×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אאֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן נִיסֵּת לְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל לְכוּתִי1 לְחָלָל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:ט׳} וּבַת אִישׁ כֹּהֵן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כֹּהֶנֶת.
I have a source only for the case of a priest’s daughter who married a priest. From where do I derive that she is also liable to be executed by burning if she married a Levite or an Israelite, a Samaritan, a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal], a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], or a Gibeonite? The verse states: “And the daughter of a priest,” indicating that this halakha applies even if she is not now a priestess, having married a non-priest.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לי אלא שנשאת לכהן – לקמיה פריך מהיכא תיתי הא אטו משום דניסת ללוי וישראל לאו בת כהן היא.
חלל – כהן שנשא גרושה או זונה וילדה לו בן מיקרי חלל מן הכהונה כדכתיב (ויקרא כא, טו) לא יחלל זרעו.
עובד כוכבים נתין וממזר – אע״פ שאסורין לבא בקהל יש להם קידושין והרי היא אשת איש דקדושין תופסין בחייבי לאוין ואע״ג דהאי מתניתין ר״ע דדריש וי״ו ושמעינן ליה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין איכא תנא ביבמות (דף סט.) דאית ליה אליבא דר״ע דכי אמר ר״ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ה״מ בחייבי לאוין דשאר אבל בחייבי לאוין גרידי לא אמר עובד כוכבים איכא לאו דלא תתחתן בם (דברים ז, ג) וכן נתין דהוא מן הגבעונים.
בת איש כהן – איש יתירא למה לי אלא למדרש דאב הוא דבעינן איש כהן אבל בעל לא בעינן איש כהן ואף על פי שאינה כהנת אבת כהן קפיד קרא שתהא בת איש כהן ולא אשת כהן.
נערה המאורסה בסקילה בין בת ישראל בין בת כהן כמו שכתבנו ואין דנין סקילה אלא כשהיא נערה וארוסה ובבית אביה אבל אם היתה בוגרת או נשואה אפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך הרי היא בחנק וכל שהיא בבת ישראל בחנק בבת כהן בשריפה בין שנשאת לכהן בין ללוי ולישראל לכותי ולחלל לנתין ולממזר אע״פ שנפסלה מן הכהונה וכן יתבאר למטה שאף אם היתה בת כהן זו בעלת מום לא נפקע ממנה דין שריפה בכך וי״מ בה שהיתה בת כהן בעל מום:
רש״י בד״ה בת איש כו׳ אשת כהן הס״ד:
בד״ה ר״א צ״ל כדר״א:
אין לי אלא שניסת (נישאת) לכהן, אך אם ניסת ללוי, או לישראל, או לכותי, או לחלל, או לממזר, או לנתין, מניין שכל דינים אלה חלים עליה? תלמוד לומר ״ובת איש כהן״, ללמד אף על פי שאינה כהנת עתה לאחר שנשאה, ״באש תשרף״ —
I have a source only for the case of a priest’s daughter who married a priest. From where do I derive that she is also liable to be executed by burning if she married a Levite or an Israelite, a Samaritan, a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal], a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], or a Gibeonite? The verse states: “And the daughter of a priest,” indicating that this halakha applies even if she is not now a priestess, having married a non-priest.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {ויקרא כ״א:ט׳} היא בִּשְׂרֵיפָה בוְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה (הִיא בִּשְׂרֵיפָה גוְאֵין זוֹמְמֶיהָ בִּשְׂרֵיפָה).⁠1

It is derived from the verse: “She shall be burned with fire,” that she is executed by burning, but her paramour is not executed by burning; his punishment is the same as that of one who engages in adulterous intercourse with the betrothed or married daughter of a non-priest. It is further derived from the word “she” that she is executed by burning, but witnesses who testified concerning her that she committed adultery and who were proven to be conspiring witnesses are not executed by burning.
1. מלים אלו חסרות בכ״י ובדפוסים הקדומים. המלים מופיעות בדרשת הספרא ויקרא כ״א:ט׳ ובתוס׳ סנהדרין נ״א: ״לאחיו״ ותוס׳ מכות ב׳. ״זוממי״, ונוספו בדפוס וילנא על פי מהרש״ל ומהרש״א.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהיא בשריפה ואין בועלה בשריפה.
א. בכת״י 4 יש כאן פירוש על כל הברייתא. והחצי הראשון של הדף קרוע. מכאן ההוספות שבכתב יד 4 הן ברובן ארוכות, וניכרות שהם ממפרש נוסף שהוסיף דבריו על פירוש ר״ח. ולכן לא הבאתי אותם (את ההוספות הארוכות) כאן בהערות. כתב יד 4 נדפס כולו בסוף הספר בנספח 2.
גמרא היא בשריפה ואין בועלה בשריפה היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה ר״א כו׳ כצ״ל:
היא בשריפה, אבל אין בועלה נידון בשריפה, אלא נידון כבועל ארוסה או נשואה. היא בשריפה, ואין זוממיה שנמצאו אשמים נידונים בשריפה.
It is derived from the verse: “She shall be burned with fire,” that she is executed by burning, but her paramour is not executed by burning; his punishment is the same as that of one who engages in adulterous intercourse with the betrothed or married daughter of a non-priest. It is further derived from the word “she” that she is executed by burning, but witnesses who testified concerning her that she committed adultery and who were proven to be conspiring witnesses are not executed by burning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶת אָבִיהָ בִּשְׂרֵיפָה וְאֶת חָמִיהָ בִּסְקִילָה.

The baraita concludes: Rabbi Eliezer says: If she is with her father she is executed by burning, and if she is with her father-in-law she is executed by stoning, as the Gemara will explain below.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אליעזר אומר כו׳ – לקמן בעי מאי קאמר.
אמר מר בת כהן אין לי אלא שנשאת לכהן ומתמהינן אטו משום דאינסיבא להני תיסוק אדעתין דלאו בת כהן היא ומפרקינן סד״א כי תחל לזנות אמר רחמנא דמיתחלא השתא על ידי זנות לאפוקי הא דמיתחלא וקיימא מעיקרא משעת נישואיה לכותי ולחלל לנתין ולממזר אפסילא מכהונה לגמרי דאמר מר ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה כגון נתין וממזר וכותי וחלל נמי אע״ג דכשר לבא בקהל יליף לה בקידושין מלא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל דכהן גדול הבא על האלמנה [פוסל מן הכהונה ומן התרומה] דכתיב ולא יחלל שני חילולין משמע שמחלל אותה ומחלל את הולד ומה הוא פוסל אף זרעו [פוסל] לפסלה מן התרומה עולמית שאפי׳ מת בעלה בלא זרע לא תשוב עוד אל בית אביה בנעוריה ונפסלה מן הכהונה שלא תינשא עוד לכהן ללוי ולישראל נמי אע״ג דלכי מיתי בלא זרע הדרא למיכל בתרומה כיון דכי איתה גביה מיהת לא אכלה הא איכא צד חילול מעיקרא ואימא לא תידון בשריפה קמ״ל דאע״פ שנשאת לאחד מן הפסולין דינה בשריפה ודלא כר״מ דאמר נשאת לאחד מן הפסולין דינה בחנק דתניא בת כהן שנשאת לישראל ואכלה בתרומה משלמת את הקרן ואין משלמת את החומש ומיתתה בשריפה דאכתי בקדושתה קיימא משלמת את הקרן בתורת גזל בעלמא שאכלה דבר שאין ראוי לינתן לה דכתיב ושבה אל בית אביה מכלל דהשתא מיהת לא אכלה אבל חומש לא משלמא דלאו זרה גמורה היא שהרי ראויה לחזור אם ימות בעלה ואין לה זרע ותניא בתורת כהנים יכול בת כהן שנשאת לישראל ואח״כ אכלה תרומה ובן כהן שאכל תרומת חבירו יכול יהו חייבין בחומש ת״ל כל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה יצאו אלו שאין זרין לה. נשאת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש דהא ליה לה תקנתה וזרה גמורה היא ומיתתה בחנק כנשואה בת ישראל. וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו אין משלמת את החומש דלשון זר מעיקרא משמע ומיתתן בשריפה כדאמרן לעיל:
אמר מר רבי אליעזר אומר את אביה בשריפה ודייקינן מאי את אביה ואת חמיה אילימא את אביה ברשות אביה והיינו ארוסה את חמיה ברשות חמיה והיינו נשואה מאן שמעת ליה האי סברא כלומר ארוסה בשריפה נשואה בסקילה אי כרבנן כו׳ ולא מצית למימר טעמא דר״א טעמיה דנפשיה קאמר ופליג אכולהו דמהיכא תיתי ליה. שלח רבין כו׳ כך היא הצעה של משנה זו לעולם כרבנן דאמרי ארוסה בסקילה נשואה בשריפה וסבירא להו דסקילה חמורה משריפה ושתיהן מחנק וקי״ל דהבא על בתו בשריפה והאי את אביה דקתני סמוך למיתת אביה הוא והכי קאמר כל שהוא למטה ממיתת אביה ומאי ניהו נשואה בת ישראל כו׳ כלומר כל היכא דבעלמא בבת ישראל שזינתה מאחרים דינה במיתה שהיא למטה ממיתת אביה והיינו נשואה שהיא בחנק שהוא למטה ממיתת אביה אלו בא עליה שהרי הבא על בתו בשריפה ובת ישראל נשואה שזינתה מאחרים מחתינן לה משריפה חד דרגא ודיינינן לה בחנק הכא בבת כהן דיינינן לה במיתת אביה בשריפה בין לר״ש בין לרבנן דאמרי נשואה יצתה לשריפה וכל שהוא למעלה ממיתת אביה ומאי ניהו ארוסה בת ישראל שהיא בסקילה ומאי למעלה ממיתת אביה שהרי הבא על בתו בשריפה ונערה המאורסה שזינתה מאחרים מסקינן לה חד דרגא למעלה ממיתת אביה ודיינינן לה בסקילה הכא בארוסה בת כהן דיינינן לה במיתת חמיה שבא על כלתו שהוא בסקילה כרבנן דאמרי ארוסה בת כהן בסקילה בלמעלה ממיתת אביה וה״ק כל שמיתתה בעלמא למטה ממיתת אביה הכא במיתת אביה בשריפה ואם לאו כלומר כל היכא דבעלמא לא הויא למטה ממיתת אביה אלא למעלה הימנה הכא במיתת חמיה בסקילה. מתקיף לה רב ירמיה מידי למעלה למטה קתני. אלא א״ר ירמיה לעולם כרבי ישמעאל דאמר ארוסה יצתה ולא נשואה וה״ק את אביה ברשות אביה והיינו ארוסה בשריפה ומאי את חמיה שזינתה מחמיה בסקילה כדין הבא על כלתו וכל אדם בחנק:
ר׳ אליעזר אומר: את אביה בשריפה, ואת חמיה בסקילה, כאשר יבואר.
The baraita concludes: Rabbi Eliezer says: If she is with her father she is executed by burning, and if she is with her father-in-law she is executed by stoning, as the Gemara will explain below.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר יָכוֹל אֲפִילּוּ חִילְּלָה שַׁבָּת חִילְּלָה שַׁבָּת בַּת סְקִילָה הִיא.

§ After quoting this baraita, the Gemara now clarifies and discusses it. The Master said in the baraita: One might have thought that even one who desecrated Shabbat should be executed by burning. The Gemara asks: If she desecrated Shabbat she is liable to be executed by stoning, just like anyone else who desecrates Shabbat, so why would one think that because she is the daughter of a priest she should be executed by burning, a less severe type of capital punishment?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר: יכול אפילו חיללה שבת – והא בחילול שבת בת סקילה היא, מפקינן לה לשריפה לקולא?
חיללה שבת בת סקילה – והיכי ס״ד דהקל בה הכתוב משאר בנות ישראל לידון במיתה קלה.
א לאחר שהובאה ברייתא זו, מבארים אותה ודנים בה. אמר מר [החכם] בברייתא: יכול אפילו חיללה שבת תהא נידונה בשריפה. ותוהים: הלא אם חיללה שבת בת סקילה היא, ומדוע יעלה על הדעת לומר שתידון בת הכהן בשריפה שהיא מיתה קלה יותר?
§ After quoting this baraita, the Gemara now clarifies and discusses it. The Master said in the baraita: One might have thought that even one who desecrated Shabbat should be executed by burning. The Gemara asks: If she desecrated Shabbat she is liable to be executed by stoning, just like anyone else who desecrates Shabbat, so why would one think that because she is the daughter of a priest she should be executed by burning, a less severe type of capital punishment?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר רָבָא הָא מַנִּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאַחְמֵיר בְּהוּ רַחֲמָנָא בְּכָהֲנֵי דְּרַבִּי בְּהוּ מִצְוֹת יְתֵירוֹת תִּידּוֹן בִּשְׂרֵיפָה קָא מַשְׁמַע לַן.

Rava says: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that burning is more severe than stoning. It might enter your mind to say that since the Merciful One treats priests more stringently, in that He gave them additional mitzvot, the daughter of a priest should be punished for desecrating Shabbat by burning, which, according to Rabbi Shimon, is more severe than stoning. Therefore, the verse teaches us that with regard to the desecration of Shabbat, the daughter of a priest receives the same punishment as the rest of the Jewish people.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקמה: מתניתא דא לר׳ שמעון היא, דקסבר שריפה חמורה. מהו דתימא נחמיר עליה ותידון בשריפה – קמ״ל דלא.
הא מני ר״ש היא – אע״ג דר״ש לא דריש וי״ו דושופטיך בפרק קמא (סנהדרין יד. ושם) הכא דריש.
אמר רבא: הא מני [זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ שמעון היא, שאמר שריפה חמורה מסקילה. סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני, דרבי בהו [והחמירה התורה בכהנים, שריבתה בהם] מצות יתירות, שמא תידון בשריפה שהיא לדעת ר׳ שמעון חמורה יותר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין ההלכה כן, ולענין חילול שבת דינה כשאר בנות ישראל.
Rava says: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that burning is more severe than stoning. It might enter your mind to say that since the Merciful One treats priests more stringently, in that He gave them additional mitzvot, the daughter of a priest should be punished for desecrating Shabbat by burning, which, according to Rabbi Shimon, is more severe than stoning. Therefore, the verse teaches us that with regard to the desecration of Shabbat, the daughter of a priest receives the same punishment as the rest of the Jewish people.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי שְׁנָא מִינֵּיהּ דִּידֵיהּ.

The Gemara asks: In what way is she different from the priest himself? A priest who desecrates Shabbat is executed by stoning, so why would one have thought that the daughter of a priest should be punished by burning?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: ומאי שנא דאביה אם חילל שבת נידון בסקילה והיא בשריפה? ס״ד⁠(א) אמינא איהו אישתריא ליה שבת בעבודה במקדש כול׳.
ומאי שנא מיניה דידיה – לענין שבת למה יחמיר לנו בנקיבות יותר מן הזכרים כהנים.
ושואלים: מאי שנא מיניה דידיה [במה שונה הדבר ממנו, מכהן עצמו] שכהן שחילל שבת נידון בסקילה, וכיצד אפשר כלל לשער שבתו תחוייב בשריפה?
The Gemara asks: In what way is she different from the priest himself? A priest who desecrates Shabbat is executed by stoning, so why would one have thought that the daughter of a priest should be punished by burning?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אִיהוּ דְּאִשְׁתַּרְיָא לֵיהּ שַׁבָּת לְגַבֵּי עֲבוֹדָה הִיא כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתַּרְיָא שַׁבָּת לְגַבַּהּ אֵימָא תִּידּוֹן בִּשְׂרֵיפָה קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: It might enter your mind to say that concerning the priest himself, the halakhot of Shabbat are less stringent, as acts that are forbidden on Shabbat are permitted to him with regard to the performance of the Temple service. Therefore, one might have thought that if a priest desecrates Shabbat in a manner that is forbidden to him, his punishment should not be more severe than that of a non-priest. But concerning her, the daughter of a priest, since acts that are forbidden on Shabbat are not permitted to her at all, as she does not perform the Temple service, one might say that she should be punished by burning, which is more severe. Therefore, the verse teaches us that this is not so.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איהו אשתראי שבת כו׳ – ומשו״ה היכא דלא אשתראי ליה מיהו לא תחמיר עליה.
ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] ולחלק בין כהן לבת כהן באופן זה: איהו דאישתריא ליה [הוא, הכהן שהותרה לו] שבת לגבי עבודה במקדש, שהרי כהן מותר לו לעשות דברים שיש בהם חילול שבת בתוך העבודה בבית המקדש — על כן אפשר היה לחשוב שאין עונשו חמור יותר מישראל אם חילל שבת באיסור. אבל היא, כיון שלא אשתריא [הותרה] שבת לגבה כלל, שכן אינה עובדת במקדש, אימא [אמור] שתידון בשריפה להחמיר עליה בשל החובות המיוחדות שהוטלו על הכהנים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאינו כן.
The Gemara answers: It might enter your mind to say that concerning the priest himself, the halakhot of Shabbat are less stringent, as acts that are forbidden on Shabbat are permitted to him with regard to the performance of the Temple service. Therefore, one might have thought that if a priest desecrates Shabbat in a manner that is forbidden to him, his punishment should not be more severe than that of a non-priest. But concerning her, the daughter of a priest, since acts that are forbidden on Shabbat are not permitted to her at all, as she does not perform the Temple service, one might say that she should be punished by burning, which is more severe. Therefore, the verse teaches us that this is not so.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) יָכוֹל אֲפִילּוּ פְּנוּיָה הָא לִזְנוֹת כְּתִיב.

The baraita teaches: One might have thought that even if she is unmarried and engages in promiscuous intercourse she should be executed by burning. The Gemara asks: Why might one think this? Isn’t it written in the verse: “When she profanes herself by playing the harlot [liznot]”? This term is referring to a sinful relationship such as adultery and not to the promiscuous intercourse of an unmarried woman.
ר׳ חננאלרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול אפילו פנויהא, וכר׳ אלעזר דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה – קמ״ל דבענן זנות עם זיקת הבעל לדברי הכלב.
א. בכת״י 4 נוסף: ואקשינן והא לזנות כתיב, והזנות אינו אלא אם ... ... [ופיר]⁠קנו כר׳ אלעזר.
ב. גם לר׳ אלעזר.
הא לזנות כתיב – ופנויה לאו זנות היא דאין לשון זונה אלא שזינתה ויצתה מתחת בעלה לאחרים כמו (הושע ט, א) כי זנית מעל אלהיך לשון מורדת ויוצאה מזה לזה אשוויר״א בלעז.
גמ׳. יכול אפילו פנויה הא לזנות כתיב כדר״א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה.
הראשונים נחלקו בגדר האיסור דלא תהיה קדשה, דכתב הרמב״ם (פ״א מהל׳ אישות ה״ד) וז״ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה עכ״ל. שיטת הרמב״ם היא דביאה שלא לשם אישות בלי קידושין נאסרה בלאו דלא תהיה קדשה. והשיג עליו הראב״ד וז״ל א״א אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם, אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה, ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת בפי שגל עומדת לפרקים למשגל משמשת את הבית ופעמים למשכב, ויש ספרים שכתוב בהם (סנהדרין כא) פילגשים קדושין בלא כתובה, מ״מ אין איסור לאו אלא במזמנת עצמה לכל אדם, שאם כדבריו מפתה היאך משלם עליה ממון והלא לוקה עליה אלא ודאי משהוצרכה לפיתוי אינה קדשה עכ״ל. ומבואר דלהראב״ד איסור קדשה חל בבועל אשה המופקרת לזנות שלא לשם אישות. ואילו הרמב״ן בספה״מ (שורש ה׳) סובר דהאיסור חל בבועל איסו״ב שאין קידושין תופסין בהם. ובתרגום אונקלוס (דברים כ״ג: י״ח) פירש דהאיסור חל בעבד כנעני בבת חורין, וישראל בשפחה כנענית, וכ״כ הרמב״ם (פי״ב מהל׳ איסורי ביאה הי״ג) וז״ל הרי אונקלוס המתרגם כלל בעילת עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה עכ״ל.
ונראה דהרמב״ם והראב״ד נחלקו בגדר האיסור דלא תהיה קדשה מבנות ישראל, דהראב״ד סובר דהאיסור קדשה תלוי בביאה עם אשה שחל בה שם זונה, משא״כ הרמב״ם סובר דאיסור קדשה חל במעשה של ביאת זנות.
אמנם בנוגע לאיסור זונה לכהן נראה דאין השם זונה תלוי באיסור ביאה, דעיין ברמב״ם (פי״ח מהל׳ איסורי ביאה ה״א) וז״ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להנשא לו, לפיכך הנרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם, והבא על הנדה אף על פי שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו עכ״ל. ומבואר דבת ישראל הנבעלת לחלל נעשית זונה אע״פ שהיא מותרת להנשא לו, ומוכח דאין חלות דין זונה תלוי בביאה אסורה, דהרי הנבעלת לחלל נעשית זונה אע״פ שאין כאן ביאת איסור. ומוכח דביאה עם גברא שחל בו חלות שם פסול כגון חלל פוסלה ומשווה לה לזונה.
ועוד יש להביא ראייה דאין דין זונה לכהן תלוי באיסור ביאה, דלשיטת הרמב״ם פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עובר בלאו דלא תהיה קדשה והוי ביאה אסורה, ומ״מ פסק דלא מיקרי זונה דכתב (בפי״ח מהל׳ איסורי ביאה ה״ב) וז״ל וכן הבא על הפנויה אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אף על פי שהיא במלקות לא נעשת זונה, ולא נפסלה מן הכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו, אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואין מיוחדין בכהנים, או מאיסורי עשה ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה, או לעכו״ם ועבד הואיל והיא אסורה לו להנשא הרי זו זונה עכ״ל. ומזה שפסק דפנוי הבא על הפנויה אינה נעשית זונה מוכח נמי דיסוד פסול זונה תלוי בביאה עם גברא הפסול ולא באיסור ביאה, דהרי להרמב״ם פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עובר בלאו דלא תהיה קדשה ואעפ״כ אינה נעשית זונה לאוסרה לכהן. וכן יש להוכיח מדברי הראב״ד (פי״ח מהל׳ איסורי ביאה ה״א) דאין דין זונה חל אלא בנבעלת לחייבי כריתות או לעבד ועכו״ם. והנה לכאורה אין חומר האיסור דביאה בחייבי כריתות גורם הפסול וחלות השם זונה דא״כ אמאי נעשית זונה בנבעלת לעבד ועכו״ם, והרי אין זה ביאה דחייבי כריתות, ועכצ״ל דאליבא דהראב״ד יסוד הפסול דזונה תלוי בביאה עם גברא שאין קידושין תופסין בו.⁠א
והנה עיין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ תרומות ה״ז) וז״ל ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, שני ענינים נכללו בלאו זה, שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כמו שבארנו בהלכות איסורי ביאה הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר, ואם תנשא לישראל הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקדשים שהוא חזה ושוק לעולם אף על פי שגירשה או מת עכ״ל. והנה יש לעיין בדברי הרמב״ם שכתב ״שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה וכו׳ הרי היא אסורה לאכול בתרומה לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר״, דלכאורה זה טעם נכון שאם נבעלה לחלל אינה אוכלת בתרומה מכיון דנעשית חללה וחלל כזר דמי. אולם יש לעיין מ״ט אי נעשית זונה אינה אוכלת בתרומה, ומלשון הרמב״ם משמע דחד טעמא הוי – שאסורה לאכול בתרומה כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר, בין לגבי זונה ובין לגבי חללה, וצ״ב. ועוד יש לעיין דממש״כ הרמב״ם ״ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, שני ענינים נכללו בלאו זה שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כמו שבארנו בהלכות איסורי ביאה הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר, ואם תנשא לישראל הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקדשים שהוא חזה ושוק לעולם אף על פי שגירשה או מת״, ומשמע לכאורה דהוי לאו שבכללות דהלאו כולל ב׳ ענינים, וקיי״ל שאין לוקין על לאו שבכללות, וצ״ע דהרמב״ם פסק (פי״ט מהל׳ סנהדרין ה״ד ל״ת נ״ח) דכהנת שנשאת לזר שאוכלת חזה ושוק אפילו לאחר מיתת בעלה לוקה. ועוד צ״ב מדוע התורה כוללת איסור אכילת תרומה וקדשים של חללה וזונה בלאו אחד עם איסור אכילת חזה ושוק לחוזרת לבית אביה, דעיין בספר המצוות לרמב״ם (מצות לא תעשה קל״ז) שכתב וז״ל והמצוה הקל״ז היא שהזהיר החללה מאכול את הקדש שיהיה מותר לה לאכול אותו, כלומר תרומה וחזה ושוק, והוא אמרו יתעלה (שם כב:יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ובגמרא יבמות (סח.) אמרו כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ומאמרו בתרומת הקדשים אמרו (שם) במורם מן הקדשים לא תאכל. ר״ל חזה ושוק. ושם אמרו ליכתוב קרא היא בקדשים לא תאכל מאי בתרומת הקדשים שמעת מינה תרתי. כלומר שהיא כשנבעלה לפסול נפסלה לתרומה ושהיא כשתהיה נשואה לזר ומת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק. ויהיה זה הלאו שהוא היא בתרומת הקדשים לא תאכל כולל שני עניינים אחד מהם אזהרה לחללה מאכילת הקדש והשני אזהרה לכהנת שנשאת לזר מאכילת חזה ושוק ואף על פי שמת בעלה או גרשה. ואולם איסור אכילתה בתרומה והיא תחת בעלה הזר אינו מזה הכתוב, אמנם הביאו ראיה עליו בעלי הפירוש (שם ב) מאמרו (שם כב:י) וכל זר לא יאכל קדש, ואמרו מי שהיא תחת הזר הרי היא כזר וזר קרינא בה. ודע זה. וכשעברה גם כן על לאו זה הנה היא לוקה עכ״ל. ואילו בהל׳ איסורי ביאה כתב הרמב״ם דיש ב׳ לאווין בפנ״ע לכהן לישא חללה ולאו בפנ״ע לכהן לישא זונה (עיין בספה״מ מל״ת קנ״ח ול״ת קנ״ט ובמנין המצוות הקצר ריש הל׳ איסורי ביאה ל״ת ל״ה – ל״ו).
ונראה לבאר דשיטת הרמב״ם היא דהא דבת כהן זונה נאסרת לאכול תרומה אינו מפאת חלות שם זונה ואיסור ביאה, אלא יסוד הדין הוא דכיון שנבעלה לפסול לה הרי היא נתחללה מקדושת כהונה ואסורה לאכול בתרומה מדין זרות, וזה מש״כ הרמב״ם (פ״ו מהל׳ תרומות ה״ז) ״שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה וכו׳ הרי היא אסורה לאכול בתרומה לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר״, כלומר דבין חללה ובין זונה בתרווייהו יסוד האיסור לאכול בתרומה הוא מדין זרות.⁠ב ולפי״ז מיושב הא דפסק שלוקין אע״פ דלכאורה הוי לאו שבכללות, דכתבו התוס׳ (מכות דף יח. ד״ה ולילקי משום ובשר בשדה טרפה לא תאכלו) דאע״פ שב׳ איסורים נכללים בלאו אחד לוקין עליהן אי הויין חלות שם איסור אחד, וה״ה הכא מכיון דיסוד האיסור בתרווייהו הוא מדין זרות י״ל דלוקין.
אמנם יש לעיין מהו מקורו של הרמב״ם דאיסור כהנת שהיא זונה לאכול בתרומה חל מדין איסור זרות. ונראה דיש מקור להרמב״ם מהגמ׳ במס׳ בכורות (דף מז.) דכהנת שנבעלה לעכו״ם בנה חייב בפדיון הבן, וז״ל בדיק לן רבה כהנת שנתעברה מעובד כוכבים מהו, ואמינא ליה לאו היינו דרב אדא בר אהבה, דאמר לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים, ואמר לי הכי השתא בשלמא לויה בקדושתה קיימא, דתניא לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מן המעשר ואוכלת, אלא כהנת, כיון דאי בעיל לה הויא זרה עכ״ל, ופרש״י (בד״ה הויא זרה) וז״ל כדאמרינן ביבמות בפרק אלמנה לכהן גדול (דף סח) מנין לכהנת לויה וישראלית שבאו עליה עובד כוכבים ועבד שפסלוה ת״ל ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה עכ״ל. ומבואר דבת כהן הנבעלת לפסול מתחללת והויא כזרה ומשו״ה בנה חייב בפדיון הבן, דאי נימא שחל רק חלות איסור אכילת תרומה בפנ״ע מדין זונה אזי אין להוכיח ממה שנפסלה לענין תרומה לענין דין פדיון הבן, ומוכח דבנבעלה לפסול חל הפקעת קדושת כהונה ואסורה לאכול בתרומה מדין זרות.
ועיין בהמשך הגמ׳ בסוגיין (דף נא.) ״ודלא כרבי מאיר דתניא בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה. ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים זו וזו משלמות קרן ולא חומש, ומיתתן בשריפה״. ומבואר דלר״מ בת כהן שניסת לא׳ מן הפסולים ואכלה תרומה משלמת קרן וחומש, ולכאורה מוכח דס״ל דביאה עם פסול מפקיע מבת כהן קדושת כהונה והו״ל כזרה, וכדפרש״י (בד״ה נשאת לאחד מן הפסולים) וז״ל שנפסלה עד עולם ונתחללה הרי היא כזרה גמורה עכ״ל, ולכן היא משלמת קרן וחומש כדין זר שאכל תרומה. ולכאורה מכאן ראייה למש״נ בשיטת הרמב״ם. אולם יש לעיין בזה דלכאורה זה תלוי במחלוקת בין ר״מ לרבנן, די״ל דרבנן ס״ל דלא הויא זרה ולכן היא משלמת רק את הקרן, ולרבנן האיסור של בת כהן שנבעלה לפסול לאכול תרומה הוי חלות איסור אכילת תרומה בעלמא ואינו איסור אכילה דחל מדין זר. אמנם עיין בגמ׳ כריתות (דף ז.) וז״ל בת כהן שנישאת לישראל ואכלה בתרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה, ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק, דברי ר״מ, וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משלמת הקרן ואינה משלמת החומש, ומיתתה בשריפה עכ״ל. ופרש״י (בד״ה אחת זו כו׳) וז״ל דבעינן זר מתחלתו עכ״ל, דלרבנן רק זר דמעיקרא משלם את החומש. ומשמע דאף רבנן ס״ל דנעשית זרה לתרומה אלא דאינה זר דמעיקרא ולכן אינה משלמת את החומש, אבל לענין איסור אכילת תרומה י״ל דאף רבנן ס״ל דבת כהן שנבעלה לפסול אסורה לאכול בתרומה מדין זר.
אמנם לפי״ז צ״ע אמאי בת כהן שנבעלה לפסול לה ואכלה תרומה אינה חייבת מיתה ביד״ש כדין זר שאכל תרומה, ומהרמב״ם (פי״ט מהל׳ סנה׳ ה״ד ל״ת נ״ט) משמע דלוקה אך אינה חייבת מיתה בידי שמים, דבהל׳ ב׳ שם מנה הרמב״ם י״ח לאווין שהן מחוייבין מיתה בידי שמים שהן בלא תעשה ויש בהן מעשה שלוקין עליהן, ואילו מלקות דחללה שאכלה תרומה מנה הרמב״ם בהל׳ ד׳ בכלל המנין של חייבי לאווין שאינם בכרת ולא במיתת ב״ד. ומאידך בספר החינוך (מצוה ר״פ) כתב וז״ל שלא יאכל שום זר תרומה, שנאמר (ויקרא כ״ב, י׳) וכל זר לא יאכל קדש וכו׳, וכל כהנת שנבעלה לפסולי כהונה אסורה לאכול בתרומה לעולם וכו׳, ועובר על זה ואכל תרומה והוא זר, כגון ישראל שהוא זר, או אפילו כהן או כהנת שנתחללו מן הכהונה באחד ממיני החילול הידועים שהורונו חכמים זכרונם לברכה, חייב מיתה בידי שמים עכ״לג.
ולכאורה י״ל דהנידון אם חייבת מיתה ביד״ש כדין זר שאכל תרומה יהיה תלוי במחלוקת בין ר״מ לרבנן, דלר״מ בת כהן שנבעלה לפסול נעשית כזרה לכל דבר, ואילו לרבנן דינה כזר רק לענין איסור אכילת תרומה אך לא לענין חיוב תשלומי חומש דרק זר שמעיקרא חייב בתשלומי חומש. ולפי״ז נמצא דר״מ ורבנן נחלקו עד כמה היא נחשבת כזר, דלר״מ היא כזר לכל דבר ונכללת בלאו ד״וכל זר לא יאכל קדש״ וחייבת מיתה ביד״ש, ואילו לרבנן דינה כזר רק לענין איסור אכילת תרומה אך אין עליה חלות שם זר לשאר מילי, ומשו״ה היא אינה נכללת בלאו ד״וכל זר לא יאכל קדש״ ואינה חייבת מיתה ביד״ש כדין זר שאכל תרומה. אמנם א״כ קשה למה נקט ספר החינוך כשיטת ר״מ והרי לא קיי״ל כוותיה, וצ״ע.
ברם יש לעיין עוד במש״נ אליבא דהרמב״ם דזונה אינה אוכלת תרומה מדין זר, דעיין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ תרומות ה״י) שכתב וז״ל ולא הכהנת בלבד אלא אפילו לויה וישראלית שנבעלה לאסור לה הואיל ונעשית זונה אסורה לאכול בתרומה לעולם, ואף על פי שיש לה זרע מכהן עכ״ל, ומבואר דלויה וישראלית שנשאת לכהן ונבעלה לפסולה לה אינה אוכלת בתרומה לעולם אע״פ שיש לה זרע מכהן הואיל ונעשית זונה. והנה אי נימא דהא דזונה אינה אוכלת בתרומה הוא מדין זרות אזי לכאורה צ״ע בפסק הרמב״ם דהרי לויה וישראלית הויין זרים ואעפ״כ קיי״ל דישראלית הנשאת לכהן ומת בעלה בנה מאכילה בתרומה, וא״כ מ״ש דהיכא שישראלית נשאת לכהן ונבעלה לאסור לה, דאינה אוכלת בתרומה לעולם אע״פ שיש לה זרע מכהן. ובשלמא אי נימא דחל איסור מיוחד לזונה לאכול תרומה והאיסור הוא מחמת חלות שם זונה י״ל דחל עליה איסור נוסף לאכול תרומה מדין זונה. אך לפי מש״נ דיסוד האיסור הוא מדין זרות, צ״ע דהרי לויה וישראלית הויין זרים ובעלמא קיי״ל דישראלית הנשאת לכהן בנה מאכילה בתרומה. ונראה לבאר דהא דביש לה זרע מכהן היא אוכלת בתרומה, אינו מדין קנין כספו וכדין אשת כהן, שאוכלת בתורת זרה, וכדין עבד של כהן דאוכל מדין קנין כספו אע״פ דהוי זר, אלא יסוד הדין הוא דכשיש לה זרע כהן פקע ממנה שם זר, ואוכלת מדין כהונה. אך כ״ז בישראלית דעלמא, אך הרמב״ם מחדש דמשנבעלה לפסול לה ונעשית זונה חל עליה חלות דין זרות ושוב לא פקע ממנה חלות שם זר לעולם אע״פ שיש לה זרע כהונה. ואילו באשת כהן בעלמא הזרע מכשירה לאכילת תרומה כאילו היא כהנת. אך דין זה אינו חל באשה זונה, דהשם זר שחל בה מחמת דין זונה לא פקע מחמת זרעה, ולכן היא אסורה לאכול בתרומה לעולם.
והנה עיין בגמ׳ יבמות (דף סח:) וז״ל אטו לויה וישראלית לא לכהונה מרבינן להו דאי לתרומה, בנות מיכל תרומה נינהו, אלמה לא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה, בשביל בנה ק״ו ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה פסיל לה, לויה וישראלית דלא אכלה אלא בשביל בנה לא כ״ש עכ״ל. וברש״י (בד״ה אלמה לא) פירש וז״ל בתמיה והא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה ואיצטריך לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה תיאסר עכ״ל. ומבואר דישראלית הנשואה לכהן בנה מאכילה בתרומה ומשו״ה בעינן קרא למיליף שאם נבעלה לפסול לה דתיאסר באכילת תרומה, וצ״ע מ״ט לא אמרינן שהיתה אוכלת בתרומה מחמת שבעלה הוא כהן. וי״ל דיש חילוק בין האוכלת בתרומה מחמת בנה לאוכלת מחמת בעלה, דבאוכלת מחמת בעלה באמת היא זרה אלא שחל היתר אכילה מסוים מדין קנין כספו, משא״כ כשאוכלת מחמת בנה י״ל דהא דיש לה זרע כהונה מפקיע ממנה חלות דין זרות ונחשבת לכהנת. ולפי ההו״א בגמ׳ שם הבעל מאכילה בתרומה אע״פ שהיא זרה, ולמסקנא אין חלוק בין האוכלת מחמת בעלה לאוכלת מחמת בנה, דמכיון שנבעלה לפסול אינה אוכלת בתרומה. אולם י״ל דהגמ׳ נקטה שבנה מאכילה בתרומה כדי להשמיענו דבנה מאכיל בתרומה מדין מסוים בפנ״ע דישראלית שיש לה זרע כהונה פקע ממנה חלות שם זרה. משא״כ הבעל מאכיל את אשתו מדין קנין כספו.
אמנם עיין בסוגיא בכריתות (דף ו: - ז.) ״תניא אידך הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים, לעובדי כוכבים ומתים פטור, למלכים ולכהנים ר״מ מחייב, ור׳ יהודה פוטר. וא״ר יוסף במאי פליגי רבי מאיר ורבי יהודה גבי מלכים וכהנים, ר״מ סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב, ומלך וכהן השתא זרים נינהו, ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו, ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים הוו. א״ר איקא בריה דרב אמי ואזדו לטעמייהו, דתניא בת כהן שנישאת לישראל ואכלה בתרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה, ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק, דברי ר״מ, וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משלמת הקרן ואינה משלמת החומש, ומיתתה בשריפה״. ומבואר דהגמ׳ משווה איסור נתינת שמן המשחה על מלך וכהן לאיסור אכילת תרומה לבת כהן שנשאת לפסול, דר״מ סובר לגבי שמן דכהן ומלך הן זרים השתא לגבי השמן ועוברים בלאו ד״ואשר יתן ממנו על זר״, ואילו ר״י סבר דהאיסור תלוי בזר דמעיקרא ומלך וכהן לאו זרים מעיקרא לגבי השמן, והגמ׳ מדמה פלוגתתם למחלוקת ר״מ וחכמים לענין איסור בת כהן שנשאת לפסול באכילת תרומה, דלר״מ היא זרה לכל דבר, משא״כ לרבנן היא זרה רק לענין תרומה. ולכאורה צ״ע דלפימש״נ אף החכמים ס״ל דבת כהן שנבעלה לפסול נעשית זרה לגבי תרומה ולא נחלקו אלא לענין חיוב תשלומי חומש האם זה תלוי בזר דמעיקרא או לא, וא״כ למה תלוי המחלוקת לענין שמן המשחה במחלוקת שבין ר״מ לרבנן בדין בת כהן שנבעלת לפסול, והרי לכו״ע היא נעשית זרה.
ונראה לבאר דהמחלוקת בין ר״מ לרבנן לענין שמן המשחה הוא אם האיסור תלוי בגברא דזר או שהמעשה משיחה בשמן המשחה הוה מעשה זרות, די״ל דאם האיסור תלוי בזר דמעיקרא אזי האיסור חל דוקא בגברא דזר, ורק זר דמעיקרא מיקרי גברא דזר. משא״כ לר״מ יסוד האיסור הוא מעשה משיחה דזרות ולכן מכיון דמלך וכהן השתא הן זרים לענין השמן חל מעשה משיחה דזרות ועוברים על האיסור. וכמו״כ לענין תרומה רבנן ס״ל שחיוב תשלומי חומש תלוי באכילת גברא שהוא זר, ומכיון שהיתה ראויה לאכילת תרומה אינה נקראת זרה ולא הויא גברא דזר, ומשו״ה אינה חייבת לשלם את החומש. משא״כ לר״מ יסוד הדין דתשלומי חומש תלוי במעשה זרות (כמו האיסור של משיחה בשמן), ומאחר שנבעלה לפסול דינה כזר שאסורה לאכול תרומה ומשלמת את החומש דהוי מעשה אכילת זרות. ולפי״ז נמצא דר״מ ורבנן נחלקו ביסוד המחייב דתשלומי חומש – האם המחייב הוי אכילת גברא דזר או מעשה אכילת זרות, ודלא כמש״נ לעיל דנחלקו עד כמה בת כהן שנבעלה לפסול חשיבא כזר.
אמנם לפי״ז צ״ע מדוע ס״ל לר״מ שאם זינתה דינה בחנק, והרי לר״מ חיוב חומש תלוי במעשה זרות ולא בגברא דזר ולכאורה דין שריפה תלוי בגברא דבת כהן, ואף לר״מ הרי היא גברא דבת כהן. וי״ל דבת כהן בעלמא יש לה קדושת כהונה רק לענין אכילת תרומה וקדשים ולא לגבי עבודה. ור״מ סובר דמאחר שנבעלה לפסול והיא נאסרה באכילת תרומה כזרה, הרי היא כזרה גמורה דפקע ממנה כל חלות דין כהונה שלה ומשו״ה דינה בחנק. משא״כ לרבנן אע״פ שהיא זרה לענין אכילת תרומה דיסוד האיסור חל מדין זרות וכפי שדייקנו לעיל ברמב״ם, מ״מ היא אינה זרה גמורה מדלא הויא גברא דזר, ואע״פ שהיא בכלל הלאו ד״ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל״ אינה בכלל הלאו ד״וכל זר לא יאכל קדש״, ולכן דינה בשריפה כדין בת כהן.
והנה עיין ברמב״ם (פי״ח מהל׳ איסורי ביאה ה״א) וז״ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להנשא לו, לפיכך הנרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם, והבא על הנדה אף על פי שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו עכ״ל. וכתב הראב״ד וז״ל ליתנהו להני כללי שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו״ם ועבד שאין בהן קידושין, מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם באו עליה פסלוה מן הכהונה ומן התרומה, ואפילו חלל משום דכתיב ולא יחלל זרעו מה הוא מחלל אף זרעו מחלל אבל ללקות עליה משום זונה לא עכ״ל. ונראה דהראב״ד סובר דחל חלות שם זונה בגברא רק באופן שנבעלה לחייבי כריתות או לעכו״ם ועבד שאין קידושין תופסין בהן, אולם כשנבעלה לפסול נפסלה מן הכהונה ומן התרומה אך אינו חל עליה חלות שם זונה, ומ״מ חל איסור לאוסרה בתרומה ולהנשא לכהן. ונראה דלהראב״ד מקור הדין דבת כהן שנבעלה לפסול נפסלה מן הכהונה ומתרומה נלמד מקרא ״ואשה כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל״ דלא נלמד מפסוק זה רק איסור אכילת תרומה אלא דנלמד נמי דנפסלה מלהנשא לכהונה. ולהראב״ד ילפינן מהפסוק ״ואשה כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל״ ג׳ הלכות: א) דבת כהן שנשאת לישראל אסורה באכילת קדשים קלים לעולם, ב) דבת כהן שנבעלה לפסול אסורה באכילת תרומה לעולם, ג) דבת כהן שנבעלה לפסול נפסלה מן הכהונה. והנה הרמב״ם סובר דאם נבעלה לחייבי לאווין הרי היא נעשית זונה ולוקין עליה משום ״אשה זונה וחללה לא יקח״, משא״כ להראב״ד כשנבעלה לחייבי לאווין אינה נעשית זונה ונאסרת באכילת תרומה מחמת הלאו ד״ואשה כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל״, אך לא חל עליה חלות שם זונה ולא ילקה כהן עליה משום ״אשה זונה וחללה לא יקח״. וי״ל דלהראב״ד כהן הבא על בת כהן שנבעלה לפסול שנפסלה מן הכהונה אינו לוקה משום איסור כהונה הנלמד מהפסוק ״ואשה כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל״, דילפינן מיניה דנפסלה לכהונה משום דהוי לאו שבכללות, והאיסור לכהונה הוי רק לאו טפל ואינו עיקר הלאו, משא״כ איסור אכילת קדשים ותרומה הוי עיקר הלאו ואף הראב״ד מודה שבת כהן שנבעלה לפסול אם אכלה תרומה או חזה ושוק דלוקה (וסמך לזה מדלא השיג על הרמב״ם בפי״ט מהל׳ סנהדרין שכתב דלוקה). והנה לפי הרמב״ם אע״פ דמהך קרא ילפינן ב׳ איסורים – איסור אכילת תרומה כשנבעלה לפסול ואיסור אכילת קדשים קלים כשנבעלה לישראל הדין הוא דלוקה, ולא הוי לאו שבכללות משום דיסוד האיסור בתרווייהו הוא מדין זרות, והוי חלות שם איסור אחד דזר אינו אוכל תרומה וקדשים ולכן פסק הרמב״ם שבת כהן שנבעלה לפסול ואכלה תרומה או שנשאת לישראל ואכלה קדשים דלוקה.
והגר״מ זצ״ל נסתפק בכוונת הראב״ד במש״כ ״מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם באו עליה פסלוה מן הכהונה ומן התרומה, ואפילו חלל משום דכתיב ולא יחלל זרעו מה הוא מחלל אף זרעו מחלל אבל ללקות עליה משום זונה לא״, דיש לפרש דהראב״ד משיג על מש״כ הרמב״ם דנעשית זונה ומשיג הראב״ד שאין ללקות עליה משום לאו דזונה דאין זונה אלא בנבעלה לחייבי כריתות או עבד ועכו״ם שאין קידושין תופסין בם. ועוד י״ל דהראב״ד ר״ל דבנבעלת לחלל אין לוקין עליה משום ״זונה״, אך לוקין משום לאו ד״חללה לא יקח״. והראב״ד משיג על הרמב״ם שסובר שבת כהן שנבעלה לחלל נעשית זונה וכהן הנושא אותה עובר בלאו ד״אשה זונה לא יקח״, ואילו להראב״ד לוקה מלאו ד״חללה לא יקח״.
א. ועיין עוד ברשימות שיעורים למס׳ קידושין דף ב. בענין מצות קידושין אות ו׳ בענין חלות דין זונה (עמ׳ ט״ו – י״ז), ובדף כא: בענין איסור שפחה לישראל ולכהן עמ׳ שפ״ח – שפ״ט) שדן רבינו באריכות בשיטת הרמב״ם והראב״ד ביסוד חלות דין זונה האסורה לכהן.
ב. ובשיעורים למס׳ יבמות אמר רבינו זצ״ל דלפי״ז יש לעיין בדין זונה או חללה הנשואות לכהן ואכלו תרומה, האם חייבות מיתה בידי שמים כזר או לא. דהרי הרמב״ם (ריש הל׳ תרומות) מנה שני לאוים באכילת תרומה דהיינו זר וחללה. ולענין חיוב מיתה בידי שמים כתב (פ״ו מהל׳ תרומות הל״ו) דחל הוא בזר שאכל תרומה. ואחרי זה (בהל״כ) כשהביא את האיסור דחללה וזונה מלאכול תרומה לא כ׳ שחייבות מיתה בידי שמים, וצ״ע האם חייבות מיתה בידי שמים או לא. ויתכן דשאני זונה מחללה, דבזונה חל איסור זרות אך היא עצמה אינה זר, ואילו חללה זר ממש היא וחייב מיתה ב״ש. ועוד יש צד לחלק בין ישראלית הנשואה לכהן דבעצמה הויא זרה אלא שהוכשרה בהכשר כהונה מיוחד לאכול בתרומה, דבנעשה זונה וחללה פקע הכשרה והפכה להיות זר ממש המחויב מיתה בידי שמים. ואילו כהנת הנתקדשה מלידתה בקדושת כהונה שנעשה אח״כ זונה נהי דנאסרה באיסור זרות מ״מ לא הפכה להיות זר ממש ופטורה ממיתה בידי שמים, ובכל זה צ״ע. ועיין עוד בס׳ רשימות שיעורים למס׳ יבמות דף מד: ד״ה שהולד פגום לכהונה (עמ׳ תע״ח – תע״ט).
ג. ועיין במנחת חינוך (מצוה ר״פ אות א׳, ובמצוה רפ״ג ד״ה ובאמת מצדה תברא וכו׳) שדן האם בת כהן שנבעלה לפסול דאסורה לאכול בתרומה חייבת מיתה ביד״ש לפי שיטת ספר החינוך או לא.
שנינו בברייתא: יכול אפילו פנויה שזנתה יהא דינה בשריפה. ומקשים: כיצד עולה על הדעת כלל שאף בפנויה מדובר: הא [הרי] ״לזנות״ כתיב [נאמר], ואין זונה אלא זו שנבעלת בעבירה גמורה, מה שאין כן בפנויה!
The baraita teaches: One might have thought that even if she is unmarried and engages in promiscuous intercourse she should be executed by burning. The Gemara asks: Why might one think this? Isn’t it written in the verse: “When she profanes herself by playing the harlot [liznot]”? This term is referring to a sinful relationship such as adultery and not to the promiscuous intercourse of an unmarried woman.
ר׳ חננאלרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כדר״אכִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.

The Gemara answers: The statement of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: An unmarried man who engages in intercourse with an unmarried woman, not for the purpose of marriage, has rendered her a zona, i.e., a woman who has engaged in intercourse with a man forbidden to her by the Torah. In the opinion of Rabbi Elazar, the term liznot is referring to any promiscuous intercourse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדר״א – במסכת יבמות בהבא על יבמתו.
עשאה זונה – ליפסל מן הכהונה אלמא זנות מיקרייא.
הבא על בתו בשריפה ואע״פ שבתו לא נכתבה בתורה ומבת בתו אי אתה רשאי להביאה שאין מזהירין מן הדין ולא עונשין מן הדין אם בבתו מאשתו הרי בכלל בת אשתו היא ואם בבתו מאנוסתו למדנוה ביבמות מהנה הנה זמה זמה כתב בבת בנו ובת בתו הנה ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה כי ערותך הנה ואנו מעמידין אותו בנולדו לו מאנוסתו שאם באים מאשתו הרי נכללו בבת בנה ובת בתה וכתיב בבת אשתו שארה הנה זמה היא מה בבת אשתו עשה בתה כבת בנה ובת בתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערוה שארה הנה זמה היא אף בתו מאנוסתו עשה בתו כבת בנו ובת בתו אזהרה שמענו עונש מנין אתיא זמה דכתיב בסדר קדושים תהיו ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן והרי שענש בבת אשתו ומה הנה של נשואין יש בו זמה אף הנה של אונסין דנין כאלו כתוב בו זמה ולמדין הנה שאין בו זמה מהנה שיש בו זמה ואח״כ למדין זמה זמה לשריפה וי״מ זמה זמה מה זמה האמורה בעונש ר״ל שריפה אף זמה האמורה באזהרה רומזת שריפה ואח״כ חוזרין ולמדין בת אנוסה מבת נשואה בהנה הנה והכל אחד ולמדת מ״מ שהבא על בתו בשריפה אבל הבא על כלתו בסקילה כמו שיתבאר:
ומשיבים: דבר זה הוא כשיטת ר׳ אלעזר שאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות (לשם נישואין) — עשאה על ידי כך זונה. שלדעתו זנות איננה בעילה שיש בה עבירה חמורה בלבד, אלא כל ביאה שאינה לשם אישות הרי היא זנות.
The Gemara answers: The statement of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: An unmarried man who engages in intercourse with an unmarried woman, not for the purpose of marriage, has rendered her a zona, i.e., a woman who has engaged in intercourse with a man forbidden to her by the Torah. In the opinion of Rabbi Elazar, the term liznot is referring to any promiscuous intercourse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אָבִיהָ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת כׇּל אָדָם אֶלָּא מַאי נִיהוּ שֶׁזִּינְּתָה מֵאָבִיהָ מַאי אִירְיָא בַּת כֹּהֵן דאֲפִילּוּ בַּת יִשְׂרָאֵל נָמֵי.

The baraita teaches: Or perhaps one might have thought that the verse states “her father” only in order to exclude all men other than her father. The Gemara asks: Rather, what case is the verse referring to? Is it a case where she engaged in intercourse with her father? If so, why does the verse specifically mention the daughter of a priest? Even the daughter of a non-priest is executed by burning in such a case.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או אינו אומר את אביה אלא שזינתה עם אביה.
ודחינן: האיא, מאי איריא בת כהן? אפילו בת ישראל עם אביה בשריפה.
א. כלומר, שזינתה עם אביה.
מאי נינהו – מאי קאמר לן קרא.
שזינתה מאביה – בתמיה.
עוד שנינו בברייתא: או אינו אומר ״אביה״ אלא להוציא את כל אדם. ומבררים מה היתה האפשרות האחרת שהיתה בברייתא לומר: אלא מאי ניהו [מה הוא הענין] — שאפשר לפרש שמלת ״אביה״ באה לומר שמדובר שזינתה אותה בת מאביה. ואולם אם אמנם כן, מאי איריא [מה שייך] יחוד דין זה לבת כהן? אפילו בת ישראל נמי [גם כן] תידון במקרה כזה בשריפה.
The baraita teaches: Or perhaps one might have thought that the verse states “her father” only in order to exclude all men other than her father. The Gemara asks: Rather, what case is the verse referring to? Is it a case where she engaged in intercourse with her father? If so, why does the verse specifically mention the daughter of a priest? Even the daughter of a non-priest is executed by burning in such a case.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דְּאָמַר רָבָא אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי אָתְיָא הֵנָּה הֵנָּה.

The Gemara answers that the prohibition of and punishment for intercourse between a father and daughter are not stated explicitly in the Torah; rather, they are derived by means of two verbal analogies. As Rava said: Rav Yitzḥak bar Avudimi said to me: This prohibition is derived by means of a verbal analogy between the word henna in the verse: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, their nakedness you shall not uncover; for theirs [henna] is your own nakedness” (Leviticus 18:10), and the word henna in a different verse: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness. They [henna] are near kinswomen; it is lewdness” (Leviticus 18:17). This verbal analogy indicates that just as it is prohibited to engage in intercourse with one’s granddaughter and with one’s wife’s daughter or granddaughter, so too, it is prohibited to engage in intercourse with one’s daughter.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(11-12) כדרבהא, דאמר: אמר לי רב יצחק בר אבדימי: אתיא הנה הנה, אתיא זימה זימה – פירוש: בבת בנו ובבת בתו כתוב: בהנה, גוכת׳ באשתו בבת בנה ובבת בתה (כת׳): שארה הנה זימה היא. נמצא בה הנה וזימה, ובבת בנו ובבת בתו הנה. ויליף הנה מהנה: מה אילו כתוב בהן הנה וזימה עמה – [אף אילו שכתוב בהן הנה זימה עמהד]. וכתיב קרא אחרינא: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו אתו ואתהן, האי זימה דכתיב הכא – מופנה הוא, לדון ממנו בכל מקום שכתוב בו זימה בשריפה כמו אלו. הנה נמצא כל אדם עם בתו ובת בנו ובת בתו, וכולןה דינו עמהן בשריפה.
א. לפנינו, רבא.
ב. בכת״י 4 נוסף: [ערות בת בנך או] בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך.
ג. בכת״י 4. ובאשתו ובבת בנה ובת בתה כת׳.
ד. הושלם על פי כת״י 4. ושם נוסף: דכין אותה כאילו, וכפי הנראה הוספה היא. וראה הלן פרק ט הערה 13.
ה. ׳וכולן׳ אינו בכ״י 4. ואולי צ״ל וכולן דינם עמו בשריפה.
אתיא הנה הנה – כתיב (ויקרא יח, י) בבת בנו ובבת בתו ערות בת בנך או בת בתך וגו׳ כי ערותך הנה וכתיב (ויקרא יח, יז) בבת אשתו שארה הנה זימה היא מה באשתו עשה בתה כבת בתה דכתיב (שם) ערות אשה ובתה וגו׳ אף כאן חייב על בתו כעל בת בתו ומן ק״ו לא תייתיה דאין עונשין מן הדין אבל גזרה שוה הוי כאילו מפורש בו דהא להך דרשה איכתיב הנה יתירא.
בד״ה אתיא הנה כו׳ ובתה וגו׳ אף כאן כו׳ כצ״ל:
שאמר רבא, אמר לי רב יצחק בר אבודימי: אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה מהמילים ״הנה״ ״הנה״ שנאמרו בבת בנו ובבת אשתו,
The Gemara answers that the prohibition of and punishment for intercourse between a father and daughter are not stated explicitly in the Torah; rather, they are derived by means of two verbal analogies. As Rava said: Rav Yitzḥak bar Avudimi said to me: This prohibition is derived by means of a verbal analogy between the word henna in the verse: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, their nakedness you shall not uncover; for theirs [henna] is your own nakedness” (Leviticus 18:10), and the word henna in a different verse: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness. They [henna] are near kinswomen; it is lewdness” (Leviticus 18:17). This verbal analogy indicates that just as it is prohibited to engage in intercourse with one’s granddaughter and with one’s wife’s daughter or granddaughter, so too, it is prohibited to engage in intercourse with one’s daughter.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָתְיָא זִמָּה זִמָּה.

Furthermore, it is derived from a verbal analogy between the word “lewdness” (Leviticus 18:17) and the word “lewdness” in the verse: “And if a man take with his wife also her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire, both he and they, so that there be no lewdness among you” (Leviticus 20:14), that one who engages in intercourse with his daughter or granddaughter is liable to be executed by burning.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 11]

אתיא זימה זימה – לידון בשריפה כתיב הכא זימה היא וכתיב בשריפה זימה (ויקרא כ, יד) באש ישרפו וגו׳.
ואתיא [בא הדבר] בגזירה שווה ״זמה״ ״זמה״ האמורות בעונשים שבשני המקרים, ללמד שכל הבא על בתו נידון לשריפה!
Furthermore, it is derived from a verbal analogy between the word “lewdness” (Leviticus 18:17) and the word “lewdness” in the verse: “And if a man take with his wife also her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire, both he and they, so that there be no lewdness among you” (Leviticus 20:14), that one who engages in intercourse with his daughter or granddaughter is liable to be executed by burning.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא קְרָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָבָא מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא בְּבַת כֹּהֵן וְלֹא בְּבַת יִשְׂרָאֵל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Since the punishment for engaging in intercourse with one’s daughter is derived from a verbal analogy and is not stated explicitly, it was necessary for the verse to indicate that the daughter of a priest is liable to be executed by burning even if she commits adultery with a man who is not her father. Otherwise, it might enter your mind to say that the verse concerning the daughter of a priest is stated to exclude the statement of Rava in the following manner: From the fact that the Merciful One revealed this punishment explicitly with regard to the daughter of a priest and not with regard to the daughter of a non-priest, it may be derived that the punishment of burning does not apply to the daughter of a non-priest. Therefore, the verse teaches us through the expression “she profanes” that it is referring to a priest’s daughter who committed adultery with any man, and not just with her father.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: סד״א מדגלי רחמנא בת כהן עם אביה בשריפה, מכלל שבת ישראל עם אביה אינה בשריפה, ולאפוקי מגזירה שוה דיליף רבה – קמ״ל דלא.
סלקא דעתך אמינא – האי אביה קרא יתירא הוא דגליא שריפה בבת כהן שזינתה מאביה לאפוקי מגזירה שוה דרבא אתא למימר דלא תידרוש ליה לישראל הבא על בתו בשריפה דמדגלי רחמנא כו׳ קא משמע לן היא מחללת דבזינתה [עם] שאר כל אדם קאמר.
בת כהן שנשאת לישראל או שנשאת לפסול לה מיתתה בשריפה כמו שבארנו ונפסלה מלאכול בתרומה כזר גמור ומ״מ אם אכלה ממנה בשוגג משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש שלא נחשבה כזרה גמורה לענין חומש ובתלמוד המערב שבמסכת תרומות אמרו שאם היא חללה ר״ל בת גרושה או בת חלוצה זרה גמורה היא ומשלמת קרן וחומש:
שם איצטריך סד״א קרא לאפוקי מדרבא מדגלי רחמנא בבת כהן כו׳ ואין להקשות דהשתא נמי דמרבינן מהיא מחללת דכל אדם אמור דאימא דאתא אביה בבת כהן לאפוקי מדרבא דאביה בבת כהן חייב שריפה ולא אביה בבת ישראל דא״כ אביה בבת כהן אינו חוזר לגופיה אלא למעט אביה בבת ישראל וק״ל:
ומשיבים: איצטריך [נצרך הדבר] סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי בא קרא [הכתוב] לאפוקי [להוציא] מדברי רבא ולסתור ראיה שהביא, באופן זה: מדגלי רחמנא [ממה שגילתה התורה] בבת כהן ולא בבת ישראל עונש זה, הרי שאינו קיים בבת ישראל, ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאי אפשר לומר כאן שמדובר בבת שזינתה מאביה, שכן נאמר ״היא מחללת״ ואין לאביה ענין לדין זה.
Since the punishment for engaging in intercourse with one’s daughter is derived from a verbal analogy and is not stated explicitly, it was necessary for the verse to indicate that the daughter of a priest is liable to be executed by burning even if she commits adultery with a man who is not her father. Otherwise, it might enter your mind to say that the verse concerning the daughter of a priest is stated to exclude the statement of Rava in the following manner: From the fact that the Merciful One revealed this punishment explicitly with regard to the daughter of a priest and not with regard to the daughter of a non-priest, it may be derived that the punishment of burning does not apply to the daughter of a non-priest. Therefore, the verse teaches us through the expression “she profanes” that it is referring to a priest’s daughter who committed adultery with any man, and not just with her father.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בת כֹּהֵן אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן נִיסֵּת לְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל וּלְכוּתִי1 וּלְחַלֵּל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּת אִישׁ כֹּהֵן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כֹּהֶנֶת.

The baraita teaches: From the expression “the daughter of a priest,” I have a source only for the case of a priest’s daughter who married a priest. From where is it derived that she is also liable to be executed by burning if she married a Levite, an Israelite, a Samaritan, a ḥalal, a Gibeonite, or a mamzer? The verse states: “And the daughter of a priest,” indicating that this halakha applies even if she is not now a priestess.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ולעובד כוכבים״.
ר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אואסיקנא כי הא דתניא: בת כהן שנישאת לישראל או אפילו לכותי ולחלל ולנתין, ואכלה בתרומה – משלמת קרן בוחומש, ואם זינתה – נידונת בשריפה, ואע״פ שנתחללהג.
א. בכת״י 4 נוסף: אמרינן [אין לי אלא] ש⁠[ישאת] לכהן נישאת ללוי לישר׳ ל⁠[כותי] .... וכאן מסתיים קטע י.
ב. בגמרא לפנינו איתא, משלמות קרן ולא חומש. וצ״ע.
ג. מכאן גם בקרע קטן מכת״י 4 קטע יא.
בת כהן אין לי אלא שנשאת לכהן ולקמן פריך מהיכא תיפוק לי נשאת ללוי ולישראל ולכותי אותן שהביא מלך אשור לכותה והשיב בערי שומרון וכותים הן בכלל לא תתחתן בם והאי דנקט כותי ולא נקט עכו״ם משום דשייך במצות ויש לו קידושין באחרת ולחלל שנולד מאיסורי כהונה דכתיב לא יחלל זרעו בעמיו ולנתין מן הגבעונים שנתן דוד ושלמה לעבודת בית המקדש ולפיכך נקראו נתינים ומיתר האמורי היו והרי הן בכלל לא תתחתן בם ולממזר מניין שבשריפה והני כולהו אע״ג דחייבי לאוין נינהו הא קי״ל ביבמות דקידושין תופסין בחייבי לאוין והרי הן בכלל אשת איש תלמוד לומר ובת איש כהן איש יתירה הוא לאשמועינן דאביה הוא דבעינן דלהוי איש כהן אבל בעלה לא בעינן כהן. רבי אליעזר אומר כו׳ בגמרא מפרש לה לקמן:
אמר מר יכול אפי׳ חיללה שבת תידון בשריפה ומתמהינן היכי תיסוק אדעתין הא ודאי חיללה שבת בת סקילה היא ומפרקינן ר״ש היא דאמר שריפה חמורה וסד״א חומרא יתירה אחמר בה רחמנא למידינה בשריפה לפי שהיא בת כהן כי היכי דאחמיר בכהני דרבי בהו מצות יתירות קמ״ל לזנות בחילולי שבזנות הכתוב מדבר. ומקשינן ומאי שנא בת כהן דתיסוק אדעתין דאחמיר עלה טפי מכהן גופיה דהיא כי חיללה שבת תידון בשריפה ואלו כהן גופיה כי חילל שבת דיניה בסקילה ומפרקינן סד״א איהו הוא דלא אחמיר רחמנא עילויה טפי משום דאישתריא ליה שבת לגבי עבודה לקרבנות צבור אבל איהי דלא אישתריא שבת לגבה אימא תידון בשריפה קמ״ל: אמר מר יכול אפי׳ פנויה ומתמהינן פנויה לזנות כתיב ופנויה לא מיקריא זונה שאין לשון זונה אלא שזנת על אחר ומפרקינן ס״ד אמינא בפנויה קאי ודקא קשיא לך לזנות כתיב כר׳ אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנוייה עשאה זונה קמ״ל דבזיקת הבעל הכתוב מדבר: אמר מר או אינו אומר אביה אלא להוציא את כל אדם. ודייקינן אלא כשהיית מוציא את כל אדם מה אתה מביא שזנתה מאביה אי הכי מאי איריא בת כהן אפי׳ בת ישראל נמי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זמה זמה לשריפה כתיב הכא ערות בת בנך כו׳ כי ערותך הנה וכתיב התם שארה הנה מה להלן עשה בתה כבת בנה ובת בתה אף כאן עשה בתו כבת בנו ובת בתו ומקל וחומר לא אתיא דאין מזהירין מן הדין ואין עונשין מן הדין ואתיא זמה זמה לשריפה כתיב הכא שארה הנה זמה היא וכתיב התם ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו וגו׳ ומפרקינן סד״א אתי קרא לאשמועינן דלא לילף ג״ש לחיובי ישראל הבא על בתו מאנוסתו בשריפה מדגלי רחמנא בבת כהן אבל בבת ישראל לא קמ״ל:
עוד שנינו בברייתא: ״בת כהן״, אין לי אלא שניסת (נישאת) לכהן, ואולם אם ניסת ללוי, או לישראל, או לכותי, או לחלל, או לנתין, או לממזר מניין שדינה כמו כן? — תלמוד לומר: ״בת איש כהן״, אף על פי שאינה כהנת.
The baraita teaches: From the expression “the daughter of a priest,” I have a source only for the case of a priest’s daughter who married a priest. From where is it derived that she is also liable to be executed by burning if she married a Levite, an Israelite, a Samaritan, a ḥalal, a Gibeonite, or a mamzer? The verse states: “And the daughter of a priest,” indicating that this halakha applies even if she is not now a priestess.
ר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִשּׁוּם דְּאִינַּסְבָא לְהוּ לְהָנֵי לָאו בַּת כֹּהֵן הִיא וְתוּ מִידֵּי כֹּהֶנֶת לְכֹהֵן כְּתִיב.

The Gemara asks: Because she married one of these men who are not priests, is she no longer the daughter of a priest? Why should her punishment be different in these cases? And furthermore, is it written: A priestess who married a priest? The verse refers only to the status of her father, not to that of her husband.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו בת כהן היא – בתמיה למה לי איש יתירא לריבויי.
גמרא לאו בת כהן היא ותו מידי כהנת לכהן כו׳ בס״א:
ותוהים: וכי משום דאינסבא להו להני [שנישאה להם, לאלה] שאינם כהנים, האם שוב לאו [לא] בת כהן היא?! ומה הסברא שבמקרים אלה יהא דינה שונה? והרי מובן שהיא נשארת לעולם בת כהן. ותו [ועוד] יש להקשות: מידי [וכי] ״כהנת לכהן״ כתיב [נאמר]? — והלא נאמר רק ״בת כהן״ ולא דובר כלל בבעלה!
The Gemara asks: Because she married one of these men who are not priests, is she no longer the daughter of a priest? Why should her punishment be different in these cases? And furthermore, is it written: A priestess who married a priest? The verse refers only to the status of her father, not to that of her husband.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא {ויקרא כ״א:ט׳} כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אָמַר רַחֲמָנָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַתְחֲלָא הַשְׁתָּא אֲבָל הָא כֵּיוָן דְּקָא מַתְחֲלָא וְקָיְימָא מֵעִיקָּרָא.

The Gemara answers: It might enter your mind to say that when the Merciful One states: “When she profanes herself by playing the harlot,” it indicates that this matter applies only in a case where she profanes herself now by committing adultery. But in this case, where she is married to a non-priest, since she is already profaned from the outset, from the time of her marriage, the verse does not apply to her.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי תחל לזנות – כשהיא מתחללת על ידי זנות וזו נתחללה כבר ע״י נשואין שנשאת לחלל לנתין ולממזר נתחללה מן התרומה אפי׳ ימות וזרע אין לה לא תשוב עוד אל בית אביה כנעוריה ונפסלת נמי מן הכהונה שלא תינשא עוד לכהן וכולה יליף ביבמות בפרק אלמנה (דף סח.).
ועונים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי ״כי תחל לזנות״ אמר רחמנא [אמרה התורה], והני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא היכא דקא מתחלא השתא [כשהיא מתחללת עכשיו בזנותה], אבל הא [זו] שהתחתנה עם אחד מאלה כיון דקא מתחלא וקיימא מעיקרא [שהיא מחוללת ועומדת מתחילתה, משעת נשואיה] שהרי
The Gemara answers: It might enter your mind to say that when the Merciful One states: “When she profanes herself by playing the harlot,” it indicates that this matter applies only in a case where she profanes herself now by committing adultery. But in this case, where she is married to a non-priest, since she is already profaned from the outset, from the time of her marriage, the verse does not apply to her.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּאָמַר מָר {ויקרא כ״ב:י״ב} וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הכֵּיוָן שֶׁנִּבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ פְּסָלָהּ.

The Gemara clarifies: If she is married to a man of flawed lineage, she is already profaned. As the Master said, it is derived from the verse: “And if a priest’s daughter be married to a non-priest, she shall not eat of that which is set apart from the sacred” (Leviticus 22:12), that once she engaged in intercourse with one who is unfit for her, he has disqualified her from ever partaking of teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפסול לה – כגון נתין וממזר.
פסלה – עולמית מתרומה ומכהונה והתם פריך האי מיבעי ליה לגופיה זר שאינו כהן לא תאכל בתרומה בחייו ומשני ליה התם וחלל אף על גב דלא פסיל לה הוא דהא כשר לבא בקהל יליף לה בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות דף סט.) מלא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו פוסל דכהן גדול הבא על האלמנה פוסל מן הכהונה ומן התרומה דיליף לה מלא יחלל שני חילולין במשמע שמחלל אותה ואת הולד.
כבר בארנו שבת כהן בעלת מום או בת כהן בעל מום לא הופקעה מן השריפה ומ״מ יראה שחללה יצאה לה מכלל בת כהן אע״פ שהיא בת כהן שמכיון שהיא בת גרושה וחלוצה ונולדה בפסול כהונה אין לה דין כהונה כלל ויראה מכאן שכהן בעל מום אע״פ שפסול לעבודה מוזהר הוא על טומאת מת וכן כתבוה בהדיא גדולי הרבנים וכן יראה מדברי גדולי המחברים שלא הוציאו מדין טומאה אלא בנות אהרן וחללים ובשם תוספתא שמענו בהפך ולא יראה כן והוא שהביאוה בכאן מוהיו קודש בהויתן יהו:
בפירש״י בד״ה פסלה עולמית כו׳ מלא יחלל שני חלולין במשמע שמחלל אותה ואת הולד עכ״ל וכתב מהרש״ל תימה גדולה הלא בברייתא בהדיא בפרק י׳ יוחסין וז״ל אין לי אלא זרעו היא מנין ת״ל לא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל וכפי׳ רש״י שם לפי שבזרע אין שייך חילול לפי שמעיקרא נפסל כו׳ עכ״ל כפי הבנתו בפי׳ רש״י דאין במשמעות דלא יחלל אלא חילולה שהיה כשר ונתחללה א״כ חילול הזרע שיתחלל מעיקרא מהיכא קא אתיא ועוד דהא בקרא זרעו כתיב וע״כ נראה דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו דזרעו כתיב אלא דא״כ הל״ל לא יחל ומדכתיב לא יחלל שני חילולין במשמע שהוסיף לך הכתוב חילול אחר מי שהיה כשר ונתחלל דזה החילול אינו שייך בזרע כ״א בה וסמך התלמוד עצמו בזה דכה״ג דרשינן לקמן בפרק הנשרפים גבי אל תחלל בתך גו׳ א״כ לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל כו׳ וכן במסכת זבחים בפ׳ ב״ש ולא יחללנו וגו׳ בב׳ חילולין הכתוב מדבר ופי׳ רש״י מדלא כתיב ולא יחל וזה נראה לי ברור לקיים וליישב פי׳ רש״י הכא ופרק י׳ יוחסין ודו״ק:
אמר מר [החכם] על הכתוב ״ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל״ (ויקרא כב, יב) כיון שנבעלה לפסול לה, למי שאסורה להינשא לו (״זר״) — פסלה.
The Gemara clarifies: If she is married to a man of flawed lineage, she is already profaned. As the Master said, it is derived from the verse: “And if a priest’s daughter be married to a non-priest, she shall not eat of that which is set apart from the sacred” (Leviticus 22:12), that once she engaged in intercourse with one who is unfit for her, he has disqualified her from ever partaking of teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) לְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל נָמֵי {ויקרא כ״ב:י״ג} וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִכְּלָל דְּכִי אִיתֵיהּ גַּבֵּיהּ לָא אָכְלָה.

And if she is married to a Levite or an Israelite, she is also disqualified from partaking of teruma for as long as they are married; as the verse states: “But if a priest’s daughter is a widow, or divorced, and has no child, and returns to her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13). By inference, while she is with her non-priest husband, she does not partake of teruma.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ללוי וישראל נמי – אע״פ שאינה מחוללת עולמית מיהו כל ימי חייו מחוללת מן התרומה כדכתיב ושבה וגו׳.
ואף ללוי וישראל נמי [גם כן] יש בכך פסול, שנאמר בה, ״ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל״ (ויקרא כב, יג), מכלל הדברים נבין דכי איתיה גביה לא אכלה [שכאשר מצויה היא אצלו, אצל בעלה, אינה אוכלת] הרי שנישואי בת כהן לכל מי שאינו כהן יש בהם מקצת חילול, ולכאורה
And if she is married to a Levite or an Israelite, she is also disqualified from partaking of teruma for as long as they are married; as the verse states: “But if a priest’s daughter is a widow, or divorced, and has no child, and returns to her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13). By inference, while she is with her non-priest husband, she does not partake of teruma.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֵימָא לָא תִּידּוֹן בִּשְׂרֵיפָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Evidently, the marriage of the daughter of a priest to anyone who is not a priest involves some measure of profanation, and therefore one might say that she should not be punished by burning, the punishment unique to the daughter of a priest, if she committed adultery. Therefore, the verse teaches us that the punishment of execution by burning applies to any daughter of a priest, regardless of the status of her husband.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא [אמור] שלא תידון בשריפה אם זנתה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שדין זה שייך בה משום היותה בת כהן ולא מפני נישואיה.
Evidently, the marriage of the daughter of a priest to anyone who is not a priest involves some measure of profanation, and therefore one might say that she should not be punished by burning, the punishment unique to the daughter of a priest, if she committed adultery. Therefore, the verse teaches us that the punishment of execution by burning applies to any daughter of a priest, regardless of the status of her husband.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וּדְלָא כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל וְאָכְלָה תְּרוּמָה מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה.

The Gemara adds: And this baraita is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As it is taught in a baraita: With regard to a priest’s daughter who married an Israelite and then unwittingly partook of teruma, she pays the principal, as she partook of teruma to which she has no rights, but she does not pay the additional one-fifth, the fine paid by a non-priest who partakes of teruma unwittingly. This is because she is not completely disqualified from the priesthood; if she were to be widowed or divorced without children, it would again be permitted for her to partake of teruma. And, as befits the daughter of a priest, if she commits adultery, her death penalty is by burning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודלא כר״מ – הא דאמרן לעיל בת כהן הנשואה לממזר בקדושתה קיימת ונידונית בשריפה דלא כרבי מאיר.
ואכלה בתרומה בשוגג – דגבי זר איכא חיוב קרן וחומש.
משלמת את הקרן – דכיון דלא זכי לה רחמנא בגוה גזילה היא אצלה.
ואינה משלמת את החומש – דלאו זרה היא הואיל וראויה לחזור אם ימות בעלה וזרע אין לה.
ומיתתה בשריפה – אם זינתה.
ומעירים: ומשנה זו היא שלא כשיטת ר׳ מאיר. דתניא כן שנינו בברייתא]: בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה בשוגג משלמת את הקרן, שכן אכלה תרומה שאין לה זכות בה, ואינה משלמת את החומש של קנס כשאר אדם מישראל האוכל תרומה בשוגג, משום שלא נפסלה לגמרי מתורת כהונה, שהרי אם תתאלמן או תתגרש בלא ילדים תהא שוב מותרת בתרומה, ומיתתה בשריפה אם זנתה.
The Gemara adds: And this baraita is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As it is taught in a baraita: With regard to a priest’s daughter who married an Israelite and then unwittingly partook of teruma, she pays the principal, as she partook of teruma to which she has no rights, but she does not pay the additional one-fifth, the fine paid by a non-priest who partakes of teruma unwittingly. This is because she is not completely disqualified from the priesthood; if she were to be widowed or divorced without children, it would again be permitted for her to partake of teruma. And, as befits the daughter of a priest, if she commits adultery, her death penalty is by burning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) נִיסֵּת לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר.

Rabbi Meir continues: But if she married one of the men who are unfit for her, e.g., a ḥalal, a mamzer, or a Gibeonite, and she unwittingly partook of teruma, she pays the principal and the additional one-fifth, as she is permanently disqualified from partaking of teruma. And similarly, if she commits adultery, her death penalty is by strangulation, like the daughter of a non-priest, as she is completely disqualified from the priesthood. This is the statement of Rabbi Meir.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשאת לאחד מן הפסולים – שנפסלה עד עולם ונתחללה הרי היא כזרה גמורה.
אבל אם ניסת לאחד מן הפסולין כגון חלל או ממזר או נתין, אם אכלה תרומה — משלמת קרן וחומש, שלאחר שנבעלה לפסול נפסלה על ידי כך לעולם, ומיתתה בחנק, כשאר בנות ישראל משום שהיא כבר מחוללת כליל מן הכהונה, אלה דברי ר׳ מאיר,
Rabbi Meir continues: But if she married one of the men who are unfit for her, e.g., a ḥalal, a mamzer, or a Gibeonite, and she unwittingly partook of teruma, she pays the principal and the additional one-fifth, as she is permanently disqualified from partaking of teruma. And similarly, if she commits adultery, her death penalty is by strangulation, like the daughter of a non-priest, as she is completely disqualified from the priesthood. This is the statement of Rabbi Meir.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וזוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת קֶרֶן וְלֹא חוֹמֶשׁ וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵיפָה.

And the Rabbis say: Both this one, who married an Israelite, and that one, who married a man of flawed lineage, pay the principal and not the additional one-fifth, as they do not entirely forfeit their priesthood, and their death penalty is by burning, in accordance with the above baraita.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכמים אומרים זו וזו משלמות קרן ולא חומש, שאינן זרות לגמרי, ומיתתן של שתיהן בשריפה כברייתא שלנו.
And the Rabbis say: Both this one, who married an Israelite, and that one, who married a man of flawed lineage, pay the principal and not the additional one-fifth, as they do not entirely forfeit their priesthood, and their death penalty is by burning, in accordance with the above baraita.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶת אָבִיהָ בִּשְׂרֵיפָה וְאֶת חָמִיהָ בִּסְקִילָה מַאי אֶת אָבִיהָ וְאֶת חָמִיהָ.

The Gemara continues its analysis of the baraita, which teaches: Rabbi Eliezer says: If she is with her father she is executed by burning, and if she is with her father-in-law, she is executed by stoning. The Gemara asks: What is the meaning of the expressions: With her father, and: With her father-in-law?
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר: ר׳ אליעזר אומר: את אביה (היא מחללתא) בשריפה ואת חמיה בסקילה.
ואמרינן: מאי את אביה ואת חמיה? אילימא את אביה שזינתה מאביה ואת חמיה שזינתה את חמיה – מאי אתא ר׳ אליעזר לאשמועינן? כולי עלמא ואפילו בת ישראל בתו בשריפה וכלתו בסקילה.
א. טעות סופר ואינו בכת״י 4.
ב עוד שנינו באותה ברייתא, שר׳ אליעזר אומר: את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה, ודנים בביאור משפט סתום זה, מאי [מה פירוש] ״את אביה ואת חמיה״?
The Gemara continues its analysis of the baraita, which teaches: Rabbi Eliezer says: If she is with her father she is executed by burning, and if she is with her father-in-law, she is executed by stoning. The Gemara asks: What is the meaning of the expressions: With her father, and: With her father-in-law?
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אִילֵּימָא אֶת אָבִיהָ מֵאָבִיהָ וְאֶת חָמִיהָ מֵחָמִיהָ מַאי אִירְיָא בַּת כֹּהֵן אֲפִילּוּ בַּת יִשְׂרָאֵל נָמֵי בִּתּוֹ בִּשְׂרֵיפָה זוְכַלָּתוֹ בִּסְקִילָה.

If we say that with her father means she engages in intercourse with her father, and with her father-in-law means she engages in intercourse with her father-in-law, why is this halakha stated specifically with regard to the daughter of a priest? Even in the case of the daughter of a non-priest the halakha is the same; in the case of one who engages in intercourse with his daughter, they are executed by burning, and in the case of one who engages in intercourse with his daughter-in-law, they are executed by stoning.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאביה – שזינתה מאביה.
כלתו בסקילה – במתני׳ (דף נג.).
אילימא [אם תאמר] ״את אביה״, פירושו של דבר — שזינתה מאביה, ו״את חמיה״ — שזינתה מחמיה, מאי איריא [מה שייך דין זה דווקא] בבת כהן, אפילו בבת ישראל נמי [גם כן] דינה כך הוא, שכן הבא על בתובשריפה, ובא על כלתובסקילה!
If we say that with her father means she engages in intercourse with her father, and with her father-in-law means she engages in intercourse with her father-in-law, why is this halakha stated specifically with regard to the daughter of a priest? Even in the case of the daughter of a non-priest the halakha is the same; in the case of one who engages in intercourse with his daughter, they are executed by burning, and in the case of one who engages in intercourse with his daughter-in-law, they are executed by stoning.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אֶלָּא אֶת אָבִיהָ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ וְאֶת חָמִיהָ בִּרְשׁוּת חָמִיהָ.

Rather, the expression: With her father, means under her father’s authority, i.e., she is still betrothed and not married yet, and the expression: With her father-in-law, means under her father-in-law’s authority, i.e., she is married.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא את אביה – ברשות אביה – כלומר: ארוסה, ואת חמיה – ברשות חמיה – כלומר: נשואה.
ברשות אביה – ארוסה.
ברשות חמיה – נשואה.
אלא יש לפרש: ״את אביה״ — שהיתה עדיין ברשות אביה, לאמור — בעודה ארוסה, ו״את חמיה״ — כשהיא ברשות חמיה, כלומר, שהיא כבר נשואה.
Rather, the expression: With her father, means under her father’s authority, i.e., she is still betrothed and not married yet, and the expression: With her father-in-law, means under her father-in-law’s authority, i.e., she is married.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) כְּמַאן אִי כְּרַבָּנַן הָאָמְרִי נְשׂוּאָה יָצָאת לִשְׂרֵיפָה וְלֹא אֲרוּסָה אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָאָמַר אַחַת אֲרוּסָה וְאַחַת נְשׂוּאָה בִּשְׂרֵיפָה.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this statement? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, don’t they say that the married daughter of a priest who committed adultery is singled out for execution by burning, but not one who is betrothed? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, doesn’t he say that both the betrothed daughter of a priest and the married one are executed by burning? The opinion of Rabbi Eliezer does not accord with either of these opinions.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן? לא כרבנן, ולא כר׳ שמעון, ולא כר׳ ישמעאל.
ושקלי וטרו בה, ודברים פשוטין הן.
ואוקמה רבינא דהוא בתרא הכי: לעולם – כרבנן, דאמרי: ארוסה בת כהן – בסקילה, והנשואה – בשריפה. ואפיך אימא הכי: את אביה – בסקילה – כלומר: זינתה ברשות אביה והיא ארוסה – בסקילה, ברשות חמיה נשואה – בשריפה.
והאי דקתני: את אביה בשריפה – סירכא נקט – כלומר: כל בת עם אביה – בשריפה, וכלתו – בסקילהא.
א. וכן פירשו תוספות ד״ה סירכא. וביד רמ״ה כתב: והאי פירושא לבתר דפרישנא ליה אשכחנא ליה בפירושא דר״ח ז״ל.
אי כרבנן – דאמרי סקילה חמורה איפכא מיבעי ליה דהא ארוסה חמורה מנשואה ולדידהו נשואה יצתה מכלל בת ישראל מחנק לשריפה ולא ארוסה מסקילה לשריפה.
ואי כרבי שמעון – דאית ליה שריפה חמורה מסקילה הא אמר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאו לשריפה.
ונברר כמאן שיטת מי היא ] הלכה זו, אי כרבנן [אם כשיטת חכמים]האמרי [הרי אומרים הם] כי רק בת כהן נשואה יצאת (יוצאת, נידונה) לשריפה, ולא ארוסה. אי [אם תאמר] כשיטת ר׳ שמעוןהאמר [הרי אמר] כי אחת בת כהן ארוסה ואחת נשואה אם זנו נידונות הן בשריפה, ושיטה זו שלא כאחד מהם.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this statement? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, don’t they say that the married daughter of a priest who committed adultery is singled out for execution by burning, but not one who is betrothed? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, doesn’t he say that both the betrothed daughter of a priest and the married one are executed by burning? The opinion of Rabbi Eliezer does not accord with either of these opinions.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) וְאִי כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָאָמַר אֲרוּסָה יָצָאת לִשְׂרֵיפָה וְלֹא נְשׂוּאָה אֶת חָמִיהָ חֶנֶק הוּא.

And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael (see 51b), doesn’t he say that only the betrothed daughter of a priest is singled out for execution by burning, but not one who is married? In his opinion, if the daughter of a priest is under the authority of her father-in-law, i.e., if she is married, her punishment is death by strangulation, like any other married woman who committed adultery.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי כר׳ ישמעאל – הא דאמר שריפה חמורה כר׳ ישמעאל דאמר לקמן בשמעתא ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה דיליף לה מבנין אב דבארוסה הכתוב מדבר.
את חמיה חנק הוא – כדין בת ישראל דהא לא יצתה מכללה.
ואי [ואם] כשיטת ר׳ ישמעאלהאמר [הרי אמר] כי רק בת כהן ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה, ואת חמיה, אם בבית חמיה זינתה — בחנק הוא נידונה, כשאר אשת איש שזינתה.
And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael (see 51b), doesn’t he say that only the betrothed daughter of a priest is singled out for execution by burning, but not one who is married? In his opinion, if the daughter of a priest is under the authority of her father-in-law, i.e., if she is married, her punishment is death by strangulation, like any other married woman who committed adultery.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) שְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא כָּךְ הִיא הַצָּעָה שֶׁל מִשְׁנָה לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן וְהָכִי קָאָמַר כֹּל שֶׁהִוא לְמַטָּה מִמִּיתַת אָבִיהָ וּמַאי נִיהוּ נשוא׳נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל דְּאִילּוּ נשוא׳נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל בְּחֶנֶק הָכָא בְּמִיתַת אָבִיהָ בִּשְׂרֵיפָה.

Ravin sent the following explanation in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: This is the explanation [hatza’a] of this mishna, i.e., the baraita: Actually, it is in accordance with the opinion of the Rabbis. And this is what it is saying: With regard to any act of adultery whose punishment is less severe than the death penalty for one who engages in intercourse with her father, here, in the case of the daughter of a priest, she receives the death penalty of one who engages in intercourse with her father, namely, execution by burning. And what act of adultery carries a less severe punishment than intercourse with one’s father? It is the case of the married daughter of a non-priest; as the married daughter of a non-priest who committed adultery is executed by strangulation.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלח רבין משמיה דר׳ יוסי בר׳ חנינא: כך הצעה של משנהא: את אביה – בשריפה, ואת חמיה – בסקילה. והכי קאמר: בת כהן, כל שהיא למטה ממיתת אביה, ומאי ניהי? נשואה בת ישראל, אם זינתה – דינה בחנק. בת כהן נשואה שזינתה – דינה בשריפה, ככל בת שזינתה עם אביה שהיא בשריפה.
וכל שמיתתה למעלה ממיתת אביה, [בתב] שזינתה עם אביה, ומאי ניהי? ארוסה, דאילו ארוסה בת ישראל – בסקילה, הכא בבת כהן שזינתה, ארוסה כמיתת כלה שזינת עם חמיה – בסקילה.
ור׳ אליעזר כרבנן סבירא ליה, דאמרי: נשואה בת כהן יצאה לשריפה, ולא ארוסה. אלא ארוסה, אפילו בת כהן – בסקילה.
א. ופירש רש״י כלומר, לא תיפוך. איני יודע אם ר״ח שינה את הסדר של הגמרא בכדי להסמיך את סוף הסוגיא אמר רב נחמן וכו׳ לתירוצו של רבין. או מפני שדברי רבין כך הצעה של משנה בא לאפוקי מתירוצו של רבינא, וכפירוש רש״י. ובכל מקרה לשון ר״ח ׳ואוקמה רבינא דהוא בתרא הכי׳ משמעו שהלכה כרבינא שהוא בתרא.
ב. כן הוא בקיצור ר״ח. ובכתי״א השאיר הסופר רווח.
ערך צע
צעא(שבת קיג.) מציעין את המטות מלילי שבת לשבת (סנהדרין נא.) כך היא הצעה של משנה זו (ברכות כא) בעל קרי שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציען פי׳ שלת ילמד לאחרים כשהוא בעל קרי ודבר זה אנו למדין מקל וחומר מסיני אם ללמוד אסור ללמד לא כל שכן:
א. [בעטטען.]
כך הצעה של משנת ר״א כמו שהיא שנויה ולא תפכה ולעולם כרבנן דאית להו איפכא ארוסה בסקילה נשואה בשריפה ואיהו נמי הכי אמר כל שהיא בבת ישראל שזינתה מאחר.
למטה ממיתת אביה – שריפה כלומר במיתה שהיא קלה משריפה כגון נשואה דחנק בעלמא הוא הכא בבת כהן במיתת אביה כו׳ כאילו זינתה מאביה ובשריפה.
בד״ה פסלה עולמית כו׳ אף על גב דלא פסיל לה הוא כו׳ כצ״ל. ונ״ב פירוש דמותר לישא כהנת אבל מ״מ פסלה אח״כ:
עוד בדבור זה יליף לה בקידושין כו׳. נ״ב וכן בס״א אבל לא דק ונאמר בפרק אלמנה לכ״ג:
בדבור זה מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו פוסל כצ״ל:
עוד בדבור זה שני חילולין במשמע כו׳. נ״ב תימה גדולה הלא ברייתא בהדיא בפרק י׳ יוחסין וזה לשונה אין לי אלא זרעו היא מניין ת״ל לא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל וכן פירש״י לשם לפי שבזרע אין שייך חילול לפי שמעיקרא נפסל וכן מביא רש״י בפרק אלמנה לכ״ג כה״ג וכן כל המחברים לא הזכירו אלא הך ברייתא ויותרהתימה שלשם גופא בדף ע״ה כתב רש״י על הברייתא שהחלל ונתין כו׳ בן ט׳ שנים ויום א׳ פוסל הכהנת כו׳ דמסיק יליף מכ״ג באלמנה ופירש״י וילפינן לקמן מלא יחלל שני חילולין במשמע א׳ לה וא׳ לזרעו מדלא כתיב לא יחל ע״כ וזה לא היה ולא נברא אלא אח״כ בדף ע״ז יליף מלשון חילול כעין שכתבתי לעיל (עיין במהרש״א):
בד״ה כך הצעה כו׳ אביה כו׳ כאלו הד״א:
בד״ה כל שהיא כו׳ אביה דנחיתא כו׳ מן הכלל ומיהו כו׳ הד״א:
שלח רבין משמיה [משמו] של ר׳ יוסי בר׳ חנינא: כך היא הצעה (סדרה ודרכה) של משנה זו: לעולם תפרש כשיטת רבנן [חכמים] והכי קאמר [וכך אמר שונה המשנה]: כל שהוא למטה ממיתת אביה, כלומר, כל מיתה הקלה מן המיתה שנענשת היא על זנות מאביה שהיא שריפה, ומאי ניהו [ומה הוא] — דין נשואה בת ישראל, שאילו נשואה בת ישראל נידונה בחנק, הרי הכא [כאן], בבת כהן — היא נידונה במיתת אביה, בשריפה.
Ravin sent the following explanation in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: This is the explanation [hatza’a] of this mishna, i.e., the baraita: Actually, it is in accordance with the opinion of the Rabbis. And this is what it is saying: With regard to any act of adultery whose punishment is less severe than the death penalty for one who engages in intercourse with her father, here, in the case of the daughter of a priest, she receives the death penalty of one who engages in intercourse with her father, namely, execution by burning. And what act of adultery carries a less severe punishment than intercourse with one’s father? It is the case of the married daughter of a non-priest; as the married daughter of a non-priest who committed adultery is executed by strangulation.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) כֹּל שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמִּיתַת אָבִיהָ וּמַאי נִיהוּ אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל דְּאִילּוּ אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא בִּסְקִילָה הָכָא בְּמִיתַת חָמִיהָ בִּסְקִילָה.

With regard to any act of adultery whose punishment is more severe than the death penalty for one who engages in intercourse with her father, here, in the case of the daughter of a priest, she receives the death penalty of one who engages in intercourse with her father-in-law, namely, execution by stoning. And what case is it? It is the case of the betrothed daughter of a non-priest, as in general, the betrothed daughter of a non-priest who committed adultery is executed by stoning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שהיא – בבת ישראלית למעלה ממיתת אביה כגון ארוסה דבסקילה ה״נ בבת כהן לא יצאת מכללה להקל ונידונית במיתה חמורה כאלו זנתה מחמיה דבסקילה וה״ק אביה בשריפה הסמוכה למיתת אביה דנחיתא מינה דרגא דהיינו נשואה בת ישראל הכא בבת כהן הוציאה הכתוב להחמיר בשריפה ושהיא למעלה משריפה כגון ארוסה את חמיה דיינין לה כדין כלתו דבסקילה. יש לגמגם אמאי נקיט את חמיה תיפוק ליה דכן דינה בסקילה אחרי שלא יצאה מן הכלל ומיהו הא מתקפינן אתקפתא אחריתי ומפקינן ליה מטעמא.
כל שהיא למעלה ממיתת אביה, שענשה חמור מזה שנענשת אם זנתה מאביה, ומאי ניהו [ומה הוא] דין ארוסה בת ישראל. שאילו ארוסה בת ישראל בעלמא [בכלל] נידונה בסקילה, הכא [כאן] בבת כהן — נידונה גם היא במיתת חמיה כאילו היתה מזנה עם חמיה ובסקילה.
With regard to any act of adultery whose punishment is more severe than the death penalty for one who engages in intercourse with her father, here, in the case of the daughter of a priest, she receives the death penalty of one who engages in intercourse with her father-in-law, namely, execution by stoning. And what case is it? It is the case of the betrothed daughter of a non-priest, as in general, the betrothed daughter of a non-priest who committed adultery is executed by stoning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(30) מַתְקֵיף לַהּ ר׳רַבִּי יִרְמְיָה מִידֵּי לְמַעְלָה לְמַטָּה קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה

Rabbi Yirmeya objects to this explanation: Does the baraita teach the words more and less? These words, central to this interpretation, are not mentioned at all. Rather, Rabbi Yirmeya says an alternative interpretation:
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואע״ג דרמי {ר׳} ירמיה: מידי למטה ולמעלה קתני?
מתקיף לה [מקשה עליה], על הסברה זו, ר׳ ירמיה: מידי [וכי] ״למעלה״ ״למטה״ קתני [שנינו]? ומלה זו שהיא עיקרית בפירוש זה הרי לא נאמרה כלל! אלא יש לדחות את דברי רבין, ואמר ר׳ ירמיה:
Rabbi Yirmeya objects to this explanation: Does the baraita teach the words more and less? These words, central to this interpretation, are not mentioned at all. Rather, Rabbi Yirmeya says an alternative interpretation:
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין נא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין נא., ר׳ חננאל סנהדרין נא. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין נא., רש"י סנהדרין נא., תוספות סנהדרין נא., רמ"ה סנהדרין נא., בית הבחירה למאירי סנהדרין נא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין נא., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין נא., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין נא. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין נא.

Sanhedrin 51a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 51a, R. Chananel Sanhedrin 51a, Collected from HeArukh Sanhedrin 51a, Rashi Sanhedrin 51a, Tosafot Sanhedrin 51a, Ramah Sanhedrin 51a, Meiri Sanhedrin 51a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 51a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 51a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 51a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 51a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144