×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא אבְּבָא לִידֵי כֹּהֵן וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ.:
Rav Oshaya says in response: In general, a priest may issue such a claim. But the mishna is dealing with a case where the firstborn came into the possession of the priest when it was unblemished and thereafter it developed a permanent blemish, and the priest sold it to an Israelite in its blemished state. In such a case, the priest may not demand that the owner give him the entire animal with the claim that it is a firstborn, as he already received it once as a firstborn.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין קלב ע״ב} [אמר]⁠1 רב חסדא2 מתנות כהונה זרוע לאחד קיבה לאחד לחיים לשנים ומתנות כהונה דתורא פלגי להו3 אפילו גרמא גרמא והא דאמר ר׳ יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה וכל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים לית הלכתא כוותיה דמתנות אין בהן משום קדושה אלא חובת טבח הן ואי לא יהיב להו4 [הוא ניהו] דקאיי5 באיסורא אבל בשרא שרי. [וגרסינן]⁠6 בסוף הדין פירקא {בבלי חולין קלד ע״ב} והרי מתנות דלא טבלי (מתנות7) אלמא8 דבר ברור הוא דמתנות לא9 טבלי וכן הילכתא
אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מאי טעמ׳ דאמר10 קרא {במדבר יח:ח} למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין.
1. אמר: גיא גק, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים: ״אמר״. כ״י א: ״ואמר״, המשך למאמרו הסמוך לפניו.
2. חסדא: כ״י נ: ״הונא״.
3. להו: כ״י נ: ״בהו״.
4. להו: גיא: ״להון״.
5. הוא ניהו דקאיי: כ״י פריס, כ״י נ. גיא, דפוסים: ״הוא ניהו דקאים״. כ״י א: ״נינהו דקאיי״.
6. וגרסינן: גיא, כ״י פריס. כ״י נ, דפוסים: ״וגרסי׳ נמי״. כ״י א: ״גרסינן״, עם נקודה ורווח לפניו, כפתיחת מאמר חדש.
7. מתנות: רק כ״י א, כנראה שריד מסדר שונה של המשפט. חסר ב-גיא, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים.
8. אלמא: כ״י נ: ״אלא״.
9. דמתנות לא: כ״י פריס: ״דלא״.
10. דאמר: כ״י נ, כ״י פריס: ״אמ׳⁠ ⁠״.
אמר רב אושעיא – הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע.
גמרא. בבא לידי כהן. וכבר יצא ידי נתינה ואחר כן נפל בו מום קבוע, ומכרו לישראל, לפי שבכור בעל מום מותר נמי לישראל. ולפיכך פטורין כולן, שהרי יש ביניהם אחד בודאי שאין לכהן חלק בו כלל, וכל אחד ואחד ידחה אותו לומ׳ שלי הוא הבכור.
גמ׳ הקטרו המציות והמליקות וקבלות כו׳ כצ״ל ובפ׳ הקומץ גרסינן הקטורת והקמיצות והמליקות כו׳ ע״ש:
אמר רב אושעיא בתשובה: אכן כרגיל, יכול הכהן לטעון כך, ואולם במשנתנו מדובר באופן שבתחילה בא הבכור לידי הכהן כשהוא תמים, ולאחר מכן נפל בו מום קבוע, ומכרו הכהן לישראל במומו, ומעתה שוב אין הכהן יכול לתבוע את כל הבהמה בטענה שאם היא קדושה בקדושת בכור, שיתנו לו הבעלים את כולה, שהרי כבר קיבלה הכהן כבכור.
Rav Oshaya says in response: In general, a priest may issue such a claim. But the mishna is dealing with a case where the firstborn came into the possession of the priest when it was unblemished and thereafter it developed a permanent blemish, and the priest sold it to an Israelite in its blemished state. In such a case, the priest may not demand that the owner give him the entire animal with the claim that it is a firstborn, as he already received it once as a firstborn.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן וְלַגּוֹי1 פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.: וְלִיתְנֵי כֹּהֵן וְגוֹי2 פְּטוּרִין מִן הַמַּתָּנוֹת אָמַר רָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת בהַדִּין עִם הַטַּבָּח.

§ The mishna teaches that one who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Gemara suggests: And let the tanna simply teach that a priest and a gentile are exempt from the obligation to give the gifts. Rava says in explanation: That is to say, i.e., the wording of the mishna indicates, that the demand of a priest who seeks to claim gifts of the priesthood is with the butcher, not with the owner of the animal. Even if the butcher is himself a priest, if he slaughters an animal on behalf of an Israelite he is obligated to give the gifts.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ולעובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ועובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליתני כהן ועובד כוכבים כו׳ – דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט.
זאת אומרת – מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד.
זאת אומרת הדין עם הטבח. אע״פ שאין הבהמה שלו, על השוחטה להתחייב במתנותיה לתתם לכהן, ואין הכהן קובל וזועק על בעל הבהמה לבדו אלא גם על השוחט, והיינו דתנן השוחט לכהן ולנכרי, דלאו בני חיובא בעלי הבהמה הוא דמפטר השוחט גם הוא, הא אם היה בעל הבהמה בר חיובא מיחייב גם הטבח השוחט את הבהמה במצות מתנותיה מדכתי׳ מאת זובחי הזבח.
והמשתתף עמו פטור מן המתנות. וא״ת ומ״ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות. י״ל דהתם כל שיות שבו חייב, דהא אית להו לרבנן שה ואפילו מקצת שה, וכיון דאין כאן אלא חצי שה, נותן חצי המתנות, דהיינו מתנות שכל שיות שבו, אבל כאן שכולו שה לא מצינו במתנות שיהא חציין פטורות וחציין חייבות וכיון דמקצתן פטורות משום חלקו של כהן כולן נמי פטורות.
א שנינו במשנתנו כי השוחט לכהן וכן לגוי פטור מן המתנות. ושואלים: וליתני [ושישנה] התנא באופן פשוט: כהן וכן גוי פטורין מן המתנות! אמר רבא בתשובה: זאת אומרת, נוסח זה של המשנה בא להורות לנו כי הדין (ההתדיינות) של הכהן לקבלת מתנות הכהונה, אינה עם בעלי הבהמה הנשחטת, אלא עם הטבח (השוחט) את הבהמה. ואף טבח שהוא עצמו כהן ופטור ממתנות כהונה, כיון ששחט לישראל — הריהו חייב בהן.
§ The mishna teaches that one who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Gemara suggests: And let the tanna simply teach that a priest and a gentile are exempt from the obligation to give the gifts. Rava says in explanation: That is to say, i.e., the wording of the mishna indicates, that the demand of a priest who seeks to claim gifts of the priesthood is with the butcher, not with the owner of the animal. Even if the butcher is himself a priest, if he slaughters an animal on behalf of an Israelite he is obligated to give the gifts.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דָּרֵשׁ רָבָא {דברים י״ח:ג׳} מֵאֵת הָעָם וְלֹא מֵאֵת הַכֹּהֲנִים כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {דברים י״ח:ג׳} מֵאֵת זוֹבְחֵי הַזֶּבַח הֱוֵי אוֹמֵר אֲפִילּוּ טַבָּח כֹּהֵן בַּמַּשְׁמָע.

The Gemara adds: Rava also interpreted the verse in such a manner. The verse states: “This shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse specifies that the gifts are taken “from the people,” and not from the priests. When the verse states: “From them that perform a slaughter,” indicating that the gifts are given by anyone who slaughters an animal, you must say that this teaches that even a butcher who is a priest is included in the obligation to give the gifts.
רי״ףרש״יבעל המאורר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא מאת הכהנים – קס״ד דכהנים לא איקרו עם.
כשהוא אומר מאת זובחי הזבח – כלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור.
הזרוע והלחיים
{שמעתא דטבח כהן במתנות}
הא דדרש רבא, כשהוא אומר מאת זובחי הזבח אפי׳ כהן טבח במשמע, ואמרי׳, כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות – לא קשיין אהדדי. שאם שחט הכהן בהמתו של ישראל חייב מיד, כדכתיב (דברים יח, ג), מאת זובחי הזבח. ואם שחט בהמה שלו למכרה לישראל, שתים ושלש שבתות, שלא הוקבע לטבחות, פטור,⁠1 מפני שהוא כשוחטה לעצמו. מימר אמר, אי מזביננא מזביננא ואי לא אכילנא ליה. מכאן ואילך הוקבע לטבחות והרי הוא כשוחט לישראל, וחייב במתנות.
1. בכת״י ובדפ״ר: חייב. והוא טעות.
מאת העם ולא מאת הכהנים. כלומ׳ שנתחייב כהן השוחט בהמה לעצמו שיתן מתנותיה לכהן אחר, כדאמרינן בעלמא להזהיר עני על שלו, במצות פאה ולקט ומעשר, קמ״ל במתנות דאין מוציאין מכהן לכהן. כשהוא אומ׳ מאת זובחי הזבח. שהוא לשון רבים, בא לרבות כל מי שהוא זובח ואפי׳ כהן, להביא כהן שנעשה טבח ונקבע למכור בשר במקולין דמיחייב נמי במתנות, שלא פטרו הכתו׳ אלא מבהמה שהוא שוחט לצרכו. ויש לפרש ולא מאת הכהנים, שאין מוטל חובה על הכהן השוחט בהמה לעצמו להפריש מתנותיה אע״פ שלא יתנם לכהן אחר אלא שיעכבם לעצמו, כמו שהוא חייב בתרומת גרנו, שמפרישה מן הכרי ומעכבה לעצמו, אלא אין מפריש אותם כלל כלל.
אפילו כהן טבח במשמע. פי׳ בשוחט בהמת ישראל קאמרינן דמחייב, אבל כהן טבח בשוחט לעצמו ודאי פטורא. ובשוחט על מנת למכור, כלב שלשה שבתות פטור דכשוחט לעצמו דמיג, מימר אמר אי זבני מינאי מוטב ואי לא תהוי דידי, מכאן ואילך כיון שהוחזקד לטבחות חייב כשוחט בהמת ישראל. ויש מפרשין דיותר משתים ושלש שבתות מפני מראית העין הוא חייבה, אבל מן התורה לעולם הוא פטור הואיל ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר. וכן עיקר.
אינן נאכלין אלא צלי ואינן נאכלות אלא בחרדל. פי׳ו לאו דוקאז, אלא לומר שנאכלות על השבע ובלפתן כדרך שהמלכים אוכלין, אטו מי שאינו אוכל חרדל אינו נוטל מתנות, וכדאמרינן בסמוךח אי לקדירה אדמחתך להו ומלח להו וכו׳, ותנן נמי במוקדשיןט ונאכלין בכל העיר בכל מאכל, ותנן נמי במסכת זבחים בפרק כל התדירי ובכלן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן שלוקין צלויין ומבושלין, ועלה נמי אתמר למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, אלמא צלי לאו דוקא אלא מטעמים כאשר אהב וזהו דרך מלכים.
א. רש״י ד״ה כשהוא אומר.
ב. מכאן הובאו דברי רבינו בר״ן (מה, ב).
ג. כ״כ בעל המאור (שם).
ד. כי״ל: שהחזיק.
ה. ראה תוד״ה כשהוא אומר שהיא גזרה שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות. וכ״ה בחידושי הרשב״א והר״ן בשמם.
ו. כל הדיבור כמעט כלשונו הובא בחידושי הר״ן.
ז. כ״כ תוד״ה אין. וכ״כ הרשב״א, והריטב״א בשם רבינו. וכ״כ בספר האשכול (אויערבך) ח״ג סי׳ לט, רבינו בחיי שמות יב, ח.
ח. להלן קלג, א.
ט. זבחים נה, א.
י. צ, ב.
אפילו כהן טבח נמי במשמע. פי׳ רש״י ז״ל אפילו בשוחט בהמתו למכרו לאחרים דלא פטרתן תורה אלא בשוחט לעצמו וב׳ וג׳ שבתות דפטור, י״ל לפי פירושו משום דלא מוכחא מילתא שהוא שוחט לאחרים אלא שמא שוחט הוא לעצמו, ואם ירצו אחרים לקנות ימכור להם ממה ששחט לעצמו, ואי קבע מסחתא מוכחא מלתא וחייב מיד. אבל בתוספות פירשו דדוקא בשוחט לישראל, אבל בשל עצמו פטור לעולם דרחמנא פטריה, ותדע לך דאם איתא מי איכא למימר דטעי רבי טבלא בדאורייתא אלא דרבנן הוא דגזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם לפטור את המתנות ונמצאת תורת מתנות משתכחת, והילכך עד שלש דאיכא למימר דלא קבע לא גזרו ואוקמו׳ אדין תורה ואילך ואי לא קבע מסחתא דמוכחא מילתא אפילו מיד, ורבי טבלא לא שמיעא ליה האי תקנתא.
וכן דרש רבא על האמור בדין מתנות זרוע לחיים וקיבה, ״וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה״ (דברים יח, ג): ״מאת העם״ — דווקא מן הישראל ניתנות מתנות הכהונה, ולא מאת הכהנים, ואולם כשהוא הכתוב מוסיף ואומר ״מאת זובחי הזבח״, שמשמעו שניתנות המתנות מכל שוחט בהמה — הוי אומר מכאן כי אפילו טבח כהן השוחט בהמות לישראל במשמע, שאף הוא חייב במתנות.
The Gemara adds: Rava also interpreted the verse in such a manner. The verse states: “This shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse specifies that the gifts are taken “from the people,” and not from the priests. When the verse states: “From them that perform a slaughter,” indicating that the gifts are given by anyone who slaughters an animal, you must say that this teaches that even a butcher who is a priest is included in the obligation to give the gifts.
רי״ףרש״יבעל המאורר״י מלונילרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אושפיזיכניה דר׳דְּרַבִּי טַבְלָא כֹּהֵן הֲוָה וַהֲוָה דְּחִיק לֵיהּ מִלְּתָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַבְלָא אֲמַר לֵיהּ זִיל אִישְׁתַּתַּף בַּהֲדֵי טַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל דְּמִגּוֹ דְּמִפַּטְרִי מִמַּתְּנָתָא מִשְׁתַּתְּפִי בַּהֲדָךְ.

§ The mishna teaches that the obligation to give the gifts of the priesthood does not apply to an animal jointly owned by an Israelite and a priest. The Gemara relates that the host [ushpizikhnei] of Rabbi Tavla was a priest and he was hard-pressed for money. He came before Rabbi Tavla to ask for advice. Rabbi Tavla said to him: Go and enter into a partnership with those Israelite butchers, to obtain part ownership of their animals, as since they will be exempt from the obligation to give the gifts on account of this partnership, they will agree to enter into a business partnership with you free of charge.
רי״ףרש״יבעל המאורר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוה דחיקא ליה מילתא – דחוק ועני היה.
דמגו דפטרת להו ממתנתא – מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני׳ המשתתף עמהם פטור מן המתנות.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

זיל אישתתיף וכו׳. כדתנן והמשתתף עמהם צריך לרשום, נמצא שפטורה הבהמה מכל וכל, כיון שיש לו שותפות אחד מאלף בראש, ואחד מאלף באיברי הבהמה, ואחד מאלף בבני מעיה.
ב שנינו במשנתנו כי ישראל השותף עם כהן בבהמה, פטור ממתנות כהונה. ומסופר בענין זה כי אושפיזיכניה [מארחו] של ר׳ טבלא כהן הוה [היה], והוה דחיק ליה מלתא [והיה דחוק לו הדבר, שהיה נצרך מפני עוניו]. אתא לקמיה [בא לפני] ר׳ טבלא, להיוועץ בו מה יעשה. אמר ליה [לו] ר׳ טבלא: זיל אישתתף בהדי [לך השתתף עם] טבחי ישראל בבהמותיהם, דמגו דמפטרי ממתנתא [שמתוך שבשל שותפותם אתך הם נפטרים מחיוב מתנות כהונה], יסכימו משתתפי בהדך [להשתתף אתך] אף בלא תשלום.
§ The mishna teaches that the obligation to give the gifts of the priesthood does not apply to an animal jointly owned by an Israelite and a priest. The Gemara relates that the host [ushpizikhnei] of Rabbi Tavla was a priest and he was hard-pressed for money. He came before Rabbi Tavla to ask for advice. Rabbi Tavla said to him: Go and enter into a partnership with those Israelite butchers, to obtain part ownership of their animals, as since they will be exempt from the obligation to give the gifts on account of this partnership, they will agree to enter into a business partnership with you free of charge.
רי״ףרש״יבעל המאורר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חַיְּיבֵיהּ רַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ וְהָא רַבִּי טַבְלָא פַּטְרַן אֲמַר לֵיהּ זִיל אַפֵּיק וְאִי לָא מפקינא לָךְ ר׳רַבִּי טַבְלָא מֵאוּנָּךְ.

The priest heeded the advice of Rabbi Tavla and entered into a partnership with an Israelite butcher. Nevertheless, Rav Naḥman obligated the butcher to give the gifts of the priesthood from the animals he slaughtered. The priest said to Rav Naḥman: But Rabbi Tavla exempted us from this obligation. Rav Naḥman said to him: Go remove the gifts of the priesthood that are in your possession and give them to a priest, and if you will not do so, I will remove Rabbi Tavla from your ear [me’unakh], i.e., I will refute his basis for deeming you exempt.
רי״ףרש״יבעל המאורפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חייביה – להאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן.
זיל אפיק – הוצא אותם מתחת ידיך ותתנם לכהן.
מפיקנא לך כו׳ – כלומר כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו.
מאונך – מאזנך.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

הלך אותו כהן ועשה שותפות עם טבח ישראלי, ואולם לאחר שנשחטה הבהמה חייביה [חייבו] רב נחמן לאותו טבח לתת מתנות כהונה, למרות שותפותו עם כהן בבהמה. אמר ליה [לו] אותו אדם לרב נחמן: והא [והרי] ר׳ טבלא פטרן [פטר אותנו] מלתת מתנות כהונה, שעשיתי כן בעצתו של ר׳ טבלא! אמר ליה [לו] רב נחמן בתשובה: זיל אפיק [לך הוצא] את מתנות הכהונה שתחת ידך ותן אותם לכהן, ואי [ואם] לא תעשה כן — הריני מפקינא [מוציאני] לך את ר׳ טבלא מאונך [מאוזנך]!
The priest heeded the advice of Rabbi Tavla and entered into a partnership with an Israelite butcher. Nevertheless, Rav Naḥman obligated the butcher to give the gifts of the priesthood from the animals he slaughtered. The priest said to Rav Naḥman: But Rabbi Tavla exempted us from this obligation. Rav Naḥman said to him: Go remove the gifts of the priesthood that are in your possession and give them to a priest, and if you will not do so, I will remove Rabbi Tavla from your ear [me’unakh], i.e., I will refute his basis for deeming you exempt.
רי״ףרש״יבעל המאורפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲזַל ר׳רַבִּי טַבְלָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן א״לאֲמַר לֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא עָבֵיד מָר הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ דְּכִי אֲתָא ר׳רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא מִדָּרוֹמָא אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זִקְנֵי דָרוֹם אָמְרוּ גכֹּהֵן טַבָּח שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיָּיב בְּמַתָּנוֹת.

Rabbi Tavla came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master has done this and ruled in contradiction to the mishna? Rav Naḥman said to him: I ruled in this manner, as when Rabbi Aḥa bar Ḥanina of the south came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yehoshua ben Levi and all the elders of the south said: With regard to a priest who becomes a butcher, for the first two or three weeks he is exempt from the obligation to give the gifts, as he has not yet established himself in the community as a butcher. But from this point forward he is obligated to give the gifts, as he is now known as a butcher.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות – לתתם לכהן אחר משום דאכתי לא קביע ואינן יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן ואילך חייב הואיל דקביע.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

שתים ושלש שבתות פטור. לפי שאינו נקבע בזובח טבח קבוע תוך הזמן הזה, ואינו מפורסם. ושתים במי שקונה בהמות רבות, ושלש בבינוני.
מה שביארנו שהכהן פטור מן המתנות דוקא בשוחט לשלחנו אבל שוחט למכור לאחרים יש בו צדדין שהוא חייב ויש בו צדדין שהוא פטור כיצד קבע מקום למכירתו כמוכר בבית המטבחיים קבוע או שנשתתף לו עם טבחי ישראל המוכרים לשם חייב מיד לא פטרנו לא הוא ולא המשתתף עמו אלא בשוחט לשלחנו אע״פ שאחר כך נמלך ומכר לא קבע מקום למכירתו אלא ששוחט לעתים ומוכר דרך אקראי אע״פ שעקר כונתו למכור עד שלש שבתות פטור מכאן ואילך מוציאין אותן מידו ונותנין אותן לכהן אחר ואם לא רצה ליתן מנדין אותו עד שיתן:
זו היא שטה הנכונה שבספק זה וחכמי התוספות פרשו בה שלא נאמר חיוב זה אלא בכהן שנשתתף עם ישראל הא בשלו אע״פ שעשה כן למכור לאחרים פטור לגמרי:
כבר ידעת בדין מלקות שלא נאמר אלא על העובר בקצת לאוין ידועים במקומם וששיעור מלקות ארבעים מכות חסר אחת ואסור להוסיף עליהן ומ״מ מצות עשה שאינו רוצה לקיימה והיא מוטלת עליו כל שעה לעשותה מכין אותו מדברי סופרים על העתיד עד שתצא נפשו או יקבל עליו לעשות:
היה זה מזיד ואינו רוצה ליתן את המתנות קונסין אותו אף בלא התראה ליתן יתר מן הדין כגון כל הירך וכיוצא בזה ואם אין הבשר לפנינו ממשכנין אותו על כך הואיל והמתנות בעין וכבר ביארנו שאם אכלן או הזיקן שפטור ויש מפרשים אותו אף בשאינן בעין ומתורת קנס ולא מן הדין כמו שביארנו ויש מפרשים שלא נאמר קנס זה אלא למי שנתנדה על דבר זה ועמד בנדויו ואינו רוצה להרגיל עצמו ליתן וכן הדברים נראין:
מתנות אלו שלא רצה ליתן את כלם לכהן אחד רשאי לחלקם וליתן הזרוע לאחד וקיבה לאחד ולחי אחד לאחד ולחי האחר לאחד אבל לא יתן חצי הזרוע לאחד וחציו לאחר וכן בכל המתנות שאין זה מתנה ראויה ואם היו של שור מחלקן לשנים שהרי יש בחצי כל אחת מתנה הראויה:
בהמה שלא הורמו מתנותיה מותרת באכילה שאין המתנות טובלות כתרומה ומעשר אלא חיוב נתינתן על השוחט והרי הן ניכרות ואסור ישראל לאכלן אא״כ ברשות כהן אם כן אין לנו על האוכל משאר הבשר דין ודברים:
אין הכהנים רשאים לאכול מתנות אלו אלא צלי בחרדל דרך שררה וגדלה למשחה בהם כדרך שהמלכים אוכלים:
כבר ביארנו לדעת רוב מפרשים שבזמן שאין שם כהן חבר נותנין מתנות לכהן עם הארץ ומ״מ דוקא עם הארץ גרידא והוא שאינו בקי בענין המתנות היאך דין מתנתם והיאך הם נאכלין בגדולה וכיוצא באלו אבל כהן שאינו מודה בהן אלא שלבו נוטה למינות אין לו חלק בכהונה כלל לא במתנות אלו ולא בשום חלק שהכהנים זוכים בו ולא בשום עבודה משש עשרה עבודות שהם היציקות והבלילות והפתיתה ומליחת הקרבנות והתנופות וההגשות וההקטרות והקמיצות והמליקות וההולכות והקבלות וההזאות ועריפת עגלה והשקאת סוטה ונשיאת כפים וטהרת מצורע הא אם היה מודה בהן אע״פ שלא היה בקי בדין אין מוחין בידו וכן אע״פ שאינו יודע חוטי דם שבלחי שהזכרנו ענינם בפרק גיד הנשה הואיל ומ״מ מודה הוא בהלכותיהן אין נמנעין מליתן במקום שאין שם אחר שאין בזו חשש מכשול שאם הוא אוכלן בצלי כדינו הרי אין צריך מליחה כלל כמו שביארנו ואם אוכלו לקדרה אע״פ שאינו רשאי הרי הוא מחתך ומולח שהכל יודעין שכל בשר שלקדרה צריך מליחה:
אזל [הלך] ר׳ טבלא קמיה [לפני] רב נחמן, אמר ליה [לו]: מאי טעמא עביד מר הכי [מה טעם עשה אדוני כך], להורות באופן זה, ושלא כדברי משנתנו? אמר ליה [לו] רב נחמן בתשובה: משום דכי אתא [שכאשר בא] מארץ ישראל לבבל ר׳ אחא בר חנינא מדרומא, אמר כי ר׳ יהושע בן לוי וכל זקני דרום אמרו שכהן טבחשתים ושלש שבתות (שבועות) ראשונים הריהו עדיין פטור מן המתנות, משום שעדיין לא נקבע בכך כטבח, ואין הכל יודעים ומכירים אותו בתורת שכזה. ואולם מכאן ואילך — הריהו חייב במתנות, שכן כבר נקבע כטבח.
Rabbi Tavla came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master has done this and ruled in contradiction to the mishna? Rav Naḥman said to him: I ruled in this manner, as when Rabbi Aḥa bar Ḥanina of the south came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yehoshua ben Levi and all the elders of the south said: With regard to a priest who becomes a butcher, for the first two or three weeks he is exempt from the obligation to give the gifts, as he has not yet established himself in the community as a butcher. But from this point forward he is obligated to give the gifts, as he is now known as a butcher.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ וְלַעֲבֵיד לֵיהּ מָר מִיהַת כר׳כְּרַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא א״לאֲמַר לֵיהּ דהָנֵי מִילֵּי דְּלָא קְבַע מְסַחְתָּא אֲבָל הָכָא הָא קְבַע מְסַחְתָּא.

Rabbi Tavla said to Rav Naḥman: And let the Master at least do for the priest in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina and exempt him from giving the gifts for the first three weeks of his partnership. Rav Naḥman said to him: This statement of Rabbi Aḥa bar Ḥanina applies only when the priest did not immediately establish a butcher shop. In such a case, the priest is exempt until he becomes known as a recognized butcher. But here, he has already established a butcher shop and is therefore obligated to give the gifts without delay.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעביד ליה מר הכי כדרבי אחא – ותפטרנו משתים ושלש שבתות.
א״ל הני מילי – דקא״ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש שבתות פטור.
היכא דלא קבע מסחתא – חנות.
אבל הכא – האי טבח כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה דקביע.
והוא דלא קבע מסחתא. כלומ׳, שאינו מוכר באטלין, ונראה כי עראי הוא. אבל קבע מסחתא, מיד מיחייב, דכהן טבח מיקרי ומרבינן ליה ממשמע זובחי הזבח בלשון רבים.
אמר ליה [לו] ר׳ טבלא לרב נחמן: ולעביד ליה מר מיהת [ושיעשה לו אדוני לפחות] כהוראת ר׳ אחא בר חנינא, ויהיה פטור מנתינת מתנות כהונה במשך שלושה שבועות ראשונים לשותפות! אמר ליה [לו] רב נחמן בתשובה: הני מילי [דברים אלה] של ר׳ אחא בר חנינא נאמרו רק בזמן שהכהן הטבח לא קבע מסחתא [איטליז], לכך נדרשים שנים ושלושה שבועות עד שהוא נקבע בתודעת הכל כטבח, אבל הכא [כאן] הא [הרי] מדובר במי שקבע מסחתא [איטליז], ולכך חייב מיד בנתינת מתנות.
Rabbi Tavla said to Rav Naḥman: And let the Master at least do for the priest in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina and exempt him from giving the gifts for the first three weeks of his partnership. Rav Naḥman said to him: This statement of Rabbi Aḥa bar Ḥanina applies only when the priest did not immediately establish a butcher shop. In such a case, the priest is exempt until he becomes known as a recognized butcher. But here, he has already established a butcher shop and is therefore obligated to give the gifts without delay.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב חִסְדָּא הַאי כָּהֲנָא דְּלָא מַפְרֵישׁ מַתְּנָתָא לֶיהֱוֵי בְּשַׁמְתָּא דֶּאֱלָהֵי יִשְׂרָאֵל אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא הָנֵי טַבָּחֵי דְּהוּצָל קָיְימִי בְּשַׁמְתָּא דְּרַב חִסְדָּא הָא עֶשְׂרִים ותרתין שְׁנִין.

§ Rav Ḥisda said: With regard to a priest who slaughters an animal and does not separate gifts of the priesthood from them for another priest, let him be under the excommunication of the God of Israel. Rabba bar Rav Sheila said: These butchers of the city of Huzal have remained under the excommunication of Rav Ḥisda these last twenty-two years, as they have continuously refused to separate gifts of the priesthood for this period.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא מפריש מתנתא – לכהן אחר.
הא עשרין ותרתין שנין – כלומר כבר עברו כ״ב שנה.
האי כהנא טבחא. כלומ׳ שקובע מסחתא, או משתים ושלש שבתות ואילך.
ג ועוד בדיני מתנת כהונה בשחיטתו של כהן, אמר רב חסדא: האי כהנא דלא מפריש מתנתא [כהן זה שאינו מפריש מתנות] לכהן אחר — ליהוי בשמתא [יהא בחרם] של אלהי ישראל. אמר רבה בר רב שילא: הני טבחי [אלה הטבחים] של העיר הוצל הריהם קיימי בשמתא [עומדים בחרם] של רב חסדא הא עשרים ותרתי שנין [זה עשרים ושתים שנה]. שכבר עברו עשרים ושתים שנה מאז הוחרמו על שאין הם מפרישים מתנות כהונה, ועדיין הם בחרם זה.
§ Rav Ḥisda said: With regard to a priest who slaughters an animal and does not separate gifts of the priesthood from them for another priest, let him be under the excommunication of the God of Israel. Rabba bar Rav Sheila said: These butchers of the city of Huzal have remained under the excommunication of Rav Ḥisda these last twenty-two years, as they have continuously refused to separate gifts of the priesthood for this period.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לְמַאי הִלְכְתָא אִילֵּימָא דְּתוּ לָא מְשַׁמְּתִינַן לְהוּ וְהָא תַּנְיָא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אֲבָל בְּמִצְוַת עֲשֵׂה כְּגוֹן אוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה סוּכָּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה לוּלָב וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עֲשֵׂה צִיצִית וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.

The Gemara asks: With regard to what halakha did Rabba bar Rav Sheila state that the butchers of Huzal have been under excommunication for twenty-two years? If we say that we do not excommunicate them for a period any longer than twenty-two years, but isn’t it taught in a baraita: In what case is this statement, that one is not excommunicated for committing a transgression, said? It is said with regard to a prohibition, for which one is liable to receive a relatively severe punishment, e.g., death or karet. But with regard to one who refuses to perform a positive mitzva, e.g., the court says to him: Perform the mitzva of sukka, and he does not do so, or: Perform the mitzva of taking the lulav, and he does not do so, or: Prepare ritual fringes for your garments, and he does not do so, the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs. Accordingly, the butchers of Huzal should remain under excommunication indefinitely until they separate the gifts.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למאי הלכתא – קאמר הא עשרין ותרתין שנין.
אילימא – דמאחר שעמדו בשמתא כ״ב שנה תו לא משמתינן להו.
והתניא בד״א – דתו לא משמתינן להו.
במצות ל״ת – דאית ביה מיתה או כרת דקם ליה בדרבה מיניה.
כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב – שאין בהן חסרון כיס כולי האי.
ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] השמיענו כן רב בר רב שילא: אילימא דתו לא משמתינן להו [אם תאמר כדי להשמיענו שיותר מכך אין מחרימים אותם]והא תניא [והרי שנויה ברייתא] שאמנם אין מחרימים את עובר העבירה, ואולם במה דברים אמוריםבעובר על מצות לא תעשה, שהרי הוא כבר עומד בעונש חמור ביותר, כמיתה וכרת. אבל בנמנע מלקיים מצות עשה, כגון שאומרים לו בית הדין ״עשה סוכה!״, והוא אינו עושה כן, או שאומרים לו ״טול לולב!״, ואינו עושה כן, או שאומרים לו ״עשה ציצית לבגדך!״, ואינו עושה כן — מכין אותו, עד שתצא נפשו. ואף עם טבחי העיר הוצל יש להחמיר מעבר לעשרים ושתים השנה שעברו!
The Gemara asks: With regard to what halakha did Rabba bar Rav Sheila state that the butchers of Huzal have been under excommunication for twenty-two years? If we say that we do not excommunicate them for a period any longer than twenty-two years, but isn’t it taught in a baraita: In what case is this statement, that one is not excommunicated for committing a transgression, said? It is said with regard to a prohibition, for which one is liable to receive a relatively severe punishment, e.g., death or karet. But with regard to one who refuses to perform a positive mitzva, e.g., the court says to him: Perform the mitzva of sukka, and he does not do so, or: Perform the mitzva of taking the lulav, and he does not do so, or: Prepare ritual fringes for your garments, and he does not do so, the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs. Accordingly, the butchers of Huzal should remain under excommunication indefinitely until they separate the gifts.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא דְּקָנְסִינַן לְהוּ בְּלָא אַתְרַיְיתָא כִּי הָא דְּרָבָא קָנֵיס אַטְמָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק קָנֵיס גְּלִימָא.

Rather, Rabba bar Rav Sheila means that because the butchers of Huzal have refused to give the gifts for so many years, we fine them even without forewarning. There was a case like this of a person who refused to give the gifts of the priesthood to a priest, where Rava fined him by taking the entire thigh of his animal and giving it to a priest. Similarly, Rav Naḥman bar Yitzḥak fined an individual who refused to give the gifts of the priesthood to a priest by taking his cloak and giving it to a priest.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא – הא קמ״ל רבה מאחר שעמדו בשמתייהו כ״ב שנה קנסינן להו בלא התראה אבל קודם לכן לא.
קנים אטמא – כל הירך היה גוזל ממי שלא היה רוצה לתת המתנות לכהן והיה נותנה לכהן.
אלא בא רבה בר רב שילא להשמיענו שמאחר שעמדו הטבחים הללו בעבירתם זמן כה רב, דקנסינן להו [שקונסים אנו אותם] אף בלא אתרייתא [התראה]. כי הא [כמו זה] שרבא קניס [היה קונס] את זה שאינו נותן מתנותיו לכהן, בלקיחת כל האטמא [ירך] הבהמה, ונתינתה לכהן. ובדומה לכך רב נחמן בר יצחק קניס [היה קונס] את זה שאינו נותן מתנותיו לכהן בלקיחת גלימא [לבוש עליון] ממנו ונתינתה לכהן.
Rather, Rabba bar Rav Sheila means that because the butchers of Huzal have refused to give the gifts for so many years, we fine them even without forewarning. There was a case like this of a person who refused to give the gifts of the priesthood to a priest, where Rava fined him by taking the entire thigh of his animal and giving it to a priest. Similarly, Rav Naḥman bar Yitzḥak fined an individual who refused to give the gifts of the priesthood to a priest by taking his cloak and giving it to a priest.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאָמַר רַב חִסְדָּא הזְרוֹעַ לְאֶחָד וְקֵבָה לְאֶחָד לְחָיַיִם לִשְׁנַיִם אִינִי וְהָא כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר בְּמַעְרְבָא פָּלְגִינַן לְהוּ וגַּרְמָא גַּרְמָא.

§ And Rav Ḥisda also says with regard to gifts of the priesthood: The foreleg is given to one priest and the maw is given to one priest, while the jaw is given to two priests. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Yitzḥak bar Yosef came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: In the West, Eretz Yisrael, we divide the gifts bone by bone, each of which is given to two priests.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב חסדא – מתנות כהונה כך היא נחלקת זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים.
גרמא גרמא – כל עצם ועצם היה מחלק לשנים.
זרוע לאחד. ולא לשנים, דהא כתי׳ ונתן, שיהא בו כדי נתינה, דבר הראוי. ומתנות דתורא, שהן גדולות, אפי׳ לשנים ושלשה.
ד ועוד אמר רב חסדא בדיני מתנות כהונה: הזרוע ניתנת לכהן אחד, והקבה ניתנת לכהן אחד, ואילו הלחיים ניתנות לשניים כהנים. ותוהים: איני [האמנם] כך הוא? והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל לבבל אמר שבמערבא פלגינן להו גרמא גרמא [בארץ ישראל מחלקים אנו את מתנות הכהונה עצם עצם], שכל עצם שבהן ניתנת לשני כהנים! ומשיבים:
§ And Rav Ḥisda also says with regard to gifts of the priesthood: The foreleg is given to one priest and the maw is given to one priest, while the jaw is given to two priests. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Yitzḥak bar Yosef came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: In the West, Eretz Yisrael, we divide the gifts bone by bone, each of which is given to two priests.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָתָם בִּדְתוֹרָא.

The Gemara explains: There, in the case dealt with in Eretz Yisrael, the gifts were of a large bull. The Torah states: “That they shall give to the priest” (Deuteronomy 18:3). The use of the term “give” indicates that the gift given should be a substantial one. Even when one limb of the large bull was divided between two priests, each received a substantial portion. This is not the case with regard to the gifts of smaller animals, where each limb is not large enough to provide two substantial portions.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם בדתורא – בשור הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה.
התם [שם בארץ ישראל] מדובר במתנות כהונה דתורא [של שור], שהוא בעל חיים גדול, וגם כאשר מחלקים כל אבר לשני כהנים, יש בכל אחד שיעור נתינה של ממש. מה שאין כן בבהמה דקה, שאם נחלק את איבריה לשני כהנים — שוב לא יהיה בכל חלק נתינה של ממש, והתורה אמרה ״ונתן לכהן״ (דברים יח, ג) שתהא זו נתינה יפה.
The Gemara explains: There, in the case dealt with in Eretz Yisrael, the gifts were of a large bull. The Torah states: “That they shall give to the priest” (Deuteronomy 18:3). The use of the term “give” indicates that the gift given should be a substantial one. Even when one limb of the large bull was divided between two priests, each received a substantial portion. This is not the case with regard to the gifts of smaller animals, where each limb is not large enough to provide two substantial portions.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָסוּר לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה מַתְּנוֹתֶיהָ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הָאוֹכֵל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה מַתְּנוֹתֶיהָ כְּאִילּוּ אוֹכֵל טְבָלִים זוְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.

§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited to partake of a slaughtered animal whose gifts have not yet been separated. Furthermore, Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who partakes of an animal whose gifts have not yet been separated is considered as though he consumes untithed produce. But the Gemara states: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.
עין משפט נר מצוהרי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ולית הלכתא כוותיה. עי׳ לעיל דף לז ע״ב תוס׳ ד״ה שלא ודף קלא ע״א ד״ה ה״ג ודף קלד ע״ב ד״ה ראשית:
ה ועוד בדיני מתנות כהונה, אמר רבה בר בר חנה, אמר ר׳ יוחנן: אסור לאכול מבהמה שנשחטה כל זמן שלא הורמה (הופרשו) מתנותיה. ועוד אמר רבה בר בר חנה, אמר ר׳ יוחנן בענין זה כי כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה — הרי זה כאילו אוכל טבלים (מפירות שנקבעו לתרומות ומעשרות, ולא הופרשו אלה מהם). ומסכמים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כשיטתו זו של ר׳ יוחנן].
§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited to partake of a slaughtered animal whose gifts have not yet been separated. Furthermore, Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who partakes of an animal whose gifts have not yet been separated is considered as though he consumes untithed produce. But the Gemara states: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.
עין משפט נר מצוהרי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב חִסְדָּא מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אֵין נֶאֱכָלוֹת אֶלָּא חצָלִי וְאֵין נֶאֱכָלוֹת אֶלָּא בְּחַרְדָּל מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {במדבר י״ח:ח׳} לְמׇשְׁחָה לִגְדוּלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִים.

Rav Ḥisda says: Gifts of the priesthood may be consumed only when they are roasted, and they may be consumed only with mustard seasoning. What is the reason for this halakha? The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). The term “for prominence” means that the portions were given to the priests as a mark of greatness. Accordingly, they should be eaten in a manner that kings eat, i.e., roasted and with mustard.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למשחה – במתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבותא.
מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי. דאע״ג דתנן באי זהו מקומן ונאכלין בכל מאכל, התם רוצה לומר בכל מאכל שיהיה חביב בעיניו, והכא דנקט צלי, לפי שהוא מסתמא מאכל חביב לכל אדם יותר מן האחרים, וכונת רב חסדא להודיענו שלא יאכלנו במאכל שאינו חביב בעיניו.
מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי. לאו דוקא, דהא תנן בזבחים (זבחים צ:) ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאוכלן צלייה שלוקין מבושלין, ואמרינן נמי בסמוך אי מטוי להו ומידב דייבי או לקדרה אידי דמחתך להו כו׳ אלמא אף בקדרה אכל להו, אלא הכא ה״ק אינן נאכלות להנא⁠(ת)[ה] ולהתענג כדרך שהמלכים אוכלין וכל אחד לפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר.
ו ועוד אמר רב חסדא בדיני מתנות כהונה: מתנות כהונה, אף שהן ניתנות מבהמת חולין, אין הן נאכלות אלא צלי, ואין הן נאכלות אלא בתוספת תבלין החרדל. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שכן אמר קרא [התורה] במתנות הניתנות לכהנים ״וידבר ה׳ אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם״ (במדבר יח, ח), ומשמע המלה ״למשחה״לגדולה, שיאכלו הכהנים את המתנות הניתנות להם כדרך שהמלכים אוכלים, ודרך המלכים לאכול בשר צלי ובחרדל.
Rav Ḥisda says: Gifts of the priesthood may be consumed only when they are roasted, and they may be consumed only with mustard seasoning. What is the reason for this halakha? The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). The term “for prominence” means that the portions were given to the priests as a mark of greatness. Accordingly, they should be eaten in a manner that kings eat, i.e., roasted and with mustard.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָמַר רַב חִסְדָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן אֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה וְלָאו מִילְּתָא הִיא דְּתַנְיָא רש״ארַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ז׳:ל״ג} הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה.

And Rav Ḥisda says: One may not give a gift to any priest who is not an expert in the halakhot pertaining to all twenty-four gifts of the priesthood. The Gemara notes: But this is not correct, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Any priest who does not believe in the validity of the Temple service has no portion in any of the gifts given to the priesthood, as it is stated: “He among the sons of Aaron, who offers [hamakriv] the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). The word “hamakriv,” which literally means: Who brings it close, indicates that only one who believes in the validity of conveying the blood to the altar is entitled to receive the right thigh of the offering, as only one who believes in the rite would perform it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשרים וארבע – לקמן בפירקין (חולין קלג:) חשיב להו.
שאינו בקי בהן – היאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה.
שאינו מודה בעבודה – שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו.
אין לו חלק בכהונה – אין לו חלק בקדשים.
המקריב – היא הולכה.
ז ועוד אמר רב חסדא בדיני מתנות כהונה: כל עשרים וארבע מתנות כהונה, כל כהן שאינו בקי (מתמצא) בהן כיצד יש לנהוג בהן — אין נותנין לו מתנה. ומסכמים: ולאו מילתא [ולא דבר הלכה] היא, דתניא כן שנויה ברייתא]: ר׳ שמעון אומר: כל כהן שאינו מודה (מאמין בלבו) בעבודה במקדש בקרבנות שהריהי ציווי מאת ה׳ שניתן לנו על ידי משה — אין לו חלק בקדשים הניתנים לכהונה, שנאמר ״המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה״ (ויקרא ז, לג) — שרק המאמין בעבודת הולכת הדם (״המקריב את דם השלמים״) זכאי במתנות הקרבן (״לו תהיה שוק הימין למנה״).
And Rav Ḥisda says: One may not give a gift to any priest who is not an expert in the halakhot pertaining to all twenty-four gifts of the priesthood. The Gemara notes: But this is not correct, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Any priest who does not believe in the validity of the Temple service has no portion in any of the gifts given to the priesthood, as it is stated: “He among the sons of Aaron, who offers [hamakriv] the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). The word “hamakriv,” which literally means: Who brings it close, indicates that only one who believes in the validity of conveying the blood to the altar is entitled to receive the right thigh of the offering, as only one who believes in the rite would perform it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֵין לִי אֶלָּא זֶה בִּלְבַד מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה עֲבוֹדוֹת כְּגוֹן הַיְּצִיקוֹת וְהַבְּלִילוֹת וְהַפְּתִיתוֹת וְהַמְּלִיחוֹת תְּנוּפוֹת וְהַגָּשׁוֹת [וְהַקְּמִיצוֹת] הַקְטָרוֹת (וְהַמְּצִיּוֹת) [וְהַמְּלִיקוֹת]

The baraita continues: I have derived only that a priest does not have a share in the priestly gifts if he does not believe in this rite of conveying of the blood alone. From where do I derive to include fifteen additional sacrificial rites, such as the rites of a meal offering, i.e., the pouring of the oil and the mixing of the oil and the subsequent pouring of the oil; and the crumbling of meal offerings prepared in a shallow or deep pan or in an oven, whose handfuls are removed after they are baked and subsequently crumbled; and the salting of meal offerings (see Leviticus 2:13); and the waving of certain meal offerings; and the bringing of certain meal offerings to the southwestern corner of the altar before a handful is removed; and the removal of the handful; and the burning of offerings on the altar; and the squeezing of a bird offering to extract its blood; and the pinching of the nape of the neck of a bird offering;
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היציקות והבלילות – שנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק עליה שמן כדאמרינן באלו מנחות דכולן צריכות שלשה מתנות שמן.
הפתיתות – מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ דכתיב פתות אותה פתים וגו׳.
המליחות – במלח תמלח (ויקרא ב).
התנופות – מוליך ומביא. ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא הגשה. ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות (סא.) ובסוטה (יד:).
והמליקות גרסינן. ולא גרסינן וההקרבות דהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא (שם ז) המקריב את זבח השלמים והיא הולכה.
כשהוא אומר מאת זובחי הזבח – דמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג׳ שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי׳ הקונטרס דפירש דחייב מה״ת בשוחט למכור דא״כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א״א שלא היה יודע ר׳ טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור׳ טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר״נ.
כאילו אוכל טבלים – ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ׳ ראשית הגז (לקמן דף קלו.).
אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדל – וא״ת דבפ׳ כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי׳ ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר.
ולאו מילתא היא דתניא כו׳ – הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה׳ יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי.
בפרש״י בד״ה היציקות והבלילות שנותן שמן במנחה ובוללה כו׳ כצ״ל:
ומוסיפים: אין לי אלא זה (המוליך את הדם) בלבד, שאם אינו מודה בעבודה זו, אין לו חלק במתנות כהונה, ומנין לרבות כן אף בשאר חמש עשרה עבודות, כגון עבודות המנחה: היציקות (נתינת השמן במנחה) והבלילות של השמן, ושוב נתינת שמן על המנחה, והפתיתות הנעשות במנחת המחבת והמרחשת ומנחת מאפה תנור, שהיו נקמצות לאחר אפיה ונפתתות וחוזרות לסולתן, והמליחות הנעשות במנחה (ככתוב ״וכל קרבן מנחתך במלח תמלח״. ויקרא ב, יג), התנופות (הולכה והבאה של המנחות החייבות בהנפה, שלא כל המנחות חייבות בה), והגשות של המנחות בעודן בכלי קודם הקמיצה והבאתן לכדי נגיעה בקרן מערבית דרומית של המזבח, [והקמיצות], הקטרות של הקרבנות על המזבח, (והמציות, מיצוי הדם) [והמליקות הנעשות בקרבן העוף]
The baraita continues: I have derived only that a priest does not have a share in the priestly gifts if he does not believe in this rite of conveying of the blood alone. From where do I derive to include fifteen additional sacrificial rites, such as the rites of a meal offering, i.e., the pouring of the oil and the mixing of the oil and the subsequent pouring of the oil; and the crumbling of meal offerings prepared in a shallow or deep pan or in an oven, whose handfuls are removed after they are baked and subsequently crumbled; and the salting of meal offerings (see Leviticus 2:13); and the waving of certain meal offerings; and the bringing of certain meal offerings to the southwestern corner of the altar before a handful is removed; and the removal of the handful; and the burning of offerings on the altar; and the squeezing of a bird offering to extract its blood; and the pinching of the nape of the neck of a bird offering;
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קלב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קלב: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קלב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י חולין קלב:, תוספות חולין קלב:, בעל המאור חולין קלב: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין קלב: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קלב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קלב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קלב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין קלב:, גליון הש"ס לרע"א חולין קלב:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קלב:, אסופת מאמרים חולין קלב:

Chulin 132b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 132b, Rif by Bavli Chulin 132b, Rashi Chulin 132b, Tosafot Chulin 132b, Baal HaMaor Chulin 132b, Ri MiLunel Chulin 132b, Ramban Chulin 132b, Rashba Chulin 132b, Meiri Chulin 132b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 132b, Gilyon HaShas Chulin 132b, Steinsaltz Commentary Chulin 132b, Collected Articles Chulin 132b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144