Menachot 58a – מנחות נח.‏ – Shas HaMeforash

(1)

ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן הַאי אוֹתָם מַאי עָבֵיד לֵיהּ.

The Gemara asks: And what does Rabbi Yoḥanan, who maintains that the prohibition against bringing leftover portions up to the ramp applies to all of the items listed in the baraita, do with this term: “Them,” in the verse: “As an offering of first produce you may bring them” (Leviticus 2:12), from which Rabbi Elazar learns that only first fruits and the two loaves are included in the prohibition?

הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך אם

אם – ^אאימת מלכות עליהן במנחות (מנחות נח) בגמרא דשתי הלחם.

ערך לא

לא – ^ב(מגילה ג:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי׳ כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם. ל״ת שניתק לעשה (יומא פו. חולין קמא.) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו׳ גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל לא תשוב לקחתו ושב ולקח לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו׳ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו (תמורה ג) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו׳ לא תגנוב קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול. (בשאילתא דאלה תולדות נח מפורש) (בבא מציעא ס״א) לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי פ״א שכתוב לא תגזול גזילה היינו גניבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו׳ (תמורה ג) כל לא תעשה האמור בתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר והמברך את חבירו בשם וכו׳ (שבועות ד) שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה אמר ר׳ יוחנן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו׳ לאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מא) לאו דחרצן וזג לאו דנא ומבושל (מנחות נח) המעלה משאור ודבש על גבי המזבח אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל (יבמות ה.) פי׳ שאינו נוהג בנשים לפיכך קל מה ללאו דמחמר דהא לאו גרידה שנאמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא וכבר פירשנו בערך חמר במחלוקת ראשון לא יהיה כלי גבר על אשה מפורש (נזיר כט) שלא יתקן איש כתיקונו אשה המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר על אשה לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן (יבמות מד) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (גיטין מה) לא תבשל גדי בחלב אמו (קידושין נז) וכבר פירשנו בערך גד (חולין פט) לא מרובכם מכל העמים אמר הקב״ה חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם וכו׳. לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (ערכין טו) פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אמרו בלשון הרע. לא הלך זרזיר אחר עורב אלא שהוא מינו (בראשית רבה ס״ו ויהי עשו).

א. [פורכט, שרעק.]

ב. [ניכט.]

ורבי יוחנן (אמר) האי אותם מאי עביד ליה – הוה מצי למימר דמיבעי ליה כי הא דדרשי רבנן בפ׳ התערובות (זבחים דף עז.) אותם אי אתה מעלה לריח ניחוח אבל אתה מעלה לשם עצים [כו׳].

ושואלים: ולדעת ר׳ יוחנן הסבור שכל המנויים בברייתא הריהם בכלל איסור הקטרה אף על הכבש, האי [כתוב זה] ״אתם״ האמור בפסוק ״קרבן ראשית תקריבו אותם״ (ויקרא ב, יב) שממנו למד ר׳ אלעזר למעט את שאר המנויים בברייתא (מלבד שתי הלחם וביכורים), מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו, לומד ממנו]?

The Gemara asks: And what does Rabbi Yoḥanan, who maintains that the prohibition against bringing leftover portions up to the ramp applies to all of the items listed in the baraita, do with this term: “Them,” in the verse: “As an offering of first produce you may bring them” (Leviticus 2:12), from which Rabbi Elazar learns that only first fruits and the two loaves are included in the prohibition?

הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל יְהֵא יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא כַּיּוֹצֵא בָּהּ נְדָבָה וְקוֹרֵא אֲנִי בָּהּ {דברים כ״ג:כ״ד} מוֹצֵא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂיתָ.

The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: One might have thought that an individual may donate and bring to the Temple a gift offering similar to those two loaves brought by the community, and in support I will read with regard to this offering the verse that deals with other gift offerings: “That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed freely to the Lord your God, even that which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24), which would mean that the offering is consecrated and he must bring it as he declared.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יכול יהא יחיד מתנדב להביא שתי הלחם ת״ל קרבן ראשית תקריבו. ראשית אלו שתי הלחם שהן באין ראשית להתיר חדש במקדש:

¹יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה – שתי לחם דעליה קאי דכתיב (שם) קרבן ראשית וגו׳.

1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה שמופיע במהדורתנו בסוף דף נ״ז:

מיבעי ליה לכדתניא – ומהך ברייתא לא קשיא לרבי אלעזר דתרתי ש״מ כדאמר בפרק התערובות (זבחים דף עז.).

ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] כתוב זה ללמדנו הלכה אחרת, כדתניא [כמו ששנויה ברייתא], יכול יהא הדין שאף יחיד (אדם מישראל) מתנדב ומביא למקדש כיוצא בה (כמו) מנחת שתי הלחם (הבאה דווקא על ידי ציבור) ויביאנה בנדבה, וקורא אני בה בנדבה זו את האמור בדינו של הנודב למקדש ״מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה׳ אלקיך נדבה אשר דברת בפיך״ (דברים כג, כד), שחלה עליה קדושה וחייב להביאה כדבריו?

The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: One might have thought that an individual may donate and bring to the Temple a gift offering similar to those two loaves brought by the community, and in support I will read with regard to this offering the verse that deals with other gift offerings: “That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed freely to the Lord your God, even that which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24), which would mean that the offering is consecrated and he must bring it as he declared.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ב׳:י״ב} קׇרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ ^אצִיבּוּר אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא יָחִיד.

Therefore, the verse states: “As an offering of first produce you may bring.” The phrase: “You may bring,” is written in the plural, meaning that it is addressed to the community. Therefore, it is interpreted to mean: I said to you that a community may consecrate and bring the two loaves, which are an offering of first produce, but an individual may not consecrate and bring two loaves of this nature.

א. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ח׳:ט׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ח׳:ט׳

אבל צבור יביאו שתי הלחם בנדבה ת״ל אותם אותם מיעט לחובה [תקריבו] שתי הלחם ולא נדבה:

תקריבו – משמע ציבור.

לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) ״קרבן ראשית תקריבו״ הכתוב בלשון רבים (״תקריבו״) כי דווקא ציבור אמרתי לך שמקדיש ומביא את שתי הלחם (שהם ״קרבן ראשית״), ולא יחיד מקדיש ומביא אותם.

Therefore, the verse states: “As an offering of first produce you may bring.” The phrase: “You may bring,” is written in the plural, meaning that it is addressed to the community. Therefore, it is interpreted to mean: I said to you that a community may consecrate and bring the two loaves, which are an offering of first produce, but an individual may not consecrate and bring two loaves of this nature.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) יָכוֹל לֹא יְהֵא יָחִיד מֵבִיא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא חוֹבָתוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ אֲבָל יְהֵא צִיבּוּר מֵבִיא שֶׁמֵּבִיא חוֹבָתוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם וּמָה יֵשׁ לְךָ לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִן הַשְּׂאוֹר וּבִכּוּרִים מִן הַדְּבַשׁ.

The baraita continues: One might have thought that only an individual may not bring two loaves as a gift offering, as an individual does not bring his obligatory offering in a manner similar to those two loaves, i.e., perhaps specifically an individual, who never has an obligatory offering of two loaves, may not bring two loaves as a gift offering. But the community shall bring two loaves as a gift offering, as the community does bring its obligatory offering in a manner similar to those two loaves. Therefore, the verse states: “You may bring them,” to exclude the possibility of a communal gift offering of two loaves. The baraita concludes: And what is there left for you to bring as offerings that come from leaven and honey? The two loaves that comes from leaven, and the first fruits that come from honey, i.e., sweet fruits.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומה יש לך להביא מן שאור ומן דבש שתי הלחם מן השאור ובכורי׳ מן הדבש. כגון תמרים ותאנים:

אבל יהא צבור מביא – ב׳ הלחם נדבה שהרי מביאין [שתי] הלחם חובה והיכי דמי נדבת צבור כגון ממעות של שופרותיהם.

מה יש לך להביא – ל״ג לה בתורת כהנים ומאן דגריס ליה הכי קאמר מה יש לך להביא מהן חובה דהא ראשית חובה משמע דלא אשכחן קרבן ראשית.

אבל יהא ציבור מביא כו׳ – והא דתניא בת״כ אם זבח שלמים הוא מקריב הוא מביא נדבה ואין הציבור עושים נדבה היינו שלמים.

ודנים עוד בדבר: יכול שלא יהא היחיד מביא שתי הלחם בנדבה, משום שהיחיד אינו מביא חובתו כיוצא בה, שהרי אין לו מנחת חובה בדומה לזו, אבל אפשר יהא הציבור מביא בנדבה שתי הלחם, שהרי הציבור מביא חובתו כיוצא בה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) ״אתם״ למעט אף את הציבור מהבאת שתי הלחם בנדבה. ומסכמים: מה יש לך להביא לקיום הנאמר בכתוב ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו... קרבן ראשית תקריבו אותם״? את שתי הלחם הבאים מן השאור, שבאים רק בציבור, ואת הבכורים הבאים מן הדבש (מן הפירות המתוקים) שאותם מביא היחיד.

The baraita continues: One might have thought that only an individual may not bring two loaves as a gift offering, as an individual does not bring his obligatory offering in a manner similar to those two loaves, i.e., perhaps specifically an individual, who never has an obligatory offering of two loaves, may not bring two loaves as a gift offering. But the community shall bring two loaves as a gift offering, as the community does bring its obligatory offering in a manner similar to those two loaves. Therefore, the verse states: “You may bring them,” to exclude the possibility of a communal gift offering of two loaves. The baraita concludes: And what is there left for you to bring as offerings that come from leaven and honey? The two loaves that comes from leaven, and the first fruits that come from honey, i.e., sweet fruits.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא יִקְרְבוּ נְדָבָה וְהָתַנְיָא אִם נֶאֱמַר {ויקרא ב׳:י״א} כׇּל שְׂאוֹר לָמָּה נֶאֱמַר כׇּל דְּבַשׁ וְאִם נֶאֱמַר כׇּל דְּבַשׁ לָמָּה נֶאֱמַר כׇּל שְׂאוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׂאוֹר מַה שֶּׁאֵין בַּדְּבַשׁ וְיֵשׁ בַּדְּבַשׁ מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂאוֹר.

The Gemara asks: And may the two loaves not be sacrificed as communal gift offerings? But isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “As any leaven, and any honey, you shall not burn any of it” (Leviticus 2:11): If it is stated: “Any leaven,” why is it stated: “Any honey”? And if it is stated: “Any honey,” why is it stated: “Any leaven”? In other words, why is it necessary for the verse to repeat the inclusive term “any,” from which it is derived that offering an insufficient quantity of honey or leaven is included in the prohibition? The baraita answers: Both of these terms had to be stated, because there is a halakha that applies to leaven that is not applicable to honey, and there is another halakha that applies to honey that is not applicable to leaven.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אם נאמר כל שאור דמשמע מקצתו ולא כולו לילף דבש משאור למה נאמר כל דבש:

אם נאמר כל דבש – לרבות חצי קומץ כדמפרש לקמן.

למה נאמר כל שאור – נגמר מדבש אי נמי לא לכתוב כל גבי דבש ונילף משאור.

ושואלים: והאם שתי הלחם לא יקרבו נדבה? והתניא [והרי שנויה ברייתא] על האמור בפסוק ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו״ — אם כבר נאמר בכתוב איסור ״כל שאר״, שהריהו לשון ריבוי, למה נאמר עוד ״ו כל דבש״, ואינו נלמד מ״כל שאור״. וכן לצד האחר: אם נאמר ״כל דבש״, למה נאמר ״כל שאר״? ומשיבים: נצרכו שניהם להיאמר, שאין אחד למד מחבירו, מפני שיש דין הנוהג דווקא בשאור, מה שאין נוהג בדבש. ויש דין הנוהג דווקא בדבש, מה שאין נוהג בשאור.

The Gemara asks: And may the two loaves not be sacrificed as communal gift offerings? But isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “As any leaven, and any honey, you shall not burn any of it” (Leviticus 2:11): If it is stated: “Any leaven,” why is it stated: “Any honey”? And if it is stated: “Any honey,” why is it stated: “Any leaven”? In other words, why is it necessary for the verse to repeat the inclusive term “any,” from which it is derived that offering an insufficient quantity of honey or leaven is included in the prohibition? The baraita answers: Both of these terms had to be stated, because there is a halakha that applies to leaven that is not applicable to honey, and there is another halakha that applies to honey that is not applicable to leaven.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) שְׂאוֹר הוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּמִּקְדָּשׁ דְּבַשׁ לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּמִּקְדָּשׁ.

The baraita explains: In the case of leaven, although it may not be sacrificed on the altar, its general prohibition was permitted in certain circumstances in the Temple, as the two loaves and the bread of the thanks offering, i.e., the four loaves of the thanks offering that were eaten by the priests, are leavened bread. By contrast, with regard to honey, there are no circumstances in which its general prohibition was permitted in the Temple.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שאור הותר מכללו – כדמפרש לקמן.

ומפרטים: דבר הנוהג בשאור, ואינו נוהג בדבש — השאור, אף שבכללו הריהו אסור בהקרבה על המזבח, מצאנו בו שהותר איסור זה מכללו במקדש, שהרי שתי הלחם ולחמי תודה קרבים חמץ, ואילו הדבש לא הותר מכללו במקדש שאין קרבן הבא מהפירות המתוקים.

The baraita explains: In the case of leaven, although it may not be sacrificed on the altar, its general prohibition was permitted in certain circumstances in the Temple, as the two loaves and the bread of the thanks offering, i.e., the four loaves of the thanks offering that were eaten by the priests, are leavened bread. By contrast, with regard to honey, there are no circumstances in which its general prohibition was permitted in the Temple.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) ^בדְּבַשׁ הוּתַּר בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת שְׂאוֹר לֹא הוּתַּר בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׂאוֹר מַה שֶּׁאֵין בַּדְּבַשׁ וְיֵשׁ בַּדְּבַשׁ מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂאוֹר הוּצְרַךְ לוֹמַר כׇּל שְׂאוֹר וְהוּצְרַךְ לוֹמַר כׇּל דְּבַשׁ.

There is a halakha that applies to honey but not to leaven, as the prohibition concerning honey is permitted in the case of the remainder of meal offerings, meaning that the priests may eat their portion of meal offerings with honey, whereas the prohibition concerning leaven is not permitted in the case of the remainder of meal offerings, since one may not leaven this remainder. The baraita summarizes: Due to the fact that there is a halakha that applies to leaven that is not applicable to honey, and there is a halakha that applies to honey that is not applicable to leaven, it was necessary for the verse to state: “Any leaven,” and it was also necessary for it to state: “Any honey.”

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ד

בשירי מנחה שאם רצה לערבן בדבש ולאוכלן מותר – שאור לא הותר בשירי מנחה דכתיב לא תאפה חמץ חלקם. שאור דהותר מכללו במקדש מאותו כלל דכתיב לא תקטירו. מאי ניהו לאו שתי הלחם דקרבה נדבה ודיניה יהא בנדבה ליקרב קומצה למזבח. והיינו הותר מכללו:

דבש הותר בשירי מנחות – אם רוצה ללוש ולטגן שירי מנחה בדבש מותר דכל מתנות כהונה נאכלות בגדולה כדאמרינן בפ׳ הזרוע והלחיים (חולין דף קלב:) לך נתתים למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין.

שאור לא הותר בשירי המנחה – כדאמרי׳ לעיל אפילו חלקם לא תאפה חמץ.

ולהיפך, דבר הנוהג בדבש, ואינו נוהג בשאור — הדבש הותר באכילה בשירי מנחות, שמותר לאוכלם כשמעורב בהם דבש, ואילו שאור לא הותר בשירי מנחות, שאסור להחמיץ אותם. הא [הרי] מפני שיש בשאור מה שאין בדבש, ויש בדבש מה שאין בשאור, לכך הוצרך הכתוב לומר ״כל שאר״ והוצרך גם לומר ״ו כל דבש״,

There is a halakha that applies to honey but not to leaven, as the prohibition concerning honey is permitted in the case of the remainder of meal offerings, meaning that the priests may eat their portion of meal offerings with honey, whereas the prohibition concerning leaven is not permitted in the case of the remainder of meal offerings, since one may not leaven this remainder. The baraita summarizes: Due to the fact that there is a halakha that applies to leaven that is not applicable to honey, and there is a halakha that applies to honey that is not applicable to leaven, it was necessary for the verse to state: “Any leaven,” and it was also necessary for it to state: “Any honey.”

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) שְׂאוֹר דְּהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּמִּקְדָּשׁ מַאי נִיהוּ לָאו שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּקָרְבָה נְדָבָה אָמַר רַב עַמְרָם לָא לִיקְרַב עִמָּהֶם.

The Gemara analyzes the baraita. When the baraita states concerning leaven that its general prohibition was permitted in certain circumstances in the Temple, what is this? Isn’t this referring to the halakha that the meal offering of the two loaves may be sacrificed by the community as a gift offering on the altar, as the two loaves of the communal offering themselves were not sacrificed on the altar? This would mean that two loaves may be brought as a gift offering by the community, which contradicts this claim of the previous baraita. Rav Amram said: No, the baraita is referring to the fact that the two loaves, which were leaven, are brought as an offering with the two lambs, which are brought up onto the altar as communal peace offerings. Since they are brought together, the two loaves and the two lambs are considered a single offering, and the lambs are sacrificed on the altar.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב עמרם לא (קרב עם הלחם) [ליקרב עמהם] דבר הקרב עם שתי הלחם הותר ליקרב נדבה ומאי ניהו שני כבשים ליקרב דמן למזבח. אי הכי בכורים נמי הותר הקרב עמהן להקריבו נדבה דתנן הגוזלות שעל גבי הסלים עולות ושבידם הסלין והפירות אלמא דאיכא קרב עמהן ואי בעי למיעבדינהו נדבה מצי למיעבד. ואמאי תני דבש לא הותר מכללו. התם [לא] קרב עמהן דהנהו לעטר בכורים הוא דאתו. ולאו משום חובה:

לאו שתי הלחם דקרבה נדבה – במזבח דאי מהנך דחובה לא מצי למימר דהא לא הותר במקדש דלא קרב למזבח.

לקרב עמהן – אשני כבשי עצרת קאמר דקריבים עם שתי הלחם והיינו הותרו מכלל במקדש לקרב עמהן.

ונדייק בדברי הברייתא הללו: זה ששנינו בה כי השאור הותר מכללו במקדש, מאי ניהו [מה הוא עניינו]? לאו [האם לא] הכוונה היא שמנחת שתי הלחם קרבה על ידי הציבור גם בנדבה, ושלא כדברי הברייתא הקודמת! אמר רב עמרם: לא, אין כוונת הברייתא בצד ייחודו של השאור שהותר מכללו, ששתי הלחם באים בנדבת ציבור, אלא כוונתה שהשאור בא ליקרב עמהם, ששתי הלחם שהם חמץ באים עם כבשי העצרת. ואף שהכבשים בלבד הם שעולים למזבח ובלא שתי הלחם, מכל מקום הריהם באים כאחד, ולכך הוא נחשב כאילו הותר מכללו.

The Gemara analyzes the baraita. When the baraita states concerning leaven that its general prohibition was permitted in certain circumstances in the Temple, what is this? Isn’t this referring to the halakha that the meal offering of the two loaves may be sacrificed by the community as a gift offering on the altar, as the two loaves of the communal offering themselves were not sacrificed on the altar? This would mean that two loaves may be brought as a gift offering by the community, which contradicts this claim of the previous baraita. Rav Amram said: No, the baraita is referring to the fact that the two loaves, which were leaven, are brought as an offering with the two lambs, which are brought up onto the altar as communal peace offerings. Since they are brought together, the two loaves and the two lambs are considered a single offering, and the lambs are sacrificed on the altar.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) א״האִי הָכִי בִּכּוּרִים נָמֵי דִּתְנַן ^גהַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּין הָיוּ עוֹלוֹת וְהַסַּלִּים שֶׁבְּיָדָם נִיתָּנִין לַכֹּהֲנִים הָנְהוּ לְעַטֵּר בִּכּוּרִים הוּא דְּאָתוּ.

The Gemara asks: If so, in the case of first fruits also, the fruits should be considered part of the offering that was brought with them. As we learned in a mishna (Bikkurim 3:5): As for the fledglings that were placed on top of the baskets that contained the first fruits brought to the Temple, they would sacrifice these as burnt offerings, and the baskets themselves that were in the possession of those bringing the first fruits would be given to the priests. Accordingly, with regard to honey as well, its general prohibition was permitted in certain circumstances, as these first fruits containing honey are included with the sacrifice of burnt offerings. The Gemara answers: These fledglings came only to decorate the first fruits, despite the fact that they were later sacrificed as burnt offerings. Bringing the fledglings is not obligatory, and therefore cannot be considered part of the same offering as first fruits.

ג. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳:ט׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳:ט׳

בכורים נמי – שהיו מביאין עמהם עופות.

והסלים שבידן – של בכורים שביד הבעלים ניתנין לכהנים.

לעטר בכורים אתו – הנך עופות ולאו חובה נינהו והדתנן במסכת בכורים (משנה בכורים ב׳:ד׳) ומייתינן בלולב וערבה (סוכה דף מז:) הבכורים טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אמרינן בתלמוד ירושלמי דהאי קרבן שלמים הוא כתיב הכא ושמחת בכל הטוב וכתיב התם וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ולאו קריבים עמהן חשיב להו שלא היו זקוקין זה [לזה] לבא יחד למקדש אלא חובה עליו להביא שלמים (קודם) לשם.

ומקשים: אי הכי [אם כך], שהלשון ״הותר מכללו״ מתייחסת אף לחלק הנלווה לקרבן, בבכורים נמי [גם כן] יש הותר מכללו כיוצא בזה בדבר הקרב עם הביכורים. דתנן [שכן שנינו במשנה]: את הגוזלות שהיו על גבי הסלין בהם נתונים הביכורים המובאים למקדש היו מביאים לקרבנות עולות, ואילו הסלים שבידם של מביאי הביכורים היו ניתנין לכהנים. הרי איפוא שיש עולות שהותרו מכלל, שהרי הן באות מ״דבש״ (מפירות המתוקים של הביכורים)! ומתרצים: הנהו [אלה] העופות הבאים עם הביכורים, אינם באים כחובה, ולכך אינם נחשבים כחלק הקשור לביכורים, שכן הגוזלות הללו רק כדי לעטר בהם את הבכורים בלבד הוא דאתו [שבאו] ואף שאחר כך מעלים אותם כעולות אינם חלק מהביכורים.

The Gemara asks: If so, in the case of first fruits also, the fruits should be considered part of the offering that was brought with them. As we learned in a mishna (Bikkurim 3:5): As for the fledglings that were placed on top of the baskets that contained the first fruits brought to the Temple, they would sacrifice these as burnt offerings, and the baskets themselves that were in the possession of those bringing the first fruits would be given to the priests. Accordingly, with regard to honey as well, its general prohibition was permitted in certain circumstances, as these first fruits containing honey are included with the sacrifice of burnt offerings. The Gemara answers: These fledglings came only to decorate the first fruits, despite the fact that they were later sacrificed as burnt offerings. Bringing the fledglings is not obligatory, and therefore cannot be considered part of the same offering as first fruits.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא הַמַּעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטַּאת הָעוֹף ע״געַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַהוּ.

§ The Gemara continues to discuss the prohibition against bringing leftover parts of offerings up to the altar after the sacrificial parts have been burned. Rami bar Ḥama asked Rav Ḥisda: With regard to one who offers up on the altar some of the meat of a bird sacrificed as a sin offering, which is meant to be eaten by the priests, what is the halakha? Is he liable to receive lashes for this action?

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

המעלה מבשר חטאת העוף למזבח להקטירו שאין דינו להיות למזבח אלא דמו:

א ועוד בדינו של המעלה למזבח מן הקרבנות לאחר שהוקרב חלקם. בעי [שאל] רמי בר חמא מרב חסדא: המעלה מבשר חטאת העוף שאינה עולה למזבח אלא כולה עומדת לאכילת הכהנים על גבי המזבח, מהו דינו? האם לוקה על העלאה זו משום בל תקטירו?

§ The Gemara continues to discuss the prohibition against bringing leftover parts of offerings up to the altar after the sacrificial parts have been burned. Rami bar Ḥama asked Rav Ḥisda: With regard to one who offers up on the altar some of the meat of a bird sacrificed as a sin offering, which is meant to be eaten by the priests, what is the halakha? Is he liable to receive lashes for this action?

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי אֵין מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים אוֹ דִלְמָא כֹּל שֶׁשְּׁמוֹ קרבן וְהַאי נָמֵי שְׁמוֹ קרבן אֲמַר לֵיהּ כֹּל שֶׁשְּׁמוֹ קרבן ^דוְהַאי נָמֵי שְׁמוֹ קרבן.

The Gemara clarifies the possibilities: The Merciful One states with regard to any item that has already had some portion of it burned in the fire on the altar that one who sacrifices any leftover part of it violates the prohibition. And as no part of this bird sacrificed as a sin offering is burned in the fire on the altar, is he therefore exempt? Or perhaps, any item that is called an offering is included in the prohibition, and since this bird is also called an offering, one is liable. Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: Any item that is called an offering is included in the prohibition, and this bird sacrificed as a sin offering is also called an offering.

ד. רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:ד׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:ד׳

כל ששמו קרבן – אמר רחמנא דלא יקטירו משיריו דהכי כתיב בתר דההוא קרא קרבן ראשית ומקרא נדרש לפניו.

עוף שמו קרבן דכתיב (ויקרא א) ואם מן העוף עולה קרבנו.

וצדדי השאלה: האם דווקא בכל דבר מן הקדשים שניתן ממנו לאישים (על אש המזבח) אמר רחמנא [אמרה התורה] שהחוזר ומעלה ממנו על המזבח עובר בבל תקטירו, והאי [ואילו זה בשר חטאת העוף] אין ניתן ממנו לאישים, שהרי אינו קרב כלל על המזבח, ולכן פטור על כך. או דלמא [שמא] הכוונה היא שכל ששמו ׳קרבן׳ הריהו בכלל איסור העלאה, והאי נמי [וזה, בשר חטאת העוף, גם כן] שמו ׳קרבן׳, ויהיה חייב? אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא בפתרון שאלתו: כל ששמו ׳קרבן׳ הריהו בכלל איסור העלאה, וכיון שהאי נמי [זה, בשר חטאת העוף, גם כן] שמו ׳קרבן׳, לכן הריהו חייב על כך.

The Gemara clarifies the possibilities: The Merciful One states with regard to any item that has already had some portion of it burned in the fire on the altar that one who sacrifices any leftover part of it violates the prohibition. And as no part of this bird sacrificed as a sin offering is burned in the fire on the altar, is he therefore exempt? Or perhaps, any item that is called an offering is included in the prohibition, and since this bird is also called an offering, one is liable. Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: Any item that is called an offering is included in the prohibition, and this bird sacrificed as a sin offering is also called an offering.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) כְּתַנָּאֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר ^הכֹּל שֶׁשְּׁמוֹ קרבן.

The Gemara notes: Rami bar Ḥama’s dilemma is subject to a dispute between tanna’im, as is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: Only any item that has already had some portion of it burned in the fire on the altar is included in the prohibition: Do not burn. Rabbi Akiva says: Any item that is called an offering is included in this prohibition.

ה. רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:ד׳

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:ד׳

ומעירים: ספקו זה של רמי בר חמא, הריהו כתנאי [כמחלוקת תנאים] שנחלקו בדבר. שכן שנינו שר׳ אליעזר אומר: רק כל שממנו לאישים הריהו בכלל איסור העלאה. ואילו ר׳ עקיבא אומר: אף כל ששמו ׳קרבן׳ הריהו בכלל איסור זה.

The Gemara notes: Rami bar Ḥama’s dilemma is subject to a dispute between tanna’im, as is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: Only any item that has already had some portion of it burned in the fire on the altar is included in the prohibition: Do not burn. Rabbi Akiva says: Any item that is called an offering is included in this prohibition.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא בְּשַׂר חַטַּאת הָעוֹף אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara asks: What is the difference between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer? Rav Ḥisda said: The difference between them concerns the case discussed earlier, of one who brings some of the meat of a bird sin offering up to the altar. Rabbi Akiva maintains that he is liable, as it is called an offering, whereas Rabbi Eliezer holds that he is exempt, as no portion of it is burned on the altar.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשר חטאת העוף ולוג שמן של מצורע שמן קרבן – לוג דכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן אבל אין ממנו לאשים:

ומבררים: מאי בינייהו [מה, איזה הבדל להלכה, יש ביניהם]? אמר רב חסדא: הבדל בדינו של המעלה מבשר חטאת העוף למזבח איכא בינייהו [יש ביניהם], שלדעת ר׳ עקיבא חייב שהרי שם ׳קרבן׳ עליו, ולדעת ר׳ אליעזר פטור שהרי אינו עולה לאישים.

The Gemara asks: What is the difference between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer? Rav Ḥisda said: The difference between them concerns the case discussed earlier, of one who brings some of the meat of a bird sin offering up to the altar. Rabbi Akiva maintains that he is liable, as it is called an offering, whereas Rabbi Eliezer holds that he is exempt, as no portion of it is burned on the altar.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) רַב אָמַר ^ולוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּתָנֵי לֵוִי {במדבר י״ח:ט׳} כׇּל קׇרְבָּנָם ^זלְרַבּוֹת לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע.

Rav said: The difference between them concerns the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, as Levi teaches: Concerning the consecrated items given to priests as gifts, the verse states: “Every offering of theirs…shall be most holy for you and for your sons” (Numbers 18:9). The phrase “every offering” serves to include the log of oil of a leper. This oil is not burned on the altar. Nevertheless, Rabbi Akiva would deem one who brings some of this log up to the altar liable, as it is called an offering, whereas Rabbi Eliezer would deem him exempt, since no part of it is burned in the fire.

ו. רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:ד׳

ז. רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ד׳:ב׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:ד׳

ז רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ד׳:ב׳

לוג שמן של מצורע – אין ממנו לאישים אבל קרבן איקרי כדאמרינן באלו מנחות לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ובגופיה נמי כתיב (ויקרא יד) והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן ואי קשיא הרי קרב ממנו [דאשם מצורע בא עמו] לאישים כשתי הלחם משום כבשים הא לא קשיא דאשם לא שייך בהדי לוג לגמרי דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כדאמרן בהקומץ זוטא (לעיל דף טו:).

לוג שמן של מצורע איכא בינייהו – דאיקרי קרבן כדאמר באלו מנחות לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ובגופיה נמי כתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן ואין ממנו לאישים והקשה בקונטרס הא קרב ממנו לאישים שהרי אשם מצורע בא עמו וכה״ג אמרינן לעיל ממנו לאישים בשתי הלחם משום כבשים ואין לתרץ דשאני שתי הלחם שמניפים אותן עם הכבשים דלוג שמן של מצורע נמי מניפין אותו עם האשם מחיים כדדרשינן לקמן בפירקין מדכתיב והניף אותם ותירץ בקונטרס דהא לא קשיא דאשם לא שייך לגבי לוג לגמרי דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כדאמר בסוף הקומץ זוטא (לעיל דף טו:) ואע״ג דשתי הלחם נמי פעמים שאין כבשים עמהן למאן דאמר דכבשים אין מעכבין את הלחם היכא דאית ליה מיהא לא מייתי זה בלא זה ועוד דהיכא דהוקבעו אין יכול לשנות אבל לוג שמן לא הוקבעו אלא לר״מ דאמר התם הוקבעו בשחיטה וא״ת והא בפרק התערובות (זבחים דף עו:) קרי ליה ממנו לאישים וי״ל דהתם בעי למימר כל ששמו קרבן אלא דנקט לשון השגור בהש״ס יותר ואין לתרץ דהכא בבא בפני עצמו והתם בבא עם הזבח דאמר זה אשמו וזה לוגו דא״כ לימא לוג הבא בפני עצמו איכא בינייהו ועוד דבפרק ב״ש (שם דף מד.) לא קרי זבח מתיר נסכים הבאין עמו כיון דאתא עד י׳ ימים.

רב אמר: בדינו של המעלה למזבח לוג שמן של מצורע איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל. דתני [שכן שנה] לוי על הכתוב בקדשים הניתנים לכהנים לאכילה ״זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם... קדש קדשים לך והוא ולבניך״ (במדבר יח, ט), ובאה לשון ריבוי זה ״כל קרבנם״ לרבות לוג שמן של מצורע, שאף הוא נקרא ״קרבן״, ואולם אינו עולה לאש המזבח. ומעתה, לדעת ר׳ עקיבא המעלהו למזבח חייב, שהריהו בכלל ״כל ששמו קרבן״, ואילו לדעת ר׳ אליעזר פטור, שכן איננו בכלל ״כל שממנו לאישים״.

Rav said: The difference between them concerns the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, as Levi teaches: Concerning the consecrated items given to priests as gifts, the verse states: “Every offering of theirs…shall be most holy for you and for your sons” (Numbers 18:9). The phrase “every offering” serves to include the log of oil of a leper. This oil is not burned on the altar. Nevertheless, Rabbi Akiva would deem one who brings some of this log up to the altar liable, as it is called an offering, whereas Rabbi Eliezer would deem him exempt, since no part of it is burned in the fire.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׂאוֹר בַּל תַּקְטִירוּ אֵין לִי אֶלָּא ^חכּוּלּוֹ מִקְצָתוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כׇל ^טעֵירוּבוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כׇל.

§ The Gemara returns to the discussion about the prohibition against sacrificing leaven. The Sages taught in a baraita: When the Torah states with regard to leaven: Do not burn it (see Leviticus 2:11), I have derived only that one who burns all of it is liable, as will be explained. From where is it derived that one who burns only part of it is also included in the prohibition? The verse states: “Any [kol] leaven,” which serves to include such a case. The baraita adds: This halakha has been derived only with regard to leaven in a pure state; from where is it derived that the same applies to one who sacrifices it in its mixed state, i.e., mixed with another substance? The verse states the additional expression: “As [ki] any leaven.”

ח. רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:א׳

ט. רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:א׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ח רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:א׳

ט רמב״ם הלכות איסורי מזבח ה׳:א׳

עירוביו מנין שאם בין השאור ובין המצה כזית – אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים ואפילו בכזית¹ ואפילו בחצי זית הוי הקטרה משום הכי קא מרבי כל:

1. נראה דצ״ל ויש הקטרה אפילו בחצי זית משום הכי וכו׳.

ב ודנים עוד באיסור הקטרת שאור. תנו רבנן [שנו חכמים]: ממה שנאמר בתורה ״כי כל שאור... בל (לא) תקטירו ממנו״ (ויקרא ב, יא) אין לי אלא המקטיר את כולו, ואולם המקריב רק את מקצתו של השאור מנין לנו שאף הוא בכלל איסור זה? — תלמוד לומר ״כל שאור״ בלשון ריבוי, שאף זה אסור. ודנים עוד: אין לי בכלל האיסור אלא המקריב את השאור בעינו, ואולם המקריב אותו בעירובו בדבר אחר, מנין? — תלמוד לומר בתוספת הלשון ״כי כל״, שאף זה בכלל האיסור.

§ The Gemara returns to the discussion about the prohibition against sacrificing leaven. The Sages taught in a baraita: When the Torah states with regard to leaven: Do not burn it (see Leviticus 2:11), I have derived only that one who burns all of it is liable, as will be explained. From where is it derived that one who burns only part of it is also included in the prohibition? The verse states: “Any [kol] leaven,” which serves to include such a case. The baraita adds: This halakha has been derived only with regard to leaven in a pure state; from where is it derived that the same applies to one who sacrifices it in its mixed state, i.e., mixed with another substance? The verse states the additional expression: “As [ki] any leaven.”

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) מַאי קָאָמַר אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר שְׂאוֹר בַּל תַּקְטִירוּ אֵין לִי אֶלָּא כְּזַיִת חֲצִי זַיִת מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל עֵירוּבוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כׇל.

The Gemara analyzes this baraita: What is it saying? What is the meaning of the term: All of it, and the term: Part of it? Abaye said: This is what the baraita is saying: When the verse states about leaven: Do not burn it, I have derived only that this prohibition applies to an olive-bulk of leaven. From where is it derived that this prohibition applies if it is only half an olive-bulk? The verse states: “Any leaven.” Furthermore, from where is it derived that one is liable not only for leaven by itself, but also for leaven in its mixed state? The verse states: “As any leaven.”

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עירובו מנין – אף על גב דלא הוי בעיניה:

מאי קאמר – מאי שיעוריה דקאמר כולו ומקצתו.

חצי זית מנין – וכגון דאיתיה בעיניה.

עירובו – שעירבו עם מצה דלא מינכר.

חצי מנין ת״ל כל עירובו מנין ת״ל כי כל – מכאן קשה על פי׳ הקונטרס דפרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) דאמר ר״י כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו כמאן כר׳ אליעזר דדריש כל כו׳ ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה בפחות מכזית ופי׳ שם בקונטרס דזעירי הוה דריש אין לי אלא כולו מקצתו מנין כגון חצי זית מצה וחצי זית חמץ ת״ל כל וקשה דהא כל לא כאביי ולא כרבא ועוד מאי קאמר התם כמאן כר׳ אליעזר הא אפילו כרבנן נמי אתיא דנהי דכל לא דרשי כי כל דרשי לרבות מקצתו דהיינו היתר מצטרף לאיסור לפי׳ הקונטרס ונראה לפרש דזעירי דסבר היתר מצטרף לאיסור דריש כרבא דמקצתו היינו חצי קומץ שהוא זית שלם ומרבי ליה מכל ועירובו היינו חצי זית היתר וחצי זית איסור דמצטרפין ומרבי ליה מכי כל אבל כאביי לא מצי סבר דכיון דמפרש מקצתו חצי זית לא שייך ביה צירוף דאפילו במשהו מיחייב והאי דמרבי עירובין היינו כשנתערב לגמרי עם ההיתר דלא אמרינן שיתבטל איסור אגב היתר אבל לרבא לא צריך קרא להכי דכיון דאיכא כזית פשיטא דלא בטיל והא דקאמר כמאן כרבי אליעזר דדריש כל היינו משום דלרבנן אע״ג דכי כל דרשי מיהו לא הוה מוקמינן כי כל לרבות עירובו אלא לרבות מקצתו.

ומבררים את דברי החכם בברייתא, מאי קאמר [מה הוא אמר], מה כוונת הדברים ״כולו״ ו״מקצתו״? אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אמר]: ממה שנאמר בתורה ״שאר בל תקטירו״ אין לי ללמוד איסור אלא לענין הקטרת שאור ששיעורו כזית, ואולם שאור ששיעורו הוא רק כחצי זית מנין? — תלמוד לומר: ״כל״. הקטרת שאור שאינו בעין אלא עירובו מנין לי שגם הוא אסור? לכך תלמוד לומר: ״כי כל״. שהלשונות ״כולו״ ו״מקצתו״ מתייחסים לשיעור שלם של כזית, ולחלק משיעור זה.

The Gemara analyzes this baraita: What is it saying? What is the meaning of the term: All of it, and the term: Part of it? Abaye said: This is what the baraita is saying: When the verse states about leaven: Do not burn it, I have derived only that this prohibition applies to an olive-bulk of leaven. From where is it derived that this prohibition applies if it is only half an olive-bulk? The verse states: “Any leaven.” Furthermore, from where is it derived that one is liable not only for leaven by itself, but also for leaven in its mixed state? The verse states: “As any leaven.”

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) רָבָא אָמַר הָכִי קָאָמַר שְׂאוֹר בַּל תַּקְטִירוּ אֵין לִי אֶלָּא קוֹמֶץ חֲצִי קוֹמֶץ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כׇל עֵירוּבוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כׇל.

Rava said that there is a different interpretation of the baraita: This is what the baraita is saying: When the verse states about leaven: Do not burn it, I have derived only that this prohibition applies to the entire handful that is removed from the meal offering. From where is it derived that this prohibition applies to half of the handful? The verse states: “Any leaven.” Furthermore, from where is it derived that one is liable not only for leaven by itself, but also for its mixed state? The verse states: “As any leaven.”

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואילו רבא אמר לפרש את דברי הברייתא באופן שונה, והכי קאמר [כך הוא, החכם שבברייתא, אמר]: ממה שנאמר בתורה ״שאר בל תקטירו״ אין לי ללמוד איסור אלא לענין הקטרת כל הקומץ של השאור, ואולם איסור הקטרתו של חצי קומץ מנין? — תלמוד לומר לשון הריבוי ״כל״. הקטרת שאור בעירובו מנין לי שאף הוא אסור? — תלמוד לומר: ״כי כל״.

Rava said that there is a different interpretation of the baraita: This is what the baraita is saying: When the verse states about leaven: Do not burn it, I have derived only that this prohibition applies to the entire handful that is removed from the meal offering. From where is it derived that this prohibition applies to half of the handful? The verse states: “Any leaven.” Furthermore, from where is it derived that one is liable not only for leaven by itself, but also for its mixed state? The verse states: “As any leaven.”

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי אַבָּיֵי סָבַר יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים

The Gemara asks: With regard to what principle do Abaye and Rava disagree? The Gemara answers: Abaye holds: There is such an entity as a handful that is less than the volume of two olives.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים – ולא תקטירו לקומץ שלם משמע וכיון דיש קומץ פחות משני זיתים אשמעינן כל יתירא.

אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים – פירוש דאם לא כן מנא ליה לרבות אפילו חצי זית דהוה ליה למימר אין לי אלא כל הקומץ חצי קומץ מנין דהא איכא כזית אבל פחות מכשיעור מנא הוה ליה לרבויי וא״ת ואכתי מנא ליה לאביי לרבות חצי זית דילמא כי אתא קרא לרבויי כזית ואע״פ שאין בו כדי קומץ וי״ל דסברא הוא דריבוי דכל אתא לרבות חצי שיעור על כרחין יש הקטרה פחות מכזית כיון דסבירא ליה דיש קומץ פחות מב׳ זיתים לא מצי לרבויי כזית ומהכא מפקי טעמייהו ר׳ יהושע בן לוי ורבי יוחנן דפליגי בהקטיר קומצה לעיל בהקומץ רבה (דף כו:) ואף על גב דאמרינן בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קט:) ומייתי לה לעיל בפ״ק (מנחות יב:) הקומץ והקטורת שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב אבל פחות מכזית לא שאני שאור דרבי קרא ומיהו בההיא דהקטיר קומצה פעמים ליכא קרא וחשבינן לה הקטרה ושמא שאני התם דהקטיר הכל ולפי טעם זה מאן דאמר התם יש הקטרה אפשר דמודה הכא דאין הקטרה ותדע דהא להקטיר כחצי זית תנן בפ״ק (לעיל יב:) דלא הוי פיגול ומיהו יש לחלק משום דגבי פיגול איתקש אכילת מזבח לאכילת אדם כדדרשינן אם האכל יאכל ועוד י״ל דגבי הקטרת חוץ בעינן כזית טפי לכולי עלמא.

ומבררים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עיקרון, הם, אביי ורבא חלוקים]? אביי סבר: יש קומץ גם פחות משיעור של כשני זיתים. ולכן האיסור ״שאור לא תקטירו״ המתייחס לקומץ שלם אמור אף בפחות משני זיתים, והריבוי ״כל שאור״ מלמד שאף בחלק מקומץ זה, ואפילו פחות משיעור כזית הריהו עובר ב״לא תקטירו״,

The Gemara asks: With regard to what principle do Abaye and Rava disagree? The Gemara answers: Abaye holds: There is such an entity as a handful that is less than the volume of two olives.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות נח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות נח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות נח., הערוך על סדר הש"ס מנחות נח., רש"י מנחות נח. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות נח., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות נח.

Menachot 58a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 58a, Attributed to R. Gershom Menachot 58a, Collected from HeArukh Menachot 58a, Rashi Menachot 58a, Tosafot Menachot 58a, Steinsaltz Commentary Menachot 58a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון