הרואה אומר כו׳ – ולא דמי לשתי תורות אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם.
(1) 
הָרוֹאֶה אוֹמֵר לְאַפּוֹשֵׁי מַיָּא הוּא דְּקָא עָבֵיד.
הָרוֹאֶה אוֹמֵר לְאַפּוֹשֵׁי מַיָּא הוּא דְּקָא עָבֵיד.anyone watching would say that he did it to increase the water flow, and he did not intend to change the halakha. Rather, they would think that he widened the water trough only because there was not enough water flow.
א) וא״ת כי קאמר לקמן גבי עובד כוכבים ועבד ומה אלמנה וכו׳. לימא גר עמוני שבא על בת ישראל יוכיח. שאיסורן שוה בכל ואין בתו פגומה לר׳ יוחנן דאמר התם בתו כשרה לכהונה. וי״ל לרשב״ג דאמר התם [דגר עמוני אין] פוסל אשה בביאתו משום דכל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ניחא דליכא למימר הכא גר עמוני יוכיח דאיכא למימר מה לגר עמוני שאין פוסל אשה בביאתו וגם ליכא למימר מצרי ראשון יוכיח דשאני מצרי ראשון דליכא רק עשה. וא״ת מאי האי דקאמר הכא למפשט ולד מחזיר גרושתו הלא אין לדמות ולד יבמה לולד מחזיר גרושתו דבולד מחזיר גרושתו גלי קרא היא תועבה ואין בניה תועבין אבל ולד יבמה דלא כתיב בה מיעוטא אימא מק״ו דהוי פגום. וי״ל דאם איתא דולד מחזיר גרושתו כשר משום דגלי קרא מעתה גם גבי ולד יבמה לשוק יש לנו לומר דכשר דלא מצינו למימר דפגום הוי מק״ו דאלמנה דאיכא למימר מחזיר גרושתו יוכיח דאיסור ששוה בכל הוא ואין בנה פגום:
מיחל היוצא מן הזיתים עד שלא נגמרה מלאכתן אינו מכשיר שאינו חשוב משקה ולא ניחא ליה אבל לאחר שנגמרה מלאכתן לדריכה מכשיר רוצה הוא בקיומו כדי שיהו נוחין לדרוך ומכאן אמרו חבית של זיתים מגולגלים ר״ל שהם מוכנים לדריכה צריכה לינקב כדי שיצא המיחל משם ואם לא ניקבה הוכשרו ואם ניקבה וסתמוה שמרים אע״פ שהמיחל בלול בהן ומלחלחן לא הוכשרו שהרי גלה בדעתו שאין נוח לו בכך הואיל וניקבה:
ממה שאמרו כאן הולכתי לו זיתים וראה אותם שהם לחים כלומר והחזיקם במוכשרים וחשש על הכלי שהם בתוכו שיהא כליו של עם הארץ ולא יהא החכם נזהר בו מצד שסובר שאינה צריכה לינקב מפני שאין המיחל אצלו חשוב משקה וכבית שמאי ואמר לו איני אוכל זיתים אתה למד שכל שהביאו לו בשם אדם חשוב דבר שהיא חושדו באיסור לא יאמר אני אוסרו אלא דרך צניעות ודרך ענוה אומר לו איני רגיל בהם או איני אוכל מהן וכן כל כיוצא בזה:
כבר ביארנו שהצרות ניתרות לשוק בלא חליצה ומכל מקום שאר יבמות שנישאו בלא חליצה הרי הן חייבי לאוין ובניהן מכל מקום כשרים לכהונה וכן מחזיר גרושתו ולדה כשר לכהונה ואין אומרין שיהא הולד פגום לכהונה בקל וחומר מאלמנה לכהן גדול שאינו לאו השוה בכל ואעפ״כ בנה חלל שאף אתה אומר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת בביאה זו אצל המותר לה ר״ל אצל כהן הדיוט וכן לתרומה אם היא בת כהן ושבה לביתו שהרי נעשית חללה בביאה זו תאמר במחזיר גרושה שאינה נעשית חללה בביאה זו שאם לכהונה ומשום זונה הרי פסולה ועומדת משעה שנתגרשה ואם לתרומה אם היא בת כהן ושבה אל בית אביה הרי לא נתחללה בכך בביאת ישראל שביאת כהן הוא שעושה האשה חללה בכל שהיא פסולה אצלו אבל ביאת אדם אחר אינה פוסלתה לתרומה משום זונה בחייבי לאוין אלא בפסול מתחלתו כגון ממזר וגוי ועבד ואע״ג דבחייבי כריתות לא בעינן זר מעיקרו לפסול לתרומה בחייבי לאוין מיהא בעינן פסול מתחלתו ויבמה לשוק אע״ג דלכהונה אסירא משום זונה הא בלאו הכי נמי אסירא וכן שמכל מקום לתרומה לא נפסלה ולמדת שכל חייבי לאוין שבישראל שאין בו פגם יוחסין כגון יבמה לשוק ומחזיר גרושה משנשאת אין הולד פסול לכהונה ומכל מקום יש מפרשים שאין זונה אלא ממי שאין לו בה קדושין כמו שיתבאר בפרק החולץ (יבמות מ״ד:):
גמ׳ נהי נמי דממזר לא הוי פגום כו׳ למאי דבעי למימר השתא דעשו ב״ש ואבני צרות דב״ש לב״ה קאמר מתיירא אני משום דפגום מיהא הוי אין לפרש נמי הא דקאמר מעיד אני לכם כו׳ שהם בני צרות שהם כהנים גדולים אבני צרות דב״ש דא״כ ה״ל עדותו לסתור דבריו דקאמר מתיירא אני משום דפגום הוויין אלא דצ״ל דלצדדין קתני מתיירא אני אבני צרות דב״ש לב״ה דפגום מיהא הויין ומעיד אני לכם אבני צרות דב״ה לב״ש דלאו פגומין הן כדמסיק דליכא למילף מאלמנה לכ״ג וק״ל:
הרואה את הרחבת החור, אומר: לאפושי מיא [להרבות מים] הוא דקא עביד [שעשה] ולא שהתכוונו לשנות את ההלכה, אלא סברו שלא נכנסו המים במידה מספיקה לשוקת, והרחיבו לשם כך את השוקת, ואין איפוא להוכיח מדבר זה לענייננו.
anyone watching would say that he did it to increase the water flow, and he did not intend to change the halakha. Rather, they would think that he widened the water trough only because there was not enough water flow.
הכל
(2) ת״ש תָּא שְׁמַע דא״ר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק כְּשֶׁהָיִיתִי לוֹמֵד תּוֹרָה אֵצֶל ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן הַחוֹרָנִי רָאִיתִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל פַּת חֲרֵיבָה בְּמֶלַח בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת בָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי אֶת אַבָּא אָמַר לִי הוֹלֵךְ לוֹ זֵיתִים וְהוֹלַכְתִּי לוֹ רָאָה אוֹתָן שֶׁהֵן לַחִין אָמַר לִי אֵין אֲנִי אוֹכֵל זֵיתִים.
§ The Gemara cites another relevant source. Come and hear, as Rabbi Elazar bar Tzadok said: When I studied Torah with Rabbi Yoḥanan the Ḥorani, who was a disciple of Beit Shammai, I saw that he would eat dry bread in salt in years of drought. I went and informed my father of his meager meal, and he said to me: Take olives for him, and I took for him some olives. Rabbi Yoḥanan saw that they were moist with the liquid that oozes from olives, which renders them susceptible to ritual impurity. Concerned that they had already become ritually impure, he said to me: I do not eat olives. He spoke politely and stated that he did not eat olives because he did not wish to embarrass his benefactor by disclosing that he feared they had become ritually impure.
אמר לי איני אוכל זיתים – מתוך פירוש הקונטרס משמע שהיה רבי יוחנן חושש שלא היה מקפיד ר׳ צדוק על מגע עם הארץ ואף על גב דרבי צדוק כהן הוה ובגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה מ״מ היה חושש לפי שר׳ צדוק מתלמידי ב״ש הוה ולכך היה חושש ר׳ יוחנן שמא לא הקפיד ר׳ צדוק לשומרה בטהרה משום דבית שמאי אומרים אין צריך לנקוב ולר״י נראה דודאי ידע בי׳ ר׳ יוחנן שר׳ צדוק קנה חבית מעם הארץ.
אין אני אוכל זתים – פרש״י ז״ל ראה אותה לחין והכיר שהיה ממשקה של זתים מגולגלי׳ שהוא מכשיר לפי דעתו דאלו מוחל ראשון דכ״ע אינו מבשל ולפי׳ מוסקים בטומאה וחשש שהיה החבית טמאה משני טומאת עם הארץ שנגע על גבה והוא תימא דחבית כלי חרס הוא שאינו מטמ׳ מגבו במגע י״ל דבעם הארץ החמירו שיהא מטמא אותו מדבריהם מגבו וצ״ע ומיהו אין צריך לפי׳ דבלאו הכי נמי אפשר לחוש שמא נגע בתוכה א״נ שהיא עצמה טמאה לפי שמוסקים בתחל׳ בטומא׳.
בפרש״י בד״ה היא עצמה מתחללת כו׳ דכתיב לא יחלל זרעו בעמיו ועמיו היינו אשתו עכ״ל אבל לקמן בפרק החולץ (יבמות דף מ״ד) פרש״י שכן היא עצמה מתחללת כו׳ דכתיב לא יחלל זרעו ולא כתיב לא יחל ומשמע ב׳ חילולין א׳ לו וא׳ לה כו׳ וכן פרש״י בפ׳ י׳ יוחסין ובפרק ד׳ מיתות דף נ״א וכתב שם מהרש״ל דזה לא היה ולא נברא אלא דבפרק י׳ יוחסין (קידושין דף ע״ז) ילפינן לה בברייתא מלשון חילול דמשמע מי שהיה כשר ונתחלל כו׳ ע״כ תוכן דבריו ונעלם מעיני הרב סוגיא דפ״ק דתמורה דבהדיא אמרינן התם נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל א׳ לו וא׳ לה והיינו כפרש״י בפרק החולץ ובפרק ד׳ מיתות אבל פירושו דהכא דיליף לה מבעמיו לא מצינו בשום מקום וצ״ע:
ושוב מנסים להביא ראיה אחרת, תא שמע [בוא ושמע]: שאמר ר׳ אלעזר בר צדוק: כשהייתי לומד תורה אצל ר׳ יוחנן החורני שהיה מבית שמאי, ראיתי שהיה אוכל פת חריבה (יבשה) במלח, וזה היה בשני בצורת. באתי והודעתי את אבא על אכילתו הדלה, אמר לי: הולך לו זיתים, והולכתי לו. ראה אותן ר׳ יוחנן, את הזיתים הללו, שהן לחין, משום הנוזל (״מוהל״) היוצא מן הזית וכיון שהם לחים הרי הוכשרו לקבל טומאה, וחשש שמא בינתיים נטמאו, ולכך אמר לי: אין אני אוכל זיתים. שלא רצה לומר שהוא חושש משום הטומאה, אלא אמר בלשון מנומסת שאין הוא אוכל זיתים בכלל.
§ The Gemara cites another relevant source. Come and hear, as Rabbi Elazar bar Tzadok said: When I studied Torah with Rabbi Yoḥanan the Ḥorani, who was a disciple of Beit Shammai, I saw that he would eat dry bread in salt in years of drought. I went and informed my father of his meager meal, and he said to me: Take olives for him, and I took for him some olives. Rabbi Yoḥanan saw that they were moist with the liquid that oozes from olives, which renders them susceptible to ritual impurity. Concerned that they had already become ritually impure, he said to me: I do not eat olives. He spoke politely and stated that he did not eat olives because he did not wish to embarrass his benefactor by disclosing that he feared they had become ritually impure.
הכל
(3) בָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי אֶת אַבָּא אָמַר לִי לֵךְ וֶאֱמוֹר לוֹ חָבִית נְקוּבָה הָיְתָה אֶלָּא שֶׁסְּתָמוּהָ שְׁמָרִים וּתְנַן חָבִית שֶׁל זֵיתִים מְגוּלְגָּלִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין צְרִיכָה לִנָּקֵב.
Rabbi Elazar bar Tzadok continued his account. I went and informed my father. He said to me: Go and say to him that the barrel containing the olives was perforated, but it was clogged by sediments in the oil and therefore some moisture remained inside. However, due to the presence of the hole, the olives were not rendered susceptible to ritual impurity. And we learned this in a mishna: With regard to a barrel of preserved olives, Beit Shammai say it does not need to be perforated, as the juice issuing from the olives does not render them susceptible to ritual impurity.
חבית היתה נקובה – משוליה היתה נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים לחוץ וכיון דגלי דעתיה דלא ניחא ליה ביה לא מכשר.
אלא שסתמוה שמרים – ולא יצאו מן המשקין לפיכך הן לחים.
מגולגלים – כמו ביצה מגולגלת (עוקצין פ״ב מ״ו) דחוקין ועומדים בחבית.
אין צריכה לנקב – דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן ואין מכשירין.
באתי והודעתי את אבא. אמר לי: לך ואמור לו: חבית שבה היו הזיתים נקובה היתה אלא שסתמוה שמרים שבשמן וכתוצאה מכך נשארה רטיבות מסויימת בפנים, אולם מתוך שנקבו את החבית אין הזיתים שבתוכה נעשים מוכשרים לטומאה, שאין הכשר לטומאה אלא מרצון, ובכך שנקב את החבית בכוונה להוציא את המשקה, גילה את דעתו שאינו מעוניין בהכשרתם. ותנן [וכן שנינו במשנה]: חבית של זיתים מגולגלים (כבושים), בית שמאי אומרים: אין צריכה לנקב (להינקב), שלדעתם המשקה היוצא מן הזיתים הללו איננו מן המשקים המכשירים לקבל טומאה ואף שהזיתים נרטבים בו, אין בכך כדי להכשירם.
Rabbi Elazar bar Tzadok continued his account. I went and informed my father. He said to me: Go and say to him that the barrel containing the olives was perforated, but it was clogged by sediments in the oil and therefore some moisture remained inside. However, due to the presence of the hole, the olives were not rendered susceptible to ritual impurity. And we learned this in a mishna: With regard to a barrel of preserved olives, Beit Shammai say it does not need to be perforated, as the juice issuing from the olives does not render them susceptible to ritual impurity.
הכל
(4) וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אצְרִיכָה לִנָּקֵב וּמוֹדִים שֶׁאִם נִיקְּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה.
And Beit Hillel say that it does need to be perforated, as they maintain that the juice of olives is considered oil and it therefore renders the olives susceptible to ritual impurity. And Beit Hillel concede that if the barrel was perforated and subsequently clogged by sediments it is ritually pure, despite the moisture on the olives. Since liquids render food susceptible to ritual impurity only if they were placed on them intentionally, the hole in the barrel clearly shows that one did not intend for the juice to be there. By boring a hole in the barrel he has rendered it obvious that he did not desire the presence of the olive juices, and therefore it does not matter that the hole became blocked.
צריכה לנקוב – פירש בקונטרס דמוהל של זיתים מכשיר והכי נמי תנן בהדיא במס׳ מכשירין (משנה מכשירין ו׳:ה׳) מי חלב כחלב מוהל של זתים כשמן וקשה דבסוף פרק קמא דשבת (דף יז. ד״ה גוזרני) פירש הרב ר׳ יוסף דלכך לא גזרו על המסיקה משום דלא שייכא טעמא דבצירה גבי מסיקה דטעמא שמא יבצרו בקופות מזופפות לא שייך במסיקה דמוהל אין מכשיר וי״ל דיש ג׳ עניני מוהל דמוהל היוצא על ידי המסיקה לכ״ע אינו מכשיר והיוצא על ידי איצצא פירוש ע״י שמתחממים בכומר ויוצא מהם מוהל פליגי בה (שבת דף קמד:) ר׳ יעקב ור״ש דר״ש מטהר ור׳ יעקב מטמא והאי דהכא שהחבית צריכה לינקב צ״ל דחשיב כההיא דנפיק ע״י עיקול בית הבד דמודה בה ר״ש כי היכי דלא תיקשי מב״ה לר״ש.
ובית הלל אומרים: צריכה לנקב, משום שלדעתם המשקה היוצא מן הזיתים נחשב כשמן, והוא מכשיר לקבל טומאה, וכיון שאין משקה מכשיר לקבל טומאה אלא אם כן היה שם מרצון, הרי מאחר שעשה נקב בחבית גילה דעתו שאיננו מעונין במשקה זה, ולכן אין הזיתים נעשים מוכשרים לקבל טומאה על ידי מגעם במיץ הזה. ומודים בית הלל שאם ניקבה החבית ברצון בעליה וסתמוה שמרים — שהיא טהורה, שלא הוכשרו הזיתים שבתוכה לקבל טומאה למרות שהם לחים. שהרי בנקיבת החבית גילה כבר דעתו שאיננו רוצה במשקה היוצא מן הזיתים.
And Beit Hillel say that it does need to be perforated, as they maintain that the juice of olives is considered oil and it therefore renders the olives susceptible to ritual impurity. And Beit Hillel concede that if the barrel was perforated and subsequently clogged by sediments it is ritually pure, despite the moisture on the olives. Since liquids render food susceptible to ritual impurity only if they were placed on them intentionally, the hole in the barrel clearly shows that one did not intend for the juice to be there. By boring a hole in the barrel he has rendered it obvious that he did not desire the presence of the olive juices, and therefore it does not matter that the hole became blocked.
הכל
(5) ואע״פ וְאַף עַל פִּי שֶׁתַּלְמִיד שַׁמַּאי הָיָה כׇּל מַעֲשָׂיו לֹא עָשָׂה אֶלָּא כְּדִבְרֵי ב״ה בֵּית הִלֵּל אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עָשׂוּ הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לֹא עָשׂוּ מַאי רְבוּתֵיהּ.
The baraita adds: And although Rabbi Yoḥanan the Ḥorani was a disciple of Shammai, he always acted only in accordance with the statements of Beit Hillel. The Gemara infers: Granted, if you say that Beit Shammai acted in accordance with their opinions, this is Rabbi Yoḥanan the Ḥorani’s greatness, i.e., he is praised for acting in accordance with the opinion of Beit Hillel. However, if you say that Beit Shammai did not act in accordance with their own rulings, what is the greatness and uniqueness of Rabbi Yoḥanan the Ḥorani? From here it can be inferred that Beit Shammai generally did act in accordance with their opinions.
ומעירים: ואף על פי שר׳ יוחנן החורני תלמיד שמאי היה — כל מעשיו לא עשה אלא כדברי בית הלל. ולענייננו אי אמרת בשלמא עשו [נניח אם אתה אומר שעשו] בית שמאי כדבריהם — היינו רבותיה [זו גדולתו], שבכל זאת נהג כבית הלל. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] לא עשו — מאי רבותיה [מה גדולתו] וייחודו, הלא נהג כמנהג העולם?! ומכאן שכרגיל עשו בית שמאי כדבריהם.
The baraita adds: And although Rabbi Yoḥanan the Ḥorani was a disciple of Shammai, he always acted only in accordance with the statements of Beit Hillel. The Gemara infers: Granted, if you say that Beit Shammai acted in accordance with their opinions, this is Rabbi Yoḥanan the Ḥorani’s greatness, i.e., he is praised for acting in accordance with the opinion of Beit Hillel. However, if you say that Beit Shammai did not act in accordance with their own rulings, what is the greatness and uniqueness of Rabbi Yoḥanan the Ḥorani? From here it can be inferred that Beit Shammai generally did act in accordance with their opinions.
הכל
(6) ת״ש תָּא שְׁמַע שָׁאֲלוּ אֶת ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ צָרַת הַבַּת מַהוּ אָמַר לָהֶם מַחְלוֹקֶת ב״ש בֵּית שַׁמַּאי וב״ה וּבֵית הִלֵּל וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מַכְנִיסִין רֹאשִׁי בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים בֵּין שְׁתֵּי מַחְלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּין ב״ש בֵּית שַׁמַּאי וּבֵין ב״ה בֵּית הִלֵּל מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא יָרוֹצּוּ גֻּלְגׇּלְתִּי.
§ The Gemara adds: Come and hear a different proof. They asked Rabbi Yehoshua: What is the halakha with regard to the rival wife of a daughter? He said to them: It is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. They continued to ask him: And in accordance with whose statement is the halakha? He said to them: Why are you inserting my head between two great mountains, i.e., between two great disputing opinions, between Beit Shammai and Beit Hillel? I fear lest these two mountains break my skull.
ומוסיפים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו ששאלו את ר׳ יהושע: צרת הבת מהו? אמר להם: מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא. הוסיפו ושאלו אותו: והלכה כדברי מי? אמר להם: מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, כלומר, בין שתי מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין בית הלל, מתיירא אני שמא ירוצו (ירוצצו, ישברו) גלגלתי בהתנגשות בין שני ״הרים״ אלה.
§ The Gemara adds: Come and hear a different proof. They asked Rabbi Yehoshua: What is the halakha with regard to the rival wife of a daughter? He said to them: It is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. They continued to ask him: And in accordance with whose statement is the halakha? He said to them: Why are you inserting my head between two great mountains, i.e., between two great disputing opinions, between Beit Shammai and Beit Hillel? I fear lest these two mountains break my skull.
הכל
(7) אֲבָל אֲנִי מֵעִיד לָכֶם עַל שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם מִשְׁפַּחַת בֵּית צְבוֹעִים מִבֶּן עַכְמַאי וּמִשְׁפַּחַת בֵּית קוֹפַאי מִבֶּן מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁהֵם בְּנֵי צָרוֹת וּמֵהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְשִׁמְּשׁוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
However, I shall testify to you about two great families that were in Jerusalem, the Beit Tzevo’im family who came from the town of Ben Akhmai, and the Beit Kofai family from the town of Ben Mekoshesh: They were the descendants of rival wives who married others, in accordance with the opinion of Beit Hillel, and from them came High Priests who served on the altar. Accordingly, I can testify that this was the accepted halakhic practice throughout the generations.
שהן בני צרות – שנשאו לשוק כב״ה.
ומהן כהנים גדולים וכו׳ – לקמן פריך קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות דאפילו לב״ש פשיטא דכשרים דבני חייבי לאוין בעלמא נינהו.
שהיו בני צרות – פי׳ בני צרות שהותרו לשוק בלא חליצה כדברי ב״ה וכדפרש״י ז״ל ובניהם כהנים גדולים דקסברי שאין הולד פגום לכהונ׳ דקל וחומר מאלמנה פריכא הוא וא״ת לרבי יוחנן בן נורי דפסיל לעיל מאי איכא למימר י״ל דאיהו לא חזי האי עובדא א״נ דאיהו סבר שלא ברצון ב״ש נעשה אלא שהיתה יד ב״ה תקיפא אבל לר׳ יהושע דברצון ב״ש נעשה והיינו דפשיט מיניה כשרים לכהונה למפשט ולד מחזיר גרושתו פי׳ נקט האי משום דדמי ללאו דשומרת יבם שאין בו כרת ואינו זר אצלה מעיקרו דאלו בחייבי כריתות או לאוין שאין זר אצלם מעיקרא כגון זר או ממזר ועבד ונתין הרי הן מתחללת בביא׳ לכהונה ותרומ׳ כדאית׳ לקמן במכילתין ושפיר איתא לק״ו דאלמנה בלאו שום פירכא וכדפרש״י ז״ל.
אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים, משפחת בית צבועים שבאו מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות שנישאו לאחרים כבית הלל, ומהם כהנים גדולים, ושמשו על גבי המזבח. ובזה יכול אני להעיד שכך נהגו הלכה למעשה במשך הדורות.
However, I shall testify to you about two great families that were in Jerusalem, the Beit Tzevo’im family who came from the town of Ben Akhmai, and the Beit Kofai family from the town of Ben Mekoshesh: They were the descendants of rival wives who married others, in accordance with the opinion of Beit Hillel, and from them came High Priests who served on the altar. Accordingly, I can testify that this was the accepted halakhic practice throughout the generations.
הכל
(8) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עָשׂוּ הַיְינוּ דְּקָאָמַר מִתְיָירֵא אֲנִי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לֹא עָשׂוּ אַמַּאי קָאָמַר מִתְיָירֵא אֲנִי וּנְהִי נָמֵי דְּעָשׂוּ מַאי מִתְיָירֵא אֲנִי.
The Gemara infers from this statement: Granted, if you say that Beit Shammai acted in accordance with their opinions, this is why Rabbi Yehoshua said: I fear, since a conclusive halakhic ruling would mean that certain children are mamzerim, and the descendants of that family might take vengeance upon him. However, if you say that they did not act in accordance with their opinions, why did he say: I fear? The Gemara retorts: And even if Beit Shammai did act in accordance with their rulings, what is the reason that he said: I fear?
ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שעשו בית שמאי כדבריהם — היינו דקאמר [הוא שאמר] מתיירא אני, שהרי אם יפסוק הלכה, הרי הוא קובע בזה שילדים מסויימים הם ממזרים, ושמא יבואו בני המשפחות הללו להינקם בו. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שלא עשו, אמאי קאמר [מדוע אמר] מתיירא אני? ושואלים: ונהי נמי [ואם גם כן] נאמר שעשו, מאי [מה] טעם לאמור מתיירא אני יש כאן?
The Gemara infers from this statement: Granted, if you say that Beit Shammai acted in accordance with their opinions, this is why Rabbi Yehoshua said: I fear, since a conclusive halakhic ruling would mean that certain children are mamzerim, and the descendants of that family might take vengeance upon him. However, if you say that they did not act in accordance with their opinions, why did he say: I fear? The Gemara retorts: And even if Beit Shammai did act in accordance with their rulings, what is the reason that he said: I fear?
הכל
(9) הָא אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין נְהִי נָמֵי דְּמַמְזֵר לָא הָוֵי פָּגוּם מיהו הָוֵי.
Didn’t Rabbi Yehoshua say that in his opinion a mamzer is only someone born from a union of those liable to receive the court-imposed capital punishments, not from those liable to receive karet. If so, in the opinion of Rabbi Yehoshua, the children of rival wives who entered into levirate marriage would not be mamzerim at all, and therefore he had no reason to fear reprisals. The Gemara answers: Even if this is the case, nevertheless, he had something to fear, as, although the child of a rival wife would not be a mamzer, he would nevertheless be of flawed lineage and disqualified from the priesthood.
הא א״ר יהושע – לקמן בפ׳ החולץ (דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב״ד ואפי׳ פשיטא ליה דהלכה כב״ה לא משוי להו ממזרים.
הא [הרי] אמר ר׳ יהושע לשיטתו: אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין, ולא מחייבי כריתות, ואם כן בני הצרות שהתייבמו שהם מחייבי כריתות לא ייתכן שיהיו ממזרים לדעת ר׳ יהושע, ולשיטתו לא אמר דבר רע כל כך! ומשיבים: אף על פי כן היה לו מקום להתיירא, נהי נמי [אם אמנם גם כן] שבן הצרה ממזר לא הוי [אינו], מכל מקום פגום מיהו הוי [הרי הוא על כל פנים] לענין כהונה.
Didn’t Rabbi Yehoshua say that in his opinion a mamzer is only someone born from a union of those liable to receive the court-imposed capital punishments, not from those liable to receive karet. If so, in the opinion of Rabbi Yehoshua, the children of rival wives who entered into levirate marriage would not be mamzerim at all, and therefore he had no reason to fear reprisals. The Gemara answers: Even if this is the case, nevertheless, he had something to fear, as, although the child of a rival wife would not be a mamzer, he would nevertheless be of flawed lineage and disqualified from the priesthood.
הכל
(10) מק״ו מִקַּל וָחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה מָה אַלְמָנָה שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ נוֹהֵג בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל כּוּ׳.
The Gemara adds that this can be derived by an a fortiori inference from the case of a widow: Just as in the case of a widow, whose prohibition does not apply to all, as she is forbidden in marriage only to a High Priest and not to any other man, and yet the lineage of her son is flawed, as he is disqualified from the priesthood, the son of this rival wife should certainly be disqualified from the priesthood, as her prohibition applies equally to all, even regular Israelites.
מאלמנה מה אלמנה לכה״ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום – לכהונה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא).
זו שאיסורה שוה – בישראלים כבכהנים אינו דין שבנה פגום.
ודבר זה למדים מקל וחומר מאלמנה: מה אלמנה, לכהן גדול שאין איסורה נוהג בכל, שהרי איסור זה של אלמנה הוא רק לכהן הגדול, ולא לכל אדם אחר, ובכל זאת בנה פגום לכהונה, זו, הצרה שאיסורה שוה בכל, וחל גם על ישראלים, כל שכן שבנה פגום לכהונה.
The Gemara adds that this can be derived by an a fortiori inference from the case of a widow: Just as in the case of a widow, whose prohibition does not apply to all, as she is forbidden in marriage only to a High Priest and not to any other man, and yet the lineage of her son is flawed, as he is disqualified from the priesthood, the son of this rival wife should certainly be disqualified from the priesthood, as her prohibition applies equally to all, even regular Israelites.
הכל
(11) קָבְעוּ מִינֵּיהּ צָרוֹת וְקָפָשֵׁיט לֵיהּ בְּנֵי צָרוֹת תַּרְתֵּי קָא בָּעֵי מִינֵּיהּ צָרוֹת מַאי וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר צָרוֹת כְּבֵית הִלֵּל בְּנֵי צָרוֹת דְּבֵית הִלֵּל לב״ש לְבֵית שַׁמַּאי מַהוּ.
§ Incidentally, the Gemara notes a problem with the above discussion: They asked Rabbi Yehoshua about rival wives, and he answered them about the children of rival wives. He did not refer to the rival wives themselves. The Gemara explains: They asked him questions on two matters: First, what is the halakha with regard to rival wives? And if you say that the halakha in the case of rival wives is in accordance with the opinion of Beit Hillel and they are exempt, what is the halakha according to Beit Shammai in the case of the children of rival wives who, following Beit Hillel, married others without ḥalitza?
אגב אותו ענין מעירים: הרי קבעו מיניה [שאלו אותו] בענין צרות, וקפשיט ליה [וענה לו] בענין של בני צרות, ועל הצרות עצמן לא ענה כלל! ומסבירים: תרתי קא בעו מיניה [שני דברים שאלו ממנו]: צרות מאי [מה] דינן? ואם תמצי לומר [ואם תמצא לומר] ותסכם שלענין צרות הלכה כבית הלל שהן פטורות, בני צרות של בית הלל, כלומר, שיצאו בלא חליצה ונישאו לאחים — לדעת בית שמאי מהו, מה דינן?
§ Incidentally, the Gemara notes a problem with the above discussion: They asked Rabbi Yehoshua about rival wives, and he answered them about the children of rival wives. He did not refer to the rival wives themselves. The Gemara explains: They asked him questions on two matters: First, what is the halakha with regard to rival wives? And if you say that the halakha in the case of rival wives is in accordance with the opinion of Beit Hillel and they are exempt, what is the halakha according to Beit Shammai in the case of the children of rival wives who, following Beit Hillel, married others without ḥalitza?
הכל
(12) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִיפְשַׁט וְלַד מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ לְבֵית הִלֵּל.
The Gemara asks: What difference does this question make? Since Rabbi Yehoshua maintains that the halakha is in accordance with the ruling of Beit Hillel, why even discuss Beit Shammai’s opinion on this matter? The Gemara explains: His answer enables one to resolve a different issue, the case of a child of one who remarries his divorcée according to the opinion of Beit Hillel. Is the child of a divorcée who remarried her previous husband after she had been married to another man fit or disqualified from the priesthood?
למאי נפקא מינה – מאחר שהלכה כב״ה.
למיפשט ולד מחזיר גרושתו – משנשאת לאחר והחזירה וילדה לו בת אותה הבת מה היא לכהנים לב״ה ומבית שמאי בבני צרות נשמע לב״ה בבת מחזיר גרושתו דהוי נמי חייבי לאוין.
למאי נפקא מינ׳ למיפשט מחזיר גרושתו – קצת קשה דאמאי נקט ולד מחזיר גרושתו דהוה ליה למיפשט ולד יבמה גמורה לשוק לב״ה דקאי בה וי״ל לפי שפעם אחרת שאלו עליה לר׳ יהושע בסוף נדה (דף סט:) אנשי אלכסנדריא בת משולחת מהו לכהונה מי אמרינן ק״ו כו׳.
ושואלים: אם כך, למאי נפקא מינה [למה, לאיזה חידוש דין יוצא ממנה], שכיון שהוא פוסק הלכה כבית הלל, מדוע צריך היה לעסוק בשאלה מה דעת בית שמאי על מנהג בית הלל? ומסבירים: על ידי תשובתו אפשר למיפשט [לפתור] בעיה אחרת: מה דינו של ולד מחזיר גרושתו לבית הלל, כלומר, מי שהחזיר את גרושתו אחרי שנישאה לאחר, האם הילד שנולד מנישואין אלה כשר או פסול לכהונה?
The Gemara asks: What difference does this question make? Since Rabbi Yehoshua maintains that the halakha is in accordance with the ruling of Beit Hillel, why even discuss Beit Shammai’s opinion on this matter? The Gemara explains: His answer enables one to resolve a different issue, the case of a child of one who remarries his divorcée according to the opinion of Beit Hillel. Is the child of a divorcée who remarried her previous husband after she had been married to another man fit or disqualified from the priesthood?
הכל
(13) מִי קָאָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר וּמָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם.
The Gemara elaborates: Do we say the following an a fortiori inference: And just as with regard to a widow married to a High Priest, whose prohibition does not apply to all, as she is prohibited in marriage only to a High Priest, and yet the lineage of her son is flawed as he is disqualified from the priesthood, so too, in the case of this rival wife, whose prohibition applies equally to all men, is it not right that her son should be of flawed lineage?
מי קאמרינן [האם אנו אומרים] כך: קל וחומר, ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל, שהרי היא אסורה לכהן גדול בלבד — בנה פגום לכהונה. זו, הגרושה שנישאה לאחר שאיסורה לחזור ולהינשא לראשון שוה בכל, שהרי האיסור הזה חל על כל אדם — אינו דין שבנה מנישואין אלו פגום?
The Gemara elaborates: Do we say the following an a fortiori inference: And just as with regard to a widow married to a High Priest, whose prohibition does not apply to all, as she is prohibited in marriage only to a High Priest, and yet the lineage of her son is flawed as he is disqualified from the priesthood, so too, in the case of this rival wife, whose prohibition applies equally to all men, is it not right that her son should be of flawed lineage?
הכל
(14) אוֹ דִלְמָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאַלְמָנָה שֶׁהִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת וַאֲמַר לְהוּ צָרוֹת מִתְיָירֵא אֲנִי
Or perhaps this comparison can be refuted: What about the fact that a widow is different, as she herself is disqualified from marrying a priest, i.e., if a High Priest has intercourse with her she is disqualified from marrying any member of the entire priesthood, including common priests, whereas a remarried divorcée herself is not disqualified from marrying into the priesthood? And Rabbi Yehoshua said to them: I fear that if I issue a decisive ruling concerning rival wives this might lead to a conflict,
היא עצמה מתחללת – שאם מת כהן גדול פסולה זו להדיוט או אם היתה בת כהן נפסלת מן התרומה דשוייה חללה בביאתו דכתי׳ (שם) לא יחלל זרעו בעמיו ועמיו היינו אשתו ומשמע דשניהם מתחללים האשה והזרע תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו דאי לינשא לכהן כבר מיפסלה משעת גרושין ואי בתרומה דבי נשא לא מיפסלה כדאמרי׳ בפ׳ אלמנה לכה״ג (לקמן סט.) דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקרא הוא. ולעיל גבי חייבי כריתות בני צרות דבית שמאי דלא פרכינן מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת התם נמי כיון דנבעלה לחייבי כריתות עשאה זונה ומתרומה דבי נשא מיפסלא כדאמרינן בפ׳ אלמנה לכה״ג ולהנשא לכהן נמי מיפסלה כדתנן במתניתין (דף יג:) נתייבמו ב״ה פוסלים.
צרות מתיירא אני – לומר הלכה כדברי מי דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות.
מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת – וא״ת היא גופה נילף דתתחלל גרושה מק״ו דאלמנה ובקונטרס פי׳ דלתרומה דבי נשא לא מיפסלה כדאמרי׳ לקמן בפ׳ אלמנה (יבמות סט.) דאינה נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא הוא ולאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר אצלה מעיקרא הוא וקשיא דנהי דמכי תהיה לאיש זר (ויקרא כב) לא מצינו למילף אלא ההוא דזר אצלה מעיקרא מ״מ נילף בק״ו שתתחלל ובהחולץ (לקמן מד: מה.) נמי יליף חייבי כריתות מאלמנה וקאמרי׳ וכי תימא מה לאלמנה וכו׳ ה״נ כיון דבא עליה עשאה זונה ולמה לי טעם דעשאה זונה היא גופה נילף בק״ו שתתחלל ועוד דדחקינן לקמן בפרק אלמנה (יבמות סח. ושם) למדרש מקרא דעמוני ומואבי ומצרי ואדומי כולן פוסלין בביאתן תיפוק ליה מהאי ק״ו ונראה לפרש דמהאי ק״ו לא מצינן למילף שתתחלל דאין חילול אלא מאיסורי כהונה כדאמרי׳ בפ׳ עשרה יוחסין (קדושין דף עז: ושם) מהאי טעמא דישראל הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה ואע״ג דלקמן יליף דמתחללת בביאת גר עמוני ומואבי ומצרי ואדומי כותי חלל נתין ממזר אף על גב דלא הויא איסור כהונה התם מקרא דריש לה אבל מק״ו ליכא למילף דלהכי אייתר ליה חללה לומר דלא ילפינן בק״ו ולענין בנה ודאי הוה בעי למילף מק״ו אבל פסול האשה דהיינו פסול חללות שהיתה כשרה ונתחללה לא ילפינן וא״ת נילף במה הצד מאלמנה וכותי ועבד או מאלמנה ומצרי ואדומי דבפ׳ עשרה יוחסין (שם עח. ושם) מוכח דילפינן במה הצד מאיסור כהונה דרבי יהודה יליף התם דגר פוסל בביאתו מחלל ומצרי כו׳ ומיהו יש לומר דדוקא ר״י אית ליה להאי סברא דילפינן במה הצד מאיסור כהונה אבל רבנן פליגי עליה דלית להו בת גר זכר כבת חלל זכר אבל קשיא לרבי יהודה למה לן קרא דגר עמוני ומואבי כו׳ דפוסלים בביאתם נילף במה הצד או מאלמנה או מחלל כותי ועבד דכי פרכת מה לחלל שכן איסור כהונה כותי ועבד יוכיחו מה לכותי ועבד דלא תפסי בה קידושין חלל יוכיח וי״ל דר״י סבר לה כר״ע וסבר נמי דיש ממזר מכותי ועבד והשתא לא שייך למילף מכותי ועבד כיון דהתם נמי הוי ממזר.
רש״י בד״ה צריכא כו׳ מכשיר כשמן ומ״ה נקבו כדי שיצא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה צריכא כו׳ לא גזרו על המסיקה. נ״ב פי׳ למסוק בטהרה כמו שגזרו על בציר לבצור היין בטהרה:
בד״ה מה לאלמנה כו׳ נילף בק״ו שתתחלל כו׳. נ״ב כאן שייך ובהחולץ נמי יליף כו׳ וקאמר וכי תימא כו׳ דבא עליה עשאה זונה ול״ל טעם דעשאה זונה היא גופא תתחלל ועוד דדחינן לקמן כו׳ כצ״ל:
בא״ד או מאלמנה או מחלל כו׳ כצ״ל:
רש״י ד״ה היא עצמה מתחללת וכו׳. ועמיו היינו אשתו. עי׳ לקמן דף סט ע״א ברש״י ד״ה מקיש זרעו:
תוס׳ ד״ה מה לאלמנה וכו׳ וי״ל דר״י ס״ל כר״ע. עי׳ לקמן ד׳ מז ע״א תד״ה נאמן:
או דלמא איכא למיפרך [או שמא יש לשבור] את ההשוואה הזו, ולומר: מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת, שאם הכהן הגדול בא על אלמנה, היא נעשית ״חללה״, והיא עצמה נפסלת ואסורה גם לכהן הדיוט, מה שאין כן בגרושה שהוחזרה, שאיננה חללה. ואמר להו [להם]: לגבי צרות מתיירא אני לפסוק הלכה, משום שהדבר יביא לסכסוכים,
Or perhaps this comparison can be refuted: What about the fact that a widow is different, as she herself is disqualified from marrying a priest, i.e., if a High Priest has intercourse with her she is disqualified from marrying any member of the entire priesthood, including common priests, whereas a remarried divorcée herself is not disqualified from marrying into the priesthood? And Rabbi Yehoshua said to them: I fear that if I issue a decisive ruling concerning rival wives this might lead to a conflict,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.