×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חֲצִי קַב עֲצָמוֹת אִין רוֹבַע עֲצָמוֹת לָא הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִית בְּהוֹן עֲצָמוֹת כִּשְׂעוֹרָה תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה אֶלָּא דְּאַקְמַח אַקְמוֹחֵי..
The Gemara analyzes this ruling of the mishna: A half-kav of bones, yes, a nazirite must shave if he contracts impurity from them; a quarter-kav of bones, no, he does not. What are the circumstances? If we say that they contain bones that are a barley-grain-bulk, let the tanna of the mishna derive the halakha that it imparts ritual impurity due to the fact that it is a bone that is a barley-grain-bulk. Rather, the mishna is referring to a situation where it has been made like flour. In that case, a half-kav of bones render people and items impure in a tent, although they do not include a bone the volume of a barley-grain-bulk.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קמה
קמהא(נזיר נג:) אלא דאקמח אקמוחי פי׳ טחנן בריחים ועשאן כקמח. (מנחות פו:) ואינו מביא מפיה מפני הקמחין פי׳ קמחין בלעז קנוט״י כלומר לבנים כמו קמח. (פסחים עד) אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה הדר ביה וכו׳ (יומא מו) אמר רבא האי מאן דלא חש לקמחיה (יבמות מב) אחד בתולות דרמא לך הא לא חש לקמחיה סתם ואח״כ מחלוקת וכו׳ פירוש אכילתו להפסד הולכת שאינו מתעסק בתורה כראוי לה. וי״א לא שימש כל צורכו ולא ידע שמועה זו ואתא לפרוקי לן ס״א לא חש לקמחיה כלומר לא חשש לפניו הקושיא שתבא לו:
ערך רבע
רבעב(פסחים יח:) רביעי בקודש פסול פי׳ הן ישא איש בשר קדש בכנף בגד שנגע בו שרץ ונגע בשר בכנף בגדו של טמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו המאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ראשון והבשר שנגע בכנף ולד ב׳ והלחם והנזיד שנגעו בבשר ולד ג׳ ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד׳ ושאלם היקדש כלומר היפסל פי׳ זה בסוף סוטה ירושלמי. פ״א בערך בשר (שבת לא:) רביעית דם נתתי בכם וכו׳ (סוטה ה) ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ״ו פי׳ הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ״ה כספים שהוא רביעית לוג (ירושלמי בריש פרק המוציא יין) רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רביעי בקרקע ורביע במעות כבר פי׳ בערך ויתר (גיטין כה) ב״ד של אחריהם אמר הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע (גמ׳) א״ר הונא רביעי בקרקע שהוא רביע במעות פי׳ כגון שקנה סקריקון שדה ארוכה ת׳ אמה בש׳ דינרין מחזיר לבעלים פ׳ אמה נשאר ביד הקונה ש״כ אמה רביעים פ׳ אמה דמי כל פ׳ אמה ממנה ע״ה דינר נמצאו פ׳ אמה בע״ה דינר רביע בקרקע הנשאר בידו של קונה שהן רביע נמי במעות שקנה בהן כל השדה ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות פי׳ כשמחזיר הלוקח לבעלים ק׳ אמה שהם רביע של כל השדה נשארו ביד הקונה ש׳ אמה בש׳ דינר דמיהם לפי מה שקנה מאה דינר בכל מאה אמה נמצאו ק׳ אמה שלוקח בעל השדה דמיהן ק׳ דינר שהם שליש המעות שקנה בהם השדה במאי פליגי רב הונא סבר נכי חומשא זבין כלומר מוזיל ומזבין מה ששוה חמשה בארבעה אותו שהוזיל הסקרוקין מחזירו לבעליו ושמואל אמר נכי ריבעא זבין וכן הפי׳ אחד הוא שכבר ביארנו חשבון אחד רב הוא סבר מחזיר חומש בקרקע או רביע במעות קסבר נכי חומשא וכן פי׳ מה ששוה מנה קנה בפ׳ כשנתן לו עשרים נמצא שנותן לו רביע הפ׳ שקנה בהן קרקע שהן רביע הקרקע שנשאר בידו ושמואל סבר נכי ריבעא זבין פי׳ שקנה בע״ה מה ששוה מנה הלכך נותן לבעל השדה כ״ה שהן דמי רביע כל השדה שקנה ושליש המעות שנתן לסקריקון ומותבינן על שמואל זו משנה הראשונה ב״ד של אחריהן אמרו וכו׳ עד ר׳ הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני סיקריקון י״ב חדש כל הקודם בהן זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע ורביע במעות קשיא לשמואל שאמר שהן שליש במעות ופריק רב אשי כי תניא ההוא מתניתא רביע במעות לאחר שבאו מעות לידו של בעל השדה כגון שקנה ת׳ אמה בש׳ דינר ונתן גם לבעלים ק׳ דינרים נמצאו ק׳ דינרים רביע במעות שנתן הלוקח לסיקריקון ולבעלים דדמי שדה זו שהוא גבי דמי רביע הקרקע כל ק׳ אמה בק׳ דינרים. והלכתא כרב אשי דהוא בתרא ומתרץ מתניתא אליבא דשמואל דהוא רביע בקרקע ושליש המעות שלקח הסיקריקון (בבא בתרא קסו. כריתות ח) אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו׳ עד עמדו קינין בו ביום ברבעתין פי׳ היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי רבעתין דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתין דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמר ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה פ״א רבעתים ברביעים של סלע שיבאו בדינר כמו שנשבע (עירובין כג) איכא בינייהו רביע דרבנן פי׳ ריבעא דרבנן דמפר׳ באידך פירקין עגולות דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות לר׳ אליעזר דאמר אם היה אורכה יותר על ב׳ ברחבה אפי׳ אמה אחת אם הוא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי משחת לה באלכסונא מזרות לזוית אשתכח טפי משנים כרחבה כרבי חנינא בן אנטיגנס דאמר זה יהיה לכם גבול לזה אתה נותן פאות ואין אתה נותן פאות לשובתי שבת ואילו ר׳ יוסי דאמר אפי׳ ארכה כב׳ ברחבה מרובע דיליף ממשכן דהוה ארכו ק׳ ורחבו נ׳ שנמצא ארכו מרובע כב׳ ברחבו אע״ג דאלכסינן טפי מן ב׳ ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וא״ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י׳ ורחב ד׳ מי בעינן הן ואלכסונן או לא ופשטינא מיהא דתני רב חנציה כזה יהו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכה בר׳ עקיבא והלכתא כר׳ יוסי ותרריהו לקולא דאפילו אריך וקטין ואפילו לא יש בה לא שומרה ולא בית דירה שרי (אהלות פרק ב) רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה (נזיר נג) חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמיא אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי׳ משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי (כלים פכ״ה) הרובע וחצי רובע בטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע פי׳ חתיכת עץ יש בה שני מדות בחפירה האחד מחזיק רובע הקב והשני חצי רובע אם נטמא אחד מהם לא נטמא האחר. (ברכות יד) רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעתא פי׳ גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתייה הוא דקביל עליה והא לא קא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עליה אע״ג דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעית אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא ש״מ שאין טועמין ביום תענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כנוס. (קידושין כו) לקח בית רובע סמוך לירושלם פי׳ הלך וקנה שדה בית זריעת רובע הקב:
א. [מעהל.]
ב. [פיערטהיילען.]
חצי קב עצמות – מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו ועל רובע עצמות לא מיטמא ואפי׳ על מגעו ועל משאו.
ותיפוק לי׳ משום עצם כשעורה – ומאי איריא רובע.
אלא דאקמח אקמוחי – ששחקן דק הרבה כמו קמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה וקמ״ל דאי אית ביה חצי קב מיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהילו פחות מחצי קב אפי׳ על מגעו אינו מיטמא לפי שאין בו עצם כשעורה.
חצי קב עצמות כו׳ היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה תיפוק ליה משום עצם כשעורה – צ״ע מאי קא פריך הא לענין אהל איירינן ועצם כשעורה לא מטמא באהל ואומר ר״י דסמיך אמאי דבעינן למימר בסמוך דבתר דתנן ברישא חצי קב דמשמע אבל פחות לא אמאי איצטריך למיתני בסיפא רובע עצמות דאין הנזיר מגלח עליו ומשני בסמוך דאייתי למידק דפחות מחצי קב לא מגלח על אהילו אבל על מגעו ועל משאו מגלח וא״כ הוי עיקר רבותא דמתניתין לאשמועינן דעל מגעו ועל משאו מגלח ולכך דייק השתא פשיטא דעל פחות מחצי קב מגלח על מגעו ועל משאו ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומשני כגון דאקמח אקמוחי שטחן הדק כקמח או כעפר דכי האי גוונא לא מטמא משום עצם כשעורה.
כבר ביארנו במשנתנו שהנזיר מגלח על אבר מן המת ומן החי שיש עליהן בשר כראוי ר״ל אע״פ שאין בהן כזית הואיל ויש עליהן בשר בכדי להעלות ארוכה באבר של חי מחובר במקומו לא היה בהן בשר כשיעור זה פשוט הוא שאין הנזיר מגלח באהילן שהרי אף לתרומה וקדשים אין בהם טומאת אהל אלא מגע ומשא אבל אם הנזיר מגלח על מגעו אם אין בו כשעורה נחלקו בה ר׳ יוחנן וריש לקיש שלדעת ר׳ יוחנן אינו מגלח שאם משום עצם הרי אין בו כשעורה ואם משום אבר הרי אין בו בשר כראוי ואף לענין תרומה וקדשים כן כמו שנבאר למטה ולדעת ריש לקיש מגלח הואיל ויש בו אבר שלם אף על פי שאין בו כשעורה רחמנא רבייה ואין חסרון הבשר מפקיעו מתורת אבר והלכה כר׳ יוחנן ולענין ביאור ר׳ יוחנן דייק לה מרישא דקתני שיש עליהן וכו׳ הא אין עליהן לא וכי תימא הני מילי באהל אבל במגע אף בשאין עליהן וכו׳ אם כן ליתנייה בהדי עצם כשעורה דקתני ועל עצם כשעורה במגעו וכו׳ ריש לקיש דייק לה מסיפא דלא תני לה גבי סככות ויש לשאול ולבית שמאי נמי הוה ליה למיתנייה לומר דאין נזיר מגלח על אהילו כדקתני באהילו של רובע עצמות אלא שברובע עצמות הוצרך ללמדה שתטמא במגע אף על פי שאין בה עצם כשעורה אי נמי רובע עצמות ורביעית דם דבעלמא מטמא באהל הוצרך ללמד כאן שאין נזיר מגלח אבל אבר שאין בו בשר כראוי לא הוה ליה למיתנייא שלא יגלח הנזיר על אהילו דפשיטה היא שהרי אף בעלמא אינו מטמא אלא במגע ולענין הסוגיא מיהא השיב ר׳ יוחנן דהואיל ומכללא שמעה לא תניא בסיפא כלומר דהא שמע ליה מרישא דאי אין עליהן בשר כראוי אינו מגלח אפילו במגעו מדלא תני לה בהדי עצם כשעורה ואף על גב דתנא אהילו של רובע קב דנפיק ליה נמי מרישא אדרבה אי לא תנייה הוה אמינא דאפילו במגעו לא יגלח ומ״מ חזר והקשהו מדקתני רביעית דם דנפיק ליה מרישא ושאינו מגלח אף על מגעו והגירסא הנכונה לאפוקי מדר׳ עקיבא דהוה אמר ברביעית דם שהנזיר מגלח כדאיתא במתני׳ דלקמיה ויש גורסין לאפוקי מדר׳ עקיבא דאמר רביעית דם הבאה משני מתים וכו׳ ואינה גירסא מיושבת:
תיפוק ליה משום עצם כשעורה. וא״ת מאי פריך הא לענין אהל איירינן ועצם כשעורה אין מטמא באהל. ויש מפרשים דהכי דייק רובע עצמות לא כלום ואפילו במגע. ואמאי והא אית בה עצם כשעורה דמטמא במגע. שיטה:
הכי גרסינן וריש לקיש מאי טעמא לא תני ליה ברישא אמר לך כי קתני מידי דנזיר מגלח על אהלו מידי דלא מגלח על אהלו לא קתני. ור׳ יוחנן מאי טעמא לא תני ליה בסיפא אמר לך כל מילי דשמיע מכללא מרישא לא קתני בסיפא. מרישא שמעינן דאין מגלח עליו מדנקט יש עליו בשר כראוי דוקא.
חצי קב עצמותאין [כן], ואולם רובע עצמות — לא. היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אילימא דאית בהון [אם תאמר שיש בהן] עצמות כשעורה — תיפוק ליה [תצא לו] שמטמא משום עצם כשעורה! אלא דאקמח אקמוחי [שנעשו כקמח], ובזה מטמא חצי קב עצמות באוהל, אף שלא נשארה בהן עצם כשעורה.
The Gemara analyzes this ruling of the mishna: A half-kav of bones, yes, a nazirite must shave if he contracts impurity from them; a quarter-kav of bones, no, he does not. What are the circumstances? If we say that they contain bones that are a barley-grain-bulk, let the tanna of the mishna derive the halakha that it imparts ritual impurity due to the fact that it is a bone that is a barley-grain-bulk. Rather, the mishna is referring to a situation where it has been made like flour. In that case, a half-kav of bones render people and items impure in a tent, although they do not include a bone the volume of a barley-grain-bulk.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי.: אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי מַאי רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן.

§ The mishna taught that a nazirite shaves for a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh. The Gemara asks: If there is not a fitting quantity of flesh upon them, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them. Reish Lakish said: The nazirite does shave for them.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושיש עליו בשר כראוי – ש״מ דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח.
ריש לקיש אמר נזיר מגלח עליו – ממאי מדקא חשיב בסיפא על אלו שאין הנזיר מגלח אע״פ שמיטמא בהן ולא קתני בהדייהו אין עליו בשר כראוי אין הנזיר מגלח ש״מ דאע״ג דאין עליו בשר כראוי שהנזיר מגלח על אהילו.
אין עליהם בשר כראוי מאי – הא ודאי דעל אהילו לא יגלח כדקתני במתני׳ דוקא כשיש עליהם בשר כראוי אלא במגעו ובמשאו ובשאין שם עצם כשעורה.
רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח – דהואיל ואין בו עצם כשעורה ור״ש בן לקיש אמר נזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואף כי אין בו עצם כשעורה וגם אין עליו בשר כראוי ואינו חשוב אבר לטמא באהל מ״מ חשוב לטמא במגעו ובמשאו כדדריש ליה מקראי בסמוך ורשב״ל אומר נזיר מגלח מדלא קתני לה בסיפא גבי אבל סככות ופרעות ואבר שאין עליו בשר כראוי אף במגעו ובמשאו לא יגלח מכלל דמטמא במגעו ובמשאו וכדדרשי׳ בסמוך ור׳ יוחנן אמר לך הא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי [ולא קתני] אבל אין עליהם בשר כראוי למגעו ולמשאו מ״מ [מגלח] ומדלא קתני הכי ש״מ דלא מגלח אפילו על מגעו ועל משאו אי אין שם בשר כראוי ולא איצטריך תו למיתניי׳ בסיפא ורשב״ל אומר כל היכא דשמע מכללא דרישא (אמר מר ד) לא קתני בסיפא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין עליהם בשר כראוי – וגם אין בו עצם כשעורה ר״י אומר אין הנזיר מגלח עליו אף על מגעו ועל משאו. ור״ל אומר הנזיר מגלח עליו ומקרא מרבי ליה לקמן דמטמא במגע ובמשא הלכך נזיר מגלח עליו ור״י סבר אף במגע ובמשא אינו מטמא:
ר״י אמר אין הנזיר מגלח עליו – מדקתני על אבר מן המת שיש עליו בשר כראוי נזיר מגלח על אהלו ולא קתני אין עליו בשר כראוי למגעו ולמשאו אלמא אין הנזיר מגלח עליו. ור״ל אמר מדלא קתני בסיפא בהדי סככות ופרעות לאשמועינן דאבר שאין עליו בשר כראוי דאינו מגלח על מגעו ומשאו אע״ג דמטמא כדדרשי׳ בסמוך אלמא נזיר מגלח עליו:
א שנינו כי נזיר מגלח ״על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי״. ושואלים: ואם אין עליהן בשר כראוי, מאי [מה] הדין? ר׳ יוחנן אמר: אין הנזיר מגלח עליהן. ריש לקיש אמר: הנזיר מגלח עליהן.
§ The mishna taught that a nazirite shaves for a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh. The Gemara asks: If there is not a fitting quantity of flesh upon them, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them. Reish Lakish said: The nazirite does shave for them.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן דְּהָא קָתָנֵי בְּרֵישָׁא עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי וְכוּ׳ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אִין אֲבָל אֵין עֲלֵיהֶם לָא.

The Gemara explains their respective opinions. Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them, as the tanna teaches in the first clause of the mishna in the list of sources of ritual impurity for which a nazirite must shave: For a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person that contains a fitting quantity of flesh. One can infer from this: Those upon which there is an olive-bulk of flesh, yes, he must shave for them, but if there is not that amount of flesh upon them, no, a nazirite need not shave due to them.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את דעותיהם: ר׳ יוחנן אמר: אין הנזיר מגלח עליהן, דהא קתני ברישא [שהרי שנה בתחילה] במשנתנו, ברשימת הטומאות שהנזיר מגלח עליהן: על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי, ונדייק: שיש עליהן כזית בשר — אין [כן] מגלח עליהם, אבל אין עליהם בשר — לא מגלח עליהם.
The Gemara explains their respective opinions. Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them, as the tanna teaches in the first clause of the mishna in the list of sources of ritual impurity for which a nazirite must shave: For a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person that contains a fitting quantity of flesh. One can infer from this: Those upon which there is an olive-bulk of flesh, yes, he must shave for them, but if there is not that amount of flesh upon them, no, a nazirite need not shave due to them.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר מְגַלֵּחַ מִדְּלָא קָתָנֵי בְּסֵיפָא.

And Rabbi Shimon ben Lakish says that he shaves, employing the following reasoning: From the fact that the mishna does not teach the following in the latter clause, i.e., the subsequent mishna (54a), in the list of sources of impurity for which a nazirite need not shave: A limb that does not contain a fitting quantity of flesh, one can infer that a nazirite is obligated to shave for a limb of that type.
תוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ שמעון בן לקיש סבר מדלא קתני בסיפא – פירוש: והאי דלא תנייה ברישא משום דדינן שוה לעצם כשעורה כדתנן בפ׳ ב׳ דאהלות ואלו מיטמין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי כול׳ וכיון שדינן שוה תנא לך ברישא חד מיניהו דהינו עצם כשעורה והוא הדין להני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ שמעון בן לקיש אומר: מגלח. ודיוקו: מתוך זה שלא קתני בסיפא [שנה בסוף המשנה], להלן, ברשימת הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם, גם אבר שאין עליו בשר כראוי, מכאן שמגלח עליו.
And Rabbi Shimon ben Lakish says that he shaves, employing the following reasoning: From the fact that the mishna does not teach the following in the latter clause, i.e., the subsequent mishna (54a), in the list of sources of impurity for which a nazirite need not shave: A limb that does not contain a fitting quantity of flesh, one can infer that a nazirite is obligated to shave for a limb of that type.
תוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ כׇּל הֵיכָא דְּמַשְׁמַע מִכְּלָלָא לָא קָתָנֵי בְּסֵיפָא.

And Rabbi Yoḥanan could have said to you, in response to Rabbi Shimon ben Lakish’s argument: The fact that the mishna omits this case from the list is not proof, as the tanna does not teach in the latter clause anything that can be understood by inference from the earlier mishna.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יוחנן אמר לך – כל היכא דתני מידי ומשמע ליה (חד) מכללא כגון הכא דתני ברישא אם יש עליו בשר כראוי מגלח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יוחנן אמר לך כיון דשמעי׳ ליה מכללא דרישא – מדתנא יש עליהן בשר כראוי לאהלו. ולא תנן אין עליו בשר כראוי למגעו ולמשאו שמעי׳ ליה ולא אצטריך למתניה בסיפא:
ופריך ר״ל וכל היכא דשמעי׳ מכללא לא תני בסיפא והא חצי קב עצמות וכו׳ – והא חצי לוג דם וכו׳:
ור׳ יוחנן אמר [יכול היה לומר] לך: אין להוכיח ממה שלא הזכיר להלן שאינו מגלח, כי כל היכא דמשמע מכללא לא קתני בסיפא [כל דבר שאפשר לשמוע אותו מכלל מה שנאמר בתחילה אינו שונה אותו התנא בסוף].
And Rabbi Yoḥanan could have said to you, in response to Rabbi Shimon ben Lakish’s argument: The fact that the mishna omits this case from the list is not proof, as the tanna does not teach in the latter clause anything that can be understood by inference from the earlier mishna.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָא חֲצִי קַב עֲצָמוֹת דְּמַשְׁמַע חֲצִי קַב עֲצָמוֹת אִין רוֹבַע עֲצָמוֹת לָא וְקָתָנֵי בְּסֵיפָא רוֹבַע עֲצָמוֹת.

The Gemara raises a difficulty against this claim of Rabbi Yoḥanan: But the first clause of the mishna lists the case of a half-kav of bones, which indicates: A half-kav of bones, yes, a nazirite must shave for that; a quarter-kav of bones, no, he is not obligated to shave for that. And yet the tanna teaches in the latter clause that a nazirite does not shave for a quarter-kav of bones. This shows that the next mishna does not rely on the rulings of this mishna. Rather, it lists all the items for which a nazirite need not shave.
תוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא ברישא תני חצי קב עצמות – דמשמע חצי קב אין רובע לא ואפילו הכי הדר תנא בסיפא רובע עצמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא חצי קב עצמות דמשמע רובע לא ואפילו הכי קתני ליה בסיפא. ומשני אי לא תנא רובע עצמות כו׳. פירוש מתניתין אוקימנא לעיל דאיקמח איקמוחי הילכך אי מרישא הוה אמינא דאפילו על מגעו ועל משאו אינו מגלח כיון דליכא עצם כשעורה. קא משמע לן רובע דסיפא דעל אהלו דוקא אין מגלח הא על מגעו מגלח. הרב עזריאל ז״ל.
ופריך ריש לקיש וכל היכא דשמע מכללא לא תני בסיפא והא חצי קב עצמות כו׳. והא חצי לוג דם כו׳. לאפוקי מר׳ עקיבא דאמר רביעית דם נזיר מגלח עליו. דקאמר במתניתין לקמן דנתי לפני ר׳ אליעזר ומוכיח דנזיר מגלח על רביעית דם מקל וחומר דעצם כשעורה. ותימה הא נמי שמעינן מכללא מדלא קתני ליה גבי עצם כשעורה אלמא דאין הנזיר מגלח על מגעו ומשאו. וי״ל דמכללא לא שמעינן ליה דהוה אמינא דשעורה אתיא כרבי עקיבא והא דלא תנייה גבי עצם כשעורה משום דהוי בכלל עצם כשעורה דמיניה אתי בקל וחומר.
ומקשים על הסבר זה של ר׳ יוחנן: והא [והרי] חצי קב עצמות שנאמר במשנתנו, שמשמע מכלל הדברים: חצי קב עצמות — אין [כן] מגלחים עליו, רובע עצמות — לא מגלחים עליו, וקתני בסיפא מכל מקום שנה בסוף] שאין מגלח על רובע עצמות. ומכאן ראיה שאין סופה של המשנה סומך על תחילתה של המשנה, ומונה את הדברים שאין מגלחים!
The Gemara raises a difficulty against this claim of Rabbi Yoḥanan: But the first clause of the mishna lists the case of a half-kav of bones, which indicates: A half-kav of bones, yes, a nazirite must shave for that; a quarter-kav of bones, no, he is not obligated to shave for that. And yet the tanna teaches in the latter clause that a nazirite does not shave for a quarter-kav of bones. This shows that the next mishna does not rely on the rulings of this mishna. Rather, it lists all the items for which a nazirite need not shave.
תוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָתָם אִי לָאו רוֹבַע עֲצָמוֹת הֲוָה אָמֵינָא אפי׳אֲפִילּוּ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ לָא לְהָכִי אִיצְטְרִיךְ לְמִיתְנֵי רוֹבַע עֲצָמוֹת דְּעַל אֲהִילָן הוּא דְּאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.

The Gemara rejects this argument: There, had the tanna not taught a quarter-kav of bones, I would say that he need not shave even for touching it or carrying it. For this reason it was necessary for the mishna to teach the case of a quarter-kav of bones, to indicate that it is only for their ritual impurity contracted in a tent that a nazirite does not shave.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי לא – הדר תני לה בסיפא הוה אמינא אפי׳ על מגעו ועל משאו לא יהא נזיר מגלח להכי תנייה דעל אהילו הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש בו עצם כשעורה ואידך נמי דקתני כגון הסככות והפרעות אע״ג דאיכא למשמע לה מכללא מדלא קתני ברישא לכי הדר תני להו משום דקא מיטמא בהן וצריך הזאה שלישי ושביעי.
התם – אי לא תנא רובע עצמות ה״א דאפי׳ על מגעו ועל משאו לא יגלח להכי איצטריך למיתני רובע עצמות למימר דעל אהילו דוקא אין הנזיר מגלח הא על מגעו ועל משאו הנזיר מגלח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: התם [שם] אי לאו [אם לא] היה שונה רובע עצמות, הוה אמינא [הייתי אומר]: אפילו על מגעו ועל משאו לא יגלח, להכי איצטריך למיתני [לכן היה צריך לשנות] רובע עצמות, לומר שעל אהילן (טומאת אוהל שלהן) בלבד הוא שאין הנזיר מגלח.
The Gemara rejects this argument: There, had the tanna not taught a quarter-kav of bones, I would say that he need not shave even for touching it or carrying it. For this reason it was necessary for the mishna to teach the case of a quarter-kav of bones, to indicate that it is only for their ritual impurity contracted in a tent that a nazirite does not shave.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָא חֲצִי לוֹג דָּם דְּשָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חֲצִי לוֹג דָּם אֵין רְבִיעִית דָּם לָא וְקָתָנֵי בְּסֵיפָא רְבִיעִית דָּם הָתָם לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא רְבִיעִית דָּם הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.

The Gemara raises a further difficulty: But the mishna lists a half-log of blood among those sources of impurity for which a nazirite must shave, from which you can learn that for a half-log of blood, yes, he shaves; for a quarter-log of blood, no, he does not shave. And yet the latter clause of the mishna teaches that he need not shave for a quarter-log of blood. The Gemara answers: It is also necessary to state this halakha unambiguously there, to exclude the opinion of Rabbi Akiva, as Rabbi Akiva said: A quarter-log of blood that comes from two corpses renders people and items impure in a tent, whereas the mishna simply states: A quarter-log, which indicates that all of the blood comes from a single corpse.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאפוקי מדר״ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל – קמ״ל סיפא דממת אחד בעינא לה.
והא חצי לוג דם – דשמעת מינה [חצי] לוג דם אין רביעית לא וקתני בסיפא רביעית דם.
ה״ג התם לאפוקי מדרבי עקיבא (דאמר רביעית דם הבא משני מתים) – וה״פ לאפוקי מר״ע דאמר בשילהי פירקין דעל רביעית דם דעל מגעו ועל משאו מגלח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג לאפוקי מדר״ע דאמר רביעית דם נזיר מגלח עליו דקאמר במתני׳ לקמן (כוותיה) לפני ר׳ אלעזר דמוכח דנזיר מגלח על רביעית דם מק״ו דעצם כשעורה. וא״ת הא נמי שמעי׳ ליה מכללא מדלא קתני לה גבי עצם כשעורה. אלמ׳ דאין הנזיר מגלח על מגעו ומשאו. וי״ל דמכללא לא שמעינן ליה דה״א דשפיר אתיא כר״ע. והא דלא תנייה (הם) [גבי] עצם כשעורה משום דהוי בכלל עצם כשעורה דמיניה אתי בק״ו:
ומקשים עוד: והא [והרי] חצי לוג דם, ששנינו במשנתנו שנזיר מגלח עליו, דשמעת מינה [שאתה למד מכאן] חצי לוג דם — אין [כן], מגלח עליו, רביעית דם לא מגלח עליו, ובכל זאת קתני בסיפא [שנה בסוף המשנה] רביעית דם שאין מגלח עליה! ומשיבים: התם [שם] נצרך הדבר להיאמר במפורש, כדי לאפוקי [להוציא] מדברי ר׳ עקיבא. שאמר ר׳ עקיבא: רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל, ובמשנה נאמר רביעית סתם, כלומר, רק מאדם אחד.
The Gemara raises a further difficulty: But the mishna lists a half-log of blood among those sources of impurity for which a nazirite must shave, from which you can learn that for a half-log of blood, yes, he shaves; for a quarter-log of blood, no, he does not shave. And yet the latter clause of the mishna teaches that he need not shave for a quarter-log of blood. The Gemara answers: It is also necessary to state this halakha unambiguously there, to exclude the opinion of Rabbi Akiva, as Rabbi Akiva said: A quarter-log of blood that comes from two corpses renders people and items impure in a tent, whereas the mishna simply states: A quarter-log, which indicates that all of the blood comes from a single corpse.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַאי אֵבֶר מִן הַמֵּת הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְאִי דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מ״טמַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ לְעוֹלָם דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכִי רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ.

The Gemara analyzes the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: What are the circumstances of this limb severed from a corpse that is not covered by sufficient flesh? If it contains a bone that is a barley-grain-bulk, what is Rabbi Yoḥanan’s reason for maintaining that a nazirite does not have to shave for this ritual impurity? A bone of this size imparts impurity even if there is no flesh upon it. And if it does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, what is Reish Lakish’s reason for saying that a nazirite must shave due to this bone? The Gemara explains that Reish Lakish could have said to you: Actually we are dealing with a limb that does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, and even so the Merciful One includes it as a source of ritual impurity.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האי אבר מן המת – שאין עליו בשר כראוי.
היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה – אמאי אינו מגלח על מגעו ומאי טעמא דר׳ יוחנן.
ואי דלית ביה עצם כשעורה – ואין עליו בשר כראוי מאי טעמא דריש לקיש דאמר מגלח.
ואפילו הכי רבייה – למגע.
האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דרבי יוחנן – דאמר אין הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואי דלית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דר״ש בן לקיש אמר לך ר״ש בן לקיש לעולם אימא לך דלית ביה עצם כשעורה ואפי׳ הכי רחמנא רבייה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר על פני השדה זה המאהיל על פני המת מדלא כתיב אשר יגע במת אלא על דמשמע דמאהיל מיירי וכדאמר נמי בפ״ק דשבת (דף יז.) טימאוהו משום כלים המאהילים על המת רוצה לומר אפי׳ אין עליהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים את מחלוקתם זו של ר׳ יוחנן וריש לקיש: האי [אותו] אבר מן המת שאין עליו בשר, היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר]? אי דאית ביה [אם שיש בו] עצם כשעורה — מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוחנן הסבור שאינו מגלח עליו? שהרי אף ללא הבשר מטמא משום העצם! ואי דלית ביה [ואם שאין בו] עצם כשעורה, מאי טעמא [מה הטעם] של ריש לקיש הסבור שמגלח עליו? ומסבירים: אמר [יכול היה לומר] לך ריש לקיש: לעולם מדובר דלית ביה [שאין בו] עצם כשעורה, ואפילו הכי [כך] רחמנא רביה [התורה ריבתה אותו] שיטמא.
The Gemara analyzes the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: What are the circumstances of this limb severed from a corpse that is not covered by sufficient flesh? If it contains a bone that is a barley-grain-bulk, what is Rabbi Yoḥanan’s reason for maintaining that a nazirite does not have to shave for this ritual impurity? A bone of this size imparts impurity even if there is no flesh upon it. And if it does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, what is Reish Lakish’s reason for saying that a nazirite must shave due to this bone? The Gemara explains that Reish Lakish could have said to you: Actually we are dealing with a limb that does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, and even so the Merciful One includes it as a source of ritual impurity.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּתַנְיָא {במדבר י״ט:ט״ז} וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה זֶה בהַמַּאֲהִיל עַל פְּנֵי הַמֵּת בַּחֲלַל גזֶה אֵבֶר מִן הַחַי וְיֵשׁ לוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.

This is as it is taught in a baraita: “And whoever in the open field touches one who is slain by the sword, or one who dies on his own, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days” (Numbers 19:16). This verse is expounded by the Sages as follows: “In the open field”; this is referring to the halakha of one who overlies a corpse, even without touching it. “One who is slain”; this is referring to a limb slain, i.e., severed, from a living person, that contains enough flesh for the limb to heal.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא כו׳ על פני השדה זה המאהיל על פני המת – המוטל בשדה מדלא כתיב יגע במת בשדה.
בחלל זה אבר הנחלל מן החי – הנקצץ מן החי ויש בו לעלות ארוכה.
בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה – דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי ונחתך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על פני השדה זה המאהיל על פני המת דמשמע מגע שהוא באויר על פני השדה והיינו אהל – ואע״ג דבפ׳ בהמה המקשה דריש רבי ישמעאל מהאי קרא להוציא עובר שבמעי אשה ור״ע דריש ליה לרבות גולל ודופק. נ״ל דהכא דריש מעל פני והתם דריש מהשדה מה שדה שהוא בגלוי להוציא עובר שבמעי אשה ולר״ע לרבות גולל ודופק שמונח על פני השדה:
בחלל זה אבר מן החי – דהכי משמע שנתחלל ממקום חבורו:
ויש בו כדי להעלות ארוכה – הכי גמירי ליה:
חרב הרי הוא כחלל – דכיון דנגעה החרב במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת עצמו. ולאו דוקא חרב אלא ה״ה כל כלי מתכות הנוגעים במת לפר״ת. ולר׳ יצחק מסמפונטי אף כלי שטף כמו שאפרש לקמן בע״ה:
על פני השדה זה המאהיל על פני המת. דמשמע מגע שהוא באויר על פני השדה והיינו אהל. ואף על גב דבחולין בפרק בהמה המקשה דריש ר׳ ישמעאל מהאי קרא להוציא עובר שבמעי אשה ור׳ עקיבא דריש ליה לרבות גולל ודופק. וי״ל דהכא דריש מעל פני. והתם דריש מהשדה שהוא בגלוי להוציא עובר במעי אשה ולר׳ עקיבא לרבות גולל ודופק שמונח על פני השדה:
ויש בו כדי להעלות ארוכה. הכי גמירי לה.
דתניא כן שנינו בברייתא]: על הנאמר ״וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים״ (במדבר יט, טז), דרשו: ״על פני השדה״ — זה בא ללמד דינו של המאהיל על פני המת גם כאשר אינו נוגע בו. ״בחלל״ שמתפרש במי שנחתך (״נחלל״) ממנו דבר — זה אבר מן החי שנחתך ויש לו בשר כדי להעלות ארוכה (להתרפא).
This is as it is taught in a baraita: “And whoever in the open field touches one who is slain by the sword, or one who dies on his own, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days” (Numbers 19:16). This verse is expounded by the Sages as follows: “In the open field”; this is referring to the halakha of one who overlies a corpse, even without touching it. “One who is slain”; this is referring to a limb slain, i.e., severed, from a living person, that contains enough flesh for the limb to heal.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דחֶרֶב ה״זהֲרֵי זֶה כְּחָלָל אוֹ בְּמֵת הזֶה אֵבֶר הַנֶחְלָל מִן הַמֵּת אוֹ בְּעֶצֶם אָדָם וזֶה רוֹבַע עֲצָמוֹת אוֹ בְּקֶבֶר זזֶה קֶבֶר סָתוּם

The Sages further derive from the phrase “one who is slain by the sword” that the legal status of a metal sword in terms of its degree of ritual impurity is like that of one who is slain, i.e., a metal implement, e.g., a sword, that was rendered impure through contact with a corpse is impure to the same degree of severity as a corpse itself. “Or one who dies on his own”; this is a limb that was slain, i.e., severed, from a corpse and is covered with enough flesh that it would heal if he were alive. “Or a bone of a man”; this is a quarter-kav of bones. “Or a grave”; this is a sealed grave, which imparts impurity when there is less than a handbreadth between the corpse and its cover.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רובע עצמות – דמטמא באהל כדתנן ואהל רובע עצמות אלא שאין הנזיר מגלח על אהילו.
זה קבר סתום – שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא.
חרב הרי הוא כחלל – דכלי מתכות הנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו לטמא אדם הנוגע בו מטמא טומאת שבעה כנוגע במת עצמו או לטמא אדם הבא באהל אשר החרב בתוכו טומאת שבעה כבא אל אהל המת.
או במת זה אבר הנחלל מן המת – ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו.
או בעצם אדם זה רובע עצמות – שמטמא באהל והלכה למשה מסיני היא דבעינן רובע וקרא אסמכתא בעלמא.
סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה מן הקבר בוקעת ויורדת – מן הקבר זה קבר סתום אין לומר דהיינו שאין בו פותח טפח דההוא הוה טומאה רצוצה ולא מטמא אלא כנגד גופו של מת והכא איירינן דהקבר עצמו מטמא אפי׳ שלא כנגד המת אלא הכא איירי בקבר סתום בכל רוחותיו ויש בו פותח טפח בינו למת דיש חילוק בטומאה רצוצה שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת והכי איתא בסיפרי או בקבר זה קבר סתום שמטמא כל צדדין אפילו ריקן שבו ודוקא שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו אבל אין פותח טפח אינו מטמא כל צדדין אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדו דהיינו כנגד המת דוקא והביא רבינו שמשון נ״ע ראיה מפ״ז דאהלות (מ״א) נפש [אטומה] הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח טמא מפני שהיא כקבר סתום והא דאמרי׳ (ברכות דף יט:) רוב ארונות יש בהן פותח טפח צריך לומר שאותן הקברים היו פתוחים מן הצד ואין עליהן דין קבר סתום אם לא שכל הצדדים סתומים והכי תנן באהלות (פ״ג מ״ז) ביב שהוא קמור תחת הבית יש בה פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או במת זה אבר הנחלל מן המת דלמת שלם לא אצטריך דאפי׳ חרב שנגעה במת מטמא באהל:
או בקבר זה קבר סתום שאין לו פתיחה בפותח טפח ומאהיל עליו אפי׳ שלא כנגד הטומאה טמא דחשבינן ליה כאילו כולו מלא טומאה ובלבד שיהיה פותח טפח בין המת לגג הקבר אבל אם אין בו פותח טפח הוי טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ואינה מטמאה מן הצדדים. והכי תנן פ״ז במס׳ אהלות נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדים טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע מ״מ טמא מפני שהוא כקבר סתום:
חרב הרי כחלל. דכיון שנגעה החרב במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת עצמו. ולאו דוקא חרב אלא הוא הדין כל כלי מתכות הנוגעין במת לפירוש ר״ת. ולר׳ יצחק מסמפונא אף כלי שטף כמו שאפרש לקמן בעזר ה׳. או במת זה אבר הנחלל מן המת. דלמת שלם לא איצטריך דאפילו החרב שנגעה במת מטמא באהל:
ועוד למדים מן הצירוף ״בחלל חרב״ — לומר כי ״חרב״ הרי זו כחלל, ללמד שכלי, כחרב, שנטמא במת — נעשה טמא טומאה חמורה כמת עצמו. ״או במת״ — זה אבר הנחלל מן המת ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה בחי. ״או בעצם אדם״ — זה רובע עצמות. ״או בקבר״ — זה קבר סתום שאין מקום פנוי (כדי טפח) בין המת והכיסוי שעליו, שאף הוא מטמא.
The Sages further derive from the phrase “one who is slain by the sword” that the legal status of a metal sword in terms of its degree of ritual impurity is like that of one who is slain, i.e., a metal implement, e.g., a sword, that was rendered impure through contact with a corpse is impure to the same degree of severity as a corpse itself. “Or one who dies on his own”; this is a limb that was slain, i.e., severed, from a corpse and is covered with enough flesh that it would heal if he were alive. “Or a bone of a man”; this is a quarter-kav of bones. “Or a grave”; this is a sealed grave, which imparts impurity when there is less than a handbreadth between the corpse and its cover.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר נג:, הערוך על סדר הש"ס נזיר נג:, מיוחס לרש"י נזיר נג:, תוספות נזיר נג:, תוספות רי"ד נזיר נג:, בית הבחירה למאירי נזיר נג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נג:, שיטה מקובצת נזיר נג:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נג:

Nazir 53b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 53b, Collected from HeArukh Nazir 53b, Attributed to Rashi Nazir 53b, Tosafot Nazir 53b, Tosefot Rid Nazir 53b, Meiri Nazir 53b, Peirush HaRosh Nazir 53b, Shitah Mekubetzet Nazir 53b, Steinsaltz Commentary Nazir 53b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144