ואף כאן הואיל ועשה מאמר באחת מהן נתקלשה זיקתה שהרי אין חליצה לבד מספקת לה ואין חליצתה פוטרת הצרה ועל כל פנים צריך לחלוץ לצרה וזה שתירצוה בגמרא בדרך אחרת לומר מי קתני חולץ כלומר דהכי דינא חלץ קתני בדיעבד הא דינא לאו הכי הוא אלא דין הוא שיחלוץ לבעלת המאמר ודלא כשמואל דחייה בעלמא הוא כדי לדחות סייעתא דשמואל ולאוקומה למתניתין אליבא דרב יוסף וקא סלקא דעתיה דרב יוסף לא סבירא ליה כשמואל דאי כשמואל סבירא ליה על כל פנים צריך הוא לשפוך ומכל מקום לענין פסק אליבא דתרוייהו מיתוקמא ושאר דברים שבסוגיא אין צורך בהם לענין פסק אלא אידך פירושא היא זיל גמור וכבר נתפרשו כל צרכן בפירושי גדולי הרבנים:
ועתה נשלם פרק רבן גמליאל תהלה לאל:
יש זיקה. מן התורה, ואמ׳ רחמנא למחלץ לה לאפקועי זיקה מהתורה. ומכי חלץ לה אפקעה זיקה. אין זיקה. מן התורה אלא מדרבנן, ולא שנא קודם חליצה או אחר חליצה תקון רבנן, דאי אמר קדשה בזיקת יבמין מהני. וקיימ׳ לן דזיקה מדרבנן היא, ואפי׳ הכי אסיק רב שרביא דאע״ג דזיקה דרבנן היא, אפי׳ הכי דברי הכל היא דנסתלקה הזיקה מכי חליץ לה חליצה כשירה, ואם קדשה בזה הלשון [לא מהני]⁠א. ופלוגתייהו בשקדשה בזיקת יבמין מכי חלצה חליצה פסולה. כגון שחלץ אחר הגט. ר׳ סבר חליצה פסולה פוטרת לה מכל האחין כשמואל, ואינה צריכה לחזר על כל האחין. הילכך אפקעה לה זיקה, ורבנן סברי אינה פוטרת כרב, וצריכה לחזר על כולן, הילכך לא אפקעה לה זיקה ומהניא בה מאמר. וקיימ׳ לן בהא כשמואל, כמו שכתבנו בארבעה אחין1. ואית דמפרשי חליצה פסולה חליצת מעוברת, ובפלוגתא דריש לקיש ור׳ יוחנן2, ורבנן כריש לקיש דהלכתא כותיה. והרי״ף3 פירשה כפירושא קמא ובמאמר יבמין. ור״ש פי׳4 כל הני אוקימתא דהני אמוראי דבתר רבא כגון דאמ׳ בזיקת יבמין.
1. לעיל כז, א ד״ה וא״א.
2. לעיל לה, ב.
3. יח, א בדפי הרי״ף.
4. ד״ה יש תנאי.
ויש גורסי׳ בדרב אשי דכ״ע חליצה פסולה פוטרת ומיהו ודאי לתרי גרסאי׳ ליכא הכרחה בעיקרא דמילתא ושפיר מצי למימר דכ״ע חליצה פסול׳ פוטרת או דכ״ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואין הכונה לומר אלא דלא פליגי בהא ודכוותא בתלמודא. י״מ דהכא מיירי בב׳ יבמות שחלץ לא׳ בהן אחר שנתן גט לחברתה דמר סבר חליצה פסולה פוטרת צרתה ומר סבר חליצה פסולה אינו פוטרת וכיון דאיכא אכתי בהאי ביתא כלל כי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין חיילי קדושי׳ וי״מ אפי׳ ביבם א׳ ויבמה א׳ שנתן גט וחלץ או שעשה מאמר וחלץ מר סבר חליצ פסול׳ פוטרת דכשחלץ אחר הגט בחליצ׳ נפטרה לגמרי שלא גזרו חליצה אחר גט אטו חליצ׳ אחר חליצה כדאי׳ בריש פרקי׳ ומר סבר גזרו בה גט כסברא דאבא חנן בר יוסי דלקמן הילכך אכתי איכא זיקא דרבנן עד שיתן גט ובחליצה אחר מאמר פליגי דאע״ג דלכ״ע צריכה גט למאמרו מר סבר דבחליצה פוטרת זיקתו לגמרי ואע״ג דמדרבנן לא משתריא לשוק עד שיתן גט ומר סבר דכל כמה שלא נתן גט למאמרו חשבי׳ כאלו עדין זיקתא קיימת ואינו מחוור דבחליצה אחר מאמר דכ״ע מפקעא חליצה לזיקתו ואין הגט אלא למאמרו וכ״ש בחליצה אחר הגט שאין הגט אלא משום גזירה בעלמא ואפי׳ תימא דגזרו בה כדקסבר אבא חנן בר יוסף לקמן.
גמ׳ פיסקא אחת יבמה אחת ואחת שתי יבמות נמחק וצ״ל הפיסקא כיצד עשה בה מאמר כו׳:
גמ׳ מר סבר חליצה פסולה פוטרת ומ״ס חליצה פסולה אינה פוטרת הקשה הרי״ף היכי אמרו רבנן חליצה פסולה אינה פוטרת דהא כוליה פרקין חליצה פסולה פוטרת דתנן אין אחר חליצה כלום ועוד אי לאו כו׳ עכ״ל ועוד האריך ע״ש וקשה לדבריו דמאי קא קשיא ליה דהא איכא אבא יוסי בן חנן לקמן דסבר דיש אחר חליצה פסולה כלום דגזר חליצה משום ביאה ואמאי לא נימא נמי דרבנן דפליגי עליה דרבי סברי כוותיה דאבא יוסי בן חנן:
יש זיקה, שהזיקה כשלעצמה יוצרת קשר הלכתי בין היבם והיבמה, והמאמר הוא כנסמך לזיקה. וכאן אתאי [באה] החליצה אפקעתיה [והפקיעה] את הזיקה, ולכן המאמר איננו קונה. ואילו רבנן סברי [חכמים סבורים] שאין זיקה, כלומר, הזיקה כשלעצמה אינה יוצרת קשר בין היבם והיבמה, והמאמר קונה בגדר קידושין, ולא בגלל הזיקה. ולכן, מעיקרא [מתחילה] אילו אמר לה ״התקדשי לי בזיקת יבמין״ מי [האם] לא מהני [היה מועיל] אפילו כשאין זיקה, השתא נמי מהני [עכשיו לאחר חליצה הוא גם כן מועיל].
that the levirate bond is substantial, and this betrothal is based on the levirate bond. And in this case, the ḥalitza comes and releases the levirate bond. Therefore this type of betrothal does not acquire the ḥalutza. But the Rabbis hold that the levirate bond is not substantial, that is, the bond itself does not create a connection between the yavam and yevama, and that in general, levirate betrothal acquires a yevama as a form of betrothal unrelated to the levirate bond. And consequently, at the outset, if he had said to her: Be betrothed to me by the levirate bond, would this not be effective? Now too, after ḥalitza, even without the bond, it should likewise be effective.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר בַּחֲלִיצָה כְּשֵׁירָה אִי דְּאָמַר לַהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּזִיקַּת יְבָמִין כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מַהֲנֵי וְהָכָא בַּחֲלִיצָה פְּסוּלָה קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה פּוֹטֶרֶת וּמָר סָבַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת.

Rav Sherevya suggested a different point of dispute and said: In a case when the woman performed valid ḥalitza, if he later said to her: Be betrothed to me by the levirate bond, everyone agrees that it is not effective, as there is no longer any bond. And here, they disagree with regard to one who performed invalid ḥalitza. One Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that invalid ḥalitza exempts her from the levirate bond and disqualifies her from betrothal as a yevama. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that invalid ḥalitza does not fully exempt her, and some element of the levirate bond remains intact and she can therefore be betrothed with the levirate bond.
רש״יההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב שרביא אמר – אי דאמר לה בזיקת יבמין כ״ע לא פליגי דלא מהני דיש זיקה ואתיא חליצה ואפקעתה.
והכא בחליצה פסולה – כגון שחלץ אחר הגט קמיפלגי רבנן סברי לא אפקעתה שפיר ויש אחריה כלום הלכך קני מאמר.
רב שרביא אמר בחליצה פסולה קא מיפלגי רבי סבר חליצה פסולה פוטרת ורבנן סברי חליצה פסולה אינה פוטרת [פי׳ רבי סבר דפוטרת] ושריא לעלמא ודחי׳ לה מהאי ביתה ואין (כלל) [כאן] יבמות כלל. ולפיכך אינה צריכה הימנו גט ורבנן סברי אינה פוטרת ולא אידחיא מהאי ביתא ויש כאן יבמות. והרב אלפס פי׳ דבחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין קמיפלגי וס״ל לרבנן צריכה לחזר על כל האחין וכל זה סיוע למפסק הלכתא כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר אחר כל האחין דהא רבנן קיימי כותיה אעפ״י שפסק הרב אלפס דכל הני טעמי דאתמר (בהו) [גבי] פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו איכא מינייהו דסמכינן כגון האי טעמי דאיתמר לעיל מתוקמי׳ כרבי דלא סמכינן אדרבנן דקי״ל דיש זיקה כדפרישנא. רב [אשי] אמר ביש תנאי בחליצה קא מיפלגי רבי סבר אין תנאי בחליצה ורבנן סברי יש תנאי בחליצה וכיון דלא נתקיים התנאי אין כאן חליצה ויש כאן יבמות רבינא אמר דכ״ע דיש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קמיפלגי דרבנן סברי דלא בעי תנאי כפול ואע״ג דלא כפילנא לתנאיה התנאי תנאי וצריך לקיימו וכיון שלא קיימו אין כאן חליצה ויש כאן יבמות. הכי אוקימנא דרב אסי ורבינא הוו להו לרבנן דלא כהלכתא דק״ל אין תנאי בחליצה דתניא חליצה מוטעת כשרה ואוקימנא בפרק המדיר דאין תנאי בחליצה. דמכדי כל תנאי מהיכא גמרינן ליה מתנאי בני גד ובני ראובן תנאה דאפשר לקיומי ע״י שליח כי התם הוי תנאיה תנאה דלא אפשר לקיומי ע״י שליח לא הוי תנאיה תנאה. ומיהו מעקרא קס״ד בפ׳ המדיר דהיינו טעמא דחליצה מוטעת כשירה דכיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה ולהאי טעמא אי אדכר תנאיה בשעת חליצה הוי תנאיה תנאה ואפ״ה הלכתא כטעמא בתראה כהאי מסקנא ואפי׳ אידכר התנאי בשעת חליצה לא הוי תנאיה תנאה דלא אפשר לקיומי ע״י שליח:
מר סבר חליצה פסולה פוטרת – איפשר לפרש פוטרת צרתה, וכגון שחלץ לצרהא [אחר שנתן לה גט] ועשה מאמר בזו. אי נמי חלץב [אחר הגט] ועשה מאמר באחת, דכיוןג דאיעקרא זיקה מהאי ביתא לגמרי, לא תפסה בה בזיקת יבמות כלום. ומר סבר אינה פוטרת צרתה, וכיון דאשתיירא זיקה בצרתה, אכתי איתא לזיקה, ואפילו בה תפשי בה קדושין. ורבינו ז״לד פי׳ פוטרת, שאינה צריכה לחזר על כל האחין.
א. בנדפס נוסף כאן במרובעות: אחר שנתן לה גט.
ב. בנדפס נוסף כאן במרובעות: אחר הגט.
ג. בכי״ב: כיון דמעיקרא.
ד. הרי״ף סי׳ עד, בסוף הפרק. ומובא ברשב״א ובתוס׳ חד מקמאי ובריטב״א ובמאירי ובפי׳ ר״א מן ההר. ועיין בתוס׳ ישנים ובתוספות הרא״ש.
מר סבר חליצת פסולה פוטרת ומר סבר חליצת פסולה אינה פוטרת. קשיא להו לרבוותא ז״ל היאך אפשר לומר דחליצה פסולה אינה פוטרת דאי בחליצה לא מיפטרא במאי קא מיפטרא. ותירצה רבינו אלפסי ז״ל בהלכות (סי׳ ע״ד) בשנפלה לפני שני יבמין וקא מיפלגי בפלוגתא דרב ושמואל (יבמות כו:) רבי סבר לה כשמואל דאמר אינה צריכה לחזר על כל האחין ובחליצה דחד מיפטרה ונפקעה זיקתה לגמרי, ורבנן סברי כרב דאמר צריכה לחזר על כל האחין ועדיין זיקתה קיימת כמו שכתב בהלכות ואף על גב דאמר רב אשי דכולי עלמא לא פליגי דחליצה פסולה אינה פוטרת, לא שמעינן מינה דהלכתא כרב, דרב אשי להני תנאי קאמר. (עיין תוס׳ חד מקמאי). ורבינא נמי דאמר דכולי עלמא יש תנאי בחליצה להני תנאי קאמר, דהא קיימא לן לענין הלכתא דאין תנאי בחליצה כדאסיקנא בכתובות פרק המדיר (כתובות עד.) ולקמן במכלתין בפרק מצות חליצה (יבמות קו.) וכן פירש רש״י ז״ל (בד״ה ה״ג). וכיוצא בה בפרק גט פשוט (בבא בתרא קעג.) דכולי עלמא אותיות נקנית במסירה כלומר להנהו תנאי אבל לענין הלכתא קיימא לן דאין אותיות נקנית במסירה. וכן בפרק בתרא דיומא (יומא עח:) דכ״ע מנעל הוא והיינו להנהו תנאי. ויש מפרשים אותה בשתי יבמות ובהא פליגי מר סבר חליצה פסולה פוטרת צרתה, וכיון דאיעקרא זיקה מהאי ביתא לגמרי לא תפסי בה קדושי בזיקת יבמות, לא באותה שחלץ ולא בצרתה. ומר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה ויש אחריה כלום כדעת אבא יוסי בר חנן דלקמן (יבמות נג:), וכיון דאישתיירא זיקה בהאי ביתא, אפילו בדידיה נמי תפסי בה קדושין בזיקת יבמות (עיין תוס׳ חד מקמאי).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שרביא אמר בחליצה כשרה אי אמר לה בזיקת יבמים דעכ״פ מהני׳ – פי׳ ואפי׳ למ״ד אין זיקא ולא דמי ליבמה דהתם אפי׳ למ״ד אין זיקא יש זיקא קצת דלא סגיא בלא הכי. ויש שפי׳ דטעמא דרב שרביא משום דסבר דבין לר׳ בין לרבנן יש זיקא דכיון דלעיל נקטי׳ להדיא דמ״ד אין זיקא מהני אי בעי רב שרביא למיסתר ה״ט הוה מפרש לה בהדיא ונכון הוא.
והכא בחליצה פסולה קמפ׳ – פי׳ שנתן גט וחלץ. מר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת פי׳ ואכתי איכא זיקא וחיילי קדושיה ופירש רב אלפס ז״ל בב׳ יבמין והיינו דפליגי דמר סבר דחליצה פסולה אינה פוטר׳ מכל האחי׳ דקסבר צריכ׳ חליצה לחזר על כל האחי׳ ומ״ד פוטרת סבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחי׳ ובחליצה דחדא מיפקעא זיקת כל האחין לגמרי והא דהדר אמר רב אשי דכ״ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואע״ג דפסקי׳ לעיל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין לא תיקשי לן דרב אשי אליבא דהני תנאי קמאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שרביא אמר הסבר אחר: בשנעשתה באשה חליצה כשירה, אי [אם] שאמר לה אחר כך ״התקדשי לי בזיקת יבמין״ — כולי עלמא לא פליגי דלא מהני [הכל אינם חלוקים שאינו מועיל] שהרי בטלה הזיקה. והכא [וכאן], בשנעשתה בה חליצה פסולה, קמיפלגי [חלוקים הם], מר [חכם זה, רבי] סבר שחליצה פסולה פוטרת, וכיון שהיא פוטרת, אף שצריך עוד להשלימה כדי להתירה לשוק, מכל מקום בטלה הזיקה על ידי חליצה זו, ואינה יכולה להתקדש עוד בזיקת יבמין. ומר [וחכם זה, חכמים] סבר שחליצה פסולה אינה פוטרת פטור גמור, ונמצא קשר הזיקה עומד בעינו ויכולה להתקדש בזיקת יבמין.
Rav Sherevya suggested a different point of dispute and said: In a case when the woman performed valid ḥalitza, if he later said to her: Be betrothed to me by the levirate bond, everyone agrees that it is not effective, as there is no longer any bond. And here, they disagree with regard to one who performed invalid ḥalitza. One Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that invalid ḥalitza exempts her from the levirate bond and disqualifies her from betrothal as a yevama. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that invalid ḥalitza does not fully exempt her, and some element of the levirate bond remains intact and she can therefore be betrothed with the levirate bond.
רש״יההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב אָשֵׁי אָמַר דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת וְהָכָא בְּיֵשׁ תְּנַאי בַּחֲלִיצָה קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר יֵשׁ תְּנַאי בַּחֲלִיצָה וּמַר סָבַר אאֵין תְּנַאי בַּחֲלִיצָה.

Rav Ashi said: Everyone agrees that invalid ḥalitza does not exempt her and does not entirely nullify the bond. And here they disagree as to whether a condition is effective with regard to ḥalitza. When the yavam states he is performing ḥalitza on the condition that the yevama give him one hundred dinars, for example, is this condition effective and therefore the ḥalitza is nullified if the condition is not fulfilled? One Sage, i.e., the Rabbis, holds that a condition is effective with regard to ḥalitza. If the yevama fails to comply with the condition, the ḥalitza is ineffective and she can still be betrothed with the levirate bond. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that a condition is not effective with regard to ḥalitza, and therefore the ḥalitza is always effective as is the subsequent levirate betrothal.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש תנאי בחליצה – שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז. רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה ואפילו לא נתנה לו אין תנאי מועיל והוי חליצה הלכך לא תפיס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתה לזיקתו ולרבנן יש תנאי וכל כמה דלא קיימא לא פקע זיקה וכי אמר לה התקדשי לי ע״י כסף זה בזיקת יבמין קני.
והא דאוקמה רבינא, דכולי עלמא יש תנאי בחליצה – להני תנאי קאמר, כמו שפירש״י ז״לא, אבל אנן קיימא לןב חליצה מוטעת כשרה. ובפרק המדירג משמע, דכולי עלמא אין תנאי בחליצה. כיוצא בו בפרק גט פשוטד, דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה, כלומר להנהו תנאי, אבל הלכתא אין אותיות נקנות במסירהה. ובתוספותו דוחקין, יש תנאי בחליצה לענין זה שתשאר בה צד זיקה למתפס בה מאמר ובעיא גט, ולאו מילתא היא כלל.
א. ד״ה ה״ג רבינא.
ב. לקמן קו א.
ד. בבא בתרא קעג א. ובנדפס צוין בטעות קע.
ה. ועיין ברשב״א שהביא דוגמא נוספת מפרק בתרא דיומא, ובמאירי: וכן רבים בתלמוד. ועיין בתוספות חד מקמאי.
ו. ד״ה רבינא אמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמ׳ וכו׳. יש ספרים שכתו׳ פוטרת. ויש שכתוב בהם אינה פוטרת, ומסתברא דמאן דמפרש חליצה פסולה דמעוברת גריס אינה פוטרת, ומאן דמפרש דאחר הגט גריס פוטרת כי היכי דלהוי כהלכתא. יש תנאי. שחלץ לה על מנת שתתן לה מאתים זוז ולא נתנה. ר׳ סבר אין תנאי מועיל, והתנאי בטל והחליצה כשירה, וכי הדר מקדש לה בזיקת יבמין לאו כלום הוא, דאפקעה זיקה, ורבנן סברי יש תנאי, ואם לא נתקיים התנאי אין החליצה כלום. יש תנאי. כתב ר״ש1 ואע״ג דקיימא לן חליצה מוטעת כשירה דהיינו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, הני תנאי לא סבירא להו הכי. ואית דמפרשי2 יש תנאי, שלא תפקיע הזיקה, שאם קדשה אחר כן בזיקת יבמין צריכה גט. תנאי כפול. ולא כפליה לתנאיה, שלא אמ׳ ואם לא תתן לא תהא חליצה, הילכך המעשה קים והתנאי בטל, וחליצה כשירה היא לר׳. ולרבנן התנאי קים והחליצה אינה כלום, ויכול לקדשה בזיקת יבמין. כתב הרי״ף3 וכלהו טעמי דאמרו הלין אמוראי לא סמכינן עלייהו דאוקומתא בעלמא נינהו, והלכה כר׳ מחבירו ולא מחביריו, הילכך הלכה כרבנן, ובין קדשה לשום אשות או לשום יבמות צריכה גט לעולם מדרבנן.
1. ד״ה ה״ג רבינא.
2. ראה תוד״ה רבינא.
3. יח, א בדפי הרי״ף.
והכא דיש תנאי בחליצה קא מפ׳ מר סבר יש תנאי בחליצה – פי׳ שאם לא נתקיים התנאי בטלה החליצה דקסבר חליצה מוטעת פסולה ופלוגתא דר׳ ורבנן כשלא נתקיים התנאי רבנן סברי יש תנאי בחליצ׳ ואכתי איכא לזיקא ור׳ סבר אין תנאי בחליצ׳ וחלי׳ כשר׳ היא דאפקעת׳ לזיק׳ וא״ת וליפליגו בהדי׳ דיש תנאי בחליצ׳ אליב׳ דר״א ובחליצ׳ פסולה אליבא דר׳ שרביא ובתנאי כפול אליבא דרבינא י״ל דאיידי דאיפליגו על ר״מ בקדשה לשם אישות נקטוה לפלוגתיהו כשקדשה לשם יבמות כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר: דכולי עלמא לדעת הכל] חליצה פסולה אינה פוטרת פטור גמור. והכא [וכאן] מדובר באופן שעשה חליצה והתנה שלא תועיל אלא בתנאי מסויים ואותו תנאי לא התקיים, ובשאלה האם יש תנאי בחליצה קמיפלגי [חלוקים הם]. שמר [חכם זה, חכמים] סבר שיש תנאי בחליצה, וכיון שבטל התנאי, בטלה החליצה ויכול עוד לקדש בזיקת יבמים. ומר [וחכם זה, רבי] סבר שאין תנאי בחליצה, ולכן לא התבטלה החליצה, ומאמר אחריה אינו מועיל.
Rav Ashi said: Everyone agrees that invalid ḥalitza does not exempt her and does not entirely nullify the bond. And here they disagree as to whether a condition is effective with regard to ḥalitza. When the yavam states he is performing ḥalitza on the condition that the yevama give him one hundred dinars, for example, is this condition effective and therefore the ḥalitza is nullified if the condition is not fulfilled? One Sage, i.e., the Rabbis, holds that a condition is effective with regard to ḥalitza. If the yevama fails to comply with the condition, the ḥalitza is ineffective and she can still be betrothed with the levirate bond. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that a condition is not effective with regard to ḥalitza, and therefore the ḥalitza is always effective as is the subsequent levirate betrothal.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144