Chulin 126b – חולין קכו:‏ – Shas HaMeforash

(1)

שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת שְׁתַּיִם בְּכׇל אַחַת וּשְׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן מְלֹא תַרְוָוד רָקָב וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק.

Parts of a corpse that impart impurity include an olive-bulk of flesh, a complete limb, the majority of a corpse’s bones, and the majority of the essential bones of its skeleton, namely, its legs, spine, and ribs. All of these impart impurity via contact, carrying, and in a tent. There are also three sources of impurity that derive from a corpse, each one of which imparts impurity in two ways but does not impart impurity in a third way. And they are the following: A full ladle of dust from a corpse, and a bone the size of a barley grain, and a grave cover [golel] and a grave wall [dofek] upon which the cover rests.

רש״יפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שלש טומאות פורשות כו׳ – טומאות הרבה פורשות מן המת כגון כזית בשר ושדרה וגלגולת שלא חסרו ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ועצם כשעורה ורוב המנין והבנין אלא שלש טומאות פורשות ממנו ששוות בדבר זה שיש בכל אחת שתים מטומאתו של מת או מגע ומשא בלא אהל או מגע ואהל בלא משא או משא ואהל בלא מגע והשלישית אין בה.

ואלו הן – הג׳ הפורשות שהמשפט הזה נוהג בהן.

מלא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק – גולל זה כסוי העליון דף שנותנין על המת דופק זה דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי בפ׳ בהמה המקשה (לעיל דף עב.) והנך תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר פורשים מן המת כל ג׳ טומאות המת נוהגים בהם.

קולית הנבלה. ת״ר בנבלתה ולא בקולית סתומה, יכול אפי׳ ניקבה, ת״ל הנוגע יטמא, את שאיפשר ליגע טמא. פיר׳ י יתירא דריש, את שאיפשר ליגע שם טומ׳ עליו, והילכך אע״ג דלא נגע אלא בעצם טמא, דשומר מכניס ומוציא טומאה. אמ׳ ליה רב זעירא לאביי, אלא מעתה בהמה בעורה לא תטמא, אמ׳ ליה תא חזי כמה נקבין יש בה. אמ׳ ליה רב פפא לרבא, אלא מעתה כוליא בחלבה לא תיטמא, תא חזי כמה חוטין נמשכין ממנה.

בעי רב הושעיה חישב עליה לנוקבה ולא נקבה מהו, מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי אי לא. בתר דבעיה הדר פשטה, מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי.

מתני׳. ביצת השרץ המרוקמת טהורה, אם ניקבה כל שהוא טמאה. שרץ שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור. ר׳ יהוד׳ אומ׳ אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא. פי׳, יש שרץ שהוא מטיל בצים, הצב והלטאה, ואע״פ שהיא מרוקמת שכבר נוצר השרץ שבתוכה, טהורה היא, לפי שאי איפשר ליגע. ואם ניקבה כל שהוא, טמאה, אע״פ שלא נגע בשרץ, שהשומר מוציא טומאה. ויש שרץ שנוצר מן האדמה ואינו פרה ורבה, ואינו נוצר כולו ביחד.

ת״ר הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ, יכול אפי׳ לא ריקמה ת״ל השרץ, מה שרץ שריקם אף כל שריקם. יכול אפי׳ לא ניקבה, ת״ל הנוגע יטמא, את שאיפשר ליגע טמא, את שאי איפשר ליגע טהור. וכמה נקיבתו, כחוט השערה, שאיפשר ליגע בחוט השערה.

שרץ שחציו בשר, א״ר יהושע בן לוי והוא שהשריץ על פני כולו.

בפרש״י בד״ה יכול אפי׳ נקובה לא הוי טמא עכ״ל כצ״ל:

המת שאמרו שמטמא הריהו בבשרו (ובלבד שיש בו שיעור כזית) ובאבר (שלם), ובעצמותיו (בשיעור כרובע) וברוב מנין ובנין שלו. וכל אלה מטמאים באחת משלושת אופנים: במגע, במשא, ובאוהל. ואולם יש שלש טומאות הפורשות מן המת, שרק שתים מדרכי ההיטמאות נוהגות בכל אחת מהן, ואולם דרך ההיטמאות השלישית אין בהן. ומפרטים: ואלו הן: מלא תרווד (כף גדולה שיש בה שיעור מלוא חפניים) רקב מבשר המת, ועצם מן המת ששיעורה הוא כשעורה, ואבני הגולל והדופק המשמשות לקבורת המת.

Parts of a corpse that impart impurity include an olive-bulk of flesh, a complete limb, the majority of a corpse’s bones, and the majority of the essential bones of its skeleton, namely, its legs, spine, and ribs. All of these impart impurity via contact, carrying, and in a tent. There are also three sources of impurity that derive from a corpse, each one of which imparts impurity in two ways but does not impart impurity in a third way. And they are the following: A full ladle of dust from a corpse, and a bone the size of a barley grain, and a grave cover [golel] and a grave wall [dofek] upon which the cover rests.

רש״יפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) מְלֹא תַרְוָוד רָקָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וְהֵיכָן מַגָּעוֹ עִם אַחַת מֵהֶן.

A full ladle of dust imparts impurity via carrying and in a tent, but it does not impart impurity via contact, as it is impossible for one to touch all of the particles of dust simultaneously. And where among these sources of impurity is the imparting of impurity via contact applicable? It is applicable with one of those other two sources of impurity, i.e., a bone the size of a barley grain and the cover or wall of a grave.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מלא תרווד רקב מטמא במשא ואהל – שהרי נושא את כולו.

ואינו מטמא במגע – שאין נוגע בכולן. והיינו פליגא דר׳ יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל מגע.

והיכן מגעו – של מת.

באחת מהן – בכל אחת מאלו השתים הנותרות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלא תרווד רקב — אמנם מטמא במשא ובאהל, ואינו מטמא במגע, שהרי מאחר שהרקב הוא אוסף פירורים, אין אפשרות לגעת בכולו כאחת. והיכן נוהגת טומאת מגעו של המת בשלוש הטומאות הללו? עם אחת מהן מהשתים האחרות (עצם כשעורה, וגולל ודופק).

A full ladle of dust imparts impurity via carrying and in a tent, but it does not impart impurity via contact, as it is impossible for one to touch all of the particles of dust simultaneously. And where among these sources of impurity is the imparting of impurity via contact applicable? It is applicable with one of those other two sources of impurity, i.e., a bone the size of a barley grain and the cover or wall of a grave.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֵיכָן אׇהֳלוֹ עִם אַחַת מֵהֶן.

A bone the size of a barley grain imparts impurity via carrying and contact, but it does not impart impurity in a tent. This halakha was transmitted to Moses from Sinai. And where among these sources of impurity is impurity imparted in a tent? It is with one of those other two sources of impurity.

רש״יתוספותפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עצם כשעורה – הלמ״מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר (דף נג:) עצם כשעורה הלכה.

והיכן אהלו – של מת.

עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל – פי׳ בקונטרס דהלמ״מ הוא ואי אפשר לומר כן דמקראי ילפינן לה בנזיר פרק כהן גדול (נזיר נג:) ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע״ג דלא מטמא באהל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עצם כשעורה — אמנם מטמא במשא ובמגע, ואולם הוא אינו מטמא באהל, הלכה למשה מסיני. והיכן נוהגת טומאת אהלו של המת בשלוש הטומאות הללו? עם אחת מהן, מהשתים האחרות (מלא תרוד רקב וגולל ודופק).

A bone the size of a barley grain imparts impurity via carrying and contact, but it does not impart impurity in a tent. This halakha was transmitted to Moses from Sinai. And where among these sources of impurity is impurity imparted in a tent? It is with one of those other two sources of impurity.

רש״יתוספותפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) גּוֹלֵל וְדוֹפֵק מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְהֵיכָן מַשָּׂאוֹ עִם אֶחָד מֵהֶן.:

A grave cover and a grave wall impart impurity via contact and in a tent, but they do not impart impurity via carrying. This halakha too was transmitted to Moses from Sinai. And where among these sources of impurity is impurity transmitted via carrying? It is with one of those other two sources of impurity. It may be inferred from Rabbi Shimon’s statement that a full ladle of dust imparts impurity in a tent but not via contact that he disagrees with Rabbi Yosei and holds that overlying is not the same category as touching.

רש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

גולל ודופק – נמי הלכה גמירי לה בבהמה המקשה (לעיל דף עב.). ולמאן דנפקא ליה התם מקרא לא ידענא מהיכן אימעיט משא.

גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואין מטמא במשא – למ״ד בפרק בהמה המקשה (לעיל דף עב.) דגולל ודופק הוו מהלכה איכא למימר דהכי גמירי לה אלא למאן דמייתי לה מעל פני השדה קשה מנא לן ונראה משום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמינן בנזיר (דף נג:) באהל הילכך מטמא באהל ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא מצינו שיטמא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במש׳. למ״ד לעיל בפ׳ בהמה המקשה (חולין עב:) דגולל ודופק הלכה, איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא, ולמ״ד מקרא דעל פני השדה י״ל משום דההוא קרא דאשר יגע על פני השדה מוקמינן ליה בנזיר (נזיר נג:) ב⁠[מ]⁠אהיל, הילכך מטמא באהל ובמגע א״ל משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אבל משא לא אשכחן כך פירשו בתוספות.

הגולל והדופק — אמנם מטמא במגע ובאהל, ואולם אינו מטמא במשא, הלכה למשה מסיני. והיכן נוהגת טומאת משאו של המת בשלוש הטומאות הללו? עם אחד מהן מהשתים האחרות (מלוא תרווד רקב ועצם כשעורה). הרי נמצאנו למדים כי לדעת ר׳ שמעון מלוא תרווד רקב מטמא באוהל אך לא במגע, ומכאן שלדעתו אין המאהיל נקרא נוגע, ושלא כר׳ יוסי.

A grave cover and a grave wall impart impurity via contact and in a tent, but they do not impart impurity via carrying. This halakha too was transmitted to Moses from Sinai. And where among these sources of impurity is impurity transmitted via carrying? It is with one of those other two sources of impurity. It may be inferred from Rabbi Shimon’s statement that a full ladle of dust imparts impurity in a tent but not via contact that he disagrees with Rabbi Yosei and holds that overlying is not the same category as touching.

רש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י״א:ל״ט} בְּנִבְלָתָהּ וְלֹא בְּקוּלִית סְתוּמָה.

§The mishna teaches: With regard to the thigh bone of an unslaughtered carcass and the thigh bone of a creeping animal, one who touches them when they are sealed remains ritually pure, because the bone itself does not impart impurity. With regard to this topic, the Sages taught in a baraita: The verse states: “One who touches the carcass thereof shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The word “carcass” indicates that one who touches the carcass is impure, but one who touches a sealed thigh bone is not.

תוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בנבלתה ולא בקולית סתומה – מהאי קרא נמי ממעטינן בפ׳ בהמה המקשה (לעיל עז:) עצמות וגידין וקשה דא״כ היכי נמעט מיניה קולית סתומה ומיהו כיון דלא מרבינן שומר אלא בנקובה שיכול ליגע ממילא כי אמעיטו עצמות אמעיט נמי קולית סתומה אע״פ דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה התם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא גלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאפשר ליגע וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא דשרצים קולית השרץ נקובה ואע״ג דמהטמאים דרשינן לקמן לרבות קולית השרץ וביצת השרץ עיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ אבל קולית נפקא מיטמא ואע״ג דמהטמאים דרשינן דרשות טובא אפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיב התם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה בנבלתה ולא כו׳ וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא כו׳ עכ״ל משום דלכאורה מגומגם דגבי קולית נבילה משמע דיליף ניקבה ליטמא מנוגע יטמא כדקאמר יכול אפילו ניקבה כו׳ וגבי קולית שרץ משמע דיליף לא ניקבה לטהר מנוגע יטמא כדקאמר יכול אפילו לא ניקבה כו׳ ואהא תירצו כמו שנפרש בקולית נבילה דנוגע יטמא אתא לרבות נקובה וממילא אימעיט סתומה כמו עצמות ה״נ אית לן לפרש בקולית שרץ דלא מרבינן נקובה אלא מנוגע יטמא ולא אצטריך ליה הטמאים אלא לביצת שרץ לאשמועינן דאקרי שרץ (כלל) אבל קולית נקובה דשרץ שפיר איכא למגמר מנוגע יטמא וממילא אימעיט סתומה כמו עצמות ולא נקט מלתיה בכה״ג יכול אפילו לא ניקבה כו׳ אלא משום ביצת שרץ דיליף כבר ניקבה ליטמא מהטמאים ודו״ק:

א שנינו במשנתנו כי הנוגע בקולית נבלה וקולית השרץ כשהן סתומות (ואי אפשר לגעת במוח שבתוכן) — הריהו טהור. שכן אין עצמותיהן כשלעצמן מטמאות. ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא על הכתוב בטומאת נבילה ״הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב״ (ויקרא יא, לט). ובאה המלה ״בנבלתה״ להדגיש: דווקא זה הנוגע בנבלתה, ולא זה הנוגע בקולית סתומה.

§The mishna teaches: With regard to the thigh bone of an unslaughtered carcass and the thigh bone of a creeping animal, one who touches them when they are sealed remains ritually pure, because the bone itself does not impart impurity. With regard to this topic, the Sages taught in a baraita: The verse states: “One who touches the carcass thereof shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The word “carcass” indicates that one who touches the carcass is impure, but one who touches a sealed thigh bone is not.

תוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) יָכוֹל אֲפִילּוּ נִיקְּבָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הַנּוֹגֵעַ יִטְמָא אֶת שֶׁאֶפְשָׁר לִיגַּע טָמֵא וְאֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִיגַּע טָהוֹר.

One might have thought that even one who touches a perforated thigh bone remains pure. Therefore, the verse states: “One who touches the carcass thereof [benivlatah] shall be impure,” indicating that one who touches a part of the animal through which it is possible to touch the flesh, which has the halakhic status of an unslaughtered carcass [neveila], is impure, but one who touches a part of the animal through which it is impossible to touch the flesh remains pure. Therefore, one who touches a protective layer such as the outside of a sealed thigh bone does not become impure, as it is impossible to touch the marrow.

רש״יפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יכול אפי׳ נקבה – לא הוי טמא.

ת״ל הנוגע יטמא – יו״ד יתירא דריש.

את שאפשר ליגע טמא – שם טומאה עליו הילכך אע״פ דלא נגע אלא בעצם טמא דשומר מכניס ומוציא טומאה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה יכול אפילו נקבה דלא הוי טמא כצ״ל:

מעתה יש לשאול: יכול יהא כן הדין אפילו הנוגע בקולית שניקבה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״הנוגע בנבלתה יטמא״, ללמדנו: דווקא את זה הנוגע במה שאפשר ליגע בו — הרי הוא טמא, ואולם את הנוגע בדבר שאי אפשר ליגע בו, וכגון בקולית שאי אפשר לגעת במוח שבתוכה — הריהו טהור. שאף הנוגע ב״שומר״ (כקולית זו השומרת על המוח שבתוכה) בדבר שאי אפשר לגעת בו, אין הוא נטמא בכך.

One might have thought that even one who touches a perforated thigh bone remains pure. Therefore, the verse states: “One who touches the carcass thereof [benivlatah] shall be impure,” indicating that one who touches a part of the animal through which it is possible to touch the flesh, which has the halakhic status of an unslaughtered carcass [neveila], is impure, but one who touches a part of the animal through which it is impossible to touch the flesh remains pure. Therefore, one who touches a protective layer such as the outside of a sealed thigh bone does not become impure, as it is impossible to touch the marrow.

רש״יפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְאַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה בְּהֵמָה בְּעוֹרָהּ לֹא תְּטַמֵּא פּוֹק חֲזִי כַּמָּה נְקָבִים יֵשׁ בָּהּ.

Rabbi Zeira said to Abaye: If that is so, that one who touches the protective layer of a carcass via which it is impossible to touch the flesh of the carcass itself does not become impure, an animal still in its hide should not impart impurity, as one can touch the hide, which constitutes a protective layer, but not the flesh. Abaye answered: Go out and see how many orifices there are in the body of an animal via which one can touch the flesh, e.g., the eyes, the nostrils, and the mouth.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בהמה בתוך עורה – כל זמן שלא הופשטה כלל.

לא תטמא – דהא אי אפשר ליגע בבשר.

כמה נקבים יש בה – הפה והחוטם והעינים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ר׳ זירא לאביי בשאלה: אלא מעתה, שאין מטמאת הנגיעה ב״שומר״ של דבר שאי אפשר לגעת בו, גם בהמה נבילה, כשהיא עדיין נתונה בעורה (בטרם הופשטה ממנו), לא תטמא שהרי בשלב זה אי אפשר לגעת בבשר, ואילו הנגיעה היא רק ב״שומר״, הוא העור! השיב לו אביי: פוק חזי [צא וראה] כמה נקבים יש בה בבהמה (פה, אף ועיניים) שדרכם אפשר לגעת בבשר.

Rabbi Zeira said to Abaye: If that is so, that one who touches the protective layer of a carcass via which it is impossible to touch the flesh of the carcass itself does not become impure, an animal still in its hide should not impart impurity, as one can touch the hide, which constitutes a protective layer, but not the flesh. Abaye answered: Go out and see how many orifices there are in the body of an animal via which one can touch the flesh, e.g., the eyes, the nostrils, and the mouth.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ לֹא תְּטַמֵּא תָּא חֲזִי כַּמָּה חוּטִין נִמְשָׁכִין הֵימֶנָּה.

Similarly, Rav Pappa said to Rava: If that is so, that one who touches the protective layer of a carcass via which it is impossible to touch the flesh of the carcass itself does not become impure, the kidney of a carcass that is completely covered in its fat should not impart impurity via contact. Rava answered: Come and see how many sinews emerge from the kidney that one is able to touch.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

חלב אינו טמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה ותניא בגמרא דכל שעה בפסחים (דף כג.) מלאכה מה ת״ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת״ל לכל מלאכה.

כוליא – המכוסה בחלבה לא תטמא הואיל ואי אפשר ליגע בה.

נמשכין הימנה – באמצעיתה והן בשר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בזה אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: אלא מעתה שאין מטמאת הנגיעה ב״שומר״ דבר שאי אפשר לגעת בו, נגיעה בכוליא [כליה] המכוסה כולה בחלבה לא תטמא! השיב לו רבא: אין זה נחשב כדבר שאי אפשר לגעת בו, שהרי תא חזי [בוא וראה] כמה חוטין נמשכין הימנה מהכליה אל מחוצה לה, וניתן לגעת בהם.

Similarly, Rav Pappa said to Rava: If that is so, that one who touches the protective layer of a carcass via which it is impossible to touch the flesh of the carcass itself does not become impure, the kidney of a carcass that is completely covered in its fat should not impart impurity via contact. Rava answered: Come and see how many sinews emerge from the kidney that one is able to touch.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) בָּעֵי רַב אוֹשַׁעְיָא ^אחִישֵּׁב עָלֶיהָ לְנוֹקְבָהּ וְלֹא נִיקְּבָה מַהוּ מְחוּסַּר נְקִיבָה כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי אוֹ לָא.

§The mishna taught that the halakha distinguishes between a sealed and a perforated thigh bone of a carcass or a creeping animal. With regard to this topic, Rav Oshaya raises a dilemma: What is the halakha if one intended to perforate the thigh bone but did not yet perforate it? This is the dilemma: Is a thigh bone lacking perforation considered to be lacking the necessary action for it to impart impurity, and it therefore retains its status as a sealed thigh bone, or not?

א. רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ב׳:י״ב

עין משפט נר מצוהפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ב׳:י״ב

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנתנו שישנה הבחנה בדין טומאה בין קולית הנבילה והשרץ הסתומות לבין הנקובות, ובענין זה בעי [שאל] רב אושעיא: אם הבעלים חישב עליה לנוקבה, ועדיין לא ניקבה, מהו דינה של קולית זו לענין טומאה. האם נחשבת היא כסתומה או כנקובה. וצדדי השאלה: האם דבר המחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי [נחשב], והרי קולית זו דינה כסתומה, או לא?

§The mishna taught that the halakha distinguishes between a sealed and a perforated thigh bone of a carcass or a creeping animal. With regard to this topic, Rav Oshaya raises a dilemma: What is the halakha if one intended to perforate the thigh bone but did not yet perforate it? This is the dilemma: Is a thigh bone lacking perforation considered to be lacking the necessary action for it to impart impurity, and it therefore retains its status as a sealed thigh bone, or not?

עין משפט נר מצוהפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) הֲדַר פַּשְׁטַהּ מְחוּסַּר נְקִיבָה לָאו כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.:

Rabbi Oshaya then resolves the dilemma: A thigh bone lacking perforation is not considered to be lacking the necessary action for it to impart impurity. If one intends to perforate it, it imparts impurity immediately.

פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדר [חזר] רב אושעיא ופשטה [פתרה] לשאלתו: מחוסר נקיבה לאו [לא] כמחוסר מעשה דמי [נחשב], ולכן גם אם רק חשב עליה לנוקבה, הרי היא כנקובה.

Rabbi Oshaya then resolves the dilemma: A thigh bone lacking perforation is not considered to be lacking the necessary action for it to impart impurity. If one intends to perforate it, it imparts impurity immediately.

פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) מתני׳מַתְנִיתִין: ^בבֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרוּקֶּמֶת טְהוֹרָה נִיקְּבָה כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא ^געַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר טָמֵא בָּאֲדָמָה טָהוֹר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר טָמֵא.:

MISHNA: The egg of a creeping animal in which tissue of an embryo developed and one who comes into contact with the egg are ritually pure, as the impure creeping animal is hermetically sealed. But if one perforated the egg with a hole of any size, one who comes in contact with the egg is ritually impure. In the case of a mouse that grows from the ground and is half-flesh half-earth, one who touches the half that is flesh is impure; one who touches the half that is earth is pure. Rabbi Yehuda says: Even one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh is ritually impure.

ב. רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ד׳:י׳

ג. רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ד׳:י״א

קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה חולין ט׳:ו׳

ב רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ד׳:י׳

ג רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ד׳:י״א

ערך רקם

רקם – ^א(חולין סד.) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (חולין קכו:) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי׳ אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (נדה לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי׳ לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי׳ בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב׳ פרצופין.

ערך גלל

גלל – ^ב(עירובין טו.) מטמא משום גולל ר׳ מאיר מטהר. (נזיר לד) במשנ׳ הגולל והדופק ורביעית דם. (סוכה כג. בפרק הישן) בגמרא בראש האילן שהיה רבי מאיר אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו וכו׳ עד ולא גולל לקבר. (חולין קכו) קולית המתגולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא (חולין עא) ר׳ עקיבא אומר לרבות גולל ודופק הלכתא גמירי לה: (כתובות ד) אמר רבי יהושע עד שיסתום הגולל פי׳ גולל כסוי הקבר. דופק אבנים מכאן ומכאן כמו כתלים והמת נתון באמנע והגולל עליהם (אהלות פרק שני) הגולל והדופק מטמאים במגע ובאהל ואין מטמאין במשא רבי אליעזר אומר מטמאין במשא רבי יהושע אומר אם יש ביניהן עפר הקברות מטמאין במשא ואם לאו אין מטמאין במשא איזהו דופק את שהגולל נשען עליו אבל דופק דופקין טהור פי׳ דופק דופקין הסמך שמסמיך הדופק (א״ב: במקצת נוסחאות תרגום בפסוק אך בשרו עליו יכאב (איוב י״ד:כ״ב) ברם בסריה עד דלא יסתתם גוללא עלוהי כאב).

א. [געבילדעט.]

ב. [דעק.]

מתני׳ ביצת השרץ – יש שרץ שהוא מטיל ביצים צב והלטאה וחומט.

המרוקמת – שנולד בה אפרוח.

טהורה – לפי שאי אפשר ליגע בה.

ניקבה כל שהוא טמאה – ואע״פ שלא נגע אלא שהשומר מוציא טומאה.

יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מאדמה כאשפה המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צדו אחד הימני או השמאלי הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור.

ח. ביצת השרץ המרוקמת וכו׳. יש שרץ מטיל ביצים, הצב והלטאה והחומט. מרוקמת. שנוצר בה אפרוח, ואפי׳ הכי טהורה, לפי שאי אפשר ליגע בה. ניקבה כל שהו, טמאה. ואע״פ שלא נגע אלא בקליפתה, שהשומר מוציא לו טומאה, כיון שאיפשר לו ליגע באפרוח. ושיעור נקיבתה במשהו, שהרי אפשר ליגע בו בחוט השערה שלו, כלומ׳ של הנוגע, אע״פ שאין יכול ליגע בו בבשרו. דאע״ג דגבי זב לא חשיב נגיעה אלא בבשר, כדאמרינן מה פכים קטנים שטהורין בזב טמאין במת, התם משום דכתי׳ והנוגע בבשר הזב.

ודוקא מרוקמת, שיש בה אפרוח, שאם אין בה אפרוח, לא מטמא, דמרבינן לה לביצת השרץ שמטמאה מריבוי הטמאים, יכול אפי׳ לא ריקמה, תלמוד לומ׳ השרץ, מה שרץ שריקם אף כל שריקם. ניקבה כחוט השערה. שער ראשו המחובר לו, אם נגע בתוכו טמא, ששער המחובר הרי הוא כבשר, בין שער טהור הנוגע בטומאה, בין שער טמא הנוגע בטהור, והכי תניא בתורת כהנים.

ודוקא במגע, אבל לא במשא, שאין השרץ מטמא במשא.

ט. עכבר שחציו בשר וכו׳. יש מין עכבר שאינו פרה ורבה, אלא שנוצר מעצמו מן האדמה, כדרך שהאשפה משריצה תולעים, ואם עדיין לא נגמר העכבר אלא צדו אחד, הימני או השמאלי, או העליון או התחתון, הנוגע בבשר טמא, באדמה שכנגדו טהור.

ור׳ יהודה פליג ואמ׳ שאם נגע באדמה שכנגד הבשר נמי טמא. ובגמ׳ מוקים לה כגון שהשריץ חציו על פני כולו, כלומ׳ כל ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו, שאם לא היה כן לא היה טמא אלא אם כן נוגע בבשר.

ומרבינן ליה בגמ׳ מריבוי בשרץ השורץ, אע״פ שלא השריץ כולו אלא חציו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש טמאות במת שמטמאות בכל שלש מיני טמאות שבו ויש מהן שאין מטמאות אלא בשתים מהן כיצד מלא תרוד רקב מטמא במשא ובאהל אבל לא במגע עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל גולל ודופק מטמא במגע ואהל אבל לא במשא ויש בדין עצם כשעורה לטמא במגע ובמשא אבל לא באהל הרבה שלא נזכרו כאן והם אבר מן החי שחסר בשרו או עצמו ואבר מן המת שחסר בשרו או עצמו והשדרה שחסרה ואין בה רובע עצמות והגולגולת שחסרה ואין בה רובע עצמות ומדברי סופרים בדין זה ארץ העמים ובית הפרס:

כבר ביארנו על קולית נבלה שניקבה שמטמאה במגע ובמשא חישב עליה לנקבה ועדיין לא נקבה הרי זה ספק אם מחסר נקבה כמחוסר מעשה אם לאו והנוגע בה ספק טמא ויש מי שאומר שהוא טמא לגמרי:

חלב בהמה טהורה שמתה אינו מטמא משום נבלה שנאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה מי שאיסורו משום נבלה וטרפה וכו׳ כוליא המכוסית בחלב שלה הנוגע בחלב טמא כאלו נגע בכוליא עצמה שהרי כמה חוטין של בשר נמשכין עם החלב והרי היא כקולית שניקבה וכל שניקבה הנוגע טמא ואע״פ שלא נגע בבשר או במוח הואיל ואפשר לו ליגע הא למה זה דומה לבהמה שבתוך עורה שהיא מטמאה בנגיעת העור שהרי יש בה כמה נקבים האזנים והפה וכיוצא בהם:

המשנה הששית והכונה בה להשלים ביאור חלק רביעי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור ר׳ יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא אמר הר״מ פי׳ הויית העכבר בלבד מן האדמה עד שנמצא קצתו בשר וקצתו עפר וטיט והוא מתנועע כלו וזה ענין מפורסם מאד אין מספר לרוב המגידים לנו שראו זה אע״פ שמציאות בעלי חיים בזה דבר מתמיה לא נודע בו טענה בשום פנים:

אמר המאירי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה והוא שיש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא שנוצר מן האדמה ואם עדין לא נברא כלו וצדו אחד בשר וצדו [האחר] אדמה נגע בבשר טמא באדמה טהור ר׳ יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא והלכה כסתם משנה ומ״מ אם השריץ על פני כלו ר״ל שחציו מצד ארכו נעשה שרץ הואיל וכל האיברים בכלל שירוץ אף הנוגע באדמה טמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא:

טומאת השרץ אינה אלא בשמנה שרצים האמורים בתורה ולאחר מיתתם והם חולד ועכבר וצב ואנקה וכח ולטאה וחומט ותנשמת אבל שאר שקצים ורמשים שמתו אפי׳ מאותן שבארץ כגון צפרדע ונחש ועקרב ודומיהם או של ים אפי׳ נקרא בשם אחד מאלו כגון עכבר הים טהורים מכלום ואפי׳ כאוכלין טמאים אינם אחד משמנה אלו שהורד ביד ונגע בו לשם טמא שנאמר השורץ בכל מקום שהוא:

ג משנה ביצת השרץ המרוקמת שהתחיל להתרקם בה עובר — אף שהשרץ שבתוכה הינו טמא, מכל מקום הנגיעה בביצה הרי היא טהורה, שכן בשלב הזה אי אפשר לגעת בשרץ עצמו. ואולם אם ניקבה הביצה, ואפילו בנקב כל שהוא — הנוגע בביצה הריהו טמא. מין העכבר הגדל מהקרקע, הנמצא בשלב שבו חציו האחד הוא בשר, ואילו חציו האחר הוא אדמה, הנוגע בחלק הבשר — הריהו טמא, ואילו הנוגע בחלק האדמה — הריהו טהור. ר׳ יהודה אומר: אף הנוגע בחלק האדמה שכנגד הבשר — הריהו טמא.

MISHNA: The egg of a creeping animal in which tissue of an embryo developed and one who comes into contact with the egg are ritually pure, as the impure creeping animal is hermetically sealed. But if one perforated the egg with a hole of any size, one who comes in contact with the egg is ritually impure. In the case of a mouse that grows from the ground and is half-flesh half-earth, one who touches the half that is flesh is impure; one who touches the half that is earth is pure. Rabbi Yehuda says: Even one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh is ritually impure.

קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י״א:כ״ו,ל״א} הַטְּמֵאִים לְרַבּוֹת בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ.

GEMARA: The mishna states that in the case of an egg of a creeping animal in which tissue of an embryo developed, if it is perforated then one who touches it is ritually impure. With regard to this matter the Sages taught in a baraita: The verse states: “These are the impure ones to you among all that creep; whoever touches them when they are dead shall be impure until the evening” (Leviticus 11:31). The term “the impure ones” is interpreted as including the egg of a creeping animal and the thigh bone of a creeping animal in the category of sources of impurity.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

גמ׳ הטמאים – אלה הטמאים ה״א יתירא נדרשת לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן (לעיל דף קיב:) ולעורותיהן כבשרן (לעיל דף קכב:) ולביצת השרץ.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא שנינו במשנתנו כי ביצת השרץ המרוקמת שניקבה מטמאת את הנוגע בה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא נאמר ״אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב״ (ויקרא יא, לא), ובאה המלה ״הטמאים״ — לרבות בכלל טומאה זו אף את ביצת השרץ וקולית השרץ. יכול יהא

GEMARA: The mishna states that in the case of an egg of a creeping animal in which tissue of an embryo developed, if it is perforated then one who touches it is ritually impure. With regard to this matter the Sages taught in a baraita: The verse states: “These are the impure ones to you among all that creep; whoever touches them when they are dead shall be impure until the evening” (Leviticus 11:31). The term “the impure ones” is interpreted as including the egg of a creeping animal and the thigh bone of a creeping animal in the category of sources of impurity.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) יָכוֹל אפי׳אֲפִילּוּ לֹא רִיקְּמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:כ״ט} הַשֶּׁרֶץ מָה שֶׁרֶץ שֶׁרִקֵּם אַף בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ שֶׁרִקְּמָה.

One might have thought that even an egg in which tissue of an embryo has not developed imparts impurity. Therefore, the verse states: “That creep,” indicating that just as a creeping animal has developed tissue, so too only the egg of a creeping animal in which tissue of an embryo has developed imparts impurity.

רש״יתוספותפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ת״ל השרץ – הטמאים לכם בכל השרץ.

יכול אפילו לא רקמה ת״ל השרץ – וא״ת ולרקמה למה לי קרא לענין טומאה הא לענין אכילה פשיטא לן בלא קרא בפרק אלו טרפות (לעיל דף סד.) שאם רקמה ואכלה לוקה משום השרץ השורץ על הארץ אלמא שרץ איקרי ויש לומר דודאי רקמה שרץ איקרי אבל צב ועכבר לא איקרי וכה״ג אמרינן בפ׳ בהמה המקשה (לעיל עה.) גבי חלב דלא איקרי חלב שור כשב ועז עד שיצא העובר לאויר העולם אי נמי מקרא דהכא קים לן באלו טרפות לענין אכילה שלוקה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך הדין אפילו לא ריקמה הביצה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״השרץ״ — מה שרץ הריהו דבר שכבר רקם, אף ביצת השרץ המטמאת אינה אלא זו שכבר רקמה. יכול יהא הדין שביצת השרץ שרוקמה שהיא

One might have thought that even an egg in which tissue of an embryo has not developed imparts impurity. Therefore, the verse states: “That creep,” indicating that just as a creeping animal has developed tissue, so too only the egg of a creeping animal in which tissue of an embryo has developed imparts impurity.

רש״יתוספותפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) יָכוֹל אפי׳אֲפִילּוּ לֹא נִיקְּבוּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הַנּוֹגֵעַ יִטְמָא אֶת שֶׁאֶפְשָׁר לִיגַּע טָמֵא וְאֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִיגַּע טָהוֹר.

One might have thought that in the case of an egg in which tissue of an embryo has developed, it imparts impurity even if it was not perforated. Therefore, the verse states: “Whoever touches them when they are dead shall be impure,” indicating that when it is possible to touch the flesh, contact renders one impure; but when it is impossible to touch the flesh, one remains pure.

פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מטמאת אפילו אם לא ניקבו? לכך תלמוד לומר ״הנוגע בהם במותם יטמא״, להורות: נגיעה את זה שאפשר ליגע בו — הריהו טמא, ואת זה שאי אפשר ליגע בו — הריהו טהור.

One might have thought that in the case of an egg in which tissue of an embryo has developed, it imparts impurity even if it was not perforated. Therefore, the verse states: “Whoever touches them when they are dead shall be impure,” indicating that when it is possible to touch the flesh, contact renders one impure; but when it is impossible to touch the flesh, one remains pure.

פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וְכַמָּה נְקִיבָתָהּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁאֶפְשָׁר לִיגַּע כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.:

And how large must its perforation be to render one touching the egg or thigh bone impure? Its width must be the size of a strand of hair, as it is possible for one to touch the inside of an egg or thigh bone with a strand of his hair.

רש״יפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כחוט השערה – שער ראשו וזקנו אם יכניסו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר בין שער טהור הנוגע בטומאה בין שער טמא שנגע בו הטהור טמא. דתניא בת״כ הנוגע בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין. הוא עירבוב שער תלוש המתקשה ונאסף בשערו שעל החזה ושעל השחי פולטרי״ץ בלעז ואינם מחוברין לבשר להכי קרי ליה קילקלין מה קילקלין זה מקושר כנגד החוץ אף הני שערות קשורין ומכוסין שם כך מצאתי בדברי רב האי. יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת״ל טמא הא למדת ששער הטמא הרי הוא כבשרו. ושער הטהור נמי תניא התם וכל אשר יגע בו הזב בו ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין שעליו יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת״ל יטמא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כחוט השערה כו׳ ונאסף בשערות פולטורי״ץ בלעז כו׳ כן הוא בס״א ונמחק שעל החזה ושעל השחין ונ״ב צ״ל השחי עיין בפ׳ ט׳ דמקואות שמשמע כן נ״ל:

וכמה הוא נקיבתה, שעל ידה הנוגע בביצת ובקולית השרץ הריהו נטמא? כחוט השערה, שכן אפשר ליגע בדבר שבתוך הביצה ובתוך הקולית כאדם שחוט השערה נכנס מבעד לנקב כזה.

And how large must its perforation be to render one touching the egg or thigh bone impure? Its width must be the size of a strand of hair, as it is possible for one to touch the inside of an egg or thigh bone with a strand of his hair.

רש״יפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ [וְכוּ׳].: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְהוּא שֶׁהִשְׁרִיץ עַל פְּנֵי כּוּלּוֹ אִיכָּא ^דדְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד בָּשָׂר טָמֵא אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְהוּא שֶׁהִשְׁרִיץ עַל פְּנֵי כּוּלּוֹ.

§The mishna teaches: In the case of a mouse that grows from the ground and is half-flesh half-earth, one who touches the half that is flesh is impure. Rabbi Yehoshua ben Levi says in this regard: One becomes impure in such a case only if the flesh of the mouse has developed along the entire length of the mouse, from head to foot. Some teach the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: Even one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh is ritually impure. Rabbi Yehoshua ben Levi says: One becomes impure in such a case only if the flesh of the mouse has developed along the entire length of the mouse.

ד. רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ד׳:י״א

עין משפט נר מצוהרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ד׳:י״א

והוא שהשריץ – חציו על פני ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו כלומר שמצד א׳ הוא נעשה בשר ולהכי טמא אם נגע בבשר דחשיב שרץ הוא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנתנו כי העכבר שחציו בשר וחציו אדמה, הנוגע בחלק הבשר שבו נטמא בכך. ובענין זה אמר ר׳ יהושע בן לוי: והוא (ובלבד) שהשריץ (שנוצר חציו הבשרי של העכבר) על פני כולו (לכל אורכו, מראשו ועד רגליו). שכל הנוגע בצד זה של השרץ נטמא, שכל שבצד זה נחשב כשרץ. איכא דמתני לה אסיפא [יש ששונים אותה על סוף משנתנו], שר׳ יהודה אומר: אף הנוגע באדמה שכנגד בשר — טמא, ועל כך אמר ר׳ יהושע בן לוי: והוא שהשריץ על פני כולו.

§The mishna teaches: In the case of a mouse that grows from the ground and is half-flesh half-earth, one who touches the half that is flesh is impure. Rabbi Yehoshua ben Levi says in this regard: One becomes impure in such a case only if the flesh of the mouse has developed along the entire length of the mouse, from head to foot. Some teach the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: Even one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh is ritually impure. Rabbi Yehoshua ben Levi says: One becomes impure in such a case only if the flesh of the mouse has developed along the entire length of the mouse.

עין משפט נר מצוהרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא כׇּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא אֲבָל רֵישָׁא אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא הִשְׁרִיץ.

The one who teaches the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the first clause of the mishna, all the more so he teaches this same halakha with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the latter clause of the mishna holds that it applies only to that clause, with regard to one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh according to Rabbi Yehuda. But according to the opinion of the first tanna, stated in the first clause of the mishna, even if the flesh of the mouse has not developed along the entire length of the mouse, one who touches the half of the mouse that is flesh is impure.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאן דמתני לה – להא דר׳ יהושע ארישא דמיירי בנוגע בבשר ואפ״ה מטהר ליה ריב״ל אם לא השריץ על פני כולו.

כ״ש אסיפא – אדר׳ יהודה דמיירי בנוגע באדמה דאשמעינן דלא טימא ר׳ יהודה בעפר אלא אם כן השריץ על פני כולו דהכי מסתבר שפיר. ולקמן תנא כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: מאן דמתני לה ארישא [מי ששונה את דברי ר׳ יהושע בן לוי על ראש המשנה], שסבור הוא כי הנוגע בחלק הבשר של העכבר נטמא רק אם היה חלק הבשר לכל אורכו של העכבר — כל שכן שכך הוא הדין אסיפא [על סוף המשנה, על דברי ר׳ יהודה], שבוודאי שהנוגע בחלק האדמה שכנגד הבשר נטמא רק אם החלק הבשר של העכבר היה על כל אורכו. ואולם מאן דמתני לה אסיפא [מי ששונה אותם על סוף המשנה] — דווקא הנוגע בחלק האדמה שכנגד הבשר נטמא רק כאשר השריץ העכבר על פני כולו, אבל בדין הנזכר ברישא [ראש המשנה] — הנוגע בחלק הבשר הריהו נטמא, אף על גב [אף על פי] שלא השריץ על פני כולו.

The one who teaches the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the first clause of the mishna, all the more so he teaches this same halakha with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the latter clause of the mishna holds that it applies only to that clause, with regard to one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh according to Rabbi Yehuda. But according to the opinion of the first tanna, stated in the first clause of the mishna, even if the flesh of the mouse has not developed along the entire length of the mouse, one who touches the half of the mouse that is flesh is impure.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר עַכְבָּר שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עַכְבָּר שֶׁבַּיָּם שֶׁשְּׁמוֹ עַכְבָּר וְדִין הוּא טִימֵּא בְּחוּלְדָּה וְטִימֵּא בְּעַכְבָּר מָה חוּלְדָּה מִין הַגָּדֵל עַל הָאָרֶץ אַף עַכְבָּר מִין הַגָּדֵל עַל הָאָרֶץ.

§The Sages taught in a baraita concerning the following verse: “And these are they which are impure to you among the creeping animals that creep upon the earth: The weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds” (Leviticus 11:29). Since “mouse” is stated among the creeping animals that impart impurity, I would derive that even a sea mouse, i.e., a sea creature that has an appearance similar to a mouse, imparts impurity because its name is also mouse. But ostensibly, the opposite conclusion could be derived through logical inference: The verse deems a weasel impure and deems a mouse impure. Therefore, just as a weasel is a species that grows on land, so too the mouse to which the verse is referring is a species that grows on land; a sea mouse does not impart impurity.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עכבר שבים – דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו.

ודין הוא – מדינא נפקא ליה דלא מטמא ולא צריכא קרא.

מה חולדה מין הגדל על הארץ – ולא שבים שהרי אין חולדה בים.

אף עכבר – אף על פי שיש ממינו בים לא טימא אלא מין הארץ.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ו ועוד בדין טומאת העכבר. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מתוך שנאמר בתורה בכלל שמונת השרצים ״עכבר״ (״וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו״. ויקרא יא, כט), שומע אני שמטמא אפילו עכבר שבים, שגם שמו הוא ״עכבר״. ולכאורה דבר הנלמד מן הדין (היקש) הוא: טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה המטמאת היא דווקא מין הגדל על הארץ, אף עכבר המטמא הוא דווקא מין הגדל על הארץ, ואין עכבר של ים מטמא.

§The Sages taught in a baraita concerning the following verse: “And these are they which are impure to you among the creeping animals that creep upon the earth: The weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds” (Leviticus 11:29). Since “mouse” is stated among the creeping animals that impart impurity, I would derive that even a sea mouse, i.e., a sea creature that has an appearance similar to a mouse, imparts impurity because its name is also mouse. But ostensibly, the opposite conclusion could be derived through logical inference: The verse deems a weasel impure and deems a mouse impure. Therefore, just as a weasel is a species that grows on land, so too the mouse to which the verse is referring is a species that grows on land; a sea mouse does not impart impurity.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ טִימֵּא בְּחוּלְדָּה וְטִימֵּא בְּעַכְבָּר מָה חוּלְדָּה כֹּל שֶׁשְּׁמָהּ חוּלְדָּה אַף עַכְבָּר כֹּל שֶׁשְּׁמוֹ עַכְבָּר אפי׳אֲפִילּוּ עַכְבָּר שֶׁבַּיָּם שֶׁשְּׁמוֹ עַכְבָּר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:ב׳-מ״ו} עַל הָאָרֶץ.

Or, perhaps go this way: The verse deems a weasel impure and deems a mouse impure; accordingly, just as “weasel” is referring to any animal whose name is weasel, so too, “mouse” is referring to any animal whose name is mouse, even a sea mouse, as its name is also mouse. Therefore, the verse states: “Upon the earth,” indicating that a land mouse imparts impurity, but a sea mouse does not.

פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או כלך (הלך) לדרך זו: טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה המטמאת הריהי כל ששמה הוא ״חולדה״. אף עכבר המטמא הוא כל ששמו ״עכבר״, ובכלל זה אפילו עכבר שבים הריהו מטמא, שכן שמו ״עכבר״. לכך תלמוד לומר ״על הארץ״ — זה שעל הארץ, של יבשה, ואין עכבר של ים מטמא.

Or, perhaps go this way: The verse deems a weasel impure and deems a mouse impure; accordingly, just as “weasel” is referring to any animal whose name is weasel, so too, “mouse” is referring to any animal whose name is mouse, even a sea mouse, as its name is also mouse. Therefore, the verse states: “Upon the earth,” indicating that a land mouse imparts impurity, but a sea mouse does not.

פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(20) אִי עַל הָאָרֶץ יָכוֹל עַל הָאָרֶץ יְטַמֵּא יָרַד לְיָם לֹא יְטַמֵּא

If this halakha is derived only from the phrase “upon the earth,” one might have thought that the verse means that any mouse, whether a land mouse or a sea mouse, imparts impurity when it is upon the earth, but if it descended to the sea it does not impart impurity.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אי על הארץ יכול על הארץ יטמא – כלומר אומר אני לא אדרשנו לך במדה זו אלא לכך בא לומר על הארץ יטמא בין עכבר הים בין עכבר היבשה אם על הארץ נגע בטהור יטמאנו ואם נפל לים ושם נגע בטהור לא יטמא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועדיין יש לשאול: אי [אם] למדים אנו מן הכתוב ״על הארץ״, יכול שכך בא הכתוב ללמדנו: שאם היה העכבר על הארץ, בין עכבר של יבשה ובין עכבר של ים — יטמא, ואולם אם ירד לים, בין עכבר של יבשה ובין עכבר של ים — לא יטמא,

If this halakha is derived only from the phrase “upon the earth,” one might have thought that the verse means that any mouse, whether a land mouse or a sea mouse, imparts impurity when it is upon the earth, but if it descended to the sea it does not impart impurity.

רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קכו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קכו:, עין משפט נר מצוה חולין קכו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס חולין קכו:, רש"י חולין קכו:, תוספות חולין קכו:, ר"י מלוניל חולין קכו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד חולין קכו: – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א חולין קכו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קכו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין קכו:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קכו:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קכו:

Chulin 126b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 126b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 126b, Collected from HeArukh Chulin 126b, Rashi Chulin 126b, Tosafot Chulin 126b, Ri MiLunel Chulin 126b, Piskei Rid Chulin 126b, Rashba Chulin 126b, Meiri Chulin 126b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 126b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 126b, Steinsaltz Commentary Chulin 126b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון