(1) 
מֵרֵעֵהוּ חָסֶד שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִית קוֹרִין לְכֶלֶב לַמָּס רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ו׳:י״ד} וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב.
מֵרֵעֵהוּ חָסֶד שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִית קוֹרִין לְכֶלֶב לַמָּס רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ו׳:י״ד} וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב.kindness from his friend and awe of the Almighty will leave” (Job 6:14), since in the Greek language they call a dog lamas. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who keeps an evil dog in his home even divests himself of fear of Heaven, as it is stated at the end of that verse: “And awe of the Almighty will leave.”
1. ראבון: גלד גנט גפא (לאחר הגהה): ״רבון״. כ״י נ , רא״ש: ״רבין״. דפוסים: רבי אבין . וכן בסמוך.
2. הונא: גפא : ״כהנא״.
3. ויתיב...ירמיה: חסר בכ״י א , גנט .
4. רב הונא: נוסף ב-גנט , דפוסים.
בירית טהורה וכו׳
רחז״ל:א זו אצעדה. אוקימנהב בשתי יריכות בלא שלשלת נקראת בירית, ואם יש בהןג שלשלת נקראים כבולים.ד
א. הובא בכ״י ב׳ ערך ברית.
ב. שם, אוקימנא.
ג. שם, בה.
ד. שם ובד׳, כבלים
בד״ה בירית כו׳ וקשה לפ״ז דא״כ בכבלים אמאי אין יוצאין כו׳ עכ״ל וה״ה דיש לגמגם בפירוש הקונטרס כיון דכבר פירש בבירית דלאו לנוי הוא כו׳ לא איצטריך ליה לפרש דליכא למיחש למשלף ואחוי משום דלא מגלי׳ שוקא דהא בלא״ה כיון דלאו לנוי הוא ואינו תכשיט ודאי דלא שייך ביה למיחש למשלף ואחויי וק״ל:
מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב״ (איוב ו, יד), שכן בלשון יונית קוראין לכלב ״למס״. רב נחמן בר יצחק אמר: המחזיק כלב רע אף פורק ממנו יראת שמים, וכפי שנאמר בסוף אותו פסוק ״ויראת שדי יעזוב״.
kindness from his friend and awe of the Almighty will leave” (Job 6:14), since in the Greek language they call a dog lamas. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who keeps an evil dog in his home even divests himself of fear of Heaven, as it is stated at the end of that verse: “And awe of the Almighty will leave.”
הכל
(2) הַהִיא אִיתְּתָא דַּעֲיַילָא לְהָהוּא בֵּיתָא לְמֵיפָא נְבַח בָּהּ כַּלְבָּא אִיתְעֲקַר וַלְדַּהּ אֲמַר לַהּ מָרֵי דְבֵיתָא לָא תִּידְחֲלִי דִּשְׁקִילִי נִיבֵיהּ וּשְׁקִילִין טוּפְרֵיהּ אֲמַרָה לֵיהּ שקולא טֵיבוּתָיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרֵי כְּבָר נָד וָלָד.
The Gemara relates: A certain pregnant woman who entered to use the oven in a certain house to bake, the dog in that house barked at her, and her fetus was displaced. The owner of the house said to her: Do not be afraid because his teeth have been removed and his claws have been removed. She said to him: Take your goodness and throw it on the thorns. Your encouragement is useless as the fetus has already been displaced and will certainly die.
ערך חזר
חזר – א(שבת סג: בבא קמא פג.) א״ל שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד פי׳ השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול. (ביצה כט:) דרש רבה בריה דרבי הונא זוטי מנהרדעא שונין קמח בי״ט אמר להו רב חמא פוקו ואמרו דשקיל טיבותי׳ וכולי פי׳ שיחת דבריו הנעימים במקום קוצים וכי להוראתך אנו צריכין צא וראה כוברות סובבו׳ בנהרדעא כל אחת אחת כוברת בנפה ובכברה. (בבא מציעא סג) אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה שקילי טובותיך ושדייה אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי. (כתובות נג) כי אתא רבין אמר ריש לקיש ארוסה שמתה אין לה כתובה אמר להו אביי זילו אמרו ליה שקילא טיבותיה ושדייה אחיזרי כבר תירגמה ר׳ הושעיה לשמעתיה בבבל. (ביצה לג) חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי פי׳ קוץ קשה שיכול לצלות בו בשר כמו בשפוד של ברזל. (ברכות יב) רב ששת כרע כי חיזרא פי׳ רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר וכריע׳ שלא יכרע מאמצע ממש וראשו זקוף ועומד בברייתו ואפילו בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף ואשר אמרו עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהא צוארו מעוקם שיתפקקו חליות שבו אף יכרע עד שיתפקקו האחרות ולא שיכוף את עצמו כל כך אלא כדי שיראה איסר כנגד לבו והמיקל שאינו מהדר מנענע ראשו ויונא ואכילו המנענע כופף צוארו. אסכרא דמיא לחיזרא כבר פי׳ בערך גב. (בבא מציעא קג) וקני דחיזרא. ס״א חרזא כבר פירשנו בערך ארכבתא.
ערך טס
טס – ב(שבת סג:) הציץ היה כמין טס של זהב. (שבת צד:) לעשות לו טס. (כלים פרק יג) השן שבטס שבו פותחת המפתח טמאה בפני עצמה (כלים פרק יא) והסובב של גלגל ומן הטסים (כלים פרק יב) והטסים והציפויים פי׳ טסין הן רדודים ופחים כדכתי׳ וירקעו את פחי הזהב תרגום ורדידו טסי דדהבא (א״ב פי׳ בלשון יוני רקיע פח).
ערך יי
יי – גמלמעלה קודש מלמטה. (שבת סג) פירוש כך היה נכתב קדש לה׳ כדי שיהא השם למעלם ונקרא כראוי.
א. [דארן.]
ב. [בלעך.]
ג. [גאטט.]
למיפא – לאפות עיסה שהשאיל בעה״ב תנורו.
שקילי ניביה – נטולות ד׳ שיניו שהוא נושך בהן אותן שיניים קרי ניבין כדאמרינן באלו טרפות (חולין דף נט.) גמל ניבי אית ליה.
שקילי טופריה – נטולות צפרניו מלסרוט.
שקולא – נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים.
טיבותיך – טובת הנאת נחמתך כמו מחזיק טוב הגרי״א בלעז.
ומסופר: ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא [אשה אחת שהיתה הרה נכנסה לבית אחד לאפות] בתנור שבאותו בית. נבח בה כלבא [כלב] שהיה באותו בית, איתעקר [ונעקר] ולדה. אמר לה מרי דביתא [בעל הבית]: לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה [אל תפחדי, שניטלו שיניו וניטלו צפרניו]. אמרה ליה [לו]: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי [נטולה טובתך וזרוקה על הקוצים], כלומר, עתה כבר אין תועלת בדברי העידוד שלך כי כבר נד הולד ממקומו וימות.
The Gemara relates: A certain pregnant woman who entered to use the oven in a certain house to bake, the dog in that house barked at her, and her fetus was displaced. The owner of the house said to her: Do not be afraid because his teeth have been removed and his claws have been removed. She said to him: Take your goodness and throw it on the thorns. Your encouragement is useless as the fetus has already been displaced and will certainly die.
הכל
(3) אָמַר רַב הוּנָא מַאי דִכְתִיב {קהלת י״א:ט׳} שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר הָרָע מִכָּאן וְאֵילָךְ דִּבְרֵי יֵצֶר טוֹב.
On a related note, Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Rejoice young man in your youth, and let your heart cheer you in the days of your youth, and walk in the ways of your heart and in the sight of your eyes; but know that for all these things God will bring you to judgment” (Ecclesiastes 11:9)? Until here, “the sight of your eyes,” these are the words of the evil inclination; from here on, “but know that, etc.,” these are the words of the good inclination.
מ״ד שמח בחור גו׳ ע״כ דברי יצה״ר כו׳ פרש״י ע״כ עד ודע כי על כל אלה גו׳ עכ״ל הכא גבי יצהר ויצ״ט ניחא אבל גבי תורה ומ״ט לא יתיישב שפיר וכי על דברי תורה אין ליתן דין והרי אמרו תחילת דינו של אדם על ד״ת ונראה לפרש דה״ק שמח בחור בילדותך גו׳ עד והלך בדרכי לבך. גו׳ זו דבר יצה״ר מכאן ואילך והלך בדרכי לבך גו׳ זו דברי יצ״ט וכת״י ואזיל בענוותנותא עם אורחי לבד ותהי זהיר בחזיוני עינך גו׳ כי על כל אלה שהן דרך יצה״ר ודרך יצ״ט תביא במשפט ליתן לן. עליהם שכר ועונש ר״ל אמר ע״כ לד״ת דהיינו שמח בחור גו׳ עד והלך גו׳ שילמוד האדם מנעוריו לשמח בה מטוב לב ומכאן ואילך והלך בדרכי גו׳ למ״ט שילך האדם בדרך טובים ובמראה עיניך גו׳ ולא תסתכל בביש כפי׳ ת״י ועל כל אלה שהן ד״ת ומ״ע יביאך האלהים במשפט ועל ר״ת קודם שהוא תחילת דינו כמ״ש ואח״כ על המעשים ודו״ק:
א בקשר לדברים שנאמרו קודם מביאים את מה שאמר רב הונא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט״ (קהלת יא, ט) — עד כאן, כלומר, עד המלה ״ודע״ — דברי יצר הרע, מכאן ואילך הם דברי היצר הטוב.
On a related note, Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Rejoice young man in your youth, and let your heart cheer you in the days of your youth, and walk in the ways of your heart and in the sight of your eyes; but know that for all these things God will bring you to judgment” (Ecclesiastes 11:9)? Until here, “the sight of your eyes,” these are the words of the evil inclination; from here on, “but know that, etc.,” these are the words of the good inclination.
הכל
(4) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַד כָּאן לְדִבְרֵי תוֹרָה מִכָּאן וְאֵילָךְ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.:
Reish Lakish said: Until here, the verse refers to matters of Torah. One is provided the opportunity to study and involve himself in the Torah and rejoice in its innovations; from here on, “but know that, etc.,” it refers to good deeds. One will ultimately stand trial for that which he studied and did not implement.
עד כאן לתורה – שמח בתלמודך למוד משמחה ומטוב לב והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך.
מכאן ואילך למעשים טובים – ודע כי על כל אלה על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים.
ריש לקיש אמר: עד כאן לדברי תורה, שנותנים לאדם ללמוד ולעסוק בתורה ולשמוח בחידושיה, מכאן ואילך ״ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט״ הוא למעשים טובים, שעתיד אדם לתת את הדין אם למד דבר ולא קיימו.
Reish Lakish said: Until here, the verse refers to matters of Torah. One is provided the opportunity to study and involve himself in the Torah and rejoice in its innovations; from here on, “but know that, etc.,” it refers to good deeds. One will ultimately stand trial for that which he studied and did not implement.
הכל
(5) אבִּירִית טְהוֹרָה.: אָמַר רַב יְהוּדָה בִּירִית זוֹ אֶצְעָדָה.
We learned in the mishna that a garter is pure. Rav Yehuda said: Garter; that is a bracelet worn on the arm.
הכל
(6) מֵתִיב רַב יוֹסֵף בִּירִית טְהוֹרָה וְיוֹצֵא בָּהּ בְּשַׁבָּת וְאִילּוּ אֶצְעָדָה טְמֵאָה הִיא.
Rav Yosef raised an objection: It is stated here that a garter is pure and a woman may go out with it on Shabbat, while a bracelet is ritually impure. It is mentioned explicitly in the verse enumerating the spoils of the war with the Midianites: “And we have brought the Lord’s offering, what every man has gotten, of jewels of gold, armlets, and bracelets, signet rings, earrings, and girdles, to make atonement for our souls before the Lord” (Numbers 31:50). Earlier in that chapter it is written with regard to the spoils: “Purify yourselves on the third day and on the seventh day both you and your captives” (Numbers 31:19). Apparently, a bracelet can become ritually impure.
ואילו אצעדה טמאה היא – פ״ה דכתיב במעשה מדין אצעדה וצמיד וגו׳ וכתיב תתחטאו אתם ושביכם ולא נהירא דע״כ תתחטאו לא אכל השבי קאי דהא בהמות נמי הוו בשבי ולאו בני קבולי טומאה (מהם) כל כלי מעשה דקאי אכל הכלים שנלקחו וילפינן לקמן כלי כלי משרצים.
מתיב [מקשה] על כך רב יוסף: הרי נאמר כאן שבירית טהורה ויוצא בה בשבת, ואילו אצעדה טמאה היא, כפי שאכן נאמר בכתוב במפורש בענין השלל אשר ניטל מהמדיינים ״ונקרב את קרבן ה׳ איש אשר מצא כלי זהב״ וכו׳ (במדבר לא, נא) ולפני כן נאמר ביחס לדברים הניטלים כשלל ״תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם״ (במדבר לא, יט), והרי שאצעדה היא מהדברים המקבלים טומאה!
Rav Yosef raised an objection: It is stated here that a garter is pure and a woman may go out with it on Shabbat, while a bracelet is ritually impure. It is mentioned explicitly in the verse enumerating the spoils of the war with the Midianites: “And we have brought the Lord’s offering, what every man has gotten, of jewels of gold, armlets, and bracelets, signet rings, earrings, and girdles, to make atonement for our souls before the Lord” (Numbers 31:50). Earlier in that chapter it is written with regard to the spoils: “Purify yourselves on the third day and on the seventh day both you and your captives” (Numbers 31:19). Apparently, a bracelet can become ritually impure.
הכל
(7) ה״ק הָכִי קָאָמַר בִּירִית תַּחַת אֶצְעָדָה עוֹמֶדֶת.
Rather, this is what Rav Yehuda is saying: A garter on the leg is in place of a bracelet on the arm. It goes around the leg to hold a stocking in place just as a bracelet goes around the arm. However, unlike a bracelet, a garter cannot become ritually impure because it is not an ornament. It simply holds up the stocking.
תחת אצעדה – שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו לנוי היא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים דאמרינן בפרקין דלעיל דטהורין ויוצאין בהם דצורך לבישה היא ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא מיגליא לשוקה.
בירית תחת אצעדה עומדת – פי׳ בקונטרס בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה וקשה לפי׳ זה דא״כ בכבלים אמאי אין יוצאין למאי דס״ד השתא דאין חילוק בין בירית לכבלים אלא שזה באחת וזה בשתים לכן נ״ל דאפשר ליטלן בלא גילוי שוקים ומש״ה כבלים אין יוצאין בהן דילמא שלפא ומחויא דתכשיט לנוי הם אבל בירית שהיא באחת לא שלפא ומחויא דאין זה תכשיט דכיון שאין לה אלא באחת גנאי היא לה ומש״ה ניחא דבירית טהורה דלאו תכשיט לנוי הוא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעת הכלי דאמר לעיל דטהור וכן פירש הקונטרס וטעמא דכבלים טמאים משום דתכשיט הם לנוי כדפי׳.
אלא הכי קאמר [כך אמר, התכוון לומר]: בירית ברגל תחת (במקום) אצעדה בזרוע היא עומדת, שתפקידה ברגל להחזיק את הגרביים דומה לזה של האצעדה בזרוע, ואינה תכשיט המקבל טומאה, ואינה אלא כמשמשת את הגרביים, וטהורה.
Rather, this is what Rav Yehuda is saying: A garter on the leg is in place of a bracelet on the arm. It goes around the leg to hold a stocking in place just as a bracelet goes around the arm. However, unlike a bracelet, a garter cannot become ritually impure because it is not an ornament. It simply holds up the stocking.
הכל
(8) יָתֵיב רָבִין וְרַב הוּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יִרְמְיָה וְיָתֵיב רַב יִרְמְיָה וְקָא מְנַמְנֵם וְיָתֵיב רָבִין וְקָאָמַר בִּירִית בְּאַחַת כְּבָלִים בִּשְׁתַּיִם.
The Gemara relates: Ravin and Rav Huna were sitting before Rav Yirmeya. And Rav Yirmeya was sitting and dozing as the two students conversed. And Ravin sat and said: The difference between a garter and ankle chains is that a garter is worn on one leg, and ankle chains are worn on two legs.
בירית באחת כבלים בשתים. נראה לי דלרבין שני כלים הן, והבירית הוא טבעת הכלים ואין נותנין אלא באחת אבל כבלים הוא כלי אחר והוא עשוי לתכשיט ונותנין בשתים, דאילו (נתן) [נתנה] שתי בירית בשתי שוקיה אמאי טמאין ואמאי אין יוצאין דאטו משום דהוו שתים הוו להו מנא.
מסופר: יתיב [ישבו] רבין ורב הונא קמיה [לפני] ר׳ ירמיה, ויתיב [וישב] ר׳ ירמיה וקא [והיה] מנמנם, וכיון שנמנם שוחחו תלמידיו אלה ביניהם. ויתיב [וישב] רבין וקאמר [ואמר]: מה ההבדל בין הבירית והכבלים — שבירית ברגל אחת, וכבלים בשתים.
The Gemara relates: Ravin and Rav Huna were sitting before Rav Yirmeya. And Rav Yirmeya was sitting and dozing as the two students conversed. And Ravin sat and said: The difference between a garter and ankle chains is that a garter is worn on one leg, and ankle chains are worn on two legs.
הכל
(9) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא אֵלּוּ וְאֵלּוּ בִּשְׁתַּיִם וּמְטִילִין שַׁלְשֶׁלֶת בֵּינֵיהֶן וְנַעֲשׂוּ כְּבָלִים.
Rav Huna said to him: These garters and those ankle chains are both worn on two legs. And when she wears garters on both legs they place a chain between them, and they become vessels with the legal status equal to that of ankle chains.
אמר ליה [לו] רב הונא: אלו ואלו, גם הבירית וגם הכבלים, בשתים, וההבדל הוא כאשר יש ביריות ומטילין שלשלת ביניהן ונעשו כבלים.
Rav Huna said to him: These garters and those ankle chains are both worn on two legs. And when she wears garters on both legs they place a chain between them, and they become vessels with the legal status equal to that of ankle chains.
הכל
(10) וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁבּוֹ מְשַׁוְּיָא לֵיהּ מָנָא.
And Ravin asked: And does the chain that is connected to it render it a vessel? If a garter without a chain is not considered a vessel, why would the addition of a chain render it a vessel that can become ritually impure?
ושואל רבין: וכי השלשלת שבו משויא ליה מנא [עושה אותו לכלי]? שאם בלא השלשלת אין הביריות נחשבות ככלי, מדוע תיחשבנה בתוספת שלשלת לכלי המקבל טומאה.
And Ravin asked: And does the chain that is connected to it render it a vessel? If a garter without a chain is not considered a vessel, why would the addition of a chain render it a vessel that can become ritually impure?
הכל
(11) וכ״ת וְכִי תֵּימָא כְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִין לְמַשְׁמִיעַ קוֹל בִּכְלֵי מַתָּכוֹת שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ל״א:כ״ג} כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ אֲפִילּוּ דִּיבּוּר בַּמַּשְׁמָע.
And if you say the reason for this is in accordance with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that a metal vessel that makes a sound is considered a vessel and can become ritually impure? As it is stated: “Every thing that passes through the fire, you shall make it pass through the fire, and it shall be clean; nevertheless it shall be purified with the water of sprinkling; and all that does not pass through the fire you shall make to go through water” (Numbers 31:23). And the Sages interpret the verse homiletically: Every thing [davar], even speech [dibbur]; in other words, even an object that makes a sound shall pass through fire to become purified because it is a vessel.
וכי תימא [ואם תאמר] שטעם הדבר הוא כר׳ שמואל בר נחמני, שאמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יוחנן: מניין למשמיע קול (כלי שמלאכתו להשמיע קול) בכלי מתכות שהוא טמא (מקבל טומאה) כתורת כלי — שנאמר בדיני טומאת כלים: ״כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר״ (במדבר לא, כג), ומלשון ״דבר״ למדו כי אפילו דיבור במשמע, שכלי שמשמיע קול (״דיבור״) אף הוא טמא.
And if you say the reason for this is in accordance with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that a metal vessel that makes a sound is considered a vessel and can become ritually impure? As it is stated: “Every thing that passes through the fire, you shall make it pass through the fire, and it shall be clean; nevertheless it shall be purified with the water of sprinkling; and all that does not pass through the fire you shall make to go through water” (Numbers 31:23). And the Sages interpret the verse homiletically: Every thing [davar], even speech [dibbur]; in other words, even an object that makes a sound shall pass through fire to become purified because it is a vessel.
הכל
(12) בִּשְׁלָמָא הָתָם קָא בָעוּ לַהּ לְקָלָא וְקָעָבֵיד מַעֲשֶׂה הָכָא מַאי מַעֲשֶׂה קָעָבֵיד.
However, this case is not similar. Granted, there, they require the vessel for the purpose of its sound and it performs an action. However, here, what action does the chain perform? Although it creates a sound, the chain serves no purpose.
ואולם אין הדבר דומה, כי בשלמא התם [נניח שם] — קא בעו לה לקלא, וקעביד [צריכים אותו, את הכלי לצורך קולו והוא עושה] מעשה, ואולם הכא מאי [מה, איזה] מעשה קעביד [היא השלשלת עושה]? שאמנם היא משמיעה קול, ואולם אינה משמשת לצורך כלשהו!
However, this case is not similar. Granted, there, they require the vessel for the purpose of its sound and it performs an action. However, here, what action does the chain perform? Although it creates a sound, the chain serves no purpose.
הכל
(13) הָכָא נָמֵי קָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ פְּסִיעוֹתֵיהֶן גַּסּוֹת וְהָיוּ בְּתוּלוֹתֵיהֶן נוֹשְׁרוֹת עָשׂוּ לָהֶן כְּבָלִים וְהֵטִילוּ שַׁלְשֶׁלֶת בֵּינֵיהֶן שֶׁלֹּא יִהְיוּ פְּסִיעוֹתֵיהֶן גַּסּוֹת וְלֹא הָיוּ בְּתוּלוֹתֵיהֶן נוֹשְׁרוֹת אִיתְּעַר בְּהוּ ר׳ רַבִּי יִרְמְיָה אֲמַר לְהוּ יִישַׁר וְכֵן א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן.
He said to him: Here, too, the chain is performing a purposeful action, as Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: There was one family in Jerusalem whose daughters’ strides were lengthy, and as a result their hymen membranes would fall away. In order to solve this problem they made them ankle chains and they hung a chain between them so that their strides would not be so large and, indeed, their hymen membranes would no longer fall away. Meanwhile, Rabbi Yirmeya awoke from their voices and said to them: Correct, and Rabbi Yoḥanan said likewise.
ועשו להן שלשלת כו׳ – הלכך שלשלת תשמיש אדם הוא ולאו תשמיש כלי דלא תקבל טומאה ואין יוצאין בהן דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא דכי שקלת לשלשלת לא מיגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת.
יישר וכן אמר ר׳ יוחנן – יפה אמרת וכן שמעתי מר׳ יוחנן.
הציץ היה דומה כמין טס של זהב ורחב שתי אצבעות ומקיף מאזן לאזן וכתוב עליו בשני שיטין קדש לי״י ל׳ בשיטה התחתונה ויו״ד ה״א וא״ו ה״א בשיט׳ עליונה בצורה זו קדש ל יהוה ופי׳ בירושלמי כמלך היושב בקתדרא שלו ואע״פ שמגדולי החכמים העידו אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לי״י בשיטה אחת לא הכחישו את הידוע אצלם אף בעדות ראיה:
אמר לו: הכא נמי קעביד [כאן גם כן היא השלשלת עושה] מעשה לתועלת, וכפי שאמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן של בנותיה גסות (גדולות) והיו בתולותיהן נושרות, וכדי לפתור בעיה זו עשו להן כבלים והטילו שלשלת ביניהן כדי שלא יהיו פסיעותיהן גסות ואכן לאחר מכן לא היו בתולותיהן נושרות. בינתיים איתער בהו [התעורר בהם, מקולם] ר׳ ירמיה ואמר להו [להם]: יישר (נכון), יפה אמרתם, וכן אמר ר׳ יוחנן בענין זה.
He said to him: Here, too, the chain is performing a purposeful action, as Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: There was one family in Jerusalem whose daughters’ strides were lengthy, and as a result their hymen membranes would fall away. In order to solve this problem they made them ankle chains and they hung a chain between them so that their strides would not be so large and, indeed, their hymen membranes would no longer fall away. Meanwhile, Rabbi Yirmeya awoke from their voices and said to them: Correct, and Rabbi Yoḥanan said likewise.
הכל
(14) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִין לְאָרִיג כׇּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא טָמֵא מִצִּיץ.
On the topic of ritual impurity, the Gemara relates: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that a woven fabric of any size can become ritually impure? It is derived from the frontplate [tzitz] of the High Priest, which is considered a vessel despite its small size.
מניין לאריג כל שהוא שהוא טמא ת״ל או בגד – וא״ת והא לעיל בפרק במה מדליקין (דף כו. ושם) לא מרבינן אלא ג׳ על ג׳ וי״ל דהתם מיירי בבא מבגד גדול אבל הכא מיירי באריג כל שהוא דמתחלה לא היה דעתו להוסיף עליו ותרוייהו שמעינן מאו בגד דשקולים הם דחשיב כל שהוא אריג מתחלה כמו ג׳ על ג׳ מבגד גדול וא״ת ואכתי בגד כל שהוא למה הוא טמא והא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק וי״ל דראוי הוא לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או מחט ואם תאמר א״כ פשוטי כלי עור אמאי טהורין הרי ראויין הם לקפל בו שום דבר כמו הכא וי״ל דמיירי בעור שלוק שהוא קשה.
תוס׳ ד״ה מנין לאריג. דראוי הוא לכוף. ק״ל ממתני׳ פ׳ כ״ו מ״ב דכלים צרור המרגלית ועי׳ ברמב״ם ור״ש שם והרי מ״מ הוא בכלל אפשר לקפל ולהניח בו מעות כמקדם. וצע״ג:
ג כיון שדובר בכמה ענייני טומאה, מסופר: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ יוחנן: מניין לאריג בגודל כל שהוא שהוא טמא (מקבל טומאה), שאין לכך שיעור מסויים — למדים הלכה זו מן הציץ של הכהן הגדול, הנחשב למרות קטנותו לכלי.
On the topic of ritual impurity, the Gemara relates: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that a woven fabric of any size can become ritually impure? It is derived from the frontplate [tzitz] of the High Priest, which is considered a vessel despite its small size.
הכל
(15) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְצִיץ אָרִיג הוּא וְהָתַנְיָא בצִיץ כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב וְרוֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וּמוּקָּף מֵאוֹזֶן לְאוֹזֶן וְכָתוּב עָלָיו בב׳ בִּשְׁתֵּי שִׁיטִין יו״ד יוֹד ה״א לְמַעְלָה וְקוֹדֶשׁ למ״ד לְמַטָּה.
Abaye said to him: And is the frontplate a woven fabric? Wasn’t it taught in a baraita: The frontplate is made like a kind of smooth plate of gold, and its width is two fingerbreadths, and it encircles the forehead from ear to ear. And on it is written in two lines: Yod heh, i.e., the Tetragrammaton, above, and kodesh lamed, i.e., sacred to, below. Thus, the words: Sacred to God, were written on the frontplate. In deference to the name of God, it would be written on the top line, and the words: Sacred to, on the line below.
הא דתניא: ציץ דומה כמין טס1 של זהב – רחב ב׳ אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשני שיטין יו״ד ה״א מלמעלה, קודש למ״ד מלמטה.2
1. כן בבבלי וכן בערוך ״טס״. בכ״י וטיקן 128: ״כוס״.
2. כן בכ״י של הבבלי. בכ״י וטיקן 128: ״ולמטה״.
יו״ד ה״א מלמעלה קדש למ״ד מלמטה – כלומר השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ״ד בשיטה תחתונה שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו ורבינו הלוי שונה קודש לה׳ מלמטה והיא היא.
וכתוב עליו בשני שיטין יו״ד ה״א מלמעלה וקדש למ״ד למטה – נראה לר״ת שהיה כתוב יו״ד ה״א בסוף שיטה ראשונה וקדש ל׳ בתחלת שיטה שניה והשתא נקרא יפה ואין לפרש כמשמעו דא״כ אינו נקרא כהלכתו.
יו״ד ה״א מלמעלה וקדש למ״ד מלמטה. יש מפרשים שכתוב קדש ל בשיטה שניה בראש שיטה ושם מלמעלה בסוף שיטה ראשונה כזה: ואינו נראה שאין דרך השם קדש ל כתיבה וקריאה כן. אבל רבנו תם ז״ל פירש: שם מלמעלה בראש שיטה שניה וקדש ל מלמטה בסוף שיטה ראשונה כזה: ומפני שאדם פוגע תחילה קדש ל השם שיטה שניה קוראהו למעלה ולמעלה במקום זה הקדמה.
ציץ כמין טס כו׳ ומוקף מאוזן לאוזן כו׳ ובקרא כתיב על מצחו ומתרגם בין עינוהי ויש לפרש דמקום הכתב קודש לה׳ וודאי היה בין העינים אבל הטס היה משוך יותר דהיינו מאוזן לאוזן והכוונה בו כי היה מונח הציץ על המצח במקום המוח אשר שם כח הנשמה הטהורה וע״כ היה הציץ בין החושיים אלו הרוחניים ביותר שהם הראות והשמע שיהיו קודש לה׳ וכדכתיב בהו ולא נתן ה׳ גו׳ עינים לראות ואזנים לשמוע עד היום גו׳ וק״ל:
אמר ליה [לו] אביי: וכי ציץ אריג הוא?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: ציץ עשוי כמין טס (חתיכה חלקה) של זהב, ורוחב הציץ שתי אצבעות, ומוקף (מונח על המצח בהיקף הראש) מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשתי שיטין (שורות) ״יו״ד ה״א״ (שם הויה) למעלה ו״קודש למ״ד״ למטה. שעל הציץ צריך לחקוק ״קודש לה׳ ״, וכדי לכבד את השם היו כותבים אותו גבוה יותר מאשר המלה ״קודש״.
Abaye said to him: And is the frontplate a woven fabric? Wasn’t it taught in a baraita: The frontplate is made like a kind of smooth plate of gold, and its width is two fingerbreadths, and it encircles the forehead from ear to ear. And on it is written in two lines: Yod heh, i.e., the Tetragrammaton, above, and kodesh lamed, i.e., sacred to, below. Thus, the words: Sacred to God, were written on the frontplate. In deference to the name of God, it would be written on the top line, and the words: Sacred to, on the line below.
הכל
(16) וְאָמַר ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רְאִיתִיו בעיר רומי וְכָתוּב קֹדֶשׁ לַה׳ בְּשִׁיטָה אַחַת.
And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, said: I saw it in the Caesar’s treasury in the city of Rome and Sacred to God was written on one line. In any case, since the frontplate is a gold plate, how can it serve as a source for ritual impurity in fabrics?
אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קודש לה׳ בשיטה אחת. ותניא כוותיה במס׳ דיומא בפ׳ הוציאו לו את הכף (דף נז) אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים והדבר שגרם לו לצאת לרומי מפורש במס׳ מעילה בפ׳ קדשי מזבח (מעילה דף יז) שאל ר׳ מתיה בן חרש את ר׳ שמעון בן יוחי ברומי מניין לדם שרצים שהוא טמא אמר ליה דאמר קרא וזה לכם הטמא אמרו לו תלמידיו (גזר עליו) [חכים ליה] רשב״י אמר להם תלמוד ערוך הוא מפיו של ר׳ אלעזר בר׳ יוסי פעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו בניהם ושיבעלו נשותיהם כשהן נדות הלך ר׳ ראובן בן איצטרובולי וספר קומוי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב רוצה שיעשיר או שיעני אמרו לו יעני אמר להן אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו לו טבות אמר ובטלוה חזר ואמר להן מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר אם כן ימלו בניהם לח׳ ימים כדי שיכחישו אמרו טבות אמר ובטלוה חזר ואמר מי שיש לו אויב ירבה או ימעיט אמרו ימעיט אמר להם (לא) אם כן לא יבעלו נשותיהם כשהן נדות ובטלוה הכירו בו שהוא יהודי החזירום אמרו מי ילך ויבטל את הגזירה ילך ר׳ שמעון בן יוחי שהוא מלומד בנסים וילך עמו ר׳ אלעזר בר׳ יוסי וכו׳ על לבי גזא אשכחוה לההוא אגרתא שקלוה וקרעוה והיינו דאמר ר׳ אלעזר אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים ובתוספ׳ מקואות (פרק ד) אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הוריתה ובמס׳ נדה בפ׳ הרואה כתם (נדה דף נח) תניא כוותיה אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי הלכה זו כו׳:
ואמר ר׳ אליעזר בר׳ יוסי: אני ראיתיו באוצר הקיסר בעיר רומי וכתוב עליו ״קודש לה׳ ״ בשיטה (שורה) אחת. ועל כל פנים אחר שהציף הוא טס של זהב כיצד אפשר להביא ראיה ממנו לדיני אריג!
And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, said: I saw it in the Caesar’s treasury in the city of Rome and Sacred to God was written on one line. In any case, since the frontplate is a gold plate, how can it serve as a source for ritual impurity in fabrics?
הכל
(17) כִּי סְלֵיק רַב דִּימִי לִנְהַרְדְּעָא שְׁלַח לְהוּ דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם טָעוּת הֵם בְּיָדִי בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִין לְתַכְשִׁיט כ״ש כׇּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא טָמֵא מִצִּיץ וּמִנַּיִין לְאָרִיג כ״ש כׇּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא טָמֵא {ויקרא י״א:ל״ב} מֵאוֹ בֶגֶד.
When Rav Dimi ascended to Neharde’a, he sent to the yeshiva students: The statements I said to you with regard to woven fabrics of any size becoming ritually impure regardless of their size, they are my mistake. However, this is what they said in the name of Rabbi Yoḥanan: From where is it derived that an ornament of any size can become ritually impure? It is derived from the frontplate. And from where is it derived that a woven fabric of any size can become ritually impure? It is derived from the verse: “Or a garment or leather or sack; any vessel with which any work is done must be put into water and it shall be unclean until evening, then it shall be clean” (Leviticus 11:32). From the extraneous phrase, “or a garment,” it is derived that any garment, regardless how small, falls into this category.
כי סליק רב דימי לנהרדעא – חזר בו ממה שאמר ציץ אריג הוא.
מאו בגד – דכתיב גבי שרצים או בגד או עור או ריבוי הוא.
מניין לתכשיט כל שהוא טמא – ואם תאמר תיפוק ליה דתכשיט כל שהוא טמא מדכתיב בכלי מדין טבעת ויש לומר דאפשר שהטבעת היא עבה וגדולה מאד ולא הוי כל שהוא.
מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא מאו בגד (ויקרא יא, לב). ודוקא בבגד שאין רצונו לארוג בו יותר ולא בא מבגד גדול דעכשיו יש לרבותו מאו בגד, כלומר שהוא בגד בפני עצמו, אבל הא דבעינן בעלמא שלש על שלש אי נמי שלשה על שלשה הני מילי בבא מבגד גדול. ואם תאמר והיכי מרבינן אריג כל שהוא מאו בגד, והא אפיקתיה בפרק במה מדליקין (שבת כז.) לרבא שלשה על שלשה בשאר בגדים ולאביי לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים דמטמא בשרצים. יש לומר דכוליה או בגד אייתר ליה כדאיתא לקמן בסמוך ודרשינן חדא מאו וחדא מבגד.
מנין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא מציץ. ואם תאמר לימא מטבעת דזוטר טפי. יש לומר דניחא ליה לאתויי מציץ שהוא כלי קטן ותכשיטו משהו, וכל שהוא דקאמר אכולה מילתא קאי, כלומר: שהוא תכשיט שגופו כל שהוא ותכשיטו כל שהוא, אבל טבעת הוא עשוי לתכשיט ממש. כך תירצו בתוס׳.
כי סליק [כאשר עלה] רב דימי לנהרדעא שלח להו [להם] לבני הישיבה: דברים שאמרתי לכם בענין אריג שהוא מקבל טומאה בכלשהו טעות הם בידי, ברם (אבל) כך אמרו משום (בשם) ר׳ יוחנן: מניין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא (מקבל טומאה) — נלמד הדבר מן הציץ. ומניין לאריג כל שהוא שהוא טמא — ממה שנאמר: ״או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר״ (ויקרא יא, לב) ומלשון הריבוי של ״או בגד״ למדים שכל בגד, אפילו קטן ביותר, נכנס בהגדרה זו.
When Rav Dimi ascended to Neharde’a, he sent to the yeshiva students: The statements I said to you with regard to woven fabrics of any size becoming ritually impure regardless of their size, they are my mistake. However, this is what they said in the name of Rabbi Yoḥanan: From where is it derived that an ornament of any size can become ritually impure? It is derived from the frontplate. And from where is it derived that a woven fabric of any size can become ritually impure? It is derived from the verse: “Or a garment or leather or sack; any vessel with which any work is done must be put into water and it shall be unclean until evening, then it shall be clean” (Leviticus 11:32). From the extraneous phrase, “or a garment,” it is derived that any garment, regardless how small, falls into this category.
הכל
(18) תָּנוּ רַבָּנַן גאָרִיג כ״ש כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא וְתַכְשִׁיט כ״ש כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא אָרִיג וְתַכְשִׁיט כ״ש כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא מוּסָף שַׂק עַל הַבֶּגֶד שֶׁטָּמֵא מִשּׁוּם אָרִיג.
Similarly, the Sages taught in a baraita: A woven fabric of any size can become ritually impure, and an ornament of any size can become ritually impure. An object that is half woven fabric and half ornament of any size can become ritually impure. And a sack is added to the category of garment; it too is ritually impure due to woven fabric.
אריג ותכשיט כל שהוא – חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג וכולו הוי כל שהוא כלומר דבר קטן.
מוסיף שק על הבגד – בדבר זה שהשק טמא משום אריג ולקמיה מפרש ליה.
אריגא כל שהוא טמא – פי׳, כגון שארג דבר קטן בפני עצמו לשמוש ואינו בא מבגד גדול,ב ולא ראוי להוסיף עליו. א״נ אפי׳ בא מבגד גדול כיון שכ״ש שלו ראוי ואינו ראוי להיות גדול יותר כגון תיכי חלילאג וכיוצא בהן טמא, והאי דמפקי׳ לה מאו בגד, קשיא לי הא אפיקתיה בפרק במה מדליקיןד לרבא לשלשה על שלשה בשאר בגדים, לאביי לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים דמטמא בשרצים. ואפשר דהאי או בגד כוליה יתירה הוא, דמכדי לגזירה שוה בעור סגי ובגד גופא משכבת זרע ילפי׳, הילכך בגד דכתב רחמנא לאריג כל שהוא או לשלשה על שלשה בשאר בגדים,ה אי נמי איפכא.
א. בכי״נ: ארוג.
ב. וכ״כ בתוספות ד״ה מניין, ועי׳ תוספות לעיל דף כו, ע״א ותוד״ה אין מהר״ם ורש״ש שם, ועי׳ רשב״א ריטב״א ומיוחס לריטב״א, ומה שכ׳ רבנו דראוי לשימוש פשוט הוא דבעינן שיהא ראוי לתשמישו דלהוי עליה שם כלי, ועי׳ תוס׳ דבעי שיהא ראוי לקפל שיהא כלי קיבול, ועי׳ בגליוה״ש, ועי׳ חז״א כלים סי׳ ה אות ג, ועי׳ משל״מ פ״א מהל׳ כלים ה״ו.
ג. לעיל נז, א.
ד. לעיל כו, א.
ה. ברשב״א פי׳ דדרשינן חדא מאו וחדא מבגד.
אריג כל שהו מקבל טומאה מתורת בגד ולא נאמר בו דין ג׳ אצבעות על ג׳ אצבעות אלא בחתיכה הבאה מבגד גדול אבל כל שארגו בפני עצמו מיטמא בכל שהוא ומ״מ דוקא בשאר טומאות כגון מגע שרץ ואהל המת ודומיהם אבל למדרס לעולם אינו מיטמא בפחות משלשה טפחים אף באריג בפני עצמו וכן התכשיטין אפי׳ היו באים מבגד גדול כגון שעשה תכשיט מחתיכת בגד מיטמאין בכל שהן וכן הדין בשעשה תכשיט בלא שום אריג כגון שעשה חומרין מן החוטים אבל חוטין עצמן שקלעם אין מקבלים טומאה לא מתורת תכשיט שאין דרך לעדות בחוטין כלל ואפי׳ כקליעה מתוך דקותם ולא מתורת אריג שקליעתן אינה נידונת כאריגה ומוסף בזו השק על הבגד שאף חוטים שבו אם קלעם מקבלין טומאה מתורת תכשיט שכן דרך העני לקלע מהם שנים ושלשה נימין לתלו׳ בצואר בתו אבל לא מתורת אריג ולימד שמאחר שדרך בני אדם בכך קליעתם זו היא אריגתם שהרי אף אריג שלו אינו מיטמא אלא בד׳ טפחים על ד׳ כמו שביארנו בפרק שני וגדולי הרבנים יש לחוש בזו בקצת דבריהם:
בדומה לזו תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אריג כל שהוא — טמא, ותכשיט כל שהוא — טמא. דבר שחציו אריג וחציו תכשיט כל שהוא — טמא. ומוסף גם השק על הבגד שאף הוא טמא משום אריג.
Similarly, the Sages taught in a baraita: A woven fabric of any size can become ritually impure, and an ornament of any size can become ritually impure. An object that is half woven fabric and half ornament of any size can become ritually impure. And a sack is added to the category of garment; it too is ritually impure due to woven fabric.
הכל
(19) אָמַר רָבָא אָרִיג כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא מֵאוֹ בֶגֶד תַּכְשִׁיט כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא מִצִּיץ אָרִיג וְתַכְשִׁיט כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא {במדבר ל״א:נ״א} מִכׇּל כְּלִי מַעֲשֶׂה.
Rava said in explanation of the baraita: A woven fabric of any size is ritually impure as derived from the phrase “or a garment.” An ornament of any size is ritually impure, as derived from the halakhot of the frontplate. A woven fabric and an ornament of any size is ritually impure, as derived from that which is stated: “And Moses and Elazar the priest took the gold from them, all vessels with which labor is done” (Numbers 31:51). Any object that can be utilized for any action falls into the category of: All vessels with which labor is done.
אריג ותכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה (במדבר לא, נא). ואם תאמר למאי איצטריך, דהא אריג כל שהוא בפני עצמו טמא ותכשיט כל שהוא בפני עצמו טמא, וכיון שכן מאי למימרא דכשהן מחוברין ביחד שהוא טמא. ופירשו בתוס׳ דאריג שהוא תכשיט קאמר, דאילו אריג כל שהוא שאינו תכשיט רבינן מאו בגד, ותכשיט של מתכת כל שהוא רבינן מציץ, אבל הייתי אומר דדוקא של מתכת דומיא דציץ אבל דאריג לא, קא משמע לן דאפילו תכשיט כל שהוא של אריג טמא מכל כלי מעשה.
אמר רבא בביאור דברי הברייתא: אריג כל שהוא טמא, — ממה שנאמר ״או בגד״, תכשיט כל שהוא — טמא, ונלמדת ההלכה מדין ציץ. אריג ותכשיט כל שהוא — טמא, ודבר זה נלמד ממה שנאמר: ״ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל
Rava said in explanation of the baraita: A woven fabric of any size is ritually impure as derived from the phrase “or a garment.” An ornament of any size is ritually impure, as derived from the halakhot of the frontplate. A woven fabric and an ornament of any size is ritually impure, as derived from that which is stated: “And Moses and Elazar the priest took the gold from them, all vessels with which labor is done” (Numbers 31:51). Any object that can be utilized for any action falls into the category of: All vessels with which labor is done.
הכל
(20) א״ל אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא הָהוּא בְּמִדְיָן כְּתִיב.
One of the Sages said to Rava: That verse is written with regard to Midian. There it is referring specifically to ritual impurity imparted by a corpse, and how is it possible to derive from that halakhot of ritual impurity in general?
ההוא במדין כתיב – פ״ה ובמדין הויא טומאת מת ושרץ ממת לא יליף להחמיר דמה למת שכן טומאה חמורה ומשני גמר כלי כלי משרץ פירוש מה כלי האמור בשרץ מטמא בשרץ אף כלי האמור כאן מטמא בשרץ וקשה דא״כ הוה ליה למיפרך ההוא בטומאת מת כתיב ועוד כי משני גמר כלי כלי הוה ליה לשנויי גמר בגד ועור לג״ש לכן נ״ל דההוא במדין כתיב בשלל מדין ולא מיירי הך פרשה בטומאה כלל והיכי יליף דאריג ותכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה ומשני גמר כלי כלי פי׳ כי היכי דכלי דכתיב גבי שרצים מיירי לענין טומאה הכי נמי כלי דכתיב גבי מדין לענין טומאה.
האי במדין כתיב – פירש״יא ז״ל גבי טמא מת, בשרץ מנ״ל. והא קשי׳ הא גמרי׳ב גזירה שוה בגד ועוד בגד ועור שרץ ממת. ועוד דהא רבינן נמי מאו בגד דשרצים,ג ולא מקשינן האי בשרצים כתיב מת מנ״ל, דהא איכא נמי פירכא לקמן בהא.ד ועוד לישנא דגמרא לא משמע הכי דהול״ל תינח מת בשרץ מנ״ל. אלא הכי פירושא, האי במדין כתיב גבי קרבן שהקריבו אנשי הצבא, ולא גבי טומאת מת כלל, ואתם ושביכם,ה לא משמע כל שביכם דהאיכא בהמות ואדם. ומפרקי׳ גמר כלי כלי מהתם, כתיב הכא וכל כלי מעשה וכתיב התם וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו, וכיון דאיתיה במת גמרי׳ לשרץ בגזירה שוה.ו
א. ד״ה ההוא.
ב. לקמן סד, א, ועי׳ תוס׳ כאן ד״ה ההוא, רשב״א ריטב״א ומיוחס לריטב״א, ועי׳ תוס׳ ב״ק כה, ב ד״ה ש״מ מופנה דכ׳ דלאו לכל מידי ילפינן מג״ש דבגד ועור.
ג. גבי אריג כל שהו.
ד. סד, א ששרץ מטמא בכעדשה.
ה. כלומר דכתיב התם (במדבר לא יט) תתחטאו... אתם ושביכם, מ״מ לא בכל השבי דיבר דהא איכא בהמה ואדם שהביאו מן השבי, ועי׳ רשב״א מה שתמה בזה.
ו. עי׳ תוס׳ הרא״ש וספר הישר סי׳ קצט (מהדורת שלזינגר סימן רמו עמ׳ 151).
ההוא במדין כתיב. פירש רש״י ז״ל: בטומאת מת, דטומאה שנזכרה במדין בטומאת מת הוה וכדכתיב בה (במדבר לא, יט) תתחטאו אתם ושביכם דהיינו הזאה, והכי קאמר ההיא בטומאת מת כתיב דחמיר אבל בשאר טומאות דקילי מנא לן. ואינו מחוור. חדא דהוה ליה למימר בהדיא ההוא בטומאת מת כתיב. ועוד דהא טומאת מת וטומאת שרץ ילפינן מהדדי בסמוך (שבת סד.) מבגד ועור בגד ועור (ויקרא יא, לב. במדבר לא, כ). ועוד דאם כן הא דמרבינן אריג כל שהוא מאו בגד דכתיב גבי שרצים ליפרוך נמי ההוא בשרצים כתיב בטומאת מת מנין, דבשרצים נמי איכא למיפרך מה לשרצים שכן טומאתו מרובה אי נמי מה לשרצים שכן בכעדשה וכדאמרינן בסמוך (לקמן שם).
אלא הכי פירושא: ההוא בשלל של מדין כתיב גבי קרבן שהקריבו אנשי הצבא ולא משתעי מידי בטומאה וטהרה בההיא פרשתא, ואע״ג דכתיב בפרשה הראשונה דמשתעי בטומאה וטהרה תתחטאו אתם ושביכם, לאו בכולה שביה קא משתעי דהא איכא בהמה ונפש אדם שהביאו מן השבי.
ותמיה לי דאם כן אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז נמי בשלל מדין כתיבי (במדבר לא, נ) ולא בפרשת טומאה וטהרה שלמעלה, ואם כן מנא לן דמקבלי טומאה, והיכי אקשי הכי להדיא לעיל ואילו אצעדה טמאה. ונראה לי משום דהנהו נמי הוו בכלל כלים דכתיב גבי טומאת מת וכדכתיב (במדבר יט, יח) והזה על האהל ועל הנפשות ועל הכלים, אבל אריג ותכשיט כל שהוא לא הוי בכלל סתם כלים, והלכך איצטריך לרבויי מכל כלי.
אחר כן מצאתי בספר הישר (חלק החידושים סי׳ רמו עי״ש) שנשמר מן הקושיא הזאת, וכן כתוב שם: וכל הני כלים דכתיבי נמי התם כגון אצעדה וצמיד ילפינן מכל כלי, וכיון דנפקא לן לגבי טומאת מת ילפינן מבגד או עור לגבי טומאת שרץ. עד כאן.
כלי מעשה״ (במדבר לא, נא), וכל חפץ, כיון שמשמש הוא למעשה כלשהו, נכנס להגדרה של ״כל כלי מעשה״. אמר ליה ההוא מרבנן [לו אחד החכמים] לרבא: והלא אותו מקרא במדין כתיב [נאמר], ושם דובר רק בדיני טומאת מת, וכיצד לומד אתה מכאן לדיני טומאה בכלל?
One of the Sages said to Rava: That verse is written with regard to Midian. There it is referring specifically to ritual impurity imparted by a corpse, and how is it possible to derive from that halakhot of ritual impurity in general?
הכל
(21) א״ל אֲמַר לֵיהּ גָּמַר
Rava said to him: He derived by means of a verbal analogy
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.