×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִילֵימָא ר׳רַבִּי טַרְפוֹן מִי הָוֵי נָזִיר כֵּיוָן דִּבְשַׁעְתָּא דְּקָא נָזַר לָא יָדַע אִי פְּלוֹנִי הוּא וְאִי לָא מִי חָלָה עֲלֵיהּ נְזִירוּת וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי טַרְפוֹן אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.
If we say it is the opinion of Rabbi Tarfon, even in a case where the individual in question came before us and identified himself, is the one who claimed to know his identity be a nazirite? Since at the time when he vowed he did not know whether the subject of their debate is so-and-so or not, does naziriteship take effect with regard to him? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 3:19) that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: In the case of the mishna not one of the six people is a nazirite, since naziriteship is imposed upon someone only if the vow is stated with explicitness [hafla’a] enunciated. The Torah says that a vow must be “clearly” pronounced, as the verse states: “When either man or woman shall clearly utter [yafli] a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2). This verse indicates that his vow is valid only if it is explicit.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מני אלימא ר׳ טרפון – ור׳ יהודה דבר פלוגתיה דר״ש נקיט לה אליבא דר׳ טרפון והאי דקאמר ר׳ טרפון משום דסליק מיניה הא אתא לקמן הוי נזיר.
והתניא ר״י אומר משום ר׳ טרפון אין אחד – מכל אלו שבמשנתנו היו שנים מהלכים בדרך כו׳ אינו נזיר.
1והתניא כו׳ – ואי קשה לייתי ממתני׳ אין אחד מהן נזיר וי״ל דשמא ניחא ליה לאיתויי הברייתא דמפרש טעמא דקרא.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״הרתיע״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ל״ג.
והתניא ר״י אומר משום ר״ט וכו׳ – תימה אמאי מייתי ברייתא ממתני׳ גופא ה״ל לאתויי דקתני ר״ט אומר אין אחד מהם נזיר. וי״ל דניחא ליה לאתויי ברייתא דמפרש טעמי דר״ט. ועוד דמתני׳ מצינו לפרושי ר״ט אומר אין אחד מהם נזיר ודאי אלא כולם ספק. [אבל בברייתא אין לפרש כן] דא״כ היינו ר״ט [דמתני׳] הלכך משמע ליה לפרושי דאינן נזירין כלל הלכך מוקי לה כר׳ יהודה דכרי דסבר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא ובדעתו שאם לא יתברר שלא יהא עליו שום נזיר:
ראה את הכוי וכו׳ ששה אנשים ראו כוי אחד – אמר האחד הריני נזיר אם הוא זה חיה והב׳ אמר הריני נזיר אם אינו חיה והג׳ אמר הריני נזיר אם הוא בהמה והד׳ אמר הריני נזיר אם אינה בהמה והה׳ אמר הריני נזיר אם הוא היה ובהמה והו׳ אמר הריני נזיר אם אינו לא חיה ולא בהמה. והיו עוד שלשה עמהם הא׳ אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר. והב׳ אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר. והג׳ אמר הריני נזיר אם כולכם נזירים. וא״ת איכפל תנא לסתום כב״ש דלב״ה מי שאינו כדבריו לא הוי נזיר. וי״ל אשמעינן נמי לב״ה דספק נזיר הוי דכוי הוי ספק חיה וספק בהמה וספק בריה ומחמירים ביה הומרת שניהם ואסור בהרבעה עם שניהם כדאיתא בשלהי מס׳ כלאים:
אילימא ר׳ טרפון. והכי משמע מתניתין ר׳ טרפון אומר אינו נזיר כיצד הרתיע לאחוריו כו׳. מי הוי נזיר אפילו נודע כדבריו כיון דבשעה שנדר לא ידע אי פלוני הוא. קסלקא דעתך דר׳ יהודה משום דר׳ טרפון קאמר לה במתניתין דר׳ יהודה בר פלוגתיה דר׳ שמעון. ולהכי פריך והתניא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון כו׳. הר׳ עזריאל ז״ל:
אילימא [אם תאמר] שיטת ר׳ טרפון היא — מי הוי [האם הוא] נזיר אף אם בא אותו אדם לפנינו, והיה זה כדבריו של אחד מהם? והרי כיון דבשעתא דקא נזר [שבשעה שנזר] לא ידע אי [אם] פלוני הוא ואי [ואם] לא, מי [האם] חלה עליה [עליו] נזירות? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר משום (בשם) ר׳ טרפון: במקרה של משנתנו אין אחד מהן, מכל השישה הנזכרים במשנה, נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה! כיון שנאמר בתורה בענין קבלת נזירות לשון הפלאה (״כי יפליא לנדור נדר נזיר״. במדבר ו, ב) ומשמעה: הפרשה וברירות. ובמקום שאין הדבר ברור, אין כאן נדר נזירות.
If we say it is the opinion of Rabbi Tarfon, even in a case where the individual in question came before us and identified himself, is the one who claimed to know his identity be a nazirite? Since at the time when he vowed he did not know whether the subject of their debate is so-and-so or not, does naziriteship take effect with regard to him? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 3:19) that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: In the case of the mishna not one of the six people is a nazirite, since naziriteship is imposed upon someone only if the vow is stated with explicitness [hafla’a] enunciated. The Torah says that a vow must be “clearly” pronounced, as the verse states: “When either man or woman shall clearly utter [yafli] a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2). This verse indicates that his vow is valid only if it is explicit.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא ר״ירַבִּי יְהוּדָה דִּכְרִי הוּא דְּתַנְיָא הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא בַּכְּרִי הַזֶּה מֵאָה כּוֹר וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה אמַתִּיר.

Rather, the mishna represents the opinion of Rabbi Yehuda, as stated with regard to a heap of grain. As it is taught in a baraita (Tosefta 2:9): If someone said: I am hereby a nazirite on the condition that this heap of grain contains one hundred kor, a measurement of volume, and when he went to measure it he discovered that the heap was stolen or lost, so that the amount it held cannot be determined, Rabbi Shimon deems him prohibited in all the halakhot of naziriteship, as the heap might have contained one hundred kor. And Rabbi Yehuda deems him permitted, as he maintains that the halakha is lenient in cases of uncertain naziriteship. Rabbi Yehuda’s reasoning applies equally to the case of the mishna.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא ר״י דכרי הוא – דאמר ספק נזירות להקל וכיון דהכא ספק אם איש פלוני הוא דומיא דכרי דאינו יודע אם יש בו מאה כור אם לאו אינו נזיר.
אלא ר״י דכרי הוא – דאמר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא אבל אי יודע מי הוה הוי נזיר ותימה דהכא משמע דלר״י היכא שנודע מי היה דהוי נזיר אע״פ שלא הפליא נדרו ובפ״ב דנדרים (דף יט.) קאמר רב אשי ההיא ר״י דכרי הוי ר״י משום ר׳ טרפון דאין אחד מהן נזיר ובדין הוא דכי נמי לא נגנב לר״י דאינו נזיר דאין הפלאה והא דתניא נגנב לרבותא דר״ש וצריך לומר דלרב אשי לא נשנית מתני׳ דהכא לר״י אלא נשנית לתנא דפ״ב דלעיל (דף יג.) דאמר הפילה אשתו אינו נזיר אלא ה״ל בן הוי נזיר אע״ג דבשעת שנדר [לא] הוי הפלאה הלכך מתני׳ דהכא אתיא כוותיה.
אלא שיטת ר׳ יהודה בשם עצמו, וכפי שפסק לענין כרי הוא. דתניא כן שנינו בברייתא] אמר אדם ״הריני נזיר על מנת שיהא בכרי (ערימת תבואה) הזה מאה כור (מידת נפח) ״והלך למודדו ומצאו (גילה) שנגנב הכרי או חלקו, או שאבד, ואי אפשר עכשיו לדעת כמה היה בו — ר׳ שמעון אוסר בכל איסורי נזיר את האיש משום ספק, שמא היה בכרי מאה כור. ור׳ יהודה מתיר, שהוא סבור כי ספק נזירות להקל. והוא הדין במשנתנו.
Rather, the mishna represents the opinion of Rabbi Yehuda, as stated with regard to a heap of grain. As it is taught in a baraita (Tosefta 2:9): If someone said: I am hereby a nazirite on the condition that this heap of grain contains one hundred kor, a measurement of volume, and when he went to measure it he discovered that the heap was stolen or lost, so that the amount it held cannot be determined, Rabbi Shimon deems him prohibited in all the halakhot of naziriteship, as the heap might have contained one hundred kor. And Rabbi Yehuda deems him permitted, as he maintains that the halakha is lenient in cases of uncertain naziriteship. Rabbi Yehuda’s reasoning applies equally to the case of the mishna.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כֵּיוָן דְּאִילּוּ לֹא נִגְנַב דִּלְמָא הֲווֹ בֵּיהּ מְאָה כּוֹר וְהָוֵי נָזִיר הַשְׁתָּא נָמֵי הָוֵי נָזִיר וְהָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּאִי אֲתָא לְקַמַּן וְיָדְעִינַן דִּפְלוֹנִי הֲוַאי הָוֵי נָזִיר הַשְׁתָּא נָמֵי הָוֵי נָזִיר.:

As for Rabbi Shimon, who disputes the ruling of the mishna, he holds with regard to the heap of grain: Since if the heap had not been stolen perhaps it might have contained one hundred kor and he would have been a nazirite, now too, he is a nazirite due to the uncertainty. And here too, in the case of the mishna, since if that person would have come before us and we would have known that he was so-and-so, the one who took the vow would have been a nazirite, consequently, now too, he is a nazirite as a result of the uncertainty cast by the unknown identity of the individual.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״ש סבר כיון דאילו לא נגנב דלמא הוי ביה מאה׳ כור והוי נזיר השתא נמי – דנגנב חיישינן שיהא בו מאה כור וליהוי נזיר והכי נמי בהאי דהרתיע לאחוריו כיון דאילו אתי לקמן וידעינן ביה דהוא פלוני שזה נזר עליו והוי נזיר והשתא נמי ליהוי נזיר ואפילו לב״ה הלכך אי אפשר לו לפטור את עצמו בלא נזירות אלא דאמר אם כדברי היה הריני נזיר כו׳.
ור׳ שמעון החולק במשנתנו סבר [סבור] בענין כרי: כיון שאילו לא היה הכרי נגנב דלמא הוו ביה [שמא היו בו] מאה כור והוי [והריהו] נזיר, השתא נמי הוי [עכשיו גם כן הריהו] נזיר מספק. והכא נמי [וכאן במשנתנו גם כן] כיון דאי אתא לקמן [שאם היה בא לפנינו] אותו אדם וידעינן [ויודעים היינו] שפלוני הואי [הוא] הרי הוי [היה] הנוזר נזיר, השתא נמי הוי [עכשיו גם כן הריהו] נזיר מספק.
As for Rabbi Shimon, who disputes the ruling of the mishna, he holds with regard to the heap of grain: Since if the heap had not been stolen perhaps it might have contained one hundred kor and he would have been a nazirite, now too, he is a nazirite due to the uncertainty. And here too, in the case of the mishna, since if that person would have come before us and we would have known that he was so-and-so, the one who took the vow would have been a nazirite, consequently, now too, he is a nazirite as a result of the uncertainty cast by the unknown identity of the individual.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: ברָאָה אֶת הַכּוֹי וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אֵינוֹ חַיָּה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה.

MISHNA: Someone saw a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal [koy], and said: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal; and another individual said: I am hereby a nazirite if this is not a non-domesticated animal; and a third person said: I am hereby a nazirite if this is a domesticated animal; and a fourth said: I am hereby a nazirite if this not a domesticated animal.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1ראה את הכוי – שהוא ספק חיה ספק בהמה ואמר האחד הריני נזיר שזה חיה והשני אמר הריני נזיר שאין זה חיה אלא בהמה משמע מדבריו ושלישי אומר הריני נזיר שזה בהמה ולא חיה והרביעי אמר הריני נזיר שאין זה בהמה אלא חיה והוו כשנים הראשונים אלא שהפכו דבריהן והחמישי אומר הריני נזיר שזה חיה ובהמה ודינו כחיה לכסוי ודינו כבהמה לאסור חלבו והששי אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה דמשמע בריה [בפ״ע] ואינו יכול להרביעו לא עם חיה ולא עם בהמה והשביעי אמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר כלומר שכוון לומר אמת והשמיני אומר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר כלומר שיש אחד מכם שלא כוון לומר אמת והתשיעי אומר הריני נזיר שכולכם נזירים כלומר שכולכם ספק נזירים ולא גרסי׳ ששניכם נזירים דמוכחא בגמרא דליכא אלא תשע בכוי הרי כולם נזירין וא״ת איכפל תנא לאשמועינן כב״ש ולא כב״ה דאמרי דמי [שלא נתקיימו] דבריו אינו נזיר ויש לומר דלב״ה נמי נהי דנזירות ודאי לא הוו נזירות מספק הוו וכולה ר׳ שמעון אליבא דב״ה מסיק לה דאמר גבי הרתיע לאחוריו דהוי נזיר מספק לב״ה אע״ג דאין ספקו עומד להתברר הכי נמי גבי כוי אע״ג דאין ספיקו עומד להתברר לר״ש אליבא דב״ה הוו נזירין מספק והששה הראשונים ודאי נזירין מספק דמחית איניש לספיקא דאע״ג דכוי ספק חיה אותו שאומר ספק חיה הוי ספק נזיר וכן כולן ואינך תלתא בתראי מחתי נפשייהו לספיקא ויש מפרשים דשלשה האחרונים נזירים ודאי שהאחד שאמר שאחד מכם נזיר הוי נזיר ודאי לר״ש שאמת הוא שאחד מהן יש עליו נזירות דהיינו אותו שכוון לאמת וגם השני שאמר שאין אחד מכם גם זה נזיר ודאי שכן משמע דיבורו יש בכם אחד שאינו ודאי נזיר והאמת הוא כגון אותו שלא בא לאמת והשלישי שאומר כולכם נזירין שעל כולכם ספק נזירות גם זה אומר אמת לבד שלשה האחרונים ודאי נזירים לר״ש דאין צריכין תנאי וי״מ שגם [שלשה] האחרונים אינם נזירים אלא מספק שהרי יש להסתפק בדבריהן שאותו שאמר שאחד מכם נזיר איכא לספוקי מילתא שיש לפרש דבריו בשני פנים ושמא ר״ל אם יש לכם אחד מכם שיש עליו נזירות וזהו אמת שאחד מהן ודאי נזיר וגם יש לספוקי דשמא ר״ל אם יש אחד מכם שיודע בעצמו שהוא ודאי נזיר והרי אין מהן יודע מש״ה נזיר מספק וכן האחר שאומר שאין אחד מכם נזיר משמע אם אין אחד מכם שאינו נזיר דמשמע שידע בעצמו שאינו ודאי נזיר והרי אין אחד מהם שיודע בברור שאינו ודאי נזיר וכן השלישי שאמר שכולכם יש לפרש דבריו שכולכם נזירין ודאין לא אמר כלום וגם יש לפרש דבריו שאמר בספק נזירות לכך כולן נזירין מספק וצריכין להתנות וצ״ע אמאי לא [תני תו שאין כולכם נזירין] בשלמא לעיל לא מצי למתני בעבור פלוגתא דרבי טרפון דא״כ לא הוה א״ר טרפון אין אחד מהן נזיר כדפי׳ לעיל אבל הכא מצי למתני.
1. תוס׳ ד״ה ״ראה את הכוי״ מופיע בדפוס וילנא בדף לג.
ראה את הכוי וכו׳ וכבר ידעת שהכוי יש בו דרכים שוה לחיה ולא לבהמה ויש בו דרכים שוה לבהמה ולא לחיה ויש בו דרכים שאינו שוה לאחד מהם ויש בו דרכים ששוה לשניהם כמו שנשנית באחרון של בכורים וביארנוה בראשון של קדושין ומתוך כך אמר במשנה זו אמר הריני נזיר שזה חיה שאין זה חיה שזה בהמה שאינו בהמה שזה חיה ובהמה שאינו חיה ובהמה שאחד מכם נזיר שאין א׳ מכם נזיר ששניכם נזירים שכלכם נזירים כלם נזירים ופי׳ הדברים שהמשנה שנויה לדעת בית שמאי אלא שאין הדבר שוה שמה שנתלה מן הנזירות בענין הכוי אף לענין פסק כלם נזירים שהרי הכל אמת מצד הדרכים שבו שאף הוא לא על גופו הוא מכוין שאם כן היאך אומר שהוא חיה ובהמה וזה אי אפשר אלא שעל הדרכים שבו הוא מכוין הא כל שנתלה באחד מכם נזיר וכו׳ לדעת בית שמאי היא שלענין הלכה אינו נזיר אלא את שנתקיימו דבריו ובגמרא פירשו שבענין משנה זו יכולין להתפס תשעה נזירים כגון שהיו רבים אחד אמר הריני נזיר שזה חיה ושני אמר שאינו חיה ושלישי אמר שזה בהמה ורביעי אמר שאינו בהמה וחמישי אמר שזה חיה ובהמה וששי אמר שאינו לא חיה ולא בהמה ושביעי אמר לאותן הנוזרים שאחד מכם נזיר ושמיני אמר שאין אחד מכם נזיר ותשיעי אמר שכלכם נזירין ובתוספות אין גורסין כאן ששניכם נזירין שאם כן עשרה הם וכן יש למחקה מצד אחר שהרי באותם הששי הם תולין נזירותם אלא שיש לפרש ששניכם וכלכם חדא היא אף על פי שששה הם פירושו ששנים מהם נזירין אלא עיקר הדברים שלא לגרסו ולימד במשנתנו מ״מ שכלם נזירים לדעת בית שמאי ולענין פסק כל שנתלה בענין הכוי מיהא נזירים מצד הדרכים כמו שביארנו ובאחרים כל שנתקיימו דבריו כך היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המחברים ומ״מ בתוספות פירשו שאף הנזירות התלוי בכוי לדעת בית שמאי הוא ונראה שהם מפרשים שבגוף הכוי הם חלוקים ואיני יודע היאך יפרשו שהוא חיה ובהמה שכל האחרות מתפרשות כראוי שאף שאינו לא חיה ולא בהמה אפשר שבריה בפני עצמה היא הא חיה ובהמה היאך ומ״מ יראה לי כדבריהם אם לא נצטרף שם זה שאמר שהוא חיה ובהמה שמעיד על כלם שעל הדרכים הוא נאמר ולא על טבעו ותולדתו ואף במסכת בכורים שנינו הריני נזיר שזה בהמה וחיה הרי זה נזיר ומסתמא נזיר ודאי קאמר אלמא ודאי על הדרכים שבו דבריהם מתפרשים:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
ראה את הכוי כו׳. ששה אנשים ראו כוי אחד אמר האחד הריני נזיר אם זה חיה והשני אמר הריני נזיר אם אינו חיה והשלישי אמר הריני נזיר אם הוא בהמה והרביעי אמר הריני נזיר אם אינו בהמה והחמישי אמר הריני נזיר אם הוא חיה ובהמה והששי אמר הריני נזיר אם אינו לא חיה ולא בהמה. והיו עוד שלשה עמהם האחד אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והשני אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והשלישי אמר הריני נזיר אם כולכם נזירים. כולם נזירים:
סליק פרק בית שמאי פרק שלשה מינין
א משנה ראה אדם את הכוי, שהוא ספק חיה ספק בהמה, ויש בו דינים מיוחדים רבים, ואמר: ״הריני נזיר שזה חיה״, ואדם אחר אמר: ״הריני נזיר שזה אינו חיה״, ושלישי אמר: ״הריני נזיר שזה בהמה״, ורביעי אמר: ״הריני נזיר שאין זה בהמה״,
MISHNA: Someone saw a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal [koy], and said: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal; and another individual said: I am hereby a nazirite if this is not a non-domesticated animal; and a third person said: I am hereby a nazirite if this is a domesticated animal; and a fourth said: I am hereby a nazirite if this not a domesticated animal.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁכּוּלְּכֶם נְזִירִין הֲרֵי כּוּלָּן נְזִירִין.:

The mishna continues: A fifth person added: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal and a domesticated animal, and a sixth person said: I am hereby a nazirite if this is neither a non-domesticated animal nor a domesticated animal. Someone who heard all the above statements said: I am hereby a nazirite if one of you is a nazirite, and another one stated: I am hereby a nazirite if not one of you is a nazirite, and a final person said: I am hereby a nazirite if all of you are nazirites. In this case, they are all nazirites.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ראה את הכוי כו׳ כולן נזירין – ואליבא דב״ש דאמרי הקדש בטעות דהוי הקדש והוא הדין לנזיר בטעות.
וחמישי אמר: ״הריני נזיר שזה חיה ובהמה״, ושישי אמר: ״הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה״, ואדם נוסף ששמע את כולם אמר ״הריני נזיר שאחד מכם נזיר״, והוסיף אחר ואמר ״הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר״, ואדם נוסף אמר ״הריני נזיר שכולכם נזירין״ — הרי כולן נזירין.
The mishna continues: A fifth person added: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal and a domesticated animal, and a sixth person said: I am hereby a nazirite if this is neither a non-domesticated animal nor a domesticated animal. Someone who heard all the above statements said: I am hereby a nazirite if one of you is a nazirite, and another one stated: I am hereby a nazirite if not one of you is a nazirite, and a final person said: I am hereby a nazirite if all of you are nazirites. In this case, they are all nazirites.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: תָּנֵי חֲדָא תִּשְׁעָה נְזִירִים וְתַנְיָא אִידַּךְ תֵּשַׁע נְזִירִיּוֹת בִּשְׁלָמָא תִּשְׁעָה נְזִירִין כְּגוֹן דְּהָוֵי גַּבְרֵי טְפֵי דְּאִיתְּפִיס וְאָזֵיל בֵּיהּ.

GEMARA: With regard to the ruling of the mishna that they are all nazirites, it is taught in one baraita that this case involves a total of nine nazirites, and it is taught in the other baraita that there are nine sets of naziriteship here. The Gemara clarifies: Granted, one can understand the baraita that says that there are nine nazirites, for example, if there were many people who associated their naziriteship with the status of this koy, each with one of the statements listed above.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ תני חדא – על מתני׳ דאית בה ט׳ נזירין.
ותניא אידך ט׳ נזיריות – יש בו לאדם אחד.
בשלמא ט׳ נזירים – משכחת לה כגון דהוו גברי טפי דאיתפיסו ואזיל בהדי הדדי דפתח חד ואמר הריני נזיר שזו חיה והב׳ אמר הריני נזיר שאין זו חיה והג׳ אמר הריני נזיר שזו בהמה והד׳ אמר הריני נזיר שאין זו בהמה והה׳ אמר הריני נזיר שזו בהמה וחיה והו׳ אמר הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה ואיתפיסו השאר באלו שנדרו על הכוי ואמר השביעי הריני נזיר שא׳ מכם נזיר והח׳ אמר הריני נזיר שאין א׳ מכם נזיר והט׳ אמר הריני נזיר שכולכם נזירין הרי כולן נזירין ויש כאן ט׳ נזירין אלא ט׳ נזיריות לחד גברא היכי משכחת לה.
תנא חדא ט׳ [נזירים] – גבי כוי דמתני׳ דכוי נתפסין בספיקות (ראייה) כדתנן במתני׳ ותני אידך ט׳ נזיריות דמשמע לאדם אחד חלים עליו ט׳ נזיריות מספיקא דכוי.
בשלמא [ט׳ נזירים] משכחת לה כגון דהוו גברי טובא דאתפיס ואזיל – לענין המפורש במשנה אלא ט׳ נזיריות באדם אחד היכי משכחת לה בשלמא שש משכחת לה כגון שאומר הריני נזיר שזה חיה ושאין זה חיה שזה בהמה ושאין זה בהמה שזה חיה ובהמה שאין זה לא חיה ולא בהמה אלא אידך תלתא היכי משכחת לה והא שאחד מכם נזיר (קאמר) שאין אחד מכם נזיר שכולכם נזירין לא שייכי בחד גברא.
בשלמא ט׳ נזירים כגון דהוי גברי טובא כדפריש במתני׳ אבל ט׳ נזירות לחד גברא היכי משכחת לה. בשלמא שית מ״ל כגון שאמר אדם אחד מה שאמרו הששה שזה היה שאינו חיה שזה בהמה שאינו בהמה שהוא חיה ובהמה שאינו חיה ובהמה אבל מה שאמרו ג׳ האחרונים לא מ״ל בחד גברא. כגון דאמר הריני נזיר ונזירות הכל עלי דאם ט׳ שהתפיסו כדפריש במתני׳ ואמר האחד כל דין נזיר שעל כולכם עלי נמצא לב״ש ט׳ נזירות ישנו עליו ולב״ה ט׳ ספק נזיר:
סליק פרקא שלשה מינין אסורים בנזיר הטומאה דכתיב על כל נפשות מת לא יבוא והתגלחת דכתיב תער לא יעבור על ראשו. והיוצא מן הגפן דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל וחרצנים וזגין מצטרפין לכזית ללקות דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין:
ב גמרא ומביאים על האמור במשנתנו ש״כולם נזירים״ תני חדא [שנויה ברייתא אחת] שיש כאן בסך הכל תשעה נזירים, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: תשע נזיריות. ומבררים: בשלמא [נניח] ניתן להבין את הברייתא האומרת תשעה נזירין — כגון דהוי גברי טפי דאתפיס ואזיל ביה [שהיו אנשים מרובים שתפסו והלכו בו], שהיו תשעה אנשים וכל אחד מהם נתפס בענין זה של הכוי ותלה בו את נזירותו.
GEMARA: With regard to the ruling of the mishna that they are all nazirites, it is taught in one baraita that this case involves a total of nine nazirites, and it is taught in the other baraita that there are nine sets of naziriteship here. The Gemara clarifies: Granted, one can understand the baraita that says that there are nine nazirites, for example, if there were many people who associated their naziriteship with the status of this koy, each with one of the statements listed above.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא תֵּשַׁע נְזִירִיּוֹת לְחַד גַּבְרָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בִּשְׁלָמָא שֵׁית מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּדִתְנַן.

However, how can you find these circumstances of nine sets of naziriteship in one person? Granted, you find six, as we learned in the mishna that there are six ways in which the nature of a koy can be expressed: It is a non-domesticated animal; it is not a non-domesticated animal; it is a domesticated animal; it is not a domesticated animal; is a non-domesticated animal and a domesticated animal; it is neither a non-domesticated animal nor a domesticated animal. One person could associate his acceptance of naziriteship with all of the above possibilities.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא שית – קמייתא דכוי מצי למימרינהו חד גברא אלא אידך בבא דחד מנכון נזיר שאין אחד מכם נזיר לא משכחת לה אלא בגברי טובא.
אלא תשע נזיריות לחד גברא [לאדם אחד] היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה]? בשלמא שית משכחת לה כדתנן [נניח שש יכול אתה למצוא אותה כפי ששנינו במשנה] שהן שש האפשרויות שיכול אדם אחד לומר בצדדים שונים של ספק זה (שזה חיה, שזה אינו חיה, שזה בהמה, שזה אינו בהמה, שזה חיה ובהמה, שזה אינו חיה ואינו בהמה),
However, how can you find these circumstances of nine sets of naziriteship in one person? Granted, you find six, as we learned in the mishna that there are six ways in which the nature of a koy can be expressed: It is a non-domesticated animal; it is not a non-domesticated animal; it is a domesticated animal; it is not a domesticated animal; is a non-domesticated animal and a domesticated animal; it is neither a non-domesticated animal nor a domesticated animal. One person could associate his acceptance of naziriteship with all of the above possibilities.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲבָל תְּלָת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כְּגוֹן דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וּנְזִירוּת הַכֹּל עָלַי.:

However, how can you find these circumstances of the other three sets of naziriteship? The statements: If one of you is a nazirite, and: If one of you is not a nazirite, are necessarily expressed by individuals who did not make the initial six statements, as these last three statements address the group of people who made the first six statements. Rav Sheshet said: It is possible in a case where nine people issued the statements mentioned in the mishna, and someone said: I am hereby a nazirite and the naziriteship of all of them are incumbent upon me. Since each of the nine people is obligated to observe a term of naziriteship, this last one is obligated to observe nine terms.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב ששת – משכחת לה ט׳ נזיריות כגון דאמר הריני נזיר ונזירות הכל עלי דאמר הריני נזיר שזו חיה הריני נזיר שאין זו חיה הריני נזיר שזו בהמה הריני נזיר שאין זו בהמה הריני נזיר שזו חיה ובהמה הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה הרי שית וחזר אמר כל נזיריות המתחלקות על כל בני אדם על הכוי הרי הן עלי וכגון שמעכשיו מקבל אני עלי בין שזו חיה ובין שזו אינה חיה הריני נזיר בין שזו בהמה ובין שאין זו בהמה הריני נזיר בין שזו בהמה וחיה ובין שזו לא בהמה ולא חיה הרי כאן ט׳ נזיריות.
לישנא אחרינא בשלמא ט׳ נזירים משכחת לה כגון דהוו גברי טפי דאיתפיסו ואזיל דכי אמר חד הריני נזיר שזו חיה ובא השני ואמר הריני נזיר שאין זו חיה ובא השלישי ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם וכי הדר ואמר רביעי שזו בהמה וחמישי שאין זו בהמה ובא הששי והתפיס ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם וכי הדר אמר שביעי הריני נזיר שזו חיה ובהמה ושמיני אמר שאין זו לא חיה ולא בהמה ובא תשיעי ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם אלא ט׳ נזיריות כו׳ כדלעיל אמר רב ששת כגון דאמר הריני נזיר וכל הנזיריות עלי ואמר לנו המורה דהך סתם מתני׳ דהכא מיתוקמא אפילו לב״ה דעד כאן לא פליגי ב״ה עלייהו דב״ש לעיל אלא בטעות הקדש אבל בספק הקדש כגון הכא דאין ידוע אם כוי זה מין חיה או מין בהמה כדאמר מר (חולין דף פ.) כוי לא הכריעו בו חכמים אי מין בהמה הוא או מין חיה הוא אפילו ב״ה מודו דהוי נזיר ודיקא נמי סתמא דמתני׳ דכוי ב״ה היא דאם איתא דלב״ה לא סבירא להו דספק נזיר הוי נזיר מאי איריא דקא בעי (תנא) מני מתני דתני הרתיע לאחוריו אינו נזיר אילימא ר״ט כו׳ הא איכא ליה למימר דב״ה היא אלא מדקא מהדר לאוקמא אליבא דחד תנא היינו טעמא משום דאליבא דב״ה ל״א מיתוקמא דאילו לב״ה הוי נזיר גמור כי הרתיע לאחוריו דקסברי ב״ה נזירות ספק הוי נזיר.
כגון דאמר הריני נזיר ונזירות הכל עלי – ראה ט׳ בני אדם שנתפסו עצמן בנזירים בכוי ואמר הרי עלי כל דין נזירות כולכם הרי יש עליו תשעה ספיקות נזירות ואם ירצה לתקן עצמו יאמר אם יש עלי ט׳ נזירות חובה מוטב ואם לאו הרי עלי ט׳ נזירות נדבה.
ונשוב לבאור משנתנו שבצירוף רבים מצינו במשנתנו תשעה נזירים כמו שביארנו והוא שאמרו בגמרא כגון דהוו גברי טפי דמיתפסי ואזלי כי הדדי ונזרו הששה בענין הכוי ובאו השלשה אחריהם שאחד מהם אמר שאחד מאותם הששה נזיר וכו׳ והשני שאין אחד מהם נזיר והשלישי שכלם נזירים לדעת בית שמאי ומ״מ בבריתא אחרת שנינו תשעה נזיריות ור״ל שכלם באדם אחד בלא צירוף שום חבר והרי אחד בלא חברים אין לו מקום לומר שאחד מכם וכו׳ ואם כן כל התשעה נזיריות נתלין בעניני הכוי והיאך אתה מוצא בהם תשעה ואינה אלא ששה בשום פנים כגון שיאמר בדבורים חלוקים ובתנאי נזירות כל הדרכים שהזכרנו בו ופירשוה באומר הריני נזיר ונזיריות הכל עלי כלומר באחד שמצא תשעה הנזירים שהוזכרו ואמר הריני נזיר בכל אחד מן הספקות שהוזכרו בו ובכל מה שהותפס בו שהמתפיס עצמו בספק נזירות הוא ספק נזיר ומ״מ הלכה שאינו נזיר אלא במה שנתלה בכוי או באחרים במי שנתקיימו דבריו על הדרך שביארנו ויש מפרשים ונזיריות הכל עלי שכלם מתפרשות בענין הכוי ששה שהזכרנו והשלשה אחת שיאמר שזה חיה ואינו חיה כלומר שבקצת דברים כך ובקצת דברים כך והשנית שיאמר שזו בהמה ואינה בהמה והשלישית שזו חיה ובהמה ושאינו לא חיה ולא בהמה אדם ובהמה תושיע ה׳:
אבל תלת היכי משכחת לה [שלש נוספות איך אתה מוצא אותן], שהרי רק אנשים אחרים יכולים לומר ״שאחד מכם נזיר״ ״שאין אחד מכם נזיר״! אמר רב ששת: כגון שעשו כך תשעה אנשים לפניו ואמר ״הריני נזיר ונזירות הכל עלי״ ולפי זה יכול אדם אחד לחייב עצמו בזה בתשע נזירויות.
However, how can you find these circumstances of the other three sets of naziriteship? The statements: If one of you is a nazirite, and: If one of you is not a nazirite, are necessarily expressed by individuals who did not make the initial six statements, as these last three statements address the group of people who made the first six statements. Rav Sheshet said: It is possible in a case where nine people issued the statements mentioned in the mishna, and someone said: I am hereby a nazirite and the naziriteship of all of them are incumbent upon me. Since each of the nine people is obligated to observe a term of naziriteship, this last one is obligated to observe nine terms.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ו – שלשה מינין
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: גשְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן דוְכׇל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה הוְאֵין חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזַּיִת

Chapter 6
MISHNA: Three types of actions are prohibited for a nazirite: The contraction of ritual impurity from a corpse, and the shaving of one’s hair, and eating or drinking any substances that emerge from the vine. The mishna adds: And all products that emerge from the vine combine with one another to the amount that renders a nazirite liable to receive lashes. And he is liable only if he eats an olive-bulk of the grapes.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ שלשה מינין וכו׳ וכל היוצא מן הגפן – כגון חרצן ויין וחומץ מצטרפין זה עם זה לכזית.
אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית – והא נמי מיחייב על זג וחרצן אלא הא אתא לאשמועינן דאינו חייב אלא בכזית והא דקתני ענבים לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמ׳.
מתני׳ שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה – דכתיב (במדבר ו) על [נפש] מת לא יבא והתגלחת קדוש יהיה גדל פרע והיוצא מן הגפן דכתיב ענבים לחים ויבשים לא יאכל.
וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה – כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים שאם יאכל כזית מכולן לוקה משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים כו׳.
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק ששי בע״ה:
שלשה מינין אסורין בנזיר וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק החמישי שבה אמנם יסוד ענינו יבאר הדברים שהנזיר אסור בהם ושהוא חייב בהם את שאסור בהם כגון באכילת הדברים האסורים לו באכילה ושתיית דברים האסורים לו בשתייה וכגון איסור גלוח וטומאה למתים ואת שהוא חייב בהן כגון קרבנות טומאה ותגלחת שבהן ושזה החלק יתבאר בזה הפרק ובפרקים שאחריו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בביאור שלשת הדברים האסורין לו טומאה ותגלחת והיוצא מן הגפן השני דין תגלחת טומאה וקרבנותיה אם נטמא בתוך ימי נזירות השלישי דין תגלחת טהרה וקרבנותיה כשהשלים נזירותו הרביעי אם נמצא אי זה פסול או אי זה דבר שלא כדין בזבחים כיצד עושין לו וכיצד אין עולין לו ואם נטמא אחר קרבן אחד היאך דינו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור ענין החלק הראשון ובפרט בענין איסורי אכילה ושתייה שבו והוא שאמר שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן על הזוגים בפני עצמן ר׳ אלעזר בן עזריה אומר עד שיאכל שני חרצנים וזוגן אלו הן החרצנים ואלו הן הזוגים החרצנים אלו החיצונים והזוגים אלו הפנימיים דברי ר׳ יודה ר׳ יוסי אומר שלא תטעה בזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל אמר הר״ם כבר אמרנו הרבה פעמים שהרביעית הוא מדה שעורה אצבעיים על אצבעיים וחצי אצבע וחומש ואלו האצבעות יקישו בהם הם הבוהנות מאצבעות היד וביאור שרה פתו טבל לחמו והיא מלה עבודה וכל משרת ענבים וענין לצרף כזית אם היה בלחם עם היין אשר נשרה בו כזית לפי שר׳ עקיבא סבר היתר מצטרף לאיסור ואין הלכה כר׳ עקיבא ראית ר׳ אליעזר מחרצנים ועד זג ומיעוט הקבוץ בלשון עברי שנים וענבל תמונה יתלה בצואר החיות והוא הפעמון שם החלול ממנו זוג ושם הגשם המקש אשר יכה בצדדי התמונה וישמיע לה קול ענבול והלכה כר׳ יוסי אשר יאמר שחרצן הוא הגרעין וזג הוא הקלפה החיצונה ואין הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה אלא אם אכל מן החרצנים והזגים:
אמר המאירי שלשה מינין אסורין בנזיר ר״ל שלשה ענינים נאסר עליו הטומאה כלומר שיזהר מן הטומאה ר״ל בטומאת מת שנאמר כל ימי הזירו לה׳ על נפש מת לא יבא ואם נטמא במזיד לוקה שתים אחת מלאו זה ואחת משום בל יחל שהוא בכל הנדרים כמו שהתבאר:
והתגלחת ר״ל שאסור לו לגלח אפילו שערה אחת שנאמר תער לא יעבור על ראשו וכל שגלח אפילו שערה אחת בתער או אף בדבר אחר כגון מספרים וכיוצא בהם כל שהוא כעין תער והוא שקצצה מעיקרה לוקה שתים אחת מלאו זה ואחת משום בל יחל וכן אם תלשה ביד הא אם הניח בה כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה אלא שביטל מצות עשה שנאמר גדל פרע שער ראשו:
והיוצא מן הגפן ר״ל הן באכילה הן בשתיה שנאמר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכן יין ושכר לא ישתה והיוצא מן הגפן פירושו בין הפרי בין פסולתו של פירי והפרי הוא הענבים לחים או יבשים והבוסר והוא שהוזכר בגמרא בלשון גורקי מענין שייף לברתיה בגוהרקי דערלה שכל שלא נתבשל קרוי בלשון ארמי גוהרקא והפסולת הוא החרצן והזג והענבים שהחמיצו והם שהוזכרו בגמרא בלשון עינבי דקרוס מלשון חמרא דאיקריס וכן ענבים הדקים שבין הגסים שאינן מתבשלים לעולם והם שהוזכרו בגמרא בלשון בין הבינים וכן לענין שתיה היין הוא הפרי הן לח הן קרוש והחומץ הוא הפסולת אבל כל שהוא מכלל העץ כגון עלין ולולבין ומל גפנים וכן הסמדר מותרין לגמרי שכל אלו מגוף העץ הם ולא נאסר אלא ביוצא הימנה וכל שאכל או שתה מן היוצא ממנה לוקה שתים אחת מלאו המיוחד על מה שאכל או שתה ואחת משום בל יחל ושיעור איסורו באכילה בכזית ובשתיה ברביעית ואם אכל כזית ענבים לחים וכזית ענבים יבשים והם הצמוקים וכזית חרצן וכזית זג ושתה רביעית יין ורביעית חומץ לוקה שבעה אחת משום ענבים לחים ואחת משום יבשים וכמו שאמרו על שניהם מה לחים ויבשים שהם מין אחד והם שני שמות וחייבין על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף כל וכו׳ ואחת משום חרצן ואחת משום זג ואחת משום יין ואחת משום חומץ שאף הם שני שמות הם שהרי אף הם שני מינין כמו שהתבאר בבתרא ואחת משום בל יחל ומ״מ גדולי המחברים חולקין שלא ללקות ביין וחומץ אלא אחת כמו שנבאר וכן יש מוסיפין להלקות על לאו שבכללות שבו ר״ל מכל אשר יעשה וכו׳ ואינו כן כמו שיתבאר ואמר אחר כן שכל היוצא מן הגפן מצטרף זה עם זה ר״ל לכזית של אכילה ולרביעית של שתיה ר״ל שאם צירף ענבים וחרצן וזג ואכל בין כלם כזית ביחד או זה אחר זה בתוך כדי אכילת פרס לוקה אחת על אותו כזית ואחת משום בל יחל וכן אם שתה יין וחומץ מעורבים זה עם זה ברביעית וכן אף האכילה והשתיה מצטרפות ר״ל שאם שתה פחות מרביעית יין ואכל עמו ענבים עד שבין שניהם יש שיעור רביעית לשתיה או כזית לאכילה לוקה וכן כתבוה גדולי הרבנים בראשון של סוכה ומכאן נראה לי שרמז במה שאמר אחר כן ואינו חייב עד שיאכל כזית מן הענבים משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ור׳ עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ונאמר עליו בגמרא תנא קמא לא מדמי לכל איסורי נזיר לשתיה ור׳ עקיבא כיון דכתיב לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורין בכזית ופירוש הדברים לדעתי אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ר״ל מן הענבים לבד או מן המצטרפים עמו בדברים הראוים לאכילה כגון חרצנים וזגים וזו היא משנה ראשונה וכן ביין עד שישתה רביעית יין לבד או המצטרפים עמו בדברים הראויים לשתיה כגון חומץ הא ראוי לאכילה עם ראוי לשתיה אינו מצטרף ועל משנה זו הראשונה אמרו בגמרא תנא קמא לא מדמי איסורי נזיר ר״ל איסורין שמענין אכילה לשתיה ואין שיכות לאכילה עם שתיה עד שיצטרפו שניהם אלא או כזית בכל מידי דאכילה או רביעית בכל מידי דשתיה ור׳ עקיבא חלק לומר שמצטרפות על הדרך שפירשנו תחלה מדחזינן לקרא שכלל אף היין בלשון אכילה כדכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל מה אכילה ר״ל בדברים הראויים לאכילה בכזית אף כל איסורין שבו מצטרפין לכזית ואף אכילה ושתייה וייחס את הכל לכזית שאף הרביעית כשהוא קרוש עומד על כזית כמו שביארנו במסכת שבת (ע״ז.) והוא שאמרו כאן ר׳ עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית ר״ל מן היין כגון שנבלע רביעית יין באותה הפת חייב כל שאכל הפת ביחד או בתוך כדי אכילת פרס אלמא אף הראוי לשתיה שהכניסו דרך אכילה חייב וכל שכן שהאכילה בדבר הראוי לאכילה והשתיה בדבר הראוי לשתיה מצטרפין ואף על פי שר׳ עקיבא אף בשיש כזית בין הפת והיין אמרה ומשום דסבירא ליה דהיתר מצטרף לאיסור בנזיר הואיל ויש טעם היין בכלו ושטעם האיסור בעין או בבליעה שלא על ידי רוטב שלא נתפזר טעם האיסור בהיתר אלא שהוא צרור ומונח כמו שיתבאר מ״מ בכאן לא אמרה אלא בשיש כזית לצרף ביין לבד ר״ל שנבלע בו רביעית והוא שאמרו בגמרא על מה שאמרו היתר מצטרף לאיסור בנזיר דאליבא דר׳ עקיבא איתמר ושאלו בה הי ר׳ עקיבא אילימא ר׳ עקיבא דמתני׳ דאמר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב דילמא התם שאני דאיכא כזית בעיניה כלומר דכל שיש בו כדי לצרף כזית ביין לחודיה קאמר וכי תימא אי הכי מאי למימרא לאפוקי מדתנא קמא דאמר עד שישתה רביעית יין כלומר שהיה דעתו שלא ללקות על היין אלא בדרך שתייה ואפקה מר׳ עקיבא דבריתא דאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית מפת ויין חייב אלמא פלוגתא דמשנה ראשונה ור׳ עקיבא דמתני׳ אינה אלא דלמשנה ראשונה אין שתיה ואכילה מצטרפות ולר׳ עקיבא מצטרפות והלכה כר׳ עקיבא בהא אלא דבההיא דבריתא אין הלכה כמותו ואין היתר מצטרף לאיסור כלל אף בנזיר כמו שיתבאר והדברים ברורים ומשנה ראשונה נדרשת לפניה ולאחריה ר״ל אאינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ואעד שישתה רביעית יין על הדרך שביארנו:
וטרחתי בפירוש זה מצד שראיתי המפרשים מתבלבלים בביאורה ולא עלתה בידם והוא שגדולי הרבנים מפרשים שזו שאמרו תחלה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית אינה משנה ראשונה אלא הם הם דברי ר׳ עקיבא ופירושם עד שיאכל כזית וכן בשתיה כזית והוא שיעור מה שנשפך מכלי מלא בשביל כזית ואחריו אמרו משנה ראשונה עד שישתה רביעית והם מפרישים גם כן והוא הדין לאכילה ונמצא מחלקתם שלמשנה ראשונה אף מידי דאכילה שיעורו ברביעית ולר׳ עקיבא אף מידי דבר שתיה בכזית והם גורסין בגמרא תנא קמא מדמי כל איסורי נזיר לשתיה ר״ל משנה ראשונה מדמי לכל איסורי נזיר לשתיה ר״ל שיהא אף הראוי לאכילה שיעורו ברביעית ור׳ עקיבא סבר מדכתיב לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל כזית וכמה הרפתקי עדו עליה דהאי פירושא חדא דמהיכא אית להו דהא דאינו חייב עד שיאכל כזית ר׳ עקיבא היא ועוד מהיכן להם עד שיאכל כזית והוא הדין לשתיה ועוד שישתה רביעית והוא הדין לאכילה ליכיילינהו וליתנינהו עד שיאכל או ישתה כזית ועד שישתה או יאכל ברביעית ועוד אי רישא ר׳ עקיבא היאך הפסיק בין דבריו של ר׳ עקיבא שהרי אחריו אמרו אמר ר׳ עקיבא אפי׳ שרה וכו׳ ועוד הוה ליה למיתני משנה ראשונה עד שיאכל מן הענבים ברביעית דהא הויא רבותא טפי ואף אחרוני הרבנים הרגישו בקצת קושיות אלו ובאחרות עמהן אלא שהנחנו מהם מה שלא נראה לנו להיות קושיא חזקה והוספנו עליהן מה שנראה לנו להיות קושיא חזקה ואף הם פירשו דעד שיאכל כזית ממשנה ראשונה הוא ולא נחלקו אלא בשתיה שלמשנה ראשונה ברביעית ולר׳ עקיבא אף שתיה בכזית וגורסין בגמרא תנא קמא לא מדמי וכו׳ ולא הרגישו להקשות לא להם ולא לגדוליהם שהרי רביעית לשתיה וכזית לאכילה שיעור אחד הוא אלא שעיקר הדברים כמו שפירשנו:
והזכיר אחר כן שאם אכל ענבים וחרצנים וזגים ושתה יין חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו וכן הלכה כמו שביארנו ואף אם אכל ענבים שבשני שמות כגון לחים ויבשים חייב עוד אחת כמו שביארנו:
ר׳ אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ר״ל שני גרעינין וקליפתן דמיעוט חרצנים שנים והרי בכל קליפה שני גרעינין בתוכה ומתוך כך הוא אומר שאין החיוב אלא בענבה אחת שיש בה שני חרצנים וקליפה אחת שעליהן והוא סובר כר׳ יוסי שחרצן הוא הגרגיר כמו שיתבאר בסמוך אלא שלעיקר דבריו מיהא שאמר שאינו חייב אף באכילת כזית אלא אם כן היו בכלל צירופיו שני חרצנים וקליפה אחת אין הלכה כן אלא אף בחרצן לבד או בזג לבד כל שאכל מהן כזית חייב ואם אכל חרצן בכזית וזג בכזית חייב שתים ונחלקו אחר כך בביאור חרצן וזג שלדעת ר׳ יהודה חרצנים אלו החיצונים ר״ל הקליפה וזג אלו הפנימיים ר״ל הגרעינין ור׳ יוסי חולק ואומר בהפך וכדי שלא תטעה הוא מזכיר בהם כזוג של בהמות שהחיצון החלול שהגרגיר המקשקש מונח בתוכו קרוי זוג ואותו הגרגיר שבתוכן קרוי עינבל ואף בכאן החיצון ר״ל הקליפה קרויה זג והגרעינין שזורעין אותם קרויים חרצנים וכן הלכה וכמו שאמרו בענין כלאים חטה ושעורה וחרצן ואין הקליפה בת זריעה וזהו שתרגם אנקלוס זג עיצורין שהקלפות הן הן שנעצרות בגת וגרגרים שבפנים שהם החרצנים תרגם פורצנין וכמו שאמרו בפרק כל הבשר (חולין ק״י.) במאי טויתינהו בפורצני ואין הקליפות ראויות להיסק אלא הגרעינין וזהו שהתורה הזכירה חרצן בלשון רבים וזג בלשון יחיד מפני שרוב ענבים יש בתוך כל קליפה שני גרעינין:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
שלשה מינין אסורין בנזיר. שלשה מיני איסורין יש בנזיר. הטומאה שנאמר על מת לא יבא. והתגלחת שנאמר קדוש יהיה גדל פרע וכתיב תער לא יעבור. הרב עזריאל ז״ל:
ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. פירוש והיינו לר׳ עקיבא דבסמוך דקסבר דכל איסור נזיר בכזית ואפילו לשתיה אזלינן בכזית. וכיצד יעשה ימלא כוס אחד יין פה לפה ויתן לתוך הכוס כזית אוכלין. אם שותה אותו יין שפוחת מן הכוס לוקה.

פרק ו

(10) א משנה שלשה מינין (סוגי דברים) אסורין בנזיר מחמת נדר הנזירות: הטומאה למת, והתגלחת של שערו, ואכילת ושתיית כל דבר מאכל ושתייה היוצא מן הגפן. ובפרטי הדברים: וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה לשיעור שמתחייבים מלקות על אכילתו. ואין חייב מלקות עד שיאכל מן הענבים כזית.

Chapter 6

(10) MISHNA: Three types of actions are prohibited for a nazirite: The contraction of ritual impurity from a corpse, and the shaving of one’s hair, and eating or drinking any substances that emerge from the vine. The mishna adds: And all products that emerge from the vine combine with one another to the amount that renders a nazirite liable to receive lashes. And he is liable only if he eats an olive-bulk of the grapes.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר לד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר לד., עין משפט נר מצוה נזיר לד., מיוחס לרש"י נזיר לד., תוספות נזיר לד., בית הבחירה למאירי נזיר לד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר לד., שיטה מקובצת נזיר לד., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר לד.

Nazir 34a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 34a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 34a, Attributed to Rashi Nazir 34a, Tosafot Nazir 34a, Meiri Nazir 34a, Peirush HaRosh Nazir 34a, Shitah Mekubetzet Nazir 34a, Steinsaltz Commentary Nazir 34a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144