1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
(1) 
מֵחַיָּיבֵי לָאוִין דְּתָפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין אֲבָל הָכָא גּוֹי 1 וְעֶבֶד אכֵּיוָן דְּלָא תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין כְּחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת דְּמֵי.
מֵחַיָּיבֵי לָאוִין דְּתָפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין אֲבָל הָכָא to forbidden relations for which one is liable for violation of a prohibition concerning which a betrothal between the couple would take effect. However, here, with regard to a gentile and a slave, since their betrothal of a Jewish woman would not take effect, a union with them is comparable to forbidden relations for which one is liable to receive karet, and therefore the offspring of such a union will be a mamzer.
1. הולד: חסר בכ״י פרמה .
2. בחציו: וכן כ״י יסלזון 44 , כ״י פרמה . כ״י נ : ״מי שחציו עבד וחציו בן חורין״. גט , דפוסים: ״בעבד חציו״.
3. אותו ולד: גט , כ״י נ , כ״י יסלזון 44 , דפוסים, כגירסת רש״י. ובה״ג: ״הולד״, וכן ברא״ש. חסר בכ״י בהמ״ל 695 , ונראה שלא היה לפני ר״י אלמדארי. כ״י פרמה : ״אותו עבד״.
חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין – דנפקא לן בפרק כיצד (לעיל דף כג.) מכי תהיין לאיש שתי נשים וגו׳ ועבד ועובד כוכבים לאו בני קדושין נינהו דכתיב (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ועובד כוכבים נמי ליתיה בכלל קדושין דכתיב (דברים ז) בז׳ אומות לא תתחתן בם לא יהא לך בהן חיתון ובשאר אומות כתיב (שם כא) ואח״כ תבא מכלל דמעיקרא לית בה הויה ומהני קראי נפקא לן בקדושין (דף סח:) דלא תפסי קדושין בעובדת כוכבים ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו הלכך אין ביאתו ביאה לשם קדושין ודמיא לחייבי כריתות ובשאלתות דרב אחאי מפיק מהא והיא בעולת בעל (בראשית כ) ודרשינן בסנהדרין (דף נז:) בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם וכל שכן דארוסה לית להו וביאה לשם קדושין נמי לית להו דאיתקוש הויות להדדי.
מאן הכל מודים שמעון התימני – וא״ת אמאי לא קאמר מאן הכל מודים דר׳ יהושע דאע״ג דאמר ר׳ יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ה״מ חייבי כריתות דתפסי בהו קדושי אבל עובד כוכבים ועבד לא וי״ל דפשיטא דר׳ יהושע סבר דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ואע״ג דסבר דאין ממזר מהם מ״מ לא תפסי בהו קדושי ולא ס״ל הא תליא בהא וכן משמע בריש מכילתין ט״ו נשים פוטרות צרותיהן מחליצה ומיבום וקחשיב חייבי כריתות ואי קדושין תופסין בהן לר׳ יהושע א״כ בני חליצה נינהו כמו חייבי לאוין לרבנן דאמרי חולצות ולא מתייבמות באיסור קדושה וכאינך חייבי לאוין ואין סברא לומר דפליג רבי יהושע על מתני׳ דלעיל דהא אמרינן לעיל דבפלוגתא לא קא מיירי ועוד דאמרינן בפרק ארבע מיתות חייבי כריתות מי איכא למ״ד דתפסי בהו קדושי משמע דליכא מאן דפליג וגם משמע כן מהא דאמרינן בכל דוכתא אין קדושין תופסין באחותו והיא חייבי כריתות וליכא מאן דפליג וא״כ משמע דר׳ יהושע לא סבר הא תליא בהא וקשה דאמרינן פ״ק דתמורה גבי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך מאלמנה לכה״ג ומשני שאני התם דאמר קרא לא יקח [ולא יחלל] חללין הוא עושה ממזרים אינו עושה ולהכי תפשי בהו קדושין משמע דהא תליא בהא וגם הכא קאמר תלמודא לר״ש התימני הא תליא בהא דקאמר דקאמר אבל עובד כוכבים ועבד דלא תפשי בהו קדושי הולד ממזר וצ״ל דלר״ש התימני וגם לר׳ עקיבא הא תליא בהא אבל לרבי יהושע לא אמרינן הא תליא בהא וכן מפורש בקדושין:
גמ׳. אבל בגוי ועבד [הבא על בת ישראל]. דהא לאו בני כריתות נינהו. ועוד, דהא ולדה [כמותה דכת׳ האשה] וילדיה ת[הי]ה לאדוניה.
בין בפנויה בין באשת איש. לפי שביאת [עבד כביא]ת בהמה דמי לגבי הא מילתא. אע״ג דקימ׳ לן (דיש) [נ״א: דאין] זנות לבהמה, לגבי [הא הויא] כחמור דמי דכת׳ שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור.
אבל [לכהונה] הולד פגום. כלומ׳ אם נולדה מאותו זנות בת אחת, אין רשאי כהן לישא אותה, [דכ]בת חללה דמיא, דהא נפסלה אמה לכהונה.
ואסיקנא וכו׳ בהלכות הרב אלפסי ז״ל שה[ו]לד כשר אף לכהונה, מדקאמ׳ סתמא הולד כשר, ולא קאמ׳ הולד פגום. והרב ר׳ אפרים ז״ל כתב בה לית ספיקא בהא מילתא שהולד פגום, דכי איפסיקא הלכת׳ דהולד כשר לאפוקי ממאן דאמ׳ הולד ממזר, אבל לאפוקי ממאן דאמ׳ הולד פגום לא מפקי׳. וצריך עיון דהא תנן בת גר זכר כבת חלל זכר, מכלל דבת חללה לחודה לא מיפסלא לכהונה. ויש לומ׳ לא דמי, דהתם נולדה מישר׳ והולד מתיחס לגבי אביו שהוא כשר, אבל הכא דאביו פסול ואין הולד נקרא על שמו, אין ספק בזה שהבן מתייחס אל אמו, וכי היכי שהאם מתחללת הבת נמי מתחללת.
והא דאמרינן: אבל הני דלא תפסי בהו קדושין כחייבי כריתות דמו – עבד משום דכתיבא עם החמור, והכי איתא במסכת קדושיןב גבי שפחה, וגוי נמי ליתיה בתורת קדושין. זה פירש רש״י ז״לג, ולא כתב כאן מניין לגויד. אבל בפרק אלמנה לכהן גדולה כתב, מדכתיב אשת רעהו, פרט לאשת אחריםו. ואם תאמר דילמא בנשי דידהו דלא תפסי בהו קדושין. ההיא לא צריכא האי קרא, דהא נפקא לן מדוכתא אחריתי כדמפורש בקדושיןז, מאחר כן תבא אליהח. ועוד דלגבי ישראל איכא למימר משום איסורא לא תפסי בגויה קדושין משום איסורא, אבל לגבי גוי אי ס״ד בני קדושין נינהו לגבי בת ישראל, בגויה כיוצא בה אמאי אין קדושין תופסין לו בהט. ובשאלתות דרב אחא משבחא ז״לי, מפיק לה מדאמרינן במסכת סנהדריןכ, בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן, וכיון דלדידהו לית להו אלא קדושי ביאה, גבי בת ישראל אפילו ביאה נמי לא, דמקשי׳ הויות להדדי, ומאן דלא קני בכספא לא קני בביאה. ולא נהירא. ובמכילתא תניאל גבי עבד, והוא יצא בגפו, מגיד שאינה צריכה הימנו גטמ, אין לי אלא אמה שאינה צריכה מבן ישראל גטנ, בת ישראל שאינה צריכה מן העבד גט מניין, ת״ל מהם תקנו עבד ואמה, הקיש עבד לאמה מה אמה אינה צריכה גט מבן ישראל אף בת ישראל אינה צריכה גט מן העבד. והכי נמי תניא בסיפראס, ומיהו גמרא דילן לא מפיק לה מהכא בפ׳ האומר שבמסכת קדושיןע.
א. בראשית כב ה.
ב. סח א.
ג. ד״ה חייבי לאוין.
ד. צ״ע דהרי ברש״י שלפנינו יליף מן הפסוק ואחר כן תבא אליה ובעלתה. ואולי כונת רבינו דמפסוק זה רק ילפינן שבגויה לא תפסי קידושין אבל גוי שקידש לא ידענו דל״ת קידושין. ועדיין צ״ע שהרי רש״י כתב: ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו, כלומר דגוי נלמד מגויה דלא תפסי קידושין. ואולי ברש״י שהיה לפני רבינו לא היה אלא עד המלים: ועכו״ם נמי ליתיה בכלל קידושין וכ״מ ברשב״א. ועיין בנמוק״י בד״ה אבל עובד כוכבים.
ה. לקמן סח ב ד״ה עבד כנעני.
ו. עיי״ש בהגהות הב״ח אות א, ומכאן מוכח דא״צ להגיה. ועיין בתוס׳ סוטה כו ב ד״ה יצא.
ז. סח ב.
ח. דברים כא יג.
ט. וכ״כ הרשב״א.
י. שאילתות דרב אחאי שאילתא כה פרשת וישלח. ועיי״ש העמק שאלה אות ג.
כ. נז ע״ב.
ל. משפטים פרשה ב. בכי״א חסר רוב לשון המכילתא המובא כאן.
מ. בכ״י ב: גט ממנו. במכיל׳ שלפנינו: ממנו גט.
נ. במכילתא שלפנינו: שא״צ גט מן העבד ישראלית מן העבד מנין. והגר״א הגיה: שא״צ גט מישראל. ובילקוט שמעוני רמז שיג הגירסא כמו שהוא כאן, וכן בסמוך בהקש.
ס. תורת כהנים פרשת בהר פרשתא ו ה״ג.
ע. סח א.
הא דאמרינן אבל הני דלא תפסי בהו קדושי כחייבי כריתות דמו. עבד משום דכתיב עם החמור כדאיתא בקדושין (קידושין סח.) ועכו״ם נמי ליתיה בקדושין ופירש רש״י ז״ל בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות ס״ח: ד״ה עבד כנעני) מדכתיב אשת רעהו פרט לאשת אחרים. ואם תאמר דלמא בנשי דידהו דלא תפסי בהו קדושי. ההיא לא צריכא היא קרא דהא נפקא לן מדוכתא אחריתא כדאיתא בקדושין (קידושין סח:) מואחר כן תבא אליה. ועוד דאם איתא דבישראלית תפסי ליה בה קדושין בעכו״ם אמאי אין תופסין לו בה ובשאלתות דרב אחא ז״ל (פרשת וישלח סי׳ כה) מפיק לה מדאמרינן במסכת סנהדרין (סנהדרין נז:) בעולת בעל יש לה ננכסה לחופה ולא נבעלה אין להן, וכיון דלדידהו לית להו אלא קדושי ביאה, גבי בת ישראל אפילו ביאה נמי לא דמקשינן הויות להדדי, ומאן דלא קני בכספא לא קני בביאה.
גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לבא בקהל בין בפנויה בין באשת איש ואין צריך לומר שאין מחלקין בה בין אונס לרצון ומכל מקום אם פסול לכהונה אם לאו נחלקו בה הגאונים רוב הגאונים כתבו שהולד פסול לכהונה וממה שאמרו בסוגיא זו וכולהו אמוראי דמכשרי מודו דולד פגום לכהונה מקל וחומר ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום ואם תאמר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אף זו כיון שבעלוה פסלוה על הדרך שכתבנו וכמו שאמרו מנין לגוי שבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה ר״ל לכהונה ולתרומה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצתה זו שאין להם אלמנות וגירושין בה ואע״פ שמקרא בכהנת כתיב בת ובת לרבות לויה וישראלית ומאחר שהיא פסולה בביאתם אף ולדה ראוי לומר שפסול לכהונה וכמו שאמרו בפרק ב׳ (יבמות כ״ג.) לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ותירץ נהי דממזר לא הוי כשר נמי לא הוי ישראל פסול מיקרי וודאי פירושו פסול לכהונה ושמא תאמר אם כן הוה ליה לתלמודא למימר הלכה גוי ועבד כו׳ הולד פגום או פסול אין זה כלום שלא הוצרך ללמדנו הלכה שפגום הוא לכהונה אלא שכשר הוא לקהל ועוד ראיה שר׳ יהושע עצמו שאמר הולד כשר הוא בעצמו אמר הולד מקולקל וכן ראיה ממה שאמרו למטה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה וודאי לפסלו לכהונה היו אומרים כן כמו שנבאר ולדעת זה הבת פסולה לכהונה אבל הבן כשר לישא כהנת שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ר״ל לפסולי כהונה כך כתבוה גדולי הרבנים ואף גדולי הדורות נסכמים בה ואף בתלמוד המערב פ״ד הט״ו אמרו אם ילדה בת פסולה לכהונה וכן למטה אמרו יכילנא לאכשורי לה ולברתה ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שלמדו קל וחומר מאלמנה מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן ואין הדברים כלום אלא דוקא נקבה וכן צריך שתדע לשיטה זו שאף חציו עבד וחציו בן חורין שבא על בת ישראל הולד פגום מקל וחומר דאלמנה שאף היא נעשית זונה בביאתו ואע״פ שיש לה אלמנות וגירושין מצד החירות מצד עבדות מיהא אין לה אבל לקהל כשר ומכל מקום דוקא שבא על הפנויה בין על ידי קדושין בין שלא על ידי קדושין שאע״פ שצד עבדות משתמש באשת איש הרי אף עבד הבא על אשת איש הולד כשר אבל אם בא על אשת איש אחר אין לולד תקנה מפני שיש בו צד ממזרות מחמת צד החירות שבאביו ויש בו צד שאינו ממזר מחמת צד העבדות שבאביו לפיכך אין לו תקנה לא בבת ישראל ולא בממזרת:
ומגדולי האחרונים פוסקים שהולד כשר אף לכהונה ומה שאמרו כולהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לדעת רב יוסף נאמרה אבל כשהקשו לו אחר כן סמוך אדרבין דקאמר ר׳ נתן ור׳ יהודה הנשיא מורו בה להיתירא מדקאמר להיתירא לגמרי משמע כלומר אפילו לכהונה וכן ראיה ממה שאמרו בסוגיא זו ההוא דאתא לקמיה דרב אמר ליה גוי כו׳ מהו אמר ליה הולד כשר אמר ליה הב לי ברתך אמר ליה לא יהיבנא לך אמר ליה רב שימי לרב אמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא כלומר שהם קטנים כל כך שנאמר עליהם דרך גוזמא שיכולים הם לרקד תוך קב אחד ומעולם לא ראינו דבר זה ואף דבריך כך הם שאתה אומר דבר חדוש ואינך מאמתו ואמר ליה אי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה כלומר שאינו מכבודי ואמר ליה יהושע בן נון אי מר לא יהיב ליה אחריני יהבי ליה האי אי מר לא יהיב ליה אחריני נמי לא יהבי ליה ומדאהדר ליה הכי ולא אמר פגום מיהא הוי ואיני רוצה בעירוב פסול כהונה משמע דאפילו לכהונה שרי ומכל מקום זו אינה ראיה אלא לדעת הפוסל אף בבן שלדעת אותם שאין פוסלין אלא בבת הא הכא משום דבן הוא לא הוה ליה למימר הכי וכן מה שאמרו איטמר או נסיב בת מינך כלומר בת גוי ועבד הבא על בת ישראל או איטמר כלומר העלם עצמך לעמוד בחזקת ישראל כדי שלא יזהרו ממך ומדקא שרי ליה הכי אלמא כשר לגמרי דאי לאו הכי הא איכא למיחש דילמא אזיל כהן ונסיב ברתיה אף זו אינה ראיה אלא לדעת הפוסל אף בבן ומכל מקום הם כתבו דמדקא סתים ופסיק הולד כשר משמע לגמרי וכן בחציו עבד וחציו בן חורין אלא שבאשת איש אין לולד תקנה ולדעתם גוי ועבד הבא על כהנת לויה וישראלית שפסלוה וכן מה שאמרו בכתובות (י״ג:) בעשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ופירשנו בה שמשתקין אותו מדין כהונה לא להיות הולד פגום לגמרי אלא מזוהם ושאינו ראוי לעבודה והדברים נראין כדעת ראשון אלא שראינו גדולי הפוסקים שהדבר רופף בידם והילכך מספק אין משיאין בתו לכהונה ואם כנס אינו מוציא:
מקור דינו של ולד עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, הוא בפרק החולץ יבמות מ״ה,א. ושם איתא דר׳ יוחנן ור׳ אלעזר ור׳ חנינא ס״ל דהולד ממזר, ומאידך רב ושמואל בבבל ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל (ואמרי לה חלופי בר קפרא ועיילי זקני דרום) ס״ל דהולד כשר, ורב יוסף שם מביא דרבי ס״ל דהולד ממזר. וקאמר התם: ״... דכולהו אמוראי דמכשרי מודי שהולד פגום לכהונה מק״ו מאלמנה, מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל (רש״י: ״עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית״) אינו דין שבנה פגום. מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת! הכא נמי כיון שנבעלה פסלה (רש״י: ״אפי׳ מתרומה דבי נשא, וכל שכן להינשא לכהן״). ובהמשך מביא אביי בשם רבין איפכא בשם רבי, וקאמר דרבי נתן ורבי יהודה הנשיא מורים בה להיתירא, ומאן רבי יהודה הנשיא — רבי.
״... ואף רב מורה בה היתירא דההוא דאתא (רש״י: ״בן עובד כוכבים מישראלית״) לקמיה דרב אמר ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל מהו, אמר לו הולד כשר. אמר ליה הב לי ברתך — לא יהיבנא לך ... ואף רב מתנה מורה בה להיתירא ואף רב יהודה מורה בה להיתירה דכי אתי לקמי דרב יהודה א״ל זיל איטמר (רש״י: ״לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל שאילו יכירוך לא יתנוה לך אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל שהרי ממזר מוזהר על הכשרה״) או נסיב בת מינך (רש״י: ״בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא אלמא כשר הוא״) וכי אתא לקמיה דרבא א״ל או גלי או נסיב בת מינך״.
ולהלן איתא (שם ע״ב): ״... ואמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב, לדברי הפוסל פוסל אפי׳ בפנויה לדברי המכשיר מכשיר אפי׳ באשת איש (רש״י ד״ה לדברי המכשיר: ״בעבד הבא על בת ישראל מכשיר אפי׳ באשת איש ...״) ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב (רש״י: ״דממזרות בה כתיב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ...״), מאן דפסיל סבר מה אשת אב דלא תפסי בה קדושין [הולד ממזר] אף כל דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר, ומאן דמכשר סבר מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בה קידושין לאחריני תפסי בה קידושין לאפוקי עובד כוכבים ועבד דלא תפסי בהו קידושין כלל ...״.
ובסוף הסוגיא: ״והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש (רש״י: ״כדאמרן שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קידושין על אחרים״)״
ויש בפירוש סוגיא זו ארבע שיטות, ואלו הן:
א. שיטת הרי״ף. ונעתיק לשונו (שבפירוש כוונתו יש חילוקי דעות): ״והלכתא עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. ואיכא מרבוואתא דמסיימי בה, דהאי דאמרינן הולד כשר הנ״מ לישראל, אבל לכהונה הולד פגום, דאי ברתא היא אסורה לכהן, מדאמרינן מקמי האי פיסקא: וכולהו אמוראי דמכשרו מודו שהולד פגום לכהונה ק״ו מאלמנה וכו׳. וחזינא לרבוואתא אחריני דפסקי: והלכתא עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא מסיימי שהולד פגום. ואנן מספקא לן אי הוי פגום או לא, מדחזינן לגמרא בתר שקלא וטריא דפסק: והלכתא עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא אמר והלכתא הולד פגום״.
כל הראשונים תפסו בדעת הרי״ף, שנסתפק להלכה אי הולד מעכו״ם וישראלית הוא פגום או כשר לגמרי (הרמב״ן, הרשב״א, הרא״ש, הריטב״א והמאירי). יוצא מן הכלל הוא הנימוקי יוסף שסובר, שגם הרי״ף פוסק להלכה שבן הנולד מעכו״ם וישראלית הולד כשר לגמרי, כמסקנת הגמרא. ועיי״ש בחידושי אנשי שם, הגהות על הרי״ף. הנימו״י מסביר דעת הרי״ף, שהולד כשר לגמרי, שכך משמע מכל האמוראים שהורו להיתר, מדלא חיישי לפסול כהונה, ואע״ג דאיכא קל וחומר, אינהו סברי דאע״ג דהיא מתחללת בביאה זו אין הולד מתחלל, משום ״דרחמנא אפקריה לזרעא דעכו״ם וכביאת בהמה חשיב והולד נגרר אחרי האם וכאילו כולו ישראל, דבן בתך הבא מן העכו״ם קרוי בנך״. ולפי דעתו נראה, שרש״י סובר כהרי״ף, שבן עכו״ם וישראלית הולד כשר לגמרי אף לכהונה. ועיי״ש בחידושי אנשי שם, שתמה על הנמו״י, מהיכן נראה שדעת רש״י כן? ואולי משום שרש״י פסק, שאפילו מאן דסבר שהולד פגום הוא דווקא בבת ולא בבן, כמו שיובא להלן, והרמב״ן תמה, מנין לנו לחלק בין הבן והבת? הרי באלמנה לכ״ג אין מחלקים בין בן לבת. אפשר, שהנמו״י הוכיח מזה שרש״י סובר שהק״ו אינו ק״ו גמור אלא הוא כעין אסמכתא לאסור איסור דרבנן, ולא אסרו חכמים אלא את הבת שהיא נפגמה, אבל הבן שלא נפגם לא אסרוהו שתהיה בתו פסולה לכהונהא, ומכיון שבמסקנא העלתה הגמרא שהולד כשר ולא הוסיפה שהולד פגום, מסתמא סוברת הגמרא במסקנא שאין לאסור אפילו מדרבנן.
וראיתי בבית שמואל סי׳ ז׳, ס״ק ל״ט, שכתב שרש״י כתב בתשובה סי׳ י״ח שבת פגומה שנולדה מעכו״ם וישראלית לא תצא, משמע שלכתחילה אסורה, ולא כהנמו״י. אולם מסופקני אם אין כאן שגיאת הדפוס בב״ש, וצ״ל: וכן כתב רש״ל בתשובה סי׳ י״ז. ועיי״ש בחלקת מחוקק (ס״ק כ״ו), שכתב ״ועי׳ במהרש״ל סי׳ י״ח״. עכ״פ רוב הראשונים תופסים כדעת הרי״ף, שהבן הנולד מעכו״ם וישראלית הוא ספק חלל. ולהרמב״ן אין חילוק בין בן לבת לענין פיגום, ששניהם פגומים. וספקו של הרי״ף — מלשונו משמע שספקו הוא אם כדעת הראשונים, שמה שמסיימת הסוגיא: והלכתא הולד כשר, הוא רק לקהל ולא לכהונה, או כדעת הראשונים האחרים, שמה שאמרה הגמרא: והלכתא וכו׳ כשר, היינו כשר לגמרי. ולא אכחד, שמסגנון הלשון של הרי״ף, שכתב: ״מדחזינן לגמרא בתר שקלא וטריא דפסק״ וכו׳ משמע יותר כדעת הנמו״י, שהרי״ף הכריע שהוא כשר גמור, אלא שדעתו בטלה נגד דעת רבותינו הראשונים. ואפשר שלהנמו״י נזדמן כת״י שבו הושמטו התיבות ״ואנן מספקא לן״ב, אבל בנוסח שלנו כתוב: ״ואנן מספקא לן״, ונוסח זה נתקיים ע״י כל הראשונים, כנ״ל. והרמב״ן והרשב״א, מפרשים ספקו של הרי״ף באופן אחר. הם מוכיחים שהדין שהולד פגום היא דעת רב יוסף, אבל אביי חולק עליו, ומביא שרב ורב יהודה שהורו להיתירא סוברים שהולד כשר לגמרי. וכן בבכורות מ״ז,א פליגי אי הולד של עכו״ם וישראלית הוא מזוהם או לא, ובגמרא לא הוכרעה הלכה כמי, ולכן פסק הרי״ף שהוא ספק, והרמב״ן הכריע כמותו, שהולד ספק, אלא שאין מוציאין את האשה הפגומה מבעלה אם נשאת לכהן, וכבר תמהו עליו גדולי האחרונים, ויבוא להלן.
ב. שיטת רש״י. ביבמות שם, במאמרו של רב יוסף: ״דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה״, פירש״י: ״בנה פגום — לאו דווקא, דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא, ואי משום דלא ישא כהנת — כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת, שאין קדושה בנשים, דקי״ל לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים, אלא משום בתה נקט, דאם תלד בת, פסולה לכהונה״. ובפירוש דברי רש״י נחלקו הראשונים ז״ל. הרמב״ן בחידושיו ליבמות כתב, מה שכתב רש״י בנקבה, לאו דווקא נקט, דכיון דגמר ק״ו מאלמנה — כאלמנה, מה אלמנה יש לה דורות אף זה הפגום ואם בא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית, בתו פסולה לכהונה כבת חלל זכר. והרשב״א חולק על הרמב״ן וכתב, דאינו נראה מדברי רש״י ז״ל, אלא בהדיא קא פריש, דאי אפשר אלא בנקבה, ובנה דאמר משום בתה נקט לה והוא מביא ראי׳ לדעת רש״י, עיי״ש. וגם הריטב״א הבין שדעת רש״י שאם הולד זכר אינו נפסל כלל. מיהו יש לומר, שהרמב״ן הבין שמה שכתב רש״י בנה לאו דווקא, סברתו היא, משום שלשון פגום לא שייך על בן, שלשון פגום שייך רק בגופו שהוא פגום והבן אין גופו פגום, שזה ודאי שהולד של עכו״ם ועבד מישראלית איננו חלל ממש, כמו שיבואר להלן, אלא יש כאן איסור להינשא לכהונה, ובשלמא בבת יש לקרותה פגומה, שנפגמה מלהינשא לכהן, אבל בבן, שבכל אופן מותר בכהנת, שלא הוזהרו הכשרות להינשא לפסולים ואין שייך לקרוא את הבן פגום אלא בשביל שבתו פסולה לכהונה, אבל הוא עצמו אינו פגום. משא״כ בבת, היא עצמה פגומה, שאסורה. וכוונת הרמב״ן, שרש״י שכתב ״לאו דווקא״ לא כתב לדינא (שהבן אינו פוסל את בתו) אלא לשם ישוב דקדוק לשוני, ובתוספות חד מקמאי ביבמות שם כתב: ״ואם נשא כהן בת עבד ועכו״ם הבא על בת ישראל מוציאין אותה מידו, אבל בנו ינשא לכהונה לכתחילה, שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לכהונה״, כמו שפירשתיג.
מיהו הרשב״א והריטב״א והמאירי תופסים בדעת רש״י, שמה שאמרו הולד פגום אינו אלא בבת, אבל בבן כשר לגמרי ומתוך זה הם דוחים ראייותיו של הרמב״ן הנ״ל (בביאור ספיקו של הרי״ף), שרב ורב יהודה שהורו להיתרא בולד של עכו״ם וישראלית היינו להיתירא גמור, משלא אמרו להשואלים שהולד פגום, דהיינו שבתם תהי׳ פסולה לכהן, עיי״ש, והם דוחים ראי׳ זו לשיטת רש״י, כיון שהשואלים היו זכרים ובבן לא נאמר שהולד פגום. והרשב״א הביא ראי׳ לדעת רש״י, מהא שאמרו שם, ע״ב: ״עבדיה דרב חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא (רש״י: ״לשם טבילת נדה ולא לשם טבילת גירות״). אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה, בה — כדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה (רש״י ד״ה בה כדרב אסי: ״דאמר בשמעתין ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא שלא טבלה אמו לשם גירות ואמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה אלמא טבילת נדה סלקא לה לשם גירות ...״), בברתה — עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר״. ואם איתא דמאן דפסל אפילו בבנו פוסל, למה ליה למימר בברתה, לימא יכילנא לאכשורי בה ובולדה, דבשלמא לרש״י איירינן בכולה סוגיא בברתה, דבדידה איכא לאפלוגי בין פסול ממזרות ובין פסול כהונה משום הכי נקט ברתה, אבל להרמב״ן, שאין חילוק בין בן לבין בת, שבשניהם אמרו שפסול ובכולהו מיירי בכולה שמעתתא — אמאי נקט הכא ברתה נימא ולדה?
ועוד מביאים ראי׳ מהירושלמי, שאמרו שם: ״אע״ג דרב אמר, גוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר, מודי שאם היתה נקבה שהיא פסולה מן הכהונה״. משמע כרש״י, שרק הבת פסולה ולא הבן שנולד מעכו״ם וישראלית. וכן תפסו גדולי האחרונים בדעת רש״י, שפגומה רק הבת ולא הבן ופסקו להלכה כדעה זו, המהרש״ל בים של שלמה ליבמות פ״ד סי׳ ל״ח וכן בתשובותיו סי׳ י״ז (ופלא שלא הזכיר את רש״י), וכן רבינו הגר״א בסי׳ ז׳ סעיף ט״ו אות נ״ז, והאחרונים הוכיחו גם מלשון השו״ע סי׳ ז׳ סעיף י״ז, שכתב: ״עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל וילדה ממנו בת, אותה הבת פגומה לכהונה״. מדנקט ״בת״ משמע שהמחבר סובר כרש״י, שבן מעכו״ם וישראלית לא נעשה פגום, ומה שכתב בשו״ע סי׳ ד׳ סעיף ה׳ וכן בסעיף י״ז, שכתב: ״עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל וילדה ממנו בת, אותה הבת פגומה לכהונה״. מדנקט ״בת״ משמע שהמחבר סובר כרש״י, שבן מעכו״ם וישראלית לא נעשה פגום, ומה שכתב בשו״ע סי׳ ד׳ סעיף ה׳ וכן בסעיף י״ז, שהולד פגום לכהונה — כבר פירש הלבוש, שבת דווקא ולא בן, וכן משמע קצת מלשון באר הגולה סעיף ה׳ אות י׳, אלא שכתב שאם נשאת לכהן מוציאין ממנו. וכפי הנראה לא ראה דברי הרמב״ן, שכתב שאין מוציאים.
וראיתי בספר משכנות יעקב אבהע״ז סי׳ ב׳, שחולק על הרשב״א ומוכיח כדעת הרמב״ן, שאין הבדל בין בן לבת, ששניהם פגומים לכהונה, ועיי״ש שדחה ראייות הרשב״א וכותב, שאדרבא, דברי רש״י מוכיחים שאף הוא אינו מחלק בין בן לבת, וכתב עוד, שאין טעם לחלק ביניהם, שכיון דילפינן מק״ו מאלמנה לכ״ג, שוב אין לחלק בין בן לבת. אמנם ראיתי בקרבן נתנאל, שכתב להסביר טעם החילוק בין בן לבתד, שבנים זכרים אינם פסולים שמיעט הכתוב מדכתיב ״חללה״, כדיליף רבא בקידושין ע״ז,ב לגבי ישראל הבא על אחותו — זונה משוי לה חללה לא משוי לה דאין חללה אלא מאיסור כהונה, ויליף לה מקרא יתירא דחללה בכהן גדול, והרי אסורה כבר לכהן הדיוט, אלא לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל. וא״כ ביאת עובד כוכבים אסורה אף לישראל. ואהני קרא למעט זכרים ואהני ק״ו מאלמנה לכהן גדול למיפסל הבת לכהונה, עיי״ש. ודבריו תמוהים, ובמחכ״ת העלים עינו ממה שכתבו התוספות ביבמות ט״ו,ב ד״ה מה לאלמנה לכ״ג, שרק לפיסול האשה שהיתה כשרה ונתחללה לא ילפינן מק״ו, דלהכי אייתר ליה קרא דחללה, אבל לענין בנה שפיר מצי למילף מק״ו. ועיין בבית מאיר סי׳ ד׳ מה שכתב לדחות דברי היש״ש (ובקונטרסי הארוך פלפלתי הרבה בדבריו).
ג. שיטת הרמב״ם. הרמב״ם הלכות איסורי ביאה פט״ו, ה״ג כתב: ״עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר״. ועיין במגיד משנה שם, שכתב: ״מסקנא דגמרא... והלכתא עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש ויש מי שכתב שאם ילדה בת שהיא פסולה לכהונה. והרמב״ן ז״ל העלה הדבר בספק, וכתב: ואם נשאה אין מוציאין מידו והולד ספק חלל״. ממשמעות דברי המ״מ יוצא שהרמב״ם פירש לשון הגמרא ״והלכתא הולד כשר״ שהוא כשר לגמרי, כאותם ראשונים המובאים ברי״ף ולא כרבוואתא קדמאי, שפירשו דהולד כשר לקהל ואינו ממזר אבל פסול לכהונה, כדעת הרא״ש. דעה זו הביא המ״מ בלשון ״ויש מי שכתב״. ולא הביא אפילו את לשון הגמרא בתחילת הסוגיא, שאמרה: ״דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה״, מאמר שהכריח הרא״ש (המובא לקמן) לדחות ספקו של הרי״ף ולכתוב שאינו רואה מקום שיפול בו ספק. ולכן פירש המגיד משנה דברי הרמב״ם, שכוונתו שהולד כשר לגמרי והוא פסק כמסקנת הגמרא שאמרה ״והלכתא וכו׳ הולד כשר״. ואפשר שהמגיד משנה סבר כהנמו״י, שהרי״ף הכריע שהולד כשר לגמרי, והרמב״ם פסק כהרי״ף, כדרכו בכל מקום. אמנם המשנה למלך חולק על המגיד משנה וכתב, שהרמב״ם ג״כ סובר שהולד פגום לכהונה ונקט לשון הגמרא שאמרה: הולד כשר, ולא סיימה שהולד פגום, ועיין שם שהביא ראי׳ לדעתו זו ממה שכתב הרמב״ם (שם פי״ג, ה״ח): ״היה נשוא לישראלית ... ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול את הבנים״. ואי נימא שולד הבא מעכו״ם וישראלית הוא כשר לגמרי אין נפקותא אם מאמינים לו או לא. מכאן, שהרמב״ם ס״ל שהולד פגום, ויש נפקותא, שאם היו מאמינים לו היה הולד פגום. אולם רבנו הגר״א בסי׳ ז׳ סעיף י״ד אות נ״ד דוחה ראיית המל״מ, שיש לומר שיש נפקותא לענין מינוי מלך ושאר משימות וגם לענין כשרות לדון דיני נפשות, עיי״ש. וכן בערוך לנר דחה ראיית המל״מ, שיש נפקותא לענין גירות להנך דסברי עכו״ם ועבד הבא על ב״י הולד כשר וצריך גירות, ויש נפקותא, שאם היו מאמינים לו הולד צריך גירות. ועיי״ש שפקפק אם הרמב״ם ס״ל כהנך ראשונים שצריך גירות. ודבריו תמוהים, שהרי לפי דעתו, שהרמב״ם סובר הולד כשר לגמרי אפילו לכהונה, אי אפשר לומר שהולד צירך גירות והא גיורת פסולה לכהונה.
ברם, כל גדולי האחרונים סוברים בדעת הרמב״ם שהולד כשר לגמרי. כן הב״י באבהע״ז ריש סי׳ ד׳ ורבינו הגר״א שם, והיש״ש ביבמות סי׳ ל״ח וכן כל האחרונים. וטעם הרמב״ם הוא, שפסק כמסקנת הגמרא שסתמה: ״והלכתא עכו״ם ועבד וכו׳ הולד כשר״ ולא סיימה שהולד פגום כסברת הרי״ף. ואף שהרא״ש דחה ראי׳ זו, שהגמרא לא הוצרכה להזכיר שהולד פגום משום שכבר אמרה בתחילת הסוגיא שכולהו אמוראי מודו שהולד פגום, וכן במסקנתה רצתה רק לומר שהולד כשר ואינו ממזר אפילו אם בא על אשת איש — ברמב״ם, שסתם ולא פירש שהולד פגום, אין לתרץ כן, שהרי הוא לא הביא כלל מקודם את המאמר שכולהו אמוראי מודו שהולד פגום. ואפשר שטעם הרמב״ם הוא כמו שכתב הנמו״י: ״דרחמנא אפקריה לזרעו וכביאת בהמה חשיב״. כמבואר לעיל. וסברא זו הובאה בגמרא לפי גירסת רב האי גאון, שהובאה בחידושי הרשב״א ליבמות מ״ה,ב, ד״ה ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב וז״ל: ״אבל לרב האי גאון ז״ל נמצא בתשובה: אנחנא הכין גריסנא: מאן דמכשר סבר כאשת אב, מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר, לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו״. והרשב״א פירש גם הגירסא שבספרים שלנו באופן דומה, שכתב: ״דמאן דמכשרי ה״ק ע״כ ליכא למיתלי בתפיסת קידושין אלא במי שיש לו קידושין בעלמא דכיון דאית ליה קידושין באחריני והכא לית ליה אלמא משום חומרא דערוה זו היא והוה ליה לגביה כאשת אב״, משא״כ בגוי ועבד שקידושין שלהם אין תופסים כלל, ״דילמא לא משום חומרי דערוה, אלא דאינהו לא בני קידושי נינהו אפילו בבת מינןה״.
ובשאילתות דר״א גאון סי׳ כ״ה מביא גירסא שלנו וגם הגירסא של רב האי גאון ובסי׳ צ״ה מבאר השאילתות, שמה שהכשירו בעכו״ם ועבד הבא על ב״י אפילו באשת איש, דאע״ג דבאשת איש היא ערוה מ״מ הולד כשר משום דלא אזל זרעיה בתריה, ודבהמה בעלמא אינון. ועיין בביאורים והערות להרה״ג מהרש״ק מירסקי (שליט״א) [זצ״ל], לשאילתות בראשית ח״ש (שהוציא לאור) שביאר את הדברים יפה, אלא שגירסתו בשאילתות ״דבהמה בעלמא אינון״ אינה מצויה בספרים שלנו, אך בנימו״י, נמצא הביטוי ״וכביאת בהמה חשיב״. אולם בע״כ צ״ל, שהטעם בעכו״ם ועבד הבא על א״א שהולד כשר הוא משום שביאתו היא כביאת בהמה, ואין זנות לבהמה, כדאמרינן לקמן נ״ט,ב, ויליף מקרא, דכתיב: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ומכאן דאתנן כלב (שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי) מותר למזבח, אלמא לאו זנות הוא עיי״ש, דבלא טעם זה אי אפשר להסביר דאין הולד ממזר מעכו״ם ועבד הבא על א״א, דהא מלבד איסור עכו״ם ועבד יש כאן איסור אשת איש שהוא איסור ערוה, ועכו״ם הבא על עריות ישראל חייב בדיני ישראל, כמו שכתב בשאילתות. ועוד, דאפילו בבא על הפנויה הקשה הריטב״א (וכבר הקשה כן הרמב״ן מ״ה,ב והובאה קושיה זו ברשב״א הנ״ל) וכי בשביל דלא תפסו קידושין בעכו״ם ועבד מיגרע גרע, אדרבא אית לן למימר דהוי ממזר, דהרי ממזרות תלויה בתפיסת קידושין, כמו שכתבו התוספות יבמות מ״ה,ב ד״ה מה אשת אב, ועיי״ש בריטב״א שתירץ דכיון דאין קידושין תופסין להם בשום מקום אין הולד נגרר אחריהם כלל ונגרר כוליה אחר אמו וכאילו הוא ישראל גמור, וזה כמו שכתב בשאילתות סי׳ צ״ה. ולפי סברה זו צריך לומר דעכו״ם ועבד הבא על ב״י הולד אינו פגום, דביאת בהמה אינה פוגמת. ועיין בחידושי הרמב״ן מ״ה,ב, שכתב דלפי הטעם של רב האי גאון אפשר דמפיק ליה אפילו מפגם דרחמנא אפקריה לזרעיה דאב ולא פסיל ולא פגים. ומאי דמספקא ליה להרמב״ן פשיטא ליה להרמב״ם ומאחר שהרמב״ם פסק כמסקנא דגמרא, דעכו״ם ועבד הבא על ב״י הולד כשר בין בפנויה בין בא״א משו״ה פסק ג״כ שהולד כשר לגמרי ואינו פגום. וזהו מקורו של הרמב״ם.
וראיתי אח״כ שגם ביש״ש סי׳ ל״ח העיר בזה ועפי״ז תירץ את הסתירה שבין תחילת הסוגיא, שאמרה דכולהו מודי שהולד פגום, דלא סברה דהולד של עבד ועכו״ם כשר אפילו בא״א, ולבסוף חזרה הגמרא ואמרה שכשר לגמרי לאחר שהעלתה שהולד כשר אפילו בבא על אשת איש. ועדיין יש מקום לפלפל בזה עפ״י שיטת ר״ת, שאשת איש הנבעלת ע״י עכו״ם אינה נאסרת על הבועל הנכרי לאחר שנתגייר משום דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי, דהויא כביאת בהמה. והתוספות כתובות ג׳,ב ד״ה ולדרוש, ובסנהדרין ע״ד,ב ד״ה והא אסתר פרהסיא הואי, נחלקו עליו. וראיתי שהעיר בזה הנצי״ב ז״ל בשאילתות סי׳ צ״ה, ולענ״ד יש הבדל בין העניינים. ואכמ״ל.
ועוד נראה לי, שהרמב״ם הוציא את דינו מהירושלמי קידושין פ״ג, הי״ב: ״ר׳ יונתן סלק עם ר׳ יודה נשיא לחמתא דגדר, הורו תמן הולד כשר. אמר רב זעירא, ההן ולד כל מה דהוא אזל הוא מתעלה (קרבן העדה: ״הולד הזה של עכו״ם ועבד שכל מה שהדור הולך הוא מתעלה ונעשה חשוב דרבי אמר שהולד ממזר כדאיתא בבלי פ׳ החולץ, ורבן גמליאל בנו אמר שהוא מזוהם ור׳ יהודה הנשיא בן בנו אמר שהוא כשר״), רבי עביד עבדיה פסול, בריה עבדיה מזוהם, בר בריה עבדיה כשר״ (כן הגירסא ברמב״ן בספר הזכות וכן בקרבן העדה שם, ועיין במשכנות יעקב אבהע״ז סי׳ ב׳). ואח״כ ״הורי ר׳ בא בר זבדא במקום כל רבנין (קרבן העדה: ״בפני כל החכמים״) הולד כשר״. ואגב רואים אנו כי בירושלמי הלשון ״כשר״, בלא סיום, משמעותו כשר לגמרי, ואינו מזוהם. וזהו מקורו של הרמב״ם. והמשכנות יעקב לא טרח ביישוב דעת הרמב״ם.
ד. שיטת הרא״ש. ביבמות שם, שלאחר שהביא הרא״ש לשונו של הרי״ף: ״ואנן מספקא לן אי הוה פגום או לא״, הוא כותב: ״ואינני רואה כאן מקום שיפול בו ספק, מדקאמר לעיל סתמא דגמרא דכולהו אמוראי דמכשרו מודו דהולד פגום לכהונה ק״ו מאלמנה וכו׳, וכיון דק״ו לית ליה פירכא ליכא מאן דפליג עלה, ומה שלא הזכיר הגמרא בכאן והלכתא הולד פגום, משום דלא צריך למיפסק דכבר מסיק סתמא גמרא לעיל דכולהו אמוראי מודו דבנה פגום, דליכא מאן דפליג, ולא הוצרך לפסוק אלא שהולד כשר לקהל ואפילו באשת איש״. וביש״ש הנ״ל יבמות פ״ד סי׳ ל״ח, השיב על הרא״ש וכתב: ״ואני אומר גם כן, איני רואה ספק בדין זה, אלא איפכא מסתברא, דשריא לכהן. והק״ו שהקשה הרא״ש — תמה אני עליו הלא בוודאי ק״ו פריכא הוא״ וכו׳. ועיי״ש בדבריו, שהגמרא חזרה בה מסברא הקודמת, דבתחילה סברה שעבד ועכו״ם אינם עושין את הולד ממזר אלא בבא על הפנויה, ולבסוף לאחר שמסיק שאפילו בבא על אשת איש הולד כשר אין לחלק בין ממזרות ופגום, ולהלכה בשניהם הולד כשר לגמרי. ועיי״ש שכתב, שהק״ו אינו ק״ו מעליא, שיש להשיג עליו הרבה, והוא רק אסמכתא בעלמא לאסור על הולד איסור דרבנן, וזה שייך רק בבת ולא בבן דלא שייך בו פגימה (ופלא שלא הזכיר דברי רש״י, ואפשר שלא ראה הכרח לפרש דברי רש״י כהרשב״א והריטב״א, אלא פירש שרש״י רצה רק לדקדק בלשון, וכמו שכתבתי לעיל) ובבית מאיר סי׳ ד׳ יצא נגד היש״ש וכתב: ״וכל זה אינו שוה לי לדחות הק״ו שתופס הש״ס במוחלט ואנן נימא דמפרך ק״ו?״.
והנה הראשונים חולקים על הרא״ש וסוברים שרב וכן רב יהודה וכן רבא מכשירים את הולד אפילו לכהונה. והוכיחו מהא דלא השיבו לשואלים אותם שהולד פגום לכהונה ואינם רוצים לערבב במשפחתם פסולי כהונה, ש״מ דמורו בה להיתרא לגמרי. אמנם לפי רש״י ולפי פירוש הראשונים, שהבן לא נעשה פגום, בטלה ראיית הראשונים, כנ״ל. מ״מ יוצא מדבריהם שיש אמוראים דלית להו להק״ו, והרמב״ן והרשב״א והריטב״א כתבו בפירוש, שמה שאמרה הגמרא דכולהו מודו דהולד פגום היא רק דעת רב יוסף, אבל אביי חולק עליו וסובר כהנך דאמרו דאינו פגום, ובע״כ שאין זה ק״ו במוחלט, אלא יש סוברים שהוא ק״ו פריכא, והב״ש בס׳ ד׳ כתב להסביר את המחלוקת בין רב יוסף ואביי, עפ״י קושיית התוספות ע״ז,א, ד״ה ר׳ יוחנן, הא איכא למימר גר עמוני יוכיח שפוסל את אשתו ואינו פוסל את בניו, ובב״ש תירץ דהגמרא קאי אליבא דרי״ל דסובר דגר עמוני פוסל את בניו, אבל אנן סבירא לן כר׳ יוחנן דאינו פוסל את בנו ומיפרך ק״ו. והכי סברה הגמרא במסקנה דעכו״ם ועבד הבא על ב״י אינו פוסל את הולד, עיי״ש, והרבה אחרונים אחזו בתירוץ זה. ובעל בית מאיר שדחה תירוץ זה העלה תירוץ אחר, דהנה לפי שיטת הרמב״ם אין עבד אסור בישראלית מדאורייתא וליכא ק״ו, ורב יוסף בתחילת הסוגיא, שאמר: כולהו מודו שהולד מעכו״ם ועבד הוא פגום, סובר כתרגום אונקלוס דעבד אסור מדאורייתא ולדידיה הוה ק״ו מעליא. וכבר הבאנו לעיל את דברי היש״ש, שבתחילת הסוגיא סברה הגמרא רק עבד הבא על פנויה הולד אינו ממזר, אבל לבתר דמסיק הגמרא דאפילו בבא על א״א הולד כשר והטעם משום דרחמנא אפקרה לזרעיה ממילא אנו אומרים, כיון שאתה מכשירו מטעם זה אפילו ממזרות ״ק״ו באיסור פגימה שאינה אלא לכהונה״.
בסיכום: א. דעת הרמב״ם, עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לגמרי, וכן דעת הגאונים המובאים ברי״ף, וכן דעת המורה שהביא הריטב״א בקידושין ס״ח,ב והירושלמי קידושין פ״ג הי״ב. ועיין במשכנות יעקב שנוטה להתיר. ב. דעת הרי״ף, שהולד הנולד מעכו״ם ועבד הבא על ב״י הוא ספק, וכן דעת הרמב״ן. ואם נשא אין מוציאין האשה ממנו. וכן היא דעת היש״ש שם ובשו״ת סי׳ י״ז, וכן דעת הב״ח בסי׳ ז׳ שמביא את דעת המהרש״ל ואינו חולק עליו, וכן דעת הב״ש בסי׳ ד׳ בס״ק ב׳. דעת באר הגולה שם, אות י׳ אינה ברורה. ודעת תוספות חד מקמאי, שמוציאין ממנו, אבל בחלקת מחוקק סי׳ ז׳ ס״ק כ״ו כתב: ״מלשון פגומה משמע דלכתחילה לא תינשא לכהונה אבל חללה ממש לא הוי. ועיין במהרש״ל בסי׳ י״ח״. וגם הוא סובר שאין מוציאין אם בדיעבד נשא את הפגומה. ג. דעת הרא״ש, שולד מעכו״ם וישראלית הוא פגום. ואין להוכיח מדבריו אם הוא סובר כרש״י, שאין הפגם אלא בבתו ולא בבן, או לא. ד. דעת רש״י, שרק הבת פגומה. כך כמעט דעת כל הראשונים, וכן דעת המהרש״ל, הב״ש והלבוש, וכן ראיתי באוצר הפוסקים בשם הגאון בעל אבני נזר וכמה אחרונים, שרק הבת נעשית פגומה ולא הבן. והנה הטור כתב בכל מקום: פגום, והמחבר בשו״ע בסי׳ ד׳ סעיף ה׳ וסעי׳ י״ט כתב ג״כ: פגום, ורק בסי׳ ז׳ כתב: הבת פגומה לכהונה, ואין נראה לי לומר שכאן יצא לחלוק על הרא״ש שסתם, שהרי אנו רואים שבמקום זה עזב את דרכו לפסוק כהרי״ף והרמב״ם ופסק כהרא״ש. ועי׳ עוד ביורה דעה סי׳ רס״ח ס״ג, בלא טבל לפני ג׳ דאסור בישראלית, ובש״ך שם ס״ק י״א, שאם נשא ישראלית הולד כשר לכהונה, אבל בגוי גמור בתו פסולה לכהונה. המהרש״ל ביש״ש הקשה קושיה חמורה על הרמב״ן, שסובר שהולד מעכו״ם וישראלית הוא ספק חלל וגם פסק דאין מוציאין מתחתיו, והוא העלה שהולד כשר, אלא שלא מלאו לבו להקל בדבר שנסתפק בו הרי״ף, ועכ״פ זה הוא רק לכתחילה, עיי״ש.
ובשער המלך פט״ו איסו״ב הל״ג תירץ עפ״י מהריב״ל ח״ד סי״ט, דהיכא שיש מחלוקת בין הפוסקים בענייני עריות צריך לעשות כדברי המיקל, שאם עושים כהמחמיר ומוציאין ממנו יש חשש של גט מעושה, עיי״ש. ולי צ״ע, שהרי אם מחמיר עפ״י ד״ת לגרש מטעם ספק אין זה גט מעושה ואיך אפשר להקל במקום שיש ספק? אלא ברור שהטעם הוא משום שכל האיסור הוא מדרבנן, כמו שכתב המהרש״ל שם, וכן הביא באוצר הפוסקים סי׳ ד׳ אות י״א בשם מהרמ״ע מפאנו ס׳ קכ״ד, ואע״ג דמסיימא בק״ו, לאו דאורייתא הוא, ואע״ג שיש כמה פירכות, מ״מ לאסמוכא חומרא דרבנן סגי בק״ו כל דהוא, עיי״ש. וגם הגרע״א בתשובותיו סי׳ צ״א העלה שהק״ו לעכו״ם אינו אלא מדרבנן, שהרי איסור עכו״ם בישראלית אינו אלא מדרבנן, כמש״כ התוספות ביבמות דף ט״ז,ב ד״ה קסבר, וכן העלה בבית מאיר סי׳ ד׳, שהק״ו בעכו״ם ואפילו בעבד אינו אלא מדרבנן. והק״ו הוא לימוד לאיסור דרבנן, שפסול האם עובר לבתה כמו באיסור דאורייתא, כאלמנה לכ״ג, כמו״כ באיסור דרבנן כביאת עכו״ם ועבד עובר לבת.
ולפי זה מיושב מה שכתב הרמב״ן, שאין מוציאין את האשה ממנו, שכיון שהאיסור אינו אלא מדרבנן, ולהרמב״ן, שאחז בספקו של הרי״ף, אינו אלא ספק מדרבנן ולכן אין מוציאין, ומה שכתב הרמב״ן את הלשון ״ספק חלל״, כיוצא בו אנו מוצאים בטור אבהע״ז סי׳ ז׳, שכתב: ״עכו״ם ועבד הבא על ב״י, אעפ״י שהולד כשר לבוא בקהל, פגום הוא לכהונה והיא נתחללה בביאתו״, וכתב על זה הב״י: ״ב״ה. ומ״ש רבנו נתחללה בביאתו אינו מדוקדק דאין חלל אלא מאיסורי כהונה, אלא הכוונה לומר שנפסלה לכהונה בביאתו לפי שעשאה זונה״. וכן ראיתי בביאורי הגר״א סי׳ ז׳ אות נ״ו בשם הרמב״ן, שמה שאמרו שאין חללה מאיסורי כהונה, היינו שאינו נקרא שם חללה אלא שם פסול והראשונים השתמשו, עפ״י שיגרא דלישנא, בשם חלל במקום שם פסול. אבל זה פשוט שאין בנו של עבד ועכו״ם בת ישראל — חלל, שאין חלל אלא מאיסורי כהונה, אלא הוא רק פסול מדרבנן ויש לכוון זאת בדברי התוספות ט״ו,ב ד״ה מה לאלמנה.
א. ולא אסרו חכמים אלא את הבת שהיא נפגמה, אבל הבן שלא נפגם לא אסרוהו שתהיה בתו פסולה לכהונה. ובהמשך מביא הגריי״ו בשם המהרש״ל —שלא הזכיר דברי רש״י— שזהו קל וחומר פריכא, וזו רק אסמכתא בעלמא לאסור על הולד איסור דרבנן, וזה שייך רק בבת ולא בבן דלא שייך בו פגימה.
ב. ואפשר שלהנמו״י נזדמן כת״י שבו הושמטו התיבות ״ואנן מספקא לן״. ובמקום זה צ״ל אולי והכי מסתברא מדחזינן לגמרא וכו׳.
ג. אבל בנו ינשא לכהונה לכתחילה, שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לכהונה״, כמו שפירשתי. לא ברור מה הוא מוכיח מלשון זה, הא גם רש״י נקט באותו הלשון: ״ואי משום דלא ישא כהנת ... לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולין״. ואפשר דבא להוכיח דכל החילוק בין בן ובת איננו לגבי גופו, דבכל אופן אין גופו חלל, אלא רק לענין להינשא לכהונה ובת שנפגמה מלהינשא לכהן ממילא שייך לקרותה פגומה.
ד. אמנם ראיתי בקרבן נתנאל, שכתב להסביר טעם החילוק בין בן לבת. ועי׳ שו״ת אבני נזר אבן העזר סי׳ ט״ז אות ג׳ שנתן טעם דכיון שהבן הזה שנולד מגוי הבא על בת ישראל, ישראל גמור הוא ואין פסול כהונה עושה רושם בו כלל, דבלאו פסול כהונה נמי אינו כהן, אי אפשר שיפסל זרעו יען שבעצמו אין בו פסול, ואינו דומה חלל שכהן הוא וחללותו פוסלתו ע״כ הפסול נמשך בזרעו. ונמצא לפי זה דהחילוק בין בן לבת הוא דבבן ע״כ הפסול אינו בו, דהוא ממילא מותר אף בכהנת כדכתב רש״י, ואין כאן רושם שנוכל להמשיך את הפסול על זרעו.
ובקובץ הערות סי׳ מ״ד סק״ז [אות ת״ח] נתן טעם שדווקא בפסולי כהונה שהאם מתחללת הבן חלל, משא״כ כאן שהפסול של האם לא שייך אלא בבת ולא בבן. ואפשר להוסיף ולהטעים דבגוי הבא על בת ישראל הרי הולד ישראל כמותה לגבי זה שהוא ישראל (ולא שדינן אחר אביו), וממילא הוא כמותה בכל דבר, וכשם שהאם אסורה לכהן כן ההולד וזה שייך רק בבת.
ובקובץ הערות סי׳ מ״ד סק״ז [אות ת״ח] נתן טעם שדווקא בפסולי כהונה שהאם מתחללת הבן חלל, משא״כ כאן שהפסול של האם לא שייך אלא בבת ולא בבן. ואפשר להוסיף ולהטעים דבגוי הבא על בת ישראל הרי הולד ישראל כמותה לגבי זה שהוא ישראל (ולא שדינן אחר אביו), וממילא הוא כמותה בכל דבר, וכשם שהאם אסורה לכהן כן ההולד וזה שייך רק בבת.
ה. דילמא לא משום חומרי דערוה, אלא דאינהו לא בני קידושי נינהו אפילו בבבת מינן. הגריי״ו שכתב שהרשב״א פי׳ גם הגירסא שבספרים שלנו באופן דומה, מפרש כוונת הרשב״א דהא דלאו בני קידושין נינהו הוא סימן דביאתו כביאת בהמה, וכמו שכתב הריטב״א שהביאו הגריי״ו לקמן. ועי׳ ברמב״ן שם שכתב שאפשר לדחוק את גירסת רב האי גאון בלישנא שיש בספרים שלנו.
מחייבי לאוין דתפסי בהו [שתופסים בהם] קדושין, שלמרות העבירה הקידושין חלים, אבל הכא [כאן] גוי ועבד, כיון שלא תפסי בהו [תופסים בהם] קדושין, כחייבי כריתות דמי [הם נחשבים].
to forbidden relations for which one is liable for violation of a prohibition concerning which a betrothal between the couple would take effect. However, here, with regard to a gentile and a slave, since their betrothal of a Jewish woman would not take effect, a union with them is comparable to forbidden relations for which one is liable to receive karet, and therefore the offspring of such a union will be a mamzer.
הכל
(2) מֵיתִיבִי גּוֹי 1 וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַמְזֵר אֶלָּא מִמִּי שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עֶרְוָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת.
The Gemara raises an objection from a baraita: In the case of a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring born from such a union is a mamzer. Rabbi Shimon ben Yehuda says: The offspring is a mamzer only if born from relations with one who is forbidden by a prohibition of forbidden relations that are punishable by karet. It is apparent from the baraita that one who holds, as does Shimon HaTimni, that only the offspring from forbidden relations for which one is liable to receive karet is a mamzer, nevertheless holds that the offspring of a slave or gentile and a Jewish woman is not a mamzer.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
מיתיבי עובד כוכבים ועבד וכו׳ – ר׳ [שמעון בן] יהודה אמר אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש (מיתה) [כרת] וכמו האי קאמר ר׳ שמעון התימני דאין ממזר אלא מחייבי מיתות וכו׳ וכמו דהך דר״ל דאין ממזר אלא מחייבי כריתות סבר דעובד כוכבים ועבד הבא וכו׳ הולד כשר דהכי משמע דפליג את״ק דלעיל מיניה כמו כן יש לנו לומר לרבי שמעון התימני:
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. ר׳ שמעון בן יהודה אומר: אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה, וענוש כרת. משמע שהתנא הסבור שממזר הוא רק זה הנולד מחייבי כריתות (והיא שיטת שמעון התימני), סבור שהנולד מגוי ומעבד איננו ממזר!
The Gemara raises an objection from a baraita: In the case of a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring born from such a union is a mamzer. Rabbi Shimon ben Yehuda says: The offspring is a mamzer only if born from relations with one who is forbidden by a prohibition of forbidden relations that are punishable by karet. It is apparent from the baraita that one who holds, as does Shimon HaTimni, that only the offspring from forbidden relations for which one is liable to receive karet is a mamzer, nevertheless holds that the offspring of a slave or gentile and a Jewish woman is not a mamzer.
הכל
(3) אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף מַאן הַכֹּל מוֹדִים רַבִּי אַף עַל גַּב דְּרַבִּי אוֹמֵר אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִים אֶלָּא לְדִבְרֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה חֲלוּצָה כְּעֶרְוָה וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ בְּגוֹי 1 וְעֶבֶד מוֹדֶה דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ גּוֹי 2 וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר.
Rather, Rav Yosef said: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as although Rabbi Yehuda HaNasi says in a baraita (52b) concerning the mishna (50a–51b) that states that a levirate betrothal between a yavam and a yevama with whom he had already performed ḥalitza is ineffective: This statement was said only according to the statement of Rabbi Akiva, as he would consider a ḥalutza like a forbidden relative such that if the yavam betrothed her it would not take effect. And although Rabbi Yehuda HaNasi himself does not hold accordingly with regard to that issue, with regard to the offspring of a union with a gentile or a slave he concedes that the offspring is a mamzer. As, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rav Yitzḥak bar Avudimi said in the name of our Master, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "בעובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
אף על גב דקאמר רבי – בפרק ר״ג אין ביאה אחר חליצה דאם חלץ לזו ובעל את זו אינה צריכה הימנו גט וקאמר אין הדברים הללו אמורים דביאה אחר חליצה לא תפסה אלא לדברי ר״ע כו׳ אבל לדידיה לא סבירא ליה אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודים.
דכי אתא רב דימי כו׳ משום רבינו – רבי.
אמורים. פרק ר״ג1, דקא תני שאם חלץ את זו ובא על זו אינה צריכה הימנו גט. כערוה. היא ולא תפסי בה קדושי.
1. להלן נב, ב.
אלא אמר ר׳ יוסף וכו׳ – כלומר אין לן להכריע שיהא הולד ממזר אלא מהא דאמר בשם ר׳ ורב יוסף סייע׳ למילת׳ ואמר דברי ר׳ יהושע וכולה סוגיי׳ עד דאמרי ליה אביי מאי חזית דסמכת וכדפרש״י ז״ל.
והא דאמרי׳ הולד פגום לכהונה – פרש״י ז״ל שאם הית׳ נקבה היא חללה שפסולה לכהן הדיוט ואם היא כהנת מיפסלא מתרומה דבי נשא ונראה מדבריו ז״ל שאם הוא זכר אינו נפסל כלל וכי קאמרי׳ שבנה פגו׳ לאו דוקא אלא בתה קאמר וכן פירשוה בירוש׳ בפי׳ בנקבה אבל רבי׳ הרמב״ן ז״ל היה אומר דכיון דמק״ו מאלמנה מייתי ליה אף אם הוא בן פגום לכהונה שהוא חלל פוסל בביאתו אשה שבעל ודוקא אמרי שבנה פגום.
אלא אמר רב יוסף: מאן [מי הוא] ״הכל מודים״ שאמרו — רבי הוא, שאף על גב [אף על פי] שרבי אומר כי אין הדברים הללו (במשנה להלן נב, ב) אמורים אלא לדברי ר׳ עקיבא, שהיה ר׳ עקיבא עושה חלוצה כערוה לכל דבר, וליה לא סבירא ליה [והוא עצמו אינו סבור כן] אלא כשמעון התימני, מכל מקום, בגוי ועבד מודה. ומניין לנו דבר זה? דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם רב יצחק בר אבודימי שאמר משום [בשם] רבינו (רבי): גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.
Rather, Rav Yosef said: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as although Rabbi Yehuda HaNasi says in a baraita (52b) concerning the mishna (50a–51b) that states that a levirate betrothal between a yavam and a yevama with whom he had already performed ḥalitza is ineffective: This statement was said only according to the statement of Rabbi Akiva, as he would consider a ḥalutza like a forbidden relative such that if the yavam betrothed her it would not take effect. And although Rabbi Yehuda HaNasi himself does not hold accordingly with regard to that issue, with regard to the offspring of a union with a gentile or a slave he concedes that the offspring is a mamzer. As, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rav Yitzḥak bar Avudimi said in the name of our Master, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.
הכל
(4) רַבִּי אַחָא שַׂר הַבִּירָה ור׳ וְרַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ פְּרוּק הָנְהוּ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתוֹ מֵאַרְמוֹן לִטְבֶרְיָא הֲוָה חֲדָא דְּאִעַבַּרָא מִגּוֹי 1 וַאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דר׳ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לְהוּ ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן ור׳ וְרַבִּי אֶלְעָזָר ור׳ וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרִי גּוֹי 2 וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר.
The Gemara cites a related incident: Rabbi Aḥa, lord of the capital, and Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥiyya, the man of Akko village, redeemed those captives who came from Armon to Tiberias. One of them had been impregnated by a gentile, and they came before Rabbi Ami to ask what the offspring’s status would be when born. He said to them that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar and Rabbi Ḥanina all say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מעובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
ראש״ה ור״ת ברי׳ דר״ח איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתאי מן ארמון לאנטוכיא הות בה מדאדהות מעברא מגוי אתי לקמי׳ דר״א א״ל ר״י ור״א ור״ח דאמרי נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אר״י רבותא למיחשב גברא והא רב ושמואל בבבל וב״ק בא״י וא״ל חלופי בר קפרא ועיילי מגדולי זקני דרום ואמרי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וריב״ל אמר הולד מקולקל. למאי אילימא לקהל והא אריב״ל הולד כשר אלא לאו לכהונה אמוראי דמכשרי מודי דולד פגום לכהונה הוי מק״ו ומה אלמנה לכ״ג שאין שאין איסורה שוה בכל בזה פגום זו שאיסורה שוה בכל א״ד שבנה פיגום, וכ״ת א״ל מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ה״נ כיון דבא עלי׳ פסלה דאר״י משום ר״ש מניין לגוי ועבד שבא על כהנית לוי׳ וישראלית שפסלה שנאמר ובת כהן כי תהי׳ אלמנה וגרושה וזרע אין לה וגו׳ מי שיש לו אלמנות וגירושי׳ בה יצאו גוי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה.
גמ׳ אמר להו רבי יוחנן כו׳. נ״ב נ״ל דלא אמר כך ר׳ יוחנן בהדיא דא״כ מה צריכים התוס׳ לדקדק בפ׳ שני לעיל (יבמות דף כ״ג) מר׳ יוחנן דאמר וכולן לפסול כו׳ וכן משמע מפרש״י סוף פ״ק גבי ר׳ יוחנן וכולן לפסול וכן משמע מתוס׳ דסוף פ״ק בד״ה קסבר עובד כוכבים ועבד כו׳ שכותבין וסוגיא דתלמודא אזלה דאית ליה לרבי יוחנן דולד ממזר משמע דלא אמר בהדיא אלא ממה שאמר לעיל הכל מודים כו׳ אבל לפי האמת לא ס״ל ע״ש בתוס׳ וצ״ע מהפוך הדף שאמר ר׳ יוחנן הכריז על בניהם שהם ממזרים משמע שאיהו גופיה פסק כך הלכה למעשה ודו״ק:
ולגופה של הלכה זו מסופר: ר׳ אחא שר הבירה ור׳ תנחום בריה [בנו] של ר׳ חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו [פדו את אלה השבויות שבאו] מארמון לטבריא (טבריה). הוה חדא דאעברא [היתה אחת מהן שהיתה מעוברת] מגוי, ואתו לקמיה [ובאו לפניו] לפני ר׳ אמי לשאול מה יהיה מעמדו של הילד לכשיוולד. אמר להו [להם]: ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר ור׳ חנינא דאמרי [שאמרו] כולם: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.
The Gemara cites a related incident: Rabbi Aḥa, lord of the capital, and Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥiyya, the man of Akko village, redeemed those captives who came from Armon to Tiberias. One of them had been impregnated by a gentile, and they came before Rabbi Ami to ask what the offspring’s status would be when born. He said to them that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar and Rabbi Ḥanina all say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.
הכל
(5) אָמַר רַב יוֹסֵף רְבוּתָא לְמִחְשַׁב גַּבְרֵי הָא רַב וּשְׁמוּאֵל בְּבָבֶל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּבַר קַפָּרָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרִי לַהּ חַלּוֹפֵי בַּר קַפָּרָא וְעַיֹּילֵי זִקְנֵי דָרוֹם דְּאָמְרִי גּוֹי 1 וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר.
Upon hearing this, Rav Yosef said: Is it so great to enumerate men? The fact that several great Sages held this opinion does not prove that their opinion is the accepted halakha. But there are Rav and Shmuel in Babylonia, and Rabbi Yehoshua ben Levi and bar Kappara in Eretz Yisrael, and some say to remove bar Kappara from this list and insert instead the Elders of the South, who all say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, and he or she may marry into the congregation of Israel.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
אמר רב יוסף כששמע סיפור זה: רבותא למחשב גברי [וכי גדולה היא למנות אנשים]! כלומר, וכי על ידי כך שמנה כמה חכמים הסבורים כך, מוכח שזו ההלכה?! הא [הרי] רב ושמואל בבבל, ור׳ יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל ואמרי לה [ויש אומרים] כי חלופי [מחליפים, מוציאים] בענין זה את בר קפרא ועיילי [ומכניסים] במקומו זקני דרום, דאמרי [שאומרים] כולם: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד כשר!
Upon hearing this, Rav Yosef said: Is it so great to enumerate men? The fact that several great Sages held this opinion does not prove that their opinion is the accepted halakha. But there are Rav and Shmuel in Babylonia, and Rabbi Yehoshua ben Levi and bar Kappara in Eretz Yisrael, and some say to remove bar Kappara from this list and insert instead the Elders of the South, who all say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, and he or she may marry into the congregation of Israel.
הכל
(6) אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי הִיא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ גּוֹי 1 וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר.
Rather, Rav Yosef said the halakha is in fact that the offspring is a mamzer because this is Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rav Yitzḥak bar Avudimi said in the name of our Master, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, that they say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
אלא אמר רב יוסף רבי היא – לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה דהא נמי רבים אכשרי אלא משום ההיא דר׳ איכא למיפסליה דהלכה כמותו.
אלא אמר רב יוסף: שיטה זו בהלכה, שיטת רבי היא, שהוא הסבור שהוולד ממזר והלכה כמותו בכל מקום. ועל דעתו סמכו ולא על שיטות האמוראים. דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשמו של ר׳ יצחק בר אבודימי, שאמר: משום רבינו (רבי) אמרו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.
Rather, Rav Yosef said the halakha is in fact that the offspring is a mamzer because this is Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rav Yitzḥak bar Avudimi said in the name of our Master, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, that they say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.
הכל
(7) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר הַוָּלָד מְקוּלְקָל לְמַאן אִילֵימָא לַקָּהָל הָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַוָּלָד כָּשֵׁר אֶלָּא לִכְהוּנָּה דְּכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי דְּמַכְשְׁרִי מוֹדוּ שֶׁהַוָּלָד בפָּגוּם לִכְהוּנָּה.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: The lineage of the offspring is sullied, and if the child is a girl she is restricted in whom she may marry. The Gemara asks: To whom is she prohibited from marrying? If we say it is to the congregation of Israel, but didn’t Rabbi Yehoshua himself say that the lineage of the offspring is unflawed and he or she may marry into the congregation of Israel? Rather, the offspring is prohibited to marry into the priesthood, as all of the amora’im who render the offspring fit to enter the congregation of Israel agree that the offspring has flawed lineage and is forbidden to marry into the priesthood.
וכלהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה – נראה לי, דכיון דגמר ק״ו מאלמנה כאלמנה, מה אלמנה יש לה דורות אף הוא פגוםא, ואם בא על הכהנת ועל הלויה וישראלית בתו פסולה לכהונה, כבת חלל זכרב. ואף זה בכלל משנתנוג, כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, וזהו בנה פגום דקאמרינן בגמרא. ורש״י ז״לד שאמר בנקבה, לאו דוקא נקט לה. ומשמע מדאמר ליהה רבא איטמר או גלי, דאינהו לית להו פגםו לכהונה כלל, דא״כ נפק מיניה חורבא, גלי ונסיב והם מחזיקין אותו בישראל, ואתי כהן למנסב ברתיה. וא״ת כהן לא ישא עד שיבדוק, והלא אינו בודק אלא ארבע אמהותז, וזה אמהותיו כשרות הן, וכדברי חכמיםח אינו בודק כללט, שמא לא יקרא עליו ערער כיון דמיטמר. ועוד היכי יהיב ליה עצה לאיטמורי, נפק מינה חורבא לאחר ארבע דורות. ומסתברא דהצעה דשמעתא הכי, דקאמר רב יוסף רבותא למחשב גברי לממזר הא רבנן מכשרי, אלא אמר רב יוסף מהא דרבי(ן)י דפסיל לתנא ופגים לאמוראי, דאפילו ר׳ יהושע [בן לוי]כ דמכשר משוי לי׳ פגום, ומינה אף כולהו אמוראי דמכשרי פוגמין אותו, הילכך לפחות פגום הוא. ואמר ליה אביי סמוך אדרבין דאמר בדרבי גופיה דמורי בה להיתיראל, והיתירא לגמרי קאמר אפילו לכהונה. ואף רב מורה בה להיתירא, משום דקאמרי ליה הב ליה ברתך ושתיק, ואי ס״ד פגום הוא, מי יהיב רב פסולה דכהונה בזרעיה, דהא בתו פסולה לכהן. וכן כולה סוגיא. ולפ״ז כיון דפסקינן הלכתא הולד כשר לאפוקי מן ממזר, ולא פסקינן פגום ולא כשר לכהונה, הדבר ספק אי כר׳ יהושע בן לוי ורב יוסף, אי כרביןמ ורב יהודה ורבא. וזהו טעמו של רבינו הגדול ז״לנ דאמר ספיקא היא, משום דבתראי דפסקו הלכה הכשירוהו מממזר ולא הורו בה להתיר [לכהונה]ס. ועוד אמרינן בפ׳ כיצדע, עליה דרבינא, ישראל פסול מיקרי, ואע״ג דאיהו אכשר הכא משמיה דרב גזאפ. ומיהו ההיא נמי לא מכרעא לפסולא, דדחייה בעלמא היא בגמרא. והיינו דגרסינן בפ׳ יש בכור לנחלהצ, אמר רב פפא דאיעבר מגוי ולא תימא אליבא דמ״ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ״ד מזהמין את הולד לוי פסול מיקרי. והאי לישנא משמע, דאיכא מ״ד אין מזהמין אותו כלל, אלא כשר גמור הוא לכהונה, הילכך כלויה שילדה מישראל היאק, ולמאן דאמר מזהמין היינו מאן דפסיל לכהונהר, ולפיכך מיקרי לוי פסול שהוא הולך אחר אמו. מ״מ בירושלמי אמרוש, אע״ג דרב אמר הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה פסולה מן הכהונה. אלא שי״ל דס״ל כרב יוסף, ודחויה היא. הילכך מסתברא דספקא הוא ולא מנסבינן בתו לכהן, א״נ נקבה היא אסורה ליה, ואם נשא אין מוציאין מידות, והולד ספק חלל. ויש שהביא ראיה לפגום אותו, מדאמרינן בפ׳ נושאיןא, עשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי, שמשתקין אותו מדין כהונה, משום דבעינן מיוחס אחריוב. ולאו מילתא היא כלל, דהתם לא שיהא פגום, אלא שאינו כהן לעבודה ומדרבנן, ולא שייכא בשמעתיןג.
א. בנדפס הגיה: אף זה הפגום. ונראה שא״צ וכונת רבינו שאף הוא – הבן – פגום ולא רק הבת, לענין שבתו פסולה לכהונה.
ב. קידושין עז א. ועיין בביאור הגר״א סי׳ ו ס״ק כג שכתב, דפגום ל״ה חלל ולכן דוקא הבת פסולה ולא הבן. אבל דעת רבינו דהבת חללה ממש ולכן דעתו דגם הבן חלל. ועיין באבני נזר חאה״ע סי׳ טז. וע״ע בביאור הגר״א סי׳ ו ס״ק נז.
ג. שם סו ב.
ד. ד״ה שבנה פגום. בכי״י ב: ור״ש אמר בנקבה דוקא נקט לה. בנדפס: ור״ש אמר בנקבה ולא דוקא נקט לה. וברשב״א הביא דברי רבינו כמו שהוא כאן. ועי״ש שכתב ע״ז: ואינו נראה כן מדברי רש״י ז״ל אלא בהדיא קא פריש דאי אפשר אלא בנקבה ובנה דקאמר משום בתה נקט לה. ועיין בריטב״א ובמאירי ותוס׳ חד מקמאי. ועיין בשו״ת משכנות יעקב אה״ע סי׳ ב, מש״כ בדברי רבינו.
ה. אולי צ״ל: מדאמרו ליה רב יהודה ורבא.
ו. בכ״י ב: פגום.
ז. קידושין עו א.
ח. שם ע״ב.
ט. בנדפס נוסף כאן: אא״כ קרא עליו ערער ושמא וכו׳.
י. כ״ה בכ״י ב. בכ״י א: דרבנן. בנדפס הגיה: אלא אמר רב יוסף מדרב דימי דפסל לתנא דהיינו רבי ופגים לאמוראי. ולפי הנוסח שלפנינו נראה שמש״כ ״מהא דרבי דפסיל לתנא״ הכונה לרבי יצחק בר אבודימי שהוא תנא שאמר בשם רבינו – רבי – דפסול. ועיין לעיל ג א תוד״ה דאמר, דתרי ר״י בר אבדימי היו, ואותו שבימי רבי היה תנא. ובספר הזכות משמע כמו שהגיה בנדפס.
כ. כך הגיה בנדפס.
ל. בכ״י א: סמוך אדרבנן דר׳ גופיה מיירי בה להיתירא.
מ. כ״ה בכי״ב, בכי״א: כרבנן, בנדפס הגיה: כרב.
נ. הרי״ף סי׳ ס.
ס. כ״ה בנדפס, עיין ברי״ף שם שכתב: ולא אמר והלכתא הולד פגום.
ע. לעיל כג א.
פ. לקמן ע״ב.
צ. בכורות מז א. ועיי״ש ברש״י ותוס׳ מה שפירשו. וע״ל כג א תוד״ה קסבר.
ק. כלומר רק לענין שכשר לכהונה, אבל לענין פדיון הבן אילו היה כלויה שילדה מישראל היה חייב בפדה״ב לרב פפא משום דמתיחס אחר האב עיי״ש, וכיון דאביו גוי אינו מתיחס אלא אחר אמו והוי לוי ולכך פטור מפדיון הבן.
ר. וכ״ז רבינו לשיטתו דס״ל שגם הבן פסול, אך לדעת הראשונים שרק הבת פסולה ע״כ אינם מפרשים כפירוש רבינו, ועיין הערה 357. וע״ע בביאור הגר״א סי׳ ז ס״ק נג וס״ק נז.
ש. פ״ד הט״ו, כט ב (וילנא). ועיין בספר הזכות שהאריך בדברי הירוש׳.
ת. וכ״כ המאירי, וכ״כ בח״מ וב״ש סי׳ ד ס״ה. וכבר תמה המהרש״ל ביש״ש סי׳ לח, אם הולד ספק חלל איך יתכן דאין מוציאין והלא ספיקא דאורייתא לחומרא. ועיי״ש שפסק דאם נשאת לא תצא והולד כשר, עיי״ש הטעם, וכ״כ בתשובותיו סי׳ יז. וכן תמה על דברי רבינו אלה המ״ל בפי״ז איסורי ביאה הלכה ז בד״ה ודע שראיתי. ועיין בפ״ת אה״ע סי׳ ד סק״ג מש״כ בזה בשם שעה״מ ועוד.
א. לקמן ק ב.
ב. כ״כ הראב״ד הובאו דבריו בספר הזכות. ועיין מש״כ בזה בברכת שמואל.
ג. עיין בספר הזכות שהאריך רבינו לדחות דבריו. ועיי״ש שכתב: אלא אוכל בתרומה וכל דיני כהונה עליו. ולכן כתב כאן שרק אינו כהן לעבודה. אך רש״י בכתובות יג ב כתב שאינו אוכל בתרומה וכ״כ בשטמ״ק בשם הרשב״א והרא״ה. ודעת הריטב״א שם כדעת רבינו. ועיין ברמב״ם פ״כ איסו״ב ה״כ שכתב: ואינו עובד ולא אוכל ולא חולק. ויש לפרש שהכונה לאכילת קדשים. אך בש״ע אה״ע סי׳ ג ס״ט העתיק לשון הרמב״ם וכתב: ואינו עובד ואינו אוכל בתרומה.
וכלהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה. כתב הרמב״ן נ״ר דכיון דגמר קל וחומר מאלמנה כאלמנה מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן. ורש״י ז״ל שאמר מנקבה לאו דוקא נקט לה. ואינו נראה מדברי רש״י ז״ל אלא בהדיא קא פריש דאי אפשר אלא בנקבה ובנה דקאמר משום בתה נקט לה (עיין רש״י בד״ה שבנה פגום, וברמב״ן שלפנינו לא הובאו דברי רש״י). ובירושלמי מפורש כן אם ילדה בת פסולה לכהונה דגרסינן התם (פ״ד ה״א) אף על פי דר׳ יהושע אמר הבא על אחותו הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה שהיא פסולה מן הכהונה, אף על גב דרב אמר עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה פסולה מן הכהונה ע״כ. וכן נראה לי ראיה מדאמרינן לקמן (בעמוד ב) עבדיה דרב חייא בר אמי אטבלה לה לההיא עכו״ם לשם אינתתא, א״ר יכילנא לאכשורי בה ובברתה, בה כדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה, בברתה דאמר ר׳ יהושע בן לוי עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואם איתא דמאן דפסיל אפי׳ בבנו פוסל, למה ליה למימר בברתה לימא יכילנא לאכשורי בה ובולדה דהוו בכלל ברה וברתה ובשלמא לדברי רש״י ז״ל כיון דבכולה שמעתין איירי בברתה, דבדידה הוא דאיכא לאפלוגי בין פסול ממזרות לפסול כהונה, משום הכי נקט הכא ברתה, אלא אי וולדה ממש אמרו דפסול כלומר בין הבת ובין הבן, ובין בזה ובין בזה אמרו דפסול ובכלהו איירי בכולה שמעתין, אמאי נקט הכא ברתה נימא ולדה.
מקולקל. פגום. וכלהו אמוראי. כגון רב ושמואל ורב יהודה ורבא כדלקמן. שוה בכל. שאסור גוי שוה בכל בין בכהנת לויה וישראלית. בנה. לאו דוקא, שהבן ישראל ולא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין, אלא משום בתה נקט, שאם תלד בת פסולה לכהן. אדרב דימי. דאמ׳ משמיה דר׳ שהולד ממזר. סמוך אדרבין. דאמ׳ משמיה דר׳ שהולד כשר.
ההוא דאתא. בן ישראלית שנתעברה מגוי הוה. איטמר. לך במקום שלא יכירוך ויתנו [לך] בת ישראל. אלמ׳ לאו ממזר הוא מדשרי ליה למעבד הכי. שאם יכירוהו לא יתנו לו בת ישראל. בת מינך. בת ישראלית שנתעברה מגוי שכשירה כמותך, אבל ממזרת ושפחה לא תשא שהרי ישראל כשר אתה. מרה דשמעתא. דאמ׳ הולד כשר כדלעיל, ואיהו גופיה אמ׳ בחציו עבד וחציו בן חורין שהולד אין לו תקנה שיהא כשר, אלא הוי ממזר.
ר׳ יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל ופסול. ושואלים: למאן [למי] פסול? אילימא [אם תאמר] פסול לקהל — הא [הרי] אמר ר׳ יהושע עצמו כי הולד כשר! אלא הכוונה היא שפסול לכהונה — דכולהו אמוראי דמכשרי [שכל האמוראים שמכשירים] את הוולד לבוא בישראל מודו [מודים] בכל זאת שהולד פגום לכהונה.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: The lineage of the offspring is sullied, and if the child is a girl she is restricted in whom she may marry. The Gemara asks: To whom is she prohibited from marrying? If we say it is to the congregation of Israel, but didn’t Rabbi Yehoshua himself say that the lineage of the offspring is unflawed and he or she may marry into the congregation of Israel? Rather, the offspring is prohibited to marry into the priesthood, as all of the amora’im who render the offspring fit to enter the congregation of Israel agree that the offspring has flawed lineage and is forbidden to marry into the priesthood.
הכל
(8) מק״ו מִקַּל וְחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה מָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם.
This is derived from an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all Jews, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman who engaged in relations with a gentile or slave, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?
זו שאיסורה שוה בכל – עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית.
שבנה פגום – בנה פגום לאו דוקא דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא ואי משום דלא ישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת שאין קדושה בנשים דאפילו כשרות מותרות לפסולים דקיימא לן (קדושין דף עג.) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה.
ודבר זה נלמד מקל וחומר מאלמנה. והקל וחומר הזה הוא: מה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל, שאינו חל אלא על הכהן הגדול בלבד, בכל זאת בנה פגום לכהונה, זו הנבעלת לגוי שאיסורה שוה בכל — אינו דין שבנה פגום.
This is derived from an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all Jews, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman who engaged in relations with a gentile or slave, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?
הכל
(9) מָה לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת הָכָא נָמֵי כֵּיוָן שֶׁנִּבְעֲלָה פְּסָלָהּ.
And if one would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted by claiming that what is true with regard to a widow who is married to a High Priest, where her union with him is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to the prohibition against a Jewish woman engaging in relations with a gentile or a slave. This is not correct, because here, too, once he has engaged in intercourse with her, he thereby renders her unfit to marry into the priesthood.
(ט-י) כיון דבא עליה פסלה דאמר ר׳ יוחנן מנין לעכו״ם ועבד שפוסל כו׳. קשיא לי לימא גר עמוני ומצרי שני שנשאו בת ישראל יוכיחו שביאתן בעבירה ובתם כשרה לכהונה, וכדאמר ר׳ יוחנן לקמן בפרק הערל (יבמות עז.) גמר עמוני ומואבי עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין ומאי שני עממין עמוני שנשא בת ישראל וצל״ע (עיין תוס׳ שם ד״ה רבי יוחנן).
ומקשים: מה לאלמנה לכהן גדול — שכן היא עצמה מתחללת על ידי ביאה זו! ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] בנבעלת לגוי, כיון שנבעלה לגוי — פסלה.
And if one would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted by claiming that what is true with regard to a widow who is married to a High Priest, where her union with him is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to the prohibition against a Jewish woman engaging in relations with a gentile or a slave. This is not correct, because here, too, once he has engaged in intercourse with her, he thereby renders her unfit to marry into the priesthood.
הכל
(10) דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן גמִנַּיִן לְגוֹי 1 וְעֶבֶד הַבָּא עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְּוִיָּה וְעַל הַיִּשְׂרְאֵלִית שֶׁפְּסָלוּהָ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:י״ג} וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ יָצְאוּ גּוֹי 2 וְעֶבֶד שֶׁאֵין לָהֶם אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ.
As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon: From where is it derived with regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a daughter of a priest or with a female Levite or with a female Israelite that they thereby render her unfit to marry into the priesthood? As it is stated: “But a priest’s daughter when she will become a widow, or a divorcée, and have no child, she returns to her father’s house as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse indicates that she returns to her father’s house and enjoys the rights of the priesthood only in a case where she engaged in intercourse with one to whom widowhood and divorce can apply, i.e., one with whom her marriage would be valid and would be broken only through death or divorce. Excluded from this is a union with a gentile or a slave, to whom neither widowhood nor divorce can apply, as no marriage bond can be formed with them.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
שפסלוה – כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ״ש מכהונה.
מי שיש לו אלמנות וגירושין בה – כגון ישראלית הוא דכי מת וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו׳ (ויקרא כב).
יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה – שאין קדושין תופסין.
יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה – וא״ת והא רבי יוחנן אית ליה לעיל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אם כן למה לי קרא דהשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא וי״ל הא דידיה והא דרביה ועוד דאמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן כדאמרינן ספ״ק (לעיל טז:) ושם פירשתי אמאי הוי ממזר מעובד כוכבים כיון דביאת היתר היא מדאורייתא.
שם דאמר רבי יוחנן משום ר״ש מנין לעובד כוכבים וכו׳. לקמן סח ע״ב ובסוטה דף כו ע״ב ובקדושין דף עה ע״ב איתא משום רבי ישמעאל:
שאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון: מנין לגוי ועבד הבא על הכהנת וכן על הלויה, וכן על הישראלית שפסלוה לכהונה — שנאמר: ״ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה״ (ויקרא כב, יג), ללמד, שרק אם היתה נשואה למי שיש לו אלמנות וגירושין בה, שנישואיהם תופסים, זו היא החוזרת לבית אביה כמקודם, יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה, שאין כל משמעות הלכתית של נישואין לקשר שביניהם.
As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon: From where is it derived with regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a daughter of a priest or with a female Levite or with a female Israelite that they thereby render her unfit to marry into the priesthood? As it is stated: “But a priest’s daughter when she will become a widow, or a divorcée, and have no child, she returns to her father’s house as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse indicates that she returns to her father’s house and enjoys the rights of the priesthood only in a case where she engaged in intercourse with one to whom widowhood and divorce can apply, i.e., one with whom her marriage would be valid and would be broken only through death or divorce. Excluded from this is a union with a gentile or a slave, to whom neither widowhood nor divorce can apply, as no marriage bond can be formed with them.
הכל
(11) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַדְּרַב דִּימִי סְמוֹךְ אַדְּרָבִין דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא מורים בַּהּ לְהֶיתֵּירָא וּמַאן רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא רַבִּי.
Abaye said to Rav Yosef: What did you see that you rely upon Rav Dimi and his tradition that Rabbi Yehuda HaNasi holds that the offspring of a gentile or a slave and a Jewish woman is a mamzer? Rely instead upon Ravin, as when Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Natan and Rabbi Yehuda HaNasi both rule that the offspring is permitted to marry into the congregation of Israel. And who is the Rabbi Yehuda HaNasi referred to in Ravin’s report? It is the one who is simply referred to as Rabbi, the redactor of the Mishna, whose opinion is accepted as the halakha.
א״ל אביי – לרב יוסף.
מאי חזית דסמכת אדרב דימי – דאמר משמיה דרבי הולד ממזר סמוך אדרבין דמכשרי ליה משמיה דרבי.
רבי נתן ור״י הנשיא מורו ביה להתרא נראין דבריו דהיינו להתר גמור ואפילו לכהונה והיינו דאמר רב שימי דליתן ליה ברתיה וכן ר׳ יהודה דאמר וכו׳ והיכי לא חייש לפסול כהונה דק״ל שאין הכהן צריך לבדוק אלא במי שקרא עליו ערער אלא ודאי כדאמרן וא״ת והא איכא ק״ו דאלמנה וכ״ת דאיכא למפרך דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אבל הכא אינה מתחללת דליתא דלר׳ יוחנן בשם ר׳ ישמעאל הא ליתא דסוגיי׳ בכולי תלמודא דההיא דר׳ יוחנן וכ״מ מתני׳ דשנויי פסולה לכהונה משום חשש בעולת עכומ״ז כדאי׳ בפ״ק דכתובות ודוכתיה אחריני והנכון דהנהו סברי דאע״ג דהיא מתחללת בביאה זו אין הולד מתחלל דרחמנא אפקריה לזרעא דעכומ״ז וכביאת בהמ׳ חשיב והולד נגרר אחר האם וכאלו כלו ישראל דבן בתך הבא מן העכומ״ז קרוי בנך.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מאי חזית דסמכת [מה ראית שאתה סומך] על דבריו של רב דימי במסורת זו, סמוך על דבריו של רבין! דכי אתא [שכאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר: ר׳ נתן ור׳ יהודה הנשיא מורים בה בוולד הנולד מן הגוי — להיתירא [להיתר]. והרי מאן [מי הוא] ר׳ יהודה הנשיא — הלא רבי הוא. משמע שיש סבורים שאף הוא פסק להיתר.
Abaye said to Rav Yosef: What did you see that you rely upon Rav Dimi and his tradition that Rabbi Yehuda HaNasi holds that the offspring of a gentile or a slave and a Jewish woman is a mamzer? Rely instead upon Ravin, as when Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Natan and Rabbi Yehuda HaNasi both rule that the offspring is permitted to marry into the congregation of Israel. And who is the Rabbi Yehuda HaNasi referred to in Ravin’s report? It is the one who is simply referred to as Rabbi, the redactor of the Mishna, whose opinion is accepted as the halakha.
הכל
(12) וְאַף רַב מוֹרֵה בַּהּ היתירא דְּהָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ גּוֹי 1 וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל מַהוּ.
The Gemara notes: And even Rav rules that the offspring is permitted, as is evident from an incident involving a certain individual who came before Rav and said to him: With regard to the offspring of a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, what is its halakhic status?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
ומעירים, ואף רב היה מורה בה, בהלכה זו, היתירא [היתר]. דההוא דאתא לקמיה [שאדם אחד שבא לפני] רב, אמר ליה [לו] אותו אדם לרב: גוי ועבד הבא על בת ישראל מהו דינו של הנולד מביאה זו? ושאלה זו שאל לגבי עצמו.
The Gemara notes: And even Rav rules that the offspring is permitted, as is evident from an incident involving a certain individual who came before Rav and said to him: With regard to the offspring of a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, what is its halakhic status?
הכל
(13) אָמַר לו הַוָּלָד כָּשֵׁר אֲמַר לֵיהּ הַב לִי בְּרַתָּךְ לָא יָהֵיבְנָא לָךְ.
Rav said to him: The lineage of the offspring is unflawed. The individual who asked the question was himself such a child, and he said to Rav: If so, give me your daughter in marriage. He said to him: I will not give her to you.
אמר ליה [לו] רב: הולד כשר. אמר ליה [לו]: אם סבור אתה כן — הב לי ברתך [תן לי את בתך] לאשה, שאם כשר אני — מדוע לא אשא אותה? אמר לו: לא יהיבנא [אינני נותן] לך.
Rav said to him: The lineage of the offspring is unflawed. The individual who asked the question was himself such a child, and he said to Rav: If so, give me your daughter in marriage. He said to him: I will not give her to you.
הכל
(14) אָמַר שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב אָמְרִי אִינָשֵׁי גַּמְלָא בְּמָדַי אַקַּבָּא רָקְדָא הָא קַבָּא וְהָא גַּמְלָא וְהָא מָדַי וְלָא רָקְדָא.
Shimi bar Ḥiyya, Rav’s grandson, said to Rav: People often say that a camel in Medes can dance upon a small space that holds only a single kav of produce. However, clearly that is an exaggeration, since if one would go to Medes one could demonstrate that this is a space that holds a kav, and this is a camel, and this is Medes, and yet the camel is not dancing, i.e., the truth of a statement becomes apparent when it is put to the test. So too, it would appear that you do not truly believe in your ruling because when put to the test, you are unwilling to rely on it.
אמרי אנשי גמלא במדי אקבא רקדא – גמל גדול מרקד בתוך קב קטן בד׳ רגליו במלכות מדי. וגוזמא.
הא קבא והא גמלא והא מדי – יבא וירקד לפנינו כלומר אתה שהתרת דבר חידוש האמת דבריך ותן לו בתך.
אמר שימי בר חייא נכדו של רב לרב: אמרי אינשי [אומרים אנשים] בפתגם מקובל: גמלא במדי אקבא רקדא [גמל במדי בתוך קב קטן הוא רוקד]. שאנשים מספרים לפעמים סיפורי גוזמאות על דבר המתרחש במקום רחוק, אולם: הא קבא, והא גמלא, והא מדי — ולא רקדא [הרי הקב, והרי הגמל, והרי מדי — ואינו רוקד]. שאף כאן, במקרה הזה, כאשר העמיד זה את דבריך לנסיון בפועל — אין אתה עומד בדעתך!
Shimi bar Ḥiyya, Rav’s grandson, said to Rav: People often say that a camel in Medes can dance upon a small space that holds only a single kav of produce. However, clearly that is an exaggeration, since if one would go to Medes one could demonstrate that this is a space that holds a kav, and this is a camel, and this is Medes, and yet the camel is not dancing, i.e., the truth of a statement becomes apparent when it is put to the test. So too, it would appear that you do not truly believe in your ruling because when put to the test, you are unwilling to rely on it.
הכל
(15) א״ל אֲמַר לֵיהּ אִי נִיהְוֵי כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לָא יָהֵיבְנָא לֵיהּ בְּרַתִּי א״ל אָמַר לֵיהּ אִי הֲוָה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִי מָר לָא יָהֵיב לֵיהּ אַחֲרִינֵי יָהֲבִי לֵיהּ הַאי אִי מָר לָא יָהֵיב לֵיהּ אַחֲרִינֵי לָא יָהֲבִי לֵיהּ.
He said to him: Even if he were as great as Joshua, son of Nun, I would not give him my daughter in marriage. My refusal to give her to him in marriage is not that I do not stand by my ruling; it is for other reasons. He said to him: If he were as great as Joshua, son of Nun, then even if the Master would not give him his daughter, others would still give him their daughters. However, with regard to this man, if the Master does not give him his daughter, others will not give him their daughters either out of fear of damaging the family lineage. Nevertheless, Rav remained unwilling to give his daughter to that individual.
אמר ליה אוי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי. מדאהדר ליה הכין ולא אמר ליה פגום מיהא הוי ולא בעינא לערובי בזרעי פסול כהונה, אלמא משמע דלגמרי מורה ביה להיתרא ואפילו לכהונה. ורב יהודה ורבא נמי דאמרי ליה זיל גלי זיל איטמר ודאי משמע דמורו ביה להיתר גמור, דאי לא הוה אפשר דנפיק מינה חורבא אי מיטמר דתנשא בתו לכהונה. ולפי מה שאמרו בירושלמי שכתבתי (לעיל בד״ה וכלהו אמוראי) וכדברי רש״י ז״ל שפירש בנה פגום לאו דוקא בנה אלא בתה, אין מכאן ראיה להכשירה אם בת היא, אלא בנה מותר לגמרי כל שמותר לישראל דלאו ממזר הוא ובתו כשרה לכהונה. והא דאמרו ליה זיל איטמר משום שלא יפסלהו מחמת ממזרות קאמרו ליה וכל פגום דקאמרינן בשמעתין היינו לפגום הולד אם בת היא. וכתב הרמב״ן נר״ו (בספר הזכות) נ״ל דהצעה דשמעתא הכין, דרב יוסף סבר דמסהדותיה דרב דימי דאמר משמיה דר׳ יהושע בן לוי דאף על גב דמכשר משוי ליה פגום לכהונה, מינה שמעינן לכלהו אמוראי דמכשרי, פגום מיהא הוי ואמר ליה אביי סמוך אדרבין דאמר דר׳ גופיה מורי ביה להיתרא והיתרא לגמרי משמע ואפילו לכהונה ורב נמי ורב יהודה ורבא כולהו מורו בה להיתרא לגמרי וכדאמרן. ולפי זה כיון דמספקינן הלכתא הולד כשר, ולא אמרינן בהדיא הולד כשר לכהונה, ופגום נמי לא אמרינן בהדיא איכא לספוקי אי כר׳ יהושע בן לוי ורב אסי ורב דימי, אי כרבין ורב יהודה ורבא, הלכך מספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל. וזה לפי דרכו שכתב הוא ז״ל דמה אלמנה בנה חלל אף זה כן.
שם אמר ליה אי הוי כיהושע בן נון כו׳ כצ״ל וכן אח״כ אי מר לא יהיב ליה כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ אי הוי גדול כיהושע בן נון לא הוה חושש במה שאין אתה נותן לו בתך שאפילו אם אין (אתה) מר נותן לו יהיה הרבה והרבה אחרים שיקפצו עליו ויתנו לו אבל האי פלוני שאינו גדול ואינו חשוב אי מר לא יתן לו שום אחר לא יהיב ליה:
רש״י בד״ה ואע״ג דקתני בפ׳ ר״ג אין ביאה כו׳ אבל לדידיה לא ס״ל אפ״ה כו׳ כצ״ל:
גמרא א״ל אי ניהוי כיהושע בן נון לא יהבינא ליה ברתי כו׳ אולי שרמז לו אע״ג דאינו ממזר מ״מ פגום הוא כדאמרינן לעיל בשמעתין לריב״ל ובתו פסולה לכהונה דבת חלל זכר פסולה לכהונה כדאמרינן בפ׳ י׳ יוחסין ולכך נקט כיהושע בן נון שלא היה לו בן והיה לו בת [א״נ] שא״ל דאף אם חשוב במעלות כיהושע בן נון מ״מ לא אתן לו בתי משום חשש בתי שתיפסל לכהונה:
אמר ליה [לו]: גם אי ניהוי [אם יהיה] אותו אדם גדול כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי [אינני נותן לו את בתי], שאין אני רוצה בו מטעמים אחרים, אבל אין אני משנה את דעתי בהלכה. אמר ליה [לו]: אי הוה [אם היה] אותו אדם כיהושע בן נון, אי מר לא יהיב ליה [אם אדוני לא יתן לו בתו] — אחריני יהבי ליה [אחרים יתנו לו את בתם], ואולם האי [אדם זה] אי מר לא יהיב ליה [אם אדוני לא יתן לו בתו] — אחריני לא יהבי ליה — [אחרים לא יתנו לו], שיחששו לפגם משפחה.
He said to him: Even if he were as great as Joshua, son of Nun, I would not give him my daughter in marriage. My refusal to give her to him in marriage is not that I do not stand by my ruling; it is for other reasons. He said to him: If he were as great as Joshua, son of Nun, then even if the Master would not give him his daughter, others would still give him their daughters. However, with regard to this man, if the Master does not give him his daughter, others will not give him their daughters either out of fear of damaging the family lineage. Nevertheless, Rav remained unwilling to give his daughter to that individual.
הכל
(16) לָא הֲוָה קָאָזֵיל מִקַּמֵּיהּ יְהֵיב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וּשְׁכֵיב.
That individual would not go from standing before Rav and continued to plead with him. Rav placed his eyes upon him and he died.
הכל
(17) וְאַף רַב מַתְנָה מוֹרֵה בַּהּ לְהֶיתֵּירָא וְאַף רַב יְהוּדָה מוֹרֵה בַּהּ לְהֶיתֵּירָא דְּכִי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה א״ל אֲמַר לֵיהּ זִיל אִיטַּמַּר אוֹ נְסֵיב בַּת מִינָּךְ וְכִי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא א״ל אֲמַר לֵיהּ אוֹ גְּלִי אוֹ נְסֵיב בַּת מִינָּךְ.
The Gemara adds: And even Rav Mattana rules that the offspring is permitted, and even Rav Yehuda rules that the offspring is permitted, as is evident from the fact that when a child of a gentile or slave and a Jewish woman came before Rav Yehuda, he said to him: Go and conceal your paternal lineage so that people will not refrain from giving you their daughters in marriage, as it is permitted for you to marry into the congregation of Israel, or otherwise, marry a woman of your own kind, i.e., a woman of similar lineage. And similarly, when such a person came before Rava, he said to him: Either go into exile to a place where your lineage is unknown, so that others will give you their daughters in marriage, or marry a woman of your own kind.
זיל איטמר – לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל שאילו יכירוך לא יתנוה לך. אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל שהרי ממזר מוזהר על הכשרה.
בת מינך – בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא. אלמא כשר הוא.
גלי – צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה.
זיל איטמר – וישיאוך מיוחסת וא״ת והא בעי ראיה כדאמר בפ״ב בכתובות (דף כד: ושם) דמעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דהתם להשיא בתו לכהן העובד על גבי המזבח כמו שמוכיח שם רבינו תם א״נ התם כר״מ אבל חכמים אומרי׳ כל משפחות בחזקת כשרות הם עומדות בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב:).
ומוסיפים: ואף רב מתנה מורה בה להיתירא [להיתר], ואף רב יהודה מורה בה להיתירא [להיתר]. דכי אתא לקמיה [שכאשר בא אדם כזה לפני] רב יהודה, אמר ליה [לו]: זיל איטמר [לך התחבא], כלומר, אל תספר בן מי אתה, כדי שלא יימנעו אנשים מלתת לך את בנותיהם, או נסיב [תישא אשה] בת מינך שגם היא נולדה לעבד או לגוי, משמע שראה אותו ככשר, לכן נתן לו עצה להסתיר את מוצאו, וכן כי אתא לקמיה [כאשר היה בא לפני] רבא מקרה כזה, אמר ליה [היה אומר לו]: או גלי [גלה] למקום שאין מכירים את משפחתך, או נסיב [שא אשה] בת מינך.
The Gemara adds: And even Rav Mattana rules that the offspring is permitted, and even Rav Yehuda rules that the offspring is permitted, as is evident from the fact that when a child of a gentile or slave and a Jewish woman came before Rav Yehuda, he said to him: Go and conceal your paternal lineage so that people will not refrain from giving you their daughters in marriage, as it is permitted for you to marry into the congregation of Israel, or otherwise, marry a woman of your own kind, i.e., a woman of similar lineage. And similarly, when such a person came before Rava, he said to him: Either go into exile to a place where your lineage is unknown, so that others will give you their daughters in marriage, or marry a woman of your own kind.
הכל
(18) שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי בֵּי מִיכְסֵי לְרַבָּה מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל מַהוּ א״ל אֲמַר לְהוּ הַשְׁתָּא עֶבֶד כּוּלּוֹ אמרי׳ אָמְרִינַן כָּשֵׁר חֶצְיוֹ מִיבַּעְיָא.
The residents of Bei Mikhsei sent the following question to Rabba: With regard to the offspring of one who is a half-slave half-freeman, who engaged in intercourse with a Jewish woman, what is its halakhic status? He said to them: Now that with regard to the offspring of a full slave we say that his lineage is unflawed, is it necessary to ask about a half-slave?
ערך בי מכסי
בי מכסי – אעד אקרא דתולבקני (מגילה ו. כתובות קיב) פירוש מקומות כמו אותו (יבמות מה.) בגמרא המחזיר גרושתו שלחו ליה בני בי מכסי לרבא.
א. [נהמען איינעס אורט.]
שלחו ליה בני בי מיכסי (לרבא) [לרבה]א מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו, השתא עבד כולו כשר חציו מיבעיא.
א. כצ״ל וכדלהלן.
שלחו ליה [לו] בני המקום בי מיכסי לרבה שאלה זו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, הבא על בת ישראל, מהו דינו של הנולד מביאה זו? אמר להו [להם]: השתא [עכשיו], הרי, אם היה אותו עבד עבד כולו, אמרינן [אומרים אנו] שהוולד כשר — חציו מיבעיא [נצרכה לומר] שהוא כשר?
The residents of Bei Mikhsei sent the following question to Rabba: With regard to the offspring of one who is a half-slave half-freeman, who engaged in intercourse with a Jewish woman, what is its halakhic status? He said to them: Now that with regard to the offspring of a full slave we say that his lineage is unflawed, is it necessary to ask about a half-slave?
הכל
(19) אָמַר רַב יוֹסֵף מָרָא דִשְׁמַעְתָּא
Rav Yosef said: The Master who is responsible for dissemination of this halakha that the offspring of a slave and a Jewish woman is not a mamzer,
אמר רב יוסף מרה דשמע׳תא וכו׳, כלומר הא רב יהודה מכשיר בכולו עבד ופוסל בחציו עבד דקאמר הולד אין לו תקנה, והשיב רבה כי אתמר ההוא דאין לו תקנה כגון שקידש חציו עבד וחציו בן חורין בת ישראל וכו׳.
ויש מקשין דרבה אדרבהא, דהכא בפרק החולץ מתריץ דקדיש בת ישראל, אלמא קידושיו קידושין., ובגיטין בפרק השולח גט (גיטין מג ע״א) בגמרא דמתניתין דמי שחציו עבד וכו׳ אמרינן איבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין מהו וכו׳, ומסקנ׳ דקידושיו לאו קידושין דאמר רבה ראוי ליטול חצי כופר אם היה לו יורש ואין לו יורשין דקידושיו לאו קידושין, ואמר רבהב התם כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת, וסברין למימר דהוא הדין לרבה דחציו עבד שקידש דאין קידושיו קידושין.
ואומר אני דרבה אית ליה דקידושיו קידושין כדתריץ בפרק החולץ ההוא דרב יהודה. ורבא הוא דתריץ הכאג ראוי ליטול ואין לו. ורבה דאמר בחציה שפחה דאינה מקודשת, בחציו עבד סבר דמקודשת, דאי לא תימא הכי לשמעינן בחציו עבד דאין קידושיו קידושין אע״ג דהמקדש לחציו הויא מקודשת. וכל שכן בחציה שפחה דאינה מקודשת, דהא המקדש חצי אשה אינה מקודשת. אלא רבה לטעמ׳ דאיהו אמר בשמעתא קמייתא דקידושיןד התקדשי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת, ומדמה חצייה שפחה לחצייך מקודשת לי דאינה מקודשת אע״ג דלא שייר בקניינו, לטעמאה דידיה לאו משום שייורא הוא אלא משום דלא חזיא לתרתי כדאמ׳ התם, (דמי) [דאי] טעמא משום שייורא הוא, ליפרוך ליה מי דמי התם בחצייך מקודשת לי שייר בקניינו הכא בחצייה שפחה לא שייר בקניינו., והכי נמי חציו עבד ידמה להתקדשי לחציי והוו קידושי אע״ג דלא חזי לכוליה, דטעמא התם לאו משום הכי הוא אלא משום דגברא מצי נהיו בתרתי. ותו לא מידיז.
והא דאמרינן התם (גיטין מג ע״א) ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנא ליה, ואי קשיא לך אמאי אין לו יורשין והא תנן (יבמות כב ע״א) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשתו מן הייבום ויורשו. תריץ (כדאמ׳) [הא דאמ׳] יורשו, היכא דהוי הולד ממזר, אבל הכא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, דלא שדינן הולד בתר הגוי והעבד דאפקורי אפקריה רחמנא לזרעייהו אלא בתר האם, הילכך אין לו יורשין דלא חשיב בריה דעבדח.
א. עי׳ רמב״ן בגיטין ורשב״א שם ובקידושין ז ע״א.
ב. לפנינו שם רבא [ולפי״ז לק״מ] וכגי׳ רבינו כ״ה בשני כת״י שבדק״ס.
ג. צ״ל התם.
ד. ז ע״א. ולפנינו שם רבא.
ה. וטעמא.
ו. א״י פירושו. והענין מובן.
ז. והקשה הר״ב אב״ש: לא הבנתי זה דמ״מ כאן הוי חצי איש אבל התקדשי לחציי הוי לכולו והטעם דאמרינן שם דגברא מצי לישא תרתי היינו דמשו״ה הוי כל אחת מקודשת לכולהו. עכ״ל. אבל בחי׳ ר״ש שקופ קידושין ס״י כת׳ דגם אם יפרש להדיא שאינו מקדש רק לחצי גופו נראה ברור דמהני מהני מדלא חילקו בזה הש״ס והפוסקים וסתמו דבריהם. וניחא דברי רבינו.
ח. ועי׳ תוס׳ גיטין שם.
Rav Yosef said: The Master who is responsible for dissemination of this halakha that the offspring of a slave and a Jewish woman is not a mamzer,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.