ויש הקטרה פחותה מכזית – והכי נמי אמרינן בהקומץ [רבה] (לעיל דף כו.) הקטיר קומצה פעמים כשרה הלכך אפילו פחות מכזית חייב.
(1) 
וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת.
וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת.And Abaye consequently maintains that there is such a matter as a halakhically significant burning of a handful even if it is less than the volume of an olive-bulk. It follows that the phrase “any leaven” teaches that if one sacrificed less than an olive-bulk of a handful that was leaven, he is liable.
ומשום כך סבור אביי כי יש איסור הקטרה גם כשמידת השאור פחותה מכ שיעור זית.
And Abaye consequently maintains that there is such a matter as a halakhically significant burning of a handful even if it is less than the volume of an olive-bulk. It follows that the phrase “any leaven” teaches that if one sacrificed less than an olive-bulk of a handful that was leaven, he is liable.
הכל
(2) וְרָבָא אָמַר אאֵין קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים בוְאֵין הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת.
And Rava says: There is no such entity as a handful that is less than the size of two olives, and consequently the mitzva not to burn leaven is referring initially to a full handful of two olive-bulks. And Rava holds that there is no such matter as a halakhically significant burning of a handful if it is less than the volume of an olive-bulk. Therefore, one cannot derive from the phrase “as any leaven” that one can be liable for sacrificing leaven of less than one olive-bulk. Instead, the phrase must be referring to a case where half the handful is leaven.
And Rava says: There is no such entity as a handful that is less than the size of two olives, and consequently the mitzva not to burn leaven is referring initially to a full handful of two olive-bulks. And Rava holds that there is no such matter as a halakhically significant burning of a handful if it is less than the volume of an olive-bulk. Therefore, one cannot derive from the phrase “as any leaven” that one can be liable for sacrificing leaven of less than one olive-bulk. Instead, the phrase must be referring to a case where half the handful is leaven.
ורבא אמר – אין לי אלא קומץ ולא אמר אין לי אלא כזית סבר דאין קומץ פחות מב׳ זיתים. חצי קומץ מנין מדלא אמר חזי זית קסבר דאין הקטרה פחותה מכזית עירובו מנין דמצטרף לכזית:
ורבא סבר אין קומץ פחות משני זיתים – הלכך לא נפקא לן מהתם דתיהוי הקטרה בפחות מכזית ולרבא כי כל למימר אע״ג דלא מינכר שהרי עירבו.
ואילו רבא אמר כי אין קומץ בפחות משיעור כשני זיתים, ולכן האיסור ״שאור... לא תקטירו״ (ויקרא ב, יב) נאמר בשיעור שני זיתים ומעלה, ואילו הריבוי ״כל שאור... לא תקטירו״ מלמד שאף בחלק משיעור זה הריהו עובר ולעולם אין הקטרה פחותה מכזית.
And Rava says: There is no such entity as a handful that is less than the size of two olives, and consequently the mitzva not to burn leaven is referring initially to a full handful of two olive-bulks. And Rava holds that there is no such matter as a halakhically significant burning of a handful if it is less than the volume of an olive-bulk. Therefore, one cannot derive from the phrase “as any leaven” that one can be liable for sacrificing leaven of less than one olive-bulk. Instead, the phrase must be referring to a case where half the handful is leaven.
הכל
(3) אִיתְּמַר הַמַּעֲלֶה מִשְּׂאוֹר וּמִדְּבַשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָמַר רָבָא גלוֹקֶה מִשּׁוּם שְׂאוֹר וְלוֹקֶה מִשּׁוּם דְּבַשׁ לוֹקֶה מִשּׁוּם עֵירוּבֵי שְׂאוֹר וּמִשּׁוּם עֵירוּבֵי דְּבַשׁ.
§ The Gemara discusses another dispute between Abaye and Rava on this topic: It was stated: With regard to one who offers up a mixture made of leaven and of honey on the altar, Rava says: He is flogged with four sets of lashes for this act, as the verse: “As any leaven and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11), includes four separate prohibitions. He is flogged one set due to the prohibition against sacrificing leaven, and he is flogged a second set due to the prohibition against sacrificing honey, and he is flogged a third set due to the prohibition against sacrificing mixtures of leaven, and he is flogged a fourth set due to the prohibition against sacrificing mixtures of honey.
§ The Gemara discusses another dispute between Abaye and Rava on this topic: It was stated: With regard to one who offers up a mixture made of leaven and of honey on the altar, Rava says: He is flogged with four sets of lashes for this act, as the verse: “As any leaven and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11), includes four separate prohibitions. He is flogged one set due to the prohibition against sacrificing leaven, and he is flogged a second set due to the prohibition against sacrificing honey, and he is flogged a third set due to the prohibition against sacrificing mixtures of leaven, and he is flogged a fourth set due to the prohibition against sacrificing mixtures of honey.
המעלה משאור ומדבש ע״ג המזבח כו׳ – פי׳ בקונטרס שעירבן יחד לוקה ארבע מלקיות וקשה היכי לקי משום שאור ומשום דבש כיון דלאו בעין נינהו ואם הם בעין מאי עירובין איכא וקצת היה נראה לפרש שכל אחד לבדו ואשאור לחודיה לוקה משום שאור ומשום כי כל שאור ואדבש לחודיה לוקה משום דבש וכל דבש דאכולהו קאי לא תקטירו ואע״ג דמכי כל דרשינן עירובין מ״מ משמע בין מעורבין בין שאינן מעורבין ולהכי לקי אשאור תרי ואדבש תרי ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן מדלא קאמר המעלה שאור על גבי המזבח לוקה שתים דבש לוקה שתים שאור ודבש לוקה ד׳ כעין ההיא שיטה דסוף המקבל (ב״מ דף קטו:) ובסוף כל שעה (פסחים דף מא:) דנא ומבושל ורחים ורכב וכן גבי זג וחרצן בנזיר בפ׳ ג׳ מינין (נזיר לח:) ועוד כיון דכי כל אתא לתערובת לא לקי אשאור כדאמר בסוף המקבל (ב״מ דף קטו:) דארחים ורכב לא לקי משום כי נפש הוא חובל הואיל ולדברים אחרים הוא דאתא ועד כאן לא פליג רב הונא אלא משום דכי נפש הוא חובל משמע נמי רחים כמו שאר דברים אבל הכא כי כל לא אתא אלא לעירובין לחודיה ונראה לפרש דמיירי שמעלה שאור בפני עצמו ודבש בפני עצמו ושאור ודבש מעורבין יחד והעלה שלשתן בבת אחת דאשאור ודבש דבעינייהו לוקה שתים (וא״ת) [ועל] עירובין שתים חדא משום עירובי שאור וחדא משום עירובי דבש ואע״ג דלא כתיב בדבש כי כל וי״ו דוכל דבש מוסיף לענין ראשון.
א ועוד ממחלוקת אביי ורבא בענין זה. איתמר [נאמר] שנחלקו אביי ורבא בדינו של המעלה תערובת שיש בה משאור ומדבש על גבי המזבח, מה דינו? אמר רבא: הרי זה לוקה על העלאה זו ארבע סדרות מלקות, שכן יש במשמעות הכתוב ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו״ (ויקרא ב, יא) ארבעה איסורים. ומפרטים: לוקה אחת משום איסור העלאה למזבח של שאור (״שאור... לא תקטירו״). ולוקה שניה משום איסור העלאה למזבח של דבש (״דבש לא תקטירו״). ולוקה עוד משום איסור העלאה למזבח של עירובי שאור (הנלמד מלשון הריבוי ״כל שאור״), ולוקה עוד משום איסור העלאה למזבח של עירובי דבש (הנלמד מלשון הריבוי ״וכל דבש״).
§ The Gemara discusses another dispute between Abaye and Rava on this topic: It was stated: With regard to one who offers up a mixture made of leaven and of honey on the altar, Rava says: He is flogged with four sets of lashes for this act, as the verse: “As any leaven and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11), includes four separate prohibitions. He is flogged one set due to the prohibition against sacrificing leaven, and he is flogged a second set due to the prohibition against sacrificing honey, and he is flogged a third set due to the prohibition against sacrificing mixtures of leaven, and he is flogged a fourth set due to the prohibition against sacrificing mixtures of honey.
הכל
(4) אַבָּיֵי אָמַר דאֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.
Abaye says: One is not flogged for a general prohibition, i.e., a single mitzva in the Torah that includes many different prohibited acts. Since all these actions are covered by the prohibition: “You shall not burn,” it is considered a general prohibition, for which one is not flogged.
Abaye says: One is not flogged for a general prohibition, i.e., a single mitzva in the Torah that includes many different prohibited acts. Since all these actions are covered by the prohibition: “You shall not burn,” it is considered a general prohibition, for which one is not flogged.
לאו שבכללות – כל שאור דמשתמעי מיניה שאור ועירובין וכן כל דבש דמשתמעי מיניה דבש ועירובין אבל אי לאו כל משום שאור ודבש שכתב לך באזהרה אחת לא מקרי לאו שבכללות דלאו אכל חד קמהדר והכי משתמעא במס׳ נזיר (דף לח:) גבי מכל אשר יעשה מגפן היין.
אין לוקין על לאו שבכללות – עירובי שאור ועירובי דבש דנפקי מכי כל חשיב לאו שבכללות וכן לאו דכי אם צלי אש דרבייה כל דבר שאינו צלי אש כגון נא ומבושל וכן מכל אשר יעשה מגפן היין דגבי זג וחרצן וכן כי נפש הוא חובל דגבי ריחיים ורכב אבל שאור ודבש גופייהו אע״ג דחד לאו כתיב אתרוייהו לא חשיב לאו שבכללות וכן זג וחרצן (במדבר ו) ונא ומבושל (שמות יב) ורחים ורכב (דברים כד) דלאו דידהו אכל חד וחד קא מהדר וא״ת ולר׳ יאשיה דבעי או לחלק (ב״מ דף צד:) לא ליחייב בחד לחודיה עד שיעשה שניהם וי״ל דשאור ודבש ונא ומבושל כתיב בהו ממנו ונזיר נמי מדכתיב מחרצנים ועד זג ולא כתיב חרצנים וזג ומיהו קשה מנא ומבושל דממנו דכתיב בהו אפסח קאי וריחיים ורכב מדלא קרינא ורכב בחטף וא״ת ואמאי מחייב תרי הא אמרינן בסוף גיד הנשה (חולין דף קב:) גבי בשר מן החי ובשר מן הטריפה דלא מחייב אלא חדא משום דמחד לאו נפקי וי״ל כיון שהאיסורים מפורשין בפסוק קאי הלאו על כל אחד ואחד על זג ועל חרצן וכן כולן כמו (ויקרא כא) אלמנה וגרושה וחללה זונה שאם עשאן כולן חייב על כל אחת ואחת משום דלא יקח קאי לכל חד וחד ולא מצריך קרא לחלק בפ׳ עשרה יוחסין (קדושין דף עז:) אלא משום דגוף אחד הוא וכן פי׳ רש״י בפ׳ בתרא דמכות (מכות יח.) דמעשר דגן תירוש ויצהר ובכור בקר וצאן וביכורים אע״ג דכולהו בחד לאו כתיבי לקי אכל חד וחד דכיון דמפורשים וכתובים בפסוק לא תוכל לאכול אכולהו קאי אבל בשר מן החי ומן הטריפה אינם מפורשין בפסוק בהדיא דנימא לא תאכלו קאי אכל חד וחד וא״ת ומה בין זג וחרצן נא ומבושל ריחיים ורכב שאור ודבש אלמנה וגרושה וחללה זונה דחייב על כל אחת ואחת ואילו חלב שור וכבש ועז אינו חייב אלא אחת כדאי׳ בפ״ק דכריתות (דף ד.) אלמא מיקרי לאו שבכללות וכן לחם קלי וכרמל וכל מעשר דגן תירוש ויצהר דלא לקי אלא חד אי לאו משום יתורא וי״ל דזג וחרצן שתי שמות נינהו וכן שאור ודבש וכן כולם תדע דכי אתי לאתרויי בהן צריך להזכיר כל אחד בשמו אבל חלב שור וכבש ועז שם חלב הוא וכן לחם קלי וכרמל שם חדש הוא וכן מעשר.
ואילו אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות (לאו הכולל כמה איסורים), שכיון שנאמר בכל אלה הלאו ״לא תקטירו״, הרי זה לאו כולל שאין לוקים עליו. ובפירוש שיטת אביי נחלקו חכמים,
Abaye says: One is not flogged for a general prohibition, i.e., a single mitzva in the Torah that includes many different prohibited acts. Since all these actions are covered by the prohibition: “You shall not burn,” it is considered a general prohibition, for which one is not flogged.
הכל
(5) אִיכָּא דְּאָמְרִי חֲדָא מִיהָא לָקֵי.
The Gemara cites a dispute between the Sages with regard to the opinion of Abaye. There are those who say that Abaye concedes that in any event the offender is flogged with one set of lashes for sacrificing leaven, and he is also flogged a second set of lashes for sacrificing honey, as these are not considered general prohibitions. Since the phrase: “You shall not burn,” is referring to both leaven and honey, it is as though it were written: You shall not burn leaven; you shall not burn honey.
The Gemara cites a dispute between the Sages with regard to the opinion of Abaye. There are those who say that Abaye concedes that in any event the offender is flogged with one set of lashes for sacrificing leaven, and he is also flogged a second set of lashes for sacrificing honey, as these are not considered general prohibitions. Since the phrase: “You shall not burn,” is referring to both leaven and honey, it is as though it were written: You shall not burn leaven; you shall not burn honey.
איכא דאמרי תרתי לא לקי – משום כל שאור אע״ג דשאור ועירובין מצטרפין מינה והמקטיר עירובי שאור איכא שאור ועירובין לא לקי אלא חדא וכן חדא משום עירובי דבש.
איכא דאמרי חדא מיהא לקי – כי הך סוגיא איכא בסוף המקבל (ב״מ דף קטו:) ובסוף כל שעה (פסחים דף מא:) אכל נא לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל לוקה שתים משום מבושל ומשום כי אם צלי אש נא ומבושל לוקה שלש משום נא ומשום מבושל ומשום כי אם צלי אש אביי אמר אין לוקין על לאוין שבכללות איכא דאמרי חדא מיהא לקי ופי׳ שם בקונטרס כגון חי ובחמי טבריא (אי) חייב משום כי אם צלי אש וקשה לר״ת דהתם תניא לעיל יכול אכל כזית חי יהא חייב ת״ל אל תאכלו ממנו נא ובשל [נא ובשל] אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת״ל כי אם צלי אש אלמא משמע דאיסורא איכא מלקות ליכא עוד אמרינן בסוף המקבל (ב״מ דף קטו:) גבי פלוגתא דרב הונא ורב יהודה דחובל ריחיים ורכב אמר לך רבא אנא דאמרי אפילו (לרבנן) [לרב יהודה] דלא לקי אריחיים וארכב משום כי נפש הוא חובל עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לדברים אחרים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ואי כפי׳ הקונטרס הא איצטריך לחי ולחמי טבריא ומפרש ר״ת הכי אכל נא לוקה שתים אם התרו בו משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל לוקה שתים אם התרו בו משום מבושל ומשום כ״א צלי אש נא ומבושל לוקה שלש אם התרו בו משום שלשתן ואביי אמר דתרתי לא לקי אם התרו בו משום נא ומשום כי אם צלי אש או משום מבושל ומשום צלי אש לא לקי כי אם משום צלי אש אבל אם לא התרו בו אלא משום כ״א צלי אש לקי חדא משום כ״א צלי אש אבל בחי וחמי טבריא לא לקי משום צלי אש דלא קאי כי אם צלי אש אלא אהנהו דכתיבי בקרא בהדיא וא״ת אמאי לא נוקמא לחי וחמי טבריא כמו כי נפש הוא חובל דמוקמינן לשאר דברים וי״ל דהתם אי הוה כתיב לא תחבול ריחיים ורכב כי אם דברים שאין עושין בהן חיי נפש הוה דמי להאי דהוה משמע עיקר כי אם לא נכתב אלא לדברים שלמעלה ולאו למימר דקאי באפי נפשיה אבל כי נפש הוא חובל משמע מילתא באפי נפשה טפי והלכך מוקמינן ליה לדברים אחרים והשתא הך דשמעתין לא תתכן לפרש בשיטת ר״ת לגמרי דהא במקטיר שאור ועירובין שאור בפני עצמו ועירובין מיירי כדפרישית לעיל ואם התרו בו משום שאור ומשום עירובי שאור אמאי לא לקי תרתי כי היכי דכי אתרו ביה משום עירובי שאור לחודיה דלקי אלא יש לפרש דתרתי לא לקי דקאמר אעירובי שאור ועירובי דבש קאי דלא לקי אתרוייהו אלא חדא אבל קשה מההיא דנזיר פ׳ ג׳ מינים (נזיר לח:) דהא איצטריך מכל אשר יעשה מגפן היין לשאר דברים כגון עלין ולולבין ובין הבינים וא״כ [אם] איתא דרבא כרב יהודה כי היכי דלא לקי אריחיים וארכב משום כי נפש הוא חובל הואיל ולדברים אחרים אתא לא לילקי נמי אזג וחרצן משום דכל אשר יעשה מגפן היין דהא אתא נמי לשאר דברים.
איכא דאמרי [יש שאומרים] כי לדעת אביי סדרת מלקות חדא [אחת] מיהא [על כל פנים] הריהו לקי [לוקה] על הקטרת השאור, וכן אחת נוספת על הקטרת הדבש, שכן שני איסורים אלה אינם בגדר לאו שבכללות (שהרי הכתוב ״לא תקטירו״ מתייחס לשניהם, וכאילו נאמר בכתוב ״שאור לא תקטירו״, ״דבש לא תקטירו״).
The Gemara cites a dispute between the Sages with regard to the opinion of Abaye. There are those who say that Abaye concedes that in any event the offender is flogged with one set of lashes for sacrificing leaven, and he is also flogged a second set of lashes for sacrificing honey, as these are not considered general prohibitions. Since the phrase: “You shall not burn,” is referring to both leaven and honey, it is as though it were written: You shall not burn leaven; you shall not burn honey.
הכל
(6) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי חֲדָא נָמֵי לָא לָקֵי דְּהָא לָא מְיַחַד לָאוֵיהּ כְּלָאו דַּחֲסִימָה.:
And there are those who say that Abaye maintains that the offender is not even flogged with one set of lashes, as the prohibition he transgressed is not specific to one matter, like the prohibition against muzzling. The principle that one is liable to be flogged for violating a prohibition is derived from the juxtaposition of the mitzva: “You shall not muzzle an ox while it treads out the grain” (Deuteronomy 25:4), with the verses that mention lashes. It is inferred from this juxtaposition that one is not liable to be flogged for violating prohibitions whose circumstances are not similar to that of muzzling, e.g., a general prohibition that is not referring to one specific action.
And there are those who say that Abaye maintains that the offender is not even flogged with one set of lashes, as the prohibition he transgressed is not specific to one matter, like the prohibition against muzzling. The principle that one is liable to be flogged for violating a prohibition is derived from the juxtaposition of the mitzva: “You shall not muzzle an ox while it treads out the grain” (Deuteronomy 25:4), with the verses that mention lashes. It is inferred from this juxtaposition that one is not liable to be flogged for violating prohibitions whose circumstances are not similar to that of muzzling, e.g., a general prohibition that is not referring to one specific action.
ואיכא דאמרי אפילו חדא נמי לא לקי – דאין כאן לאו מיוחד דכל חד מינייהו לאו שבכללות אבל אלמנה וגרושה וחללה זונה לא הוי [לאו] שבכללות דלאו אכל חדא קאי הואיל ומפורשין בפירוש הלכך לקי עלייהו להכי נקט לאו דחסימה משום דעליה כתיב והפילו השופט וגו׳.
ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי – כאן ובפ׳ המקבל (ב״מ דף קטו:) ובפרק כל שעה (פסחים דף מא:) השיטה שוים אבל בנזיר פרק ג׳ מינין (נזיר לח:) אההיא דזג וחרצן דמייתי בפ׳ כל שעה (פסחים דף מא:) איתא התם איפכא דאביי אמר לוקה ורבא אמר אינו לוקה על לאו שבכללות והוא כמו איכא דאמרי [דהכא] שאינו לוקה אפילו אחת ויש כיוצא בה הרבה בהש״ס סוגיות הפוכות בההוא פירקא גופיה בסופו ההיא דנזיר ממורט (נזיר דף מו:) וההיא דבוהן יד ובוהן רגל ותרוייהו איפכא ביומא בשילהי הוציאו לו (דף סא:) וכן בפ׳ קמא דבכורות (בכורות ג.) פלוגתא דרבה ורב חסדא בטריפה חיה ואיפכא בפ״ק דתמורה (דף יא:) וההיא דאם ארחץ אם לא ארחץ דפליגי רב הונא ורב אדא בר אהבה בפרק המדיר (כתובות דף עא:) ובפרק בתרא דנדרים (נדרים פא.) איפכא וההיא דידים שאין מוכיחות בפ״ק דנדרים (דף ה:) ואיפכא בפ׳ בתרא דנזיר (דף סב. ע״ש) וההיא דנרבעו ולבסוף נעבדו דפרק אין מעמידין (ע״ז דף כד.) ובתמורה בפ׳ כל האסורין (דף ל: ע״ש) וההיא דתני אבוה דר׳ אבין בהניזקין (גיטין דף נג.) ובהגוזל בתרא (ב״ק דף קיז.) ועוד כמה סוגיות הפוכות כי ההיא דמתנה זו מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה בפ׳ בתרא דכריתות (כריתות כד.) ובגיטין בריש השולח (דף לב.) וההיא דרב פפא דהלכתא מלוה על פה דסוף גט פשוט (ב״ב דף קעו.) ובפ״ק דקידושין (דף יג:) וההוא דאכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה בפ׳ האשה שנפלו (כתובות דף פ.) ובחזקת הבתים (ב״ב דף לו.) וההיא דמחוורת לו מה דרך בגלוי בפרק בתרא דנזיר (נזיר סג.) ובפ׳ כיצד צולין (פסחים דף פא:) וההיא דפירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד בסוף נוטל (שבת דף קמג.) ובברכות בריש אלו דברים (ברכות נב:) מותר וההיא דגבי עולה ואימורין מצטרפין בפ׳ השוחט והמעלה (זבחים דף קט.) ובמעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה טו.).
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] כי לדעת אביי אף סדרת מלקות חדא [אחת] על השאור ועל הדבש נמי לא לקי [גם כן אינו לוקה], וטעם הדבר: דהא [שהרי] לא מיחד לאויה [אין הלאו שלו מיוחד, מוגדר לעצמו] כדרך שמוגדר הלאו של חסימה של שור בדישו (דברים כה, ד), שממנו למדים לכל הדינים של מלקות לעובר על מצוות לא תעשה.
And there are those who say that Abaye maintains that the offender is not even flogged with one set of lashes, as the prohibition he transgressed is not specific to one matter, like the prohibition against muzzling. The principle that one is liable to be flogged for violating a prohibition is derived from the juxtaposition of the mitzva: “You shall not muzzle an ox while it treads out the grain” (Deuteronomy 25:4), with the verses that mention lashes. It is inferred from this juxtaposition that one is not liable to be flogged for violating prohibitions whose circumstances are not similar to that of muzzling, e.g., a general prohibition that is not referring to one specific action.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות נח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות נח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות נח:, רש"י מנחות נח: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות נח:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות נח:
Menachot 58b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 58b, Attributed to R. Gershom Menachot 58b, Rashi Menachot 58b, Tosafot Menachot 58b, Steinsaltz Commentary Menachot 58b